הרחפנים הצטרפו בסערה ללוחמה המודרנית

השימוש ברחפנים ללוחמה צבאית ואזרחית הפך נפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות וממשיך להתפתח בקצב מהיר. רחפנים שייכים לקבוצת כלי הטיס הבלתי מאוישים שיכולים לשמש למגוון מטרות, לרבות סיור, מעקב ואפילו ביצוע פיגועים נגד אנשים ומתקנים. כיום קיימים דגמים רבים של רחפנים, בגדלים ועם יכולת נשיאה משתנה. בישראל, הגופים המנחים השכיל ו לזהות את האיום הקיים מהרחפנים והגדירו אותם כאמצעי רחף שיש לתת עליו את הדעת למציאת מענה כנגדו.

יכולות ויתרונות השימוש ברחפנים

כאמור, הרחפן הצטרף למשפחת כלי הטייס הבלתי מאוישים ומיום הופעת הדגמים הראשונים בשוק החופשי היה ברור שמדובר באמצעי קטן יחסית לשאר המשפחה, "שובב", מהיר, שקט יחסית, מתאים למשימות קצרות יותר, קשה לזיהוי בעין בלתי מזויינת, לא מצריך הערכות מיוחדת להפעלה ושיגור למשימה, קל לשינוע ונשיאה, יכול לטוס בגבהים משתנים, יכול להפוך בעצמו ככלי פוגע או שיכול לשמש ככלי לנשיאת אמצעי לחימה שיופעל מרחוק או יושלך לעבר היעד, נחשב למדויק מאוד, מתאים יותר להפעלה בשטח אורבני, קשה מאוד לנטרל אותו באמצעי ירי, ולא פחות חשוב – עלותו נמוכה משמעותית מאחיו הגדולים.

שימוש ברחפן לביצוע פיגועים נגד אנשים

בעוד שרחפנים יכולים לשמש למגוון מטרות במלחמה, אחד השימושים שתופס תאוצה הוא השימוש בהם בביצוע התקפות נגד אנשים. זה יכול לכלול התנקשויות ממוקדות של אישים ממלכתיים או באנשים פרטיים. בישראל, רק בשבוע האחרון, בשני אירועים שונים, השתמשו גורמים פליליים ברחפן כאמצעי לניסיון התנקשות באנשים שסומנו כיעד לחיסול. באירוע הראשון הרחפן נשא מטען חבלה והוטס ישירות לחלון דירת המגורים של היעד ובאירוע השני החשד הוא שהרחפן נשא מטען חבלה שהושלך מלמעלה לעבר היעד. בהשוואה לצבא שיכול לרכוש ולהפעיל מערכות מתקדמות ויקרות כנגד איום הרחפנים, אזרח מאוים יתקשה להחזיק אמצעי הגנה שנמכר בשוק ולהשתמש בו בזמן אמת על מנת לנטרל את המשך התקדמות הרחפן אליו.

המענה כנגד איום הרחפנים

גם המענה כנגד רחפנים מתחלק לשניים, מערכות שמיועדות לעולם הצבאי והממלכתי ומערכות שמיועדות לעולם האזרחי. כיום, המענה הנפוץ ביותר לנטרל רחפן הוא להשתלט על התדר שבעזרתו הוא מוטס ליעד וזאת על מנת להחזיר אותו למפעיל או להפיל אותו או לקחת עליו פיקוד ולשלוט בהורדה שלו לקרקע. המערכות הצבאיות מאפשרות שליטה על שטח גדול יחסית והן בעלות יכולות איתור, זיהוי ונטרול ולכן הן גדולות ויקרות ומתאימות לרכישה ושימוש ברמת גופים ממשלתיים. רוב מערכות אלו לא מורשות למכירה לגופים או לאנשים פרטיים גם אם יש להם את היכולות לממן רכישה כזו.
המענה המוצע לגופים או לאנשים פרטיים הינו בדרך כלל אמצעי שנראה כמו אמצעי ירי שגם מאפשר להשתלט על התדר של הרחפן על מנת להחזירו למפעיל או להורדתו לקרקע. אמצעים אלו אינם בעלי יכולות איתור וזיהוי הרחפן במעופו ולכן השלב הזה אמור להתבצע פיזית על ידי מערך האבטחה או האזרח המאוים עצמו.  

סיכום

הרחפנים זוהו והוגדרו כאמצעי שיכול לשמש לתקיפה וטוב שכך. נכון עשו הגופים המנחים בישראל שהוסיפו את איום הרחפנים לרשימת האיומים הרלוונטית וטוב שגופים ממלכתיים ואזרחיים הבינו את חשיבות האיום ואת הצורך בהשקעה לגיבוש מענה מתאים ויעיל. אין ספק שמשימת גיבוש המענה קשה יותר בקרב הגופים שממוקמים ועובדים בסביבה אורבנית ולכן על הגופים הרגולטורים לסייע להם בהגדרות איסור שימוש ברחפנים באזורים אזרחיים. ההיסטוריה של שימוש ברחפנים לצורך תקיפה, למרות שהיא קצרה יחסית, מעידה בברור שמגמה זו תלך ותעלה ותתרחב לגורמים עוינים רבים ונוספים.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם נגד איום הרחפנים

המאבטח הציל את ראש ממשלת יפן

ביום שבת 15 לאפריל 2023, מתנקש בן 24 ניסה להתנקש בראש ממשלת יפן פומיו קישידה בדרך פעולה של השלכת מטען חבלה שהוטמן בתוך צינור. צילום של רגע ניסיון ההתנקשות ושחזור מצלמות סיפקו תיעוד נדיר שבו רואים בברור את המתנקש מתמקם בתוך הקהל, מגיע למרחק של כ 10 מטר ממקום ראש הממשלה ומשליך את מטען החבלה לעברו. אחד מהמאבטחים הצמודים של ראש הממשלה זיהה את המטען ואת נפילתו ארצה, הצליח להרחיקו וביצע פעולת פינוי מידי של ראש הממשלה רגע לפני שהמטען התפוצץ.
כתבה שסוקרת את האירוע:

מדובר בניסיון התנקשות שמתרחש כתשעה חודשים אחרי ההתנקשות בראש ממשלת יפן לשעבר שינזו אבה ונראה שהיחידה לאבטחת אישים היפנית לא פעלה לשינוי תפיסת אבטחת ראש הממשלה ועדיין מאפשרת את השתתפותו באירועי בחירות פתוחים לקהל הרחב מבלי שיעברו תהליך בידוק שיקשה על מתנקש פוטנציאלי להתקרב לראש הממשלה וימנע הכנסת אמצעי לחימה שיכול לשמש לפגיעה בו. תפיסת האבטחה הנוכחית של היחידה לאבטחת אישים היפנית מעמידה את מערך המאבטחים סביב ראש הממשלה בצורך להתמודד שוב ושוב עם מתנקשים המצליחים להתקרב למרחק יעיל  ומסוכן מבלי לדעת האם יצליחו במשימת הגנה על חייו. אירועי ההתנקשות בראש הממשלה שינזו אבה שבה מערך האבטחה סביבו לא הצליח למנוע מהמתנקש לבצע ירי מטווח בינוני שפגע בו פגיעות קטלניות שהרגו אותו וההתנקשות הנוכחית שבה אחד המאבטחים הצליח למנוע את הפגיעה בראש הממשלה  פומיו קישידה, מוכיחים שמדובר בסוג של הימור מי ינצח בניסיון ההתנקשות הבא, המאבטחים או המתנקש. אין ספק שתפיסת האבטחה של היחידה לאבטחת אישים היפנית מעמידה כל ראש ממשלה באחריותה בסכנה ברורה ומידית.
תיעוד רגע השלכת המטען לעבר ראש הממשלה מוכיח את העובדה שכאשר מאפשרים לקהל לא מסונן להגיע למרחק קצר ממקום האישיות, המתנקש הפוטנציאלי מנצל זאת תוך הבנה שסיכויי ההצלחה שלו לבצע את פעולת ההתנקשות גבוהים מאוד: 

כמומחה אבטחה, מצד אחד אני מתפעל ומשבח את הפעולה המהירה של המאבטח שכללה זיהוי של המטען, הרחקתו המהירה ופינוי נחוש של ראש הממשלה שאין ספק שהצילה אותו מפגיעה ואף ממוות אפשרי ומצד שני אני לא מבין איך יחידה לאבטחת אישים שכבר חוותה התנקשות בראש ממשלה ממשיכה לעבוד על פי תפיסת אבטחה שלא כוללת תהליך בידוק ביטחוני של קהל. עובדתית, בתחום אבטחת אישים, המאבטח הצמוד הוא המעגל האחרון החוצץ בין המתנקש הפוטנציאלי לאישיות ולכן כאשר תפיסת האבטחה מתבססת רק על מעגל אבטחה אחד, מדובר במתן יתרון מובהק למתנקש ויצירת אתגר מקצועי מורכב וקשה מאוד למאבטח. בעקבות ניסיון ההתנקשות הנוכחי בראש ממשלת יפן, הממשלה היפנית הודיעה שתבצע בדיקה מקצועית של תפיסת אבטחת האישים במדינה.
התמונה הבאה שמתעדת את מסלול המטען לעבר ראש הממשלה הינה ההוכחה הטובה ביותר לדעתי המקצועית:

ישנן יחידות לאבטחת אישים כמו בישראל ובארצות הברית שהשכילו להפיק לקחים מניסיונות התנקשות נגד ראש ממשלה ונשיאים שהובילו לשיפור ואף לשינוי גדול של תפיסת אבטחת האישים וכל זאת על מנת לעשות ככל הניתן כדי לא להיכשל שוב בהתמודדות מול המתנקש הפוטנציאלי. תפיסת האבטחה של יחידות אלו כוללת מספר מעגלים המשלבים מענה כנגד האיומים הקיימים מצד היריב. כל מעגלי האבטחה בתפיסה זו מתבססים על ניתוח מקצועי בראיית התוקף הכולל גם למידה מאירועי ניסיונות התנקשות שהתרחשו במדינות שונות בעולם.  המסתכל מהצד על יחידות אלה יכול לקבל את הרושם שמדובר בפאניקה ובהגזמה מקצועית ולעיתים אף כתפיסה שאינה מנהלת סיכונים כלל אבל למי שעוסק בתחום אבטחת האישים ברור שהסיבה לתפיסה זו הינה קבלת האחריות על חיי אדם שנבחר לתפקיד ציבורי מרכזי שפגיעה בו יכולה לגרום לאיבוד חיים ואף להשפעה על המתרחש במדינה. 

לסיכום:
נושא ניהול סיכונים קיים גם בתחום אבטחת אישים אבל בניגוד לתחומים אחרים, המשמעות שלו הינה קביעה עד כמה מוכנים להעמיד את האישיות בסכנת פגיעה ועד כמה מוכנים לספוג ולהתמודד עם ההשלכות כאשר אכן היפגע ואף ימות ולכן לא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית איזו תפיסת אבטחה טובה יותר או מתאימה יותר להגנה על האישיות. בסופו של דבר, כל מדינה מתנהלת בניהול סיכונים כולל התחום אבטחת האישים שלה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במודעות ובהבנה מלאה של ניהול הסיכונים!!!

אבטחת אישים – סכנה ממשית מאזרחים מפגינים

יום רביעי 1 למרץ 2023, שעות אחר הצהריים המאוחרות, אשת ראש הממשלה שוהה במספרה בכיכר המדינה בתל אביב. ישראל נמצאת במצב של חילוקי דעות והסכמה לגבי הרפורמה המשפטית שהממשלה החליטה לקדם ולבצע. האזרחים המתנגדים לרפורמה יוצאים להפגנות.
בשעה 19:30 החלו להתפרסם ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ שאשת ראש הממשלה נמצאת במספרה ברחוב ה' באייר 22, תל אביב. על פי הפרסומים, בעקבות ההודעה שהופצה, הגיעו לחזית המספרה מעל אלף מפגינים שהחלו למחות נגד הרפורמה ונגד אשת ראש הממשלה שעדיין שהתה במספרה.

