"שומר החומות" – תמונות וסרטונים שמספרים את המצב בישראל 2021

שימוש בתמונות וסרטונים שעלו ברשתות החברתיות לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. שימוש במדיה המפורסמת ברשתות החברתיות לאחר ניסיון לאיתור בעל הזכויות. כל בעל זכויות מוזמן לפנות למייל הבא לבקשת הסרת תמונה ו/או סרטון [email protected]

"עולם כמנהגו נוהג", ישראל ממשיכה לנהוג ולהתקיים כפי שהיא רגילה, ללא כל שינויים, כצפוי ובהתאם לביטויים נוספים וכל כך נכונים – "אין חדש תחת השמש" ו"מה שהיה הוא שיהיה". מה שכן משתנה מסבב לסבב הוא השם שהמחשב בוחר למבצע, והפעם "שומר החומות", ונפח הפרסומים ברשתות החברתיות שמציף בידיעות, בסרטונים ובתמונות רבות ומגוונות שמצליחות לספר ולתאר בצורה מיטבית את מצבה של ישראל בשנת 2021.
הסבב הנוכחי שונה מקודמיו בעיקר בגלל העובדה שחוץ מהלחימה הצפויה מול החמאס בעזה התווסף איום פנימי, בתוך הבית, שהפעיל פצצה מתקתקת מצד ערביי ארץ ישראל כנגד יהודים, בעיקר בערים מעורבות כמו לוד, רמלה, יפו, חיפה ועכו ולא רק בהן.
כל ילד וילדה ביישובי עוטף עזה יגידו שסבב לחימה נוסף מול החמאס אינו מפתיע ואף היה צפוי, אבל האם ניתן להגיד את אותו דבר על ההתפרצות האלימה של חלק מערביי ארץ ישראל או שבמקרה הזה אכן מדובר בהפתעה? אם האיום מבפנים הצליח להפתיע אותנו אז מצבנו עוד יותר גרוע מכפי שזה נראה. העולם ביסודו מאוד פשוט ובכל מה שקשור לקשר בין אנשים, בין ארגונים ובין מדינות, הכללים והחוקים מאוד ברורים וחדים וכך גם המחיר שישלם כל מי שלא יפעל לפיהם:

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.

"הקם להורגך, השכם להורגו" – אדם יפסיק את מעשיו רק אם תהרוג אותו או תפגע בו כך שלא יהיה כדאי לו להמשיך.

אי אפשר להיות יותר צדיקים מהאפיפיור.

החלש יותר ייתפס בעיני אחרים כמסכן ולרוב גם כצודק וכמי שצריך להציל אותו מידי החזק.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

קיבצתי מספר תמונות וסרטונים המתארים כיצד מדינת ישראל משלמת מחיר על התנהלות ארוכת שנים שאינה מתאימה לכללים ולחוקים של העולם:

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

נכתב ב 3.12.1947 ומתאים למציאות בשנת 2021:

"מה שהיה הוא שיהיה" – כרוז שכדי להפיץ אותו כיום, בשנת 2021, כל מה שצריך לעשות זה רק לשנות את התאריך, כל שאר התוכן תואם במאה אחוז את שהתרחש בערים המעורבות ובמקומות נוספים ברחבי המדינה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שחלק מהאוכלוסייה, במקרה הזה ערבים שחיים בישראל כאזרחים לכל דבר ועניין, שמרשה לעצמו להתפרץ בכל פעם שיש לו הזדמנות ולפעול באלימות קשה עד כדי רצון לפגוע ולהרוג אזרחים יהודים, הוא האויב מבפנים של מדינת ישראל. ערבים ששוב ושוב משחזרים את השנאה וההתקפות שבוצעו כנגד אזרחי ישראל היהודים על ידי הדורות הקודמים שלהם. אין ספק שהחלק הזה באוכלוסייה הערבית יורק לבאר שממנה הוא שותה ובמקביל מנצל את חוסר האכיפה ורפיסות השלטון כדי להתחמש ולהתארגן למלחמה, מלחמה על הבית. מדובר באויב מבפנים ששם לו למטרה להשתלט בחזרה על ערים ושטחים בישראל ופועל בהתאם לתוכנית רב דורית שמשלבת שנאה תהומית, אמונה דתית, סבלנות ונחישות. מבחינתו, הזמן לא משחק תפקיד בדרך להשגת המטרה.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה – יהודי בארצו לא חיי בביטחון:

6 מיליון יהודים נרצחו בשואה בניסיון אכזרי של הגרמנים לבצע טיהור אתני מלא לכל היהודים שחיו על פני האדמה בכל מקום בעולם. השואה היוותה סימן חזק וברור לכל היהודים ששרדו את הזוועות שעליהם להקים מדינה משלהם במטרה שאף אחד לא יוכל לפגוע בהם יותר וכדי שיוכלו לחיות חיים בטוחים וטובים, היא מדינת ישראל. מאז ועד היום, המטרה שלשמה מדינת ישראל הוקמה לא באמת הושגה, והתמונה הזו שצולמה במאי 2021 במהלך מבצע "שומר חומות" מוכיחה את זה – יהודי הותקף על ידי פורעים ערבים, בתוך מדינתנו, ליד ביתו. בשנת 2021, לאחר 73 שנות קיום, יהודי במדינת ישראל לא יכול להרגיש בטוח במדינתו, לא בביתו ולא מחוצה לו. הפרעות האלימות מצד הערבים כנגד יהודים במקומות רבים ברחבי ישראל, הגם שהתבצעו על ידי קבוצות קיצוניות ולא על ידי כולם, מזכירות את תקופת השואה האפילה בה יהודי לא יכול היה ללכת ברחוב מבלי שמישהו יכה אותו או יהרוג אותו. ב – 73 שנות קיום וכנגד כל הסיכויים, ישראל הפכה להיות מדינה מתקדמת וחזקה שיש בה הכל, הכל חוץ מביטחון פנים לאזרחיה היהודים.
התקיפות האנטישמיות הרבות כנגד יהודים שמתרחשות במדינות רבות בעולם מזכירות לנו שאין לנו ארץ אחרת לחיות בה בביטחון:

מדינת ישראל היא מדינת היהודים!!! לא מדינת הערבים ולא מדינת הזרים!!! דווקא עכשיו, ראש ממשלת ישראל חייב לקיים נאום על מנת להעביר מסר אחד, חד וברור שאומר שמדינת ישראל היא מדינת היהודים ולכן כל מי שאינו יהודי שמחליט לגור בה או לבקר בה חייב לחיות ולהתנהג בהתאם לחוקי המדינה היהודית, ולא, ייעצר ויישפט או יגורש מידית.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת, תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

מדינת ישראל פועלת בהכלה ובסלחנות פושעת מול אזרחיה הערבים ובוחרת להתעלם מתופעות שנאה, אלימות והתחמשות לא חוקית. גם כאן, נראה לכאורה שמדינת ישראל מתעלמת מהבעיה הקיימת, בעיה שנראית כך:

המדיניות הלא נכונה וההרסנית הזו מועברת לכלל כוחות הביטחון ובמיוחד לכוחות משטרת ישראל כגוף שאחראי על יצירת השקט הביטחוני בתוך שטח ישראל ובכך מעמידה את השוטרים/ות, המבצעים את המשימות בפועל, בעמדה חלש ונחותה ובמקרים רבים אף בסכנת חיים ברורה ומידית.
התוצאה של מדיניות זו נראית בברור בתמונה ובסרטונים הבאים:

שום אדם לא היה מעז להתנהג כך לשוטר/ת אם היה יודע שהא צפוי לתגובה נחושה וחזקה שתגרו לו לנזקים קשים. כשאזרח יודע שהשוטר שעומד מולו מסורס בסמכותו ובתגובתו, הוא מרשה לעצמו לתקוף אותו מילולית ופיזית.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית וטוב שכך, אבל דמוקרטיה לא יכולה לבוא על חשבון ביטחון אזרחיה ו/או לאי שוויון באכיפת החוק. התנהגות חלק מהערבים במהלך מבצע "שומר החומות" מסמנת שהגיע הזמן שמדינת ישראל תשלב במסגרת הדמוקרטיה אכיפה חזקה ולא מתפשרת כנגד כל מי שמעז לצאת נגדה, בדיבור ו/או במעשים. אף אדם בתוך מדינת ישראל לא יניף דגל של האויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם בתוך מדינת ישראל לא ידבר ויעודד ארגון טרור שמוגדר כאויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יחזיק נשק לא חוקי מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יתנהג בזלזול ולא יתקוף איש כוחות הביטחון מבלי שייענש על כך!!! הגיע הזמן ליזום פעולה כנגד כל התופעות האלה שפוגעות בכל שאר האזרחים שומרי החוק במדינת ישראל!!!
מדינת ישראל חייבת לצאת למבצע ניקוי אורוות בעזרת כל ארגוני ביטחון הפנים ברמה של מעבר מבית לבית לצורך סריקה ומציאת אמל"ח לא חוקי ומעצר כל אזרח פורע חוק.

 

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

ההתנהלות והטיפול של מדינת ישראל בעזה מזכירים ניווט שמי שמוביל אותו מתברבר שוב ושוב ולכן חוזר כל הזמן לאותה נקודת התחלה ולא מצליח להגיע ליעד המטרה. ברוב המקרים, ברבור בניווט נובע מאי למידת הציר כמו שצריך ומאי יכולת טובה של קריאת והבנת השטח. משנת 1967, אחרי שישראל כבשה בשנית את רצועת עזה מידי המצרים התחיל ניווט שלא מצליח להגיע אל יעד מטרה עד היום, וכל זאת כי כל פעולה וכל ניסיון טיפול שבוצעו התבררו שוב ושוב כברבור בדרך. עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות צה"ל שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים 1967 ל – 1994. בשנת 1969 חוברה העיר לרשת החשמל של ישראל. בשנת 1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. ב- 1971, בעת שאריאל שרון היה אלוף פיקוד דרום פעל צה"ל בצורה נרחבת למיגור הטרור ברצועת עזה, והביא לשקט יחסי שנמשך מספר שנים. בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה והעיר עזה הייתה אחד ממוקדי העימות. בעקבות האינתיפאדה והגבלת חופש התנועה של עובדים עזתיים אל מעבר לקו הירוק התדרדר המצב הכלכלי בעזה. ב- 1994 כתוצאה מהסכמי אוסלו, נסוג צה"ל מהעיר עזה והשליטה בעיר עברה לידי הרשות הפלסטינית. רב המרצחים יאסר ערפאת הורשה לחזור לעזה כדי להפוך למנהיג הרשות הפלסטינית. יאסר ערפאת קבע את מפקדתו בעזה. בשנת 2005 פונו היושבים היהודיים ברצועת עזה בנסיגה חד צדדית כחלק מתוכנית ההתנתקות. לאחר יציאת צה"ל מעזה, התגבר ירי רקטות משטח רצועת עזה, כאשר הירי מהעיר עזה והעיירות הסמוכות אליה כוון בעיקר אל העיר שדרות וליישובים סביבה. החמאס ניצח בבחירות 2006 והשתלט על רצועת עזה. המצב הביטחוני בעזה החמיר. ישראל הפעילה סגר על רצועת ומנגד התגבר ירי הרקטות ופצצות המרגמה על יישובי עוטף עזה.
בדצמבר 2008 פתח צה"ל במבצע עופרת יצוקה שארך כשלושה שבועות.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובי עוטף עזה.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך על יישובי דרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובים בישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, וביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן ברצועת עזה (ארך כ – 50 ימים), בתגובה לירי המתמשך על יישובי הדרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2019 החל מבצע צבאי נוסף בעזה, שנקרא בשם "חגורה שחורה" ונמשך 6 ימים.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל פעלה שוב באותה דרך, ובמאי 2021 פתחה במבצע "שומר החומות" שארך 11 יום ומזכיר בתוצאותיו את תוצאות המבצעים שקדמו לו ולכן ברור שהחמאס שוב ישתקם ויחזור לירות על ישראל עד למבצע הבא.
יש לציין שבין מבצע למבצע ישראל הקפידה להאמין שניתן לגרום לארגון הטרור חמאס לזנוח את דרך המלחמה ולבחור בשלום ולכן בחרה כל פעם מחדש בציר הכנסת סחורות, חומרי בנייה וכספים לחמאס שמצדו השתמש בהם בעיקר לשיקום והתעצמות מחדש. האם הפעם מדינת ישראל תבין סופסוף שבכל מה שקשור לניווט ברצוע עזה, עליה לחשב מסלול מחדש כדי להצליח להגיע ליעד המטרה – שקט וביטחון לאזרחי מדינת ישראל ובמיוחד לאלה הגרים בעוטף עזה.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.
אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

על כל אזרחי מדינת ישראל לזכור שחמאס הוא ארגון טרור אכזרי שהשתלט על רצועת עזה ואזרחיה כדי להצדיק את קיומו וכי לממש את שנאתו לישראל. ארגון טרור לא חושב ואינו בעל ערכים ומוסריות כמו מדינה דמוקרטית ולכן מה שמשפיע עלינו לא רק שלא משפיע עליו אלה פשוט משרת אותו ומחזק אותו. כדי לנצח ארגון טרור חייבים קודם ללמוד אותו כאויב ואז להכות בו ללא רחם עד לחיסולו המלא. מדיניות ישראל במלחמה מול ארגון הטרור חמאס היא הטעות העיקרית שאסור לעשות אותה בשום פנים ואופן. אי אפשר לפעול בסלחנות במלחמה מול ארגון טרור. אי אפשר לאשר לארגון טרור לקבל מאות מיליוני דולרים. אי אפשר לספק לארגון טרור סחורות וחומרי גלם. אי אפשר לעשות את כל זה ולצפות שארגון טרור יהפוך להיות דמוקרטי וצדיק. בכל סבב לחימה, ישראל מבצעת סיכולים ממוקדים רבים ומדללת את עץ המבנה של החמאס כאשר הוא מצדו ממשיך לגדל את דור ההמשך:

לדעתי, הודעה זו שנכתבה באחד מהקבוצות הביטחוניסטיות בווטסאפ מסבירה היטב את העובדה שישראל בוחרת במדיניות שמנוגדת לחלוטין לחשיבתו והתנהלותו של ארגון טרור:
"במבחן התודעה הם נצחו, כרגיל. יש לנו בעיה חמורה של תודעת ניצחון. בואו נראה כמה אנשים כאן מתכננים לצאת לרקוד ברחוב בזכות ההישגים שלנו, ואילו שם יש חגיגות ברחובות עזה. גם בערי ישראל היו הלילה חגיגות של פלסטינים, ריקודים וזיקוקים. הזוי.
רוצים לבדוק אם במבחן התודעה ניצחנו? בבקשה:
בוא נראה האם הפלסטינים יזחלו כעת בתבוסה נוראית להצטרף להסכמי אברהם.
בוא נראה האם מנהיגיהם יתחילו לדבר על שחר של יום חדש וישירו שיר לשלום.
בוא נראה כמה זמן ייקח עד ששוב יעוף כאן טיל מדרום או מצפון (כמובן שזה יהיה 'פלג סורר'..)
בקיצור, אנחנו לא מדברים את השפה שלהם. כל הרוג שלהם זה ניצחון. כל תשתית הרוסה זה הישג (עוד מיליארדים מהאיחוד האירופי ומשת"פיהם מארצות ערב), כל ילד הרוג זה ניצחון תודעתי ודלק נהדר להסתות הבאות. ואילו אצלנו מקבלים בשוויון נפש נפילות טילים על בתים בכל טווח בארץ ישראל, מענישים יהודים לא לעלות להר הבית בגלל התפרעויות פלסטינים, ומשכללים עוד יותר את השפניות. סליחה, כיפת ברזל, ממדים ואזעקות. עוד ניצחון כזה ואבדנו".
במבצע "שומר החומות" אזרחי ישראל הופתעו לגלות שלחמאס יש עיר תחתית, "המטרו", טילים משופרים וחזקים יותר, צוללות תופת ועוד. אל לנו האזרחים לטעות, גורמי הביטחון בישראל, מכירים היטב ובמדויק את כל שרשרת הפיקוד של החמאס ואת מיקומם בכל רגע נתון, את פעולות ההתעצמות של החמאס בכל תקופה שלאחר סבב לחימה ואת כוונותיו ההתקפיות כנגד ישראל. מדינת ישראל לא באמת מופתעת מהיכולות וההתעצמות של האויב שמפורסמים על ידו:

מדינת ישראל בוחרת במודע ובכוונה במדיניות פאסיבית ולא במדיניות אקטיבית ובכך מאפשרת לחמאס לממש את תכניתו הרב שנתית שכוללת הרחבה של ההישגים מסבב לחימה לסבב לחימה. כל גופי הביטחון בישראל יודעים שהחמאס מנצל את "שנות השקט" כדי להתארגן לסבב הבא.
אלה נתוני הסיכום של מבצע "שומר החומות":

השורה התחתונה בטבלה מעידה על כך שזה רק עניין של זמן עד לירי הבא לעבר ישראל ועד סבב הלחימה הבא מול החמאס בעזה.
מדינת ישראל לא מופתעת מיכולות החמאס שמפורסמות על ידו:
מדינת ישראל חייבת לשנות את המדיניות לאלתר!!! מדינת ישראל חייבת להפוך לאקטיבית ולהתחיל להכות בחמאס בעוצמה ללא פחד מתגובת הנגד ומתגובת העולם. מדינת ישראל חייבת לספק לאזרחיה שקט וביטחון בכל דרך אפשרית!!! מדינת ישראל יודעת מה עליה לעשות כדי להוריד את ראש הנחש, ראש החמאס, עליה רק להחליט לעשות זאת וזהו!!!

מערכת כיפת ברזל היא גאווה לתעשייה הביטחונית הישראלית ומייצרת מערך הגנה חשוב ומציל חיים, אבל אסור שתסרס את ההתקפה ותגרום למדיניות תגובה ולא למדיניות יוזמה.

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

מדינת ישראל הצליחה להפוך את עצמה למדינה חזקה מאוד אבל לא הצליחה לאחד בין כל שכבות האוכלוסייה והאויבים שלה מנצלים זאת עד תום. מבצע "משמר החומות" הגדיר לנו משימה אחת נוספת, אחרונה והכי חשובה, משימת האחדות בעם. צה"ל הוא הארגון שמוכיח שניתן לאחד את העם ולכן אני חושב שכדאי להמשיך את עבודתו המצוינת בנושא כדי להכיל אותה על כל האזרחים היהודים במדינה. לא נצליח להשיג את כל שאר היעדים מבלי שנהיה מאוחדים בתוכנו. כדי להצליח בכך עלינו להפסיק להלכות את עצמנו, עלינו לכבד את אחד את השני, עלינו לתמוך ולעזור אחד לשני ועלינו לדאוג ולחזק קודם כל את עצמנו ורק אחר כך לחזק אחרים. 
אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולילדנו בכל יום ולא רק בשעות מלחמה וסכנה.

זכרו, רק ביחד נצליח להפוך את מדינת ישראל לבטוחה ושקטה יותר

אירועי ראש העין וחיפה – השוטר לא אשם, המערכת כן

בהפרש של כשנה התרחשו שני אירועים חריגים בהם שוטר סיור נשלח לטפל באזרח מעורער/לוקה בנפשו – האירוע הראשון התרחש בראש העין ב – 30 לאפריל 2020 והאירוע השני התרחש בחיפה ב – 29 למרץ 2021. שני האירועים התחילו בדיווח למשטרה ובסופו של תהליך טיפול התפתחו למצב שבו האזרח תוקף את השוטר בסכין שנאלץ להגן על עצמו כולל ירי קטלני לצורך נטרול האיום.
בשני האירועים, משפחות הנפגעים לא הצליחו להבין איך יכול להיות שקריאתם למשטרה לצורך קבלת עזרה מקצועית בהשתלטות על ילדם הלוקה בנפשו, הסתיימה באירוע תקיפה וירי קטלני, ואף האשימו את השוטרים המותקפים בתגובה לא מידתית. המשטרה שחקרה את שני האירועים הגיעה למסקנה ששני השוטרים מצאו את עצמם במצב סכנה מוחשית ומידית ולכן פעלו בהתאם לסמכותם ולמצופה מהם.
האם טענות המשפחות שניתן היה לטפל ולסיים את האירועים ללא שימוש בנשק הן הגיוניות? האם שוטרי הסיור יכלו לטפל באירועים בדרך אחרת? האם יהיה הוגן להאשים את השוטרים בביצוע ירי קטלני ללא הצדקה?
אני טוען שבשני האירועים השוטרים שנשלחו לטיפול לא אשמים בציר ההתפתחות שלהם  ובתוצאה הסופית, ולעומתם, המערכת כן אשמה – המדינה כמי שמחליטה על גודל התקציב למשטרה, רשויות הרווחה שמאפשרים לאזרחים עם לקויות נפשיות ורקע אלים להסתובב חופשי והמשטרה כארגון ביצועי.
אי אפשר לבוא בטענות לשוטרים וכן אפשר להניח שעשו כמיטב יכולתם על מנת לטפל באירוע בדרך הנכונה והטובה ביותר תוך רצון לאי החמרה מיותרת ובטח לאי שימוש בנשק. השוטרים בקצה הם אלה שסוחבים על הכתפיים את כל הטעויות של כל מי שנמצא מעליהם. תיעוד השלב האחרון של האירועים לא משאיר מקום לספק שהשוטרים מצאו את עצמם תחת מתקפה שהעמידה אותם בסכנת חיים מוחשית ומידית שהצריכה פעולת הגנה הכוללת שימוש בנשק.
תיעוד האירוע בראש העין:  

תיעוד האירוע בואדי ניסנאס בחיפה:

במה המדינה אשמה?
למדינה יש אשמה עקיפה בכך שלאורך השנים, מצד אחד מצפה מהמשטרה שתצליח לעמוד במשימתה לייצר ביטחון לאזרחים ומצד שני לא מתייחסת אליה ברצינות הראויה, לא תומכת ולא מתקצבת אותה ביחס הנכון להיקף המשימות היומיומיות. כל ממשלה בישראל, חייבת להבין שהמשטרה היא הארגון שאחראי על שמירת ביטחון האזרחים, ובתוכה, מי שמבצע את כל המשימות בקצה הוא לרוב אותו שוטר/ת שבמהלך משמרת אחת יכול/ה להישלח לטפל במספר אירועים בעלי מאפיינים שונים. באחריות המדינה לדאוג שהתקציב יאפשר לארגון לעבוד במקצועיות וביעילות ובעיקר שיצליח להכשיר ולאמן את השוטר/ת בקצה ברמה הנדרשת.
במה אשמה המשטרה?
המשטרה כארגון אשמה, מכיוון ששליחת שוטר סיור לטפל באירוע שמעורב בו אזרח הלוקה בנפשו תוגדר כלפי השוטר כ"שימת מכשול בפני עיוור" מכיוון שאין לו את הידע והכלים הנדרשים כדי לגשת לאירוע בצורה נכונה.
האם על בסיס שני האירועים המדוברים, ניתן להניח שבמקרים מסוימים ומסיבות רבות ומגוונות, המשטרה לא מצליחה לספק איכות טיפול המתאימה לכתוב בהגדרת משימתה ובייעוד שלה?
בחלק הרלוונטי מתוך הגדרת המשימה של המשטרה כתוב:
שמירה על הסדר הציבורי: טיפול בפניות אזרחים בנושאים של הפרות חוק וסדר, טיפול בהפגנות ובהתקהלויות בלתי חוקיות, טיפול בנושא של רישוי עסקים ואחריות לאבטחת הציבור.
ביטחון פנים: שמירה על שלום הציבור ולחימה בפעילות חבלנית עוינת – טיפול בפיגועים חבלניים ומניעה של פיגועים חבלניים.
משטרת ישראל פועלת לאכיפת עברות, לחיזוק הנורמה האזרחית של ציות לחוק, לשמירה על בטחון הנפש והרכוש ולקיום הסדר הציבורי, תוך כיבוד האדם וזכויותיו.
הגנה על חיי אדם, שלומו ורכושו – אנו השוטרים נפעל להגן על חיי כל אדם במדינה, על שלומו ורכושו – במקצועיות, בנחישות, בתבונה ובאומץ לב, בכל עת ובכל מקום.
אין ספק שההגדרות מוכיחות שהמשטרה מבינה שחיי האזרחים הם החשובים ביותר ועליה לעשות הכל כדי לשמור עליהם בכל מצב ובכל אירוע. קיים פער בשלב היישום בשטח ולדעתי הוא משקף קודם כל את אי התאמת גודל התקציב לדרישות מהמשטרה ומהיקף המשימות המוטלות עליה ויתכן שגם מצב שבו המשטרה עצמה מחלקת את התקציב שעומד לרשותה בצורה לא נכונה. גם המפכ"לים חייבים להבין שהעובד החשוב ביותר בארגון שבראשו הם עומדים, הוא אותו שוטר/ת בקצה ולכן עליהם לדאוג לתקצב בצורה נכונה את כל המעטפת התומכת בו/ה ואותו/ה עצמו/ה.
שני האירועים המדוברים משקפים את הפער הקיים ביישום בצורה טובה מאוד:
שני האירועים התחילו בדיווח של המשפחה למוקד המשטרה, דיווח במתאר כמעט את אותו מצב.
הדיווח מראש העין: לפי דברי המשטרה, עולה כי האזרח שיראל חבורה שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי לפני חצי שנה, ובעבר הואשם בתקריות אלימות. אמו של חבורה התקשרה ודיווחה כי הוא נושא סכין בידו ורוצה לשחוט את חיות המחמד שבבית.
הדיווח מחיפה: לפי דברי המשטרה עולה כי האזרח מוניר ענבתאוי לוקה בנפשו. אמו של מוניר התקשרה למשטרה ואמרה כי בנה, שלו עבר פסיכיאטרי, מתפרע בבית כשבידו סכין. 
בשני האירועים, המוקד שקיבל את הדיווח, שלח שוטר סיור כדי שיטפל באירוע. אין לי ספק שהשוטר בכל אירוע פעל בהתאם להבנתו ויכולתו המקצועית ועשה את הטוב ביותר מבחינתו ובאותה נשימה אציין שגם אין לי ספק שעשה טעויות בסיסיות בגישתו לאזרח הלוקה בנפשו. אני מרשה לעצמי להניח שלשוטר סיור אין את הידע, ההכשרה והכלים לטפל באזרח הלוקה בנפשו ולכן הסיכוי שיצליח לסיים את האירוע בהצלחה נמוך ביותר. מבחינת המשטרה כארגון, שליחת שוטר סיור כזה יכולה להיחשב כפעולה פסולה שיתכן שהובילה להחמרת מצב. שוטר סיור לא אמור ולא צריך לטפל לבדו באזרח הלוקה בנפשו!!! מי שצריך לנהל את האירוע הוא איש מקצוע שיודע לדבר ולהבין אדם הלוקה בנפשו כאשר השוטר מאבטח אותו ואת הסביבה. השוטר ייכנס לפעולת הגנה רק כאשר המצב ידרוש זאת.
שני האירועים מדגישים את העובדה שכדי לשמור על חיי האזרחים על המשטרה לעבוד בתהליך שמבוסס על ההנחיה ששימוש בנשק יהיה כמוצא אחרון ולכן יש לבצע את כל הפעולות האפשריות כדי להימנע מהגעה למצב של סכנת חיים לשוטר ולאזרח.
האם המשטרה יכלה לטפל בשני האירועים האלה בדרך אחרת, נכונה יותר? לדעתי התשובה היא כן.
האם היה ניתן למנוע מהאזרח להחליט לתקוף? התשובה היא כן.
האם היה ניתן להימנע מהגעה למצב שבו האזרח מעמיד את השוטר בסכנת חיים? התשובה היא כן.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח האדם בעל ההכשרה הנכונה והמתאימה

