רצח הרב מאיר כהנא 1990 – כרוניקה של מתנקש

ב 5 בנובמבר 1990 נאם הרב מאיר כהנא במלון מריוט בניו יורק, בפני יהודים אורתודוקסים, בניסיון לשכנע אותם לעלות לישראל. לאחר הנאום, מעט לאחר השעה 21:00, בעת שהקהל התגודד סביב כהנא, הגיח המתנקש אל סייד נוסייר, לבוש כחרדי, וירה בצווארו של כהנא כדור אחד שהרגו. במהלך מנוסתו מהאולם, נפצע אל סייד נוסייר מירי שוטר. אל סייד שרד את הפציעה, שרד את התביעה על רצח הרב מאיר כהנא ובסופו של דבר הואשם בהחזקת נשק ובירי על אזרחים ושוטר.

האם אל סייד נוסייר נולד רוצח?

אל סייד נוסייר נולד בפורט סעיד, מצרים, שם הפך להיות מהנדס ועבד בתחום. בשנת 1981 היגר לארצות הברית, ובשנת 1989 הפך לאזרח אמריקאי, התחתן ונולדו לו שני ילדים (אחד מהם זאק איברהים). נוסייר התגורר בניו ג'רזי ועבד בעבודות שונות בניו ג'רזי ובניו יורק. בין השאר הועסק נוסייר על ידי עיריית ניו יורק בתיקון מזגנים בבית המשפט הפלילי בעיר. נראה שאל סייד הצליח להשתלב היטב בגלגל החיים בארצות הברית ויחד עם משפחתו יצר שגרה טובה ונוחה.
איברהים זוכר את אביו כאב אוהב בעל חוש הומור מצוין, שלא היה רב עם אשתו, ורק התעניין בגידול ילדיו להיות אנשים טובים. בבגרותו נשאל איברהים מה השתנה אצל אביו ומתי? זו היתה תשובתו: "כשהייתי בגיל 6, משהו התחיל לקרות לאבי. הוא נעשה דכאוני, נשאר הרבה בבית והיה קורא בשקט את הקוראן. אבי התחיל ללכת למסגד באופן קבוע. אחד המטיפים במסגד שבה במיוחד את לבו של אבי: מסית פלסטיני בשם אבדאללה יוסף עזאם (אחד ממייסדי והוגי האידיאולוגיה של הטרור האסלאמי הסוני הבינלאומי במאה העשרים, מבכירי ארגון הטרור אל קאעידה). אבי פגש את עזאם במסגד, וחזר נלהב. הוא וחבריו מהמסגד החלו להיפגש בדירתנו, ודיברו בגלוי על תמיכתם בג'יהאד באפגניסטן. אבי השיג במהרה קו ישיר לעזאם, שאותו העריץ. הוא וחבריו מהמסגד יצאו למחנות כדי להתאמן בכישורי הישרדות ובקרב מגע. כמו כן, התאמנו בירי. הוא גם התחיל לקחת אותי למסגד להאזין לדרשות המסיתות של “השייח העיוור״, עומר עבדול רחמן, אב רוחני של כמה ארגוני טרור ומקורב לבן-לאדן. ההטפה הדתית של השייח העיוור לא בדיוק התמקדה בכיבוד הורים או בחשיבות התפילה. אבי לקח אותי איתו כדי לשמוע את השייח העיוור פעמים רבות. לא הבנתי מספיק ערבית כדי לתפוס יותר מאשר מילים בודדות, אבל האכזריות שעלתה מדמותו גרמה לי חלחלה. אבי התקרב לשייח העיוור והפך לנהגו ולשומר ראשו. נקודת השבירה הגיעה כאשר אבי אמר לאימי שהוא אינו רוצה עוד לתמוך בג'יהאד מרחוק. הוא שואף לצאת לאפגניסטן ולאחוז בנשק. אימי נחרדה. בסופו של דבר אבי לא נסע. ב‑1989, מישהו ניסה לחסל את עזאם באמצעות מטען חבלה. המטען לא התפוצץ. בנובמבר של אותה שנה, עזאם נסע עם שני בניו בג'יפ בדרך לתפילת יום השישי, כאשר מחסל הפעיל מרחוק מטען חבלה שהוטמן בדרך. שלושתם נהרגו. אימי תיארה את הידיעה על מותו של עזאם כרגע שבו היא איבדה את אבי אחת ולתמיד. כפונדמנטליסט שהאמין שהוא מכשיר חי לביטוי זעמו של אללה, אבי חיפש מטרות פוטנציאליות וכאלה לא היו חסרות. במהרה, אבי גילה מהי קריאתו האמיתית: לרצוח את הרב מאיר כהנא. 

 

התיאור של איברהים מסביר בצורה יוצאת מן הכלל כיצד אדם שנולד לבית נורמטיבי הופך בבגרותו לקיצוני ולרוצח:

ההחלטה של אל סייד נוסייר לעזוב את מדינת הלאום שלו, מצרים, ולהגר לארצות הברית על מנת ליצור לעצמו חיים טובים יותר, ללא ספק הפכה לסיבה הראשונה להפיכתו לקיצוני בעיקר בגלל ההבדלים הרבים בין מצרים לארצות הברית – נוסייר הביע סלידה מהתרבות האמריקאית ומה שנתפס בעיניו כשחיתות מוסרית.

קיים סיכוי גדול אצל אדם אשר חיי במקום שאינו תואם את החינוך, התרבות והדת שקיבל בבית הוריו ובמדינת הלאום שלו, שיחפש מקום אשר יזכיר לו זאת – המקום הזה הוא המסגד שאל סייד נוסייר החל ללכת אליו. בנוסף, יחפש אדם אחר, מנהיג, שיאפשר ללכת אחריו, שיראה לו את האור, שייתן לו תקווה חדשה – מטיפים דתיים קיצוניים, כמו השייח העיוור ועזאם, הם אותם מנהיגים. מנהיגים אשר פועלים ויודעים לאתר במסגד אנשים "חלשים" שמחפשים את עצמם, שמחפשים את הדרך הנכונה עבורם וזאת כדי להפוך אותם "לחיילים" ממושמעים שיפעלו עבורם – אל סייד נוסייר התאים בדיוק לקבוצת האנשים האלה.

מדוע בחר אל סייד נוסייר לפגוע דווקא באישיות ישראלי?

קריאת הקרב של המטיף במסגד, עזאם, הייתה בהקשר לאפגניסטן: "הג'יהאד והרובה לבדם – לא משא ומתן, לא התוועדויות ולא דיאלוגים".
לעומתו, השייח העיוור הגיע לאמריקה כדי לגבש את הנאמנים לג'יהאד העולמי, שלא רק תבעו את אפגניסטן, אלא ביקשו לשים קץ, בכל אמצעי הנדרש לכך, לשליטה של ישראל על פלסטין, הממומנת והנתמכת על ידי ארצות הברית – מדינת ישראל היא האויב של האסלאם.
המנהיגים החדשים של אל סייד נוסייר סימנו עבורו ועבור שאר המאמינים את האויבים שנגדם צריך להילחם, ביניהם נמצאת גם ישראל. כדי להפוך לחייל פעיל ויעיל שיעלה את ערכו בעיני המנהיגים, החליט אל סייד לעשות מעשה ולנסות ולפגוע באריאל שרון אבל עד מהרה זנח את תכניתו כנראה בגלל שהבין שהינו אישיות מאובטח. בחיפוש אחר מטרה אחרת, מצא אל סייד את הרב מאיר כהנא.

כיצד הופך אישיות פוליטית למטרה עבור היריב?

כל אדם אשר בוחר בדרך פוליטית ובמסגרת זו הופך את עצמו לקיצוני בזכות דעותיו ו/או מעשיו, מגדיל את הסיכוי לכך שיצבור לעצמו אויבים בתוך הבית ומחוצה לו. אין ספק שהרב מאיר כהנא ז"ל ענה להגדרה של פוליטיקאי קיצוני בדעותיו ובמעשיו לאורך השנים עד ליום ההתנקשות בחייו. בספרו "לשכים בעיניכם" הציג הרב מאיר כהנא את תפיסת עולמו:
"מדינת יהודים פירושה חשיבה וקשרים יהודיים, פירושה תרבות יהודית ורוח יהודית בציבור יהודי. אך מעל לכל, פירושה ריבונות יהודית ושליטה יהודית על ייעודה. את זה ניתן ליישם רק במסגרת של רוב יהודי קבוע ומיעוט ערבי שלו וזעיר-ממדים. אך הערבים סבורים כי היהודים גזלנים ששדדו מהם את ארצם. אין הערבים חשים קשר מחייב או רגש כלפי מדינה שנשמתה יהודית. והערבים מתרבים, בכמות ובאיכות. הם יתבעו חלק רב יותר בשלטון; הם ידרשו "אוטונומיה" לחלקים שונים של המדינה. לבסוף יאיימו על עצם הרוב היהודי באמצעות שיעור הילודה הערבי. והתוצאה: התנגשות עקובה מדם. אם אמנם רצוננו למנוע התפתחות כזאת, רק דרך אחת פתוחה לפנינו: העברה מיידית של הערבים מארץ-ישראל לארצותיהם. כי לגבי ערביי ארץ-ישראל ויהודיה יש רק פתרון אחד: הפרדה. היהודים בארצם, ואילו הערבים בארצותיהם. הפרדה. רק הפרדה.
אין ספק שהיתה התנגשות בין דעותיו של הרב מאיר כהנא לדעותיו של אל סייד נוסייר.

מה הייתה ראיית התוקף של אל סייד נוסייר?

כאמור, אל סייד בחר ברב מאיר כהנא כמטרה המתאימה למימוש ייעודו החדש כלוחם ג'יהאד עולמי. במכתב ששלח מהכלא שבו הוא מודה על ביצוע ההתנקשות ברב מאיר כהנא, תיאר אל סייד: "ב 1989 התחלתי לבצע מעקב אחר מאיר כהנא במהלך ביקוריו באזור ניו יורק. נכחתי בשתיים מהרצאותיו בשני בתי כנסת, אחת בלונג איילנד ואחת בברוקלין. התחזיתי ליהודי ספרדי. דיברתי עם הרב כהנא ביחידות, בארבע עיניים, לפחות פעמיים. דיברתי איתו גם בפומבי במהלך פרק השאלות והתשובות שלאחר ההרצאות שלו. ב – 5 לנובמבר 1990, נכחתי בעוד הרצאה שלו במלון במנהטן, בסוף ההרצאה, יריתי בכהנא ונמלטתי מהמלון".

