מודעות איש הביטחון לאחריות המוטלת עליו

במקצוע האבטחה, בניגוד להרבה מקצועות אחרים, פירמידת האחריות הפוכה כך שהקודקוד שלה נוגע בקרקע והבסיס נמצא למעלה. המשמעות של פירמידה כזו היא שרוב האחריות לביצוע המשימה מוטלת דווקא על בעל התפקיד הנמוך ביותר בהיררכית התפקידים – המאבטח, השוטר, החייל. האם תהליך הגיוס, ההכשרה והניהול בשגרת העבודה באמת מצליחים להחדיר בקרב אנשי הביטחון השונים את המודעות לגודל האחריות המוטלת עליהם? האם אנשי הביטחון עצמם באמת מודעים ומבינים את גודל האחריות המוטלת עליהם? התשובה לשתי השאלות החשובות האלה היא לא!!! הרבה מאוד מנהלים לא פועלים או פועלים אבל לא מספיק כדי להצליח במשימה העיקרית שלהם, ויחד איתם, הרבה מאוד אנשי ביטחון לא מצליחים לממש את האחריות שמגיעה עם המקצוע. מספר גדול של אירועים שהתרחשו בעבר מוכיחים שהיריב פעל בדיוק ברגע שבו איש הביטחון לא היה ערני לנעשה סביבו ולא היה מרוכז וממוקד במשימה שהוטלה עליו. העובדה, שבמקצוע האבטחה הפירמידה הפוכה, מייצרת הבדל מהותי נוסף מול מקצועות אחרים והוא מתייחס לכך שמשימת השמירה על חיי אדם הופכת את כל בין כל אנשי הביטחון באשר הם לשווים, בין אם הם עובדים בגוף ממלכתי או אזרחי ובין אם הם מאבטחים אישיות או קניון או אזור עם אנשים. לצערי הרב, לא עובר יום בלי פרסום תמונה או סרטון של איש ביטחון (מאבטח, שוטר, חייל) שלמרות שהוא בעמדה מבצעית ופעילה, לוקח לעצמו "הפסקה" כדי לקיים שיחה עם חבר לעבודה או כדי להסתכל מה חדש בפלאפון או סתם כדי להוריד את הראש למנוחה קלה. 
כל מערך אבטחה שמטמיע בתוכו את תחום ראיית התוקף בטוח שמצליח יותר מאחרים בהעלאת מודעות חשיבות המשימה בקרב אנשי הביטחון שעובדים בו. איש ביטחון שיבין מיהו היריב שלו ומה דרכי החשיבה והפעולה שלו, יבין טוב יותר שאירוע תקיפה יכול להתרחש בכל רגע נתון במהלך המשמרת, ללא סימן מקדים וללא הכנה מוקדמת ובנוסף, ידע ויכיר שבשנים האחרונות היריב תוקף דווקא אנשי ביטחון ולא אזרחים, מה שמעלה את חשיבות המושג "ביטחון כוחותינו". למרות שהגיוס לתפקידי ביטחון נחשב לרוב לקל יחסית, לא כל אחד מתאים לעבוד במקצוע המיוחד והקשה הזה ולו רק מסיבת האחריות העיקרית המוטלת על איש הביטחון והיא משימת השמירה על חיי אדם. עובדתית, הרבה מאוד אנשי ביטחון שכבר עובדים ומבצעים את המשימות השונות בשטח, לא באמת מבינים שכישלון שלהם יכול לגרום למושא האבטחה שתחת אחריותם להיפגע או חס וחלילה להיהרג ולא באמת מעקלים שפציעה נשארת לכל החיים ושלא ניתן להחזיר אדם מת לחיים.
כמי שעוסק בתחום ראיית התוקף באופן שוטף, חוקר, לומד ומלמד על דרכי היריב הפוטנציאלי, אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להטמיע את הנושא כדי לעלות את המודעות לאחריות בקרב אנשי הביטחון היא למידה וחקירת אירועים שהתרחשו ותועדו.
תמונה אחת שצולמה רגע לפני ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב – 30 למרץ 1981, ממחישה היטב את העובדה שאיש ביטחון לא יכול שלא לבצע את משימתו ברמה הגבוהה ביותר כל עוד הוא מאייש עמדה ונדרש להתמודד מול כל יריב שיכול לפעול פתאום וחשוב מכך תוך שלעיתים הוא נדרש להתנהג בניגוד לרצון והחושים הטבעיים שנמצאים בכל אדם:

הנשיא רונלד רייגן מסיים אירוע במלון הילטון בוושינגטון ויוצא עם פמלייתו וצוות האבטחה החוצה לרכב שממתין מבעוד מועד בנקודת היציאה שנקבעה. מערך האבטחה מאפשר לעיתונאים ואזרחים לעמוד בקרבת התפר (האזור הפתוח שבין המלון לרכב הנשיא) ובמקביל מציב שוטרים ומאבטחים בעמדות על מנת למנוע ולסכל כל ניסיון פגיעה בנשיא. בנקודת הזמן שהתמונה מתעדת, צוות האבטחה של הנשיא והשוטרים שמסייעים לו, לא ידעו שבתוך קבוצת העיתונאים שעומדים בצד שמאל של הנשיא במרחק של מספר מטרים בודדים, נמצא ג'ון הינקלי, אזרח חולה נפש שהושפע מדמות מהסרט "נהג מונית", שהגיע כדי לנסות ולהתנקש בנשיא בעזרת אקדח שהיה ברשותו. רגע לפני שג'ון הינקלי מחליט לבצע את הירי לעבר הנשיא, ניתן לראות שהשוטרים שהוצבו מולו מסתכלים לעבר הנשיא במקום להסתכל לכיוונו, לכיוון ממנו יכול להגיע היריב המתנקש. אותם שוטרים כשלו בהתנהגותם המבצעית בדיוק בשלב הקריטי באבטחת הנשיא, בדיוק ברגע שנדרש מהם להיות ברמת המוכנות, הריכוז, המיקוד והדריכות הגבוהים ביותר. התמונה מראה בצורה יוצאת מהכלל את התופעה שבה איש ביטחון לא מצליח להתגבר על הרצון הטבעי של הגוף, במקרה הנ"ל, הסקרנות והרצון העז לראות את הנשיא מקרוב במקום לעמוד ולהסתכל לעבר גזרת האיום. ישנם הרבה דברים שיכולים להסיט את איש הביטחון ממשימתו – הסתכלות על אישיות או אדם מפורסם, הסתכלות על רכב מיוחד ויפה, התעסקות עם הפלאפון, הסתכלות על המשחק במקום על הקהל ועוד, כל דבר מעניין שגורם למוח לתת פקודה להסתכל. המתנקש ג'ון הינקלי, מחליט לפעול בדיוק ברגע המתועד בתמונה, הרגע שבו השוטרים לא מסתכלים לכיוונו. לדעתי ניתן לקבוע, שבהתנהגותם הלא מבצעית, השוטרים אפשרו לג'ון הינקלי לשלוף את אקדחו ולהצליח לירות 6 כדורים לעבר הנשיא ולדייק עם אחד מהם שפגע בו ופצע אותו. אין ספק, שבמידה והשוטרים כן היו עומדים בפיתוי הקשה וכן מתמידים להסתכל לכיוון קבוצת העיתונאים בזמן הליכת הנשיא לרכב, היו מצליחים לזהות את פעולתו של ג'ון הינקלי בשלב מוקדם יותר שהיה מאפשר להם למנוע את ביצוע הירי שלו לעבר הנשיא.
סרטון התיעוד של ניסיון ההתנקשות:

כל מי שבוחר לעבוד כאיש ביטחון, מאבטח, שוטר וחייל, חייב לדעת ולהבין שבחר באחד המקצועות הקשים ליישום, מקצוע המשלב בין אחריות גדולה על חיי אדם לבין קושי פיזי ומנטלי במהלך  איוש עמדה וביצוע המשימה, כל משימה בכל זמן ובכל מקום. על כל מנהל של אנשי ביטחון לדעת שלמרות שמימוש האחריות בקצה היא על העובד שמבצע את המשימה, עליו לפעול תמידית להעלאת המודעות לאחריות המוטלת על העובד כדי לנסות ולהתגבר על כלל התופעות ההתנהגותיות הטבעיות אבל ההרסניות להתמודדות מול היריב. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במודעות מלאה לאחריות על חיי אדם!!!

"שומר החומות" – תמונות וסרטונים שמספרים את המצב בישראל 2021

שימוש בתמונות וסרטונים שעלו ברשתות החברתיות לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. שימוש במדיה המפורסמת ברשתות החברתיות לאחר ניסיון לאיתור בעל הזכויות. כל בעל זכויות מוזמן לפנות למייל הבא לבקשת הסרת תמונה ו/או סרטון [email protected]

"עולם כמנהגו נוהג", ישראל ממשיכה לנהוג ולהתקיים כפי שהיא רגילה, ללא כל שינויים, כצפוי ובהתאם לביטויים נוספים וכל כך נכונים – "אין חדש תחת השמש" ו"מה שהיה הוא שיהיה". מה שכן משתנה מסבב לסבב הוא השם שהמחשב בוחר למבצע, והפעם "שומר החומות", ונפח הפרסומים ברשתות החברתיות שמציף בידיעות, בסרטונים ובתמונות רבות ומגוונות שמצליחות לספר ולתאר בצורה מיטבית את מצבה של ישראל בשנת 2021.
הסבב הנוכחי שונה מקודמיו בעיקר בגלל העובדה שחוץ מהלחימה הצפויה מול החמאס בעזה התווסף איום פנימי, בתוך הבית, שהפעיל פצצה מתקתקת מצד ערביי ארץ ישראל כנגד יהודים, בעיקר בערים מעורבות כמו לוד, רמלה, יפו, חיפה ועכו ולא רק בהן.
כל ילד וילדה ביישובי עוטף עזה יגידו שסבב לחימה נוסף מול החמאס אינו מפתיע ואף היה צפוי, אבל האם ניתן להגיד את אותו דבר על ההתפרצות האלימה של חלק מערביי ארץ ישראל או שבמקרה הזה אכן מדובר בהפתעה? אם האיום מבפנים הצליח להפתיע אותנו אז מצבנו עוד יותר גרוע מכפי שזה נראה. העולם ביסודו מאוד פשוט ובכל מה שקשור לקשר בין אנשים, בין ארגונים ובין מדינות, הכללים והחוקים מאוד ברורים וחדים וכך גם המחיר שישלם כל מי שלא יפעל לפיהם:

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.

"הקם להורגך, השכם להורגו" – אדם יפסיק את מעשיו רק אם תהרוג אותו או תפגע בו כך שלא יהיה כדאי לו להמשיך.

אי אפשר להיות יותר צדיקים מהאפיפיור.

החלש יותר ייתפס בעיני אחרים כמסכן ולרוב גם כצודק וכמי שצריך להציל אותו מידי החזק.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

קיבצתי מספר תמונות וסרטונים המתארים כיצד מדינת ישראל משלמת מחיר על התנהלות ארוכת שנים שאינה מתאימה לכללים ולחוקים של העולם:

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

נכתב ב 3.12.1947 ומתאים למציאות בשנת 2021:

"מה שהיה הוא שיהיה" – כרוז שכדי להפיץ אותו כיום, בשנת 2021, כל מה שצריך לעשות זה רק לשנות את התאריך, כל שאר התוכן תואם במאה אחוז את שהתרחש בערים המעורבות ובמקומות נוספים ברחבי המדינה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שחלק מהאוכלוסייה, במקרה הזה ערבים שחיים בישראל כאזרחים לכל דבר ועניין, שמרשה לעצמו להתפרץ בכל פעם שיש לו הזדמנות ולפעול באלימות קשה עד כדי רצון לפגוע ולהרוג אזרחים יהודים, הוא האויב מבפנים של מדינת ישראל. ערבים ששוב ושוב משחזרים את השנאה וההתקפות שבוצעו כנגד אזרחי ישראל היהודים על ידי הדורות הקודמים שלהם. אין ספק שהחלק הזה באוכלוסייה הערבית יורק לבאר שממנה הוא שותה ובמקביל מנצל את חוסר האכיפה ורפיסות השלטון כדי להתחמש ולהתארגן למלחמה, מלחמה על הבית. מדובר באויב מבפנים ששם לו למטרה להשתלט בחזרה על ערים ושטחים בישראל ופועל בהתאם לתוכנית רב דורית שמשלבת שנאה תהומית, אמונה דתית, סבלנות ונחישות. מבחינתו, הזמן לא משחק תפקיד בדרך להשגת המטרה.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה – יהודי בארצו לא חיי בביטחון:

צילום: צילום מסך

6 מיליון יהודים נרצחו בשואה בניסיון אכזרי של הגרמנים לבצע טיהור אתני מלא לכל היהודים שחיו על פני האדמה בכל מקום בעולם. השואה היוותה סימן חזק וברור לכל היהודים ששרדו את הזוועות שעליהם להקים מדינה משלהם במטרה שאף אחד לא יוכל לפגוע בהם יותר וכדי שיוכלו לחיות חיים בטוחים וטובים, היא מדינת ישראל. מאז ועד היום, המטרה שלשמה מדינת ישראל הוקמה לא באמת הושגה, והתמונה הזו שצולמה במאי 2021 במהלך מבצע "שומר חומות" מוכיחה את זה – יהודי הותקף על ידי פורעים ערבים, בתוך מדינתנו, ליד ביתו. בשנת 2021, לאחר 73 שנות קיום, יהודי במדינת ישראל לא יכול להרגיש בטוח במדינתו, לא בביתו ולא מחוצה לו. הפרעות האלימות מצד הערבים כנגד יהודים במקומות רבים ברחבי ישראל, הגם שהתבצעו על ידי קבוצות קיצוניות ולא על ידי כולם, מזכירות את תקופת השואה האפילה בה יהודי לא יכול היה ללכת ברחוב מבלי שמישהו יכה אותו או יהרוג אותו. ב – 73 שנות קיום וכנגד כל הסיכויים, ישראל הפכה להיות מדינה מתקדמת וחזקה שיש בה הכל, הכל חוץ מביטחון פנים לאזרחיה היהודים.
התקיפות האנטישמיות הרבות כנגד יהודים שמתרחשות במדינות רבות בעולם מזכירות לנו שאין לנו ארץ אחרת לחיות בה בביטחון:

מדינת ישראל היא מדינת היהודים!!! לא מדינת הערבים ולא מדינת הזרים!!! דווקא עכשיו, ראש ממשלת ישראל חייב לקיים נאום על מנת להעביר מסר אחד, חד וברור שאומר שמדינת ישראל היא מדינת היהודים ולכן כל מי שאינו יהודי שמחליט לגור בה או לבקר בה חייב לחיות ולהתנהג בהתאם לחוקי המדינה היהודית, ולא, ייעצר ויישפט או יגורש מידית.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת, תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

מדינת ישראל פועלת בהכלה ובסלחנות פושעת מול אזרחיה הערבים ובוחרת להתעלם מתופעות שנאה, אלימות והתחמשות לא חוקית. גם כאן, נראה לכאורה שמדינת ישראל מתעלמת מהבעיה הקיימת, בעיה שנראית כך:

המדיניות הלא נכונה וההרסנית הזו מועברת לכלל כוחות הביטחון ובמיוחד לכוחות משטרת ישראל כגוף שאחראי על יצירת השקט הביטחוני בתוך שטח ישראל ובכך מעמידה את השוטרים/ות, המבצעים את המשימות בפועל, בעמדה חלש ונחותה ובמקרים רבים אף בסכנת חיים ברורה ומידית.
התוצאה של מדיניות זו נראית בברור בתמונה ובסרטונים הבאים:

שום אדם לא היה מעז להתנהג כך לשוטר/ת אם היה יודע שהא צפוי לתגובה נחושה וחזקה שתגרו לו לנזקים קשים. כשאזרח יודע שהשוטר שעומד מולו מסורס בסמכותו ובתגובתו, הוא מרשה לעצמו לתקוף אותו מילולית ופיזית.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית וטוב שכך, אבל דמוקרטיה לא יכולה לבוא על חשבון ביטחון אזרחיה ו/או לאי שוויון באכיפת החוק. התנהגות חלק מהערבים במהלך מבצע "שומר החומות" מסמנת שהגיע הזמן שמדינת ישראל תשלב במסגרת הדמוקרטיה אכיפה חזקה ולא מתפשרת כנגד כל מי שמעז לצאת נגדה, בדיבור ו/או במעשים. אף אדם בתוך מדינת ישראל לא יניף דגל של האויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם בתוך מדינת ישראל לא ידבר ויעודד ארגון טרור שמוגדר כאויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יחזיק נשק לא חוקי מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יתנהג בזלזול ולא יתקוף איש כוחות הביטחון מבלי שייענש על כך!!! הגיע הזמן ליזום פעולה כנגד כל התופעות האלה שפוגעות בכל שאר האזרחים שומרי החוק במדינת ישראל!!!
מדינת ישראל חייבת לצאת למבצע ניקוי אורוות בעזרת כל ארגוני ביטחון הפנים ברמה של מעבר מבית לבית לצורך סריקה ומציאת אמל"ח לא חוקי ומעצר כל אזרח פורע חוק.

