מאמרי דעה

אבטחה אזרחית – לא שב"כ, אבל מה כן?

"אח שלי זה לא השב"כ פה"

"הנה הגיע עוד אחד שחושב שפה זה השב"כ"

"עזוב אותך, אל תנסה אפילו להביא לפה את מה שלמדת בשב"כ"

אלה רק חלק מהאמרות ששמעתי מאנשי מקצוע בתחום האבטחה האזרחית במהלך דיונים ופגישות שקיימתי מאז שיצאתי לדרך עצמאית.

בתחילת דרכי כעצמאי החלטתי לבחור במסלול של פרילנסר ולא לפתוח חברה משלי. החלטה כזו הופכת אותך לקבלן משנה שמבצע ייעוץ והדרכות לכל מי שמעוניין לשכור את שירותך המקצועיים.

אחד הדיונים הראשונים שהתבקשתי להשתתף בהם כמומחה אבטחה התקיים בירושלים ועסק בתוצאות בקרה שחטיבת האבטחה ביצעה לגוף גדול עם מערך אבטחה גדול. כבר בשלב ההכנה לפגישה קיבלתי תדריך איך להתנהג בפגישה ובעיקר ממה צריך להיזהר ומה אסור להגיד בשום אופן. בשורה התחתונה אסור להגיד את דעתך אם יש סיכוי שאינה עומדת בקנה אחד עם הגוף המבוקר ולא משנה אם עלה בביקורת שאינו עבד כמו שצריך.

חברים זה היה השיעור הראשון שלי בעולם האבטחה האזרחית כיוצא שירות הביטחון הכללי. כמובן שביקורת המשטרה חשפה תמונת מצב עגומה ביותר לרמת האבטחה במתקני אותו גוף ואם היו שואלים אותי הייתי קובע שמדובר במחדל עד כדי פשע של כל מי שאחראי למימוש האבטחה בגוף זה. ואכן בשלב ההתייחסויות שאלו אותי לדעתי. עניתי כמו שלימדו אותי כאיש מקצוע, עניתי ברצינות, במקצועיות ובשקיפות מלאה. מיד עם סיום דבריי קיבלתי מבול של תגובות כועסות מצד האחראים על האבטחה בגוף המבוקר שבעיקר התפלאו איך אני, ששיך לחברה שהעניקה להם שירותים מסוימים, מעז לצאת נגדם ולשים להם את האמת על השולחן. לא ציינתי, וזה המקום לציין, שאני נוהג תמיד לשים את האמת כמו שהיא אבל גם מקפיד לתת פתרונות מעשיים ופשוטים לשיפור וכך עשיתי גם בדיון הנ"ל.

מכיוון שגם בהמשך המשכתי לשמוע אמרות דומות ולקבל תגובות דומות הבנתי שאכן האבטחה האזרחית אינה מתנהלת על פי העקרונות של שירות הביטחון הכללי. הגדרתי לעצמי תקופה של כמה חודשים על מנת שאוכל לגבש דעה ולהחליט האם להתנהל לפי "ברומא תהיה רומאי" או לנסות לאזן בין מה שלמדתי בשב"כ לבין מה שראיתי ולמדתי בעולם העסקי.

בחרתי באופציה השנייה, אני מאזן בין השב"כ לעולם העסקי תוך הקפדה יתרה לבוא לכל לקוח בצניעות, ללא שלט על החזה "יוצא שב"כ" ולאט לאט להחדיר את האני מאמין שלי בתחום האבטחה.

כיום אני פותח כל הרצאה או הדרכה בפנייה ישירה לקב"טים או מאבטחים שאומרת שלמרות שהגעתי מהשב"כ, והשב"כ אינו האבטחה האזרחית עדיין חלה המחויבות לקיים את האבטחה על פי כללים והנחיות ברורות וישימות.

היום, אחרי שנתיים בשוק האזרחי, אני בטוח שהבחירה שלי היתה נכונה מכיוון שפגשתי חברות שמתייחסות לאבטחה כחלק בלתי נפרד מתכניתן העסקית ויודעות להשקיע תקציב ראוי המאפשר לגייס כוח אדם איכותי ולתת לו את הכלים המקצועיים הדרושים לביצוע תפקידו כמערך אבטחה מונע ומסכל.

הדוגמא הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם הקוראים הינה רשת איקאה בישראל ודווקא בגלל שמדובר ברשת שמתנהלת על פי ראייה חיצונית ולא ישראלית נטו. החברה מעמידה תקציב ראוי לאבטחה, משקיעה בגיוס העובדים, הקב"ט מקפיד לעמוד בכל דרישות משטרת ישראל תחת חוק רישוי עסקים, משקיעה בהכשרות ובהדרכות מעבר לדרישות הבסיס והכי חשוב שאיקאה מתייחסת למאבטחים כאילו היו עובדים מן המניין למרות שהם עובדי קבלן. אם הם יכולים אז למה אחרים לא?

לצערי הרב יש עדיין יותר דוגמאות רעות מאשר טובות ולכן אני נחשף לחברות גדולות וקטנות, הנדרשות לאבטחה על פי חוק, ומתייחסות לכך כנטל כלכלי שפוגע ביעדים העסקיים של החברה.

חטיבת האבטחה במשטרת ישראל החלה לקבוע עקרונות והנחיות החל משנת 2006 ומאז ממשיכה לשפר ולהתקדם בניסיון לשפר את רמת האבטחה האזרחית בישראל. למרות שעברו 8 שנים עדיין אני פוגש בחברות שלא עומדות בהנחיות, שממנות לתפקיד המנב"ט/קב"ט אנשים לא מתאימים וחסרי ידע וניסיון, לא קובעות תקציב הגיוני לדרישות ואפילו מכשילות כל ניסיון לשנות את המצב.

גרוע מכך הוא שהקב"ט בעצמו משתף פעולה, במודע או שלא במודע, ואינו עושה כל מאמץ לעמוד בהנחיות ומעז לקיים אבטחה ללא פק"מ כלל, ללא תהליך מוסדר להפעלת המאבטחים, ללא עמידה בתו תקן של מספר הבודקים הביטחוניים ומאבטחים חמושים שהינו מחויב בהצבתם, ללא גיוס תקין, ובקיצור פשוט ללא!!!

מאפיין בולט נוסף בקרב מנהלים וקב"טים הוא ההתנהלות דרך החור של הגרוש שאומרת שלא משנה מה צריך לעשות תמיד יש לחפש את המחיר הזול ביותר. אני למדתי בחיים שמה שזול עולה בסוף יקר. זה נכון גם בתחום האבטחה האזרחית.

 רבותיי, זלזול בהנחיות, אי ביצוע הנחיות או התעלמות מהנחיות שווה למעשה פשע ולזלזול באינטליגנציה של כל הלקוחות שמשלמים במיטב כספם על מנת לשהות במקום או לקנות מוצרים ממנו. מנהל/קב"ט כאלה שמים את הלקוחות שלהם על המזבח, שמים את הלקוחות על גלגל הרולטה בקזינו ומשאירים הרבה מקום למזל ולגורל במקום שייקחו את האבטחה ברצינות ובהשקעה ויבינו שבתמונה הכוללת היא תורמת לביטחון ולהרגשת הלקוחות ובכך תורמת גם להצלחת העסק.

מנהל/קב"ט שעמד בתקן משטרת ישראל ועבר קורס מנב"טים יכול לעמוד באתגר ולכתוב בעצמו פק"מ ונהלים, להעביר הדרכות ולבצע ביקורות וזה בסדר גמור, אבל אין זו בושה או חוסר מקצועיות להעביר את שרביט הביצוע לבעל מקצוע אחר שיעשה זאת בלא פחות מסירות ואכפתיות.

למה?

כי אבטחה צריך לקיים תוך עמידה בהנחיות ובאיכות גבוהה ולא להסתתר מאחורי אמרות שמובילות לבינוניות ולכישלון ידוע מראש.

כאמור, האבטחה האזרחית אינה שירות הביטחון הכללי אבל בהחלט יכולה ללמוד ממנו משהו ולשאוף להגיע לרמתו.

לקום בבוקר למקרה נוסף – עוד מאבטח חשוד שביצע רצח באקדח שברשותו

חשד: מאבטח רצח את המטפלת של אמו

 
 

עובדת זרה ממולדובה, בת 45, נמצאה ללא רוח חיים באשקלון. מאבטח בן 51 נעצר בחשד שירה בה למוות. הנרצחת טיפלה באמו של החשוד, שהתקשר למשטרה ודיווח על המעשה. בזמן הירי גם האם הקשישה ואשתו של המאבטח היו בבית.

שוב זה קורה – פעם נוספת מאבטח חשוד שהשתמש בנשקו כדי לרצוח אישה: גופת אישה בת 45, עובדת זרה ממולדובה, נמצאה אמש (יום ה') בדירה ברחוב סיני באשקלון. במשטרה חושדים כי מאבטח בן 51 רצח את האישה ששימשה כמטפלת של אמו הקשישה, בזמן שגם אמו ואשתו היו בבית. צוות של מגן דוד אדום ממרחב לכיש שהוזעק למקום מצא סימני ירי על ראשה של המטפלת ונאלץ לקבוע את מותה.

 

כוחות רבים של משטרה הגיעו למקום ועצרו את החשוד ברצח. מפרטים ראשונים עולה כי החשוד היה זה שדיווח למשטרה על המעשה. החשוד ברצח גר בדירה עם המטפלת, עם אמו ועם רעייתו. מפקד תחנת משטרת אשקלון, סגן-ניצב חיים בובליל, אמר כי החשוד נעצר כשהאקדח בידו.

רצף האירועים בהם מאבטחים משתמשים באקדח של העבודה כדי לרצוח הינם כמו דגל אדום גדול שמתנופף כל פעם מחדש לנגד עיניהם של האחראים על תחום האבטחה הפרטית בארץ ומדגיש שכשהצרות מגיעות הן מגיעות בצרורות.