אשת ראש הממשלה מאובטחת בשגרה על ידי 2-3 מאבטחי אישים וכנראה שכך היה גם באבטחתה במהלך שהייתה במספרה. לאחר הגעת מספר גדול יחסית של מפגינים, בשלב הראשון תוגברה האבטחה בכוח משטרה ובשלב השני בו הוחלט לפנות את אשת ראש הממשלה מהמספרה תוגברה האבטחה במאבטחים וברכבים משוריינים של היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי.

האירוע הסתיים בפינוי מוצלח של אשת ראש הממשלה מהמספרה לא רק מכיוון שכוח האבטחה הראשוני תוגבר משמעותית בכוחות נוספים ומיומנים אלה בעיקר בגלל שהמפגינים לא עברו לשלב התקפי ואלים.
סרטון המתעד את ההפגנה ואת שלב הפינוי מהמספרה:

 

אבטחת אישיות כוללת יכולת התמודדות מול איומים שונים שרובם כוללים יריב המשתמש באמצעי תקיפה ממשי הנראה לעין. אירועי ניסיונות התנקשות מהעבר מצביעים על כך שלרוב מדובר במתנקש אחד עם אמצעי תקיפה אחד שפועל ממניע אישי או לאומני המנסה לשנות מציאות. כשמדובר באבטחת אישיות שאינו ראש ממשלה, רמת אבטחה של 2-3 מאבטחים יכולה להוות מענה מקצועי ויעיל אל מול יריב אחד שינסה להתנקש באישיות, לעומת זאת, איזה מענה יעיל יכולים אותם מאבטחים לתת בהתמודדות מול המון מפגינים זועם שמחליט לעבור מהפגנה מסודרת להפגנה תוקפת? עובדתית, אם המפגינים במספרה בתל אביב היו מחליטים לפעול באלימות כולל התפרצות לתוך המספרה, אף מאבטח ואף שוטר לא היה יכול למנוע זאת.
מספיק להסתכל על התנהגות מפגינים באירועי עבר בעולם, כגון התנהגותם של אזרחים שהפגינו בגבעת הקפיטול בוושינגטון ארה"ב ואזרחים בצרפת שבמהלך השבוע האחרון הפגינו כנגד רפורמה בנושא הפנסיות ואזרחים בסרי לנקה שהחליטו להפגין כנגד המצב הכלכלי הגרוע.
הכותרות והתיעוד המצולם של ההפגנות בסרי לנקה לא משאירות מקום לספק בהקשר לעובדה שלא ניתן לעשות כמעט דבר כנגד איום של המון זועם ששועט קדימה:
"נשיא סרי לנקה נמלט מביתו לאחר שהמוני מפגינים השתלטו עליו מפגינים מרחבי המדינה הגיעו לבירה קולומבו כדי לדרוש מהנשיא להתפטר והשתלטו בין על השאר על משכנו ומשרדו"

סרטון המתעד את יכולותיו של המון מפגינים זועם:

האירוע שחוותה אשת ראש הממשלה במספרה בתל אביב אינו מפתיע ואינו חריג בקנה מידה עולמי מכיוון שאירועים דומים שבהם אזרחים גילו שאישיות שוהה במקום ציבורי והגיעו אליו כדי להפגין התרחשו במספר מדינות כגון קנדה שבה אזרחים הפגינו כנגד ראש הממשלה בזמן שהייתו במסעדה:

ואוסטרליה שבה אזרחים הפגינו נגד ראשת הממשלה:

איך נראה איום של המון מפגינים זועם?
המון מפגינים זועם מזכיר במאפייניו עדר חיות בטבע שמחליט להתחיל במנוסה כתוצאה מתחושת סכנה או מכל סיבה אחרת. לא ניתן לעצור ולא ניתן להשתלט על עדר ששועט קדימה. היחידים שיכולים לעצור את העדר זה הוא עצמו או יותר נכון אלה שהוגדרו בו כמנהיגים. מי שצפה בסרטון מההפגנות בסרי לנקה ראה שאזרחים רבים יכולים לפרוץ למבנים, לפרוץ מחסומים, לעבור קו הגנה של כוחות ביטחון, לשרוף, לשבור, לנפץ, להשחית, להפוך רכבים ואף לפגוע באנשים ובעיקר באלה שינסו לעצור אותם.

מה ההבדל בין יריב אחד שמחליט להפוך למתנקש באישיות לאזרחים רבים שמחליטים להפגין נגד אישיות?
יריב אחד יכול לבחור להיות במקום אחד עם אמצעי תקיפה אחד ובנקודת זמן מסוימת ואם לא יאתרו אותו לפני ביצוע, הוא כנראה יצליח לבצע פעולת תקיפה אחת שתמשך עד שייעצר על ידי כוח האבטחה. יריב אחד יכול להימנע מתקיפה מכיוון שהרגיש הרתעה חזקה מצד כוח האבטחה שמנגד.
אלפים או עשרות אלפים או מאות אלפים של אזרחים שמתקבצים ביחד כדי להפגין נגד אישיות מייצרים כוח התקפי ועוצמתי משותף שיכול להרוס ולרמוס כל דבר שיעמוד בדרכו. בניגוד ליריב היחיד, המון מפגינים לא רק שלא יירתע מפעולות כוחות הביטחון אלה יכול להחליט להחמיר את התנהגותו בעקבותיהן. המון מפגינים יתנהג ויפעל על פי עקרון העדר לעיתים בלי לחשוב בזמן אמת על מעשיו ועל תוצאותיו החמורות. כל הפגנה שקטה יכולה בקלות להפוך להפגנה אלימה, מספיק שמספר מפגינים יחליטו להחמיר את פעולות המחאה כדי שאחרים יצטרפו אליהם.

מה המענה של מערך אבטחת אישים במצב של הפגנה כנגד אישיות?
ככלל, כאשר הפגנה הופכת לאלימה ואזרחים המשתתפים בה שועטים קדימה, אין לכוחות הביטחון, כולל לא למערך אבטחת האישים, יכולת למנוע את ההתקדמות ואת תוצאותיה ההרסניות ולכן, ככלל, המענה הטוב ביותר כנגד אזרחים מפגינים הינו לא לאפשר לאישיות לשהות בקרבת ההפגנה וזאת על מנת למנוע כל סיכוי להגעה למצב שההפגנה הופכת לאלימה כאשר האישיות נמצא בקרבתה.
ולמרות זאת, ההחלטה האם לאפשר או לא לאפשר לאישיות לשהות בקרבת ההפגנה תהיה תלויה במאפייני המתקן בו שוהה האישיות, בסיבות להפגנה, במאפייני התקופה ובמספר המפגינים.
בבחירת מענה כנגד מפגינים אסור לחשוב בכיוון של מי יותר חזק ו/או להסתמך על העובדה שכוחות הביטחון חמושים והמפגינים לא וכמובן שאסור לחשוב שפעולות אבטחה שמשפיעות על היריב היחיד ישפיעו באותה מידה על המון מפגינים.
מאבטח אישים אחד או שניים עם כל האמצעים שעומדים לרשותם במהלך העבודה, לעולם לא יצליחו למנוע מהמון מפגינים להגיע לאישיות וכך גם במצב של כוח אבטחה נוסף שיגיע לתגבר כדי לנסות ולסייע בהתמודדות. כל עוד מספר המפגינים יהיה גדול משמעותית ממספר כוח האבטחה, לא ניתן יהיה למנוע את ההגעה לאישיות.
האירוע במספרה בתל אביב התרחש בתקופה שמראש מוגדרת כרגישה מאוד וברור שהמאבטחים שאבטחו את אשת ראש הממשלה בתחילתו ידעו זאת ולכן כאשר ראו את ראשוני המפגינים מגיעים לחזית המספר והבינו שמיקום אשת ראש הממשלה הופץ ברשתות החברתיות, היה עליהם לקבוע את פינויה המידי מהמספרה. כאשר לא עשו זאת ומספר המפגינים הלך וגדל, סביר להניח שהמאבטחים הבינו שכבר אין באפשרותם לפנות את אשת ראש הממשלה בעצמם ולכן נכון עשו כשביקשו תגבור של כוח משטרה. בהמשך, נכון עשה ראש השב"כ כשהחליט לשלוח כוח מאבטחים עם רכבים משוריינים של היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי על מנת שיצליחו לפנות את אשת ראש הממשלה מהמספרה ללא פגע.

לסיכום:
עד היום, אזרחים שהתגבשו ביחד להפגנה כנגד אישיות הסתיימה באילוץ האישיות להתפטר או לברוח ואף לעזוב את המדינה ולבקש מקלט ממדינה אחרת. לא ידוע לי על מפגינים שהגיעו עד לאישיות ופגעו בו/ה פיזית ולמרות זאת חשוב לזכור שכל עוד האישיות נשאר/ת בקרבת ההפגנה, ההחלטה אם לעשות זאת נמצאת רק בצד המפגינים מבלי שאף אחד יוכל למנוע זאת מהם. המסקנה החד משמעית בהקשר לאיום ממפגינים כנגד אישיות הינה שהמענה הטוב ביותר להבטחת שלומו/ה הוא לפנותו/ה מבעוד מועד מקרבה למפגינים ובכך לבטל את האפשרות להגעה למצב של חיכוך פיזי עמם. אם המפגינים במספרה בתל אביב היו מחליטים להחמיר את התנהגותם האלימה כנגד אשת ראש הממשלה, הכוח הביטחוני סביבה לא היה יכול היה למנוע מהם להגיע אליה וחס וחלילה לפגוע בה.

זכרו, "שאבטחה צריך לקיים" תוך עשיית כל פעולה למניעת חיכוך פיזי עם המפגינים!!!

רצח יצחק רבין – הסיבות לכישלון

27 שנים חלפו מאז אותו ערב ב 4 לנובמבר 1995, ערב שבו האזרח יגאל עמיר הצליח להתנקש בחייו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בעזרת אקדח שהיה ברשותו ושני כדורים מדויקים וקטלניים שנורו ממרחק של 30 ס"מ מגבו של ראש הממשלה. מזה 8 שנים, אני מעביר הרצאה בנושא פרשיית רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לבוגרים ולתלמידים רבים ומהרצאה להרצאה אני מוצא את עצמי מבין יותר ויותר מה קרה לנו ומצליח לספק הסברים טובים ונכונים יותר. השנה, הוזמנתי לעמוד בראש שיח מקצועי שבו התבקשתי לספר על התקופה שלפני ה 4 לנובמבר 1995 שבה תפקדתי כמאבטח ולנסות להסביר מהן הסיבות לכישלון והאם הן קשורות למאפייני ולהתנהלות היחידה לאבטחת אישים בשנים שלפני ההתנקשות.
היחידה לאבטחת אישים בשב"כ קמה בשנת 1958 כלקח מאירוע שבו אזרח ישראלי זרק רימון בתוך מליאת הכנסת עוד ששכנה בבית פרומין. מאז ועד ה – 4 לנובמבר 1995, היחידה התפתחה בהתאם לצורך בכוח אדם ובגיבוש תפיסת האבטחה בהתבסס על העובדה שבכל אותן שנים לא נדרשה להתמודד מול איום ממשי על מישהו ממושאי האבטחה שהיו באחריותה, כולל ראש הממשלה.
כאמור, השיח המקצועי, הציב לי אתגר חשיבתי בחיפוש אחר השאלה האם הסיבה או הסיבות לכישלון באבטחת ראש הממשלה מקורן בשנים שלפני ההתנקשות:

על היחידה לפני ההתנקשות:
יחידה מבצעית בעלת ניסיון מבצעי שגרתי של מעל 30 שנים המורכבת מעץ מבנה נורמטיבי הכולל ראש יחידה, מנהלי מחלקות, ראשי ענפים, מפקדים ומאבטחים. קיימת חלוקה ברורה בין מטה היחידה לעובדי השטח כאשר שכבת המפקדים מתפקדת כחוליה מקשרת ביניהם. קיימת יראת כבוד מצד המאבטחים כלפי המפקדים והמנהלים במטה. הגיוס ליחידה התקיים בהתאם לתהליך מוגדר וסדור כאשר כל מי שמסיים אותו בהצלחה עובר הכשרה מקצועית כללית והכשרה מקצועית ייעודית לתחום אבטחת אישים. כל מי שסיים את ההכשרה בהצלחה, נקלט ביחידה ועובר תהליך חניכה וחפיפה על ידי מאבטח וותיק יותר. מאבטח ביחידה נשלח למשימות אבטחת אישים שבהן הוא אחראי על בידוק הקהל בעזרת חיילות מתגברות, מבצע סריקה נגד חבלה, מבצע פיקוח, קולט את האישיות ומשתלב באבטחתו בפועל עד לעזיבה. העבודה המבצעית, בדגש על העבודה בחוליית ראש הממשלה, מתבצעת בתהליך מקצועי הכולל תדריך מקדים, פיקוד ובקרה וסיכום למטרת הפקת לקחים. כל המאבטחים מבצעים את המשימות ברצינות רבה ובהתאם לנלמד בהכשרה המקצועית ומוגדר בתפיסת האבטחה ובתיקי המשימות השונות.

