admin

שיטת שאדו – "עימות ללא אלימות" – מצליחה לשנות את החשיבה בשטח

אחרי שנתיים שבהן אני מנהל את שיטת שאדו בישראל ובחו"ל, אני מרשה לעצמי לקבוע שלשמחתי לא טעיתי באבחנה הראשונה שלי לגבי ייחודיות השיטה, הפוטנציאל הגדול שטמון בה ובמי שהגה אותה ומהווה ראש חץ בהעברתה ללקוחות – מאסטר דויד חליבה.
למרות זאת, בנקודת ההתחלה, עדיין לא יכולתי להבין ולנחש עד כמה שיטת שאדו מצליחה לתת פתרון מצוין לכל מי שמוצא את עצמו בפעילות שיש בה עימותים ברמות שונות – עובדים ומאבטחים בבתי חולים, יחידות סדר וביטחון בערים, יחידות במשטרת ישראל, יחידות בגופי הביטחון הממלכתיים, בני נוער בסיכון, משרדי ממשלה מקבלי קהל ועוד רבים אחרים.
שיטת שאדו – "עימות ללא אלימות" מצליחה לשנות את החשיבה בכל הקשור לדרך ההתמודדות עם עימותים במאפיינים שונים. אין ספק, שהרבה מאוד אירועים שאיתם צריכים להתמודד אנשי החוק והאכיפה מתחילים ברמה נמוכה של אלימות, אם בכלל, ומתפתחים לשימוש בכוח, אלימות ושימוש באמצעים בעיקר עקב ביצוע פעולות מוטעות מצד אנשי החוק.
אני צופה במאות סרטונים של אירועים בישראל ובמיוחד בארה"ב, כשברובם אנשי החוק לא משתמשים בקרב מגע הקלאסי, זאת אומרת שאינם מוצאים לנכון להתחיל ולהרביץ לאדם שעומד מולם. לעומת זאת, אני מזהה שברוב המקרים אנשי החוק לא יודעים ולכן גם לא מצליחים להשתלט על האדם עמו הם צריכים להתמודד ולא פעם הם אף נראים בצורה מביכה ונוראית.

הסרטון הבא, שבו מתועדים שוטרים בחו"ל בפעולות הטיפול שלהם אל מול אדם חריג בסניף מקדונלד יעזור לי להסביר למה אני מתכוון:

הסיטואציה שמוצגת בסרטון מציפה מספר בעיות בדרך הטיפול של השוטרים בהתאם למאפייני האירוע ולמרות שהתרחשה בחו"ל אין ספק שמזכירה אירועים רבים אחרים שהתרחשו בישראל.
השוטר הראשון שמגיע לאירוע, מזהה את החריג לבוש במכנס קצר, גרביים לבנות, ללא נעליים וללא חולצה. בהסתכלות על החריג, ניתן לזהות בבירור שאין לא אמצעי לחימה חם או קר ובנוסף משהו בהתנהגות שלו מעיד שהוא כנראה קצת מסובב. ניתן להבחין בהתנהגות הלא יציבה בהסתכלות על הצעדים הקטנים שהוא עושה במהלך ההליכה ובסגנון הדיבור שלו. יש מצב שהשוטר מתמודד מול אדם עם רמת פיגור מסוימת או עם אדם שתוי. אני מהמר על רמת פיגור.
מאפיין נוסף שיש לקחת בחשבון לפני שמסווגים את האירוע, הוא שכלל האזרחים שיושבים במסעדה ממשיכים לשבת ולאכול כאילו לא קורה כלום, האזרחים לא חשים בסכנה. אזרח שחש בסכנה לא נשאר לשבת.
אני מעריך, שההתנהגות האדישה של האזרחים כלפי החריג נובעת מכך שהם ראו אותו עוד לפני שהשוטר הגיע ונכנס לתמונה. הם ראו את ההתנהגות שלו וסווגו אותו כלא מסוכן. האזרחים סווגו את החריג כלא מסוכן.
עכשיו שימו לב איך השוטר הראשון ובהמשך גם השני מסווגים את החריג ואיך זה משפיע על בחירת הפעולות שלהם בהתמודדות מול האירוע.
השוטר הראשון שנכנס למסעדה ומתחיל את האירוע וגם השוטר השני שהצטרף לאירוע בהמשך, טיפלו בו בצורה אלימה מאוד ומחמירת מצב כאילו שמדובר במחבל שעוד שנייה מתחיל לירות באזרחים או מתפוצץ. סגנון כניסה כזו לאירוע, מאפיין אנשי ביטחון שבכל ההכשרות והאימונים שהם עוברים מלמדים אותם לפתור בעיות בשטח תוך שימוש בכוח ושימוש באמצעים שעומדים לרשותם כגון אקדח טייזר, כל החשיבה שלהם מכוונת אלימות וכוח.
בדיוק בגלל זה, ניתן לראות שהשוטר הראשון בחר לטפל בחריג כשהוא עם אקדח טייזר ביד ושימוש בטון דיבור מאיים.
בכל הזמן, שבו השוטר מתנהל מול החריג, בולטת מאוד חוסר התקשורת מצדו של החריג כך שברור שסגנון הטיפול שבו בחר השוטר אינו מתאים לאדם שעומד מולו ולכן כמעט ואין סיכוי שהשוטר ירגיש שהחריג משתף איתו פעולה ושהאירוע הסתיים בשקט וברוגע.
הגעתו של השוטר השני, מדגישה את התופעה הידועה שחוזרת על עצמה שוב ושוב והיא צורת הכניסה של כוח מתגבר לאירוע שכבר התחיל. כניסה במצב של מלחמה, בחשיבת אלימות שמובילה אותו מיד להיכנס בחריג בכוח מאחור על מנת להפילו לרצפה. אין בפעולה הזו שום קשר למאפייני האירוע ובטח שאין בה שום תועלת אם המטרה שלך היא לסיים את האירוע בשקט ובבטחה.
הבעיה הנוספת שבולטת בפעולת השוטר השני היא שאין להם את הידע הדרוש והיכולת להשתלט על אדם בחכמה ובשליטה מלאה ולכן לעולם הם יגיעו למצב שבו יהיו חייבים להשתמש ביותר כוח ובאמצעי הלחימה שעליהם.
שני השוטרים הללו מקבלים ציון נכשל בטיפול שלהם באדם הזה – אירוע שמתחיל באדם שאינו מהווה סכנה ומסתיים באותו אדם שכוב על הכביש אחרי שחטף מאקדח טייזר.
האם השוטרים אשמים בכך או אולי יהיה נכון יותר לשאול האם השוטרים הם האשמים היחידים בהגעה למצבים כאלה?
התשובה היא, ברור שלא!!!
מי שבעיקר אשם בהגעה למצבים כאלה, זו אותה מערכת שהכשירה אותם, אימנה אותם ולימדה אותם שאירועים חריגים ולא משנה מה אופיים פותרים בכוח ואם זה לא עוזר אז יותר בכוח.

שיטת שאדו – "עימות ללא אלימות", מביאה פתרון אחר, חשיבה אחרת שכוללים מאפיינים שמותאמים יותר למאפייני רוב האירועים שמתרחשים בשטח בעידן הנוכחי בישראל ובחו"ל.
שיטת שאדו, משלבת בתוכה יכולת תקשורת ותרגילים קלים לביצוע שמטרתם המשותפת היא לדעת לסווג נכון את האירוע ולסיים אותו ללא שימוש באלימות ובכוח מיותרים ובטח מבלי לגרום להחמרת מצב.
שיטת שאדו פועלת על בסיס עקרונות מוגדרים וברורים ועדיין יודעת להתאים את עצמה למאפייני העבודה של הלקוח.
שיטת שאדו לא מבטלת ולא מתחרה בשום שיטה אחרת מהסיבה הפשוטה שלכל שיטה יש את הייחודיות שלה וההתאמה שלה למצבים שונים.
שיטת שאדו מתאימה לאירועים אשר ניתן לסיים אותם ללא ההחמרה, יותר מזה, היא גורמת לאירועים להסתיים ללא החמרה כי מי שהוכשר ולמד אותה מגיע לאירוע בחשיבה אחרת.
שיטת שאדו, מועברת במתקן של הלקוח ויוצרת בכך יתרון הדרכתי מובהק שבו החניך מוכשר ומתאמן בסביבת העבודה האוטנטית שלו.
כפי שציינתי, השיטה מועברת לגופים רבים ושונים, לגברים ולנשים כאחד, לבני נוער ולאנשים מבוגרים ומעניקה עוד כלי בסל הכלים שיכול להוציא ממצבים לא נעימים ואף ממצבי סכנה.
בכל הקשור למאבטחים ולאנשי ביטחון אחרים, אציין שלמרות שהנ"ל מוכשרים ומתאמנים בקרב מגע אין סתירה ואין מניעה בהכשרה ולמידה של שיטת שאדו והסרטון שהצגתי וניתחתי מעיד על כך.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" עם סל כלים רחב שיאפשר גמישות גדולה יותר בקבלת ההחלטות

אבטחת אישים – תאונת דרכים או ניסיון התנקשות – רכבו של ולדימיר פוטין ועוד

שיירת נשיא ארצות הברית נעה ברחובות מנהטן, שיירה שלפעמים נדמה שאין לה סוף. בהתחלה מגיעים אופנועים וניידות משטרה ורק אחרי מספר דקות ניתן להבחין ברכבים שנראים השייכים ליחידת האבטחה של הנשיא. רכב הנשיא המיוחד, ממוקם איפשהו במרכז השיירה הארוכה. כל הרחובות בהן עוברת השיירה נסגרים לתנועת רכבים וכוחות ביטחון ואבטחה רבים פרוסים לאורכם. למסתכל מהצד, זה נראה מטורף ואולי לא מובן מדוע צריכים את כל הדבר הזה רק כדי לאבטח את הנשיא.
ככה זה נראה במציאות:

בהסתכלות על הקהל שעומד בצדדים, מתקבל הרושם שכל פעולות האבטחה שנעשות וברור שמשנות ופוגעות בשגרת היומיום לא מתורגמות כדבר שלילי ואף יוצרות עניין וסקרנות ברצון לראות את רכב הנשיא חולף על פניהם.
צוות אבטחת האישיות מתמודד עם מספר דפ"אות במהלך תנועה רכובה כאשר אחת מהן לוקחת את האפשרות שהיריב ינסה להתנגש ברכב האישיות, במה שיראה כתאונת דרכים אבל הלכה למעשה יהיה ניסיון התנקשות לכל דבר.
המענה לדפ"א הזו, מסביר את הפעולות שנעשות לפני ובמהלך מעבר שיירת האישיות בציר התנועה. גם כשנשיא ארצות הברית מגיע לביקור בישראל, משטרת ישראל דואגת לסגור לחלוטין את ציר התנועה של השיירה ולא מאפשרת לאזרחים להיכנס אליו. פעולה זו נותנת למעשה מענה מלא לאפשרות שרכב ינסה ואולי יצליח לפגוע ברכב הנשיא.

תאונת הדרכים שהתרחשה אתמול ושבה היה מעורב רכב השרד של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ושבסופה התברר שנהגו האישי נהרג, ממחישה את התוצאה הקשה שיכולה להיות במידה ויריב יצליח להגיע עד לרכב האישיות ולהתנגש בו בעצמה.
ניתן לצפות ברגע ההתנגשות מכמה זוויות:

במקרה של רכבו של נשיא רוסיה, כנראה שלא מדובר בניסיון התנקשות אבל האירוע מאפשר לנו להבין את משמעות הפגיעה ברכב האישיות בעוצמה כזו.
גם מצדו של היריב מדובר בדפ"א שקשה מאוד ליישם אותה הלכה למעשה ועדיין צוות האבטחה חייב לדאוג לתת מענה יעיל כנגדה. הבעיה הקשה של צוות אבטחת האישיות היא שכאשר רכב יצליח להתנגש ברכב האישיות או אפילו באחד מרכבי השיירה האחרים, לא ניתן להבין בזמן אמת האם מדובר בתאונת דרכים תמימה או בניסיון התנקשות. הקושי הזה בולט מאוד כאשר הציר בו נעה שיירת האישיות לא נסגר לתנועת רכבי אזרחים ובמיוחד כשמדובר בציר דו סטרי ללא מעקה או חומת הפרדה באמצע, בדומה לציר בו קרתה תאונת הדרכים של רכב נשיא רוסיה.
בתיעוד שיירת ראש ממשלת ישראל אשר פורסמו בתקשורת, ניתן להבחין שהשיירה מקפידה להיות כל הזמן בתנועה ואף עוברת צמתים באור אדום וכל זאת על מנת לא לסגור את הצירים לחלוטין ולפגוע באזרחים כמה שפחות. שיטת עבודה זו מעלה את רמת הסיכון לתאונת דרכים תמימה.
שיירת ראש ממשלת ישראל היתה מעורבת מספר פעמים בתאונת דרכים במהלך תנועה רכובה, תאונות עם נפגעים.