אין ספק שמדובר בבעיה רצינית וקיימת שתופסת תאוצה מדאיגה שברור שכל מאבטח שמתווסף למעגל הרוצחים לומד מקודמו. בעיניים של האזרח התמים, הייתי מודאג מכל מאבטח שנמצא בסביבתי ובמיוחד אם יש לי אחד כזה במשפחה. 

ביום מאבטח ובלילה רוצח? כבר אמרנו שמי שרוצה לרצוח אדם אחר ימצא את האמצעי לביצוע העבירה, כלומר שסביר להניח שאותם מאבטחים רוצחים היו רוצחים גם אם לא היה להם אקדח זמין אבל אין ספק שהמדינה לא צריכה לספק לאותם רוצחים את האמצעי ועוד ברישיון. איך ההורים יכולים לדעת מה יעשה אותו מאבטח בבית הספר של הילדים שלהם עם האקדח שנתנו לו. אז נכון שאני לא עושה הכללות על כל אותם מאבטחים פרטיים אבל מי יודע מי כן ומי לא. מה שברור ללא צל של ספק שמשהו כאן לא בסדר, שהמערכת הפרטית מגייסת לעבודה, שדורשת אחריות ויציבות, אנשים שאינם עונים על הקריטריונים. ניתן להעריך שבתהליך הקליטה של אנשים לתפקיד מאבטח פרטי לא בודקים כלל את התאמתו לתפקיד.

זה המקום והזמן להגיד למשטרת ישראל שהגיע הזמן לעשות מעשה יותר קיצוני מההחלטה להפקיד את הנשקים של המאבטחים בסוף כל משמרת, הגיע הזמן ללכת ולבדוק את כל אותן חברות אבטחה שלא מקפידות לעבוד על פי ההנחיות ומקבלות אנשים לעבודה בלי בדיקה יסודית רק כדי שיוכלו לשלם להם שכר מינימום עם השקעה מינימלית.

כל מאבטח שגויס לעבודה בלי בדיקה תפסק העסקתו לאלתר עד לביצוע גיוס בתהליך מלא והחברה שהעסיקה אותו תיקנס בחומרה.

די להפקרות, די לזלזול באינטליגנציה של האזרחים, די לחפרים, די חובבנות, די לחוסר רצינות, די לתת לכל אחד נשק כי הגיע הזמן להפוך, באמת, את תחום האבטחה הפרטית לרציני.

כדי להיות הוגן, ברצוני לציין שחטיבת האבטחה במשטרת ישראל עושה עבודה חשובה בשיפור תחום האבטחה אבל האירועים בשטח מצביעים על כך שזה עדיין לא מספיק.

אני מקווה שזה יהיה המקרה האחרון למרות שיש בי חשש שזה לא.

רצח יצחק רבין ז"ל – היווצרותו של מתנקש שניסה והצליח

ב 4 לנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בסיום עצרת תמיכה שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

זו הפעם הראשונה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ ושאר כוחות הביטחון, משטרת ישראל, עמדו מול יריב אמיתי שניסה וגם הצליח לבצע את זממו תוך חציית כל מעגלי האבטחה שהיו קיימים באותו אירוע. בעקבות האירוע קמה וועדת שמגר שחקרה את נסיבותיו כדי לנסות ולהבין מה קרה שם באותו ערב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשני חלקים – החלק המפורסם לציבור והחלק הסודי.

למרות קיומו של החלק המפורסם, אני מעריך שרובכם אם לא כולכם לא קראתם אותו או את חלקו וכן מצאתם לנכון לשאוב מידע על האירוע מכלי התקשורת שמפרסמים פרטים ישנים וחדשים מאז האירוע וליתר דיוק במהלך 17 השנים האחרונות.

התגייסתי ליחידה לאבטחת אישים בתחילת שנת 1992 וכך התחלתי את דרכי כמאבטח אישים ממלכתי. המשמעות, שעברתי את כל התהליך, יחד עם היחידה, של התקופה שלפני הרצח ולאחריו, עם כל המשמעויות והשינויים שבוצעו מאז ועד עצם היום הזה. בערב האירוע אבטחתי אישיות במהלך נסיעה לארצות הברית כך שיצא שנחשפתי לרצח בדיווח בערוץ CNN.

כעובד, מאבטח, אתה מבין שמדובר באירוע קשה, בכישלון, בגרוע מכל, ומיד לאחר מכן ממשיך לעבוד בצורה הטובה ביותר שאתה יודע כמו תמיד.

במהלך השנים אחרי הרצח אני וחבריי ליחידה המשכנו לעבוד בהתאם לשינויים שבוצעו כחלק מתהליך הפקת לקחים שנוצר בעקבות האירוע ועל בסיס מסקנות וועדת שמגר. כעובדה ובדיעבד לא זכור לי שישבתי לקרוא את מסקנות וועדת החקירה כנראה בגלל שנחשפתי אליהן תוך כדי המשך עבודה מבצעית.

תקופה קצרה לאחר שפרשתי מהשירות מצאתי את עצמי מוכן ובשל לשבת ולקרוא את כל החלק המפורסם של וועדת שמגר. רבותיי, עבדתי 20 שנים ביחידה לאבטחת אישים כמאבטח, מפקד ומנהל ורק אחרי שעזבתי נחשפתי לכל הפרטים של אותו ערב ולכל התהליך שעבר יגאל עמיר משלב התכנון ועד לביצוע ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

היום, כעצמאי בתחום האבטחה, אני מקפיד להעביר למאבטחים הרצאה על הרצח בראייתו של היריב, דווקא מהצד של יגאל עמיר, כדי להדגיש מה צריך לעשות על מנת להעלות את הסיכויים למנוע את ניסיון ההתנקשות הבא.

במאמר זה אחשוף אותכם לתהליך היווצרותו של מתנקש תוך הצמדות לעובדות בלבד כפי שפורסמו על ידי וועדת החקירה ומבלי להיגרר לדעות פוליטיות או לכל מיני קונספרציות שפורסמו בתקשורת, בספרות וברשת האינטרנט.

אני חייב לציין שבמהלך קריאת החומר שאלתי את עצמי לא פעם שאלות קשות שנבעו מתוך כעס ובעיקר מתוך תחושת כישלון חוזרת, אבל לרגע לא חשבתי שישנם פרטים אפלים שמשנים את התמונה שידועה לי ולציבור הרחב ושהונצחה בסרט וידאו שמראה את יגאל עמיר יורה בגבו של ראש הממשלה.

נקודת הזמן שבה יגאל עמיר, ראש הממשלה והיחידה לאבטחת אישים מתחילים לנוע בשלושה צירים מקבילים היא סיום בחירות יוני 1992 שבהם הפך יצחק רבין ז"ל  בפעם השנייה לראש הממשלה בישראל.

יגאל עמיר באותה תקופה בן 22, לאחר שירות צבאי בגדוד 13 בגולני ולפני קבלה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן.

היחידה לאבטחת אישים שהוקמה בשנת 1958, לאחר אירוע זריקת הרימון בכנסת, שוב מתארגנת לאבטחת ראש הממשלה והשרים החדשים תוך המשך עבודה על בסיס תורת אבטחה שמאמינה שהמאבטחים יפעלו בנחישות ובמקצועיות אל מול כל יריב שינסה לפגוע באישיות.

אזרחי ישראל, כולל יגאל עמיר, צפו בראש הממשלה וממשלתו פועלים במרץ לתהליך שלום עם הפלסטינים עד לחתימת הסכמי אוסלו. התהליך כלל פגישות רבות בין מנהיגים משני הצדדים בארץ ובחו"ל וככל שהתקדם בהצלחה ציינו זאת ה"פטרונים " מהעולם, האמריקאים והאירופאים, בטקסים בבית הלבן ובחלוקת פרס נובל ליצחק רבין ז"ל, שמעון פרס וערפאת.

כאמור, התהליך החל מיד עם הקמת ממשלת רבין וכשהיה ברור שהוא הופך לממשי קמו בישראל תומכים ומתנגדים.

כמו התהליך, כך גם המתנגדים החלו לפעול נגד ראש הממשלה וממשלתו, בהתחלה השתמשו באמירות לגיטימיות, בהמשך החלו לפרסם את דעותיהן בתקשורת ובעיתונות עד שהחל משנת 1995 יצאו לרחובות להפגנות שבהן צעקו, הציגו שלטים קיצוניים, חסמו כבישים ופגעו ברכבי שרים עד להפגנת ענק שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים בהשתתפות אלפים וח"כים ממפלגת הימין.

מצ"ב סרטון של ההפגנה הגדולה בכיכר ציון בירושלים:

יגאל עמיר החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת בר אילן בשנת 1993. בתקופה זו הוא עדיין גר בבית הוריו בהרצליה.

ליגאל עמיר היה אקדח ברטה ברישיון. חבריו באוניברסיטה תארו אותו כיוזם מפגשים באוניברסיטה ומחוצה לה. במפגשים אלו שמעו אותו מתבטא בזכות ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח במערת המכפלה, בזכות דברי הרבנים על גזר דין רודף לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ויש שטענו ששמעו אותו אומר שיש לרצוח את רבין. יגאל עמיר התנגד נחרצות לתהליך השלום וראה את רבין כאחראי הראשי למצב.

בחקירתו, לאחר הרצח, אמר יגאל עמיר את הדברים העיקריים הבאים:

לקח לי תקופה ארוכה, כשלוש שנים, להחליט לנסות לרצוח את ראש הממשלה.

אני מתנגד לתהליך השלום עם הפלסטינים ורואה את ערפאת כרוצח שאסור לדבר איתו או להיפגש איתו.

בלי האמונה בדת לא בטוח שהיה לי את הכוח לבצע את הרצח.