ההתנקשות בראש ממשלת ספרד לואיס קאררו בלאנקו 1973

ב – 20 בדצמבר 1973 הצליח צוות מהמחתרת הבאסקית להתנקש בחייו של ראש ממשלת ספרד לואיס קאררו בלאנקו. דרך הפעולה שנבחרה על ידי צוות המחתרת, מטען חבלה רב עוצמה שהוטמן מתחת לכביש, הוגדרה אז ולדעתי תוגדר כך גם היום כפורצת גבולות ונועזת ביכולות היריב הארגוני.
לואיס קאררו בלאנקו נחשב לנאמנו של נשיא ספרד דאז פרנסיסקו פרנקו שלאורך השנים מינה אותו לתפקידים בכירים ואף העניק לו בשנת 1966 תואר אדמירל. בשנים 1967-1973 כיהן לואיס קאררו בתפקיד סגן הנשיא וסומן כמחליפו הטבעי של פרנסיסקו פרנקו כנשיא ספרד. בשנת 1973 תפקיד סגן הנשיא בוטל ובעקבות כך לואיס קאררו מונה לראש הממשלה של הנשיא פרנקו. לואיס קאררו נודע בדעותיו הימניות הקיצוניות והפרו מלוכניות ולכן הבאסקים ראו בו כיורש שימשיך את פעולותיו של פרנקו נגד הבאסקים ועצמאותם.
רגע לפני שלואיס קאררו תופס את מקומו של הנשיא, החליטה המחתרת הבאסקית שהדרך הטובה ביותר למנוע זאת היא התנקשות בחייו של ראש הממשלה והנשיא המיועד. קבוצה של לאומנים באסקים השייכים לארגון אט"א (ETA) לקחו על עצמם את המשימה וכשלב ראשון החליטו לקרוא לפעולה "מבצע אוגרו". בשלב איסוף המודיעין, הם גילו שראש הממשלה מגיע בתדירות גבוהה לתפילות בכנסיית סן פרנסיסקו דה בורחה בת החמש קומות והבינו שמדובר בפעילות מדפסית שניתן לתכנן בה את ההתנקשות. 
תצלום אוויר שמראה את מיקום הכנסייה:

לאחר שהחליטו לבצע את ההתנקשות בראש הממשלה במהלך ביקורו בכנסייה, העלו המתנקשים דרכי פעולה אפשריות כדי להצליח במשימה החשובה והקריטית מבחינתם. המתנקשים חשבו על ירי מטווח קרוב, ירי מטווח בינוני, צליפה מרחוק, מטען חבלה בנקודת העצירה ועוד, ולבסוף הגיעו למסקנה שבעקבות רמת האבטחה של ראש הממשלה, הסיכוי להצליח בדרכים אלו יהיה נמוך. כדי להצליח במשימה נדרשו המתנקשים לחשוב מחוץ לקופסא וכך עשו – דרך הפעולה שנבחרה היתה הטמנת מטען חבלה רב עוצמה מתחת לכביש בציר הקבוע בו נוסע ראש הממשלה בהגעה ובעזיבת הכנסייה. 
תכנית הפעולה כפי שבוצעה על ידי המתנקשים:
המתנקשים איתרו דירת מרתף לשכירות בבניין הממוקם בבלוק של הכנסייה ובקו אחד עם החזית שלה. המתנקשים שכרו את הדירה לאחר שסיפרו למשכיר שהם סטודנטים לפיסול ואכן הביאו לדירה פסלים כדי לממש את סיפור הכיסוי. במהלך חמישה חודשים, המתנקשים חפרו מנהרה מתחת לציר ההכרחי מדירת המרתף ועד לחזית הכנסייה תוך שהם מצליחים להסתיר את מעשיהם מבעל הדירה, מהשכנים ומהסביבה בצורה מושלמת. לאחר שחפירת המנהרה הושלמה, המתנקשים החלו להכניס לדירה וממנה למנהרה מטען חבלה רב עוצמה במשקל 80 קילו שנגנב ממחסום משטרתי.
סרטון המתאר את פעולות חוליית המתנקשים:

יום ההתנקשות ב – 20 בדצמבר 1973:
המתנקשים חימשו את מטען החבלה ווידאו שהוא מוכן להפעלה. 3 מחברי הקבוצה התחפשו לחשמלאים שמבצעים עבודה ברחוב של הכנסייה כך שאף אחד מהאזרחים וממאבטחי ראש הממשלה לא החשיד אותם. 3 ה"חשמלאים" התמקמו כך שיכלו לראות בבירור את רכב ראש הממשלה מגיע בציר הקבוע לכנסייה. בשעה 09:36, זיהה התצפיתן של המתנקשים את רכב הדודג' דרט של ראש הממשלה נוסע לכיוון הכנסייה ומתקרב לנקודה בכביש שבה הוא נמצא מעל מיקום מטען החבלה. בתזמון מדויק, התצפיתן מסמן לחברו לקבוצה להפעיל את המטען רב העוצמה וזה נענה לפקודה מיד ושניה לאחר מכן נשמע ברחוב ובשכונה פיצוץ עז. כתוצאה מהפיצוץ, רכב ראש הממשלה לואיס קאררו בלאנקו עף באוויר לגובה של 20 מטר, מעל חמשת קומות הכנסייה וצנח לתוך חצר הכנסייה.
הצגת רגע הפיצוץ מתוך סרט שיצא לאקרנים בשנת 1979:

באופן מפתיע, לואיס קאררו בלאנקו שרד את הפיצוץ, פונה לבית החולים לטיפול רפואי ונפטר בשעה 10:15. שומר ראשו הצמוד ונהגו נפטרו זמן קצר אחריו. המתנקשים ה"חשמלאים", צעקו לעוברים ושבים שהיה פיצוץ גז ומיד ברחו מזירת האירוע. המחתרת הבאסקית, ארגון אט"א (ETA), לקחו אחריות ב – 22 בינואר 1974.
סרטון אותנטי המתעד את הגעת כוחות החילוץ לזירת האירוע:

תמונות מזירת האירוע:

כיצד ניתן להתמודד מול דרך פעולה כזו של היריב?:
על כל מערך אבטחת אישים לנסות ולצמצמם עד כמה שניתן פעילויות שחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה ובהמשך לכך יש לסמן כל מתקן וכל פעילות קבועים בפעילות האישיות המאובטח.
במתקן קבע ובפעילות המוגדרת כמדפס, יש צורך בהקמת מעגל מודיעיני מקצועי ויעיל שידע לזהות שינויים בסביבת האיום כגון השכרת דירה לסטודנטים חדשים. בהמשך לזיהוי שינוי על ידי המודיעין תתבצע בדיקה פיזית של "הדיירים" החדשים.
בכל הגעה או עזיבת מתקן קבע או פעילות מדפס, על מערך האבטחה לבצע פעולות מקצועיות לאיתור חריגים בגזרת האיום ולבדוק כל מי שמוגדר כחדש ולא מוכר בגזרה כגון חשמלאים שעובדים ברחוב ובנוסף לבצע שבירת שגרה והטעיה בצירי ההגעה והעזיבה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך הקפדה על ביצוע כל פעולות החובה.

ניסיון ההתנקשות בשגריר ישראל בליסבון 1979

בשנות ה – 70 של המאה ה -20, מדינת ישראל חוותה עשרות פיגועים שבוצעו על ידי ארגונים פלסטינים כנגד אזרחים תמימים וחפים מפשע. חלקם נחשבים כפעולות תקיפה קשות ונועזות:
22 במאי 1970 – ירי 3 טילי בזוקה על אוטובוס ילדי אביבים.
8 במאי 1972 – חטיפת מטוס של חברת סבנה איירליינס מבריסל לתל אביב.
30 במאי 1972 – הטבח בנמל התעופה בן גוריון שבוצע על ידי 3 מחבלים מהארגון הקומוניסטי הקיצוני "הצבא האדום היפני".
11 באפריל 1974 – פיגוע בקרית שמונה שהתבצע על ידי 3 מחבלים.
15 במאי 1974 – טבח מעלות שהתבצע על ידי 3 מחבלים.
6 במרץ 1975 – הפיגוע במלון סבוי בתל אביב. 
11 במרץ 1978 – פיגוע כביש החוף שבוצע על ידי מחבלים שהגיעו מהים בסירות גומי.
22 באפריל 1979 – פיגוע בנהריה שבוצע על ידי חוליית מחבלים בפיקודו של סמיר קונטאר.

אחד הפיגועים האחרונים של עשור זה התרחש מחוץ לגבולות ישראל כאשר בתאריך 13 לנובמבר 1979, חוליית מחבלים פלסטינית ניסתה להתנקש בחייו של שגריר ישראל בליסבון מר אפרים אלדר ז"ל שהחל את תפקידו כשגריר ישראל הראשון בפורטוגל שנתיים לפניי, בשנת 1977.
מאז ועד היום, שגרירות ישראל בליסבון, פורטוגל, ממוקמת בקומה הרביעית באותו בניין קומות בו התבצע ניסיון ההתנקשות בשגריר אפרים אלדר ז"ל.  
תמונה של הבניין בו מוקמת שגרירות ישראל:

ביום ניסיון ההתנקשות, 13 לנובמבר 1979, האבטחה בשגרירות כללה את הקב"ט הישראלי ושוטר מקומי כאשר אבטחת השגריר בוצעה על ידי המקומיים וכללה נהג מבצעי ומאבטח אישים. בערך בשעה 09:30 רכב השגריר הגיע לחזית הבניין ונעצר במקביל לפתח הכניסה הראשי. הנוסעים ברכב ישבו בהתאם לעקרונות אבטחת אישיות בתנועה רכובה כאשר הנהג במקומו במושב נהיגת הרכב, המאבטח לידו במושב הקדמי והשגריר במושב האחורי מאחורי מושב המאבטח. קב"ט השגרירות שהה בזמן ההגעה בקומה הרביעית והשוטר המקומי התמקם בתפר בסמוך לנקודת העצירה. מיד לאחר עצירת הרכב, המאבטח הצמוד יצא מהרכב כשהוא אוחז בתיק המסמכים של השגריר. הנהג הקפיד להישאר במקומו ברכב תוך שהוא נשאר בהילוך נסיעה ורגלו על דוושת העצירה. הכל היה מוכן ליציאת השגריר מהרכב. ברגע שהשגריר פתח את הדלת והתחיל בתנועת יציאה מהרכב, מחבל 1 מגיח לעבר הרכב, מתחיל בירי מרובה אוטומטי ולאחר מכן מחליט להקיף את הרכב כנראה כדי להגיע ליכולת פגיעה בנהג ובשוטר המקומי. כתוצאה מהירי, המאבטח הצמוד המקומי נהרג והשגריר אפרים אלדר נפצע ברגלו. בהחלטה נכונה מצליח השגריר לחזור לתוך הרכב. במקביל מגיח מחבל 2 וזורק רימון לעבר השוטר המקומי שעמד בתפר, כנראה בין דלת הכניסה למיקום רכב השגריר. השוטר נפצע מפיצוץ הרימון ומחלץ את עצמו לתוך הבניין. נהג הרכב המקומי פועל באינסטינקט מדהים, שמתאים לכל מה שקב"ט השגרירות תדרך אותו, לוחץ על דוושת הגז ומתחיל בנסיעה מהירה קדימה תוך שהוא דורס את מחבל 1 שלא הספיק להקיף את הרכב מחלקו הקדמי. שני המחבלים בורחים מזירת האירוע ונעלמים והנהג מחלץ את השגריר לתחנת המשטרה הקרובה ומשם הועבר לבית החולים הקרוב ביותר להמשך טיפול רפואי.
על פי תיאור עדי ראייה, 2 המחבלים המתינו להגעת רכב השגריר בקרבת בניין השגרירות ברכב סדאן לבן, וכאשר הגיע, יצאו ממנו ונעו לכיוונו. המחבלים שביצעו את הפעולה לא נתפסו עד היום.
תמונה של מיקום בניין השגרירות והצומת שליד:

תמונות עם סימון מיקום נקודת העצירה:

סיקור האירוע בתקשורת המקומית:

תובנות ולקחים מהאירוע:
באבטחת אישים, שלב העזיבה או ההגעה של האישיות לתפר במתקן קבע, מוגדר כרגיש ביותר מכיוון שליריב יש את היכולת לדעת את מיקום מתקן השגרירות ולגלות האם קיים מדפס בזמן ההגעה של השגריר בבוקר ובהתאם לכך לתכנן את פעולותיו.
אני מניח שהמחבלים ביצעו פעולות לאיסוף מידע על רמת האבטחה בשגרירות ובמיוחד על רמת האבטחה של השגריר בזמן הגעתו בבוקר. אין ספק שהמחבלים ראו והכירו את העובדה שבזמן הגעת השגריר לשגרירות ישנו שוטר אחד שממתין בנקודת העצירה ויחד עם השגריר יש מאבטח אישים צמוד – ההחלטה של המחבלים לבצע את ההתנקשות דווקא בכניסה לשגרירות, למרות כוח האבטחה, אינה מקרית ומעידה שכנראה רמת האבטחה ומאפייני העשייה שלה בפועל לא יצרו הרתעה מספקת וששאפו להציג יכולת, תעוזה, נחישות וערך מוסף ויוקרה גבוהים. אותם מחבלים יכלו לאתר דפוס פעולה של השגריר שבו הוא מאובטח אך ורק על ידי המאבטח הצמוד ובכל זאת הם בחרו לבצע את ההתנקשות בחזית שגרירות ישראל.
יסלחו לי השוטר והמאבטח המקומיים על האמירה שסביר להניח ששני המחבלים לא היו פועלים מולם אילולא חשבו שביכולתם לגבור עליהם ולהרוג את השגריר.

מי ששיבש למחבלים את התכנית הוא דווקא הנהג שפעל בקור רוח ובמקצועיות למרות שגם הוא נפצע במהלך הירי הראשון שבוצע. נהג השגריר המקומי הוכיח בפעולותיו שתפקיד נהג אישית הוא מקצוע חשוב ביותר במערך אבטחת אישיות עד כדי הצלתו מפגיעה או ממוות – נהג חייב להקפיד להישאר במקומו ברכב עד שהאישיות מגיע למשרדו בבניין תוך שהוא מקפיד להשאיר את הרכב בהילוך נסיעה, בדיוק כפי שעשה הנהג המקומי. טוב עשה קב"ט השגרירות שהקפיד ללמד ולתדרך את הנהג המקומי מה עליו לעשות בזמן ההגעה והעצירה בתפר וכיצד עליו לפעול במצב חירום.
מערך אבטחת אישיות מוכשר ומיומן צריך לדעת לבצע פעולות הקדמה להגעת האישיות, בדגש על פעולות לאיתור חריגים בגזרת האיום ובמיוחד ב 15 דקות הקריטיות לפני ההגעה (ראה כתבה שלי בנושא 15 דקות באבטחת אישים – https://katzr.net/8a5806)

אין ספק שבפעולות סריקה נכונות לאיתור חריגים בגזרה הקרובה לבניין השגרירות ניתן היה לזהות את 2 המחבלים יושבים וממתינים ברכב הסדאן הלבן – כדי להצליח לראות את השגריר מגיע לשגרירות על 2 המחבלים לשהות לפחות 15 דקות ואף יותר בקרבת בניין השגרירות ובקשר עין עם נקודת העצירה ולכן, אם המחבלים יכולים לראות את נקודת העצירה אז גם איש האבטחה יכול לראות אותם.