דוגמא לתאונת דרכים שארעה במהלך ביקור ראש הממשלה בלונדון:

ביקור רה"מ בלונדון: נהגת שיכורה התנגשה ברכב מאבטחים

אירופה |

עודכן 07:22 26/08/2009

 

חדשות nana10

על ביקורו של ראש הממשלה בלונדון העיבה תאונת דרכים שהייתה יכולה להיגמר באסון. התאונה אירעה בצאת הפמליה מאירוע חברתי, כאשר הנהגת, שעל פי החשד, נהגה בגילופין, התנגשה חזיתית במכונית בה שהו מאבטחיו של נתניהו. באורח נס לא היו נפגעים, אך הרכב נהרס כליל

דוגמא לתאונת דרכים שארעה במהלך נסיעה בירושלים:


שיירת ראש הממשלה דרסה ילדה בת 10

שיירת ראש הממשלה נסעה סמוך לכניסה לירושלים כשאחד הרמזורים התחלף לאדום. השיירה המשיכה בנסיעה, ופגעה בילדה שחצתה בירוק. הילדה נפצעה באורח קל עד בינוני. לראש הממשלה, שהמשיך בנסיעה, נודע רק בדיעבד על התאונה – והוא הביע צער. עד ראיה: "הילדה הייתה בהכרה מלאה וצעקה: 'אבא, אבא'"

דוגמא לתאונת דרכים שארעה במהלך נסיעה בירושלים:

שיירת ראש הממשלה היתה מעורבת בתאונה


ניידת משטרה שהובילה את השיירה פגעה ברכב פרטי בצומת וולפסון בירושלים. ראש הממשלה לא נפגע בתאונה.

שיירת רה"מ בפעולה:

קשים הם החיים של צוות אבטחת אישיות ועוד יותר של מקבלי ההחלטות שצריכים להחליט מה תהיה רמת האיזון בין מתן מענה לדפ"א כל כך קשה לבין רמת הפגיעה בשגרת החיים של האזרחים.
לא פעם, אנחנו עדים לפרסום אי שביעות הרצון מצד אזרחים בכל הקשור לתנועת שיירת ראש ממשלת ישראל. בישראל, שלא כמו בארצות הברית, פעולות האבטחה סביב תנועת השיירה מתקבלות כפגיעה קשה ולא מובנות מצד האזרחים התמימים.
השאלות הקשות עולות במיוחד כאשר השיירה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית.
השאלה, האם עדיף להישאר עם סך כל הפעולות כפי שמתבצעות היום או שאולי כדאי לסגור את ציר התנועה לחלוטין כפי שנעשה בארצות הברית ובמדינות נוספות.
איזה מזל שאני לא צריך לענות על השאלה הזו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מציאת האיזון בין המענה לדפ"א לפגיעה בשגרת החיים

קטטה במלון באילת שמדגישה את חשיבות התאמת מערך האבטחה, ההכשרה והאימונים למאפייני המקום והתפקיד

מאיר סבג, פרסם בפורום מנהלי בטחון מתייעצים בתחום המשפטי ותחומים נוספים את הדברים הבאים:

לא מצליח להבין….
בזמן חופשה באחד המלונות באילת , אני שם לב כי כל המאבטחים במלון חמושים ללא יוצא מין הכלל ( כבר לא מדבר על מאבטח עם אקדח יריחו ומחסנית FN).
בעוד אני חושב לעצמי האם נעשה ניתוח נכון של דפ"אות הרי לא ניתן להתעלם מדפ״א של סדר ציבורי, החלה מהומת אלוהים עם חלק מאורחי המלון ששתו לא מעט.
אירוע של סדר ציבורי יכול בהחלט להפוך לאירוע של ירי. כל שצריך הוא מאבטח לא מיומן שיחשוב שהנשק הוא הפתרון לצאת ממצב ביש או אחד האורחים השתויים שלא חושב ישר.

תיאור המצב, כפי שהעביר אותו מאיר סבג לשאר חברי הקבוצה, הביא למספר גדול יחסית של תגובות שכללו דעות מקצועיות וחשובות שלדעתי רובן מדגישות את העובדה שחייב להיות קשר בין מאפייני המקום והתפקיד למאפייני מערך האבטחה ולתכני ההכשרה והאימונים של המאבטחים העובדים בו.

האירוע שמאיר סבג ראה במלון ותיאר אותו בקצרה בפורום  נותן לנו הזדמנות מצוינת לקחת מתקן מאובטח כמו מלון, לנתח אותו מקצועית על מנת להבין טוב יותר מהם השינויים שנדרש לבצע כדי להיות טובים יותר אל מול היריב הפוטנציאלי.

כדי להצליח להגיע לתכנית אבטחה שמתאימה למאפייני המקום, חייבים לבצע תהליך חשיבה מקצועי. תהליך שמתאים לכל מתקן וכולל את השלבים הבאים:

  1. מאפייני המתקן – עוד לפני שרצים להקים מערך אבטחה, יש לכתוב את מאפייני המתקן כפי שהם.

    מהו בית מלון בהגדרה?
    בית המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים השוהים באופן זמני מחוץ למקום מגוריהם הקבוע, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש. השירות הבסיסי שהמלון מספק לאורחיו הוא חדר ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) לשינה, ולרוב חדר רחצה ושירותים. המלון מספק גם שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים – בריכת שחיה, מסעדות, אולמות, ספא ועוד.

    רוב בתי המלון באילת פונים לאוכלוסיה שמחפשת בילוי פעיל ורעשני יחסית ולעומת בית מלון בצפת שפונה לאוכלוסיה שמחפשת בילוי שקט או בית מלון בגליל שפונה לאוכלוסיה מטיילת.
    מאפייני המתקן משפיעים ישירות על סוג האוכלוסיה שתגיע אליו ועל גודל ריכוזי הקהל שיהיו בו.

  2. מיקום המתקן – משפיע על אטרקטיביות ופופולריות המלון ועל אפשרויות ההגעה והכניסה אליו. בית מלון באילת שממקומם באזור בתי המלון, הוא אחד מתוך עשרות בתי מלון שממוקמים בתא שטח קטן יחסית, לעומתו מלון כמו יערות הכרמל ממוקם לבד בשטח מבודד יחסית. גם קרבה לגבול או לאזורי סיכון נלקחת בחשבון.

  3. נתוני פעילות של המתקן – שעות פעילות, תפוסה לפי עונות, אירועים מיוחדים, שירותים נוספים כמו מסעדות, ספא וכו'.

  4. אירועים מהעבר שקרו בבתי מלון – ריכוז אירועים בבתי מלון שקרו בישראל ובעולם ושקשורים לאיום פח"ע ופלילי. סעיף הכרחי וחשוב מאוד בדרך לבניית מערך אבטחה שנותן מושג לגבי מאפייני החשיבה ודרכי הפעולה של היריב.

  5. הנחות עבודה לדוגמא שנובעות מסעיפים 1-3 –

    על פי אירועי עבר, בית מלון מהווה יעד אטרקטיבי לביצוע פיגוע פח"עי.

    בית מלון מהווה יעד נוח יחסית לביצוע פעילות פלילית בדגש על גניבות מאורחים.

    בבית מלון הממוקם באילת למשל, יהיה ריכוז אנשים גדול בתקופות הקיץ בכל שטחי המלון.

    בבית מלון, ישנו מספר גדול יחסית של פתחים פעילים – לאורחים, לעובדים ולספקים.

    בבית מלון נכנסת אספקה רבה מספקי חוץ.

  6. רשימת האיומים הרלוונטית (דפ"אות) – לדוגמא רשימת איומים הקשורים לפח"ע ולפלילי:

    חדירה למלון וביצוע ירי על ריכוז קהל.

    חדירה של מחבל מתאבד שמפוצץ את עצמו בריכוז קהל.

    גניבות דברי ערך מאורחים.

    אלימות בין אורחים.

    סכסוכים ואלימות מצד עובדים.

  7. השיטה – כלל הפעולות שמהוות את המענה לדפ"אות הרלוונטיות למלון.

    בית מלון הינו גוף מונחה משטרת ישראל ולכן על מנהל המלון והמנב"ט ללמוד את דרישות משטרת ישראל בכל הקשור לאבטחת המלון. משטרת ישראל קובעת רמת אבטחה מחייבת שממנה לא ניתן לרדת אלה אם קצין הרישוי המקומי אישר זאת כמו למשל איחוד עמדות.

    משטרת ישראל דורשת שליטה על כל הפתחים של המתקן, בודק ביטחוני (לא חמוש) בכל כניסה פעילה, מאבטח חמוש כסייר בשטח החיצוני למלון ועוד. קצין הרישוי המקומי רשאי להנחות לעלות את רמת האבטחה בהתאם להערכת המצב ומנב"ט המלון יכול לעלות את רמת האבטחה משיקוליו הוא.

התייחסות לקטטה שתיאר מאיר סבאג:

כאמור, קצין הרישוי המקומי ו/או מנב"ט המלון יכולים להחליט שכל מערך האבטחה במלון יהיה חמוש. במצב כזה, יש להקפיד שמאבטח חמוש עבר גם הכשרה של בודק ביטחוני. לדעתי, החלטה לחמש את כל המאבטחים תהיה נכונה רק במידה ומדובר במערך אבטחה קטן יחסית. במערך אבטחה גדול, לא יהיה נכון ובטח שלא הכרחי לחמש את כל הכוח.

על פי אירועי העבר בבתי מלון, האיומים הפליליים עולים במספרם על האיומים הפח"עיים ולכן בראש רשימת האיומים תהיינה כל הדפ"אות הקשורות לתחום הפלילי ולא הפח"עי. במצב כזה, חלה החובה להכשיר את מערך האבטחה ליכולת התמודדות עם אירועים פליליים ולא רק ליכולת תגובה בלחימה.

כוח לא מיומן למאפייני תפקידו, ימצא את עצמו במצבים שבהם הוא יידרש לתת מענה נכון ויעיל ובמקום זאת יהיה במצב של חוסר אונים אל מול הבעיה ואף יתכן שיפעל בדרך לא נכונה ויחמיר מצב.

מאבטח אשר מוצא את עצמו במצב חירום, כגון מצב של קטטה בין אורחים במלון, מגיב תוך כדי שינוי גופני לתחושת לחץ, חשש ואף פחד. כאמור, לחץ יכול לגרום לביצוע פעולות מוגזמות ולא הכרחיות, כולל שימוש בנשק.

הגיוני שכוח אדם לא מיומן יילחץ יותר בכניסה לסיטואציה שאינו יודע מה לעשות בה.

בודקים ביטחוניים ומאבטחים אשר מיועדים לעבודה בבית מלון חייבים לעבור הכשרה ייעודית לאבטחה בבתי מלון. הכשרה כזו צריכה לכלול גם תוכן של התמודדות עם אירועים פליליים כגון אלימות וגניבות. אני לא מדבר על שעתיים הרצאה בקורס וזהו כי ברור לכולם שזה לא מספיק. אני מדבר על חלק עיוני ומעשי שכולל סימולציות רבות.

אני אישית, מכיר את שיטת שאדו שעוסקת גם בהדרכת מאבטחים בנושא הזה ונוחלת הצלחה רבה אבל בטוח שיש עוד אפשרויות נוספות וטובות שנותנות את הכלים המקצועיים להתמודדות מול התחום הפלילי.

מערך אבטחה בעל הכשרה נכונה, אמור לדעת לזהות אורחים בשטחו אשר מתחילים לשתות אלכוהול ברמה כזו שיכולה לגרום לבעיות בזמן הקרוב ולבצע פעולות מניעה יעילות על מנת לבטל את האפשרות של חיכוך עם אורחים נוספים עד כדי הגעה למצב של קטטה המונית.