ללא תמיכה, כנראה שהתכוון לאחיו ולחבריו הקרובים, לא בטוח שהייתי מצליח לצאת לפעולה.

לא מבין איך יצחק רבין ושמעון פרס יכולים לעמוד על אותה במה יחד עם ערפאת הרוצח בטקס קבלת פרס נובל באוסלו.

התקשורת התעלמה לחלוטין מגוש הימין בישראל.

רבין שוטף את המוח לאזרחים בישראל וקורא לחיילים והאזרחים שנרצחו כקרבנות השלום.

אני יודע שיש בעם עוד מתנגדים רבים כמוני ואני יעשה את המעשה הדרוש כדי לעצור את התהליך בשמם.

שמעתי את הרבנים נותנים אישור דין רודף ופולסה דנורא על ראש הממשלה יצחק רבין.

יגאל עמיר החליט לנסות להתנקש ברבין עם האקדח האישי שברשותו.

לפני האירוע בכיכר, יגאל עמיר הגיע עם אקדחו לשני אירועים שונים שבהם החליט לחזור על עקבותיו בגלל האבטחה סביב ראש הממשלה.

היחידה לאבטחת אישים חוותה את השינוי באווירה הציבורית כל יום שמאבטחיה יצאו למשימות האבטחה בשטח. ככל שעוצמת האירועים עלתה, ככל שמפגינים העזו לבצע פעולות קיצוניות, קברניטי היחידה והשירות תגברו את האבטחה סביב ראש הממשלה והשרים אבל לא החליטו לשנות את שיטת האבטחה.

שבועיים לפני האירוע בכיכר, במהלך ביקור ראש הממשלה בוינגייט, התפרץ לעברו איש ימין והגיע עד למרחק קצר ממנו ונעצר בקו המאבטחים שהלכו מסביב לרבין.

בהמשך לאירועים החריגים שנראו באותה תקופה, גם האירוע הזה נחשב לחריג מאוד אבל עדיין לא הביא את היחידה לשינוי שיטת האבטחה.

שבוע לאחר מכן קיבלה היחידה לאבטחת אישים והמשטרה הודעה על קיום הפגנת התמיכה בראש הממשלה ובתהליך השלום במוצאי שבת ה – 4 לנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל.

שני הגופים החלו לתכנן את סדרי האבטחה באירוע שנחשב לגדול בכל קנה מידה שהיה ידוע עד אז. המבצע נחשב לגדול ומורכב. הוחלט שהקהל באירוע יעמוד ברחבה מול מרפסת בניין העירייה, ראש הממשלה השרים והאח"מים יעמדו על המרפסת שתוגדר כאזור סגור למוזמנים בלבד והחניון הצפוני (בין בניין העירייה למרכז גן העיר) ישמש כנקודת הגעת ועזיבת האישים.

עצרת התמיכה החלה כמתוכנן במוצ"ש ה – 4 לנובמבר 1995 כאשר עשרות אלפי אנשים הגיעו כדי לתמוך בראש הממשלה  ובתהליך השלום.

יגאל עמיר החליט שוב לנסות להתנקש בראש הממשלה והפעם בהפגנת התמיכה בתל אביב. השעה שעת ערב, יגאל עמיר הלך כרגיל לתפילת ערבית בבית הכנסת בהרצליה שבסיומה חזר לבית הוריו כדי להתארגן ליציאה.

יגאל עמיר התלבש במכנסי ג'ינס וחולצת טריקו כדי להיראות כשמאלני ולהתאים עצמו למשתתפי ההפגנה.

הוא טען את מחסנית האקדח בכדורים, ווידא שהיא תקינה, והכניסה לאקדח הברטה שהיה ברשותו. את האקדח שם בצד ימין ומעליו הוציא את חולצת הטריקו כך שלא ניתן לראותו בבירור.

יגאל עמיר בחר להגיע לתל אביב באוטובוס על מנת לא להסתבך עם רכב פרטי, ואכן לאחר שסיים להתארגן עלה לאוטובוס ויצא לדרכו לתל אביב. יש לציין שבמהלך הנסיעה באוטובוס השאיר את הכיפה על ראשו.

יגאל עמיר ירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול, בתחנה שממוקמת צפונית לכיכר מלכי ישראל, ורגע שלפני שהחל ללכת דאג להוריד את הכיפה מראשו על מנת להעלים כל סימן להיותו ימני שלא שייך להפגנת השמאל אליה ייכנס עוד כמה רגעים.

בנקודה זו ברצוני לציין שתכניתו היחידה של יגאל עמיר בשלב זה היתה לרצוח את ראש הממשלה בעזרת אקדחו האישי. בשלב זה הוא עדיין לא ידע איך יעשה זאת, מאיפה ומתי.

יגאל עמיר החל ללכת על אבן גבירול לכיוון דרום, פנה ימינה לרחוב הדסה, פנה שמאלה לרחוב מלכי ישראל וכשהגיע לכניסה המערבית לחניון הצפוני נעצר. הוא ראה שוטרים שעומדים בכניסה לחניון ובודקים רכבים שרוצים להיכנס אבל לא בודקים הולכי רגל.

יגאל עמיר המשיך ללכת דרומה על מלכי ישראל, פנה שמאלה לרחוב פרישמן, פנה שמאלה לאבן גבירול והלך לכיוון צפון עד שהגיע לכניסה המזרחית של החניון הצפוני. הוא נעמד בין כל האנשים ששהו במקום, הסתכל לכיוון החניון הצפוני וזיהה את רכבי ראש הממשלה והשרים עומדים וממתינים לסיום האירוע. יגאל הבין שבסיום האירוע ראש הממשלה יירד מהמרפסת לרכבו ויעזוב את המקום. בשלב זה החליט יגאל עמיר להישאר במקומו וברגע שיראה את ראש הממשלה, ישלוף את אקדחו ויירה לעברו על מנת לפגוע.

בזמן ההמתנה, זיהה חבר מהאוניברסיטה שמכיר אותו ואת דעותיו ויודע שאינו שייך להפגנת השמאל. יגאל לא רצה שהחבר יזהה אותו ולכן החליט לשנות את תכניתו. הוא ירד במהירות על אבן גבירול, פנה ימינה מתחת למרפסת העירייה, פנה ימינה על מלכי ישראל עד שהגיע שוב לכניסה המערבית של החניון הצפוני. יגאל עמיר זכר שהשוטרים בכניסה לא בודקים הולכי רגל ולכן נכנס לחניון ללא בדיקה וללא הפרעה. תמונת החניון הצפוני:

הוא זיהה רכבים שמחנים בצמוד לקירות התוחמים את החניון ושקל להתקדם קדימה תוך כדי הסתתרות ודילוג מרכב לרכב.

בסופו של דבר החליט ללכת באמצע החניון מפני שחשב שאם הסתתר מישהו יכול לזהות אותו כאדם חריג.

יגאל עמיר הלך כאחד האדם באמצע החניון והגיע עד לאזור המדרגות היורדות מהמרפסת. הוא זיהה את רכב ראש הממשלה והשרים. הוא זיהה מאבטחי אישים, שוטרים כחולים, שוטרי מג"ב ואנשים שונים. הביט מסביב וראה מאחוריו רכב הסעות. זה הרגע שיגאל עמיר החליט להפוך את עצמו לנהג כדי שכל מי שהסתכל עליו יחשוב שהוא שייך לרכב ההסעות. הוא הלך לאחור ונשען על חלקו האחורי של הרכב. מלפנים זיהה אדנית עגולה מאבן.

בחקירתו אמר יגאל עמיר שאם מישהו היה פונה אליו בשלב הזה הוא היה נסוג לאחור וחוזר לביתו.

הוא התקדם קדימה והתיישב על האדנית תוך שהוא נמצא במרחק קצר מאוד מהמאבטח שהיה אחראי על הגזרה ומהשוטרים ששהו במקום. הוא ראה בבירור את מסלול הירידה של ראש הממשלה מהמרפסת לרכב.

הזמר אביב גפן הגיע על מנת לעלות למרפסת ולשיר את השיר לבכות לך חבר, נערות החלו לצעוק מהתרגשות, יגאל עמיר ניצל את ההמולה כדי ליצור קשר עם שוטר שעמד לידו והחל לדבר איתו בקצרה על הזמר. הוא העז לעשות זאת כדי להמשיך ולשכנע את הסביבה שהוא נהג רכב ההסעות. השוטר לא חשד בכלום ודיבר עם יגאל עמיר.

זמן קצר לאחר מכן זיהה יגאל עמיר ששרים מתחילים לרדת מהמרפסת – אורה נמיר, שטרית ויוסי שריד, והבין שהאירוע עומד להסתיים. זה הזמן מבחינתו לשחרר את נצרת האקדח. הוא מחליט לא לעשות את הפעולה הקטנה הזו ליד האדנית ולכן הולך שני צעדים לאחור, לכיוון רכב ההסעות, ושם משחרר את הנצרה והופך את האקדח למוכן לירי מידי.

לאחר מכן הוא חוזר להתיישב על האדנית. פתאום מתיישבים לידו שני אנשי תקשורת. יגאל עמיר מחליט שאינו מעוניין לפתח איתם שיחה על מנת לא לעורר את חשדם ולכן שוב קם והולך לכיוון רכב ההסעות. שהוא מזהה שהשניים עוזבים הוא חוזר לשבת על האדנית. מזכיר לכם שכל התנועות שלו מתבצעות במרחקים של 2 מטר. בשלב מסוים פונה אל יגאל עמיר שוטר ושואל אותו אם אדם אחר שנמצא לידו הוא גם נהג. יגאל עמיר עונה שכנראה מדובר בנהג מחברה אחרת. השוטר ממשיך בעבודתו. יגאל עמיר מבין עכשיו בבירור שחושבים אותו לנהג הסעות בדיוק כפי שרצה שיהיה.

