להיות עם חופשי בארצנו

יושב לכתוב את הכתבה כאזרח מן השורה במדינת ישראל לאחר ליל סדר נוסף שבו קוראים את ההגדה שמזכירה לנו ומעבירה לילדינו את המסורת וההיסטוריה של העם היהודי מתקופת יציאת מצרים, ולאחר ימים קשים נוספים של פיגועים כנגד אזרחים תמימים וחפים מפשע, ימים ששוב מציפים את הסכסוך המורכב והקשה עם הערבים אזרחי מדינת ישראל והפלסטינים. מתקדמים בקריאת ההגדה, אני מסתכל על הילדים ומבין שהפעם משהו מרגיש לי אחרת – כל מילה, כל משפט כל תיאור על מה שחווה עם ישראל במצרים ועל היציאה ממנה, חודרים לי עמוק מאוד לתחושה ולהבנה החד משמעית שבעצם התשובה לשאלה "מה השתנה הלילה הזה", ביסודות ובמהות, היא – שום דבר!!! והמשמעות מכך, כשאנחנו שרים בהמנון התקווה את המשפט "להיות עם חופשי בארצנו", מדינת ישראל נמצאת בפועל במצב אחר הפוך לגמרי!!! אזרחי מדינת ישראל לא חופשיים בארצם!!! 
בהמשך הערב, יושב לקרוא את המכתב של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין לערביי ישראל שבו, באופטימיות רבה, הוא מנסה להסביר להם את המצב ומדוע כדאי להם לבחור בדרך אחרת, דרך של השתלבות בחברה הישראלית כדי שכולנו נוכל סוף סוף לחיות חיים חופשיים ובטוחים בישראל. תמיד הייתי אופטימי, מאוד אופטימי, למרות העיסוק הביטחוני שלי בשלושים השנים האחרונות שתמיד עזר לי לראות ולהבין בצורה טובה את תמונת המצב הביטחונית העגומה של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד היום וגרם לי כל פעם מחדש לחשוב, להרגיש ולהכיל שזה גורלנו בארץ הזו, שנגזר עלינו לחיות את חיינו עם אוכלוסייה ערבית, בתוכנו ומסביבנו, שמצד אחד חיה חיים טובים בזכות ההישגים והתמיכה שלנו ומצד שני מעבירה מדור לדור ונושמת כלפינו שנאה כל כך גדולה ועמוקה ומחכה לרגע שתוכל לשחזר את שעשה פרעה לבני ישראל במצרים ("כל היילוד היאורה תשליכוהו") והפעם עם שיפור קל ולזרוק את כולנו לים.
לצערי הרב, בליל הסדר הזה, הרגשתי שההווה והעתיד שלנו לא מתקרב למה שאנחנו שרים ומייחלים בהמנון התקווה ובעצם תואם את מה שעבר וחווה עם ישראל במצרים ויציאתו ממנה רק במאפיינים מודרניים יותר, והבנתי עד כמה חשוב שלמרות שאנחנו חושבים שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה, באמת שמצווה עלינו לספר ביציאת מצרים כל פעם מחדש כדי להשאיר את הסיכוי שאולי מתישהו נשכיל לייצר דמוקרטיה שתאפשר לנו האזרחים להיות חופשיים בארצנו. 
היום, 16 לאפריל, 2022, אני מיקי וינברג, אזרח מדינת ישראל, בן 55, מכריז בזאת שבנושא מצבה הביטחוני של מדינת ישראל הפכתי מאופטימי לפסימי, ו……..לצערי הרב.

תיאור הדעה שלי במאמר זה אינו פוליטי כלל וכלל ואינו בא להאשים צד כזה או אחר במפה הפוליטית הישראלית או כל אזרח שבחר לקחת על עצמו את תפקיד ראש ממשלת ישראל, מהסיבה הפשוטה שלדעתי מאז הקמת המדינה ועד היום, בנושא הביטחוני אין באמת הבדלים מהותיים בהבנת תמונת המצב ובדרכי הטיפול בה. כמובן, שאין לי שום טענה כלפי כל העובדים בכל גופי הביטחון שעושים את מלאכתם 24/7 על הצד הטוב ביותר ובהתאם למדיניות שמוכתבת להם.

אז….מה השתנה הלילה הזה?
החודשיים האחרונים מעידים על כך שהתשובה לשאלה שכל אזרח בישראל מכיר ויכיר היא כלום ושום דבר. להיפך, המצב נהיה יותר ויותר גרוע. חודשיים בשנת 2022, במדינת ישראל המתקדמת והמתפתחת שמעלים לראש התורן את כל הדגלים האדומים האפשריים כדי לסמן לנו את המצב הקיים:

פיגועים – לא השתנה: שוב מספר פיגועים שהופכים כל אזרח יהודי ישראלי באשר הוא למטרה לפגיעה ולרצח בדם קר מצד ערבים אזרחי או תושבי מדינת ישראל ומצד פלסטינים שנולדו לשנאה תהומית שמתורגמת לביצוע פיגועים אכזריים ושכרגע נראה שלא ניתנת לגישור או לתיקון בדרכים אופטימיות וגורמת לאזרחים היהודים הישראלים להרגיש לא בטוחים. 

מפלגות ערביות בכנסת ישראל – לא השתנה: מדינה שלוקחת את הדמוקרטיה לאקסטרים ומאפשרת לשונאי ישראל ולתומכי טרור להיבחר לכנסת ולפעול ולדבר מתוכה כנגד המדינה ותושביה היהודים הישראלים. ראשי מפלגות ערביות וחברי כנסת שללא פחד ועם חסינות מעזים לדבר בגנות מדינת ישראל, להסיט נגדה, להתעמת עם כוחות הביטחון שלה, להיות בקשר רציף עם ארגוני טרור ולהצליח להשפיע על המפה הפוליטית ועל עתיד המדינה.

