אונס במלון – מנהל/ת המלון, לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

אונס הנערה במלון הים האדום באילת מזעזע ומציף מספר רב של בעיות הקיימות בחברה הישראלית בשנת 2020 ובנוסף חושף פער גדול מאוד ברמת האבטחה בבתי מלון שמשפיעה באופן ישיר על תחושת הביטחון של המבקרים בהם.
האונס הבלתי נתפס והלא אנושי הזה הוא הזנחה ממושכת של נושא האבטחה במלון ומעלה שאלות רבות הנדרשות לתשובות אמיצות, ללא טיוח, ללא עיגולי פינות וללא רחמים. 

אונס שמעביר מסר חד וברור לכל מנהל/ת – לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

שאלות המפתח שלדעתי צריכות להיות: 

איך יתכן שחלק מבתי המלון בישראל הפכו להיות מקום נוח להתנהגות לא נורמטיבית?

איך יתכן שאירוע כזה מתרחש ללא הפרעה בבית מלון שהינו תחת הנחיה של הרגולציה?

איך יתכן שאונס נערה שמתבצע על ידי מספר דו ספרתי של גברים ולאורך זמן ממושך, נעלם מעיני צוות המלון?

 

מהו בית מלון:
בית המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים השוהים באופן זמני מחוץ למקום מגוריהם הקבוע, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש. השרות הבסיסי שהמלון מספק לאורחיו הוא חדר ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) לשינה, ולרוב חדר רחצה ושירותים. המלון מספק שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים – חדר אוכל, טרקלין עסקים, בר משקאות, חדרי כנסים, בריכה, ספא ועוד.

בית מלון נתפס כחוויה חיובית ונעימה שמשמש אנשים רבים למנוחה, להפסקה מחיי השגרה, לפעילויות מגוונות, לביצוע עסקים ועוד. באופן טבעי, כל אדם המגיע ונכנס לתחום בית המלון סומך על כלל בעלי התפקידים בו שיעניקו לו שהות בטוחה ואיכותית.

מה מבדיל בית מלון מעסקים אחרים:
בית מלון הוא מתקן בגודל שונה, יכול להיות מלון קטן ואינטימי במבנה פשוט ולעומתו מלון גדול במבנה מורכב. המלון פועל 24/7 ומארח אנשים מכל הסוגים ומכל המינים – יחידים, זוגות, משפחות, קבוצות, דתיים, חילוניים וכו'. סיבת ההגעה למלון משתנה מאחד לאחד כמוה גם משך השהייה בו. אדם יכול להגיע למלון לשהייה הכוללת שכירת חדר ושימוש בכל השרותים הנוספים או הגעה רק לצורך שימוש באחד השרותים הקיימים בתוך המלון כמו מסעדה, ספא, מספרה, בריכה ועוד. ארגונים וחברות מוצאות בבית המלון מקום מתאים ונוח לביצוע מפגשים עסקיים, ימי עיון ופעילויות נוספות לעובדים.
ככלל, כל אחד יכול למצוא לעצמו סיבה טובה שתאפשר לו להיכנס לשטח בית המלון ללא בעיה.
כאמור, מאפייני הפעילות של המלון רבים ומגוונים ומתחלקים לחדרי אירוח שבהם האורח שוהה בהם באינטימיות מלאה ולשרותים נלווים שבהם האורח שוהה בדרך כלל בשטח ציבורי הניתן לצפייה. 
מאפיינים ייחודיים אלו הופכים את בית המלון לעסק מורכב לניהול שכולל בין היתר את הצורך בשליטה מלאה על המתרחש בו כל הזמן.

מדוע בית מלון נדרש גם לרגולציה של משטרת ישראל:
בתי מלון הם מסוג העסקים שבהם עלולים להתרחש פשעים בכל רגע ולשמש פעילות כדוגמת – גניבות רכוש אורחים, זיופי מפתחות ומאסטארים, הונאות כספים ואשראי, מעילות עובדים בתפקידם (או הפעלת עובדים לצורכי מודיעין לפשיעה), אלימות וקטטות, הטרדות מיניות, זנות, סחר בסמים, ואנדליזם כמו הצתת אש, השחתה וחבלה ברכוש המלון, גניבת ציוד המלון, חבלה באוכל המוגש לאורחים.
בית מלון פועל תחת חוק רישוי עסקים ובמסגרתו מחויב לעמוד בפריט רישוי שנכתב ומונחה על ידי משטרת ישראל. פריט הרישוי לבתי מלון קובע ומחייב כל בית מלון ברמת אבטחה המשתנה בהתאם למספר החדרים הקיימים בו שמשפיעים באופן ישיר על ריכוז הקהל שיכול להיות בו בכל זמן נתון. 
בשנים האחרונות, משטרת ישראל ביצעה מספר שינויים בדרישות ההנחיה מתוך הבנה שכל בית מלון שונה בגודלו, במיקומו ובמאפייני הפעילות שלו ושבסופו של דבר מדובר בעסק שעלות האבטחה מכבידה ומקשה על ההתנהלות הפיננסית שלו. כיום פריט הרישוי מפרט מה נדרש מכל בית מלון לפי מספר החדרים שבו ולפי התפוסה כל עונת תיירות. 
מהי דרישת האבטחה בפריט הרישוי ממלון הים האדום שכולל 53 חדרי אירוח בלבד: מנהל/ת המלון אחראי/ת על קיום האבטחה בהתאם לדרישה, מינוי נאמן ביטחון (תפקיד שמוגדר כנוסף על תפקידו של מי שיקבל אותו) שמחויב במעבר קורס בודק ביטחוני של 4 ימים ודרישות נוספות כגון התקנת מערכת מצלמות מקליטה, נעילת דלתות בלילה ועוד. הרגולטור נדרש לבצע פיקוח ובקרה על מימוש ההנחיה על מנת לזהות פערים וגם כדי לנסות ולזהות תופעות שמחייבות טיפול.
ברור, שמצד אחד הרגולטור מבין את הרגישות והסכנות הקיימות במתקן כמו בית מלון ומצד שני מתקשה לייצר פיקוח ובקרה יעילים ואולי בגלל זה החליטה המשטרה לפני מספר שנים שמנהל/ת המלון יהיה/תהיה האחראי/ת על קיום האבטחה ולא המנב"ט/קב"ט/נאמן הביטחון.

מהם האיומים הרלוונטיים לבית מלון:
אם לפני מספר שנים ניתן היה לקבוע שאיומי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ממוקמים בראש רשימת האיומים בכל מתקן ללא קשר לייעודו ולמאפייני הפעילות שלו, אז כיום יותר ויותר אנשים העוסקים באבטחה מבינים שבמתקנים מסוימים איום פלילי ו/או סדר ציבורי ממוקמים באותה שורה עם איומי פח"ע ולעיתים אף מעליהם.
ישנם מתקנים, שהסיכוי שיתרחש בהם אירוע פלילי גדול מאשר הסיכוי שיתרחש בהם אירוע פח"ע ולכן יידרשו לתת מענה נכון ויעיל ולאורך זמן לכל רשימת התרחישים שכולל האיום הפלילי לא פחות מאשר המענה כנגד התרחישים שכולל איום הפח"ע. 
בעלי עסקים נוטים לחשוב שהתוצאה והנזק לעסק מאירוע פח"ע לעולם תהיה גדולה יותר מאשר הנזק מאירוע פלילי אבל האם חשיבה זו נכונה? האם היא מתאימה לכל עסק? האם היא מתאימה למצב הביטחוני הקיים בשנים האחרונות בתוך תחומי ישראל?
כשבוחנים את האירועים החריגים שהתרחשו בבתי מלון בישראל לאורך השנים, רואים בבירור שכמות האירועים הפליליים גדולה בהרבה מאשר כמות אירועי הפח"ע. אירועים פליליים ברמות שונות מתרחשים בבתי מלון בתדירות יומיומית ויכולים בקלות לגרום לפגיעה קשה בשמו הטוב של בית המלון עד כדי כך שפעילותו העסקית תיפגע מכיוון שאנשים לא ירצו להגיע אליו.
פיגוע במלון כמו המחבל המתאבד במלון פארק בנתניה, שבו נהרגו אזרחים חפים מפשע, ייזכר אמנם לשנים קדימה אבל ברוב המקרים לא ימנע מבית המלון להשתקם ולהמשיך בפעילותו המוצלחת, לעומת זאת מלון שייתפס כמארח עבריינים, שמאפשר התנהגות לא נורמטיבית, שמאפשר לקבוצות של צעירים להשתכר ולהפריע לשאר האורחים וכו' ירחיק ממנו לקוחות ואף יסתכן בכך שיום אחד אף אדם נורמלי לא ירצה להגיע אליו מה שיכול להפוך בקלות לפגיעה אנושה שלא יוכל להתאושש ממנה.
אירוע פלילי בסדר גודל כזה כמו אונס קבוצתי, יהפוך לכתם שילווה את המלון שנים רבות קדימה. לצורך העניין, מלון הים האדום לעולם יהיה המלון שבו התרחש האונס הקבוצתי המזעזע בנערה בת ה – 16. 
כתבות כאלה יזכרו לזמן רב:

איך יתכן שבבית מלון מתרחש אונס של נערה על ידי מספר דו ספרתי של גברים ונערים מבלי שאף אחד לא יודע על כך בזמן אמת? 

 

כאשר בית מלון מפרסם באתר שלו את התוכן הזה: 

"בחודשי הקיץ המלון מארח בני נוער דבר זה עלול לגרום להפרעות, רעש וחוסר סדר ביום ובלילה. אנו מיידעים את כלל לקוחותינו בכדי למנוע אי נעימות וביטולים. חשוב לדעת כי בחודשי הקיץ ובמהלך חופשות בתי הספר (בלבד) המלון מארח צעירים ובני נוער, בתקופות אלו יתכן רעש ואי סדר ולכן חשוב לנו מאוד לידע את לקוחותינו לפני כן"

מדובר בכרוניקה של כישלון שידוע מראש!!! ברור שמנהל/ת מלון שמאשר/ת תוכן כזה באתר, מאפשר/ת התנהגות לא נורמטיבית בתחומו מתוך ידיעה שיכולה להתפתח לאירוע חמור יותר כמו פגיעה באורח/ת ומאפשר לעצמו במודע לא לממש את אחריותו הישירה לאפשר לכל אורח במלון לשהות בו בביטחון מלא. אסטרטגיה עסקית מהסוג הזה הופכת את המלון מהר מאוד לקרקע פוריה להתנהגות פלילית בחסות מנהל/ת המלון וצוות העובדים.
אין בעיה שמלון יחליט להפוך את עצמו למלון של צעירים שמחים ורעשנים שמרחיק לקוחות אחרים שמחפשים יותר את השקט אבל המרחק בין שמחה שמייצרת רעש לבין לאפשר אי סדר שבחלק מהמקרים נובעת מהאישור לשתות אלכוהול לשכרה, הוא גדול, גדול מאוד.
אף מנהל/ת מלון קטן עם 53 חדרים שממוקמים מסביב לבריכת שחיה מרכזית לא יכול להגיד שלא ידע, לא ראה ולא שמע שאירוע חריג מתרחש בתוכו ובטח כשמדובר באונס קבוצתי שמתרחש באחד החדרים ולאורך זמן ושמשתתפים בו מספר דו ספרתי של גברים ונערים שברור שמייצרים רעש ותנועה שאינה שגרתית.
עובדתית, קשה לבית המלון לדעת מה קורה בזמן אמת בכל חדר וחדר בכל זמן נתון אבל לא כאשר מתרחש אונס קבוצתי שחלק מהמשתתפים בו כנראה ממתינים במסדרון הציבורי בקומה.
מ
בחינתי, עד כמה שמדובר באמירה קשה וחדה, מנהל/ת מלון שלא פעל למניעת אירוע אונס כמו זה שהתרחש במלון הים האדום, כאילו השתתף/ה בו בעצמו/ה.