ביטחון עצמי:
לאחר כ – 37 שנים של עבודה מבצעית שבהן לא הופיע שום יריב ממשי, יהיה הגיוני מאוד להבין את תחושת הביטחון העצמי ששררה בקרב מנהלי היחידה, המפקדים והמאבטחים. מצד אחד, אין ספק שחשוב שיחידה תתנהל מבצעית בתחושת ביטחון עצמי שהפעולות המבוצעות בשטח נכונות ונותנות מענה לאיומים הרלוונטיים ומצד שני אסור שתחושת הביטחון העצמי תהפוך לשחצנות ויהירות ואף לחשיבה שאתה הכי טוב בעולם.
אני זוכר היטב שבקרב שכבת המאבטחים היה ביטחון עצמי מקצועי אבל לא שחצנות ולא יהירות ולכן אני בטוח בכך שתחושת הביטחון אינה הסיבה לכישלון במניעת ההתנקשות.

הנחת העבודה:
הנחת העבודה המרכזית מרגע הקמת היחידה ועד ל4 לנובמבר 1995 היתה ש"יהודי צבר לא יפגע ביהודי", לא יפגע באישיות ממלכתית ובטח שלא בראש הממשלה. הנחת עבודה שגרמה לשכבת המנהלים להאמין באמת ובתמים שיהודי צבר לא יתנקש בראש הממשלה ועברה מהם לשכבת המפקדים והמאבטחים בשטח. האמונה החזקה תורגמה על ידי המאבטחים בשטח ל"זיכוי" כמעט מידי לכל מי שנראה מתאים למוגדר בהנחת העבודה. זה לא אומר שהמאבטחים לא מסתכלים בכלל על מי שניגש לראש הממשלה אבל יתכן שהנחת העבודה גורמת להסתכלות להיות שונה ופחות לחוצה מבצעית.
יגאל עמיר הוכיח שהנחת העבודה המרכזית של השירות ובתוכו היחידה לאבטחת אישים היתה מוטעית מהיסוד ולא מתאימה לעובדה שבעבר יהודים צברים פגעו ביהודים צברים אחרים ובטח שלא מתאימה לכל מה שהתרחש בישראל בחודשים שלפני ה 4 לנובמבר 1995.
אין ספק, שהנחת העבודה המוטעית הינה אחת הסיבות העיקריות לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בעיקר בגלל שיצרה אמונה מוטעית והשפיעה על המוגדר בתפיסת האבטחה של היחידה.

תפיסת האבטחה:
היחידה לאבטחת אישים עבדה על בסיס תפיסת אבטחה מקצועית וברורה שהגדירה שככלל ראש הממשלה יאובטח על ידי מפקד וארבעה מאבטחים, ייסע ברכב לא משוריין ויוכל לפגוש כמעט כל אדם ברחוב או באירועים מבלי שיעברו זיהוי ובידוק ביטחוני ברמה כזו שמאפשר לדעת מהם כוונותיו והאם נושא עליו אמצעי לחימה. תפיסת האבטחה התבססה על האמונה שכל מאבטח ביחידה קיבל את כל הידע המקצועי והכלים הנדרשים על מנת להתגבר בהצלחה על כל מי שיפעל לפגיעה בראש הממשלה.
גם כאן, יגאל עמיר הוכיח שככלל תפיסת האבטחה של היחידה לאבטחת אישים היתה מוטעית מיסודה ובפרט החשיבה שהמאבטח החמוש יצליח תמיד לנצח את היריב.
אני בטוח שגם תפיסת האבטחה המוטעית היוותה סיבה מרכזית לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין.

פיקוח ובקרה:
ועדת שמגר מצאה שראש השירות לא היה מספיק מעורב בעשיית היחידה לאבטחת אישים וכחלק מכך, לא פיקח ולא ביקר במידה הרצויה על מנת לדעת האם קיימים פערים מקצועיים בפעילותה. גם הפיקוח והבקרה בתוך היחידה על עבודה המאבטחים בשטח לא היתה מספיק מוגדרת, מסודרת ומקצועית ונראה שככלל המאבטחים השונים נשלחו לבצע את משימות האבטחה באמונה שלמה שתמיד יבצעו אותה על הצד הטוב ביותר וללא פערים, שיטת הפעלה בסגנון של "שגר ושכח".
מכיוון, שאי ביצוע פיקוח ובקרה על העשייה בשטח מונעת איתור פערים מקצועיים ולא מאפשרת לשמוע את שכבת המאבטחים, ברור שיש לכך חלק בסיבה לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין.

ראיית התוקף ואיתור חריגים:
תחום מקצועי שלא היה קיים בתפיסת האבטחה של היחידה לאבטחת אישים ולכן לא נלמד בהכשרה המקצועית. המשמעות מכך היתה, שהמאבטח בשטח לא ידע לחשוב בראיית התוקף ולא ידע כיצד לאתר חריגים בצורה מקצועית בגזרת האיום. 
הפער המקצועי הזה היה בין הסיבות המרכזיות לכך שיגאל עמיר עמד כ 40 דקות בקרבת מאבטחים שעובדתית ראו אותו אבל לא הגדירו אותו כחריג בגזרה ובכך אפשרו לו להגיע בבטחה לנקודת הזמן והמפגש עם ראש הממשלה שהתאים לביצוע ירי מדויק וקטלני. 

לסיכום:
וועדת שמגר, שבחנה לעומק את הסיבות לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מצאה שהוא לא התרחש בגלל המאבטחים שביצעו את משימת אבטחת ראש הממשלה ב 4 לנובמבר 1995. הוועדה הגיעה למסקנה ברורה שהמאבטחים עבדו וביצעו את האבטחה בדיוק כפי שהוגדר בתפיסת האבטחה של היחידה וכפי שלימדו אותם בהכשרה המקצועית ולכן בהחלטתה מחזקת הוועדה את התובנות שהצגתי בשיח המקצועי.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס הנחות עבודה המתאימות למציאות ושמגדירות את תפיסת האבטחה המקצועית!!!

התנקשות סיציליאנית

ב 23 למאי 1992, השופט האיטלקי ג'ובאני פלקונה ואשתו, מלווים במאבטחים, נחתו בשדה התעופה פונטה ראיסי בסיציליה כחלק מהדרך הקבועה שעשו בביקור הדו שבועי בביתם אשר בסיציליה. ג'ובאני ואשתו עלו על רכב האישיות שלווה ברכב אבטחה קדמי וברכב אבטחה אחורי. השיירה החלה בנסיעה על הכביש המהיר משדה התעופה לביתם של הזוג בסיציליה. חוליית חיסול של המאפיה הסיציליאנית עקבה אחר תנועותיו של ג'ובאני פלקונה, וכאשר שיירת הרכבים עברה מעל גשר, הפעיל אחד מחברי החוליה מטען רב עוצמה שהתפוצץ בתזמון מושלם וגרם למותו של ג'ובאני, אשתו ושלושה מתוך חמישה מאבטחים. 

השופט ג'ובאני פלקונה ועמיתו השופט פאולו פורסלינו נרשמו בספרי ההיסטוריה של איטליה כשני שופטים שבלטו במוטיבציה, בנחישות ובדרך הייחודית והיצירתית במלחמה נגד המאפיה הסיציליאנית הידועה. 
המאפיה הסיציליאנית היא ארגון פשע שמקורו ובסיסו בסיציליה, איטליה. המאפיה הסיציליאנית הצליחה ליצור מדינה בתוך מדינה ופעלה בגביית דמי חסות, בוררות בסכסוכים בין עבריינים וארגון עסקאות והסכמים בלתי חוקיים. כאשר נוצרה המדינה האיטלקית ב 1860, היתה סיציליה אזור בלתי שקט. מאות שנות הזנחה יצרו אווירה של אי אמון כלפי השלטונות ומסורת של לקיחת החוק לידיים. מאמצע שנות ה 70 המאפיה הוגדרה כארגון שהגן על בעלי אחוזות עשירים תמורת תשלום ולאחר מכן סחט אותם תמורת דמי חסות וכופר נפש. המלחמה נגד המאפיה הסיציליאנית החלה עוד בשנות שלטונו של מוסוליני, המשיכה עוד שנים רבות אחריו והתאפיינה מצד השלטונות בהחלפת דורות של חוקרים ושופטים בעיקר בגלל שרובם מצאו את מותם בהתנקשויות ומצד המאפיה בעמידה במשפטים ארוכים שבסופם רובם נשלחו למאסרים ארוכים. שני הצדדים הבינו שמדובר במלחמה ארוכת שנים שכל מי שמעורב בה ימצא את עצמו יום אחד בכלא או בקבר. 
גם ג'ובאני פלקונה ופאולו בורסלינו ידעו שיגיע היום והם ישלמו בחייהם על כך שהחליטו לקבל על עצמם תפקיד מרכזי במלחמה נגד המאפיה הסיציליאנית. השלטונות באיטליה ידעו היטב שהשופטים בסכנת חיים ממשית, הציבו סביבם מערך אבטחה ובכך הפכו אותם לאישים מאובטחים 24/7.
לאורך השנים היתה זו המאפיה הסיציליאנית שהחליטה מי יחיה ומי ימות – מתי ובאיזו דרך התנקשות. המאפיה התנקשה בחייהם של עשרות שוטרים, חוקרים, שופטים ובני משפחותיהם בדרכי פעולה שונים ומגוונים כגון ירי ומטעני חבלה. לרוב, מי שסומן על ידי המאפיה כיעד לחיסול מצא את מותו בעוד התנקשות מוצלחת שבוצעה על ידי חוליות מקצועיות ומיומנות של המאפיה. העובדה שחלק מהיעדים לחיסול היו מאובטחים לא הרתיעה ולא מנעה מהמאפיה להוציא לפועל את ההתנקשות ואם להסתכל על אחוזי ההצלחה, ניתן לקבוע שאבטחת האישים לא באמת יכלה להתמודד מול העוצמה של המאפיה הסיציליאנית שלא פעם הזכירה יכולת של ארגון ממשלתי וממלכתי ולעיתים ניתן היה לחשוב שאף נמצאת מעל, לראייה לכך הם אותם מאבטחים/ות שמצאו את מותם בחלק מההתנקשויות.
התנקשויות כאלה מוכיחות שארגון פשע יודע ויכול להוציא לפועל מבצע מורכב שמחייב יכולות מקצועיות גבוהות וחלק ממטרותיו לזכות באהדת האזרחים וליצור הרתעה עתידית.
תמונה של ג'ובאני פלקונה עם חלק מהמאבטחים שהוצבו סביבו:

ההתנקשות בג'ובאני פלקונה חושפת את דרכי הפעולה של המאפיה הסיציליאנית בשימוש בחומר נפץ המופעל מרחוק.
ההחלטה על ההתנקשות בג'ובאני פלקונה התקבלה בפגישות וועדת המאפיה הסיציליאנית בין ספטמבר לדצמבר 1991 וזאת בעקבות קיומו של משפט כנגד חברי המאפיה. דרך הפעולה שנבחרה להריגתו של ג'ובאני היתה מטען חבלה רב עוצמה. חוליית המתנקשים שנבחרה, אספה מודיעין על תנועותיו של ג'ובאני וגילתה שפעם בשבועיים הוא מגיע יחד עם אשתו לביתם בסיציליה – תנועה זו הוגדרה על ידי החוליה כפעילות שחוזרת על עצמה באותה תדירות ובאותה דרך – הגעה לסיציליה במטוס, נחיתה בשדה התעופה פונטה ראיסי ונסיעה בשלושה רכבים בכביש המהיר שמוביל משדה התעופה לעיר. 
חברי החוליה ביצעו סיורים בכביש המהיר ואיתרו בו קטע שעובר מעל גשרון שנבנה מעל מעבר מים – נקודה זו נבחרה כמתאימה להנחת מטען החבלה. חברי החוליה רכשו 200 קילוגרם של חומר נפץ והחלו להתאמן בהרכבת מטען חבלה ודרכי הפעלתו מרחוק תוך שהם נעזרים בידע והניסיון של מומחה חומרי נפץ מהמאפיה הניו יורקית של משפחת גמבינו. ב 8 למאי 1992, נפגשה החוליה לצורך הכנת מטען החבלה הסופי שכלל 13 חביות עמוסות ב 400 קילוגרם חומר נפץ. את החביות הניחה החוליה במעבר המים מתחת לגשרון.
23 למאי 1992, יום ההתנקשות, חולית המתנקשים הכירה את העובדה שג'ובאני ואשתו שוב טסים לביתם בסיציליה ולכן קבעה את היום הזה כיום הביצוע. החוליה התפצלה כאשר אחד הוצב בתצפית בשדה התעופה ושניים בתצפית על גבעה שאפשרה קשר עין עם הכביש המהיר ובמיוחד עם הגשרון שמתחתיו הונח מטען החבלה. לאחר שהתצפיתן בשדה התעופה זיהה את הגעת המטוס, את ירידתם של ג'ובאני פלקונה ואשתו ואת עלייתם לרכב האישיות שמוקם באמצע השיירה, העביר טלפונית את המידע לשני התצפיתנים שעל הגבעה. השניים עקבו בעזרת משקפת אחר התקדמות השיירה על הכביש המהיר ובתזמון מושלם, כאשר שלושת רכבי השיירה עלו על הגשרון, הפעילו מרחוק את מטען החבלה רב העוצמה – מכונית הליווי הראשונה נפגעה ממלוא עוצמת הפיצוץ ועפה מספר עשרות מטרים מהכביש כששלושת המאבטחים שבתוכה נהרגו במקום. המכונית השנייה שבה נסעו ג'ובאני פלקונה ואשתו, התרסקה על קיר בטון והעיפה את השניים אל מותם דרך החלון הקדמי.
סרטון המציג את ההתנקשות:

חוליית המתנקשים של המאפיה הסיציליאנית הצליחה לחסל את ג'ובאני פלקונה ואשתו בעיקר בגלל שזיהתה בהתנהלות שלהם פעילות שחוזרת על עצמה. באבטחת אישים, פעילות שחוזרת על עצמה מוגדרת כמדפס והיא נחשבת לפעילות שבה האישיות נמצא ברמת הסיכון הגבוהה ביותר מתוך הנחת עבודה שהיריב יגלה אותה כחלק משלב איסוף המודיעין. ליחידה לאבטחת אישים ישנן שתי דרכים להתמודדות עם פעילות של האישיות שחוזרת על עצמה:
1. כאשר מדובר בפעילות שלא ניתן לשנות אותה, לא בזמנים ולא בדרך, יש להשקיע משאבים כדי לעלות את רמת האבטחה ובדגש על ניתוח השטח בראיית התוקף ופעולות מקדימות לאיתור אנשים וחפצים חריגים. במקרה של ג'ובאני פלקונה, ניתן היה לשנות את זמן הטיסה, לשנות את מיקום רכב האישיות בשיירה ולנסוע במרחקים גדולים יותר בין הרכבים בשיירה.
2. כאשר מדובר בפעילות שכן ניתן לבצע בה הטעיה ושבירת שגרה, יש לשנות את זמני ביצוע הפעילות, יש לשנות את צירי הנסיעה בכל הגעה ועזיבה, יש לבצע הטעיה בשיירת הרכבים, להפעיל שיירת דמה ועוד.

ב 19 ליולי 1992, חודשיים אחרי ההתנקשות בעמיתו השופט ג'ובאני פלקונה, חוסל השופט פאולו בורסלינו גם כן על ידי המאפיה הסיציליאנית. גם במקרה של פאולו בורסלינו, חוליית המתנקשים זיהתה בהתנהלותו פעילות שחוזרת על עצמה – ביקור בביתה של אמו אשר נמצא בעיר פלרמו. חוליית המתנקשים בחרה שוב בשימוש בחומץ נפץ רק שהפעם הניחה אותו בתוך רכב ובכך יצרה רכב תופת רב עוצמה. את הרכב החנתה החוליה מבעוד מועד מול חזית הבניין בו התגוררה אמו של השופט פאולו בורסלינו. ביום ההתנקשות, חברי החוליה המתינו בתצפית להגעתו של פאולו בורסלינו וכשזה הגיע עם מאבטחיו, המתינו שייצא מהרכב וייגש לדלת הכניסה הראשית לבניין. בזמן שלחץ על האינטרקום והמתין לפתיחת הדלת, חבר החוליה הפעיל את מטען החבלה שגרם למותו של פאולו בורסלינו ולמותם של חמשת מאבטחיו.
סרטון המתאר את הפיצוץ: 

לסיכום:
ההתמודדות באבטחת אישים אל מול היריב הינה רציפה ואינה יכולה להפסיק אפילו לא לרגע אחד. מרגע שהיריב החליט להתנקש באישיות, הוא יבצע תהליך מסודר ומקצועי שבדרך כלל יתחיל בשלב איסוף מודיעין למטרת איתור פעילות שחוזרת על עצמה. היריב יכול לבחור בדרך פעולה אחת מיני רבות העומדות לרשותו ובדרך כלל הוא יבחר בדרך שתחשב לדעתו הטובה והבטוחה ביותר להצלחה של מאה אחוז. מכיוון שהיריב ממוקד במשימת ההתנקשות בלבד, יש לו את היכולת והסבלנות להמתין לעיתוי הטוב ביותר לביצוע שיכול להיות כמעט בכל מקום ובכל זמן. יחידת אבטחת אישים שרק תציב מאבטחים סביב האישיות ולא תיצור ותבצע מעגלי אבטחה נוספים, לא תצליח למנוע את הפגיעה באישיות. 

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" עם מספר מעגלים הכוללים שבירת שגרה והטעיה.

ההתנקשות בשינזו אבה ביפן – ניתוח אירוע

ביום שישי 8 ליולי 2022 מתחילים להגיע דיווחים מיפן על ניסיון התנקשות בראש ממשלת יפן לשעבר מר שינזו אבה במהלך נאום שנשא באסיפת בחירות פתוחה במערב העיר נארה, ליד תחנת הרכבת YAMOTO SAIDAIJI. זמן קצר לאחר מכן, מתחילים לעלות לרשתות סרטונים שהצליחו לתעד את רגעי ההתנקשות – מתנקש אחד, אזרח יפני ששירת בעבר בחיל הים, בן 41, עם נשק אחד מאולתר, שירה ממרחק של כ – 5 מטרים שני כדורים לעבר גבו של ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה. נראה שהכדור השני פגע ופצע את שינזו אבה ברמה קטלנית – זן קצר לאחר שפונה לבית חולים, ראש ממשלת יפן לשעבר מר שינזו אבה נפטר מפצעיו.
ההערכה לגבי המניע של המתנקש, טסויה יאמגאמי: האמין שיש לראש הממשלה לשעבר קשר לכנסיית האיחוד – שמוצאה בדרום קוריאה ופעילה גם ביפן. 
עולם אבטחת האישים בכלל והיחידה לאבטחת אישים היפנית בפרט שוב חווה כישלון בהתמודדות מול יריב אחד עם אקדח אחד שמגיח מאחורי האישיות ומצליח לבצע ירי מדויק לפני שמי מהמאבטחים שעומדים בגזרתו יצליח למנוע זאת, וכל זאת למרות שמדובר בראש ממשלה לשעבר שהמשיך להיות מאובטח בצמוד ובאירועים.

אין ספק שמאפייני ההתנקשות בראש ממשלת יפן לשעבר מזכירים את מאפייני ההתנקשות בראש ממשלת ישראל יצחק רבין לפני 26 שנים. 

תמונה של המתנקש עם הנשק המאולתר (נראה שמדובר בנשק מאולתר עם תחמושת של רובה צייד, שעל פי החוק קל להשיג ביפן, או "נטען לוע", עם אבקת שריפה, תקני או מאולתר וקליע מותאם):

שוב נשאלת השאלה המתבקשת: איך יכול להיות שיחידה לאבטחת אישים מקצועית ומיומנת נכשלת במניעת פגיעה באישיות?

הייחודיות בתחום אבטחת אישים:

ההיסטוריה מלמדת שרוב ניסיונות ההתנקשות באישים ברחבי העולם התבצעו על ידי יריב אחד או יותר, בעל מניע אישי או פוליטי, בעל יכולת, תעוזה ואומץ שפשוט החליט לנסות והצליח למרות הימצאותם של מאבטחי האישים סביב האישיות. בנוסף לכך, עובדתית, רוב היריבים הצליחו במשימת ההתנקשות באירועים בהם יחידת אבטחת האישים אפשרה לקהל לעמוד בקרבת האישיות ללא שיעבור תהליך בידוק ביטחוני (ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד ריגן, ניסיון ההתנקשות בראש ממשלת ישראל יצחק רבין ועוד).
מושא האבטחה באבטחת אישים הינו אדם בשר ודם שיכול להיפצע ברמות שונות ואף להגיע למצב של מוות שממנו אין דרך חזרה ולכן מחיר הטעות בתחום אבטחת אישים גבוהה במספר מונים ממחיר טעות בתחומי אבטחה אחרים.
היריב באבטחת אישים פועל מתוך מניע חזק, לומד על רמת האבטחה סביב האישיות, מחליט על דרך הפעולה להתנקשות, על המועד והמקום ועל כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי להצליח לפגוע ואף לרצוח את היעד – האישיות. 

הייחודיות בתחום אבטחת אישים הינה העובדה שאבטחת האישיות הינה דינמית ושהמאבטח לעולם לא יכול לדעת האם כלל פעולות האבטחה שהוא מבצע יום יום אכן מרחיקות מהאישיות יריבים פוטנציאליים, ולמרות זאת עליו להמשיך ולקיים את האבטחה כל פעם מחדש בחיפוש אחר היריב הבא. על כל יחידה לאבטחת אישים בעולם להאמין שמתישהו יכול להיווצר יריב חדש שיעז להתמודד מול המאבטחים בניסיון לפגוע באישיות בדרך ובאמצעים שהוא מחליט, תוך שהוא מנצל את טעויות בתפיסה ובשיטת האבטחה ו/או ברמת ואיכות ביצוע האבטחה בשטח על ידי מערך האבטחה.
באבטחת אישים, אם מערך האבטחה אפשר ליריב להגיע למצב של ביצוע פעולת הפגיעה, אם על ידי כלי ירייה או אמצעי פוגע אחר, הסיכוי שיצליח למנוע פגיעה ממשית באישיות הופכת להיות נמוכה, לא תלויה בו וכל פעולה אקטיבית שיבצע כנגד היריב תתחיל מכישלון.
תמונה של רגע הירי לעבר האישיות:

היחידה לאבטחת אישים היפנית נכשלה במשימתה לאבטח את מושא האבטחה שלה, ראש הממשלה לשעבר מר שינזו אבה, במהלך השתתפותו באירוע בחירות פתוח – כולי תקווה שיחידה זו תצליח להתגבר על תחושת הכישלון הקשה ותהיה בעתיד טובה יותר.