 

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

ההתנהלות והטיפול של מדינת ישראל בעזה מזכירים ניווט שמי שמוביל אותו מתברבר שוב ושוב ולכן חוזר כל הזמן לאותה נקודת התחלה ולא מצליח להגיע ליעד המטרה. ברוב המקרים, ברבור בניווט נובע מאי למידת הציר כמו שצריך ומאי יכולת טובה של קריאת והבנת השטח. משנת 1967, אחרי שישראל כבשה בשנית את רצועת עזה מידי המצרים התחיל ניווט שלא מצליח להגיע אל יעד מטרה עד היום, וכל זאת כי כל פעולה וכל ניסיון טיפול שבוצעו התבררו שוב ושוב כברבור בדרך. עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות צה"ל שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים 1967 ל – 1994. בשנת 1969 חוברה העיר לרשת החשמל של ישראל. בשנת 1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. ב- 1971, בעת שאריאל שרון היה אלוף פיקוד דרום פעל צה"ל בצורה נרחבת למיגור הטרור ברצועת עזה, והביא לשקט יחסי שנמשך מספר שנים. בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה והעיר עזה הייתה אחד ממוקדי העימות. בעקבות האינתיפאדה והגבלת חופש התנועה של עובדים עזתיים אל מעבר לקו הירוק התדרדר המצב הכלכלי בעזה. ב- 1994 כתוצאה מהסכמי אוסלו, נסוג צה"ל מהעיר עזה והשליטה בעיר עברה לידי הרשות הפלסטינית. רב המרצחים יאסר ערפאת הורשה לחזור לעזה כדי להפוך למנהיג הרשות הפלסטינית. יאסר ערפאת קבע את מפקדתו בעזה. בשנת 2005 פונו היושבים היהודיים ברצועת עזה בנסיגה חד צדדית כחלק מתוכנית ההתנתקות. לאחר יציאת צה"ל מעזה, התגבר ירי רקטות משטח רצועת עזה, כאשר הירי מהעיר עזה והעיירות הסמוכות אליה כוון בעיקר אל העיר שדרות וליישובים סביבה. החמאס ניצח בבחירות 2006 והשתלט על רצועת עזה. המצב הביטחוני בעזה החמיר. ישראל הפעילה סגר על רצועת ומנגד התגבר ירי הרקטות ופצצות המרגמה על יישובי עוטף עזה.
בדצמבר 2008 פתח צה"ל במבצע עופרת יצוקה שארך כשלושה שבועות.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובי עוטף עזה.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך על יישובי דרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובים בישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, וביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן ברצועת עזה (ארך כ – 50 ימים), בתגובה לירי המתמשך על יישובי הדרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2019 החל מבצע צבאי נוסף בעזה, שנקרא בשם "חגורה שחורה" ונמשך 6 ימים.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל פעלה שוב באותה דרך, ובמאי 2021 פתחה במבצע "שומר החומות" שארך 11 יום ומזכיר בתוצאותיו את תוצאות המבצעים שקדמו לו ולכן ברור שהחמאס שוב ישתקם ויחזור לירות על ישראל עד למבצע הבא.
יש לציין שבין מבצע למבצע ישראל הקפידה להאמין שניתן לגרום לארגון הטרור חמאס לזנוח את דרך המלחמה ולבחור בשלום ולכן בחרה כל פעם מחדש בציר הכנסת סחורות, חומרי בנייה וכספים לחמאס שמצדו השתמש בהם בעיקר לשיקום והתעצמות מחדש. האם הפעם מדינת ישראל תבין סופסוף שבכל מה שקשור לניווט ברצוע עזה, עליה לחשב מסלול מחדש כדי להצליח להגיע ליעד המטרה – שקט וביטחון לאזרחי מדינת ישראל ובמיוחד לאלה הגרים בעוטף עזה.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.
אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

על כל אזרחי מדינת ישראל לזכור שחמאס הוא ארגון טרור אכזרי שהשתלט על רצועת עזה ואזרחיה כדי להצדיק את קיומו וכי לממש את שנאתו לישראל. ארגון טרור לא חושב ואינו בעל ערכים ומוסריות כמו מדינה דמוקרטית ולכן מה שמשפיע עלינו לא רק שלא משפיע עליו אלה פשוט משרת אותו ומחזק אותו. כדי לנצח ארגון טרור חייבים קודם ללמוד אותו כאויב ואז להכות בו ללא רחם עד לחיסולו המלא. מדיניות ישראל במלחמה מול ארגון הטרור חמאס היא הטעות העיקרית שאסור לעשות אותה בשום פנים ואופן. אי אפשר לפעול בסלחנות במלחמה מול ארגון טרור. אי אפשר לאשר לארגון טרור לקבל מאות מיליוני דולרים. אי אפשר לספק לארגון טרור סחורות וחומרי גלם. אי אפשר לעשות את כל זה ולצפות שארגון טרור יהפוך להיות דמוקרטי וצדיק. בכל סבב לחימה, ישראל מבצעת סיכולים ממוקדים רבים ומדללת את עץ המבנה של החמאס כאשר הוא מצדו ממשיך לגדל את דור ההמשך:

לדעתי, הודעה זו שנכתבה באחד מהקבוצות הביטחוניסטיות בווטסאפ מסבירה היטב את העובדה שישראל בוחרת במדיניות שמנוגדת לחלוטין לחשיבתו והתנהלותו של ארגון טרור:
"במבחן התודעה הם נצחו, כרגיל. יש לנו בעיה חמורה של תודעת ניצחון. בואו נראה כמה אנשים כאן מתכננים לצאת לרקוד ברחוב בזכות ההישגים שלנו, ואילו שם יש חגיגות ברחובות עזה. גם בערי ישראל היו הלילה חגיגות של פלסטינים, ריקודים וזיקוקים. הזוי.
רוצים לבדוק אם במבחן התודעה ניצחנו? בבקשה:
בוא נראה האם הפלסטינים יזחלו כעת בתבוסה נוראית להצטרף להסכמי אברהם.
בוא נראה האם מנהיגיהם יתחילו לדבר על שחר של יום חדש וישירו שיר לשלום.
בוא נראה כמה זמן ייקח עד ששוב יעוף כאן טיל מדרום או מצפון (כמובן שזה יהיה 'פלג סורר'..)
בקיצור, אנחנו לא מדברים את השפה שלהם. כל הרוג שלהם זה ניצחון. כל תשתית הרוסה זה הישג (עוד מיליארדים מהאיחוד האירופי ומשת"פיהם מארצות ערב), כל ילד הרוג זה ניצחון תודעתי ודלק נהדר להסתות הבאות. ואילו אצלנו מקבלים בשוויון נפש נפילות טילים על בתים בכל טווח בארץ ישראל, מענישים יהודים לא לעלות להר הבית בגלל התפרעויות פלסטינים, ומשכללים עוד יותר את השפניות. סליחה, כיפת ברזל, ממדים ואזעקות. עוד ניצחון כזה ואבדנו".
במבצע "שומר החומות" אזרחי ישראל הופתעו לגלות שלחמאס יש עיר תחתית, "המטרו", טילים משופרים וחזקים יותר, צוללות תופת ועוד. אל לנו האזרחים לטעות, גורמי הביטחון בישראל, מכירים היטב ובמדויק את כל שרשרת הפיקוד של החמאס ואת מיקומם בכל רגע נתון, את פעולות ההתעצמות של החמאס בכל תקופה שלאחר סבב לחימה ואת כוונותיו ההתקפיות כנגד ישראל. מדינת ישראל לא באמת מופתעת מהיכולות וההתעצמות של האויב שמפורסמים על ידו:

מדינת ישראל בוחרת במודע ובכוונה במדיניות פאסיבית ולא במדיניות אקטיבית ובכך מאפשרת לחמאס לממש את תכניתו הרב שנתית שכוללת הרחבה של ההישגים מסבב לחימה לסבב לחימה. כל גופי הביטחון בישראל יודעים שהחמאס מנצל את "שנות השקט" כדי להתארגן לסבב הבא.
אלה נתוני הסיכום של מבצע "שומר החומות":

השורה התחתונה בטבלה מעידה על כך שזה רק עניין של זמן עד לירי הבא לעבר ישראל ועד סבב הלחימה הבא מול החמאס בעזה.
מדינת ישראל לא מופתעת מיכולות החמאס שמפורסמות על ידו:
מדינת ישראל חייבת לשנות את המדיניות לאלתר!!! מדינת ישראל חייבת להפוך לאקטיבית ולהתחיל להכות בחמאס בעוצמה ללא פחד מתגובת הנגד ומתגובת העולם. מדינת ישראל חייבת לספק לאזרחיה שקט וביטחון בכל דרך אפשרית!!! מדינת ישראל יודעת מה עליה לעשות כדי להוריד את ראש הנחש, ראש החמאס, עליה רק להחליט לעשות זאת וזהו!!!

מערכת כיפת ברזל היא גאווה לתעשייה הביטחונית הישראלית ומייצרת מערך הגנה חשוב ומציל חיים, אבל אסור שתסרס את ההתקפה ותגרום למדיניות תגובה ולא למדיניות יוזמה.

קרדיט לצילום: AFP

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

מדינת ישראל הצליחה להפוך את עצמה למדינה חזקה מאוד אבל לא הצליחה לאחד בין כל שכבות האוכלוסייה והאויבים שלה מנצלים זאת עד תום. מבצע "משמר החומות" הגדיר לנו משימה אחת נוספת, אחרונה והכי חשובה, משימת האחדות בעם. צה"ל הוא הארגון שמוכיח שניתן לאחד את העם ולכן אני חושב שכדאי להמשיך את עבודתו המצוינת בנושא כדי להכיל אותה על כל האזרחים היהודים במדינה. לא נצליח להשיג את כל שאר היעדים מבלי שנהיה מאוחדים בתוכנו. כדי להצליח בכך עלינו להפסיק להלכות את עצמנו, עלינו לכבד את אחד את השני, עלינו לתמוך ולעזור אחד לשני ועלינו לדאוג ולחזק קודם כל את עצמנו ורק אחר כך לחזק אחרים. 
אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולילדנו בכל יום ולא רק בשעות מלחמה וסכנה.

זכרו, רק ביחד נצליח להפוך את מדינת ישראל לבטוחה ושקטה יותר

אירועי ראש העין וחיפה – השוטר לא אשם, המערכת כן

בהפרש של כשנה התרחשו שני אירועים חריגים בהם שוטר סיור נשלח לטפל באזרח מעורער/לוקה בנפשו – האירוע הראשון התרחש בראש העין ב – 30 לאפריל 2020 והאירוע השני התרחש בחיפה ב – 29 למרץ 2021. שני האירועים התחילו בדיווח למשטרה ובסופו של תהליך טיפול התפתחו למצב שבו האזרח תוקף את השוטר בסכין שנאלץ להגן על עצמו כולל ירי קטלני לצורך נטרול האיום.
בשני האירועים, משפחות הנפגעים לא הצליחו להבין איך יכול להיות שקריאתם למשטרה לצורך קבלת עזרה מקצועית בהשתלטות על ילדם הלוקה בנפשו, הסתיימה באירוע תקיפה וירי קטלני, ואף האשימו את השוטרים המותקפים בתגובה לא מידתית. המשטרה שחקרה את שני האירועים הגיעה למסקנה ששני השוטרים מצאו את עצמם במצב סכנה מוחשית ומידית ולכן פעלו בהתאם לסמכותם ולמצופה מהם.
האם טענות המשפחות שניתן היה לטפל ולסיים את האירועים ללא שימוש בנשק הן הגיוניות? האם שוטרי הסיור יכלו לטפל באירועים בדרך אחרת? האם יהיה הוגן להאשים את השוטרים בביצוע ירי קטלני ללא הצדקה?
אני טוען שבשני האירועים השוטרים שנשלחו לטיפול לא אשמים בציר ההתפתחות שלהם  ובתוצאה הסופית, ולעומתם, המערכת כן אשמה – המדינה כמי שמחליטה על גודל התקציב למשטרה, רשויות הרווחה שמאפשרים לאזרחים עם לקויות נפשיות ורקע אלים להסתובב חופשי והמשטרה כארגון ביצועי.
אי אפשר לבוא בטענות לשוטרים וכן אפשר להניח שעשו כמיטב יכולתם על מנת לטפל באירוע בדרך הנכונה והטובה ביותר תוך רצון לאי החמרה מיותרת ובטח לאי שימוש בנשק. השוטרים בקצה הם אלה שסוחבים על הכתפיים את כל הטעויות של כל מי שנמצא מעליהם. תיעוד השלב האחרון של האירועים לא משאיר מקום לספק שהשוטרים מצאו את עצמם תחת מתקפה שהעמידה אותם בסכנת חיים מוחשית ומידית שהצריכה פעולת הגנה הכוללת שימוש בנשק.
תיעוד האירוע בראש העין:  

תיעוד האירוע בואדי ניסנאס בחיפה:

במה המדינה אשמה?
למדינה יש אשמה עקיפה בכך שלאורך השנים, מצד אחד מצפה מהמשטרה שתצליח לעמוד במשימתה לייצר ביטחון לאזרחים ומצד שני לא מתייחסת אליה ברצינות הראויה, לא תומכת ולא מתקצבת אותה ביחס הנכון להיקף המשימות היומיומיות. כל ממשלה בישראל, חייבת להבין שהמשטרה היא הארגון שאחראי על שמירת ביטחון האזרחים, ובתוכה, מי שמבצע את כל המשימות בקצה הוא לרוב אותו שוטר/ת שבמהלך משמרת אחת יכול/ה להישלח לטפל במספר אירועים בעלי מאפיינים שונים. באחריות המדינה לדאוג שהתקציב יאפשר לארגון לעבוד במקצועיות וביעילות ובעיקר שיצליח להכשיר ולאמן את השוטר/ת בקצה ברמה הנדרשת.
במה אשמה המשטרה?
המשטרה כארגון אשמה, מכיוון ששליחת שוטר סיור לטפל באירוע שמעורב בו אזרח הלוקה בנפשו תוגדר כלפי השוטר כ"שימת מכשול בפני עיוור" מכיוון שאין לו את הידע והכלים הנדרשים כדי לגשת לאירוע בצורה נכונה.
האם על בסיס שני האירועים המדוברים, ניתן להניח שבמקרים מסוימים ומסיבות רבות ומגוונות, המשטרה לא מצליחה לספק איכות טיפול המתאימה לכתוב בהגדרת משימתה ובייעוד שלה?
בחלק הרלוונטי מתוך הגדרת המשימה של המשטרה כתוב:
שמירה על הסדר הציבורי: טיפול בפניות אזרחים בנושאים של הפרות חוק וסדר, טיפול בהפגנות ובהתקהלויות בלתי חוקיות, טיפול בנושא של רישוי עסקים ואחריות לאבטחת הציבור.
ביטחון פנים: שמירה על שלום הציבור ולחימה בפעילות חבלנית עוינת – טיפול בפיגועים חבלניים ומניעה של פיגועים חבלניים.
משטרת ישראל פועלת לאכיפת עברות, לחיזוק הנורמה האזרחית של ציות לחוק, לשמירה על בטחון הנפש והרכוש ולקיום הסדר הציבורי, תוך כיבוד האדם וזכויותיו.
הגנה על חיי אדם, שלומו ורכושו – אנו השוטרים נפעל להגן על חיי כל אדם במדינה, על שלומו ורכושו – במקצועיות, בנחישות, בתבונה ובאומץ לב, בכל עת ובכל מקום.
אין ספק שההגדרות מוכיחות שהמשטרה מבינה שחיי האזרחים הם החשובים ביותר ועליה לעשות הכל כדי לשמור עליהם בכל מצב ובכל אירוע. קיים פער בשלב היישום בשטח ולדעתי הוא משקף קודם כל את אי התאמת גודל התקציב לדרישות מהמשטרה ומהיקף המשימות המוטלות עליה ויתכן שגם מצב שבו המשטרה עצמה מחלקת את התקציב שעומד לרשותה בצורה לא נכונה. גם המפכ"לים חייבים להבין שהעובד החשוב ביותר בארגון שבראשו הם עומדים, הוא אותו שוטר/ת בקצה ולכן עליהם לדאוג לתקצב בצורה נכונה את כל המעטפת התומכת בו/ה ואותו/ה עצמו/ה.
שני האירועים המדוברים משקפים את הפער הקיים ביישום בצורה טובה מאוד:
שני האירועים התחילו בדיווח של המשפחה למוקד המשטרה, דיווח במתאר כמעט את אותו מצב.
הדיווח מראש העין: לפי דברי המשטרה, עולה כי האזרח שיראל חבורה שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי לפני חצי שנה, ובעבר הואשם בתקריות אלימות. אמו של חבורה התקשרה ודיווחה כי הוא נושא סכין בידו ורוצה לשחוט את חיות המחמד שבבית.
הדיווח מחיפה: לפי דברי המשטרה עולה כי האזרח מוניר ענבתאוי לוקה בנפשו. אמו של מוניר התקשרה למשטרה ואמרה כי בנה, שלו עבר פסיכיאטרי, מתפרע בבית כשבידו סכין. 
בשני האירועים, המוקד שקיבל את הדיווח, שלח שוטר סיור כדי שיטפל באירוע. אין לי ספק שהשוטר בכל אירוע פעל בהתאם להבנתו ויכולתו המקצועית ועשה את הטוב ביותר מבחינתו ובאותה נשימה אציין שגם אין לי ספק שעשה טעויות בסיסיות בגישתו לאזרח הלוקה בנפשו. אני מרשה לעצמי להניח שלשוטר סיור אין את הידע, ההכשרה והכלים לטפל באזרח הלוקה בנפשו ולכן הסיכוי שיצליח לסיים את האירוע בהצלחה נמוך ביותר. מבחינת המשטרה כארגון, שליחת שוטר סיור כזה יכולה להיחשב כפעולה פסולה שיתכן שהובילה להחמרת מצב. שוטר סיור לא אמור ולא צריך לטפל לבדו באזרח הלוקה בנפשו!!! מי שצריך לנהל את האירוע הוא איש מקצוע שיודע לדבר ולהבין אדם הלוקה בנפשו כאשר השוטר מאבטח אותו ואת הסביבה. השוטר ייכנס לפעולת הגנה רק כאשר המצב ידרוש זאת.
שני האירועים מדגישים את העובדה שכדי לשמור על חיי האזרחים על המשטרה לעבוד בתהליך שמבוסס על ההנחיה ששימוש בנשק יהיה כמוצא אחרון ולכן יש לבצע את כל הפעולות האפשריות כדי להימנע מהגעה למצב של סכנת חיים לשוטר ולאזרח.
האם המשטרה יכלה לטפל בשני האירועים האלה בדרך אחרת, נכונה יותר? לדעתי התשובה היא כן.
האם היה ניתן למנוע מהאזרח להחליט לתקוף? התשובה היא כן.
האם היה ניתן להימנע מהגעה למצב שבו האזרח מעמיד את השוטר בסכנת חיים? התשובה היא כן.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח האדם בעל ההכשרה הנכונה והמתאימה

היחידה לאבטחת אישים בשב"כ (730) לא יכולה להיות הכי טובה בעולם

היחידה הכי טובה בעולם עם המאבטחים הכי מבוקשים בעולם, כך נפתחה הכתבה האחרונה ששודרה על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ – יחידה 730. השב"כ והנהלת היחידה לא שיתפו פעולה עם הרעיון שעומד מאחוריה ויוצאי היחידה כתבו בתגובות במדיה החברתית עד כמה הם לא אוהבים את האמירה המרכזית של הכתבה שטענה שמדובר ביחידה הטובה בעולם ועד כמה האמירה הזו מסוכנת. יתכן שרבים מהאזרחים שצפו בכתבה לא יבינו מדוע היחידה ויוצאי היחידה לא מרוצים מההגדרה שנתפסת כמחמיאה כי באופן טבעי והגיוני מי לא רוצה להיות הכי טוב בעולם.
כיוצא היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אנסה להסביר מהי הסיבה לאי שביעות הרצון של היחידה ואנשיה להגדרה שאמורה להיות מחמיאה ויוקרתית:

רצח ראש הממשלה יצחק רבין
הכישלון במניעת רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב – 4 לנובמבר 1995, הפך מאותו יום לפצע פתוח עבור היחידה ואנשיה לדורות וללא תאריך תפוגה עתידי. בשנת 2018, הצלם זיו קורן ליווה את היחידה במשך שנה במהלך העבודה השגרתית ובאימונים וסיכם את שראה ותיעד בכתבה שהתפרסמה בתקשורת ששילבה בין תוכן כתוב לסרטון. כמנהגי, גם בסיום קריאת הכתבה של זיו קורן, הקדשתי זמן לקריאת עשרות תגובות של אזרחים שראו לנכון לכתוב את דעתם האישית על היחידה. אחת התגובות גרמה לי לעצור בעיקר בגלל שהזכירה לי שישנם כישלונות שממשיכים איתך לכל חיים וגם כי למרות שחלפו כבר 25 שנים מהאירוע ישנם אזרחים, כמו האזרח שכתב את התגובה שמצליחים להסביר בכמה מילים בודדות את מה ששמור ליחידה ואנשיה בזיכרון שמשאיר את הפצע פתוח ולא מאפשר לו להגליד.

לשון התגובה: "רוח צלצולים ופוזה, ברגע האמת!!! נכשלו בשמירה!!!
תגובה של אזרח מן השורה שמסבירה בצורה טובה מדוע יחידה בכלל ומאבטח אישים בפרט לא יכולים להיות מוגדרים או להרגיש הכי טובים בעולם. בניגוד למקצועות הספורט למשל, שבהם כספורטאי או כקבוצת ספורט, אתה מתמודד עם היריב שלך כשאתה רואה אותו ו/או את המהלכים שלו כל הזמן, מאבטח אישים יפעל ויבצע מהלכים בידיעה שרוב הזמן לא יצליח לראות את היריב מול העיניים ולא ידע אילו מהלכים הוא מבצע אם בכלל. כאשר ספורטאי זוכה ויכול להסתכל ליריב שלו בעיניים, לראות כיצד הוא מגיב, לדעת האם הוא מפחד, להרגיש האם הוא נרתע והאם כואב לו, המאבטח לעומתו עובד בסוג של חוסר ידיעה ובפועל מתמודד רוב הזמן עם יריב "וירטואלי". למאבטח אין את הפריווילגיה לדעת האם הפעולות שביצע בכל סיבובי ההתמודדות מול היריב יעילות ובאמת משפיעות עליו ולרוב המפגש הפיזי הראשון שיהיה ביניהם יתרחש רק כאשר היריב יחליט לבצע את פעולת התקיפה. זהו אותו רגע האמת עליו כתב האזרח, רגע אחד מהיר שמעמיד את היחידה ומאבטחיה במבחן האישי והמקצועי הקשה ביותר שבסופו יקבע האם הסתיים בהצלחה או בכישלון.
יחידה ומאבטחי אישים שחוו את מחיר וכאב הכישלון, יעשו הכל כדי לא להיכשל שוב ולעולם לא יחשבו שהם הכי טובים בעולם ולא יחפשו להעניק לעצמם תארים ופרסים על עבודתם.

כשתחשוב שאתה הכי טוב בעולם, תיכשל!!!
מכיוון ששירתי ביחידה כארבע שנים לפני כישלון רצח ראש הממשלה, אני יכול להעיד בביטחון, שאני והחברים שלי ליחידה חשבנו שאנחנו עובדים ביחידה לאבטחת אישים הטובה בעולם ואנחנו מאבטחי האישים הטובים ביותר בעולם, חשבנו שננצח כל יריב שינסה להתמודד אתנו. היינו בטוחים שלא יכול להיות מצב שניכשל. זה המסר שירד מלמעלה והצליח להפוך לאמונה שזה נכון. חשבנו שאין מקום להשוואה ביננו לבין יחידות אחרות בעולם. אני חושב שעד רגע הכישלון, הרבה מאוד אנשים היו חושבים שיחידה שקמה בשנת 1958 ושבמשך 37 שנים שום אישיות שתחת אחריותה לא נשרט, יכולה לקבל את התואר היחידה הטובה ביותר בעולם אבל אחריו הבינו שמדובר באשליה מתעתעת. גם אנחנו, מאבטחי האישים, ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אחרי שנכשלנו את הכישלון הגדול ביותר שיכולנו לחלום עליו, הבנו שבמקצוע שבחרנו אי אפשר להיות הכי טוב בעולם ושהתואר היחיד שקיים בו מוצג רק ברגע האמת בהתמודדות הממשית מול היריב ומגדיר רק הצלחה או כישלון רגעי. בדיעבד, בפעם הראשונה למדנו לקח קשה ואכזרי שדרכו הבנו מהן תופעות הלוואי הנובעות מהחשיבה שאתה הכי טוב בעולם ושהן מובילות רק לתוצאה אחת, כישלון!!! מיום 4 לנובמבר 1995, כל מפקד יחידה, כל מנהל וכל מאבטח בהווה ובעבר, חי ונושם את הלקח הנ"ל ובחיים לא יחשוב או יגיד שהוא מאבטח אישים הכי טוב בעולם ואין זה עומד בסתירה לכך שצריכה להיות תחושת גאוות יחידה.

גאוות יחידה
יחידה מבצעית לא תשרוד בלי גאוות יחידה בקרב המשרתים בה ולכן חלה חובה על כל מפקד לשלב תכנים הקשורים לנושא. ביחידה לאבטחת אישים נעשו הרבה מאוד שינויים פיקודיים וניהוליים על מנת לעבור מתחושת "אני הכי טוב בעולם" שגורמת להרס לתחושת גאוות יחידה חזקה, בריאה ובונה. כל מאבטח שמתקבל ליחידה לומד על הכישלון כבר בהכשרה הראשונה שלו ויתחיל לעבוד רק אחרי שהבין במאה אחוז מה ההבדל בין להיות הכי טוב בעולם לבין מאבטח מקצועי ומיומן, ובכל תקופת שירותו ימשיך לספוג זאת במהלך העבודה השגרתית ובמהלך האימונים. זה נכון לכל עובד/ת ביחידה. גאוות היחידה מתבססת על איכות כוח האדם, מבנה היחידה, התייחסות ראשי השירות ליחידה, שיתוף הפעולה עם יחידות אחרות בשירות, מסלול העסקת העובדים, רמת ההשקעה בהכשרות ובאימונים, רמת ההשקעה בציוד האישי והכללי, רמת הקשב לכל עובד/ת ועוד. עובד/ת ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ יאמר בגאווה שבזכות כל מה שמושקע בו הוא מרגיש מקצועי ומיומן.

מאבטח אישים מקצועי ומיומן
כבר 25 שנים שהיעד של כל מפקדי היחידה זה להשקיע את כל מה שניתן כדי להכין את המאבטח ליום שבו יצטרך להתמודד עם יריב שיצליח להגיע עד לאישיות ולבצע פעולת תקיפה. מדובר ביעד קשה ומאתגר שכדי להשיגו יש צורך לעבוד 24/7, 365 ימים בשנה, מתוך חשיבה ממוקדת על היריב הפוטנציאלי ועל יכולותיו המקצועיות. מאז הכישלון, נעשה שינוי של 180 מעלות במבנה היחידה שבעקבותיו הופרדו כל מקצועות המניעה לתת יחידות ייעודיות כדי לאפשר למאבטח במעגל האחרון להתמקד ולהתרכז כמעט רק בסיכול בלחימה הפיזית מול היריב ולהגדיל את הסיכוי להצלחה כאשר כל המעגלים שלפניו ייכשלו. בשנים האחרונות, כן מותר להגדיר את המאבטח ביחידה כמקצועי ומיומן ברמה גבוהה וזה בהתבסס על כל מה שמושקע מרמת ההכשרה, הליווי בשגרה, רמת המעטפת מסביבו ורמת האמצעים הטכנולוגיים האישיים שמציידים אותו. האם זה יספיק כדי לקבוע שהמאבטח תמיד ינצח את היריב? האם זה מספיק כדי לדעת בוודאות שהיחידה לא יכולה לחוות שוב כישלון? בוודאי שלא.