אחת מהפעולות שעל המאבטח הצמוד לעשות לאחר יציאתו מהרכב ורגע לפני שמאפשר לשגריר לצאת, היא סריקה מהירה בעין ממיקומו והחוצה על מנת לנסות ולאתר אנשים חריגים – על פי תיאור השתלשלות ההתנקשות, נראה שהמחבל ה 1 היה חייב להיות בתנועה לכיוון הרכב עוד לפני שהשגריר פתח את דלת הרכב ולכן יכול היה המאבטח הצמוד לראות אותו ולהגיב. 
בנוסף, חשוב לציין שעל המאבטח להשאיר את שתי ידיו פנויות ואסור לו להחזיק בעזרתן שום דבר שיכול להפריע ואף למנוע ממנו לפעול בעת הצורך.

בהקשר למיקומו של הקב"ט בזמן הגעת השגריר – בדרך כלל, הקב"טים והמאבטחים הישראלים ברמה מקצועית גבוהה יותר מכוח האבטחה המקומי ולכן מצופה מהם להיות מעורבים בפועל בפעולות אבטחת השגריר ובמיוחד בשלבים הרגישים כמו שלב ההגעה למתקן הקבע.
לציין, שביוני 1982, אנשי אבו נידאל ניסו להתנקש בחייו של שגריר ישראל בבריטניה, מר שלמה ארגוב ז"ל, שנפצע קשה ונשאר נכה עד סוף חייו. בעקבות ניסיון ההתנקשות הזה, ישראל יצאה למלחמת שלום הגליל. 

בשנת 2019, שגריר ישראל בליסבון מר רפי גמזו, גילה שמאז האירוע בו נהרג מאבטח השגריר המקומי, לא נעשתה שום פעולת זיכרון מצד השגרירות ומצד המשטרה המקומית ובעקבות כך יזם טקס זיכרון שהתקיים במטה הארצי של המשטרה המקומית בהשתפות צמרת המשטרה, שרים, אנשי שגרירות ישראל ומשפחת המאבטח.
תמונה מהטקס המרגש:

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בהתאם לעקרונות המוגדרים ועל ידי כוח מקצועי

אבטחת מתקן – רכב התפרץ למחנה נבטים

כמי שמשרת במילואים במדור האבטחה באגף המבצעים שעסוק 24/7 בביצוע פעולות רבות ומגוונות למטרת שיפור רמת הגנת המחנות בצה"ל, אני וחבריי המקצועיים במדור בוחנים ביסודיות כל אירוע חריג שמתרחש במחנות, כולל את אירוע פריצת הרכב שהתרחש אתמול (יום שני 8.2.2021) במחנה חיל האוויר בנבטים שבדרום. כל אירוע גורם לנו להרגיש חצויים בתחושות, כי מצד אחד אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ויודעים שצמרת צה"ל מקבלת כבר החלטות חשובות לשיפור נושא הגנת המחנה ומצד שני כמעט כל יום מתרחש אירוע חריג במחנה שתוצאותיו מציגות תמונת מצב עגומה. תדירות התרחשות אירועים חריגים במחנות צה"ל יגרמו ובצדק לכל בר דעת לחשוב שבכל מה שקשור לתחום הגנת המחנות, צה"ל נמצא במצב של חוסר אונים עד כדי פשיטת רגל כללית. 
אירוע פריצת הרכב למחנה נבטים מאיר בצורה ברורה על עקרונות אבטחת מתקן הנדרשים למימוש כדי לנסות ולהתמודד מול האיומים והמקרים שיכולים להתרחש בתמימות או שבמתכוון.
הערה: הכתבה אינה תחקיר אירוע וכל מטרתה לקחת את האירוע בנבטים כדוגמא לעקרונות לאבטחת מתקן.
פרטי האירוע כפי שתוארו בכתבה שפורסמה בערוץ כאן 11:

תיעוד הרכב המתפרץ ממצלמות האבטחה:

תיעוד הרכב המתפרץ ממצלמת הרכב:

רמת מוכנות לשעת חירום
מי כמונו מאמינים באמונה שלמה ש"אבטחה צריך לקיים" על ידי אנשי מקצוע 24/7, 365 ימים בשנה וזאת על מנת להגיע לרמת מוכנות בעלת סיכוי גבוה להצלחה בהתמודדות מול תקיפה של יריב או בהתרחשות אירוע כמו שריפה, הצפה וכו'. מערך אבטחה במתקן חייב להיות מוכן להתרחשות אירוע חירום בכל רגע נתון במהלך המשמרת ולכן כל בעלי התפקידים בכל העמדות נדרשים להיות בעלי הכשרה מקצועית, לשלוט בתכנית האבטחה, במאפייני כל עמדה, בתרחישי האיום ובמקרים קיצוניים, בסמכויות והכי חשוב בעלי מיומנות ויכולת למתן תגובה נכונה ומתאימה בכל זמן נתון.
רמת המוכנות במתקן חייבת להתבסס על הנחת העבודה שהיריב יצליח לעבור את קו הגדר ההיקפית ויצליח להיכנס פנימה לצורך ביצוע פעולת התקיפה ולכן על כל מעגלי האבטחה לדעת להגיב בזמן המתאים לזמן שייקח ליריב להגיע ליעדי ההגנה שהוגדרו. אם תגובת מערך האבטחה תהיה איטית ביחס להתקדמות היריב אזי היא תהפוך ללא רלוונטית ותאפשר לו לממש את תכניתו הזדונית ו/או לברוח בדיוק כפי שעשה האזרח שהתפרץ אתמול למחנה נבטים שהצליח (לפי הפרסומים) לרוץ קילומטר מנקודת עצירת הרכב ועד לגדר ההיקפית של המחנה.

מכלול הכניסה:
הנהג שברח מהמשטרה ומצא את עצמו בציר המוביל ישירות לכניסה למחנה, כנראה ללא חלופות חוץ מאשר לדהור בנסיעה מהירה דרך ציר היציאה, מוכיח עד כמה ההגדרה של מכלול הכניסה כאזור מרכזי ורגיש במחנה בכלל ובקו הגדר ההיקפית בפרט נכונה ומדויקת. מכלול הכניסה מהווה את הפתח לכניסה ויציאת הולכי רגל ורכבים במהלך היממה ולכן מוגדר אצל היריב כאזור הכרחי ללמידה בשלב איסוף המודיעין כחלק מתהליך בחירת הדפ"ן. לא פעם בחר היריב לתקוף את מכלול הכניסה למתקן בלבד תוך שהוא מוותר על כניסה לצורך תקיפה בתוכו רק בגלל האמונה שפגיעה בכניסה נחשבת לאיכותית ובעלת ערך. אבטחת מכלול הכניסה משלבת בין תכנון הנדסי, אמצעים נגד פריצת הולך רגל או רכב, אמצעים טכנולוגיים לאיתור, מעקב ותיעוד וכוח אדם מקצועי ומיומן. מערך האבטחה במכלול הכניסה חייב להצליח למנוע ולסכל כל ניסיון כניסה בלתי מורשית דרכו, ברגל או ברכב. עיקרי המענה כנגד רכב מתפרץ הינם אמצעים למניעת מעבר רכב בגודל שנקבע באיום הייחוס ועמדת עומק המאוישת במאבטח/חייל לוחם בעל יכולת תגובה מהירה בירי.
אירוע פריצת הרכב לנמל אשדוד שהתרחש לפני מעל שנה, מלמד על חשיבותה של עמדת העומק – על פרטי האירוע ניתן לקרוא בכתבה הבאה:  https://katzr.net/09c149

אמצעים פיזיים וטכנולוגיים
מעגל האמצעים הטכנולוגיים במכלול אבטחת המתקן הפך כבר מזמן לבעל ערך מוסף בבחירת המענה כנגד האיומים וככזה שלא כדאי ולא ניתן לוותר עליו. שלב בחירת האמצעים הטכנולוגיים הנכונים הינו חשוב וקריטי וחייב להתבצע על ידי אנשי מקצוע ייעודיים לתחום. עובדתית, לא מעט מערכי אבטחה, שהותקנו בהם האמצעים הטכנולוגיים המתאימים, נכשלים בשלב הבא שכולל את איכות התחזוקה ואיכות השימוש בשגרה ובחירום. לצורך העניין, שער שמיועד למניעת רכב מתפרץ שנשאר פתוח כי לא מקפידים לסגור אותו או כי אינו תקין, מייצר פער במענה האבטחתי במכלול הכניסה ובמתקן כולו. לכל אמצעי טכנולוגי ישנה מטרה שלשמה הותקן במכלול הכניסה ולכן חייב שיתאים בצורה מדויקת לאיום הייחוס שנקבע למתקן. אם נקבע באיום הייחוס שיש צורך למנוע ממשאית במשקל מסוים מלהצליח להתפרץ פנימה, אז כמובן שיש צורך להציב שער שיכול לתת את המענה המתאים לכך. בהתייחס לאירוע בנבטים, הדוקרנים שמיועדים לגרום לצמיגים להתפוצץ כדי שיהיה לנהג קשה להמשיך בנסיעה, כנראה שעשו את העבודה.
בהקשר לאמצעים הטכנולוגיים חשוב להגדיר וליישם את העקרונות הבאים:
נושא האמצעים הטכנולוגים ומיגון פיזי חייב להיבחן בשלבי ההזמנה בתצורה של דרישה מבצעית (דמ"צ) ודרישה טכנית רק לאחר ביצוע למידת הדפ"אות הנגזרות מכל תרחיש ותרחיש ולכל מעגל אבטחה בנפרד.
הדרישה תדע לתת מענה לדפ"אות הרלוונטיות שיעלו מכל תרחיש ובנוסף תיתן מענה גם לפערי היכולות של הגורם האנושי המפעיל את המענה (המיגון/הטכנולוגיה).
בנוסף, במסמך הדרישה לקבלן האחזקה יש צורך להגדיר מנגנון טיפול תקלות מהיר ביחס ישיר לרמת הפגיעה ברצף האבטחה של המחנה אם לא יתוקן תוך זמן קצר.
בתוכנית האבטחה יש להגדיר מנגנון חלופות מידי שנותן מענה מהיר וזמני על מנת למנוע ולסכל תרחיש ברמה מספקת עד השלמת הטיפול בתקלה.
בכל סעיף הגדרה של אמצעי מיגון או טכנולוגיות אבטחה יש לפרט את סוג המענה שהם מכסים (לצורך מה הציבו אותם באותו מקום) ולציין את תצורת ההפעלה שלו ואופן בדיקת התקינות שלו ע"י הגורם האנושי.

איכות התגובה
בהמשך לחשיבות רמת המוכנות של כל מערך האבטחה במתקן, יש צורך לפעול לשיפור תמידי של איכות התגובה אל מול מאפייני האירוע. בהתבסס על העובדה שהפריצה למחנה נבטים התבצעה על ידי אדם אחד שנהג ברכב פרטי אחד, אני חושב שמאפייני ועוצמת התגובה של מערך האבטחה בשילוב כוחות ויכולות של גופי ביטחון נוספים, לא רק שלא צריכה להרשים אף אחד אלה לדעתי מעידה עד כמה איכות התגובה האמיתית ברמה נמוכה מאוד. כדי להבין מה עשה נהג הרכב מרגע שהחליט לנטוש אותו, לאן הוא רץ והאם הוא עדיין במחנה או שיצא ממנו, לא צריך היה להשתמש במסוקים, לא ביחידות מיוחדות ולא באמצעים מיוחדים. כל מה שהיה צריך לעשות זה לתגבר את האבטחה ביעדי ההגנה ובמקביל לשלוח גשש (לדעתי קיים במחנות חיל האוויר) כדי שיזהה במהירות את ציר הריצה של הנהג לעבר הגדר ההיקפית ואת הסימנים שמעידים על העובדה שטיפס על הגדר, עבר אותה וקפץ לצד השני. אני מעריך שגשש מקצועי היה יודע תוך זמן קצר יחסית לתת למפקדים את הנתון שאותו אדם שהתפרץ עם הרכב ונטש אותו כבר לא נמצא בתוך המחנה לכן אינו מהווה סכנה וניתן לחזור לשגרה. מערך אבטחה שנדרש לבצע פעולות איתור אדם אחד במשך מספר שעות הינו מערך אבטחה בעל רמת מוכנות נמוכה מאוד לתגובה באירוע חירום.

רכב מתפרץ למתקן דרך מכלול הכניסה
דפ"א של רכב מתפרץ דרך מכלול הכניסה מוגדרת כשכיחה בעולם אבטחת המתקנים ולכן נמצאת בחלק העליון של רשימת הדפ"אות. מדובר באירוע שמצד אחד קל לזיהוי ולסיווג כרכב מתפרץ אבל קשה לזיהוי המניע של נהג הרכב. למעשה ברור שהמאבטח המוצב בשער, ובמיוחד המאבטח שמאייש את עמדת העומק, אינו יכול לדעת בזמן אמת מה המניע של נהג הרכב, פח"עי או פלילי, ולכן אין הדבר נדרש ממנו. מצופה ממאבטח/חייל שבאירוע רכב מתפרץ יפעל בהתאם לסמכות ולאמצעים העומדים לרשותו במחשבה שמדובר באירוע פח"ע, בדיוק כפי שפעל המאבטח בנמל אשדוד ולמרות התוצאות הטרגיות שהתבררו בדיעבד.

לסיכום
מצופה ממערך אבטחה במחנה של חיל האוויר שיצליח להתמודד עם אירוע רכב מתפרץ ברמה טובה הרבה יותר מכפי זו שהוצגה בפועל. מצופה שאיכות התגובה בהתאם למאפייני האירוע תהיה גבוהה יותר. מערך האבטחה במחנה נבטים אינו הראשון ואינו האחרון שלומד על הפערים המקצועיים הקיימים בו דרך התרחשות אירוע אמת ולכן על שדרת הפיקוד לברך על כך שמדובר על אירוע פלילי ולא פח"עי ולמהר לבצע פעולות לשיפור מידי כדי להיות טובים יותר.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" כל הזמן!!!

