אתה חייב ללמד את המאבטחים שלך לחשוב על היריב

ככל שהשנים חולפות, אני מבין טוב יותר שאבטחה נכונה ויעילה חייבת לכלול חשיבה קבועה על היריב. מי שקורא את המאמרים שלי ומכיר את דעתי המקצועית, יודע עד כמה אני "חופר" בנושא ראיית התוקף בכל הזדמנות שניתנת לי. בעבר כתבתי, שבאופן אישי, בדיעבד, הבנתי שכמאבטח ביחידה לאבטחת אישים עבדתי בשנים שלפני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במאות משימות אבטחה בלי שבאמת פעלתי באקטיביות לחיפוש היריב בגזרת האחריות שניתנה לי. התייחסתי בשיא הרצינות לכל משימה שניתנה לי, השקעתי מאמצים להצליח והשתמשתי בכל מה שלימדו אותי ולמרות זאת, רוב הזמן חיכיתי לראות את היריב מגיע כדי לזהות אותו ולהגיב אליו בהתאם למעשיו. כמאבטח צעיר, לא באמת ידעתי לנתח את השטח בראיית התוקף ולכן גם לא ידעתי לחפש אותו במקומות הרגישים בשטח שבהם קיים סיכוי גבוהה שימתין ומהם יפעל.
רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל האיר את החשיבות בשילוב ראיית התוקף באבטחה כשלב חובה בהתמודדות מול היריב הפוטנציאלי. חייבים לפעול באקטיביות לאיתור היריב בשטח.

 

 

 

יגאל עמיר ממתין בתפר:

נסעתי השבוע עם רכבי לשדה דב בתל אביב ובציר הכניסה האחרון והקצר שמוביל לחניון הצמוד לשדה, שני הרכבים שהיו לפני עצרו במקום. הסתכלתי לפנים וראיתי מאבטח שעומד לפני הרכב הראשון ומסמן לו עם היד לעצור וממקומו נראה כממשיך להסביר עם הידיים גם לרכבים שמאחור, כולל אני לא להמשיך בנסיעה. לא היה קשה להבין שמדובר במאבטח שעובד ביחידה מסוימת שכנראה נשלח לבצע הקדמה בשדה התעופה. ואכן, 2 דקות אחרי, זיהיתי את רכב האישיות נוסע ראשון ואחריו את רכב הליווי כשהם עוקפים משמאל את שורת הרכבים שעצרה ונכנסים לתוך שטח השדה מבלי לעצור אמנם אבל בנסיעה איטית מכיוון שמדובר במסלול צר יחסית ובעיקול. כמובן שבמהלך מעבר רכבי האישיות, המאבטח הגביר את פעולות הכוונת התנועה על מנת שיוכלו לעבור את הקטע הסופי בצורה חלקה וללא עצירות.
אין דוגמאות טובות מהשטח כמו הדוגמא הזו, על מנת להסביר למה פעולות מהסוג הזה של המאבטח אינן באמת נותנות מענה ליריב שירצה לנסות ולפגוע במושא האבטחה.
כל מי שמפעיל ומנהל מערך אבטחה, שבמסגרתו שולח מאבטחים לביצוע משימות אבטחה בשטח, חייב להבין שלא יתכן שמאבטח שעבר קורס אחיד, קורס הכשרה מקצועית ייעודית לתפקיד ועוד הכשרות רבות נוספות, יבצע פעולות הכוונת תנועה בדיוק בשלב הכי קריטי במשימת האבטחה שאליה נשלח ושעליו לבצע. כידוע, מעבר או שהייה של מושא האבטחה בתפר מוגדר בעולם האבטחה כשלב הרגיש והמסוכן ביותר ולכן הוחלט שב – 15 דקות האחרונות לפני הגעתו, המאבטח/ים יתעסקו אך ורק בפעולות לאיתור היריב הפוטנציאלי. אותו יריב שהחליט לנסות ולפגוע במושא האבטחה דווקא עכשיו ודווקא בתפר.
אני לא מכיר את המאבטח וכמובן שאין לי שום דבר נגדו, ועדיין אני חושב שבפעולותיו בשטח הוא שולח אותנו לעשות שיעורי בית כדי לענות על השאלה החשובה – האם אנחנו מלמדים את המאבטחים שלנו לקיים אבטחה שמתבססת על חשיבה על היריב בכל שלביה ועל פי מאפייני המשימה והשטח? האם אנחנו מבינים שמערך האבטחה שלנו קיים רק בגלל שהוחלט שישנם בחוץ יריבים עם כוונות לביצוע פעולות פגיעה במושא האבטחה שלנו?
מה ההסבר ל – 15 דקות האלה?
יריב שירצה לפגוע במושא האבטחה, במקרה הזה אישיות מסוים, יצטרך לשהות במקום ובמרחק שיאפשר לו לזהות אותו באופן וודאי ולאחר מכן יאפשר לו לבצע את דרך הפעולה הנבחרת שלו מבלי שמישהו מזהה אותו ו/או מפריע לו בתהליך.
על בסיס ניסיון מקצועי רב והגיוני, הבינו קובעי תורת העבודה שלא משנה היכן ישהה היריב מרגע הגעתו לשטח ומה הוא יעשה בזמן שיש לו, כדי להצליח לזהות את מושא האבטחה וכדי להצליח לפגוע בו הוא חייב להופיע בקרבת התפר מתוך הבנה שמשותפת לו ובאופן לא מפתיע גם למאבטח שזה המקום שמשלב את כל הנתונים לסיכוי הגדול ביותר להצלחה מבחינתו. ולכן, גם המאבטח וגם היריב חייבים להיות ממוקדים רק בייעוד המשימה שלשמה הם יצאו מהבית – היריב יתמקד בפעולות ביצוע הפגיעה והמאבטח יתמקד בפעולות לאיתור היריב ולביצוע פעולות מניעה וסיכול.
מאבטח אחד שמבצע הקדמת אבטחה למושא אבטחה, לא יכול לבצע במקביל פעולות הכוונת תנועה וגם פעולות לאיתור היריב.
צריך להיות ברור, שברוב המקרים פעולות לאיתור היריב בתפר הרבה יותר נכונות כמענה נגדו ובמיוחד שמדובר במאבטח אחד ללא כוחות עזר.

סרטון שממחיש את פעולת היריב בטווח ה – 15 דקות בתפר:

 

מאבטח שלא יתמקד בביצוע פעולות לאיתור היריב בתפר לא יצליח לזהות את היריב שעומד בגזרתו ולכן אבטחה אזרחית וממלכתית בשנת 2018, חייבת להתבסס על חשיבה על היריב וזאת על מנת להגדיל את הסיכוי לאיתורו בשטח לפני שיצליח להפתיע ולפעול ראשון, כי אז יתכן שפעולות המאבטח, עד כמה שתהיינה מהירות ונחושות, לא תספקנה למניעת פגיעה במושא האבטחה.

חובה עלינו לשלב בכל הכשרות האבטחה המקצועיות פרק מרכזי שעוסק בניתוח בראיית התוקף באופן כזה שכל מי שהופך להיות מאבטח יבין שבמהלך המשמרת הוא חייב לעסוק בעיקר בשאלה איפה היריב שלו יכול להיות וכיצד יתכן שיפעל בגזרתו כנגד מושא האבטחה שבאחריותו.

חובה על כל מנהל או מנב"ט לפעול להכשרתם המידית בנושא זה של כל מאבטחים שכבר עובדים בשטח וסביר להניח שמבחינתם עושים כל מה שביכולתם אבל לא באמת מצליחים להתמודד עם היריב ביעילות. מדובר במשימה לא פשוטה אבל הכרחית, משימה שדורשת הכנה יסודית ומקצועית שתהפוך לתכנית עבודה ליישום.

ידע כל מנהל או מנב"ט, ששליחת מאבטחים לביצוע משימות בשטח ללא הכשרה בנושא ראיית התוקף שווה לשליחת דחלילים וגרוע מכך לשימת מכשול לפני עיוור.

         זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" קודם כל על בסיס ראיית התוקף!!!

חשיבותו של מעגל ההרתעה במתקן

לאחר שראיתי וביקרתי בעשרות מתקנים מאובטחים ברמה משתנה, אני יכול לקבוע בצורה חד משמעית שברובם אין מעגל הרתעה כלפי היריב ובאלו שכבר יש אז הוא נראה מקרי לחלוטין ולא באמת משיג את מטרתו.
מי שמכיר ושמע אותי, כבר יודע את דעתי שאומרת שמערך אבטחה שמוצא את עצמו עומד מול היריב ונאלץ לפעול בכוח או בנשק, הינו מערך אבטחה בנקודת כישלון קשה שעכשיו נדרש למזעור נזקים. מערך האבטחה נכשל מכיוון שלא השכיל למנוע מהיריב להגיע לגזרת המתקן ולהתחיל לפעול למימוש תכניתו ומזימתו.
מדוע שמערך אבטחה ייכשל בשלב המניעה?
יכולות להיות לכך כמה וכמה סיבות שהעיקרית שבניהן עוסקת במעגל ההרתעה החיצוני והפנימי במתקן. מתקן ללא מעגל הרתעה מזמין אליו את היריב הפוטנציאלי מכיוון שזה האחרון לא מאותגר, לא מפחד ומרגיש שהיעד קל לחדירה ולפגיעה.
היריב לא מרגיש פחד מעבר לפחד הבסיסי ולכן אינו מראה סימנים מחשידים בהתנהגות.
כל תכנית אבטחה למתקן שתוכננה ונכתבה ללא חשיבה וניתוח בראיית התוקף, תהיה כנראה ללא מעגל הרתעה כלל או עם מעגל הרתעה לא מורגש ולא יעיל. כדי להבין באמת את חשיבותו של מעגל ההרתעה במתקן, חייבים לדעת קודם שהיריב הינו בנאדם שההבדל העיקרי בינו לבין רוב בני האדם הינו בכך שהוא החליט לבצע פעולה שמוגדרת כשלילית ולא חוקית וכזו שעומדת בניגוד לנורמות ההתנהגות החברתית.
העובדה הזו מהווה את היתרון הגדול ביותר של כל מערך אבטחה והיא זו שמעניקה לו את ההזדמנות לגרום ליריב להחליט לא לפעול כלל או להצליח ולזהות אותו לפני תחילת ביצוע פעולת הפגיעה, פלילית או פח"עית.
מעגל הרתעה מקצועי יצליח להרחיק מהמתקן את היריב המתחיל, זה שעדיין לא צבר מספיק ניסיון ואומץ לבצע פעולה שלילית. מעגל הרתעה מקצועי יצליח גם להרחיק מהמתקן חלק מסוים מהיריב המקצועי והמיומן, אותו יריב שמסוגל להתגבר בצורה טובה יותר עם תחושת פחד ולכן יראה סימנים מחשידים שקשים יותר לזיהוי.
הנחת העבודה המרכזית ביצירת מעגל הרתעה אומרת שאין אדם שבמצב של תחושת פחד ומתח לא יראה סימנים מחשידים בהתנהגות!!! מכאן שכל מה שיכלול מעגל ההרתעה, צריך לגרום ליריב הפוטנציאלי לתחושת פחד ומתח שיתורגמו לסימנים מחשידים בהתנהגות. ברגע שזה יקרה, חלק מהיריבים פשוט ילכו לחפש מקום אחר ואלה שבכל זאת יחליטו להישאר יראו סימנים מחשידים בהתנהגות גם אם ינסו להימנע מכך.

מעגל ההרתעה כולל כמה אלמנטים שכולם מכוונים ישירות ליריב:

  1. פרסום באתר אינטרנט – מתקן של ארגון שמפעיל אתר באינטרנט, צריך לפרסם בו את קיומו של מערך אבטחה 24/7 ואף לציין שהוא כולל מאבטחים ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים. בנוסף, מומלץ לתת כמה דוגמאות לתפיסת יריבים במתקן ולהענשתם בחומרה. כל זאת כדי להעביר ליריב מסר ברור וחד שיחשוב טוב טוב לפני שמחליט להגיע ולפגוע במתקן.
  2. תאורה היקפית – הצבת תאורה קבועה חיצונית היקפית למתקן ותאורה שנדלקת בזיהוי תנועה. תאורה נכונה וטובה תגרום ליריב תחושת אי נוחות ומחשבה שיתכן ורואים אותו.
  3. שלטי אזהרה – הצבת שלטי אזהרה שמציינים שהמתקן מאובטח 24/7 יכולים להיתפס בטעות כסתמיים אבל במציאות הם מצליחים לעלות אצל היריב את תחושת הפחד והמתח.
  4. תיעול רכבים והולכי רגל – יצירת תיעול רכבים והולכי רגל במסלול מתוכנן מראש שיביא אותם לחניה ו/או לכניסה הראשית למתקן בלבד תקשה על היריב להסתובב מסביב למתקן בניסיונו לחפש פתחים שאינם בשליטה ותחייב אותו לנסות להיכנס רק דרך הכניסה הראשית המאובטחת היטב. תיעול כזה ייצור אצל היריב תחושה שמערך האבטחה בשליטה טובה ושוב תגרום לו לעלייה בתחושה הפחד והמתח.
  5. מצלמות – הצבת מצלמות אמת ומצלמות דמה מחוץ למתקן יגרמו ליריב לחשוב שיתכן שמצלמים ורואים אותו בכל רגע נתון.
  6. רכב ביטחון – הצבת רכב ביטחון ייעודי או רכב אחר שמוסיפים לו סממנים של רכב ביטחון במקום בולט שנראה לעין.
  7. כוח אבטחה פיזי – הצבת מאבטחים ובודקים בגזרה החיצונית ובכניסה למתקן בדגש על מסלול כניסת רכבים ואנשים. שימת דגש על נראות המאבטחים והבודקים.
  8. מערך אבטחה אקטיבי – ביצוע סיורים חיצוניים לא שגרתיים וביצוע תשאול אנשים בסביבת המתקן.

מעגל הרתעה מצטיין גם באיזון החיובי בין העלות הנמוכה יחסית ליצירתו לבין הערך המוסף שהוא מייצר למערך האבטחה הכולל בהתמודדות שלו נגד היריב.

כל מנב"ט שיפעל ליישום המלצותיי ישפר את המענה נגד היריב בצורה משמעותית, ומי לא רוצה להגיע למצב כזה?

אני יכול לציין כאן שמספר מתקנים שקיבלו את המלצותיי בנושא ויישמו אותן באופן מלא זכו לשיפור בתחושת הביטחון ויעילות מערך האבטחה שלהם.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" קודם כל ביצירת מעגל הרתעה מקצועי ויעיל!!!

אלימות בבתי חולים – תחושה, מערך אבטחה ועובדים כמענה לאיום

תופעת אלימות כלפי אנשי הצוות הרפואי בבתי החולים בישראל הינה חד משמעית ולכן לא ניתן ואסור להתעלם ממנה. האלימות בבתי החולים, המכוונת מצד האזרחים המגיעים אליהם כלפי צוות העובדים, נובעת מהחיבור בין האזרח שדורש ומצפה לקבל טיפול מהיר, מסור ויעיל לבין עובד בית החולים שהוכשר לכך וזה תפקידו המקצועי, זו עבודתו.

בבתי החולים בישראל, כמו גם במקומות אחרים, לא באמת מבינים לעומק את החשיבות בביצוע ניתוח מקצועי של מאפייני הארגון על מנת לאתר את הפערים וצווארי הבקבוק שיתכן והם אלה הגורמים לתהליך הטיפול באזרח לא לזרום בצורה חלקה ונוחה ומייצרים תוצאה הפוכה שיכולה להסתיים באלימות ברמות שונות.

בית חולים הינו ארגון שמשלב בברור בין תרבות ארגונית לאבטחה, בעיקר בגלל גודלו, ייעודו, התנהלותו הייחודית ומיקומו המרכזי של הרגש האנושי בתהליך.

חבר טוב שלי סיפר לי בשבוע שעבר שהוא ליווה את אמו לקבלת טיפול רפואי באחד מבתי החולים הגדולים והידועים בישראל. טיפול שנדרש בעקבות כאבים חזקים ברגל. החבר ואמו עברו את כל התהליך הנדרש שכלל קליטה, המתנה, בדיקה, אבחון, טיפול ואשפוז או שחרור. כשיצא מבית החולים התקשר אליי כדי לשתף אותי בחוויה הלא נעימה שעבר עם אמו שאותה סיים בתחושת מועקה, עצבים גבוהים ואכזבה קשה. אכזבה מהתהליך הארוך והמסורבל, אכזבה מההתעלמות המופגנת של הצוות הרפואי כלפי האזרח, אכזבה מכך שברגעים שכבר מגיע איש צוות הוא מפגין יחס קר כלפי המטופל ומשאיר אותו בתחושת חוסר אונים. חברי סיים באמירה ברורה, שציינה מבחינתו, שבמידה וקרוב משפחתו לא היה עובד בבית החולים סביר להניח שהיה מאבד את עשתונותיו עד כדי שימוש באלימות מילולית ואף פיזית. עכשיו, אמר חברי, אני מבין מדוע אזרחים רבים מגיבים באלימות כלפי צוות העובדים בבית החולים. אני לא מצדיק זאת אבל בהחלט מבין.

אני מעריך שברוב בתי החולים בישראל כן מנסים להתמודד ברצינות עם תופעת האלימות ומשקיעים מאמצים רבים על מנת למצוא פתרונות נכונים ויעילים כנגד, ולמרות זאת נראה שמספר אירועי האלימות לא קטן ואף יתכן וגדל משנה לשנה מה שמעיד שכנראה תהליך החשיבה אינו מתאים למאפייני ההתנהלות בבית החולים ולהתנהלות והתנהגות האזרח הישראלי.

בסיום שנת 2017 ורגע לפני המעבר לשנת 1018, פורסמו נתונים לסיכום שנתי שקובצו מתשובות שענו אזרחים לשאלות כחלק מסקר.

שימו לב עד כמה מאפייני האזרח הישראלי קשור למאפייני ארגון כמו בית חולים:

חוסר סבלנות במקום הראשון:

להידחף בתורים במקום הראשון:

מה מחפש האזרח לקבל ולתת? חום ואכפתיות:

אני חושב שהחוויה שעבר חברי הטוב עם אמו ונתוני הסיכום שעלו בסקר, מעידים עד כמה נכונה הנחת העבודה, בארגון כמו בית חולים שנותן שירות רפואי לאזרח, שקיים קשר הדוק בין תהליכי העבודה כמענה מצד העובדים ומערך האבטחה לבין תופעת האלימות כאיום שכיח.

אם אזרח שמגיע לבית חולים על מנת לקבל טיפול רפואי, שבדרך כלל נובע מבעיה רפואית שלילית שנפלה עליו, מתעצבן עד כדי הפעלת אלימות מילולית ו/או פיזית כלפי מי מצוות העובדים שמטפל בו, סביר להניח שלרוב הבעיה נמצאת בתהליך הטיפול ולא אצלו. על מקבלי ההחלטות בבתי החולים להבין שרוב האזרחים שמגיעים לארגון שלהם, נמצאים במצב רגיש ברמות שונות, ציפיות לקבלת יחס חם, קצת אכפתיות, טיפול מסייע ומטיב מצב ותחושה כללית של קבלת תמורה הולמת למה שנתנו ונותנים למדינה. זה נכון לגבי המטופל עצמו, לקרובי משפחתו ומלווים שלו. כל דבר אשר יקרה בתהליך הטיפול ולא יתאים לרמת הציפיות של האזרח המטופל יכול לגרום בקלות לעצבים ולתגובה אלימה כזו או אחרת.

התהליך לבחירת ובניית המענה כנגד אלימות חייב להתבסס על מאפייני האזרחים המגיעים לבית החולים ובפרט אלה המגיעים לקבלת טיפול ועל מאפייני הארגון והמתקן שבו הוא ממוקם. רוב בתי החולים בישראל מתפרסים על שטח גדול יחסית שכולל מספר מבנים רב בגדלים שונים, חניות ושטחים ציבוריים, מה שמקשה על השליטה על השוהים בתוכו לאורך כל שעות הפעילות. בית חולים פועל 24/7, מה שלא מאפשר הפסקות ומנוחות לצוות העובדים ולמערך האבטחה.

המטרה בחיפוש אחר המענה המתאים כנגד אלימות, הינה לנסות ולמנוע לגמרי התפרצות אלימה כלשהי מצד אזרח או לפחות להקטין את נפח התופעה.

אני חושב שעל מנת להצליח להשיג את המטרה, צריך להתחיל בביצוע פעולות ליצירת אווירה חיובית בתוך בית החולים ובמיוחד במחלקות הרגישות ואלה שיש בהן עומס. יש לשלב פריטים שנתפסים בעיני האדם כחיוביים ושמחים, לדאוג לתאורה נכונה, לריחות נעימים ולניקיון וסדר בשטחים הציבוריים ובחדרי האשפוז והטיפול.

יש לדאוג שאזורי ההמתנה יהיו נוחים, מתאימים לכמות האנשים שמגיעים אליהם, עם שירותים צמודים ונקיים ומכירת מוצרי מזון מהירים ושתייה.

בניגוד לארגונים אחרים, בבית חולים יש לעובדים משקל גדול מאוד במתן מענה כנגד אלימות ולכן יש לדאוג שכל אנשי הצוות אשר מוצבים לתפקידים נותני שירות בתהליך, מרגע כניסת האזרח לשטח בית החולים דרך כניסתו בדלת, קבלת השירות בדלפק, באזור ההמתנה, האבחון, הטיפול וכו' יהיו בעלי סבלנות, סובלנות, חייכניים עד כמה שניתן, בעלי גישה מלטפת ומרגיעה ויכולת נתינה מכסימלית לאחר וזאת למרות הקשיים הגדולים ולעיתים הלא אנושיים הקיימים בתפקידים בבית חולים.

בהמשך לחשיבות התנהגות העובדים, למאבטחים בבית חולים ישנה משימה שעיקרה מתן תגובה בהתפתח אירוע אלימות מכיוון שבדרך כלל אינם נמצאים בחיכוך שירותי עם האזרחים ולכן גם במקרה זה על מערך האבטחה להתאים למאפייני הארגון, המתקן והמגיעים אליו. אציין שוב, שלדעתי, איום האלימות נמצא בראש רשימת האיומים הרלוונטיים לבית חולים מכיוון שהסבירות שיתממש גבוהה יותר מהסיכוי שאיום אחר יתממש. אפיון תפקיד מאבטח בבית חולים חייב לכלול תכונות המתאימות להתמודדות עם מאפייני בית החולים. בעקבות זאת, לא הייתי ממהר לחמש את כל המאבטחים העובדים במשמרת אחת ולעומת זאת הייתי משקיע במתן כלים המתאימים להתמודדות מול תופעת האלימות השכיחה. מאבטח בבית חולים חייב ללמוד על התנהגות אדם אשר מגיע לקבלת שירות ומתאכזב ממנו ועל הדרכים האפשריות להרגעתו וכיצד ניתן להימנע מהחמרת מצב ועד יכולת לתגובה בכוח סביר כולל יכולת השתלטות והוצאה מתחומי בית החולים. כמו כן ישנה חשיבות רבה לתפקיד אחמ"ש בגלל הרגישות המאפיינת את בתי החולים ובגלל המורכבות באירועים החריגים המאפיינים המתרחשים בשטחם. על האחמ"ש להיות בעל יכולת להתמודדות עם מצבים אפורים ובעיקר בעל יכולת לניהול אירוע שמעורבים בו רגשות, עצבים ואלימות מצד אזרח אחד או יותר.

מי שרוצה להצליח למנוע ולהתמודד בצורה טובה ויעילה מול האיומים הרלוונטיים בבית חולים ובראשם איום האלימות, יהיה חייב להתחיל בהבנה שמושא האבטחה שבאחריותו ייחודי במאפייני המקום וההתנהלות ועל בסיסה ייגש ראשית לאפיון תהליך הטיפול באזרח על כל התחנות שבו, ימשיך לאפיון השטחים והמבנים שבהם שוהה האזרח, יתקדם להכשרת העובדים בראיית מניעת יצירת הכעסים והעצבים אצל האזרח ולבסוף הקמת מערך אבטחה שיידע לתת את המענה התגובתי בהתפתח אירוע ועד להרגעתו והפסקתו תוך שאיפה להרגעת האלימות ולהפסקתה.

אני בטוח שכל העוסקים בסוגיה זו בבתי החולים וכל מביני העניין מודעים לכך שמדובר במשימה קשה ומורכבת אבל אפשרית בהחלט.

 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בשילוב בין תחושה, העובדים והמאבטחים

התאמת ההכשרות והאימונים למציאות בשטח

פרסמתי השבוע בדף הפייסבוק שלי את הסרטון הבא:

סרטון שצולם על ידי אזרח שבו ניתן לראות אזרח אחר (נראה נער) אחד שוכב על שוטר ואוחז בו ושוטר נוסף שוכב על האזרח ומנסה לשחרר את האחיזה שלו בעיקר על ידי שליחת אגרופים לראשו.

כתבתי בצמוד לסרטון שניתן לראות ולהבין שגם בחו"ל כוחות ביטחון לא יודעים איך להשתלט על אזרח אחד בלבד.

הסרטון קיבל תגובות רבות יחסית ושונות, כולל תגובות מאנשי מקצוע ומדריכים בעולם האבטחה בישראל. חלק טענו שלא ניתן לשפוט מהמקלדת את הכוחות בשטח ולכן זו לא חכמה גדולה כי הם אלה שמתמודדים עם האירועים בשטח ולעיתים מדובר באירועים בעלי מאפיינים שמקשים על ביצוע פעולות הגם שנראה שמדובר בפעולות פשוטות. עוד נטען, שאי אפשר לבוא לשוטרים בטענות כי יתכן שישנם עוד משתנים בשטח שלא נראים בסרטון ושמשפיעים על יכולת התגובה שלהם.

זו כמובן זכותו של כל אחד לכתוב את דעתו בכל נושא ועם זאת חלק מהתגובות הזכירו לי את חשיבות התאמת ההכשרות והאימונים למציאות בשטח. מה הייעוד המרכזי של הכשרה ואימון אם לא ללמד את החניך איך עליו לפעול בשטח עם כל מאפייני המציאות שבו, הקלים והקשים ביותר.

המציאות:

המציאות בשטח היא זו שתקבע את תכני ההכשרה והאימון שיועברו לחניך הביטחוני והמציאות הזו כל הזמן משתנה ובקצב מהיר ומאתגר. מדריך שלא יהיה מחובר ולא יכיר את המציאות ילמד את החניכים שלו תכנים לא רלוונטיים בעליל וישלח אותם לא מוכנים להתמודדות עם אירועים בשטח. מציאות 2017 שולחת את כוחות הביטחון, שוטרים, חיילים ומאבטחים, לפעול בשטחים שרובם מרושתים במצלמות כחלק מערים חכמות או כחלק מאמצעי אבטחה הקיימים במתקנים ובעסקים רבים. שולח אותם לפעול בסביבה מאוכלסת באזרחים שמזמן כבר הבינו שמכשיר הפלאפון שבידם מאפשר להם לתעד בזמן אמת כל דבר שהם רואים, כולל פעולות של כוחות הביטחון ולפרסם את הסרטון ברשתות החברתיות בלחיצה אחת שאין עליה סינון או צנזורה. סרטונים שמציגים את המתרחש בשטח ללא שינויים, ללא תוספות וללא עריכה מגמתית. כל האמת בפנים. זו המציאות. מציאות 2017 עבור כוחות הביטחון השונים הופכת את העבודה בשטח לאתגר גם בגלל החשיפה וגם בגלל העובדה שהאזרחים ברוב המדינות מרגישים שמותר להם יותר, שהם מבינים יותר, שהם מודעים יותר לזכויות שלהם ולכן הם כבר פחות חוששים להתעמת עם שוטר, חייל או מאבטח. בחלק מהאירועים האזרחים מקשים על כוחות הביטחון. האזרח בסרטון לא משחרר את האחיזה שלו למרות שחוטף אגרופים עוצמתיים לראש.

משמעות הפער בין החומר הנלמד למציאות בשטח:

כוחות ביטחון אשר למדו חומר מקצועי שאינו רלוונטי למתרחש בשטח, במקרה הטוב לא יוכלו להתמודד עם אירועים, ובמקרה הרע, ינסו להתמודד עם אירועים עם הידע הלא נכון שלמדו ויגרמו לתוצאות רעות שלעיתים יכולות להיות גם פציעות ומוות מיותרים. לשלוח שוטר, חייל או מאבטח עם ידע לא מעודכן זה פשוט לשים מכשול בפני עיוור ובראייה ארוכת טווח זה לגרום נזק תדמיתי לארגוני הביטחון. הסרטונים הרבים שמופצים ברשתות החברתיות, כמו הסרטון המדובר, מציגים את כוחות הביטחון בצורה שלילית ואף מגוחכת ואף מורידים את מפלס האמונה בהם מצד האזרחים.

מדובר בפער שלדעתי נחשב לחוסר אחריות מצד מנהלים ומדריכים כאחד ולו רק בגלל שאזרחים יכולים לצאת מאירוע רע מאוד רק בגלל שהכוח שפעל מולם או נגדם פשוט לא ידע מה לעשות ובעצם הפך אותם שלא ידיעתם לשפני ניסוי.

איך ניתן ללמוד מהי המציאות בשטח:

כל מנהל וכל מדריך חייבים להכיר את המציאות בשטח כתנאי להכנת תכני הלימוד התיאורטי והמעשי שמועברים לעובדים שתחת אחריותם. ישנן מספר דרכים פשוטות ללמידת המציאות בשטח:

  1. יציאה לשטח עם הכוחות הפועלים בו. הצטרפות לפעילויות השונות בימים ובזמנים משתנים ולכמה שיותר עובדים הפועלים לבד או בצוותים.
  2. צפייה בכמה שיותר סרטונים המתעדים אירועים הקשורים לתחום הביטחוני בו עוסק הארגון. אירועים שהתרחשו ותועדו בישראל וכאלה שהתרחשו מחוץ לישראל.
  3. לשמוע ולהקשיב לעובדים הפועלים בשטח בדרך של שיחות אישיות או שיחות קבוצתיות.

סרטון אירוע ככלי לימודי:

גם המציאות בעולם ההדרכה משתנה וכיום יותר ויותר גופים מחפשים הדרכות המבוססות בעיקר על הצגת אירועים מהשטח שלרוב מובאים בצורת סרטונים מתוך הבנה שסרטון מאפשר לראות ולהכיר מצבים אמיתיים ולא דמיוניים והוא עצמו יכול להפוך למרכז ההדרכה או לסייע ביצירת הדמיית תרחיש עם החניכים עצמם. הסרטונים מביאים את המציאות מהשטח לכיתה או למתקן האימונים.

אם ניקח את הסרטון המדובר כדוגמא למה ניתן ללמוד וללמד ממנו, ברור שנגיע לשיעור בעל תוכן עדכני, מלמד ומעניין הרבה יותר מסתם מצגת עמוסה בפרטים כתובים. כשמדובר בסרטונים מאירועים שהתרחשו בחו"ל, לדעתי אין משמעות ואין צורך להתעכב בנושא ההבדל בחוק או בסמכויות. צריך לקחת את המוצג בסרטון ולדבר ולנתח אותו בהתאם לחוק ולסמכויות בישראל. שימוש בסרטון בהדרכה הופך אותה לסוג של סיעור מוחות עם החניכים ומעניק להם במה נוחה להביע את דעתם.

שילוב של לימוד בכיתה לבין לימוד בשטח האמת:

כמדריך, אני מאמין בהדרכה המשלבת חומר המועבר בכיתה וחומר המועבר במתקן האמת בו פועלים החניכים. בכיתה מומלץ להעביר את החומר העיוני התורתי בשילוב סרטונים ותמונות להמחשה ובמתקן מומלץ להעביר את החומר המעשי, את התרגול. תרגול במתקן האמת הינו בעל ערך מוסף גבוה בהרבה מהעברתו בכיתה או באולם סטריליים שאינם דומים כלל למציאות בשטח.

פתיחות מקצועית לגישות ולשיטות שונות:

המשימה באבטחה אחת היא וברורה מאוד – למנוע ולסכל כל פגיעה במושא האבטחה. המשמעות מכך שעל כוחות הביטחון הפועלים בשטח, להיות בעלי יכולת התמודדות עם מירב האירועים שיכולים להופיע מולם במשמרת. עליהם לדעת לזהות, לסווג נכון ולבחור את הפעולות המתאימות לצורך נטרול האיום בנחישות ובמינימום נזק ו/או החמרת מצב. לשמחתנו הרבה, קיימות גישות רבות ושונות ובעיקר בהמלצות להתמודד עם מצבים המוגדרים כמצבים אפורים, מצבים שאינם לחימה נטו, מצבים שמחייבים את הכוחות בשטח להפעיל את הראש, לחשוב נכון, להיות שקולים ולצאת מהאירוע בצורה הטובה ביותר. רוב המצבים האפורים דורשים יכולת בתקשורת בינאישית וביכולת שימוש בכוח שביר ומעלה שקשור לתחום הקרב מגע ולאומנויות לחימה שונות ומגוונות.

לדעתי האישית, מנהלים ומדריכים חייבים להיות פתוחים לכמה שיותר גישות ושיטות מתוך הבנתם שמומלץ לשלוח את העובדים לשטח עם מגוון רחב עד כמה שניתן והגיוני של כלים לביצוע. כוח ביטחון שיישלח לעבודה בשטח רק עם קרב מגע כמו שאני למדתי, ישתמש בו בכל מצב שאליו ייקלע כי זה מה שהוא מכיר ויודע. אבל מה קורה כשהקרב מגע אינו מתאים לסיטואציה?

חשיבות האימונים המעשיים:

כל מי שמעסיק עובדים ובעיקר עובדים בכוחות הביטחון, חייב להבין שעליו לנתב את רוב התקציב שעומד לרשותו לאימונים מעשיים. רק אימונים מעשיים יכולים להטמיע בצורה יעילה את החומר המקצועי בעובדים כך שיצליחו לזכור אותו וליישם אותו בשטח. ברור שטכניקה שנלמדת פעם אחת לא תצליח לעשות את העבודה בשטח ואף יכולה לבלבל את העובד. אם אין יכולת לשלב טכניקה חדשה בתכנית ההדרכות השנתית או הרב שנתית, עדיף שלא ללמד אותה כלל.

בהקשר לסרטון ולחלק מהתגובות שנכתבו בהמשכו, ברצוני להוסיף הערה בנימה אישית:

במדינתנו הקטנה ישנם הרבה מאוד יועצים ומדריכים בתחום הביטחון וטוב שכך. אני מאמין שכל מדריך באשר הוא, רוצה באמת ובתמים להעביר את הידע המקצועי שלו לחניכים הרבים שעוברים תחת ידיו וזה מתוך רצון שייצאו לשטח הכי טובים שאפשר. הגיוני שכל מדריך יאמין בעיקר בשיטה שהוא למד בעצמו ועכשיו מלמד אחרים, אבל אני חושב שגדולתו של מדריך הינה ביכולת שלו לתת מקום מקצועי ולהכיל גם שיטות אחרות ודעות אחרות – כפי שנאמר, "מכל מלמדיי השכלתי".

אני מעיד על עצמי בלבד שכאשר אני מפרסם סרטון או כתבה, כל מטרתי הינה למידה נטו תוך שימוש בכלים העומדים לרשותי וכיום האינטרנט והרשתות החברתיות תופסים מקום מרכזי וחשוב. אתם בטח מבינים שברוב הסרטונים המתועדים והמופצים, כוחות הביטחון לא נראים טוב ולכן ניתן לחשוב בקלות או לתרגם דברים שנכתבים כאילו נכתבו כדי לפגוע או להקטין אותם. אני חושב שהחוזק המקצועי מושתת גם על היכולת להתמודד עם המציאות כפי שהיא, גם כאשר היא קשה לצפייה ונראית רע מאוד. אין דרך אחרת ללמוד כדי להיות טובים יותר.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס הכשרות ואימונים המותאמים למציאות בשטח

אירוע הירי ממלון בלאס וגאס – אבטחת בתי מלון בישראל

אירוע הירי שהתרחש השבוע בעיר ההימורים התוססת לאס ווגאס, בוצע על ידי סטיבן פאדוק, אזרח אמריקאי ששכר חדר בקומה ה – 32 במלון מנדליי ביי והפך אותו לחדר מלחמה מתוכנן ומתוזמן היטב במקביל לפסטיבל מוזיקה בהשתתפות אלפי אנשים ששימש לו הזדמנות להוציא תסכול אישי בדרך של רצח המוני הגדול ביותר שהתרחש בארצות הברית על ידי אזרח המדינה.

הרוצח האכזרי ירה במשך 9-11 דקות והצליח להרוג 59 אזרחים תמימים ולפצוע יותר מ – 500, חלקם פצועים קשה מאוד.

פרטי האירוע אשר מתפרסמים, יוצרים תמונה קשה ומדאיגה בכל הקשור לאבטחת אירוע המוני ולאבטחת בתי מלון.

בהקשר לאבטחה האזרחית בישראל, אני חושב שהאירוע הנ"ל חייב להוות דגל אדום וגדול לממשלת ישראל, לחטיבת האבטחה במשטרת ישראל ולכל אותם בעלי בתי מלון הממנים בהם מנכ"לים ומנב"טים. זה הזמן לעצור ולעשות חושבים מחדש בכל הקשור לאבטחת אירועים המוניים ובעיקר בכל הקשור לאבטחת בתי מלון.

כדי להבין למה אני חושב כך מומלץ לצפות בסרטוני האירוע מלאס וגאס:

בתי מלון בישראל מאובטחים על פי הנחיות חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שקובעה את רמת האבטחה הנדרשת בהתאם למספר החדרים הקיימים במלון ולאחוזי התפוסה בו. כמי שבמסגרת עבודתו מסתובב לא מעט בבתי מלון, אני מרשה לעצמי לקבוע שרמת האבטחה ברוב בתי המלון בישראל אינה נותנת מענה לאיומים שנקבעו על ידי המשטרה כגוף מנחה ובטח שאינה יכולה להתמודד עם אירועים הדומים לאירוע הירי בלאס וגאס.

ושוב, כדי להבין מדוע, מומלץ לצפות בסרטון הבא אשר מציג את החדר של הרוצח המתועב:

לא צריך להיות איש אבטחה כדי להבין שהרוצח תכנן את הפעולה מראש, שכר את החדר מספיק זמן לפני הביצוע כדי להספיק להכניס אליו את כל כלי הנשק, למתקן אותו במצלמות ולארגן אותו לרגע האמת, 9-11 דקות של ירי קטלני שהורג ופוצע אזרחים חפים מפשע. הסרטון העלה אצלי מספר שאלות אשר קשורות ישירות לאבטחת בית המלון בהקשר של האבטחה בישראל:

מה רמת השליטה של המנב"ט ברשימת האזרחים ששוכרים חדרים במלון, ועד כמה היא מאפשרת לו לזהות סימנים מחשידים?

האם המלון מרושת במצלמות המאפשרות שליטה על שטחים ציבוריים במלון והאם המוקד במלון אכן יודע ומסוגל להפיק מהן מידע בזמן אמת?

האם המאבטחים והעובדים במלון מוכשרים לזיהוי סימנים מחשידים בחדר או בסביבתו הקרובה?

האם השליטה בפתחי המלון, כולל אלה המחוברים לחניונים תת קרקעיים, מתעלת את האורחים של המלון לציר כניסה או יציאה המאפשר לאבטחה לזהות סימנים מחשידים באדם ו/או בכבודתו?

האם כוח האבטחה במלון מוכשר כדי לתת מענה ראשוני לכל איום המוגדר בפק"מ המלון?

האם למנכ"ל, למנב"ט, לעובדים ולכוח האבטחה יש שליטה מכסימלית על כל מה שמתרחש בתחום בית המלון?

בית מלון הינו מתקן פרטי אשר מציע שירות לינה ובילוי מחוץ לבית של האזרח ומאפשר לו לשכור חדר לתקופה מסוימת תמורת תשלום כמובן ובמסגרת זו להשתמש במתקני המלון השונים. בסעיף המשימה בפק"מ המלון כתוב שאבטחת המלון נעשית על מנת למנוע ולסכל כל פגיעה בשוהים בו, עובדים ואורחים……………………………………………………………

האם במציאות, אזרח אשר שוכר חדר בבית מלון בישראל יכול להיות בטוח שמאבטחים אותו מפני האיומים שהוגדרו? האם הוא יכול להיות בטוח שבעלי התפקידים השונים במלון אכן יודעים מה מתרחש בו? האם הוא יכול להיות בטוח שיסיים את שהייתו במלון ללא פגע או חס וחלילה מוות?

רוב האזרחים המגיעים לבית מלון הינם תמימים לחלוטין ומגיעים למטרת מנוחה ובילוי אבל ישנם כאלה אשר מנצלים את הפלטפורמה של בית המלון כדי לבצע פעולות פליליות ו/או פעולות פח"ע ולו רק בגלל שהם מרגישים בו בנוח ובתחושה שאין פיקוח.

אני זוכר שבתחילת דרכי כמאבטח בשב"כ, בשנת 91, נשלחתי לשלושה חודשים לבייס מוסקבה ברוסיה. ישנתי במלון ספוטניק שבו בכל קומה ישבה 24/7 דודה זקנה אשר כל תפקידה היה לראות ולתעד כל מה שקורה בקומה, מי נכנס, מי יצא, מה עשה, עם מי דיבר וכו'. שום דבר לא היה יכול להעלם מעיניה או מאוזניה. שליטה. מאה אחוז שליטה.

בהתייחס לאבטחת מלון בישראל, אני חושב שחייבים להגיע לשליטה מקסימלית בכל מה שקורה בתחומי המלון ובטח אירוע במאפייני האירוע שהתרחש בלאס וגאס.

שליטה כזו מושגת בשילוב של כוח אדם מוכשר ומיומן עם טכנולוגיה אשר יוצרים הרתעה מוכחת ויכולת זיהוי ותגובה מהירים ונחושים וכל זאת מבלי לפגוע בייעוד בית המלון כעסק כלכלי. בבתי המלון בישראל קיימת אבטחה בהתאם להנחיית משטרת ישראל אבל הרמה שלה בפועל אינה גבוהה ואינה עומדת בקנה אחד עם הדרישות הכתובות.

כל אורח בכל בית מלון חייב לראות ולהרגיש את האבטחה הקיימת בו וחייב להבין שרואים אותו 24/7 בשטחים הציבוריים. 

התייחסות נכונה ורצינית של מנכ"ל ומנב"ט המלון לתחום האבטחה תביא להבנה שאבטחה, למרות שנחשבת להוצאה בלבד, הינה חלק בלתי נפרד מהשגת היעדים של המלון כעסק כלכלי ותגרום לגיוס כוח אדם איכותי יותר לתפקידי האבטחה.

האירוע הנ"ל, מדגיש את חשיבותו של המוקד בבית המלון כמקום ששולט על השטחים הציבוריים בעזרת מצלמות גלויות וסמויות והמסוגל לזהות התנהגות חריגה של אורח ואף עובד במלון. כיום, המצלמות והמוקד האקטיבי מחליפים את הדודה ברוסיה שישבה במלון ברוסיה בשנות ה – 90.

לדעתי, הגיע הזמן שהתאחדות בתי המלון בישראל בשיתוף משטרת ישראל יקבעו בנוסף לרמת איכות השירות של בית המלון את רמת האבטחה שבו כדי שהאזרח התמים יוכל לדעת ולהחליט האם מתאים לו לשהות בבית מלון ברמת האבטחה המופעלת בו. אולי דירוג כזה ידרבן את המנכ"ל והמנב"ט להתייחסות רצינית יותר לאבטחה.

החכמה באבטחה ובכלל היא גם לדעת ללמוד מאירועים שהתרחשו מחוץ לישראל על מנת לבדוק האם יש צורך בביצוע שינויים במצב הקיים. אני חושב שהאירוע מלאס וגאס הוא אירוע כזה שיש מה ללמוד ממנו כדי לשפר את רמת האבטחה בבתי המלון בישראל.

סרטון הכולל תיעוד ממצלמות האבטחה במלון שמסביר את כל תהליך ההתארגנות של הרוצח:

זכרו "שאבטחה צריך לקיים" ביצירת שליטה מלאה על מה שקורה בתחום האחריות

אגרת למאבטח/ת – שנה טובה ומוצלחת – אבטחה טובה ומוצלחת

בפרוס השנה החדשה ולקראת סיום איחולי שנה טובה ומוצלחת, אני מוצא לנכון לכתוב אגרת זו לכל אחד/ת אשר החליט/ה לעבוד כמאבטח/ת בישראל ללא הבדלי גיל, הכשרה, ארגון מעסיק ומקום עבודה.

הכתבה הראשונה שכתבתי בבלוג המקצועי שלי, עסקה בשמו "אבטחה צריך לקיים" בה ציינתי מהן הסיבות המקצועיות שבגינן צריך לקיים את האבטחה בישראל. יצרתי ופרסמתי את הבלוג זמן קצר לאחר שסיימתי את תפקידי במערך האבטחה הממלכתי ומיד אחרי שהתחלתי לעבוד בייעוץ והדרכה בעיקר במערך האבטחה האזרחי שאותו כמעט ולא הכרתי. בכל הדרכה, שהיוותה גם מפגש עם עשרות מאבטחים/ות ומנב"טים/ות, נחשפתי ולמדתי עוד ועוד על מאפייני האבטחה האזרחית בישראל, מה שברור שהשפיע על נושאי הכתיבה שלי בבלוג ובעיקר על חיזוק ההבנה של משמעות השם שבחרתי עבורו:

"אבטחה צריך לקיים".

השלב הזה, שבו הבנתי טוב יותר את מאפייני האבטחה האזרחית בישראל, הביא אותי להחלטה לפתוח כל הדרכה שהעברתי בכחצי שעה של מבוא לאבטחה וזה על מנת שהחניכים/ות יוכלו להכיר אותי ואת דעתי המקצועית על האבטחה וכדי לאפשר לי להבין מה רמת הידע שלהם לפני שאני צולל לתוכן המקצועי של ההדרכה.

אגרת למאבטח/ת – מבוא לאבטחה – "אבטחה צריך לקיים":

(הערה לקוראים: למרות שאני כותב, אנסה לתאר את דבריי בדיוק כפי שאני מעביר אותם במציאות)

לפני שנתחיל לדבר ולתאר את מקצוע האבטחה שאתם עובדים בו, ברצוני לבצע תיאום ציפיות קצר למבוא לאבטחה ולהמשך ההדרכה. אחרי שסיימנו סבב היכרות שבו כל אחד ציין את שמו, באיזה בית ספר עבר את קורס האבטחה וכמה זמן הוא עובד באבטחה ואיפה, אני שמח שהקבוצה כוללת מאבטחים/ות חדשים/ות יחסית וותיקים יותר שהספיקו לעבוד ביותר ממקום אחד וכבר הספיקו לצבור ניסיון.

התפקיד שלי היום, בזמן שיש לנו ובנושא ההדרכה, זה להעביר לכם כמה שיותר ידע מקצועי ולהפוך אותו למובן וקל למימוש. אני יעשה זאת בכמה דרכים שונות, כולל פניה אישית לכל אחד מכם בשאלות מקצועיות שאתם אמורים לדעת את התשובות עליהן. יתכן שתרגישו לא נעים או בלחץ מהסיטואציה אבל קחו בבקשה בחשבון שהכל מתוכנן ושאין בכוונתי להעליב או להקטין או להוכיח פה מישהו אלה באמת לנסות להזיז אתכם מאזור הנוחות כדי להעלות לכם את המודעות למקצוע ולמשימה ולצרוב אותה כמה שיותר כדי שתיקחו מפה משהו שיהיה אתכם בהמשך עבודתכם כמאבטחים.

כפי שציינתי, הידע המקצועי והניסיון שלי באבטחה נצברו בשירות של 20 שנה ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ בהם התחלתי כמאבטח מן המניין, שלוש שנים לפני רצח רבין, וסיימתי כראש ענף. בכל 20 שנות עבודתי לעולם לא מצאתי את עצמי מתמודד עם יריב אמיתי או עם מטען אמיתי, זה אומר שאפילו בפעם היחידה שבה היחידה שלי מצאה את עצמה מול יריב אחד עם אקדח אחד, באותו ערב בעצרת בכיכר רבין, לא הייתי. נשלחתי למשימת אבטחה בחו"ל. החברים שלי היו. כולם יודעים על איזה אירוע אני מדבר? (הערה: חלק קטן מאוד בקבוצה מודע ומכיר את אירוע רצח רבין). נכון, רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שהתבצע על ידי יגאל עמיר, יהודי צבר, שהצליח בקור רוח לעמוד 40 דקות שלמות ליד רכב ראש הממשלה שבסופן ירה בו עם אקדחו שלושה כדורים, שניים קטלניים שפגעו בגבו של ראש הממשלה ואחד שפגע במאבטח הצמוד. המשמעות מהאירוע, שבפעם היחידה שבה ידענו שיש מולנו יריב אמיתי, בשר ודם, שהגיע על מנת לבצע ירי באישיות שלנו, נכשלנו, נכשלנו במניעה ובסיכול ולכן רגע אחרי שהכדורים נורו, זה כבר לא היה משנה כמה מהר הגיב אחד המאבטחים שהצליח לזהות את המתנקש ולהפילו לרצפה. זה לא משנה כי באבטחה המחיר הכבד ביותר לכישלון הוא מוות של אדם אחד או יותר ונכון להיום, לא ניתן להחזיר אף אחד מעולם המתים. אז בשבילי מדובר באירוע מכונן במיוחד אבל בעולם האבטחה בישראל ישנם עוד אירועים רבים אחרים שבהם היריב הצליח לפעול למרות האבטחה סביבו ולידו.

כמאבטחים, אתם חייבים לנשום ולחיות אבטחה ולו רק כדי להכיר וללמוד מאירועי עבר איך אפשר להיות טובים יותר.

אז מי שעדיין לא הבין, אבטחה זה מקצוע, מקצוע מחייב, מקצוע שלא מאפשר לעובד בו מנוחה ובעיקר במהלך משמרת, מקצוע שמחייב את המאבטח להיות יותר טוב מהיריב כי אם לא, התוצאה יכולה להיות קשה, מאוד קשה, כזו שתלווה אותך כל החיים. תאמינו לי, אני מכיר את המאבטחים שעבדו ברצח רבין ולמרות שנמצאו לא אשמים, האירוע ותוצאותיו מלווה אותם כל יום וכל דקה מאז ועד היום וכנראה שעד סוף חייהם.

בואו נראה מה מצבכם המקצועי:

(הערה: אני פונה לאחד המאבטחים)

אתה בעמדה וזה מה שאתה רואה במרחק של כ – 20 מטר ממך, מה אתה עושה?

קדימה. זה מה שאתה רואה מולך. מה אתה עושה? יש לך 3-5 שניות להבין ולהחליט. יורה או לא יורה? ספירה לאחור מ – 5 ועד 0.

(הערה: רוב המאבטחים לא מבינים בכלל את הסיטואציה ופשוט מסתכלים על התמונה ולא עונים. חלק מתחילים לזרוק בליל של מושגים לאוויר. בודדים מתחילים לדבר במושגים של אמצעי, כוונה ומידיות הסכנה).

מי שמהסס ולא עונה ופועל במסגרת ה – 5 שניות יוצא מהסיטואציה ואני פונה לחניך אחר.

אוקיי, בוא ננסה ביחד.

אתה רואה כוונה?

תשובה: כן.

בטוח?

תשובה: כן.

אתה רואה אמצעי?

תשובה: אני רואה שהוא מחזיק משהו, אני חושב שזה סכין.

אתה בטוח שהוא מחזיק סכין?

תשובה: לא בטוח.

אז כוונה יש ואמצעי לא בטוח, אז מה הפעולות שאתה בוחר לעשות מולו?

תשובה: יורה בו.

לא.

תשובה נוספת: כנראה שנוהל מעצר חשוד.

יפה. שולף דורך את האקדח שלך?

(הערה: התשובות לשאלה זו מתחלקות לאלה ששולפים ודורכים ולאלה שמהססים ולא משתמשים באקדח).

שימו לב, אנחנו כאן, יושבים בכיתה עם מזגן, מסתכלים על תמונה של יריב ומנסים להבין מה רואים ולהחליט מה עושים. ברור לכם שכמה שאני לא ינסה להמחיש לכם את הלחץ בסיטואציה כזו זה כלום לעומת מה שיקרה לכם במצב אמת, מצב שבו תמצאו את עצמכם עומדים מול היריב המהיר, הנחוש והקטלני הזה. הכל יהיה מהיר, הדם יתחיל לזרום לכיוון הראש שלכם, חום הגוף שלכם יעלה, יתכן ותתחילו להזיע ותרגישו בלחץ גדול ועכשיו אתם חייבים לפעול מהר יותר, נחוש יותר, ממוקד יותר ומדויק יותר מהיריב.

מדובר באירוע שהתרחש במציאות. זה הסרטון של האירוע – שימו לב שבמעבר ישנם שני מאבטחים בתפקיד אבטחה נטו אבל רק אחד מהם (זה שעומד במרכז) מרוכז בתפקידו ומצליח לזהות את היריב רץ לקראתו כשהמאבטח השני עסוק בפעולות הבודקת שלידו ולכן אינו רואה את המתרחש ולא מגיב בזמן:

אתם מצליחים להבין את העוצמה של היריב? אתם מצליחים להבין שאין למאבטח שום אפשרות חוץ מזו שדורשת ממנו להיות כל כולו במשימה?

לפעמים, אני נדרש לבצע חדירה למתקנים מאובטחים ואני יכול להגיד לכם שברוב המקרים אני והצוות שאיתי בוחרים להיכנס דרך עמדות המאבטחים וצריכים רק כמה שניות בודדות של חוסר ריכוז מצידם כדי לעבור ולהיכנס פנימה למתקן.

המאבטח בתמונה, שאני לא מכיר וכמובן שאין לי שום דבר נגדו, קיבל משימת אבטחה בכניסה למסעדה שיש בה ריכוז קהל קבוע של כ – 500 אנשים. אנשים שבאו לאכול ולהנות וסומכים גם עליו או בעיקר עליו, שיוכלו להיכנס למסעדה בחיים ולצאת ממנה בחיים.

זו לא אבטחה, המאבטח במצב שאינו מבצע את המשימה שאליה נשלח, יתכן שלא הסבירו לו את המשימה או שאולי הסבירו לו והוא לא הבין או שהוא פשוט מזלזל. העניין הוא, שאת היריב זה ממש לא מעניין, כי כל מה שהוא צריך כדי לעבור את המאבטח הזה הן אותן השניות הבודדות האלה שהראש שלו למטה בפלאפון והנה הוא בתוך המסעדה מול 500 אנשים שבסך הכל רצו לבוא לאכול טוב ולהנות.

מי יודע מה עומד לקרות עכשיו? רק היריב. אתם והאנשים שבפנים תדעו רק אחרי שהוא יתחיל בפעולת ההרג.

אתם חייבים להבין שאחרי שהיריב עבר אתכם, בידיעתכם או שלא בידיעתכם, אתם כבר לא רלוונטיים במשימת המניעה באבטחה ואת שלב הסיכול אתם מתחילים במצב של כישלון.

מי יודע להגיד לי אם הוא זוכר אם יש במתקן שבו הוא עובד פק"מ אבטחה? מי ראה אי פעם את פק"מ האבטחה? מי ראה וקרא את פק"מ האבטחה? מי קרא והבין מה כתוב בפק"מ האבטחה?

(יותר מ 50% לא מכירים את קיומו של פק"מ האבטחה במתקן. השאר או שמכירים בקיומו אבל לא ראו אותו או שמכירים, ראו אותו לא קראו ובודדים ראו, קראו והבינו את תכנו)

מאבטחים יקרים, אני מעריך שעברתם בקורס הרצאת עורך דין בנושא סמכויות ולכן אני רוצה להאמין שדיברתם גם על העובדה שפק"מ האבטחה הינו מסמך משפטי לכל דבר ועניין וככזה חלה על כל מאבטח החובה להכיר בקיומו, לקרוא את כולו ולהבין את תכנו.

אני מסתכל לכם ישירות לעיניים ושואל אתכם, איך יכול להיות שאתם מבצעים את משימת האבטחה במתקן מבלי שקראתם והבנתם את התורה שהגדירה אותה? האם יכול להיות שרובכם עובדים על בסיס תורה שבעל פה שפשוט עברה מאחד לשני? סביר להניח שזה המצב.

אם היה לי זמן, הייתי עושה אתכם את המשחק שמוכיח עד כמה תורה שבעל פה מסוכנת כי מה שהראשון יעביר לשני זה לא מה שהאחרון יספר.

הדבר הראשון שאתם הולכים ועושים מחר בבוקר, זה לבקש מהאחמ"ש/קב"ט שלכם את הפק"מ ויושבים לקרוא אותו בעיון רב כולל הבנת תוכנו.

ועכשיו לחלק שכנראה יהיה הכי קשה ומרגיז בחייכם כמאבטחים בעולם האבטחה האזרחי בישראל.

אני יודע שרובכם ולעיתים כולכם, עובדי קבלן ולכן השכר שלכם נמוך מאוד ולעיתים היחס והטיפול אליכם אינו ראוי ואינו רציני ולמרות זאת, אני כאן כדי לומר לכם שבבחירתכם בעבודת מאבטח אזרחי, עד כמה שאני ישמע הזוי, מבחינתכם השכר אינו הכי חשוב, הטיפול בכם אינו הכי חשוב. יודעים כבר למה? כי את היריב זה לא מעניין, להיפך, הוא מאוד יאהב את העובדה שתגיעו לעבודה ממורמרים וכועסים, הוא מאוד יאהב את זה שתעשו בכוונה ולא תבצעו את המשימה כפי שנדרש, הוא מאוד יאהב את זה שתהיו פחות מרוכזים, פחות חדים, פחות ממוקדים ופחות נחושים ממנו. הוא מאוד יאהב את המצב הזה שלכם כי אתם במו ידכם תאפשרו לו לפעול ללא הפרעה.

לסיום אומר לכם זאת – "אבטחה צריך לקיים" כל עוד אתם ממשיכים לעבוד בתחום האבטחה, צריך לקיים על פי העקרונות שדיברנו עליהם ובעיקר לפי אלה שהדגישו איך לא לקיים אבטחה. אתם חייבים לזכור שבמשימת האבטחה אתם אחראים על חיים של אנשים אחרים וחיים אי אפשר להחזיר למי שמת במשמרת שלכם. האחריות להיות מאבטחים מקצועיים ומקצוענים מוטלת עליכם.

ועכשיו אחרי שהבנו, בזמן קצר אמנם, מה זו אבטחה ומה היא דורשת מאיתנו, אפשר לעבור לנושא ההדרכה שלשמו התכנסנו…………………………………………………………………………………………………………………………..

מאחל לכל המאבטחים/ות שתצליחו להישאר מרוכזים, וממוקדים ונחושים במשימה בכל עמדה ובכל זמן.

שתהיה לכם שנה טובה ומוצלחת ואבטחה טובה ומוצלחת.

תופעת האלימות במתקנים נותני שירות לאזרח

כמעט בכל תכנית אבטחה שנכתבת עבור מושא אבטחה ובעיקר עבור מתקנים מסוגים שונים, יופיע ברשימת הדפ"אות איום המוגדר כאלימות נגד עובדים ו/או מבקרים. בחודש יולי האחרון, פורסמו נתונים מדאיגים מאוד בכל הקשור לתופעת האלימות המתרחשת במתקנים נותני שירות לאזרח.

במהלך השנים האחרונות, ניתן להבחין בשינוי מקצועי ונכון המתרחש במתקנים נותני שירות לאזרח כגון בתי חולים, ביטוח לאומי, שירות התעסוקה, משרד הרווחה ועוד – שינוי במיקום איום האלימות ברשימת הדפ"אות הכללית.

כיום, בהרבה מאוד מתקנים, האלימות ממוקמת בחלק העליון של הרשימה ולעיתים אף בראשה ובכך מקדימה אפילו דפ"אות השייכות לאיום הפח"עי. המציאות הביאה את מנהלי וקב"טי המתקנים להבנה שהאלימות מתרחשת במתקנים שבאחריותם במאפיינים ובעצימות משתנה ובתדירות יומיומית והעובדים ומערך האבטחה המופעל על ידם נדרשים לתת מענה שכנגד. מי שחי ונושם אבטחה ומחובר לערוצי המידע המקצועיים, כבר נחשף למספר גדול של אירועי אלימות שהתרחשו במתקנים אלה נגד עובדים, מבקרים.

עובדתית, רוב האירועים מתועדים בצילום ומופצים ברשתות החברתיות זמן קצר מאוד מסיום התרחשותם וזמן מה אחרי משודרים בערוצי הטלוויזיה השונים ובכך מקבלים חשיפה רחבה בציבור ומחזקים את העובדה שמדובר בתופעה מדאיגה שלא ניתן כבר להמשיך ולעצום עיניים ולהתעלם מעוצמתה ומהפער המקצועי הקיים בקרב המאבטחים והעובדים שאמורים לתת מענה מהיר, נכון ומתאים לכל אירוע.

לא צריך להתאמץ יותר מידי כדי להיחשף ולהבין את גודל התופעה, למשל, חיפוש בגוגל וביוטיוב את ההגדרה אלימות בבתי חולים יציג תוצאה אשר לא תשאיר אף אחד אדיש לנוכח התיאורים והמראות מאירועי אלימות שהתרחשו בשנים האחרונות רק בבתי חולים בישראל.

בחודש יולי האחרון, פורסמו נתונים מדאיגים מאוד בכל הקשור לתופעת האלימות המתרחשת במתקנים נותני שירות לאזרח. הכותרת של המאמר בהקשר לאלימות בבתי חולים:

"שדה קרב", כל 3 ימים מותקף רופא. 

נכתב שארגון המתמחים לרפואה בישראל קבע כי בכל בית חולים בישראל מתרחשים 109 אירועי אלימות בממוצע בשנה והוסיף לכך את הנתונים הבאים:

הנתונים המוצגים, מראים שאלימות שמתרחשת כנגד מנהלים, רופאים, אחיות ואף מאבטחים, הפכה להיות כתופעה שגרתית וכוללת אלימות מילולית ואלימות פיזית מצד אנשים, גברים ונשים, בגילאים משתנים, אשר החליטו שאינם מרוצים מהשירות שניתן להם ובחרו בה כדרך להביע את חוסר שביעות רצונם.

המציאות קובעת, שבחלק מהמקרים, תופעת האלימות לא מדלגת על המאבטחים ולא פעם ראינו שהמשתמש באלימות לא חושש לפעול בעזרתה ישירות נגדם. בחודש האחרון פורסם סרטון מבית חולים וולפסון, שבו נראים שני גברים מתחילים לתקוף באלימות פיזית מאבטח שהוצב בקרבתם. המאבטח מצדו לא נשאר חייב ומיד הגיב בהפעלת כח שכנגד על מנת לנסות ולהתמודד עם שני התוקפים.

 

סרטון האירוע שפורסם ברשתות ובתקשורת:

השבויים בשגרה ו/או מהירי התגובה, יגיבו בחיוב לתגובת המאבטח ואף ישבחו אותו על הדרך שבחר להתמודד מול שני הגברים האלימים, אבל חדי העין והפתוחים לחשיבה אחרת יוכלו לראות שבתחילת האירוע המאבטח פעל בעצבנות שתורגמה לשפת גוף תוקפנית שגרמה לדחיפה שלו את אחד התוקפים. הסרטון הזה, כמו רבים אחרים, חייב לשלוח את המנהלים והקב"טים במתקנים המדוברים וגם את חטיבת האבטחה במשטרת ישראל לביצוע חישוב מסלול מחדש בכל הקשור לעימות אלים. בהתבסס על ההכשרה המקצועית שמועברת למאבטחים המוצבים במתקנים נותני שירות לאזרח, אני מאמין שהמאבטח עשה ככל שביכולתו תוך שהוא מנסה להשתמש וליישם את מה שלימדו אותו בהרצאת הסמכויות, בסדנת התקשורת הקצרה ובאימוני קרב המגע ובמידה שהינו חמוש באקדח ו/או באמצעי אחר הוא בטוח חושב האם הגיע הזמן להשתמש גם בהם כנגד התוקפים.

אירוע אלימות הינו סוג של עימות שלפני שבוחרים לו מענה מקצועי נכון ומתאים, צריך לנתח אותו על מנת להבין את מאפייניו ואת הגורמים להיווצרותו. מדובר בתהליך מקצועי ויסודי שחייב להתחיל בהגדרת המשימה באבטחה מכיוון שכוללת בתוכה את כל התורה במשפט אחד ממוקד. בבית חולים כמתקן מאובטח, משימת האבטחה תהיה:

אבטחת בית החולים על מנת למנוע ולסכל כל פגיעה בנפש וברכוש ומבלי להפריע לייעודו המקצועי והעסקי.  

 

ההגדרה של אלימות:

 

אלימות היא התנהגות כוחנית, בין אם פיזית, מילולית, מינית, פסיכולוגית או אחרת, תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע בבני אדם, בעלי חיים, צומח או חפץ דומם כלשהו.

 

מדוע אדם כשלהו בוחר לפעול באלימות כנגד מישהו אחר? סביר להניח שאלימות מכל סוג, הינה תוצאה של כעס מצד המשתמש בה שזו דרכו להביע את חוסר שביעות רצונו ממשהו הקשור אליו. המשמעות הנובעת מכך שהאלימות מצד התוקף לא התפרצה סתם ללא סיבה ולכן בתהליך המקצועי המקדים לבחירת המענה, צריכים להיות מעורבים פסיכולוגיים אשר יסבירו מתי אדם בוחר להשתמש באלימות ולמה. התהליך החשוב הזה התקיים סביב הגדרת המשימה שאני באופן אישי חושב שעיקרה במניעה קודם ולא בסיכול וכמובן שבנפש קודם ולא ברכוש. ההבנה המקצועית שלי, המתבססת על כמעט 30 שנות עבודה וניסיון באבטחה, אומרת שהכלים המקצועיים הניתנים למאבטח כגון אקדח ויכולת לחימה בקרב מגע נכונים ומתאימים לשלב הסיכול ולא לשלב המניעה שהרי ידוע שמשמעו של הסיכול בכך שהאיום כבר מתממש הלכה למעשה ומערך האבטחה, שלא זיהה את שלביו המוקדמים, מתחיל לפעול מנקודת כישלון ומנחיתות אל מול היריב ולמרות שישאף לנצח לא יוכל לדעת מה תהיינה התוצאות בסיום העימות.

כדי שמאבטח יידע לנצח יריב בשלב הסיכול צריך להמשיך ללמד אותו לחימה בקרב מגע ולירות טוב ומדויק באקדח שברשותו אבל כדי שמאבטח ועובד יידעו למנוע אירוע ו/או את החמרתו, עליהם ללמוד על השפעת הסביבה על האזרח, על התנהגות האזרח, על זיהוי מקדים של התנהגות חריגה בהתהוותה, על האפשרויות הקיימות להרגעת אזרח ובסוף על שימוש בכוח אבל בדרך שלא תחמיר את המצב אלה יתכן ותצליח להרגיעו.

כל מה שהמנהלים, הקב"טים ומשטרת ישראל צריכים לעשות זה להיפתח לחשיבה מחוץ לשגרה ומחוץ לקופסא בכל הקשור למציאת מענה נכון ומתאים לתופעת האלימות במתקנים נותני שירות לאזרח ולהבין שמזה שנים רבות ישנם כבר בעלי מקצוע אשר מעבירים ומלמדים דרכי חשיבה, ידע מקצועי ושיטות לחימה נוספות למה שמלומד בהכשרות הרגילות בבתי הספר למאבטחים ובהדרכות לעובדים.

אחד מאנשי המקצוע הינו מאסטר דיויד חליבה שפיתח את שיטת "שאדו – עימות ללא אלימות" ופועל מזה שנים רבות בהתמדה ובאמונת הדרך המקצועית שלו ולכן מצליח, לפעמים כנגד כל הסיכויים, להדריך מאבטחים ועובדים בבתי חולים, בבנקים, בחברות, במשרדי ממשלה נותני שירות לאזרח, במעט בתי ספר למאבטחים, בבתי ספר, לבני נוער בסיכון, ביחידות פיקוח ועוד רבים אחרים.

פעילות "שאדו – עימות ללא אלימות" פועלת בשנתיים אחרונות תחת חברת אמטוס הבינלאומית ומוכיחה למי שרק מוכן להיפתח ולהקשיב שאפשר גם להוסיף חשיבה וכלים אחרים ולא במקום המוכר והידוע.

שיטת שאדו – "עימות ללא אלימות" מצליחה לשנות את החשיבה בכל הקשור לדרך ההתמודדות עם עימותים במאפיינים שונים. אין ספק, שהרבה מאוד אירועים שאיתם צריכים להתמודד אנשי החוק והאכיפה מתחילים ברמה נמוכה של אלימות, אם בכלל, ומתפתחים לשימוש בכוח, אלימות ושימוש באמצעים בעיקר עקב ביצוע פעולות מוטעות מצד אנשי החוק.

שיטת "שאדו" מוסיפה לתהליך המענה מצד המאבטח או העובד שלבים מקדימים שכל מטרתם לנסות להרגיע את המצב ולא להחמירו ולדחות לסוף את פתרון השימוש בכח וחמור מכך השימוש באקדח או בכל אמצעי אחר.

עובדתית, מאבטח שלמד רק דרך אחת כמענה לאיום יבחר בה בכל מצב שבו יצטרך להתמודד מול יריב ולכן מי שבעיקר אחראי לפער המקצועי בקרב מאבטחים ועובדים במתקנים נותני שירות לאזרח, זו אותה מערכת שהכשירה אותם, אימנה אותם ולימדה אותם שאירועים חריגים ולא משנה מה אופיים פותרים בכוח ואם זה לא עוזר אז יותר בכוח.

שיטת "שאדו" – "עימות ללא אלימות", מביאה פתרון אחר, חשיבה אחרת שכוללים מאפיינים שמותאמים יותר למאפייני רוב האירועים שמתרחשים בשטח בעידן הנוכחי בישראל ובחו"ל.

השיטה משלבת בתוכה יכולת לזיהוי מקדים, תקשורת בינאישית עם אזרח כועס ועצבני ותרגילים קלים לביצוע שמטרתם המשותפת היא לדעת לסווג נכון את האירוע ולסיים אותו ללא שימוש באלימות ובכוח מיותרים ובטח מבלי לגרום להחמרת מצב, פועלת על בסיס עקרונות מוגדרים וברורים ועדיין יודעת להתאים את עצמה למאפייני העבודה של הלקוח.

שיטת "שאדו" לא מבטלת ולא מתחרה בשום שיטה אחרת מהסיבה הפשוטה שלכל שיטה יש את הייחודיות שלה וההתאמה שלה למצבים שונים. אני מכיר את שיטת "שאדו" מקרוב ומאמין בה אבל בטוח שישנם עוד מדריכים מקצועיים בישראל שיודעים להביא חשיבה אחרת שתסייע לעוסקים במלאכה להתמודד טוב יותר עם האלימות המופעלת כלפיהם.

שיטת "שאדו" מתאימה לאירועים אשר ניתן לסיים אותם ללא ההחמרה, יותר מזה, היא גורמת לאירועים להסתיים ללא החמרה כי מי שהוכשר ולמד אותה מגיע לאירוע בחשיבה אחרת.

עקרון נוסף שמייחד את השיטה מהחשיבה השגרתית בכך שהיא מועברת במתקן של הלקוח ויוצרת בכך יתרון הדרכתי מובהק שבו החניך מוכשר ומתאמן בסביבת העבודה האוטנטית שלו ובכך לומד להכיר טוב יותר את מאפייני המתקן והסביבה ואת היתרונות והחסרונות הקיימים בהם.

לבסוף ואולי החשוב ביותר, שיטת "שאדו" מועברת על ידי מאסטר דיוויד חליבה ועל ידי מדריכים נוספים אשר הוכשרו על ידו שכולם, בלי יוצא מן הכלל, מאמינים בשיטה, מעבירים אותה עם ניצוץ בעיניים, בהתלהבות, במוטיבציה ועם אמונה מלאה בדרך. מדובר במדריכים מקצועיים שכבר לא צריכים להסביר מדוע "שאדו" טובה כל כך מפני שתגובותיהם של אלפי מאבטחים, עובדים ובני נוער עושים זאת במקומם – תופעת האלימות, במתקנים נותני שירות לאזרח, מחייבת מענה נוסף על הקיים.

 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בהענקת כלים מקצועיים הנותנים מענה נכון ומתאים לאיום  

מחיר השגרה – הזעזוע של היום הופך לנורמה של המחר

השבוע פרסמתי פוסט עם התמונה של המחבלת שדקרה אזרח בירושלים. המחבלת נעצרה לאחר ביצוע הדקירה על ידי כוחות הביטחון והובלה על ידם לרכב שייקח אותה להמשך תהליך הטיפול בעניינה:

זה מה שכתבתי בפוסט:

 

זו תמונתה של האישה שדקרה היום אזרח ישראלי ליד שער שכם. התמונה הזו צולמה זמן מה אחרי שכבר הספיקה לבצע את הדקירה. אם לא הייתי יודע שהאישה הזו מחבלת שדקרה אזרח חף מפשע לפני זמן קצר, הייתי מסתכל על התמונה הזו וחושב לעצמי שכנראה השוטרים חשדו בה במשהו ופשוט עצרו אותה לחקירה. כמובן שזה לא המצב. האישה שבתמונה, שנראית טיפה מחויכת ונינוחה, היא מחבלת שיצאה היום מביתה כדי לדקור ולהרוג אזרח ישראלי חף מפשע. אני יודע שחסרים לי הרבה מאוד פרטים על מה שקרה באירוע מרגע שהחלה לדקור ועד התמונה הזו אבל את האמת, זה לא מעניין אותי כל כך. ככה נראית מחבלת בישראל 2017 אחרי שדקרה אזרחי ישראלי חף מפשע. לי זה נראה לא הגיוני. כשמחבלים הפועלים בישראל יודעים שזה יהיה מצבם אחרי שביצעו את זממם, אין סיבה שיפסיקו לרצות לרצוח אותנו. אותי מעניינים רק אזרחי ישראל ולא אף אחד אחר ולכן אם נהלי פתיחת האש כנגד מחבל או מחבלת מביאים בסיומם לתמונה הזו או דומים לה אז חלה עלינו החובה לשנותם מיד ויפה שעה אחת קודם. אני לרגע לא אומר שצריך להוציא מחבלים להורג ללא קשר לשלב האירוע אבל כן חושב שכדאי להתחיל למנוע אפשרות לצילומים כאלה שאחריהם מתפרסמות תמונות מהסוג הזה בכל כלי התקשורת.

 

התגובות השונות שקיבלתי ובעיקר אלו אשר נמנעו מלהתייחס לאפשרות שאומרת שמחבל/ת צריכים לסיים אחרת אירוע כזה, חיזקו אצלי עוד יותר את ההבנה של הגדרת השגרה בחיינו ואת המחיר המסוכן שאנחנו משלמים בעקבותיה.

 

זו ההגדרה היבשה של המושג "שגרה":

 

פעולה, התנהגות, התרחשות וכד' החוזרות על עצמן בדרך ובזמן קבועים.

 

שגרה הוא סדר הפעילות הקבוע של ארגון או אדם, להבדיל מסדר הפעילות בעת חירום.

יש מי ששגרת יומו קבועה יחסית – שעות קבועות להשכמה ולשינה, לאכילה, לעבודה, למנוחה ולבילוי, ויש מי ששגרת יומו קבועה פחות, אך עדיין יש בה מרכיבים קבועים. בנוסף לשגרת ימי החול מתקיימת גם שגרת ימי המנוחה השבועית, השונה משגרת ימי החול.

ביחידה צבאית, שגרה היא פעילות היחידה בזמן שאינה נלחמת, פעילות הכוללת אימונים, הצטיידות, מנוחה וכדומה. פעילות שגרה זו מופרת כאשר אירוע מסוים, ביוזמת האויב או ביוזמת היחידה, מצריך פעילות מלחמתית של היחידה. עם סיום האירוע מתקיימת חזרה לשגרה (חזל"ש).

בגופי הצלה למיניהם, כגון מכבי אש או מגן דוד אדום, יציאה מהשגרה מתרחשת כאשר הם מוזעקים לפעולת הצלה, שלקראתה נערכו בזמן השגרה.

אני טוען שקבלת ההחלטות, כחלק ממדיניות הממשלה וגופי הביטחון השונים שפועלים במדינה דמוקרטית, לוקחת חלק חשוב וקריטי בשגרה היומיומית ומשפיעה באופן ישיר על התנהגותו של היריב שלנו ועל ההתנהגות שלנו כאזרחים.

מדינת ישראל נמצאת בשגרת מלחמה מיום הקמתה ועד עצם היום הזה. מלחמה יכולה להיות נגד מדינת אויב ותערך כמה ימים בעוצמה גבוהה ויכולה להיות נגד אויב מבית ותערך לסירוגין אבל כל הזמן. בשני המקרים מי שמשלם את מחיר המלחמה זה אנחנו אזרחי מדינת ישראל.

טענתי בעבר ואני עדיין טוען שבכל הקשור להתמודדות עם אויבנו מבחוץ ומבית, מדינת ישראל לוקחת את הדמוקרטיה לקצה החיובי בלבד ובכך מאבדת מכוח ההרתעה, מבלבלת את אנשי הביטחון הפועלים בשטחה, מאפשרת ליריב לפעול שוש ושוב ללא חשש ומעמידה את אזרחיה בסכנה תמידית.

במדינה דמוקרטית קיים בין היתר חופש הביטוי וטוב שכך, אבל לדעתי כאשר הוא מתחיל לפגוע בביטחון המדינה עצמה ואזרחיה משהו במשוואה של הדמוקרטיה לא נכון ולא עובד.

כדי להסביר למה אני מתכוון, נחזור לתמונתה של המחבלת ולחלק מהתגובות שקיבלתי שטוענות שזה ממש בסדר שכך היא תסיים אירוע שבו היא יצאה להרוג בדקירת סכין אזרח אחר ולו רק בגלל שהבינה שאם תזרוק את הסכין מיד לאחר הדקירה ותעמוד ולא תמשיך לתקוף אז אף אחד לא יפגע בה.

תסתכלו שוב על התמונה של האישה הזו ותגידו לעצמכם האם זו המציאות השגרתית שבה אתם מוכנים להמשיך לחיות? מציאות שבה אזרחית המדינה הופכת את עצמה למחבלת שיוצאת לחפש אחר הטרף שלה בדמות אזרח ישראלי אחר על מנת לרצוח אותו בדקירות סכין ומתוך ידיעה שאם תעשה זאת נכון אף תצליח להישאר בחיים ומי יודע אולי אפילו להשתחרר באיזו עסקה עתידית.

 

זה מה שכתבתי בפוסט:

 

זו תמונתה של האישה שדקרה היום אזרח ישראלי ליד שער שכם. התמונה הזו צולמה זמן מה אחרי שכבר הספיקה לבצע את הדקירה. אם לא הייתי יודע שהאישה הזו מחבלת שדקרה אזרח חף מפשע לפני זמן קצר, הייתי מסתכל על התמונה הזו וחושב לעצמי שכנראה השוטרים חשדו בה במשהו ופשוט עצרו אותה לחקירה. כמובן שזה לא המצב. האישה שבתמונה, שנראית טיפה מחויכת ונינוחה, היא מחבלת שיצאה היום מביתה כדי לדקור ולהרוג אזרח ישראלי חף מפשע. אני יודע שחסרים לי הרבה מאוד פרטים על מה שקרה באירוע מרגע שהחלה לדקור ועד התמונה הזו אבל את האמת, זה לא מעניין אותי כל כך. ככה נראית מחבלת בישראל 2017 אחרי שדקרה אזרחי ישראלי חף מפשע. לי זה נראה לא הגיוני. כשמחבלים הפועלים בישראל יודעים שזה יהיה מצבם אחרי שביצעו את זממם, אין סיבה שיפסיקו לרצות לרצוח אותנו. אותי מעניינים רק אזרחי ישראל ולא אף אחד אחר ולכן אם נהלי פתיחת האש כנגד מחבל או מחבלת מביאים בסיומם לתמונה הזו או דומים לה אז חלה עלינו החובה לשנותם מיד ויפה שעה אחת קודם. אני לרגע לא אומר שצריך להוציא מחבלים להורג ללא קשר לשלב האירוע אבל כן חושב שכדאי להתחיל למנוע אפשרות לצילומים כאלה שאחריהם מתפרסמות תמונות מהסוג הזה בכל כלי התקשורת.

 

התגובות השונות שקיבלתי ובעיקר אלו אשר נמנעו מלהתייחס לאפשרות שאומרת שמחבל/ת צריכים לסיים אחרת אירוע כזה, חיזקו אצלי עוד יותר את ההבנה של הגדרת השגרה בחיינו ואת המחיר המסוכן שאנחנו משלמים בעקבותיה.

 

זו ההגדרה היבשה של המושג "שגרה":

 

פעולה, התנהגות, התרחשות וכד' החוזרות על עצמן בדרך ובזמן קבועים.

 

שגרה הוא סדר הפעילות הקבוע של ארגון או אדם, להבדיל מסדר הפעילות בעת חירום.

יש מי ששגרת יומו קבועה יחסית – שעות קבועות להשכמה ולשינה, לאכילה, לעבודה, למנוחה ולבילוי, ויש מי ששגרת יומו קבועה פחות, אך עדיין יש בה מרכיבים קבועים. בנוסף לשגרת ימי החול מתקיימת גם שגרת ימי המנוחה השבועית, השונה משגרת ימי החול.

ביחידה צבאית, שגרה היא פעילות היחידה בזמן שאינה נלחמת, פעילות הכוללת אימונים, הצטיידות, מנוחה וכדומה. פעילות שגרה זו מופרת כאשר אירוע מסוים, ביוזמת האויב או ביוזמת היחידה, מצריך פעילות מלחמתית של היחידה. עם סיום האירוע מתקיימת חזרה לשגרה (חזל"ש).

בגופי הצלה למיניהם, כגון מכבי אש או מגן דוד אדום, יציאה מהשגרה מתרחשת כאשר הם מוזעקים לפעולת הצלה, שלקראתה נערכו בזמן השגרה.

אני טוען שקבלת ההחלטות, כחלק ממדיניות הממשלה וגופי הביטחון השונים שפועלים במדינה דמוקרטית, לוקחת חלק חשוב וקריטי בשגרה היומיומית ומשפיעה באופן ישיר על התנהגותו של היריב שלנו ועל ההתנהגות שלנו כאזרחים.

מדינת ישראל נמצאת בשגרת מלחמה מיום הקמתה ועד עצם היום הזה. מלחמה יכולה להיות נגד מדינת אויב ותערך כמה ימים בעוצמה גבוהה ויכולה להיות נגד אויב מבית ותערך לסירוגין אבל כל הזמן. בשני המקרים מי שמשלם את מחיר המלחמה זה אנחנו אזרחי מדינת ישראל.

טענתי בעבר ואני עדיין טוען שבכל הקשור להתמודדות עם אויבנו מבחוץ ומבית, מדינת ישראל לוקחת את הדמוקרטיה לקצה החיובי בלבד ובכך מאבדת מכוח ההרתעה, מבלבלת את אנשי הביטחון הפועלים בשטחה, מאפשרת ליריב לפעול שוש ושוב ללא חשש ומעמידה את אזרחיה בסכנה תמידית.

במדינה דמוקרטית קיים בין היתר חופש הביטוי וטוב שכך, אבל לדעתי כאשר הוא מתחיל לפגוע בביטחון המדינה עצמה ואזרחיה משהו במשוואה של הדמוקרטיה לא נכון ולא עובד.

כדי להסביר למה אני מתכוון, נחזור לתמונתה של המחבלת ולחלק מהתגובות שקיבלתי שטוענות שזה ממש בסדר שכך היא תסיים אירוע שבו היא יצאה להרוג בדקירת סכין אזרח אחר ולו רק בגלל שהבינה שאם תזרוק את הסכין מיד לאחר הדקירה ותעמוד ולא תמשיך לתקוף אז אף אחד לא יפגע בה.

תסתכלו שוב על התמונה של האישה הזו ותגידו לעצמכם האם זו המציאות השגרתית שבה אתם מוכנים להמשיך לחיות? מציאות שבה אזרחית המדינה הופכת את עצמה למחבלת שיוצאת לחפש אחר הטרף שלה בדמות אזרח ישראלי אחר על מנת לרצוח אותו בדקירות סכין ומתוך ידיעה שאם תעשה זאת נכון אף תצליח להישאר בחיים ומי יודע אולי אפילו להשתחרר באיזו עסקה עתידית.

 

המחבלת הזו העזה לצאת מביתה עם סכין מתוך כוונה לרצוח אזרחים אחרים, רק בגלל המציאות העגומה שנוצרה בישראל בעקבות השגרה ותוצאותיה. זו התוצאה של השגרה. זה המחיר של השגרה. שגרה שנוצרה במו ידנו, המנהיגים והאזרחים.

עכשיו תסתכלו שוב בתמונתה של המחבלת ותשאלו את עצמכם האם הבעת הפנים, הנינוחות והשלווה שהיא משדרת לכם מסתדרים עם הדרך שמופעלת כיום נגד מחבלים הפועלים מבפנים? האם המצב מתאים לדרך שבה אתם מדמיינים את המדינה שבה אתם חיים? האם אתם עושים משהו כדי להתמודד עם השגרה?

האם אתם באמת מבינים שההתנהגות השגרתית שלנו היא זו שמכתיבה את מה שיקרה מחר? האם אתם באמת מבינים שמחיר השגרה הופך את הזעזוע של היום לנורמה של מחר?

לדעתי, הגיע הזמן שלקראת חגיגות שנת ה – 70 של מדינת ישראל נפסיק להגיד שלמרות המציאות העגומה שבה אנחנו חיים אנחנו מצליחים להתקדם ונתחיל לעשות סדר. סדר שיגדיר מחדש את מדינת ישראל כדמוקרטיה ערכית ומוסרית מצד אחד אבל בעלת הרתעה חזקה ולא סלחנית כלל כלפי מחבלים מצד שני.

ולסיכום:

אם אני הייתי בין מקבלי ההחלטות במדינה והיו שואלים את דעתי, הייתי אומר שכתוצאה מקבלת החלטות שגויה לאורך שנים מדינת ישראל איבדה את כוח ההרתעה שלה והגיעה למצב של רפיסות בהתמודדות מול היריבים מבית ולכן הגיע הזמן להחזיר ולחזק מחדש את ההרתעה על ידי חקיקת חוק שקובע עונש מוות למחבלים. כן כן, במדינת ישראל הדמוקרטית יקבע עונש מוות למחבלים על מנת להצליח ולהגן על אזרחיה שומרי החוק!!! 
התוצאה הסופית של מחבל/ת היא מוות או כתוצאה מתגובת כוחות הביטחון בשטח בהתאם לסמכויות שנתנו להם או לאחר מכן במתן עונש מוות בבית משפט. בטווח שבין שני המצבים האלה, יפעלו כוחות הביטחון ביד קשה וימנעו מהמחבל/ת אפשרות לגאווה מכל סוג שהיא.
 

 

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס חוקים חדים, חזקים, יציבים ולא סלחניים כלפי מי שמפר אותם

כשהכוח המגן הופך להיות היעד של היריב

שני הפיגועים האחרונים בירושלים שבהם מחבלים הצליחו להפתיע שוטרים ואף להרוג אותם בגזרות פעולה שגרתיות, מרימים שוב דגל אדום ענק שמסמן שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך ומחייב התייחסות מידית.

המושג "ביטחון כוחותינו" אינו חדש ומוכר היטב לכל כוחות הביטחון בישראל ולמרות זאת, לצערנו הרב, מידי זמן אנחנו מאפשרים ליריב לזהות נקודות חולשה במוכנות של הכוחות בנושא זה, והוא מצדו מנצל זאת לביצוע פעולות טרור רצחניות.

הסרטון שמתעד את המחבלים מהר הבית מצליחים להפתיע מאחור את השוטרים ז"ל מדגיש את החשיבות במתן תשומת הלב לנושא ביטחון כוחותינו:

גזרות פעולה, כמו בירושלים, עם מאפיינים ייחודיים ומורכבים מחייבת את כוחות הביטחון ובעיקר את השוטרים לבצע את המשימה העיקרית בערנות גבוהה ורציפה לזיהוי התנהגות חריגה בקרב האוכלוסייה ולמתן תגובה בהתרחש אירוע ובמקביל ערנות לשמירה על עצמם.

חיי כוחות הביטחון לא פחות חשובים מחיי האזרחים עליהם הם שומרים ולכן על המשטרה, צה"ל ושירות הביטחון הכללי לבצע ניתוח איומים המתייחס גם לנושא ביטחון כוחותינו בכלל גזרות הפעולה ובהתאם למאפייני הפעילות.

חלה חובה להכניס לרשימת הדפ"אות כאלה שבהן היריב מסמן דווקא את כוחות הביטחון כיעד לפיגוע ובהתאם להחליט על מענה אשר ימנע את מימוש הדפ"א או יקשה על היריב לבצע אותה בפועל.

המשטרה כבר נותנת מענה כנגד תקיפת שוטרים בכך שמחייבת אותם ללבוש שכפץ ומגן צוואר אשר אמורים למנוע חדירה של סכין ואו כדור אבל צריכה לדעת שמדובר במענה חלקי בלבד אשר מתייחס לשלב שבו היריב כבר הצליח להפתיע ולתקוף. באבטחה, יש להשקיע משאבים ומאמצים רבים בשלב המניעה על מנת לא להגיע לשלב הסיכול ולו רק בגלל שלצערנו הרב כמעט רוב הפיגועים מוכיחים שאם היריב הצליח להתחיל בפעולת התקיפה יהיו פצועים ואף הרוגים לכוחותינו.

רשימת הדפ"אות כנגד אזרחים וכוחות הביטחון בישראל בכלל ובאזור ירושלים בפרט, חייבת לכלול אפשרויות תקיפה מצד היריב עם מאפיינים הדומים למאפייני הפעולה של המחבלים שפעלו מתוך הר הבית. יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן אזורים רגישים ובהם גם נקודות תורפה שישתכן שגם היריב יזהה אותם ויפעל מכיוונם. זה כולל מעברים, שטחים "מתים", נקודות נשלטות, נקודות חשוכות וכו'. לאחר מכן, יש לתת התייחסות לכל האזורים הללו במהלך ביצוע המשימה.

ישנה חשיבות מרובה לביצוע הניתוח הנ"ל כדי להצליח ולגבש מענה הניתן ליישום על ידי הכוחות בשטח, מתוך מודעות לכך שבסופו של דבר מי שמבצע את המשימה בקצה הם השוטרים, החיילים, עובדי שב"כ והמאבטחים.

חייבים להגיע לרזולוציה גבוהה שקובעת גם איך עומדים בכל מקום כדי להימנע מלהיות עם הגב לדפ"א ושמצליחה להעלות את המודעות של הכוחות בשטח לחשיבה בראיית התוקף, בראיית היריב. אין ברירה אלה ללמד את הכוחות לחשוב כל הזמן מאיפה היריב יכול להגיע, מאיפה היריב יכול להפתיע ולתקוף כדי להגדיל את הסיכוי שיצליחו לזהותו מספיק זמן לפני תקיפה ויוכלו להספיק ולהגיב ביעילות.

האירועים האחרונים חייבים לגרום לכלל גופי הביטחון בישראל להתחיל לפעול במהירות וביעילות על מנת למגר את התופעה שבה הכוחות בשטח עומדים לבד או ביחד בצורה כזו שהם חשופים כלפי היריב ומאפשרים לו לבצע את זממו ללא הפרעה רק בגלל שאין אף אחד שמוצב בעמדת אבטחה מולו.

 

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך שימת דגש על נושא ביטחון כוחותינו

אגף ביטחון, בטיחות ורפואה במכביה ה – 20 – עבודת צוות בראשותו של אמיר שלג (חבש)

לפני 11 חודשים הצטרפתי לצוות אגף בב"ר (ביטחון, בטיחות ורפואה) של המכביה ה – 20. אני חייב לציין שעד לאותו רגע, לא ממש הכרתי ו/או שמעתי יותר מידי על אירוע המכביה ואת האמת שאין לי מושג למה ומדוע. מאז ועד היום, שבוע לאחר תחילת הגעת משלחות הספורטאים לישראל ויומיים לאחר טקס הפתיחה, אני מבין מה זה האירוע הזה שנקרא מכביה, מה זה המבצע הענק והמורכב הזה ומה המשמעות והערך המוסף שלו.

המכביה – מפעל ציוני שהחל בשנת 1932 ומאז מתקיים כל 4 שנים, כולל מעל 10000 ספורטאים ומלווים יהודים מכל העולם המתחרים בענפי ספורט הנמשכים 8 ימים שבסופם מתקיים טקס הסיום. ארגון המכביה הבאה מתחיל יום אחד אחרי שהמכביה הנוכחית מסתיימת וככל שהזמן חולף כך מתווספים לצוות המתכנן והמארגן עוד ועוד בעלי תפקידים. מדובר בצוות גדול הפועל בהתאם לעץ מבנה המגדיר במדויק את האגפים והתפקידים השונים ואת חלוקת האחריות ביניהם.

אחד האגפים במכביה נקרא אגף בב"ר – האגף שאחראי על תכנון ופיקוח נושא הביטחון, הבטיחות והרפואה.

החלטתי לכתוב לכם לא כדי לספר לכם על המכביה עצמה כאירוע, אלא כדי לספר לכם על החוויה האישית והמקצועית שעברתי ועדיין עובר מרגע שהצטרפתי לצוות האנשים באגף בב"ר, בראשותו של אמיר שלג אשר המכירים אותו מכנים אותו בשם חבש.

אני כותב לכם, כי במשך 11 החודשים האחרונים הבנתי ולמדתי שבמהלך חיינו האישיים והמקצועיים לא קיים הרגע הזה שאתה יכול להגיד לעצמך שאין לך יותר מה ללמוד וממי ללמוד. אני מעיד על עצמי כאדם פתוח ולומד כל הזמן ובעיקר מאחרים אבל למה שחוויתי בנושא זה מצוות בב"ר, לא הייתי מוכן ועכשיו ודווקא עכשיו כשהמכביה בעיצומה אני רוצה להודות לחבריי לצוות ולהעביר לכם הקוראים מסר המורכב ממספר סעיפים:

לעבוד בצוות אגף בב"ר:

אגף בב"ר מורכב מיו"ר, ממנהל האגף (אמיר שלג – חבש – בהמשך אסביר מדוע אני מציין את שמו) וממספר קב"טים, שכל אחד מהם אחראי על תחום מקצועי אחר כגון מתקני הספורט, אירועים וטקסים, רישוי, בטיחות, רפואה, טיולים וכו'. בישיבה הראשונה הבנתי שהגעתי לצוות המורכב מקבוצת אנשים המבוגרים ממני שרצים ביחד מאז שירותם הצבאי וקשורים זה בזה בעיקר בקשר חברי יומיומי ונפגשים לעבודה משותפת במכביה המתקיימת פעם בארבע שנים ושהם כבר הפסיקו לספור כמה מכביות הם כבר עשו ביחד. מדובר בצוות אנשים עם מכנה משותף בשני אירועים מרכזיים – השירות הצבאי המשותף ואירוע המכביה, עם חוויות והוואי הנבנו לאורך שנים רבות, עם שפה משותפת, עם הכרות עיוורת אחד את השני, עם תמיכה הדדית ועם חברות אמת שכיום קשה למצוא כמותה. אני יודע שאחד המאפיינים המרכזיים שלנו כישראלים זה השירות הצבאי שלנו שמפגיש אותנו עם אנשים שהופכים להיות חברים לשנים רבות וטובות. גם אני הייתי בצוות בשירות הצבאי ולאחר מכן במספר צוותים בעבודתי בשירות, ואני עדיין בקשר חברי טוב עם לא מעט שהיו איתי בתקופות הנ"ל ואנחנו נפגשים לפעמים לערבי צוות, אבל צוות חברים כזה כמו קבוצת האנשים המרכיבים את צוות בב"ר הוותיק, עוד לא ראיתי ועוד לא חוויתי בחיי. צוות שהחברות שבו נמצאת מעל הכל ותמיד תהווה בסיס איתן בכל המצבים, הטובים והפחות טובים. השתייכות לצוות כזה, ובמיוחד תוך כדי עשייה מקצועית חשובה כל כך לאורך זמן, מעניקה תחושה חווייתית, מסוגלות, הפרייה הדדית, תמיכה הדדית ובעיקר בית ספר להמשך חיים אישיים ומקצועיים טובים יותר.

עבודת צוות לאורך זמן:

עבודת צוות, הנמשכת לאורך זמן ממושך, מעניקה לכל אחד מחברי הצוות הזדמנות פז ללמוד כיצד אירוע בסדר גודל כמו המכביה נבנה לאט לאט עד לרגע השיא, רגע הביצוע. בנוסף, הזמן הממושך מאפשר לזהות חוזקות וחולשות בכל אחד מאנשי הצוות וסגנון התנהלות אישית ומקצועית ברמה אשר קובעת האם מדובר במאפיין זמני ונקודתי או במאפיין קבוע שניתן ללמוד ממנו להמשך. אתה עצמך יודע להאריך את היכולת האישית שלך אל מול יכולות של אחרים לא מראייה תחרותית וכן מראייה של שיפור הניתן ליישום תוך כדי תנועה בעשייה.

אתה למד שדווקא בגלל שצוות מורכב מאוסף אנשים השונים בהתנהגות, בהתנהלות, בחשיבה, בתגובה, ברגישות וכו', ההגעה למשימה ומימושה בפועל נעשים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר מכיוון שלכל מתווספת יראת ה"מפקד" והכבוד ההדדי שלעולם יגרמו לכך שתתקבל החלטה אחת שעל פיה כולם יתיישרו ולא משנה כמה וויכוחים וכעסים היו לפני.

אתה למד שכאשר כולם מתגייסים למשימה ומאמינים בה, היא תתבצע הכי טוב שניתן וברצינות הגבוהה ביותר ולא משנה אם אתה נתפס כרציני, כיסודי, כדורש, כבדרן, כעייף, כמציק, כמאחר וכו', בסוף סך כל החלקים עולה על היחיד.

ברמה האישית, כשאתה מצטרף לצוות שכבר עובד שנים ביחד, יש לך את הזמן להשתלב ברמה החברתית והמקצועית בצורה טובה מאוד ובמיוחד כשמסביבך ישנם אנשים אשר מהרגע הראשון פותחים לך את הדלת לרווחה ועושים הכל על מנת להקל עליך את הכניסה ומאפשרים לך ללמוד מניסיונם האישי והמקצועי.

חוזקו של צוות:כאמור, צוות בב"ר הוותיק, מורכב מקבוצת חברים בלב ובנפש אשר נמצאים בגילאים אשר לצערנו הרב כוללים גם התמודדויות רפואיות כאלה ואחרות ברמה האישית וברמה המשפחתית. במהלך עבודת ההכנה למכביה הנוכחית, חלק  מחברי הצוות היו צריכים ועדיין להתמודד עם מחלות לא קלות ולמרות זאת המשיכו בעשייה המבצעית ללא פשרות, ללא הנחות תוך שהם נלחמים בשיניים בכאבים וברגשות והכל כדי לא לפגוע בצוות ולא לפגוע במשימה. הדרך שבה כלל חברי הצוות נרתמו לעזרתם של חבריהם מעוררת כבוד והערצה ומגדירה היטב את ערך החברות ועד כמה הוא מעל כל השאר.

ללמוד מניסיונם של אחרים בצוות:

לעיתים, בגיל מסוים ולאחר שנים של עבודה, אנחנו חוטאים במחשבה שהגענו ליום שבו אין לנו יותר מה ללמוד ובטח לא מאחרים. באופן אישי לעולם לא האמנתי בכך ועכשיו לקראת סיום מבצע המכביה אני בטוח שלעולם גם לא אגיע למצב שבו האמין. העבודה במסגרת אגף בב"ר חיזקה אצלי את הדעה שתמיד יהיה מה ללמוד מהאחר ושהיכולת והפתיחות לכך הם הם החוזק שלנו במיוחד בתחום המקצועי ועוד יותר מכך כנותני שירות.

אחת הדרכים להיות טוב יותר ומקצועי יותר הינה החכמה בלמידה מהאחר, למידה תוך כדי הסתכלות מהצד וזיהוי חוזק שלך אין ולאחר יש.

אמיר שלג – חבש:

הדבר החשוב ביותר שקרה לי בהצטרפות שלי לצוות בב"ר במכביה הוא ההכרות עם חבש. חבש הוא מנהל אגף בב"ר מזה מספר מכביות רב, אדם אשר אוסף מסביבו את החברים מהשירות הצבאי שחלקם היו פקודים שלו, אדם מיוחד במינו שיודע להכיל כל אחד בחכמה ובתבונה. "מפקד" נערץ אז וגם היום ומנהיג ללא עוררין. מספיק להסתכל על יראת הכבוד כלפיו מצד החברים בצוות, כדי להבין מיהו חבש ואיזה אדם הוא.

מבחינתי חבש הוא לוחם – בתקופה האחרונה חבש מתמודד עם מחלה ארורה אשר בקלות היתה יכולה לגרום לו לוותר על הכל ולבחור בדרך של עצירה ומנוחה אבל לא לוחם כמו חבש יבחר בדרך שכזו. ב – 11 חודשים אתה חווה את חבש ברוב עוצמתו ומנסה לינוק ממנו כל מידע שיוצא מפיו וכל מאפייני התנהלות אישיים ומקצועיים.

מבחינתי הכינוי חבש מחבר כמה הגדרות שמתאימות לאיש הגדול הזה:

ח – חברות אמת, חכמת חיים, חיובי.

ב – ביטחון אישי, ביטחון לאחר.

ש – שליטה חיובית, שליטה מוחלטת, שלווה מקצועית.

על זה אני מוסיף ניהול מקצועי וממוקד המתבסס על ניסיון רב שנים, ניהול שמשאיר אותך על המסלול ולא מאפשר לך לסטות ממנו, ניהול המתבסס על אמון הדדי ומאפשר חופש פעולה, ניהול שיגרום לך לא לחשוש להתקשר לקבלת עצה.

על אנשים כמו חבש נכתב "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא".

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשאתה אחד בתוך צוות