התקרית בגבול מצרים – אבטחה צריך לקיים

תחקיר האירוע שרובו פורסם על ידי גורמי צה"ל וכלי התקשורת השונים מצביע על שורה ארוכה של כשלים מקצועיים ברמת התפקוד וההתנהלות של היחידות בצה"ל האחריות על גדר הגבול בין ישראל למצרים ובעיקר בשכבת הפיקוד בכל הרמות. ההתנהלות הכושלת גבתה את חייהם של 2 חיילים וחיילת שביצעו את המשימות שהוטלו עליהם.

שאלת התחקיר המרכזית צריכה להיות "כיצד חייל מצרי אחד שהפך למחבל מצויד ברובה אחד, הצליח לחדור את כל מעגלי האבטחה של צה"ל בגבול עם מצרים ולהרוג 2 חיילים וחיילת?"
תחקיר האירוע העלה מספר סיבות שעונות לשאלת התחקיר:
פתחי החירום בגדר, שדרך אחד מהם חדר המחבל, היו ידועים רק לגששים ולקצינים בכירים – אך הוסתרו מהלוחמים.
לוחמים שמרו בצמדים ואף לבד ובמשך 12 שעות – בניגוד לפקודת האוגדה שהנחה לשמור בכוח שמונה 4 חיילים/ות.
המכ"ם זיהה תנועה חשודה כשהמחבל חדר אך התצפיתנית שסרקה לא איתרה אותו בשטח ישראל וחזרה לשגרה.
כוחות התגבור המיוחדים הגיעו שעתיים וחצי לאחר ההתקלות הראשונה ודקות לאחר חיסול המחבל.
הגששים שגו קשות כשהעריכו מיד שהמחבל חזר למצרים, מכ"ית צעירה זיהתה אותו בעזרת משקפת שעה וחצי מאוחר יותר.
לוחמים הסתערו ללא קסדות כי שכחו אותן בג'יפ ונפגעו במהלך קרב היריות עם המחבל.
הקשר עם החיילים בעמדות לוקה בחסר ופוגע ביכולת השליטה בשגרה ובחירום.
החיילים והחיילות שביצעו את משימות האבטחה בקצה לא תודרכו מספיק טוב על אפשרות לתרחיש של חדירת מחבל ממצרים לישראל למרות שאירוע כזה התרחש בעבר.

מהתחקיר של פיקוד הדרום עולה עוד שבחודש שעבר נערכה ביקורת מיוחדת לגדוד ברדלס ובפרט לפלוגה שספגה את הפיגוע – והיחידה זכתה לשבחים.

כמומחה אבטחה, אשר באופן קבוע מנתח אירועים ביטחוניים ומפיק מהם לקחים ללמידה ויישום ובנוסף במסגרת שירות המילואים מעורב באופן פעיל בפעילות מערך ההגנה של צה"ל כולל פעילות של הפלגה האדומה, אני קובע בצורה חד משמעית שכל הפערים והכשלים המקצועיים שהיו באירוע מצביעים על כך שצה"ל עדיין מתקשה להבין מהי אבטחה וכיצד לקיים אותה בשטח ושרמת השליטה בשכבה התחתונה שכוללת מפקדים זוטרים וחיילים/ות שמבצעים את המשימות בקצה הינה נמוכה ולכן יש בה הרבה מאוד פערים ותקלות מבצעיים שהפכו להיות חלק מהשגרה ולא מטופלים כפי שנדרש.
שאלת התחקיר באירוע המדובר מזכירה לי את שאלת התחקיר ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל – "כיצד יכול להיות שמתנקש אחד עם אקדח אחד הצליח לגבור על כל מעגלי המודיעין והאבטחה ולבצע ירי קטלני לעבר ראש הממשלה מבלי שאף אחד יצליח למנוע זאת ממנו?"
כל מי שעוסק במקצוע האבטחה יודע שקיימת הנחת יסוד מרכזית וחשובה שטוענת שלא ניתן כל הזמן למנוע במאה אחוז התרחשות אירוע תקיפה מצד היריב ולמרות זאת ודווקא בגלל זה חלה חובה לקיים את האבטחה 24/7 ברמה הגבוהה ביותר שניתן מרמת הפיקוד ועד אחרון החיילים/ות המבצעים את המשימות בקצה וזה על מנת למנוע מהיריב להצליח במזימתו בגלל טעויות ופערים שנוצרו בעקבות תחלואות ועיוורון מבצעי ומקצועי שנוצרים מהשגרה היומיומית הקשה והמאתגרת – שהצלחת היריב לא תהיה בעיקר בזכות הכשלים שלנו.
אלו הן השאלות והתובנות שאני מזהה מנתוני האירוע כפי שהתפרסמו בתקשורת:

ביצוע ביקורות:
איך יתכן שבביקורת שבוצעה זמן קצר יחסית לפני התרחשות האירוע לא זוהו ולא צוינו כל או חלק מהפערים שעלו בתחקיר האירוע? הרי אין ספק שפערים אלו היו גם רלוונטיים במועד ביצוע הביקורת כגון ביצוע איוש עמדה בשעות רגישות על ידי 2 חיילים/ות ולא 4 כפי שנוהל האוגדה קובע, בעיות קשר רציף עם החיילים/ות בעמדות, נראות העמדות ואי התאמתן למאפייני המשימה, חוסר יכולת לראות במצלמות את המתרחש בעמדות ועוד. הפער בין תוצאות הביקורת לבין תוצאות תחקיר האירוע מחייב בדיקה מעמיקה של תהליך ביצוע ביקורות מהסוג הזה ובנוסף האם לקחי ביקורות מיושמים וכיצד.

ניתוח בראיית התוקף:
על כל מערך אבטחה לקבוע בעצמו או לקבל מגוף מנחה איום ייחוס שעל בסיסו יתבצע ניתוח בראיית התוקף שיקבע מיהו היריב בגזרת האחריות, מהם האמצעים העומדים לרשותו ומהן היכולות שלו לבצע תקיפה, וכל זה על מנת לגבש רשימת דפ"אות רלוונטיות שמחייבות גיבוש מענה שכנגד. ברור שניתוח בראיית התוקף חייב לכלול גם למידה מאירועים קודמים שהתרחשו בגזרת האחריות כי אלו מלמדים בצורה הטובה ביותר על מאפייני ויכולות היריב הפוטנציאלי.
בהתייחס לאירוע המדובר הייתי שואל האם היריב הפוטנציאלי בצד המצרי, כמו חייל המשרת בגזרה, הינו בעל יכולת איסוף מודיעין ברמה כזו שיכול לגלות למשל את מעברי החירום ה"סודיים"? האם ביכולתו לבצע ניתוח שטח לאיתור צירי תנועה נסתרים מהמערכות הטכנולוגיות ומעיני החיילים/ות? האם לחייל מצרי פשוט יכול להיות מניע אישי או לאומני שיגרום לו להחליט לבצע תקיפה כנגד חיילי/ות צה"ל?
הפרק בתחקיר האירוע שמתייחס לחייל המצרי (המחבל) שביצע את התקיפה קובע שהתשובה לכל שאלות אלו היא כן מוחלט ולכן העובדה שהחיילים/ות לא הכירו ולא תודרכו על דפ"א כזו מעידה על כך שקיים פער בהנחות היסוד וקיום ניתוח בראיית התוקף.

רמת השליטה על המתרחש בשכבה התחתונה:
פתחי חירום בגדר לטובת מעבר כוחות ונותני שירות תחזוקה שסגורים על ידי אזיקונים פשוטים ולא מוכרים לחיילים/ות בקצה?!!! להחליט שאסור שהחיילים/ות יכירו את קיומם ולהניח שהיריב הפוטנציאלי לא יגלה אותם?!!! אני בטוח ששכבת הפיקוד העליונה לא הכירה את העובדה שמעברים אלו סגורים בעזרת אזיקון פשוט ולא האמינה שזה מה שאפשר לחייל המצרי (המחבל) לעבור בקלות את גדר הגבול המושקעת. מדובר בפער מקצועי ומבצעי שנוצר על ידי אותם אלו שמשתמשים במעברים אלו ולא היה מוכר לרמת הפיקוד כתוצאה מפער ברמת השליטה על כל מה שמתרחש בשכבה התחתונה בשטח.
הצבת 2 חיילים/ות בכל עמדה במקום 4 כפי שנוהל האוגדה קובע הינה אי מילוי בוטה של הנחיה מבצעית שיתכן שבמידה וכן היתה מיושמת ככתובה וכלשונה, תוצאות ההתקלות הראשונה עם המחבל המצרי היו שונות. גם במקרה הזה אני בטוח שרמת הפיקוד העליונה לא היתה מודעת לפער המבצעי הקריטי המתרחש בשטח (לציין שבמידה והביקורת שבוצעה זמן קצר יחסית לפני האירוע היתה מבוצעת כמו שצריך פער זה, כמו גם אחרים, היה עולה לרמות הפיקוד הרלוונטיות ומטופל מידית).
בהתבוננות על תמונות עמדות האבטחה שפורסמו בתקשורת, ניתן לקבוע בברור שאינן מתאימות למאפייני התפקיד, מאפייני הגזרה והזמן שהחיילים/ות נדרשים לאייש אותן (12 שעות ברצף) – אם היו מניחים שמחבל מהצד המצרי יכול לעבור את הגדר, להגיע לעמדת החיילים בציר נסתר ולהצליח לתקוף בהפתעה אין ספק שהיו מציבים עמדת אבטחה גבוהה וממוגנת שמציבה את החיילים/ות פחות חשופים לפגיעה ועם שליטה ויכולת תגובה טובים בהרבה ממה שיש להם במצב הנוכחי.
השליטה על המתרחש בשכבה התחתונה המבצעת את המשימות בשטח מוטלת קודם כל על רמת הפיקוד הזוטר האחראי ישירות על יישום הנהלים וההנחיות, המשימות ועל אותם חיילים/ות המבצעים אותן – רמת מפקדי מחלקות, מפקדי פלוגה וגם רמת מפקד גדוד.