מה נדרש לעשות כדי להצליח ולמנוע אירועים נוספים:

  1. משטרת ישראל חייבת להגדיר את האונס במלון הים האדום כאירוע מכונן שמחייב בחינה מחדש של ההנחיה ורמת הפיקוח והבקרה עליה. על המשטרה לפלח ולסווג את כלל בתי המלון גם לפי מאפייני הפעילות בהם על מנת לקבוע דרישות ייחודיות שמעבר לדרישות הרגילות. מלון קטן שמארח צעירים על בסיס קבוע יידרש לרמת אבטחה גבוהה יותר למרות שכולל מספר קטן של חדרים. על המשטרה להפעיל את היחידות הרלוונטיות שלה לצורך ביצוע חיפוש סימנים מחשידים המופיעים באתרים של בתי המלון. הדוגמא שצרפתי לכתבה מהווה סימן מחשיד וברור לבית מלון שלא מממש את אחריותו ודורש בדיקה מידית.

  2. משטרת ישראל צריכה לרענן את זיכרונם של כל מנהלי/ות בתי המלון לאחריות המוטלת עליהם/ן בתחום האבטחה ומימושה בשטח וכמובן לציין בבירור שמנהל/ת שימצא כמי שלא פעל/ה כנדרש למימוש אחריותו/ה, יידרש למתן הסברים ואף יסתכן בהעמדה לדין.

  3. מלון שמארח צעירים בתדירות גבוהה וחריגה, יידרש ליצירת מעגל הרתעה בתוך המלון כגון שילוט, מניעת הכנסת אלכוהול לתחומו, ענישה, הצבת מצלמות דמה, פיקוח אנושי ועוד.

  4. תפקיד המנב"ט/נאמן הביטחון ותחומי אחריותו המורחבים של מתקן ציבורי ובפרט בית מלון צריכים להיות מוגדרים בכתב מינוי ומגובים על ידי מנכ"ל בית המלון – מנכ״ל בית מלון דע לך! מנהל הביטחון שלך הוא המפתח להתנהלות תקינה ומסודרת של כלל בעלי התפקידים שאינך רואה בכל מהלך שגרת היום והוא צריך להיות יד ימינך בשמירה על הסדר הציבורי במלון ובביטחון האורחים השוהים בבית המלון שלך. מספיק אירוע אחד חריג שיעלה את שם בית המלון לכותרות השליליות בשביל להוכיח לך זאת – אך תזהר שלא יהיה מאוחר מידיי, תדמית בית המלון שווה הרבה כסף.

  5. מנכ״ל ומנב"ט/נאמן הביטחון בית מלון חייבים להיות בקשר רציף ולנהל מערכת יחסים הדדית עם בעלי התפקידים הרלוונטיים אליו בתחנת המשטרה הטריטוריאלית כדוגמת – בקר הרישוי ואבטחה, רכז המודיעין, מש״ק הסיור של התחנה. ולשתף עימם פעולה (וכך גם להשיג גיבוי מהם כשצריך) – זהו מרכיב קריטי (!) לכל בית מלון ביכולת שלו לשמור על סדר ציבורי ולקבל מענה מהיר מגורמי אכיפת החוק. 

  6. מנכ"ל בית מלון חייב לסמן את תפקידי המפתח שלו ולהטיל עליהם משימה נוספת של אחריות על הסדר הציבורי בתחומים ולהרגילם להיות רגישים לכל דבר חריג בתחומם בדגש על שיתוף פעולה מלא עם מנהל הביטחון שלהם, בעלי התפקידים החשובים הם:

    מנהל הקבלה של המלון – קליטת אורחים, אזורים ציבוריים ומתחמי העינוג.

    מנהל שרות חדרים – סביבת החדרים ואזורי התפעול וסביבת עובדי משק של המלון.

    מנהל מזון משקאות – חדר אוכל.

    הטלת אחריות מוגדלת על האחראי באזורי הפעלת ילדים ושמרטפות (חדרי וידאו, יצירה, ג'ימבורי, וכו..).

  7. כל מנהל/ת מלון בר/ת דעת, יבין שהאיום הפלילי לא פחות חשוב מהאיום הפח"עי ולכן עליו להשקיע מאמצים ומשאבים מתאימים כדי לייצר מענה נכון ויעיל. גם בבית מלון, כל עובד/ת במשמרת הוא/היא המצלמה הטובה ביותר שקיימת – מצלמה שמסתובבת בתוך המלון, מצלמה שמגיעה לאורחים כחלק ממתן השירות, מצלמה בעלת שמע ושידור שרק צריכה הכוונה והדרכה כדי להצליח לזהות אירועים חריגים בזמן אמת ולהתריע עליהם.

  8. לבעלי התפקידים בבית מלון יש אחריות ציבורית מתוקף תפקידים והיא חייבת לבוא לידי ביטוי באופן פשוט – גילוי ערנות ורגישות יתר והכרת נוהלי מלון בלתי מתפשרים בנושא העברת דיווח (לקבלה או למנב"ט) על כל חשד להתרחשות של אירוע חריג, זוהי המשמרת שלהם!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מימוש האחריות!!!

אבטחת אישים – אמון האישיות במאבטח

אמון מהווה חלק מרכזי בחיי בני האדם באשר הם וככזה נמצא כמעט בכל נקודת זמן ובכל מעשה. ברוב המקרים ניתנת לכל אחד ואחת האפשרות להחליט ולבחור האם לתת אמון במישהו או במשהו. ישנם מקרים מסוימים וייחודיים שבהם האמון מגיע באופן טבעי וכחלק מובנה בחיים ובתוכם במקצוע ולכן אין צורך להגדירו ואינו ניתן להחלטה ולבחירה.
מקצוע אבטחת אישים הוא אחד מהמקרים המסוימים והייחודיים שכולל בתוכו אמון מובנה, אמון האישיות במאבטח, אמון מחייב כתנאי להצלחה במשימה.
כדי להסביר מדוע מקצוע אבטחת אישים נכלל במקרים אלה יש להיזכר בהגדרה המילונית של "אמון" ובפירושים הנלווים אליה.

אמון:
ביטחונו של המאמין במושא אמונתו – נתן אמון, בטח, לא חשד.
אמונה במישהו, ביטחון בו – "יש לי בך אמון מלא".

שמר אמונים – היה נאמן, לא בגד.
מעליו באמון – מעל באמון הניתן בו.


כשחושבים על זה, ניתן בקלות להשוות את האמון שנותן האישיות במאבטח לאמון שילד נותן בהוריו מכיוון שלשניהם אין את האפשרות להחליט ולבחור, הם מקבלים את האמון כחלק "מהחבילה". כפי שילד לא בוחר את הוריו כך גם אישיות ממלכתי לא בוחר את מאבטחיו. כפי שילד נותן אמון בהוריו שיגנו עליו ויהי מה כך גם האישיות נותן אמון במאבטחיו.

בדומה למקצועות אחרים ורבים כמו עורך דין, פסיכולוג ורופא כך גם במקצוע אבטחת אישים ערך האמון ממוקם ראשון בקוד האתי המקצועי ובנוסף לכך העובדה שאישיות ממלכתי לא בוחר את מאבטחיו עושה את כל ההבדל ביניהם והופך את האמון לבסיס מבנה האבטחה, ליסוד מרכזי והכי חזק שלו, ולכן אסור לערער או לסדוק אותו אף פעם.
ניתן בקלות לחשוב שהמאבטח נמצא בקבוצה אחת עם כל שאר האנשים ובעלי התפקידים שבסביבתו של האישיות אבל זו תהיה טעות מכיוון שהאישיות בוחר את כולם חוץ מאשר את המאבטחים שנשלחים לבצע את משימת אבטחתו, המאבטח הוא בעל התפקיד היחיד מבין כולם שרואה ושומע את האישיות לאורך כל היום. 

כפי שאדריכל מתכנן יסוד של בניין ומשלב בתוכו כמות הכרחית וגדולה של ברזל ובטון כדי שיצליח להחזיק לאורך שנים רבות את כל מה שנבנה מעליו כך גם יחידה לאבטחת אישים משקיעה מאמצים רבים כדי להנחיל את ערך האמון (נאמנות) בעובדים בכלל ובמאבטחים בפרט ועובדת קשה מאוד כדי שישמר לאורך שנים ולא התערער ולא ייסדק לא על ידי המשרתים בה בהווה ולא על ידי אלה ששירתו בה בעבר.
הקוד האתי מוגדר כתעודת הזהות של ארגון, יחידה ומקצוע כאשר במקצוע אבטחת אישים הערך הראשון בקוד האתי יהיה "אמון" – יצירת אמון מצדו של האישיות ושמירת נאמנות מצדו של המאבטח.

 

באבטחת אישים, האמון הוא הנכס החשוב ביותר, שקשה ליצור אך קל להרוס, ומהווה מרכיב מהותי באיכות היחידה ובאיכות המשימה.


במקצוע אבטחת אישים ישנם שני בעלי תפקידים מרכזיים, האישיות והמאבטח. באבטחת אישים ממלכתית האישיות הוא נבחר ציבור וככזה מחויב על פי חוק בקבלת אבטחה ולהפיכתו לאישיות מאובטח 24/7 והמאבטח נבחר לשרת ביחידה בתהליך גיוס ארוך, מקצועי וממיין.
אדם אשר מתקבל לשרת כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים הממלכתית בשירות הביטחון הכללי בישראל, עובר הכשרה מקצועית ארוכה שמשלבת בכל התכנים המועברים את הקוד האתי של הארגון, היחידה והמקצוע כך שכבר מיום העבודה הראשון שלו ערך האמון שהאישיות נותן בו טבוע בתוכו והוא מבין את חשיבותו כתנאי להצלחה במשימה המוטלת עליו.

במהלך שנות עבודתם ביחידה, מאבטחים ומפקדים, מאבטחים מספר ראשי ממשלות ומספר גדול של שרים ונחשפים שעות רבות בכל יום עבודה כמעט לכל מה שהאישיות עושה במסגרת הזמן הפרטי שלו ובמסגרת הזמן המקצועי שלו.  
היחידה לאבטחת אישים הממלכתית בשירות הביטחון הכללי בישראל לוקחת חלק חשוב במשימת השמירה על הדמוקרטיה ולכן מוגדרת אפוליטית וככזו מאבטחת כל ראש ממשלה ושרים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ללא קשר למיקומם במפה הפוליטית. מיום הקמתה דואגת היחידה לחנך וללמד את כל עובדיה בהווה, כולל המאבטחים, שני מרכיבים עיקריים בערך האמון עם האישים: 

  1. דעה פוליטית: לא לדבר על פוליטיקה כלל ולשמור את דעתם הפוליטית לעצמם ובכך לבצע הפרדה ברורה וחד משמעית בין הדעות הפוליטיות לבין האישים שאותם היחידה מאבטחת.
  2. החשיפה לאישים: לא לשתף אף אחד בשום דרך שהיא את מה שראה ו/או שמע שקשור לאישיות במהלך ביצוע המשימה שבמסגרתה המאבטח שוהה בסביבתו הקרובה. 