הוא ממשיך לשבת. המאבטחים והשוטרים החליטו שיש יותר מידי אנשים בציר הליכת האישים ולכן ביקשו מכל האנשים שאינם שייכים לאירוע לעזוב את האזור וללכת לעמוד על המדרכה של רחוב אבן גבירול. יגאל עמיר שמע היטב את הנחיית המאבטחים והשוטרים והחליט שהוא נשאר במקומו. הוא ממשיך לשבת על האדנית.

בשלב זה אחד מבעלי התפקידים באירוע, לא איש ביטחון, מזהה את יגאל עמיר ומחליט שאינו שייך ולכן מבקש מאחד השוטרים שייגש אליו ויוציא אותו מהרחבה כמו כל שאר הקהל. השוטר אכן נע לכיוונו של יגאל עמיר אבל בפועל מתבלבל ופונה לאדם אחר. לאחר מכן חוזר השוטר לעברו של בעל התפקיד. הנ"ל מזהה שהשוטר התבלבל ושולח אותו שוב להוציא את יגאל עמיר מהמקום. הפעם השוטר אכן מגיע ליגאל עמיר אבל מכיוון שחשב שהוא נהג רכב ההסעות, ביקש ממנו לקום מהאדנית וללכת לעמוד ליד הרכב. השוטר המשיך בעבודתו. יגאל עמיר המתין שתי דקות שבסופן חזר לעמוד ליד האדנית.

הוא שומע ומזהה ששר החוץ שמעון פרס יורד במדרגות. הוא נמצא במרחק קצר ממנו וחושב שאם היה רוצה היה יכול לירות בו. יגאל עמיר לא משנה את תכניתו!!! הוא מספיק בטוח שהערב יצליח לבצע את המשימה!!! לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

שמעון פרס מסיים לדבר עם הקהל ועוזב לכיוון רכבו. שוטרי יס"מ, שבשלב הזה עמדו ליד יגאל עמיר, עזבו בפתאומיות כדי ללוות את פרס החוצה מהחניון ומהאירוע.

יגאל עמיר ממשיך לעמוד ליד האדנית, אקדחו מוכן לירי בצד ימין מתחת לחולצה. הוא מסתכל ימינה ומזהה את יצחק רבין, מוקף במאבטחים, יורד במדרגות לעבר רכבו שמחנה משמאלו של עמיר. הוא מלווה את תנועת ראש הממשלה והמאבטחים ממקומו. הקבוצה מצמצמת טווח למקום עמידתו של יגאל עמיר. שני המאבטחים הקדמיים עוברים אותו. מיד לאחר מכן ראש הממשלה והמאבטח הצמוד עוברים אותו. הוא נותן למאבטח שהולך מאחור ומימין לראש הממשלה (בצד הנגדי למיקומו של עמיר) לעבור אותו במקצת וברגע זה מתחיל בתנועה קדימה תוך שליחת יד ימין לשליפת האקדח, נכנס בין עיתונאי למאבטח האחורי, מזהה את גבו של ראש הממשלה, מיישר את היד עם האקדח ויורה שלושה כדורים ממרחק של כ – 30 ס"מ. יגאל עמיר זיהה בוודאות שהוא פוגע בגבו של ראש הממשלה.

ראש הממשלה מרגיש שנפגע ומסתובב לאחור ולשמאל כדי לנסות ולראות מי ירה בו:

המאבטח שהלך מאחור קפץ לעברו של יגאל עמיר ומצליח להפילו ארצה. יגאל עמיר הפיל את אקדחו לרצפה. במקביל קפצו על עמיר מספר שוטרי יס"מ.

המאבטחים הצמודים לראש הממשלה חילצו אותו לרכב שמיד החל בנסיעה לבית החולים איכילוב.

חלק מפעולותיו של יגאל עמיר צולמו על ידי אזרח. כך זה נראה (הרעש ברקע הוא תוצאה של צילום חובבני):

לאחר שהרופאים קבעו שלא ניתן להציל את יצחק רבין היה ברור יריב אחד בשם יגאל עמיר הצליח להתגבר על כל מעגלי האבטחה באירוע ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.

אנחנו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, נכשלנו פעמיים – לא הצלחנו למנוע ולסכל פגיע בראש הממשלה ולא נטרלנו את היריב בירי כפי שנדרש מאיתנו במצבי לחימה.

לא מדובר בקונספרציה, כן מדובר בכישלון. כישלון שנוצר בעקבות אוסף של עובדות שקרו בתקופה שלפני ותוך כדי האירוע עד לנקודה הקריטית בה יגאל עמיר ביצע את הירי.

מדובר בכישלון של הצד המגן שלא עלה בידו לזהות מבעוד מועד אדם שלא שייך למקום ולא צלח בתגובת הנגד ברגע שזה החליט לפעול.

היריב במקרה הזה, יגאל עמיר, היה מספיק חכם, מאמין, יוזם, נחוש וקר רוח כדי להבין שבאותו ערב התקיימו כל התנאים שמאפשרים לו לבצע את זממו.

מחיר הכישלון באבטחה הוא גבוהה וחד משמעי!!! זה אכזרי וזה כואב!!! דווקא בגלל זה אבטחה צריך להמשיך ולקיים!!!

מאבטחים מונחי משטרת ישראל יפקידו את הנשק במקום העבודה

השר לביטחון פנים קיבל החלטה חשובה שכל מאבטח שעובד בגוף שהינו מונחה משטרת ישראל יפקיד את נשקו במקום העבודה ויקבל אותו חזרה בתחילת משמרת כך שהאקדח יהיה ברשות המאבטח רק בשעות העבודה ולא מעבר לכך.

זה לא אומר שמעכשיו יגמרו מקרי הרצח כי מי שמחליט לרצוח אדם אחר יכול לעשות זאת עם כל אמצעי קטלני אחר, זה כן אומר שאותם רוצחים פוטנציאליים לא יוכלו להשתמש בנשק חוקי שקיבלו במסגרת תפקידם למימוש מזימתם.

הנה הידיעה כפי שהופיעה שתקשורת:

השר הנחה: מאבטחים ישאירו את הנשק בעבודה

 
 

שבוע אחרי רציחתה של אישה על-ידי בעלה המאבטח, ערכו במשרד לביטחון פנים דיון חירום עקב ריבוי מעשי הרצח שבהם משתמשים מאבטחים בנשקם. השר אהרונוביץ' הנחה: לוודא שמאבטחים משאירים את הנשק בבית העסק

השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', הורה לגורמי המקצוע במשרדו לוודא כי החל מהחודש הקרוב, בבבתי עסק טעוני רישוי המחויבים באבטחה חמושה כמו בתי מלון, בנקים או קניונים, יישארו כלי הנשק של המאבטחים בתום משמרתם בבתי העסק. בתום דיון דחוף בהשתתפות גורמי המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים וקצינים בכירים במשטרת ישראל, הנחה אהרונוביץ למצוא בשיתוף עם השלטון המקומי פתרון לאחסון כלי הנשק של מאבטחים במוסדות החינוך עד לתחילת שנת הלימודים הבאה.

 

ההנחיות החדשות באות על רקע הדאגה שהובעה לאחרונה בשל ריבוי מקרי הרצח שבהם נעשה שימוש ב"נשק אבטחה". הדאגה הזו התעוררה שוב בשבוע שעבר, כשבעל רצח ליד פתח-תקווה את אשתו באמצעות נשק ששימש אותו בעבודתו כמאבטח. לפי דו"ח של פרויקט "האקדח על שולחן המטבח", לפחות 30 בני אדם נרצחו בעשור האחרון באמצעות נשק מאבטחים. נכון להיום, כלי הנשק לא נאספים מהמאבטחים בתום משמרותיהם, אף שהחוק הקיים קובע שרישיון נשק שניתן למאבטח במסגרת עבודתו יוגבל לאזור העסקתו בלבד.

 

בדיון היום הונחו גורמי הייעוץ המשפטי לקדם מיד סיום של חקיקה להעברת האחריות על רישוי ופיקוח על חברות האבטחה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון פנים, כפי שסוכם בעבר. 

 

לדברי גורם בכיר במשרד לביטחון פנים, הכוונה היא לקדם בסופו של דבר חקיקה שתחייב את בתי העסק עצמם להתקין כספות שבהן יאוחסנו כלי הנשק. רעיון נוסף שנבחן הוא איסוף של כלי הנשק על-ידי חברות האבטחה ובחינה מחדש של המקומות שבהם נדרשת הימצאות כלי נשק.

"בינתיים ההנחיה החדשה תחול על כל המקומות המאובטחים שבהם ניתן לאפסן את כלי הנשק מבחינה בטיחותית", הסביר אותו גורם. "אם זה לא אפשרי, נורה לחברות האבטחה לאסוף את הנשק בעצמן. הכוונה היא לתאם את המהלך עם חברות האבטחה".

 

השר אהרונוביץ' אמר היום: "ביצוע ההנחיות והפיקוח הינו צורך לאומי, שמטרתו לצמצם החזקת כלי נשק שלא לצורך ובעיקר למנוע פגיעה בדחפים מפשע באמצעות כלי ירייה. חובה על כלל העוסקים במלאכה זו לשנס מותניים ולעשות ככל הניתן על מנת שהנושא ייאכף, יטופל ויקבל את תשומת הלב הנדרשת".

בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח" בירכו על הנחיית השר לבטחון פנים. "מקרי הרצח החוזרים ונשנים בנשק אבטחה ותשומת הלב הציבורית הגוברת לנושא הביאו את השר לנקוט צעד המתבקש כל כך ולמלא את תפקידו לשמור על ביטחון כל תושבות ותושבי ישראל. ההנחיה להפקיד את כלי הנשק במקום העבודה היא הצעד הנכון, שכעת יש ליישמו בפועל, ונתמוך בכל צעד שיביא ליישום ההנחיה. אנו מקוות שהתקנות הנדרשות יקבעו במהרה ושבעקבותיהן יימשך פיקוח פעיל על יישומן, כך ששרשרת הקרבנות המיותרים תבוא אל סופה", אמרו בקואליציה.

