אבטחת מתקן – רכב התפרץ למחנה נבטים

24 אפר10 פבר

כמי שמשרת במילואים במדור האבטחה באגף המבצעים שעסוק 24/7 בביצוע פעולות רבות ומגוונות למטרת שיפור רמת הגנת המחנות בצה"ל, אני וחבריי המקצועיים במדור בוחנים ביסודיות כל אירוע חריג שמתרחש במחנות, כולל את אירוע פריצת הרכב שהתרחש אתמול (יום שני 8.2.2021) במחנה חיל האוויר בנבטים שבדרום. כל אירוע גורם לנו להרגיש חצויים בתחושות, כי מצד אחד אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ויודעים שצמרת צה"ל מקבלת כבר החלטות חשובות לשיפור נושא הגנת המחנה ומצד שני כמעט כל יום מתרחש אירוע חריג במחנה שתוצאותיו מציגות תמונת מצב עגומה. תדירות התרחשות אירועים חריגים במחנות צה"ל יגרמו ובצדק לכל בר דעת לחשוב שבכל מה שקשור לתחום הגנת המחנות, צה"ל נמצא במצב של חוסר אונים עד כדי פשיטת רגל כללית.
אירוע פריצת הרכב למחנה נבטים מאיר בצורה ברורה על עקרונות אבטחת מתקן הנדרשים למימוש כדי לנסות ולהתמודד מול האיומים והמקרים שיכולים להתרחש בתמימות או שבמתכוון.
הערה: הכתבה אינה תחקיר אירוע וכל מטרתה לקחת את האירוע בנבטים כדוגמא לעקרונות לאבטחת מתקן.
פרטי האירוע כפי שתוארו בכתבה שפורסמה בערוץ כאן 11:

תיעוד הרכב המתפרץ ממצלמות האבטחה:

תיעוד הרכב המתפרץ ממצלמת הרכב:

רמת מוכנות לשעת חירום
מי כמונו מאמינים באמונה שלמה ש"אבטחה צריך לקיים" על ידי אנשי מקצוע 24/7, 365 ימים בשנה וזאת על מנת להגיע לרמת מוכנות בעלת סיכוי גבוה להצלחה בהתמודדות מול תקיפה של יריב או בהתרחשות אירוע כמו שריפה, הצפה וכו'. מערך אבטחה במתקן חייב להיות מוכן להתרחשות אירוע חירום בכל רגע נתון במהלך המשמרת ולכן כל בעלי התפקידים בכל העמדות נדרשים להיות בעלי הכשרה מקצועית, לשלוט בתכנית האבטחה, במאפייני כל עמדה, בתרחישי האיום ובמקרים קיצוניים, בסמכויות והכי חשוב בעלי מיומנות ויכולת למתן תגובה נכונה ומתאימה בכל זמן נתון.
רמת המוכנות במתקן חייבת להתבסס על הנחת העבודה שהיריב יצליח לעבור את קו הגדר ההיקפית ויצליח להיכנס פנימה לצורך ביצוע פעולת התקיפה ולכן על כל מעגלי האבטחה לדעת להגיב בזמן המתאים לזמן שייקח ליריב להגיע ליעדי ההגנה שהוגדרו. אם תגובת מערך האבטחה תהיה איטית ביחס להתקדמות היריב אזי היא תהפוך ללא רלוונטית ותאפשר לו לממש את תכניתו הזדונית ו/או לברוח בדיוק כפי שעשה האזרח שהתפרץ אתמול למחנה נבטים שהצליח (לפי הפרסומים) לרוץ קילומטר מנקודת עצירת הרכב ועד לגדר ההיקפית של המחנה.

מכלול הכניסה:
הנהג שברח מהמשטרה ומצא את עצמו בציר המוביל ישירות לכניסה למחנה, כנראה ללא חלופות חוץ מאשר לדהור בנסיעה מהירה דרך ציר היציאה, מוכיח עד כמה ההגדרה של מכלול הכניסה כאזור מרכזי ורגיש במחנה בכלל ובקו הגדר ההיקפית בפרט נכונה ומדויקת. מכלול הכניסה מהווה את הפתח לכניסה ויציאת הולכי רגל ורכבים במהלך היממה ולכן מוגדר אצל היריב כאזור הכרחי ללמידה בשלב איסוף המודיעין כחלק מתהליך בחירת הדפ"ן. לא פעם בחר היריב לתקוף את מכלול הכניסה למתקן בלבד תוך שהוא מוותר על כניסה לצורך תקיפה בתוכו רק בגלל האמונה שפגיעה בכניסה נחשבת לאיכותית ובעלת ערך. אבטחת מכלול הכניסה משלבת בין תכנון הנדסי, אמצעים נגד פריצת הולך רגל או רכב, אמצעים טכנולוגיים לאיתור, מעקב ותיעוד וכוח אדם מקצועי ומיומן. מערך האבטחה במכלול הכניסה חייב להצליח למנוע ולסכל כל ניסיון כניסה בלתי מורשית דרכו, ברגל או ברכב. עיקרי המענה כנגד רכב מתפרץ הינם אמצעים למניעת מעבר רכב בגודל שנקבע באיום הייחוס ועמדת עומק המאוישת במאבטח/חייל לוחם בעל יכולת תגובה מהירה בירי.
אירוע פריצת הרכב לנמל אשדוד שהתרחש לפני מעל שנה, מלמד על חשיבותה של עמדת העומק – על פרטי האירוע ניתן לקרוא בכתבה הבאה: https://katzr.net/09c149

אמצעים פיזיים וטכנולוגיים
מעגל האמצעים הטכנולוגיים במכלול אבטחת המתקן הפך כבר מזמן לבעל ערך מוסף בבחירת המענה כנגד האיומים וככזה שלא כדאי ולא ניתן לוותר עליו. שלב בחירת האמצעים הטכנולוגיים הנכונים הינו חשוב וקריטי וחייב להתבצע על ידי אנשי מקצוע ייעודיים לתחום. עובדתית, לא מעט מערכי אבטחה, שהותקנו בהם האמצעים הטכנולוגיים המתאימים, נכשלים בשלב הבא שכולל את איכות התחזוקה ואיכות השימוש בשגרה ובחירום. לצורך העניין, שער שמיועד למניעת רכב מתפרץ שנשאר פתוח כי לא מקפידים לסגור אותו או כי אינו תקין, מייצר פער במענה האבטחתי במכלול הכניסה ובמתקן כולו. לכל אמצעי טכנולוגי ישנה מטרה שלשמה הותקן במכלול הכניסה ולכן חייב שיתאים בצורה מדויקת לאיום הייחוס שנקבע למתקן. אם נקבע באיום הייחוס שיש צורך למנוע ממשאית במשקל מסוים מלהצליח להתפרץ פנימה, אז כמובן שיש צורך להציב שער שיכול לתת את המענה המתאים לכך. בהתייחס לאירוע בנבטים, הדוקרנים שמיועדים לגרום לצמיגים להתפוצץ כדי שיהיה לנהג קשה להמשיך בנסיעה, כנראה שעשו את העבודה.
בהקשר לאמצעים הטכנולוגיים חשוב להגדיר וליישם את העקרונות הבאים:
נושא האמצעים הטכנולוגים ומיגון פיזי חייב להיבחן בשלבי ההזמנה בתצורה של דרישה מבצעית (דמ"צ) ודרישה טכנית רק לאחר ביצוע למידת הדפ"אות הנגזרות מכל תרחיש ותרחיש ולכל מעגל אבטחה בנפרד.
הדרישה תדע לתת מענה לדפ"אות הרלוונטיות שיעלו מכל תרחיש ובנוסף תיתן מענה גם לפערי היכולות של הגורם האנושי המפעיל את המענה (המיגון/הטכנולוגיה).
בנוסף, במסמך הדרישה לקבלן האחזקה יש צורך להגדיר מנגנון טיפול תקלות מהיר ביחס ישיר לרמת הפגיעה ברצף האבטחה של המחנה אם לא יתוקן תוך זמן קצר.
בתוכנית האבטחה יש להגדיר מנגנון חלופות מידי שנותן מענה מהיר וזמני על מנת למנוע ולסכל תרחיש ברמה מספקת עד השלמת הטיפול בתקלה.
בכל סעיף הגדרה של אמצעי מיגון או טכנולוגיות אבטחה יש לפרט את סוג המענה שהם מכסים (לצורך מה הציבו אותם באותו מקום) ולציין את תצורת ההפעלה שלו ואופן בדיקת התקינות שלו ע"י הגורם האנושי.

איכות התגובה
בהמשך לחשיבות רמת המוכנות של כל מערך האבטחה במתקן, יש צורך לפעול לשיפור תמידי של איכות התגובה אל מול מאפייני האירוע. בהתבסס על העובדה שהפריצה למחנה נבטים התבצעה על ידי אדם אחד שנהג ברכב פרטי אחד, אני חושב שמאפייני ועוצמת התגובה של מערך האבטחה בשילוב כוחות ויכולות של גופי ביטחון נוספים, לא רק שלא צריכה להרשים אף אחד אלה לדעתי מעידה עד כמה איכות התגובה האמיתית ברמה נמוכה מאוד. כדי להבין מה עשה נהג הרכב מרגע שהחליט לנטוש אותו, לאן הוא רץ והאם הוא עדיין במחנה או שיצא ממנו, לא צריך היה להשתמש במסוקים, לא ביחידות מיוחדות ולא באמצעים מיוחדים. כל מה שהיה צריך לעשות זה לתגבר את האבטחה ביעדי ההגנה ובמקביל לשלוח גשש (לדעתי קיים במחנות חיל האוויר) כדי שיזהה במהירות את ציר הריצה של הנהג לעבר הגדר ההיקפית ואת הסימנים שמעידים על העובדה שטיפס על הגדר, עבר אותה וקפץ לצד השני. אני מעריך שגשש מקצועי היה יודע תוך זמן קצר יחסית לתת למפקדים את הנתון שאותו אדם שהתפרץ עם הרכב ונטש אותו כבר לא נמצא בתוך המחנה לכן אינו מהווה סכנה וניתן לחזור לשגרה. מערך אבטחה שנדרש לבצע פעולות איתור אדם אחד במשך מספר שעות הינו מערך אבטחה בעל רמת מוכנות נמוכה מאוד לתגובה באירוע חירום.

רכב מתפרץ למתקן דרך מכלול הכניסה
דפ"א של רכב מתפרץ דרך מכלול הכניסה מוגדרת כשכיחה בעולם אבטחת המתקנים ולכן נמצאת בחלק העליון של רשימת הדפ"אות. מדובר באירוע שמצד אחד קל לזיהוי ולסיווג כרכב מתפרץ אבל קשה לזיהוי המניע של נהג הרכב. למעשה ברור שהמאבטח המוצב בשער, ובמיוחד המאבטח שמאייש את עמדת העומק, אינו יכול לדעת בזמן אמת מה המניע של נהג הרכב, פח"עי או פלילי, ולכן אין הדבר נדרש ממנו. מצופה ממאבטח/חייל שבאירוע רכב מתפרץ יפעל בהתאם לסמכות ולאמצעים העומדים לרשותו במחשבה שמדובר באירוע פח"ע, בדיוק כפי שפעל המאבטח בנמל אשדוד ולמרות התוצאות הטרגיות שהתבררו בדיעבד.

לסיכום
מצופה ממערך אבטחה במחנה של חיל האוויר שיצליח להתמודד עם אירוע רכב מתפרץ ברמה טובה הרבה יותר מכפי זו שהוצגה בפועל. מצופה שאיכות התגובה בהתאם למאפייני האירוע תהיה גבוהה יותר. מערך האבטחה במחנה נבטים אינו הראשון ואינו האחרון שלומד על הפערים המקצועיים הקיימים בו דרך התרחשות אירוע אמת ולכן על שדרת הפיקוד לברך על כך שמדובר על אירוע פלילי ולא פח"עי ולמהר לבצע פעולות לשיפור מידי כדי להיות טובים יותר.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" כל הזמן!!!