למנב"טים בבתי המלון אני מציע להשקיע את המשאבים שעומדים לרשותם לביצוע הכשרות למערך האבטחה שלהם בנושא התמודדות עם אירועים פליליים לפני כל הכשרה אחרת ויפה שעה אחת קודם. אני מאמין בהכשרות שכוללות יותר תרגולים מעשיים מאשר הרצאות בכיתה ובעדיפות לביצוע התרגולים בבית המלון עצמו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס הכשרה מקצועית ייעודית לתפקיד

טיפול השוטרים בתלונה נגד משפחת רפאלי – דגל אדום למשטרה ודאגה לאזרחים

צפיתי אתמול בסרטון שצולם ממצלמות האבטחה בבית משפחת רפאלי בהוד השרון ושהוצג בכתבה במסגרת חדשות ערוץ 10. חיכיתי בסבלנות שהסרטון יגיע ליוטיוב כדי שאוכל לצפות בו שוב על מנת ללמוד את המקרה ואכן הסרטון הגיע. מבחינתי, משפחת רפאלי היא משפחה ישראלית כמוני וכמוך, בעלת זכויות וחובות של אזרח במדינת ישראל שנדרש לעמוד ולהתנהג בהתאם לחוק. בניתוח האירוע, אני לא נותן הנחות לרפי רפאלי רק בגלל שהוא אבא לדוגמנית צמרת או רק בגלל שיש לו כסף.
החוק בישראל מחייב את האזרחים וגם את כל גופי הביטחון, כולל את משטרת ישראל שמתפקידה לוודא ולטפל במי שמפר אותו. בשנים האחרונות, משטרת ישראל נעזרת ביחידות סדר וביטחון עירוניות שגם הם בעלי סמכויות מסוימות לטיפול באירועים בגזרתם וגם הם חייבים לעבוד על פי החוק.
האירוע בבית משפחת רפאלי בהוד השרון, התחיל בדיווח של השכן, נמשך בהגעה של כוח משולב של משטרת ישראל ופקחים עירוניים ונגמר במעצר של רפי רפאלי וחברו. במהלך הטיפול באירוע, השתמשו השוטרים והפקחים בכוח, איימו בשימוש באקדח טייזר ואזקו את "מפרי החוק".
בכל הכתבות שאני כותב, כולל אלו שמנתחות אירועים, אני בדרך כלל מקפיד על סגנון לימודי ובונה ולא על ביקורתי מידי והורס. באירוע הזה זו תהיה ממש משימה קשה כי בהתבוננות על הסרטון, קודם כל כאזרח ורק אחר כך כאיש מקצוע, אני יוצא מודאג מאוד. מודאג מדרך הטיפול של המשטרה והפקחים באירוע ובעיקר מהפעולות שלהם שגרמו באופן ברור וחד משמעי להחמרת המצב ואף להעמדת העצורים בסכנה מיותרת.
האירוע כפי שצולם במצלמות האבטחה (תנסו להתעלם מהכתוביות):

בכתבות האחרונות שלי, התייחסתי שוב ושוב לסכנה הקיימת בשליחת כוח לא מיומן לשטח. ציינתי שכוח לא מיומן ולא מקצועי יכול למצוא את עצמו חסר אונים אל מול מצב בשטח וכתוצאה מזה יכול לבחור בדרך פעולה מוטעית ולא מתאימה עד כדי שיחמיר מצב.
זו אחת מהסיבות שבלטה בטיפול באירוע בבית משפחת רפאלי וחבל. חבל, כי מאז מינויו של המפכ"ל החדש, המשטרה מנסה להשתפר ברמת המקצועיות, ברמת הנראות ובתדמית הלא טובה שנוצרה בשנים האחרונות. אירוע כזה מחזיר את המשטרה אחורה ושולח את האזרחים לאזור המודאג.
מה בסך הכל היה לנו באירוע הזה?
משפחה בישראל, מפורסמת אמנם אבל עדיין משפחה, שהחליטה להזמין בשעות היום חבר וילדיו לשחייה בבריכה הנמצאת בבית הפרטי שלהם. במסגרת הבילוי המשותף בשטח הפרטי שלהם שמוקף בחומה עם שער כניסה, החליטו גם לשמוע מוזיקה.
השכן של משפחת רפאלי, החליט לדווח למשטרה או למוקד העירוני של הוד השרון על מטרד של מסיבה רועשת מחצר ביתם של שכניו המפורסמים. אני מהמר על כך שהשכן ציין במפורש על כך שמדובר בבית משפחת רפאלי וגם על כך שזו לא הפעם הראשונה שהוא מתלונן עליהם.
בשלב הדיווח, המוקד יכול רק להסתמך על הפרטים שהועברו אליו בדיווח ולכן ברור שעליו לשלוח כוח מהשיטור העירוני או ניידת משטרה וזאת על מנת לראות ולהבין האם הדיווח אמין והאם ישנו אירוע שמאפייניו הם בניגוד לחוק.
זה מה שצריך לעשות כל כוח שנשלח לטפל באירוע שהתקבל מדיווח אזרחים, להגיע למקום האירוע בעצמו כדי להבין מה קורה שם באמת.
אני אישית, מצפה ממוקד עירוני לדעת על סכסוכי שכנים שחוזרים על עצמם כי ידע כזה יכול לסייע בהבנת תמונת המצב הראשונית והרקע שיכול להוביל לאירוע.
אני לא בטוח שאני שולט במאה אחוז בחוק אבל אם אני לא טועה, כוח משטרה ו/או כוח שיטור עירוני מחויב להציג תעודה בתחילת טיפול באירוע מהסוג הזה שבו הוא נדרש להיכנס לשטח ביתו הפרטי של אזרח וכשלא מדובר באירוע שברור שמסכן אזרחים או את הכוח עצמו.
ונגיד שהכוח דילג על השלב הזה ונכנס לשטח חצר הבית ללא הצגת תעודות וגילה להפתעתו שלא דובים ולא יער, אין מסיבה המונית ובטח שאין רעש שאינו חוקי בשעות המדוברות. מותר לאזרח לשמוע מוזיקה בביתו הפרטי ובטח שמותר לו לארח חברים.
בשלב הזה האירוע היה צריך להסתיים בסליחה, בתודה ובלהתראות.
ובמקום זאת בוחר הכוח המטפל בביצוע פעולות מוטעות, שאינן מתאימות למה שעיניהם רואות בפועל ואינן מתאימות להתנהגות בעל הבית בתחילת האירוע ובעקבות זאת מגיעים להחמרת מצב ברורה שבה בעל הבית מתנגד קלות ושוטרת מוציאה את אקדח הטייזר שלה ומאיימת עליו.
רפי רפאלי נלקח יחף ואזוק לתחנת המשטרה, הוכנס למעצר של כמה שעות בתא עם עצורים נוספים ויחד איתו החבר שלו שנאלץ להשאיר את ילדיו ללא השגחה צמודה שלו.
אתה צופה בסרטון האירוע ולא מאמין איך כל פעם מחדש המשטרה מפשלת באירוע פשוט וחסר משמעות. אירוע שאין בו כלום ובטח שאין בו סכנה לאחרים. אירוע שהיה צריך להסתיים אחרי 2 דקות בלבד.
לרגע אחד, קל לעבור לצד של המגיע להם כי הם מפורסמים ובטח חושבים שמותר להם הכל אבל כל אזרח בר דעת צריך להבין שהיום זה הם ומחר זה יכול להיות הוא עצמו.
פעם ראשונה שאני רואה את רפי רפאלי ונראה לי שהוא כבר מחוסן ויודע איך להתמודד עם מצבים כאלה אבל אני אומר לכם שאזרח אחר יכול לצאת מאירוע כזה בטראומה ארוכת שנים.
קראתי בדיווחים בכלי התקשורת ששכנים אומרים שרפי רפאלי השתמש באלימות כלפי הכוח. ניתן לראות בסרטון שבניסיונות האיזוק, רפי רפאלי נראה לא משתף פעולה. בעיניים מקצועיות, אני מצפה דווקא מכוח המשטרה והפקחים לא להגיע בכלל למצב כזה ובהחלט יכול להבין את האזרח שלא נשאר רגוע לנוכח הפעולות הלא מקצועיות שנעשות כלפיו.
בהתנהגות לא מקצועית כזו המשולבת בחוסר אחריות כלפי האזרחים, המשטרה במו ידיה הורסת כל חלקה טובה שהצליחה ליצור. המשטרה מעמידה את עצמה חשופה לתביעות קשות.
אני לוקח בחשבון שבגוף גדול כל כך ששולח לשטח אלפי שוטרים לטיפול באלפי אירועים ביום, קשה מאוד לשלוט בכל פעולה שמתבצעת אבל איני יכול להסכים עם התגובה שנשלחה לערוץ 10, תגובה שכוללת פרטים שאינם עומדים בקנה אחד עם מה שרואים בסרטון.
האם לא הגיע הזמן, שבשנת 2016, משטרת ישראל וכלל הכוחות המסייעים לה יבינו שכמעט כל האירועים המתקיימים בשטחים ציבוריים ופרטיים מצולמים ומתועדים במצלמות אבטחה ומאפשרים לדעת מה קרה בדיוק.
האם לא הגיע הזמן להפסיק לשלוח לשטח כוחות לא מקצועיים ולא מיומנים.
האם לא הגיע הזמן לשלב בהכשרות ובאימונים של השוטרים והפקחים תכנים שילמדו אותם איך להתמודד עם אירועים ואיך לפעול כדי לצאת חכמים ולא צודקים. איך לא לסכן אזרחים לחינם.
אני חושב שהגיע הזמן.
אני חושב שהאירוע הזה צריך להיות מתוחקר ברמות הגבוהות ביותר במשטרה כדי להגיע לרשימת לקחים דחופים שאותם יש לקחת ולהפוך לתכני הדרכה בבית הספר לשוטרים.
מעניין איך הכוח היה מתנהג אם היו נדרשים להגיע לביתו של איזה עבריין מוכר ומסוכן.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך שמירה על האזרח ולא על העמדתו בסיכון מיותר

ראיית התוקף כתנאי הכרחי להתמודדות מול היריב

אנחנו חווים פיגועי טרור קשים בישראל ובעולם, שבהם נרצחים ונפצעים שוב ושוב אזרחים חפים מפשע שכל רצונם לחיות את החיים בשקט ובביטחון מתוך תקווה שכוחות הביטחון יצליחו לאפשר זאת.
אחרי כל פיגוע רצחני, ולא משנה מה גודלו או היקפו, אנחנו האזרחים וכוחות הביטחון יוצאים בתחושה קשה שיוצרת אצלנו את הרושם שכנראה לא ניתן למנוע לחלוטין מהיריב לבצע את זממו. ההוכחה לכך, שהיריב מצליח להפתיע כל פעם מחדש.
מדובר בהנחת עבודה חשובה שאומרת שבתחום הביטחון, הצד המגן לא יכול להצליח למנוע ולסכל את פעולות היריב במאה אחוז ולכן לצד הצלחות מניעה וסיכול תמיד תהיינה כישלונות מצד המגן והצלחות מצד היריב.
הנחת עבודה קשה, שמצד אחד גורמת לכוחות הביטחון תסכול וייאוש מהתמודדות מול היריב ומצד שני היא החשובה ביותר ביכולת בנייה והפעלת מערך אבטחה ממוקד ויעיל עד כמה שניתן ואשר מאפשר שגרת חיים נורמלית וכלכלית.
ולכן, כל תכנית אבטחה חייבת להתחיל להבנות על יסוד מרכזי וחשוב מעין כמותו – יסוד ראיית התוקף.
כדי להצליח להתמודד בצורה הטובה ביותר מול היריב שלך אתה חייב ללמוד עליו, על דרכיו וכל מה שניתן במסגרת המשאבים שעומדים לרשותך.
ראיית התוקף לא נמצאת רק בתחום הביטחון, היא נמצאת גם בתחומים אחרים שבהם כל צד לומד על הצד השני כחלק מהתמודדות הקיימת בינהם – בספורט, בעסקים ובחיים הפרטיים. הלמידה על הצד השני, מאפשרת לנו להתכונן בצורה טובה ויעילה יותר ובהכרח מגדילה את הסיכוי להצלחה.
בדרך כלל, מי שיציב את עצמו אל מול יריבו ללא הכנה מוקדמת, צפוי להפתעות רבות שחלקן יכולות להוביל אותו לכישלון. כידוע, כישלון אינו דבר רצוי ונעים ובמיוחד כשמדובר באבדות בנפש.
בואו ניקח לדוגמא את הפיגוע בשדה התעופה באיסטנבול. זה לא הפיגוע הראשון וכנראה גם לא האחרון שמתבצע בשדה תעופה גדול שמכיל מליוני אזרחים בדרכם ליעדים שונים בעולם, ולכן נדמה שאין יותר מה לעשות מול היריבים האכזריים. זו חשיבה מוטעית מיסודה. פיגוע כזה צריך לשלוח את ראשי כוחות הביטחון חזרה ליסודות מערך האבטחה שלהם כדי לפתוח מחדש יסוד יסוד ולנתח אותו מחדש.
היסוד הראשון הוא יסוד הנחות העבודה שכאמור אחת מהן קובעת שתמיד יהיה מי שירצה לבצע פעולות טרור כנגד אזרחים על מנת להשיג משהו שמבחינתו הוא בעל ערך גבוהה.
היסוד השני עוסק בנושא ראיית התוקף ואומר, שעל מנת להתמודד עם היריב שלך, עליך ללמוד אותו לרוחב ולאורך.