השילוב בין טכנולוגיה לגורם האנושי:
כמעט כל מערך אבטחה כולל אמצעים טכנולוגיים וגורם אנושי כאשר הייעוד של כל אחד מהם מוגדר וברור והשילוב ביניהם צריך להיות כזה שמייצר ערך מוסף גבוה יותר ממצב שבו כל אחד היה מופעל בנפרד. על פי הפרסומים, מכשול הגבול עם מצרים כולל מערכות בעלות יכולת איתור תנועה בשטח מוגדר ויכולת צפייה בזמן אמת על המתרחש לצורך סיווג האירוע וקבלת החלטות להמשך. באירוע המדובר, היה שילוב בין הטכנולוגיה לגורם האנושי כאשר מערכת המכ"ם זיהתה את תנועת המחבל בהתקרבות לגדר ובזמן המעבר דרך פתח החירום והתצפיתנית שקיבלה את ההתרעה על כך ביצעה סריקה בעזרת המצלמות וכשלא ראתה את המחבל החליטה להכריז חזרה לשגרה – המערכת הטכנולוגית פעלה כנדרש אבל יתכן שהתצפיתנית פעלה לא בהתאם לנהלים ולהנחיות הקשורים לטיפול באירוע מהסוג הזה. אם התצפיתניות היו מודעות לקיומם של מעברי החירום יתכן שהתצפיתנית היתה סורקת את השטח גם בצד הישראלי ולא רק בצד המצרי, היתה מתמקדת בלבדוק האם פתח החירום פתוח ובנוסף היתה שולחת כח סיור לבדיקה פיזית.
ככלל, מערכת טכנולוגית תקינה ומתוחזקת כראוי תספק את המענה המבצעי בזמן אמת וללא פערים בהתאם לייעוד שלה. לעומתה, דווקא הגורם האנושי הוא זה שיכול לא להיות ערני למתרחש בגזרתו, יכול לטעות בזיהוי האירוע, בסיווגו ובקבלת ההחלטות למתן מענה ותגובה – אחד הפתרונות להתמודדות עם החולשות של הגורם האנושי הוא גיבוש נהלי עבודה חדים וברורים שמייצרים בין היתר מעגל הגנה שמוסיף חוות דעת נוספת לפני הכרזה על חזרה לשגרה.
אמצעי טכנולוגי כמו רחפן שבאירוע המדובר אפשר למפקדים לזהות בברור את המחבל ואת מיקומו בשטח, מסייע בגיבוש תמונת מצב עדכנית שעל בסיסה ניתן לקבל החלטות מבצעיות מתאימות ונכונות יותר – בעזרת תמונת הרחפן ניתן היה לדעת האם ממיקומו המחבל מהווה סכנה מידית לאזרחים ו/או כוחות ביטחון, האם הוא חמוש ובאיזה אמצעי, האם הוא נראה עייף ועוד.   

איכות התגובה:
אין ספק שאיכות התגובה בכל שלבי האירוע היתה לא טובה ויתכן שאף גרמה לכך שחלק מהכוחות נכנסו למצב סכנה מידית מיותרת ולא הכרחית. באבטחה, המענה כנגד היריב מורכב מתהליך שכולל שאת השלבים הבאים: איתור וזיהוי, סיווג ומהירות ואיכות התגובה. בכל השלבים מי שמקבל את ההחלטות הוא הגורם האנושי. ככלל, מערכת טכנולוגית לא יכולה לספק את המענה המלא בעצמה. תחקיר האירוע הצביע על כך שהיה כשל מבצעי בזמן האיתור והזיהוי, היה כשל מבצעי בזמן הסיווג והוצאת הדיווח ובסוף היה גם כשל בזמן הגעת כוחות התגבור המיוחדים. כל הפערים המבצעים באירוע שקשורים לאיכות התגובה גרמו לשכבת הפיקוד העליונה לקבל החלטות שגויות ובמיוחד בשלב שבו המחבל זוהה מסתתר בשטח מאחורי מה שנראה כמסתור מאולתר שהקים לעצמו. במידה ומיקום המחבל בשטח לא היווה סכנה מידית לאזרחים ו/או לכוחות ביטחון לא היה צורך למהר להיצמד לתורת הלחימה שדוגלת בחתירה למגע מול היריב שמשמעותה כוח שנע לעבר היריב ומנהל מולו קרב יריות והסתערות – הקרב שבו נהרג החייל השלישי. קבלת ההחלטות בשלב הזה היתה צריכה לכלול המשך תצפית רציפה על היריב על מנת לוודא שהוא נשאר במקום ולא מתקדם, סגירת הגזרה לאזרחים למרחק שברור שאינם יהיו בסכנה, הצבת כוחות לבידוד הגזרה ולשליטה על פעולותיו של היריב ושוב במרחק שלא מציב את החיילים/ות בסכנה מידית מיותרת ובסופו של דבר מתן מענה מבצעי המתאים לנטרול יריב אחד עם רובה אחד שנמצא מסתתר בשטח פתוח זמן ממושך – זה יכול להיות צלף המבצע ירי מדויק ממרחק, זה יכול להיות מסוק שמבצע ירי מלמעלה וזה גם יכול להיות רחפן שמטיל לעברו אמצעי מנטרל כזה או אחר. אני חושב, שכיום, חתירה למגע בהסתערות צריכה להיות כמוצא אחרון ו/או כברירת מחדל.