טיבי על ההתפרעויות בהר הבית: "כיוונו לראשי מתפללים כדי להרוג או לגרום לנכות"
חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת) ביקרו את הפצועים מההתפרעויות בהר הבית אתמול בבית החולים במזרח ירושלים. טיבי אמר כי "כל הפציעות שראינו היום הן פציעות מדויקות בראש. צלפי הכיבוש כיוונו אל ראשי המתפללים כיד להרוג אותם  או לגרום לנכות".

ח"כ אבו שחאדה: "שום התקפות, מעצרים או פלישות לא ירתיעו אותנו מנוכחותנו בירושלים"
אבו שחאדה (הרשימה המשותפת)כתב בחשבון הטוויטר שלו כי "שום התקפות, מעצרים או פלישות לא ירתיעו את הצעירים והאנשים שלנו מלהמשיך באיתנות להיות נוכחים בירושלים שלנו, בירת הנצח של עמנו". הוא קרא לפלסטינים "להתאסף סביב ירושלים ולהתגייס למען חיזוק אנשיה".

התחמשות לא חוקית ביישובים ערביי ארץ ישראל – לא השתנה: מדינה שמאפשרת לתופעה לא חוקית ומסוכנת להמשיך ולהתבצע כמעט ללא הפרעה למרות שהתוצאה שלה הינה שימוש בכלי נשק כנגד אזרחים חפים מפשע כחלק מפעילות פלילית ופעילות חבלנית.

פעילות חבלנית עוינת בקרב ערבים במזרח ירושלים – לא השתנה: מדינת ישראל לא מונעת מערבים שהם לא פחות ממחבלים, ללמד ולהעביר את השנאה לדורות הבאים בבתי הספר ובכל מקום אפשרי אחר, לבצע פעולות חבלה כנגד אזרחים חפים מפשע וכנגד כוחות הביטחון ללא פחד וללא מורא, לנצל מקומות קדושים, כמו מסגד אל אקצא, כדי להתחמש באמצעי חבלה ובאבנים ולהשתמש בהם כנגד מתפללים בכותל. 
התמונות והסרטונים שצולמו בעימות אתמול בהר הבית לא משאירים מקום לספק לגבי גודל הבעיה:

זריקת אבנים על אזרחים שנוסעים באוטובוס אגד ליד שער האריות:

תקיפת יהודים בסמטאות העיר העתיקה:

מתייחסים לארגוני טרור כלגיטימיים – לא השתנה: מאז הניסיון לתת אמון ברב המרצחים, יאסר ערפאת, מדינת ישראל ממשיכה לקיים לאורך השנים סוג של קשר עם כל ראשי ארגוני הטרור ברשות הפלסטינית וברצועת עזה מתוך סוג של מחשבה שיום יבוא והם יהפכו לאוהבי ישראל ולשותפים לחיים נורמליים, חופשיים ובטוחים וכל זאת למרות שהמציאות לא רק שמציגה תמונה הפוכה לחלוטין אלה שאותם ארגוני טרור צוברים ביטחון ומיומנות הכוללים התחמשות בלתי פוסקת, פעולות יזומות לירי רקטות על ערי ישראל ואיומים ברורים שגורמים למדינת ישראל לבצע פעולות של כניעה וחולשה.  

אני בתחושה ובדעה אישית שמדינת ישראל חייבת להתעשת במהירות ולשנות ב 180 מעלות את המדיניות כלפי כל אותם אזרחים ערבים וארגוני הטרור הערבים והפלסטינים ולבצע פעולות שתואמות את ההמנון, ההיסטוריה והמסורת שעוברת מדור לדור:

"להיות עם חופשי בארצנו": כאזרח, אני דורש (לא מבקש) ממדינת ישראל לעשות כל מה שנדרש כדי שאוכל לחיות חיים שבהם אוכל להיות וללכת בכל מקום בארץ ישראל בחופשיות וללא פחד שיגיח מחבל ערבי משום מקום או ארגון טרור ויצליח לבצע פעולה שתפגע בי ואף תהרוג אותי.

"הקם להורגך השכם להורגו": כאזרח, אני דורש ממדינת ישראל לעבור למדיניות התואמת את משמעות האמרה הנ"ל, לקיים מדיניות של פעולות יזומות ומפתיעות ולא להתבסס על פעולות תגובה אחרי קבלת המכה ולהפסיק לחשוש מההשלכות של מדיניות יוזמת. לאתר ולהשמיד כל מחסן נשק ותחמושת לא חוקי ולתפוס או לפגוע בכל טרוריסט לא רק בסוריה אלה גם ברצועת עזה ובתוך שטח מדינת ישראל.

"ביד חזקה ובזרוע נטויה": להיזכר בהיסטוריה וליישם אותה שוב מתוך הבנה שהאויב יירתע ויפסיק רק כאשר מדינת ישראל תפעל נגדו "ביד חזקה ובזרוע נטויה". אין ספק שמדובר בשינוי קיצוני מהמדיניות שמדינת ישראל סיגלה לעצמה לאורך השנים וברור שההשלכות ממנו לתקופה מסוימת תהיינה קיצוניות וקשות אבל אחריהן יהיה ניתן ליצוק מחדש את כל היסודות אבל הפעם בדרך הנכונה שתוביל לחיים יותר חופשיים ויותר נוחים. לפעמים צריך לשלם מחיר בטווח בקצר כדי להרוויח בטווח הארוך.

מספיק לקחת את הדמוקרטיה לאקסטרים: אני דורש ממדינת ישראל להפוך את עצמה למדינה דמוקרטית עם מגבלות נכונות ואכיפה חזקה במקום הדמוקרטיה הנוכחית שמאפשרת לגורמים קיצוניים לפגוע בחייהם של אזרחים תמימים וטובים. דמוקרטיה בריאה שקובעת בחוק מה מותר ומה אסור בתחומה ובנוסף קובעת ומייצרת אכיפה חזקה וללא פשרות מול כל מי שאינו פועל בהתאם לחוק. דמוקרטיה שמייצרת וואקום לחופש פעולה לגורמים עוינים וטרוריסטים אינה דמוקרטיה בריאה.