מדוע בחר אל סייד נוסייר להתנקש ברב מאיר כהנא דווקא במהלך אירוע?

בחירתו של אל סייד מוכיחה שהיריב בוחר לבצע את ההתנקשות עצמה דווקא במהלך פעילות ציבורית ופוליטית של האישיות ובמקום עם קהל כדי לעלות את הערך המוסף של פעולתו על ידי עדים וצילום ופרסום בכלי התקשורת השונים ולמרות שבחירה זו מעמידה אותו עצמו בסכנת פגיעה או היתפסות. ברור שבמהלך העיקוב שביצע, יכול היה אל סייד לאתר את הרב כהנא במקום שקט יותר ונוח יותר לביצוע ההתנקשות, מקום שגם היה מאפשר לו לירות ולהיעלם מהשטח. היריב המתנקש, מוכן להסתכן בחייו או במאסר ארוך ולו רק כדי להראות למנהיגים הדתיים שלו ולשאר המאמינים את פעולתו למען הג'יהאד.

האם כל אדם אשר מוצא את עצמו בסביבה שלילית וקיצונית יבחר ללכת בדרך הזו?

איברהים, בנו של אל סייד נוסייר, יכול היה להיות בדיוק במקום שבו מצא את עצמו אביו ולמרות זאת בחר בדרך אחרת, בדרך ההפוכה והטובה. בנוסף לכך, הוא ומשפחתו בחרו להתנתק לחלוטין מאב המשפחה ואף החליפו את שמם. איברהים משקיע חלק מזמנו בהעברת הרצאה המתארת את שעבר עם אביו ומשפחתו.

 

במעשה התנקשות, חשף אל סייד נוסייר את דרך הפיכתו מאדם נורמטיבי למתנקש קיצוני ואת דרך חשיבתו ופעולתו שכללה איסוף מודיעין ומעקב אחרי המטרה, יכולת היטמעות בסביבת המטרה, יכולת לבישת דמות אחרת על עצמו ובסופו של דבר בחירת דרך הפעולה הסופית – ירי עם אקדח מטווח קצר כדי להצליח להשיג את המטרה באחוזים גבוהים – רצח הרב מאיר כהנא ז"ל.

האם אישיות, כמו הרב מאיר כהנא ז"ל, יכול למנוע ולסכל ניסיון התנקשות בו למרות שאינו אישיות מאובטח?

אישיות בעל דעות ופעולות הנחשבות לקיצוניות חייב לדעת שהוא מקים עליו יריבים בתוך בית ומחוצה לו. אישיות לא מאובטח אשר נוסע לחו"ל יכול וצריך לדאוג לעצמו לאבטחה, זו יכולה להיות אבטחה המבוצעת על ידי מאבטחי אישים מקצועיים או אבטחה לא מקצועית אבל כן נראית לעין המבוצעת על ידי עוזר או הצוות המתלווה לאישיות – עוזר אשר עבר הכשרה לביצוע פעולות אבטחה לא חמושה בסביבה הקרובה לאישיות, בדגש על נראות המייצרת הרתעה כלפי חוץ, יכול לגרום ליריב לבחור שלא לבצע את פעולת ההתנקשות.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בכל דרך

מודעות איש הביטחון לאחריות המוטלת עליו

במקצוע האבטחה, בניגוד להרבה מקצועות אחרים, פירמידת האחריות הפוכה כך שהקודקוד שלה נוגע בקרקע והבסיס נמצא למעלה. המשמעות של פירמידה כזו היא שרוב האחריות לביצוע המשימה מוטלת דווקא על בעל התפקיד הנמוך ביותר בהיררכית התפקידים – המאבטח, השוטר, החייל. האם תהליך הגיוס, ההכשרה והניהול בשגרת העבודה באמת מצליחים להחדיר בקרב אנשי הביטחון השונים את המודעות לגודל האחריות המוטלת עליהם? האם אנשי הביטחון עצמם באמת מודעים ומבינים את גודל האחריות המוטלת עליהם? התשובה לשתי השאלות החשובות האלה היא לא!!! הרבה מאוד מנהלים לא פועלים או פועלים אבל לא מספיק כדי להצליח במשימה העיקרית שלהם, ויחד איתם, הרבה מאוד אנשי ביטחון לא מצליחים לממש את האחריות שמגיעה עם המקצוע. מספר גדול של אירועים שהתרחשו בעבר מוכיחים שהיריב פעל בדיוק ברגע שבו איש הביטחון לא היה ערני לנעשה סביבו ולא היה מרוכז וממוקד במשימה שהוטלה עליו. העובדה, שבמקצוע האבטחה הפירמידה הפוכה, מייצרת הבדל מהותי נוסף מול מקצועות אחרים והוא מתייחס לכך שמשימת השמירה על חיי אדם הופכת את כל בין כל אנשי הביטחון באשר הם לשווים, בין אם הם עובדים בגוף ממלכתי או אזרחי ובין אם הם מאבטחים אישיות או קניון או אזור עם אנשים. לצערי הרב, לא עובר יום בלי פרסום תמונה או סרטון של איש ביטחון (מאבטח, שוטר, חייל) שלמרות שהוא בעמדה מבצעית ופעילה, לוקח לעצמו "הפסקה" כדי לקיים שיחה עם חבר לעבודה או כדי להסתכל מה חדש בפלאפון או סתם כדי להוריד את הראש למנוחה קלה. 
כל מערך אבטחה שמטמיע בתוכו את תחום ראיית התוקף בטוח שמצליח יותר מאחרים בהעלאת מודעות חשיבות המשימה בקרב אנשי הביטחון שעובדים בו. איש ביטחון שיבין מיהו היריב שלו ומה דרכי החשיבה והפעולה שלו, יבין טוב יותר שאירוע תקיפה יכול להתרחש בכל רגע נתון במהלך המשמרת, ללא סימן מקדים וללא הכנה מוקדמת ובנוסף, ידע ויכיר שבשנים האחרונות היריב תוקף דווקא אנשי ביטחון ולא אזרחים, מה שמעלה את חשיבות המושג "ביטחון כוחותינו". למרות שהגיוס לתפקידי ביטחון נחשב לרוב לקל יחסית, לא כל אחד מתאים לעבוד במקצוע המיוחד והקשה הזה ולו רק מסיבת האחריות העיקרית המוטלת על איש הביטחון והיא משימת השמירה על חיי אדם. עובדתית, הרבה מאוד אנשי ביטחון שכבר עובדים ומבצעים את המשימות השונות בשטח, לא באמת מבינים שכישלון שלהם יכול לגרום למושא האבטחה שתחת אחריותם להיפגע או חס וחלילה להיהרג ולא באמת מעקלים שפציעה נשארת לכל החיים ושלא ניתן להחזיר אדם מת לחיים.
כמי שעוסק בתחום ראיית התוקף באופן שוטף, חוקר, לומד ומלמד על דרכי היריב הפוטנציאלי, אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להטמיע את הנושא כדי לעלות את המודעות לאחריות בקרב אנשי הביטחון היא למידה וחקירת אירועים שהתרחשו ותועדו.
תמונה אחת שצולמה רגע לפני ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב – 30 למרץ 1981, ממחישה היטב את העובדה שאיש ביטחון לא יכול שלא לבצע את משימתו ברמה הגבוהה ביותר כל עוד הוא מאייש עמדה ונדרש להתמודד מול כל יריב שיכול לפעול פתאום וחשוב מכך תוך שלעיתים הוא נדרש להתנהג בניגוד לרצון והחושים הטבעיים שנמצאים בכל אדם:

הנשיא רונלד רייגן מסיים אירוע במלון הילטון בוושינגטון ויוצא עם פמלייתו וצוות האבטחה החוצה לרכב שממתין מבעוד מועד בנקודת היציאה שנקבעה. מערך האבטחה מאפשר לעיתונאים ואזרחים לעמוד בקרבת התפר (האזור הפתוח שבין המלון לרכב הנשיא) ובמקביל מציב שוטרים ומאבטחים בעמדות על מנת למנוע ולסכל כל ניסיון פגיעה בנשיא. בנקודת הזמן שהתמונה מתעדת, צוות האבטחה של הנשיא והשוטרים שמסייעים לו, לא ידעו שבתוך קבוצת העיתונאים שעומדים בצד שמאל של הנשיא במרחק של מספר מטרים בודדים, נמצא ג'ון הינקלי, אזרח חולה נפש שהושפע מדמות מהסרט "נהג מונית", שהגיע כדי לנסות ולהתנקש בנשיא בעזרת אקדח שהיה ברשותו. רגע לפני שג'ון הינקלי מחליט לבצע את הירי לעבר הנשיא, ניתן לראות שהשוטרים שהוצבו מולו מסתכלים לעבר הנשיא במקום להסתכל לכיוונו, לכיוון ממנו יכול להגיע היריב המתנקש. אותם שוטרים כשלו בהתנהגותם המבצעית בדיוק בשלב הקריטי באבטחת הנשיא, בדיוק ברגע שנדרש מהם להיות ברמת המוכנות, הריכוז, המיקוד והדריכות הגבוהים ביותר. התמונה מראה בצורה יוצאת מהכלל את התופעה שבה איש ביטחון לא מצליח להתגבר על הרצון הטבעי של הגוף, במקרה הנ"ל, הסקרנות והרצון העז לראות את הנשיא מקרוב במקום לעמוד ולהסתכל לעבר גזרת האיום. ישנם הרבה דברים שיכולים להסיט את איש הביטחון ממשימתו – הסתכלות על אישיות או אדם מפורסם, הסתכלות על רכב מיוחד ויפה, התעסקות עם הפלאפון, הסתכלות על המשחק במקום על הקהל ועוד, כל דבר מעניין שגורם למוח לתת פקודה להסתכל. המתנקש ג'ון הינקלי, מחליט לפעול בדיוק ברגע המתועד בתמונה, הרגע שבו השוטרים לא מסתכלים לכיוונו. לדעתי ניתן לקבוע, שבהתנהגותם הלא מבצעית, השוטרים אפשרו לג'ון הינקלי לשלוף את אקדחו ולהצליח לירות 6 כדורים לעבר הנשיא ולדייק עם אחד מהם שפגע בו ופצע אותו. אין ספק, שבמידה והשוטרים כן היו עומדים בפיתוי הקשה וכן מתמידים להסתכל לכיוון קבוצת העיתונאים בזמן הליכת הנשיא לרכב, היו מצליחים לזהות את פעולתו של ג'ון הינקלי בשלב מוקדם יותר שהיה מאפשר להם למנוע את ביצוע הירי שלו לעבר הנשיא.
סרטון התיעוד של ניסיון ההתנקשות:

כל מי שבוחר לעבוד כאיש ביטחון, מאבטח, שוטר וחייל, חייב לדעת ולהבין שבחר באחד המקצועות הקשים ליישום, מקצוע המשלב בין אחריות גדולה על חיי אדם לבין קושי פיזי ומנטלי במהלך  איוש עמדה וביצוע המשימה, כל משימה בכל זמן ובכל מקום. על כל מנהל של אנשי ביטחון לדעת שלמרות שמימוש האחריות בקצה היא על העובד שמבצע את המשימה, עליו לפעול תמידית להעלאת המודעות לאחריות המוטלת על העובד כדי לנסות ולהתגבר על כלל התופעות ההתנהגותיות הטבעיות אבל ההרסניות להתמודדות מול היריב. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במודעות מלאה לאחריות על חיי אדם!!!