מי הוא היריב?
היריב הוא קודם כל בנאדם, רע אבל בנאדם. בנאדם שממניעים שונים, החליט להיות בצד של הרעים. ליריב ישנם הרבה מאוד יתרונות על כוחות הביטחון אבל יש לו חסרון אחד חשוב ובולט – הוא בנאדם בשר ודם ולכן כדי לבצע את זממו הוא בדרך כלל יצטרך להופיע בשטח, היריב הוא לא דני דין הרואה ואינו נראה, אם הוא נמצא בשטח ניתן לראות אותו. אנחנו נוטים לציין שליריב הרצחני הזה אין רגש בגלל שהוא פוגע באחרים אבל דווקא הרגש שמצוי בו, בתוך האדם הרע, מהווה לו בעיה בתצורה של הרגשת לחץ, פחד ותחושה שכל הזמן רואים אותך. התחושות הללו יצופו במאפייני ההתנהגות של היריב בכל התהליך, משלב התכנון ועד שלב הביצוע. זה יהיה נדיר לראות יריב שמבצע פעולה שעומדת בניגוד גמור לטבע האדם, פעולה שלילית שהוא לא רוצה שתתגלה עד לביצוע, ושלא יראו עליו סימנים מחשידים בהתנהגות. גוף האדם מגיב באופן אוטומטי לתחושות הרגש ומייצר סימנים מחשידים שניתן לזהות אותם בשטח.
כוחות הביטחון, חייבים להכיר ולנתח את כל השלבים בתהליך של היריב כתנאי לקביעת דרכי הפעולה למניעה ולסיכול.
מדובר במשימה קשה ומורכבת שדורשת אורך רוח לזמן בלתי מוגבל שבו תצטרך לעמוד אל מול היריב שוב ושוב כדי לנסות ולצאת מנצח בכמה שיותר סיבובים. כדי להגדיל את הסיכוי לנצח בכמה שיותר סיבובים, צריך לבצע פעולות שיקשו על היריב כמה שיותר, כי כשליריב יהיה קשה הוא יעשה טעויות ואם אתה תהיה שם במקום הנכון, מקצועי, מיומן ויעיל אתה תאתר אותו.

מהם השלבים בתהליך היריב?

  1. ההחלטה לבצע פיגוע.
  2. בחירת היעד לפיגוע.
  3. איסוף מודיעין על היעד.
  4. בניית תכנית פעולה.
  5. קביעת המועד לביצוע הפעולה.
  6. הצטיידות והתארגנות לביצוע הפעולה.
  7. ביצוע הפעולה שכוללת – הגעה ליעד, בסבירות גבוהה שתתבצע בדיקה אחרונה בגזרת היעד עצמו, ביצוע ואם מתאפשר נסיגה מהיעד.

מהם יכולות כוחות הביטחון?

  1. מודיעין – יכולת מתקדמת שחשיבותה בהתמודדות מול האיומים עולה בהתמדה. כולל מודיעין מקומי ושיתוף פעולה בין מדינות.
  2. שליטה על שטח המדינה בדגש על דרכי הכניסה והיציאה ממנה ובשנים האחרונות הצבת מערך מצלמות בערים מרכזיות (ערים חכמות).
  3. הצבת כוחות ביטחון ממלכתיים ואזרחיים – משטרה, יחידות מיוחדות, צבא ומאבטחים.
  4. הפעלת אמצעים טכנולוגיים – מצלמות, מיגון, מחסומים, שערי מגנומטר, מכונות שיקוף ועוד.
  5. פעולות ענישה – בעיקר ליצירת הרתעה לעתיד.


ניתוח בראיית התוקף ויכולות כוחות הביטחון מולו:

  1. שלבים 1 + 2 וחלק מסעיף 3 בתהליך היריב ניתנים לזיהוי בעיקר על ידי פעולות מודיעין בגלל שבשלב זה היריב יפעל מביתו או מכל מקום שאינו גזרת היעד לפיגוע. בשלב זה לא נוצר חיכוך פיזי בין היריב לכוחות הביטחון.
    אני חושב שבמציאות הנוכחית, שבה אמצעי התקשורת מתקדמים וזמינים כמעט לכל אחד, על כוחות הביטחון להתחיל ולהפעיל את האזרחים בצורה יעילה יותר – הגיע הזמן להפעיל את האזרחים כמעגל אבטחה נוסף על ידי העלאת המודעות שלהם לסביבה בה הם נמצאים, יכולות איתור וזיהוי חריגים בולטים והגיוניים בגזרתם ודרכי העברת מידע מהם לכוחות הביטחון. אזרח ערני יכול בקלות לזהות דייר או דיירים חריגים באחת הדירות בבניין שלו. 
  2. חלק מסעיף 3 בשלבי היריב כנראה יבוצע בגזרת היעד כאשר הנ"ל ירצה לראות וללמוד מקרוב על מאפייני היעד כדי לזהות בו נקודות תורפה ומקומות עם ריכוזי קהל גדולים. בשלב זה היריב או מי מטעמו יגיע ליעד ללא אמצעים מחשידים אבל על מנת להצליח לאסוף מידע איכותי כן יצטרך לשהות זמן מסוים ביעד ולבצע תצפיות במאפיינים שונים – מבחינת כוחות הביטחון זו בעצם הפעם הראשונה שהיריב מעז להגיע לגזרתם. זו ההזדמנות הראשונה שיש לכוחות הביטחון סיכוי לאתר את היריב. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, על כוחות הביטחון לנתח את גזרת היעד בהיבט של נקודות שנוחות לביצוע תצפית מצד היריב ואז להציב בנקודות אלו כוח פיזי או אמצעים טכנולוגיים או שילוב של שניהם. בשלב זה ניתן לסמן אזורים שבהם ברור שהיריב יהיה בהם ולגרום לו לחשוב שאין בהם כוחות ביטחון כדי שירגיש בנוח להיות ולהתארגן בהם אבל לא ידע שצופה בו כוח ייעודי ומיומן שמבחינתו נראה לא מאיים.
  3. שלבים 4 + 5 של היריב שוב מתבצע מחוץ לגזרת היעד לפיגוע ולכן מקשה על כוחות הביטחון בזיהוי מוקדם.
  4. שלב 6 של היריב מחייב את כוחות הביטחון להפעיל מנגנון פיקוח על רכישת כלי נשק (במדינות שמותר בחוק לרכוש נשקים), רכישת חומרי הדברה או כל חומר שיכול לשמש לבניית חומר נפץ ועוד. גם במקרה זה מדובר על יצירת מעגל אבטחה שכולל אזרחים ועסקים.
  5. שלב 7 של היריב – אם היריב לא נתפס עד לשלב זה, אזי סביר להניח שהביטחון העצמי שלו די גבוהה ביחס לסיכויי ההצלחה שלו לעשות משהו אבל גם רמת הדריכות והפחד שלו מכישלון עולים כך שהוא צריך להתאמץ לאזן בין השניים כדי לא לבצע טעויות. כדי לבצע פיגוע כמו בשדה התעופה באיסטנבול, היריב חייב להגיע פיזית ליעד. על מנת לנסות ולאתר אותו בשלב ההגעה ליעד, על כוחות הביטחון לתכנן את דרכי ואפשרויות ההגעה שלו כך שיכולת השליטה שלהם תהיה גבוהה ויהיה טווח תגובה יעיל שמסכן כמה שפחות אזרחים.
    שהיריב יעבור מחסומי אבטחה בציר הכניסה שלו שיגרמו לו לעליית דופק.
    שכלי תחבורה – אוטובוסים, מוניות ורכבים פרטיים לא יוכלו לעצור במקביל לכניסות לטרמינל. שיעצרו במרחק מהטרמינל שיחייב את הנוסעים לרדת מהרכב וללכת ברגל מרחק מסוים שמצד אחד יהיה הגיוני ומצד שני יאפשר ביצוע סינון ראשוני על פי סימנים מחשידים בהתנהגות.
    על כוחות הביטחון לרכז מאמץ שנראה בעין בגזרת קו הכניסות לטרמינל בחוץ ובפנים על מנת לייצר הרתעה אל מול היריב ולגרום לו לתחושת פחד שיתכן ותגרום לו שוב לטעויות במאפייני ההתנהגות או לשינוי בתכנית הפעולה שלו. באחד מהראיונות שבוצעו בערוץ הטלוויזיה הישראלית, אמר עודד רז מחברת שפרן, שלא ניתן למנוע לגמרי מהיריב להתחיל לבצע את הפיגוע ולכן במסגרת סעיף ניהול הסיכונים יש לקבוע באילו גזרות, אם יתרחש פיגוע, הנזק יהיה נמוך יותר – דבריו של עודד נכונים ומתקשרים לפעולות כוחות הביטחון.
    לבסוף, כוחות הביטחון צריכים להציב בנקודות הרגישות, כוחות אבטחה מיומנים אשר מסוגלים לתת מענה מהיר ואפקטיבי מרגע זיהוי יריב ועד לנטרולו וזאת על מנת לנסות ולמזער את כמות הנפגעים בנפש.

אני חוזר להתחלה ומציין שמדובר במשימה קשה ומורכבת אשר מחייבת את כוחות הביטחון להיות כל הזמן ברמת הכשרה גבוהה, ברמת אימון גבוהה ובדריכות גבוהה ובהתבסס על תנאי אחד מרכזי וחשוב – ללמוד את דרכי היריב – ראיית התוקף.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס ראיית התוקף כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה מולו.

ניסיון הדקירה בצומת גיתי – הוכחה ברורה שחייבים לחשב מסלול מחדש

חברים יקרים, אנחנו לא בכיוון הנכון, התברברנו!!! וברוח שנת 2016, שבה החיים שלנו מתנהלים סביב אפליקציות וסרטונים, אז נאמץ את הסגנון של אפליקציית הניווט וויז ונשלח את עצמנו לחשב מסלול מחדש.
כמו כל דבר בחיים, גם למציאות שבה כמעט כל דבר מצולם ומופץ ברשת האינטרנט, יש יתרונות וחסרונות, והסרטון של ניסיון הדקירה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בצומת גיתי ממחיש זאת בצורה יוצאת מן הכלל.
תמונה של רגע הנפת הסכין על ידי המחבלת כלפי החיילים:

תמונה אחת שממחישה את המצב במדינת ישראל בשנת 2016.