לסיכום
היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, יחידה 730, לא רוצה ולא צריכה להיות היחידה הכי טובה בעולם. כיחידה מבצעית, כל מה שמעניין את מפקדי היחידה והמשרתים בה זה להצליח להרחיק את היריב מהאישים שבאחריותה ולא להיכשל ביום שתידרש להתמודד עמו פנים מול פנים ולא משנה כמה שנים יעברו מאז הכישלון של ה -4 בנובמבר 1995.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בהשקט ובבטחה

אבטחה מחוץ לקופסא – חתירה למגע לא בכל מחיר

חתירה למגע מוגדר כערך עליון ביחידות קרביות בצה"ל, ביחידות רבות במשטרה, ביחידות מבצעיות בשב"כ וגם ביחידות באבטחה הממלכתית ובאבטחה האזרחית. בעוד שההסבר על חתירה למגע בצה"ל בהקשר להתמודדות מול האויב הוא מאוד ברור וקשוח ואינו משאיר מקום לספק ובמשטרה ובשאר הגופים הממלכתיים המצב דומה, נשאלת השאלה האם הוא נכון כשמדובר באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע מתאימה לכל מאפייני התפקיד, הפעילות וכוח האדם באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע כפי שמוכרת ומיושמת בצה"ל למשל מתאימה למאבטח אזרחי שמתמודד מול אירוע פלילי ולא פח"עי? שלעיתים מתמודד מול יריב אזרחי ולא מול אויב מלחמתי.
סביר להניח שראשיתו של המושג בצה"ל שמאז ומתמיד קבע ש"חתירה למגע היא בעצם ההפך מהתעלמות – תמיד אפשר למצוא סיבות להתעלם, אבל שמירת המגע, החתירה, מחייבות מכורח העיקרון לפיו צריך לשמר מגע עם האויב בכל דרך ובכל מצב", ובהמשך החל לעבור גם לגופים ביטחוניים נוספים. אני מעריך שהערך העליון הוותיק והחשוב הזה הגיע לאבטחה האזרחית כחלק משת"פ בין גופים ויחידות ודרך מפקדים ומדריכים שהשתחררו מצה"ל והתמנו לתפקידי ניהול והדרכה במשטרה ובשב"כ שעם הזמן הפכו לגופים מנחים לביצוע אבטחה. באופן טבעי, תורת הפעולה והלחימה האזרחית אימצה לחיקה חלק ניכר מהמאפיינים הצה"ליים כולל את ערך החתירה למגע אל מול האויב. רגע לפני ההחלטה לאמץ ערכים מגוף אחר, צריך לזכור שלכל גוף יש תחום אחריות, משימה ואויב/יריב שונים ולקחת בחשבון שההתקדמות בזמן והאירועים החריגים הרבים שהתרחשו במהלכו יחד עם השינויים בנורמה החשיבתית וההתנהגותית של האנשים מוכיחים שמה שהיה נכון פעם אינו בהכרח נכון היום. אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר לכך שאנחנו רואים שצה"ל מבין היום שהתמודדות עם האויב במלחמה שונה מאוד מהתמודדות מול יריב אזרחי פלילי, כמו הבדואים בדרום, כי פתאום ערך עליון כמו חתירה למגע אסור בפקודה. נראה שצה"ל החליט להפריד בין אירוע במלחמה לאירוע פלילי שאין בו סכנת חיים, מה שנתפס בקרב הלוחמים כהחלטה שעומדת בניגוד מוחלט לערך החתירה למגע שהוטמע בהם.
אני מבין את כל מי שמתקשה לראות בדואי מגיע למחנה צבאי ומעז לגנוב ציוד יקר ערך ללא פחד אבל מצדד בחשיבה ובדעה המקצועית שקובעת שכל עוד אין באירוע הפלילי סכנת חיים התגובה לא תהיה בלחימה. התגובה הנכונה תהיה בפעולות מניעה כדי לא לייצר ליריב הפלילי הזדמנויות.
לדעתי האישית בלבד, יש לאמץ את החשיבה הנ"ל גם לאבטחה האזרחית ורק בהקשר למצב שבו איש האבטחה מסווג בוודאות את האירוע כפלילי וללא סכנת חיים. ברור לי שהרבה מאוד בעלי מקצוע וותיקים בתחום האבטחה לא יבינו איך אני יכול להיות בדעה כזו, איך יכול להיות מצב שמאבטח אזרחי לא יחתור למגע באירוע פלילי ואף יקבעו שמאבטח לא אמור ולא יכול לסווג בזמן אמת את האירוע כפח"עי או כפלילי. 
כאן אני יזכיר שישנם בישראל גופים מונחי משטרת ישראל, כמו הבנקים והדואר, שכבר מלפני מספר שנים רב הגדירו נוהל שמתייחס לאירוע שוד שקובע שאסור למאבטח או לעובד הבנק לבצע שום פעולת לחימה נגד השודד וזה מתוך הבנה שעבריין שמגיע לשדוד כסף לא מתכוון לפגוע פיזית באנשים ושהנזק הגרוע ביותר בשוד הוא אובדן סכום כסף שלרוב המשטרה מצליחה להחזירו לאחר זמן קצר ואין שום סיבה שמישהו יפגע או חס וחלילה ייהרג באירוע.
מוצג לצפייה סרטון המתעד שוד שהתבצע בשבוע שעבר בסניף הדואר בכפר קרע:

מדובר באירוע שוד שהינו אירוע פלילי שהתרחש בפחות מדקה שהתוצאה שלו מסתכמת בגניבת סכום כסף קטן. אירוע שיכול לגרום לאי נוחות ואי נעימות בקרב העובדים והלקוחות אבל מה זה אל מול העובדה שבזכות נוהל שמצליח לצאת מהקופסא נמנעה פגיעה בנפש. עכשיו, דמיינו לעצמכם מצב הפוך שבו המאבטח החמוש המוצב בכניסה לדואר, מזהה שמדובר בשודדים ולא במחבלים ולמרות זאת מחליט לפעול נגדם תוך שימוש באקדח שברשותו ומתפתח קרב יריות שברור שהסתיים בנפגעים ויתכן שאף בהרוגים. האם תוצאה כזו מתקבלת על הדעת כאשר מדובר באירוע פלילי?
אירוע נוסף שהתרחש בשנת 2011 שבו המאבטח יניב אנגלר, תושב ראשון לציון בן 31, נורה למוות במהלך שוד מזויין בסניף בנק הפועלים שביישוב באר יעקב כאשר ניסה לסכל את השוד, מחזק את הדעה המקצועית שכאשר ברור שמדובר באירוע פלילי ואין סכנת חיים המאבטח לא יחתור למגע. המאבטח כן יישאר בגזרת האירוע, כן ישמור על קשר עין על המתרחש, כן יבצע פעולות פינוי קהל על פי צורך וכן יוודא שאף אחד לא יבצע שום פעולה נגד השודד שיכולה להחמיר את המצב.
האם מאבטח צריך ויכול לסווג אירוע בזמן  התרחשותו? האם מאבטח יכול להבדיל בין אירוע פח"ע לאירוע פלילי? האם המאבטח יכול להחליט אם קיימת סכנת חיים? בהחלט כן!!! זה חלק מתפקידו!!! זה חלק מהמקצועיות שלו!!! זה מה שנדרש ממנו כמאבטח!!! אני חושב שמי שלא יסכים ויענה תשובה שלילית לשאלות אלו, יישאר עם תפיסה מיושנת ולא עדכנית וישדר למאבטחים מסר שעליהם לפעול באותה דרך של חתירה למגע בכל אירוע ולא משנה מה סווגו וכתוצאה מכך ייקח חלק במצב שבו אנשים יעמדו בסכנת פגיעה ללא צורך ממשי.
דעתי המקצועית אינה מבטלת את הצורך בחתירה למגע כאשר מדובר באירוע פח"ע או באירוע פלילי שנוצר בו מצב של סכנת חיים למאבטח או לאנשים אחרים. אני רוצה ושואף שגם מאבטח בעל הכשרה קצרה יחסית, ובמיוחד הוא, יידע לסווג אירוע בצורה נכונה כדי שיצליח לתת את המענה המתאים לאיום. ברור לי שישנם אירועים, כמו אירוע הרכב המתפרץ שהתרחש בנמל אשדוד, שבהם המאבטח לא יכול לדעת בזמן אמת מה המניע לאירוע ולכן לעולם ילך לחומרה בהתאם לאמרה ש"אם יש ספק אז אין ספק". כשמדובר בחיי אדם, אני רוצה שמאבטח יפעל בחוכמה ולא יפעל כרובוט חסר מוח, אני רוצה לשאוף לאבטחה מחוץ לקופסא.
בניתוח מספר גדול של אירועים פליליים שהתרחשו בישראל, אני מרשה לעצמי לקבוע שגנב בוחר את היעד לביצוע על פי מה שיש בו ועל פי סיכויי ההצלחה ולכן מי שישקיע ביצירת מעגל מניעתי ולא ייתן ליריב הזדמנויות יגדיל את הסיכוי להרחקתו ממנו ובכך לא יידרש להתמודדות פנים אל פנים שנחשבת כקשה ומורכבת יותר.
באירוע פלילי, ללא סכנת חיים, על המאבטח לפעול לאי החמרת מצב ולסיום האירוע במהירות האפשרית ומיד לאחר מכן, יחד עם גורמים נוספים, יאסוף את כל המידע הקיים ויעביר את המשך הטיפול למשטרת ישראל שלרוב מצליחה לשים את היד על העבריינים.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם בחשיבה מחוץ לקופסא!!!

6.1.2021 – הפריצה לבניין הקפיטול בוושינגטון ארה"ב – תיעוד שמחייב למידה

אירוע שבו מפגינים פורצים לבניין הפרלמנט תמיד יוגדר כקיצוני וכחציית קו אדום מצד האזרחים ולמרות זאת אינו חדש והתרחש כבר מספר פעמים בעבר במדינות שונות, דמוקרטיות ופחות דמוקרטיות. כנראה, שאירוע מהסוג הזה שמתרחש בארצות הברית ובמיוחד בבניין הקפיטול בבירה וושינגטון גורם לכל שאר האירועים שהתרחשו לפניו במדינות אחרות להראות זניחים ופחות מעניינים.
לדעתי האישית, כל בעל תפקיד ניהולי ו/או ביטחוני בישראל ובעולם שאחראי גם על מתן מענה כנגד פריצת מפגינים למתקן, חייב להפוך את תיעוד פריצת המפגינים לבניין הקפיטול בוושינגטון ב 6 לינואר 2021, לשיעור מקצועי מלמד שיתכן שבזכותו יצליח להיות ולתפקד טוב יותר.
רמת ואיכות תיעוד אירועים כפי שמתבצעת בזמן אמת על ידי אזרחים וצלמים מקצועיים בשנים האחרונות, מאפשרים לכל בעלי המקצוע הרלוונטיים למאפייני האירוע לשבת ולחקור את מה שהתרחש במהלכו ולצאת עם רשימה חשובה של נושאים לבחינה ואף לקחים ליישום. 
אני בדעה שבאירוע המדובר, ניתן לזהות בוודאות לקחים חשובים כבר בשלב מוקדם יחסית המתבסס בעיקר על התיעוד המצולם ופחות על עדויות וחקירות מסודרות שסביר להניח שיגיעו בהמשך. 
הסרטונים והתמונות שכבר מפורסמים בכל כלי התקשורת והרשתות השונות הופכים את האירוע המדובר לבית ספר אונליין בנושא אבטחת מתקן ממשלתי במצב שבו המון מחליט להתפרץ אליו ומעניקים הזדמנות נוספת לבחינת חלק מהנחות העבודה הקשורות להתמודדות מולו. יומיים אחרי מועד התרחשותו של האירוע, רשימת הנושאים שניתן ללמוד מהם כוללת: חשיבות המודיעין ביכולת צפייה להתרחשות אירוע קיצון ורמת ההתכוננות לקראתו, התנהגות המון המונע על ידי מכנה משותף שלילי, רמת הרלוונטיות של מערך האבטחה הקיים במתקן כמענה ראשוני לאירוע, רמת יעילות אמצעים כנגד המון, רמת יעילות מיגון כנגד פריצה, רמת מוכנות מערך האבטחה במתקן לפינוי השוהים בו בהתרחש אירוע קיצון, נכונות ההנחיות לשימוש בנשק כנגד המון שהתפרץ למתקן וכו'.
אם הפריצה לבניין הקפיטול, במהלך הדיון החשוב שהתקיים בו לאישור בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית, הצליחה להפתיעה את ההנהגה משני צדדי הפוליטיקה, את מפקד כוחות הביטחון במדינה ואת מנהלי האבטחה במתקן אז הפתעה זו מנוגדת לחלוטין להשתלשלות העניינים בעיקר כפי שהתרחשה לפני רגעי תנועת ההמון לעבר המתקן וההתפרצות אליו:

הנשיא המכהן לא השאיר ספק ולו הקטן ביותר לגבי חוסר שביעות רצונו מתוצאות הבחירות.

בארבע שנות כהונתו, הספיק הנשיא המכהן להציג לעמו ולעולם את מאפייני האישיות שלו שבלשון המעטה ניתן להגדיר אותם כלא שגרתיים בעליל לטוב ולרע.

במהלך מערכת הבחירות הראשונה שבה ניצח והפך לנשיא ארצות הברית ובעיקר במהלך מערכת הבחירות האחרונה שבה הפסיד, דונלד טראמפ הראה יכולת מנהיגות קיצונית ויכולת השפעה קיצונית על קהל המצביעים עבורו בעזרת קמפיין שכלל אמירות וסיסמאות שיצרו אמונה והליכה עיוורת אחריו ומכנה משותף למיליוני אזרחים – ידוע שאזרחים בעלי מכנה משותף יכולים להפוך לקבוצה שתצליח לפעול ביחד.

עוד לפני הפריצה לבניין הקפיטול הצליח הנשיא המכהן לגרום למצביעים שלו לצאת מאזור הנוחות שלהם כדי להפגין עבור דעותיו האישיות והפוליטיות כולל עד הגעה למצב של עימות מול כוחות הביטחון.

במקביל לדיון שהתקיים במליאה בנושא בחירתו של ביידן לנשיא, החליט הנשיא המכהן לקיים עצרת המונית במרחק קצר מבניין הקפיטול שבמהלכה לא חשש לשלהב את ההמון באמירות וסיסמאות קיצוניות כנגד מערכת הבחירות ובעד דעתו שמדובר בגניבת בחירות ברורה.

כאמור, כל המידע הנ"ל היה מוכר וידוע ולכן אני בדעה שהתנהגותם של הנשיא המכהן ושל ההמון התומך בו לא היוותה הפתעה עבור כל בעלי התפקידים הרלוונטיים ולא היא זו שגרמה להם להיות לא מוכנים לקראת פריצה לבניין קפיטול. נראה, שחוסר האמונה שנשיא מכהן בארצות הברית, הגם שמדובר בנשיא לא שגרתי כמו דונלד טראמפ, כנראה לא ילך כל כך רחוק ובטח שלא יפעל לביצוע פעולות שיכולות לערער את הדמוקרטיה ושהרפובליקנים (בניגוד לקבוצות קיצוניות דמוקרטיות) לא יהפכו להיות אלימים, היא הסיבה האמיתית לתגובה האיטית.
האירוע כפי שהתרחש ב 6 לינואר 2021 הוכיח שוב שהערכות לחוד ומציאות לחוד ושתמיד כדאי שתהיה תכנית חלופית שניתן ליישם אותה במהירות וביעילות.
אם אני הייתי כיום בעל תפקיד שאחראי על אבטחת מתקן ממשלתי ו/או בעל תפקיד שאמור לשמור על הדמוקרטיה במדינה (בישראל לדוגמא: קצין הכנסת, מנהל האבטחה במשרד ראש הממשלה, ראש היחידה לאבטחת אישים וכו'), הייתי מפנה לעצמי כמה זמן שצריך כדי לצפות בתיעוד המצולם מהאירוע המדובר וללמוד מהנושאים הבאים שבלטו בו על מנת לבחון את הנחות העבודה שלי ואת תפיסת ההפעלה שעל פיה עובדים הכוחות במערך האבטחה:

 

ברמה הלאומית:

בדיקה יסודית האם יכול להיווצר מצב במדינה הדמוקרטית שבו ראש ממשלה או נשיא יכול בהתנהגותו ובפעולותיו לערער את הדמוקרטיה וערכיה, מהי הנקודה שבה המוגדרים כ"שומרי הדמוקרטיה" חייבים להתערב ומי אחראי על הפעלת כוחות מיוחדים במדינה ומתי. ברור ש"שומרי הדמוקרטיה" חייבים להיות א-פוליטיים כדי שיהיה אפשר באמת לייצר מנגנון בעל ערך וסיכוי גבוה להצלחה כנגד "גניבת" הדמוקרטיה והשתלטות על המדינה.
אם המדינה קובעת שראש הממשלה או הנשיא המכהן הם בעלי ההחלטה מתי להפעיל את הכוחות המיוחדים אז זאת לא תהיה הפתעה במצב שנוצר באירוע המדובר שבו נשיא מכהן, עם מאפייני אישיות לא שגרתיים, לא מרוצה מתוצאות הבחירות, מפעיל את ההמון לטובתו ויתכן שמעכב את הפעלת הכוחות המיוחדים כדי שאלו לא יפריעו להמון לבצע את המשימה שלמה הוא נשלח.
סרטון מהעצרת שבו נראה שהנשיא המכהן מדבר אל ההמון ויתכן שמשלהב אותם לפעול:  

מודיעין כבסיס חזק בתהליך קבלת החלטות:
בחינת תהליך איסוף המודיעין, עיבודו והפיכתו למידע משפיע בהערכות מצב שמסתיימות בקבלת החלטות לביצוע. נראה שבאירוע המדובר היה מודיעין על העצרת שמקיים הנשיא המכהן ועל מה שמתרחש בה וסביר להניח שהיה חשש שהעצרת תהפוך להפגנה אלימה שיכולה להגיע גם לבניין הקפיטול ולמרות זאת ניתן להעריך שמערך אבטחת המתקן לא תוגבר מבעוד מועד בכוחות מיוחדים בעלי הכשרה ומיומנות בהתמודדות מול המון פורץ ומתפרע. הגם שהחוק קובע שבוושינגטון הנשיא המכהן מחליט מתי להפעיל את המשמר הלאומי, עדיין ישנן דרכים נוספות וכוחות אחרים אשר יהפכו את המערך למוכן יותר.

