אבטחת אישים – תאונת דרכים או ניסיון התנקשות – רכבו של ולדימיר פוטין ועוד

שיירת נשיא ארצות הברית נעה ברחובות מנהטן, שיירה שלפעמים נדמה שאין לה סוף. בהתחלה מגיעים אופנועים וניידות משטרה ורק אחרי מספר דקות ניתן להבחין ברכבים שנראים השייכים ליחידת האבטחה של הנשיא. רכב הנשיא המיוחד, ממוקם איפשהו במרכז השיירה הארוכה. כל הרחובות בהן עוברת השיירה נסגרים לתנועת רכבים וכוחות ביטחון ואבטחה רבים פרוסים לאורכם. למסתכל מהצד, זה נראה מטורף ואולי לא מובן מדוע צריכים את כל הדבר הזה רק כדי לאבטח את הנשיא.
ככה זה נראה במציאות:

בהסתכלות על הקהל שעומד בצדדים, מתקבל הרושם שכל פעולות האבטחה שנעשות וברור שמשנות ופוגעות בשגרת היומיום לא מתורגמות כדבר שלילי ואף יוצרות עניין וסקרנות ברצון לראות את רכב הנשיא חולף על פניהם.
צוות אבטחת האישיות מתמודד עם מספר דפ"אות במהלך תנועה רכובה כאשר אחת מהן לוקחת את האפשרות שהיריב ינסה להתנגש ברכב האישיות, במה שיראה כתאונת דרכים אבל הלכה למעשה יהיה ניסיון התנקשות לכל דבר.
המענה לדפ"א הזו, מסביר את הפעולות שנעשות לפני ובמהלך מעבר שיירת האישיות בציר התנועה. גם כשנשיא ארצות הברית מגיע לביקור בישראל, משטרת ישראל דואגת לסגור לחלוטין את ציר התנועה של השיירה ולא מאפשרת לאזרחים להיכנס אליו. פעולה זו נותנת למעשה מענה מלא לאפשרות שרכב ינסה ואולי יצליח לפגוע ברכב הנשיא.

תאונת הדרכים שהתרחשה אתמול ושבה היה מעורב רכב השרד של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ושבסופה התברר שנהגו האישי נהרג, ממחישה את התוצאה הקשה שיכולה להיות במידה ויריב יצליח להגיע עד לרכב האישיות ולהתנגש בו בעצמה.
ניתן לצפות ברגע ההתנגשות מכמה זוויות:

במקרה של רכבו של נשיא רוסיה, כנראה שלא מדובר בניסיון התנקשות אבל האירוע מאפשר לנו להבין את משמעות הפגיעה ברכב האישיות בעוצמה כזו.
גם מצדו של היריב מדובר בדפ"א שקשה מאוד ליישם אותה הלכה למעשה ועדיין צוות האבטחה חייב לדאוג לתת מענה יעיל כנגדה. הבעיה הקשה של צוות אבטחת האישיות היא שכאשר רכב יצליח להתנגש ברכב האישיות או אפילו באחד מרכבי השיירה האחרים, לא ניתן להבין בזמן אמת האם מדובר בתאונת דרכים תמימה או בניסיון התנקשות. הקושי הזה בולט מאוד כאשר הציר בו נעה שיירת האישיות לא נסגר לתנועת רכבי אזרחים ובמיוחד כשמדובר בציר דו סטרי ללא מעקה או חומת הפרדה באמצע, בדומה לציר בו קרתה תאונת הדרכים של רכב נשיא רוסיה.
בתיעוד שיירת ראש ממשלת ישראל אשר פורסמו בתקשורת, ניתן להבחין שהשיירה מקפידה להיות כל הזמן בתנועה ואף עוברת צמתים באור אדום וכל זאת על מנת לא לסגור את הצירים לחלוטין ולפגוע באזרחים כמה שפחות. שיטת עבודה זו מעלה את רמת הסיכון לתאונת דרכים תמימה.
שיירת ראש ממשלת ישראל היתה מעורבת מספר פעמים בתאונת דרכים במהלך תנועה רכובה, תאונות עם נפגעים.

דוגמא לתאונת דרכים שארעה במהלך ביקור ראש הממשלה בלונדון:

ביקור רה"מ בלונדון: נהגת שיכורה התנגשה ברכב מאבטחים

אירופה |

 

חדשות nana10

על ביקורו של ראש הממשלה בלונדון העיבה תאונת דרכים שהייתה יכולה להיגמר באסון. התאונה אירעה בצאת הפמליה מאירוע חברתי, כאשר הנהגת, שעל פי החשד, נהגה בגילופין, התנגשה חזיתית במכונית בה שהו מאבטחיו של נתניהו. באורח נס לא היו נפגעים, אך הרכב נהרס כליל

דוגמא לתאונת דרכים שארעה במהלך נסיעה בירושלים:


שיירת ראש הממשלה דרסה ילדה בת 10

שיירת ראש הממשלה נסעה סמוך לכניסה לירושלים כשאחד הרמזורים התחלף לאדום. השיירה המשיכה בנסיעה, ופגעה בילדה שחצתה בירוק. הילדה נפצעה באורח קל עד בינוני. לראש הממשלה, שהמשיך בנסיעה, נודע רק בדיעבד על התאונה – והוא הביע צער. עד ראיה: "הילדה הייתה בהכרה מלאה וצעקה: 'אבא, אבא'"

דוגמא לתאונת דרכים שארעה במהלך נסיעה בירושלים:

שיירת ראש הממשלה היתה מעורבת בתאונה


ניידת משטרה שהובילה את השיירה פגעה ברכב פרטי בצומת וולפסון בירושלים. ראש הממשלה לא נפגע בתאונה.

שיירת רה"מ בפעולה:

קשים הם החיים של צוות אבטחת אישיות ועוד יותר של מקבלי ההחלטות שצריכים להחליט מה תהיה רמת האיזון בין מתן מענה לדפ"א כל כך קשה לבין רמת הפגיעה בשגרת החיים של האזרחים.
לא פעם, אנחנו עדים לפרסום אי שביעות הרצון מצד אזרחים בכל הקשור לתנועת שיירת ראש ממשלת ישראל. בישראל, שלא כמו בארצות הברית, פעולות האבטחה סביב תנועת השיירה מתקבלות כפגיעה קשה ולא מובנות מצד האזרחים התמימים.
השאלות הקשות עולות במיוחד כאשר השיירה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית.
השאלה, האם עדיף להישאר עם סך כל הפעולות כפי שמתבצעות היום או שאולי כדאי לסגור את ציר התנועה לחלוטין כפי שנעשה בארצות הברית ובמדינות נוספות.
איזה מזל שאני לא צריך לענות על השאלה הזו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מציאת האיזון בין המענה לדפ"א לפגיעה בשגרת החיים

זריקת ביצים על ראש הממשלה במהלך נאומו במליאה – לא רק בתיאוריה

ביצים על ראש ממשלה: צפו במחאה בפרלמנט:

בזמן נאומו של ראש ממשלת קוסובו על זכויות המיעוט הסרבי, כמה מחוקקים הפגינו את זעמם עם מטר ביצים.

מאבטחים מיהרו להגן עליו עם מטרייה. 

חברי פרלמנט בקוסובו השליכו ביצים לעבר ראש הממשלה, עיסא מוסטפא, בזמן שנאם בפני בית הנבחרים. מוסטפא הגן בנאומו אתמול (יום ג') על עסקה שבמסגרתה המיעוט הסרבי במדינה הבלקנית יקבל כוח רב יותר, והדבר עורר את זעמם של חברי אופוזיציה – שכנראה הצטיידו בכמה קרטונים מבעוד מועד. 

בזמן נאומו של ראש הממשלה מוסטפא, שהועבר בשידור חי בטלוויזיה ברחבי קוסובו, כמה חברי אופוזיציה נעמדו לפתע והחלו להשליך ביצים לעברו. מאבטחים של ראש הממשלה מיהרו אליו והגנו עליו מפני מתקפת הביצים בעזרת מטרייה.

בורח באמצע הנאום. מוסטפא (צילום: AFP)

מוחים ומשליכים ביצים. חברי האופוזיציה (צילום: AFP)

 (צילום: AFP)

בהחלט סיטואציה בעייתית וקשה.

האם מדובר בתקרית? האם זריקת ביצים על אישיות מאובטח נחשבת לדפ"א?

ברשימת הדפ"אות קיימת דפ"א העלבה – פעולה של יריב שאמנם אינה פוצעת ואינה הורגת אבל כן גורמת לאי נעימות ולפגיעה במעמדו של האישיות.

דפ"א העלבה יכולה להיות יריקה, שפיכת מים, השפרצת צבע, זריקת נעל, זריקת עגבניות, זריקת ביצים ועוד (הכל קרה כבר).

מערך האבטחה מחויב לפעול בנחישות ובמהירות  גם בדפ"א העלבה.

האירוע הנ"ל ייחודי מכיוון שהיריב הינו נבחר ציבור ואת פעולת הפגיעה באישיות הוא מבצע באולם המליאה בתוך בניין הפרלמנט שמוגדר כמתקן מאובטח. חבר הפרלמנט, בעל החסינות והאמון שניתן בו כמי שמייצג אזרחים, הופך להיות היריב של מערך האבטחה שמחויב בתגובה נכונה ובמידה נכונה וכל זאת כדי להפסיק את המשך הפעולה של היריב ופינוי האישיות מהמקום.

חלק מאנשי המקצוע יגדירו דפ"א העלבה כאירוע חריג בלבד וחלק יגדירו אותה כתקרית לכל דבר. לדעתי חילוקי הדעות לגבי ההגדרה נובעות ממשמעות הכוונה והאמצעי – ליריב יש כוונה לפגוע באישיות אבל לא מדובר ברצון לפצוע אותו או להרוג אותו ויש גם אמצעי, ביצים, ששוב מדובר באמצעי שאינו פוצע ואינו הורג.

האירוע הנ"ל מסביר מדוע חלק מהיחידות לאבטחת אישים בעולם, כולל בישראל, מציבים מאבטחים בתוך המליאה למרות שהיא במתקן מאובטח ולמרות שהקהל הינו אנשים ייצוגיים שהם לא אלו שאמורים להשתייך לקבוצת היריבים הפוטנציאליים.