מאבטחים ומפקדים אשר סיימו את שירותם ביחידה ויוצאים לדרך אזרחית רגילה, משוחררים ממחויבות מספר 1 ולכן כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית רשאים להביע את דעתם הפוליטית בכל דרך המותרת בחוק ולעומת זאת לא משוחררים ממחויבות מספר 2 עד ליומם האחרון.
אין ספק שמחויבות מספר 2 הופכת להיות משימה קשה ביותר בחייו של מי ששירת ביחידה לאבטחת אישים הממלכתית כי היא מנוגדת לטבע האדם שזקוק ורוצה לשתף את הקרובים אליו בעיקר במה שעובר או עבר עליו במסגרת עבודתו. מדובר באחריות על שמירת ערך האמון כל החיים ברמה כזו שאינו יכול לחשוף שום פרט על אישיות מכהן או לשעבר בשום דרך, לא בפנטומימה, לא בקריצה, לא ברמיזה ובטוח שלא באמירה ברורה.
הארגון והיחידה סומכים על כל המאבטחים והמפקדים לשעבר שיצליחו לעמוד במשימה הקשה והחשובה הזו ולו רק בגלל שיודעים שמעידה במתכוון או שבטעות של אחד יכולה בקלות להרוס לשאר שנים של שמירה על אמון האישיות במאבטחים.
נושא האמון מועבר בתדריך תחילת תפקיד לכל ראש ממשלה ולכל שר שנבחר בבחירות ובאופן אוטומטי מאובטח על ידי היחידה לאבטחת אישים הממלכתית. האישיות סמוך ובטוח שהיחידה לאבטחת אישים מגייסת את האנשים המתאימים ביותר לתפקיד האבטחה ושולחת לאבטח אותו מאבטחים שמכירים ומבינים היטב את ערך האמון הניתן מצידו כתנאי ליכולתו לתפקד ולהתנהל בחופשיות, בכל זמן, בכל מקום ובכל סיטואציה, ללא פחד או חשש לדליפת מידע הקשור אליו.
באבטחת אישים, המשימה לא יכולה להתבצע ברמה הנדרשת ללא קיומו של ערך האמון. אישיות שלא ייתן אמון במאבטח שנשלח למשימת האבטחה לא ישתף פעולה, יקשה על המאבטח, יסתיר נתונים החשובים לתכנון וביצוע האבטחה ובמקרים קיצוניים יותר אף "יחמוק" מעיני המאבטח כדי לבצע את עבודתו בלעדיו גם בידיעה שיתכן שבכך הוא מעמיד את עצמו בסכנה.
על כל מאבטח ומפקד בהווה ובעיקר בעבר לדעת ולזכור שבחר לעבוד ביחידה ממלכתית שהצלחתה תלויה באמון שיינתן לה מצד האישים המאובטחים על ידה ולכן חלה עליו החובה להמשיך ו"לעבוד" ביחידה ובשבילה עד יומו האחרון!!! וכל הפרה של כך תיחשב כחציית קו אדום שבמקרה הטוב "רק" תסדוק את הבסיס ובמקרה הרע פשוט תהרוס אותו לגמרי!!!

זכרו "שאבטחה צריך לקיים" תוך שמירה תמידית על ערך האמון!!!

לבנון וסוריה – השפעת החזית הצפונית על רמת המוכנות המבצעית

דמיינו לכם הרים מושלגים, נהרות שוצפים, חופי ים אקזוטיים, נופים עוצרי נשימה. "ארץ הארזים".

עד לפני מלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1975, כונתה לבנון "שווייץ של המזרח התיכון". לצערנו, מאז ועד היום היא יותר מזכירה את המזרח התיכון עצמו. פחות מחמיא.

בסקירה היום נתמקד בחזית הלבנונית, בדגש על ארגון חיזבאללה, השולט בפועל בממשלה הלבנונית ומנהל את ענייניה הפנימיים.

בלבנון ישנו זה עשרות שנים תמהיל של עדות, לכל אחת אופי וסגנון חשיבה שונה. נוצרים, סונים, שיעים ודרוזים (ועוד..) נאלצים לחיות יחד והדבר יוצר מורכבויות רבות. המתח העדתי ליווה ומלווה את לבנון מתחילת ימיה ועד היום. המאבקים הדתיים לובשים צורה דתית, תרבותית, כלכלית ואף צבאית.

אז איך אנחנו קשורים לזה?

עם הגליית ארגוני הטרור הפלסטינים מירדן ללבנון, הם הקימו בלבנון את מה שכונה "פתחלנד" וביצעו פיגועים רבים נגד תושבי צפון ישראל. במהלך מלחמת שלום הגליל, צה"ל נכנס עמוק לתוככי לבנון והצליח לסלק משם את ארגוני הטרור הללו, אך בשל חוסר ההבנה של המציאות העדתית המורכבת בלבנון ואי-ניצול ההזדמנות ליצור קשר חיובי עם האוכלוסייה השיעית, ישראל מצאה את עצמה מתבוססת במלחמת התשה ארוכה ומדממת. אותה אוכלוסייה שיעית, שדוכאה מזה מאות שנים על ידי בני העדות האחרות, מצאה עצמה הולכת שבי אחרי ארגון צעיר, תוסס ואקטיבי בשם "חיזבאללה" (= מפלגת האל). ארגון זה, שהיווה מיומו הראשון זרועה ארוכה של איראן הח'ומיניסטית, תקף את צה"ל ומירר את חייו עד הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000.

מאז ועד היום מדינת ישראל מתמודדת עם החזק, האמיץ והמסוכן שבאויביה.

עם נסיגת צה"ל מלבנון, נשא מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את "נאום קורי העכביש". בנאום זה, אולי המפורסם שבנאומיו, נסראללה הסביר כיצד בעזרת עקשנות והתמדה הצליח הארגון הקטן לסלק את ישראל הגדולה מאדמת לבנון. לדבריו, ישראל, שנדמית כמדינה חזקה ואימתנית, בעלת עוצמות צבאיות, היא למעשה חלשה כמו קורי עכביש.

צריך להבין את חשיבות המאורע. מדובר בפעם הראשונה שארגון טרור (שהיה קטן וחלש יחסית באותה תקופה), הצליח לגרום לישראל לסגת משטחים באמצעות מלחמת התשה ארוכה ומתמשכת. לאירוע זה היו השלכות רבות והוא עיצב במידה רבה את המאבקים הבאים איתם התמודדה מדינת ישראל (בדגש על אינתיפאדת אל-אקצה שהחלה מספר חודשים לאחר מכן).

מאז, חיזבאללה התחזק באופן משמעותי ביותר. במשך שנים רבות ישראל לא התייחסה מספיק ברצינות להתחמשות ולהתארגנות האינטנסיבית של הארגון בעזרת תרומתו האדיבה של פטרונו האיראני. את התוצר של ההתעלמות הזו פגשנו ב-2006, במלחמת לבנון השנייה. אותו ארסנל טילים שהצטבר במחסני הארגון שימש להתשת העורף הישראלי בזמן שחיילי צה"ל התקשו מול "לוחמת הסבך" אליה לא התכוננו כראוי. הזלזול ביריב עלה בחיי אדם וניכר שלאחריו היחס לחיזבאללה הפך להיות הרבה יותר רציני.
נאום העכביש:

אלא שכאן לא נגמר הסיפור. ישנה חזית נוספת שהפכה לרלוונטית יותר בשנים האחרונות, זאת לאחר שהייתה רדומה מאוד משך עשרות בשנים. החזית הסורית.

בעשור השני של המאה ה-21, סוריה הפכה אט אט לגיהינום עלי אדמות. כחלק מההתעוררות העממית של אירועי "האביב הערבי", בוצע ניסיון להפיל את הנשיא הדיקטטור, בשאר אל-אסד. ההפגנות בכיכרות התפתחו למלחמת אזרחים של ממש.

המדינה האומללה הזאת הפכה לביצה של דם ודמעות. הפגנות אלימות, ארגוני מורדים, דאע"ש, התקפות כימיות של אסד על בני עמו, בחישה בלתי פוסקת של גורמים אינטרסנטים והיד עוד נטויה. מדובר על מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים ועקורים (פליטים פנימיים) הנדים לכל עבר ולא מוצאים מנוח לכף רגלם.

כסיוע ל"אחיהם" העלאווים, בני משפחת אסד, נחלצו האיראנים השיעים. אלא שכידוע, אין ארוחות חינם ובארץ האייתולות ביקשו לגזור קופון על הסיוע הנדיב שלהם. משלוחי נשק, תחמושת ויכולות טכנולוגיות מצאו את עצמם זורמים לאורך "ציר הרשע" איראן-עיראק-סוריה-לבנון. בשלב מסוים החליטה מדינת ישראל שהיא אינה יכולה לעמוד מנגד ומאז ועד היום אנחנו שומעים על תקיפות עלומות המיוחסות לישראל, "על פי מקורות זרים" ומשמידות משלוחים כאלו ואחרים. בנוסף, שמענו על "תיק הגולן", במסגרתו איראן וחיזבאללה בונות ומתחזקות בסיסים בגולן הסורי, בכדי להציב חזית נוספת מול ישראל, לשימוש בעת הצורך.

אז איפה אנחנו עומדים היום?

חיזבאללה מנסה כל העת לדייק את הטילים שלו ולהפוך אותם מ"טיפשים" ל"חכמים" וכך יוכלו לפגוע בדיוק רב כמעט בכל מטרה. בנוסף, לארגון ישנו מלאי עצום של טילים רגילים המסוגלים להגיע כמעט לכל נקודה במדינת ישראל. בל נשכח את המנהרות שהושמדו על ידי צה"ל במבצע "מגן צפוני", בהם היו אמורים לחדור משטח לבנון לישראל לוחמי הארגון (בתקווה שאין עוד כאלו שלא התגלו). לאחרונה גילינו שגם גדר המערכת עלולה להיפרץ בקלות וללא תשומת לב מהירה מספיק של לוחמי צה"ל. זאת ועוד, לוחמי יחידת העל של חיזבאללה, "כוח רדואן", נמצאים במוכנות חדירה לישובים ישראלים שעל הגבול בניסיון לכבוש אותם ולו באופן זמני, מה שישדר תמונת ניצחון לארגון במלחמה הבאה. אל לנו להתעלם מהעובדה, שעל אף שהארגון ספג אבדות כבדות במלחמה שלו על אדמת סוריה, הוא רכש ניסיון מבצעי ואסטרטגי, דבר המביא את לוחמיו לעמדת יתרון אל מול חלק מחיילי צה"ל הצעירים, שלא לקחו חלק במלחמה או מבצע צבאי רחב היקף. בהחלט חומר למחשבה ולדאגה.

קישור לסרטון בו רואים את לוחמי "כוח רדואן" מתאמנים:

ממש לאחרונה, בסוף חודש מאי 2020, נסראללה שב ואיים על ישראל בראיון טלוויזיוני שקיים. הוא הדגיש את ההרתעה שיש לישראל מלעשות פעולות שיגרמו לאזור להתדרדר למלחמה.

קשה לדעת לאן הדברים מוליכים, משום שלבנון נמצאת במשבר כלכלי שרק העמיק בעקבות הקורונה. על אף שמעמדו של נסראללה התחזק מאוד בעיני המנהיג האיראני ח'אמנאי מאז חיסולו של מנהיג כוח קודס, קאסם סולימאני, לא חסרות למזכ"ל חיזבאללה גם צרות מבית. מחאות עממיות שבות ומתעוררות בקריאה לפרוק את הארגון מנשקו, זאת על אף ניסיונות להשתיק אותן. בנוסף, הארגון מתמודד עם הקושי שבהשתלבות בממשלה, עם הסנקציות האמריקאיות על איראן (וחיזבאללה עצמו) שמרוקנות את הארנק, עם הצירוף ההולך וגובר של מדינות בעולם המתייחסות לארגון כולו כארגון טרור (ולא רק לפלג הצבאי שלו) ועם הטענות בתוך החברה השיעית נגד השתתפות הארגון והקרבת חייליו במלחמה בסוריה. בקיצור, יש צרות בגן עדן .

אלא שצריך לקחת בחשבון שעל אף שבאופן כללי, צרות לחיזבאללה הן טובות למדינת ישראל, ייתכן והצורך של חיזבאללה להתאגד מול אויב חיצוני על מנת ליצור אחדות מדומה, יפנה את החיצים כלפינו.