מוכנות ויכולת מערך האבטחה המוצב במתקן בשגרה בהתמודדות מול המון מתפרץ:
בחינת הנחת העבודה המתייחסת להתנהגות המון בעל מכנה משותף שלילי כדי להבין האם התנהגות ההמון כפי שתועדה באירוע המדובר מתאימה למאפייני האזרחים בישראל או בכל מדינה אחרת בעולם והאם הכוחות המרכיבים את מערך האבטחה במתקן מתאימים ויכולים להתמודד מולו ולמנוע ממנו מלפרוץ למבנה.
התיעוד מהאירוע המדובר מצביע על כך שמערך האבטחה המוצב במתקן בשגרה אינו בעל הכשרה ויכולת להתמודדות מול המון זועם ומתפרץ. ניתן לראות ששוטרים/מאבטחים עומדים מול ההמון ללא יכולת וכלים מתאימים לעצירתו ותוך הבנה שאם לא יאפשרו לו להתקדם אז הם עצמם יעמדו בסכנת חיים ממשית. לדעתי השוטרים/מאבטחים הנראים בסרטונים פעלו באחריות ובצורה הגיונית ונכונה כאשר החליטו לא לנסות ולהתעמת עם המון ולאפשר לו להיכנס לתוך המתקן ונמנעו משימוש בכוח או נשק ומביצוע פעולות שיחמירו את המצב יותר ממה שהוא:

יעילות אמצעי הגידור שבשימוש המתקן ומערך האבטחה שבו כנגד המון:
בחלק מהסרטונים והתמונות ניתן לראות בבירור שגדר ברזל רגילה ניידת אינה באמת מצליחה לעכב או למנוע מהמון להתקדם וגרוע מכך אף הופכת בשלב מסוים להיות מכשול שמהווה סכנה לפגיעה ולפציעת האזרחים והשוטרים/מאבטחים.
התיעוד המצולם לא משאיר ספק לגבי יעילות הגדרות הניידות באירוע מהסוג הזה:   

רמת מיגון המתקן:
בחינת עמידות ויעילות רמת מיגון חלונות ודלתות במתקן כנגד המון מתפרץ. פריצת הדלתות והחלונות על ידי ההמון תוך שימוש באלות, מגן מפלסטיק ופטישים היא המבחן האמיתי למיגון והרבה יותר טובה מבדיקת עמידות שנעשית בתנאי מעבדה או ניסוי יזום: 

מוכנות מבנה המתקן כנגד המון מתפרץ:
האירוע המדובר נותן לנו הצצה נדירה למה מוכן לעשות אזרח המשתתף בהפגנה אלימה ועד כמה הוא מוכן ללכת רחוק בדרכו לתוך המתקן – טיפוס חלק מהמפגינים על החומה הגבוהה מוכיח שבשלב התכנון לא ניתן להסתפק רק בעובדה שהחומה גבוהה וחייבים בנוסף לאפיין אותה כך שאדם ללא אמצעי כמו סולם לא יצליח לטפס עליה אחרת אתה יכול לחשוב שתיעול הקהל שיצרת על מנת שייכנס אך ורק דרך הפתחים יעיל כשבפועל יצרת במו ידך עוקף ציר כניסה. באחד הסרטונים ניתן לראות שחלק מהחומה כולל פסי בטון בולטים ששימשו את המפגינים לצורך אחיזה והנחת הרגליים:   

במידה ואתה מאמין שתרחיש של התפרצות המון זועם למתקן שבאחריותך הינו רלוונטי, עליך להגדיר את מעגלי קווי התקדמות ההמון האפשריים, לסמן בהם את הפתחים ולקבוע מה רמת המענה שהינך מעונין לייצר למניעת התפרצות. האירוע המדובר שבו נראה ההמון פורץ או מנסה לפרוץ מספר דלתות בקו הכתלים ובתוך המבנה, שולח אותנו לבחון את ההגדרות שלנו בנושא ואת רמת ויעילות חוזק הדלתות הקיימות במתקן שבאחריותנו כנגד התפרצות דרכן. עובדתית, הדלתות בקו הכתלים של בניין הקפיטול ובכניסה לאולם המליאה למשל, לא עמדו בפעולות הפריצה ובלחץ ההמון. כאשר רואים מאבטחים במליאה משתמשים ברהיטים כדי למנוע את פריצת הדלתות אז ברור שאינן תוכננו כמענה נגד:   

פינוי השוהים במתקן:
כל תכנית אבטחה ובטיחות במתקן חייבת לכלול סעיף המתייחס לפינוי השוהים בו במצבים חריגים ובמצבי חירום, כולל מה צריך לקרות כדי שתתקבל ההחלטה לפינוי, מתי מפנים, איך מפנים ולאן וכל זאת מתוך הבנה ברורה שחיי אדם קודמים לכל. עושה רושם שבאירוע המדובר ההחלטה על פינוי השוהים במתקן לא תאמה את ציר ההתקדמות של ההמון ואת פעולותיו. במצב שבו, לקח לפחות שעה בין תחילת מעבר ההמון מהעצרת לבניין הקפיטול ועד ההחלטה להתפרץ פנימה לא הגיוני שמגיעים לסיטואציה של מפגש מפגינים עם נבחרי ציבור ועובדים במתקן עד כדי צורך להגן על נבחרי ציבור שנשארו במליאה כולל שליפת אקדחים וביצוע ירי חי על מפגינים.
תכנית פינוי מקצועית ומימושה בזמן המתאים, הייתה מונעת את המצב המיותר הנוצר באירוע המדובר שבו נבחרי ציבור נראים מחפשים מחסה בין שורות הכיסאות ולא הייתה מכניסה את המאבטחים לדילמות מיותרות. 

יראת הכבוד של האזרחים לכוחות המיוחדים:
האירוע המדובר מציג היטב את יראת הכבוד שיש לאזרחים במדינות מסוימות (אני חושב שישראל בתוכן) לכוחות מיוחדים. אמנם האישור שניתן להקפצת הכוחות המיוחדים לאירוע הגיע מאוחר יחסית, אבל כאשר ההמון הבין ואף ראה את הגעת הכוחות המיוחדים למתקן ואת הצבתם בחזית המבנה וכניסתם פנימה נוצרה תפנית בהתנהגותו שאפשרה לסיים את ההשתלטות על האירוע. אני חושב שניתן להבחין בהתרגשות שאחזה את העובדים במתקן והמפגינים כאשר הכוחות המיוחדים הגיעו ונכנסו פנימה. נראה כאילו שכולם רק חיכו להגעתם:

אחת הדרכים החשובות, ההכרחיות והטובות ביותר להצליח להשתפר כדי להיות בסופו של דבר מערך אבטחה מקצועי יותר ויעיל יותר היא צפייה בתיעוד של אירועים שהתרחשו, כולל כאלה שהתרחשו במדינות אחרות, לצורך תחקור ולמידה.
אין ספק שפריצת ההמון לבניין הקפיטול בוושינגטון, ארה"ב, ב – 6 לינואר 2021 הינו אירוע מכונן  שסביר להניח שייכנס להיסטוריה של העם באמריקה ויהפוך במהרה לתוכן שיילמד באוניברסיטאות בהקשר לדמוקרטיה ובבתי הספר לאבטחה בהקשר לנושא אבטחת מתקן כנגד המון מתפרץ.  

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה לכל תרחיש

הערת מחבר המאמר:
כשאתה ניגש לבחון אירוע מהסוג הזה שהתרחש בדמוקרטיה המתקדמת בעולם כולו ורואה את התגובה המכילה והאיטית של מקבלי ההחלטות וכוחות הביטחון, כשאתה יודע שמדובר בכוחות ביטחון מהטובים שיש, אז עולה בך המחשבה שיתכן  שמה שהתרחש באירוע היה סוג של הפקה  מתוכננת בניהולם של במאי אחד ומספר עוזרים. 
בארצות הברית, דווקא בצד השמאלי של המפה הפוליטית, ישנם ארגונים קיצוניים כמו "אנטיפה" אשר לא חוששים לבצע פעולות תקיפה כנגד מוסדות הממשל וכנגד עסקים וגורמים לנזקים של מיליארדי דולרים. לעומתם, בדרך כלל, הצד הימני נמנע מלהתנהג באלימות ולכן יתכן שהיו מי שהחליטו ביחד  לאפשר לאזרחים תומכי הימין "להוציא" קיטור אבל תחת שליטה מסוימת ובהתאם לגבולות שנקבעו מראש. אחרת איך אפשר להסביר כל מיני תופעות שהתרחשו ונראו בפריצת המפגינים לבניין הקפיטול בוושינגטון:

מספר הפצועים וההרוגים מצד המפגינים ומצד כוחות הביטחון קטן מאוד ביחס למספר המפגינים שנעו לעבר בניין הקפיטול, נכנסו פנימה וביצעו פעולות בתוכו.

הרבה מאוד שוטרים ומאבטחים ממערך אבטחת המתקן נראו כמי שלא מתנגדים לתנועת ההמון לעבר הבניין ואף פותחים להם חסימות שהוצבו בציר התנועה ובכניסה לבניין.

המפגינים שנכנסו פנימה לבניין הקפיטול די שמרו על איפוק ולא נראו כמי שמבצעים פוגרום בתוך המבנה ובמה שיש בתוכו. התנהגות המפגינים יצרה רושם שכל מטרתם להצטלם בתוך הבניין כדי להוכיח שגם הם יכולים.

קבלת ההחלטות המאוד איטית של שכבת ההנהגה קיצונית מידי ביחס למאפייני האירוע ונראית כאילו שנעשתה בתזמון ידוע מראש.

אין לי ספק שבמרוצת הזמן, יתפרסמו דעות רבות ושונות על מה שהתרחש ב -1 לינואר 2021 וימים יגידו מה באמת קרה באירוע המכונן הזה. 

דנבר ארצות הברית – מאבטח ירה למוות במפגין

ב 10 לאוקטובר 2020, מאבטח של רשת טלוויזיה 9NEWS שסיקרה הפגנה בדנבר ארצות הברית, ירה למוות באזרח (אחד המפגינים) בעקבות עימות פיזי ביניהם ושימוש בתרסיס מצדו של האזרח כנגד המאבטח. על פי הדיווחים, התברר שהמאבטח עבד ללא אישור עבודה בתוקף – ה"מאבטח" מואשם ברצח מדרגה ראשונה.
תיעוד מצולם מאפשר לראות ולהבין את השתלשלות האירוע:
מדובר בהפגנה בה השתתפו אזרחים שייצגו 2 מחנות בעלי דעה שונה. במהלך ההפגנה, תועד עימות מילולי בין 2 מפגינים כאשר אדם שלישי מנסה להפריד ביניהם על מנת למנוע החמרה. ערוץ חדשות מקומי 9NEWS שלח צוות צילום שיתעד ויסקר את ההפגנה וצירף אליו מאבטח אזרחי חמוש. ערוץ החדשות שכר את שירות האבטחה מחברת אבטחה מקומית. בשלב מסוים של העימות, אחד המפגינים נראה ניגש לעבר אחד מצוות הצילום של ערוץ 9NEWS. המאבטח שזיהה את הפעולה של המפגין החליט לחצוץ בין המפגין לחבר הצוות. נוצר בין המאבטח למפגין עימות מילולי שהחמיר לשימוש בידיים, המשיך לשימוש המפגין בתרסיס כנגד המאבטח והסתיים בהחלטה של המאבטח להשתמש באקדח שברשותו על מנת לירות במפגין. המפגין נפטר מפציעת הכדור הקטלני שנורה לעברו.
תיעוד שלב העימות של 2 המפגינים:

תיעוד העימות בין המאבטח למפגין בתמונות:

רגע הירי:

תיעוד של כל השתלשלות האירוע:

השאלה המרכזית הנובעת מהאירוע – כיצד אירוע שהתחיל כהפגנה הסתיים במאבטח שיורה למוות באחד המפגינים?
מדובר באירוע חובה ללמידה לכל מי שעוסק או משתמש באבטחה אזרחית בצורה כזו או אחרת מכיוון שמעורבים בו מספר גורמים שונים שכל אחד מהם לא מימש את אחריותו כנדרש:
ערוץ החדשות 9NEWS ששכר מחברת האבטחה שירות אבטחה על ידי מאבטח חמוש אחד.

צוות הצילום שנשלח על ידי ערוץ 9NEWS לסקר את ההפגנה.

חברת האבטחה שסיפקה לערוץ החדשות 9NEWS מאבטח חמוש.

המאבטח שעובד במסגרת חברת האבטחה ונשלח לבצע את המשימה בשטח בפועל.

ערוץ החדשות:
ערוץ החדשות מוגדר כלקוח שבמקרה המדובר זקוק לשירות אבטחה אשר מסופק על ידי חברת אבטחה. לקוח אשר פונה לחברת אבטחה חייב לבדוק כמה נושאים הכרחיים לביצוע ההתקשרות:
האם לחברת האבטחה יש את הרישיון וכל האישורים הדרושים בחוק המאפשרים לה לספק מאבטחים לא חמושים ומאבטחים חמושים.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה לביצוע המשימה הינו בעל רישיון עבודה בתוקף שכולל גם נשיאה ושימוש באקדח.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה עבר הדרכה ואימון לביצוע משימת אבטחה בהפגנה.
האם יש צורך במאבטח חמוש לביצוע המשימה או שניתן לבצע אותה על ידי מאבטח לא חמוש.
ביום המשימה – בדיקה בפועל מול המאבטח עצמו שיש לו אישור עבודה בתוקף והינו בעל ההכשרה המקצועית המתאימה.
להכין ולתדרך את צוות הצילום לביצוע המשימה כולל התייחסות להתנהגות מונעת וביטחון כוחותינו.

צוות הצילום:
על כל עובד באשר הוא, שנשלח לביצוע משימה, חלה האחריות לא לבצע שום פעולה בשטח אשר יכולה לגרום לעימות מיותר ואף להחמרת מצב. העובד חייב לדעת לאיזו משימה הוא נשלח, מה מאפייניה והאם המעביד מספק לו את כל הידע והכלים הדרושים כדי לבצע אותה כנדרש ובביטחון.
עובד אשר מצטרף אליו מאבטח, חייב לבצע עמו תדריך שיגדיר את העבודה המשותפת בשטח בשגרה ובחירום.

חברת האבטחה:
חברת האבטחה מוגדרת כעסק שקיבל רישיון ואישור מהרשויות לעסוק בשירותי אבטחה וכגורם המספק את שירות האבטחה ללקוח תמורת תשלום ולכן חלה עליה החובה להקפיד לעמוד בדרישות בכל זמן נתון וללא פערים:
תמיד לעבוד עם רישיון בתוקף.
לעמוד בכל התנאים הנדרשים לאחזקה ושימוש באקדחים.
להעסיק אך ורק מאבטחים שעברו את כל ההכשרות הנדרשות ובעלי רישיון עבודה והעסקה בתוקף.
לבחון כל משימה מחדש כדי לדעת לענות על השאלה האם יש צורך בחימוש המאבטח באקדח מתוך הכרה והבנה של היתרונות והחסרונות בנשיאת אקדח.
להכין ולתדרך את המאבטח לביצוע המשימה.
להיות בעלת ביטוח המקיף את כל שירותי החברה.
לשלוח את המאבטח עם מצלמת גוף לצורך תיעוד ותחקור.