אני מברך על ההחלטה אבל רואה לנכון להאיר את תשומת לבם של כל הגורמים המעורבים במימוש ההנחיה לכמה עקרונות חשובים:

במקביל למימוש ההנחיה על גורמי משטרת ישראל לקבוע כיצד עליהם לפקח על ביצועה בשטח. לא מדובר כאן בנושא של שגר  ושכח. כדי שההנחיה תתבצע כמו שהתכוון המשורר יש לבקר את כל בתי העסק הרלוונטיים ולהגיב בקשיחות למי שלא יישם את ההנחיה ככתובה וכלשונה.

במשטרת ישראל קיימות הנחיות ברורות להפקדת נשקים בבתי עסק פרטיים – על המשטרה להעביר שוב את ההנחיה לכל המנהלים והקב"טים ולוודא הבנתה.

לפני תחילת הפקדת הנשקים על נציגי משטרת ישראל לעבור בכל בתי העסק הרלוונטיים ולבדוק שכל התנאים למימושה מתקיימים ועומדים בתו התקן המשטרתי.

הבעיה העיקרית נמצאת בחברות האבטחה, שברור שלא יקבלו את ההנחיה בברכה, כי מבחינתן מדובר בכאב ראש גדול ובהוצאות כספיות שלא נלקחו בחשבון. הרי כיום המאבטח יוצא מביתו עם הנשק והולך ישירות למקום העבודה ובסיום המשמרת חוזר לביתו מבלי לעבור דרך חברת האבטחה שמעסיקה אותו. המשמעות של ההנחיה החדשה שאותו מאבטח יצטרך להגיע תחילה למשרדי חברת האבטחה, להתחמש בנשק, להמשיך למקום העבודה, בסיום משמרת שוב לחזור למשרדי חברת האבטחה כדי להפקיד את הנשק ורק לאחר מכן ימשיך לביתו ללא הנשק.

או שחברות האבטחה יבחרו באפשרות להביא את הנשק עד למאבטח – המשמעות באפשרות זו שרכב עם נשקים ינוע בדרכים ויעצור בנקודות שונות לאורך כל שעות היום.

שתי האפשרויות הן פתרון רע שיש בו פתח לתקלות גדולות יותר ממקרי הרצח המזעזעים של התקופה האחרונה. לכן על משטרת ישראל לחפש פתרון יצירתי שייתן מענה לחברות האבטחה ויתאים לתקופת הביניים עד שכל בתי העסק יתארגנו ליכולת הפקדת נשקים בשטחם.

כדי להימנע ממצב שבו החלטה פותרת בעיה אחת אבל יוצרת אחרת על משטרת ישראל להכין תכנית מקצועית ויסודית שתגדיר תהליך ברור שניתן ליישום על ידי מנהלים, קב"טים ומאבטחים.

חבל שההחלטה החשובה הגיע אחרי עשור שבו השתמשו מאבטחים בנשק העבודה לצורך רציחת אדם אחר אבל כנראה שאף פעם לא מאוחר ולכן ההחלטה מבורכת בתקווה שתעצור את גל האירועים.

אבטחת ראשי ערים – ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו

ראש עיריית עכו מר שמעון לנקרי התאושש מניסיון ההתנקשות שעבר לפני כשבועיים והחליט לספר על התקופה שלפני האירוע ועל האירוע עצמו.

שוב באופן לא מפתיע, גם באירוע הזה, ניתן לקבוע חד משמעית שתופעת ההתעלמות מסימנים מחשידים מוקדמים וסדרי עדיפויות לא נכונים מסייעים ליריב לבצע את זממו ללא הפרעה.

הנה ציטוט של חלק מדבריו של ראש העיר כפי שסיפר לכתב מאור בוכניק:

ראש העיר עכו, ששוחרר מביה"ח, תיאר בפרוטרוט את ניסיון ההתנקשות: "עקבו אחריי חודשים. באותו לילה עמדו חמושים עם חצי כובע גרב בצד הדרך, והרמזור היה אדום. כל זה נראה לי לא הגיוני. תוך שתי שניות מהרגע שעצרתי, קרה כל הסיפור"

"יש גורמי פשיעה שיש להם עניין לשלוט במשאבים, אני מניח שגרמנו להם נזקים כספיים. לכן אין לי ספק שמי עשה את זה רצה לשלוט בהם" 

"בחודשים האחרונים הרגשתי שעוקבים אחריי בכל פעם שיצאתי מהבית או שירדתי מהאוטו".

את היום עצמו תיאר בפרוטרוט: "יצאתי בשעה 00:45 מביתה של משפחה שאנחנו מכירים המון שנים. אחרי קילומטר של נסיעה מהבית שלהם, 20 מטר לפני צומת ירכא, זיהיתי שני אנשים שעומדים חמושים בצד הדרך עם חצי כובע גרב על הפנים, וכבר אז הבנתי שמשהו חשוד כאן. נדרכתי כולי". הוא רמז כי הם חיבלו בפעולת הרמזור: "לא נראה לי הגיוני ששני אנשים יעמדו במקום כזה ובשעה כזו, ובוודאי לא נראה לי הגיוני שהרמזור אדום באותה שעה. עצרתי אוטומטית ברמזור, ושתי שניות מרגע העצירה קרה כל הסיפור".

לנקרי המשיך ותיאר את רגעי הבעתה בצומת, אז כמעט ואיבד את חייו: "מתנקש אחד הגיע אליי מצד ימין של החלון ומתנקש שני הגיע מצד שמאל של החלון. הוא חצה את מעבר החציה והגיע אל החלון שלי וברגע שהוא עשה את התנועה של שליפת האקדח כבר נסעתי מהצומת בדהרה. בצד העין ראיתי את לוע האקדח. הכדור נכנס לי לחזה ויצא מתחת לבית השחי, באלכסון. הוא לא פגע באף כלי דם, אבל עשה נזק – קרע את הריאה ושבר צלעות. הנסיעה שלי הייתה מטורפת".

מעולם לא הלכתי עם מאבטחים, תמיד ראיתי את עדיפות כספי הציבור, אפילו לפני החיים שלי. לפני כחודש הגשתי תלונה על כך שעוקבים אחריי בכמה מקומות שונים, גם בתל אביב וגם בעכו. לא היה לי שמץ של מושג לגבי פשר העניין, חשבתי שרוצים לצלם רכילות לפני הבחירות".

אז מה היה לנו באירוע הזה? האם היה אפשר לנסות למנוע אותו? בהחלט כן!!!

המניעים למעשה היו ידועים לראש העיר וכך גם הגורמים העוינים שכנראה ביצעו אותו. חודשים לפני האירוע ראש העיר זיהה בוודאות סימנים מחשידים שמעידים על כך שעוקבים אחריו ומצלמים אותו. ראש העיר עשה נכון שהעביר את הידיעה על כך לגורמים במשטרת ישראל אבל לא היה צריך להסתפק בכך.

הטעויות שנעשו באירוע – ראש העיר נוסע מזה זמן רב ללא נהג. נהג זה עוד אדם שיכול לזהות, שיכול להגיב בזמן אירוע, גם אם אינו מאבטח.

ראש העיר החליט להיצמד לאופציה המקלה וחשב שמדובר בפעולות של מתחריו בבחירות ולא על ניסיון פגיעה בו.

בתחילת האירוע, כאשר ראש העיר זיהה שמשהו לא בסדר, תגובתו לא היתה מספיק מדויקת וחדה.

האם יש פתרונות שמאפשרים לעשות את הכל אחרת:

  1. יש להתייחס ברצינות לסימנים מחשידים מוקדמים וללכת לחומרה – בפועל המשטרה היתה צריכה להיצמד לראש העיר ולזהות את העוקבים אחריו, לעצור אותם, לתחקר אותם ולהגיע למקור מבעוד מועד.
  2. ראש העיר לא היה צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור ולכן היה עליו למנות לעצמו נהג מחליף ולהוסיף לתקופה המדוברת מאבטח צמוד גם מכספי העירייה.
  3. ראשי ערים יכולים לשלוח את הנהגים לקורס "נהג – מאבטח" שבו יקבלו כלים בסיסיים באבטחת אישים.
  4. ראשי ערים שבעירם קיימת יחידה לסדר וביטחון יכולים להכשיר צוות מתוך היחידה שיידע לבצע אבטחת אישים. צוות זה יפעל באופן קבוע או ספורדי באבטחת ראש העיר.

על בסיס הנתונים המקדימים ברור שזה היה רק עניין של זמן עד שגורמים עוינים ינסו להתנקש במר שמעון לנקרי – הכתובת היתה על הקיר. שוב נבחרה הדרך הלא נכונה שאפשרה ליריב לפעול ללא הפרעה וכמעט להצליח לשלוח ראש עיר בישראל חזרה לבורא עולם. העובדה שראש העיר נשאר בחיים אינה בזכות פעולה של גורמי הביטחון אלה בזכות מזל ונס משמיים.

מה יעשה עכשיו ראש העיר? האם עכשיו ישכיל להציב על עצמו אבטחה? או ימשיך להשאיר את חייו בידי המזל והגורל. ישנם עוד ראשי ערים מאוימים בישראל!!! ראש עיר חכם יהיה זה שיידע לבצע חלק מהפתרונות שציינתי לפני. ראש עיר חכם צריך לדעת שגורמים עבריינים אינם פועלים כמו מתנקש פוליטי, גורמים עבריינים אינם חוששים להתנקש בכל מי שהם חושבים שמפריע להם בהשגת המטרות וגורמים עבריינים ינסו שוב עד שיצליחו.