האזור גם ככה יושב על חבית של אבק שריפה. רק חסר הגפרור.

נספח: כוח רדואן

כוח רדואן הוא יחידת העילית של חיזבאללה. לפי הערכות שונות, כוח זה מונה כ-2,500 לוחמים. זהו הכוח שאמון על המשימות הרגישות של הארגון, ומיועדת לו חדירה לשטח ישראל בעת מלחמה. לפי הדיווחים, מי שהקים את הכוח הוא רמטכ"ל חיזבאללה לשעבר עמאד מורניה, שחוסל ב-2008

חיזבאללה מגייס ליחידה זו צעירים בני 18 ובתחילת שנות ה-20 של חייהם. אלה מאותרים אחרי מבדקי דת קפדניים ועמידה באתגרים פיזיים קשים. האימונים הראשונים כוללים ירי בנשק קל, אימוני קרב מגע והרבה מאוד פעילות בשטחים קשים. בהמשך הם לומדים להפעיל טילי נ"ט, מטעני חבלה, עוברים קורס צלפים והכשרות נוספות בסגנון של לוחמת גרילה. ישנן עדויות לכך שהלוחמים של היחידה עוברים גם סדרות מילוט ושבי.

מנהל ביטחון יכול בקלות לחשוב שמכיוון שמדובר באויב מבחוץ שנמצא תחת אחריות ישירה של צה"ל, אינו אויב שמשפיע עליו באמירות ובפעולות שלו. מדובר בחשיבה מוטעית שיכולה לגרום לפגיעה ברמת המוכנות של מנהל הביטחון ומושא האבטחה שתחת אחריותו. אם בעבר הטילים של ארגון חיזבאללה היו לא מדויקים ונורו "רק" לכיוון אז כיום הערכה מדברת על כך שרמת הדיוק עלתה ולכן כל מתקן או מקום שיעניין את האויב יהפוך למטרה לפגיעה. המצב הנוכחי מחייב כל מנהל ביטחון לקבל ולקרוא הערכות מצב על האויבים מבחוץ, ללמוד אותן ולתרגם את האיום להשפעה ישירה על מושא האבטחה וכל זאת כדי להגיע לרמת המוכנות הנדרשת.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס מודעות וידע על יכולות היריב מבחוץ

מנב"ט חייב להכין את מושא האבטחה לאירוע סדר ציבורי קיצוני

בתיק האבטחה ישנה התייחסות לאירוע סדר ציבורי שיכול להתרחש מחוץ או בתוך מושא האבטחה אבל לא נראה לי שבישראל זה ברמה כזו כפי שמתקיימת בימים אלה על ידי אזרחים ברחבי ארצות הברית. ההפגנות שפרצו בעקבות מותו של האזרח פלויד, במהלך ביצוע מעצר על ידי כוח משטרה במיניאפוליס, צריכות לשמש כשיעור חובה לכל מנב"ט בישראל ובעולם בהקשר לרמת הכנתו את עצמו ואת מושא האבטחה שבאחריותו לאירוע סדר ציבורי קיצוני.
מי שחשב שאירוע סדר ציבורי הסתכם בהפגנה מחוץ למושא האבטחה או בריסוס גרפיטי על הכתלים החיצוניים או חס וחלילה אדם שיעשה בלגן בתוך מושא האבטחה, צריך להסתכל על התנהגות ההמון בהפגנות בארצות הברית כדי להבין שמדובר בחשיבה מוטעית מהיסוד שמעידה על רמת מוכנות נמוכה ועל הצורך המידי לבצע הערכת מצב מקצועית על מנת לשפרה.
אסור בתכלית האיסור לחשוב שאזרחים במדינת ישראל לא יכולים להגיע לאותה נקודת רתיחה כמו האזרחים בארצות הברית שמתורגמת לפעולות השחתה, בזיזה ואף שריפה של מתקנים ממשלתיים ועסקים פרטיים. מנב"ט חייב להאמין שאירועי סדר ציבורי קיצוניים כאלה יכולים להתרחש גם בישראל ולכן עליו להתייחס לכך בתיק האבטחה במאפייני מימוש כפי שמתועדים בימים אלה בהפגנות בארצות הברית.
מנב"ט מקצועי יכין את מושא האבטחה שבאחריותו להתמודדות עם כל תרחיש אפשרי שקשור לאירוע סדר ציבורי קיצוני ולא ירשה לעצמו להסתמך על הגנה על ידי כוחות הביטחון השונים.

ניקח את ההפגנות בארצות הברית כדי לנסות ולהבין כיצד מתחיל אירוע סדר ציבורי קיצוני ומה המאפיינים שלו: 

אזרחים מחליטים לצאת להפגין בעקבות אירוע מסוים ו/או כי משהו מפריע להם עד כדי כך שמצליח להוציא אותם מאזור הנוחות היומיומי: ההפגנות הנוכחיות בארצות הברית מתרחשות בעקבות מותו של האזרח הכושי פלויד במהלך מעצר על ידי כוח משטרה שמצטרף להתמודדות הקשה עם אירוע הקורונה. השילוב של השניים הוציא המונים לרחובות שמשחררים לחץ מצטבר בצורה קיצונית.
לחיצה כפולה על הסרטון תאפשר לראות אותו על כל המסך:

מספר גדול של מפגינים הופך להיות עוצמתי, חסר מעצורים, אלים וקשה לעצירה: מדובר בעוצמה שבקלות יכולה להזכיר צונמי ששוטף את הרחובות תוך לקיחת כל דבר שנמצא בדרכו.
לחיצה כפולה על הסרטון תאפשר לראות אותו על כל המסך:

אירוע סדר ציבורי קיצוני, המבוצע על ידי המון זועם, דורש מכוחות הביטחון לפעול בחכמה מבצעית שמתבססת על ההבנה שכמעט בלתי אפשרי למנוע מצונמי של אנשים להוציא את זעמם, והרבה מאוד פעולות נגד, אשר מתאימות לאירועים קטנים יותר, הופכות ללא רלוונטיות באירוע קיצוני: בהרבה מאוד סרטונים שעולים ברשתות ניתן לראות כוחות משטרה וצבא אשר ממקמים את עצמם בקרבת המפגינים ובוחרים להסתכל מהצד ולהגיב אך ורק במצבים שכבר לא ניתן להתעלם מהם.

אזרח עצבני יכול להחליט שהוא מתעלם מהחוק ומכוחות הביטחון הנשלחים על ידי גורמי החוק ולהפוך מאזרח רגוע לאזרח אלים שמבצע פעולות תקיפה, הרס, בזיזה ושריפה: כל שוטר ו/או חייל הופך לאויב, כל ניידת הופכת למטרה, כל עסק הופך ליעד, הממסד עובר לצד הרע במשוואה וכל דבר שעד לפני זמן קצר היה טוב ושגרתי נעלם מהזיכרון. 

ניתן בקלות לגבש את רשימת הסכנות למושא האבטחה הנובעות מאירוע סדר ציבורי קיצוני:

 

  • גרפיטי על הכתלים
  • שבירת חלונות בחזית ובכניסה למבנה
  • כניסה פנימה לצורך הרס ובזיזה כולל פגיעה בתשתיות קריטיות

שריפה יזומה

  • העמדת עובדים בסכנה

     

  • פגיעה ברכבים

מה שאנחנו רואים יכול להתרחש בישראל!!!
בישראל היו הפגנות ותהיינה גם בעתיד ואין ספק שלמרות שלא ראינו עד היום התנהגות קיצונית של אזרחים כמו בארצות הברית, גם אזרח ישראלי יכול להגיע לנקודת רתיחה שתגרום לו לעשות בדיוק את אותו דבר.
בשבוע שעבר יכולנו להיות מאוד קרובים לנקודת רתיחה קיצונית של אזרחים כאשר בנוסף למשבר הקורונה אזרח ערבי בן 30 נהרג מירי כוחות הביטחון בעיר העתיקה בירושלים בעקבות החשד שנשא אמצעי תקיפה – אירוע שיכול בקלות להזכיר לאזרחים במאפייניו את האירוע של פלויד בארצות הברית ויכול לגרום לאזרחים לחקות את תגובת הפגנות האלימות.
המצב הנוכחי בישראל רגיש מאוד ולכן אסור לשום מנב"ט להישאר אדיש ולא מוכן.
מנב"ט שיחשוב שניתן להתמודד מול המון זועם עם אותם כלים שנותנים מענה לאיומים אחרים ימצא את עצמו לא מוכן בעליל ואף יכול להעמיד את העובדים שתחת אחריותו בסכנה מיותרת.
מנב"ט שלא יהיה מוכן ימצא את עצמו מגיב ולא יוזם. אל תהיה לא מוכן!!! אל תסמוך על האפשרות שתצליח להסתדר ברגע האחרון:

איך מנב"ט צריך ויכול להתכונן לאירוע סדר ציבורי קיצוני:

  1. להיות ערני להתרחשויות במדינה: ניתן להעריך מראש שאירוע סדר ציבורי קיצוני מתחיל להתגבש ומתקרב ולכן ניתן להתכונן אליו ולא להיות מופתע.
  2. להתייחס לתרחיש בתיק האבטחה תוך גיבוש מענה מתאים ורלוונטי.
  3. כתיבת תכנית ייעודית בנוסף לתיק האבטחה: אפיון מדוקדק והכנת תכנית חירום הכוללת השגת כוח אבטחה מיוחד להגנה על מתקנים (תכנית חירום מוכנה מראש).
  4. הקמת צוות ניהול משברים כבר עכשיו, שיוכל לקבל החלטות מהירות (לא לכנס פעם ראשונה כשהאירוע כבר התחיל).
  5. יצירת נוהל שיתוף פעולה מוכן (כולל תרגול/מקת״גים) עם כוחות הביטחון שידעו לסייע בזמן אמת.
  6. להעריך נכון את זמני התגובה של כוחות החירום ולבנות יכולת שרידות עצמאית לפרק הזמן הזה.
  7. הורדת פרופיל באתרי האינטרנט של הארגון עמו למשל אם יש בעלי תפקידים שעלולים למצוא אותם כבעלי השפעה ולמשוך את הפרובוקציות של ההמון אליהם הביתה.
  8. תכנון מחדש של נושאי הפרסום של הארגון כך למשל אם יש פרסום שיכול למשוך אש, זה הזמן להוריד פרופיל (גם ברמת השלטים על העסק).
  9. יכולת תפעול המתקן/החברה/המשרד ממקומות מרוחקים: סגירת מושא האבטחה לעובדים ומעבר לעבודה מהבית.
  10. מוכנות לפינוי נכסים עסקיים בזמן קצר.
  11. גיבוי מידע שעלול ליפול לידי פורעים.
  12. אמצעים רלוונטיים להתמודדות עם בזיזות והפרות סדר בתוך מושא האבטחה.
  13. מיגון חכם ואפקטיבי שיופעל בהדרגה במקרה קיצון.
  14. יכולת העתקת מוקד הביטחון למקום משני.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מקסימלית גם לאירוע סדר ציבורי קיצוני!!!

סכנה ברורה ותמידית על ישראל משפיעה גם על המנב"ט

אחד מהכותבים בבלוג – מומחה תוכן בולט כיום בישראל נענה ברצון לאתגר שהצבנו לו – תיאור המצב במדינות ערב הסובבות את ישראל וכיצד הוא הופך לאיום תמידי וכל זאת בהתאמה לתפקיד המנב"ט, האחריות המוטלת עליו והקשר לאיומים שעמם הוא ומערך האבטחה שלו מתמודדים.

אנו שמחים להגיש לכם סדרת כתבות בשם  "5 החזיתות" שסוקורות ומרכיבות תמונת מצב במתרחש סביב מדינת ישראל ובתוכה.