האמונה בקרב מערך האבטחה שבאמת יכול להגיע יריב שינסה להתנקש באישיות עם אמצעי הרג, כולל כלי ירייה:

יתכן שהחוק הנוקשה ביפן על הזכות לשאת נשק עם רישיון, השפיע על הנחות העבודה בתפיסת האבטחה של היחידה לאבטחת אישים המקומית עד כדי קביעה שהסיכוי שיריב מתנקש יגיע עם כלי ירייה קטן מאוד עד כדי בלתי אפשרי. במידה וקיימת הנחת עבודה כזו, אין ספק שהיא משפיעה על שיטת האבטחה המיושמת על ידי מערך האבטחה המבצע את המשימות השונות שבאחריות היחידה – המאבטח בשטח התמקד יותר בהתמודדות מול יריב עם כל אמצעי שאינו כלי ירייה, כולל אקדח.
באותה מידה, מצב הפשיעה ביפן, שנחשב לאחד לנמוכים בעולם, גם הוא יכול להשפיע על הנחות העבודה שיקבעו שהסיכוי שהתרחש ניסיון התנקשות באישיות ביפן שואף לאפס.
הערה: יפן נחשבת למדינה בטוחה מאין כמוה, כזו שאזרחים ותיירים יכולים להסתובב בה ללא חשש לחייהם או לרכושם. אחת הסיבות לכך היא המדיניות הקשוחה על החזקת נשק. החוק היפני אוסר כמעט באופן גורף, על החזקת נשק. על פי החוק היפני, החזקת נשק מותרת כלל רק לגופים פורמאליים, כגון המשטרה וכוחות ההגנה. קבוצה נוספת לה מותר להחזיק נשק הם הציידים, שהחוק מותיר להם להוציא רישיון לרובה בלבד.
חוק כזה יכול לגרום ליריב הפוטנציאלי למצוא דרכים אחרות להשגת נשק, כולל הכנת נשק מאולתר כפי שעשה המתנקש בשינזו אבה.
תמונה של הנשק המאולתר שבו השתמש המתנקש:

אלו נתונים על רמת אבטחת האישיות באירוע ניתן לשאוב מהתיעוד המצולם:

  1. היחידה לאבטחת אישים היפנית אבטחה את האישיות על בסיס תוכנית אבטחתו באירוע בשטח פתוח עם קהל.
  2. התכנית כללה החלטה על מיקום האישיות באירוע ועל מיקום הקהל.
  3. נראה שהכביש לא נסגר לתנועת רכבים במהלך האירוע – רכבים נראים נוסעים במהלך הנאום של האישיות. 
  4. מערך האבטחה כלל מספר מעגלים – מאבטחים צמודים, מאבטחים בשטח ההיקפי למיקום האישיות ושוטרים.
  5. הקהל באירוע מוקם במספר נקודות ובמרחק של מספר מטרים ממיקום האישיות.
  6. נראה שחלק מהמאבטחים חמוש באקדח.
  7. נראה שלפחות 2 מאבטחים מחזיקים בידם אמצעי נייד להגנה על האישיות כנגד פגיעת כדור.
  8. לא ברור האם בוצע תהליך בדיקה ביטחונית לקהל באירוע.
  9. נראה שהאישיות לא לבש שכפ"ץ.
  10. נראה שהשטח האחורי לאישיות נסגר לשהייה של קהל.
  11. היריב המתנקש צולם עומד עם תיק צד בקבוצת הקהל שמוקמה בצד הימני אחורי למיקום האישיות.
  12. היריב תועד יורד לכביש, מתקדם לעבר האישיות תוך שהוא מוציא את הנשק המאולתר, מיישר את הידיים ומבצע ירי של שני כדורים ממרחק של כ – 5 מטרים.
  13. נראה שהיריב המתנקש ירה כדור ראשון ולאחר מכן כדור שני.
  14. לפי תגובת האישיות, נראה שהכדור הראשון לא פגע בו והכדור השני כן פגע והפיל אותו ארצה פצוע.
  15. רגע לפני הירי, נראה שהמאבטח שהוצע בשטח האחורי למיקום האישיות, הבחין ביריב המתנקש אבל לא ביצע פעולות נגד יעילות שהצליחו למנוע ממנו לבצע את הירי לעבר האישיות.
  16. נראה שהמאבטחים הצמודים לאישיות, לא ביצעו שום פעולה אקטיבית להשכבת האישיות לאחר שמיעת ירי הכדור הראשון.
  17. נראה שהמאבטח שהחזיק בידו את האמצעי הנייד כנגד כדורים, לא הספיק להשתמש בו באופן מלא ויעיל.
  18. לאחר ביצוע ירי שני הכדורים, אחד המאבטחים נראה קופץ על היריב המתנקש שבשלב זה מפיל את הנשק המאולתר לרצפה.
  19. אף מאבטח לא נראה שולף אקדח בשום שלב מרגע תחילת ביצוע הירי. 

תצלום אוויר של מיקום האירוע ותכנית האבטחה: 

היריב המתנקש כפי שתועד עומד בקהל:

תיעוד של היריב המתנקש מבצע את הירי:

כיצד ניתן להתמודד מול יריב מתנקש במהלך אבטחת אישיות באירוע בשטח פתוח: 

  1. לאבטח את האישיות על בסיס תכנית אבטחה ייעודית לאירוע הכוללת ניתוח בראיית התוקף, רשימת איומים רלוונטיים ורשימת מענים לאיומים.
  2. תיחום שטח האירוע וסגירתו לכניסת רכבים.
  3. קביעה על מיקום האישיות באירוע.
  4. קביעה על מיקום הקהל באירוע ותיחומו בגידור – במרחק שיאפשר לו לראות ולשמוע את האישיות ויקשה עליו להתקרב אליו מבלי שכוח האבטחה יבחין בכך.
  5. ביצוע תהליך בידוק ביטחוני לקהל לצורך איתור אמצעי לחימה על הגוף ו/או בכבודה.
  6. פריסת המאבטחים במעגלי אבטחה: מעגל צמוד, מעגל היקפי ומאבטחים בעמדות מול הקל.
  7. פריסת כוחות עזר, משטרה, בעיקר במתחמי הקהל ובחסימות הכביש.
  8. ביצוע פעולות לאיתור היריב בשלב המניעה – בזמן שהייתו בקהל.
  9. שימוש באמצעי הגנה מפני פגיעה מירי: שכפ"ץ לאישיות, הצבת קיר זכוכית משוריינת בהיקף מיקום האישיות בהתאם לניתוח מקצועי או לחילופין הצבת לפחות 2 מאבטחים לסגירת גב האישיות ושימוש באמצעי נייד לספיגת כדורים.
  10. פעולה הגנה אקטיבית של המאבטח שהוצב בשטח האחורי לאישיות מרגע זיהוי היריב שולף את האקדח ומיישר את הידיים למצב ירי.
  11. עבודה נכונה של המעגל הצמוד לאישיות מרגע הישמע רעש הירי הראשון – השכבה מהיר על הרצפה.

לסיכום:
לא סתם אנחנו רואים יחידות לאבטחת אישים שחוו כישלון במשימת אבטחת אישיות, כמו היחידה לאבטחת אישים האמריקאית והיחידה לאבטחת אישים הישראלית, שמאז משקיעות משאבים ומאמצים רבים בלמידה על היריב הפוטנציאלי ודרכי הפעולה שלו ובשלב המניעה כדי לגרום לו לוותר על תכניתו להתנקש באישיות. למסתכל מהצד, רמת האבטחה המבוצעת על ידי היחידות הנ"ל יכולה להראות כמוגזמת וכלא הגיונית אבל מבחינת מי שאחראי על משימת אבטחת אישיות זו הרמה הנדרשת על מנת לא להיתפס שוב לא מוכן בהתמודדות מול הריב המתנקש. מי שחווה בעבר את תחושת הכישלון באבטחת אישים, יעשה הכל על מנת לא לחוות זאת שוב.
ליבי עם היחידה לאבטחת אישים היפנית שחוותה אתמול את הכישלון הגדול ביותר שניתן לחוות בתחום אבטחת אישים ובתקווה שישכילו ללמוד מלקחי הכישלון על מנת להשתפר ולהפוך ליחידה טובה יותר.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בחשיבה תמידית על היריב!!!

אבטחת אישים בתקופת מלחמה

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מזכירה לכל העולם עד כמה מעגל ההשלכות וההשפעה גדול ויוצא מגבולות המדינות והאזור המעורב במלחמה. 2 מדינות נמצאות במצב של לחימה ישירה שמשפיעה על שגרת החיים בחלקים גדולים בעולם ומאלצת ראשי מדינות, כמו ארצות הברית, סין ואירופה להתערב בדרך של בחירת צד וקבלת החלטות, כולל ביצוע פעולות חריגות כגון הטלת סנקציות, העברת אמצעי לחימה וקליטת פליטים.
מלחמה מציבה מנהיגים מאובטחים רבים בחזית ובסיטואציה חדשה אשר יכולה להפוך אותם ליעד להתנקשות מצד גורמים שלא מסכימים עם ההחלטות שקיבלו, ובמקרה של רוסיה ואוקראינה, נשיא המדינה המותקפת הופך פתאום ליעד להתנקשות מצד המדינה התוקפת. השינוי המדיני המקומי והעולמי, משפיעים באופן ישיר על כל היחידות לאבטחת אישים אשר מאבטחות את אותם ראשי מדינות שמעורבים במלחמה. אין ספק שניהול המלחמה משפיעה על סדר היום של ראש מדינה, נשיא או ראש ממשלה, שנדרש יהיה ממוקד בניהול המלחמה, באסטרטגיה שבחר ובהשלכות הנובעות ממנה, ולכן סביר להניח שרוב הפעילויות שביצע בלוח הזמנים השגרתי, התחלפו בשהייה ארוכה במתקן קבע ו/או במתקן שמוגדר כמקום מסתור.
מלחמה מייצרת מתנקשים פוטנציאלים חדשים, בודדים או התארגנות או מדינה, שיפעלו לניסיון התנקשות בראש מדינה מאובטח מתוך מניע שנובע וקשור למלחמה. מבחינת האיומים האפשריים כנגד ראש מדינה מאובטח, מלחמה מרחיבה את מעגל המתנקשים הפוטנציאלים מכיוון שמתווספים אליו בעלי תפקידים שעובדים בצוות המקצועי של ראש המדינה המאובטח ושוהים בסביבתו הקרובה זמן ממושך ואף מוגדרים מבחינת האבטחה כמועדפים, כאלה שלא צריכים להיבדק).
האם תקופת מלחמה יכולה לגרום לבעל תפקיד כזה להחליט לנסות ולהתנקש בראש המדינה המאובטח תוך ניצול היותו מועדף? האם השאלה המורכבת הזו מתייחסת גם למאבטח העובד ביחידה לאבטחת אישים ושייך לצוות האבטחה של ראש המדינה המאובטח?
בשנת 2016, שוטר תורכי מיחידת אבטחת אישים של המשטרה המקומית באנקרה, יצא למשימת אבטחת השגריר הרוסי בתורכיה ובעקבות מדיניות רוסיה בסוריה החליט להתנקש בשגריר במהלך אירוע חנוכת גלריה לאומנות.
ההתנקשות תועדה במצלמות:

היו תקופות בהיסטוריה שניסיונות התנקשות באישיות על ידי בעל תפקיד שעובד בסביבתו הקרובה נחשבה לשכיחה – במלחמת העולם השנייה דווח על כך שאדולף היטלר ניצל מעשרות ניסיונות התנקשות שחלקן כמעט והצליחו, ולמרות זאת חציית קווים של מאבטח בשנת 2016 מוגדרת כאירוע מכונן בעולם אבטחת אישים ואין ספק שצריכה לדרוך יחידות לאבטחת אישים לבחינה מחודשת של הנחות העבודה שלהן הקשור לאיום הפנימי והאיום מבית ובמיוחד בתקופות רגישות כמו תקופת מלחמה.
והנה ההיסטוריה חוזרת ובמלחמת רוסיה אוקראינה, האחרונים מדווחים שמאז תחילת המלחמה, נשיא המדינה, זלנסקי, ניצל מלא פחות 12 ניסיונות התנקשות שסביר להניח שבוצעו בדרכים שונות על ידי גורמים הקשורים לרוסיה. אני מקווה שבעתיד הלא רחוק יחשפו פרטים על ניסיונות ההתנקשות בזלנסקי והתקשורת העולמית מדווחת על תופעה שמקורבים לנשיא רוסיה, שרים ואוליגרכים, מתפטרים ומתרחקים ומעזים לדבר כנגד החלטות הנשיא שרגע לפני המלחמה נחשב לנערץ ומפחיד.
שני המקרים האלה של היטלר במלחמת העולם השנייה ושל זלנסקי במלחמה עם רוסיה בשנת 2022, מחזקים את ההנחה שבתקופת מלחמה האיום על ראשי מדינות עולה משמעותית ודורש מיחידות אבטחת האישים לבצע פעולות ייחודיות ושינויים כדי להצליח לתת מענה מקצועי ויעיל כנגדו.
בהתבסס על הדיווחים בתקשורת, מימוש האיום כנגד ראש מדינה מאובטח, כמו נשיא אוקראינה זלנסקי, מתבצע על ידי יחידות מיוחדות ו/או שכירי חרב מיומנים שנשלחו ונשכרו על ידי המדינה התוקפת רוסיה ששמה לעצמה מטרה לתפוס ואף לפגוע בנשיא ובכך מאתגרת את היחידה לאבטחת אישים האוקראינית שצריכה לדעת לאבטח ראש מדינה שהופך למבוקש לתת מענה ולהתמודד מול לוחמים מיוחדים ומיומנים.
כיום, כל יחידה לאבטחת אישים חייבת להיות מוכנה לתקופת מלחמה ולכן עליה לבצע את הפעולות הבאות:

  1. להוסיף להנחות העבודה שבתקופות רגישות, כמו תקופת מלחמה, בעל תפקיד מסביבתו הקרובה של ראש המדינה המאובטח יכול להפוך למתנקש פוטנציאלי מתוך אמונה שזה אכן יכול לקרות.
  2. להיות מעורבים עם הגורמים הממלכתיים הרלוונטיים בכל נושא הכנה ותחזוקה של מתקנים לשעת חירום – התאמת המתקנים לאבטחת ראש המדינה במהלך שהייתו במתקן מבחינת תשתיות, אמצעים טכנולוגיים, יצירת מעגלי אבטחה, עמדות אבטחה וכו'.
  3. צמצום מידי של הצוות העובד והשוהה בסביבתו הקרובה של ראש המדינה המאובטח והפעלת מידור בכל הקשור ללוחות הזמנים, לתנועות ולמיקום ראש המדינה.
  4. להתאים ולשנות את מעגל הנבדקים בדגש על ביטול רשימת המועדפים ובדיקת כל בעלי התפקידים החייבים לשהות בסביבתו של ראש המדינה המאובטח.
  5. להפוך את המאבטחים ללוחמים לכל דבר בנראות וביכולת לשאת ולהשתמש בכלי נשק ארוכים – ליחידה כמו היחידה הממלכתית לאבטחת אישים הישראלית יש יתרון בנושא זה מכיוון שההכשרה המקצועית שהיא מעבירה למאבטחים כוללת יכולות לחימה במאפייני צבא.
  6. להיות בעלי יכולת לאבטח את ראש המדינה במאפייני פעילות בתקופת מלחמה הכוללים גם תנועה מתמדת ושינויי מיקום דחופים ומידיים, אבטחה באזורי לחימה ותוכנית הטעיה והונאה מקצועית.
  7. אמצעים טכנולוגיים כולל קשר ואלחוט מוצפנים אשר מתאימים לעבודה בסביבה קשה ויכולים לעבוד ללא תלות בגורמים אחרים.
  8. לדעת לשתף פעולה עם יחידות צבאיות אשר בעזרתן ניתן ליצור מעגל חיצוני צבאי לחימתי.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם בתקופת מלחמה

רצח הרב מאיר כהנא 1990 – כרוניקה של מתנקש

ב 5 בנובמבר 1990 נאם הרב מאיר כהנא במלון מריוט בניו יורק, בפני יהודים אורתודוקסים, בניסיון לשכנע אותם לעלות לישראל. לאחר הנאום, מעט לאחר השעה 21:00, בעת שהקהל התגודד סביב כהנא, הגיח המתנקש אל סייד נוסייר, לבוש כחרדי, וירה בצווארו של כהנא כדור אחד שהרגו. במהלך מנוסתו מהאולם, נפצע אל סייד נוסייר מירי שוטר. אל סייד שרד את הפציעה, שרד את התביעה על רצח הרב מאיר כהנא ובסופו של דבר הואשם בהחזקת נשק ובירי על אזרחים ושוטר.

האם אל סייד נוסייר נולד רוצח?

אל סייד נוסייר נולד בפורט סעיד, מצרים, שם הפך להיות מהנדס ועבד בתחום. בשנת 1981 היגר לארצות הברית, ובשנת 1989 הפך לאזרח אמריקאי, התחתן ונולדו לו שני ילדים (אחד מהם זאק איברהים). נוסייר התגורר בניו ג'רזי ועבד בעבודות שונות בניו ג'רזי ובניו יורק. בין השאר הועסק נוסייר על ידי עיריית ניו יורק בתיקון מזגנים בבית המשפט הפלילי בעיר. נראה שאל סייד הצליח להשתלב היטב בגלגל החיים בארצות הברית ויחד עם משפחתו יצר שגרה טובה ונוחה.
איברהים זוכר את אביו כאב אוהב בעל חוש הומור מצוין, שלא היה רב עם אשתו, ורק התעניין בגידול ילדיו להיות אנשים טובים. בבגרותו נשאל איברהים מה השתנה אצל אביו ומתי? זו היתה תשובתו: "כשהייתי בגיל 6, משהו התחיל לקרות לאבי. הוא נעשה דכאוני, נשאר הרבה בבית והיה קורא בשקט את הקוראן. אבי התחיל ללכת למסגד באופן קבוע. אחד המטיפים במסגד שבה במיוחד את לבו של אבי: מסית פלסטיני בשם אבדאללה יוסף עזאם (אחד ממייסדי והוגי האידיאולוגיה של הטרור האסלאמי הסוני הבינלאומי במאה העשרים, מבכירי ארגון הטרור אל קאעידה). אבי פגש את עזאם במסגד, וחזר נלהב. הוא וחבריו מהמסגד החלו להיפגש בדירתנו, ודיברו בגלוי על תמיכתם בג'יהאד באפגניסטן. אבי השיג במהרה קו ישיר לעזאם, שאותו העריץ. הוא וחבריו מהמסגד יצאו למחנות כדי להתאמן בכישורי הישרדות ובקרב מגע. כמו כן, התאמנו בירי. הוא גם התחיל לקחת אותי למסגד להאזין לדרשות המסיתות של “השייח העיוור״, עומר עבדול רחמן, אב רוחני של כמה ארגוני טרור ומקורב לבן-לאדן. ההטפה הדתית של השייח העיוור לא בדיוק התמקדה בכיבוד הורים או בחשיבות התפילה. אבי לקח אותי איתו כדי לשמוע את השייח העיוור פעמים רבות. לא הבנתי מספיק ערבית כדי לתפוס יותר מאשר מילים בודדות, אבל האכזריות שעלתה מדמותו גרמה לי חלחלה. אבי התקרב לשייח העיוור והפך לנהגו ולשומר ראשו. נקודת השבירה הגיעה כאשר אבי אמר לאימי שהוא אינו רוצה עוד לתמוך בג'יהאד מרחוק. הוא שואף לצאת לאפגניסטן ולאחוז בנשק. אימי נחרדה. בסופו של דבר אבי לא נסע. ב‑1989, מישהו ניסה לחסל את עזאם באמצעות מטען חבלה. המטען לא התפוצץ. בנובמבר של אותה שנה, עזאם נסע עם שני בניו בג'יפ בדרך לתפילת יום השישי, כאשר מחסל הפעיל מרחוק מטען חבלה שהוטמן בדרך. שלושתם נהרגו. אימי תיארה את הידיעה על מותו של עזאם כרגע שבו היא איבדה את אבי אחת ולתמיד. כפונדמנטליסט שהאמין שהוא מכשיר חי לביטוי זעמו של אללה, אבי חיפש מטרות פוטנציאליות וכאלה לא היו חסרות. במהרה, אבי גילה מהי קריאתו האמיתית: לרצוח את הרב מאיר כהנא. 

 

התיאור של איברהים מסביר בצורה יוצאת מן הכלל כיצד אדם שנולד לבית נורמטיבי הופך בבגרותו לקיצוני ולרוצח:

ההחלטה של אל סייד נוסייר לעזוב את מדינת הלאום שלו, מצרים, ולהגר לארצות הברית על מנת ליצור לעצמו חיים טובים יותר, ללא ספק הפכה לסיבה הראשונה להפיכתו לקיצוני בעיקר בגלל ההבדלים הרבים בין מצרים לארצות הברית – נוסייר הביע סלידה מהתרבות האמריקאית ומה שנתפס בעיניו כשחיתות מוסרית.

קיים סיכוי גדול אצל אדם אשר חיי במקום שאינו תואם את החינוך, התרבות והדת שקיבל בבית הוריו ובמדינת הלאום שלו, שיחפש מקום אשר יזכיר לו זאת – המקום הזה הוא המסגד שאל סייד נוסייר החל ללכת אליו. בנוסף, יחפש אדם אחר, מנהיג, שיאפשר ללכת אחריו, שיראה לו את האור, שייתן לו תקווה חדשה – מטיפים דתיים קיצוניים, כמו השייח העיוור ועזאם, הם אותם מנהיגים. מנהיגים אשר פועלים ויודעים לאתר במסגד אנשים "חלשים" שמחפשים את עצמם, שמחפשים את הדרך הנכונה עבורם וזאת כדי להפוך אותם "לחיילים" ממושמעים שיפעלו עבורם – אל סייד נוסייר התאים בדיוק לקבוצת האנשים האלה.

מדוע בחר אל סייד נוסייר לפגוע דווקא באישיות ישראלי?

קריאת הקרב של המטיף במסגד, עזאם, הייתה בהקשר לאפגניסטן: "הג'יהאד והרובה לבדם – לא משא ומתן, לא התוועדויות ולא דיאלוגים".
לעומתו, השייח העיוור הגיע לאמריקה כדי לגבש את הנאמנים לג'יהאד העולמי, שלא רק תבעו את אפגניסטן, אלא ביקשו לשים קץ, בכל אמצעי הנדרש לכך, לשליטה של ישראל על פלסטין, הממומנת והנתמכת על ידי ארצות הברית – מדינת ישראל היא האויב של האסלאם.
המנהיגים החדשים של אל סייד נוסייר סימנו עבורו ועבור שאר המאמינים את האויבים שנגדם צריך להילחם, ביניהם נמצאת גם ישראל. כדי להפוך לחייל פעיל ויעיל שיעלה את ערכו בעיני המנהיגים, החליט אל סייד לעשות מעשה ולנסות ולפגוע באריאל שרון אבל עד מהרה זנח את תכניתו כנראה בגלל שהבין שהינו אישיות מאובטח. בחיפוש אחר מטרה אחרת, מצא אל סייד את הרב מאיר כהנא.

כיצד הופך אישיות פוליטית למטרה עבור היריב?