אבטחה מחוץ לקופסא – חתירה למגע לא בכל מחיר

02 אוג31 ינו

חתירה למגע מוגדר כערך עליון ביחידות קרביות בצה"ל, ביחידות רבות במשטרה, ביחידות מבצעיות בשב"כ וגם ביחידות באבטחה הממלכתית ובאבטחה האזרחית. בעוד שההסבר על חתירה למגע בצה"ל בהקשר להתמודדות מול האויב הוא מאוד ברור וקשוח ואינו משאיר מקום לספק ובמשטרה ובשאר הגופים הממלכתיים המצב דומה, נשאלת השאלה האם הוא נכון כשמדובר באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע מתאימה לכל מאפייני התפקיד, הפעילות וכוח האדם באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע כפי שמוכרת ומיושמת בצה"ל למשל מתאימה למאבטח אזרחי שמתמודד מול אירוע פלילי ולא פח"עי? שלעיתים מתמודד מול יריב אזרחי ולא מול אויב מלחמתי.
סביר להניח שראשיתו של המושג בצה"ל שמאז ומתמיד קבע ש"חתירה למגע היא בעצם ההפך מהתעלמות – תמיד אפשר למצוא סיבות להתעלם, אבל שמירת המגע, החתירה, מחייבות מכורח העיקרון לפיו צריך לשמר מגע עם האויב בכל דרך ובכל מצב", ובהמשך החל לעבור גם לגופים ביטחוניים נוספים. אני מעריך שהערך העליון הוותיק והחשוב הזה הגיע לאבטחה האזרחית כחלק משת"פ בין גופים ויחידות ודרך מפקדים ומדריכים שהשתחררו מצה"ל והתמנו לתפקידי ניהול והדרכה במשטרה ובשב"כ שעם הזמן הפכו לגופים מנחים לביצוע אבטחה. באופן טבעי, תורת הפעולה והלחימה האזרחית אימצה לחיקה חלק ניכר מהמאפיינים הצה"ליים כולל את ערך החתירה למגע אל מול האויב. רגע לפני ההחלטה לאמץ ערכים מגוף אחר, צריך לזכור שלכל גוף יש תחום אחריות, משימה ואויב/יריב שונים ולקחת בחשבון שההתקדמות בזמן והאירועים החריגים הרבים שהתרחשו במהלכו יחד עם השינויים בנורמה החשיבתית וההתנהגותית של האנשים מוכיחים שמה שהיה נכון פעם אינו בהכרח נכון היום. אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר לכך שאנחנו רואים שצה"ל מבין היום שהתמודדות עם האויב במלחמה שונה מאוד מהתמודדות מול יריב אזרחי פלילי, כמו הבדואים בדרום, כי פתאום ערך עליון כמו חתירה למגע אסור בפקודה. נראה שצה"ל החליט להפריד בין אירוע במלחמה לאירוע פלילי שאין בו סכנת חיים, מה שנתפס בקרב הלוחמים כהחלטה שעומדת בניגוד מוחלט לערך החתירה למגע שהוטמע בהם.
אני מבין את כל מי שמתקשה לראות בדואי מגיע למחנה צבאי ומעז לגנוב ציוד יקר ערך ללא פחד אבל מצדד בחשיבה ובדעה המקצועית שקובעת שכל עוד אין באירוע הפלילי סכנת חיים התגובה לא תהיה בלחימה. התגובה הנכונה תהיה בפעולות מניעה כדי לא לייצר ליריב הפלילי הזדמנויות.
לדעתי האישית בלבד, יש לאמץ את החשיבה הנ"ל גם לאבטחה האזרחית ורק בהקשר למצב שבו איש האבטחה מסווג בוודאות את האירוע כפלילי וללא סכנת חיים. ברור לי שהרבה מאוד בעלי מקצוע וותיקים בתחום האבטחה לא יבינו איך אני יכול להיות בדעה כזו, איך יכול להיות מצב שמאבטח אזרחי לא יחתור למגע באירוע פלילי ואף יקבעו שמאבטח לא אמור ולא יכול לסווג בזמן אמת את האירוע כפח"עי או כפלילי.
כאן אני יזכיר שישנם בישראל גופים מונחי משטרת ישראל, כמו הבנקים והדואר, שכבר מלפני מספר שנים רב הגדירו נוהל שמתייחס לאירוע שוד שקובע שאסור למאבטח או לעובד הבנק לבצע שום פעולת לחימה נגד השודד וזה מתוך הבנה שעבריין שמגיע לשדוד כסף לא מתכוון לפגוע פיזית באנשים ושהנזק הגרוע ביותר בשוד הוא אובדן סכום כסף שלרוב המשטרה מצליחה להחזירו לאחר זמן קצר ואין שום סיבה שמישהו יפגע או חס וחלילה ייהרג באירוע.
מוצג לצפייה סרטון המתעד שוד שהתבצע בשבוע שעבר בסניף הדואר בכפר קרע:

מדובר באירוע שוד שהינו אירוע פלילי שהתרחש בפחות מדקה שהתוצאה שלו מסתכמת בגניבת סכום כסף קטן. אירוע שיכול לגרום לאי נוחות ואי נעימות בקרב העובדים והלקוחות אבל מה זה אל מול העובדה שבזכות נוהל שמצליח לצאת מהקופסא נמנעה פגיעה בנפש. עכשיו, דמיינו לעצמכם מצב הפוך שבו המאבטח החמוש המוצב בכניסה לדואר, מזהה שמדובר בשודדים ולא במחבלים ולמרות זאת מחליט לפעול נגדם תוך שימוש באקדח שברשותו ומתפתח קרב יריות שברור שהסתיים בנפגעים ויתכן שאף בהרוגים. האם תוצאה כזו מתקבלת על הדעת כאשר מדובר באירוע פלילי?
אירוע נוסף שהתרחש בשנת 2011 שבו המאבטח יניב אנגלר, תושב ראשון לציון בן 31, נורה למוות במהלך שוד מזויין בסניף בנק הפועלים שביישוב באר יעקב כאשר ניסה לסכל את השוד, מחזק את הדעה המקצועית שכאשר ברור שמדובר באירוע פלילי ואין סכנת חיים המאבטח לא יחתור למגע. המאבטח כן יישאר בגזרת האירוע, כן ישמור על קשר עין על המתרחש, כן יבצע פעולות פינוי קהל על פי צורך וכן יוודא שאף אחד לא יבצע שום פעולה נגד השודד שיכולה להחמיר את המצב.
האם מאבטח צריך ויכול לסווג אירוע בזמן התרחשותו? האם מאבטח יכול להבדיל בין אירוע פח"ע לאירוע פלילי? האם המאבטח יכול להחליט אם קיימת סכנת חיים? בהחלט כן!!! זה חלק מתפקידו!!! זה חלק מהמקצועיות שלו!!! זה מה שנדרש ממנו כמאבטח!!! אני חושב שמי שלא יסכים ויענה תשובה שלילית לשאלות אלו, יישאר עם תפיסה מיושנת ולא עדכנית וישדר למאבטחים מסר שעליהם לפעול באותה דרך של חתירה למגע בכל אירוע ולא משנה מה סווגו וכתוצאה מכך ייקח חלק במצב שבו אנשים יעמדו בסכנת פגיעה ללא צורך ממשי.
דעתי המקצועית אינה מבטלת את הצורך בחתירה למגע כאשר מדובר באירוע פח"ע או באירוע פלילי שנוצר בו מצב של סכנת חיים למאבטח או לאנשים אחרים. אני רוצה ושואף שגם מאבטח בעל הכשרה קצרה יחסית, ובמיוחד הוא, יידע לסווג אירוע בצורה נכונה כדי שיצליח לתת את המענה המתאים לאיום. ברור לי שישנם אירועים, כמו אירוע הרכב המתפרץ שהתרחש בנמל אשדוד, שבהם המאבטח לא יכול לדעת בזמן אמת מה המניע לאירוע ולכן לעולם ילך לחומרה בהתאם לאמרה ש"אם יש ספק אז אין ספק". כשמדובר בחיי אדם, אני רוצה שמאבטח יפעל בחוכמה ולא יפעל כרובוט חסר מוח, אני רוצה לשאוף לאבטחה מחוץ לקופסא.
בניתוח מספר גדול של אירועים פליליים שהתרחשו בישראל, אני מרשה לעצמי לקבוע שגנב בוחר את היעד לביצוע על פי מה שיש בו ועל פי סיכויי ההצלחה ולכן מי שישקיע ביצירת מעגל מניעתי ולא ייתן ליריב הזדמנויות יגדיל את הסיכוי להרחקתו ממנו ובכך לא יידרש להתמודדות פנים אל פנים שנחשבת כקשה ומורכבת יותר.
באירוע פלילי, ללא סכנת חיים, על המאבטח לפעול לאי החמרת מצב ולסיום האירוע במהירות האפשרית ומיד לאחר מכן, יחד עם גורמים נוספים, יאסוף את כל המידע הקיים ויעביר את המשך הטיפול למשטרת ישראל שלרוב מצליחה לשים את היד על העבריינים.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם בחשיבה מחוץ לקופסא!!!

דנבר ארצות הברית – מאבטח ירה למוות במפגין

25 אפר24 אוק

ב 10 לאוקטובר 2020, מאבטח של רשת טלוויזיה 9NEWS שסיקרה הפגנה בדנבר ארצות הברית, ירה למוות באזרח (אחד המפגינים) בעקבות עימות פיזי ביניהם ושימוש בתרסיס מצדו של האזרח כנגד המאבטח. על פי הדיווחים, התברר שהמאבטח עבד ללא אישור עבודה בתוקף – ה"מאבטח" מואשם ברצח מדרגה ראשונה.
תיעוד מצולם מאפשר לראות ולהבין את השתלשלות האירוע:
מדובר בהפגנה בה השתתפו אזרחים שייצגו 2 מחנות בעלי דעה שונה. במהלך ההפגנה, תועד עימות מילולי בין 2 מפגינים כאשר אדם שלישי מנסה להפריד ביניהם על מנת למנוע החמרה. ערוץ חדשות מקומי 9NEWS שלח צוות צילום שיתעד ויסקר את ההפגנה וצירף אליו מאבטח אזרחי חמוש. ערוץ החדשות שכר את שירות האבטחה מחברת אבטחה מקומית. בשלב מסוים של העימות, אחד המפגינים נראה ניגש לעבר אחד מצוות הצילום של ערוץ 9NEWS. המאבטח שזיהה את הפעולה של המפגין החליט לחצוץ בין המפגין לחבר הצוות. נוצר בין המאבטח למפגין עימות מילולי שהחמיר לשימוש בידיים, המשיך לשימוש המפגין בתרסיס כנגד המאבטח והסתיים בהחלטה של המאבטח להשתמש באקדח שברשותו על מנת לירות במפגין. המפגין נפטר מפציעת הכדור הקטלני שנורה לעברו.
תיעוד שלב העימות של 2 המפגינים:

תיעוד העימות בין המאבטח למפגין בתמונות:

רגע הירי:

תיעוד של כל השתלשלות האירוע:

השאלה המרכזית הנובעת מהאירוע – כיצד אירוע שהתחיל כהפגנה הסתיים במאבטח שיורה למוות באחד המפגינים?
מדובר באירוע חובה ללמידה לכל מי שעוסק או משתמש באבטחה אזרחית בצורה כזו או אחרת מכיוון שמעורבים בו מספר גורמים שונים שכל אחד מהם לא מימש את אחריותו כנדרש:
ערוץ החדשות 9NEWS ששכר מחברת האבטחה שירות אבטחה על ידי מאבטח חמוש אחד.

צוות הצילום שנשלח על ידי ערוץ 9NEWS לסקר את ההפגנה.

חברת האבטחה שסיפקה לערוץ החדשות 9NEWS מאבטח חמוש.

המאבטח שעובד במסגרת חברת האבטחה ונשלח לבצע את המשימה בשטח בפועל.

ערוץ החדשות:
ערוץ החדשות מוגדר כלקוח שבמקרה המדובר זקוק לשירות אבטחה אשר מסופק על ידי חברת אבטחה. לקוח אשר פונה לחברת אבטחה חייב לבדוק כמה נושאים הכרחיים לביצוע ההתקשרות:
האם לחברת האבטחה יש את הרישיון וכל האישורים הדרושים בחוק המאפשרים לה לספק מאבטחים לא חמושים ומאבטחים חמושים.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה לביצוע המשימה הינו בעל רישיון עבודה בתוקף שכולל גם נשיאה ושימוש באקדח.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה עבר הדרכה ואימון לביצוע משימת אבטחה בהפגנה.
האם יש צורך במאבטח חמוש לביצוע המשימה או שניתן לבצע אותה על ידי מאבטח לא חמוש.
ביום המשימה – בדיקה בפועל מול המאבטח עצמו שיש לו אישור עבודה בתוקף והינו בעל ההכשרה המקצועית המתאימה.
להכין ולתדרך את צוות הצילום לביצוע המשימה כולל התייחסות להתנהגות מונעת וביטחון כוחותינו.

צוות הצילום:
על כל עובד באשר הוא, שנשלח לביצוע משימה, חלה האחריות לא לבצע שום פעולה בשטח אשר יכולה לגרום לעימות מיותר ואף להחמרת מצב. העובד חייב לדעת לאיזו משימה הוא נשלח, מה מאפייניה והאם המעביד מספק לו את כל הידע והכלים הדרושים כדי לבצע אותה כנדרש ובביטחון.
עובד אשר מצטרף אליו מאבטח, חייב לבצע עמו תדריך שיגדיר את העבודה המשותפת בשטח בשגרה ובחירום.

חברת האבטחה:
חברת האבטחה מוגדרת כעסק שקיבל רישיון ואישור מהרשויות לעסוק בשירותי אבטחה וכגורם המספק את שירות האבטחה ללקוח תמורת תשלום ולכן חלה עליה החובה להקפיד לעמוד בדרישות בכל זמן נתון וללא פערים:
תמיד לעבוד עם רישיון בתוקף.
לעמוד בכל התנאים הנדרשים לאחזקה ושימוש באקדחים.
להעסיק אך ורק מאבטחים שעברו את כל ההכשרות הנדרשות ובעלי רישיון עבודה והעסקה בתוקף.
לבחון כל משימה מחדש כדי לדעת לענות על השאלה האם יש צורך בחימוש המאבטח באקדח מתוך הכרה והבנה של היתרונות והחסרונות בנשיאת אקדח.
להכין ולתדרך את המאבטח לביצוע המשימה.
להיות בעלת ביטוח המקיף את כל שירותי החברה.
לשלוח את המאבטח עם מצלמת גוף לצורך תיעוד ותחקור.