לסיכום, גם אני רוצה לפנות למנהיגים ולאזרחים/תושבים הערבים ולומר להם שכולי תקווה שבקרוב המדינה שבה הם בחרו לחיות ומאפשרת להם חיים טובים הרבה יותר מכל מדינה אחרת שבכלל תאפשר להם לחיות בה, תפסיק לפנות אליהם בהתרפסות ובנחמדות יתר רק כדי לשכנע אותם להיות יותר ממושמעים, יותר תרבותיים, יותר תומכים ויותר נחמדים אלינו ותתחיל לבצע מולם פעולות אכיפה נחושה וללא פשרות ולא תאפשר לאף ערבי לחיות פה אם הוא בוחר לירוק לבאר שממנה הוא שותה ובוחר לחיות בישראל בשנאה ובדרך של הסתה ופגיעה באזרחים חפים מפשע ובמשרתי גופי הביטחון.  

זכרו, שהבטחה ואבטחה צריך לקיים כדי להשיג חיים חופשיים ובטוחים יותר!!!

מצב מלחמה בניהול הסיכונים

עד לפני 10 ימים, העולם חיי בשגרת חיים רגילה וללא הפרעות מיוחדות ובלתי צפויות – אזרחים קמו בבוקר ליום נוסף שדי דומה לקודמו, עסקים וארגונים המשיכו בפעילות העסקית השוטפת וממשלות התמקדו בפוליטיקה המקומית והבינלאומית. בזמן קצר יחסית, נשיא מעצמה אחד מחליט לצאת למלחמה נגד מדינה ריבונית שכנה ובהחלטתו מערער ופוגע בשגרת החיים של מיליוני אנשים, בשגרה העסקית של עצמאים, חברות וארגונים ובהתנהלות הפוליטית המקומית והבינלאומית. פתאום, החיים השגרתיים של אזרחי המדינה המותקפת נעצרים והופכים להישרדות, המעגל העסקי של המדינה משותק כמעט לחלוטין והמנהיגות בעזרת הצבא והדיפלומטיה עושה ככל שביכולתה כדי לנסות ולהציל מה שניתן. המלחמה חושפת את הקשר בין מדינות העולם ובעיקר את העובדה שכל מדינה בוחרת להתנהל בהתאם לאינטרסים של עצמה ואת השפעתה והפגיעה שלה בשגרת החיים במדינות שבמעגל השני והשלישי. מתברר ולא כל כך מפתיע שמלחמה בשנת 2022, משפיעה על החיים של כל אזרחי העולם ועל הקיום וההתנהלות העסקית של חברות וארגונים עד כדי כך שחברות בינלאומיות מוכרות וגדולות משתתפות בנקיטת סנקציות כנגד המדינה התוקפת וחברות ועסקים קטנים יותר מוצאים את עצמם בסכנה קיומית.

האם ישות עסקית צריכה ויכולה לצפות פתיחת מלחמה?

בעידן הנוכחי ניתן לזהות סימנים לכוונות מנהיג מדינה ובעיקר סימנים להכנות לפתיחת מלחמה נגד מדינה אחרת ברמה כזו שמנהיג שישאף לפתוח במלחמת פתע יתקשה מאוד לעשות זאת. הסיבות, ההתארגנות והכוונות של פוטין, נשיא רוסיה, לפתוח במלחמה נגד אוקראינה היו גלויות לעולם כולו ובעיקר לארצות הברית ולמדינות אירופה והשיח הגלוי על כך החל מספיק זמן לפני יום פתיחת המלחמה כדי שכל בעלים ומנכ"ל של ישות עסקית יידע שמצב מלחמה מתקרב. עובדתית, כל ישות עסקית שעיניה ואוזניה בראשה צריכה ויכולה לצפות פתיחת מלחמה.

מדוע ישות עסקית בישראל צריכה לכלול בניהול הסיכונים מצב מלחמה בין מדינות אחרות?

מהסיבה הפשוטה שמצב מלחמה בין מדינות, ובמיוחד מדינות שמוגדרות כמעצמה, משפיעה מידית על כמעט כל המרכיבים של העולם העסקי – על ערך הכסף, על ערך הסחורות, על הנפט והגז, על הייבוא והייצוא, על השילוח הבינלאומי, על העברת כספים וגם על העובדים ומשפחותיהם.
עובדתית, משהו מכל זה ישפיע ואף יפגע בהתנהלות העסקית של הרבה מאוד עסקים, חברות וארגונים בישראל ולכן חלה החובה לצפות מצב מלחמה המתרחש בכל מקום בעולם ולהבין מהן ההשפעות הנובעות ממנו ומה ניתן וצריך לעשות בהתמודדות עמם.

כיצד מצב מלחמה בין מדינות אחרות משפיעה על ישות עסקית בישראל?

בהתייחסות למלחמה הנוכחית, כל חברה ישראלית שפועלת בשוק הרוסי והאוקראיני מושפעת בצורה ישירה מהמלחמה בין שתי המדינות. חברה ישראלית בעלת משרד באוקראינה שמעסיק עובדים מקומיים שמפתחים ו/או מייצרים עבור החברה תפגע במידה מסוימת ביכולת הרציפות התפקודית שלה ולעומתה חברה שפועלת בתחום הביטחוני יכולה למצוא את עצמה מושפעת לטובה ממצב המלחמה בכך שתקבל הזמנות מידיות למוצרים שלה. חברה בישראל שמעסיקה עובדים ממוצא רוסי ואוקראיני יכולה למצוא את עצמה נפגעת ביכולת העבודה השגרתית של אותם עובדים וכמוה חברת השקעות בנדל"ן בינלאומית שהשקיעה ומחזיקה בנכנסים באוקראינה יכולה להיפגע מירידה משמעותי בערך הנכסים ואף בהריסתם כחלק מפעולות המלחמה.