היחידה לאבטחת אישים בשב"כ (730) לא יכולה להיות הכי טובה בעולם

היחידה הכי טובה בעולם עם המאבטחים הכי מבוקשים בעולם, כך נפתחה הכתבה האחרונה ששודרה על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ – יחידה 730. השב"כ והנהלת היחידה לא שיתפו פעולה עם הרעיון שעומד מאחוריה ויוצאי היחידה כתבו בתגובות במדיה החברתית עד כמה הם לא אוהבים את האמירה המרכזית של הכתבה שטענה שמדובר ביחידה הטובה בעולם ועד כמה האמירה הזו מסוכנת. יתכן שרבים מהאזרחים שצפו בכתבה לא יבינו מדוע היחידה ויוצאי היחידה לא מרוצים מההגדרה שנתפסת כמחמיאה כי באופן טבעי והגיוני מי לא רוצה להיות הכי טוב בעולם.
כיוצא היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אנסה להסביר מהי הסיבה לאי שביעות הרצון של היחידה ואנשיה להגדרה שאמורה להיות מחמיאה ויוקרתית:

רצח ראש הממשלה יצחק רבין
הכישלון במניעת רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב – 4 לנובמבר 1995, הפך מאותו יום לפצע פתוח עבור היחידה ואנשיה לדורות וללא תאריך תפוגה עתידי. בשנת 2018, הצלם זיו קורן ליווה את היחידה במשך שנה במהלך העבודה השגרתית ובאימונים וסיכם את שראה ותיעד בכתבה שהתפרסמה בתקשורת ששילבה בין תוכן כתוב לסרטון. כמנהגי, גם בסיום קריאת הכתבה של זיו קורן, הקדשתי זמן לקריאת עשרות תגובות של אזרחים שראו לנכון לכתוב את דעתם האישית על היחידה. אחת התגובות גרמה לי לעצור בעיקר בגלל שהזכירה לי שישנם כישלונות שממשיכים איתך לכל חיים וגם כי למרות שחלפו כבר 25 שנים מהאירוע ישנם אזרחים, כמו האזרח שכתב את התגובה שמצליחים להסביר בכמה מילים בודדות את מה ששמור ליחידה ואנשיה בזיכרון שמשאיר את הפצע פתוח ולא מאפשר לו להגליד.

לשון התגובה: "רוח צלצולים ופוזה, ברגע האמת!!! נכשלו בשמירה!!!
תגובה של אזרח מן השורה שמסבירה בצורה טובה מדוע יחידה בכלל ומאבטח אישים בפרט לא יכולים להיות מוגדרים או להרגיש הכי טובים בעולם. בניגוד למקצועות הספורט למשל, שבהם כספורטאי או כקבוצת ספורט, אתה מתמודד עם היריב שלך כשאתה רואה אותו ו/או את המהלכים שלו כל הזמן, מאבטח אישים יפעל ויבצע מהלכים בידיעה שרוב הזמן לא יצליח לראות את היריב מול העיניים ולא ידע אילו מהלכים הוא מבצע אם בכלל. כאשר ספורטאי זוכה ויכול להסתכל ליריב שלו בעיניים, לראות כיצד הוא מגיב, לדעת האם הוא מפחד, להרגיש האם הוא נרתע והאם כואב לו, המאבטח לעומתו עובד בסוג של חוסר ידיעה ובפועל מתמודד רוב הזמן עם יריב "וירטואלי". למאבטח אין את הפריווילגיה לדעת האם הפעולות שביצע בכל סיבובי ההתמודדות מול היריב יעילות ובאמת משפיעות עליו ולרוב המפגש הפיזי הראשון שיהיה ביניהם יתרחש רק כאשר היריב יחליט לבצע את פעולת התקיפה. זהו אותו רגע האמת עליו כתב האזרח, רגע אחד מהיר שמעמיד את היחידה ומאבטחיה במבחן האישי והמקצועי הקשה ביותר שבסופו יקבע האם הסתיים בהצלחה או בכישלון.
יחידה ומאבטחי אישים שחוו את מחיר וכאב הכישלון, יעשו הכל כדי לא להיכשל שוב ולעולם לא יחשבו שהם הכי טובים בעולם ולא יחפשו להעניק לעצמם תארים ופרסים על עבודתם.

כשתחשוב שאתה הכי טוב בעולם, תיכשל!!!
מכיוון ששירתי ביחידה כארבע שנים לפני כישלון רצח ראש הממשלה, אני יכול להעיד בביטחון, שאני והחברים שלי ליחידה חשבנו שאנחנו עובדים ביחידה לאבטחת אישים הטובה בעולם ואנחנו מאבטחי האישים הטובים ביותר בעולם, חשבנו שננצח כל יריב שינסה להתמודד אתנו. היינו בטוחים שלא יכול להיות מצב שניכשל. זה המסר שירד מלמעלה והצליח להפוך לאמונה שזה נכון. חשבנו שאין מקום להשוואה ביננו לבין יחידות אחרות בעולם. אני חושב שעד רגע הכישלון, הרבה מאוד אנשים היו חושבים שיחידה שקמה בשנת 1958 ושבמשך 37 שנים שום אישיות שתחת אחריותה לא נשרט, יכולה לקבל את התואר היחידה הטובה ביותר בעולם אבל אחריו הבינו שמדובר באשליה מתעתעת. גם אנחנו, מאבטחי האישים, ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אחרי שנכשלנו את הכישלון הגדול ביותר שיכולנו לחלום עליו, הבנו שבמקצוע שבחרנו אי אפשר להיות הכי טוב בעולם ושהתואר היחיד שקיים בו מוצג רק ברגע האמת בהתמודדות הממשית מול היריב ומגדיר רק הצלחה או כישלון רגעי. בדיעבד, בפעם הראשונה למדנו לקח קשה ואכזרי שדרכו הבנו מהן תופעות הלוואי הנובעות מהחשיבה שאתה הכי טוב בעולם ושהן מובילות רק לתוצאה אחת, כישלון!!! מיום 4 לנובמבר 1995, כל מפקד יחידה, כל מנהל וכל מאבטח בהווה ובעבר, חי ונושם את הלקח הנ"ל ובחיים לא יחשוב או יגיד שהוא מאבטח אישים הכי טוב בעולם ואין זה עומד בסתירה לכך שצריכה להיות תחושת גאוות יחידה.

גאוות יחידה
יחידה מבצעית לא תשרוד בלי גאוות יחידה בקרב המשרתים בה ולכן חלה חובה על כל מפקד לשלב תכנים הקשורים לנושא. ביחידה לאבטחת אישים נעשו הרבה מאוד שינויים פיקודיים וניהוליים על מנת לעבור מתחושת "אני הכי טוב בעולם" שגורמת להרס לתחושת גאוות יחידה חזקה, בריאה ובונה. כל מאבטח שמתקבל ליחידה לומד על הכישלון כבר בהכשרה הראשונה שלו ויתחיל לעבוד רק אחרי שהבין במאה אחוז מה ההבדל בין להיות הכי טוב בעולם לבין מאבטח מקצועי ומיומן, ובכל תקופת שירותו ימשיך לספוג זאת במהלך העבודה השגרתית ובמהלך האימונים. זה נכון לכל עובד/ת ביחידה. גאוות היחידה מתבססת על איכות כוח האדם, מבנה היחידה, התייחסות ראשי השירות ליחידה, שיתוף הפעולה עם יחידות אחרות בשירות, מסלול העסקת העובדים, רמת ההשקעה בהכשרות ובאימונים, רמת ההשקעה בציוד האישי והכללי, רמת הקשב לכל עובד/ת ועוד. עובד/ת ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ יאמר בגאווה שבזכות כל מה שמושקע בו הוא מרגיש מקצועי ומיומן.

מאבטח אישים מקצועי ומיומן
כבר 25 שנים שהיעד של כל מפקדי היחידה זה להשקיע את כל מה שניתן כדי להכין את המאבטח ליום שבו יצטרך להתמודד עם יריב שיצליח להגיע עד לאישיות ולבצע פעולת תקיפה. מדובר ביעד קשה ומאתגר שכדי להשיגו יש צורך לעבוד 24/7, 365 ימים בשנה, מתוך חשיבה ממוקדת על היריב הפוטנציאלי ועל יכולותיו המקצועיות. מאז הכישלון, נעשה שינוי של 180 מעלות במבנה היחידה שבעקבותיו הופרדו כל מקצועות המניעה לתת יחידות ייעודיות כדי לאפשר למאבטח במעגל האחרון להתמקד ולהתרכז כמעט רק בסיכול בלחימה הפיזית מול היריב ולהגדיל את הסיכוי להצלחה כאשר כל המעגלים שלפניו ייכשלו. בשנים האחרונות, כן מותר להגדיר את המאבטח ביחידה כמקצועי ומיומן ברמה גבוהה וזה בהתבסס על כל מה שמושקע מרמת ההכשרה, הליווי בשגרה, רמת המעטפת מסביבו ורמת האמצעים הטכנולוגיים האישיים שמציידים אותו. האם זה יספיק כדי לקבוע שהמאבטח תמיד ינצח את היריב? האם זה מספיק כדי לדעת בוודאות שהיחידה לא יכולה לחוות שוב כישלון? בוודאי שלא.

לסיכום
היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, יחידה 730, לא רוצה ולא צריכה להיות היחידה הכי טובה בעולם. כיחידה מבצעית, כל מה שמעניין את מפקדי היחידה והמשרתים בה זה להצליח להרחיק את היריב מהאישים שבאחריותה ולא להיכשל ביום שתידרש להתמודד עמו פנים מול פנים ולא משנה כמה שנים יעברו מאז הכישלון של ה -4 בנובמבר 1995.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בהשקט ובבטחה

אבטחה מחוץ לקופסא – חתירה למגע לא בכל מחיר

חתירה למגע מוגדר כערך עליון ביחידות קרביות בצה"ל, ביחידות רבות במשטרה, ביחידות מבצעיות בשב"כ וגם ביחידות באבטחה הממלכתית ובאבטחה האזרחית. בעוד שההסבר על חתירה למגע בצה"ל בהקשר להתמודדות מול האויב הוא מאוד ברור וקשוח ואינו משאיר מקום לספק ובמשטרה ובשאר הגופים הממלכתיים המצב דומה, נשאלת השאלה האם הוא נכון כשמדובר באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע מתאימה לכל מאפייני התפקיד, הפעילות וכוח האדם באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע כפי שמוכרת ומיושמת בצה"ל למשל מתאימה למאבטח אזרחי שמתמודד מול אירוע פלילי ולא פח"עי? שלעיתים מתמודד מול יריב אזרחי ולא מול אויב מלחמתי.
סביר להניח שראשיתו של המושג בצה"ל שמאז ומתמיד קבע ש"חתירה למגע היא בעצם ההפך מהתעלמות – תמיד אפשר למצוא סיבות להתעלם, אבל שמירת המגע, החתירה, מחייבות מכורח העיקרון לפיו צריך לשמר מגע עם האויב בכל דרך ובכל מצב", ובהמשך החל לעבור גם לגופים ביטחוניים נוספים. אני מעריך שהערך העליון הוותיק והחשוב הזה הגיע לאבטחה האזרחית כחלק משת"פ בין גופים ויחידות ודרך מפקדים ומדריכים שהשתחררו מצה"ל והתמנו לתפקידי ניהול והדרכה במשטרה ובשב"כ שעם הזמן הפכו לגופים מנחים לביצוע אבטחה. באופן טבעי, תורת הפעולה והלחימה האזרחית אימצה לחיקה חלק ניכר מהמאפיינים הצה"ליים כולל את ערך החתירה למגע אל מול האויב. רגע לפני ההחלטה לאמץ ערכים מגוף אחר, צריך לזכור שלכל גוף יש תחום אחריות, משימה ואויב/יריב שונים ולקחת בחשבון שההתקדמות בזמן והאירועים החריגים הרבים שהתרחשו במהלכו יחד עם השינויים בנורמה החשיבתית וההתנהגותית של האנשים מוכיחים שמה שהיה נכון פעם אינו בהכרח נכון היום. אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר לכך שאנחנו רואים שצה"ל מבין היום שהתמודדות עם האויב במלחמה שונה מאוד מהתמודדות מול יריב אזרחי פלילי, כמו הבדואים בדרום, כי פתאום ערך עליון כמו חתירה למגע אסור בפקודה. נראה שצה"ל החליט להפריד בין אירוע במלחמה לאירוע פלילי שאין בו סכנת חיים, מה שנתפס בקרב הלוחמים כהחלטה שעומדת בניגוד מוחלט לערך החתירה למגע שהוטמע בהם.
אני מבין את כל מי שמתקשה לראות בדואי מגיע למחנה צבאי ומעז לגנוב ציוד יקר ערך ללא פחד אבל מצדד בחשיבה ובדעה המקצועית שקובעת שכל עוד אין באירוע הפלילי סכנת חיים התגובה לא תהיה בלחימה. התגובה הנכונה תהיה בפעולות מניעה כדי לא לייצר ליריב הפלילי הזדמנויות.
לדעתי האישית בלבד, יש לאמץ את החשיבה הנ"ל גם לאבטחה האזרחית ורק בהקשר למצב שבו איש האבטחה מסווג בוודאות את האירוע כפלילי וללא סכנת חיים. ברור לי שהרבה מאוד בעלי מקצוע וותיקים בתחום האבטחה לא יבינו איך אני יכול להיות בדעה כזו, איך יכול להיות מצב שמאבטח אזרחי לא יחתור למגע באירוע פלילי ואף יקבעו שמאבטח לא אמור ולא יכול לסווג בזמן אמת את האירוע כפח"עי או כפלילי. 
כאן אני יזכיר שישנם בישראל גופים מונחי משטרת ישראל, כמו הבנקים והדואר, שכבר מלפני מספר שנים רב הגדירו נוהל שמתייחס לאירוע שוד שקובע שאסור למאבטח או לעובד הבנק לבצע שום פעולת לחימה נגד השודד וזה מתוך הבנה שעבריין שמגיע לשדוד כסף לא מתכוון לפגוע פיזית באנשים ושהנזק הגרוע ביותר בשוד הוא אובדן סכום כסף שלרוב המשטרה מצליחה להחזירו לאחר זמן קצר ואין שום סיבה שמישהו יפגע או חס וחלילה ייהרג באירוע.
מוצג לצפייה סרטון המתעד שוד שהתבצע בשבוע שעבר בסניף הדואר בכפר קרע:

מדובר באירוע שוד שהינו אירוע פלילי שהתרחש בפחות מדקה שהתוצאה שלו מסתכמת בגניבת סכום כסף קטן. אירוע שיכול לגרום לאי נוחות ואי נעימות בקרב העובדים והלקוחות אבל מה זה אל מול העובדה שבזכות נוהל שמצליח לצאת מהקופסא נמנעה פגיעה בנפש. עכשיו, דמיינו לעצמכם מצב הפוך שבו המאבטח החמוש המוצב בכניסה לדואר, מזהה שמדובר בשודדים ולא במחבלים ולמרות זאת מחליט לפעול נגדם תוך שימוש באקדח שברשותו ומתפתח קרב יריות שברור שהסתיים בנפגעים ויתכן שאף בהרוגים. האם תוצאה כזו מתקבלת על הדעת כאשר מדובר באירוע פלילי?
אירוע נוסף שהתרחש בשנת 2011 שבו המאבטח יניב אנגלר, תושב ראשון לציון בן 31, נורה למוות במהלך שוד מזויין בסניף בנק הפועלים שביישוב באר יעקב כאשר ניסה לסכל את השוד, מחזק את הדעה המקצועית שכאשר ברור שמדובר באירוע פלילי ואין סכנת חיים המאבטח לא יחתור למגע. המאבטח כן יישאר בגזרת האירוע, כן ישמור על קשר עין על המתרחש, כן יבצע פעולות פינוי קהל על פי צורך וכן יוודא שאף אחד לא יבצע שום פעולה נגד השודד שיכולה להחמיר את המצב.
האם מאבטח צריך ויכול לסווג אירוע בזמן  התרחשותו? האם מאבטח יכול להבדיל בין אירוע פח"ע לאירוע פלילי? האם המאבטח יכול להחליט אם קיימת סכנת חיים? בהחלט כן!!! זה חלק מתפקידו!!! זה חלק מהמקצועיות שלו!!! זה מה שנדרש ממנו כמאבטח!!! אני חושב שמי שלא יסכים ויענה תשובה שלילית לשאלות אלו, יישאר עם תפיסה מיושנת ולא עדכנית וישדר למאבטחים מסר שעליהם לפעול באותה דרך של חתירה למגע בכל אירוע ולא משנה מה סווגו וכתוצאה מכך ייקח חלק במצב שבו אנשים יעמדו בסכנת פגיעה ללא צורך ממשי.
דעתי המקצועית אינה מבטלת את הצורך בחתירה למגע כאשר מדובר באירוע פח"ע או באירוע פלילי שנוצר בו מצב של סכנת חיים למאבטח או לאנשים אחרים. אני רוצה ושואף שגם מאבטח בעל הכשרה קצרה יחסית, ובמיוחד הוא, יידע לסווג אירוע בצורה נכונה כדי שיצליח לתת את המענה המתאים לאיום. ברור לי שישנם אירועים, כמו אירוע הרכב המתפרץ שהתרחש בנמל אשדוד, שבהם המאבטח לא יכול לדעת בזמן אמת מה המניע לאירוע ולכן לעולם ילך לחומרה בהתאם לאמרה ש"אם יש ספק אז אין ספק". כשמדובר בחיי אדם, אני רוצה שמאבטח יפעל בחוכמה ולא יפעל כרובוט חסר מוח, אני רוצה לשאוף לאבטחה מחוץ לקופסא.
בניתוח מספר גדול של אירועים פליליים שהתרחשו בישראל, אני מרשה לעצמי לקבוע שגנב בוחר את היעד לביצוע על פי מה שיש בו ועל פי סיכויי ההצלחה ולכן מי שישקיע ביצירת מעגל מניעתי ולא ייתן ליריב הזדמנויות יגדיל את הסיכוי להרחקתו ממנו ובכך לא יידרש להתמודדות פנים אל פנים שנחשבת כקשה ומורכבת יותר.
באירוע פלילי, ללא סכנת חיים, על המאבטח לפעול לאי החמרת מצב ולסיום האירוע במהירות האפשרית ומיד לאחר מכן, יחד עם גורמים נוספים, יאסוף את כל המידע הקיים ויעביר את המשך הטיפול למשטרת ישראל שלרוב מצליחה לשים את היד על העבריינים.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם בחשיבה מחוץ לקופסא!!!

6.1.2021 – הפריצה לבניין הקפיטול בוושינגטון ארה"ב – תיעוד שמחייב למידה

אירוע שבו מפגינים פורצים לבניין הפרלמנט תמיד יוגדר כקיצוני וכחציית קו אדום מצד האזרחים ולמרות זאת אינו חדש והתרחש כבר מספר פעמים בעבר במדינות שונות, דמוקרטיות ופחות דמוקרטיות. כנראה, שאירוע מהסוג הזה שמתרחש בארצות הברית ובמיוחד בבניין הקפיטול בבירה וושינגטון גורם לכל שאר האירועים שהתרחשו לפניו במדינות אחרות להראות זניחים ופחות מעניינים.
לדעתי האישית, כל בעל תפקיד ניהולי ו/או ביטחוני בישראל ובעולם שאחראי גם על מתן מענה כנגד פריצת מפגינים למתקן, חייב להפוך את תיעוד פריצת המפגינים לבניין הקפיטול בוושינגטון ב 6 לינואר 2021, לשיעור מקצועי מלמד שיתכן שבזכותו יצליח להיות ולתפקד טוב יותר.
רמת ואיכות תיעוד אירועים כפי שמתבצעת בזמן אמת על ידי אזרחים וצלמים מקצועיים בשנים האחרונות, מאפשרים לכל בעלי המקצוע הרלוונטיים למאפייני האירוע לשבת ולחקור את מה שהתרחש במהלכו ולצאת עם רשימה חשובה של נושאים לבחינה ואף לקחים ליישום. 
אני בדעה שבאירוע המדובר, ניתן לזהות בוודאות לקחים חשובים כבר בשלב מוקדם יחסית המתבסס בעיקר על התיעוד המצולם ופחות על עדויות וחקירות מסודרות שסביר להניח שיגיעו בהמשך. 
הסרטונים והתמונות שכבר מפורסמים בכל כלי התקשורת והרשתות השונות הופכים את האירוע המדובר לבית ספר אונליין בנושא אבטחת מתקן ממשלתי במצב שבו המון מחליט להתפרץ אליו ומעניקים הזדמנות נוספת לבחינת חלק מהנחות העבודה הקשורות להתמודדות מולו. יומיים אחרי מועד התרחשותו של האירוע, רשימת הנושאים שניתן ללמוד מהם כוללת: חשיבות המודיעין ביכולת צפייה להתרחשות אירוע קיצון ורמת ההתכוננות לקראתו, התנהגות המון המונע על ידי מכנה משותף שלילי, רמת הרלוונטיות של מערך האבטחה הקיים במתקן כמענה ראשוני לאירוע, רמת יעילות אמצעים כנגד המון, רמת יעילות מיגון כנגד פריצה, רמת מוכנות מערך האבטחה במתקן לפינוי השוהים בו בהתרחש אירוע קיצון, נכונות ההנחיות לשימוש בנשק כנגד המון שהתפרץ למתקן וכו'.
אם הפריצה לבניין הקפיטול, במהלך הדיון החשוב שהתקיים בו לאישור בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית, הצליחה להפתיעה את ההנהגה משני צדדי הפוליטיקה, את מפקד כוחות הביטחון במדינה ואת מנהלי האבטחה במתקן אז הפתעה זו מנוגדת לחלוטין להשתלשלות העניינים בעיקר כפי שהתרחשה לפני רגעי תנועת ההמון לעבר המתקן וההתפרצות אליו:

הנשיא המכהן לא השאיר ספק ולו הקטן ביותר לגבי חוסר שביעות רצונו מתוצאות הבחירות.

בארבע שנות כהונתו, הספיק הנשיא המכהן להציג לעמו ולעולם את מאפייני האישיות שלו שבלשון המעטה ניתן להגדיר אותם כלא שגרתיים בעליל לטוב ולרע.

במהלך מערכת הבחירות הראשונה שבה ניצח והפך לנשיא ארצות הברית ובעיקר במהלך מערכת הבחירות האחרונה שבה הפסיד, דונלד טראמפ הראה יכולת מנהיגות קיצונית ויכולת השפעה קיצונית על קהל המצביעים עבורו בעזרת קמפיין שכלל אמירות וסיסמאות שיצרו אמונה והליכה עיוורת אחריו ומכנה משותף למיליוני אזרחים – ידוע שאזרחים בעלי מכנה משותף יכולים להפוך לקבוצה שתצליח לפעול ביחד.

עוד לפני הפריצה לבניין הקפיטול הצליח הנשיא המכהן לגרום למצביעים שלו לצאת מאזור הנוחות שלהם כדי להפגין עבור דעותיו האישיות והפוליטיות כולל עד הגעה למצב של עימות מול כוחות הביטחון.

במקביל לדיון שהתקיים במליאה בנושא בחירתו של ביידן לנשיא, החליט הנשיא המכהן לקיים עצרת המונית במרחק קצר מבניין הקפיטול שבמהלכה לא חשש לשלהב את ההמון באמירות וסיסמאות קיצוניות כנגד מערכת הבחירות ובעד דעתו שמדובר בגניבת בחירות ברורה.

כאמור, כל המידע הנ"ל היה מוכר וידוע ולכן אני בדעה שהתנהגותם של הנשיא המכהן ושל ההמון התומך בו לא היוותה הפתעה עבור כל בעלי התפקידים הרלוונטיים ולא היא זו שגרמה להם להיות לא מוכנים לקראת פריצה לבניין קפיטול. נראה, שחוסר האמונה שנשיא מכהן בארצות הברית, הגם שמדובר בנשיא לא שגרתי כמו דונלד טראמפ, כנראה לא ילך כל כך רחוק ובטח שלא יפעל לביצוע פעולות שיכולות לערער את הדמוקרטיה ושהרפובליקנים (בניגוד לקבוצות קיצוניות דמוקרטיות) לא יהפכו להיות אלימים, היא הסיבה האמיתית לתגובה האיטית.
האירוע כפי שהתרחש ב 6 לינואר 2021 הוכיח שוב שהערכות לחוד ומציאות לחוד ושתמיד כדאי שתהיה תכנית חלופית שניתן ליישם אותה במהירות וביעילות.
אם אני הייתי כיום בעל תפקיד שאחראי על אבטחת מתקן ממשלתי ו/או בעל תפקיד שאמור לשמור על הדמוקרטיה במדינה (בישראל לדוגמא: קצין הכנסת, מנהל האבטחה במשרד ראש הממשלה, ראש היחידה לאבטחת אישים וכו'), הייתי מפנה לעצמי כמה זמן שצריך כדי לצפות בתיעוד המצולם מהאירוע המדובר וללמוד מהנושאים הבאים שבלטו בו על מנת לבחון את הנחות העבודה שלי ואת תפיסת ההפעלה שעל פיה עובדים הכוחות במערך האבטחה:

 

ברמה הלאומית:

בדיקה יסודית האם יכול להיווצר מצב במדינה הדמוקרטית שבו ראש ממשלה או נשיא יכול בהתנהגותו ובפעולותיו לערער את הדמוקרטיה וערכיה, מהי הנקודה שבה המוגדרים כ"שומרי הדמוקרטיה" חייבים להתערב ומי אחראי על הפעלת כוחות מיוחדים במדינה ומתי. ברור ש"שומרי הדמוקרטיה" חייבים להיות א-פוליטיים כדי שיהיה אפשר באמת לייצר מנגנון בעל ערך וסיכוי גבוה להצלחה כנגד "גניבת" הדמוקרטיה והשתלטות על המדינה.
אם המדינה קובעת שראש הממשלה או הנשיא המכהן הם בעלי ההחלטה מתי להפעיל את הכוחות המיוחדים אז זאת לא תהיה הפתעה במצב שנוצר באירוע המדובר שבו נשיא מכהן, עם מאפייני אישיות לא שגרתיים, לא מרוצה מתוצאות הבחירות, מפעיל את ההמון לטובתו ויתכן שמעכב את הפעלת הכוחות המיוחדים כדי שאלו לא יפריעו להמון לבצע את המשימה שלמה הוא נשלח.
סרטון מהעצרת שבו נראה שהנשיא המכהן מדבר אל ההמון ויתכן שמשלהב אותם לפעול:  

מודיעין כבסיס חזק בתהליך קבלת החלטות:
בחינת תהליך איסוף המודיעין, עיבודו והפיכתו למידע משפיע בהערכות מצב שמסתיימות בקבלת החלטות לביצוע. נראה שבאירוע המדובר היה מודיעין על העצרת שמקיים הנשיא המכהן ועל מה שמתרחש בה וסביר להניח שהיה חשש שהעצרת תהפוך להפגנה אלימה שיכולה להגיע גם לבניין הקפיטול ולמרות זאת ניתן להעריך שמערך אבטחת המתקן לא תוגבר מבעוד מועד בכוחות מיוחדים בעלי הכשרה ומיומנות בהתמודדות מול המון פורץ ומתפרע. הגם שהחוק קובע שבוושינגטון הנשיא המכהן מחליט מתי להפעיל את המשמר הלאומי, עדיין ישנן דרכים נוספות וכוחות אחרים אשר יהפכו את המערך למוכן יותר.