המאבטח:
על כל מאבטח לדעת שהוא זה שבסופו של דבר מבצע את המשימה בקצה ולכן מירב האחריות מוטלת על כתפיו ולהבין שלכל החלטה ולכל פעולה שיעשה בשטח יש משמעות ובמיוחד כאשר הוא נושא נשק.
כל מאבטח חייב לבדוק האם לחברת האבטחה שהוא מעוניין לעבוד בה יש רישיון עסק כנדרש על פי החוק.
אסור למאבטח לצאת למשימה ללא רישיון עבודה בתוקף – אסור למאבטח לקחת סיכון מיותר בנושא החשוב הזה.
אסור למאבטח לקחת על עצמו משימה כשהוא ללא ההכשרה המקצועית הנדרשת.
אסור למאבטח לצאת למשימה מבלי שקיבל תדריך יסודי ומקצועי מבעל סמכות בחברת האבטחה.
על המאבטח לדאוג לבצע תדריך ללקוח כתנאי לביצוע המשימה.

תוצאות האירוע המדובר, אזרח הרוג, מאבטח שמואשם ברצח מדרגה ראשונה וחברות שנבדקת התנהלותן, מוכיחות ומדגישות לכולם שביצוע פעולה שמתבססת על ההנחה שלא יקרה שום דבר מייצרת סיכון מיותר שניתן להימנע ממנו בהקפדה על עמידה בכל הדרישות והתנאים ובעבודה על פי תהליכים מוגדרים ומסודרים.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך עמידה מלאה בדרישות!!!

קורונה – איש הביטחון לא רוצה למות בגלל חוסר אחריות של מישהו אחר

תמונה: צילום רועי אלמן, דוברות משטרה

מתחילת ההתמודדות עם אירוע הקורונה נדבקו בוירוס מאות ויתכן שכבר אלפי בעלי תפקידים בגופי הביטחון השונים, משטרה, צה"ל, שב"כ ועוד. ברור שרוב מקרי ההידבקות התרחשו במהלך ביצוע התפקיד כאשר לדעתי ניתן להניח שחלק גדול מהן מהסיבה של חוסר אחריות בעמידה בהנחיות הזהירות מצד מושא האבטחה – אישים מאובטחים, מפגינים, מפקדים וכו'.
נשאלת השאלה המרכזית האם כאשר מושא האבטחה פועל בחוסר אחריות ומתעקש לבצע פעילות שאינה עומדת בהנחיות הזהירות, איש הביטחון מחויב לבצע את תפקידו כחלק מהתחייבותו החוזית והמקצועית?
האם מאבטח אישים מחויב לביצוע תפקידו כאשר האישיות פועל בניגוד להנחיות?
האם שוטר מחויב לביצוע תפקידו כאשר אזרחים מחליטים לצאת ולהפגין בניגוד להנחיות?
האם חייל מחויב להשתתף בפעילות שבה ברור שלא מקפידים על ביצוע ההנחיות?
האם מאבטח במתקן מחויב לביצוע תפקידו כאשר לא מספקים לו את ההגנה הנדרשת על פי ההנחיות?
האם חוזה העסקה/שירות של אותם אנשי ביטחון כולל התייחסות לתפקוד באירוע כמו אירוע הקורונה? האם הסיכון המקצועי והאישי שנובע מעבודה בסביבה של וירוס קטלני שוות ערך לסיכון הנובע מהאיומים השגרתיים?
האם לאיש ביטחון קיימת בכלל האפשרות להחליט האם ברצונו לעבוד בסביבה שלא מאפשרת לו להגן על עצמו מפני סכנת ההידבקות?
לדעתי האישית רוב גופי הביטחון אם לא כולם, לא לקחו בחשבון את האפשרות להעסקת העובדים שלהם באירוע כמו אירוע הקורונה. אני לא חושב שניתן להאשים אותם בכך מהסיבה שאירוע הקורונה בהחלט יכול לזכות באירוע המפתיע של העשור.
כמו כן, חובה לשאול ולבדוק מה נעשה בנושא מרגע היוודא דבר קיומו של הוירוס הקטלני? האם בוצעו שינויים בחוזי ההעסקה? האם בוצעה הכנה מקצועית לעובדים? האם סיפרו לעובדים את גודל הסכנה שאליה הם נחשפים במהלך ביצוע התפקידים המוטלים עליהם?
בימים רגילים, בהם מאבטח אישים יוצא לביצוע אבטחת האישיות הוא מודע ולוקח בחשבון את הסכנות הקיימות שיכולות להתרחש מצד כל יריב פוטנציאלי, יריב בשר ודם. המאבטח יודע ורוצה להאמין שהארגון הכשיר אותו ונתן לו את כל הכלים הקיימים כדי להתמודד מול היריב בצורה מיטבית. אני חושב שרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל המחיש לכל מאבטח אישים בישראל שהסיכוי שהתרחש אירוע אמת הוא ממשי וכולל את האפשרות שיפצע ואף ייהרג במהלכו.
בימים רגילים, בהם שוטר נשלח לעבוד בהפגנה הוא מודע ולוקח בחשבון שהיא יכולה לכלול התנהגות בלתי חוקית ואלימה מצד המפגינים שתעמיד אותו בסכנת היפגעות וגם הוא, כמו המאבטח, יודע ורוצה להאמין שעבר הכשרה מקצועית וקיבל כלים שיאפשרו לו לבצע את תפקידו במקצועיות מבלי להיפגע.
כיוון החשיבה הזה נכון גם לכל המאבטחים והחיילים באשר הם. חייל שנדרש להשתתף בכנס מסוים המתקיים במחנה, רוצה להאמין ובוטח במפקדים שלו שעשו את כל מה שנדרש כדי לעמוד בהנחיות הבריאות שימנעו את הדבקתו בוירוס.
כדי להצליח (אולי, כי לא בטוח שזה אפשרי) ולגבש דעה הגיונית בנושא מורכב כמו אירוע הקורונה, חייבים להבין שמי שנדבק בוירוס באמת יכול למצוא את עצמו בסכנת חיים ממשית ובאותה נשימה להבין שישנם מקצועות, כמו ביטחון, שלא ניתן להפסיק אותם עד יעבור זעם.
איש ביטחון אינו כמו כל אזרח אחר שנשלח לסגר לתקופה שנקבעת על ידי הממשלה ובמידה ויקפיד לעמוד בתנאיו, סביר להניח שלא יידבק בוירוס ולא יעמוד בסכנה. איש הביטחון הוא חיוני ולכן נדרש להמשיך לצאת לעבודה.

בואו נתייחס לכמה דוגמאות בולטות מהתקופה האחרונה:

נשיא ארצות הברית, טראמפ, שלא בדיוק הקפיד על ביצוע הנחיות הבריאות הזהירות, נדבק בוירוס הקורונה ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי. כמובן שבכל הזמן הזה יחידת האבטחה של הנשיא המשיכה לאבטח אותו כמידי יום. אני חושב שביום השני, הנשיא החליט שהוא יוצא מבית החולים ברכב כדי להביע תודה לכל האזרחים התומכים בו שעמדו שעות ארוכות מחוץ לבית החולים. כמובן שפעולה זו של הנשיא בוצעה כאשר הוא עדיין חולה בוירוס כאשר יחד איתו ברכב יושבים נהג ומאבטח:

בהתנהגותו, הנשיא טראמפ העמיד את הנהג והמאבטח שיושבו איתו ברכב בסכנת הדבקות ממשית למרות שהינם עם מסיכת הגנה. בימים רגילים, לנשיא מותר להחליט מה שהוא רוצה לעשות ועל יחידת האבטחה להתאים את עצמה לרצונותיו תוך עשיית האבטחה בצורה המיטבית כדי להגן עליו מפני הסכנות הקיימות, אבל האם בימים שבהם מצוי וירוס קטלני בחוץ על מפקדי יחידת האבטחה להמשיך באותה גישה שמקובלת בימים רגילים? האם בתקופת הוירוס האישיות רשאי להחליט על ביצוע פעולה שמעמידה את הסובבים אותו בסכנה שאינה נמצאת ברשימת הסכנות השגרתיות? האם הנהג והמאבטח הצמוד יכולים להחליט שלא מתאים להם להימצא במצב סכנה רק בגלל שהנשיא החליט שבא לו לצאת להגיד תודה לתומכים?

גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה בישראל, החליטה שלמרות הסגר וההנחיות הנלוות אליו, היא והמשפחה ייסעו ביום כיפור למשפחתה המתגוררת בטבריה, והכל בידיעה שזה אסור. העניין הוא, שכדי להגיע לטבריה, נדרשה השרה לשירותיו של הנהג שלה, הנהג שבעקבות החלטתה מוצא את עצמו מפר את הסגר ואת ההנחיות וגרוע מכך, שכחלק מתפקידו נקלע למצב של סכנה ממשית להדבקות בוירוס הקטלני. לאחר הביקור בבתי בני משפחתה ובבית הכנסת השכונתי, התברר שהשרה נדבקה בוירוס ובכך העמידה בסכנת הדבקות את כל מי ששהה בקרבתה. אין ויכוח שהשרה יכולה להחליט להעמיד את עצמה ואת בני משפחתה בסכנת הדבקות והם יכולים להחליט לקבל ולהכיל את זה אבל מה עם הנהג שעובד איתה, האם ניתנת לו האפשרות להחליט האם מתאים לו לקבל את ההחלטה המוטעית של השרה? האם הוא במקום שבו הוא בכלל יכול להרשות לעצמו ורשאי להביע את דעתו בנושא או שזה ברור מאליו שעליו להמשיך לבצע את תפקידו למרות קיומה של הסכנה הממשית?

מפקד תחנת המשטרה מוריה, נצ"מ קובי יעקובי, מי שאחראי על הטיפול בהפגנות בבלפור מול בית ראש ממשלת ישראל, נדבק בקורונה. בסבירות גבוהה שהמפקד נדבק במהלך ביצוע תפקידו בטיפול בהפגנות. יחד איתו במשימה, משתתפים מאות שוטרים שנמצאים תחת פיקודו וגם הם כמוהו מוצאים את עצמם במצב של קרבה לאנשים רבים שאינם שומרים על ההנחיות וברור שבתוכם ישנם כאלה שנושאים את הנגיף ואף כאלה שיתכן וכבר חולים. המפקד ושוטריו נשלחים לביצוע המשימה כל פעם מחדש כאשר נראה שלא עומדת בפניהם הברירה להחליט האם מתאים להם לעמוד בסכנת הדבקות ממשית. נראה שאין להם את האופציה להשפיע על החלטות הארגון ומפקדיו והם חייבים להתייצב ולבצע את המשימה למרות הסכנה האישית והלא שגרתית הכלולה בה. האם זה נכון שהטיפול בהפגנות יתבצע בדיוק באותה אסטרטגיה שמופעלת בימים רגילים ושגרתיים? האם זה נכון להציב את המפקדים והשוטרים בעמדות שמסכנות אותם?
פורסם בתקשורת ב 10.10.2020: 

שוטר בשנות ה-50 לחייו נפטר מקורונה

במסגרת עבודתו השוטר התנהל בסביבה של חולים 

חיילים מתלוננים: בצה"ל מתעלמים מההנחיות להימנעות מהדבקה בקורונה
חיילים מספרים כי חרף ההנחיות שנועדו למנוע את התפשטות הקורונה בצה"ל, הם נדרשים לשהות בקבוצות גדולות, פועלים בתנאי היגיינה ירודים וכי נאסר על חובשים שבודקים חולים להשתמש במגני פנים.

צה"ל הוא ארגון גדול מאוד שהשליטה על כל המשרתים בו בימי שגרה נחשבת למשימה קשה ביותר אז אחת כמה וכמה בימים לא רגילים כמו ימי אירוע הקורונה בו נדרש צה"ל למשנה זהירות שכולל שינוי הגדרות והנחיות ושינוי במאפייני הפעילות השגרתיים, וכל זאת כדי לשמור על כלל המשרתים בו מפני הדבקה מיותר. גם בצה"ל, כמו בשאר גופי הביטחון, החייל הקטן כנראה ומוצא את עצמו במצב של חוסר אונים ואינו באמת יכול להשפיע במצבים שבהם הוא מזהה אי עמידה בהנחיות.

עד להגעתו של וירוס הקורנה לעולם, איום הדבקה בוירוס על אנשי הביטחון במהלך ביצוע תפקידם כנראה שלא נלקח בחשבון ובמידה מסוימת ניתן להבין זאת, אבל מרגע הגעתו יחד עם השפעתו העצומה וסכנת החיים שהוא מייצר, אסור להכיל התנהגות של ארגון ו/או בעל תפקיד ממלכתי שלא עומד בהנחיות הממשלה וגרוע מכך מעמיד בסכנה אנשים אחרים ובכלל זה כאלה שנושאים בתפקיד שירותי שאין להם באמת יכולת השפעה. איום של וירוס על איש הביטחוון אינו דומה לכל איום שגרתי אחר שיכול להתרחש בכל רגע ולכן אסור להתייחס אליו כאל עוד איום ברשימת הדפ"אות המוכרת. אסור להפוך את האחריות לאישית ולהעביר אותה אך ורק לאיש הביטחון באשר הוא ובאותה מידה אני חושב שלא יהיה נכון להשאיר את האחריות בידי נושא התפקיד הממלכתי. באירועים לא שגרתיים, כמו אירוע הקורונה, האחריות המלאה להנחיות צריכה להיות אך ורק בידי הממשלה והכנסת כאשר על כל השאר חלה החובה לבצען ככתובן וכלשונן. באירועי קיצון, על הממשלה והכנסת לכלול בהנחיות לביצוע גם את נושאי התפקידים הממלכתיים כגון ראשי ארגון, שרים, מפקדים, מנהלים וכו' ובנוסף להגדיר תהליך שבו כל בעל תפקיד שירותי יהיה יכול בעזרתו להרים דגל אדום לפני ביצוע משימה או במהלכה מבלי לחשוש ולפחד שיאבד את משרתו ופרנסתו. לצורך העניין, נשיא ארצות הברית לא יכול להחליט לצאת להביע תודה לתומכיו כאשר הוא חולה ומעמיד בסכנה את בעלי התפקידים שסביבו ועד כמה שזה יכול להישמע הזוי, אם יחליט בכל זאת לעשות זאת יוכלו הנהג והמאבטחים להחליט לא להצטרף אליו מבלי להיענש על כך. דווקא הנשיא עצמו צריך לדעת שבהחלטתו הוא מעמיד את משרתו בסכנת המשך. גם לנהג ו/או למאבטח של שר צריך לאפשר להחליט להרים דגל אדום כאשר הוא מזהה אי עמידה בהנחיות. הנהג יוכל להחליט שאינו מוכן לנהוג ברכב כאשר ברור לו שהאישיות לא עומד בהנחיות הממשלה. מאבטח שיזהה שהמתקן שבו הוא עובד ובכלל זה העמדה שבה הוא נדרש לעמוד לא הותאם לעמידה בהנחיות ולא סופקו לו כל אמצעי ההגנה הדרושים, יהיה רשאי גם הוא לא לבצע את תפקידו באוטומט מבלי שיותר לו להעיר ולהאיר את עיני מנהליו לכשלים שמעמידים אותו בסכנת הדבקות ממשית. ארגונים ויחידות ביטחון נדרשים וחייבים לבצע שינויים בתפיסה ושינויים במאפייני המענה השגרתיים כדי להימנע עד כמה שניתן מהעמדת העובדים שלהם בסכנת הדבקות. זה דורש ממקבלי החלטות להתאים את עצמם ואת הארגונים שתחתם למאפייני איום הוירוס ולא להיפך גם אם זה עומד בניגוד גמור למה שהתרגלו אליו עד כה. יש למצוא דרכים אחרות ויצירתיות כדי להתמודד עם כל אזרח שלא עומד בהנחיות מבלי לגרום לאנשי הביטחון לעמידה בסכנת הדבקות. שום דרך פעולה שהיתה נהוגה בימי שגרה לא ניתנת להמשך יישום בימי הקורונה כל עוד המבצעים אותה עומדים בסכנת הדבקות.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כאשר נדרשים לחשיבה אחרת לחלוטין!!!