סדרת הכתבות נועדה להעשיר את הידע ולהגביר את מודעות העוסקים במשימת האבטחה לתהליכים המתרחשים באזור סביב מדינת ישראל ואשר עלולים להשפיע גם על עבודת המנב"ט, המאבטחים והמתקנים בהם עובדים.

התוכן מוגש ומכוון לאנשי מערך האבטחה במטרה לחזק את המודעות להתפתחויות הביטחוניות בזירות השונות, ולחדד שהיריב לא נח לרגע והמקצוע שלנו חיוני וחשוב.

הכותב: חוקר ומומחה למזרח התיכון שבולט ביכולת הנגשת הידע הרב שצבר על יד כתיבה מעניינת, מזמינה וברורה לכולם.

כבר עשרות שנים אומרים לנו שמדינת ישראל לא נמצאת תחת איום קיומי. עברנו את מלחמת העצמאות וגם את ששת הימים ומלחמת יום כיפור ועכשיו אנחנו יכולים לנשום לרווחה.

גם אם זה נכון (דבר שאינו בטוח), נגיף הקורונה לימד אותנו מהי המשמעות של השבתת המשק של מדינת ישראל מבחינה כלכלית, פוליטית ומוראלית. מתקפת טילים, הסתננות לתוך שטח המדינה בידי קבוצות ג'יהאד או פגיעה במתקנים בעלי ערך אסטרטגי או סמלי, עלולה להתרחש בכל יום. זה ממש מתחת לאף שלנו.

במאמר זה נסקור את האיומים הכלכליים והביטחוניים המאיימים כיום על מדינת ישראל לאורך גבולותיה ובתוכה פנימה בצורה כללית. נתייחס לחמש הגזרות המשמעותיות באזור לפי חלוקה גאוגרפית:

  1. לבנון
  2. סוריה
  3. ירדן ואיו"ש
  4. רצועת עזה ומצרים
  5. איומים שעלולים לצאת מתוך שטח מדינת ישראל עצמה.

לא נתייחס בסקירה זו לסכנות האורבות לישראל הרחק מגבולותיה.

(בתמונה: שעון הספירה לאחור להשמדתה של מדינת ישראל הממוקם בטהרן

החזית הלבנונית: האויב צופה ומחכה

כמה פסטורלי הנוף בארץ הארזים, הנושקת לנו מצפון. מאחורי הטבע הירוק והנחלים השוצפים, מסתתר אויב עיקש ואכזרי. אין צורך להרחיב בתיאור גודל הסכנה האורבת לנו ממדינה הנשלטת, דה-פקטו, בידי ארגון הטרור השיעי, חיזבאללה, המשמש כפרוקסי (שלוחה) של איראן. מלבד המלאי העצום של הרקטות הרגילות של חיזבאללה, כאלו שיכולות להגיע לכל נקודה בארץ כמעט, הארגון עמל בקדחתנות על פרויקט דיוק טילים, זאת במטרה לגרום ליכולת פגיעה מדויקת כמעט בכל מקום בו ירצו ברחבי המדינה. אפשר רק לתאר לעצמנו מה יקרה אם טיל יפגע בבניין הכנסת או בקריה בתל-אביב. לא מופרך לומר שלמדינת ישראל אין יכולת להתמודד עם כזאת כמות של רקטות וטילים מדויקים, על אף מערכות ההגנה המשוכללות שברשותה. זאת ועוד, ייתכן והארגון יחליט לבצע "פעולת ראווה" ולכבוש (אף אם זמנית) יישוב כלשהו הצמוד לגדר הצפונית. בל נשכח שלחיזבאללה יש אספקת נשק באופן שוטף מאיראן, שעל אף הסנקציות האמריקאיות הקשות כנגדה וחיסולו של מנהיג "כוח קודס" של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, לא נראית כמי שמוותרת על שאיפותיה לחסל את "השטן הקטן", מדינת ישראל.

החזית הסורית: קיץ ערבי חם

האביב הערבי שהתחיל לפני כמעט 10 שנים יצר ציפייה למהפך במזרח התיכון בתקווה להפיכתן של מדינות הלאום לדמוקרטיות וסילוק העריצים שעמדו בראשן. היום כבר אפשר לומר בבירור שרוב המדינות הן במצב של "אותה הגברת בשינוי אדרת". סוריה לעומתן, עברה שינוי גדול. באותם הימים, דאע"ש הפך ל"מדינה האסלאמית", השתלט על חלקים נרחבים מסוריה ועיראק וביחד עם ארגוני מורדים עשה בלאגן באזור. הייתה תחושה שאסד הולך לגמור כמו חבריו הדיקטטורים- מתחת לאדמה. אלא שאיראן זיהתה יכולת לנצל את הסיטואציה ונכנסה לעניינים. בשילוב כוחות איראנים, רוסים (גם הם רצו חלק מהעוגה) וסיוע של חיזבאללה, שהגיע גם הוא בשל פטרונו האיראני, אסד נמצא כיום במצב שהוא עומד על הרגליים ושולט מחדש כמעט על כל סוריה. אלא שאיראן לא טמנה ידה בצלחת והחלה להקים בסיסים בסוריה יחד עם חיזבאללה במה שנקרא "תיק הגולן", באמצעותו הם מנסים לפתוח חזית נוספת נגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע "לפי פרסומים זרים" על תקיפות של משלוחי נשק על ציר איראן-עיראק-סוריה-לבנון ולא מן הנמנע שתהיה התלקחות בגזרה  הזו.

ירדן ואיו"ש: אינתיפאדה שלישית?

נפל דבר. לא רק שהממשל האמריקאי הכיר ברמת הגולן כשטח ישראלי ובירושלים כבירת ישראל ולא רק שהוא העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הוא גם נתן אור ירוק להחלת ריבונות ישראלית בחלקים מיהודה ושומרון. העולם הערבי כולו ובמיוחד ירדן וערביי האזור רועשים וגועשים. מה לא שמענו? רמיזות מעבדאללה מלך ירדן על ביטול הסכמי השלום עם ישראל, ביטול התיאום ביטחוני של הרש"פ עם ישראל, תחזיות קודרות של מה שנראה כעת כתחילת התקוממות עממית באמצעות פיגועי דריסה, דקירה וזריקת אבנים. כל זה עוד לפני שדיברנו על החמאס, שנוכח גם הוא באזור ומאוד ישמח לנצל את הכאוס בשביל להעיף משם את הפת"ח (כפי שהיה בעזה) ולפתוח חזית משמעותית מול ישראל.

עזה ומצרים: דרום אדום

ברצועת עזה, החמאס והג'יהאד האסלאמי יושבים בינתיים על הגדר. המנהיג האזורי יחיא סינוואר כבר הוכיח בעבר שאינו מפחד ליזום ולבצע פעולות אקטיביות. ככל שעובר הזמן ונראה שמצבם של תושבי הרצועה לא משתפר (עכשיו גם הקורונה קפצה לבקר), כך גדול הסיכוי שארגוני הטרור בעזה, בגיבוי התמנון האיראני, יהיו מעוניינים לחדש את האהדה הציבורית באמצעות שיתוף פעולה אל מול האויב הקבוע, ישראל. מנהרות התקפיות, טיסני חבלה, כוחות קומנדו- כולם עומדים מוכנים לפקודה על מנת לתקוף את תושבי הדרום וחיילי צה"ל.

בגזרת מצרים, יש לציין את התעצמותו של דאע"ש סיני אל מול המצרים ואת הקושי שלהם להתמודד איתו. כרגע לא מסתמן איום ישיר מהארגון  בגבול ישראל, אבל בטווח הרחוק, במידה והארגון ישיג ניצחונות משמעותיים, ייתכן שהוא יחליט להתחיל ולפעול כנגדנו. מנהיג דאע"ש, אבו אבראהים אל-האשמי (מחליפו של אבו-בכר אל-בגדדי, שנהרג על ידי כוחות אמריקאים) כבר הספיק מאז מינויו לאיים על מדינת ישראל באופן מפורש ולכן צריך להיות מוכנים גם בגזרה הזו.

ערביי ישראל: נאמנות אל מול התנגדות

הערבים החיים במדינת ישראל, רובם ככולם, מתנהגים כאזרחים מן השורה ואינם נוקטים בפעולות מעשיות נגדה. לא בטוח שכולם מאוד אוהבים את המדינה ואת מוסדותיה ולחלקם יש ביקורת נוקבת עליה, אך אין להם עניין לעשות צרות. אי אפשר להתעלם מהעובדה, שישנו אחוז מסוים מקרב ערביי ישראל, שמסרב להשלים עם העובדה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. גורמי טרור בינלאומיים מזהים את האנשים הללו, שברשותם תעודת זהות כחולה ויכולת גישה למקומות רבים, ומנסים ליצור שיתופי פעולה איתם כנגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע בחדשות על ערבי-ישראלי שנתפס על ידי כוחות הביטחון בניסיון שלו להתגייס לדאע"ש, או לפגוע בחיילים או אזרחים באמצעות קשר עם איראן, חזבאללה או חמאס. לא על כל המקרים אנחנו שומעים, אך ישנם בתוכנו ממש, אנשים עם השקפת עולם רדיקלית שישמחו לתרום את חלקם בפגיעה במדינה ובאזרחיה או במוסדותיה.

מנב"ט חייב להיות מחובר למודיעין כללי ולמודיעין ספציפי על מנת להרחיב את הידע המקצועי שאין ספק שיעזור להבנה טוב יותר ומדויקת יותר של האיומים הרלוונטיים למשימת האבטחה שבאחריותו.

התעניינות במצב הביטחוני הכללי תיצור שיח וחשיבה דינאמית עם מערך האבטחה ותעלה את רמת המוכנות המבצעית.

חשוב לפתח אוזן רגישה לתהליכים שמשפיעים על ההסלמה באותה חזית בעיקר – אילו דברים ששווה לשים לב ולהתעדכן בהתפתחות באותה החזית (לדוגמא: כמו למשל הכרזה על סיפוח שיטחי C שתדליק לפחות 3 חזיתות / אירועים חדשותיים אחרים / עסקה מדינית קרובה / שינוי מדיניות בבתי הכלא בהם כלואים חמאס…..).

היריבים מבחוץ לא נחים לרגע ונמצאים במרוץ להכנת התקיפה הבאה מרחוק או מקרוב ולכן כדי להצליח להתמודד עם האיום גם לנו העוסקים במשימת האבטחה השונות אסור לנוח.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך התעניינות במתרחש מסביב!!!

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו. 
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים,  הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן  ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה? 
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש? 
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים? 

 

קישור לכתבה: 

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה. 

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו. 
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

  1. מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
  2. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
  3. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית: 

  1. מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם? 
  2. האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
  3. האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
  4. האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!! 
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את  המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות. 
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי. 
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי. 
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים. 
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?

כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים 

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין: 

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה. 

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף. 
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ. 
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!

וירוס הקורונה – איום של פעם במאה שנה ודווקא במשמרת שלי

אם היו אומרים לי לפני חודשיים שאני צריך לכלול בטבלת הדפ"אות בתיק אבטחה שאני כותב איום בתצורה של וירוס קטלני הייתי אומר שזה לא הגיוני ומצרף לכך הסבר מקצועי, אבל החיים כמו החיים מלאי הפתעות והם אלה שמוכיחים לנו כל פעם מחדש שהכל יכול לקרות. באותה מידה, סביר להניח שגם אם הייתי שוקל בכובד ראש אם לשלב בדפ"אות הרלוונטיות למושא האבטחה שבאחריותי וירוס קטלני שיכול לגרום להפסקת פעילות אז סבירות מימוש הדפ"א, פעם ב…..בעשרות, מאה או מאתיים שנים, היתה גורמת לי לחשוב שאין סיכוי שתרחיש כזה התממש דווקא במשמרת שלי.