מוכנות ויכולת מערך האבטחה המוצב במתקן בשגרה בהתמודדות מול המון מתפרץ:
בחינת הנחת העבודה המתייחסת להתנהגות המון בעל מכנה משותף שלילי כדי להבין האם התנהגות ההמון כפי שתועדה באירוע המדובר מתאימה למאפייני האזרחים בישראל או בכל מדינה אחרת בעולם והאם הכוחות המרכיבים את מערך האבטחה במתקן מתאימים ויכולים להתמודד מולו ולמנוע ממנו מלפרוץ למבנה.
התיעוד מהאירוע המדובר מצביע על כך שמערך האבטחה המוצב במתקן בשגרה אינו בעל הכשרה ויכולת להתמודדות מול המון זועם ומתפרץ. ניתן לראות ששוטרים/מאבטחים עומדים מול ההמון ללא יכולת וכלים מתאימים לעצירתו ותוך הבנה שאם לא יאפשרו לו להתקדם אז הם עצמם יעמדו בסכנת חיים ממשית. לדעתי השוטרים/מאבטחים הנראים בסרטונים פעלו באחריות ובצורה הגיונית ונכונה כאשר החליטו לא לנסות ולהתעמת עם המון ולאפשר לו להיכנס לתוך המתקן ונמנעו משימוש בכוח או נשק ומביצוע פעולות שיחמירו את המצב יותר ממה שהוא:

יעילות אמצעי הגידור שבשימוש המתקן ומערך האבטחה שבו כנגד המון:
בחלק מהסרטונים והתמונות ניתן לראות בבירור שגדר ברזל רגילה ניידת אינה באמת מצליחה לעכב או למנוע מהמון להתקדם וגרוע מכך אף הופכת בשלב מסוים להיות מכשול שמהווה סכנה לפגיעה ולפציעת האזרחים והשוטרים/מאבטחים.
התיעוד המצולם לא משאיר ספק לגבי יעילות הגדרות הניידות באירוע מהסוג הזה:   

רמת מיגון המתקן:
בחינת עמידות ויעילות רמת מיגון חלונות ודלתות במתקן כנגד המון מתפרץ. פריצת הדלתות והחלונות על ידי ההמון תוך שימוש באלות, מגן מפלסטיק ופטישים היא המבחן האמיתי למיגון והרבה יותר טובה מבדיקת עמידות שנעשית בתנאי מעבדה או ניסוי יזום: 

מוכנות מבנה המתקן כנגד המון מתפרץ:
האירוע המדובר נותן לנו הצצה נדירה למה מוכן לעשות אזרח המשתתף בהפגנה אלימה ועד כמה הוא מוכן ללכת רחוק בדרכו לתוך המתקן – טיפוס חלק מהמפגינים על החומה הגבוהה מוכיח שבשלב התכנון לא ניתן להסתפק רק בעובדה שהחומה גבוהה וחייבים בנוסף לאפיין אותה כך שאדם ללא אמצעי כמו סולם לא יצליח לטפס עליה אחרת אתה יכול לחשוב שתיעול הקהל שיצרת על מנת שייכנס אך ורק דרך הפתחים יעיל כשבפועל יצרת במו ידך עוקף ציר כניסה. באחד הסרטונים ניתן לראות שחלק מהחומה כולל פסי בטון בולטים ששימשו את המפגינים לצורך אחיזה והנחת הרגליים:   

במידה ואתה מאמין שתרחיש של התפרצות המון זועם למתקן שבאחריותך הינו רלוונטי, עליך להגדיר את מעגלי קווי התקדמות ההמון האפשריים, לסמן בהם את הפתחים ולקבוע מה רמת המענה שהינך מעונין לייצר למניעת התפרצות. האירוע המדובר שבו נראה ההמון פורץ או מנסה לפרוץ מספר דלתות בקו הכתלים ובתוך המבנה, שולח אותנו לבחון את ההגדרות שלנו בנושא ואת רמת ויעילות חוזק הדלתות הקיימות במתקן שבאחריותנו כנגד התפרצות דרכן. עובדתית, הדלתות בקו הכתלים של בניין הקפיטול ובכניסה לאולם המליאה למשל, לא עמדו בפעולות הפריצה ובלחץ ההמון. כאשר רואים מאבטחים במליאה משתמשים ברהיטים כדי למנוע את פריצת הדלתות אז ברור שאינן תוכננו כמענה נגד:   

פינוי השוהים במתקן:
כל תכנית אבטחה ובטיחות במתקן חייבת לכלול סעיף המתייחס לפינוי השוהים בו במצבים חריגים ובמצבי חירום, כולל מה צריך לקרות כדי שתתקבל ההחלטה לפינוי, מתי מפנים, איך מפנים ולאן וכל זאת מתוך הבנה ברורה שחיי אדם קודמים לכל. עושה רושם שבאירוע המדובר ההחלטה על פינוי השוהים במתקן לא תאמה את ציר ההתקדמות של ההמון ואת פעולותיו. במצב שבו, לקח לפחות שעה בין תחילת מעבר ההמון מהעצרת לבניין הקפיטול ועד ההחלטה להתפרץ פנימה לא הגיוני שמגיעים לסיטואציה של מפגש מפגינים עם נבחרי ציבור ועובדים במתקן עד כדי צורך להגן על נבחרי ציבור שנשארו במליאה כולל שליפת אקדחים וביצוע ירי חי על מפגינים.
תכנית פינוי מקצועית ומימושה בזמן המתאים, הייתה מונעת את המצב המיותר הנוצר באירוע המדובר שבו נבחרי ציבור נראים מחפשים מחסה בין שורות הכיסאות ולא הייתה מכניסה את המאבטחים לדילמות מיותרות. 

יראת הכבוד של האזרחים לכוחות המיוחדים:
האירוע המדובר מציג היטב את יראת הכבוד שיש לאזרחים במדינות מסוימות (אני חושב שישראל בתוכן) לכוחות מיוחדים. אמנם האישור שניתן להקפצת הכוחות המיוחדים לאירוע הגיע מאוחר יחסית, אבל כאשר ההמון הבין ואף ראה את הגעת הכוחות המיוחדים למתקן ואת הצבתם בחזית המבנה וכניסתם פנימה נוצרה תפנית בהתנהגותו שאפשרה לסיים את ההשתלטות על האירוע. אני חושב שניתן להבחין בהתרגשות שאחזה את העובדים במתקן והמפגינים כאשר הכוחות המיוחדים הגיעו ונכנסו פנימה. נראה כאילו שכולם רק חיכו להגעתם:

אחת הדרכים החשובות, ההכרחיות והטובות ביותר להצליח להשתפר כדי להיות בסופו של דבר מערך אבטחה מקצועי יותר ויעיל יותר היא צפייה בתיעוד של אירועים שהתרחשו, כולל כאלה שהתרחשו במדינות אחרות, לצורך תחקור ולמידה.
אין ספק שפריצת ההמון לבניין הקפיטול בוושינגטון, ארה"ב, ב – 6 לינואר 2021 הינו אירוע מכונן  שסביר להניח שייכנס להיסטוריה של העם באמריקה ויהפוך במהרה לתוכן שיילמד באוניברסיטאות בהקשר לדמוקרטיה ובבתי הספר לאבטחה בהקשר לנושא אבטחת מתקן כנגד המון מתפרץ.  

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה לכל תרחיש

הערת מחבר המאמר:
כשאתה ניגש לבחון אירוע מהסוג הזה שהתרחש בדמוקרטיה המתקדמת בעולם כולו ורואה את התגובה המכילה והאיטית של מקבלי ההחלטות וכוחות הביטחון, כשאתה יודע שמדובר בכוחות ביטחון מהטובים שיש, אז עולה בך המחשבה שיתכן  שמה שהתרחש באירוע היה סוג של הפקה  מתוכננת בניהולם של במאי אחד ומספר עוזרים. 
בארצות הברית, דווקא בצד השמאלי של המפה הפוליטית, ישנם ארגונים קיצוניים כמו "אנטיפה" אשר לא חוששים לבצע פעולות תקיפה כנגד מוסדות הממשל וכנגד עסקים וגורמים לנזקים של מיליארדי דולרים. לעומתם, בדרך כלל, הצד הימני נמנע מלהתנהג באלימות ולכן יתכן שהיו מי שהחליטו ביחד  לאפשר לאזרחים תומכי הימין "להוציא" קיטור אבל תחת שליטה מסוימת ובהתאם לגבולות שנקבעו מראש. אחרת איך אפשר להסביר כל מיני תופעות שהתרחשו ונראו בפריצת המפגינים לבניין הקפיטול בוושינגטון:

מספר הפצועים וההרוגים מצד המפגינים ומצד כוחות הביטחון קטן מאוד ביחס למספר המפגינים שנעו לעבר בניין הקפיטול, נכנסו פנימה וביצעו פעולות בתוכו.

הרבה מאוד שוטרים ומאבטחים ממערך אבטחת המתקן נראו כמי שלא מתנגדים לתנועת ההמון לעבר הבניין ואף פותחים להם חסימות שהוצבו בציר התנועה ובכניסה לבניין.

המפגינים שנכנסו פנימה לבניין הקפיטול די שמרו על איפוק ולא נראו כמי שמבצעים פוגרום בתוך המבנה ובמה שיש בתוכו. התנהגות המפגינים יצרה רושם שכל מטרתם להצטלם בתוך הבניין כדי להוכיח שגם הם יכולים.

קבלת ההחלטות המאוד איטית של שכבת ההנהגה קיצונית מידי ביחס למאפייני האירוע ונראית כאילו שנעשתה בתזמון ידוע מראש.

אין לי ספק שבמרוצת הזמן, יתפרסמו דעות רבות ושונות על מה שהתרחש ב -1 לינואר 2021 וימים יגידו מה באמת קרה באירוע המכונן הזה. 

קבוצת המתנקשים VS קבוצת פצצת הגרעין החיסול באיראן

הערה: הפרטים בכתבה על ההתנקשות במדען הגרעין, מוחסן פחריזאדה (החיסול באיראן), לקוחים מהפרסומים בתקשורת בלבד ולכן יתכן שחלקם נכונים וחלקם לא מדויקים.

ערב טוב צופים יקרים מהפרשנים המקצועיים והמנוסים שלכם, מיקי וינברג ויאיר אואנונו. מתברר שגם אחרי שנים רבות של סיקור ופרשנות אירועים, אפשר עדין להתרגש מאירוע חדש וזה מה שקורה לנו בערב המיוחד והחריג זה.

סוף סוף, אחרי שחיכינו בסבלנות תקופה ארוכה, הקרב בין קבוצת המתנקשים לקבוצת פצצת הגרעין האיראנית המתקיים בעיירת הנופש אבסרד הסמוכה לטהראן עומד להתחיל ואנחנו כאן כדי להעצים עבורכם את החוויה.
האווירה באולם המדהים והמרשים הזה מחשמלת והכל בזכותכם צופים יקרים. 

הסימנים והרמזים להתקרבותו של הקרב הגורלי והחשוב הזה ניתנו ופורסמו בתקופה האחרונה בזה אחר זה:
ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, הזכיר את שמו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה כאשר הציג לעולם את המסמכים שהמוסד הצליח לקחת לאיראנים מתחת לאף – אין ספק שנשלח מסר ברור לקבוצת פצצת הגרעין האיראנית על כך שמועד הקרב על חייו של מדען הגרעין קרב ובא. 

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצטרף לקריאת התיגר נגד ההתחמשות האיראנית וגם הוא סימן את מדען הגרעין מוחסן פחזיראדה כמטרה ובכך העיר את קבוצת פצצת הגרעין האיראנית משנתה.
אין לנו ספק שדונלד טראמפ, יחד עם בנימין נתניהו, הצליח להרגיז את האוהדים של קבוצת פצצת הגרעין האיראנית. 

האוהדים האיראנים יצאו לרחובות בהמוניהם ודרשו מקבוצת פצצת הגרעין האיראנית לקיים את הקרב בהקדם ואף הגדילו לעשות כאשר שרפו את הדגלים של ישראל וארצות הברית. אנחנו בטוחים שהרבה מאוד אוהדים איראנים יגיע לצפות ולעודד את קבוצתם בתקווה שהפעם תנצח. 

כל העולם חיכה בסבלנות להכרזה הרשמית של שתי הקבוצות על מועד הקרב, ולשמחתנו הרבה זה הגיע ובגדול:

שתי הקבוצות יודעות שגם הפעם זה יהיה קרב שיקבע מי ימות ומי יחיה. ידו של מי תהיה על העליונה? האם גם הפעם קבוצת המתנקשים תנצח או שקבוצת פצצת הגרעין האיראנית תצליח סוף סוף לעשות זאת? 
איזו קבוצה, צופים יקרים, תזכה להניף בסוף הקרב את חגורת האליפות לשנת 2020.

אין ספק שלקבוצת פצצת הגרעין האיראנית יש אתגר גדול וקשה בהגנה על חייו של מוחסן פחריזאדה. אם ניזכר בהפסד הקודם שלהם שבו קאסם סולימאני שילם בחייו, אסור להם לעשות את אותן טעויות. 
מהן הטעויות הנפוצות שקבוצת פצצת הגרעין האיראני עושה שוב ושוב בהיותה יחידה לאבטחת אישים:
1. שימוש באותם רכבים – מסייע ליריב לסמן את רכב האישיות ולזהות אותו בקלות בזמן הקרב.

2. חוסר התאמת יכולת התגובה המוקדמת והתפקוד המבצעי בזמן מימוש איום תקיפה פיזית – מאבטחים שאינם בעלי יכולת לחימה אל מול יריב אגרסיבי – מונע מהתגובה להיות מהירה.

3. דפוס תנועה חוזר ונשנה – נסיעה באותם צירים – מאפשרת ליריב לדעת בדיוק היכן תעבור שיירת האישיות ובזכות כך להציב מארב קטלני. 

4. אי שמירה על עקרונות בסיס אל מול האישיות – למשל, נותנים לאישיות לנהוג ברכב השרד.

5. אי שילוב אמצעי לחימה המתאימים למתן מענה לתקיפה על ידי יריב אגרסיבי.

6. אבטחה פסיבית – אבטחה שמחכה לפעולת היריב, ללא ביצוע פעולות אבטחה אקטיביות – אי שליחת סיור מקדים לסריקת ציר הנסיעה הקבוע למטרת איתור חריגים.

7. שיטת אבטחה ועבודה מבצעית ללא תכנון בראיית התוקף וללא שימוש בהונאה טקטית, הטעיה ושבירת שיגרה.

8. העדר הפקה ושימוש במודיעין טקטי, הערכת איומים וניתוח דפ"אות לכל איום ולכל פעילות מדפסית מתוכננת.

9.חוסר התאמת רמות המיגון הפיזי והטכנולוגי, הזיווד והדיגום המבצעי, ורכבי ההסעה המבצעיים להערכת האיום הפוטנציאלי ע״י היריב על המושא המאובטח/האישיות.

10. בניין הכוח (כוחות ומשימות) אינם תואמים לפעולות האבטחה האמורות להתבצע בזמן תנועת אישיות מאוים ברמה כזאת כולל כוח אדם ורכבי משימה (צמודים, ליווי, הקדמות, תצפיתנים, חבלה, וכו׳).

11. חוסר התאמת פרופיל איש האבטחה והכשירות המבצעית שלו למאפייני המשימה הייעודית להגנה על אישיות מאוים.