המאבטח:
על כל מאבטח לדעת שהוא זה שבסופו של דבר מבצע את המשימה בקצה ולכן מירב האחריות מוטלת על כתפיו ולהבין שלכל החלטה ולכל פעולה שיעשה בשטח יש משמעות ובמיוחד כאשר הוא נושא נשק.
כל מאבטח חייב לבדוק האם לחברת האבטחה שהוא מעוניין לעבוד בה יש רישיון עסק כנדרש על פי החוק.
אסור למאבטח לצאת למשימה ללא רישיון עבודה בתוקף – אסור למאבטח לקחת סיכון מיותר בנושא החשוב הזה.
אסור למאבטח לקחת על עצמו משימה כשהוא ללא ההכשרה המקצועית הנדרשת.
אסור למאבטח לצאת למשימה מבלי שקיבל תדריך יסודי ומקצועי מבעל סמכות בחברת האבטחה.
על המאבטח לדאוג לבצע תדריך ללקוח כתנאי לביצוע המשימה.

תוצאות האירוע המדובר, אזרח הרוג, מאבטח שמואשם ברצח מדרגה ראשונה וחברות שנבדקת התנהלותן, מוכיחות ומדגישות לכולם שביצוע פעולה שמתבססת על ההנחה שלא יקרה שום דבר מייצרת סיכון מיותר שניתן להימנע ממנו בהקפדה על עמידה בכל הדרישות והתנאים ובעבודה על פי תהליכים מוגדרים ומסודרים.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך עמידה מלאה בדרישות!!!

המאבטח שעצר בגופו מחבל מתאבד במועדון MIKES PLACE

22 מאי20 ספט

30 באפריל 2003, השעה כמעט 01:00, פיצוץ עז קורע את חיי הלילה התל אביבים ומפרק לרסיסים את פתח מועדון ה- MIKES PLACE בשיאה של מסיבת לילה מלאת חיים ומבלים. עשרות פצועים, הרוגים, משטרות ואמבולנסים, המולת קהל ופחד מוות שאחז את שורדי הפיצוץ ושיתק אותם לדממת אלחוט מהולה במבטים חסרי אונים מול המראות הטרגיים והריח החריף שנצרב באף ובזיכרון לעוד הרבה שנים.

כמה רגעים לפני……אבי טביב, המאבטח הקבוע של המועדון, פוגש בעיניו אדם הנראה לו חריג בהתנהגותו, אבי בעל חוש הציד שאימץ לעצמו בזכות חכמת הרחוב שלו, חש בדבר מה שלא הניח את דעתו לגבי האדם המתקרב. אבי גומל בליבו שמדובר באדם שיעשה בעיות במועדון ולכן מקבל החלטה לא להכניסו. מכאן הכל מתרחש במהירות מסחררת:
מבטיהם מצטלבים, האדם החריג מגיע עד לכניסה למועדון ונעמד מול אבי המאבטח.
הבחור כנראה מבין שתהיה לו בעיה אם המאבטח. אבי נחוש בדעתו לעכבו ולא לאפשר את כניסתו למועדון. אבי פונה אליו מילולית, והבחור משיב באנגלית שמעוניין להיכנס למועדון כדי לשתות בירה. אבי מסביר שאינו יכול להיכנס הערב למועדון. האדם החריג מתרחק כמה צעדים לאחור, אבי מתפנה לדבר עם אחת העובדות שעמדה לידו, האדם החריג מנסה לנצל זאת ומתקדם לכניסה בהליכה מהירה ומנסה לעבור בין אבי לעובדת, אבי יוצר מגע פיזי על מנת לעצור את התקדמותו ולמנוע את כניסתו, אבי מניח את שתי ידיו על המותניים של האדם החריג ודחף אותו לאחור ללא התנגדות מיוחדת מצדו, לפתע מרגיש אבי שינוי בהתנהגותו של הבחור, גופו כמו נדרך קלות. אבי המאבטח מנסה להבין מה פשר העניין.
באותו רגע, פיצוץ עז קרע את הלילה בטיילת בתל אביב, הרס טוטאלי ברדיוס של כמה עשרות מטרים, אנשים התעופפו לכל עבר, גופו של המחבל נחצה לשניים, ואבי המאבטח שהיה האדם הקרוב ביותר למרכז הפיצוץ התעופף למרחק עצום וגופו נחבט בראשו באחד משולחנות המועדון.
אבי מוטל על הרצפה, גופו היה הראשון שספג את עוצמת מטען החבלה שפילח את לב תל אביב ואת ערוצי החדשות בכל הארץ.

"אבי טביב, המאבטח הקבוע של מועדון MIKES PLACE, מת" – כך חשבו ואמרו כל מי שהכיר אותו ושהה במועדון בזמן הפיגוע. אף אחד לא האמין שיש אדם שמסוגל לספוג פיצוץ כזה ולהישאר בחיים.
אבי המאבטח גיבור, חשבו לעצמם – אבי מנע מהמחבל המתאבד להיכנס למועדון ובגופו הציל אנשים רבים אחרים.

הפיגוע במועדון MIKES PLACE ב– 30 לאפריל 2003 היה פיגוע התאבדות שביצעו שני בריטים מוסלמים ממוצא פקיסטני בכניסה למועדון שברציף הרברט סמואל 86 בתל אביב. מחבל ראשון פוצץ עצמו בכניסה לאחר שאבי טביב המאבטח מנע ממנו כניסה והשני נמלט מהזירה. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ולמעלה מ-50 נפצעו. ארגוני הטרור חמאס וגדודי חללי אל אקצא נטלו אחריות משותפת לפיגוע. מאוחר יותר שוחררה הקלטת וידאו מטעם החמאס ברצועת עזה של המחבלים במדים ונשק תחת דגל חמאס.

הפיגוע תוכנן כ"פיגוע איכות" וכ"פיגוע המוני" ובוצע על רקע פרסום תכנית "מפת הדרכים" – לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני. תכנית אותה הציג נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנאומו ב־24 ביוני 2002.

הבחירה ב MIKES PLACE נבעה ממספר סיבות: הן ממיקומו – בשכנות לשגרירות ארצות הברית, הן בגלל ריבוי האזרחים הזרים שבו והן בגלל היותו פופולרי ועמוס באנשים.

הכוונה הייתה להשתמש בשני מחבלים מתאבדים ממוצא בריטי עם חומר נפץ פלסטי תקני. השימוש באזרחים זרים נועד להערים קשיים על מנגנוני הביטחון הישראליים לגילוי החוליה, שימוש בשני מחבלים להגדלת מספר הנפגעים וחומר נפץ פלסטי תקני כדי להקשות על גילויו ואיתות על יכולותיו של הארגון השולח.

ביום האירוע בשעה 00:45 הגיעו אסיף מוחמד חניף, ועומר חאן שריף, שני מחבלים מתאבדים בריטים ממוצא פקיסטני אל המועדון. אסיף מוחמד חניף ניסה להיכנס אל המועדון אך עורר את חשדו של אבי טביב המאבטח שסירב להכניסו אל המועדון. לאחר ויכוח קצר בו הבין המחבל כי המאבטח מתעקש על אי כניסתו, זז מעט הצידה כדי לחשב את צעדיו, כשבאותו הזמן דומיניק הס {ז"ל} שעבדה במקום ניגשה לשוחח עם אבי המאבטח. המחבל שחשב כי אבי המאבטח אינו משגיח על מעשיו ניסה לפרוץ פנימה אל המועדון. אבי המאבטח, חסם את דרכו של המחבל ודחף אותו מדלת הכניסה לעבר הכביש. תוך כדי המאבק מחוץ למועדון המחבל פוצץ עצמו על אבי המאבטח.

אני יודע שאני הולך להפתיע אתכם, אבי המאבטח, זה שספג את מלא האנרגיה של פיצוץ מטען החבלה שהופעל על ידי המחבל, שרד ופונה במצב אנוש מאוד לבית החולים. הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח ואפשרו לו לקבל את חייו בחזרה. החלמתו המהירה של אבי הוגדרה כנס רפואי. ולעמוד מולי עכשיו ולספר את הסיפור הלא יאומן שלו, עכשיו נותר לנו רק ללמוד ממי שהיה שם.

היום, 14 לספטמבר 2020, ניפגשתי עם אבי טביב המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE כדי לשמוע וללמוד ממנו על האירוע כמקור ראשון.

בזכות אופיו המיוחד, החושים המחודדים, חכמת הרחוב, אומץ ליבו וגופו החזק, אבי טביב הציל בפעולותיו חיים של אזרחים רבים אחרים והיום ניפגש איתי כדי לתאר את ערב הפיגוע ולא פחות חשוב את התהליך שעבר עד לערב הפיגוע מתוך הבנת החשיבות להעברת הלקחים והמסרים המקצועיים לכל מי שעוסק במקצוע האבטחה ובמיוחד לאלה שלוקחים חלק באבטחה האזרחית.

שלום אבי, אני כל כך שמח לפגוש אותך ולהכיר אותך ואת הסיפור האישי הייחודי והמלמד שלך.

אבי טביב: תודה. אני חושב שמה שאתה עושה הוא לא פחות משליחות שאין ספק שתתרום למאבטחים רבים להבין טוב יותר את מהות וחשיבות תפקיד המאבטח באשר הוא. במהלך השנים, מאז הפיגוע, אני מקפיד להעביר הרצאות למאבטחים כדי להסביר להם שלהיות מאבטח זה לא קייטנה ובהמשך לכך אני חושב שכתבה בבלוג שלך "אבטחה צריך לקיים" תוסיף ערך מוסף לשליחות זו.

מה הרקע שלך, איך הגעת לעסוק באבטחה?
אבי טביב: ממש במקרה. אחרי השירות הצבאי טסתי לארצות הברית ונשארתי בה עשר שנים. בשנים אלה למדתי אומנויות לחימה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד כמאבטח באחד המועדונים. המיומנות שרכשתי בלחימה וההתנסות בעבודה העלו לי את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. עם הזמן הרגשתי כל הזמן שאני יודע מה שאני עושה.

מתי חזרת לישראל והתחלת לעבוד במועדון MIKES PLACE?
אבי טביב: חודש אחרי אירועי 9/11 בארצות הברית חזרתי לישראל. התחלתי להתארגן מחדש – לימודים ועבודה. במקביל התחיל בישראל מבצע חומת מגן ופתאום מצאתי את עצמי מגויס למילואים בפעם הראשונה. חשוב לי לציין, שהשירות בצבא הגנה לישראל בסדיר ובמילואים עזר לי במשך השנים להפוך למי שאני תוך התגברות על היותי היפר אקטיבי בצורה קיצונית. במהלך שירות המילואים, נקלענו לאירוע חריג שבמהלכו הגבתי בלחימה שכללה ירי על רכב מתפרץ. גם באירוע הזה הבנתי שיש לי ביטחון עצמי ומסוגלות לתפקד ולהגיב בצורה בולטת.
המילואים הסתיימו ואני חזרתי לעבודתי בחברת אבטחת אירועים. יום אחד, אחד הבעלים של מועדון MIKES PLACE, שהיה איתי בצבא, הציע לי לבוא לעבוד אצלו במועדון כמאבטח. קיבלתי את ההצעה כי התאימה להיותי סטודנט וגם כי הרגשתי שאני יודע מה לעשות בתפקיד מהסוג הזה, הרגשתי שאני יכול לממש את האחריות המוטלת עליי.

עברת קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח?
אבי טביב: עד לפיגוע במועדות MIKES PLACE לא עברתי שום קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח. למדתי לבד, דרך הרגליים כמו שאומרים, תוך שאני משתמש בכל מה שעברתי בשירות הצבאי, במיומנויות הלחימה ובעבודה בארצות הברית. ידעתי והרגשתי שדווקא בגלל היותי היפר אקטיבי היה לי יתרון מקצועי וברור בשטח.