האירוע צולם במצלמה המורכבת ברכב של אזרח:

כדי להבין מדוע אני טוען שהתברברנו, להלן תגובות של אנשים לסרטון – אנשים שחלקם עוסקים בתחום האבטחה, אנשי צבא, שוטרים ואזרחים. העתקתי את התגובות על הסרטון כפי שהן רק בלי השמות של האנשים כמובן:

 

  • לא. טווח קצר מידי. מזלם שהבחינו ונכנסו למצב ירי.
    כל עוד הסכין מונפת היא מהווה איום, בוודאי ובוודאי אם היא ממשיכה להתקדם לעברם למרות הנשק השלוף והדרוך.
  • אם חיילים היו מספיק ערניים, היו עוצרים אותה הרבה לפני.
  • רואים לצערי כי היא התקרבה עם הסכין שלופה אבל מוסתרת מאחורי הגב, כלומר ערנות הייתה אמורה להעלות חשד ביחס אליה הרבה קודם…
  • אנשי פלורנסט חכמי העם…… מזל שאתם פה
  • ואם היו חושדים בה קודם, אז מה???
    גם אם הוחשדה מאוחר יחסית וכשכבר הגיעה לטווח קרוב, מרגע שהוחשדה וקראו לה לעצור המשיכה להתקדם ולא זרקה את הסכין.
    מה היו אמורים לעשות? לנסות להשתלט ולחטוף דקירה בתקווה שהיא תהיה לא מספיק קטלנית???
    טוב שירו, וטוב שלמרכז מסה כדי לא לקחת סיכון.
  • היו עושים נוהל מעצר חשוד, הכי פשוט שאפשר. בלי לתת לה להתקרב כלל.
  • אבל הם קראו לה לעצור, ואיימו בנשק, ולקחו כמה צעדים אחורה. רק היה חסר שיתחילו לרוץ והיא תרדוף אחריהם.
  • מעניין כמה סבלנות היתה לך במקומם כשהסכין מונפת לעברך…
  • תגובה מצוינת ביחס למצב הסכנה . עבודה טובה של החיילים.
  • חיילים הגיבו בצורה מצוינת. זה נראה מהצד שאפשר היה לנטרל ללא ירי, אבל מ"הצד" הכל נראה אחרת. מצוין שירו. מי שמרים סכין צריך לדעת שזו התגובה שצפויה לו/ה.
  • הפנייה של החיילים למחבלת הייתה במקום ומשלא שיתפה פעולה ירו בה כמו שצריך. אסור למהר וללחוץ על ההדק במיוחד היום שיש מצלמה 📷 בכל מקום -הירי יבוצע כמוצא אחרון לאחר שנשקלו כל האמצעים האחרים כולל פנייה לחשודה להוריד את הסכין.
  • תגובה מצוינת, מהירה ואפקטיבית.
    לא צריך להיכנס לפרשנויות מיותרות. 
    יש אמצעי, יש כוונה, מוחשי, מיידי…בום. נגמר הסיפור.
    כל מה שהיה יכול לקרות לפני וכל הבדיעבדים למינהם פשוט לא רלוונטיים
  • החיילים נראים הולכים לאחור. נסוגים מפניה ולא מפחד . אלא על מנת לאפשר לה להיכנע. לחדול מהתקיפה. ומשלא נענתה להוראות החיילים. התקיימה סכנה מידית ומוחשית . ההמשך ידוע וצפוי. עבודה יפה.
  • משקף את ההבדל בין אבטחה פסיבית לאבטחה אקטיבית. כשאתה מחכה שהמחבל/ת בפוטנציה יגיע קרוב לכדי מגע כדי לפגוע בך תמיד תופתע ותגיב בהתאם לנסיבות המצטברות בנקודת הזמן-מקום. לא משנה איזה ציון תקבל זה לא יהיה אותו ציון שהיית מקבל (מנותני הציונים) באם היית ממוקם במקום טאקטי עם שליטה במרחב המאובטח שלך – מעלה חשד ,ופועל להגיב בזמן ובכלים שלרשותך.
  • שאלת הפוסט , האם היה ניתן להימנע מירי . תשובה , כן . אך בניגוד לתורה הנלמדת במצב כזה.
    א. לברוח ( מאמין שהם מהירים ממנה).
    ב. לנסות להתגונן עם הרובה כאשר הוא משמש כאלה.
    בשני המקרים = 1. לקיחת סיכון מיותר 2. השארת הסיכון בשטח כלפי אחרים.
    בסוף נראה שהאשה ממש רוצה לחטוף כדור. מרימה סכין ומול קנים שלופים מתקדמת ובשפת גופה , מבקשת , "נו תירו בי נו תירו ". וקיבלה מבוקשה.

מהן העובדות כפי שאני מבין מהסרטון ומהפרסומים בתקשורת – כמי שלא היה בשטח?

  1. שהחיילים הם היחידים שהיו בסיטואציה ולכן הם ורק הם יכולים לתאר מה הם ראו? מה הם הרגישו? מה הם הבינו? ולמה הגיבו כמו שהגיבו?
  2. החיילים הם לוחמים מגבעתי שהוצבו באזור הטרמפיאדה, הם חמושים, עם אפוד לוחם וקסדה על הראש.
  3. החיילים והמחבלת הם הולכי הרגל היחידים שהיו ליד הטרמפיאדה.
  4. בזמן האירוע, היו כלי רכב שנסעו על הכביש המקביל לטרמפיאדה.
  5. החיילים עומדים בטרמפיאדה ביחד, קרובים אחד לשני.
  6. נראה שהמחבלת נעה על המדרכה לכיוון החיילים בטרמפיאדה כאשר עד הגעתה קרוב אליהם היא מקפידה להסתיר את הסכין שבידה מאחורי הגב.
  7. כשהמחבלת קרובה לחיילים וברור שהם כבר רואים אותה, היא מרימה את הסכין בצורה שנראית כתנועת איום ולפני ביצוע דקירה.
  8. החיילים נעים ביחד לאחור ובשלב מסוים אחד מהם מבצע ירי למרכז הגוף של המחבלת.
  9. המחבלת נופלת פצועה על הקרקע.
  10. החיילים נראים כמי שמנסים להחליט מה עושים עכשיו.
  11. אזרחים עוצרים את הרכבים ומגיעים לטרמפיאדה.

התרגום שלי כמומחה אבטחה וכמי שנחשף לאירוע דרך הסרטון שצולם והופץ:
לפני הכל, חייבים להסכים על הנחת העבודה שישראל היא מדינה שמתמודדות עם פיגועים במאפיינים שונים ומשתנים מהקמתה ועד היום. ההסכמה על הנחת העבודה הזו חשובה כדי להבין שישראל אינה עוד מדינה שמתמודדת עם אירועים כאלה פעם בכמה שנים וכי היא משפיעה ישירות על קבלת ההחלטות המדיניות בכל הקשור לאילו גופים ביטחוניים יהיו במדינה, אילו אנשים יהיו רשאים לשאת נשק ולמה, מה תהיה חלוקת התפקידים והאחריות כל גוף ומה יהיה שיתוף הפעולה בין כולם.
הנחת העבודה הנוספת שיש להסכים עליה, היא שכולם אבל כולם בישראל מתמודדים עם אותו איום וכולם בסופו של דבר מבצעים את אותה משימה אל מול האיום מהסוג הזה. פיגועי הטרור הללו פוגשים את החיילים, השוטרים, מאבטחים ממלכתיים, מאבטחים אזרחיים, אזרחים נושאי נשק ואזרחים רגילים.
ברור כבר לכולם, שבמציאות העכשווית אירועים מצולמים ומופצים ברשת זמן קצר לאחר האירוע, ככה כמו שהם וללא סינון. קיומו של סרטון הוא טוב למי שמעוניין לחקור את האירוע וללמוד ממנו אבל לעיתים הוא לא טוב למי שמעוניין ליצור הרתעה אל מול היריב שיגיע בעתיד.
לא הייתי באירוע בזמן אמת ולכן היכולת שלי, כמו גם לרבים אחרים, לנסות ולהבין מה היה שם ולמה מתבססת על הסרטון שצולם והופץ בלבד ולכן כל מה שאינו נראה כעובדה ייחשב במה שאני כותב כהערכה ודעה שלי בלבד.
אין לי טענה וחצי טענה אל צמד החיילים שהתמודדו עם המחבלת, למרות שיש לי הערות מקצועיות איך אני חושב שהאירוע היה צריך להיות מטופל ולהראות. אין לי טענה אל החיילים כי הם אלה שנשלחים בקצה שרשרת המזון לבצע את המשימות בשטח וברור לי שמבחינתם הם עשו את הטוב ביותר שיכלו ואת הטוב ביותר שיצא להם בסיטואציה. יש לי טענות למי ששולח את החיילים האלה לביצוע המשימה, ולמה? כי אני חושב שאחרי כל כך הרבה שנים של התמודדות עם אירועים מהסוג הזה, כשברור שגם חיילי צה"ל פוגשים אותם בגזרות שתחת אחריותם, הגיע הזמן שנראה חיילים שיודעים להתמודד איתם ביכולת סגירת הגזרה, בחירת העמדות הטקטיות, חלוקת תפקידים, יכולת זיהוי מקדים, הבנת תמונת המצב הכללית של מאפייני האיומים בגזרתם, יכולת החמרה, יכולת טיפול בצורה נכונה ונחושה באירוע והיכולת להראות ולהתנהג כחיילים לוחמים בצה"ל. עכשיו השאלה היא, האם צה"ל הבין כבר שחוץ מללמד את החיילים הלוחמים שלו לדעת להילחם בשדה הקרב הוא צריך ללמד אותם איך לבצע משימת אבטחה בצורה מקצועית, וכאן מדובר במשימת אבטחה נטו ולא בשדה קרב.
יסלח לי צה"ל ויסלחו לי החיילים, אבל אם לא הייתי יודע שמדובר בסרטון שמציג אירוע שקרה באמת, הייתי חושב שאני צופה בסצנה מתוך סרט בסגנון גבעת חלפון אינה עונה או בעוד מערכון של מישהו שממסה להצחיק אותי.
לא סתם הוספתי לכתבה חלק מהתגובות לסרטון כפי שנכתבו על ידי אנשים שונים בתפקידים שונים. עשיתי זאת כדי להמחיש לכם את העובדה הראשונה שכל אחד רואה בעיניים שלו משהו אחר ואת העובדה השנייה שבכל הקשור לתורת עבודה ונהלים הקשורים להתמודדות מול מחבלים כאלה אנחנו נמצאים במגדל בבל שיש בו הרבה אנשים המדברים שפות שונות.
לי, החיילים בסרטון נראים כמי שלא מבינים מה נפל עליהם, כאילו שזו הפעם הראשונה שהם נחשפים לתקיפה מהסוג הזה. נראה שלמרות שרק היא והם נמצאים שם, הם מוצאים את עצמם מופתעים איך היא הגיע עד אליהם. נראה שהתגובה שלהם למצב שבו ברור שמדובר במחבלת, הרגע שבו היא מניפה את הסכין, היא תגובה טבעית של מי שלא יודע בדיוק מה עליו לעשות במצב הזה ולא כמי שעבר הכשרה והדרכות מקצועיות – אני מתכוון להליכה המשותפת של החיילים לאחור. בהחלט יכול להיות שההליכה לאחור נבעה מהרצון של החיילים ליצור טווח טוב לביצוע ירי. אני בטוח שיש לחיילים את היכולת להסביר למה הם פעלו ככה אבל אני מתייחס לאיך זה נראה בסרטון.
בצורה הפשוטה ביותר שיש ומבלי לסבך ולהסתבך בהסברים, בסרטון רואים בחורה בוגרת, כנראה ערבייה לפי הלבוש, שהגיע אמנם עם סכין כדי לפגוע בחיילים אבל נראה שהיא לא באמת יודעת איך להיות מחבלת זה נראה כאילו שביימו אותה לתפקיד ואז רואים שני חיילי צה"ל, הססנים, חוששים, לא נחושים, לא מגיבים בחוזקה אל מול המחבלת שמולם, הולכים לאחור, נראים כאילו שמחפשים פתרונות למצב ואחרי שיורים במחבלת לדעתי הם גם נראים המומים ממה שחוו לפני רגע.
מצטער אבל אני ראיתי בסרטון חיילים שלא מזכירים אפילו בקצת לוחמים, מצטער שאני מציג את זה כך אבל עדיף לי לשים את דעתי על השולחן מאשר לצייר תמונת מצב דמיונית.
לסיום החלק הזה אומר שמבחינת ישראל והעולם האירוע הזה הסתיים ומה שנשאר ממנו זה הסרטון הזה שכבר הופץ ברשת האינטרנט וזמין לכולם. הסרטון הזה ייתן את התשובות לגבי כל השאלות שעולות מהאירוע וכולל על הנראות והתפקוד של חיילי צה"ל.

אז מה לדעתי צריך ואפשר לעשות כדי להשתפר?