להיות שבוי של השיטה ולהתעוור מההילה – המרמרה כדוגמא

לאורך השנים, מנהלים בגופים פרטיים וציבוריים ומפקדים בגופים ביטחוניים לומדים גישות ניהול שונות. גישות ניהול הקיימות בעולם המקצועי ומסייעות לפעול נכון כדי להגיע להישגים עם מינימום טעויות וכישלונות.

לא נסקור את גישות הניהול וכן נדגיש שכולן מגדירות תהליכי עבודה מסודרים המתאימים לאמרה הידועה: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בכל הגישות קיימים שלבים בסיסיים וקבועים, בתהליך העבודה הנכון, שנחשבים לעוגן חזק ויציב. השלבים הקבועים הם:

 
  1. יש להכיר את כל הנתונים הקשורים לאירוע.
  2. יש להעריך מהן הדפ"אות (דרך פעולה אפשרית) שמולן מתמודדים או במילים אחרות, יש להעריך מה הבעיה שניצבת לפנינו.
  3. יש ללמוד מול מי מתמודדים – מי הם האנשים שביכולתם להוציא את הדפ"אות לפועל ומה יכולים להיות המניעים שלהם.
  4. יש להעריך מהן ההשלכות ו/או הנזק שיכולים להיווצר ממימוש הדפ"אות מולנו.
  5. עכשיו יש להגדיר את כל האפשרויות למתן מענה למניעה ו/או סיכול הדפ"אות – מתוך כלל האפשרויות יש לבחור את המענה הטוב ביותר שבסבירות גבוהה ישיג את התוצאה הטובה ביותר.
  6. התוצאה הטובה ביותר תהיה זו שתתאים להמלצה "להיות חכם ולא צודק".

כדי להסביר למה מתכוון המשורר ברצוני לנתח שני אירועים קיצוניים, משני תחומים שונים, שקרו בישראל בתקופות שונות. האירוע הראשון – אניית המרמרה והאירוע השני – רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

הטיפול באירוע אניית המרמרה נמצא באחריותו של צה"ל. אין ספק שבצה"ל נמצאים מפקדים מוכשרים ובעלי ניסיון, ולמרות זאת הטיפול באירוע כשל כבר בשלבי התכנון הראשונים.

ברצוני להדגיש שהניתוח הינו על דעתי בלבד ואינו שופט את החיילים שיצאו למשימה וביצעו אותה על הצד הטוב ביותר מבחינתם. דרך האירוע אני רוצה להראות את הבעיה הקיימת בגופים גדולים כמו צה"ל.

מה היו הנתונים הידועים? דובר על פעילים זרים שרוצים לבצע פעולה קיצונית כנגד הסגר הימי שישראל מטילה על הרשות הפלסטינית. ידוע שהפעילים מתכוונים לשוט עם אנייה בשם המרמרה מחופי עזה לחופי ישראל תוך מעבר בשטח הטריטוריאלי של ישראל ובניגוד להסכמתה. אני מעריך שישראל לא ידעה בדיוק מי עלה לאנייה לפני תחילת השייט ואלו אמצעים היה עליה כולל אמצעי לחימה.

נמשיך לבעיה – הבעיה שאנייה שעליה אנשים זרים המעוניינים לבצע פרובוקציה על ידי שייט לתוך שטח ישראל דרך הים ובניגוד לדעתה. בנוסף יש להעריך מה אנשים אלה יכולים לעשות? בואו נראה:

 
  1. לשוט לשטח ישראל עד לנקודה מסוימת, לקבל את הפרסום לכך שהצליחו בפעולתם ולחזור לעזה.
  2. לשוט לשטח ישראל ולנסות להגיע לאחד החופים עד כמה קרוב שאפשר.
  3. לשוט לשטח ישראל ולהתחיל לירות לעבר החוף עם כלי נשק שונים – יש לזכור שלא מדובר באניית מלחמה עם תותחים.
  4. לשוט לעבר ישראל ולהצליח לגרום לצה"ל לעשות שטויות שיעמידו אותו בצד המפסיד.

מי הם האנשים על האנייה? על פי הפרסומים מדובר בפעילים שבסך הכל רוצים לעשות שרירים. אין לדעת האם זה נכון מכיוון שבשלב העלייה לאנייה אין שליטה על העולים עליה. מכאן שהערכה הקיצונית והמחמירה שיתכן שיהיו על האנייה גם סוג של מחבלים.

מה המטרה של צה"ל בכל הסיפור הזה? כנראה שהמטרה היא למנוע מהאנייה להיכנס למים הטריטוריאליים של ישראל עם אפס נפגעים מצד חיילי צה"ל ועדיף שגם בקרב הפעילים שעל האנייה.

אז איך צה"ל יכול להתמודד עם אירוע שכזה?

 
  1. לנסות לשכנע את הפעילים לא לצאת לדרך כלל בדרכים דיפלומטיות.
  2. להציב ספינות מלחמה בנקודה אסטרטגית וסביב אניית המרמרה כדי למנוע ממנה את היכולת להתקדם.
  3. לגרום לאנייה תקלה שתמנע ממנה לשוט – לצה"ל יש את היכולת לעשות זאת.
  4. להשתלט על האנייה בעזרת יחידה מיוחדת שברור שכוחה עולה על כוחם של הפעילים.

עכשיו כל מה שנשאר זה להחליט מה יכול לקרות בכל מענה של צה"ל ומה תהיינה המשמעויות במידה והביצוע לא יהיה בדיוק על פי התכנית.

במידה ואתם זוכרים את ההמלצה החמה "להיות חכם ולא צודק" באיזה מענה הייתם אתם בוחרים כדי להתמודד עם אנייה שעליה מספר וסוג אנשים לא ידוע.

מפקדי צה"ל בחרו במענה הרביעי – להשתלט על האנייה עם יחידה מיוחדת וחזקה. אני לא הייתי בוחר במענה הזה אבל לצורך הניתוח אני זורם עם ההחלטה.

מה שקרה בפועל הוא שהיחידה הגיע עם מסוק שריחף מעל האנייה. שוב אני מעריך שבשלב זה ניתן היה לראות מהמסוק האם ישנם פעילים על סיפון האנייה. חיילי היחידה המיוחדת החלו לרדת אחד אחד לסיפון האנייה בעזרת השתלשלות על חבל אחד. 

המשמעות בדרך זו שכאשר חייל אחד יורד בחבל השאר ממתינים על המסוק. בפועל כאשר החייל הראשון ירד, עוד לפני שרגליו הגיעו לקרקע, החלו חלק מהפעילים לתקוף אותו באמצעי תקיפה קרים.

זה נראה ונשמע כך:

https://www.youtube.com/watch?v=l45yxgpxgM4יש ללחוץ על כפתור 

האם למישהו יש ספק שמפקדי צה"ל בחרו במענה הכי פחות טוב, הכי פחות יעיל וכזה שהעמיד את חיילי צה"ל בסכנה אמיתית. מפקדי צה"ל בחרו במענה המתבסס על החלטות שגויות ומצדיק את כותרת מאמר זה, ולמה?

ההחלטה לשלוח את היחידה המיוחדת להשתלטות בדרך הזו היא כמו לשים מכשול בפני עיוור.

ההחלטה הציבה את החיילים בעמדה נחותה אל מול כל אדם שעומד סטטי על הסיפון. החייל מוגבל מאוד ביכולת התגובה בשלב שבו הוא משתלשל בחבל.

ההחלטה התעלמה לחלוטין מהאפשרויות שנלקחו בחשבון שייתכן שיקרו על ידי האנשים על האנייה.

אם כבר הוחלט להשתלט על האנייה למה בדרך הזו? ממתי יורדים לסיפון אנייה רק מדרך אחת ועוד בידיעה שאתה יורד ישר לידיים של האנשים שלמטה. רד לאנייה ממספר נקודות כדי להקשות על האנשים שבה. בצע סוג של הטעייה כדי לאפשר לחיילים להגיע לסיפון בשקט.

לא הייתי בדיוני קבלת ההחלטות בשלב ההכנות לטיפול באירוע אבל לפי המענה שנבחר נראה שמפקדי צה"ל זלזלו ביריב, ראו לנגד עיניהם את התמונה הנהדרת שבה יחידה מיוחדת יורדת לאנייה בעזרת חבל, ראו לנגד עיניהם רק את התרחישים הקלים תוך התעלמות מהקשים, היו בטוחים שכוחו של צה"ל מפחיד עד כדי שיתוק וצילמו את הכל כדי שיהיה ניתן להתפאר בהצלחה המסחררת. קשה לי לחשוב לרגע שהמפקדים ראו לנגד עיניהם כישלון ועדיין שלחו את החיילים בדרך זו וגם צילמו את זה.

לסיכום האירוע – החלטות לא נכונות שהתבססו על שיטה שלא מתאימה כטיפול באירוע הנוכחי ועיוורון שנוצר מההילה סביב צה"ל גרמו לכישלון צורם שנגמר בנס משמיים ללא אבדות לחיילנו היקרים.

לגבי ההתנצלות – אני בדעה, שאם עשית טעות כדאי שתתנצל, ויפה שעה אחת קודם. 

 

אבטחת ראשי ערים

לפני כשבועיים העברתי מייל מקצועי למספר גדול של ראשי ערים בנושא אבטחת ראשי ערים ואיך ניתן לעשות זאת בתקציב הקיים וביעילות.

אבטחת אישים לראשי ערים מאוימים

אחת המסקנות המרכזיות שעלתה בחקירת רצח יצחק רבין ז"ל ציינה שעל בסיס האירועים החריגים שקדמו לרצח ניתן היה "להקדים תרופה למכה" ולמנוע אותו.