כיצד ישות עסקית יכולה להתכונן למצב מלחמה?

ניהול סיכונים – הפעולה הבסיסית והראשונה שיש לבצע היא לכלול בניהול הסיכונים מצב של מלחמה בין מדינות אחרות שממוקמות באזור בו מתקיימת מעורבות עסקית בכל רמה.

תיק פעולה למצב מלחמה – גיבוש וכתיבת תפיסת פעולה במצב של מלחמה בין מדינות אחרות שיכלול את כל הפעולות שיש לבצע משלב ביצוע הערכת מצב לניתוח הסימנים לפתיחת מלחמה ועד ההחלטה ליישם את כל הנדרש כדי להתמודד עם ההשלכות בצורה המיטבית. עובדתית, מי שמכין את עצמו מבעוד מועד מעלה את הסיכוי להתמודדות טובה יותר במצב אמת.

רציפות תפקודית – אחת המטרות העיקריות להתכוננות מראש, היא להצליח לשמור על רציפות תפקודית שתמזער את הנזק ואף יכולה להציל את הישות העסקית מסגירה. על מנת לשמור על רציפות תפקודית יש להכין רזרבות כספיות, "לא לשים את כל הביצים העסקיות בסל אחד", לשמור על העובדים ולדעת לאפשר להם לעבוד מהבית (תחום שהתפתח מאוד בתקופת הקורונה).

חשיבות העובדים – העובדים הם המשאב החשוב ביותר בישות העסקית ובדרך כלל בלעדיהם אין זכות קיום, ולכן חשוב להכיר את העובדים ואת הייחוס המשפחתי שלהם כדי לדעת מראש מה תהיה מידת ההשפעה עליהם, אם בכלל, במצב של מלחמה בין שתי מדינות אחרות. בנוסף, ישות עסקית אשר מחזיקה משרדים בחו"ל ומעסיקה בהם עובדים, חייבת להכין עבורם תכנית חלופית לכל מקרה שלא יוכלו להמשיך לעבוד מהמשרד הרגיל (בדיוק כמו שמתרחש עכשיו באוקראינה עם עובדים של חברות ישראליות).

נכסים חיוניים – ישות עסקית שמחזיקה בנכסים ובמיוחד בנכסים חיוניים לתפקודה במדינה המותקפת חייבת לכלול בתיק למצב מלחמה פעולות להגנה ושמירה על נכסים אלה במידת האפשר, כמו למשל, סגירה ואטימת פתחים בחנויות ובמרכזים מסחריים למניעת בזיזה, פינוי כלי שיט מנמלים, פינוי עובדים, אבטחת מידע, העברת כספים מחשבונות בחו"ל כו'.

חזרה לשגרה – לעיתים, מקבלי ההחלטות לא מודעים לחשיבות שלב החזרה לשגרה ולכן לא מתכוננים אליו כנדרש. מדובר בשלב חשוב שחובה להתכונן אליו באותה מידה על מנת להחזיר את הישות עסקית לתפקוד הרגיל והשגרתי. שלב שבו יש לבצע להערכת מצב נזקים שנוצרו כתוצאה מהמלחמה ובחירת מענה מהיר ויעיל על מת להחזיר את המצב כפי שהיה טרם המלחמה. 

המנב"ט במצב מלחמה – אין ספק שלמנב"ט בישות עסקית יש תפקיד חשוב ומרכזי בכל התהליך, משלב התכנון וכולל בשלב היישום ולכן עליו לדאוג להיות אקטיבי, מעורב ושולט בכל המוגדר בתיק למצב מלחמה.

לסיכום – המלחמה הנוכחית באוקראינה מוכיחה פעם נוספת שעל כל אחד בישראל, מרמת האזרח הפשוט, ישות עסקית ועד רמת ממשלה, חייב לשלב בניהול הסיכונים מצב של מלחמה בין מדינות אחרות כדי להכיר את ההשפעות והסיכונים שמלחמה כזו גורמת וכדי להיות בעלי יכולת התמודדות טובה עד כמה שניתן. למרות שמלחמות בין מדינות לא מתרחשות כל יום, חלה החובה להתכונן אליהן בצורה נכונה ומקצועית.

זכרו, שרק מי שהתכונן מראש יצליח להגדיל את הסיכוי להתמודדות טובה במצב מלחמה!!!

להיות מאבטח/ת חכם/ה

האירועים החריגים שהתרחשו בשנים האחרונות כמו האירוע בנמל אשדוד והאירוע בתל השומר, בהם מאבטחים/ות מצאו את עצמם/ן מגיבים/ות תוך שימוש בכוח ונשק, מוכיחים עד כמה חשוב שמאבטח/ת ידע/תדע להיות חכם/ה ולא צודק. 
בכתבה זו, אני פונה לכל מאבטח/ת שעובד/ת באבטחה האזרחית בישראל ומבקש שיקראו ויבינו שבניסיון להיות צודק יש בדרך כלל רק חשיבה מתוך אגו ורצון לצאת מנצח ויהי מה ובכדי להיות חכם ולנצח רק בסיטואציה הנכונה, צריך להיות בעלי ידע, ביטחון עצמי, ראייה רחבה, מיקוד, יעילות ויותר מכל להכיר את הנתונים העובדתיים הקשורים לתפקיד ואת דרכי הפעולה ויישומם בשטח.