איך בכל זאת ידעת מה עליך לעשות במהלך המשמרת?
אבי טביב: אני דוגמא לכך שכל מה שאדם עובר במהלך השנים והאופי הטבעי שלו הופך להיות שווה ערך לקורס, קורס מהשטח, קורס של החיים האמיתיים.
עם הזמן הבנתי והאמנתי שמוכנות פוגשת את ההזדמנות – אם אתה מקפיד לעבוד נכון תצליח ל'הגיב נכון.
במועדון MIKES PLACE עבדתי בלבוש אזרחי ולא בלבוש קלאסי של מאבטח מה שבדיעבד התברר לי כסוג של טעות אפשרית – יתכן שאם המחבלים היו מזהים אותי בנראות מאבטח בכניסה למועדון, לא היו בוחרים אותו כיעד לביצוע הפיגוע. היום אני יודע להגיד שכדי להיות מאבטח חייבים לעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
כאמור, למרות שלא עברתי הכשרה מקצועית לתפקיד, תמיד הרגשתי שכשאדרש לכך אדע מה לעשות, ויותר מזה, ידעתי שאפעל אל מול סכנה ממשית. הפכתי את האקטיביות שלי ליתרון בשטח – התחברתי לצוות העובדים במועדון, הפכתי את עצמי לשייך למקום, הייתי חלק מהצוות, דאגתי להכיר את הלקוחות הקבועים של המועדון, יצרתי קשרי עבודה ושיתוף פעולה עם מאבטחי השגרירות האמריקאית שעבדו לידי, הסתובבתי בגזרתי ולא עמדתי במקום אחד, העיניים שלי עבדו ללא הפסקה.
בעצם יצרתי לעצמי סביבת אבטחה של שיתוף פעולה עם כל מי שהיה מודע להיותי מאבטח המועדון, כולם היו מיידעים אותי בזמן אמת על אנשים חריגים. כך הוספתי לעצמי עוד עיניים בשטח. אני זוכר שלא פעם אנשים היו שואלים אותי למה אני פרנואיד וזה היה הסימן שלי שראו שאני אקטיבי, מאוד אקטיבי.

מה היה בערב הפיגוע?
אבי טביב: עבדתי בימים העמוסים של המועדון, שלישי עד שבת, בין השעות 21:00-04:00. הייתי מודע לתקופת הפיגועים שהתרחשה באותה תקופה בישראל. לא קיבלתי הנחיות מקצועיות כלשהן מהמשטרה לביצוע האבטחה במועדון. לפני ערב האירוע, הספקתי לעבוד במועדון כחצי שנה. 30 באפריל 2003 היה יום שלישי, יום שבו המועדון עמוס באנשים, כ -300 איש נמצאים בתוך ומחוץ למועדון. לאורך כל הערב שומעים מוזיקה רועשת של להקות שהגיעו למועדון כדי לנגן.
הגעתי למשמרת בשעה 21:00 אחרי יום לימודים ואחרי אימון קרטה. בסביבות השעה 22:30 המועדון היה בתפוסה מלאה ובשיא הפעילות. כהרגלי, הייתי אקטיבי, ביצעתי פעולות רבות, שלטתי בשטח, ידעתי מי מוכר ומי חדש, כל הזמן היו סביבי אנשים, חלק מאנשי הצוות היו מגיעים אליי במהלך הערב כדי להעיר את תשומת לבי לחריגים או סתם כדי לדבר. תמיד הייתי עם יכולת קשב בסביבה פעילה ורועשת כך שזה לא הפריע לי להיות ממוקד למשימה. הערב התקדם, השעה 00:50, אני מרים את הראש מעל ראשי האנשים שסביבי ומסתכל לכיוון דרום. אני מזהה אדם שנע מכיוון השגרירות האמריקאית לכיוון המועדון. מיד חשבתי לעצמי שמדובר באדם בעייתי ואמרתי לעצמי שאמנע ממנו להיכנס למועדון. אני זוכר בבירור שאותו אדם לבש חולצה עם שרוולים ארוכים ולא זיהיתי עליו משהו חריג בנראות החזותית שלו. אותו אדם מגיע עד אליי בכניסה למועדון ונעמד מולי. סיווגתי אותו כאדם בעייתי ולא כמחבל. בדרך כלל דאגתי שאנשים שיכולים לעשות בעיות במועדון לא היכנסו אליו.

מה עשית באותו רגע שהוא נעמד מולך ואחרי שהחלטת לא להכניס אותו למועדון?
אבי טביב: קודם כל נעמדתי בכניסה כך שהוא לא יוכל לעבור אותי ולהיכנס פנימה ואחר כך התחלתי לתשאל אותו:

אבי: כן.
המחבל: עונה באנגלית – אני רוצה להיכנס.

אבי: אומר באנגלית – הערב אתה לא יכול להיכנס למועדון.
המחבל: אני רוצה להיכנס, לשתות בירה.

ככל שהמחבל התעקש יותר כך הבנתי שאני לא מתכוון לאפשר לו להיכנס לתוך המועדון. באותו שלב, אחת מעובדות הצוות באה אליי כדי לדבר איתי. אמרתי לה שתמתין. במקביל, ראיתי את המחבל זז כמה צעדים לאחור. אני חייב לציין, שעד לשלב הזה השיחה עם האדם החריג הזה לא היתה יוצאת דופן מכיוון שאירועים כאלה קרו לי כל הזמן בכל המשמרות. אחרי שהמחבל התרחק כמה צעדים מהכניסה, אני מחליף כמה מילים עם העובדת. המחבל רואה זאת וחשב שיתכן שאני לא ערני ולכן מחליט להתקדם במהירות לכניסה כדי לנסות לעבור ביני לבין אותה עובדת. מיד זיהיתי את התנועה של המחבל קדימה, הנחתי את שתי הידיים על המותניים שלו והתחלתי לדחוף אותו לאחור כדי להרחיקו מהכניסה. הרגשתי שהמחבל מאפשר לי לדחוף אותו ללא התנגדות מצדו. פתאום הרגשתי סוג של דריכות בגוף שלו סוג של מה שנראה כמו התנגדות קלה מצדו.
אכן היתה פעולה מצד המחבל – זו היתה הנקודה שבה הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה של מטען החבלה שהיה צמוד לגבו. מטען חבלה בגודל 2 ק"ג, דק יחסית, מודבק לגב מתחת לחולצה, מטען ללא רסס.

מה אתה זוכר שקרה לך אחרי הפיצוץ?
אבי טביב: הפעם הבאה שאני זוכר זה את עצמי פצוע אנוש בטיפול נמרץ בבית החולים. בדיעבד אני יודע ששכבתי מתחת לאחד השולחנות ושבשלב הזה אף אחד לא ניגש אליי. אני חושב שהייתי בהכרה ושניסיתי לקרוא לעזרה. לא הבנתי מדוע אף אחד לא שומע אותי ולא ניגש לעזור לי. בדיעבד, התברר לי שמיתרי הקול שלי נפגעו מהפיצוץ ובגלל זה לא יצא לי קול.

כל מי שראה את העימות שלי עם המחבל וראה את הפיצוץ העז של המטען סיפר לאחר מכן שגם ראה אותי עף לאחור בעצמה ופשוט לא האמין שיש מצב שנשארתי בחיים. חשבו שאני מת. שוכב מתחת לשולחן ופשוט מת.

בשלב מסוים, כחלק מהטיפול בפצועים ומפינוי ההרוגים, הגיעו גם לאבי המאבטח וגילו שכנגד כל הסיכויים הוא שרד את הפיצוץ ונשאר בחיים. אבי נפצע אנושות. מיד פינו את אבי לבית החולים בו עבר טיפול רפואי מורכב שהציל את חייו. הרופאים הגדירו את המקרה של אבי כנס רפואי.

אבי המאבטח מפונה מהמועדון:

אבי המאבטח מתאושש בבית החולים:

אבי היה בבית החולים 3 שבועות שלאחריהם המשיך לתהליך שיקום. באוקטובר 2003 חזר לעבוד כמאבטח במועדון MIKES PLACE. בדצמבר 2003 חזר לשירות מילואים בצבא.

סרטון המתאר את האירוע:

מה הלקחים והמסרים מהאירוע ומהחוויה המבצעית האישית שלך, שאתה מעוניין להעביר למאבטחים כיום?
אבי טביב:

המאבטח בקצה חייב קודם כל להיות מודע שיכול לקרות אירוע חירום במהלך כל משמרת.

מאבטח בעל מודעות, יצליח להיות יותר מוכן.

מאבטח חייב להאמין שפעולות המניעה באמת עובדות ומשפיעות על היריב – נראות, סריקות, תשאול וכו'.

מאבטח אקטיבי יהיה יותר ערני והימנע מהרגלים מיותרים בשגרת המשמרת.

אני למדתי שהנראות כמאבטח חשובה מאוד.

בשום שלב אסור לזלזל ביריב.

להרבה מאוד מאבטחים כיום אין מושג מה המשמעות של לא להיות ערניים למשימה אפילו לשנייה אחת – הסתכלות בפלאפון, שיחות מיותרות, מחשבות שלא קשורות לעבודה וכו'.

על כל מאבטח לדעת שכל מי שמסתכל עליו, מושאי האבטחה והיריב, יודעים האם הוא עושה את האבטחה כנדרש.

אבי טביב הוא לא רק המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE, הוא גם מאבטח שכבר בשנת 2003, הרבה לפני שתחום האבטחה האזרחית היה מסודר בתפיסה ובהנחיות, הצליח להגדיר לעצמו תפיסת פעולה שהתבססה על היותו אדם היפר, כזה שלא יכול לעמוד במקום אחד, אדם סקרן, אדם חשדן, אדם ערני לסביבה, אדם אמיץ שלא חושש לפעול ולהתמודד עם הבעיה בשטח.
מבחינתי, אבי טביב המאבטח ממועדון MIKES PLACE מתאים במדויק להגדרה המקצועית שלנו "מאבטח צייד" – מאבטח שמאמין שהיריב שלו קרוב ויכול להגיע בכל רגע:

אבי טביב הוא דוגמא למאבטח שמודע היטב לחזקות ולחולשות שלו ויודע להשתמש בהן במהלך ביצוע המשימה בחכמה, התמדה ונחישות רבה תוך שהוא באמת מאמין כל פעם מחדש שהיריב יכול להופיע דווקא אצלו, במשמרת שלו, בכל משמרת ומשמרת. בזכות אמונתו זו, אבי הצליח להתמודד עם השגרה והשפעותיה על המאבטח במהלך עבודתו הקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאבי מזהה אדם חריג בגזרה ומחליט לא להכניסו למועדון, אירוע מהסוג הזה קרה לאבי בכל משמרת. ההבדל המרכזי בערב האירוע היה שהפעם אותו אדם חריג היה מחבל ולא סתם "טרבל מייקר". עד לרגע הפיצוץ אבי לא ידע שמדובר במחבל מתאבד, מה שמדגיש את הנחת העבודה שעל כל מאבטח לפעול באקטיביות תמידית לאיתור חריגים בגזרת האיום וברגע זיהוי לבצע פעולת אבטחה מממשית שמתאימה למצב הקיים. אסור למאבטח לבטל חריג על סמך הנחות מצדו, חובה עליו לגשת ולבצע תשאול. אבי הוכיח שפעולות המאבטח כן משפיעות על החלטות היריב.
בתוך תוכו, אבי טביב תמיד ידע שבמבחן האמת הוא יפעל, הוא יגיב, הוא יהיה אקטיבי, וכך קרה באותו ערב ב – 30 לאפריל 2003.
אבי טביב, המאבטח האגדי של MIKES PLACE, עצר בגופו מחבל מתאבד מלהיכנס לתוך המועדון והציל ממוות ומפציעה עשרות אנשים ששהו בו באותו ערב קטלני. אילולא היה מאפשר למחבל המתאבד להיכנס לתך המועדון ולהפעיל את מטען החבלה שהיה מוצמד לגבו, אין ספק שמספר ההרוגים והפצועים היה גדול בהרבה.
אבי דואג בכל הזדמנות להרצות למאבטחים על האירוע כדי להעביר להם את מה שהוא הבין ויישם כבר בשנת 2003 – הסיפור של אבי חייב להפוך למורשת קרב עבור כל מאבטח באשר הוא.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" באמונה שהיריב שלך קרוב יותר ממה שאתה חושב!!!

אונס במלון – מנהל/ת המלון, לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

30 אוג30 אוג

אונס הנערה במלון הים האדום באילת מזעזע ומציף מספר רב של בעיות הקיימות בחברה הישראלית בשנת 2020 ובנוסף חושף פער גדול מאוד ברמת האבטחה בבתי מלון שמשפיעה באופן ישיר על תחושת הביטחון של המבקרים בהם.
האונס הבלתי נתפס והלא אנושי הזה הוא הזנחה ממושכת של נושא האבטחה במלון ומעלה שאלות רבות הנדרשות לתשובות אמיצות, ללא טיוח, ללא עיגולי פינות וללא רחמים.

אונס שמעביר מסר חד וברור לכל מנהל/ת – לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

שאלות המפתח שלדעתי צריכות להיות:

איך יתכן שחלק מבתי המלון בישראל הפכו להיות מקום נוח להתנהגות לא נורמטיבית?

איך יתכן שאירוע כזה מתרחש ללא הפרעה בבית מלון שהינו תחת הנחיה של הרגולציה?

איך יתכן שאונס נערה שמתבצע על ידי מספר דו ספרתי של גברים ולאורך זמן ממושך, נעלם מעיני צוות המלון?