דקירת אישיות בהונג קונג – הקושי בהתמודדות עם הדפ"א

פוליטיקאי פרו-סיני בהונג קונג נדקר באירוע פוליטי

ג'וניוס הו, אחד האנשים השנואים ביותר על ידי המפגינים בעיר המתנגדים לבייג'ינג, הותקף על ידי אדם שהתחזה לאחד מתומכיו והגיש לו פרחים. "אתה חלאה!", הטיח בו לפני שהוכנע על ידי הו ואנשיו. 
פוליטיקאי פרו-סיני בהונג קונג נפצע היום (6.11.19) מדקירות על ידי אדם שהתחזה לתומך שלו. ג'וניוס הו היה באירוע פוליטי עם חברי מפלגתו במחוז הבחירה שלו טואן מון, עיירה שנמצאת בפאתי הונג קונג בסמוך לגבול עם סין. התוקף העניק לו פרחים, ביקש ממנו להצטלם עמו ואז שלף סכין מהתיק שלו ודקר את הו בחזהו.
הו ועוזריו הצליחו להשתלט במהירות על התוקף, שנשמע צועק בקנטונזית: "ג'וניוס הו, אתה חלאה!".

אירועי תקיפה שמתועדים בזמן אמת מהווים הזדמנות לביצוע ניתוח מקצועי והפיכתו לתוכן לימודי עיוני ומעשי. אירוע אמת מראה את היריב האמיתי וחושף את דרך חשיבתו ואת פעולותיו לצורך הצלחת משימת הפגיעה. האירוע המתואר מעלה, מראה בצורה ברורה את דפ"א דקירת אישיות לא מאובטח ואת הקושי בהתמודדות מולה. אני חושב שהאירוע הנ"ל מדגיש עד כמה צוות עוזרים של אישיות שעבר הכשרה מקצועית מתאימה, יכול לזהות סימנים מחשידים באדם ולפעול כנגד התוקף על מנת למנוע את הפגיעה.

האירוע כפי שתועד במצלמה:

הדפ"א:
פגיעה באישיות בעזרת סכין שנחשב לאמצעי שקל להסתיר על הגוף או בכבודה ולא מצריך מיומנות מיוחדת לשימוש והשגת המטרה. ניתן לראות שמרגע שהתוקף מגיע לסכין ואוחז בה פעולת הדקירה מאוד מהירה.

מזווית ראיית התוקף:
מדובר ביריב אחד שפעל ממניע פוליטי המתבסס על שנאה לאישיות, ידיעתו על מקום הימצאותו של האישיות, בחירת דרך הפעולה (דקירה), תכנון תהליך הביצוע עד לדקירה עצמה וביצוע בפעול. אני לא יודע האם התוקף פעל על דעת עצמו או נשלח על ידי גורם אחר אבל זה לא משנה את העובדה שהגיע לשטח עם תכנית ברורה ומחושבת. התוקף הגיע עם האמצעים הבאים: תיק צד לצורך הסתרת הסכין ופרחים לצורך החיבור לסיפור שמכר לאישיות ולעוזריו. התוקף שיבח את עבודתו הקשה של האישיות כדי להראות כתומך ולא כמתנגד וכך קיבל תגובה חיובית מהאישיות ומעוזריו שאפשר לו להתקרב עד לעמידה ישירה וקרובה מאוד לאישיות. התוקף העניק לאישיות את הפרחים וכנראה השיג בכך שתי מטרות: האחת חיזוק תמיכתו באישיות והשנייה נטרול ידו הימנית של האישיות מכיוון שנאלץ להחזיק את זר הפרחים. נראה שהתוקף הצליח להיתפס כתומך בעיני האישיות שהזמין אותו להצטלם עמו למזכרת. התוקף מבקש מהאישיות אישור להוציא את מכשיר הפלאפון שלו מהתיק שברשותו לצורך הצילום ובעצם מקבל את ההזדמנות להוציא את הסכין מהתיק מבלי שהפעולה תראה כחריגה ולבצע את פעולת הדקירה.

מימוש סיפור הכיסוי כתומך:

קבלת אישור להוציא את הפלאפון מהתיק:

ביצוע פעולת הדקירה: 

הדקירה המדויקת באזור הלב:

צוות העוזרים של האישיות:
לדעתי האירוע הנ"ל מדגיש את שאמרתי וכתבתי בעבר: עוזר או צוות עוזרים של אישיות מאובטח או לא מאובטח יכול וצריך להפוך למעגל אבטחה בעל יכולת בסיסית לאיתור חריגים וביצוע פעולות מניעה וסיכול וכל זאת בלי לפגוע בייעוד התפקיד כעוזר.
אני לא יודע האם צוות העוזרים של האישיות המותקף שלובשים ווסט אפור, עברו איזושהי הכשרה מקצועית בנושא אבטחה אבל ניתן לראות בבירור שהעוזר שעומד בקרבת האישיות ממוקד בתוקף מרגע הגעתו ואף נראה כמי שמרגיש לא בנוח ומשפר את מיקומו כדי להיות קרוב יותר למתרחש.
עוזר/ת יכול לזהות ולמנוע תקיפה כנגד האישיות ובתנאי שיקבל את ידע והכלים הדרושים לכך. אני בדעה שהכשרה מקצועית של מספר ימים יכולה להפוך כל עוזר/ת למכפיל כוח במעגל האבטחה סביב האישיות ומבל להפוך אותו/ה למאבטח/ת.
הכשרה מקצועית נכונה תעלה את המודעות בקרב העוזרים/ות לערנות למתרחש בסביבת האישיות, את יכולת איתור סימנים מחשידים בולטים באנשים שמתקרבים לאישיות, בזיהוי איום מוחשי, בבחירת מיקום טקטי ואת יכולת ביצוע פעולת תגובה שתצליח למנוע או למזער את הפגיעה באישיות. 
  

אני בטוח שחלק מקוראי הכתבה יחשבו שבכוונתי להפוך כל עוזר/ת למאבטח/ת ולכן לא יראו בכך רעיון טוב שניתן ליישום ולכן אדגיש שוב שלא זו הכוונה.

מאבטח אישים:
במידה והאישיות הנ"ל היה מאובטח על ידי מאבטח אישים מקצועי, היה נדרש ממנו לאתר על האזרח ה"תומך" סימנים מחשידים בהתנהגות ובכל מקרה היה צריך להתמקם בעמדה לצד האישיות שמאפשרת לו לראות בבירור את כל האזרח וכלל פעולותיו ולהיות במרחק שיאפשר לו לזהות את הוצאת הסכין מהתיק ולבצע פעולת נגד.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשאין מאבטח מקצועי בסביבה הקרובה.

העובדים הם המצלמה הכי טובה שלך

בכל הביקורות האקטיביות האחרונות שביצענו בארגונים וחברות שונות המסקנה העיקרית עסקה בחשיבות העובדים במערך האבטחה. כן, קראתם נכון, העובדים משולבים במערך האבטחה למרות שהייעוד המקצועי שלהם אינו קשור כלל לאבטחה ובנוסף אינם בעלי הכשרה לביצוע פעולות אבטחה בגזרתם.
מי שינתח בצורה מקצועית ונכונה את המתקן שלו בראיית התוקף, יגלה ויבין שהיריב שיצליח לעבור את מעגלי האבטחה הראשונים, יגיע למעגל האבטחה האחרון ויפגוש בו את העובדים ולא את המאבטחים, כך שבפועל במקום שבו היריב נמצא ביעד הפגיעה הסופי שלו בתוך המתקן מי שימצא בסביבתו הם העובדים. במצב הזה העובדים הם היחידים שיכולים לזהות את היריב כחריג ולפעול לחשיפתו בזמן אמת.
כשחושבים על זה, כל עובד הוא כמו מצלמה מתקדמת ומשוכללת. יש לו עיניים כדי לראות (העדשה), יש לו אוזניים כדי לשמוע (המיקרופון) ויש לו שכל וחשיבה כדי לעבד את הנתונים ולקבל החלטה (התכנה). עכשיו תתחילו להבין ולבדוק כמה "מצלמות" יש לכם במעגל האחרון ואיפה. הפער שהצבענו עליו בכל הביקורות האקטיביות שביצענו בכל הקשור לעובדים בארגון, חברה או עסק גילה את הסיבה לכך שהעובדים לא מצליחים לשמוע ולראות את היריב בסביבת עבודתם למרות שהוא עומד ומבצע את זממו קרוב מאוד אליהם – ה"תכנה" של העובדים לא הוזנה בהגדרות המתאימות להבנה שמדובר באדם חריג שמבצע פעילות חריגה. העובדים לא עברו מעולם הדרכה או הכשרה מקצועית שתכין אותם ותאפשר להם לאתר את היריב בסביבת עבודתם.

ארגונים, חברות ועסקים אשר הבינו שלא ניתן להציב מאבטח ומצלמה בכל מקום במתקן והשכילו לשלב את העובדים במערך האבטחה העלו את המענה נגד תקיפה פיזית בצורה מרשימה. דרושה לכך החלטה ניהולית להקצאת משאבים מקצועיים ונכונים שיהפכו כל עובד ל"מצלמה" איכותית וחכמה. סוג של מצלמה עם אנליטיקה בתוכה.
מדוע ישנם עדיין הרבה מאוד ארגונים, חברות ועסקים שלא עשו זאת? 
חברה שלא נפגעה על ידי יריב ואינה מודעת לאיומים ולסכנות וכנראה שתפקח את עיניה רק לאחר שהתרחש אירוע חריג. 
חברה שבמודע לא רואה לנכון להשקיע משאבים במערך האבטחה שלה מעבר לנדרש ממנה וגם וכנראה שתפקח את עיניה רק לאחר שהתרחש אירוע חריג. 
חברה שרצה קדימה ומשקיעה משאבים ותקציבים רבים בהגנה על המידע כנגד תקיפות מבחוץ ומזניחה או שוכחת את האבטחה הפיזית.
לשתי החברות הראשונות אין לי יותר מידי מה להגיד חוץ מלאחל להם בהצלחה והלוואי שלא יותקפו אף פעם.
לעומתן, אומר לחברה השלישית שסביר להניח שנדבקה בתופעת הסייבר הפופולרית כמו הרבה חברות אחרות ואסביר שבשנים האחרונות ארגונים, חברות ועסקים רבים משקיעים כסף רב במתן מענה כנגד איומי סייבר ובצדק כי במידה ויתממשו יוכלו לגרום לנזק קשה ולעיתים לבלתי הפיך, אבל כאשר זה בא על חשבון המענה הפיזי ברור שהחשיפה לאיומים הקיימים נשארת גבוהה. בד בבד עם העליה בהשקעה בסייבר נושא ניהול הסיכונים השתכלל והשתפר וגרם לכך שיותר ויותר מנהלים ומנב"טים מצליחים להגדיר רשימת איומים ממוקדת שרלוונטית למתקן ולמאפייניו בלבד. אני חושב שכל רשימה כזו, עד כמה שתהיה מממוקדת חייבת תמיד תכלול איומים שקשורים לתקיפה פיזית של המתקן ולא רק תקיפה מרחוק.
ישנם יריבים בעלי יכולת חדירה לתוך המתקן בשעות הפעילות שלו שיודעים כיצד לעבור את מערך האבטחה בדרכם לחדר השרתים ולמשרדים/חדרים/מחסנים רגישים שכוללים מידע ו/או ציוד בעל ערך רב וכו'. כאמור, במקומות האלה בתוך המתקן, אם היריב פוגש אנשים אלה הם העובדים ולא המאבטחים.
עובד ללא מודעות לאיומים והסכנות קיימים בגזרתו וללא הכשרה וכלים כיצד להתמודד איתם, לא יצליח לזהות את היריב בזמן אמת ובטח שלא יידע להתמודד עמו, וגרוע מכך, בתמימותו יעזור לו להיכנס למקום אסור ואף ילווה אותו מבלי לדעת את כוונותיו הרעות.
יריב בעל יכולת בינונית ומעלה יודע לזהות תופעות בתוך הארגון שיוצרות פרצות ופערים במעגלי האבטחה ויודע כיצד לנצל אותן לטובתו תוך שהוא "מפעיל" את העובדים התמימים כדי שיעזרו לו מבלי שיידעו ויבינו שהם עושים זאת. היריב משטה בעובדים ללא הכשרה בקלות יחסית. לרוב זו לא אשמתם של העובדים מכיוון שלא הוכשרו לכך ולכן לא יידעו להיות ערניים לסכנות בגזרתם במקביל לביצוע עבודתם השגרתית.
עובדתית, עובד ללא הכשרה ייכשל ברוב הפעמים שבהם היריב יפעיל עליו מניפולציות ובמעמד המפגש עמו יתפתה לפתוח את הדלת למרות שכוללת מערכת בקרת כניסה, יאמין לדמות שהיריב עטה על עצמו ולתפקיד שייחס לעצמו, ישכח את הנהלים ויאבד אפילו את החשדנות הבסיסית הנמצאת בכל אדם. ישנם מצבים שבהם היריב כל כך משכנע כך שאפילו עובד שחושד שמשהו לא בסדר מרגיש חוסר ביטחון עצמי ויכולת לאזור את האומץ לעצור לרגע ולשאול את השאלות הנכונות או פשוט להזעיק את כוח האבטחה במתקן.
על מנת שעובד יהפוך להיות מעגל אבטחה אחרון מקצועי ויעיל צריך קודם להבין את הפער הקיים בנושא, לאחר מכן צריך להקצות לכך תקציב ומשאבים ובסוף צריך להעביר את העובדים הכשרה מתאימה. המטרה אינה להפוך את העובדים למאבטחים. המטרה הינה ללמד את העובדים לזהות חריגים בגזרתם תוך שהם מבצעים את תפקידם כנדרש וללא פגיעה בייעודם המקצועי. אפשר להגיע למצב שבו העובד רואה אדם בסביבתו ונדלקת לו נורה אזהרה. 

העובדים הם המצלמה הכי טובה שלך באזורים שבהם אין מאבטחים ויתכן שגם אין מצלמות ולכן כל מה שצריך לעשות זה להרגיל את העובדים להרים את הראש ולהשתמש בעיניים (העדשה) על מנת לזהות מי נמצא לידם והאם הוא מוכר ובעל אישור לשהייה במקום, להקשיב לרעשים (המיקרופון) בסביבה כך שגם אם העובד עסוק בעבודתו השגרתית ועיניו למטה הוא לא יאבד את יכולת השמיעה שתסייע לו לדעת שמשהו חריג מתרחש לידו ובסוף חלה חובה לצייד את העובדים בהגדרות חד ערכיות וברורות שיהוו עבורו את התכנה שתחבר את מה שהעיניים רואות ואת מה שהאוזניים שומעות ליכולת לקבל החלטה האם מדובר באדם חריג שצריך להתייחס אליו עכשיו.
מי שיבצע את שכתבתי יצרף למערך האבטחה עשרות או מאות או אלפי מצלמות אנושיות וחכמות שיקשו על חייו של היריב וישפרו משמעותית את המענה כנגד האיומים שהוגדרו.  

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בשילוב העובדים!!!

אבטחה באתרי תיירות בעולם

בחודש פברואר האחרון טיילנו מספר ימים ברומא המדהימה והשופעת באתרים היסטוריים שמושכים אליהם אלפי תיירים כל יום. אלפי תיירים שמתחילים להגיע לאזור הכניסות לכל אתר זמן מה לפני פתיחתן ויוצרים ריכוז קהל גדול וקבוע עד לשעת סגירת אתר למבקרים. אתרי התיירות שונים בגודלם ובאטרקטיביות שלהם בעיניי התיירים ולכן מספר המבקרים משתנה בהתאם וגם תלוי בעונת השנה הרלוונטית. לא בכל אתרי התיירות נוצרים ריכוזי קהל גדולים אבל ישנם אתרים בהם קיים ריכוז קהל גדול במיוחד כל הזמן, אחד מהם הוא אתר הקוליסאום ברומא.
גם אנחנו הלכנו לבקר באתר הקוליסאום וכדי להיכנס לתוכו נדרשנו לעבור תהליך בידוק שכלל עמידה בתור עד לנקודת בדיקת כרטיס כניסה לאתר ועמידה בתור עד לבדיקת גוף וכבודה. כמי שעוסק וחושב כל הזמן על אבטחה, הסתכלתי על מערך האבטחה באתר כדי לענות על השאלה עד כמה הוא יעיל אל מול האיומים האפשריים הקיימים. 
למרות שאירופה עוברת בשנים האחרונות תהליך הבנה שנדרש לעשות אבטחה באזורי תיירות בכלל ובאתרים פופולאריים בפרט, ניתן לראות שתפיסת ושיטת האבטחה המופעלות בחלקם אינן נכונות ואינן נותנות מענה איכותי כנגד אפשרויות הפעולה של היריב. יריב אשר מעוניין לבצע פיגוע ראווה, יחפש מקום עם ריכוז קהל גדול יחסית המאפשר לו לגרום למכסימום הרוגים ופצועים בקלות ובפעולה פשוטה עד כמה שניתן ובעדיפות לאתר תיירות מוכר ופופולארי שיעלה את איכות והערך המוסף של הפיגוע.
על מנת להסביר מדוע למרות שקיים באתר מערך אבטחה התיירים המגיעים אליו נמצאים בסכנה ממשית, אתייחס לאתר הקוליסאום תוך הצגת תמונות להמחשה:
אתר הקוליסאום ממוקם באזור מרז העיר ובסמיכות לאתרי תיירות נוספים המשכים אליהם אלפי תיירים בכל יום. אל אתר הקוליסאום מגיעים אלפי תיירים כמעט בכל ימות השנה מפרק זמן לפני פתיחת הכניסה ועד לשעת סגירתה. בפרק הזמן הזה, קיים מחוץ לכניסה ריכוז קהל גדול יחסית הממתין בסבלנות להתקדמות התור ולכניסה לאתר לצורך ביקור בו.

תמונת אתר הקוליסאום לפני הגעת הקהל:

תמונות עם ריכוז הקהל החיצוני הממתין לכניסה – בצד המערבי של האתר:

חלק מריכוז הקהל החיצוני בצילום מלמעלה:

ריכוז הקהל הזה ממוקם מחוץ לנקודת התחלת תהליך הבדיקה הקיים באתר ולא נראה שיש בסביבתו מאבטחים ו/או שוטרים.
בהמשך, במסלול הבדיקה, קיים ריכוז קהל נוסף שממתין לתורו להיבדק בשער מגנומטר ובמכונת שיקוף:

במצב הקיים, אין ליריב שום סיבה לחפש את ריכוז הקהל בתוך האתר ולכן אין לו צורך להתמודד עם מעגל המאבטחים המוצב בעמדות הבדיקה הכוללות שער מגנומטר ומכונת שיקוף. השיטה הנוכחית הופכת את הקהל למטרה נייחת, חשופה וקלה לפגיעה.  

ניתוח בראיית התוקף:
כאמור, היריב התוקף מחפש ריכוז קהל נוח מבחינתו לפגיעה המונית. ריכוז הקהל התמידי הקיים באתר הקוליסאום, עונה לצרכי היריב התוקף ובמיוחד זה אשר ממוקם מחוץ למתחם מסלול הבדיקה. כפי שזה נראה, היריב לא צריך לעבור אבטחה כדי להגיע לריכוז הקהל החיצוני ולכן אין סיבה שירצה וינסה להגיע לריכוז הקל שנמצא בתוך שטח האתר.
ליריב אין בעיה לראות, ללמוד ולהבין שקיים מערך אבטחה רק בעמדות הבידוק הממוקמות בתוך שטח האתר, בקו הכניסות אליו. יש לציין שכדי להגיע לריכוז הקהל הפנימי, היריב צריך רק לעבור סדרן שבודק האם יש בידו של המבקר כרטיס וללא בדיקה גוף וכבודה. באתר הקוליסאום, כמו גם באתרי תיירות רבים נוספים, ניתן לראות שיש 2 ריכוזי קהל לבחירתו של היריב. ברור שרוב היריבים יבחרו את ריכוז הקהל החיצוני כיעד לפגיעה. 
מה עוד צריך מחבל מתאבד או מחבל עם רובה אוטומטי יותר מאש ריכוז קהל גדול שעומד חשוף ללא הגנה היקפית?

אני חושב שכל גוף אשר אחראי על אתר תיירות אשר מושך אליו אלפי תיירים שיוצרים ריכוזי קהל, חלה החובה להפעלת מערך אבטחה מקצועי הפרוס במעגלי אבטחה המוגדרים בתפיסה ושיטת הפעלה שנכתבו על בסיס ניתוח השטח ומאפייני הפעילות באתר בראיית התוקף וזאת על מנת להצליח להוות מענה יעיל והולם כנגד היריב הפוטנציאלי ולממש את האחריות על ביטחונם של כל האנשים שהגיעו לבר באתר. 
בישראל, קיימים מספר גופים בודדים אשר מפעילים מערך אבטחה הפועל מול היריב בשיטת איתור סימנים מחשידים בהתנהגות ובודקים רק את מי שסווג כחריג כאשר כל השאר זורמים לתוך המתקן/האתר ללא עצירה. אני מאמין גדול בשיטה מכמה סיבות:

  1. מחייבת את מגבשי וכותבי תכנית האבטחה למתקן לבצע ניתוח בראיית התוקף.
  2. מחייבת את המאבטח/ת לחשוב על היריב ולהיות אקטיביים במהלך המשמרת.
  3. מבטלת את המצב שבו מאבטח/ת הופך/ת לפסיבי/ת רק בגלל ההמתנה שאמצעי טכנולוגי, כמו שער מגנומטר, צריך לתת לו סימן לבדיקת אדם.
  4. מעבירה את היריב הפוטנציאלי מסלול כניסה שיש בו מספר מעגלי אבטחה לאיתור חריגים – היריב מרגיש שמחפשים אותו.
  5. המאבטחים/ות ניגשים ליותר אנשים לצורך ביצוע תשאול.
  6. הרמה המקצועית הביטחון העצמי של המאבטחים/ות עולים חדות.

כך צריכה להתבצע האבטחה באתר תיירות כמו הקוליסאום:

  1. יש להגדיר את גבולות הגזרה של האתר שזה כולל כל השטח שהמצאות יריב בו יכולה להוות סכנה לקהל המבקרים.
  2. בשטח ההיקפי של האתר, יש לאפשר לקהל לשהות אך ורק באזורים שהם חלק ממסלול הכניסה והיציאה מהאתר כאשר שאר השטחים יוגדרו כסגורים למבקרים ולעוברי אורח וכל זאת על מנת ליצור מסלול כניסה אחד חובה.
  3. יש ליצור מספר מעגלי אבטחה למטרת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים בהתנהגות כאשר המעגל הראשון מוצב בתחילת המסלול ובכל גזרה שהוגדרה ככזו שיכולה לשמש את היריב לצורך התארגנות לפני כניסה לאתר, המעגל השני מוצב באזור בו ישנו ריכוז קהל, המעגל השלישי מוצב בעמדת בדיקת הכרטיסים, המעגל הרביעי מוצב בקו הכניסות האחרונות לאתר עצמו והמעגל החמישי מוצב בתוך שטח האתר.
  4. יש לתמוך במעגלים הפיזיים בעזרת מצלמות אבטחה המופעלות ונצפות במוקד מבצעי ומקצועי המוכשר ליכולת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים בהתנהגות ל ידי מצלמות.
  5. יש להציב בגזרת המעגל השלישי ובמגל הרביעי עמדות בידוק הכוללות שער מגנומטר ומכונת שיקוף לצורך בדיקת כל אדם שסווג כחריג.
  6. לאורך כל מסלול הכניסה ובשטח הפנימי של האתר יש הציב שילוט מזהיר שמציין שהאתר מאובטח על ידי כוח פיזי ומערך מצלמות מתקדם ומקצועי.

בהתקיים כל העקרונות הללו, היריב הפוטנציאלי אשר יחליט להגיע לאתר בשלב איסוף המודיעין או בשלב הביצוע, יחויב ללכת במסלול מוגדר מראש שבו הוא יראה מאבטחים/ות אקטיביים אשר יגרמו לו לאי נוחות אף לרמת פחד ולחץ שיהפכו מצדו לביצוע פעולות בלתי רצוניות שיתורגמו על ידי מערך האבטחה לסימנים מחשידים בהתנהגות ויסווגו אותו כחריג שמחויב בתשאול מידי ובבדיקת גוף וכבודה.

שיטת האבטחה הנ"ל תגרום לכך שקהל מבקרים יזרום לתוך האתר כמעט ללא עצירה ובכך יבטל לחלוטין או כמעט לחלוטין את ריכוז הקהל החיצוני ויחייב את היריב לחפש את ריכוז הקהל בתוך האתר תוך שהוא לא יכול להימנע ממעבר דרך כל מעגלי האיתור והתמודדות מולם.

גזרת האחריות:

השטח המיועד לשהיית מבקרים ולכניסה לאתר:

מסלול הכניסה ומיקום מעגלי האבטחה:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת מעגלי אבטחה אשר יגרמו ליריב לבצע טעויות!!!

אתה חייב ללמד את המאבטחים שלך לחשוב על היריב

ככל שהשנים חולפות, אני מבין טוב יותר שאבטחה נכונה ויעילה חייבת לכלול חשיבה קבועה על היריב. מי שקורא את המאמרים שלי ומכיר את דעתי המקצועית, יודע עד כמה אני "חופר" בנושא ראיית התוקף בכל הזדמנות שניתנת לי. בעבר כתבתי, שבאופן אישי, בדיעבד, הבנתי שכמאבטח ביחידה לאבטחת אישים עבדתי בשנים שלפני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במאות משימות אבטחה בלי שבאמת פעלתי באקטיביות לחיפוש היריב בגזרת האחריות שניתנה לי. התייחסתי בשיא הרצינות לכל משימה שניתנה לי, השקעתי מאמצים להצליח והשתמשתי בכל מה שלימדו אותי ולמרות זאת, רוב הזמן חיכיתי לראות את היריב מגיע כדי לזהות אותו ולהגיב אליו בהתאם למעשיו. כמאבטח צעיר, לא באמת ידעתי לנתח את השטח בראיית התוקף ולכן גם לא ידעתי לחפש אותו במקומות הרגישים בשטח שבהם קיים סיכוי גבוהה שימתין ומהם יפעל.
רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל האיר את החשיבות בשילוב ראיית התוקף באבטחה כשלב חובה בהתמודדות מול היריב הפוטנציאלי. חייבים לפעול באקטיביות לאיתור היריב בשטח.

 

 

 

יגאל עמיר ממתין בתפר:

נסעתי השבוע עם רכבי לשדה דב בתל אביב ובציר הכניסה האחרון והקצר שמוביל לחניון הצמוד לשדה, שני הרכבים שהיו לפני עצרו במקום. הסתכלתי לפנים וראיתי מאבטח שעומד לפני הרכב הראשון ומסמן לו עם היד לעצור וממקומו נראה כממשיך להסביר עם הידיים גם לרכבים שמאחור, כולל אני לא להמשיך בנסיעה. לא היה קשה להבין שמדובר במאבטח שעובד ביחידה מסוימת שכנראה נשלח לבצע הקדמה בשדה התעופה. ואכן, 2 דקות אחרי, זיהיתי את רכב האישיות נוסע ראשון ואחריו את רכב הליווי כשהם עוקפים משמאל את שורת הרכבים שעצרה ונכנסים לתוך שטח השדה מבלי לעצור אמנם אבל בנסיעה איטית מכיוון שמדובר במסלול צר יחסית ובעיקול. כמובן שבמהלך מעבר רכבי האישיות, המאבטח הגביר את פעולות הכוונת התנועה על מנת שיוכלו לעבור את הקטע הסופי בצורה חלקה וללא עצירות.
אין דוגמאות טובות מהשטח כמו הדוגמא הזו, על מנת להסביר למה פעולות מהסוג הזה של המאבטח אינן באמת נותנות מענה ליריב שירצה לנסות ולפגוע במושא האבטחה.
כל מי שמפעיל ומנהל מערך אבטחה, שבמסגרתו שולח מאבטחים לביצוע משימות אבטחה בשטח, חייב להבין שלא יתכן שמאבטח שעבר קורס אחיד, קורס הכשרה מקצועית ייעודית לתפקיד ועוד הכשרות רבות נוספות, יבצע פעולות הכוונת תנועה בדיוק בשלב הכי קריטי במשימת האבטחה שאליה נשלח ושעליו לבצע. כידוע, מעבר או שהייה של מושא האבטחה בתפר מוגדר בעולם האבטחה כשלב הרגיש והמסוכן ביותר ולכן הוחלט שב – 15 דקות האחרונות לפני הגעתו, המאבטח/ים יתעסקו אך ורק בפעולות לאיתור היריב הפוטנציאלי. אותו יריב שהחליט לנסות ולפגוע במושא האבטחה דווקא עכשיו ודווקא בתפר.
אני לא מכיר את המאבטח וכמובן שאין לי שום דבר נגדו, ועדיין אני חושב שבפעולותיו בשטח הוא שולח אותנו לעשות שיעורי בית כדי לענות על השאלה החשובה – האם אנחנו מלמדים את המאבטחים שלנו לקיים אבטחה שמתבססת על חשיבה על היריב בכל שלביה ועל פי מאפייני המשימה והשטח? האם אנחנו מבינים שמערך האבטחה שלנו קיים רק בגלל שהוחלט שישנם בחוץ יריבים עם כוונות לביצוע פעולות פגיעה במושא האבטחה שלנו?
מה ההסבר ל – 15 דקות האלה?
יריב שירצה לפגוע במושא האבטחה, במקרה הזה אישיות מסוים, יצטרך לשהות במקום ובמרחק שיאפשר לו לזהות אותו באופן וודאי ולאחר מכן יאפשר לו לבצע את דרך הפעולה הנבחרת שלו מבלי שמישהו מזהה אותו ו/או מפריע לו בתהליך.
על בסיס ניסיון מקצועי רב והגיוני, הבינו קובעי תורת העבודה שלא משנה היכן ישהה היריב מרגע הגעתו לשטח ומה הוא יעשה בזמן שיש לו, כדי להצליח לזהות את מושא האבטחה וכדי להצליח לפגוע בו הוא חייב להופיע בקרבת התפר מתוך הבנה שמשותפת לו ובאופן לא מפתיע גם למאבטח שזה המקום שמשלב את כל הנתונים לסיכוי הגדול ביותר להצלחה מבחינתו. ולכן, גם המאבטח וגם היריב חייבים להיות ממוקדים רק בייעוד המשימה שלשמה הם יצאו מהבית – היריב יתמקד בפעולות ביצוע הפגיעה והמאבטח יתמקד בפעולות לאיתור היריב ולביצוע פעולות מניעה וסיכול.
מאבטח אחד שמבצע הקדמת אבטחה למושא אבטחה, לא יכול לבצע במקביל פעולות הכוונת תנועה וגם פעולות לאיתור היריב.
צריך להיות ברור, שברוב המקרים פעולות לאיתור היריב בתפר הרבה יותר נכונות כמענה נגדו ובמיוחד שמדובר במאבטח אחד ללא כוחות עזר.

סרטון שממחיש את פעולת היריב בטווח ה – 15 דקות בתפר:

 

מאבטח שלא יתמקד בביצוע פעולות לאיתור היריב בתפר לא יצליח לזהות את היריב שעומד בגזרתו ולכן אבטחה אזרחית וממלכתית בשנת 2018, חייבת להתבסס על חשיבה על היריב וזאת על מנת להגדיל את הסיכוי לאיתורו בשטח לפני שיצליח להפתיע ולפעול ראשון, כי אז יתכן שפעולות המאבטח, עד כמה שתהיינה מהירות ונחושות, לא תספקנה למניעת פגיעה במושא האבטחה.

חובה עלינו לשלב בכל הכשרות האבטחה המקצועיות פרק מרכזי שעוסק בניתוח בראיית התוקף באופן כזה שכל מי שהופך להיות מאבטח יבין שבמהלך המשמרת הוא חייב לעסוק בעיקר בשאלה איפה היריב שלו יכול להיות וכיצד יתכן שיפעל בגזרתו כנגד מושא האבטחה שבאחריותו.

חובה על כל מנהל או מנב"ט לפעול להכשרתם המידית בנושא זה של כל מאבטחים שכבר עובדים בשטח וסביר להניח שמבחינתם עושים כל מה שביכולתם אבל לא באמת מצליחים להתמודד עם היריב ביעילות. מדובר במשימה לא פשוטה אבל הכרחית, משימה שדורשת הכנה יסודית ומקצועית שתהפוך לתכנית עבודה ליישום.

ידע כל מנהל או מנב"ט, ששליחת מאבטחים לביצוע משימות בשטח ללא הכשרה בנושא ראיית התוקף שווה לשליחת דחלילים וגרוע מכך לשימת מכשול לפני עיוור.

         זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" קודם כל על בסיס ראיית התוקף!!!

ראיית התוקף כתנאי הכרחי להתמודדות מול היריב

אנחנו חווים פיגועי טרור קשים בישראל ובעולם, שבהם נרצחים ונפצעים שוב ושוב אזרחים חפים מפשע שכל רצונם לחיות את החיים בשקט ובביטחון מתוך תקווה שכוחות הביטחון יצליחו לאפשר זאת.
אחרי כל פיגוע רצחני, ולא משנה מה גודלו או היקפו, אנחנו האזרחים וכוחות הביטחון יוצאים בתחושה קשה שיוצרת אצלנו את הרושם שכנראה לא ניתן למנוע לחלוטין מהיריב לבצע את זממו. ההוכחה לכך, שהיריב מצליח להפתיע כל פעם מחדש.
מדובר בהנחת עבודה חשובה שאומרת שבתחום הביטחון, הצד המגן לא יכול להצליח למנוע ולסכל את פעולות היריב במאה אחוז ולכן לצד הצלחות מניעה וסיכול תמיד תהיינה כישלונות מצד המגן והצלחות מצד היריב.
הנחת עבודה קשה, שמצד אחד גורמת לכוחות הביטחון תסכול וייאוש מהתמודדות מול היריב ומצד שני היא החשובה ביותר ביכולת בנייה והפעלת מערך אבטחה ממוקד ויעיל עד כמה שניתן ואשר מאפשר שגרת חיים נורמלית וכלכלית.
ולכן, כל תכנית אבטחה חייבת להתחיל להבנות על יסוד מרכזי וחשוב מעין כמותו – יסוד ראיית התוקף.
כדי להצליח להתמודד בצורה הטובה ביותר מול היריב שלך אתה חייב ללמוד עליו, על דרכיו וכל מה שניתן במסגרת המשאבים שעומדים לרשותך.
ראיית התוקף לא נמצאת רק בתחום הביטחון, היא נמצאת גם בתחומים אחרים שבהם כל צד לומד על הצד השני כחלק מהתמודדות הקיימת בינהם – בספורט, בעסקים ובחיים הפרטיים. הלמידה על הצד השני, מאפשרת לנו להתכונן בצורה טובה ויעילה יותר ובהכרח מגדילה את הסיכוי להצלחה.
בדרך כלל, מי שיציב את עצמו אל מול יריבו ללא הכנה מוקדמת, צפוי להפתעות רבות שחלקן יכולות להוביל אותו לכישלון. כידוע, כישלון אינו דבר רצוי ונעים ובמיוחד כשמדובר באבדות בנפש.
בואו ניקח לדוגמא את הפיגוע בשדה התעופה באיסטנבול. זה לא הפיגוע הראשון וכנראה גם לא האחרון שמתבצע בשדה תעופה גדול שמכיל מליוני אזרחים בדרכם ליעדים שונים בעולם, ולכן נדמה שאין יותר מה לעשות מול היריבים האכזריים. זו חשיבה מוטעית מיסודה. פיגוע כזה צריך לשלוח את ראשי כוחות הביטחון חזרה ליסודות מערך האבטחה שלהם כדי לפתוח מחדש יסוד יסוד ולנתח אותו מחדש.
היסוד הראשון הוא יסוד הנחות העבודה שכאמור אחת מהן קובעת שתמיד יהיה מי שירצה לבצע פעולות טרור כנגד אזרחים על מנת להשיג משהו שמבחינתו הוא בעל ערך גבוהה.
היסוד השני עוסק בנושא ראיית התוקף ואומר, שעל מנת להתמודד עם היריב שלך, עליך ללמוד אותו לרוחב ולאורך.

מי הוא היריב?
היריב הוא קודם כל בנאדם, רע אבל בנאדם. בנאדם שממניעים שונים, החליט להיות בצד של הרעים. ליריב ישנם הרבה מאוד יתרונות על כוחות הביטחון אבל יש לו חסרון אחד חשוב ובולט – הוא בנאדם בשר ודם ולכן כדי לבצע את זממו הוא בדרך כלל יצטרך להופיע בשטח, היריב הוא לא דני דין הרואה ואינו נראה, אם הוא נמצא בשטח ניתן לראות אותו. אנחנו נוטים לציין שליריב הרצחני הזה אין רגש בגלל שהוא פוגע באחרים אבל דווקא הרגש שמצוי בו, בתוך האדם הרע, מהווה לו בעיה בתצורה של הרגשת לחץ, פחד ותחושה שכל הזמן רואים אותך. התחושות הללו יצופו במאפייני ההתנהגות של היריב בכל התהליך, משלב התכנון ועד שלב הביצוע. זה יהיה נדיר לראות יריב שמבצע פעולה שעומדת בניגוד גמור לטבע האדם, פעולה שלילית שהוא לא רוצה שתתגלה עד לביצוע, ושלא יראו עליו סימנים מחשידים בהתנהגות. גוף האדם מגיב באופן אוטומטי לתחושות הרגש ומייצר סימנים מחשידים שניתן לזהות אותם בשטח.
כוחות הביטחון, חייבים להכיר ולנתח את כל השלבים בתהליך של היריב כתנאי לקביעת דרכי הפעולה למניעה ולסיכול.
מדובר במשימה קשה ומורכבת שדורשת אורך רוח לזמן בלתי מוגבל שבו תצטרך לעמוד אל מול היריב שוב ושוב כדי לנסות ולצאת מנצח בכמה שיותר סיבובים. כדי להגדיל את הסיכוי לנצח בכמה שיותר סיבובים, צריך לבצע פעולות שיקשו על היריב כמה שיותר, כי כשליריב יהיה קשה הוא יעשה טעויות ואם אתה תהיה שם במקום הנכון, מקצועי, מיומן ויעיל אתה תאתר אותו.

מהם השלבים בתהליך היריב?

  1. ההחלטה לבצע פיגוע.
  2. בחירת היעד לפיגוע.
  3. איסוף מודיעין על היעד.
  4. בניית תכנית פעולה.
  5. קביעת המועד לביצוע הפעולה.
  6. הצטיידות והתארגנות לביצוע הפעולה.
  7. ביצוע הפעולה שכוללת – הגעה ליעד, בסבירות גבוהה שתתבצע בדיקה אחרונה בגזרת היעד עצמו, ביצוע ואם מתאפשר נסיגה מהיעד.

מהם יכולות כוחות הביטחון?

  1. מודיעין – יכולת מתקדמת שחשיבותה בהתמודדות מול האיומים עולה בהתמדה. כולל מודיעין מקומי ושיתוף פעולה בין מדינות.
  2. שליטה על שטח המדינה בדגש על דרכי הכניסה והיציאה ממנה ובשנים האחרונות הצבת מערך מצלמות בערים מרכזיות (ערים חכמות).
  3. הצבת כוחות ביטחון ממלכתיים ואזרחיים – משטרה, יחידות מיוחדות, צבא ומאבטחים.
  4. הפעלת אמצעים טכנולוגיים – מצלמות, מיגון, מחסומים, שערי מגנומטר, מכונות שיקוף ועוד.
  5. פעולות ענישה – בעיקר ליצירת הרתעה לעתיד.


ניתוח בראיית התוקף ויכולות כוחות הביטחון מולו:

  1. שלבים 1 + 2 וחלק מסעיף 3 בתהליך היריב ניתנים לזיהוי בעיקר על ידי פעולות מודיעין בגלל שבשלב זה היריב יפעל מביתו או מכל מקום שאינו גזרת היעד לפיגוע. בשלב זה לא נוצר חיכוך פיזי בין היריב לכוחות הביטחון.
    אני חושב שבמציאות הנוכחית, שבה אמצעי התקשורת מתקדמים וזמינים כמעט לכל אחד, על כוחות הביטחון להתחיל ולהפעיל את האזרחים בצורה יעילה יותר – הגיע הזמן להפעיל את האזרחים כמעגל אבטחה נוסף על ידי העלאת המודעות שלהם לסביבה בה הם נמצאים, יכולות איתור וזיהוי חריגים בולטים והגיוניים בגזרתם ודרכי העברת מידע מהם לכוחות הביטחון. אזרח ערני יכול בקלות לזהות דייר או דיירים חריגים באחת הדירות בבניין שלו. 
  2. חלק מסעיף 3 בשלבי היריב כנראה יבוצע בגזרת היעד כאשר הנ"ל ירצה לראות וללמוד מקרוב על מאפייני היעד כדי לזהות בו נקודות תורפה ומקומות עם ריכוזי קהל גדולים. בשלב זה היריב או מי מטעמו יגיע ליעד ללא אמצעים מחשידים אבל על מנת להצליח לאסוף מידע איכותי כן יצטרך לשהות זמן מסוים ביעד ולבצע תצפיות במאפיינים שונים – מבחינת כוחות הביטחון זו בעצם הפעם הראשונה שהיריב מעז להגיע לגזרתם. זו ההזדמנות הראשונה שיש לכוחות הביטחון סיכוי לאתר את היריב. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, על כוחות הביטחון לנתח את גזרת היעד בהיבט של נקודות שנוחות לביצוע תצפית מצד היריב ואז להציב בנקודות אלו כוח פיזי או אמצעים טכנולוגיים או שילוב של שניהם. בשלב זה ניתן לסמן אזורים שבהם ברור שהיריב יהיה בהם ולגרום לו לחשוב שאין בהם כוחות ביטחון כדי שירגיש בנוח להיות ולהתארגן בהם אבל לא ידע שצופה בו כוח ייעודי ומיומן שמבחינתו נראה לא מאיים.
  3. שלבים 4 + 5 של היריב שוב מתבצע מחוץ לגזרת היעד לפיגוע ולכן מקשה על כוחות הביטחון בזיהוי מוקדם.
  4. שלב 6 של היריב מחייב את כוחות הביטחון להפעיל מנגנון פיקוח על רכישת כלי נשק (במדינות שמותר בחוק לרכוש נשקים), רכישת חומרי הדברה או כל חומר שיכול לשמש לבניית חומר נפץ ועוד. גם במקרה זה מדובר על יצירת מעגל אבטחה שכולל אזרחים ועסקים.
  5. שלב 7 של היריב – אם היריב לא נתפס עד לשלב זה, אזי סביר להניח שהביטחון העצמי שלו די גבוהה ביחס לסיכויי ההצלחה שלו לעשות משהו אבל גם רמת הדריכות והפחד שלו מכישלון עולים כך שהוא צריך להתאמץ לאזן בין השניים כדי לא לבצע טעויות. כדי לבצע פיגוע כמו בשדה התעופה באיסטנבול, היריב חייב להגיע פיזית ליעד. על מנת לנסות ולאתר אותו בשלב ההגעה ליעד, על כוחות הביטחון לתכנן את דרכי ואפשרויות ההגעה שלו כך שיכולת השליטה שלהם תהיה גבוהה ויהיה טווח תגובה יעיל שמסכן כמה שפחות אזרחים.
    שהיריב יעבור מחסומי אבטחה בציר הכניסה שלו שיגרמו לו לעליית דופק.
    שכלי תחבורה – אוטובוסים, מוניות ורכבים פרטיים לא יוכלו לעצור במקביל לכניסות לטרמינל. שיעצרו במרחק מהטרמינל שיחייב את הנוסעים לרדת מהרכב וללכת ברגל מרחק מסוים שמצד אחד יהיה הגיוני ומצד שני יאפשר ביצוע סינון ראשוני על פי סימנים מחשידים בהתנהגות.
    על כוחות הביטחון לרכז מאמץ שנראה בעין בגזרת קו הכניסות לטרמינל בחוץ ובפנים על מנת לייצר הרתעה אל מול היריב ולגרום לו לתחושת פחד שיתכן ותגרום לו שוב לטעויות במאפייני ההתנהגות או לשינוי בתכנית הפעולה שלו. באחד מהראיונות שבוצעו בערוץ הטלוויזיה הישראלית, אמר עודד רז מחברת שפרן, שלא ניתן למנוע לגמרי מהיריב להתחיל לבצע את הפיגוע ולכן במסגרת סעיף ניהול הסיכונים יש לקבוע באילו גזרות, אם יתרחש פיגוע, הנזק יהיה נמוך יותר – דבריו של עודד נכונים ומתקשרים לפעולות כוחות הביטחון.
    לבסוף, כוחות הביטחון צריכים להציב בנקודות הרגישות, כוחות אבטחה מיומנים אשר מסוגלים לתת מענה מהיר ואפקטיבי מרגע זיהוי יריב ועד לנטרולו וזאת על מנת לנסות ולמזער את כמות הנפגעים בנפש.

אני חוזר להתחלה ומציין שמדובר במשימה קשה ומורכבת אשר מחייבת את כוחות הביטחון להיות כל הזמן ברמת הכשרה גבוהה, ברמת אימון גבוהה ובדריכות גבוהה ובהתבסס על תנאי אחד מרכזי וחשוב – ללמוד את דרכי היריב – ראיית התוקף.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס ראיית התוקף כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה מולו.

הפיגוע בשרונה – הוכחה שנראות והרתעה יעילים מול היריב

מערכי אבטחה רבים נוטים להשקיע משאבים ומאמצים רבים להגדלת כוח האדם ובהצטיידות בטכנולוגיה מתקדמת מתוך רצון להציב מענה טוב יותר אל מול היריב ובעקבות זאת שוכחים ומזניחים את המענים הבסיסיים והקלים שעומדים לרשותם, כגון נראות והרתעה שבאירועים מסוימים גרמו ליריב להסתובב ולחפש יעד אחר לפיגוע.

על פי התחקיר שבוצע למחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במסעדת מקס ברנר במתחם שרונה, עולה שההחלטה שלהם להיכנס בסופו של דבר למסעדה נבעה משינוי התכנית המקורית לבצע פיגוע בתחנת הרכבת בבאר שבע ובהמשך בתחנת הרכבת השלום בתל אביב. המחבלים סיפרו בחקירה שכאשר הגיעו לתחנות הרכבת, זיהו מאבטחים שעומדים מחוץ לפתחי הכניסה ובנוסף זיהו שמבוצעת בדיקה לכל הנכנסים לתחנה בעזרת שער מגנומטר ומכונת שיקוף. נראות המאבטחים והאמצעים בכניסה יצרו הרתעה כלפי חוץ אשר גרמה למחבלים לשנות את תכניתם המקורית.
התנהגותם של המחבלים באירוע, הוכיחה בצורה חד משמעית שמעגל האבטחה הראשון שמוצב מחוץ לפתחי המתקן יכול למנוע פיגוע רק מעצם מיקומו, לבושו, עמידתו והתנהגותו ומבלי שהיריב מעז לנסות להתחכך עם המאבטחים כדי לבדוק האם ניתן לעבור אותם ולהיכנס פנימה למתקן.

לצערנו הרב, במקרה הנוכחי, מדובר במחבלים נחושים שלא וויתרו על המשימה להרוג אנשים חפים מפשע ולאחר שנרתעו מהאבטחה ברכבת המשיכו לחפש יעד אחר עד שהגיעו למסעדת מקס ברנר במתחם שרונה שבה אין אבטחה כלל.

לדעתי, אחוז גבוהה מהיריבים יוותר והסתובב לאחור כאשר יזהה מערך אבטחה רציני המוצב במעגל החיצוני, מה שמחזיר אותנו לעובדה שהיריב מושפע ממה שהוא רואה ומגיב לתחושת הפחד והחשש שנובעים ממנה.

ניתן בקלות לחשוב שכדי למנוע פיגועים צריך רק להציב מאבטחים בכל המקומות בהם ישנם אזרחים בריכוזי קהל שמהווים יעד קל ליריב, אבל ברור שחשיבה כזו אינה מציאותית ובטוח שתפגע באורח החיים הבסיסי. לכן שתי המסקנות המרכזיות שלי מהפיגוע במקס ברנר, הינן שצריך לחשוב בצורה יצירתית על מנת למצוא פתרון שמצד אחד יצליח ליצור מעגל מרתיעה בכל מקום או אזור עם ריכוזי קהל ומצד שני לא יפגע באורח החיים של האזרחים ושיש לחזור ולהאמין בפעולות הפשוטות באבטחה לפני שרצים לשיטת עבודה ולטכנולוגיה מתקדמות.

המציאות בישראל, שנוצרה מאלפי פעולות טרור לאורך השנים, מחייבת הצבת מערך אבטחה במתקנים כמו תחנות רכבת, תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה, בתי מלון ועוד. מתקנים מהסוג הזה בדרך כלל מוגדרים כמונחה משטרת ישראל ומחויבים לעמוד ברמת אבטחה שנקבעת עבורם. ההבדל ברמה הנראה לעין המתבונן בא לידי ביטוי בנראות מערך האבטחה כלפי חוץ.
זה לא סוד, שהמאבטח המוצב בכניסה למתקן הוא בדרך כלל יהיה איש האבטחה הראשון שהיריב יראה בשלב איסוף המל"מ ואף בשלב ניסיון הכניסה למתקן. המשמעות מכך היא שהמאבטח בכניסה הוא זה שיקבע מה חושב היריב על רמת האבטחה במתקן והוא זה שיעזור לו להחליט האם כדאי לו לנסות ולעבור את האבטחה בדרכו לתוך המתקן.
מי שיסתכל על הכניסה למתקנים מאובטחים יראה תמונת מצב שונה ומשתנה הקשורה לנראות המאבטח ולהרתעה שהוא משדר כלפי חוץ. בחלק מהמקרים נראה מאבטח שלבוש במדים ייצוגיים ומכובדים שעומד מחוץ לדלת הכניסה למתקן ומתרכז אך ורק במשימה שלשמה הוא נשלח. במקרים אחרים נראה מאבטח בלבוש מרושל או דהוי שאינו ייצוגי ואינו מכובד, שעומד או יושב בתוך המתקן ובנוסף מתעסק בביצוע פעולות שאינן קשורות לעבודתו ולמשימתו, כגון שימוש בפלאפון.


דוגמא טובה:

דוגמא לא טובה:

המאבטח המוצב בכניסה והאמצעים המוצבים בה נחשבים למענה בסיסי וקל לביצוע ולכן כל מה שנשאר למנב"ט המתקן לעשות זה לדאוג שהמאבטח יראה כאיש מקצוע מכובד אשר מבצע את עבודתו ברצינות ובנחישות. כאמור, המחבלים ציינו שזיהו שבכניסה לתחנה מוצבים שער מגנומטר ומכונת שיקוף, זה הספיק להם כדי להסתובב ולהמשיך בחיפוש יעד אחר לביצוע הפיגוע, הם לא ניסו להיכנס ולראות האם באמת מתבצעת בדיקה. על בסיס התנהגות זו, ניתן להסיק שגם מערך אבטחה שאין ביכולתו לרכוש או להשכיר שער מגנומטר ומכונת שיקוף יכול פשוט לרכוש ציוד דמה אשר נראה מבחוץ אמיתי ועובד.

כדי לעלות את הסיכוי לאיתור מקדים של מחבלים, חייבים לשבת ולחשוב על מציאת פתרון יצירתי לפריסת כוחות אבטחה במקסימום גזרות בהם סביר להניח שהיריב יעבור.


אז מה עוד אפשר לעשות?

כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.

הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.

הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.

אפשר להחליט להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:

ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.

מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.

יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.

יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.

יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.

יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.

על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.

בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים ובנוסף, זה יגרום לו להסתובב יותר בחיפוש אחר יעד קל לביצוע הפיגוע.

אבטחה לאורך ציר מרכזי:

חשיבה רחבה יותר, תתייחס לאזור גדול יותר ולא רק למתחם אחד. לצורך ההסבר, ניקח את הציר מתחנת הרכבת השלום ועד רחוב אבן גבירול ונציין היכן מוצבים בו כוחות אבטחה:

  1. מאבטחי תחנת הרכבת.
  2. מאבטחי מגדלי עזריאלי.
  3. מאבטחי בניין קרית הממשלה.
  4. מאבטחי הקריה.
  5. מאבטחים במתחם שרונה.

מספיק, שהנחיה לביצוע ו/או שיתוף פעולה יגרמו לכך שכל מערך אבטחה בציר הנ"ל ידאג להציב לפחות מאבטח אחד בחוץ על הציר, יווצר רצף אבטחה על אזור גדול יותר אשר יגדיל את הסיכוי שאולי אחד מהמאבטחים יצליח לאתר סימנים מחשידים בהתנהגות המחבלים.

אני מסכים אם כל אלה שיקומו ויגידו שעדיין, אחרי כל השינויים והשיפורים שהצעתי לבצע, המחבלים יכולים להגיע ליעד שאינו מאובטח כפי שעשו במקס ברנר ולעולם אי אפשר לאבטח את כל המקומות אבל לא אוכל להסכים על השארת המצב כפי שהוא כיום ועל חוסר השקעה בחיפוש פתרונות לשיפורו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת הרתעה תמידית כלפי חוץ.

במרחק 8 שעות מאיתור היריב

באבטחה, כמו גם בתחומים אחרים, אם תהיה בפיגור מהיריב שלך הוא ינצח אותך ובגדול. המסקנות המתבקשות מהעובדה הזו שכדאי שתדע מי היריב שלך ושתמיד תדאג להיות צעד אחד לפניו.

ההבדל העיקרי בין תחום האבטחה לתחומים אחרים, שבאבטחה, מחיר ההשארות מאחור יהיה חיי אדם ולא איזה הפסד כספי.

הייתי 20 שנה ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, התחלתי כמאבטח, המשכתי כמפקד וסיימתי כראש צוות. למעט שלוש שנים שבהן למדתי באוניברסיטה וביצעתי תפקיד מטה אחד, בכל שאר השנים ביצעתי משימות שטח.

במהלך העבודה במשימות השטח, תפסתי עמדות אבטחה במקומות רבים עם גזרות משתנות ושונות, מדובר בשעות רבות של תפיסת עמדות אבטחה. כשתפסתי עמדת אבטחה, ידעתי למה צריך להיות מאבטח בעמדה, ידעתי שבכל זמן נתון יכולה להיות תקיפה אבל לא ידעתי בדיוק מי היריב שלי ואיך הוא אמור להתנהג. לא לימדו אותי את ראיית התוקף.

בשנים שלפני היום שבו יגאל עמיר התנקש בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, המצב היה עוד יותר גרוע בכל הקשור למה אמור המאבטח לחפש במהלך ביצוע המשימות.

למזלי הרב, המסלול המקצועי שלי ביחידה, הוביל אותי לתפקיד ראש צוות ייחודי ושונה מכל שאר הצוותים, אותו ביצעתי בארבע שנים האחרונות שלי ביחידה. במסגרת התפקיד הנ"ל נחשפתי ליחידות מבצעיות אחרות בשירות ברמת הכרות יכולות ושת"פ מקצועי. אחרי זמן קצר גיליתי תהליך חשיבה מקצועי שונה לחלוטין ממה שלימדו אותי ביחידה לאבטחת אישים, גיליתי שישנן יחידות מבצעיות שמתחילות את התהליך בראיית התוקף ורק לאחר מכן עוברות לתכנית המבצעית ככוח מגן. בראיית התוקף מבצעים ניתוח מעמיק על היריב – שייכות, מניעים, מאפייני אישיות, חתך גילאים משוער, התנהגות, דרכי פעולה, יכולות מבצעיות, אמצעי לחימה ומיקום משוער בשטח בשלב האמל"מ ובשלב הביצוע. על בסיס ניתוח בראיית התוקף בונים את תכנית האבטחה הכוללת סגירת שטחים, סריקות, הצבת אמצעים והצבת מאבטחים.

בסיום תקופת למידת התפקיד והצוות החדש, חשבתי לעצמי שבעצם בכל השעות הרבות שבהן עמדתי בעמדת אבטחה לא באמת חיפשתי את היריב במקומות שבסבירות גבוהה שהוא יסתתר או ימתין בהן, לא באמת ידעתי לזהות סימנים בהתנהגות של האנשים סביבי שבעזרתם יכולתי לאתר חריגים. הבנתי שתאורטית יכול להיות שכשעבדתי, היה בגזרתי יריב אמיתי שהקדים אותי בחשיבה ולכן לא זיהיתי אותו.

ברמת היחידה, הצלחתי להבין הרבה יותר טוב איך יכול להיות שמתנקש אחד מצליח לעמוד במרחק קצר מהאישיות במשך 40 דקות ומבלי שמישהו מהמאבטחים יזהה אותו כחריג, והכוונה שלי היא כמובן ליגאל עמיר. יגאל עמיר היה כמה צעדים לפני היחידה לאבטחת אישים ולכן ניצח ובגדול מבחינתו ואת האמת שגם מבחינתנו.

לשמחתי הרבה, היום מאבטחי היחידה לומדים את נושא ראיית התוקף לעומק ובזכות זה מצליחים להיות הרבה יותר ממוקדים במהלך ביצוע משימת האבטחה.

אחרי שפרשתי והמשכתי לעסוק בתחום האבטחה באופן עצמאי, השתלבתי בתהליך חשיבה דומה באבטחה האזרחית כשנקראתי להדריך ביום עיון למאבטחי איקאה בישראל, יום עיון שנקרא 8 שעות מאיתור היריב.

היום, כמנכ"ל חברת אמטוס, אני שומר בכל הכוח על ההדרכות למאבטחי איקאה ובנוסף משווק את יום העיון הייחודי והייעודי הזה לגופים נוספים ולו רק בגלל שאני מאמין גדול בתהליך החשיבה בראיית התוקף, אני באמת חושב שחשיבה זו משפרת משמעותית את יכולות מערך האבטחה.

ציינתי בעבר, שמשטרת ישראל יחד עם קב"ט איקאה ישראל החלו במהלך לשינוי תהליך החשיבה הידוע והמוכר ועברו לחשיבה בראיית התוקף שעל בסיסה תוכננה שיטת אבטחה ללא שערי מגנומטר שמתבססת על איתור היריב במעגלים החיצוניים וטרם כניסתו למתקן המאובטח.

קראתי ליום העיון 8 שעות מאיתור היריב כי בפועל, במשך שמונה שעות לימוד ותרגול, אנחנו מצליחים להכניס את המאבטחים לעולם ראיית התוקף וממקדים אותם רק לגזרת העבודה שלהם ולמאפייני המתקן עליו הם אמונים באבטחה.

אנחנו חושפים בפני המאבטחים את היריב הפוטנציאלי שלהם, מלמדים אותם לנתח את הגזרה ולסמן נקודות אפשריות למיקום היריב, מנתחים את מאפייני האישיות וההתנהגות של היריב שלהם והכי חשוב, מכניסים בהם ביטחון מקצועי ועצמי שניתן להיות צעד אחד לפני היריב.

כיום, אחרי עשרות ימי עיון בנושא, אני יכול להגיד בביטחון מלא שהמאבטחים מצליחים לעשות שינוי חשיבתי בזמן קצר יחסית של למידה וממשיכים להשתפר תוך כדי העבודה.

אני גם יכול לקבוע שלמידת ראיית התוקף מתאימה גם למערכי אבטחה שלא רוצים לוותר על מעגל שערי המגנומטר כי ההתמקדות היא באיך לחפש את היריב ואת זה צריכים לעשות בכל סוג של מערך אבטחה.

יריב שמתמודד מול מערך אבטחה שמחפש אותו ביעילות מקצועית, מתקשה לבצע את תכניתו הזדונית לביצוע פיגוע ובעקבות כך נאלץ לשנות תכניות ולקחת סיכונים שייתכן שיגרמו לו לביצוע טעויות בהתנהגות. טעויות אלו הם הסימנים המחשידים שמערך האבטחה יאתר כשהם יקרו.

זכרו, "אבטחה צריך לקיים" בראיית התוקף כדי להגדיל את הסיכוי לאתר את היריב לפני ביצוע פיגוע.