נתונים עובדתיים עיקריים שצריך לדעת כדי להיות מאבטח/ת חכם/ה:
הכשרה מקצועית

  1. ההכשרה המקצועית למאבטח/ת ברמות השונות נקבעת על ידי חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שהינה הגוף המנחה לגופים ציבוריים ולעסקים ולארגונים פרטיים.
  2. אמנם, וטוב שכך, משטרת ישראל קבעה שכדי לעבוד בתפקיד באבטחה האזרחית חלה חובה לעבור הכשרה מקצועית, אבל משך ההכשרה שעומד על מספר ימים בודדים אינו תואם את המוגדר במאפייני התפקידים ובדגש על תפקיד מאבטח/ת חמוש/ה.
  3. למרות שההכשרה המקצועית מתבצעת בבתי ספר שאושרו על ידי משטרת ישראל, המציאות שמתמודדת באופן קבוע עם חוסר במאבטחים/ות יוצרת לחץ על בתי הספר להעביר כמה שיותר חניכים ולא להכשיל גם במחיר של התפשרויות מקצועיות.
  4. מסקנה ומסר: על כל מאבטח/ת לדעת שההכשרה המקצועית שמבוצעת בשנים האחרונות, אינה הופכת בסיומה שום חניך/ה למאבטח/ת מקצועי/ת בעל ידע וכלים שיאפשרו לו/ה לדעת להתמודד עם הדרישות המקצועיות בעבודה ועם אירועים חריגים בשטח.

הפער המקצועי בין הרצוי למצוי

  1. משטרת ישראל קובעת את מאפייני תפקיד המאבטח/ת ובמילים פשוטות, קובעת מהם התכונות, הידע והניסיון הנדרשים לצורך ביצוע תפקיד המאבטח/ת בשטח, בעולם האמיתי.
  2. כאמור, משטרת ישראל היא זו שקובעת את התבחינים לקבלה להכשרה ואת התכנים שיועברו בה, וזאת על מנת שכל חניך שמסיים אותה יהיה ברמה הרצויה לתחילת עבודה כמאבטח/ת חדש/ה.
  3. משטרת ישראל, בתי הספר לאבטחה, חברות האבטחה ולקוחות הקצה יודעים שקיים פער שלילי גדול בין הרצוי (מאפיין התפקיד) לבין המצוי (רמת המאבטח/ת שמסיים/ת את ההכשרה המקצועית).
  4. הפער הידוע, לא מונע ולא עוצר את תהליך ההכשרה הסדיר שמוסיף לשטח עוד ועוד מאבטחים/ות מצוידים בתעודה ובנשק קטלני.
  5. מסקנה ומסר: משטרת ישראל מודעת לפער השלילי בין הרצוי למצוי ולכן פועלת בדרך של חובת ביצוע תהליך חניכה וחפיפה למאבטח/ת חדש/ה, אימונים חוזרים, הכשרות מקצועיות נוספות ופרסום נהלים (כולל נוהל פתיחה באש) כשהמסר העיקרי והבולט למאבטח/ת הוא להשתמש בנשק כמוצא אחרון, אחרון בהחלט!!! ובמילים פשוטות יותר – משטרת ישראל ממש לא מעוניינת שמאבטח/ת בעל הכשרה מקצועית לא מספיקה ישתמש בנשק שברשותו!!!


מיקום המאבטח/ת במערך האבטחה האזרחי הכללי

  1. בעולם האבטחה בכלל ובאבטחה האזרחית בפרט, קיים פער בין הדרישות מהמאבטח/ת בשטח לבין מיקומו ב"שרשרת המזון" ובתנאים שמקבל ובדגש על תנאי השכר.
  2. בהתייחס לדרישות התפקיד, המאבטח/ת ממוקם/ת בראש "שרשרת המזון" או בראש הפרימידה.
  3. בהתייחס לתנאים שמקבל/ת, המאבטח/ת ממוקם/ת בתחתית "שרשרת המזון" או בתחתית הפירמידה.
  4. המאבטח/ת בשטח מהווה את החוליה החשובה והאחרונה בשרשרת שדורשת ממנו/ה ליישם בצורה מקצועית, מדויקת ויסודית את כל מאפייני התפקיד שכוללים בין היתר את החוק, תפיסת האבטחה, תיק האבטחה, נהלים והנחיות ולעיתים את הצורך לפגוש ולהתמודד עם היריב האמיתי שמייצר סכנה מוחשית ומידית לאזרחים חפים מפשע ולמאבטח/ת עצמו/ה.
  5. מסקנה ומסר: למרות שהמאבטח/ת ממוקם/ת בתחתית "שרשרת המזון" והפירמידה, הדרישות ממנו/ה הן הכי רבות והכי מורכבות והוא זה שמסתכל לאחריות בעיניים.
  6. סרטון מארץ נהדרת שלמרות שאמור להצחיק, ממחיש היטב את הנושא: 

האחריות באבטחה

  1. מאבטח/ת אחראי/ת על חיי אדם במתקן ו/או בגזרה בה עובד/ת!!!
  2. רוב המאבטחים/ות אינם מבינים/ות את האחריות המוטלת עליהם ואת משמעותה וזה משפיע על ההתייחסות לתפקיד, על רמת ביצוע המשימות בשטח ועל רמת קבלת ההחלטות בהתרחש אירוע חריג.
  3. הרבה מאוד מאבטחים/ות בטוחים/ות שמימוש האחריות מתבסס על הנשק שברשותם/ן.
  4. מסקנה ומסר: אי הבנת האחריות ונשיאת הנשק מייצרים מאבטחים/ות לא טובים/ות בשטח שבאירועים חריגים, בקבלת ההחלטות שלהם/ן אף מסכנים ו/או פוגעים ללא צורך בחיי אדם. 


מצלמות ותחקור אירועים

  1. כיום, כמעט כל מקום מרושת במצלמות ביטחוניות או פרטיות שמתעדות כל דבר שמתרחש בגזרת הצילום ומאפשרות תחקור לאחור.
  2. הרבה מאוד אירועים ביטחוניים מתועדים על ידי אזרחים שמעלים את הסרטון לרשתות החברתיות זמן קצר מאוד לאחר סיום האירוע.
  3. הסרטונים משמשים את כלי התקשורת השונים ואת גופי הביטחון הרלוונטיים לניתוח האירוע ולהסקת מסקנות, כולל מסקנות אישיות.
  4. מסקנה ומסר: תמיד תשאף/י לפעול בצורה הנכונה והמקצועית ביותר תוך מודעות לנושא המצלמות והתיעוד.