לעומתם, קבוצת המתנקשים מצליחה כל פעם להפתיע מחדש בזכות רמת המקצועיות ואיכות הביצוע של חבריה ובזכות יכולת גבוהה של איסוף מודיעין לפני קרב. קבוצת המתנקשים משקיעה מאמץ וזמן רבים בשלב הלמידה על היריב והכנת תכנית הפעולה בראיית התוקף. כמו שזה נראה, גם בקרב הזה קבוצת המתנקשים אמורה לנצח, אבל יתכן שדווקא בגלל זה קבוצת פצצת הגרעין האיראנית תצליח להפתיע ולהעביר את חגורת הניצחון 2020 לארון שלה.

צופים יקרים, מסיבת העיתונאים האחרונה לפני תחילת הקרב עומדת להתחיל.
אנחנו רואים מעמדת השידור שלנו את נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו מגיע לפודיום ואת דובר קבוצת פצצת הגרעין האיראני מתקרב לעמדתו.
כהרגלו, דונלד טראמפ מלא ביטחון עצמי ונותן הופעה כאשר חגורת האליפות של שנת 2019 תלויה על הכתף השמאלית שלו. מהצד השני, הדובר האיראני מנפנף לעברו במה שנראה כמו נחש. לא להאמין, האם יכול להיות שהדובר האיראני הביא למסיבת העיתונאים נחש? אין סוף ליצירתיות של שני היריבים הוותיקים האלה.

איזו התרגשות, איזו אווירה, איזה מתח. עוד דקות מעטות יתחיל הקרב. הזירה כבר מוכנה. שאגות ההתרגשות והעידוד שלכם צופים יקרים נשמעים בעוצמה רבה. בגלל מגבלות הקורונה, הקהל צופה בקרב באינטרנט ולכן כדי לשמוע אותו יש ללחוץ על סרטון השמע השמאלי ולהגביר את עוצמת הרמקולים.

קבוצת המתנקשים נכנסת לזירת הקרב ראשונה וממהרת להציב מצלמה נסתרת, רכב תופת ומה שנראה כמו נשק צלפים מוסווה בחלקו האחורי של טנדר. אנחנו לא יודעים מה התכנית המדויקת של המתנקשים אבל אין ספק שהיא עומדת להיות מפתיעה וקטלנית.
אנחנו מצליחים לראות את קבוצת פצצת הגרעין האירנית מתקדמת לעבר זירת הקרב. הקבוצה בחרה להגיע בשיירה של שלושה רכבים כאשר מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה נוסע ברכב האמצעי מסוג ניסאן. רגע, האם יכול להיות שהקבוצה שוב בחרה להגיע באותו ציר? האם יכול להיות שאנחנו רואים את מדען הגרעין נוהג בעצמו ברכב השרד כשאשתו יושבת לידו? האם יכול להיות ששוב לא שלחו סיור מקדים שיבדוק האם קבוצת היריב מכינה להם הפתעה?
לצערנו או יותר נכון לצערו של הקהל האיראני הרב שהגיע הערב לראות את קבוצתו מנצחת, נראה שהתשובה לכל השאלות שלנו היא…כן!!! שוב קבוצת פצצת הגרעין איראנית חוזרת על טעויות עבר שגרמו לה להפסיד ובגדול. אולי אנחנו טועים, אולי אנחנו לא רואים נכון, אולי הם עוד יפתיעו. 
שיירת מדען הגרעין מתחילה להיכנס לזירת הקרב כשהמתנקשים נראים ממתינים בסבלנות. מי יתקוף ראשון? המתח בזירה קורע את האוויר.
המתנקשים מזהים בעזרת המצלמה הנסתרת את רכב הניסאן המוכר ואת פרצופו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה – ישנה הפללה!!! המתנקשים ממהרים להפעיל את רכב התופת, נשמע פיצוץ אדיר שמעיף את חלקי הרכב למרחק גדול וחשוב מכך מצליח לגרום לשיירת קבוצת פצצת הגרעין לעצור במקום. שוב ההפתעה הגיע מקבוצת המתנקשים. האם קבוצת פצצת הגרעין תצליח להגיב? או שוב נצפה בקרב שמסתיים בנוקאאוט?
מאבטחים מרכב הליווי האחורי מנסים לצאת ולהגיב בלחימה אבל לפני שהם מצליחים לזוז, כל אחד מהארבעה חוטף כדור קטלני שהורג אותו במקום.
קבוצת המתנקשים בתנופה ולא נראה שהם מתכוונים להוריד את עוצמת התקיפה עד שמדען הגרעין יחטוף וימות. קולות ירי נשמעים מכיוון הטנדר, אבל איפה היורה? לא להאמין, קבוצת המתנקשים מבצעת ירי בשליטה מרחוק על רובה הצלפים. שוב הם מפתיעים ומצדיקים את היותם אלופי העולם.
כדורי רובה הצלפים המיוחדים חודרים את הזכוכית המשוריינת הקדמית של רכב הניסאן בדרכם לגופו החשוף של מוחסן פחריזאדה.
נראה שמוחסן נפצע אנוש וקבוצת המתנקשים מבינה זאת היטב. חברי הקבוצה ממהרים להעלים מזירת הקרב את כל הראיות שיכולות להעיד על שיטת הפעולה הכל כך מוצלחת שלהם.
השיירה של קבוצת פצצת גרעין האיראנית נשארת במקומה כשמדען הגרעין והמאבטחים ההרוגים ישובים כל אחד במקומו. שוב הקבוצה הפסידה. שוב הקבוצה לא הצליחה להתמודד מול האלופה העולמית ושוב מי ששילם את המחיר להפסד הוא האישיות המאובטח.
אנחנו והקהל מכל העולם ובעיקר הקהל האיראני מסתכלים על זירת הקרב ורואים את סיפור הקרב דרך הסימנים שנשארו בה (אזהרה: הסרטון משמאל כולל תוכן לא נעים):        

בתמונה: שרידי רכב התופת שעפו לכל עבר ולמרחק גדול מזירת הקרב, מה שמעיד על גודל מטען החבלה שהופעל מרחוק. 

רכב הניסאן המשוריין – פגיעת הכדורים בחלון הקדמי ובחלון הקטן בצד השמאלי וסימני דם על הכביש.

כהרגלנו, כפי שאנחנו עושים בשבילכם מיד אחרי כל קרב, ריכזנו את עיקר הקרב לסרטון מסכם:

רגע לפני שנסכם את הקרב ונסגור את השידור, הגיע לידנו תיעוד מיוחד של הקרב בסימולציה – לעינכם בלבד צופים יקרים:

התקשורת העולמית ממהרת לדווח על מותו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה ומפרסמת תמונה שלו על רקע הדגל האיראני.

המנהיג האיראני מזהיר את ארצות הברית ואת ישראל בנקמה קשה על הניצחון הנוסף שהוא ומדינתו ספגו

צופים יקרים שלנו, הגענו לסוף השידור המיוחד. צפינו בקרב שבו רק קבוצה אחת זכרה ש"אבטחה צריך לקיים" ו"בתחבולות תעשה לך מלחמה". 
האליפות העולמית נשארת בארון של קבוצת המתנקשים והם יוצאים מפה עם חגורת האליפות לשנת 2020.
תמונת ניצחון גדולה של מפקד הקבוצה המנצחת עם חגורת האליפות פורסמה ממש עכשיו בכל כלי תקשורת העולמית? 

עד לסיקור הבא שלנו, אנחנו, מיקי וינברג ויאיר אואנונו, שמחים שהייתם כאן איתנו ומאחלים לכם המשך ערב טוב ובטוח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים"

15 דקות באבטחת אישים שמבדילות בין הצלחה לכישלון

באבטחת אישים קיים יסוד חזק אחד ששקוע עמוק באדמה ואינו מושפע מאירועים ומשינויים שקורים בעקבותיהם. הוא היסוד שיקבע בסופו של דבר מי ינצח ומי יפסיד בהתמודדות התמידית בין המאבטח ליריב ולמרות זאת נמשך רק 15 דקות.
15 דקות באבטחת אישים שמבדילות בין הצלחה לכישלון.
מאז ומתמיד לימדו מאבטחי אישים שהם חייבים לסיים את כל פעולות ההכנה והסריקות 15 דקות לפני שעת יציאת/הגעת האישיות מהמתקן כדי שבזמן הזה שנותר יתמקדו אך ורק בפעולת איתור היריב בגזרת התפר ובמעגל הקרוב אליו. כל מאבטח אישים באשר הוא, צריך להכיר את כל יסודות האבטחה ובעיקר את יסוד 15 הדקות האחרונות וחשוב מכך, את ההיגיון המבצעי שעומד מאחוריו שקשור לנושא ראיית התוקף. עובדתית, רוב ניסיונות ההתנקשות שהתרחשו בעולם, מוכיחים באופן ברור שדרך הפעולה הנבחרת והשכיחה אצל היריב הינה הגעה קרובה לאישיות שמאפשרת פגיעה מהירה, וודאית וקטלנית שלא משאירה הרבה מקום לטעות כמו זיהוי מוטעה, תזמון לא מדויק, חוסר דיוק וכו'.
היריב באבטחת אישים תמיד יבחן לעומק את האפשרות להגיע פיזית עד לאישיות לפני שיחליט לבדוק אפשרויות פגיעה מרחוק, למרות שבהתקרבות לאישיות עליו להתמודד עם האבטחה הצמודה ולנצח אותה.
למה דווקא 15 דקות? מה ההסבר לפרק הזמן הזה בראיית התוקף?
יריב אשר החליט לנסות ולהתנקש באישיות ממרחק קצר, צריך שהתקיימו כמה תנאים:
1. זיהוי מדפס בשעת היציאה או החזרה.
2. פערים ברמת האבטחה הצמודה לאישיות.
3. זיהוי וודאי של האישיות.
4. יכולת הגעה ושהייה במקום שיאפשר את הזיהוי ואת ביצוע פעולת הפגיעה.
5. הצלחה בביצוע פעולת הפגיעה ללא הפרעה מצד המאבטח הצמוד לאישיות.

ניתוח מקצועי בראיית התוקף של התהליך המלא שעל היריב לבצע ביום ההתנקשות קובע שהקושי העיקרי שלו זה זמן השהייה בתפר או בקרבתו ולכן ינסה לקצר אותו עד כמה שניתן – שהייה במקום אסור דורשת ביטחון עצמי גבוהה, יכולת היטמעות, סיפור משכנע, קור רוח, מזל ועוד, ולכן תוצאת הניתוח הינה שהגיוני שהיריב יהיה חייב להתקרב לאזור התפר לפחות 15 דקות לפני שעת היציאה/הגעה כדי לבצע תצפית אחרונה לפני ביצוע שתעזור לו להחליט האם יוכל לממש את דרך הפעולה הנבחרת להתנקשות. אותם 15 הדקות הם כמו שעון חול שככל שהוא מתקדם לסיומו, כך חייב יהיה היריב להתקרב יותר ויותר לתפר עד למרחק מהאישיות שממנו יוכל להצליח בסיכויים הגבוהים יותר.
אבל כדי להגיע באמת להצלחה בטוחה היריב חייב שיקרה עוד דבר אחד חשוב שמוגדר מבחינתו כשובר שוויון, הוא צריך שמערך האבטחה הצמוד לאישיות לא יבצע את עבודתו המקצועית כפי שנדרש ממנו ובכך ייצור פערים בשטח במיוחד באזור התפר ובשלב ההגעה/עזיבה.
יגאל עמיר כדוגמא, עמד בתפר מעל 30 דקות בהמתנה לראש הממשלה ולא יכול היה להצליח בכך אילולא העבודה הלא מקצועית של מערך האבטחה שהיה סביבו ובקרבתו, מערך אבטחה שעשה הכל חוץ מאשר לאתר את היריב.
בתמונה, יגאל עמיר ממתין בתפר:

מאבטח אישים חייב להיות מודע לכך שההצלחה של היריב תלויה בעיקר דווקא בחוסר המקצועיות שלו בביצוע פעולות האבטחה. מאבטחים רבים יוצרים במו ידיהם פערים, שמזוהים ומנוצלים על ידי היריב, מהסיבות הבאות:
1. ביצוע פעולות האבטחה ללא תכנון מקדים מה שגורם לרוב לעבודה בלחץ זמן שפוגעת בריכוז ובאיכות הביצוע.
2. אי עמידה ביסוד של 15 דקות אחרונות לטובת איתור היריב בגזרה הקרובה.
3. חוסר הכרה של הפעולות הנדרשות לביצוע וחוסר הבנה של חשיבות כל פעולה כמענה נגד היריב.
4. תמימות מבצעית וחוסר ביטחון עצמי בפניה לאנשים ברחוב.

מה צריך לעשות כדי לנצח את היריב בפרק הזמן הזה?
אותם 15 הדקות האחרונות הם פרק הזמן הוודאי שבו המאבטח והיריב ישהו באותה גזרה כאשר בשלב הקריטי הזה דווקא המאבטח נמצא ביתרון על היריב ובתנאי שיבצע את פעולות האבטחה על פי תכנית סדורה ומדויקת שכל כולה מתמקדת באיתור האיום, באיתור היריב. מאבטח שיקפיד להשאיר לעצמו את ה-15 דקות האחרונות לעמידה בתפר לצורך סריקה סטטית לאיתור היריב בגזרה הקרובה, יגדיל את הסיכוי להצלחה במשימה גם אם במקרה לא עבד כמו שצריך בסריקות שביצע לפני.
יותר מזה, במצב שבו מאבטח איחר להגיע בזמן למתקן, ובעקבות כך נשארו לו רק אותם 15 דקות עד ליציאה/הגעה של האישיות, עליו לוותר על ביצוע סריקה רגלית המוגדרת בתיק המשימה ולנצל את הזמן שיש לו לסריקה סטטית לאיתור היריב.
כאמור, בשלב הקריטי הזה, היריב חייב למקם את עצמו במרחק קרוב תוך שהוא מנסה לנצל נקודות מוסתרות מעיני המאבטח כשברור לו שבכל רגע הוא יכול להתגלות ואף להיות במצב של תשאול שידרוש ממנו לספק תשובות משכנעות ולכן המאבטח מצדו צריך להפוך בדקות האלה לצייד יריבים מקצועי ויעיל.
כדי להצליח לנצל את 15 הדקות ביעילות מקסימלית, מומלץ לבצע ניתוח בראיית התוקף שמטרתו איתור נקודות המתנה ומסתור פוטנציאליות ליריב, לסמן אותן על תצ"א שתהפוך לכלי תומך לסריקה הסטטית שבמסגרתה יחויב המאבטח לבדוק כל נקודה וכל מסתור ולוודא שהיריב לא נמצא באחת מהן.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בעיקר כדי לאתר את היריב