זה אינו האירוע הראשון כנגד אישיות שמתרחש בתוך המליאה וכנראה גם לא האחרון ועדיין כדאי ומומלץ ללמוד ממנו כיצד להתמודד מול פעולות נבחרי ציבור:

  1. המעגל הראשון – השבעת איש הציבור והתחייבותו לקוד התנהגות שאם יחצה אותו ייענש בחומרה.
  2. המעגל השני – רמת הבדיקה בכניסה למתקן, לפרלמנט. 
  3. המעגל השלישי – רמת הבדיקה בכניסה למליאה.
  4. המעגל הרביעי – מאבטחי האישיות ומאבטחי הפרלמנט.

מבחינת מערך האבטחה בתוך המליאה בהתמודדותו מול דפ"אות אפשריות עליו לבצע את הפעולות הבאות:

  1. רמת התיאום בין מאבטחי האישיות למאבטחי המליאה כולל חלוקת תפקידים בהתרחשות אירוע.
  2. חלוקת העמדות במליאה – מיקום טקטי שמאפשר תגובה מהירה.
  3. הגנה על האישיות מפני המשך פגיעה – המאבטחים השתמשו במטרייה כאמצעי מגן מפני פגיעת הביצים והוציאו את האישיות מהאולם.
  4. פעולה ישירה כנגד זורקי הביצים – חייבת להיות הגעה מהירה לזורקים ונטרול היכולת שלהם להמשיך.
  5. הרתעה – ענישת חברי הפרלמנט שהעזו לבצע פעולה כזו כנגד ראש הממשלה.

 לא מדובר באירוע בו המאבטחים ישתמשו בנשק אבל בהחלט יכולים להשתמש בכוח סביר כנגד הזורקים.

השימוש במטרייה מוכיח שאמצעי פשוט יכול לתת מענה טוב לפעולת העלבה ובעיקר כזו שכולל זריקת חפצים.

האירוע בסרטון:

הפעולות החוזרות על עצמן מידי פעם מצד בעלי תפקידים שאינם אמורים להיות מוגדרים כקבוצת סיכון כביכול, שולחות את מקבלי ההחלטות להתמודדות מול הסוגיה איפה הגבול בהגדרה מי יכול להיות יריב. לא פשוט ובהחלט מצדיק את אלה שבוחרים במסלול ההחמרה ובודקים את כולם בדרך זו או אחרת.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" כל הזמן ובכל מקום

אירוע נדיר – לינץ אבנים ובקבוקים על ראש הממשלה

קוראים יקרים, לא כל יום ניתן לראות איך נראה במציאות לינץ של המון זועם בראש ממשלה מכהן ולכן מבחינתי מדובר באירוע נדיר. שלא תבינו אותי לא נכון, ההתלהבות שלי אינה מעידה על כך שאני שמח שהאירוע קרה אבל כן אומרת שאם כבר האירוע התרחש אז בוא נראה מה ניתן ללמוד ממנו. זו גם הפעם הראשונה שאירוע אמת יכול ללמד אותנו דבר אחד או שניים על תחום תכנון אירוע בו משתתף אישיות ברמת ראש ממשלה.

סרברניצה: ראש ממשלת סרביה נרגם באבנים ונפצע בראשו, ההמון קרא "אללה הוא אכבר".דרמה בבוסניה בטקס המרכזי לציון 20 שנה לטבח סרברניצה – הטבח הגדול ביותר באירופה מאז השואה, שבו רצחו סרבים 8,000 בוסנים-מוסלמים. ר"מ סרביה בא לטקס, גינה את "הפשע הנתעב" – אך נמנע מלכנותו רצח עם. מקומיים רדפו אחריו וזרקו אבנים, בקבוקים ונעליים. הוא נפצע קל.

צוות האבטחה של ראש ממשלת סרביה יצא למשימת אבטחתו באירוע פתוח עם אלפי משתתפים מוסלמים – הטקס המרכזי לציון 20 שנה לטבח סרברניצה.

מדובר באירוע מורכב מאוד גם מבחינת רגישות הנושא וגם מבחינת השטח בו הוא מתקיים. אירוע כזה דורש תכנון מבצעי מלא הכולל את כל עקרונות האבטחה הבסיסיים שנתייחס אליהם בהמשך.

לפני שנמשיך, כדאי שתצפו איך נראים רגעים של חוסר אונים מצד מערך האבטחה אל מול המון זועם עם שנאה ורצח בעיניים:

תחילת ההליכה לרכב בסיום הטקס:

המשך ההליכה בתפר הארוך לכיוון הרכב:

התקרבות לשיירה ולרכב ראש הממשלה:

מדובר במצב סכנה ברמה הגבוהה ביותר, כאשר כל פעולות המאבטחים אינן באמת יכולות להשפיע על עוינות ההמון הזועם. מרגע סיום האירוע ותחילת תנועה רגלית לעבר השיירה, ראש הממשלה חשוף למשך זמן ארוך מאוד לפגיעה מכל הכיוונים שלמזלו הסתיימה בהשלכת אבנים ובקבוקים לעברו. ניתן בקלות להעריך שאם ההמון היה מחליט לדרוס למוות את ראש הממשלה ומאבטחיו, כנראה ששום דבר לא היה יכול לעצור אותו.

בתמונות הבאות תוכלו לראות מדוע האבטחה סביב ראש הממשלה כבר לא רלוונטית:

נשאלת השאלה האם בעזרת תכנון מבצעי נכון יותר היה אפשר להימנע מהמצב אליו נקלעו ראש הממשלה ומאבטחיו?

בהחלט.

כשראש ממשלה מבקש להשתתף או מודיע שהוא משתתף באירוע רגיש, על יחידת האבטחה שלו לבחון האם ניתן למנוע את השתתפותו באירוע. ברור שראש היחידה היה מעדיף שראש הממשלה לא השתתף באירוע עם מאפיינים כאלה אבל מכיוון שתפקיד היחידה לאבטחת אישים הוא לאבטח את ראש הממשלה בכל מקום בעזרת כל הכלים העומדים לרשותה, מרגע שראש הממשלה מחליט ללכת לאירוע חייבים לפעול לאבטחתו.

לפי מקום העמידה של הקהל במהלך האירוע ומספר המאבטחים סביב ראש הממשלה, נראה שהיחידה הסרבית ביצעה תכנון מבצעי לאבטחתו באירוע. ברור שהתכנון היה לקוי בדגש על מיקום השיירה שיצר תפר ארוך מאוד שחשף את ראש הממשלה לזמן ממושך לקהל עוין ועצבני.

האירוע הנ"ל ממחיש מה יכול להיות המחיר כאשר התכנון המבצעי לא מספיק טוב. כמובן שאני לא מכיר מספיק טוב את השטח בו התקיים האירוע ואין לי באמת מושג האם יכלו להציב את רכב ראש הממשלה קרוב יותר לרחבת האירוע, אבל לפי הסרטים והתמונות אני כן יכול להעריך שזה היה אפשרי.

האירוע הנ"ל ממחיש עד כמה פתרון אסטרטגי פשוט יכול לבטל דפ"אות רלוונטיות. אילולא היו מציבים את רכב ראש הממשלה קרוב לרחבת הטקס ועל ידי כך היו מצמצמים את התפר למרחק קצר אזי ראש הממשלה לא היה חשוף לקהל כפי שקרה במציאות.

יחידה לאבטחת אישים ממלכתית, צריך שתדע לפרוץ דרך בשטח אירוע על מנת להגיע לעליונות ולשליטה שבעזרתן תצליח לתת מענה טוב יותר לדפ"אות.

האירוע גם ממחיש את השימוש באמצעי הגנה שנפתח במצב חירום למעין מחסה קשיח – האמצעי השחור שבעזרתו מנסים לגונן על ראש הממשלה.

בנוסף לכך ניתן לראות שהיחידה הסרבית משתמשת במטרייה לצורך הסתרה – מדובר באמצעי פשוט שלרוב משיג את מטרתו להסתרת האישיות.

למזלו של ראש הממשלה הסרבי ומאבטחיו, ההמון המוסלמי לא הלך רחוק מידי ולא החליט להרוג את ראש הממשלה, למרות שהממשל הסרבי הגדיר את האירוע כהתנקשות לכל דבר, אני מקווה שראשי היחידה ידעו להפיק את הלקחים בנושא התכנון המבצעי באבטחת האישיות באירוע.

זכרו, שאבטחה צריך לקיים גם כשנוח וגם כשלא נוח ובכל מקרה יש לעבוד על בסיס תכנון מבצעי מלא.

התנקשויות במנהיגים ורצח פוליטי בראי ההיסטוריה – דר' שי נחושתאי

התנקשויות במנהיגים  ורצח פוליטי בראי ההיסטוריה

דר' שי נחושתאי

ההתנקשויות והרציחות הפוליטיות מלוות את ההיסטוריה האנושית מתקופות קדומות. כך נרצחו מלכים, נשיאים וראשי מדינות, מנהיגים פוליטיים וצבאיים, שרים ואפילו אפיפיורים.

במאמר זה נבחין בין התנקשות בדמות פוליטית – הנעשית ע"י גורמים החיצוניים למדינה – אויבי המדינה,  לבין רצח פוליטי – המבוצע על ידי גורמים פנימיים (אזרחיים וצבאיים) בתוך המדינה. המאמר יבחן אירועי רצח מפורסמים שנעשו, החל מתקופת התנ"ך ועד ימינו אלה, ובתיאור המעשים נוכל לבחון את הסיבות והנסיבות לרצח, מי היו הרוצחים, האם פעולתם השפיעה לטווח קצר/ ארוך וכד'.

התנקשות בדמות פוליטית ורצח פוליטי

יוזמי ההתנקשות והרצח הפוליטיים מבקשים, בעצם פגיעתם בנציגי המשטר ומסמליו,  להשיג במעשם מטרה פוליטית/ צבאית, בעלת הד והשפעה רחבים, שהיא שינוי דרך פוליטית-אידיאולוגית או אף ערעור/ חיסול השלטון/ משפחת המלוכה, שכנגדם הם יוצאים, מתוך כוונה לשנות את מהלכי ההיסטוריה. לגביהם פעולת הרצח/ ההתנקשות, המנוגדת לחוק ולערכיו והיוצרת בחברה הדמוקרטית "פצע" מתמשך בלגיטימיות של שלטון החוק, היא מעשה לגיטימי, המוצדק בטיעונים אידיאולוגיים/ ערכיים, ובעיקר כשהוא נעשה תוך תכנון קר ולא מתלהם. המעשים הללו בוצעו הן על ידי יחידים, שפעלו על דעת עצמם, והן על ידי תנועות/ ארגונים פוליטיים/ אידיאולוגיים, גם בחברות בעלות משטר סמכותני (מלוכה, דיקטטורה) וכן בחברות בעלות משטר דמוקרטי (שבהן ,כאמור, הפגיעה רבה יותר בהיבט החברתי/ערכי). ראוי לציין, כי במשטר דיקטטורי, שבו השליט מפעיל מערכת טרור פוליטית, יש כאלה המצדיקים רצח פוליטי, בתואנה שגם מעשי השליט אינם חוקיים.

תקופת התנ"ך

ההתנקשות הפוליטית הראשונה המתועדת היא מעשהו של אהוד בן גרא – "בן הימיני איש אטר יד ימינו", שבמעשה ערמה רצח בחרב את עגלון מלך מואב, ששלט על ישראל, ובהמשך הכניע, יחד עם בני אפרים, את מואב "ותשקוט הארץ שמונים שנה" (ספר שופטים, ג', 14-30 ). מקרהו של אהוד בן גרא הוא מקרה קלאסי של התנקשות פוליטית (רצח מלך) על ידי אויב חיצוני.

באותו הקשר ניתן לראות גם את רצח סיסרא, שר צבא יבין מלך חצור, על ידי יעל "אשת חבר הקיני", כפי שמתואר בספר שופטים, 11-24 .

לעומת זאת, במקרה המפורסם של גדליהו בן אחיקם (מלכים ב', כ"ה, 22-27 ),  אנו מדברים על רצח פוליטי בהיבטיו המובהקים (אנשים מהעם, ממפלגה אחרת, בעלי דעות הפוכות למנהיג הממונה, שבמעשה הרצח מנסים לשנות מצב פוליטי ב"מדינה").גדליהו, ממשפחות האליטה הירושלמית, מונה לאחר חורבן בית המקדש (586 לפנה"ס) על ידי הבבלים למושל יהודה. ישמעאל בן נתניהו, ששאף למרוד בבבלים בעזרת העמים השכנים, רצח אותו בערמה בביתו שבמצפה. במעשהו זה גרם לגלות ולהתרוקנות א"י מיושביה, שנשארו בה לאחר החורבן. לציון הרצח (ולתוצאותיו) נקבע יום צום ואבל – "צום גדליהו" ב- ג' בתשרי.

תקופת רומא

הרצח הפוליטי המפורסם ביותר ברומא, שהיה בעל השפעות פוליטיות ותודעתיות רבות מאד, היה הירצחו של יוליוס קיסר – שר צבא ומדינאי רומי מזהיר, ב- 15 למרץ שנת 44 לפנה"ס. קבוצת סנטורים, בראשות ברוטוס וקסיוס, שרצו להציל את הרפובליקה, החליטה לרצחו לפני שיכריז על עצמו כקיסר, אך העם יצא כנגדם לאחר הרצח (נאום אנטוניוס) וכעבור מספר שנים הוכתר הנכד של אחותו (אוקטבינוס/אוגוסטוס ) כקיסר.

אלף השנים הראשונות לספירה

על פי ספרו של אמיל פוירשטין – רציחות פוליטיות במאה העשרים (ירושלים, בית ההוצאה כתר ,1986 ) – נרצחו באלף השנים הראשונות לספירה לא פחות מ- 5 קיסרים רומיים ו- 12 אפיפיורים, כמו גם מלכים ונסיכים רבים, ביניהם אף אטילה ההוני.

העת החדשה – המאות ה- 18 – 20 (עד 1945)

התקופה המודרנית היתה "עשירה"  בהתנקשויות וברציחות פוליטיות, שמידת השפעתן על מהלך ההיסטוריה מותנית בבחירה באחת משתי הגישות המנוגדות בהיסטוריה:

המנהיג כיוצר תהליכים היסטוריים, שעם הסתלקותו משתנה המהלך שיצר.

  • התהליכים ההיסטוריים (מדיניים, כלכליים וחברתיים) שאותם מבטאים המנהיגים 
    במעשיהם – כיוצרי המציאות ההיסטורית.

עשרות רבות של מלכים, צארים, קיסרים ונסיכים, נשיאים, ראשי ממשלות ומנהיגים פוליטיים נרצחו במהלך 250 השנים האחרונות, ובעיקר במאה ה- 20. נציין בקצרה את הרציחות הפוליטיות שנעשו בתקופת המהפכה הצרפתית ובמשטר הטירור היעקוביני (שחלקן נעשו לאור משפטים -כולל המלך לואי ה- 16 , מארה ורובספייר), רצח מלך שוודיה (1792), רציחתם של הצארים הרוסיים – פבל  ה- 1 (9/2/1801 ), אלכסנדר ה- 2 (מרץ 1881 ) וניקולאי ה- 2 ומשפחתו (16/7/1918 ), התנקשויות פוליטיות באירלנד –  למשל ב- 1882 של המזכירים לעניני אירלנד ורצח ראש הממשלה (למעשה) מייקל קולינס בידי טרוריסטים איריים ב- אוגוסט 1922, רצח המלך אלכסנדר בסרביה (1903), ההתנקשות הפוליטית המפורסמת ביורש העצר האוסטרי – הארכידוכס פרנץ פרדיננד – ורעייתו בידי המתנקש הסרבי גברילו פרינציפ ב- 28/6/1914, שהביאה, בתהליך קצר, לפתיחת מלחה"ע ה- 1 , הרציחות של הנשיאים האמריקאיים –  אברהם לינקולן בתיאטרון בוושינגטון ב- 4/4/1865 בידי השחקן הגזען ג'ון וילקס בות' , על רקע ביטול העבדות, וויליאם מק-קינלי בבפלו ב- 14/9/01 בידי האנרכיסט צולגוש, רציחתם של רוזה לוקסמבורג (יהודיה) וקרל ליבקנכט הקומוניסטים בברלין ב- 15/1/1919 , כמו גם של  שר החוץ הגרמני ולטר רתנאו (יהודי) ב- 24/6/1922 בידי לאומנים גרמניים, והמשכן בתקופה הנאצית וכמובן הרציחות הפוליטיות בברה"מ בימי שלטונו של סטאלין – כולל רצח לב טרוצקי במקסיקו סיטי ב- 20/8/1940 בידי הסוכן הסובייטי רמון מרקדר.

התקופה שלאחר 1945

התקופה שלאחר מלחה"ע ה- 2 אופיינה בהתנקשויות וברציחות פוליטיות רבות בעקבות "המלחמה הקרה" בין מערב למזרח, כמו גם על רקע הקמתן של מדינות חדשות רבות בעולם והמאבקים הפנימיים על השלטון בהן.

במדינות רבות בדרום אמריקה, אסיה ואפריקה התחוללו הפיכות רבות, שאחד ממאפייניהן היה הרצח הפוליטי. כך , למשל, בצ'ילי – חיסול סלוודור איינדה השמאלני ב- 1973 בהפיכתו של אוגוסטו פינושה, רציחתו של ראש ממשלת גרנדה בישופ ב- 19/10/1983, שגררה בעקבותיה פלישה אמריקאית לאי, רצח פטריס לומומבה – ראש הממשלה המודח בקונגו ב- 17/1/1961 , בהודו – רצח מהטמה גנדי – סמל האיפוק, הסובלנות, הפייסנות ורדיפת השלום בניו דלהי, הודו, ב- 30/1/1948 , בידי נתורם ויניה גודסה – קנאי הינדי, שחשב, כי רצח גנדי יביא לאיחוד הודו עם פקיסטן (וכמובן טעה), וכן רצח הגב' אינדירה גנדי – ראש הממשלה ב- 31/10/1984 בידי אחד משומרי ראשה הסיקים (על רקע מאבקי הדמים בין הינדים לסיקים סביב מקדש אמריצר), רצח ראש הממשלה הוייטנאמי נגו דיין דים ב- 1/11/1963 ורצח המנהיג הפוליטי בנינו אקינו ב 1985 –  בפיליפינים, בידי אנשי הנשיא מרקוס.

גם אירופה סבלה מהתנקשויות ורציחות פוליטיות: בפראג, צ'כיה, נרצח השר והמנהיג יאן מסריק ב- 10/3/1948 על ידי המשטר הקומוניסטי (רצח שהכה בתדהמה את הצ'כים), באיטליה רצחו "הבריגדות האדומות" האנרכיסטיות את ראש הממשלה אלדו מורו בשנות ה- 80' , בשוודיה נרצח ראש הממשלה אולף פאלמה ב- 28/2/1983 , כנראה בידי לאומן שוודי, שהתנגד לדעותיו השמאליות, בגרמניה רצחו אנשי הארגון הקיצוני באדר-מיינהוף פוליטיקאים רבים, באנגליה נרצח בשנת 1979 בפיצוץ ביכטה הרוזן לואי מאונטבאטן, מי שהי שר הימיה הבריטי ומשנה –למלך הודו ודודו של הנסיך צ'ארלס, והרשימה עוד ארוכה.

בארה"ב – "ערש הדמוקרטיה" – המשיכו הרציחות הפוליטיות גם לאחר 1945 . הנשיא הצעיר ג'ון פיצ'גרלד קנדי נרצח בדאלאס, טקסס, ב- 22/11/1963 במעשה שהרעיד את אמריקה ואת העולם כולו (ועד היום יש טענטת שונות לגבי זהות רוצחו), וחמש שנים מאוחר יותר- ב- 5/6/1968, נרצח אחיו, הסנטור רוברט קנדי בלוס אנג'לס בידי האמריקאי-הפלסטיני סירחאן סירחאן, שחשב לקדם בכך את הענין הערבי בארה"ב. חודשיים קודם לכן, ב- 4/4/1968 ,נרצח בממפיס, טנסי, המנהיג השחור הנערץ, בעל פרס נובל לשלום, מרטין לותר קינג, בידי הלבן ג'יימס ארל ריי, שבמעשהו רק הגביר את תהליכי השוויון לשחורים בארה"ב.

 ובמזרח התיכון – רציחות ורציחות נגדיות אירעו בעיראק בשנות ה- 30 (רא"ל ג'עפר אל עסכרי, האלוף בכר צידקי) ומאוחר יותר ב- 1958 (רצח המלך פייצל ובני משפחתו),ב- 1963 (רצח השליט עבד אל כרים קאסם בהפיכה צבאית), בסוריה נרצח השליט הסורי חוסני זעים באוגוסט 1949 על ידי האלוף סאמי חנאווי, ובמצרים, שבה אירעו רציחות פוליטיות  בתחילת שנות ה- 50 , נרצח הנשיא אנוור סאדאת בעת המצעד הצבאי ב- 6/10/1981 בידי חאלד אל-אסלמבולי – קצין צבא מוסלמי פנאטי, שהתנגד להסכם השלום עם ישראל. בירדן נרצח המלך עבדאללה ב- 20/7/1951 במסגד אל אקצה בירושלים בידי מתנקש פלסטיני, על רקע נסיונותיו להגיע להסדר עם ישראל, ובלנון נרצח בשיר ג'ומייל, הנשיא המיועד, בידי סוכן לבנוני-סורי ב- 14/9/1981 , וכן נרצח בידי הסורים המנהיג הדרוזי כמאל ג'ומבלאט.

התנקשויות ורצח פוליטי בישראל

הרצח הפוליטי הראשון בתולדות היישוב היהודי בא"י היה הרצח של ד"ר יעקב ישראל דה-האן. דה האן, שעלה לארץ ב- 1919 מהולנד, היה מראשי היישוב היהודי הישן ומראשי אגודת ישראל בירושלים, שראה בציונות המתחדשת אויב מר, ואף היה בקשר עם מנהיגים ערביים. פעולותיו עוררו עליו את התנגדות ה"הגנה", שמתנקשים משורותיה (שלא נמצאו) ירו בו ב- 30/6/1924 בצאתו מתפילת ערבית בביה"כ של ביה"ח שערי צדק בירושלים.

תשע שנים מאוחר יותר ארעה התנקשות פוליטית מפורסמת בחיים ארלוזורוב, מראשי מפא"י (מפלגת פועלי א"י) וראש המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית. בליל שבת, 16/6/1934 , בחוף ימה של ת"א הוא נרצח בידי 2  מתנקשים. החשד הראשון נפל על הפעילים הרוויזיוניסטים הקיצוניים – אברהם סטבסקי, אב"א אחימאיר וצבי רוזנבלט, שיצאו כנגדו בעתון הרוויזיוניסטי "חזית העם". הם הובאו על ידי הבריטים לדין, אך זוכו לבסוף. השאלה הגדולה האם היתה כאן "עלילת דם" והאם נרצח ארלוזורוב על ידי יהודים או ערבים לא נפתרה עד היום – כולל לא בעקבות ועדת החקירה לרצח ארלוזורוב שהגישה מסקנותיה ב- 1983.

התנקשות פוליטית נוספת אירעה ב- 12/2/1942, עת נרצח בדירת מסתור בשכונת פלורנטין בת"א-יפו, בדם קר בידי הקצין הבריטי ג'פרי מורטון , אברהם ("יאיר") שטרן, שעמד בראש ארגון הלח"י (לוחמי חירות ישראל). בהקשר לכך מתעוררת השאלה האם מדיניות "החיסולים" של מדינת ישראל כיום אף היא בגדר "התנקשות פוליטית"?

נסיון לרצח פוליטי נוסף ארע במדינת ישראל לפני 44 שנים , ב29/10/1957,כאשר צעיר מעורער בנפשו בשם משה דואק הטיל רימון לעבר שלחן הממשלה בכנסת הישנה בירושלים ופצע שרים וחכי"ם, בהם ראש הממשלה דוד בן גוריון.

באוקטובר 1990 נרצח בניו-יורק מנהיג תנועת כ"ך – הרב מאיר כהנא, שאף כיהן קודם לכן כחבר הכנסת ה- 11, בידי המתנקש הערבי, יליד מצרים, אל-סעיד נוסייר, על רקע דעותיו הקיצוניות ביחס לערבים.

הרצח הפוליטי הראשון, למעשה, של ח"כ במדינת ישראל, ארע ב – 13/1/1981 . חה"כ הבדואי, איש "הרשימה הערבית המאוחדת" , חאמד אבו-רביע, נרצח בידי בניו של השיח' הדרוזי ג'עבר מועדי, עקב הטענה שהוא מסרב לקיים את הסכם הרוטציה ולפנות את כסאו לאביהם.

הרצח הפוליטי (על כל היבטיו ומשמעויותיו) הבולט ביותר, המשאיר את חותמו, במדינת ישראל, הוא רצח ראש הממשלה יצחק רבין, שהיום מלאו 6 שנים להירצחו (על פי התאריך העברי) בידי הרוצח יגאל עמיר בכיכר רבין בת"א (4/11/1995 ). בקרב חוגים רבים, כולל חוגים דתיים, מושווה רצח רבין לרצח גדליהו בן אחיקם, ויש אף המציינים אותו ביום צום גדליהו.

הרצח של השר רחבעם זאבי (גנדי) בירושלים ב- 17/10/2001, הוא מעשה התנקשות פוליטי מובהק, שבוצע בידי אנשי ה"חזית העממית" במטרה לפגוע בסמל ממלכתי ישראלי וכן כפעולת נקם ממוקדת בהיבטיה הפוליטיים.  

הקשר האירוני בין המגן לתוקף באבטחת אישים

כשמדברים על אבטחה ובפרט על אבטחת אישים מתכוונים לקרב שמתקיים בין בני אדם, בשר ודם, כאשר בצד אחד ממוקם המגן ובשני התוקף.
אם להסתמך על היסטוריית ההתנקשויות באישים בארץ ובעולם ניתן לקבוע שהמאבטח, שתפקידו להגן על האישיות מפני פגיעה, הוא סוג של שותף בפעולות היריב עד כדי השפעה גורלית על החלטותיו בשלב איסוף המל"מ ובשלב הביצוע. השותפות הזו היא הקשר האירוני בין שני גורמים יריבים שצריכים למנוע אחד מהשני לבצע את המשימה.
אין בדבריי כוונה או רמז שמתקשרים לכל אותם אלה שמפתחים קונספרציות על אירוע רצח יצחק רבין, דבריי באים להדגיש למערך האבטחה מה עליו לעשות כדי להקשות על היריב ולא "לעזור" לו.
מאז פרישתי לפני כשנתיים, מהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אני עובד כפרילנסר בתחום האבטחה וככזה מעביר הרצאות רבות למאבטחי אישים מגופים שונים. בהרצאותיי אני מקפיד להעביר למאבטחים את האני מאמין שלי ומבסס אותו בזכות שעות בהן אני יושב ומנתח אירועי התנקשויות באישים בארץ ובעולם. 
מנהלים, מפקדים ומאבטחים, דעו לכם שברוב האירועים שבהם ידו של היריב היתה על העליונה מערך האבטחה לא הקפיד לבצע את עקרונות האבטחה כנדרש.
יגאל עמיר יצא מביתו בהרצליה כשהוא סגור רק על המשימה – לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. את כל מה שראה והבין מרגע שירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול בתל אביב נתנו לו כוחות הביטחון, מאבטחי שב"כ ושוטרים, שהוצבו לעבודה באירוע עצרת התמיכה בתהליך השלום.
כיריב, יגאל עמיר היה מספיק נבון כדי להצליח ולזהות את כל הפערים בתכנית האבטחה ומספיק אמיץ כדי לנתב את עצמו ביניהם עד לרגע שליפת האקדח למרחק 30 ס"מ מגבו של ראש הממשלה וביצוע ירי שלושה כדורים קטלניים.
וועדת שמגר קבעה שבשלב התכנון והביצוע היה פער בין השב"כ למשטרה בכל הקשור לרמת האבטחה בחניון הצפוני – יגאל עמיר זיהה את הפער בכניסה המערבית לחניון כשהבין שהולכי רגל אינם נבדקים כלל ולכן החליט בסופו של דבר להיכנס דרכה.
מאבטחי השב"כ החנו את רכבי ראש הממשלה והשרים, שהשתתפו באירוע, ברחבה הצמודה למדרגות הירידה מהמרפסת מרגע הגעתם ועד עזיבתם – יגאל עמיר זיהה ללא קושי את רכב ראש הממשלה והבין מיד מה יהיה ציר ההליכה לרכב בסיום האירוע.
מאבטחי השב"כ והשוטרים לא אכפו כראוי את ההנחיה לפנות מהתפר את כל מי שאינו מוכר כבעל תפקיד באירוע – יגאל עמיר זיהה שלא בודקים מי יצא ומי נשאר ולכן החליט להישאר במקומו.
החוליה הצמודה לראש הממשלה לא הלכה סביבו במבנה מלא – יגאל עמיר צמצם את המרחק לראש הממשלה דרך הפינה השמאלית אחורית שבה היה חסר מאבטח.
כאמור, יגאל עמיר לא ידע את כל מה שראה תוך כדי שהייתו בכיכר, הוא "קיבל" את הנתונים, שלא במודע, מכוחות האבטחה באירוע.
ג'ון הינקלי ניסה להתנקש בנשיא האמריקאי רונלד רייגן בשנת 1981 בזמן שיצא מבית מלון לעבר רכבו. הינקלי עמד, חמוש באקדח, יחד עם אזרחים סקרניים נוספים בתפר שבין היציאה מהמלון לרכב ובמרחק של מספר מטרים בודדים. 
יריב אחד מול מספר גדול של מאבטחים שמאפשרים לקהל לא מסונן לעמוד במרחק קצר מהנשיא תוך יכולת ראייה וירי – הינקלי הגיע לגזרת המלון, לקח את מה שהמאבטחים נתנו ונעמד יחד עם שאר הקהל. ברגע שזיהה את הנשיא ירה לעברו ופצע אותו ואת המאבטח שהיה לידו. 
גם באירוע הזה המאבטחים הם אלו שהעניקו ליריב, הינקלי, את הדפ"א, המיקום ויכולת הביצוע.

ב 28 לספטמבר 2012 אזרח צ'כי ירה באקדח לעברו של נשיא צ'כיה במהלך אירוע חנוכת גשר חדש. הנשיא היה מוקף במאבטחים רבים גדולים וחסונים. האזרח התקרב לנשיא עד למרחק נגיעה, שלף אקדח וירה בו שבע פעמים. למזלו של הנשיא האזרח השתמש באקדח צעצוע שרק עשה רעש ולא ירה כדורים אמיתיים. תיאורתית נשיא צ'כיה וצלב קלאוס נפצע או נהרג בניסיון ההתנקשות. מאבטחיו של הנשיא לא הגיבו כלל לנוכח הופעתו הפתאומית של היריב עם האקדח ולא הבינו מה משמעות של אקדח המכוון לעבר האישיות ומה עליהם לעשות. במקרה הזה ניתן לראות בברור שמאבטחיו של הנשיא הצ'כי אינם מיומנים ושווים לבובות. לראות ולא להאמין מה נותנים המאבטחים ליריב לעשות:

ב 19 לינואר 2013 התפרץ משתתף באירוע, שהתקיים בבולגריה, לעבר מנהיג מפלגת המיעוט בתורכיה שבאותו זמן נאם על הבמה המרכזית. האדם הצליח לעלות לבמה, להתקרב עד למנהיג המפלגה, לשלוף אקדח 0.22, לכוון לעבר ראשו ולירות כדור אחד. מעצור באקדח מנע את ירי הכדור ועוד לפני שהמתנקש הצליח לתפעל את התקלה באקדח המאבטחים הגיבו והשתלטו עליו. גם בניסיון זה מיקום המאבטחים באירוע איפשר למתנקש לעלות לבמה מבלי שיעצרו אותו. רק במזל ולא בזכות האבטחה מנהיג המפלגה התורכי נשאר בחיים. לראות ולא להאמין:

כל המקרים שראיתי לנכון להציג בכתבה מוכיחים את טענתי שהאבטחה "נותנת" ליריב את האפשרות לבצע את זממו. 

אבטחה צריך לקיים על פי הנחיות ברורות וקשיחות ובצורה מדויקת.

רצח יצחק רבין ז"ל – היווצרותו של מתנקש שניסה והצליח

ב 4 לנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בסיום עצרת תמיכה שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

זו הפעם הראשונה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ ושאר כוחות הביטחון, משטרת ישראל, עמדו מול יריב אמיתי שניסה וגם הצליח לבצע את זממו תוך חציית כל מעגלי האבטחה שהיו קיימים באותו אירוע. בעקבות האירוע קמה וועדת שמגר שחקרה את נסיבותיו כדי לנסות ולהבין מה קרה שם באותו ערב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשני חלקים – החלק המפורסם לציבור והחלק הסודי.

למרות קיומו של החלק המפורסם, אני מעריך שרובכם אם לא כולכם לא קראתם אותו או את חלקו וכן מצאתם לנכון לשאוב מידע על האירוע מכלי התקשורת שמפרסמים פרטים ישנים וחדשים מאז האירוע וליתר דיוק במהלך 17 השנים האחרונות.

התגייסתי ליחידה לאבטחת אישים בתחילת שנת 1992 וכך התחלתי את דרכי כמאבטח אישים ממלכתי. המשמעות, שעברתי את כל התהליך, יחד עם היחידה, של התקופה שלפני הרצח ולאחריו, עם כל המשמעויות והשינויים שבוצעו מאז ועד עצם היום הזה. בערב האירוע אבטחתי אישיות במהלך נסיעה לארצות הברית כך שיצא שנחשפתי לרצח בדיווח בערוץ CNN.

כעובד, מאבטח, אתה מבין שמדובר באירוע קשה, בכישלון, בגרוע מכל, ומיד לאחר מכן ממשיך לעבוד בצורה הטובה ביותר שאתה יודע כמו תמיד.

במהלך השנים אחרי הרצח אני וחבריי ליחידה המשכנו לעבוד בהתאם לשינויים שבוצעו כחלק מתהליך הפקת לקחים שנוצר בעקבות האירוע ועל בסיס מסקנות וועדת שמגר. כעובדה ובדיעבד לא זכור לי שישבתי לקרוא את מסקנות וועדת החקירה כנראה בגלל שנחשפתי אליהן תוך כדי המשך עבודה מבצעית.

תקופה קצרה לאחר שפרשתי מהשירות מצאתי את עצמי מוכן ובשל לשבת ולקרוא את כל החלק המפורסם של וועדת שמגר. רבותיי, עבדתי 20 שנים ביחידה לאבטחת אישים כמאבטח, מפקד ומנהל ורק אחרי שעזבתי נחשפתי לכל הפרטים של אותו ערב ולכל התהליך שעבר יגאל עמיר משלב התכנון ועד לביצוע ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

היום, כעצמאי בתחום האבטחה, אני מקפיד להעביר למאבטחים הרצאה על הרצח בראייתו של היריב, דווקא מהצד של יגאל עמיר, כדי להדגיש מה צריך לעשות על מנת להעלות את הסיכויים למנוע את ניסיון ההתנקשות הבא.

במאמר זה אחשוף אותכם לתהליך היווצרותו של מתנקש תוך הצמדות לעובדות בלבד כפי שפורסמו על ידי וועדת החקירה ומבלי להיגרר לדעות פוליטיות או לכל מיני קונספרציות שפורסמו בתקשורת, בספרות וברשת האינטרנט.

אני חייב לציין שבמהלך קריאת החומר שאלתי את עצמי לא פעם שאלות קשות שנבעו מתוך כעס ובעיקר מתוך תחושת כישלון חוזרת, אבל לרגע לא חשבתי שישנם פרטים אפלים שמשנים את התמונה שידועה לי ולציבור הרחב ושהונצחה בסרט וידאו שמראה את יגאל עמיר יורה בגבו של ראש הממשלה.

נקודת הזמן שבה יגאל עמיר, ראש הממשלה והיחידה לאבטחת אישים מתחילים לנוע בשלושה צירים מקבילים היא סיום בחירות יוני 1992 שבהם הפך יצחק רבין ז"ל  בפעם השנייה לראש הממשלה בישראל.

יגאל עמיר באותה תקופה בן 22, לאחר שירות צבאי בגדוד 13 בגולני ולפני קבלה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן.

היחידה לאבטחת אישים שהוקמה בשנת 1958, לאחר אירוע זריקת הרימון בכנסת, שוב מתארגנת לאבטחת ראש הממשלה והשרים החדשים תוך המשך עבודה על בסיס תורת אבטחה שמאמינה שהמאבטחים יפעלו בנחישות ובמקצועיות אל מול כל יריב שינסה לפגוע באישיות.

אזרחי ישראל, כולל יגאל עמיר, צפו בראש הממשלה וממשלתו פועלים במרץ לתהליך שלום עם הפלסטינים עד לחתימת הסכמי אוסלו. התהליך כלל פגישות רבות בין מנהיגים משני הצדדים בארץ ובחו"ל וככל שהתקדם בהצלחה ציינו זאת ה"פטרונים " מהעולם, האמריקאים והאירופאים, בטקסים בבית הלבן ובחלוקת פרס נובל ליצחק רבין ז"ל, שמעון פרס וערפאת.

כאמור, התהליך החל מיד עם הקמת ממשלת רבין וכשהיה ברור שהוא הופך לממשי קמו בישראל תומכים ומתנגדים.

כמו התהליך, כך גם המתנגדים החלו לפעול נגד ראש הממשלה וממשלתו, בהתחלה השתמשו באמירות לגיטימיות, בהמשך החלו לפרסם את דעותיהן בתקשורת ובעיתונות עד שהחל משנת 1995 יצאו לרחובות להפגנות שבהן צעקו, הציגו שלטים קיצוניים, חסמו כבישים ופגעו ברכבי שרים עד להפגנת ענק שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים בהשתתפות אלפים וח"כים ממפלגת הימין.

מצ"ב סרטון של ההפגנה הגדולה בכיכר ציון בירושלים:

יגאל עמיר החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת בר אילן בשנת 1993. בתקופה זו הוא עדיין גר בבית הוריו בהרצליה.

ליגאל עמיר היה אקדח ברטה ברישיון. חבריו באוניברסיטה תארו אותו כיוזם מפגשים באוניברסיטה ומחוצה לה. במפגשים אלו שמעו אותו מתבטא בזכות ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח במערת המכפלה, בזכות דברי הרבנים על גזר דין רודף לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ויש שטענו ששמעו אותו אומר שיש לרצוח את רבין. יגאל עמיר התנגד נחרצות לתהליך השלום וראה את רבין כאחראי הראשי למצב.

בחקירתו, לאחר הרצח, אמר יגאל עמיר את הדברים העיקריים הבאים:

לקח לי תקופה ארוכה, כשלוש שנים, להחליט לנסות לרצוח את ראש הממשלה.

אני מתנגד לתהליך השלום עם הפלסטינים ורואה את ערפאת כרוצח שאסור לדבר איתו או להיפגש איתו.

בלי האמונה בדת לא בטוח שהיה לי את הכוח לבצע את הרצח.

ללא תמיכה, כנראה שהתכוון לאחיו ולחבריו הקרובים, לא בטוח שהייתי מצליח לצאת לפעולה.

לא מבין איך יצחק רבין ושמעון פרס יכולים לעמוד על אותה במה יחד עם ערפאת הרוצח בטקס קבלת פרס נובל באוסלו.

התקשורת התעלמה לחלוטין מגוש הימין בישראל.

רבין שוטף את המוח לאזרחים בישראל וקורא לחיילים והאזרחים שנרצחו כקרבנות השלום.

אני יודע שיש בעם עוד מתנגדים רבים כמוני ואני יעשה את המעשה הדרוש כדי לעצור את התהליך בשמם.

שמעתי את הרבנים נותנים אישור דין רודף ופולסה דנורא על ראש הממשלה יצחק רבין.

יגאל עמיר החליט לנסות להתנקש ברבין עם האקדח האישי שברשותו.

לפני האירוע בכיכר, יגאל עמיר הגיע עם אקדחו לשני אירועים שונים שבהם החליט לחזור על עקבותיו בגלל האבטחה סביב ראש הממשלה.

היחידה לאבטחת אישים חוותה את השינוי באווירה הציבורית כל יום שמאבטחיה יצאו למשימות האבטחה בשטח. ככל שעוצמת האירועים עלתה, ככל שמפגינים העזו לבצע פעולות קיצוניות, קברניטי היחידה והשירות תגברו את האבטחה סביב ראש הממשלה והשרים אבל לא החליטו לשנות את שיטת האבטחה.

שבועיים לפני האירוע בכיכר, במהלך ביקור ראש הממשלה בוינגייט, התפרץ לעברו איש ימין והגיע עד למרחק קצר ממנו ונעצר בקו המאבטחים שהלכו מסביב לרבין.

בהמשך לאירועים החריגים שנראו באותה תקופה, גם האירוע הזה נחשב לחריג מאוד אבל עדיין לא הביא את היחידה לשינוי שיטת האבטחה.

שבוע לאחר מכן קיבלה היחידה לאבטחת אישים והמשטרה הודעה על קיום הפגנת התמיכה בראש הממשלה ובתהליך השלום במוצאי שבת ה – 4 לנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל.

שני הגופים החלו לתכנן את סדרי האבטחה באירוע שנחשב לגדול בכל קנה מידה שהיה ידוע עד אז. המבצע נחשב לגדול ומורכב. הוחלט שהקהל באירוע יעמוד ברחבה מול מרפסת בניין העירייה, ראש הממשלה השרים והאח"מים יעמדו על המרפסת שתוגדר כאזור סגור למוזמנים בלבד והחניון הצפוני (בין בניין העירייה למרכז גן העיר) ישמש כנקודת הגעת ועזיבת האישים.

עצרת התמיכה החלה כמתוכנן במוצ"ש ה – 4 לנובמבר 1995 כאשר עשרות אלפי אנשים הגיעו כדי לתמוך בראש הממשלה  ובתהליך השלום.

יגאל עמיר החליט שוב לנסות להתנקש בראש הממשלה והפעם בהפגנת התמיכה בתל אביב. השעה שעת ערב, יגאל עמיר הלך כרגיל לתפילת ערבית בבית הכנסת בהרצליה שבסיומה חזר לבית הוריו כדי להתארגן ליציאה.

יגאל עמיר התלבש במכנסי ג'ינס וחולצת טריקו כדי להיראות כשמאלני ולהתאים עצמו למשתתפי ההפגנה.

הוא טען את מחסנית האקדח בכדורים, ווידא שהיא תקינה, והכניסה לאקדח הברטה שהיה ברשותו. את האקדח שם בצד ימין ומעליו הוציא את חולצת הטריקו כך שלא ניתן לראותו בבירור.

יגאל עמיר בחר להגיע לתל אביב באוטובוס על מנת לא להסתבך עם רכב פרטי, ואכן לאחר שסיים להתארגן עלה לאוטובוס ויצא לדרכו לתל אביב. יש לציין שבמהלך הנסיעה באוטובוס השאיר את הכיפה על ראשו.

יגאל עמיר ירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול, בתחנה שממוקמת צפונית לכיכר מלכי ישראל, ורגע שלפני שהחל ללכת דאג להוריד את הכיפה מראשו על מנת להעלים כל סימן להיותו ימני שלא שייך להפגנת השמאל אליה ייכנס עוד כמה רגעים.

בנקודה זו ברצוני לציין שתכניתו היחידה של יגאל עמיר בשלב זה היתה לרצוח את ראש הממשלה בעזרת אקדחו האישי. בשלב זה הוא עדיין לא ידע איך יעשה זאת, מאיפה ומתי.

יגאל עמיר החל ללכת על אבן גבירול לכיוון דרום, פנה ימינה לרחוב הדסה, פנה שמאלה לרחוב מלכי ישראל וכשהגיע לכניסה המערבית לחניון הצפוני נעצר. הוא ראה שוטרים שעומדים בכניסה לחניון ובודקים רכבים שרוצים להיכנס אבל לא בודקים הולכי רגל.

יגאל עמיר המשיך ללכת דרומה על מלכי ישראל, פנה שמאלה לרחוב פרישמן, פנה שמאלה לאבן גבירול והלך לכיוון צפון עד שהגיע לכניסה המזרחית של החניון הצפוני. הוא נעמד בין כל האנשים ששהו במקום, הסתכל לכיוון החניון הצפוני וזיהה את רכבי ראש הממשלה והשרים עומדים וממתינים לסיום האירוע. יגאל הבין שבסיום האירוע ראש הממשלה יירד מהמרפסת לרכבו ויעזוב את המקום. בשלב זה החליט יגאל עמיר להישאר במקומו וברגע שיראה את ראש הממשלה, ישלוף את אקדחו ויירה לעברו על מנת לפגוע.

בזמן ההמתנה, זיהה חבר מהאוניברסיטה שמכיר אותו ואת דעותיו ויודע שאינו שייך להפגנת השמאל. יגאל לא רצה שהחבר יזהה אותו ולכן החליט לשנות את תכניתו. הוא ירד במהירות על אבן גבירול, פנה ימינה מתחת למרפסת העירייה, פנה ימינה על מלכי ישראל עד שהגיע שוב לכניסה המערבית של החניון הצפוני. יגאל עמיר זכר שהשוטרים בכניסה לא בודקים הולכי רגל ולכן נכנס לחניון ללא בדיקה וללא הפרעה. תמונת החניון הצפוני:

הוא זיהה רכבים שמחנים בצמוד לקירות התוחמים את החניון ושקל להתקדם קדימה תוך כדי הסתתרות ודילוג מרכב לרכב.

בסופו של דבר החליט ללכת באמצע החניון מפני שחשב שאם הסתתר מישהו יכול לזהות אותו כאדם חריג.

יגאל עמיר הלך כאחד האדם באמצע החניון והגיע עד לאזור המדרגות היורדות מהמרפסת. הוא זיהה את רכב ראש הממשלה והשרים. הוא זיהה מאבטחי אישים, שוטרים כחולים, שוטרי מג"ב ואנשים שונים. הביט מסביב וראה מאחוריו רכב הסעות. זה הרגע שיגאל עמיר החליט להפוך את עצמו לנהג כדי שכל מי שהסתכל עליו יחשוב שהוא שייך לרכב ההסעות. הוא הלך לאחור ונשען על חלקו האחורי של הרכב. מלפנים זיהה אדנית עגולה מאבן.

בחקירתו אמר יגאל עמיר שאם מישהו היה פונה אליו בשלב הזה הוא היה נסוג לאחור וחוזר לביתו.

הוא התקדם קדימה והתיישב על האדנית תוך שהוא נמצא במרחק קצר מאוד מהמאבטח שהיה אחראי על הגזרה ומהשוטרים ששהו במקום. הוא ראה בבירור את מסלול הירידה של ראש הממשלה מהמרפסת לרכב.

הזמר אביב גפן הגיע על מנת לעלות למרפסת ולשיר את השיר לבכות לך חבר, נערות החלו לצעוק מהתרגשות, יגאל עמיר ניצל את ההמולה כדי ליצור קשר עם שוטר שעמד לידו והחל לדבר איתו בקצרה על הזמר. הוא העז לעשות זאת כדי להמשיך ולשכנע את הסביבה שהוא נהג רכב ההסעות. השוטר לא חשד בכלום ודיבר עם יגאל עמיר.

זמן קצר לאחר מכן זיהה יגאל עמיר ששרים מתחילים לרדת מהמרפסת – אורה נמיר, שטרית ויוסי שריד, והבין שהאירוע עומד להסתיים. זה הזמן מבחינתו לשחרר את נצרת האקדח. הוא מחליט לא לעשות את הפעולה הקטנה הזו ליד האדנית ולכן הולך שני צעדים לאחור, לכיוון רכב ההסעות, ושם משחרר את הנצרה והופך את האקדח למוכן לירי מידי.

לאחר מכן הוא חוזר להתיישב על האדנית. פתאום מתיישבים לידו שני אנשי תקשורת. יגאל עמיר מחליט שאינו מעוניין לפתח איתם שיחה על מנת לא לעורר את חשדם ולכן שוב קם והולך לכיוון רכב ההסעות. שהוא מזהה שהשניים עוזבים הוא חוזר לשבת על האדנית. מזכיר לכם שכל התנועות שלו מתבצעות במרחקים של 2 מטר. בשלב מסוים פונה אל יגאל עמיר שוטר ושואל אותו אם אדם אחר שנמצא לידו הוא גם נהג. יגאל עמיר עונה שכנראה מדובר בנהג מחברה אחרת. השוטר ממשיך בעבודתו. יגאל עמיר מבין עכשיו בבירור שחושבים אותו לנהג הסעות בדיוק כפי שרצה שיהיה.

הוא ממשיך לשבת. המאבטחים והשוטרים החליטו שיש יותר מידי אנשים בציר הליכת האישים ולכן ביקשו מכל האנשים שאינם שייכים לאירוע לעזוב את האזור וללכת לעמוד על המדרכה של רחוב אבן גבירול. יגאל עמיר שמע היטב את הנחיית המאבטחים והשוטרים והחליט שהוא נשאר במקומו. הוא ממשיך לשבת על האדנית.

בשלב זה אחד מבעלי התפקידים באירוע, לא איש ביטחון, מזהה את יגאל עמיר ומחליט שאינו שייך ולכן מבקש מאחד השוטרים שייגש אליו ויוציא אותו מהרחבה כמו כל שאר הקהל. השוטר אכן נע לכיוונו של יגאל עמיר אבל בפועל מתבלבל ופונה לאדם אחר. לאחר מכן חוזר השוטר לעברו של בעל התפקיד. הנ"ל מזהה שהשוטר התבלבל ושולח אותו שוב להוציא את יגאל עמיר מהמקום. הפעם השוטר אכן מגיע ליגאל עמיר אבל מכיוון שחשב שהוא נהג רכב ההסעות, ביקש ממנו לקום מהאדנית וללכת לעמוד ליד הרכב. השוטר המשיך בעבודתו. יגאל עמיר המתין שתי דקות שבסופן חזר לעמוד ליד האדנית.

הוא שומע ומזהה ששר החוץ שמעון פרס יורד במדרגות. הוא נמצא במרחק קצר ממנו וחושב שאם היה רוצה היה יכול לירות בו. יגאל עמיר לא משנה את תכניתו!!! הוא מספיק בטוח שהערב יצליח לבצע את המשימה!!! לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

שמעון פרס מסיים לדבר עם הקהל ועוזב לכיוון רכבו. שוטרי יס"מ, שבשלב הזה עמדו ליד יגאל עמיר, עזבו בפתאומיות כדי ללוות את פרס החוצה מהחניון ומהאירוע.

יגאל עמיר ממשיך לעמוד ליד האדנית, אקדחו מוכן לירי בצד ימין מתחת לחולצה. הוא מסתכל ימינה ומזהה את יצחק רבין, מוקף במאבטחים, יורד במדרגות לעבר רכבו שמחנה משמאלו של עמיר. הוא מלווה את תנועת ראש הממשלה והמאבטחים ממקומו. הקבוצה מצמצמת טווח למקום עמידתו של יגאל עמיר. שני המאבטחים הקדמיים עוברים אותו. מיד לאחר מכן ראש הממשלה והמאבטח הצמוד עוברים אותו. הוא נותן למאבטח שהולך מאחור ומימין לראש הממשלה (בצד הנגדי למיקומו של עמיר) לעבור אותו במקצת וברגע זה מתחיל בתנועה קדימה תוך שליחת יד ימין לשליפת האקדח, נכנס בין עיתונאי למאבטח האחורי, מזהה את גבו של ראש הממשלה, מיישר את היד עם האקדח ויורה שלושה כדורים ממרחק של כ – 30 ס"מ. יגאל עמיר זיהה בוודאות שהוא פוגע בגבו של ראש הממשלה.

ראש הממשלה מרגיש שנפגע ומסתובב לאחור ולשמאל כדי לנסות ולראות מי ירה בו:

המאבטח שהלך מאחור קפץ לעברו של יגאל עמיר ומצליח להפילו ארצה. יגאל עמיר הפיל את אקדחו לרצפה. במקביל קפצו על עמיר מספר שוטרי יס"מ.

המאבטחים הצמודים לראש הממשלה חילצו אותו לרכב שמיד החל בנסיעה לבית החולים איכילוב.

חלק מפעולותיו של יגאל עמיר צולמו על ידי אזרח. כך זה נראה (הרעש ברקע הוא תוצאה של צילום חובבני):

לאחר שהרופאים קבעו שלא ניתן להציל את יצחק רבין היה ברור יריב אחד בשם יגאל עמיר הצליח להתגבר על כל מעגלי האבטחה באירוע ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.

אנחנו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, נכשלנו פעמיים – לא הצלחנו למנוע ולסכל פגיע בראש הממשלה ולא נטרלנו את היריב בירי כפי שנדרש מאיתנו במצבי לחימה.

לא מדובר בקונספרציה, כן מדובר בכישלון. כישלון שנוצר בעקבות אוסף של עובדות שקרו בתקופה שלפני ותוך כדי האירוע עד לנקודה הקריטית בה יגאל עמיר ביצע את הירי.

מדובר בכישלון של הצד המגן שלא עלה בידו לזהות מבעוד מועד אדם שלא שייך למקום ולא צלח בתגובת הנגד ברגע שזה החליט לפעול.

היריב במקרה הזה, יגאל עמיר, היה מספיק חכם, מאמין, יוזם, נחוש וקר רוח כדי להבין שבאותו ערב התקיימו כל התנאים שמאפשרים לו לבצע את זממו.

מחיר הכישלון באבטחה הוא גבוהה וחד משמעי!!! זה אכזרי וזה כואב!!! דווקא בגלל זה אבטחה צריך להמשיך ולקיים!!!

אבטחת ראשי ערים – ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו

ראש עיריית עכו מר שמעון לנקרי התאושש מניסיון ההתנקשות שעבר לפני כשבועיים והחליט לספר על התקופה שלפני האירוע ועל האירוע עצמו.

שוב באופן לא מפתיע, גם באירוע הזה, ניתן לקבוע חד משמעית שתופעת ההתעלמות מסימנים מחשידים מוקדמים וסדרי עדיפויות לא נכונים מסייעים ליריב לבצע את זממו ללא הפרעה.

הנה ציטוט של חלק מדבריו של ראש העיר כפי שסיפר לכתב מאור בוכניק:

ראש העיר עכו, ששוחרר מביה"ח, תיאר בפרוטרוט את ניסיון ההתנקשות: "עקבו אחריי חודשים. באותו לילה עמדו חמושים עם חצי כובע גרב בצד הדרך, והרמזור היה אדום. כל זה נראה לי לא הגיוני. תוך שתי שניות מהרגע שעצרתי, קרה כל הסיפור"

"יש גורמי פשיעה שיש להם עניין לשלוט במשאבים, אני מניח שגרמנו להם נזקים כספיים. לכן אין לי ספק שמי עשה את זה רצה לשלוט בהם" 

"בחודשים האחרונים הרגשתי שעוקבים אחריי בכל פעם שיצאתי מהבית או שירדתי מהאוטו".

את היום עצמו תיאר בפרוטרוט: "יצאתי בשעה 00:45 מביתה של משפחה שאנחנו מכירים המון שנים. אחרי קילומטר של נסיעה מהבית שלהם, 20 מטר לפני צומת ירכא, זיהיתי שני אנשים שעומדים חמושים בצד הדרך עם חצי כובע גרב על הפנים, וכבר אז הבנתי שמשהו חשוד כאן. נדרכתי כולי". הוא רמז כי הם חיבלו בפעולת הרמזור: "לא נראה לי הגיוני ששני אנשים יעמדו במקום כזה ובשעה כזו, ובוודאי לא נראה לי הגיוני שהרמזור אדום באותה שעה. עצרתי אוטומטית ברמזור, ושתי שניות מרגע העצירה קרה כל הסיפור".

לנקרי המשיך ותיאר את רגעי הבעתה בצומת, אז כמעט ואיבד את חייו: "מתנקש אחד הגיע אליי מצד ימין של החלון ומתנקש שני הגיע מצד שמאל של החלון. הוא חצה את מעבר החציה והגיע אל החלון שלי וברגע שהוא עשה את התנועה של שליפת האקדח כבר נסעתי מהצומת בדהרה. בצד העין ראיתי את לוע האקדח. הכדור נכנס לי לחזה ויצא מתחת לבית השחי, באלכסון. הוא לא פגע באף כלי דם, אבל עשה נזק – קרע את הריאה ושבר צלעות. הנסיעה שלי הייתה מטורפת".

מעולם לא הלכתי עם מאבטחים, תמיד ראיתי את עדיפות כספי הציבור, אפילו לפני החיים שלי. לפני כחודש הגשתי תלונה על כך שעוקבים אחריי בכמה מקומות שונים, גם בתל אביב וגם בעכו. לא היה לי שמץ של מושג לגבי פשר העניין, חשבתי שרוצים לצלם רכילות לפני הבחירות".

אז מה היה לנו באירוע הזה? האם היה אפשר לנסות למנוע אותו? בהחלט כן!!!

המניעים למעשה היו ידועים לראש העיר וכך גם הגורמים העוינים שכנראה ביצעו אותו. חודשים לפני האירוע ראש העיר זיהה בוודאות סימנים מחשידים שמעידים על כך שעוקבים אחריו ומצלמים אותו. ראש העיר עשה נכון שהעביר את הידיעה על כך לגורמים במשטרת ישראל אבל לא היה צריך להסתפק בכך.

הטעויות שנעשו באירוע – ראש העיר נוסע מזה זמן רב ללא נהג. נהג זה עוד אדם שיכול לזהות, שיכול להגיב בזמן אירוע, גם אם אינו מאבטח.

ראש העיר החליט להיצמד לאופציה המקלה וחשב שמדובר בפעולות של מתחריו בבחירות ולא על ניסיון פגיעה בו.

בתחילת האירוע, כאשר ראש העיר זיהה שמשהו לא בסדר, תגובתו לא היתה מספיק מדויקת וחדה.

האם יש פתרונות שמאפשרים לעשות את הכל אחרת:

  1. יש להתייחס ברצינות לסימנים מחשידים מוקדמים וללכת לחומרה – בפועל המשטרה היתה צריכה להיצמד לראש העיר ולזהות את העוקבים אחריו, לעצור אותם, לתחקר אותם ולהגיע למקור מבעוד מועד.
  2. ראש העיר לא היה צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור ולכן היה עליו למנות לעצמו נהג מחליף ולהוסיף לתקופה המדוברת מאבטח צמוד גם מכספי העירייה.
  3. ראשי ערים יכולים לשלוח את הנהגים לקורס "נהג – מאבטח" שבו יקבלו כלים בסיסיים באבטחת אישים.
  4. ראשי ערים שבעירם קיימת יחידה לסדר וביטחון יכולים להכשיר צוות מתוך היחידה שיידע לבצע אבטחת אישים. צוות זה יפעל באופן קבוע או ספורדי באבטחת ראש העיר.