תרגילים ואימונים:
מערך אבטחה מחויב לבצע תרגילים ואימונים התואמים את רשימת הדפ"אות כולל כאלה שמוגדרים שתרחישי קיצון. כאמור, במסגרת פעילות הפלגה האדומה במילואים צוות המומחים שלנו מעניק שירות למחנות צה"ל בעיקר במספר נושאים מקצועיים כגון: גיבוש תמונת מצב המחנה בראיית התוקף, שיפור מוקד האבטחה, ליווי מקצועי של הקב"ט, הדרכת בעלי תפקידים במערך האבטחה, בדיקה ועדכון תיק האבטחה, אימון טקטי לתרגול כל התרחישים המוגדרים בתיק האבטחה ובסוף תרגיל המדמה תרחיש קיצון שבו חוליית מחבלים חודרת למחנה למטרת ביצוע מסע הרג. לעיתים, במפגש עם מפקדי יחידות, עולה השאלה האם באמת תרחיש קיצון כזה יכול להתרחש במחנה צה"ל ובמיוחד באלה הממוקמים בסביבה אזרחים שאינה מוגדרת סביבה רגישה. השאלה טובה והתשובה פשוטה – כל תרחיש קיצון שכבר התרחש בעבר יכול להתרחש בעתיד ובנוסף, כל תרחיש קיצון שעדיין לא קרה וראה היום כדמיוני יכול להתרחש בעתיד ולו רק מהסיבה שמי שבוחר איפה לתקוף, כיצד לתקוף ומתי הוא אך ורק היריב. אסור להגיע למצב שמערך אבטחה יפגוש בפעם הראשונה תרחיש קיצון רק כאשר הוא קורה במציאות. אימון יגרום להעלאת מודעות החיילים/ות לקיומו של תרחיש קיצון ולמאפיינים שלו.

לסיכום:
צה"ל עושה מאמצים רבים בתחום האבטחה בכלל ובתחום אבטחת המחנות בפרט ולפי הנתונים ניכר שישנה התקדמות בבחירת המענה ואיכותו מול היריב. צה"ל הינו ארגון ענק שאחראי על גזרות רבות בכל חלקי הארץ שיש לבצע בהן מספר גדול של משימות שונות ומורכבות ולכן הינו מתקשה וחלש ברמת השליטה בשכבה התחתונה שכוללת את כל אותם בעלי התפקידים שמבצעים את המשימות בקצה בשטח לאורך זמן ושעות ארוכות. על צה"ל להמשיך לשפר את ההבנה שבגזרות מסוימות הוא נדרש לבצע משימות אבטחה ולא משימות לחימה צבאית ולכן עליו ללמוד אבטחה מהי וכיצד יש לקיים אותה הלכה למעשה. העמדות בגבול עם מצרים הן עמדות אבטחה ולא עמדות לחימה צבאית. באבטחה התגובה חייבת להיות מהירה ונחושה. צה"ל, כמו גם ארגונים נוספים שעובדים 24/7, חייב להילחם בתחלואות ותופעות השגרה והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בעזרת רמת שליטה ופיקוח גבוהים תוך יצירת תנאים מתאימים למבצעי המשימה. ממצאי תחקיר האירוע מצביעים על רצף של מספר כשלים של הגורם האנושי שהתרחשו באותו אירוע והביאו לתוצאה עגומה ומצערת של איבוד חייהם של 2 חיילים וחיילת. כולי תקווה שבמותם יצוו על צה"ל לבצע פעולות הכרחיות ומהירות לשיפור רמת האבטחה בכל המשימות באשר הן.