הייתי שואל מאיפה הביאו לי את האיום הזה? (הייתי נזכר במשפט מגבעת חלפון: "איזה מצרי (וירוס) יבוא בחום הזה?"), לא זכור לי שלמדתי עליו בקורס מנב"טים, לא זכור לי שקראתי עליו בתפיסת האבטחה ו/או בהנחיות או ששמעתי על משהו דומה עוד בחיי, אז איך הייתי אמור לקחת בחשבון איום כזה קטלני? איך הייתי צריך לנחש שאיום כזה יתממש ויתקוף אחרי 100 שנה? מישהו הזכיר לי שבשנת 1918 העולם התמודד עם מגיפה דומה? ושוב, גם אם היו מזכירים לי, כנראה שהדבר האחרון שהייתי עושה בשגרת העבודה המטורפת שלי זה להעלות את איום הוירוס לראש רשימת הדפ"אות, אם בכלל.

מנב"ט גוזר את האיומים הרלוונטיים למושא האבטחה שבאחריותו מאיום הייחוס שכולל איומי תקיפה מוחשיים שניתן לראות, לשמוע ולהרגיש אותם ולכן אפשר להתמודד מולם במספר מעני אבטחה ואף להשיג תוצאות מידיות לנטרולם.

אנחנו, מנהלי ואנשי האבטחה התרגלנו ליריב בשר ודם שתוקף פיזית (ירי, מטען חבלה, אלימות, דריסה ועוד) או מרחוק (סייבר), לא חשבנו לקחת בחשבון איום בדמות וירוס קטלני שבבת אחת משתק את הארגון, חברה, עסק או מתקן שבו אנחנו עובדים.

וירוס הקורונה תפס את רובנו לא מוכנים להגעתו ולהשלכותיו הקשות ואף ההרסניות, מאוד הרסניות שנובעות ממנו.

וירוס שמצד אחד חייב אותנו להגיב מהר, בנחישות ובחדות ומצד שני נתן לנו את הזמן לביצוע חשיבה אישית ומקצועית על כמה נושאים מרכזיים:

תפקיד המנב"ט:

בהתרחש אירוע חירום ייחודי ובלתי צפוי שנמשך לאורך זמן, חשיבותו או אי חשיבותו של המנב"ט נחשפת לשדרת המנהלים ולעובדים במקום העבודה. מנב"ט שמצא את עצמו מופתע ולא מוכן עד הרגע האחרון שבו כבר היה ברור שוירוס הקורונה הגיע גם לישראל, חייב לנצל את הזמן הרב שנוצר עכשיו כדי לבדוק את עצמו באומץ ובאחריות. ברור שכמו המנהלים גם המנב"ט יכול היה להיות מופתע בהתחלה מהופעתו של הוירוס בסין אבל אסור היה לו להיות מופתע שאותו וירוס תקף גם במדינות אחרות כולל בישראל, ולכן חייב היה ליזום הערכת מצב עם מנהליו או להיות שותף מלא במידה והם אלה שיזמו אותה, וזאת על מנת להתכונן ולהתארגן להגעתו של האיום ולהשפעותיו. זה אחד המצבים שבהם המנב"ט יכול להבין באמת האם "סופרים" אותו בהנהלה ואם לא, אז מדוע לא. אני חושב שאירוע הקורונה מדגיש בצורה הברורה ביותר את חשיבות תפקיד המנב"ט ובאותה נשימה מאמין שהמנב"ט עצמו ורק הוא, יכול לתכנן וליצור את החשיבות הזו.

כל מנב"ט באשר הוא, חייב להתייחס לתפקידו ברצינות ובמקצועיות ולאורך זמן תוך שהוא עומד במאה אחוז בכל ההגדרות והדרישות הקשורות לתפקידו. מנב"ט שלא דאג להיות במצב הזה לפני תקיפת וירוס הקורונה, בטוח שמצא את עצמו עם המכנסיים למטה ובתחושת חוסר וודאות, חוסר ביטחון, חוסר יכולת לתפקד ביעילות והגרוע מכל נראות לא טובה אל מול ההנהלה והעובדים.

הגם שמדובר באיום בלתי צפוי בעליל וכזה שלא באמת מתכוננים לקראתו, בנקודת הזמן שברור שהתקיפה התחילה, המנב"ט נדרש לכל היכולות האישיות שלו והניסיון המקצועי שצבר כדי להצליח לפעול ולתת פתרונות מהר וביעילות תוך שיתוף פעולה מלא עם ההנהלה והעובדים והפעלה מתאימה של מערך האבטחה שעומד לרשותו. מנב"ט שלא השכיל ליצור את התנאים האלה, המתאימים למצב שגרה ולמצב חירום, לא יצליח ליצור יש מעין כשאירוע החירום כבר התחיל ובעצמה והשפעה קטלניים.

יצדקו אלה שיגידו שמדובר בחכמה שבדיעבד ולמרות זאת לא יהיה ניתן להתווכח על העובדה שמנב"ט שמוכן עם מערך מיומן ומשומן יצליח לתפקד הרבה יותר טוב גם בתרחיש שהיה עד לפני רגע דמיוני. 

אני בטוח שמצד אחד שום מנב"ט לא ייחל לעצמו שיריב בדמות וירוס קטלני יתקוף דווקא במשמרת שלו ומצד שני העובדה שזה כן קרה דווקא במשמרת שלו, מעניקה לו את ההזדמנות (כנראה שתהיה חד פעמית בחייו) להבין מה המשמעות של תקיפה שמצליחה לערער את הרצף התפקודי של מושא האבטחה ואף להעלימו לחלוטין.

אני חושב שמנב"ט שחווה ו/או מתמודד עכשיו עם תקיפת וירוס הקורונה לא יחזור להיות אותו מנב"ט כפי שהיה לפני התקיפה:

  1. אם לא לקחת את התפקיד שלך ברצינות – טעית!!!
  2. אם אמרת לעצמך "לי זה לא יקרה" – טעית!!!
  3. אם לא בנית את מערך האבטחה שתחת אחריותך בהתאם להנחיות – טעית!!!
  4. אם לא דאגת שכל מוצרי האבטחה אצלך יהיו מקצועיים – טעית!!!
  5. אם מצאת את עצמך מובל ולא מוביל – טעית!!!
  6. אם לא הבנת מה עליך לעשות – טעית!!!
  7. אם לא הצלחת לספק להנהלה את התשובות והפתרונות בזמן – טעית!!!

אבל אם למרות הקושי האדיר של הוצאת עובדים לחל"ת, פיטורי עובדים, לחץ בהנהלה, האטה ואף עצירת הפעילות, הרגשת מוכן, הרגשת בטוח והצלחת להתאים את עצמך ואת מערך האבטחה למצב החדש – הצלחת!!!


סקר הסיכונים:

מי שמכיר את סקר הסיכונים יודע שהוא היסוד הראשון והחזק ביותר בבניית תפיסת אבטחה ומערך אבטחה ולכן אסור לוותר עליו בשום מצב. וירוס הקורונה שם לנו את סקר הסיכונים על השולחן כדי שנלמד אותו מחדש ונבין טוב יותר את חשיבותו בחיינו המקצועיים. סקר הסיכונים עוזר לנו לנתח ולהבין מהם האיומים הרלוונטיים למושא האבטחה ומה עוצמת הנזק שכל אחד מהם יכול לעשות, כל זאת בעזרת הטבלה הבאה שקובעת מה רמת הסיכון ושהינה שפה משותפת בינלאומית:

וירוס הקורונה מדגיש מדוע לא כל אחד יכול ויודע לכתוב סקר סיכונים ומדוע חשוב שרק מי שזה מקצועו ועבודתו בשגרה הוא זה שיבצע את המשימה. בתהליך בחינת רמת הסיכון של כל איום, אם נבצע אותו ללא חשיבה מעמיקה וניתוח מקצועי, סביר להניח שכאשר נבחן את איום וירוס מדבק נגיד לעצמנו על סמך ההיסטוריה שאיום כזה אמור להתממש פעם בעשרות שנים ולכן בסבירות למימוש הסיכון נסמן 1 – סבירות זניחה אבל במידה ואכן התממש נסמן בחומרת הנזק 5 – חומרה קטסטרופלית שבתיאור מלא מגיע עד הפסקת פעילות מוחלטת. בהכפלת הסבירות למימוש הסיכון (1) בחומרת הנזק (5) נקבל 5 שהמשמעות המספרית בלבד הינה סיכון נמוך שלא מצריך התארגנות או הכנה מיוחדת.

מי שאינו מוכשר לכתוב סקר סיכונים יעצור כאן ויתעלם מאיום וירוס מדבק ולעומתו בעל מקצוע ינתח את התוצאה המספרית עם מאמרים שהתפרסמו בנושא ("אחרי הסארס בשנת 2002 כולם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שמגפה חדשה תתפתח בסין"), היגיון מבצעי ועסקי ויבין שלמרות שרמת הסיכון המספרית נמוכה חייבים להתייחס לרמת החומרה בצורה אחרת, בצורה נפרדת. עכשיו בואו נתרגם את המצב הזה למציאות העכשווית: אני מאמין שלא אטעה אם אקבע שרוב המנהלים והמנב"טים שתחתם לא חשבו בכלל על איום בדמות וירוס מדבק והתרכזו ברשימת הדפ"אות השכיחה שכוללת תקיפות פח"ע ופלילי שכוללים גם תקיפות סייבר ומי שבכל זאת חשב על הוירוס, כנראה שמיקם אותו בסוף רשימת סדר העדיפויות לטיפול והתארגנות. היום כולנו מבינים שאיום שרמת החומרה שלו קטסטרופלית עד כדי הפסקת פעילות לתמיד מנצח את כל שאר האיומים בנוק אאוט ומחייב גיבוש מענה מלא שמן הסתם ישפיע לאורך שנות חיי מושא האבטחה על ההתנהלות הכספית, על קצב הגידול ועל מוכנות לשעת התקיפה. האם ביום שאחרי, תמליצו להנהלה שלכם לרכוש מסיכות, מדי חום, חומרי חיטוי כפפות לשעת חירום? למרות שישנו סיכוי גדול שלא תצטרכו להשתמש בהם במשמרת שלכם.

אין ספק שוירוס הקורונה מחייב את כולנו להבין טוב יותר שישנם איומים ייחודיים שמצריכים ניתוח יעודי וייחודי ולבצע מחדש סקר סיכונים או לרענן את הקיים כדי שהנהלה תוכל לנהל את הסיכונים בצורה טובה יותר. 

מוכנות לחירום:

גם בנושא הזה וירוס הקורונה עושה עבודה מצוינת ויתכן שאף יכבוש את מצעד האיומים שיגדירו מחדש את המושג "מוכנות לחירום". וירוס הקורונה מאיר את תשומת ליבנו לכך שהמנב"ט חייב להיות חלק בלתי נפרד מהנהלת מושא האבטחה בכל הקשור לרמת המוכנות לשעת חירום עד כדי רמה של מעורבות בכל נושא ו/או החלטה שמשליכה על כך.

מנב"ט שאיום וירוס הקורונה התרחש במשמרת שלו, בטוח שיודע היום מתי היה עליו להתעקש יותר מול ההנהלה ובטוח שמצא את עצמו מתעסק בכמה נושאים במקביל, בזמן קצר ובלחץ, כגון חיבור להנחיות הרשויות ותרגומן בשטח, פיטורי עובדים/הוצאה לחל"ת, סגירת כניסות, בדיקת נכנסים לתחלואה, רכישת מוצרים, כניסת צוותים לחיטוי אזורים, צמצום או הגדלת מערך האבטחה, התעסקות עם חברת האבטחה שבעצמה עוסקת בהישרדות ועוד ועוד, ולכן אם לא הכין תכנית לשעת חירום מבעוד מועד שכוללת את עצמו, את המערך שעומד לרשותו ותחת אחריותו, את העובדים וגורמי ההנהלה ולא בדק שהתכנית שלו נכונה וניתנת למימוש, יהיה במצב מביך שכנראה ויתבסס על אלתורים ועל תלות באחרים. ההיסטוריה מלמדת שלמי שהכין את עצמו לשעת חירום טוב יותר קיים סיכוי גדול יותר לשרוד מאשר למי שלא הכין את עצמו ומתבסס על אלתורים והרבה מזל.
אני מאמין שהיום אין מנב"ט שלא מבין שאסור לו לתפקד ללא תכנית לשעת חירום שלוקחת בחשבון את כל האיומים הרלוונטיים שנקבעו על ידי הגוף המנחה או שאושרו על ידי ההנהלה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם במצבי קיצון בלתי צפויים!!!

אבטחת אישים – ניהול סיכונים – אויב מבית

לא פעם נאמר על ידי אנשי אבטחה שעובדתית לא ניתן לבצע אבטחה של 100% עקב מגבלות תקציב, הפרעה משתקת של פעילות מושא האבטחה, הפרעה מוגזמת לציבור וגם חוסר הגיון בבדיקת כל האנשים אשר שוהים בסביבתו של מושא האבטחה.
המשמעות של עובדה זו, שכל מי שעוסק באבטחה חייב להכיר היטב את נושא ניהול הסיכונים ולפעול לפיו ברמה יומיומית על מנת להצליח לממש את האחריות המוטלת עליו בלי לחטוף התקף לב מהידיעה שישנן דפ"אות שיש להן מענה חלקי או שאין להן מענה בכלל.
בתרגום פשוט, המשמעות של עובדה זו הינה שלמרות שנעשית אבטחה בצורה המיטבית בהתאם למושא האבטחה וחשיבותו, לתקציב ולמשאבים הקיימים, תמיד יהיה איום מוכר וממשי שיהיה בסביבת מושא האבטחה ויכול להתרחש כמעט בכל רגע נתון במהלך כל יום כך שכל מה שנשאר זה לקוות ולייחל שהמשמרת תעבור ללא "הפתעה" חריגה ולא הגיונית.
ואכן האיומים אליהם אני מכוון משולבים בדרך כלל בהנחות עבודה שמהוות את היסוד להגדרת תפיסת האבטחה והן תישארנה כל עוד לא ישתנה המצב ו/או יתרחש אירוע שירסק אותן ויאלץ את מקבלי ההחלטות לקבוע הנחות עבודה חדשות שימשיכו לביצוע שינויים ועדכונים בתפיסת ושיטת האבטחה.
מצדם של מנהלי האבטחה, מדובר בקושי מקצועי מרכזי, מורכב וקשה מאוד מכיוון שעליהם לקבוע את הנחות העבודה, להאמין בהן על מנת להצליח לעבוד ולתפקד אבל גם לדעת ולהבין שהנחת עבודה אינה נשארת לנצח ולכן נדרש להיות מסוגלים לבחון אותה שוב ושוב ולא להתאהב בה עד לרגע שמתרחש אירוע.
ועדת שמגר קבעה שהנחת העבודה של השב"כ שהיתה תקפה עד ה – 4 לנובמבר 1995 ש"יהודי לא ירצח ראש ממשלה מכהן בישראל" היוותה את אחת הסיבות המרכזיות לכך שתפיסת האבטחה לא השתנתה בזמן ולכן לא ניתן מענה מקצועי טוב ויעיל כנגד יריב כמו יגאל עמיר שבמבחן התוצאה הצליח לממש את תכניתו הזדונית.
במסגרת ההיגיון האנושי ומגבלות מבצעיות הקיימות בעשיית האבטחה, קיימת הנחת עבודה אחרת שקובעת שהסיכוי שאדם הקשור באופן ישיר לארגון, חברה או עסק לא יבחר לבצע פעולה אשר תפגע במקום או באנשים שאליהם הוא שייך, הינו נמוך מאוד וייחשב כמקרי וחריג ביותר ולכן לא מצמידים לכל עובד מאבטח כדי לבדוק מה מעשיו 24/7.
באבטחת אישים, בניגוד לשאר מושאי האבטחה השונים, התבססות על הנחת עבודה לא נכונה יכולה לגרום לפגיעה קטלנית באישיות שלא ניתנת לתיקון ולכן משקל האחריות כבד הרבה יותר. באבטחת אישים ישנם איומים שפשוט קשה עד בלתי אפשרי להתמודד איתם וניתן לקבוע שאף לא הגיוני יהיה לחשוב עליהם כאיום ממשי בסבירות גבוהה כי אז נהיה במצב של תוהו ובוהו.


האם בן משפחה ובמיוחד בן משפחה מקרבה ראשונה של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם עובד במשרד או בביתו של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם איום כזה אפשרי? לצערם של העוסקים באבטחת אישים התשובה היא כן, זה אפשרי וזה יכול לקרות בכל רגע נתון. 

ב – 1 ליני 2001 רצח הנסיך דיפנדרה את בני משפתו, משפחת המלוכה בנפאל:

תמונות הנסיך מילדותו ועד בגרותו:

ועדת החקירה שחקרה את האירוע מצאה שהנסיך דיפנדרה ירה בתשעה מבני משפחתו, בהם הוריו – המלך והמלכה, ולאחר מכן התאבד בגלל התנגדותם למערכת היחסים שלו עם חברתו. 


תמונות הנרצחים:

בתאריך ה – 1 ביוני 2001 היה, לפי לוח השנה הנפאלי, יום שישי השלישי שחל באותו החודש. בהתאם למסורת של משפחת המלוכה הנפאלית, התכנסה המשפחה המלכותית ביום זה למפגש משותף בארמון המלוכה נראינהיטי, בית המגורים של המלוכה הנפאלית. למפגש הוזמנו 24 איש מבני המשפחה המלכותית. במהלך אותו מפגש נערך הטבח במשפחת המלוכה.

החל מהשעה 19:30 שהה דיפנדרה שהיה מארח המפגש, בחדר הביליארד בארמון ושיחק ביליארד לבדו. לפי דיווחי האורחים, במהלך שהותו בחדר, שתה דיפנדרה ויסקי ועישן סיגר ובו תערובת של חשיש כפי שנהג תמיד. כאשר אחיו של דיפנדרה, הנסיך ניראנג'ן ובני משפחה נוספים, הבחינו שדיפנדרה החל להתנדנד והתקשה לעמוד על רגליו, הם הובילו אותו לחדר השינה שלו.

בדיקת פירוט שיחות הטלפון של דיפנדרה גילתה כי בזמן שהותו בחדר השינה, ביצע דיפנדרה מספר שיחות טלפון לדביאני ראנה. ראנה העידה בפני הוועדה, אישרה את דבר קיום השיחות והוסיפה כי קולו של דיפנדרה נשמע חלש מעט בזמן השיחה ולכן היא התקשרה לעוזרו של דיפנדרה וביקשה ממנו לעלות לחדרו של דפינדרה ולוודא שהכל בסדר איתו. העוזר אישר את הדברים וטען כי הוא ועוזר נוסף עלו לחדר השינה של דיפנדרה ומצאו אותו שוכב על ריצפת החדר בעודו מנסה להוריד מעליו את חולצתו. העוזר טען כי הם עזרו לדיפנדרה להתפשט ולאחר שסיימו נכנס דיפנדרה לשירותים שם הם שמעו קולות של הקאה. לאחר שיצא מהשירותים פנה דיפנדרה לעוזריו וביקש מהם לעזוב את החדר.

בשעה 20:30 בערך התכנסו האורחים בארמון בחדר הביליארד. בשעה 20:39, התקשר דיפנדרה בפעם האחרונה לדביאני ולדבריה אמר לה: "אני הולך לישון, לילה טוב, אנחנו נדבר מחר"

לאחר שיחה זו, לבש דפינדרה מדי צבא ועזב את חדר השינה כשהוא חמוש בתת מקלע מסוג MP5רובה סער מסוג M16 ואקדח של חברת גלוק. דיפנדרה הגיע לחדר הביליארד וירה ירייה אחת מהתת מקלע לכיוון התקרה. לאחר מכן ירה ופצע דיפנדרה את אביו, המלך בירנדרה, שעמד באותה העת לצד שולחן הביליארד ונשא נאום לאורחים. דיפנדרה עזב את החדר אולם חזר זמן קצר לאחר מכן והחל לירות פעם נוספת, הפעם מרובה הסער. דיפנדרה ירה פעם נוספת בבירנדרה ואז כיוון את נשקו לכיוון אחותו, הנסיכה שרוטי, וירה בה ובאורחים נוספים ששהו בחדר. לאחר שסיים לירות, יצא דיפנדרה מחדר הביליארד. מחוץ לחדר הוא הבחין באחיו, הנסיך ניראנג'ן מלווה באימו, המלכה איישוואריה וירה בשניהם. זמן קצר לאחר מכן, הפנה דיפנדרה את אקדח הגלוק לכיוון גופו וירה בעצמו בניסיון להתאבד.

תמונה מזירת הרצח:

משרתים ומאבטחים ששהו בארמון הפעילו את האזעקה לאחר ששמעו את היריות ולאחר שהגיעו לחדר הביליארד החלו לבצע פעולות פינוי והצלה. כל הנפגעים פונו לבית החולים עד השעה 21:30. מותם של המלכה איישוואריה, הנסיכה שרוטי והנסיך ניראנג'ן נקבע עם הגעתם לבית החולים. המלך בירנדרה מת בבית החולים לאחר שהרופאים לא הצליחו להצילו. הנסיך דיפנדרה פונה לבית החולים בעודו שרוי בתרדמת, ממנה לא התעורר ומת ב-4 ביוני, שלושה ימים לאחר מכן. מלבדם, חמישה אנשים נוספים, כולם חברי משפחת המלוכה הנפאלית, נהרגו בטבח וחמישה בני משפחה אחרים נפצעו.

בזירת הטבח נמצאו 47 תרמילים של רובה הסער M-16, שני תרמילים של אקדח הגלוק ו-29 תרמילים של תת-המקלע MP5. הטבח כולו נמשך כ – 15 דקות.

מערך האבטחה של המלך ומשפחתו פעל בהתאם לתפיסה הידועה והמקובלת שקובעת שמאבטחים לא מוצבים בעמדות אבטחה בתוך הבית כאשר האישיות שוהה בו רק עם בני משפחה ועם עובדים קבועים מתוך התבססות על הנחת העבודה שהסיכוי שבן משפחה מקרבה ראשונה או עובד קבוע יפגע באישיות נמוך מאוד ובנוסף זה כנראה לא יהיה הגיוני להציב מאבטח ליד האישיות שייתפס כמסר בעיקר לבני המשפחה שהם מהווים איום עליו.
כאמור, מדובר בהחלטה מקצועית שהינה חלק מניהול הסיכונים באבטחה בכלל ובאבטחת אישים בפרט. מצד אחד אתה יודע שיכול להיות מצב להיווצרותו של איום מהכיוון הזה ומצד שני אתה יודע שאין יותר מידי מה לעשות עם זה ומקווה בכל לבך שאירוע כזה לא יתרחש כלל ובטח שלא במשמרת שלך.
הקושי העיקרי באיום מהסוג הזה נמצא בסיכוי הקלוש לדעת מה עובר במוחו של בן משפחה או עובד הקרוב לאישיות בכל רגע נתון למרות שבמקרים מסוימים יכולים להיות סימנים מחשידים מוקדמים שיתכן ויהפכו אדם כזה לאיום אפשרי שידרוש מתן מענה מחושב ומתוחכם כדי להצליח להקדים תרופה למכה.
האירוע בנפאל מלמד שגם מקרים כאלה נובעים מסיבה מסוימת שהופכים למניע של הרוצח מבית, סיבה שכביכול שייכת ליחסים המשפחתיים אבל שהתוצאה שלה יכולה להשפיע על מדינה.
אירועי עבר, דוגמת האירוע בנפאל, מלמדים שבסופו של יום כל בן משפחה וכל עובד אינם שונים מכל האדם רגיל שסוחב עם עצמו רגשות ומטענים שיכולים להתגבש להחלטה לבצע מעשה חריג וקיצוני כמו רצח בני משפחה.
אני הראשון שטוען שאנחנו חייבים ללמוד מאירועי עבר שהתרחשו בארץ ובעולם כדי לבחון את הנחות העבודה שלנו ולמרות זאת במקרה המדובר מונחת על השולחן הנחת עבודה שצריך לדעת לחיות איתה ובעיקר למצוא את הדרכים הנכונות והיעילות כדי להצליח ולהתמודד עם האיום שנובע ממנה בצורה ההגיונית והמיטבית.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשהיא קשה ומאתגרת!!!

מערכת כיפת ברזל – הגנה שמסרסת את יתרונות ההתקפה של ישראל

בתזמון מדויק חיזבאללה מצפון והחמאס מדרום החלו בשיגור אלפי רקטות וטילים לעבר שטח ישראל. סוללות מערכת כיפת ברזל המתקדמת פעלו בעצמה מלאה על מנת לנסות ולפגוע בכל הטילים ששוגרו לעבר ישראל וזוהו ככאלה שיכולים לפגוע באזרחים אבל לצערנו הרב ללא הועיל. מערכות כיפת ברזל הפרוסות בצפון ובדרום לא יכלו ולא הצליחו להתמודד ביעילות מול המספר הגדול של הטילים שנורו לעבר ישראל במקביל. אזרחים רבים נהרגו ונפצעו ונגרם נזק רב לרכוש.
ממשלת ישראל החליטה שהמצב בלתי נסבל ואינו משאיר ברירה ולכן תצא להתקפה חזקה כנגד האויב. מלחמה נוספת התחילה!!!
ישראל פיתחה את מערכת כיפת ברזל על מנת לתת מענה לירי רקטות מצד האויב מצפון ומדרום. המערכת הוגדרה כמבצעית בשנת 2011 ומאז משולבת במערך ההגנה האווירי של ישראל כנגד ירי רקטות מצפון ובעיקר מרצועת עזה מדרום. כיום המערכת, ייעודה והיכולות שלה אינם סודיים ולכן מפורסים במדיה ומוזכרים בתקשורת בכל סבב לחימה. גם האויב מכיר את המערכת ואת יכולותיה.

מצד אחד ברור שמערכת כיפת ברזל שיפרה באופן משמעותי את מערך ההגנה האווירי של ישראל ובמהלך השנים האחרונות מנעה פגיעה באזרחים וברכוש ומצד שני ברור שפגעה אנושות בעובדה ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ובכך ביטלה לחלוטין את רצון ישראל לצאת להתקפה כנגד האויב.
בהשוואה לספורט, ישראל הפכה להיות קבוצה שמשחקת בעיקר בטקטיקה של הגנה חזקה ויוצאת להתקפה רק כשאין לה ברירה. ישראל הפכה להיות קבוצה שקופה שהיריבים שלה למדו מזמן את שיטת המשחק ואת כלי ההגנה שלה מה שמאפשר להם לשחק בטקטיקה של התקפה טורדנית שמצליחה מידי פעם לפרוץ את מערך ההגנה, להבקיע ולנצח.
האם יכול להיות מצב שהאויבים של שישראל הבינו שהגנה, חזקה ככל שתהיה, ללא התקפה לא תוכל להימנע לאורך זמן מפרצות ומסדקים וישראל עצמה לא? האם יכול להיות שישראל לא שמה לב שההגנה החזקה שיצרה הופכת אותה לחלשה ולו רק בגלל שגרמה לביטול ההתקפה?
לא צריך להיות מבין גדול בטקטיקה, באסטרטגיה או בשיטת משחק כדי להבין שללא התקפה יעילה וחזקה לא תצליח לנצח את היריב שלך ובמקרים מסוימים אף תגרום לו להיות חזק יותר וקטלני יותר. 
בשנים האחרונות ישראל יצרה לעצמה מערך הגנה אווירי ויבשתי שמוגדרים כמתקדמים וחזקים ולכן החליטה לוותר על ההתקפה. ביטול ההתקפה הפך את ישראל לחלשה ולפגיעה. נוצר מצב שהנתון שקובע האם לצאת להתקפה הוא מספר הפגיעות בנפש תוך התעלמות מוחלטת מפגיעה מתמשכת באיכות החיים, מפגיעה נפשית, מפגיעה כלכלית ומפגיעה בנראות ובעצמה הישראלית כמעצמה צבאית שלרוב ידעה לנצח את האויב בזכות יציאה בזמן הנכון להתקפה חזקה.
כשישראל לא יוצאת להתקפה היא מאפשרת לאויב את יכולת השיפור, את יכולת ההובלה ואת יכולת ההפתעה – העימות המתמשך של ישראל מול האויב מצפון ומדרום קבע שמלחמה בעידן הנוכחי יכולה להימשך שנים רבות וכוללת מאפייני התקפה שמטרתם התשה, התשה ושוב התשה. סוג התקפה שמצליחה להשפיע על המדינה המותקפת בפוליטיקה הפנימית, בפוליטיקה החיצונית, בניהול התקציב והגרוע ביותר שהיא מצליחה להשפיע על קבלת ההחלטות. אני חושב שזה לא יהיה מופרח לקבוע שמדינה מותקפת שמפעילה רק הגנה מאפשרת לאויב שלה לנהל אותה כרצונו. אני חושב שבשנים האחרונות האויב שלנו מדרום מנהל אותנו ברמה יומיומית ואף שותל זרעים אסטרטגיים שיגדלו להשפיע עלינו גם בעתיד.
כשישראל מסתמכת רק על מערך ההגנה היא פוגעת באזרחים שלה בצורה קשה ביותר – דור שלם נולד למציאות ביטחונית בלתי נתפשת, מציאות שבה אזרחים חיים באי וודאות, שהחדר הכי חשוב שלהם הוא הממ"ד ושהחיים שלהם תלויים ביכולת תגובה שנקבעה לזמן שנע בין 15 שניות לדקה – הזמן שיש לאזרח לרוץ ולהגיע לממ"ד. למצב כזה, שקיים זמן ממושך, ישנן השפעות קשות מאוד שהתוצאות שלהן ילוו אותנו עוד שנים רבות.
כשישראל לא יוצאת להתקפה היא מאבדת את היתרון הכי חזק שלה אל מול האויב, החוזק והעצמה הצבאית – בשנים האחרונות צה"ל הפך לפסיבי, הפך לצבא שמגיב רק כשמותקף ולא יוצא להתקפה יזומה, הפך לצבא שחושש להגיב בצורה חזקה מידי, צבא שמובל על ידי האויב ולא מוביל, צבא שמתערבב בשיקולים שלא לו, צבא שלא באמת מצליח לספק לאזרחים ביטחון ושקט אמיתיים. מערך ההגנה החזק של צה"ל משפיע גם עליו לרעה!!! למרות שהצבא מופעל ידי הדרג המדיני, אסור שיאבד את עקרונות ההגנה וההתקפה.
מערכת כיפת ברזל מוגדרת כגאווה טכנולוגית וכגאווה לאומית אבל הגדרה זו נפגעת מהמצב שהמערכת יצרה – מצב שבו ההגנה הפכה להיות חשובה יותר מההתקפה, שההגנה לא פועלת בהתאם לייעוד שלה. הגנה צריכה להיות חזקה ויעילה רק כדי לאפשר להתקפה לנצח. ההגנה צריכה להגן על האזרחים רק כאשר האויב מצליח להפתיע ראשון בהתקפה או שמצליח להגיב למרות שהותקף. הגנה לא יכולה לנצח את האויב ללא ההתקפה!!!
דעתי מכוונת ומותאמת לאויבים הנוכחים של ישראל, אויב שברור שמתחמש ומשתפר ביכולותיו כדי ליזום פגיעה בישראל בזמן ובעצמה שיחליט. אויב שיתקוף מתוך שנאה ולא מתוך הגנה עצמית כנגד התקפה ישראלית. אויב כזה אינו דומה למדינה שכנה שמחזיקה בצבא רק כדי להפעיל אותו במצב של איום ממשי עליה.
לישראל אויב ממשי מצפון ומדרום שפועל ויוזם פעולות התקפה פתאומיות ושמצליח בשנים האחרונות לקבוע את החוקים באזור ומצליח לפגוע בישראל ובאזרחיה בשיטתיות. הוא מצליח לעשות זאת רק בגלל שישראל מאפשרת לו, בגלל ההסתמכות על מערך ההגנה, בגלל חוסר ההתקפה. ללא התקפה, ישראל מאפשרת לאויב לממש את תכניתו, ישראל נותנת לו זמן ללמוד, להתארגן ולהשתפר. אויב שמאיים עליך בקביעות ותוקף אותך שוב ושוב חייב להיות מנוטרל בהתקפה חזקה ובלתי מתפשרת, בנוק אאוט שיפיל אותו לרצפה ללא יכולת לקום. אם זה לא יהיה המצב אז האויב יעז ולא יחשוש לתקוף שוב ושוב. כל ילד יודע שבעיה קטנה שלא טופלה כשעוד היתה כזו, תהפוך עם הזמן לבעיה גדולה שכדי לטפל בה תצטרך עכשיו יותר אמצעים ויכולת טובה יותר. המצב הגרוע ביותר הוא שאי טיפול בבעיה בזמן הנכון יכול לגרום לכך שלא תוכל להעלים אותה לגמרי והיא תישאר לזמן ממושך.
אני לא בעד מלחמה, אבל יודע שהיא קיימת כדי ליצור ולאפשר חיים בטוחים וטובים יותר. כשיש מסביבך אויבים שרוצים לפגוע בך אתה חייב לצאת למלחמה, אתה חייב לצאת להתקפה. ככל שתמתין, ככל שתחשוש, ככל שתחשוב יותר מידי, תאפשר לאויב שלך להפתיע אותך, לנהל אותך ואף לנצח אותך.
האויב של ישראל מדרום מעז לירות טילים ורקטות שוב ושוב רק מכיוון שאינו מורתע, רק בגלל שהוא כבר יודע שהצליח לנטרל את הרצון של ישראל להשתמש בקלף המנצח שלה, ההתקפה.
האויב של ישראל מדרום, מעז מזה חודשים רבים להפגין ליד הגדר ולתקוף בחסות ההפגנה רק בגלל שהתגובה של ישראל אינה בהתקפה חזקה וקטלנית, רק בגלל שהוא רואה שישראל מגיבה בהגנה שמשולבת בהתקפה חלשה וחסרת משמעות.
כדי לנצח את האויב מדרום, ישראל חייבת לצאת להתקפה ויפה שעה אחת קודם. התקפה שתגרום לאויב ליפול לרצפה ולצעוק די, כזו שתבהיר שלא כדאי לו להמשיך להתנהל כפי שעשה עד עכשיו.
המצב הקיים הפך להיות מורכב מכיוון שישראל לא טיפלה בבעיה בהיותה קטנה ונראה שעכשיו טיפול התקפתי יראה לא הגיוני ולמרות זאת כדי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד חייבים לצאת להתקפה חזקה וקטלנית, ללא פחד וללא חשש, כמו שישראל יודעת, כמו שעשתה בהצלחה רבה בעבר.
כל מה שכתבתי נכון גם לעולם האבטחה מכיוון שגם באבטחה מי שהסתמך רק על הגנה יחטוף בסוף מכה.
מזל שיש לנו את מערכת כיפת ברזל במערך ההגנה אבל לא על חשבון ההתקפה שאי שימוש בה יוצר בישראל מצב בלתי נסבל!!!

זכרו, ש"ההגנה הכי טובה היא התקפה"