כיצד לפעול וליישם בשטח כדי להיות מאבטח/ת חכם/ה
  

  1. להבין את משמעות מקצוע האבטחה ובעיקר את האחריות על חיי אדם הכרוכה בו.
  2. לא להסתמך על הנלמד בהכשרה המקצועית הקצרה ולהמשיך בלמידה מתוכננת ורציפה כדי להרחיב את הידע המקצועי והכלים להתמודדות בהתרחש אירוע – לקרוא ספרות מקצועית, לקרוא כתבות על אירועי אבטחה, לצפות בסרטונים שתיעדו אירועים וכו'.
  3. להכיר ולהבין את החוק שמגדיר את המצבים בהם מותר למאבטח/ת לפעול.
  4. להכיר את היריב הפוטנציאלי ואת דרכי הפעולה שלו.
  5. ללמוד את תיק האבטחה של המתקן שבו המאבטח/ת עובד/ת.
  6. לדעת שברוב האירועים החריגים אין סכנה מוחשית ומידית לאזרחים ולמאבטח/ת ולכן לפעול בחכמה כדי לסיים את האירוע ולא לפעול בצדק כדי לנצח אותו – לעשות הכל כדי לא להשתמש בנשק.
  7. בהתרחש אירוע תקיפה שמהווה סכנה מוחשית ומידית לאזרחים ו/או למאבטח/ת – לפעול בנחישות וברצף על מנת לנטרל את האיום, כולל שימוש בנשק בהתאם לצורך.
  8. במצב של תחקיר אירוע – זכור/י שאת/ה זה/ו שהיית בשטח, את/ה זה/ו שהסתכלת ליריב בעיניים ואת/ה זה שפעלת כפי שהבנת והרגשת בסיטואציה וכפי ש"יצא" לך ולכן דבוק/י בכך בביטחון עצמי ובלי לגמגם ובלי למצמץ.
  9. תסמוך/י על עצמך ותשמור על עצמך/י!!! אל תחשוב/י שמישהו אחר יעשה זאת עבורך!!!
  10. סרטון מהסדרה צומת מילר שאמנם נועד להצחיק אבל מעביר את המסר בצורה טובה:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בחכמה!!!

התמודדות עם אירוע קיצון

כל יום זיכרון לנספים באירוע קיצון, כמו למשל לנספים בפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, וכל אירוע עכשווי כמו תקיפת הסייבר על בית חולים הלל יפה, צריך להזכיר לכל מנהל ארגון עד כמה השגרה מסוכנת ולהציף אצלו מחדש את החובה לעסוק בניהול סיכונים כולל פיקוח ובקרה על רמת המוכנות שלו ושל כל מי שנמצא תחתיו. ולמרות זאת, כל מי שראשו במקומו ורגליו על הקרקע יודע שלא ניתן לחזות כל אירוע ושגם ארגון מוכן לאירועי קיצון יכול לפגוש "ברבור שחור".

מהו אירוע קיצון?
אירוע יוצא דופן שסיכוייו להתרחש מוערכים כנמוכים מאוד, אך לאחר שהתרחש, השפעתו על הארגון/מערכת היא מרחיקת לכת – סיכוי קטן להתרחשות והשפעה גדולה. זה לא עוד אירוע. תוצאות אירוע קיצון הן בדרך כלל בהקשר שלילי והוא מוגדר כאירוע "משבש" – מערער את הסדר הקיים. הטריגר לאירוע קיצון יכול להיות חיצוני (פוליטי, כלכלי, כוחות טבע) ויכול להיות פנימי (עובד). בשפת ראיית התוקף, על הארגון להיות מוכן לזעמו של היריב העסקי, זעמו של הטבע, זעמו של היריב המדיני וזעמו של היריב מבפנים.

מהו "ברבור שחור"?
אירוע שמתרחש בפעם הראשונה, ברמה עולמית, ומדגיש את אי הודאות ואת חוסר היכולת שלנו, בני האדם, להעריך מראש את הסיכוי להתרחשותו ואת מידת השפעתו. הפיגוע במגדלי התאומים הוגדר כ"ברבור שחור" למרות שפורסם של – FBI היה מידע מוקדם על חלק מהמפגעים שלא הפך לאיום ממשי.

הנחות העבודה:
אמנם אי אפשר להבטיח מענה לכל סיכון, אבל כן ניתן להכין ארגון טוב יותר למצבים משתנים ולמצבי חירום קיצוניים.

אירוע קיצון מתרחש מסיבות מסוימות ולכן הקפדה על ביצוע תהליך ניהול סיכונים תמידי תעלה את הסיכוי לחיזוי ולצמצום הנזק.

ניהול סיכונים:
תחום מקצועי שעל כל מנהל לעסוק בו על מנת לבחון לעומק את כל הסיכונים הרלוונטיים לארגון כחלק מתפיסה ניהולית לטווח ארוך וכדי לאפשר לארגון לעמוד ביעדים ובמטרות ללא הפרעות. מנהל יכול להחליט לבצע את ניהול הסיכונים בעצמו או להטיל את המשימה על בעל תפקיד מקצועי מתוך הארגון או מחוצה לו. ניהול הסיכונים מייצר תמונת מצב המתבססת על נתונים עובדתיים, אירועי עבר והערכה שהתוצאה שלה קובעת את סבירות המימוש של הסיכון ואת עוצמת הנזק שלו לארגון.