מהו בית מלון:
בית המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים השוהים באופן זמני מחוץ למקום מגוריהם הקבוע, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש. השרות הבסיסי שהמלון מספק לאורחיו הוא חדר ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) לשינה, ולרוב חדר רחצה ושירותים. המלון מספק שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים – חדר אוכל, טרקלין עסקים, בר משקאות, חדרי כנסים, בריכה, ספא ועוד.
בית מלון נתפס כחוויה חיובית ונעימה שמשמש אנשים רבים למנוחה, להפסקה מחיי השגרה, לפעילויות מגוונות, לביצוע עסקים ועוד. באופן טבעי, כל אדם המגיע ונכנס לתחום בית המלון סומך על כלל בעלי התפקידים בו שיעניקו לו שהות בטוחה ואיכותית.

מה מבדיל בית מלון מעסקים אחרים:
בית מלון הוא מתקן בגודל שונה, יכול להיות מלון קטן ואינטימי במבנה פשוט ולעומתו מלון גדול במבנה מורכב. המלון פועל 24/7 ומארח אנשים מכל הסוגים ומכל המינים – יחידים, זוגות, משפחות, קבוצות, דתיים, חילוניים וכו'. סיבת ההגעה למלון משתנה מאחד לאחד כמוה גם משך השהייה בו. אדם יכול להגיע למלון לשהייה הכוללת שכירת חדר ושימוש בכל השרותים הנוספים או הגעה רק לצורך שימוש באחד השרותים הקיימים בתוך המלון כמו מסעדה, ספא, מספרה, בריכה ועוד. ארגונים וחברות מוצאות בבית המלון מקום מתאים ונוח לביצוע מפגשים עסקיים, ימי עיון ופעילויות נוספות לעובדים.
ככלל, כל אחד יכול למצוא לעצמו סיבה טובה שתאפשר לו להיכנס לשטח בית המלון ללא בעיה.
כאמור, מאפייני הפעילות של המלון רבים ומגוונים ומתחלקים לחדרי אירוח שבהם האורח שוהה בהם באינטימיות מלאה ולשרותים נלווים שבהם האורח שוהה בדרך כלל בשטח ציבורי הניתן לצפייה.
מאפיינים ייחודיים אלו הופכים את בית המלון לעסק מורכב לניהול שכולל בין היתר את הצורך בשליטה מלאה על המתרחש בו כל הזמן.

מדוע בית מלון נדרש גם לרגולציה של משטרת ישראל:
בתי מלון הם מסוג העסקים שבהם עלולים להתרחש פשעים בכל רגע ולשמש פעילות כדוגמת – גניבות רכוש אורחים, זיופי מפתחות ומאסטארים, הונאות כספים ואשראי, מעילות עובדים בתפקידם (או הפעלת עובדים לצורכי מודיעין לפשיעה), אלימות וקטטות, הטרדות מיניות, זנות, סחר בסמים, ואנדליזם כמו הצתת אש, השחתה וחבלה ברכוש המלון, גניבת ציוד המלון, חבלה באוכל המוגש לאורחים.
בית מלון פועל תחת חוק רישוי עסקים ובמסגרתו מחויב לעמוד בפריט רישוי שנכתב ומונחה על ידי משטרת ישראל. פריט הרישוי לבתי מלון קובע ומחייב כל בית מלון ברמת אבטחה המשתנה בהתאם למספר החדרים הקיימים בו שמשפיעים באופן ישיר על ריכוז הקהל שיכול להיות בו בכל זמן נתון.
בשנים האחרונות, משטרת ישראל ביצעה מספר שינויים בדרישות ההנחיה מתוך הבנה שכל בית מלון שונה בגודלו, במיקומו ובמאפייני הפעילות שלו ושבסופו של דבר מדובר בעסק שעלות האבטחה מכבידה ומקשה על ההתנהלות הפיננסית שלו. כיום פריט הרישוי מפרט מה נדרש מכל בית מלון לפי מספר החדרים שבו ולפי התפוסה כל עונת תיירות.
מהי דרישת האבטחה בפריט הרישוי ממלון הים האדום שכולל 53 חדרי אירוח בלבד: מנהל/ת המלון אחראי/ת על קיום האבטחה בהתאם לדרישה, מינוי נאמן ביטחון (תפקיד שמוגדר כנוסף על תפקידו של מי שיקבל אותו) שמחויב במעבר קורס בודק ביטחוני של 4 ימים ודרישות נוספות כגון התקנת מערכת מצלמות מקליטה, נעילת דלתות בלילה ועוד. הרגולטור נדרש לבצע פיקוח ובקרה על מימוש ההנחיה על מנת לזהות פערים וגם כדי לנסות ולזהות תופעות שמחייבות טיפול.
ברור, שמצד אחד הרגולטור מבין את הרגישות והסכנות הקיימות במתקן כמו בית מלון ומצד שני מתקשה לייצר פיקוח ובקרה יעילים ואולי בגלל זה החליטה המשטרה לפני מספר שנים שמנהל/ת המלון יהיה/תהיה האחראי/ת על קיום האבטחה ולא המנב"ט/קב"ט/נאמן הביטחון.

מהם האיומים הרלוונטיים לבית מלון:
אם לפני מספר שנים ניתן היה לקבוע שאיומי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ממוקמים בראש רשימת האיומים בכל מתקן ללא קשר לייעודו ולמאפייני הפעילות שלו, אז כיום יותר ויותר אנשים העוסקים באבטחה מבינים שבמתקנים מסוימים איום פלילי ו/או סדר ציבורי ממוקמים באותה שורה עם איומי פח"ע ולעיתים אף מעליהם.
ישנם מתקנים, שהסיכוי שיתרחש בהם אירוע פלילי גדול מאשר הסיכוי שיתרחש בהם אירוע פח"ע ולכן יידרשו לתת מענה נכון ויעיל ולאורך זמן לכל רשימת התרחישים שכולל האיום הפלילי לא פחות מאשר המענה כנגד התרחישים שכולל איום הפח"ע.
בעלי עסקים נוטים לחשוב שהתוצאה והנזק לעסק מאירוע פח"ע לעולם תהיה גדולה יותר מאשר הנזק מאירוע פלילי אבל האם חשיבה זו נכונה? האם היא מתאימה לכל עסק? האם היא מתאימה למצב הביטחוני הקיים בשנים האחרונות בתוך תחומי ישראל?
כשבוחנים את האירועים החריגים שהתרחשו בבתי מלון בישראל לאורך השנים, רואים בבירור שכמות האירועים הפליליים גדולה בהרבה מאשר כמות אירועי הפח"ע. אירועים פליליים ברמות שונות מתרחשים בבתי מלון בתדירות יומיומית ויכולים בקלות לגרום לפגיעה קשה בשמו הטוב של בית המלון עד כדי כך שפעילותו העסקית תיפגע מכיוון שאנשים לא ירצו להגיע אליו.
פיגוע במלון כמו המחבל המתאבד במלון פארק בנתניה, שבו נהרגו אזרחים חפים מפשע, ייזכר אמנם לשנים קדימה אבל ברוב המקרים לא ימנע מבית המלון להשתקם ולהמשיך בפעילותו המוצלחת, לעומת זאת מלון שייתפס כמארח עבריינים, שמאפשר התנהגות לא נורמטיבית, שמאפשר לקבוצות של צעירים להשתכר ולהפריע לשאר האורחים וכו' ירחיק ממנו לקוחות ואף יסתכן בכך שיום אחד אף אדם נורמלי לא ירצה להגיע אליו מה שיכול להפוך בקלות לפגיעה אנושה שלא יוכל להתאושש ממנה.
אירוע פלילי בסדר גודל כזה כמו אונס קבוצתי, יהפוך לכתם שילווה את המלון שנים רבות קדימה. לצורך העניין, מלון הים האדום לעולם יהיה המלון שבו התרחש האונס הקבוצתי המזעזע בנערה בת ה – 16.
כתבות כאלה יזכרו לזמן רב:

איך יתכן שבבית מלון מתרחש אונס של נערה על ידי מספר דו ספרתי של גברים ונערים מבלי שאף אחד לא יודע על כך בזמן אמת?

כאשר בית מלון מפרסם באתר שלו את התוכן הזה:

"בחודשי הקיץ המלון מארח בני נוער דבר זה עלול לגרום להפרעות, רעש וחוסר סדר ביום ובלילה. אנו מיידעים את כלל לקוחותינו בכדי למנוע אי נעימות וביטולים. חשוב לדעת כי בחודשי הקיץ ובמהלך חופשות בתי הספר (בלבד) המלון מארח צעירים ובני נוער, בתקופות אלו יתכן רעש ואי סדר ולכן חשוב לנו מאוד לידע את לקוחותינו לפני כן"

מדובר בכרוניקה של כישלון שידוע מראש!!! ברור שמנהל/ת מלון שמאשר/ת תוכן כזה באתר, מאפשר/ת התנהגות לא נורמטיבית בתחומו מתוך ידיעה שיכולה להתפתח לאירוע חמור יותר כמו פגיעה באורח/ת ומאפשר לעצמו במודע לא לממש את אחריותו הישירה לאפשר לכל אורח במלון לשהות בו בביטחון מלא. אסטרטגיה עסקית מהסוג הזה הופכת את המלון מהר מאוד לקרקע פוריה להתנהגות פלילית בחסות מנהל/ת המלון וצוות העובדים.
אין בעיה שמלון יחליט להפוך את עצמו למלון של צעירים שמחים ורעשנים שמרחיק לקוחות אחרים שמחפשים יותר את השקט אבל המרחק בין שמחה שמייצרת רעש לבין לאפשר אי סדר שבחלק מהמקרים נובעת מהאישור לשתות אלכוהול לשכרה, הוא גדול, גדול מאוד.
אף מנהל/ת מלון קטן עם 53 חדרים שממוקמים מסביב לבריכת שחיה מרכזית לא יכול להגיד שלא ידע, לא ראה ולא שמע שאירוע חריג מתרחש בתוכו ובטח כשמדובר באונס קבוצתי שמתרחש באחד החדרים ולאורך זמן ושמשתתפים בו מספר דו ספרתי של גברים ונערים שברור שמייצרים רעש ותנועה שאינה שגרתית.
עובדתית, קשה לבית המלון לדעת מה קורה בזמן אמת בכל חדר וחדר בכל זמן נתון אבל לא כאשר מתרחש אונס קבוצתי שחלק מהמשתתפים בו כנראה ממתינים במסדרון הציבורי בקומה.
מבחינתי, עד כמה שמדובר באמירה קשה וחדה, מנהל/ת מלון שלא פעל למניעת אירוע אונס כמו זה שהתרחש במלון הים האדום, כאילו השתתף/ה בו בעצמו/ה.

מה נדרש לעשות כדי להצליח ולמנוע אירועים נוספים:

משטרת ישראל חייבת להגדיר את האונס במלון הים האדום כאירוע מכונן שמחייב בחינה מחדש של ההנחיה ורמת הפיקוח והבקרה עליה. על המשטרה לפלח ולסווג את כלל בתי המלון גם לפי מאפייני הפעילות בהם על מנת לקבוע דרישות ייחודיות שמעבר לדרישות הרגילות. מלון קטן שמארח צעירים על בסיס קבוע יידרש לרמת אבטחה גבוהה יותר למרות שכולל מספר קטן של חדרים. על המשטרה להפעיל את היחידות הרלוונטיות שלה לצורך ביצוע חיפוש סימנים מחשידים המופיעים באתרים של בתי המלון. הדוגמא שצרפתי לכתבה מהווה סימן מחשיד וברור לבית מלון שלא מממש את אחריותו ודורש בדיקה מידית.
משטרת ישראל צריכה לרענן את זיכרונם של כל מנהלי/ות בתי המלון לאחריות המוטלת עליהם/ן בתחום האבטחה ומימושה בשטח וכמובן לציין בבירור שמנהל/ת שימצא כמי שלא פעל/ה כנדרש למימוש אחריותו/ה, יידרש למתן הסברים ואף יסתכן בהעמדה לדין.
מלון שמארח צעירים בתדירות גבוהה וחריגה, יידרש ליצירת מעגל הרתעה בתוך המלון כגון שילוט, מניעת הכנסת אלכוהול לתחומו, ענישה, הצבת מצלמות דמה, פיקוח אנושי ועוד.
תפקיד המנב"ט/נאמן הביטחון ותחומי אחריותו המורחבים של מתקן ציבורי ובפרט בית מלון צריכים להיות מוגדרים בכתב מינוי ומגובים על ידי מנכ"ל בית המלון – מנכ״ל בית מלון דע לך! מנהל הביטחון שלך הוא המפתח להתנהלות תקינה ומסודרת של כלל בעלי התפקידים שאינך רואה בכל מהלך שגרת היום והוא צריך להיות יד ימינך בשמירה על הסדר הציבורי במלון ובביטחון האורחים השוהים בבית המלון שלך. מספיק אירוע אחד חריג שיעלה את שם בית המלון לכותרות השליליות בשביל להוכיח לך זאת – אך תזהר שלא יהיה מאוחר מידיי, תדמית בית המלון שווה הרבה כסף.
מנכ״ל ומנב"ט/נאמן הביטחון בית מלון חייבים להיות בקשר רציף ולנהל מערכת יחסים הדדית עם בעלי התפקידים הרלוונטיים אליו בתחנת המשטרה הטריטוריאלית כדוגמת – בקר הרישוי ואבטחה, רכז המודיעין, מש״ק הסיור של התחנה. ולשתף עימם פעולה (וכך גם להשיג גיבוי מהם כשצריך) – זהו מרכיב קריטי (!) לכל בית מלון ביכולת שלו לשמור על סדר ציבורי ולקבל מענה מהיר מגורמי אכיפת החוק.
מנכ"ל בית מלון חייב לסמן את תפקידי המפתח שלו ולהטיל עליהם משימה נוספת של אחריות על הסדר הציבורי בתחומים ולהרגילם להיות רגישים לכל דבר חריג בתחומם בדגש על שיתוף פעולה מלא עם מנהל הביטחון שלהם, בעלי התפקידים החשובים הם:
מנהל הקבלה של המלון – קליטת אורחים, אזורים ציבוריים ומתחמי העינוג.
מנהל שרות חדרים – סביבת החדרים ואזורי התפעול וסביבת עובדי משק של המלון.
מנהל מזון משקאות – חדר אוכל.
הטלת אחריות מוגדלת על האחראי באזורי הפעלת ילדים ושמרטפות (חדרי וידאו, יצירה, ג'ימבורי, וכו..).
כל מנהל/ת מלון בר/ת דעת, יבין שהאיום הפלילי לא פחות חשוב מהאיום הפח"עי ולכן עליו להשקיע מאמצים ומשאבים מתאימים כדי לייצר מענה נכון ויעיל. גם בבית מלון, כל עובד/ת במשמרת הוא/היא המצלמה הטובה ביותר שקיימת – מצלמה שמסתובבת בתוך המלון, מצלמה שמגיעה לאורחים כחלק ממתן השירות, מצלמה בעלת שמע ושידור שרק צריכה הכוונה והדרכה כדי להצליח לזהות אירועים חריגים בזמן אמת ולהתריע עליהם.
לבעלי התפקידים בבית מלון יש אחריות ציבורית מתוקף תפקידים והיא חייבת לבוא לידי ביטוי באופן פשוט – גילוי ערנות ורגישות יתר והכרת נוהלי מלון בלתי מתפשרים בנושא העברת דיווח (לקבלה או למנב"ט) על כל חשד להתרחשות של אירוע חריג, זוהי המשמרת שלהם!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מימוש האחריות!!!