  1. תורת עבודה, סמכויות ונהלי פתיחה באש – הגיע הזמן ליצור תורת עבודה אחידה שנותנת מענה לכלל המצבים האפשריים ומתאימה לכלל כוחות הביטחון בישראל. יש להגדיר סמכויות ונהלי פתיחה באש אשר מאפשרים לכוחות הביטחון לפעול ללא חשש, בשקט נפשי, בביטחון מלא ומתוך ידיעה שיקבלו גיבוי מלמעלה. יש לזכור שאנחנו מתמודדים מול מחבלים. יש ליצור מצב שכולם מדברים באותה שפה ומבינים את אותו דבר ולמנוע מצב של מגדל בבל.
  2. הגיע הזמן להשקיע משאבים ומאמצים בבניה מחדש של הביטחון העצמי וכוח ההרתעה של כוחות הביטחון השונים ולמחוק לאלתר את המצב הנוכחי בו ברור שכל האירועים מסביב, כל הסיסמאות והאמירות של גורמים פוליטיים ומפקדים, משפיעים על הכוחות בקצה, אלה שמבצעים את המשימות בפועל בשטח.
  3. הגיע הזמן להעביר מסר חד משמעי וברור שכל מי שייצא לבצע פיגוע כנגד אזרחים ו/או כוחות ביטחון בישראל, בכל מקום ובכל זמן ולא משנה גילו, מינו, דתו ויכולתו, דינו יהיה בצורה של תגובה מהירה, נחושה ויכול להיות שקטלנית עד כדי שתגרום לו מוות. כדי להגיע למצב הזה יש ללמד את כלל כוחות הביטחון את העבודה.
  4. הגיע הזמן שכוחות הביטחון בישראל יבינו שעליהם להתמקד בהכשרות מקצועיות בתחום האבטחה שכוללת גם התמודדות מול מחבלים שפועלים במאפיינים כפי שנראים בשנה האחרונה ובכלל בישראל. אי אפשר ללמד חייל איך להלחם בשדה הקרב במלחמה ולאחר מכן לשלוח אותו למשימות שאינן משימות מלחמה ולצפות שידע מה לעשות. העיקרון צריך להיות, שכל מי שיתכן וימצא את עצמו במצב של התמודדות מול תקיפה כזו יעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
  5. הגיע הזמן שצה"ל יבין שקסדה על הראש מתאימה ונחוצה בשדה הקרב אבל מפריעה ולא הכרחית במשימת אבטחה. איך מצפים מחייל שעומד בשמש שעות להיות ערני ונחוש כשהקסדה הזו על הראש שלו.
  6. הגיע הזמן להגדיר גבולות בתוך הדמוקרטיה בישראל שבין היתר יקבעו שניתן למנוע פרסום סרטון שצולם על ידי עובר אורח. לא כל סרטון צריך לעלות לרשת האינטרנט ואם הוא כבר עלה אז יורידו אותו.
  7. הגיע הזמן שהפוליטיקאים, המפקדים והמנהלים יתחילו לתת גיבוי מלא קודם כל ישירות מול הלוחמים ובהמשך באמצעי התקשורת.

זכרו"שאבטחה צריך לקיים" בכל מקום, בכל זמן ומול כל יריב - במקצועיות ובנחישות

הפיגוע בשרונה – הוכחה שנראות והרתעה יעילים מול היריב

מערכי אבטחה רבים נוטים להשקיע משאבים ומאמצים רבים להגדלת כוח האדם ובהצטיידות בטכנולוגיה מתקדמת מתוך רצון להציב מענה טוב יותר אל מול היריב ובעקבות זאת שוכחים ומזניחים את המענים הבסיסיים והקלים שעומדים לרשותם, כגון נראות והרתעה שבאירועים מסוימים גרמו ליריב להסתובב ולחפש יעד אחר לפיגוע.

על פי התחקיר שבוצע למחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במסעדת מקס ברנר במתחם שרונה, עולה שההחלטה שלהם להיכנס בסופו של דבר למסעדה נבעה משינוי התכנית המקורית לבצע פיגוע בתחנת הרכבת בבאר שבע ובהמשך בתחנת הרכבת השלום בתל אביב. המחבלים סיפרו בחקירה שכאשר הגיעו לתחנות הרכבת, זיהו מאבטחים שעומדים מחוץ לפתחי הכניסה ובנוסף זיהו שמבוצעת בדיקה לכל הנכנסים לתחנה בעזרת שער מגנומטר ומכונת שיקוף. נראות המאבטחים והאמצעים בכניסה יצרו הרתעה כלפי חוץ אשר גרמה למחבלים לשנות את תכניתם המקורית.
התנהגותם של המחבלים באירוע, הוכיחה בצורה חד משמעית שמעגל האבטחה הראשון שמוצב מחוץ לפתחי המתקן יכול למנוע פיגוע רק מעצם מיקומו, לבושו, עמידתו והתנהגותו ומבלי שהיריב מעז לנסות להתחכך עם המאבטחים כדי לבדוק האם ניתן לעבור אותם ולהיכנס פנימה למתקן.

לצערנו הרב, במקרה הנוכחי, מדובר במחבלים נחושים שלא וויתרו על המשימה להרוג אנשים חפים מפשע ולאחר שנרתעו מהאבטחה ברכבת המשיכו לחפש יעד אחר עד שהגיעו למסעדת מקס ברנר במתחם שרונה שבה אין אבטחה כלל.

לדעתי, אחוז גבוהה מהיריבים יוותר והסתובב לאחור כאשר יזהה מערך אבטחה רציני המוצב במעגל החיצוני, מה שמחזיר אותנו לעובדה שהיריב מושפע ממה שהוא רואה ומגיב לתחושת הפחד והחשש שנובעים ממנה.

ניתן בקלות לחשוב שכדי למנוע פיגועים צריך רק להציב מאבטחים בכל המקומות בהם ישנם אזרחים בריכוזי קהל שמהווים יעד קל ליריב, אבל ברור שחשיבה כזו אינה מציאותית ובטוח שתפגע באורח החיים הבסיסי. לכן שתי המסקנות המרכזיות שלי מהפיגוע במקס ברנר, הינן שצריך לחשוב בצורה יצירתית על מנת למצוא פתרון שמצד אחד יצליח ליצור מעגל מרתיעה בכל מקום או אזור עם ריכוזי קהל ומצד שני לא יפגע באורח החיים של האזרחים ושיש לחזור ולהאמין בפעולות הפשוטות באבטחה לפני שרצים לשיטת עבודה ולטכנולוגיה מתקדמות.

המציאות בישראל, שנוצרה מאלפי פעולות טרור לאורך השנים, מחייבת הצבת מערך אבטחה במתקנים כמו תחנות רכבת, תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה, בתי מלון ועוד. מתקנים מהסוג הזה בדרך כלל מוגדרים כמונחה משטרת ישראל ומחויבים לעמוד ברמת אבטחה שנקבעת עבורם. ההבדל ברמה הנראה לעין המתבונן בא לידי ביטוי בנראות מערך האבטחה כלפי חוץ.
זה לא סוד, שהמאבטח המוצב בכניסה למתקן הוא בדרך כלל יהיה איש האבטחה הראשון שהיריב יראה בשלב איסוף המל"מ ואף בשלב ניסיון הכניסה למתקן. המשמעות מכך היא שהמאבטח בכניסה הוא זה שיקבע מה חושב היריב על רמת האבטחה במתקן והוא זה שיעזור לו להחליט האם כדאי לו לנסות ולעבור את האבטחה בדרכו לתוך המתקן.
מי שיסתכל על הכניסה למתקנים מאובטחים יראה תמונת מצב שונה ומשתנה הקשורה לנראות המאבטח ולהרתעה שהוא משדר כלפי חוץ. בחלק מהמקרים נראה מאבטח שלבוש במדים ייצוגיים ומכובדים שעומד מחוץ לדלת הכניסה למתקן ומתרכז אך ורק במשימה שלשמה הוא נשלח. במקרים אחרים נראה מאבטח בלבוש מרושל או דהוי שאינו ייצוגי ואינו מכובד, שעומד או יושב בתוך המתקן ובנוסף מתעסק בביצוע פעולות שאינן קשורות לעבודתו ולמשימתו, כגון שימוש בפלאפון.

דוגמא טובה:

דוגמא לא טובה:

המאבטח המוצב בכניסה והאמצעים המוצבים בה נחשבים למענה בסיסי וקל לביצוע ולכן כל מה שנשאר למנב"ט המתקן לעשות זה לדאוג שהמאבטח יראה כאיש מקצוע מכובד אשר מבצע את עבודתו ברצינות ובנחישות. כאמור, המחבלים ציינו שזיהו שבכניסה לתחנה מוצבים שער מגנומטר ומכונת שיקוף, זה הספיק להם כדי להסתובב ולהמשיך בחיפוש יעד אחר לביצוע הפיגוע, הם לא ניסו להיכנס ולראות האם באמת מתבצעת בדיקה. על בסיס התנהגות זו, ניתן להסיק שגם מערך אבטחה שאין ביכולתו לרכוש או להשכיר שער מגנומטר ומכונת שיקוף יכול פשוט לרכוש ציוד דמה אשר נראה מבחוץ אמיתי ועובד.

כדי לעלות את הסיכוי לאיתור מקדים של מחבלים, חייבים לשבת ולחשוב על מציאת פתרון יצירתי לפריסת כוחות אבטחה במקסימום גזרות בהם סביר להניח שהיריב יעבור.


אז מה עוד אפשר לעשות?

כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.

הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.

הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.

אפשר להחליט להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:

ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.

מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.

יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.

יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.

יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.

יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.

על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.

בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים ובנוסף, זה יגרום לו להסתובב יותר בחיפוש אחר יעד קל לביצוע הפיגוע.

אבטחה לאורך ציר מרכזי:

חשיבה רחבה יותר, תתייחס לאזור גדול יותר ולא רק למתחם אחד. לצורך ההסבר, ניקח את הציר מתחנת הרכבת השלום ועד רחוב אבן גבירול ונציין היכן מוצבים בו כוחות אבטחה:

  1. מאבטחי תחנת הרכבת.
  2. מאבטחי מגדלי עזריאלי.
  3. מאבטחי בניין קרית הממשלה.
  4. מאבטחי הקריה.
  5. מאבטחים במתחם שרונה.

מספיק, שהנחיה לביצוע ו/או שיתוף פעולה יגרמו לכך שכל מערך אבטחה בציר הנ"ל ידאג להציב לפחות מאבטח אחד בחוץ על הציר, יווצר רצף אבטחה על אזור גדול יותר אשר יגדיל את הסיכוי שאולי אחד מהמאבטחים יצליח לאתר סימנים מחשידים בהתנהגות המחבלים.

אני מסכים אם כל אלה שיקומו ויגידו שעדיין, אחרי כל השינויים והשיפורים שהצעתי לבצע, המחבלים יכולים להגיע ליעד שאינו מאובטח כפי שעשו במקס ברנר ולעולם אי אפשר לאבטח את כל המקומות אבל לא אוכל להסכים על השארת המצב כפי שהוא כיום ועל חוסר השקעה בחיפוש פתרונות לשיפורו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת הרתעה תמידית כלפי חוץ.

סקירה – איום מטען חבלה ברכב

יחידות אבטחת אישים, משרדים ממשלתיים כמו משרד החוץ, אנשי עסקים, אנשים פרטיים ובעלי תפקידים המזוהים כעובדים במערכי אבטחה, מתמודדים עם רשימה ארוכה של איומים אשר יכולים לפגוע בהם או במושא האבטחה שלהם.
אחד האיומים, שממוקם בחלק העליון של הרשימה, הוא איום מטען החבלה המוטמן ברכב או גרימת תקלה בטיחותית שיכולה ליצור תאונת דרכים קטלנית.
בשלב איסוף המידע על היעד, היריב מחפש מידפס בהתנהגות ומתברר לו מהר מאוד שהרכב עונה על ההגדרה הזו ומהווה מטרה קלה בדרך לפגיעה באישיות מהסיבות הבאות:

  1. הרכב נחשב לקל לזיהוי חד ערכי.
  2. היעד לפגיעה, משתמש ברכב בתדירות יומיומית.
  3. רוב הרכבים אינם משוריינים ולכן מטען חבלה שיתפוצץ בגחון יגרום לפגיעה קטלנית לרכב וליושבים בתוכו.
  4. ככלל, היעד לפיגוע ייצא מביתו בתחילת כל יום ויחזור אליו בסיומו כאשר הוא ברכבו.
  5. במהלך היום, הרכב נשאר במקומות חניה נגישים ללא פיקוח כלל או עם פיקוח לא יעיל.



דוגמא לרכב שהתפוצץ ממטען חבלה בגחון:

אירועי העבר בישראל ובעולם, מלמדים אותנו שהיריב מיישם את איום מטען החבלה ברכב בכמה מאפיינים:

  1. הצמדת מטען חבלה לגוף החיצוני של הרכב, הגג או הצדדים כשהרכב במצב סטטי או תוך כדי תנועה: דרך פעולה שנראית ומיושמת בעיקר בעולם החיסולים אבל לא רק. בשנת 2013 דווח בתקשורת – רעיית נציג משרד הביטחון הישראלי בשגרירות בהודו, נפצעה היום (שני) בפיצוץ מטען חבלה שהוצמד על מכוניתה כשעצרה ברמזור סמוך לנציגות בבירה ניו דלהי. כתוצאה מהפיצוץ המכונית עלתה באש.
  2. הטמנת מטען חבלה בתוך הרכב: דרך פעולה אפשרית המחייבת את היריב ביכולת כניסה לרכב, לחלל הנוסעים או תא המטען או אזור המנוע. באזורים אלה קיימים מקומות רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה ושיהיה קשה מאוד לאתר אותו.
  3. הטמנת מטען בגחון הרכב: מדובר בדרך פעולה שכיחה מכיוון שהיישום שלה נחשב לקל יותר מבחינת יכולת ההגעה לשטח גחון הרכב.

 

ישנם יריבים רבים שיעדיפו להטמין מטען חבלה בגחון הרכב בגלל הקלות היחסית בהטמנתו והקושי הרב במציאתו.
ברוב הרכבים, שטח הגחון כולל חלקים רבים וחללים רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה כך שיהיה קשה מאוד לאתר ולזהות אותו מבעוד מועד.

דוגמא לגחון רכב:

דוגמא לכניסה מתחת לגחון הרכב:

כל מה שהיריב צריך כדי להצליח וליישם את האיום, הוא להבין היכן נמצא הרכב ללא פיקוח ולפרק זמן שיאפשר לו להטמין את המטען ללא הפרעה. היריב יכול להפעיל את המטען מרחוק או להוסיף לו מנגנון הפעלה עצמאי בזמן שמוגדר מראש.
רכב אשר הוצמד אליו מטען חבלה, יכול לשמש גם כרכב תופת כאשר היריב ינסה להכניסו למתחם או למתקן רגיש ויפעילו בתוכו.

דוגמא למטען בגחון הרכב:

בהתמודדות מול האיום הנ"ל, קיימים מספר אפשרויות למענה:

  1. סריקה פיזית רגילה המבוצעת על ידי בעל הרכב או מי מטעמו כגון איש אבטחה. המבצע חייב להתכופף על מנת לנסות ולראות את כל שטח גחון הרכב בצורה מקסימלית וגם אז הוא מוגבל מאוד ביכולת לאתר ולזהות משהו שדומה למטען חבלה.


דוגמא לסריקת רכב:

  1. סריקה בעזרת מוט מראה: מדובר באמצעי ייעודי לסריקת גחון הרכב. המראה מאפשרת לסורק לראות חלק מגחון הרכב בניסיון לזהות משהו שלא שייך אליו ונראה כמטען חבלה.שימוש במוט מראה מחייב שהסורק יהיה מיומן ומקצועי ברמה גבוהה מאוד.


דוגמא לסריקה עם מוט מראה:

  1. מערכת לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן רגיש: כיום קיימות מערכות לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן. המערכת מותקנת על הקרקע באופן קבוע וסורקת את גחון הרכב כאשר הוא עובר או עומד מעליה. המערכות הנ"ל לא נותנות פתרון לביטחון הנוסעים ברכב.


דוגמא למערכת בכניסה למתקן:

  1. כולת פיקוח על הרכב: מי שביכולתו לפקח על הרכב כשהוא לא בנסיעה על ידי אנשים ואמצעים (בעיקר מצלמות), כנראה שיצליח להתמודד עם האיום בצורה הטובה ביותר. הבעיה, שלרוב האנשים המאוימים קשה לתת מענה מלא של פיקוח וגם כשידם כן משיגה זאת עדין מדובר בכוח אדם שלאחר זמן מתחיל להתעייף, מפסיק להיות ערני ומתלונן.
  2. מערכת טכנולוגית: במהלך השנים, ניסו חברות שונות לפתח מערכת לגילוי הנחת מטען חבלה בגחון הרכב. מערכת שתדע לסגור את כל שטח הגחון ותוכל להתמודד עם כל מה שגחון הרכב סופג בעיקר במהלך נסיעה בתנאי מזג אוויר ובתנאי שטח משתנים – מים, בוץ, אבק ועוד. עד היום רוב החברות לא הצליחו להמציא ולפתח מערכת יעילה שיודעת להתמודד עם האיום השכיח הזה ולשרוד מתחת לגחון הרכב לאורך זמן.

 

השינוי המיוחל למענה יעיל לאיום, מגיע מחברה ישראלית צעירה וחדשנית,
חברת טרנטולה טכנולוגיות בע"מ.

 

חשיבות האימונים באבטחה

בכל מה שקשור להגדרות והנחיות, ניתן לקבוע, שכלל הגופים המנחים בתחום האבטחה בישראל נמצאים במצב טוב. הפערים קיימים במספר, ברמה ובמשך האימונים ביחס למאפייני התפקיד ולאיומים שמולו מי שמבצע אותו צריך להתמודד.
כידוע, משטרת ישראל היא הגוף המנחה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. בשנים האחרונות, גם המשטרה הבינה את חשיבות ההגדרות וההנחיות כבסיס מחייב לביצוע האבטחה בשטח. ההגדרות וההנחיות מאוגדות לתיק אבטחה (פק"מ), תיק שטח מתקן, נהלים ואפיון תפקיד.
אפיון התפקיד, מגדיר אלו נושאים מקצועיים דרושים על מנת להצליח לגייס את המועמד עם הסיכוי הגדול ביותר שיבצע אותו כנדרש.
כיום, אפיון והגדרת התפקיד כוללים גם סעיף המתייחס לסוג ומשך ההכשרה שאדם צריך לעבור כדי להפוך למאבטח אזרחי ובהמשך, אילו אימונים חוזרים עליו לעבוד במהלך התפקיד על מנת לשמור אותו בכשירות מבצעית.

ההגדרה של אימון:
אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר.
תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.
קיימים מספר סוגים של אימונים, כאשר אימון מסוים יכול להשתייך ליותר מסוג אחד. לרוב, לכל אימון מוגדרות מטרות ברורות ולכל מטרה מצורף תיאור של האופן בו היא תושג. תיאור זה מכונה שיטה.
אימון מאבטח במסגרת תפקידו, נועד להכין אותו לתפקוד הנדרש ממנו בשגרה ובשעת חירום. הדגשים באימון הם על היכולת הגופנית, התמקצעות בהפעלתו של נשק, ורכישת שליטה טקטית.

לא סתם מציינים את חשיבות שלב גיבוש הגדרות הבסיס כי כפי שבטח שמתם לב, כל התשובות נמצאות בגוף ההגדרה ולכן כל מה שנשאר זה לתרגם את ההגדרה למציאות. כך גם בהגדרה של אימון.

בואו נתרגם את ההגדרה של אימון בהקשר של האבטחה האזרחית:
אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר – האימון הוא המשך טבעי למאפייני תפקיד המאבטח האזרחי. מאבטח אזרחי בישראל נדרש להקפדה על נראות, יצירת הרתעה, יכולת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים, ביצוע בידוק אדם וכבודה, ביצוע תשאול, ביצוע סריקה נגד חבלה, שימוש באמצעים טכנולוגיים כגון מגנומטר ידני ושער מגנומטר, שימוש כלי נשק – אקדח, קרב מגע, עבודה לבד, עבודה בצוות, עבודה עם כוחות ביטחון נוספים ועוד.
כדי שהמאבטח יצליח לבצע את כל מה שנדרש ממנו, חובה עלינו לאמן אותו וכמה שיותר.

הנוסחה הברורה קובעת שככל שתתאמן יותר כך תגדיל את הסיכוי שתפעל נכון יותר במצב חירום.

בנושא האימונים למאבטח אזרחי בישראל, נוצר מצב שמספר האימונים והתכנים המועברים בהם לא באמת מכינים אותו להתמודדות בשגרה ובחירום. הבעיה היותר גדולה נמצאת בעובדה שגם ההכשרה הראשונית לתפקיד מאבטח אינה מכינה את החניך כראוי ולכן נוצר מצב עצוב שהוא נשלח לביצוע עבודתו בשטח לא מוכן בעליל.
אני רוצה לנצל את האולימפיאדה בריו על מנת לנסות ולהסביר מה החשיבות של האימונים. בימים האחרונים פורסם בתקשורת סיפורה של מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית. סופר שהיא קשוחה מידי עם המתעמלות, שהיא מקללת אותן ומשפילה אותן, שהיא מגזימה איתן בנושא התזונה ועוד. הפרסום בתקשורת הגיע אחרי שהנבחרת הזו זכתה במדליה באליפות אירופה ואומרים שיש סיכוי גבוהה מאוד שתחזור עם מדליה גם מהאולימפיאדה בריו. אני לא במקום כדי לבקר את הסגנון של המאמנת אבל כן חושב שההישגים של הנבחרת הם תוצאה ישירה של כמות האימונים וסגנון העברתם. אי אפשר להגיע להישגים כאלה מבלי להתאמן עוד ועוד.
המציאות בישראל קובעת שדווקא מאבטח אזרחי, הוא בעל הסיכוי הגבוהה ביותר שימצא את עצמו מתמודד מול יריב מוחשי ואמיתי, וההוכחה לכך הם כל אותם פיגועים שאנחנו חווים בחודשים האחרונים. מצפייה בסרטונים של חלק מהאירועים שצולמו, רואים לא פעם שתגובת המאבטחים אינה נכונה ואינה מקצועית מספיק, וזה מתבטא בטעויות בסיסיות שלפעמים המחיר שמשלמים עליהן מתבטא בחיי אדם.

תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.
קיימים מספר סוגים של אימונים, כאשר אימון מסוים יכול להשתייך ליותר מסוג אחד. לרוב, לכל אימון מוגדרות מטרות ברורות ולכל מטרה מצורף תיאור של האופן בו היא תושג. תיאור זה מכונה שיטה – מאבטח חייב להתאמן בהתאם לתכנית אימונים שנתית שבה מפורט מה יועבר בכל אימון ואימון כך שכל הנושאים המקצועיים יתורגלו בכמות וברמה הנדרשת.
אם משימת האבטחה קובעת שפעולות האבטחה הם על מנת למנוע ולסכל…..כאשר רוב הזמן המאבטח מבצע פעולות מניעה כדי לא להגיע לסיכול, אזי רוב האימונים צריכים לעסוק בפעולות המניעה ופחות בסיכול. על פי מה שידוע לי, כיום אימוני הכשירות של המאבטחים עוסקים בעיקר בירי באקדח ופחות בשאר הנושאים וכאמור ירי באקדח קשור לשלב הסיכול ולא לשלב המניעה. המשמעות מכך, שאין התאמה בין הגדרת התפקיד להגדרת האימונים. זו בדיוק הסיבה לכך שהמאבטחים מבצעים טעויות בכל אותן פעולות בשטח שאינן שימוש באקדח כגון: עמידה טקטית, שמירת מרחק טקטי מאדם חריג, רמת תשאול אדם, רמת בדיקה, רמת סריקה נגד חבלה ועוד.
כל אימון שמבוצע למאבטחים, חייב להתקיים על בסיס תיק אימון מוגדר מראש ומאושר על ידי הגורמים הרלוונטיים. תיק האימון יכלול את מטרת האימון, לקח והישג נדרשים, לו"ז אימון, מה יבוצע באימון וכו'.
אימון טקטי למשל צריך לכלול תרחישים שרלוונטיים למאפייני התפקידים של המאבטחים שעוברים אותו ולמאפייני התקופה. לדוגמא: אימון טקטי שמועבר למאבטחים שעובדים באזור סיכון גבוהה בגזרת עזרה בתקופת איום המנהרות, כדאי שיתאמנו על תרחיש יציאת מחבלים ממנהרה.
את האימון על כל תכניו, יעבירו אך ורק מדריכים מקצועיים בעלי הידע והניסיון המתאימים ושאושרו על ידי משטרת ישראל. מדריך ירי לא יכול להעביר שיעור באיתור חריגים על פי סמ"חים בדיוק כפי שמדריך טקטי לא יכול להעביר מטווח. רק חבלן מאושר על ידי משטרת ישראל יעביר תוכן מקצועי בנושא חבלה.
אימון שמועבר ללא תיק אימון מוגדר וחתום, הוא אימון מאולתר שלא שווה דבר וחצי דבר שהמאבטח ייצא ממנו בדיוק כפי שנכנס אליו.
לרוב, הרמה המקצועית של המאבטח האזרחי בישראל אינה גבוהה ואינה עומדת בקנה אחד עם האיומים הקיימים ועם רמת היריבים הפוטנציאלים. אני בדעה שזו תוצאה ישירה של הכשרה קמרה מידי ולא נכונה ושל מספר ורמת אימוני כשירות נמוכים ושגם אינם מתאימים לנושאים המקצועיים המופיעים באפיון התפקיד.
משטרת ישראל, מבצעת במהלך הזמן שינויים כאלה ואחרים בהכשרה ובאימוני הכשירות אבל זה לא באמת מספיק.
נדרש ביצוע שינוי חד וברור שמצד אחד יגרום לשיפור מקצועי ומצד שני יידע להתחשב בסעיף הכספי.
עד שהשינוי הזה יגיע, נדרש מהמנב"טים להיות מעורבים הרבה יותר בנושא האימונים שהמאבטחים שלהם עוברים בבתי הספר לאבטחה ובנוסף לדאוג להשלים להם את החוסר המקצועי בימי עיון ובאימונים טקטיים במתקנים שגם להם חייבים לכתוב תיק אימון מסודר.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס כמה שיותר אימונים

הפיגוע בשרונה – ללמוד ולהמשיך להשתפר

למען ההרוגים והפצועים בפיגוע בשרונה ולמען אזרחי מדינת ישראל שכוחות הביטחון אמונים על ביטחונם, אנחנו חייבים לבצע תהליך למידה והפקת לקחים מקצועי ולצאת ממנו הרבה יותר טובים בהתמודדות מול היריבים.
מדינת ישראל מתמודדת לאורך השנים עם פיגועים רבים במתווים ובמאפיינים משתנים, כאשר חלקם מוגדרים כמפתיעים בהתנהגות ובתעוזת המחבלים. כפי שזה נראה, הפיגוע במקס ברנר במתחם שרונה ייכנס לרשימת הפיגועים המפתיעים.
בהתבסס על פיגועים מהעבר, בישראל ובעולם, יריב שמצליח להגיע לגזרת היעד שבחר יצליח לפעול בהפתעה ולפגוע ראשון באנשים השוהים בסביבתו הקרובה עד שמישהו יבצע פעולת נגד לנטרולו.
למרות שתהליך התחקיר המקצועי עדיין לא הסתיים, וברור שבתקופה הקרובה יתווספו נתונים חדשים ונוספים על מה שכבר ידוע, ניתן להצביע על נקודות בולטות במאפייני ההתנהגות של שני המחבלים הארורים:

  1. בחירת היעד – המחבלים בחרו מתחם בילוי והנאה של אזרחים ותיירים, מקום שאנשים מגיעים אליו כדי להתנתק משגרת היומיום, בחיפוש אחר אווירה שונה, חברה, אוכל טוב וצלילים אחרים.
  2. מיקום היעד – מתחם בילוי פופולרי שצמוד לבסיס הקריה בעיר תל אביב. מדובר בשילוב "קטלני" של שלושה סמלים מרכזיים ומוכרים לרוב הציבור בישראל ולתיירים המגיעים אליה, כולל כאלה שלא מתגוררים בתל אביב.
  3. הדפ"ן – דרך פעולה נבחרת:
    יש הטוענים שיתכן שהמחבלים לקחו רעיונות מסרט פלסטיני.

    שני מבצעים ולא אחד.

    ירי בנשק חם – נשק מאולתר.

    התייחסות למראה החיצוני על מנת להראות מכובדים וחשובים.

    הסתרת כלי הנשק בתיק עד לרגע ביצוע הירי.

    ירי בתזמון משותף ובריחה.
  4. לבישת חליפות מכובדות – מראה כזה יכול דווקא לעורר תשומת לב וסקרנות מהסביבה. מדובר בסקרנות טבעית ולא מתוך חשדנות לגבי מראה מכובד של אנשי עסקים. מעניין יהיה לדעת אם מישהו מהאזרחים שהיו במסעדה הרים את ראשו מהצלחת והסתכל בסקרנות על שני המחבלים. 
  5. מסלול עד כניסה למסעדה – מסלול המחבלים מוכיח שוב שהיריב מחפש מקום שיש בו ריכוז קהל ושאינו מאובטח או שמאובטח אבל ברמה נמוכה. על פי הפרסומים, המחבלים שנתקלו במאבטחים בכניסה למתחם שוק שרונה, החליטו להסתובב ולחפש מקום אחר לבצע בו את הפיגוע הרצחני וכך הגיעו למקס ברנר.
  6. שהייה במסעדה – המחבלים הפתיעו בהתנהגותם כאשר החליטו לשבת במסעדה ואף להזמין אוכל לפני שהחליטו על רגע תחילת הירי. התנהגות זו חריגה מכיוון שברוב המקרים, המחבלים מתחילים בפעולת הפגיעה מיד עם הגעתם ליעד הסופי. שהייה של מחבלים במקום שבו הם מתכננים לבצע פיגוע, מסכנת אותם בחשיפה ובכישלון המשימה.
  7. פעולת נגד מפתיעה ומשבשת תכניות – אזרח אחד שזרק כיסא לעבר אחד המחבלים גרם לכך שהאקדח ייפול לו מהידיים או יפסיק לירות. במצב סכנה האינסטינקט הבסיסי שלנו כבני אדם הוא לברוח ולא להלחם וכך עשו רוב יושבי המסעדה חוץ מאחד שהעז לזרוק את הכיסא. בפעולה זו הוא גרם להפסקת הירי וכנראה הציל מספר אזרחים מפגיעה ואף ממוות. הוא עצמו נפגע מהירי ואף יתכן שהציל את עצמו ממוות. עד כמה שקשה לשפוט אדם במצב סכנה, לפעמים דווקא פעולת נגד היא זו שתשבש ליריב את התכנית ותמנע ממנו להשלימה כמתוכנן.
  8. אינסטינקט ההישרדות של המחבל – אני מעריך ששני המחבלים תארו לעצמם שזמן מסוים מרגע תחילת הירי שלהם, יהיה מי שיגיב ויירה בהם עד נטרול שמשמעו פציעה ואף מוות. סביר להניח שהם לקחו בחשבון שהם ימותו. כשהתגובה כנראה אחרה להגיע, והם כבר לא ירו מהנשקים המאולתרים, בחרו השניים להחיל לברוח מהמסעדה. במהלך הבריחה אחד המחבלים נורה ונפצע על ידי מאבטח של מתקן רשות השידור והשני נכנס ברשות לדירה של הבת של אסף חפץ שבעלה הוא שוטר שרגע אחרי שווידא שההורים של אשתו, היא עצמה וה"אזרח" התמים נכנסו לדירה, רץ במהירות לסייע בזירת הפיגוע. במצב הזה, למחבל היו שתי אפשרויות – האחת לנסות ולפגוע בשלושת האזרחים שנמצאים איתו בדירה ושוב להסתכן בכך שגם הוא ייפגע או ימות והשנייה פשוט להראות אזרח תמים שנמצא במצב הלם. הסוף ידוע, המחבל בחר באפשרות השנייה כדי לנסות ולהישאר בחיים. המשמעות היא שבתהליך הבריחה שלו, כנראה שאינסטינקט ההישרדות גבר על הרצון להמשיך בתכנית ולרצוח אזרחים חפים מפשע.

המחבלים פעלו באזור שבו עובדים מספר מערכי אבטחה שונים ששוב, על פי הפרסומים, חלקם ראו את המחבלים ואף תשאלו אותם לפני תחילת הירי וחלקם הגיבו בירי עד נטרול במהלך בריחת המחבלים מהמסעדה. בסופו של האירוע, ידוע שמאבטח של רשות השידור ירה באחד המחבלים ונטרל אותו והשוטר שהכניס את המחבל לביתו, חזר עם אקדח שלוף והשתלט עליו כולל שימוש באזיקים.
על פי הדיווחים ותחקירים שהתפרסמו אחרי הפיגוע, התברר:

  1. המחבלים רצו להיכנס למתחם שוק שרונה שמאובטח על ידי מאבטחים בכניסות – נקודה מעניינת בהתייחס לכך שבדרך כלל היריב מחפש להיכנס למקום שאין בו אבטחה ולא בוחר להתחכך עם מאבטחים ולהסתכן בחשיפה.
  2. מאבטחי רשות השידור, שהגיבו והגיעו ראשונים לאזור הפיגוע פעלו ברמת קושי גבוהה יחסית ועדיין אחד מהם הצליח לזהות את אחד המחבלים ולנטרל אותו בירי. מאבטחים אלו הגיבו בתחילה על בסיס שמיעת יריות ומבלי לראות את תחילתו של הפיגוע ובטח שלא ראו את המחבלים. המשמעות, שצמצמו בריצה לגזרת הפיגוע, הצליחו להבין שמדובר בפיגוע, זיהו את אחד המחבלים והגיבו בירי. 

מעניין יהיה לדעת, אילו מאבטחים שעובדים בגזרת מתחם שרונה הגיבו ורצו לאזור הפיגוע והאם שלפו את הנשק מיד בתחילת ריצת התגבור או רק בהגיעם לגזרת הפיגוע והאם חבשו את כובע הזיהוי שנמצא ברשותם?
השאלה הזו מעבירה אותי להפקת הלקחים לצורך בדיקה יסודית האם אפשר עוד להשתפר ביכולת ההתמודדות מול מחבלים מהסוג הזה.
הפיגוע בשרונה, מזכיר לכוחות הביטחון מספר נושאים:

  1. שהיריב לומד, משתפר ומפתיע. היריב בוחר את האמצעי לפגיעה, את היעד ואת הזמן. 
  2. שבחלק מהמכרים, היריב מצליח לעבור את כל מעגלי האבטחה כולל את המודיעיני עד לרגע תחילת ביצוע הפיגוע בפועל שמסמן עבורו את הספירה לאחור עד שהמאבטחים או האזרחים שבקרבתו יזהו אותו ויגיבו בפעולת נגד.
  3. שמאבטח בכניסה למתקן יכול להרתיע את היריב רק על סמך הנראות שלו ו/או בשילוב תשאול בסיסי.
  4. שיכולת תגובה מהירה של מעגל אחרון יכולה להביא לסיום פיגוע ולהציל חיים של אזרחים.
  5. את החשיבות בתיאום ושת"פ בין מערכי אבטחה שונים באותה גזרה.
  6. את החשיבות בסימני זיהוי כגון כובע זיהוי וסימנים על הנשק.

מה עוד אפשר לעשות?
כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.
הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.
הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.
אפשר להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:
ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.
מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.
יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.
יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.
יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.
יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.
על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.
עכשיו, יהיו כאלה שיגידו שהיריב ילך למקום אחר וימצא בו במי לפגוע אז מה זה אומר שנסגור את כל העיר?
התשובה היא לא. אין הכוונה לסגור את כל העיר וגם אין הכוונה ליצור מעגלי אבטחה שישבשו לאזרחים ולתיירים את הרצון לצאת ולבלות.
בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים.
אפשרות לדוגמא:
הכוכבים הכחולים מסמנים את כוחות הביטחון שיוצרים את המעגל הראשון הייעודי למתחם.
הפריסה תהיה על בסיס תכנית אבטחה שיוצרת שת"פ בין כלל הכוחות הקיימים בגזרה.
כל כוח יידרש לספק עמדה אחת או יותר, כולל יחידת הסדר וביטחון של העיר וכולל כוח משטרה כך שהנטל יתחלק בצורה שניתן ליישם את התכנית.
כמובן, שיהיה קב"ט שינהל את כלל הכוחות החיצוניים כמערך אבטחה אחד שיידע לעבוד בשת"פ עם מערכי האבטחה בכל מתקן ומתקן.
הערה: פריסת הכוחות בשטח היא רק לצורך המחשה ולא בוצעה על בסיס תכנון יסודי ומקצועי.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך חיפוש אחר דרכים חדשות להתמודדות מול היריב המשתפר