כידוע, חלק מראשי הערים בארץ מאוימים על ידי גורמים עוינים. אותם גורמים אינם חוששים לבצע פעולות תקיפה ממשיות כנגד ראש עיר – זריקת רימון, זריקת בקת"ב, ירי, מטעני חבלה ועוד.

מיקי וינברג, יוצא היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, בעל ניסיון מבצעי של למעלה מ – 20 שנה, מתאים "חליפת" אבטחה לראשי ערים, גם לאלה שלא מעוניינים להראות כאישים מאובטחים. האבטחה יכולה להתבצע על ידי מאבטחים מקצועיים ומיומנים או על ידי מאבטחי היחידה לסדר וביטחון העירונית שיעברו הכשרה מקצועית בתחום אבטחת אישים.

ראש עיר יקר, אל תתעלם מנורות האזהרה, אל תחכה שיקרה לך משהו כי אז יכול להיות מאוחר מידי!!! זכור שעדיף להיות זהיר מלא להיות בכלל.

באופן מפתיע ביום שישי ה 22 למרץ נורה ראש עיריית עכו על ידי מתנקש כאשר יצא מפגישת חברים:

ראש העיר עכו, שמעון לנקרי, נורה הלילה (שישי) במכוניתו בכביש 70 סמוך לצומת ג'וליס-ירכא שבגליל המערבי. כתוצאה מהירי הוא נפגע בחזה, ופונה לבית החולים בנהריה. מצבו בינוני ויציב, ולא נשקפת סכנה לחייו. מחקירה ראשונית עולה כי סמוך לשעה 1:30 אדם רעול פנים נעמד מול מכוניתו של לנקרי שעצרה ברמזור, וירה לעברו כדור אחד שחדר את השמשה הקדמית של המכונית ופגע בלנקרי בחזה.

נכון להיום מצבו של ראש העיר משתפר ועל פי הרופאים המטפלים בו ניתן להגדיר שהוא ניצל בנס.

היום פורסמה התקשורת הכתבה הבאה:

מדוע לא מאבטחים ראשי ערים? ויכוח ללא מענה

ועדה בראשות שר הפנים לשעבר קבעה כי יש להעביר 35 מיליון שקלים לאבטחת ראשי ערים. משרד האוצר הקצה רק שליש ומסביר: גם את זה הם לא מנצלים

עומרי אפרים

פורסם: 

23.03.13, 22:02

 

ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו שמעון לנקרי מעלה סימני שאלה מטרידים בסוגיית האחריות על ביטחונם של ראשי ערים. לנקרי עצמו לא היה ברשימת אישי הציבור המאוימים, כך אומרים במשטרת ישראל, אך ברשימה זו מופיעים 22 ראשי רשויות אחרים ועוד 11 בכירים ברשויות המקומיות. בבית החולים בנהריה משתפר מצבו של לנקרי והוא מוגדר יציב.

על-פי החלטת ממשלה מ-1999, המשטרה אחראית לקביעת רמת האיום של הבכירים המאוימים שאינם מאובטחים על ידי השב"כ. המשטרה גם אחראית לקבוע "סל אבטחה" לאישיות המאוימת לאחר הערכת מצב המתבצעת במשטרת המחוז שבה נקבעת רמת האיום בסולם של 6-1. "סל האבטחה" כולל חבלן הבודק "סימנים מחשידים" במכוניתו של ראש העיר, ניידות סיור וחיבור למוקד המשטרתי על ידי לחצני מצוקה שאותם מספקת המשטרה.

בחלק מהמקרים ממליצה המשטרה על הצמדת מאבטחים אישיים לאישיות המאוימת ועל הקמת מבני שמירה סמוך לביתו. על פי חוק, ראשי ערים אינם זכאים מהמדינה לתקציב אבטחה, שאמור להגיע מקופת הרשות וממשרד הפנים. מצב עניינים זה מביא לפערים קשים ברמת האבטחה של בכירים ברשויות חלשות לעומת החזקות.

ועדת השרים לענייני פנים ושלטון מקומי בראשותו של שר הפנים היוצא אלי ישי קבעה לפני שנה כי משרד הפנים יעביר תקציב של 35 מיליון שקלים למימון אבטחתם של ראשי הרשויות המאוימים. משרד האוצר הקצה 10 מיליון בלבד בהתאם לסיכום בין משרדי הממשלה. ראשי רשויות שהמשטרה קבעה כי הם מאוימים נותרים ללא מאבטחים אישיים או ללא מצלמות אבטחה. במשרד האוצר טוענים להגנתם כי הרשויות אינן מנצלות את התקציב שהועמד לרשותן.
ביום שישי הודיע מפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו כי יפעל "ללא דיחוי מול כלל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על מנת להסדיר את האחריות והמימון הנדרש לסל האבטחה והמיגון לציבור המאוימים". יו"ר ועדת הביטחון בשלטון המקומי אבי נעים אמר ל-ynet כי הזמן דוחק: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמתין. אם יירצח בישראל ראש רשות מקומית כולם ישאלו איפה היה משרד האוצר".

לשמחתי ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו נכשל אבל לצערי שוב אנחנו עדים למצב שבו קודם חוטפים ורק לאחר מכן מתעוררים בחיפוש פתרונות ובאמירת סיסמאות שלא ברור מה יהיה סופן.
שוב אנחנו לא מצליחים להקדים תרופה למכה.
לדעתי ראשי הערים לא צריכים להמתין לתקציבים מיוחדים מהאוצר כדי להציב לעצמם אבטחה. לרוב הערים יש יחידה לסדר וביטחון שניתן להכשיר את העובדים שבה לביצוע משימת אבטחת אישים המתאימה בהחלט לרמת האבטחה הנדרשת לראש עיר. בנוסף לכך עירייה יכולה להרשות לעצמה לשכור את שירותיו של מאבטח אישים מקצועי אשר עבר הכשרה בגוף ממלכתי וכיום חופשי לעבוד באופן עצמאי.
הכל עניין של סדרי עדיפויות והצבת חייו של ראש עיר בחלק העליון של הרשימה.

אבטחת בתי ספר

אבטחת בתי ספר או כשמה בישראל – מוס"ח – מוסדות חינוך. אבטחת מוסדות חינוך נחשבת למשימת אבטחה חשובה מעין כמוה מכיוון שהילדים של כולם הם אלה שנמצאים בסכנה ממשית כאשר אדם כלשהו יחליט שברצונו לבצע פיגוע דווקא בבית ספר.

התשובה לשאלה האם יש צורך לאבטח בתי ספר? הינה חד משמעית – כן!!! בהתבסס על מקרי עבר בארץ ובעיקר בחו"ל.

האירוע הבולט ביותר בארץ הוא אירוע "מעלות":

הפיגוע במעלות (קרוי גם אסון מעלות או טבח מעלות) היה אירוע טרור פלסטיני שהתרחש במעלות ב-15 במאי 1974 (כ"ג באייר תשל"ד). בתחילת האירוע נרצחו על ידי מחבלים נוסעת באוטובוס ושלושה מתושבי המקום, ובהמשכו הוא הפך לפיגוע מיקוח שבו נלכדו כבני ערובה תלמידים מצפת אשר לנו במעלות. בעקבות ניסיון חילוץ כושל נרצחו 22 מבני הערובה ונהרג חייל צה"ל. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחות צה"ל. 68 אזרחים וחיילים נפצעו.

בארצות הברית מתבצע פיגוע רצחני בבית ספר בתדירות של כמה חודשים כאשר כל אירוע מפתיע וקשה יותר מקודמו.

בישראל כאמור ישנו מערך אבטחה לבתי הספר שנמצא תחת אחריות הרשות המקומית ומונחה על ידי משטרת ישראל. 

למרות עובדה זו אני לא חושב שההורים יכולים להיות רגועים כאשר הילדים נמצאים תחת האחריות של בית הספר.

האבטחה בבתי הספר, כפי שהיא מתבצעת כיום, אינה נותנת מענה טוב כדי להצליח ולהרתיע את היריב הפוטנציאלי.

התייחסות הגורמים אינה מספיק רצינית הגם שבשנים האחרונות יש שיפור מסוים, המאבטחים עוברים הכשרה קצרה מאוד, מעטים הקב"טים שממשיכים להשקיע במאבטחים אחרי שלב ההכשרה הבסיסית, האמצעים בבתי הספר עלובים ואינם מהווים מכשול ממשי ליריב, כמעט ולא מבצעים תרגילי מוכנות למצבי חירום ולא מכשירים את צוות המורים לתפקוד בחירום.

אז איך מאבטחים נכון? איך אפשר למנוע מכל אחד להיכנס לבית הספר? איך אפשר להוריד את הילדים בבית הספר ולהמשיך לעבודה בידיעה שהם בידיים בטוחות? נתחיל בזה שאפשר בהחלט.

אני רוצה להתחיל דווקא אתכם ההורים. הורים יקרים עליכם להיות יותר מעורבים במה שקורה סביבכם ובמיוחד לכל מה שקשור לילדים שלכם כאשר הם מחוץ לבית. בבית הספר, בנוסף להתעניינותכם לגבי רמת הציונים, אתם צריכים להתעניין גם בסדרי האבטחה של בית הספר, עליכם להתערב ברמת האבטחה בבית הספר בו לומדים הילדים. ההתעניינות שלכם, ההתערבות שלכם והאכפתיות שלכם יכולים לגרום לשיפור משמעותי בהתייחסות העירייה וההנהלה לתחום האבטחה.

איך מאבטחים בית ספר נכון?

ראשית מתייחסים לאבטחה באותה רצינות כמו כל נושא אחר.

קובעים מי הגורם שיהיה אחראי על תחום האבטחה בבתי הספר בעיר.

ממנים קב"ט מוסדות חינוך שזה כל תפקידו.

מכינים תיק שטח הכולל את שטח בית הספר והסביבה הקרובה אליו.