מה מוגדר כאירוע שגרתי ומה מוגדר כאירוע קיצון/"ברבור שחור"?
בשנת 2001, נראה שאף אחד לא יכול היה לדעת או לא היה מסוגל להאמין שארגון טרור ישתמש במטוסים אזרחיים כדי להתנגש איתם במגדלי התאומים בניו יורק ארצות הברית, ולכן באותה עת היה מדובר ב"ברבור שחור" – מאז כבר לא ניתן להגדירו ככזה ולכן יידרש לדון עליו כסיכון שיכול להתרחש שוב. 
בשנת 2021, התקפת סייבר, כפי שהתרחשה בבית חולים הלל יפה השבוע, מוגדרת ונחשבת כבר לאירוע שגרתי שיכול להתקיים בכל ארגון שעובד עם מערכות מחשוב ותלוי בהן. עובדתית ומבלי לדעת כיצד הצליחו ההאקרים לפרוץ למערכות המחשוב של בית החולים, ברור שבמעגל ההגנות שהופעל בו היתה פירצה שניתנת לזיהוי ושדרכה תקפו ההאקרים – במתן ההסברים, לא ניתן יהיה לטעון שמדובר באירוע קיצון או ב"ברבור שחור".
בשנת 2021, פגיעה בנבחר ציבור כפי שהתרחשה אתמול, יום שישי 15 לאוקטובר, כנגד חבר פרלמנט בריטי במהלך השתתפותו באירוע בכנסייה, לא נחשבת כאירוע קיצון ובטח שלא "כברבור שחור" ולכן מוגדרת כאירוע שגרה שבטוח נלקח בחשבון כחלק מניהול הסיכונים של המדינה – סביר להניח שעכשיו יבצעו ניתוח של הסיכון מחדש כדי לקבוע האם עוצמת הנזק למדינה מצריכה שינוי במדיניות אבטחת האישים.
האם בשנת 2021 שימוש במל"טים כנגד אוניות נחשב לאירוע קיצון/"ברבור שחור"? התשובה נמצאת במלחמת העולם השנייה שבה היפנים שלחו טייסים שהתפוצצו על אוניות האויב (קמיקזות) – בראיית התוקף, לא מדובר בהפתעה ולכן חייבים לדון בסיכון בתהליך ניהול הסיכונים.

למה צריך לדאוג מנהל ארגון כדי להגן עליו מסיכונים?

על כל מנהל ארגון חלה החובה לבצע תהליך ניהול סיכונים מקצועי ומסודר שבעזרתו יקבל החלטות לביצוע – מבוסס על שיתוף פעולה עם ארגונים ביטחוניים, בחינת אירועי עבר בישראל ובעולם ועוד. כחלק מהתהליך, יקבע המנהל מהם יעדי ההגנה של הארגון, יעדים כמו תשתיות קריטיות, נכסים, מידע וכו', שפגיעה בהם תקטע את רציפות התפקוד של הארגון ו/או יאיימו על המשך קיומו. 

הקמת מנגנוני בקרה ופיקוח על יישום ההחלטות – הפקת לקחים ויישומם כחלק מהתרבות הארגונית.

הקמת מנגנון מקצועי שיבחן באופן סדיר האם קיימים סימנים הניתנים לזיהוי והמעידים על כך שמתקרב אירוע קיצון.

מינוי מנהלים שידועים ביכולתם לא להסכים מיד לכל החלטה או פעולה ואמיצים מספיק כדי להביע דעה המנוגדת לדעת הרוב ובטח שלדעת מנהל הארגון.

הפעלת גורם המוגדר כ"עין חיצונית" לארגון שיבצע בקרה אובייקטיבית, כולל הפעלת "צוות אדום" מקצועי שיבחן את  מוכנות הארגון לכל הסיכונים הרלוונטיים.

תפקידו של המנב"ט בתהליך ניהול הסיכונים:
המנב"ט בארגון שותף לגיבוש תפיסת ההאבטחה שכוללת גם תהליך של ניהול סיכונים ואחראי למימוש תכנית האבטחה. מנהל חכם ישלב את מנב"ט הארגון בתהליך ניהול הסיכונים המלא בארגון והשתמש בידע המקצועי, בניסיון וביכולת שלו – מחייב את המנב"ט לדאוג לעמוד בציפיות המקצועיות ממנו בתחום ניהול הסיכונים.

לסיכום:
עובדתית, ניתן לחזות את רוב האירועים שיכולים להוות סיכון לארגון ולהחליט על פעולות יעילות למניעתו או למזעור הנזקים שנובעים ממנו. ניהול סיכונים מחייב עקביות והתמדה לאורך זמן בבניית תרחישים. הארגון חייב למנות גורם שיערער על דפוסים והנחות יסוד ויפעל להגדרת נסיבות שיגרמו לכשל מערכתי משמעותי.

זכרו, שניהול ארגון מחייב ביצוע תהליך ניהול סיכונים מקצועי!!!