כל אדם אשר בוחר בדרך פוליטית ובמסגרת זו הופך את עצמו לקיצוני בזכות דעותיו ו/או מעשיו, מגדיל את הסיכוי לכך שיצבור לעצמו אויבים בתוך הבית ומחוצה לו. אין ספק שהרב מאיר כהנא ז"ל ענה להגדרה של פוליטיקאי קיצוני בדעותיו ובמעשיו לאורך השנים עד ליום ההתנקשות בחייו. בספרו "לשכים בעיניכם" הציג הרב מאיר כהנא את תפיסת עולמו:
"מדינת יהודים פירושה חשיבה וקשרים יהודיים, פירושה תרבות יהודית ורוח יהודית בציבור יהודי. אך מעל לכל, פירושה ריבונות יהודית ושליטה יהודית על ייעודה. את זה ניתן ליישם רק במסגרת של רוב יהודי קבוע ומיעוט ערבי שלו וזעיר-ממדים. אך הערבים סבורים כי היהודים גזלנים ששדדו מהם את ארצם. אין הערבים חשים קשר מחייב או רגש כלפי מדינה שנשמתה יהודית. והערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון; הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם. אם אמנם רצוננו למנוע התפתחות כזאת, רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה.
אין ספק שהיתה התנגשות בין דעותיו של הרב מאיר כהנא לדעותיו של אל סייד נוסייר.

מה הייתה ראיית התוקף של אל סייד נוסייר?

כאמור, אל סייד בחר ברב מאיר כהנא כמטרה המתאימה למימוש ייעודו החדש כלוחם ג'יהאד עולמי. במכתב ששלח מהכלא שבו הוא מודה על ביצוע ההתנקשות ברב מאיר כהנא, תיאר אל סייד: "ב 1989 התחלתי לבצע מעקב אחר מאיר כהנא במהלך ביקוריו באזור ניו יורק. נכחתי בשתיים מהרצאותיו בשני בתי כנסת, אחת בלונג איילנד ואחת בברוקלין. התחזיתי ליהודי ספרדי. דיברתי עם הרב כהנא ביחידות, בארבע עיניים, לפחות פעמיים. דיברתי איתו גם בפומבי במהלך פרק השאלות והתשובות שלאחר ההרצאות שלו. ב – 5 לנובמבר 1990, נכחתי בעוד הרצאה שלו במלון במנהטן, בסוף ההרצאה, יריתי בכהנא ונמלטתי מהמלון".

מדוע בחר אל סייד נוסייר להתנקש ברב מאיר כהנא דווקא במהלך אירוע?

בחירתו של אל סייד מוכיחה שהיריב בוחר לבצע את ההתנקשות עצמה דווקא במהלך פעילות ציבורית ופוליטית של האישיות ובמקום עם קהל כדי לעלות את הערך המוסף של פעולתו על ידי עדים וצילום ופרסום בכלי התקשורת השונים ולמרות שבחירה זו מעמידה אותו עצמו בסכנת פגיעה או היתפסות. ברור שבמהלך העיקוב שביצע, יכול היה אל סייד לאתר את הרב כהנא במקום שקט יותר ונוח יותר לביצוע ההתנקשות, מקום שגם היה מאפשר לו לירות ולהיעלם מהשטח. היריב המתנקש, מוכן להסתכן בחייו או במאסר ארוך ולו רק כדי להראות למנהיגים הדתיים שלו ולשאר המאמינים את פעולתו למען הג'יהאד.

האם כל אדם אשר מוצא את עצמו בסביבה שלילית וקיצונית יבחר ללכת בדרך הזו?

איברהים, בנו של אל סייד נוסייר, יכול היה להיות בדיוק במקום שבו מצא את עצמו אביו ולמרות זאת בחר בדרך אחרת, בדרך ההפוכה והטובה. בנוסף לכך, הוא ומשפחתו בחרו להתנתק לחלוטין מאב המשפחה ואף החליפו את שמם. איברהים משקיע חלק מזמנו בהעברת הרצאה המתארת את שעבר עם אביו ומשפחתו.

 

במעשה התנקשות, חשף אל סייד נוסייר את דרך הפיכתו מאדם נורמטיבי למתנקש קיצוני ואת דרך חשיבתו ופעולתו שכללה איסוף מודיעין ומעקב אחרי המטרה, יכולת היטמעות בסביבת המטרה, יכולת לבישת דמות אחרת על עצמו ובסופו של דבר בחירת דרך הפעולה הסופית – ירי עם אקדח מטווח קצר כדי להצליח להשיג את המטרה באחוזים גבוהים – רצח הרב מאיר כהנא ז"ל.

האם אישיות, כמו הרב מאיר כהנא ז"ל, יכול למנוע ולסכל ניסיון התנקשות בו למרות שאינו אישיות מאובטח?

אישיות בעל דעות ופעולות הנחשבות לקיצוניות חייב לדעת שהוא מקים עליו יריבים בתוך בית ומחוצה לו. אישיות לא מאובטח אשר נוסע לחו"ל יכול וצריך לדאוג לעצמו לאבטחה, זו יכולה להיות אבטחה המבוצעת על ידי מאבטחי אישים מקצועיים או אבטחה לא מקצועית אבל כן נראית לעין המבוצעת על ידי עוזר או הצוות המתלווה לאישיות – עוזר אשר עבר הכשרה לביצוע פעולות אבטחה לא חמושה בסביבה הקרובה לאישיות, בדגש על נראות המייצרת הרתעה כלפי חוץ, יכול לגרום ליריב לבחור שלא לבצע את פעולת ההתנקשות.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בכל דרך

מודעות איש הביטחון לאחריות המוטלת עליו

במקצוע האבטחה, בניגוד להרבה מקצועות אחרים, פירמידת האחריות הפוכה כך שהקודקוד שלה נוגע בקרקע והבסיס נמצא למעלה. המשמעות של פירמידה כזו היא שרוב האחריות לביצוע המשימה מוטלת דווקא על בעל התפקיד הנמוך ביותר בהיררכית התפקידים – המאבטח, השוטר, החייל. האם תהליך הגיוס, ההכשרה והניהול בשגרת העבודה באמת מצליחים להחדיר בקרב אנשי הביטחון השונים את המודעות לגודל האחריות המוטלת עליהם? האם אנשי הביטחון עצמם באמת מודעים ומבינים את גודל האחריות המוטלת עליהם? התשובה לשתי השאלות החשובות האלה היא לא!!! הרבה מאוד מנהלים לא פועלים או פועלים אבל לא מספיק כדי להצליח במשימה העיקרית שלהם, ויחד איתם, הרבה מאוד אנשי ביטחון לא מצליחים לממש את האחריות שמגיעה עם המקצוע. מספר גדול של אירועים שהתרחשו בעבר מוכיחים שהיריב פעל בדיוק ברגע שבו איש הביטחון לא היה ערני לנעשה סביבו ולא היה מרוכז וממוקד במשימה שהוטלה עליו. העובדה, שבמקצוע האבטחה הפירמידה הפוכה, מייצרת הבדל מהותי נוסף מול מקצועות אחרים והוא מתייחס לכך שמשימת השמירה על חיי אדם הופכת את כל בין כל אנשי הביטחון באשר הם לשווים, בין אם הם עובדים בגוף ממלכתי או אזרחי ובין אם הם מאבטחים אישיות או קניון או אזור עם אנשים. לצערי הרב, לא עובר יום בלי פרסום תמונה או סרטון של איש ביטחון (מאבטח, שוטר, חייל) שלמרות שהוא בעמדה מבצעית ופעילה, לוקח לעצמו "הפסקה" כדי לקיים שיחה עם חבר לעבודה או כדי להסתכל מה חדש בפלאפון או סתם כדי להוריד את הראש למנוחה קלה. 
כל מערך אבטחה שמטמיע בתוכו את תחום ראיית התוקף בטוח שמצליח יותר מאחרים בהעלאת מודעות חשיבות המשימה בקרב אנשי הביטחון שעובדים בו. איש ביטחון שיבין מיהו היריב שלו ומה דרכי החשיבה והפעולה שלו, יבין טוב יותר שאירוע תקיפה יכול להתרחש בכל רגע נתון במהלך המשמרת, ללא סימן מקדים וללא הכנה מוקדמת ובנוסף, ידע ויכיר שבשנים האחרונות היריב תוקף דווקא אנשי ביטחון ולא אזרחים, מה שמעלה את חשיבות המושג "ביטחון כוחותינו". למרות שהגיוס לתפקידי ביטחון נחשב לרוב לקל יחסית, לא כל אחד מתאים לעבוד במקצוע המיוחד והקשה הזה ולו רק מסיבת האחריות העיקרית המוטלת על איש הביטחון והיא משימת השמירה על חיי אדם. עובדתית, הרבה מאוד אנשי ביטחון שכבר עובדים ומבצעים את המשימות השונות בשטח, לא באמת מבינים שכישלון שלהם יכול לגרום למושא האבטחה שתחת אחריותם להיפגע או חס וחלילה להיהרג ולא באמת מעקלים שפציעה נשארת לכל החיים ושלא ניתן להחזיר אדם מת לחיים.
כמי שעוסק בתחום ראיית התוקף באופן שוטף, חוקר, לומד ומלמד על דרכי היריב הפוטנציאלי, אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להטמיע את הנושא כדי לעלות את המודעות לאחריות בקרב אנשי הביטחון היא למידה וחקירת אירועים שהתרחשו ותועדו.
תמונה אחת שצולמה רגע לפני ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב – 30 למרץ 1981, ממחישה היטב את העובדה שאיש ביטחון לא יכול שלא לבצע את משימתו ברמה הגבוהה ביותר כל עוד הוא מאייש עמדה ונדרש להתמודד מול כל יריב שיכול לפעול פתאום וחשוב מכך תוך שלעיתים הוא נדרש להתנהג בניגוד לרצון והחושים הטבעיים שנמצאים בכל אדם:

הנשיא רונלד רייגן מסיים אירוע במלון הילטון בוושינגטון ויוצא עם פמלייתו וצוות האבטחה החוצה לרכב שממתין מבעוד מועד בנקודת היציאה שנקבעה. מערך האבטחה מאפשר לעיתונאים ואזרחים לעמוד בקרבת התפר (האזור הפתוח שבין המלון לרכב הנשיא) ובמקביל מציב שוטרים ומאבטחים בעמדות על מנת למנוע ולסכל כל ניסיון פגיעה בנשיא. בנקודת הזמן שהתמונה מתעדת, צוות האבטחה של הנשיא והשוטרים שמסייעים לו, לא ידעו שבתוך קבוצת העיתונאים שעומדים בצד שמאל של הנשיא במרחק של מספר מטרים בודדים, נמצא ג'ון הינקלי, אזרח חולה נפש שהושפע מדמות מהסרט "נהג מונית", שהגיע כדי לנסות ולהתנקש בנשיא בעזרת אקדח שהיה ברשותו. רגע לפני שג'ון הינקלי מחליט לבצע את הירי לעבר הנשיא, ניתן לראות שהשוטרים שהוצבו מולו מסתכלים לעבר הנשיא במקום להסתכל לכיוונו, לכיוון ממנו יכול להגיע היריב המתנקש. אותם שוטרים כשלו בהתנהגותם המבצעית בדיוק בשלב הקריטי באבטחת הנשיא, בדיוק ברגע שנדרש מהם להיות ברמת המוכנות, הריכוז, המיקוד והדריכות הגבוהים ביותר. התמונה מראה בצורה יוצאת מהכלל את התופעה שבה איש ביטחון לא מצליח להתגבר על הרצון הטבעי של הגוף, במקרה הנ"ל, הסקרנות והרצון העז לראות את הנשיא מקרוב במקום לעמוד ולהסתכל לעבר גזרת האיום. ישנם הרבה דברים שיכולים להסיט את איש הביטחון ממשימתו – הסתכלות על אישיות או אדם מפורסם, הסתכלות על רכב מיוחד ויפה, התעסקות עם הפלאפון, הסתכלות על המשחק במקום על הקהל ועוד, כל דבר מעניין שגורם למוח לתת פקודה להסתכל. המתנקש ג'ון הינקלי, מחליט לפעול בדיוק ברגע המתועד בתמונה, הרגע שבו השוטרים לא מסתכלים לכיוונו. לדעתי ניתן לקבוע, שבהתנהגותם הלא מבצעית, השוטרים אפשרו לג'ון הינקלי לשלוף את אקדחו ולהצליח לירות 6 כדורים לעבר הנשיא ולדייק עם אחד מהם שפגע בו ופצע אותו. אין ספק, שבמידה והשוטרים כן היו עומדים בפיתוי הקשה וכן מתמידים להסתכל לכיוון קבוצת העיתונאים בזמן הליכת הנשיא לרכב, היו מצליחים לזהות את פעולתו של ג'ון הינקלי בשלב מוקדם יותר שהיה מאפשר להם למנוע את ביצוע הירי שלו לעבר הנשיא.
סרטון התיעוד של ניסיון ההתנקשות:

כל מי שבוחר לעבוד כאיש ביטחון, מאבטח, שוטר וחייל, חייב לדעת ולהבין שבחר באחד המקצועות הקשים ליישום, מקצוע המשלב בין אחריות גדולה על חיי אדם לבין קושי פיזי ומנטלי במהלך  איוש עמדה וביצוע המשימה, כל משימה בכל זמן ובכל מקום. על כל מנהל של אנשי ביטחון לדעת שלמרות שמימוש האחריות בקצה היא על העובד שמבצע את המשימה, עליו לפעול תמידית להעלאת המודעות לאחריות המוטלת על העובד כדי לנסות ולהתגבר על כלל התופעות ההתנהגותיות הטבעיות אבל ההרסניות להתמודדות מול היריב. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במודעות מלאה לאחריות על חיי אדם!!!