צה"ל "מספק" נשקים ותחמושת לגורמים עבריינים

הפרסומים הרבים בכלי התקשורת השונים על פריצות למחנות צה"ל בכלל וגניבות נשקים ותחמושת בפרט מעידים שמדובר בנושא בוער שהפך עם השנים לתופעה שמסרבת להסתיים ולהעלם. אני חושב שבשנים האחרונות אין רמטכ"ל שלא מצא את עצמו מתעסק בתחום הגנת המחנות שכולל בתוכו גם את ההגנה על נשקיות ובונקרים הנמצאים כמעט בכל מחנה בישראל ויש הרבה כאלה. ההיגיון הפשוט והבריא, המתבסס על המשך תופעת הגניבות מצה"ל, מעיד על כך שגורמים עבריינים רואים עדיין בצה"ל כ"ספק" נשקים ותחמושת איכותי וזאת למרות שצה"ל ביצע פעולות רבות ושונות לשיפור רמת ההגנה שהצליחו להטות את הגרף לירידה בכמות הנשקים והתחמושת שנגנבו.

אירוע הגניבה הגדול האחרון שהתרחש בספטמבר 2020 במחנה גיבור בצפון הארץ, בוצע כנראה על ידי גורמים עבריינים שהצליחו במקצועיות ובקלות מטרידה לשים את היד על 38 נשקים שמהר מאוד נמכרו "ללקוחות" שמשתמשים בהם לביצוע פעילות בלתי חוקית בעליל.
כל מי שישקיע זמן (כמוני) לצורך חיפוש פשוט באינטרנט, יצליח להבין את גודל התופעה שנמצאת בסביבתנו כבר שנים רבות ובסופו של דבר משפיעה על האזרחים בישראל ועל צה"ל כאחד הגופים הממלכתיים שאמון על ביטחונם.
מספיק לקרוא חלק מהסיכום של השופט שעמד בראש המשפט נגד הגנבים ממחנה שדה תימן כדי להבין על מה מדובר:

"לא בשולי הדברים, בית המשפט מוצא לנכון להעיר על הקלות הבלתי נסבלת שבה נשקיה בתוך בסיס צבאי, נפרצת כמעט באין מפריע ונגנבים מתוכה עשרות רובי 16 M שמוצאים דרכם לגורמים עבריינים. כך גם יש לתהות הכיצד האחים הנאשמים, שהינם בעלי עבר פלילי לא מבוטל, נכנסים לתוך בסיס צבאי ומקבלים הלכה למעשה גישה נוחה למחסני תחמושת?… גם משך הזמן שלקח לגלות אותה התפרצות, מן הראוי שייבחן על ידי הגורמים הרלבנטיים בצבא שכן יכול וגילוי מהיר יותר היה מסכל את מכירת הנשקים בסמוך לאחר מכן…. אין זאת, אלא, דוגמה קיצונית לתופעה רחבה במסגרתה אמצעי לחימה רבים, בכללם מטעני חבלה, תחמושת ורובים נגנבים מתוך הצבא ומוצאים דרכם לגורמים פליליים. יש לקוות שבעקבות אירוע זה הופקו לקחים המתאימים, שונו הנהלים וחודדו הנחיות בבסיס שדה תימן, ולא רק בו."
 
הניתוח שלי לתופעה מתבסס על המידע הרב שפורסם במדיה הגלויה ועל תרגומו מהבנתי, הערכתי ודעתי האישית בלבד.

מדוע אמצעי הלחימה, נשקים ותחמושת, בצה"ל הפכו ליעד איכותי של גורמים עבריינים? 
כל אזרח שומר חוק מבין שקיימים בסביבתו אזרחים שאינם שומרי חוק, עבריינים, שכחלק מעיסוקם משתמשים באמצעי לחימה רבים ומגוונים ולכן נדרשים כל הזמן להצטייד בהם – בנשקים, בתחמושת, במטענים, ברימונים ועוד. מכיוון שישראל אינה ארצות הברית שבה נשקים נמכרים בחנויות ואזרחים רבים מצטיידים בהם ומאחסנים אותם בבתים, אין בה הרבה אפשרויות להצטיידות לא חוקית באמצעי לחימה. העבריינים בישראל מודעים לכך ולכן מחפשים ומאתרים כל גורם שיש ברשותו אמצעי לחימה או שיכול לספק להם אותם תמורת תשלום. בישראל, צה"ל הוא הגורם שברשותו הכמות הגדולה ביותר של אמצעי לחימה מכל המינים ומכל הסוגים שכחלק מפעילותו הרחבה מאחסן אותם בנשקיות ובבונקרים הפזורים במחנות הרבים הממוקמים בכל רחבי הארץ ובנוסף מצייד מספר גדול של משרתים בנשק ותחמושת שנמצא עליהם או מצוי במגורים במחנה או בבתים הפרטיים. יוצא מכך, שלמרות שהעבריינים בישראל מוצאים את הדרך לרכוש כמות אמצעי לחימה מגורמים שמצליחים להבריח אותם ממדינות שכנות עדיין צה"ל מהווה עבורם את ה"ספק" האיכותי, הקרוב והזמין ביותר.  

מה הקשר בין אמצעי הלחימה הקיימים בצה"ל לבין ייעודו כארגון ממלכתי?
"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל בטחון אזרחיה ותושביה" (מתוך "רוח צה"ל").
אני בדעה שהמטרה בהגדרתה כוללת לא רק את יכולת הלחימה כנגד האויב התוקף במלחמה מבחוץ או מתוך שטחי ישראל אלה גם את יכולת ההתמודדות כנגד גורמים פליליים שבפעולתם פוגעים בחוסן הארגון והמשרתים בו ואף בביטחון האזרחים. 
כארגון ממלכתי, צה"ל חייב לדעת להגן על המתקנים הרבים שברשותו, על השוהים, אמצעי הלחימה והרכוש שבתוכם. 

איך ניתן לדעת שמדובר בתופעה ולא באירועים מקריים וחולפים?

  • הנתונים המספריים של כמות הנשקים שנגנבו במהלך השנים האחרונות לא משאירים מקום לספק:
  • מספר האירועים שמפורסמים לציבור (דוגמאות בלבד):

התמונות של נשקים ותחמושת שנמצאו, צולמו ופורסמו (שתי תמונות לדוגמא):

קיומו של מחירון לאמצעי לחימה בשוק השחור:

מדוע צה"ל מצליח רק למזער את נזקי התופעה ולא באמת מצליח לעצור אותה לגמרי?
התשובה לשאלה הזו קשורה באופן ישיר לעיסוק צה"ל בתחום הגנת המחנות שברשותו ותחת אחריותו. לדעתי הטעות המרכזית של צה"ל היא בחוסר ההבנה שהמטרה שלו, שכוללת שמירה על בטחון האזרחים בישראל, צריכה להיות מיושמת אל מול כל היריבים הקיימים וכנגד כל האיומים שהם מייצרים ולא רק אל מול אלה שמידי פעם פותחים במלחמה נגד ישראל. כתבתי בעבר שתפיסת אבטחת המחנות של צה"ל, הדוגלת בשיטת מעגלי אבטחה, מקצועית ונכונה ואני עדיין חושב ומאמין שזה נכון. נובע מכך שהבעיה בתוצאות העגומות בשטח נובעת אך ורק מהקושי של צה"ל ליישם את המוגדר בתפיסת האבטחה. צה"ל מוכוון מוכנות למלחמה וטוב שכך אבל בדרך שוכח שאסור שעמידה במטרה אחת תהיה על חשבון עמידה במטרות אחרות ונוספות שמוטלות עליו. במילים פשוטות, אסור לצה"ל להזניח את תחום הגנת המחנות ולכן עליו לבצע שינוי של 180 מעלות בדרך היישום שאימץ לעצמו במהלך השנים האחרונות וכוללת את הבעיות המרכזיות הבאות:

  • העוסקים בצה"ל ביישום תחום הגנת המחנות אינם אנשי מקצוע ובדרך כלל עושים זאת בנוסף לתפקידם העיקרי – התוצאה הנובעת מכך שלרוב רמת האבטחה נמוכה ולא רק שלא מצליחה לתת מענה איכותי לאיומים אלה יוצרת בעצמה פערים ופרצות במעגלי האבטחה השונים.
  • החיילים/ות המשובצים/ות לתפקיד האבטחה בצה"ל הינם עם בעיות תנאי שירות קשות ולכן מאפייני השירות שלהם ייחודיים – התוצאה הנובעת מכך, שלא באשמתם, בשיבוצם לתפקידי אבטחה, צה"ל בעצם שם את החתול לשמור על החלב.
  • צה"ל מנסה ליישם את האבטחה מבלי שיהיה בתוכו יחידה מקצועית וייעודית שתרכז את הנושא וללא תכנית פעולה אחת סדורה – התוצאה הנובעת מכך שקיימים פערים גדולים ברמת האבטחה הנעשית ביחידות השונות.
  • בהתייחסותו לאירועים חריגים בתחום האבטחה, צה"ל בעצם משדר שאפשר וניתן להמשיך כרגיל – רמת הענישה נמוכה מאוד ביחס למסקנות הנובעות מתחקירי האירועים השונים ולכן הסיכוי שמפקדים בצה"ל יבינו שעליהם לשנות את ההתייחסות לתחום האבטחה נמוכה ביותר.
  • רמת ההרתעה של צה"ל אל מול היריב הינה נמוכה – התגובה של צה"ל לפעולות היריב הבדואי בדרום, הכוללת גם הנחיות למפקדים ולחיילים לאי תגובה בזמן אמת, משקפת את חוסר ההרתעה שמייצר צה"ל אל מול תופעת הגניבות.

בדרך היישום שצה"ל סיגל לעצמו, במו ידיו יוצר פערים ופרצות במעגלי האבטחה שהופכים להזדמנויות עבור היריב הפלילי:

  • השארת אמצעי לחימה וכלים בשטח ללא השגחה ואבטחה:

התנהגות בשטח שאינה עומדת בקנה אחד עם ההנחיות ויוצרת הזדמנויות ליריב:

אם איזה יריב צה"ל צריך להתמודד ומהן דרכי הפעולה שלו?
צה"ל מוצא את עצמו שוב ושוב מתמודד מול יריב פלילי בעל יכולות שלא מביישות שום ארגון מקצועי וממלכתי. 
היריב הפלילי פועל בתהליך מסודר שכולל איסוף מידע מדוממים, ביצוע תצפיות ומעקבים, הפעלת "סוכנים" בתוך הארגון, יכולת תכנון מבצע, יכולת הגעה ליעד בלי להתגלות, יכולת פריצה ובדרך כלל יכולת מכירה מהירה של הסחורה הגנובה וחזרה לשגרה. מדובר ביריב מתוחכם שלמד להכיר את כל החסרונות של ארגון גדול כמו צה"ל ובזכות כך יודע לזהות פרצות והזדמנויות ולהשתמש בהן לטובתו ביעילות רבה ולאורך זמן.
באזור הדרומי, צה"ל מתמודד מול היריב הבדואי שמבצע את פעולת הגניבה לאור יום, תוך כדי פעילות אימונים של החיילים ולנגד עיניהם ובנוכחותם הקרובה.

להלן מספר דוגמאות שממחישות היטב את דרכי הפעולה של היריב הפלילי:

  • גניבת הנשקים משדה תימן – קבלן עבודות בעל אישור כניסה למחנה מנצל זאת על מנת לשחד חיילים שבסופו של דבר מסייעים לבצע את הגניבה:
  • שיבוץ חיילים עם תנאי שירות קשים – סיוע של חייל צה"ל לגניבת נשקים ממחנה:

פיזור גדול של נשקים – מעקב וגניבת נשק מבית של חייל:

  • רמת הרתעה נמוכה אל מול היריב – פעילות היריב תוך כדי אימונים של החיילים:

הנחיות לחיילים לאי תגובה בזמן אמת – גניבת ציוד באור יום לנגד עיניהם של החיילים (דוגמא אחת מתוך רבות):

  • האם צה"ל יכול לבצע שינוי של 180 מעלות ביישום תפיסת האבטחה?
    צריך לציין שצה"ל כן מנסה להתמודד עם התופעה שנפלה עליו וכן מבצע פעולות מניעה שחלקן מצליחות לשבש את תכניות היריב הפלילי ובכך מורידות את כמות אמצעי הלחימה שנגנבים מהמחנות ולמרות זאת עדיין מדובר בסוג של פלסטר ולא בניתוח שורש כפי שנדרש כדי למגר את התופעה פעם אחת ולתמיד. דרך הפעולה הנוכחית לא יכולה להצליח למגר את התופעה מכיוון שמושתת על החלטות שמתקבלות כתגובה כל פעם שמתרחש אירוע ולא על תכנית פעולה סדורה. 
    כדי להצליח על צה"ל לבצע את השיניים המרכזיים הבאים:

  • להקים בצה"ל יחידה ייעודית שתהיה העוגן המקצועי והגוף המנחה היחיד בתחום האבטחה בכלל ובתחום הגנת המחנה בפרט כולל הקמת בית ספר לאבטחה אחד שיהיה אחראי על כלל ההכשרות המקצועיות.
  • להגדיר את המחנות כמתקנים הממוקמים בסביבה אזרחית ולא כמוצבים הממוקמים בחזית אל מול האויב ולאמץ את שפת אבטחת המתקנים האזרחית.
  • לשבץ לתפקידי יישום האבטחה מפקדים וחיילים בעלי נתונים אישיים גבוהים יותר וללא תנאי שירות קשים הדורשים קשב וטיפול מיוחדים.
  • במחנות רגישים יהיה נכון אם צה"ל ישכיל לאזרח את האבטחה וישתמש בשירות אבטחה מקצועי של חברות פרטיות.
  • שינוי המדיניות בכל הקשור לתגובה בזמן אמת לאירועים המתרחשים במחנות ובאזורי האימונים בדגש על הגזרה הדרומית.
  • העברת מסר חד משמעי לכלל המפקדים בצה"ל על חשיבות יישום משימת האבטחה בדיוק מלא למוגדר בתפיסה וביצוע אכיפה סדורה ויעילה שכוללת ענישה קשה בכל מצב של אי עמידה בפקודות ובמשימה.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בכל החזיתות!!!

אונס במלון – מנהל/ת המלון, לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

אונס הנערה במלון הים האדום באילת מזעזע ומציף מספר רב של בעיות הקיימות בחברה הישראלית בשנת 2020 ובנוסף חושף פער גדול מאוד ברמת האבטחה בבתי מלון שמשפיעה באופן ישיר על תחושת הביטחון של המבקרים בהם.
האונס הבלתי נתפס והלא אנושי הזה הוא הזנחה ממושכת של נושא האבטחה במלון ומעלה שאלות רבות הנדרשות לתשובות אמיצות, ללא טיוח, ללא עיגולי פינות וללא רחמים. 

אונס שמעביר מסר חד וברור לכל מנהל/ת – לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

שאלות המפתח שלדעתי צריכות להיות: 

איך יתכן שחלק מבתי המלון בישראל הפכו להיות מקום נוח להתנהגות לא נורמטיבית?

איך יתכן שאירוע כזה מתרחש ללא הפרעה בבית מלון שהינו תחת הנחיה של הרגולציה?