גבורת המאבטח מול מחבלים במעבר קרני

15 אוג15 אוג

20 לספטמבר 2001 מעבר הסחורות קרני. אסף שלי אחד מהמאבטחים במעבר, כשנה ותשעה חודשים אחרי קורס אחיד, חמוש באקדח ושלוש מחסניות, אחת באקדח ושתיים בפונדה.
לפנות ערב תקפו 2 מחבלים רעולי פנים חמושים ברובי סער קלצ'ניקוב את אחד מתאי הסינון הצמודים לחומת ההפרדה – זה התא שבו עמד המאבטח אסף שלי ובודקת נוספת.
במרץ 2011, בעקבות מתקפות טרור רבות וירי נרחב של רקטות ופצצות מרגמה באזור מעבר קרני, החליטה ישראל לסגור את המעבר, ולהעתיק את פעילותו למעבר כרם שלום.
דרך מסוף הגבול שבמעבר קרני עברו סחורות מרצועת עזה לישראל ומישראל לרצועת עזה בהיקף של מאות משאיות ביום. תוצרת החקלאית ותעשייתית המיוצרת ברצועה יוצאה דרך מעבר קרני לישראל, לגדה המערבית ולעולם. עוד שימש המקום למעבר אספקה הומניטרית אל רצועת עזה. ארגוני הטרור הפכו את מעבר קרני ואזור התעשייה הסמוך אליו ליעד טרור מועדף.
לצד מעבר הסחורות שימש מעבר קרני במשך השנים להברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה ולהברחת מחבלים וחגורות נפץ מהרצועה לישראל.

מיקום מעבר קרני במפה:

אסף שלי עובד במשמרת הבוקר בין השעות 08:00-16:00 יחד עם מאבטח נוסף ובודקות. שנת 2001 הוגדרה כשנת שיא בהיקף הפיגועים כנגד ישראל כולל ביום ה – 20 לספטמבר שכלל התקפת ירי טילים גם על גזרת מעבר קרני.
הצד במעבר קרני שבאחריות ישראל כולל 2 מחסנים המשמשים כנקודת בדיקה לאנשים, למשאיות ולסחורה. המאבטחים והבודקים/ות במערך האבטחה במעבר, פועלים במקצועיות רבה תוך שהם מודעים ומבינים היטב את הסכנות האפשריות שיכולות להתרחש בכל רגע במתקן.

תצלום אוויר של המעבר המתאר את מיקומו בגזרה:

אסף ממוקם במחסן הצפוני וכהרגלו נמצא במצב מוכנות ובדריכות מלאה. אסף זוכר את האימון שעבר לפני כחודש שבו תרגלו מספר תרחישי תקיפה אפשריים על המעבר. האימון עזר לו להיות דרוך וממוקד למשימה.

תצלום אוויר של המחסנים:

עדות של אסף:

"זוכר שהייתי ברמת מוכנות מבצעית גבוהה. אני אפילו זוכר שבחלק מהזמן הייתי עם היד על האקדח. לפתע, בלי שום התרעה מוקדמת, שמעתי קול של דריכת נשק מכיוון מערב, מכיוון פתח המעבר מהצד הפלסטיני. הסתכלתי לכיוון וראיתי מחבל אחד עם רובה קלצ'ניקוב, כובע גרב על ראשו וחולצה חומה במרחק של כ -45 מטר ממני. המחבלים ניצלו את פתיחת שער המעבר כדי להפתיע. הבנתי מיד שמדובר בהתקפת מחבלים, בתקרית, בדומה למה שתרגלנו באימון האחרון. שלפתי ודרכתי את האקדח והוצאתי במהירות כדור ראשון לעבר המחבל. זיהיתי שהמחבל מבצע ירי מהמותן.
הרגשתי שחטפתי כדור ברגל.
אחרי הכדור הראשון שיריתי היה לי מעצור אי חליצה. תפעלתי את המעצור במהירות. זיהיתי מחבל נוסף והבנתי שאני נלחם כנגד 2 מחבלים חמושים. ביצעתי ירי על שני יריבים. מצאתי את עצמי בקרב יריות. עוד חמישה כדורים פוגעים בי במקומות שונים. אני מתמקד בביצוע ירי לעבר המחבלים אבל מבין שהם ממשיכים לירות לעברי. לא הרגשתי כאב, לא הרגשתי שהגוף שלי קורס בגלל הפגיעות שחטף, נלחמתי כמו שלימדו אותי, נלחמתי כמו שהכינו אותי, רציתי לנצח, הגוף שלי עבר למצב לחימה, למצב של הישרדות".

תרשים אירוע:

"זיהיתי ששני המחבלים מתחילים לברוח חזרה לכיוון רצועת עזה. המשכתי לבצע לעברם ירי במנוסתם. רצתי לעבר עמדת סגירת השער. סגרתי את השער. השער נסגר. התחלתי בביצוע פעולות לפינוי חיילים והבודקת שעבדה במשמרת. העברתי דיווח למאבטח השני. מבחינתי סיימתי לבצע את הפעולות שלימדו אותי כמאבטח. בשלב הזה הבנתי שנפגעתי משישה כדורים. שישה כדורים פגעו בגוף שלי במהלך קרב היריות וזה לא מנע ממני להגיב בלחימה רציפה עד שהמחבלים החליטו לנוס על נפשם. כל שלב הירי ארך כ – 10 שניות בסך הכל שנראו כמו נצח. בסיום הפעולות התקשרתי לאשתי"

אירוע התקיפה במעבר קרני ועדותו הנדירה של אסף שלי, מאפשרים לנו אנשי האבטחה ללמוד ממאבטח שמצא את עצמו בתקרית אמת במהלך משמרת. במקרה של אסף לא מדובר בעוד אירוע שבו כוח אבטחה מגיב בירי ומנצח את היריב, מדובר באירוע שבו מאבטח מגיב ומתפקד בלחימה יעילה למרות שנפגע מלא פחות משישה כדורי רובה, ולא עוצר עד שהתקיפה מסתיימת ולא מרשה לגופו לבגוד בו עד שמפנה את המאובטחים שבאחריותו.
אסף הסתכל למחבלים בעיניים וקיבל החלטות נכונות שהזכירו לו את ההכשרות והאימונים שעבר כדי להיות מוכן לרגע אמת כזה בדיוק.
כל האחראים על הכשרת מאבטחים מודעים ומבינים היטב שקשה מאוד להכשיר וללמד מאבטח לקבל החלטות בלחץ כזה של שבריר שנייה ולמרות זאת מקווים שכל מאבטח יצליח להגיב באירוע אמת כפי שמצופה ממנו. שמיעת דריכת הנשק שביצע אחד המחבלים הזכירה לאסף את שמיעת רעש הצפצוף של מדריך הירי במטווח, רעש שמסמן לכל מאבטח שעליו להתחיל בירי לעבר המטרה. הזיכרון הזה עזר לאסף להגיב באינסטינקט, בלי להתעכב, ולהצליח לירות ראשון לעבר המחבלים. תגובת הלחימה של אסף אינה מובנית מאליה ויותר מזה הפעולות שביצע לאחר שהבין ששני המחבלים ברחו מהמקום.
בקבלת ההחלטות שלו לאורך כל האירוע, אסף הציל את כל המאובטחים שהיו תחת אחריותו במשמרת וסמכו עליו שידע להגיב גם ובמיוחד באירוע תקיפה כנגדם. אין ספק שהתגובה של אסף באירוע התקיפה נבעה משילוב הגיוני של כלל ההכשרות והאימונים שעבר, מהיכולת האישית שלו, מהתדריכים שעבר בתחילת כל משמרת ומהחיבור למצב הרגיש התקופתי.
שישה כדורי רובה שפוגעים בגוף יכולים בקלות לגרום לכל אחד לעצור מביצוע פעולה, ליפול ואפילו לחשוב לסגת. כאמור, במהלך 10 שניות של לחימה, של קרב יריות עקוב מדם, אסף לא רק שלא עצר אלה נלחם בנחישות מעוררת השראה. מאבטח שלא התנסה בתקרית אמת ולא נפגע מכדורי אמת, יתקשה להבין מה עושה פגיעה של כדור בגוף ולכן ערכה של עדות אסף עולה ותהיה רלוונטית לדורות של מאבטחים.
בנוסף, אני חושב שתגובתו של אסף נבעה מהיכולת האישית שלו להבין את גודל האחריות שהוטלה עליו כמאבטח במתקן רגיש כל כך שכללה אנשים נוספים. כנראה שהמחשבה שישנם אנשים תחת אחריותך שסומכים עליך, הופכת אותך ברגע האמת ללוחם ללא חת, לוחם שלא יכול להרשות לעצמו להיות חלש, לוחם שבזמן אמת לא רואה את הסיכון, לא חושב על זה שהוא יכול להיפצע ואף להיהרג, לוחם שלא יעצור עד שיבין שהצליח במשימתו.

אין ספק שאסף הראה בפעולותיו באירוע גם קור רוח וגם נחישות שהם ראויים להערכה וללמידה, תפקודו יכול בקלות להיחשב כמה דרגות מעל, להיתפס כלא אנושי כמשהו שהוא מעבר, משהו שהוא גדול.
באופן תפקודו סיכל המאבטח הממלכתי אסף שלי את ההתקפה על מעבר קרני ובכך מנע פיגוע קשה עם יותר נפגעים.
המאבטח הממלכתי אסף שלי הראה במעשיו יכולת תפקוד, פיקוד ואף סוג של מנהיגות תחת אש משני יריבים במקביל, יוזמה, התקפיות ואומץ לב.
מבחינתי, אסף שלי הוא מאבטח גיבור.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה!!!

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

29 מאי23 מאי

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו.
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים, הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה?
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש?
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים?

קישור לכתבה:

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה.

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו.
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית:

מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם?
האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!!
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות.
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי.
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי.
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים.
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

29 מאי09 מאי

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?

כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין:

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה.

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף.
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ.
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!

אירוע הירי בנמל אשדוד – שימוש בנשק כמוצא אחרון

22 פבר01 פבר

האירוע שהתרחש בכניסה לנמל אשדוד ב 21 לנובמבר 2019 בו מאבטח ירה לעבר מרינה ראטוש שנהגה ברכבה הפרטי תוך שהיא פורצת את המחסום הראשון בכניסה לנמל, הוא אירוע מכונן באבטחה האזרחית בכלל ובאבטחת מתקנים אסטרטגים בפרט.
מיום האירוע ועד ליום חמישי ה – 30 לינואר 2020, בו פורסמו מסקנות התחקיר שבוצע על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים, הפרטים הידועים על מה שהתרחש באירוע הועברו אך ורק על ידי כלי התקשורת שמתבססים על מה שהוחלט שניתן לחשוף ולכן סביר להניח שתמונת המצב שמורכבת מהפרסומים בתקשורת הינה חלקית ולא מדויקת.
כמומחה אבטחה, אני וכמותי מחכים בקוצר רוח לקבלת תחקיר האירוע על מנת לבדוק מה ניתן ללמוד ממנו לעתיד ומקווים שעכשיו לאחר שהסתיים ומסקנותיו המרכזיות פורסמו, הוא יועבר במלואו לכלל העוסקים במקצוע האבטחה בישראל.
שקלתי האם לכתוב את דעתי על האירוע רק אחרי שהתחקיר יפורסם (מקווה שיפורסם) או לפני, וכפי שניתן להבין, החלטתי לכתוב לפני הפרסום מתוך חשיבה שיתכן שהשאלות שאשאל בכתבה וכאלה שישאלו בהמשך על ידי הקוראים ירחיבו את כיווני החשיבה המקצועית בקרב בעלי התפקידים שעוסקים בחקירת האירוע מבלי לזלזל חס וחלילה ביכולתם להבין מה קרה באותו ערב.

תוצאת האירוע: האזרחית מרינה ראטוש, שלא ברור מה גרם להתנהוגתה באותו ערב, נהרגה מירי של מאבטח שעבד באותו ערב במערך האבטחה בנמל אשדוד.

ביום שני 3 לפברואר 2020, תיעוד האירוע ממצלמות האבטחה בכניסה לנמל, פורסם בערוץ 13:
https://13news.co.il/item/news/domestic/articles/ashdod_port_marina_ratosh-997897/

בואו ננסה להבין מה קרה באותה שעת ערב מאוחרת, בשעה 21:15, בואו ננסה לבצע תחקיר:

שאלת התחקיר: איך קרה שמאבטח ממערך האבטחה בנמל סיווג את האירוע כפיגוע (פח"ע), ביצע נוהל מעצר חשוד שכלל ירי אזהרה וירי קטלני על מנת להרוג?

שאלות משנה:

שימוש בנשק כמוצא אחרון: האם נעשו כל הפעולות האפשריות כדי למנוע הגעה לשימוש בנשק?

כמתקן המוגדר כאסטרטגי, איך יתכן שרכב פרטי משפחתי רגיל מצליח לפרוץ מחסום בכניסה הראשית בשעה כל כך מאוחרת שאין בה כמעט פעילות?

האם תכנון מתחם הכניסה הראשית לנמל, לרכבים פרטיים ולמשאיות, נותן מענה למניעה מרכב להצליח לפרוץ ולעבור את המחסום,/שער?

הדיווח ראשון שהועבר בקשר היה מדויק – "רכב מתפרץ". מה גרם למאבטח שהגיב לסווג את האירוע כאירוע פח"ע?

בשעת האירוע ובגזרת התרחשותו, אין הולכי רגל והמאבטח שירה טען נראה יורד מעמדת התצפית ואז ראה טוב יותר את הרכב מסתובב ברחבה, סיווג והרגיש בסכנת חיים – המאבטח הגיע לגזרה כשהרכב כבר נסע בה, אז איך הגיע למצב שהוא בסכנת חיים? בסכנת דריסה?

האם ההכשרה המקצועית והאימונים שעברו כלל בעל התפקידים במערך האבטחה שעבדו במשמרת נתנו להם את הידע והכלים הדרושים להתמודדות עם אירוע מהסוג הנ"ל?

פרטי האירוע כפי שפורסמו בתקשורת:

מאבטח בנמל אשדוד ירה למוות בנהגת שפרצה את מחסום הכניסה למקום
מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי מרינה ראטוש התעלמה מהוראות המאבטחים ונהגה במהירות לעבר המחסום.
מאבטח בנמל אשדוד ירה למוות ביום חמישי בנהגת כבת 40 שפרצה ברכבה את מחסום הכניסה למקום. לפי הודעת המשטרה, הנהגת מרינה ראטוש, תושבת בית שמש, נפצעה באורח אנוש ומותה נקבע אתמול בבית החולים אסותא בעיר. המאבטח נחקר לאחר התקרית ושוחרר אתמול לחמישה ימי מעצר בית.

מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי ראטוש התעלמה מהוראות המאבטחים, נהגה במהירות לעבר המקום – עד שאחד המאבטחים ירה לעברה. בין השאר בודקים במשטרה אם היא נהגה בהשפעת אלכוהול. פרקליטת המאבטח, עו"ד מירי ויינר, אמרה אתמול כי הוא חשש שמדובר בפיגוע – ולכן, לטענתו, פעל לפי הנהלים.

עורך הדין המייצג את משפחתה של ראטוש, עו"ד חיים מכלוף, אמר: "כל האירוע הוא בסימן שאלה אחד גדול. אני לא מצליח להבין, ויש לי רקע בביטחון, למה ניקבו אותה בכדורים. היו מספיק דרכים לעצור אותה: ירי לגלגלים, חסימות. האירוע הזה לא היה צריך להסתיים בדרך שבה הסתיים". מכלוף ציין כי לראטוש אין עבר פסיכיאטרי.

מסקנות האירוע כפי שפורסמו בתקשורת:

המאבטח שירה למוות בנהגת בנמל אשדוד לא יועמד לדין

הפרקליטות הודיעה על סגירת התיק נגד המאבטח שירה למוות במרינה ראטוש, שפרצה מסיבה לא ברורה את המחסום. אביה מחה: "אני בהלם, ככה מותר להרוג כל אחד?"

המאבטח שירה למוות לפני כחודש במרינה ראטוש ז"ל בכניסה לנמל אשדוד לא יועמד לדין והתיק נגדו ייסגר. כך הודיעה היום (חמישי) פרקליטות המדינה למשפחתה של ראטוש ולעורך דינו של המאבטח.

ראטוש, תושבת בית שמש, נורתה למוות בכניסה לנמל לאחר שככל הנראה לא צייתה להנחיית המאבטחים שדרשו ממנה לעצור בכניסה. היא פרצה את המחסום ונורתה על-ידי אחד המאבטחים במקום, ולאחר מכן הובהלה במצב אנוש לבית החולים אסותא בעיר, שם מתה מפצעיה.

בהודעת הפרקליטות נכתב כי "לאחר ניתוח יסודי של חומר החקירה שנאסף, ובכלל זה חוות הדעת של קצין המשטרה האחראי על הנחיה מקצועית של מאבטחי מעברים ימיים, ממנה עולה, כי בנסיבותיו של האירוע החריג, המאבטח החשוד פעל כשורה ובהתאם לכללי הנהלים וההנחיות הקיימים באשר לפתיחה באש לשם אבטחת מתקן אסטרטגי של המדינה, בעודו סבור כי מדובר באירוע ביטחוני שמחובתו למנוע אותו, החליטה כאמור הפרקליטות לסגור את התיק".

יצחק ראטוש, אביה של מרינה אמר ל-ynet: "רק בגלל שאנחנו גמלאים ומסכנים לא מתייחסים אלינו. איזו מן החלטה זאת? 11 כדורים ברכב של הבת שלי. אין לי שום בעיה עם נעמה יששכר, אבל זה שהרגו את הבת שלי לא מעניין אף אחד.
איך זה הגיוני? ככה מותר להרוג כל אחד? אז מה אם הוא פעל לפי הפקודות? הפקודות לא נכונות!".
לדברי האב, "לא הייתה לו שום סכנה לחיים של המאבטח. אני בהלם, אני כבר לא מבין כלום. אין מישהו שיעשה טיפה צדק. אפילו כדי להרוג מחבל צריך לקבל אישור מהמפקד. אנחנו מחפשים טיפה של צדק. איך פתחו ככה באש?".

סנגורה של המשפחה, עו"ד חיים מכלוף, תקף גם הוא את החלטת הפרקליטות לסגור את התיק: "לא יעלה על הדעת שתיק כזה נסגר ככה. במקרה של סולמון טקה, השוטר עמד לדין בגלל נתז. פה ירו 11 כדורים. יש 20 אלף שיטות לעצור אותה אחרי שעברה את המחסום. זו החלטה לא נכונה, לא מידתית ולא תואמת את העובדות בשטח. כל שוטר שמחזיק אקדח יורה מתי שהוא רוצה? היא לא באה עם משאית או האמר. היא הגיעה עם רכב פרטי".

מחקירת המשטרה עלה כי נהגת הרכב לא שעתה להוראות המאבטחים, פרצה את המחסום הראשון והמשיכה בנסיעה מהירה. לאחר האירוע, המאבטחים במקום טענו כי הנהגת נהגה בפראות, ואמרו כי חששו שמדובר בפיגוע דריסה. המאבטח שירה טען במשטרה שביצע הכל לפי הנהלים. "ראיתי את הרכב מגיע במהירות ואז שמעתי בקשר שמדברים על פריצה ואירוע פח"ע".
המאבטח סיפר עוד כי ירד מהמבנה ואז הבחין ברכב המשתולל, כולל בתחום הנמל. "ביצעתי ירי לפי נוהל פתיחה באש רק כשהרגשתי סכנת חיים וחששתי שהיא תדרוס אותי. יריתי לעברה אחרי שקודם יריתי יריות אזהרה לעבר גלגלי הרכב".

עורכי הדין חי אוזן, מירי ויינר ושוקרי אבו טביק, שייצגו את המאבטח, בירכו על סגירת התיק. "מדובר באירוע טרגי שבסופו מצאה המנוחה את מותה, וליבנו עם משפחתה. ואולם, כפי שטענו, האירוע החל כאשר הרכב פרץ את מחסום הכניסה לנמל ומיד העלה חשד שמדובר באירוע פח״עי. כעולה מבדיקת המשטרה, המאבטח פעל על פי הנהלים המקובלים לטיפול באירוע מסוג זה, עמד בפני סכנה מידית ומוחשית לחייו ולחיי המאבטחים הנוספים שהיו במתחם ונאלץ לפתוח באש רק לאחר שביצע נוהל מעצר חשוד בהתאם לנהלי הפתיחה באש ולנטרל את הסכנה מן הרכב.

"גרסת המאבטח נבדקה ואומתה עם ממצאים וראיות בשטח לרבות מצלמות האבטחה, רשת הקשר בנמל וגרסאות שאר המאבטחים שהיו במתחם. התיק נחקר ביסודיות ובוצעו מאות פעולות חקירה שבסופם נקבע כי המאבטח פעל ללא רבב, זאת למרות כאמור התוצאה הטרגית".

תמונות וסרטונים להמחשה:

מיקום הנמל, צירי הגישה אליו ומיקום מתחם הכניסה הראשית:

תצלום אוויר:

שער הכניסה:

גזרת האירוע – מיקום הרכב בצד שמאל של התמונה:

מסקנות ולקחים:

שימוש בנשק כמוצא אחרון:

אחזור על כך שאני שמח בשביל המאבטח שנמצא שפעל נכון באותו אירוע ולמרות זאת אני חושב שמחובתנו המקצועית לשאול את השאלות הקשות שנובעות מקבלת ההחלטות שלו, הפעולות שבחר לבצע ותוצאותיהן.
בהתבסס על הפרטים שפורסמו ועל הסרטון שהופץ, נראה שהמאבטח נחשף לאירוע מהדיווח שהועבר בקשר ואף ראה את מרינה פורצת את שער הכניסה. המאבטח שהה באותו זמן בעמדת התצפית הממוקמת במתחם הכניסה הראשית ומאפשרת תצפית על הכניסה והרחבה, קיבל את הדיווח בקשר, יצא מהעמדה, זיהה את הרכב נוסע בפראות ברחבה (נוסע בסיבובים) שהינה חלק ממתחם הכניסה הראשית, חשד שמדובר באירוע דריסה השייך לאיומי פח"ע, הרגיש שהוא והחברים שלו נמצאים בסכנת חיים ולכן החליט לבצע נוהל מעצר חשוד שהחל בירי אזהרה, המשיך לירי לגלגלים והסתיים בירי לעבר הנהגת על מנת להרוג.
בהתבסס רק על מה שאני רואה בתמונות של הכניסה ומיקום הרכב ועל מה שרואים בסרטון, אני חושב שניתן להבין שמדובר בגזרה שבשעה המדוברת (21:15) אין בה הולכי רגל וכנראה שהיקף התנועה בכניסה נמוך או לא קיים כלל. המאבטח היורה יצא מעמדת התצפית על מנת לצמצם טווח ולטפל באירוע. נראה שבהחלטה זו הציב את עצמו בטווח ראייתה של מרינה ובטווח שבהחלט יכול לסכן אותו במידה ומרינה תחליט לנסות ולדרוס אותו. רואים את המאבטח היורה, יוצא מהעמדה כאשר הרכב כבר היה במצב של נסיעה ברחבה, אז איך הוא הגיע למצב של בחירת מיקום שמעמיד אותו בסכנת דריסה? האם יתכן שבחר מיקום לא נכון ובכך החמיר את המצב שהשפיעה על קבלת ההחלטות שלו?
אירוע דריסה מתאים למצב שבו המאבטח עמד ואז הגיע הרכב בנסיעה מהירה לעברו.
האם היה ניתן להתמקם בעמדות שאינן מאפשרות דריסה ולהמתין לראות מה יקרה עם הרכב בזמן הקרוב כדי להצליח להבין טוב יותר את המצב? הרי ההבנה האם מדובר באירוע פח"ע או באירוע תמים היא קריטית.
ההיגיון הבריא אומר שאזרח תמים לא ינהג ברכב במאפייני פיגוע דריסה מכיוון שלא נכנס למתחם הנמל כדי לדרוס אנשים. עד לרגע שבו המאבטח נכנס לרחבה ולטווח ראייתה של מרינה, נהיגתה ברכב לא התאימה למאפייני דריסה או לרכב תופת.

איך יתכן שרכב פרטי משפחתי רגיל מצליח לפרוץ שער כניסה למתקן שמוגדר כמתקן אסטרטגי:

זו השאלה הראשונה שהייתי שואל את מנהל האבטחה בנמל כדי לדעת האם כחלק מפעולות המניעה, הותקן אמצעי למניעת פריצה ואם כן, הייתי בודק האם הוא הופעל כנדרש.
אין סיכוי שרכב פרטי מהסוג שהיה באירוע היה מצליח לפרוץ מחסום שמיועד למניעת פריצת רכב ולכן זה לא יהיה הימור שבאותו ערב או שלא היה אמצעי כזה או שהוא פשוט לא הופעל.
שילוב אמצעים טכנולוגיים במערך האבטחה נועד בין היתר לשפר את יכולת מניעת אירוע כמו שהתרחש באותו ערב.
מחסום כזה היה מונע את כל האירוע ובטח שהיה מונע את הירי לעבר הרכב והנהגת שבו.
מתקן שמוגדר כמתקן אסטרטגי חייב לשלב אמצעי כנגד פריצת רכב בהתאם לאיומי הייחוס שנקבעו לו!!!

בעלי התפקידים במשמרת:

הכשרה מקצועית:
האירוע ותוצאותיו מהווים הזדמנות נוספת, והפעם הזדמנות פז, להבין שאין התאמה בין הדרישות המקצועיות בתפקידי האבטחה ובמיוחד ממאבטחים חמושים לבין ההכשרה המקצועית המסמיכה למקצוע ואימוני הכשירות החוזרים.
מבלי להכיר את אלה שאיישו את התפקידים השונים במערך האבטחה באזור הכניסה לנמל, אני בטוח שאין להם את הידע המקצועי והכלים הדרושים כדי להצליח לסווג בצורה נכונה ואחראית אירוע מורכב כמו האירוע המדובר ובהמשך לכך אני בטוח שכל אחד ואחת מהם ביצע/ה את הכי טוב בנקודת הזמן הרלוונטית ולכן אני יותר משמח שמבצעי התחקיר לא מיהרו להאשים אותם בתוצאות האירוע.
זה לא הגיוני בעליל לחשוב שאפשר להפוך אזרח/ית למאבטח/ת חמוש אחרי 8 ימי הכשרה, או קצת יותר, ומיד לאחר מכן לשלוח אותו/ה לאייש עמדות אבטחה במתקן ולהצליח להתמודד כמו שצריך עם כל האיומים הקיימים שחלקם מורכבים מאוד.
זה פשוט פשע ושימת מכשול בפני עיוור ועומד בניגוד גמור להבנה שתפקיד אבטחה יכול לקבוע במצבי חירום האם חשוד יחיה או ימות.
ההכשרות שמועברות היום אינן הופכות את המאבטחים/ות לכאלה שיודעים ויכולים להתמודד עם אירוע חירום כאלה!!!
אני קורא לחטיבת האבטחה ולעומד בראשה לבצע מהפיכה בכל הקשור להכשרה לתפקיד מאבטח אזרחי בישראל!!!

יכולת סיווג ודיווח:
סיווג ודיווח הם שני יכולות יסוד באבטחה אשר נדרשים כדי לעלות את הסיכוי להצליח ולהתמודד נכון עם אירועים שיכולים להתרחש בשגרה ובחירום. סיווג לא נכון ובהמשכו דיווח לא נכון יגרום בוודאות לבחירת פתרון לא נכון ולביצוע פעולות לא נכונות.
המאבטח באירוע המדובר ציין שהוא חשד שמדובר באירוע פח"ע, באירוע דריסה. חשד יכול להסתיים במסקנה שמדובר באדם תמים או באדם בעל כוונות לביצוע פעולות פגיעה באנשים ו/או במתן ולכן רמת הרגישות וחשיבות יכולת קבלת ההחלטות באירוע מהסוג הזה יקבעו גורל של אדם – יחיה או ימות.
האם למדווח/ת הראשון/נה בקשר באמת היה את הידע המתאים כדי לסווג נכון ולהוציא דיווח נכון ומדויק על מה שעיניו/ה ראו באותו ערב? האם כל רכב שפורץ את המחסום הופך מיד לפיגוע דריסה או לחשד לרכב תופת? האם המדווח/ת הראשון/נה היה/היתה ממוקדת על חזית הכניסה בזמן שהרכב הגיע במהירות או שעסק/תה בדברים אחרים ולכן והופתע/ה מפריצת הרכב את השער הראשון ויצא דיווח מבוהל שמדובר באירוע פח"ע? למה הדיווח לא היה על רכב מתפרץ?
ושוב, אני מעריך שלמדווח/ת אין את הידע והניסיון הדרוש כדי לא להתבלבל בדיווח ולהבין את משמעות הדיווח נכון ואת השלכותיו על פעולות שאר מערך האבטחה.

תפקיד המאבטח/ת:
בכל הדרכה שאני מעביר למאבטחים/ות אני מתחיל במבוא שעוסק בעיקר במקצוע האבטחה ובמשמעויות והאחריות בתפקיד המאבטח/ת ובעיקר המאבטח/ת החמוש. בעבר התרחשו הרבה אירועי חירום שעזרו לנו להסביר את הנושא הנ"ל אבל אני חושב שהאירוע המדובר עולה על כולם מכיוון שיש בו את כל התהליך הכולל זיהוי ראשוני, דיווח, תגובה לדיווח, תגבור לגזרת האירוע, זיהוי שני, סיווג, בחירת מענה ותוצאה בדיעבד של הריגת אזרחית תמימה.
האירוע ותוצאותיו צריכים לשלוח את כל העוסקים בניהול אבטחה, החל מחטיבת האבטחה במשטרת ישראל ועד כל מנב"ט מתקן, לעשות שיעורי בית מהירים ויעילים שיתנו תשובות לכל השאלות שעולות מהאירוע ויביאו לשיפור מידי ויעיל לכל הפערים שנמצאו בעקבות התחקיר בדגש על מעגל המניעה במתקן ועל הכשרת והפעלת כלל בעלי התפקידים במערך האבטחה.
למאבטחים/ות אומר שכל מי שבחר לעבור במקצוע האבטחה חייב להבין שהינו אחראי על חיי אדם ובכלל זה יהיה עליו להיות מוכן להתמודד בצורה מקצועית ובשאיפה נכונה עם מצבי חירום מורכבים ביותר שדורשים ריכוז מלא במשימה ויכולת קבלת החלטות בזמן קצר מאוד ובתנאים שמשתנים מהר מאוד.
לעבוד באבטחה זה מחייב, מאוד מחייב!!!

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך שימת דגש על שלב המניעה!!!

ירי קטלני בכנסיה בטקסס – ניתוח אירוע

11 דצמ31 דצמ

גבר חמוש פתח אמש, 29 בדצמבר 2019 (יום א') באש בתוך כנסייה בעיר ווייט סטלמנט בטקסס, רצח שני בני אדם ונורה למוות. יותר מ-240 חברי קהילה היו בכנסייה בזמן הירי. לפני שפתח באש התיישב היורה על ספסל, אבל אחר כך הוא שלף נשק, ירה באחד הנוכחים והרג אותו. כך החל אירוע הירי הקצר.

שניים מהמתפללים שהיו במקום, שניהם מתנדבים בצוות אבטחה, השיבו אש והצליחו לחסל אותו. אחד מהם נהרג.

אירוע הירי תועד כולו בשידור חי באינטרנט:

מדובר בתיעוד נדיר אשר מעניק לנו את היכולת ללמוד כיצד נראה אירוע ירי בתוך אולם מלא אזרחים אשר חלקם חמושים ומתפקדים ככוח אבטחה.

אין ספק, שבתי כנסת וכנסיות בעולם הפכו להיות יעד מועדף לאזרחים שמונעים ממניעי שנאה והופכים ברגע אחד לתוקפים הרוצחים בדם קר. הרוצחים המתועבים מוצאים בבית התפילה שילוב של ריכוז קהל גדול יחסית ויכולת פגיעה בדת והעברת מסר.

פרטי האירוע המדובר, מוכיחים שהקהילה המתפללת בכנסיה זו מודעים לגודל הבעיה ולאיומים הקיימים עליהם בפרק הזמן בו הם מתכנסים לצורך התפילה השבועית ולכן חלקם מגיעים חמושים ומשמשים ככוח אבטחה אזרחי שיכול לתת מענה נגד תקיפה.

במבחן התוצאה, מדובר בהצלחה מרשימה שברור שהינה המשך חשיבה נכונה של אותה קהילה, הצלחה שמוכיחה שלא רק שקהילה יכולה להתארגן ולייצר אבטחה יעילה, כיום חלה חובה על כל קהילה באשר היא להפוך להיות אקטיבית, לבצע פעולות אמיתיות כדי לייצר אבטחה אזרחית תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם וללא צורך בהוצאות כספיות גדולות אם בכלל.

הגיע הזמן, שכל האזרחים, בכל מקום בעולם, יבינו שהם יכולים להגן על עצמם בדרכים פשוטות ויעילות שדורשות הבנה בסיסית ומספר פעולות פשוטות:

האיום: הכל מתחיל ונגמר בהבנה שהאיום ממשי ויכול להתממש בכל רגע נתון ובעיקר בזמנים בהם ישנו ריכוז קהל איכותי. הבנה שדווקא קבוצות דתיות מהוות יעד מועדף לרוצחים פוטנציאליים רבים.
מימוש האיום: על פי האירועים האחרונים, ניתן לקבוע שבדרך כלל יהיה מדובר בתוקף אחד שיבחר להשתמש בכלי נשק ארוך על מנת לבצע את זממו. בניגוד להתנהגותו של הרוצח במקרה המדובר, לרוב התוקף מגיע, נכנס למבנה ומיד מתחיל לירות לכל עבר. באירוע המדובר התוקף שהה פרק זמן מסוים כשהוא יושב בתוך הכנסייה עד לרגע שבו הוא מחליט להתחיל את התקיפה וגם כאן הוא לא מיד החל לירות.
משך זמן התקיפה: תוקף שלא נתקל בהתנגדות מידית ימשיך לירות לעבר אזרחים כל עוד יש לו תחמושת או עד שיגיע כוח תגובה וינטרל אותו. לעומת זאת, אירוע שבו תוקף נתקל בהתנגדות מידית, יימשך מספר שניות עד שהסתיים.
בהתייחסות לאירוע המדובר, מרגע תחילת הירי של התוקף ועד לנטרולו על ידי אחד מהאזרחים החמושים עברו בסך הכל 6 שניות בלבד.
יכולת תגובה אפקטיבית: אזרחים יכולים לייצר תגובת נגד שתצליח לשבש את פעולות התוקף ואף לנטרל אותו. תגובת אזרחים באירועים האחרונים מוכיחה את האמרה שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. התקפת נגד, בכל דרך, תצליח למנוע מהתוקף האכזר להמשיך בביצוע התקיפה ולמזער את הנזק שכבר החל.
הכנת המתקן: יש להקפיד שכל הפתחים במתקן יסגרו על ידי דלתות הניתנות לסגירה הרמטית וחזקה, כזו שתקשה על פתיחה לא מורשית. במהלך התפילה, יש להקפיד שלמעט דלת הכניסה הראשית כל שאר הדלתות סגורות ונעולות. חלה חובה לשלוט ולנהל את תהליך כניסת האזרחים למתקן. יש לדאוג שהחלונות בקומת הקרקע לא יאפשרו קו ראייה מבחוץ פנימה.
ניהול הכניסה למתקן: לאור האירועים האחרונים, ברור שחלה חובה לזהות את כל מי שמגיע ומעוניין להיכנס לאולם התפילה. מדובר במשימה קלה לביצוע מכיוון שחברי הקהילה מכירים אחד את השני ומיד יזהו אדם שאינו מוכר כשייך או שמכור ומתנהג באופן חריג.
זיהוי ובדיקה לפי צורך היו מגדילים את הסיכוי לזהות את התוקף חריג ואף לזהות את הנשק הארוך שהסתיר מתחת למעיל.
כוח אבטחה אזרחי: לפי מספר האזרחים החמושים שנראים בסרטון, ברור שמדובר בקהילה שמודעת לסכנה ונערכה בהתאם. אן לי ספק שהגעתם של חלק מהאזרחים עם אקדח אישי היא יוזמה מוקדמת ומתוכננת ואף הצבתם של חלקם בעמדות שנראות כמו עמדות אבטחה לכל דבר. התגובה המהירה, הנחושה והמדויקת של האזרח היא זו שהצליחה לנטרל את התוקף בזמן קצר ובכך למנוע פגיעה באזרחים נוספים ורבים.