ניסיון ההתנקשות בשר דוד צבי פנקס 1952

השר דוד צבי פנקס היה נבחר הציבור הראשון שניסו להתנקש בחייו מיום הקמת מדינת ישראל. דוד צבי פנקס, היה פוליטיקאי ישראלי, מחותמי מגילת העצמאות ושר התחבורה השלישי מטעם, מפלגת "המזרחי", של מדינת ישראל מ-8 באוקטובר 1951 ועד פטירתו מהתקף לב בתאריך 14 באוגוסט 1952. בליל שבת, 20 ביוני 1952, הונחה פצצה במרפסת ביתו של דוד צבי פנקס, שהתגורר ברחוב רמח"ל 6 בתל אביב. הפצצה לא התפוצצה, ולכן יום למחרת המתנקשים הניחו פצצה נוספת, הפעם ליד דלת ביתו. 

הסיבה להתנקשות – מחלוקת סביב נושא הכפייה הדתית:
כבר בתקופת היישוב היה המתח בין הדת לחילוניות שאפיינה את החלוציות העברית נושא לפולמוסים סוערים ובעלי פוטנציאל נפיץ, תרתי משמע. ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, היה חילוני גמור, אך באותה נשימה היה זה אותו בן גוריון שחיבר בשנת 1947 את "מכתב הסטטוס־קוו", ששלח כיו"ר הסוכנות היהודית לאגודת ישראל ובו קווים לדמותו של הסטטוס קוו בענייני דת עבור המדינה שבדרך. כבר עם הקמת הממשלה הראשונה החליט בן גוריון כי מפלגתו מפא"י תקים קואליציה עם החזית הדתית המאוחדת ולא עם מפלגת מפ"ם השמאלנית או עם חירות הרוויזיוניסטית. היחס לסוגיות דת ומדינה שהתגבש כבר משחר ימי המדינה היה שיש לפתור אותן באמצעות "פוליטיקה של הסדרה", היינו הימנעות מהכרעת רוב חד צדדית נוקבת ומהדהדת והסדרה בדרך של הידברות והסכמה.
הממשלות הראשונות שידעה המדינה לא האריכו ימים, ובכמה מקרים נפלו בגלל סיבות הנוגעות במישרין או בעקיפין לדת. כך למשל, סיימה הממשלה השנייה את דרכה בפברואר 1951, כארבעה חודשים לאחר הקמתה, בעקבות התפטרות של בן גוריון בשל מחלוקות עם המפלגות הדתיות על דרך הקניית החינוך הדתי לילדי העולים. 
כאמור, דוד צבי פנקס כיהן כשר התחבורה בממשלה השלישית בראשותו של בן גוריון, ממשלה שנדרשה להתמודד עם ימי צנע, קיצוב ומחסור. כחלק מההוראה לצמצם שימוש בדלק, הורה השר פנקס שכלי רכב יושבתו יומיים בשבוע, כאשר אחד מהימים הללו יהיה יום שבת. התקנה עוררה סקנדל ציבורי ונתפסה ככפייה דתית באצטלה של אילוץ כלכלי.

המתנקשים:
הסופר ועיתונאי "הארץ" עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר, מי שהיה בשירותו הצבאי מומחה חבלה – שניהם יוצאי לח"י. שניהם חשבו שצריך לעשות מעשה ולמחות בצורה אישית על מעשיו של השר.

דרך הפעולה שנבחרה להתנקשות – מטען חבלה:
הטמנת פצצה במוסדות רשמיים כאמצעי לזעזע את מקבלי ההחלטות ואת הציבור לנוכח נושא שנוי במחלוקת לא הייתה מעשה חריג באותם ימים. מי מיוצאי המחתרות שחש כי המדינה החדשה מפרה הבטחה, החליט לעיתים שהוא פועל באמצעים הישנים שהכיר. ארסנל חומרי החבלה שהטמינו הוא וחבריו מאז מלחמת העצמאות שב ונשלף. אנשי המחתרות לא השתחררו כל כך מהר מאווירת הטרור שבה חיו שנים. הם סירבו לעכל כי לא מדובר עוד בבריטים, אלא באנשים בני עמם. הנחת פצצה בצירות צ'כוסלובקיה ובמערכת השבועון הסנסציוני "העולם הזה"; פיצוץ בשגרירות הסובייטית וגם חומר נפץ שנתפס אצל בחורי ישיבה שהתכוונו לפגוע באמצעותו במשרד החינוך, במחאה על התגבשותו של חוק חינוך ממלכתי שנתפס כמאיים על החינוך הדתי – כל אלה הן רק דוגמאות שהביאו למשפטים מתוקשרים של חברי מחתרת, להרשעה בעברות חמורות ולעונשים שהומתקו לימים. אך הטמנת פצצה בביתו הפרטי של אדם הייתה צעד מרחיק לכת. 
את הפצצה קיבל עמוס קינן מיעקב חרותי אותו הכיר מהתיכון שלאחר ניסיון ההתנקשות פרסם את הפרטים הבאים: "קינן הגיע אליי וביקש אצבעות חומר נפץ. לאיזה צורך? שאלתי. פעולת מחאה-ראווה, לפוצץ מטען מול החנות של המשביר לצרכן ביפו המוכרת סחורה גרמנית. בלילה אין עוברים ושבים. לא היה לי צל של ספק שעמוס דובר אמת. גם זה היה אצלנו כלל בל יעבור. קבענו פגישה והבאתי לו את האצבעות. לעמוס היו שתי ידיים שמאליות, אבל שאלתיאל בן יאיר היה מקצוען, וההמשך ידוע. הפצצה הופעלה בביתו של פנקס. מאותו יום לא דיברתי עם עמוס מטוב ועד רע 30 שנה. דחיתי כל ניסיון לקשר אתו".

ההתנקשות:
כאמור, השר דוד צבי פנקס התגורר בדירה בבניין ברחוב רמח"ל 6 בתל אביב:

 

בליל שבת, 20 ביוני 1952, הניחו המתנקשים פצצה במרפסת ביתו של דוד צבי פנקס. הפצצה לא התפוצצה והתגלתה על ידי בנו של דוד צבי פנקס שהזעיק את המשטרה. המשטרה הציבה מארבים בסביבת ביתו של פנקס ולמחרת הונחה פצצה נוספת, הפעם ליד דלת ביתו. היא התפוצצה, גרמה נזק סביבתי, אך איש לא נפגע. השתלשלות האירוע באותו פורסמה על ידי המשטרה:
בשעה 01:30, הרגיש משמר שוטרים בשני אנשים שנכנסו לחדר המדרגות בבית ברחוב רמח"ל 6 בתל אביב. כעבור 20 שניות יצאו השניים וניסו להתרחק מהמקום. לאחר שעוררו חשד בלב השוטרים, הם פקדו עליהם לעמוד. השניים לא נשמעו לפקודה והמשיכו להתרחק. השוטרים שלפו נשקם ופקדו עליהם לעמוד ולא – יפתחו עליהם באש. השניים נעצרו והועברו בידיים מורמות לכיוון תחנת המשטרה ברחוב יהודה הלוי 8. בו ברגע נשמעה התפוצצות בחדר המדרגות של הבית שאותו עזבו השניים. שני השוטרים עלו מיד לחדר המדרגות ומצאו את דלת דירתו של דוד צבי פנקס הגר באותו בית פרוצה. הדירה היא בקומה ב' מצד שמאל. חבלן המשטרה שהגיע למקום גילה מיד שהפצצה שהרסה את דלת הדירה היתה מתוצרת בית.      

הטיפול במתנקשים:
בימי מעצרם שמרו קינן ושאלתיאל על זכות השתיקה, פתחו בשביתת רעב במחאה על תנאי מעצרם ולא הודו במעורבותם באירוע. "לא נשאתי, לא זרקתי, לא הטלתי ולא הנחתי את הפצצה בביתו של שר התחבורה פנקס", אמר קינן בבית המשפט. רק לאחר פטירתו של פנקס עמדו קינן ובן־יאיר לדין. הם טענו שהגיעו לאזור בתמימות, לאחר שקיבלו שיחת טלפון אנונימית. למשפטם התמנה באופן חריג שופט אזרחי שלא היה לו ניסיון פלילי. השופט קבע שאין שום ספק שהנאשמים דוברי אמת, וזיכה אותם. ערעור הוגש לבית המשפט העליון. שופטי העליון מתחו ביקורת חריפה על השופט, ותהו למה נפגש קינן באישון לילה עם קצין לשעבר המתמחה בחומרי נפץ. למרות זאת, גם הם זיכו באופן תמוה את הנאשמים. לימים גילה קינן למקורביו שהוא אכן ביצע את ההתנקשות.

דוד צבי פנקס:
כחודשיים לאחר ההתנקשות נפטר פנקס מהתקף לב פתאומי, והוא בן 57 בלבד. בשעת מותו נמצאו לידו ספר תנ"ך, מסכת פסחים ומסמכי עבודה. בני משפחתו קשרו את פטירתו להתנקשות בחייו ולאופן המזלזל שבו התייחסו אליה. ליבו של האיש הזה נשבר. למחרת ההלוויה ציינו חבריו בישיבת הממשלה שפנקס קיבל מכתבי איומים על חייו.
לאחר מותו של פנקס, לא האריכה הממשלה השלישית ימים: בסוף ספטמבר 1952 עזבו את הממשלה המפלגות אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל בשל התנגדות אנשיהן לגיוס נשים לצה"ל. לאחר כשלושה חודשים התפטר גם בן גוריון, שוב בשל ויכוח הנוגע לחינוך הדתי, והממשלה סיימה את דרכה.
סרטון מארכיון מדינה – הדיווח על מותו של פנקס (בחלק הראשון של סרטון):

בשנת 1952, ראש הממשלה והשרים בישראל לא היו מאובטחים. היחידה לאבטחת שקמה בשנת 1958 עדיין לא קמה ולכן נבחרי הציבור היו חשופים לפגיעה במאה אחוז למעט במקרים בהם המשטרה החליטה לפעול לאבטחתם. עובדתית, בניסיון ההתנקשות בשר דוד צבי פנקס המשטרה הציבה מארב סביב ביתו לאחר שהמטען הראשון הונח במרפסת לא התפוצץ. לא מצאתי תשובה לשאלה מדוע השוטרים שהיו במארב לא זיהו את המתנקשים בכניסתם לבניין ולא מנעו את הנחת מטען החבלה השני בצמוד לדלת הבית. בשנים האחרונות שרים בישראל, שאינם באחריות שב"כ, מאובטחים על בסיס ניתוח פעילות והערכת מצב לקביעת רמת האבטחה הנדרשת, למעט הצבת מאבטחים בבתים שמוגדרים כמתקני קבע. אין ספק שמאבטח שמוצב בבית השר/ה אמור לאתר כל אדם שאינו מוכר ובטח כל חפץ חשוד/מטען המונח בגזרת האיום.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים"