פוסטים בדף הבית

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו. 
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים,  הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן  ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה? 
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש? 
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים? 

 

קישור לכתבה: 

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה. 

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו. 
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

  1. מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
  2. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
  3. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית: 

  1. מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם? 
  2. האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
  3. האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
  4. האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!! 
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את  המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות. 
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי. 
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי. 
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים. 
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?

כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים 

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין: 

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה. 

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף. 
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ. 
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!

2014 – אזרח קנדי שהתאסלם יוצא למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה, קנדה

ביום רביעי 22 באוקטובר 2014 החליט האזרח הקנדי מייקל זהאף ביביו לצאת למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה. 
מייקל זהאף ביביו הוא עבריין ופועל קשה-יום. הוא התאסלם, ביקר במזרח התיכון, וסבל ממצב נפשי שהידרדר בהתמדה. נולד ב-1982. ב-2011 הוא בא ללוב, ועם שובו לקנדה החל לפקוד מסגדים.
בשנים האחרונות ריצה זהאף ביביו תקופות מאסר שונות וקצרות בגין שוד, החזקת נשק, איומים ועבירות סמים. דרכונו נשלל אחרי שהמודיעין הקנדי הגדיר אותו כ"נוסע מתמיד ברמת סיכון גבוהה".
"קורות החיים" של מייקל זהאף ביביו הינם הזדמנות נוספת לראות כיצד אדם עובר תהליך של שנים שהופך אותו מאזרח למחבל. בנוסף לכך ניתן להבין מהמידע הקיים שמייקל זהאף ביביו היה מוכר לשלטונות ברמה כזו שנעשו נגדו פעולות אקטיביות שלא הבשילו למניעת יציאתו למסע ירי שהסתיים בהריגת חייל ואדם נוסף ובפציעתם של אחרים.
מייקל זהאף ביביו טס ממונטריאול לאוטווה ב 2 לאוקטובר – אם דרכונו נשלל והוא הוגדר ברמת סיכון גבוהה, איך יתכן שלא אותר ולא עוכב לתשאול על ידי כוחות הביטחון הקנדיים?
חשוב לציין שמסע הירי של מייקל זהאף ביביו התרחש יומיים אחרי פיגוע דריסה שהתבצע בקוויבק ובו נהרג חייל אחד ובעקבותיו הוחלט לעלות את רמת הכוננות בקנדה מנמוכה לבינונית.
נשאלת שאלה נוספת: אם רמת הכוננות עלתה, כיצד הצליח מייקל זהאף ביביו לבצע מסע הרג במתחם כל כך רגיש כמו מתחם הפרלמנט באוטווה? איך יכול להיות שהצליח לבצע מסלול הרג ארוך יחסית שהתחיל באנדרטת הזיכרון, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט כשבדרך הוא מצליח להשתלט על רכב שבעזרתו מבצע חלק מהדרך בנסיעה, נכנס לבניין הפרלמנט מבלי שאף אחד יעצור אותו, מבצע מסלול בתוך בניין הפרלמנט תוך ביצוע ירי ומחזיק מעמד כשעה עד שמנוטרל בירי על ידי צוות ימ"מ בעומק המסדרון המרכזי? באילו פעולות באה לידי ביטוי העלאת רמת הכוננות מרמה נמוכה לרמה בינונית?

כתבת הסבר על קורות החיים של מייקל זהאף ביביו:

מייקל זהאף ביביו תכנן את ביצוע הפיגוע ואף הקליט את עצמו לפני:

זה מסע הירי וההרג שביצע מייקל זהאף ביביו: 
בשעה 09:52, לאחר שהקליט את עצמו וירד מרכבו, הצליח להגיע בהפתעה וירה בעזרת רובה ציידים שהיה ברשותו בחיילים ששמרו על אנדרטת המלחמה הלאומית שבפאתי הפרלמנט. חייל אחד נהרג ועוד שניים נפצעו.
תמונה של מייקל זהאן ביביו יורד מרכבו:

כשמונה דקות אחרי, בשעה 10:00, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט, בדרך חטף מכונית, שעמה נסע לעבר הפרלמנט. בסרטון שצולם ממכונית סמוכה, נראה אדם – העונה לתיאורו של המחבל – נוהג במכונית, אחרי שלוחית הרישוי הוסרה ממנה. נכנס לבניין הפרלמנט תוך שהוא מבצע ירי, התבצר עד שבסביבות השעה 10:45 נורה ונהרג על ידי אחד השוטרים שהשתתף בלחימה. כל האירוע ארך כשעה.

דיווח תקשורתי על האירוע:

תרשים אזור וציר ההתקדמות:

על פי הנתונים שנאספו ממצלמות האבטחה הפרוסות באזור ומעדויות אזרחים ואנשי ביטחון, ניתן ללמוד ולהבין בדיוק רב את המסלול שעשה מייקל זהאן ביביו ולהסביר את קבלת ההחלטות שלו בראיית התוקף:

  • אין ספק שמייקל זהאן ביביו תכנן את המסלול מראש ולא פעל מתוך חשיבה של אלתור תוך כדי תנועה.
  • מייקל זהאן ביביו בחר להגיע מהחלק האחורי של האנדרטה על מנת להצליח להפתיע את החיילים שעמדו בחזית – תוצאת הירי הראשון, חייל הרוג ושניים פצועים, מעידה על כך שהחיילים הופתעו ולא הספיקו להגיב בהתקפת נגד.
    תמונה של חזית האנדרטה והחיילים:
  • ציר הזמן מעיד על כך שמייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות (ישנו תיעוד מצולם) – אם שני חיילים נשארו פצועים נראה שלא ביצע בהם ירי לווידוא הריגה ובנוסף לכך בחר לשהות זמן רב יחסית באותו מקום לפני שהחליט להמשיך בציר ההתקדמות לעבר בניין הפרלמנט. יתכן ששמר כדורים להמשך מסע ההרג ו/או המתין לראות האם ישנה תגובה של כוחות ביטחון בעקבות הירי הראשון שלו. 
    צילום של מייקל זהאן ביביו עומד בחזית האנדרטה:
  • ציר ההתקדמות מהאנדרטה ועד בניין הפרלמנט אינו ארוך יחסית – מייקל זהאן ביביו התחיל להתקדם בריצה, לאחר מרחק קצר זיהה אדם בתוך רכב והחליט לקחת אותו ממנו ולהמשיך עד לחזית בניין הפרלמנט בנסיעה, מגיע לחזית עוצר את הרכב, יורד ממנו ופותח בריצה לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט, נכנס פנימה ומתקדם עד לאזור הספרייה – על פי התיעוד המצולם, מייקל זהאן ביביו לא ביצע ירי באזרחים במהלך ציר ההתקדמות שלו לבניין הפרלמנט, כולל לא בנהג הרכב ולא באזרחים שזיהו אותו מקרוב וברחו בריצה – נראה שהחליט לא לפגוע באזרחים ושמר את הכדורים לפגיעה בכוחות ביטחון בלבד.
  • עובדתית, מייקל זהאן ביביו הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט מבלי שמישהו מאנשי הביטחון או מהעובדים יצליח לעצור אותו. בשלב זה מאבטחים ביצעו ירי לעברו כאשר חלק לא הצליחו לפגוע בו ומאבטח העיד שכן פגע במייקל אבל לא פגיעה שנטרלה אותו ומנעה ממנו להמשיך להתקדם. 
  • בסופו שלך דבר, בוצעה לחימה בתוך בניין הפרלמנט בין מייקל זהאן ביביו למאבטחים כשלפי העדויות הוא יורה כשלושים כדורים וסופג כדורים רבים כולל אחד בראש שמנטרל והורג אותו – יש לציין שלמרות שפגעו בו כדורים רבים וקטלניים, כאשר הגיעו אליו החליטו לאזוק אותו באזיקים. 

תיעוד מצולם של חלק מציר התקדמות של מייקל זהאן ביביו:

הדמיה של הפיגוע:

שימו לב להתנהגות האזרחים בהתרחש אירוע שמתורגם מבחינתם לסכנה – בתחילה ניתן לראות שהאזרחים שעומדים בסמוך לכביש הראשי באזור הכניסה הרגלית לציר המוביל לבניין הפרלמנט, שומעים את הירי מכיוון האנדרטה ומסתכלים לכיוונה עד לרגע שמזהים רכב שעוצר לידם ואת המחבל יורד ממנו עם הרובה בידו. ברגע זה, האזרחים בורחים בריצה ומתרחקים מהמקום במהירות. עובדתית, אף אחד מהאזרחים לא בחר לבצע פעולה נגד המחבל כדי לנסות לעצור ולנטרל אותו. ניתן לראות שאין באזור נקודת העצירה של הרכב בציר ההתקדמות של המחבל לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט אף מאבטח או שוטר. הפעם הראשונה שמייקל זהאן ביביו פוגש מאבטחים זה בכניסה לבניין הפרלמנט.
נשאלת השאלה: איך יתכן שאדם חמוש מצליח להגיע עם רכב עד לחזית הבניין ואף מצליח להיכנס רגלית כמעט בלי בעיה ובלי להיתקל באיזושהי חסימה ו/או התנגדות יעילים למרות רמת הכוננות עלתה לרמה בינונית? איך יתכן שלא העלו את רמת האבטחה של מתחם הפרלמנט ולא תגברו בעמדות נוספות כנגד אפשרות להתקפה נוספת שיכולה להתרחש? 

תיעוד הלחימה בתוך בניין הפרלמנט:

מהתיעוד ניתן ללמוד שכן היו במתחם בניין הפרלמנט כוחות אבטחה גדולים יחסית. כן בוצע ירי ראשוני לעברו של מייקל זהאן ביביו שלא הצליח לנטרל אותו וכן אפשר לו להמשיך ולהתקדם פנימה במסדרון המרכזי. פריסת המאבטחים, השומרים והשוטרים בתוך הבניין ובעיקר במסדרון המרכזי, צורת האחיזה וההליכה עם אקדח אצל חלקם והעובדה שהרבה בכלל לא שלפו את האקדח שברשותם למרות שישנה לחימה בגזרתם, מלמדת שאינם מיומנים ו/או מוכנים להתמודדות מול אירוע במאפיינים כאלה.
בנוסף לכך, מהתמונה הזו שבה רואים כיצד חברי פרלמנט סוגרים את דלת הכניסה לאולם שבו שהו עם רהיטים ניתן ללמוד שגם רמת המוכנות לחירום בתוך הבניין אינה גבוהה:

לסיכום:
למרות שהעלו את רמת הכוננות בעקבות פיגוע דריסה שהתרחש יומיים לפני, ברור שכוחות הביטחון באוטווה לא תרגמו את רמת הכוננות לפעולות ממשיות להעלאת רמת האבטחה במתחם בניין הפרלמנט שמן הסתם מוגדר כאזור רגיש במיוחד. ההתמודדות עם מפגע יחיד שבוחר מתי לפעול וכיצד, הינה ברמת הקושי הגבוהה ביותר ולמרות שמייקל זהאן ביביו עונה על ההגדרה הזו, לאור העובדה שהוא היה מוכר למודיעין בקנדה וסומן כגורם מסוכן היה צריך לאתר את התנועה המוטסת שלו ממונטריאול לאוטווה ולעצור אותו. 
ניתן לקבוע שחוסר התגובה מצד כוחות הביטחון כבר בשלב שבו מייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות, אפשרה לו להבין שהוא יכול להמשיך במימוש תכניתו שכללה התקדמות לצורך הגעה וכניסה לבניין הפרלמנט עצמו. בתיעוד המצולם רואים שאזרחים ששהו באזור שמעו קולות ירי מכיוון האנדרטה ואף הגיבו אליהם בזהירות רבה. האם יכול להיות שאזרחים הבינו שמתרחש אירוע ירי וכוחות הביטחון השונים המוצבים במתחם לא? אני חושב שהתשובה לכך היא שלילית ובטוח שחלק מכוחות הביטחון כן שמעו את הירי אבל לא הגיבו אליו כנדרש. אם זמן שהייתו באנדרטה לא הספיקה לכוחות הביטחון להתארגן לתגובה אז ברור שבמהלך התקדמותו לכיוון בניין הפרלמנט היה מצופה שאיזשהו כוח ביטחון יגיע אליו ויגיב בלחימה עד לנטרולו. ברור שמייקל זהאן ביביו לא תכנן לפגוע באזרחים ולראיה לכך שאף אזרח לא נורה על ידו למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לעשות זאת. נראה לי שמייקל זהאן ביביו לא האמין באיזו קלות הוא הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט ולא חשב שיוכל להגיע כל כך רחוק מבלי להיפגע ולהיעצר או לחילופין להיהרג.     
במידה ועד לאותו יום הפיגוע היתה קיימת למתחם הפרלמנט באוטווה תכנית אבטחה, אין ספק שאינה מותאמת לרמת הכוננות שנקבעה ולאיומים הרלוונטיים.
היה מצופה מכוח אבטחה שאמון על אבטחה מתחם פרלמנט שיצליח להגיע למחבל יחיד בזמן קצר מרגע תחילת הפיגוע ובטח שיצליח למנוע ממנו להגיע לחזית הבניין ולהיכנס אליו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בהתאם לתכנית אבטחה מקצועית שממומשת על ידי כוח מיומן!!!

וירוס הקורונה – איום של פעם במאה שנה ודווקא במשמרת שלי

אם היו אומרים לי לפני חודשיים שאני צריך לכלול בטבלת הדפ"אות בתיק אבטחה שאני כותב איום בתצורה של וירוס קטלני הייתי אומר שזה לא הגיוני ומצרף לכך הסבר מקצועי, אבל החיים כמו החיים מלאי הפתעות והם אלה שמוכיחים לנו כל פעם מחדש שהכל יכול לקרות. באותה מידה, סביר להניח שגם אם הייתי שוקל בכובד ראש אם לשלב בדפ"אות הרלוונטיות למושא האבטחה שבאחריותי וירוס קטלני שיכול לגרום להפסקת פעילות אז סבירות מימוש הדפ"א, פעם ב…..בעשרות, מאה או מאתיים שנים, היתה גורמת לי לחשוב שאין סיכוי שתרחיש כזה התממש דווקא במשמרת שלי.

הייתי שואל מאיפה הביאו לי את האיום הזה? (הייתי נזכר במשפט מגבעת חלפון: "איזה מצרי (וירוס) יבוא בחום הזה?"), לא זכור לי שלמדתי עליו בקורס מנב"טים, לא זכור לי שקראתי עליו בתפיסת האבטחה ו/או בהנחיות או ששמעתי על משהו דומה עוד בחיי, אז איך הייתי אמור לקחת בחשבון איום כזה קטלני? איך הייתי צריך לנחש שאיום כזה יתממש ויתקוף אחרי 100 שנה? מישהו הזכיר לי שבשנת 1918 העולם התמודד עם מגיפה דומה? ושוב, גם אם היו מזכירים לי, כנראה שהדבר האחרון שהייתי עושה בשגרת העבודה המטורפת שלי זה להעלות את איום הוירוס לראש רשימת הדפ"אות, אם בכלל.

מנב"ט גוזר את האיומים הרלוונטיים למושא האבטחה שבאחריותו מאיום הייחוס שכולל איומי תקיפה מוחשיים שניתן לראות, לשמוע ולהרגיש אותם ולכן אפשר להתמודד מולם במספר מעני אבטחה ואף להשיג תוצאות מידיות לנטרולם.

אנחנו, מנהלי ואנשי האבטחה התרגלנו ליריב בשר ודם שתוקף פיזית (ירי, מטען חבלה, אלימות, דריסה ועוד) או מרחוק (סייבר), לא חשבנו לקחת בחשבון איום בדמות וירוס קטלני שבבת אחת משתק את הארגון, חברה, עסק או מתקן שבו אנחנו עובדים.

וירוס הקורונה תפס את רובנו לא מוכנים להגעתו ולהשלכותיו הקשות ואף ההרסניות, מאוד הרסניות שנובעות ממנו.

וירוס שמצד אחד חייב אותנו להגיב מהר, בנחישות ובחדות ומצד שני נתן לנו את הזמן לביצוע חשיבה אישית ומקצועית על כמה נושאים מרכזיים:

תפקיד המנב"ט:

בהתרחש אירוע חירום ייחודי ובלתי צפוי שנמשך לאורך זמן, חשיבותו או אי חשיבותו של המנב"ט נחשפת לשדרת המנהלים ולעובדים במקום העבודה. מנב"ט שמצא את עצמו מופתע ולא מוכן עד הרגע האחרון שבו כבר היה ברור שוירוס הקורונה הגיע גם לישראל, חייב לנצל את הזמן הרב שנוצר עכשיו כדי לבדוק את עצמו באומץ ובאחריות. ברור שכמו המנהלים גם המנב"ט יכול היה להיות מופתע בהתחלה מהופעתו של הוירוס בסין אבל אסור היה לו להיות מופתע שאותו וירוס תקף גם במדינות אחרות כולל בישראל, ולכן חייב היה ליזום הערכת מצב עם מנהליו או להיות שותף מלא במידה והם אלה שיזמו אותה, וזאת על מנת להתכונן ולהתארגן להגעתו של האיום ולהשפעותיו. זה אחד המצבים שבהם המנב"ט יכול להבין באמת האם "סופרים" אותו בהנהלה ואם לא, אז מדוע לא. אני חושב שאירוע הקורונה מדגיש בצורה הברורה ביותר את חשיבות תפקיד המנב"ט ובאותה נשימה מאמין שהמנב"ט עצמו ורק הוא, יכול לתכנן וליצור את החשיבות הזו.

כל מנב"ט באשר הוא, חייב להתייחס לתפקידו ברצינות ובמקצועיות ולאורך זמן תוך שהוא עומד במאה אחוז בכל ההגדרות והדרישות הקשורות לתפקידו. מנב"ט שלא דאג להיות במצב הזה לפני תקיפת וירוס הקורונה, בטוח שמצא את עצמו עם המכנסיים למטה ובתחושת חוסר וודאות, חוסר ביטחון, חוסר יכולת לתפקד ביעילות והגרוע מכל נראות לא טובה אל מול ההנהלה והעובדים.

הגם שמדובר באיום בלתי צפוי בעליל וכזה שלא באמת מתכוננים לקראתו, בנקודת הזמן שברור שהתקיפה התחילה, המנב"ט נדרש לכל היכולות האישיות שלו והניסיון המקצועי שצבר כדי להצליח לפעול ולתת פתרונות מהר וביעילות תוך שיתוף פעולה מלא עם ההנהלה והעובדים והפעלה מתאימה של מערך האבטחה שעומד לרשותו. מנב"ט שלא השכיל ליצור את התנאים האלה, המתאימים למצב שגרה ולמצב חירום, לא יצליח ליצור יש מעין כשאירוע החירום כבר התחיל ובעצמה והשפעה קטלניים.

יצדקו אלה שיגידו שמדובר בחכמה שבדיעבד ולמרות זאת לא יהיה ניתן להתווכח על העובדה שמנב"ט שמוכן עם מערך מיומן ומשומן יצליח לתפקד הרבה יותר טוב גם בתרחיש שהיה עד לפני רגע דמיוני. 

אני בטוח שמצד אחד שום מנב"ט לא ייחל לעצמו שיריב בדמות וירוס קטלני יתקוף דווקא במשמרת שלו ומצד שני העובדה שזה כן קרה דווקא במשמרת שלו, מעניקה לו את ההזדמנות (כנראה שתהיה חד פעמית בחייו) להבין מה המשמעות של תקיפה שמצליחה לערער את הרצף התפקודי של מושא האבטחה ואף להעלימו לחלוטין.

אני חושב שמנב"ט שחווה ו/או מתמודד עכשיו עם תקיפת וירוס הקורונה לא יחזור להיות אותו מנב"ט כפי שהיה לפני התקיפה:

  1. אם לא לקחת את התפקיד שלך ברצינות – טעית!!!
  2. אם אמרת לעצמך "לי זה לא יקרה" – טעית!!!
  3. אם לא בנית את מערך האבטחה שתחת אחריותך בהתאם להנחיות – טעית!!!
  4. אם לא דאגת שכל מוצרי האבטחה אצלך יהיו מקצועיים – טעית!!!
  5. אם מצאת את עצמך מובל ולא מוביל – טעית!!!
  6. אם לא הבנת מה עליך לעשות – טעית!!!
  7. אם לא הצלחת לספק להנהלה את התשובות והפתרונות בזמן – טעית!!!

אבל אם למרות הקושי האדיר של הוצאת עובדים לחל"ת, פיטורי עובדים, לחץ בהנהלה, האטה ואף עצירת הפעילות, הרגשת מוכן, הרגשת בטוח והצלחת להתאים את עצמך ואת מערך האבטחה למצב החדש – הצלחת!!!


סקר הסיכונים:

מי שמכיר את סקר הסיכונים יודע שהוא היסוד הראשון והחזק ביותר בבניית תפיסת אבטחה ומערך אבטחה ולכן אסור לוותר עליו בשום מצב. וירוס הקורונה שם לנו את סקר הסיכונים על השולחן כדי שנלמד אותו מחדש ונבין טוב יותר את חשיבותו בחיינו המקצועיים. סקר הסיכונים עוזר לנו לנתח ולהבין מהם האיומים הרלוונטיים למושא האבטחה ומה עוצמת הנזק שכל אחד מהם יכול לעשות, כל זאת בעזרת הטבלה הבאה שקובעת מה רמת הסיכון ושהינה שפה משותפת בינלאומית:

וירוס הקורונה מדגיש מדוע לא כל אחד יכול ויודע לכתוב סקר סיכונים ומדוע חשוב שרק מי שזה מקצועו ועבודתו בשגרה הוא זה שיבצע את המשימה. בתהליך בחינת רמת הסיכון של כל איום, אם נבצע אותו ללא חשיבה מעמיקה וניתוח מקצועי, סביר להניח שכאשר נבחן את איום וירוס מדבק נגיד לעצמנו על סמך ההיסטוריה שאיום כזה אמור להתממש פעם בעשרות שנים ולכן בסבירות למימוש הסיכון נסמן 1 – סבירות זניחה אבל במידה ואכן התממש נסמן בחומרת הנזק 5 – חומרה קטסטרופלית שבתיאור מלא מגיע עד הפסקת פעילות מוחלטת. בהכפלת הסבירות למימוש הסיכון (1) בחומרת הנזק (5) נקבל 5 שהמשמעות המספרית בלבד הינה סיכון נמוך שלא מצריך התארגנות או הכנה מיוחדת.

מי שאינו מוכשר לכתוב סקר סיכונים יעצור כאן ויתעלם מאיום וירוס מדבק ולעומתו בעל מקצוע ינתח את התוצאה המספרית עם מאמרים שהתפרסמו בנושא ("אחרי הסארס בשנת 2002 כולם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שמגפה חדשה תתפתח בסין"), היגיון מבצעי ועסקי ויבין שלמרות שרמת הסיכון המספרית נמוכה חייבים להתייחס לרמת החומרה בצורה אחרת, בצורה נפרדת. עכשיו בואו נתרגם את המצב הזה למציאות העכשווית: אני מאמין שלא אטעה אם אקבע שרוב המנהלים והמנב"טים שתחתם לא חשבו בכלל על איום בדמות וירוס מדבק והתרכזו ברשימת הדפ"אות השכיחה שכוללת תקיפות פח"ע ופלילי שכוללים גם תקיפות סייבר ומי שבכל זאת חשב על הוירוס, כנראה שמיקם אותו בסוף רשימת סדר העדיפויות לטיפול והתארגנות. היום כולנו מבינים שאיום שרמת החומרה שלו קטסטרופלית עד כדי הפסקת פעילות לתמיד מנצח את כל שאר האיומים בנוק אאוט ומחייב גיבוש מענה מלא שמן הסתם ישפיע לאורך שנות חיי מושא האבטחה על ההתנהלות הכספית, על קצב הגידול ועל מוכנות לשעת התקיפה. האם ביום שאחרי, תמליצו להנהלה שלכם לרכוש מסיכות, מדי חום, חומרי חיטוי כפפות לשעת חירום? למרות שישנו סיכוי גדול שלא תצטרכו להשתמש בהם במשמרת שלכם.

אין ספק שוירוס הקורונה מחייב את כולנו להבין טוב יותר שישנם איומים ייחודיים שמצריכים ניתוח יעודי וייחודי ולבצע מחדש סקר סיכונים או לרענן את הקיים כדי שהנהלה תוכל לנהל את הסיכונים בצורה טובה יותר. 

מוכנות לחירום:

גם בנושא הזה וירוס הקורונה עושה עבודה מצוינת ויתכן שאף יכבוש את מצעד האיומים שיגדירו מחדש את המושג "מוכנות לחירום". וירוס הקורונה מאיר את תשומת ליבנו לכך שהמנב"ט חייב להיות חלק בלתי נפרד מהנהלת מושא האבטחה בכל הקשור לרמת המוכנות לשעת חירום עד כדי רמה של מעורבות בכל נושא ו/או החלטה שמשליכה על כך.

מנב"ט שאיום וירוס הקורונה התרחש במשמרת שלו, בטוח שיודע היום מתי היה עליו להתעקש יותר מול ההנהלה ובטוח שמצא את עצמו מתעסק בכמה נושאים במקביל, בזמן קצר ובלחץ, כגון חיבור להנחיות הרשויות ותרגומן בשטח, פיטורי עובדים/הוצאה לחל"ת, סגירת כניסות, בדיקת נכנסים לתחלואה, רכישת מוצרים, כניסת צוותים לחיטוי אזורים, צמצום או הגדלת מערך האבטחה, התעסקות עם חברת האבטחה שבעצמה עוסקת בהישרדות ועוד ועוד, ולכן אם לא הכין תכנית לשעת חירום מבעוד מועד שכוללת את עצמו, את המערך שעומד לרשותו ותחת אחריותו, את העובדים וגורמי ההנהלה ולא בדק שהתכנית שלו נכונה וניתנת למימוש, יהיה במצב מביך שכנראה ויתבסס על אלתורים ועל תלות באחרים. ההיסטוריה מלמדת שלמי שהכין את עצמו לשעת חירום טוב יותר קיים סיכוי גדול יותר לשרוד מאשר למי שלא הכין את עצמו ומתבסס על אלתורים והרבה מזל.
אני מאמין שהיום אין מנב"ט שלא מבין שאסור לו לתפקד ללא תכנית לשעת חירום שלוקחת בחשבון את כל האיומים הרלוונטיים שנקבעו על ידי הגוף המנחה או שאושרו על ידי ההנהלה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם במצבי קיצון בלתי צפויים!!!

אירוע הירי בנמל אשדוד – שימוש בנשק כמוצא אחרון

האירוע שהתרחש בכניסה לנמל אשדוד ב 21 לנובמבר 2019 בו מאבטח ירה לעבר מרינה ראטוש שנהגה ברכבה הפרטי תוך שהיא פורצת את המחסום הראשון בכניסה לנמל, הוא אירוע מכונן באבטחה האזרחית בכלל ובאבטחת מתקנים אסטרטגים בפרט.
מיום האירוע ועד ליום חמישי ה – 30 לינואר 2020, בו פורסמו מסקנות התחקיר שבוצע על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים, הפרטים הידועים על מה שהתרחש באירוע הועברו אך ורק על ידי כלי התקשורת שמתבססים על מה שהוחלט שניתן לחשוף ולכן סביר להניח שתמונת המצב שמורכבת מהפרסומים בתקשורת הינה חלקית ולא מדויקת. 
כמומחה אבטחה, אני וכמותי מחכים בקוצר רוח לקבלת תחקיר האירוע על מנת לבדוק מה ניתן ללמוד ממנו לעתיד ומקווים שעכשיו לאחר שהסתיים ומסקנותיו המרכזיות פורסמו, הוא יועבר במלואו לכלל העוסקים במקצוע האבטחה בישראל.
שקלתי האם לכתוב את דעתי על האירוע רק אחרי שהתחקיר יפורסם (מקווה שיפורסם) או לפני, וכפי שניתן להבין, החלטתי לכתוב לפני הפרסום מתוך חשיבה שיתכן שהשאלות שאשאל בכתבה וכאלה שישאלו בהמשך על ידי הקוראים ירחיבו את כיווני החשיבה המקצועית בקרב בעלי התפקידים שעוסקים בחקירת האירוע מבלי לזלזל חס וחלילה ביכולתם להבין מה קרה באותו ערב.

תוצאת האירוע: האזרחית מרינה ראטוש, שלא ברור מה גרם להתנהוגתה באותו ערב, נהרגה מירי של מאבטח שעבד באותו ערב במערך האבטחה בנמל אשדוד.

ביום שני 3 לפברואר 2020, תיעוד האירוע ממצלמות האבטחה בכניסה לנמל, פורסם בערוץ 13:
https://13news.co.il/item/news/domestic/articles/ashdod_port_marina_ratosh-997897/

בואו ננסה להבין מה קרה באותה שעת ערב מאוחרת, בשעה 21:15, בואו ננסה לבצע תחקיר:

שאלת התחקיר: איך קרה שמאבטח ממערך האבטחה בנמל סיווג את האירוע כפיגוע (פח"ע), ביצע נוהל מעצר חשוד שכלל ירי אזהרה וירי קטלני על מנת להרוג?

שאלות משנה:

שימוש בנשק כמוצא אחרון: האם נעשו כל הפעולות האפשריות כדי למנוע הגעה לשימוש בנשק?

כמתקן המוגדר כאסטרטגי, איך יתכן שרכב פרטי משפחתי רגיל מצליח לפרוץ מחסום בכניסה הראשית בשעה כל כך מאוחרת שאין בה כמעט פעילות?

האם תכנון מתחם הכניסה הראשית לנמל, לרכבים פרטיים ולמשאיות, נותן מענה למניעה מרכב להצליח לפרוץ ולעבור את המחסום,/שער?

הדיווח ראשון שהועבר בקשר היה מדויק – "רכב מתפרץ". מה גרם למאבטח שהגיב לסווג את האירוע כאירוע פח"ע?

בשעת האירוע ובגזרת התרחשותו, אין הולכי רגל והמאבטח שירה טען נראה יורד מעמדת התצפית ואז ראה טוב יותר את הרכב מסתובב ברחבה, סיווג והרגיש בסכנת חיים – המאבטח הגיע לגזרה כשהרכב כבר נסע בה, אז איך הגיע למצב שהוא בסכנת חיים? בסכנת דריסה?

האם ההכשרה המקצועית והאימונים שעברו כלל בעל התפקידים במערך האבטחה שעבדו במשמרת נתנו להם את הידע והכלים הדרושים להתמודדות עם אירוע מהסוג הנ"ל?

פרטי האירוע כפי שפורסמו בתקשורת:


מאבטח בנמל אשדוד ירה למוות בנהגת שפרצה את מחסום הכניסה למקום
מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי מרינה ראטוש התעלמה מהוראות המאבטחים ונהגה במהירות לעבר המחסום.
מאבטח בנמל אשדוד ירה למוות ביום חמישי בנהגת כבת 40 שפרצה ברכבה את מחסום הכניסה למקום. לפי הודעת המשטרה, הנהגת מרינה ראטוש, תושבת בית שמש, נפצעה באורח אנוש ומותה נקבע אתמול בבית החולים אסותא בעיר. המאבטח נחקר לאחר התקרית ושוחרר אתמול לחמישה ימי מעצר בית.

מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי ראטוש התעלמה מהוראות המאבטחים, נהגה במהירות לעבר המקום – עד שאחד המאבטחים ירה לעברה. בין השאר בודקים במשטרה אם היא נהגה בהשפעת אלכוהול. פרקליטת המאבטח, עו"ד מירי ויינר, אמרה אתמול כי הוא חשש שמדובר בפיגוע – ולכן, לטענתו, פעל לפי הנהלים. 

עורך הדין המייצג את משפחתה של ראטוש, עו"ד חיים מכלוף, אמר: "כל האירוע הוא בסימן שאלה אחד גדול. אני לא מצליח להבין, ויש לי רקע בביטחון, למה ניקבו אותה בכדורים. היו מספיק דרכים לעצור אותה: ירי לגלגלים, חסימות. האירוע הזה לא היה צריך להסתיים בדרך שבה הסתיים". מכלוף ציין כי לראטוש אין עבר פסיכיאטרי. 

 

מסקנות האירוע כפי שפורסמו בתקשורת:

המאבטח שירה למוות בנהגת בנמל אשדוד לא יועמד לדין

הפרקליטות הודיעה על סגירת התיק נגד המאבטח שירה למוות במרינה ראטוש, שפרצה מסיבה לא ברורה את המחסום. אביה מחה: "אני בהלם, ככה מותר להרוג כל אחד?"

המאבטח שירה למוות לפני כחודש במרינה ראטוש ז"ל בכניסה לנמל אשדוד לא יועמד לדין והתיק נגדו ייסגר. כך הודיעה היום (חמישי) פרקליטות המדינה למשפחתה של ראטוש ולעורך דינו של המאבטח.

 

ראטוש, תושבת בית שמש, נורתה למוות בכניסה לנמל לאחר שככל הנראה לא צייתה להנחיית המאבטחים שדרשו ממנה לעצור בכניסה. היא פרצה את המחסום ונורתה על-ידי אחד המאבטחים במקום, ולאחר מכן הובהלה במצב אנוש לבית החולים אסותא בעיר, שם מתה מפצעיה.

בהודעת הפרקליטות נכתב כי "לאחר ניתוח יסודי של חומר החקירה שנאסף, ובכלל זה חוות הדעת של קצין המשטרה האחראי על הנחיה מקצועית של מאבטחי מעברים ימיים, ממנה עולה, כי בנסיבותיו של האירוע החריג, המאבטח החשוד פעל כשורה ובהתאם לכללי הנהלים וההנחיות הקיימים באשר לפתיחה באש לשם אבטחת מתקן אסטרטגי של המדינה, בעודו סבור כי מדובר באירוע ביטחוני שמחובתו למנוע אותו, החליטה כאמור הפרקליטות לסגור את התיק".

יצחק ראטוש, אביה של מרינה אמר ל-ynet: "רק בגלל שאנחנו גמלאים ומסכנים לא מתייחסים אלינו. איזו מן החלטה זאת?  11 כדורים ברכב של הבת שלי. אין לי שום בעיה עם נעמה יששכר, אבל זה שהרגו את הבת שלי לא מעניין אף אחד. 
איך זה הגיוני? ככה מותר להרוג כל אחד? אז מה אם הוא פעל לפי הפקודות? הפקודות לא נכונות!". 
לדברי האב, "לא הייתה לו שום סכנה לחיים של המאבטח. אני בהלם, אני כבר לא מבין כלום. אין מישהו שיעשה טיפה צדק. אפילו כדי להרוג מחבל צריך לקבל אישור מהמפקד. אנחנו מחפשים טיפה של צדק. איך פתחו ככה באש?".

 

סנגורה של המשפחה, עו"ד חיים מכלוף, תקף גם הוא את החלטת הפרקליטות לסגור את התיק: "לא יעלה על הדעת שתיק כזה נסגר ככה. במקרה של סולמון טקה, השוטר עמד לדין בגלל נתז. פה ירו 11 כדורים. יש 20 אלף שיטות לעצור אותה אחרי שעברה את המחסום. זו החלטה לא נכונה, לא מידתית ולא תואמת את העובדות בשטח. כל שוטר שמחזיק אקדח יורה מתי שהוא רוצה? היא לא באה עם משאית או האמר. היא הגיעה עם רכב פרטי".

 

מחקירת המשטרה עלה כי נהגת הרכב לא שעתה להוראות המאבטחים, פרצה את המחסום הראשון והמשיכה בנסיעה מהירה. לאחר האירוע, המאבטחים במקום טענו כי הנהגת נהגה בפראות, ואמרו כי חששו שמדובר בפיגוע דריסה. המאבטח שירה טען במשטרה שביצע הכל לפי הנהלים. "ראיתי את הרכב מגיע במהירות ואז שמעתי בקשר שמדברים על פריצה ואירוע פח"ע".
המאבטח סיפר עוד כי ירד מהמבנה ואז הבחין ברכב המשתולל, כולל בתחום הנמל. "ביצעתי ירי לפי נוהל פתיחה באש רק כשהרגשתי סכנת חיים וחששתי שהיא תדרוס אותי. יריתי לעברה אחרי שקודם יריתי יריות אזהרה לעבר גלגלי הרכב".

עורכי הדין חי אוזן, מירי ויינר ושוקרי אבו טביק, שייצגו את המאבטח, בירכו על סגירת התיק. "מדובר באירוע טרגי שבסופו מצאה המנוחה את מותה, וליבנו עם משפחתה. ואולם, כפי שטענו, האירוע החל כאשר הרכב פרץ את מחסום הכניסה לנמל ומיד העלה חשד שמדובר באירוע פח״עי. כעולה מבדיקת המשטרה, המאבטח פעל על פי הנהלים המקובלים לטיפול באירוע מסוג זה, עמד בפני סכנה מידית ומוחשית לחייו ולחיי המאבטחים הנוספים שהיו במתחם ונאלץ לפתוח באש רק לאחר שביצע נוהל מעצר חשוד בהתאם לנהלי הפתיחה באש ולנטרל את הסכנה מן הרכב.

"גרסת המאבטח נבדקה ואומתה עם ממצאים וראיות בשטח לרבות מצלמות האבטחה, רשת הקשר בנמל וגרסאות שאר המאבטחים שהיו במתחם. התיק נחקר ביסודיות ובוצעו מאות פעולות חקירה שבסופם נקבע כי המאבטח פעל ללא רבב, זאת למרות כאמור התוצאה הטרגית".

תמונות וסרטונים להמחשה:

מיקום הנמל, צירי הגישה אליו ומיקום מתחם הכניסה הראשית:

תצלום אוויר:

שער הכניסה:

גזרת האירוע – מיקום הרכב בצד שמאל של התמונה:

מסקנות ולקחים:

שימוש בנשק כמוצא אחרון:

אחזור על כך שאני שמח בשביל המאבטח שנמצא שפעל נכון באותו אירוע ולמרות זאת אני חושב שמחובתנו המקצועית לשאול את השאלות הקשות שנובעות מקבלת ההחלטות שלו, הפעולות שבחר לבצע ותוצאותיהן.
בהתבסס על הפרטים שפורסמו ועל הסרטון שהופץ, נראה שהמאבטח נחשף לאירוע מהדיווח שהועבר בקשר ואף ראה את מרינה פורצת את שער הכניסה. המאבטח שהה באותו זמן בעמדת התצפית הממוקמת במתחם הכניסה הראשית ומאפשרת תצפית על הכניסה והרחבה, קיבל את הדיווח בקשר, יצא מהעמדה, זיהה את הרכב נוסע בפראות ברחבה (נוסע בסיבובים) שהינה חלק ממתחם הכניסה הראשית, חשד שמדובר באירוע דריסה השייך לאיומי פח"ע, הרגיש שהוא והחברים שלו נמצאים בסכנת חיים ולכן החליט לבצע נוהל מעצר חשוד שהחל בירי אזהרה, המשיך לירי לגלגלים והסתיים בירי לעבר הנהגת על מנת להרוג.
בהתבסס רק על מה שאני רואה בתמונות של הכניסה ומיקום הרכב ועל מה שרואים בסרטון, אני חושב שניתן להבין שמדובר בגזרה שבשעה המדוברת (21:15) אין בה הולכי רגל וכנראה שהיקף התנועה בכניסה נמוך או לא קיים כלל. המאבטח היורה יצא מעמדת התצפית על מנת לצמצם טווח ולטפל באירוע. נראה שבהחלטה זו הציב את עצמו בטווח ראייתה של מרינה ובטווח שבהחלט יכול לסכן אותו במידה ומרינה תחליט לנסות ולדרוס אותו. רואים את המאבטח היורה, יוצא מהעמדה כאשר הרכב כבר היה במצב של נסיעה ברחבה, אז איך הוא הגיע למצב של בחירת מיקום שמעמיד אותו בסכנת דריסה? האם יתכן שבחר מיקום לא נכון ובכך החמיר את המצב שהשפיעה על קבלת ההחלטות שלו?
אירוע דריסה מתאים למצב שבו המאבטח עמד ואז הגיע הרכב בנסיעה מהירה לעברו.
האם היה ניתן להתמקם בעמדות שאינן מאפשרות דריסה ולהמתין לראות מה יקרה עם הרכב בזמן הקרוב כדי להצליח להבין טוב יותר את המצב? הרי ההבנה האם מדובר באירוע פח"ע או באירוע תמים היא קריטית.
ההיגיון הבריא אומר שאזרח תמים לא ינהג ברכב במאפייני פיגוע דריסה מכיוון שלא נכנס למתחם הנמל כדי לדרוס אנשים. עד לרגע שבו המאבטח נכנס לרחבה ולטווח ראייתה של מרינה, נהיגתה ברכב לא התאימה למאפייני דריסה או לרכב תופת.

איך יתכן שרכב פרטי משפחתי רגיל מצליח לפרוץ שער כניסה למתקן שמוגדר כמתקן אסטרטגי:

זו השאלה הראשונה שהייתי שואל את מנהל האבטחה בנמל כדי לדעת האם כחלק מפעולות המניעה, הותקן אמצעי למניעת פריצה ואם כן, הייתי בודק האם הוא הופעל כנדרש. 
אין סיכוי שרכב פרטי מהסוג שהיה באירוע היה מצליח לפרוץ מחסום שמיועד למניעת פריצת רכב ולכן זה לא יהיה הימור שבאותו ערב או שלא היה אמצעי כזה או שהוא פשוט לא הופעל. 
שילוב אמצעים טכנולוגיים במערך האבטחה נועד בין היתר לשפר את יכולת מניעת אירוע כמו שהתרחש באותו ערב.
מחסום כזה היה מונע את כל האירוע ובטח שהיה מונע את הירי לעבר הרכב והנהגת שבו.
מתקן שמוגדר כמתקן אסטרטגי חייב לשלב אמצעי כנגד פריצת רכב בהתאם לאיומי הייחוס שנקבעו לו!!!

בעלי התפקידים במשמרת:


הכשרה מקצועית:
האירוע ותוצאותיו מהווים הזדמנות נוספת, והפעם הזדמנות פז, להבין שאין התאמה בין הדרישות המקצועיות בתפקידי האבטחה ובמיוחד ממאבטחים חמושים לבין ההכשרה המקצועית המסמיכה למקצוע ואימוני הכשירות החוזרים.
מבלי להכיר את אלה שאיישו את התפקידים השונים במערך האבטחה באזור הכניסה לנמל, אני בטוח שאין להם את הידע המקצועי והכלים הדרושים כדי להצליח לסווג בצורה נכונה ואחראית אירוע מורכב כמו האירוע המדובר ובהמשך לכך אני בטוח שכל אחד ואחת מהם ביצע/ה את הכי טוב בנקודת הזמן הרלוונטית ולכן אני יותר משמח שמבצעי התחקיר לא מיהרו להאשים אותם בתוצאות האירוע.
זה לא הגיוני בעליל לחשוב שאפשר להפוך אזרח/ית למאבטח/ת חמוש אחרי 8 ימי הכשרה, או קצת יותר, ומיד לאחר מכן לשלוח אותו/ה לאייש עמדות אבטחה במתקן ולהצליח להתמודד כמו שצריך עם כל האיומים הקיימים שחלקם מורכבים מאוד.
זה פשוט פשע ושימת מכשול בפני עיוור ועומד בניגוד גמור להבנה שתפקיד אבטחה יכול לקבוע במצבי חירום האם חשוד יחיה או ימות.
ההכשרות שמועברות היום אינן הופכות את המאבטחים/ות לכאלה שיודעים ויכולים להתמודד עם אירוע חירום כאלה!!!
אני קורא לחטיבת האבטחה ולעומד בראשה לבצע מהפיכה בכל הקשור להכשרה לתפקיד מאבטח אזרחי בישראל!!!

יכולת סיווג ודיווח:
סיווג ודיווח הם שני יכולות יסוד באבטחה אשר נדרשים כדי לעלות את הסיכוי להצליח ולהתמודד נכון עם אירועים שיכולים להתרחש בשגרה ובחירום. סיווג לא נכון ובהמשכו דיווח לא נכון יגרום בוודאות לבחירת פתרון לא נכון ולביצוע פעולות לא נכונות.
המאבטח באירוע המדובר ציין שהוא חשד שמדובר באירוע פח"ע, באירוע דריסה. חשד יכול להסתיים במסקנה שמדובר באדם תמים או באדם בעל כוונות לביצוע פעולות פגיעה באנשים ו/או במתן ולכן רמת הרגישות וחשיבות יכולת קבלת ההחלטות באירוע מהסוג הזה יקבעו גורל של אדם – יחיה או ימות.
האם למדווח/ת הראשון/נה בקשר באמת היה את הידע המתאים כדי לסווג נכון ולהוציא דיווח נכון ומדויק על מה שעיניו/ה ראו באותו ערב? האם כל רכב שפורץ את המחסום הופך מיד לפיגוע דריסה או לחשד לרכב תופת? האם המדווח/ת הראשון/נה היה/היתה ממוקדת על חזית הכניסה בזמן שהרכב הגיע במהירות או שעסק/תה בדברים אחרים ולכן והופתע/ה מפריצת הרכב את השער הראשון ויצא דיווח מבוהל שמדובר באירוע פח"ע? למה הדיווח לא היה על רכב מתפרץ?
ושוב, אני מעריך שלמדווח/ת אין את הידע והניסיון הדרוש כדי לא להתבלבל בדיווח ולהבין את משמעות הדיווח נכון ואת השלכותיו על פעולות שאר מערך האבטחה.

תפקיד המאבטח/ת:
בכל הדרכה שאני מעביר למאבטחים/ות אני מתחיל במבוא שעוסק בעיקר במקצוע האבטחה ובמשמעויות והאחריות בתפקיד המאבטח/ת ובעיקר המאבטח/ת החמוש. בעבר התרחשו הרבה אירועי חירום שעזרו לנו להסביר את הנושא הנ"ל אבל אני חושב שהאירוע המדובר עולה על כולם מכיוון שיש בו את כל התהליך הכולל זיהוי ראשוני, דיווח, תגובה לדיווח, תגבור לגזרת האירוע, זיהוי שני, סיווג, בחירת מענה ותוצאה בדיעבד של הריגת אזרחית תמימה.
האירוע ותוצאותיו צריכים לשלוח את כל העוסקים בניהול אבטחה, החל מחטיבת האבטחה במשטרת ישראל ועד כל מנב"ט מתקן, לעשות שיעורי בית מהירים ויעילים שיתנו תשובות לכל השאלות שעולות מהאירוע ויביאו לשיפור מידי ויעיל לכל הפערים שנמצאו בעקבות התחקיר בדגש על מעגל המניעה במתקן ועל הכשרת והפעלת כלל בעלי התפקידים במערך האבטחה.
למאבטחים/ות אומר שכל מי שבחר לעבור במקצוע האבטחה חייב להבין שהינו אחראי על חיי אדם ובכלל זה יהיה עליו להיות מוכן להתמודד בצורה מקצועית ובשאיפה נכונה עם מצבי חירום מורכבים ביותר שדורשים ריכוז מלא במשימה ויכולת קבלת החלטות בזמן קצר מאוד ובתנאים שמשתנים מהר מאוד. 
לעבוד באבטחה זה מחייב, מאוד מחייב!!! 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך שימת דגש על שלב המניעה!!!

ירי קטלני בכנסיה בטקסס – ניתוח אירוע

גבר חמוש פתח אמש, 29 בדצמבר 2019 (יום א') באש בתוך כנסייה בעיר ווייט סטלמנט בטקסס, רצח שני בני אדם ונורה למוות. יותר מ-240 חברי קהילה היו בכנסייה בזמן הירי. לפני שפתח באש התיישב היורה על ספסל, אבל אחר כך הוא שלף נשק, ירה באחד הנוכחים והרג אותו. כך החל אירוע הירי הקצר. 

שניים מהמתפללים שהיו במקום, שניהם מתנדבים בצוות אבטחה, השיבו אש והצליחו לחסל אותו. אחד מהם נהרג.

אירוע הירי תועד כולו בשידור חי באינטרנט:

מדובר בתיעוד נדיר אשר מעניק לנו את היכולת ללמוד כיצד נראה אירוע ירי בתוך אולם מלא אזרחים אשר חלקם חמושים ומתפקדים ככוח אבטחה.

אין ספק, שבתי כנסת וכנסיות בעולם הפכו להיות יעד מועדף לאזרחים שמונעים ממניעי שנאה והופכים ברגע אחד לתוקפים הרוצחים בדם קר. הרוצחים המתועבים מוצאים בבית התפילה שילוב של ריכוז קהל גדול יחסית ויכולת פגיעה בדת והעברת מסר.

פרטי האירוע המדובר, מוכיחים שהקהילה המתפללת בכנסיה זו מודעים לגודל הבעיה ולאיומים הקיימים עליהם בפרק הזמן בו הם מתכנסים לצורך התפילה השבועית ולכן חלקם מגיעים חמושים ומשמשים ככוח אבטחה אזרחי שיכול לתת מענה נגד תקיפה.

במבחן התוצאה, מדובר בהצלחה מרשימה שברור שהינה המשך חשיבה נכונה של אותה קהילה, הצלחה שמוכיחה שלא רק  שקהילה יכולה להתארגן ולייצר אבטחה יעילה, כיום חלה חובה על כל קהילה באשר היא להפוך להיות אקטיבית, לבצע פעולות אמיתיות כדי לייצר אבטחה אזרחית תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם וללא צורך בהוצאות כספיות גדולות אם בכלל.

הגיע הזמן, שכל האזרחים, בכל מקום בעולם, יבינו שהם יכולים להגן על עצמם בדרכים פשוטות ויעילות שדורשות הבנה בסיסית ומספר פעולות פשוטות:

  1. האיום: הכל מתחיל ונגמר בהבנה שהאיום ממשי ויכול להתממש בכל רגע נתון ובעיקר בזמנים בהם ישנו ריכוז קהל איכותי. הבנה שדווקא קבוצות דתיות מהוות יעד מועדף לרוצחים פוטנציאליים רבים.
  2. מימוש האיום: על פי האירועים האחרונים, ניתן לקבוע שבדרך כלל יהיה מדובר בתוקף אחד שיבחר להשתמש בכלי נשק ארוך על מנת לבצע את זממו. בניגוד להתנהגותו של הרוצח במקרה המדובר, לרוב התוקף מגיע, נכנס למבנה ומיד מתחיל לירות לכל עבר. באירוע המדובר התוקף שהה פרק זמן מסוים כשהוא יושב בתוך הכנסייה עד לרגע שבו הוא מחליט להתחיל את התקיפה וגם כאן הוא לא מיד החל לירות.
  3. משך זמן התקיפה: תוקף שלא נתקל בהתנגדות מידית ימשיך לירות לעבר אזרחים כל עוד יש לו תחמושת או עד שיגיע כוח תגובה וינטרל אותו. לעומת זאת, אירוע שבו תוקף נתקל בהתנגדות מידית, יימשך מספר שניות עד שהסתיים.
    בהתייחסות לאירוע המדובר, מרגע תחילת הירי של התוקף ועד לנטרולו על ידי אחד מהאזרחים החמושים עברו בסך הכל 6 שניות בלבד.
  4. יכולת תגובה אפקטיבית: אזרחים יכולים לייצר תגובת נגד שתצליח לשבש את פעולות התוקף ואף לנטרל אותו. תגובת אזרחים באירועים האחרונים מוכיחה את האמרה שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. התקפת נגד, בכל דרך, תצליח למנוע מהתוקף האכזר להמשיך בביצוע התקיפה ולמזער את הנזק שכבר החל.
  5. הכנת המתקן: יש להקפיד שכל הפתחים במתקן יסגרו על ידי דלתות הניתנות לסגירה הרמטית וחזקה, כזו שתקשה על פתיחה לא מורשית. במהלך התפילה, יש להקפיד שלמעט דלת הכניסה הראשית כל שאר הדלתות סגורות ונעולות. חלה חובה לשלוט ולנהל את תהליך כניסת האזרחים למתקן. יש לדאוג שהחלונות בקומת הקרקע לא יאפשרו קו ראייה מבחוץ פנימה.
  6. ניהול הכניסה למתקן: לאור האירועים האחרונים, ברור שחלה חובה לזהות את כל מי שמגיע ומעוניין להיכנס לאולם התפילה. מדובר במשימה קלה לביצוע מכיוון שחברי הקהילה מכירים אחד את השני ומיד יזהו אדם שאינו מוכר כשייך או שמכור ומתנהג באופן חריג.
    זיהוי ובדיקה לפי צורך היו מגדילים את הסיכוי לזהות את התוקף חריג ואף לזהות את הנשק הארוך שהסתיר מתחת למעיל.
  7. כוח אבטחה אזרחי: לפי מספר האזרחים החמושים שנראים בסרטון, ברור שמדובר בקהילה שמודעת לסכנה ונערכה בהתאם. אן לי ספק שהגעתם של חלק מהאזרחים עם אקדח אישי היא יוזמה מוקדמת ומתוכננת ואף הצבתם של חלקם בעמדות שנראות כמו עמדות אבטחה לכל דבר. התגובה המהירה, הנחושה והמדויקת של האזרח היא זו שהצליחה לנטרל את התוקף בזמן קצר ובכך למנוע פגיעה באזרחים נוספים ורבים.

זכרו, "שאבטחה צריך לקיים" גם בקהילות אזרחיות

מיקי וינברג – ראיונות לתקשורת

כמומחה לאבטחה בכלל ולאבטחת אישים בפרט, אני מוזמן מידי פעם להתראיין בהקשר לאירועי אבטחה שקורים בישראל ובעולם.
ראיון שלי לערוץ כאן 11 בהקשר לביקור נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במאי 2017: 

ראיון בערוץ 20 בהקשר לפיגוע בצומת אריאל ב 17.03.19.
לחץ על הקישור לתכנית – הראיון מתחיל מדקה 09:10

https://katzr.net/92267c

ראיון לתכנית של רפי רשף ב 11 לספטמבר 2019 בהקשר לפינוי ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך השתתפותו אירוע בחירות באשדוד
לחץ לקישור שמופיע מתחת לתמונה – מדקה 37:45

https://www.mako.co.il/news-channel2/rafi_reshef-q3_2019/Article-74510bc8c212d61026.htm

באותו נושא – ראיון לתכנית הרדיו של רינה מצליח

ראיונות בעקבות הפוסט שכתב ניר אדן שהתייחס להיותובעבר מאבטח של ראש הממשלה (יולי 2020)

27.10.2020 – השתתפות בכתבה על השתלבות יחידת "רוכב שמיים" באבטחת ראש הממשלה באוגנדה בשנת 2016:

https://www.kan.org.il/item/?itemId=79145

15.11.2020 – השתתפות בכתבה על  אבטחת ראש הממשלה בחוף הים בקיסריה – בעקבת פרסום התמונות האלה

הכתבה:

ראיון ליומן הבוקר של גלי צה"ל בתאריך 17.10.2021 בנושא אבטחת אישים, בעקבות ההתנקשות בחבר הפרלמנט הבריטי.

ראיון תכנית של אראל סגל בערוץ 14 -תחקירן פרטי ביצע ביוזמתו תרגיל החדרת אקדח ומטען דמה לבית המשפט המחוזי בירושלים שבו תקיים משפט נתניהו

ראיון לערוץ הצרפתי I24 בנושא אי אבטחת משלחת ישראל לארוויזיון ישערך בטורינו באיטליה

אבטחת אישים – ניהול סיכונים – אויב מבית

לא פעם נאמר על ידי אנשי אבטחה שעובדתית לא ניתן לבצע אבטחה של 100% עקב מגבלות תקציב, הפרעה משתקת של פעילות מושא האבטחה, הפרעה מוגזמת לציבור וגם חוסר הגיון בבדיקת כל האנשים אשר שוהים בסביבתו של מושא האבטחה.
המשמעות של עובדה זו, שכל מי שעוסק באבטחה חייב להכיר היטב את נושא ניהול הסיכונים ולפעול לפיו ברמה יומיומית על מנת להצליח לממש את האחריות המוטלת עליו בלי לחטוף התקף לב מהידיעה שישנן דפ"אות שיש להן מענה חלקי או שאין להן מענה בכלל.
בתרגום פשוט, המשמעות של עובדה זו הינה שלמרות שנעשית אבטחה בצורה המיטבית בהתאם למושא האבטחה וחשיבותו, לתקציב ולמשאבים הקיימים, תמיד יהיה איום מוכר וממשי שיהיה בסביבת מושא האבטחה ויכול להתרחש כמעט בכל רגע נתון במהלך כל יום כך שכל מה שנשאר זה לקוות ולייחל שהמשמרת תעבור ללא "הפתעה" חריגה ולא הגיונית.
ואכן האיומים אליהם אני מכוון משולבים בדרך כלל בהנחות עבודה שמהוות את היסוד להגדרת תפיסת האבטחה והן תישארנה כל עוד לא ישתנה המצב ו/או יתרחש אירוע שירסק אותן ויאלץ את מקבלי ההחלטות לקבוע הנחות עבודה חדשות שימשיכו לביצוע שינויים ועדכונים בתפיסת ושיטת האבטחה.
מצדם של מנהלי האבטחה, מדובר בקושי מקצועי מרכזי, מורכב וקשה מאוד מכיוון שעליהם לקבוע את הנחות העבודה, להאמין בהן על מנת להצליח לעבוד ולתפקד אבל גם לדעת ולהבין שהנחת עבודה אינה נשארת לנצח ולכן נדרש להיות מסוגלים לבחון אותה שוב ושוב ולא להתאהב בה עד לרגע שמתרחש אירוע.
ועדת שמגר קבעה שהנחת העבודה של השב"כ שהיתה תקפה עד ה – 4 לנובמבר 1995 ש"יהודי לא ירצח ראש ממשלה מכהן בישראל" היוותה את אחת הסיבות המרכזיות לכך שתפיסת האבטחה לא השתנתה בזמן ולכן לא ניתן מענה מקצועי טוב ויעיל כנגד יריב כמו יגאל עמיר שבמבחן התוצאה הצליח לממש את תכניתו הזדונית.
במסגרת ההיגיון האנושי ומגבלות מבצעיות הקיימות בעשיית האבטחה, קיימת הנחת עבודה אחרת שקובעת שהסיכוי שאדם הקשור באופן ישיר לארגון, חברה או עסק לא יבחר לבצע פעולה אשר תפגע במקום או באנשים שאליהם הוא שייך, הינו נמוך מאוד וייחשב כמקרי וחריג ביותר ולכן לא מצמידים לכל עובד מאבטח כדי לבדוק מה מעשיו 24/7.
באבטחת אישים, בניגוד לשאר מושאי האבטחה השונים, התבססות על הנחת עבודה לא נכונה יכולה לגרום לפגיעה קטלנית באישיות שלא ניתנת לתיקון ולכן משקל האחריות כבד הרבה יותר. באבטחת אישים ישנם איומים שפשוט קשה עד בלתי אפשרי להתמודד איתם וניתן לקבוע שאף לא הגיוני יהיה לחשוב עליהם כאיום ממשי בסבירות גבוהה כי אז נהיה במצב של תוהו ובוהו.


האם בן משפחה ובמיוחד בן משפחה מקרבה ראשונה של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם עובד במשרד או בביתו של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם איום כזה אפשרי? לצערם של העוסקים באבטחת אישים התשובה היא כן, זה אפשרי וזה יכול לקרות בכל רגע נתון. 

ב – 1 ליני 2001 רצח הנסיך דיפנדרה את בני משפתו, משפחת המלוכה בנפאל:

תמונות הנסיך מילדותו ועד בגרותו:

ועדת החקירה שחקרה את האירוע מצאה שהנסיך דיפנדרה ירה בתשעה מבני משפחתו, בהם הוריו – המלך והמלכה, ולאחר מכן התאבד בגלל התנגדותם למערכת היחסים שלו עם חברתו. 


תמונות הנרצחים:

בתאריך ה – 1 ביוני 2001 היה, לפי לוח השנה הנפאלי, יום שישי השלישי שחל באותו החודש. בהתאם למסורת של משפחת המלוכה הנפאלית, התכנסה המשפחה המלכותית ביום זה למפגש משותף בארמון המלוכה נראינהיטי, בית המגורים של המלוכה הנפאלית. למפגש הוזמנו 24 איש מבני המשפחה המלכותית. במהלך אותו מפגש נערך הטבח במשפחת המלוכה.

החל מהשעה 19:30 שהה דיפנדרה שהיה מארח המפגש, בחדר הביליארד בארמון ושיחק ביליארד לבדו. לפי דיווחי האורחים, במהלך שהותו בחדר, שתה דיפנדרה ויסקי ועישן סיגר ובו תערובת של חשיש כפי שנהג תמיד. כאשר אחיו של דיפנדרה, הנסיך ניראנג'ן ובני משפחה נוספים, הבחינו שדיפנדרה החל להתנדנד והתקשה לעמוד על רגליו, הם הובילו אותו לחדר השינה שלו.

בדיקת פירוט שיחות הטלפון של דיפנדרה גילתה כי בזמן שהותו בחדר השינה, ביצע דיפנדרה מספר שיחות טלפון לדביאני ראנה. ראנה העידה בפני הוועדה, אישרה את דבר קיום השיחות והוסיפה כי קולו של דיפנדרה נשמע חלש מעט בזמן השיחה ולכן היא התקשרה לעוזרו של דיפנדרה וביקשה ממנו לעלות לחדרו של דפינדרה ולוודא שהכל בסדר איתו. העוזר אישר את הדברים וטען כי הוא ועוזר נוסף עלו לחדר השינה של דיפנדרה ומצאו אותו שוכב על ריצפת החדר בעודו מנסה להוריד מעליו את חולצתו. העוזר טען כי הם עזרו לדיפנדרה להתפשט ולאחר שסיימו נכנס דיפנדרה לשירותים שם הם שמעו קולות של הקאה. לאחר שיצא מהשירותים פנה דיפנדרה לעוזריו וביקש מהם לעזוב את החדר.

בשעה 20:30 בערך התכנסו האורחים בארמון בחדר הביליארד. בשעה 20:39, התקשר דיפנדרה בפעם האחרונה לדביאני ולדבריה אמר לה: "אני הולך לישון, לילה טוב, אנחנו נדבר מחר". 

לאחר שיחה זו, לבש דפינדרה מדי צבא ועזב את חדר השינה כשהוא חמוש בתת מקלע מסוג MP5, רובה סער מסוג M16 ואקדח של חברת גלוק. דיפנדרה הגיע לחדר הביליארד וירה ירייה אחת מהתת מקלע לכיוון התקרה. לאחר מכן ירה ופצע דיפנדרה את אביו, המלך בירנדרה, שעמד באותה העת לצד שולחן הביליארד ונשא נאום לאורחים. דיפנדרה עזב את החדר אולם חזר זמן קצר לאחר מכן והחל לירות פעם נוספת, הפעם מרובה הסער. דיפנדרה ירה פעם נוספת בבירנדרה ואז כיוון את נשקו לכיוון אחותו, הנסיכה שרוטי, וירה בה ובאורחים נוספים ששהו בחדר. לאחר שסיים לירות, יצא דיפנדרה מחדר הביליארד. מחוץ לחדר הוא הבחין באחיו, הנסיך ניראנג'ן מלווה באימו, המלכה איישוואריה וירה בשניהם. זמן קצר לאחר מכן, הפנה דיפנדרה את אקדח הגלוק לכיוון גופו וירה בעצמו בניסיון להתאבד.

תמונה מזירת הרצח:

משרתים ומאבטחים ששהו בארמון הפעילו את האזעקה לאחר ששמעו את היריות ולאחר שהגיעו לחדר הביליארד החלו לבצע פעולות פינוי והצלה. כל הנפגעים פונו לבית החולים עד השעה 21:30. מותם של המלכה איישוואריה, הנסיכה שרוטי והנסיך ניראנג'ן נקבע עם הגעתם לבית החולים. המלך בירנדרה מת בבית החולים לאחר שהרופאים לא הצליחו להצילו. הנסיך דיפנדרה פונה לבית החולים בעודו שרוי בתרדמת, ממנה לא התעורר ומת ב-4 ביוני, שלושה ימים לאחר מכן. מלבדם, חמישה אנשים נוספים, כולם חברי משפחת המלוכה הנפאלית, נהרגו בטבח וחמישה בני משפחה אחרים נפצעו.

בזירת הטבח נמצאו 47 תרמילים של רובה הסער M-16, שני תרמילים של אקדח הגלוק ו-29 תרמילים של תת-המקלע MP5. הטבח כולו נמשך כ – 15 דקות.

מערך האבטחה של המלך ומשפחתו פעל בהתאם לתפיסה הידועה והמקובלת שקובעת שמאבטחים לא מוצבים בעמדות אבטחה בתוך הבית כאשר האישיות שוהה בו רק עם בני משפחה ועם עובדים קבועים מתוך התבססות על הנחת העבודה שהסיכוי שבן משפחה מקרבה ראשונה או עובד קבוע יפגע באישיות נמוך מאוד ובנוסף זה כנראה לא יהיה הגיוני להציב מאבטח ליד האישיות שייתפס כמסר בעיקר לבני המשפחה שהם מהווים איום עליו.
כאמור, מדובר בהחלטה מקצועית שהינה חלק מניהול הסיכונים באבטחה בכלל ובאבטחת אישים בפרט. מצד אחד אתה יודע שיכול להיות מצב להיווצרותו של איום מהכיוון הזה ומצד שני אתה יודע שאין יותר מידי מה לעשות עם זה ומקווה בכל לבך שאירוע כזה לא יתרחש כלל ובטח שלא במשמרת שלך.
הקושי העיקרי באיום מהסוג הזה נמצא בסיכוי הקלוש לדעת מה עובר במוחו של בן משפחה או עובד הקרוב לאישיות בכל רגע נתון למרות שבמקרים מסוימים יכולים להיות סימנים מחשידים מוקדמים שיתכן ויהפכו אדם כזה לאיום אפשרי שידרוש מתן מענה מחושב ומתוחכם כדי להצליח להקדים תרופה למכה.
האירוע בנפאל מלמד שגם מקרים כאלה נובעים מסיבה מסוימת שהופכים למניע של הרוצח מבית, סיבה שכביכול שייכת ליחסים המשפחתיים אבל שהתוצאה שלה יכולה להשפיע על מדינה.
אירועי עבר, דוגמת האירוע בנפאל, מלמדים שבסופו של יום כל בן משפחה וכל עובד אינם שונים מכל האדם רגיל שסוחב עם עצמו רגשות ומטענים שיכולים להתגבש להחלטה לבצע מעשה חריג וקיצוני כמו רצח בני משפחה.
אני הראשון שטוען שאנחנו חייבים ללמוד מאירועי עבר שהתרחשו בארץ ובעולם כדי לבחון את הנחות העבודה שלנו ולמרות זאת במקרה המדובר מונחת על השולחן הנחת עבודה שצריך לדעת לחיות איתה ובעיקר למצוא את הדרכים הנכונות והיעילות כדי להצליח ולהתמודד עם האיום שנובע ממנה בצורה ההגיונית והמיטבית.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשהיא קשה ומאתגרת!!!

ניתוח אירוע – ניסיון הפיגוע ביהודים ובזרים אחרים בהאלה, גרמניה

סיכום פרטי האירוע כפי שפורסם בתקשורת:

שטפן באלייט, ימני קיצוני גרמני בן 27, נסע בצהרי 9 באוקטובר ברכב שכור מול בית הכנסת בהאלה, ברחוב הומבולדט (Humboldtstraße) בהאלה. הוא העביר בשידור חי את מעשיו בפלטפורמת הסטרימינג טוויץ', ובה הסביר את מעשיו, בגרמנית ובאנגלית. במהלך דבריו הכחיש את השואה, הביע עמדות אנטישימיות גידף יהודים וזרים, והתבטא כנגד פמיניזם. בהמשך התיעוד ניתן לראות כי הוא החזיק ברכב רובים נוספים, תחמושת,מטעני חבלה ובקבוקי תבערה. בחיפושי המשטרה ברכב נמצאו ארבעה קילוגרמים של חומר נפץ.

האירוע החל בסביבות השעה 13:15, בצהרי יום הכיפורים 2019, עת התפללו בבית הכנסת בין 70 ל-80 מבני הקהילה היהודית. החמוש ירה כמה יריות על דלת בית הכנסת, ואף עשה שימוש במטען נפץ, אך לא הצליח להיכנס להיכל בית הכנסת. הוא ניסה להיכנס לבית הכנסת דרך שלוש כניסות; שלושתן היו סגורות. משלא הצליח ירה בתת מקלע שבידו לעבר עובר אורח ברחוב הסמוך לבית הכנסת, וגם לעבר צמיג מכוניתו של עובר האורח. כאשר עובר אורח נוסף התקרב אליו, ניסה לירות גם לעברו, אך בכלי הנשק שבו השתמש היה מעצור שבגללו הצליח עובר האורח להתחמק. לפי דיווחים נוספים, החמוש השליך רימון יד לעבר בית הקברות היהודי בהאלה הסמוך.

בשל חוסר הצלחתו להיכנס לבית הכנסת, נסע במכוניתו לרחוב שילר (Schillerstraße), ובדרכו נעצר במסעדת דונר ברחוב לודוויג ווכרר (Ludwig-Wucherer-Straße). תחילה ניסה לזרוק אל מסעדת המזון המהיר חומר נפץ, אך החומר נתקע בדלת המסעדה והתפוצץ ברחוב. אז ירה בסועדים במקום, עד להגעתם של כוחות הביטחון. בהמשך נמלט לכיוון היציאה מהעיר; בדרכו עצר במוסך ודרש מהנוכחים באיומים וביריות כלי רכב חדש. החשוד בפיגוע נעצר על ידי המשטרה בסמוך לאתר בנייה על הכביש הפדרלי 91 (גר'), לאחר שגרם לתאונת דרכים.
ניסיון הפיגוע המדובר הוא לא פחות מאירוע מכונן של כל הקהילות היהודיות בכל העולם, אירוע שמצד אחד מביא את המציאות הגזענית כנגד יהודים שמייצרת שוב ושוב מפגעים יחידים ומצד שני מוכיח שמודעות לאיום והכנה מקצועית נכונה נותנים מענה איכותי שמציל חיים.  
העובדה שהמחבל הגרמני לא הצליח להיכנס לבית הכנסת היא תוצאה חד משמעית שמשלבת בין מוכנות למצב חירום, זיהוי האיום ותגובה נכונה מצד רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים ואינה קשורה כלל למזל או למקריות.

דמות המפגע

הפיגועים האחרונים כנגד הקהילות היהודיות בעולם קובעים מציאות מדאיגה שבה הגזענות כנגד יהודים מרימה את הראש בדמות מפגעים יחידים שמונעים משנאה חזקה שמופצת אליהם בעיקר באינטרנט דרך כתבות גזעניות ומשחקי מחשב אלימים שכוללים מסרים גלויים או נסתרים כנגד זרים.
שטפן באלייט עונה לפרופיל מפגע יחיד שגיבש דעה קיצונית נגד זרים בארצו והחליט, כנראה על דעת עצמו, לצאת לטבח קטלני במטרה להרוג כמה שיותר יהודים על ידי כלי נשק ומטעני חבלה וכדי לייצר גל תקשורתי למעשיו שיוציא עוד ועוד מפגעים כמוהו.

אתם רואים בתמונה את שטפן באלייט שהינו תמונת מראה למאפייני המפגעים העכשוויים שהשנאה נראית בהבעת פניהם, שהם מוכנים למות כדי להרוג זרים ובעיקר יהודים בדם קר, שהם מחקים פעולות של מפגעים אחרים, שהם לומדים כיצד להשיג ו/או לייצר כלי נשק, שהם לבושים ומתנהגים כמו דמויות רצחניות ממשחקי מחשב ושהם מצפים לחולל מהפיכה רצחנית  בארצם בפרט ובעולם בפרט.
במציאות הנוכחית, העולם שלנו מלא במפגעים מהסוג הזה שפשוט יוצאים יום אחד לביצוע הפעולה הקטלנית לעיתים ללא הודעה מוקדמת ולעיתים בכתיבת פוסט בפייסבוק שמתאר את כוונותיהם ומפורסם זמן קצר לפני הביצוע.

 
תמונתו של סטפן לבוש כלוחם ממשחק מחשב:

המוכנות ויכולת ההתמודדות מול המפגע היחיד

בשנים האחרונות כוחות הביטחון בכל העולם מפעילים משאבים רבים ליצירת מעגל מודיעין שמנסה לאתר מבעוד מועד מפגעים יחידים כמו סטפן באלייט. אין ספק שהמאמץ המודיעיני מצליח לזהות בזמן חלק מהמפגעים האלה אבל אין סיכוי שיעשה זאת ב 100 אחוזי הצלחה, מה שאומר שתמיד יהיה מפגע יחיד שלא יזוהה בזמן ויממש את זממו.
ההתמודדות מול מפגעים מהסוג הזה מתחילה במודעות לבעיה ולאיום הממשי, ממשיכה בביצוע פעולות מניעה ברשת ומסתיימת ביכולת הסיכול. שלב הסיכול הוא הקשה ביותר מכיוון שהוא מתרחש אחרי שהמפגע כבר התחיל את פעולתו הזדונית והקטלנית. דווקא בגלל העובדה שכוחות הביטחון מתחילים את תגובתם כשהמפגע כבר פועל, הם נדרשים לרמת מוכנות ורמת תגובה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר שניתן. מרגע זיהוי המפגע, אם על ידי אזרח או על ידי איש ביטחון, התגובה צריכה להיות מהירה, נחושה ומדויקת. כל התעכבות בתגובה מעניקה למפגע עוד זמן פעולה שעמידה יותר ויותר אזרחים תמימים בסכנת חיים.
בישראל, בניגוד לרוב הערים באירופה, אזרחים רבים מודעים לסכנת הפיגועים כאשר חלקם אף חמושים באקדח אישי, אנשי ביטחון (שוטרים וחיילים) שוהים בביתם ובמהלך זמנם החופשי עם כלי נשק ואזורים רבים מאוישים בשוטרים ובחיילים, מצב אשר מגדיל את הסיכוי שזיהוי המפגע והתגובה התרחשו זמן קצר מרגע תחילת פעולתו וימנעו החמרת מצב. 
על פי הדיווח בתקשורת הגרמנית, סטפן באלייט נתפס שעה וחצי מרגע שהתחיל בפעולת ניסיון הכניסה לבית הכנסת בהאלה. אין ספק שמדובר בפרק זמן שאינו הגיוני ואינו עומד בקנה אחד מהמצופה מכוחות ביטחון מיומנים. לאפשר למפגע אכזר לנוע כשעה וחצי ללא הפרעה עם כלי נשק רבים ומטעני חבלה מעיד על כך שכוחות הביטחון המקומיים אינם ברמת מוכנות להתמודדות עם מצבי חירום מהסוג הזה.

סרטון על הפיגוע שפורסם בתקשורת המקומית:

באופן מעורר השראה ומעודד, יהודי הקהילה בראשותו של רב בית הכנסת ששהו בו לתפילת יום כיפור היו מודעים ומוכנים ולכן הגיבו בצורה שהצילה את חייהם. מוכנות הקהילה מתבטאת במיגון בית הכנסת, בזיהוי האיום ובתגובה המהירה והיעילה. תיעוד ניסיונותיו של המפגע לפרוץ את דלת הכניסה הראשית למתחם בית הכנסת ודלתות משניות נוספות מוכיחות את שכתבתי בניתוחי אירועים קודמים שאזור הכנסה הראשית ובדגש על דלת הכניסה, מהווה את המכשול הראשון והעיקרי שיכול לעכב את המפגע ואף למנוע ממנו להיכנס ובכך לתת לאזרחים זמן פינוי, התבצרות או התכוננות להתקפת נגד.

תיעוד סטפן באלייט בניסיון לפרוץ את דלת הכניסה הראשית לבית הכנסת:

תמונה של הדלת לאחר הירי:

רב בית הכנסת סיפר בסיום האירוע שבמהלך תפילת יום הכיפור שהו בבית הכנסת כ 70 מתפללים/ות כאשר לפתע זיהה המאבטח את האיום מבחוץ ובכך התחיל את פעולות התגובה – נעילת דלת הכניסה ודלתות המשנה, פינוי כל השוהים בבית הכנסת לדירה בקומה הראשונה והשארת כוח תגובה למקרה שהמפגע יצליח לפרוץ את אחת הדלתות ולהיכנס פנימה. כאמור, דלתות בית הכנסת לא נפרצו ולא נפתחו מה שגרם למפגע להתייאש ולהתחיל לחפש קורבנות תמימים ברחוב.
המודעות, המוכנות, הזיהוי והתגובה של רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים היא זו שהצילה את חייהם. אין לי ספק שעברו הרצאות, הכשרות ואימונים שהכינו אותם למצבי חירום מהסוג הזה.

לפעמים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה:   

במהלך חיפושו אחר קורבנות זרים אחרים, תיעד סטפן באלייט כיצד הוא נכנס למסעדה תורכית ויורה בשוהים במקום:

ניתן לראות בסרטון את בחירת התגובה השונה על ידי האזרחים במסעדה מרגע הבנתם שנכנס אליה מפגע עם נשק על מנת לרצוח אותם בדם קר. חלק מהאזרחים בחר בבריחה לחדר אחורי ויתכן שממנו יצאו החוצה מהמסעדה וחלק בחרו להסתתר מאחורי מכונת השתייה. האזרחים מסתתרים בזמן שמפגע לא מצליח לתפעל את הנשק שבידו ולירות עליהם. בפרק הזמן הזה שניתן להם, האזרחים נשארים במחסה בתקווה שהמפגע לא יצליח לירות עליהם ואף מתחילים לבכות ולבקש רחמים על חייהם. אני לא שופט את האזרחים ועם זאת חושב שבמצב כזה עדיף לצאת להתקפה כי ההגנה פשוט לא יעילה מכיוון שמשאירה אותך חשוף במאה אחוז אל מול האיום הממשי והקרוב.
הסיטואציה הקשה הזו ממחישה את החשיבות בביצוע פעולות להעלאת המודעות בקרב האזרחים לסכנה מהסוג הזה שהולכת ותופסת תאוצה ואת הצורך ברכישת מיומנות בקרב מגע לשיפור רמת הביטחון העצמי ויכולת התגובה במצבי חירום. קרב מגע משפר את היכולת להגיב בניגוד לאינסטינקט הטבעי של בריחה והסתתרות.
מפגעים יחידים הפכו להיות חלק מהמציאות ביותר ויותר מדינות בעולם ולכן חלה חובה על כולם, כוחות הביטחון והאזרחים לפעול להעלאת המודעות לאיום, למיגון מתקנים רגישים, לשיפור יכולת הזיהוי ולרכישת מיומנות וכלים לתגובה מהירה, נחושה ויעילה.

אזרחים יקרים בכל העולם, זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" מחייבת גם אותכם!!!

מערכת כיפת ברזל – הגנה שמסרסת את יתרונות ההתקפה של ישראל

בתזמון מדויק חיזבאללה מצפון והחמאס מדרום החלו בשיגור אלפי רקטות וטילים לעבר שטח ישראל. סוללות מערכת כיפת ברזל המתקדמת פעלו בעצמה מלאה על מנת לנסות ולפגוע בכל הטילים ששוגרו לעבר ישראל וזוהו ככאלה שיכולים לפגוע באזרחים אבל לצערנו הרב ללא הועיל. מערכות כיפת ברזל הפרוסות בצפון ובדרום לא יכלו ולא הצליחו להתמודד ביעילות מול המספר הגדול של הטילים שנורו לעבר ישראל במקביל. אזרחים רבים נהרגו ונפצעו ונגרם נזק רב לרכוש.
ממשלת ישראל החליטה שהמצב בלתי נסבל ואינו משאיר ברירה ולכן תצא להתקפה חזקה כנגד האויב. מלחמה נוספת התחילה!!!
ישראל פיתחה את מערכת כיפת ברזל על מנת לתת מענה לירי רקטות מצד האויב מצפון ומדרום. המערכת הוגדרה כמבצעית בשנת 2011 ומאז משולבת במערך ההגנה האווירי של ישראל כנגד ירי רקטות מצפון ובעיקר מרצועת עזה מדרום. כיום המערכת, ייעודה והיכולות שלה אינם סודיים ולכן מפורסים במדיה ומוזכרים בתקשורת בכל סבב לחימה. גם האויב מכיר את המערכת ואת יכולותיה.

מצד אחד ברור שמערכת כיפת ברזל שיפרה באופן משמעותי את מערך ההגנה האווירי של ישראל ובמהלך השנים האחרונות מנעה פגיעה באזרחים וברכוש ומצד שני ברור שפגעה אנושות בעובדה ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ובכך ביטלה לחלוטין את רצון ישראל לצאת להתקפה כנגד האויב.
בהשוואה לספורט, ישראל הפכה להיות קבוצה שמשחקת בעיקר בטקטיקה של הגנה חזקה ויוצאת להתקפה רק כשאין לה ברירה. ישראל הפכה להיות קבוצה שקופה שהיריבים שלה למדו מזמן את שיטת המשחק ואת כלי ההגנה שלה מה שמאפשר להם לשחק בטקטיקה של התקפה טורדנית שמצליחה מידי פעם לפרוץ את מערך ההגנה, להבקיע ולנצח.
האם יכול להיות מצב שהאויבים של שישראל הבינו שהגנה, חזקה ככל שתהיה, ללא התקפה לא תוכל להימנע לאורך זמן מפרצות ומסדקים וישראל עצמה לא? האם יכול להיות שישראל לא שמה לב שההגנה החזקה שיצרה הופכת אותה לחלשה ולו רק בגלל שגרמה לביטול ההתקפה?
לא צריך להיות מבין גדול בטקטיקה, באסטרטגיה או בשיטת משחק כדי להבין שללא התקפה יעילה וחזקה לא תצליח לנצח את היריב שלך ובמקרים מסוימים אף תגרום לו להיות חזק יותר וקטלני יותר. 
בשנים האחרונות ישראל יצרה לעצמה מערך הגנה אווירי ויבשתי שמוגדרים כמתקדמים וחזקים ולכן החליטה לוותר על ההתקפה. ביטול ההתקפה הפך את ישראל לחלשה ולפגיעה. נוצר מצב שהנתון שקובע האם לצאת להתקפה הוא מספר הפגיעות בנפש תוך התעלמות מוחלטת מפגיעה מתמשכת באיכות החיים, מפגיעה נפשית, מפגיעה כלכלית ומפגיעה בנראות ובעצמה הישראלית כמעצמה צבאית שלרוב ידעה לנצח את האויב בזכות יציאה בזמן הנכון להתקפה חזקה.
כשישראל לא יוצאת להתקפה היא מאפשרת לאויב את יכולת השיפור, את יכולת ההובלה ואת יכולת ההפתעה – העימות המתמשך של ישראל מול האויב מצפון ומדרום קבע שמלחמה בעידן הנוכחי יכולה להימשך שנים רבות וכוללת מאפייני התקפה שמטרתם התשה, התשה ושוב התשה. סוג התקפה שמצליחה להשפיע על המדינה המותקפת בפוליטיקה הפנימית, בפוליטיקה החיצונית, בניהול התקציב והגרוע ביותר שהיא מצליחה להשפיע על קבלת ההחלטות. אני חושב שזה לא יהיה מופרח לקבוע שמדינה מותקפת שמפעילה רק הגנה מאפשרת לאויב שלה לנהל אותה כרצונו. אני חושב שבשנים האחרונות האויב שלנו מדרום מנהל אותנו ברמה יומיומית ואף שותל זרעים אסטרטגיים שיגדלו להשפיע עלינו גם בעתיד.
כשישראל מסתמכת רק על מערך ההגנה היא פוגעת באזרחים שלה בצורה קשה ביותר – דור שלם נולד למציאות ביטחונית בלתי נתפשת, מציאות שבה אזרחים חיים באי וודאות, שהחדר הכי חשוב שלהם הוא הממ"ד ושהחיים שלהם תלויים ביכולת תגובה שנקבעה לזמן שנע בין 15 שניות לדקה – הזמן שיש לאזרח לרוץ ולהגיע לממ"ד. למצב כזה, שקיים זמן ממושך, ישנן השפעות קשות מאוד שהתוצאות שלהן ילוו אותנו עוד שנים רבות.
כשישראל לא יוצאת להתקפה היא מאבדת את היתרון הכי חזק שלה אל מול האויב, החוזק והעצמה הצבאית – בשנים האחרונות צה"ל הפך לפסיבי, הפך לצבא שמגיב רק כשמותקף ולא יוצא להתקפה יזומה, הפך לצבא שחושש להגיב בצורה חזקה מידי, צבא שמובל על ידי האויב ולא מוביל, צבא שמתערבב בשיקולים שלא לו, צבא שלא באמת מצליח לספק לאזרחים ביטחון ושקט אמיתיים. מערך ההגנה החזק של צה"ל משפיע גם עליו לרעה!!! למרות שהצבא מופעל ידי הדרג המדיני, אסור שיאבד את עקרונות ההגנה וההתקפה.
מערכת כיפת ברזל מוגדרת כגאווה טכנולוגית וכגאווה לאומית אבל הגדרה זו נפגעת מהמצב שהמערכת יצרה – מצב שבו ההגנה הפכה להיות חשובה יותר מההתקפה, שההגנה לא פועלת בהתאם לייעוד שלה. הגנה צריכה להיות חזקה ויעילה רק כדי לאפשר להתקפה לנצח. ההגנה צריכה להגן על האזרחים רק כאשר האויב מצליח להפתיע ראשון בהתקפה או שמצליח להגיב למרות שהותקף. הגנה לא יכולה לנצח את האויב ללא ההתקפה!!!
דעתי מכוונת ומותאמת לאויבים הנוכחים של ישראל, אויב שברור שמתחמש ומשתפר ביכולותיו כדי ליזום פגיעה בישראל בזמן ובעצמה שיחליט. אויב שיתקוף מתוך שנאה ולא מתוך הגנה עצמית כנגד התקפה ישראלית. אויב כזה אינו דומה למדינה שכנה שמחזיקה בצבא רק כדי להפעיל אותו במצב של איום ממשי עליה.
לישראל אויב ממשי מצפון ומדרום שפועל ויוזם פעולות התקפה פתאומיות ושמצליח בשנים האחרונות לקבוע את החוקים באזור ומצליח לפגוע בישראל ובאזרחיה בשיטתיות. הוא מצליח לעשות זאת רק בגלל שישראל מאפשרת לו, בגלל ההסתמכות על מערך ההגנה, בגלל חוסר ההתקפה. ללא התקפה, ישראל מאפשרת לאויב לממש את תכניתו, ישראל נותנת לו זמן ללמוד, להתארגן ולהשתפר. אויב שמאיים עליך בקביעות ותוקף אותך שוב ושוב חייב להיות מנוטרל בהתקפה חזקה ובלתי מתפשרת, בנוק אאוט שיפיל אותו לרצפה ללא יכולת לקום. אם זה לא יהיה המצב אז האויב יעז ולא יחשוש לתקוף שוב ושוב. כל ילד יודע שבעיה קטנה שלא טופלה כשעוד היתה כזו, תהפוך עם הזמן לבעיה גדולה שכדי לטפל בה תצטרך עכשיו יותר אמצעים ויכולת טובה יותר. המצב הגרוע ביותר הוא שאי טיפול בבעיה בזמן הנכון יכול לגרום לכך שלא תוכל להעלים אותה לגמרי והיא תישאר לזמן ממושך.
אני לא בעד מלחמה, אבל יודע שהיא קיימת כדי ליצור ולאפשר חיים בטוחים וטובים יותר. כשיש מסביבך אויבים שרוצים לפגוע בך אתה חייב לצאת למלחמה, אתה חייב לצאת להתקפה. ככל שתמתין, ככל שתחשוש, ככל שתחשוב יותר מידי, תאפשר לאויב שלך להפתיע אותך, לנהל אותך ואף לנצח אותך.
האויב של ישראל מדרום מעז לירות טילים ורקטות שוב ושוב רק מכיוון שאינו מורתע, רק בגלל שהוא כבר יודע שהצליח לנטרל את הרצון של ישראל להשתמש בקלף המנצח שלה, ההתקפה.
האויב של ישראל מדרום, מעז מזה חודשים רבים להפגין ליד הגדר ולתקוף בחסות ההפגנה רק בגלל שהתגובה של ישראל אינה בהתקפה חזקה וקטלנית, רק בגלל שהוא רואה שישראל מגיבה בהגנה שמשולבת בהתקפה חלשה וחסרת משמעות.
כדי לנצח את האויב מדרום, ישראל חייבת לצאת להתקפה ויפה שעה אחת קודם. התקפה שתגרום לאויב ליפול לרצפה ולצעוק די, כזו שתבהיר שלא כדאי לו להמשיך להתנהל כפי שעשה עד עכשיו.
המצב הקיים הפך להיות מורכב מכיוון שישראל לא טיפלה בבעיה בהיותה קטנה ונראה שעכשיו טיפול התקפתי יראה לא הגיוני ולמרות זאת כדי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד חייבים לצאת להתקפה חזקה וקטלנית, ללא פחד וללא חשש, כמו שישראל יודעת, כמו שעשתה בהצלחה רבה בעבר.
כל מה שכתבתי נכון גם לעולם האבטחה מכיוון שגם באבטחה מי שהסתמך רק על הגנה יחטוף בסוף מכה.
מזל שיש לנו את מערכת כיפת ברזל במערך ההגנה אבל לא על חשבון ההתקפה שאי שימוש בה יוצר בישראל מצב בלתי נסבל!!!

זכרו, ש"ההגנה הכי טובה היא התקפה"