מכינים פקודת אבטחה הכוללת את האיומים הרלונטים, המענה לאיומים ואת שיטת האבטחה בפועל.

מגדירים אפיון תפקיד למאבטח שיכול לבצע את המשימה כפי שהיא מוגדרת בפקודה.

מגייסים את המאבטחים על פי אפיון התפקיד.

מעבירים את המגויסים הכשרה מקצועית שתהפוך אותם למאבטחים לרמת הביצוע הנדרשת בבית ספר.

תוחמים את שטח בית הספר בגדר שיכולה למנוע כניסה דרכה.

מצמצמים את הכניסה לבית הספר לכניסה אחת פעילה או מכסימום שתיים כאשר פתחים נוספים משמשים לחירום בלבד.

מציבים אמצעים נלווים כגון מצלמות אבטחה, אמצעי הרתעה ועוד.

מציבים מאבטח אחד בכל כניסה פעילה.

קובעים עקרונות אבטחה כדי לצמצם את זמן פתיחת הפתחים וכדי למנוע כניסת אנשים שאינם מורשים.

נותנים למאבטח כלים לזיהוי התלמידים והמורים כדי שיוכל לאתר אדם שהינו חריג.

מבצעים למאבטח אימונים במהלך השנה כדי לשמור על רמתו המקצועית.

מבצעים למאבטח תרגילי ערנות ותרגילי רמה בשטח.

מקימים צוות נאמני ביטחון מצוות המורים של בית הספר כדי שידעו איך לתפקד במצבי חירום.

מבצעים תרגילי חירום לכלל התלמידים והמורים במהלך השנה.

מציבים בבית הספר את כל האמצעים הנדרשים להתמודדות עם מצבי חירום.

כמו שניתן להבין מדבריי, כדי לבצע אבטחה אפקטיבית יש לעבוד ברצינות וביסודיות. אי אפשר לעשות חצי אבטחה, אי אפשר להתייחס למאבטח בזלזול ולדרוש ממנו שיציל את כל העולם, אי אפשר לקוות שלא יקרה כלום רק בגלל שהשנים חולפות והכל שקט ואי אפשר להשאיר מקום למזל ולגורל כי מדובר בילדים של כולם והם הרי הדבר היקר מכל.

גם כשמדובר בבתי ספר "אבטחה צריך לקיים" ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.

אבטחה פרטית – מה לא בסדר?

אני נוהג לציין שישראל היא מדינת אבטחה כי לאן שאתה לא הולך ולאן שאתה לא מסתכל אתה רואה ונתקל בסוג של מאבטח. דרך אגב, בעקבות האירועים המצערים של הרציחות בארצות הברית גם שם יתחילו להציב מאבטחים בכל המוסדות והעסקים הגדולים.

האבטחה בישראל מתחלקת לכמה קבוצות:

קבוצה ראשונה שייכת לשירות הביטחון הכללי.

קבוצה שנייה שייכת לכל הגופים המונחים על ידי שירות הביטחון הכללי והמוציאים את האבטחה לפועל.

קבוצה שלישית שייכת לכל הגופים המונחים על ידי משטרת ישראל והמוציאים את האבטחה לפועל.

קבוצה רביעית שייכת לעסקים פרטיים המבצעים אבטחה באופן עצמאי.

אמנם החלוקה הנ"ל יוצרת סוג של סדר בכל בדבר הגדול הזה אבל בשתי הקבוצות האחרונות קיימות בעיות קשות ברמה המקצועית וברמת התפקוד בשטח.

בואו נראה מי הגורמים המעורבים באבטחה – הגוף המנחה, חברה פרטית, אדם פרטי, הגוף המאובטח, חברת האבטחה, והמאבטחים שנמצאים בקצה ומבצעים את העבודה.

מה התהליך המבוצע כדי שתהיה אבטחה – הלקוח מוציא מכרז, חברות אבטחה מגישות הצעות, הלקוח מחליט איזו חברה זוכה בעבודה.

הבעיה העיקרית נמצאת אצל הלקוח – זה רואה באבטחה הוצאה מיותרת ולכן מציב מאבטחים רק מכיוון שמחייבים אותו ולא בגלל שהוא מאמין שצריך מאבטחים בגזרתו. מדובר בעיקר בגופים מונחי משטרת ישראל.

מנהל כזה ירצה להוציא כמה שפחות כסף על אבטחה ולכן יבחר בחברה שתגיש את ההצעה הנמוכה ביותר.

חברת האבטחה הזוכה תרצה להרוויח מהמכרז ולכן תגייס כוח אדם זול, תחסוך באמצעים ותעשה הכל כדי לחסוך בהוצאות כולל אי עמידה בהנחיות משטרת ישראל.

כפי שניתן להבין מתמונת המצב האשם העיקרי במצב הינו הלקוח אשר לא מבין שאבטחה היא חלק בלתי נפרד מהעסק, היא חלק בלתי נפרד מהצלחת העסק גם אם יש בה כביכול רק הוצאות. למה כביכול? כי אם הלקוחות הבאים לעסק ירגישו בטוחים ולא יחששו, הם יחזרו, הם ימליצו לאחרים להגיע.

מצד שני, מנהל המזלזל באבטחה מציב את העסק שלו חשוף לאיומים הקיימים בישראל ועומד בסיכון גבוהה שיקרה אצלו פיגוע מכל סוג שהוא. פיגוע כזה יכול לגרום לעסק נזק בלתי הפיך בתדמית ובכיס שבסופו של דבר יעלה הרבה יותר מעלות האבטחה לאורך שנים.

המדהים הוא שאותם מנהלים לא מבינים שהם האחראים להצבה וביצוע האבטחה בעסק ואם יקרה הנורא מכל הם הראשונים שיצטרכו לתת את הדין אז למה לחכות שיקרה משהו, אז למה לקחת סיכון, אז למה להמר בחיי הלקוחות. למה לא להיות חכם ולהקדים תרופה למכה, למה לא ללמוד מניסיונם של אחרים.

בחברות הפרטיות תופעה זו כמעט ולא קיימת בגלל שההחלטה להציב אבטחה באה מתוך הבנה אמיתית שצריך אותה ולכן חברה כזו תשקיע כסף כדי שתהיה אבטחה מקצועית ויעילה.

אירועים מהעבר הקרוב והרחוק כמו הרצח במלון לאונרדו קלאב באילת, הפיגוע במלון פארק בנתניה, הפיגועים בקניונים, חטיפת נשקים ממאבטחים, כניסה לבתי ספר של אנשים לא מורשים ועוד.

אז מנהל, קח בחשבון שבישראל קיימים איומים ממשיים שיכולים לקרות בכל רגע ובלי התרעה מוקדמת, אל תעמיד את עצמך, את העובדים שלך ואת הלקוחות שלך בסכנה מיותרת, תקצב את סעיף האבטחה בדיוק כמו שאתה מתקצב נושאים אחרים בעסק, התייחס לכח האבטחה כאילו מדובר בעובדים הטובים ביותר שלך גם אם הם שייכים לחברה חיצונית.

הקדם תרופה למכה ואל תחטוף אותה קודם ואז תצטער ותוציא כסף רב לתיקון המצב.

אבטחת השרים יורדת

ציטוט מפרסום ב YNET:

תצומצם האבטחה סביב רוב השרים

 
 

רה"מ קיבל את המלצת המטה ללוחמה בטרור, והאבטחה הצמודה תישאר רק סביב שרי הביטחון והחוץ. השאר ילוו ע"י מאבטחים לפי הערכות מצב. גם אבטחת מקום מגוריהם תקטן

אטילה שומפלבי

עדכון אחרון: 

11.03.13, 00:30

 
 

שינויים בנוהלי אבטחת אישים: בעקבות המלצה של המטה ללוחמה בטרור אישר אתמול (א') ראש הממשלה בנימין נתניהו לצמצם משמעותית את האבטחה על רוב שרי הממשלה. ההחלטה התקבלה אחרי בקשות חוזרות ונשנות של שרים שהתלוננו על אי הנוחות וביקשו להפסיק את שמירתם על ידי אנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ.

משמעות הדבר היא ששבעה תפקידים המוגדרים "סמלי מדינה" ימשיכו לזכות לאבטחה סביב השעון, שבעה ימים בשבוע (ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה, נשיא המדינה ונשיא בית המשפט העליון).

סביב שאר השרים תצומצם האבטחה למינימום ויוסר חלק גדול ממערך האבטחה המוצמד אליהם בימים אלה 24 שעות ביממה. האבטחה עליהם תתבצע רק באירועים מסוימים וגם אבטחת אזור המגורים שלהם תצטמצם דרמטית.
עם זאת אבטחת השרים תותאם להערכות המצב של שב"כ ותותאם פרטנית לכל שר בהתאם לצרכים. במשרד ראש הממשלה ציינו כי שינוי סדרי האבטחה צפוי לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה ויוביל למיקוד פעולות האבטחה בהתאם לצרכים.

בהחלט החלטה אמיצה מכיוון שבדרך כלל בתחום האבטחה רק מעלים רמת אבטחה ולא מורידים. מעטים הם בעלי המקצוע באבטחה שמעזים להמליץ להוריד אבטחה.
עכשיו השרים הסתובבו ללא אבטחה בדיוק כמו שקורה ברוב מדינות העולם.
עכשיו גם גורמי הביטחון יוכלו לדעת האם לא בוצע ניסיון התנקשות בשר מאובטח בישראל בגלל האבטחה או פשוט בגלל שהיריבים לא רואים בשר בישראל כיעד אטרקטיבי.
אם לשפוט על פי ההיסטוריה בישראל, שר אחד לא מאובטח נרצח על ידי חוליית מחבלים במלון הייאט בירושלים, והכוונה כמובן לשר רחבעם זאבי ז"ל.