איך יתכן שאונס נערה שמתבצע על ידי מספר דו ספרתי של גברים ולאורך זמן ממושך, נעלם מעיני צוות המלון?

 

מהו בית מלון:
בית המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים השוהים באופן זמני מחוץ למקום מגוריהם הקבוע, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש. השרות הבסיסי שהמלון מספק לאורחיו הוא חדר ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) לשינה, ולרוב חדר רחצה ושירותים. המלון מספק שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים – חדר אוכל, טרקלין עסקים, בר משקאות, חדרי כנסים, בריכה, ספא ועוד.

בית מלון נתפס כחוויה חיובית ונעימה שמשמש אנשים רבים למנוחה, להפסקה מחיי השגרה, לפעילויות מגוונות, לביצוע עסקים ועוד. באופן טבעי, כל אדם המגיע ונכנס לתחום בית המלון סומך על כלל בעלי התפקידים בו שיעניקו לו שהות בטוחה ואיכותית.

מה מבדיל בית מלון מעסקים אחרים:
בית מלון הוא מתקן בגודל שונה, יכול להיות מלון קטן ואינטימי במבנה פשוט ולעומתו מלון גדול במבנה מורכב. המלון פועל 24/7 ומארח אנשים מכל הסוגים ומכל המינים – יחידים, זוגות, משפחות, קבוצות, דתיים, חילוניים וכו'. סיבת ההגעה למלון משתנה מאחד לאחד כמוה גם משך השהייה בו. אדם יכול להגיע למלון לשהייה הכוללת שכירת חדר ושימוש בכל השרותים הנוספים או הגעה רק לצורך שימוש באחד השרותים הקיימים בתוך המלון כמו מסעדה, ספא, מספרה, בריכה ועוד. ארגונים וחברות מוצאות בבית המלון מקום מתאים ונוח לביצוע מפגשים עסקיים, ימי עיון ופעילויות נוספות לעובדים.
ככלל, כל אחד יכול למצוא לעצמו סיבה טובה שתאפשר לו להיכנס לשטח בית המלון ללא בעיה.
כאמור, מאפייני הפעילות של המלון רבים ומגוונים ומתחלקים לחדרי אירוח שבהם האורח שוהה בהם באינטימיות מלאה ולשרותים נלווים שבהם האורח שוהה בדרך כלל בשטח ציבורי הניתן לצפייה. 
מאפיינים ייחודיים אלו הופכים את בית המלון לעסק מורכב לניהול שכולל בין היתר את הצורך בשליטה מלאה על המתרחש בו כל הזמן.

מדוע בית מלון נדרש גם לרגולציה של משטרת ישראל:
בתי מלון הם מסוג העסקים שבהם עלולים להתרחש פשעים בכל רגע ולשמש פעילות כדוגמת – גניבות רכוש אורחים, זיופי מפתחות ומאסטארים, הונאות כספים ואשראי, מעילות עובדים בתפקידם (או הפעלת עובדים לצורכי מודיעין לפשיעה), אלימות וקטטות, הטרדות מיניות, זנות, סחר בסמים, ואנדליזם כמו הצתת אש, השחתה וחבלה ברכוש המלון, גניבת ציוד המלון, חבלה באוכל המוגש לאורחים.
בית מלון פועל תחת חוק רישוי עסקים ובמסגרתו מחויב לעמוד בפריט רישוי שנכתב ומונחה על ידי משטרת ישראל. פריט הרישוי לבתי מלון קובע ומחייב כל בית מלון ברמת אבטחה המשתנה בהתאם למספר החדרים הקיימים בו שמשפיעים באופן ישיר על ריכוז הקהל שיכול להיות בו בכל זמן נתון. 
בשנים האחרונות, משטרת ישראל ביצעה מספר שינויים בדרישות ההנחיה מתוך הבנה שכל בית מלון שונה בגודלו, במיקומו ובמאפייני הפעילות שלו ושבסופו של דבר מדובר בעסק שעלות האבטחה מכבידה ומקשה על ההתנהלות הפיננסית שלו. כיום פריט הרישוי מפרט מה נדרש מכל בית מלון לפי מספר החדרים שבו ולפי התפוסה כל עונת תיירות. 
מהי דרישת האבטחה בפריט הרישוי ממלון הים האדום שכולל 53 חדרי אירוח בלבד: מנהל/ת המלון אחראי/ת על קיום האבטחה בהתאם לדרישה, מינוי נאמן ביטחון (תפקיד שמוגדר כנוסף על תפקידו של מי שיקבל אותו) שמחויב במעבר קורס בודק ביטחוני של 4 ימים ודרישות נוספות כגון התקנת מערכת מצלמות מקליטה, נעילת דלתות בלילה ועוד. הרגולטור נדרש לבצע פיקוח ובקרה על מימוש ההנחיה על מנת לזהות פערים וגם כדי לנסות ולזהות תופעות שמחייבות טיפול.
ברור, שמצד אחד הרגולטור מבין את הרגישות והסכנות הקיימות במתקן כמו בית מלון ומצד שני מתקשה לייצר פיקוח ובקרה יעילים ואולי בגלל זה החליטה המשטרה לפני מספר שנים שמנהל/ת המלון יהיה/תהיה האחראי/ת על קיום האבטחה ולא המנב"ט/קב"ט/נאמן הביטחון.

מהם האיומים הרלוונטיים לבית מלון:
אם לפני מספר שנים ניתן היה לקבוע שאיומי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ממוקמים בראש רשימת האיומים בכל מתקן ללא קשר לייעודו ולמאפייני הפעילות שלו, אז כיום יותר ויותר אנשים העוסקים באבטחה מבינים שבמתקנים מסוימים איום פלילי ו/או סדר ציבורי ממוקמים באותה שורה עם איומי פח"ע ולעיתים אף מעליהם.
ישנם מתקנים, שהסיכוי שיתרחש בהם אירוע פלילי גדול מאשר הסיכוי שיתרחש בהם אירוע פח"ע ולכן יידרשו לתת מענה נכון ויעיל ולאורך זמן לכל רשימת התרחישים שכולל האיום הפלילי לא פחות מאשר המענה כנגד התרחישים שכולל איום הפח"ע. 
בעלי עסקים נוטים לחשוב שהתוצאה והנזק לעסק מאירוע פח"ע לעולם תהיה גדולה יותר מאשר הנזק מאירוע פלילי אבל האם חשיבה זו נכונה? האם היא מתאימה לכל עסק? האם היא מתאימה למצב הביטחוני הקיים בשנים האחרונות בתוך תחומי ישראל?
כשבוחנים את האירועים החריגים שהתרחשו בבתי מלון בישראל לאורך השנים, רואים בבירור שכמות האירועים הפליליים גדולה בהרבה מאשר כמות אירועי הפח"ע. אירועים פליליים ברמות שונות מתרחשים בבתי מלון בתדירות יומיומית ויכולים בקלות לגרום לפגיעה קשה בשמו הטוב של בית המלון עד כדי כך שפעילותו העסקית תיפגע מכיוון שאנשים לא ירצו להגיע אליו.
פיגוע במלון כמו המחבל המתאבד במלון פארק בנתניה, שבו נהרגו אזרחים חפים מפשע, ייזכר אמנם לשנים קדימה אבל ברוב המקרים לא ימנע מבית המלון להשתקם ולהמשיך בפעילותו המוצלחת, לעומת זאת מלון שייתפס כמארח עבריינים, שמאפשר התנהגות לא נורמטיבית, שמאפשר לקבוצות של צעירים להשתכר ולהפריע לשאר האורחים וכו' ירחיק ממנו לקוחות ואף יסתכן בכך שיום אחד אף אדם נורמלי לא ירצה להגיע אליו מה שיכול להפוך בקלות לפגיעה אנושה שלא יוכל להתאושש ממנה.
אירוע פלילי בסדר גודל כזה כמו אונס קבוצתי, יהפוך לכתם שילווה את המלון שנים רבות קדימה. לצורך העניין, מלון הים האדום לעולם יהיה המלון שבו התרחש האונס הקבוצתי המזעזע בנערה בת ה – 16. 
כתבות כאלה יזכרו לזמן רב:

איך יתכן שבבית מלון מתרחש אונס של נערה על ידי מספר דו ספרתי של גברים ונערים מבלי שאף אחד לא יודע על כך בזמן אמת? 

 

כאשר בית מלון מפרסם באתר שלו את התוכן הזה: 

"בחודשי הקיץ המלון מארח בני נוער דבר זה עלול לגרום להפרעות, רעש וחוסר סדר ביום ובלילה. אנו מיידעים את כלל לקוחותינו בכדי למנוע אי נעימות וביטולים. חשוב לדעת כי בחודשי הקיץ ובמהלך חופשות בתי הספר (בלבד) המלון מארח צעירים ובני נוער, בתקופות אלו יתכן רעש ואי סדר ולכן חשוב לנו מאוד לידע את לקוחותינו לפני כן"

מדובר בכרוניקה של כישלון שידוע מראש!!! ברור שמנהל/ת מלון שמאשר/ת תוכן כזה באתר, מאפשר/ת התנהגות לא נורמטיבית בתחומו מתוך ידיעה שיכולה להתפתח לאירוע חמור יותר כמו פגיעה באורח/ת ומאפשר לעצמו במודע לא לממש את אחריותו הישירה לאפשר לכל אורח במלון לשהות בו בביטחון מלא. אסטרטגיה עסקית מהסוג הזה הופכת את המלון מהר מאוד לקרקע פוריה להתנהגות פלילית בחסות מנהל/ת המלון וצוות העובדים.
אין בעיה שמלון יחליט להפוך את עצמו למלון של צעירים שמחים ורעשנים שמרחיק לקוחות אחרים שמחפשים יותר את השקט אבל המרחק בין שמחה שמייצרת רעש לבין לאפשר אי סדר שבחלק מהמקרים נובעת מהאישור לשתות אלכוהול לשכרה, הוא גדול, גדול מאוד.
אף מנהל/ת מלון קטן עם 53 חדרים שממוקמים מסביב לבריכת שחיה מרכזית לא יכול להגיד שלא ידע, לא ראה ולא שמע שאירוע חריג מתרחש בתוכו ובטח כשמדובר באונס קבוצתי שמתרחש באחד החדרים ולאורך זמן ושמשתתפים בו מספר דו ספרתי של גברים ונערים שברור שמייצרים רעש ותנועה שאינה שגרתית.
עובדתית, קשה לבית המלון לדעת מה קורה בזמן אמת בכל חדר וחדר בכל זמן נתון אבל לא כאשר מתרחש אונס קבוצתי שחלק מהמשתתפים בו כנראה ממתינים במסדרון הציבורי בקומה.
מ
בחינתי, עד כמה שמדובר באמירה קשה וחדה, מנהל/ת מלון שלא פעל למניעת אירוע אונס כמו זה שהתרחש במלון הים האדום, כאילו השתתף/ה בו בעצמו/ה.

מה נדרש לעשות כדי להצליח ולמנוע אירועים נוספים:

  1. משטרת ישראל חייבת להגדיר את האונס במלון הים האדום כאירוע מכונן שמחייב בחינה מחדש של ההנחיה ורמת הפיקוח והבקרה עליה. על המשטרה לפלח ולסווג את כלל בתי המלון גם לפי מאפייני הפעילות בהם על מנת לקבוע דרישות ייחודיות שמעבר לדרישות הרגילות. מלון קטן שמארח צעירים על בסיס קבוע יידרש לרמת אבטחה גבוהה יותר למרות שכולל מספר קטן של חדרים. על המשטרה להפעיל את היחידות הרלוונטיות שלה לצורך ביצוע חיפוש סימנים מחשידים המופיעים באתרים של בתי המלון. הדוגמא שצרפתי לכתבה מהווה סימן מחשיד וברור לבית מלון שלא מממש את אחריותו ודורש בדיקה מידית.

  2. משטרת ישראל צריכה לרענן את זיכרונם של כל מנהלי/ות בתי המלון לאחריות המוטלת עליהם/ן בתחום האבטחה ומימושה בשטח וכמובן לציין בבירור שמנהל/ת שימצא כמי שלא פעל/ה כנדרש למימוש אחריותו/ה, יידרש למתן הסברים ואף יסתכן בהעמדה לדין.

  3. מלון שמארח צעירים בתדירות גבוהה וחריגה, יידרש ליצירת מעגל הרתעה בתוך המלון כגון שילוט, מניעת הכנסת אלכוהול לתחומו, ענישה, הצבת מצלמות דמה, פיקוח אנושי ועוד.

  4. תפקיד המנב"ט/נאמן הביטחון ותחומי אחריותו המורחבים של מתקן ציבורי ובפרט בית מלון צריכים להיות מוגדרים בכתב מינוי ומגובים על ידי מנכ"ל בית המלון – מנכ״ל בית מלון דע לך! מנהל הביטחון שלך הוא המפתח להתנהלות תקינה ומסודרת של כלל בעלי התפקידים שאינך רואה בכל מהלך שגרת היום והוא צריך להיות יד ימינך בשמירה על הסדר הציבורי במלון ובביטחון האורחים השוהים בבית המלון שלך. מספיק אירוע אחד חריג שיעלה את שם בית המלון לכותרות השליליות בשביל להוכיח לך זאת – אך תזהר שלא יהיה מאוחר מידיי, תדמית בית המלון שווה הרבה כסף.

  5. מנכ״ל ומנב"ט/נאמן הביטחון בית מלון חייבים להיות בקשר רציף ולנהל מערכת יחסים הדדית עם בעלי התפקידים הרלוונטיים אליו בתחנת המשטרה הטריטוריאלית כדוגמת – בקר הרישוי ואבטחה, רכז המודיעין, מש״ק הסיור של התחנה. ולשתף עימם פעולה (וכך גם להשיג גיבוי מהם כשצריך) – זהו מרכיב קריטי (!) לכל בית מלון ביכולת שלו לשמור על סדר ציבורי ולקבל מענה מהיר מגורמי אכיפת החוק. 

  6. מנכ"ל בית מלון חייב לסמן את תפקידי המפתח שלו ולהטיל עליהם משימה נוספת של אחריות על הסדר הציבורי בתחומים ולהרגילם להיות רגישים לכל דבר חריג בתחומם בדגש על שיתוף פעולה מלא עם מנהל הביטחון שלהם, בעלי התפקידים החשובים הם:

    מנהל הקבלה של המלון – קליטת אורחים, אזורים ציבוריים ומתחמי העינוג.

    מנהל שרות חדרים – סביבת החדרים ואזורי התפעול וסביבת עובדי משק של המלון.

    מנהל מזון משקאות – חדר אוכל.

    הטלת אחריות מוגדלת על האחראי באזורי הפעלת ילדים ושמרטפות (חדרי וידאו, יצירה, ג'ימבורי, וכו..).

  7. כל מנהל/ת מלון בר/ת דעת, יבין שהאיום הפלילי לא פחות חשוב מהאיום הפח"עי ולכן עליו להשקיע מאמצים ומשאבים מתאימים כדי לייצר מענה נכון ויעיל. גם בבית מלון, כל עובד/ת במשמרת הוא/היא המצלמה הטובה ביותר שקיימת – מצלמה שמסתובבת בתוך המלון, מצלמה שמגיעה לאורחים כחלק ממתן השירות, מצלמה בעלת שמע ושידור שרק צריכה הכוונה והדרכה כדי להצליח לזהות אירועים חריגים בזמן אמת ולהתריע עליהם.

  8. לבעלי התפקידים בבית מלון יש אחריות ציבורית מתוקף תפקידים והיא חייבת לבוא לידי ביטוי באופן פשוט – גילוי ערנות ורגישות יתר והכרת נוהלי מלון בלתי מתפשרים בנושא העברת דיווח (לקבלה או למנב"ט) על כל חשד להתרחשות של אירוע חריג, זוהי המשמרת שלהם!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מימוש האחריות!!!