על בסיס הנתונים המקדימים ברור שזה היה רק עניין של זמן עד שגורמים עוינים ינסו להתנקש במר שמעון לנקרי – הכתובת היתה על הקיר. שוב נבחרה הדרך הלא נכונה שאפשרה ליריב לפעול ללא הפרעה וכמעט להצליח לשלוח ראש עיר בישראל חזרה לבורא עולם. העובדה שראש העיר נשאר בחיים אינה בזכות פעולה של גורמי הביטחון אלה בזכות מזל ונס משמיים.

מה יעשה עכשיו ראש העיר? האם עכשיו ישכיל להציב על עצמו אבטחה? או ימשיך להשאיר את חייו בידי המזל והגורל. ישנם עוד ראשי ערים מאוימים בישראל!!! ראש עיר חכם יהיה זה שיידע לבצע חלק מהפתרונות שציינתי לפני. ראש עיר חכם צריך לדעת שגורמים עבריינים אינם פועלים כמו מתנקש פוליטי, גורמים עבריינים אינם חוששים להתנקש בכל מי שהם חושבים שמפריע להם בהשגת המטרות וגורמים עבריינים ינסו שוב עד שיצליחו.

אבטחת ראשי ערים

לפני כשבועיים העברתי מייל מקצועי למספר גדול של ראשי ערים בנושא אבטחת ראשי ערים ואיך ניתן לעשות זאת בתקציב הקיים וביעילות.

אבטחת אישים לראשי ערים מאוימים

אחת המסקנות המרכזיות שעלתה בחקירת רצח יצחק רבין ז"ל ציינה שעל בסיס האירועים החריגים שקדמו לרצח ניתן היה "להקדים תרופה למכה" ולמנוע אותו.

כידוע, חלק מראשי הערים בארץ מאוימים על ידי גורמים עוינים. אותם גורמים אינם חוששים לבצע פעולות תקיפה ממשיות כנגד ראש עיר – זריקת רימון, זריקת בקת"ב, ירי, מטעני חבלה ועוד.

מיקי וינברג, יוצא היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, בעל ניסיון מבצעי של למעלה מ – 20 שנה, מתאים "חליפת" אבטחה לראשי ערים, גם לאלה שלא מעוניינים להראות כאישים מאובטחים. האבטחה יכולה להתבצע על ידי מאבטחים מקצועיים ומיומנים או על ידי מאבטחי היחידה לסדר וביטחון העירונית שיעברו הכשרה מקצועית בתחום אבטחת אישים.

ראש עיר יקר, אל תתעלם מנורות האזהרה, אל תחכה שיקרה לך משהו כי אז יכול להיות מאוחר מידי!!! זכור שעדיף להיות זהיר מלא להיות בכלל.

באופן מפתיע ביום שישי ה 22 למרץ נורה ראש עיריית עכו על ידי מתנקש כאשר יצא מפגישת חברים:

ראש העיר עכו, שמעון לנקרי, נורה הלילה (שישי) במכוניתו בכביש 70 סמוך לצומת ג'וליס-ירכא שבגליל המערבי. כתוצאה מהירי הוא נפגע בחזה, ופונה לבית החולים בנהריה. מצבו בינוני ויציב, ולא נשקפת סכנה לחייו. מחקירה ראשונית עולה כי סמוך לשעה 1:30 אדם רעול פנים נעמד מול מכוניתו של לנקרי שעצרה ברמזור, וירה לעברו כדור אחד שחדר את השמשה הקדמית של המכונית ופגע בלנקרי בחזה.

נכון להיום מצבו של ראש העיר משתפר ועל פי הרופאים המטפלים בו ניתן להגדיר שהוא ניצל בנס.

היום פורסמה התקשורת הכתבה הבאה:

מדוע לא מאבטחים ראשי ערים? ויכוח ללא מענה

ועדה בראשות שר הפנים לשעבר קבעה כי יש להעביר 35 מיליון שקלים לאבטחת ראשי ערים. משרד האוצר הקצה רק שליש ומסביר: גם את זה הם לא מנצלים

עומרי אפרים

פורסם: 

23.03.13, 22:02

 

ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו שמעון לנקרי מעלה סימני שאלה מטרידים בסוגיית האחריות על ביטחונם של ראשי ערים. לנקרי עצמו לא היה ברשימת אישי הציבור המאוימים, כך אומרים במשטרת ישראל, אך ברשימה זו מופיעים 22 ראשי רשויות אחרים ועוד 11 בכירים ברשויות המקומיות. בבית החולים בנהריה משתפר מצבו של לנקרי והוא מוגדר יציב.

על-פי החלטת ממשלה מ-1999, המשטרה אחראית לקביעת רמת האיום של הבכירים המאוימים שאינם מאובטחים על ידי השב"כ. המשטרה גם אחראית לקבוע "סל אבטחה" לאישיות המאוימת לאחר הערכת מצב המתבצעת במשטרת המחוז שבה נקבעת רמת האיום בסולם של 6-1. "סל האבטחה" כולל חבלן הבודק "סימנים מחשידים" במכוניתו של ראש העיר, ניידות סיור וחיבור למוקד המשטרתי על ידי לחצני מצוקה שאותם מספקת המשטרה.

בחלק מהמקרים ממליצה המשטרה על הצמדת מאבטחים אישיים לאישיות המאוימת ועל הקמת מבני שמירה סמוך לביתו. על פי חוק, ראשי ערים אינם זכאים מהמדינה לתקציב אבטחה, שאמור להגיע מקופת הרשות וממשרד הפנים. מצב עניינים זה מביא לפערים קשים ברמת האבטחה של בכירים ברשויות חלשות לעומת החזקות.

ועדת השרים לענייני פנים ושלטון מקומי בראשותו של שר הפנים היוצא אלי ישי קבעה לפני שנה כי משרד הפנים יעביר תקציב של 35 מיליון שקלים למימון אבטחתם של ראשי הרשויות המאוימים. משרד האוצר הקצה 10 מיליון בלבד בהתאם לסיכום בין משרדי הממשלה. ראשי רשויות שהמשטרה קבעה כי הם מאוימים נותרים ללא מאבטחים אישיים או ללא מצלמות אבטחה. במשרד האוצר טוענים להגנתם כי הרשויות אינן מנצלות את התקציב שהועמד לרשותן.
ביום שישי הודיע מפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו כי יפעל "ללא דיחוי מול כלל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על מנת להסדיר את האחריות והמימון הנדרש לסל האבטחה והמיגון לציבור המאוימים". יו"ר ועדת הביטחון בשלטון המקומי אבי נעים אמר ל-ynet כי הזמן דוחק: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמתין. אם יירצח בישראל ראש רשות מקומית כולם ישאלו איפה היה משרד האוצר".

לשמחתי ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו נכשל אבל לצערי שוב אנחנו עדים למצב שבו קודם חוטפים ורק לאחר מכן מתעוררים בחיפוש פתרונות ובאמירת סיסמאות שלא ברור מה יהיה סופן.
שוב אנחנו לא מצליחים להקדים תרופה למכה.
לדעתי ראשי הערים לא צריכים להמתין לתקציבים מיוחדים מהאוצר כדי להציב לעצמם אבטחה. לרוב הערים יש יחידה לסדר וביטחון שניתן להכשיר את העובדים שבה לביצוע משימת אבטחת אישים המתאימה בהחלט לרמת האבטחה הנדרשת לראש עיר. בנוסף לכך עירייה יכולה להרשות לעצמה לשכור את שירותיו של מאבטח אישים מקצועי אשר עבר הכשרה בגוף ממלכתי וכיום חופשי לעבוד באופן עצמאי.
הכל עניין של סדרי עדיפויות והצבת חייו של ראש עיר בחלק העליון של הרשימה.

אבטחת השרים יורדת

ציטוט מפרסום ב YNET:

תצומצם האבטחה סביב רוב השרים

 
 

רה"מ קיבל את המלצת המטה ללוחמה בטרור, והאבטחה הצמודה תישאר רק סביב שרי הביטחון והחוץ. השאר ילוו ע"י מאבטחים לפי הערכות מצב. גם אבטחת מקום מגוריהם תקטן

אטילה שומפלבי

עדכון אחרון: 

11.03.13, 00:30

 
 

שינויים בנוהלי אבטחת אישים: בעקבות המלצה של המטה ללוחמה בטרור אישר אתמול (א') ראש הממשלה בנימין נתניהו לצמצם משמעותית את האבטחה על רוב שרי הממשלה. ההחלטה התקבלה אחרי בקשות חוזרות ונשנות של שרים שהתלוננו על אי הנוחות וביקשו להפסיק את שמירתם על ידי אנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ.

משמעות הדבר היא ששבעה תפקידים המוגדרים "סמלי מדינה" ימשיכו לזכות לאבטחה סביב השעון, שבעה ימים בשבוע (ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה, נשיא המדינה ונשיא בית המשפט העליון).

סביב שאר השרים תצומצם האבטחה למינימום ויוסר חלק גדול ממערך האבטחה המוצמד אליהם בימים אלה 24 שעות ביממה. האבטחה עליהם תתבצע רק באירועים מסוימים וגם אבטחת אזור המגורים שלהם תצטמצם דרמטית.
עם זאת אבטחת השרים תותאם להערכות המצב של שב"כ ותותאם פרטנית לכל שר בהתאם לצרכים. במשרד ראש הממשלה ציינו כי שינוי סדרי האבטחה צפוי לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה ויוביל למיקוד פעולות האבטחה בהתאם לצרכים.

בהחלט החלטה אמיצה מכיוון שבדרך כלל בתחום האבטחה רק מעלים רמת אבטחה ולא מורידים. מעטים הם בעלי המקצוע באבטחה שמעזים להמליץ להוריד אבטחה.
עכשיו השרים הסתובבו ללא אבטחה בדיוק כמו שקורה ברוב מדינות העולם.
עכשיו גם גורמי הביטחון יוכלו לדעת האם לא בוצע ניסיון התנקשות בשר מאובטח בישראל בגלל האבטחה או פשוט בגלל שהיריבים לא רואים בשר בישראל כיעד אטרקטיבי.
אם לשפוט על פי ההיסטוריה בישראל, שר אחד לא מאובטח נרצח על ידי חוליית מחבלים במלון הייאט בירושלים, והכוונה כמובן לשר רחבעם זאבי ז"ל.