מודעות איש הביטחון לאחריות המוטלת עליו

במקצוע האבטחה, בניגוד להרבה מקצועות אחרים, פירמידת האחריות הפוכה כך שהקודקוד שלה נוגע בקרקע והבסיס נמצא למעלה. המשמעות של פירמידה כזו היא שרוב האחריות לביצוע המשימה מוטלת דווקא על בעל התפקיד הנמוך ביותר בהיררכית התפקידים – המאבטח, השוטר, החייל. האם תהליך הגיוס, ההכשרה והניהול בשגרת העבודה באמת מצליחים להחדיר בקרב אנשי הביטחון השונים את המודעות לגודל האחריות המוטלת עליהם? האם אנשי הביטחון עצמם באמת מודעים ומבינים את גודל האחריות המוטלת עליהם? התשובה לשתי השאלות החשובות האלה היא לא!!! הרבה מאוד מנהלים לא פועלים או פועלים אבל לא מספיק כדי להצליח במשימה העיקרית שלהם, ויחד איתם, הרבה מאוד אנשי ביטחון לא מצליחים לממש את האחריות שמגיעה עם המקצוע. מספר גדול של אירועים שהתרחשו בעבר מוכיחים שהיריב פעל בדיוק ברגע שבו איש הביטחון לא היה ערני לנעשה סביבו ולא היה מרוכז וממוקד במשימה שהוטלה עליו. העובדה, שבמקצוע האבטחה הפירמידה הפוכה, מייצרת הבדל מהותי נוסף מול מקצועות אחרים והוא מתייחס לכך שמשימת השמירה על חיי אדם הופכת את כל בין כל אנשי הביטחון באשר הם לשווים, בין אם הם עובדים בגוף ממלכתי או אזרחי ובין אם הם מאבטחים אישיות או קניון או אזור עם אנשים. לצערי הרב, לא עובר יום בלי פרסום תמונה או סרטון של איש ביטחון (מאבטח, שוטר, חייל) שלמרות שהוא בעמדה מבצעית ופעילה, לוקח לעצמו "הפסקה" כדי לקיים שיחה עם חבר לעבודה או כדי להסתכל מה חדש בפלאפון או סתם כדי להוריד את הראש למנוחה קלה. 
כל מערך אבטחה שמטמיע בתוכו את תחום ראיית התוקף בטוח שמצליח יותר מאחרים בהעלאת מודעות חשיבות המשימה בקרב אנשי הביטחון שעובדים בו. איש ביטחון שיבין מיהו היריב שלו ומה דרכי החשיבה והפעולה שלו, יבין טוב יותר שאירוע תקיפה יכול להתרחש בכל רגע נתון במהלך המשמרת, ללא סימן מקדים וללא הכנה מוקדמת ובנוסף, ידע ויכיר שבשנים האחרונות היריב תוקף דווקא אנשי ביטחון ולא אזרחים, מה שמעלה את חשיבות המושג "ביטחון כוחותינו". למרות שהגיוס לתפקידי ביטחון נחשב לרוב לקל יחסית, לא כל אחד מתאים לעבוד במקצוע המיוחד והקשה הזה ולו רק מסיבת האחריות העיקרית המוטלת על איש הביטחון והיא משימת השמירה על חיי אדם. עובדתית, הרבה מאוד אנשי ביטחון שכבר עובדים ומבצעים את המשימות השונות בשטח, לא באמת מבינים שכישלון שלהם יכול לגרום למושא האבטחה שתחת אחריותם להיפגע או חס וחלילה להיהרג ולא באמת מעקלים שפציעה נשארת לכל החיים ושלא ניתן להחזיר אדם מת לחיים.
כמי שעוסק בתחום ראיית התוקף באופן שוטף, חוקר, לומד ומלמד על דרכי היריב הפוטנציאלי, אני מאמין שהדרך הטובה ביותר להטמיע את הנושא כדי לעלות את המודעות לאחריות בקרב אנשי הביטחון היא למידה וחקירת אירועים שהתרחשו ותועדו.
תמונה אחת שצולמה רגע לפני ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב – 30 למרץ 1981, ממחישה היטב את העובדה שאיש ביטחון לא יכול שלא לבצע את משימתו ברמה הגבוהה ביותר כל עוד הוא מאייש עמדה ונדרש להתמודד מול כל יריב שיכול לפעול פתאום וחשוב מכך תוך שלעיתים הוא נדרש להתנהג בניגוד לרצון והחושים הטבעיים שנמצאים בכל אדם:

הנשיא רונלד רייגן מסיים אירוע במלון הילטון בוושינגטון ויוצא עם פמלייתו וצוות האבטחה החוצה לרכב שממתין מבעוד מועד בנקודת היציאה שנקבעה. מערך האבטחה מאפשר לעיתונאים ואזרחים לעמוד בקרבת התפר (האזור הפתוח שבין המלון לרכב הנשיא) ובמקביל מציב שוטרים ומאבטחים בעמדות על מנת למנוע ולסכל כל ניסיון פגיעה בנשיא. בנקודת הזמן שהתמונה מתעדת, צוות האבטחה של הנשיא והשוטרים שמסייעים לו, לא ידעו שבתוך קבוצת העיתונאים שעומדים בצד שמאל של הנשיא במרחק של מספר מטרים בודדים, נמצא ג'ון הינקלי, אזרח חולה נפש שהושפע מדמות מהסרט "נהג מונית", שהגיע כדי לנסות ולהתנקש בנשיא בעזרת אקדח שהיה ברשותו. רגע לפני שג'ון הינקלי מחליט לבצע את הירי לעבר הנשיא, ניתן לראות שהשוטרים שהוצבו מולו מסתכלים לעבר הנשיא במקום להסתכל לכיוונו, לכיוון ממנו יכול להגיע היריב המתנקש. אותם שוטרים כשלו בהתנהגותם המבצעית בדיוק בשלב הקריטי באבטחת הנשיא, בדיוק ברגע שנדרש מהם להיות ברמת המוכנות, הריכוז, המיקוד והדריכות הגבוהים ביותר. התמונה מראה בצורה יוצאת מהכלל את התופעה שבה איש ביטחון לא מצליח להתגבר על הרצון הטבעי של הגוף, במקרה הנ"ל, הסקרנות והרצון העז לראות את הנשיא מקרוב במקום לעמוד ולהסתכל לעבר גזרת האיום. ישנם הרבה דברים שיכולים להסיט את איש הביטחון ממשימתו – הסתכלות על אישיות או אדם מפורסם, הסתכלות על רכב מיוחד ויפה, התעסקות עם הפלאפון, הסתכלות על המשחק במקום על הקהל ועוד, כל דבר מעניין שגורם למוח לתת פקודה להסתכל. המתנקש ג'ון הינקלי, מחליט לפעול בדיוק ברגע המתועד בתמונה, הרגע שבו השוטרים לא מסתכלים לכיוונו. לדעתי ניתן לקבוע, שבהתנהגותם הלא מבצעית, השוטרים אפשרו לג'ון הינקלי לשלוף את אקדחו ולהצליח לירות 6 כדורים לעבר הנשיא ולדייק עם אחד מהם שפגע בו ופצע אותו. אין ספק, שבמידה והשוטרים כן היו עומדים בפיתוי הקשה וכן מתמידים להסתכל לכיוון קבוצת העיתונאים בזמן הליכת הנשיא לרכב, היו מצליחים לזהות את פעולתו של ג'ון הינקלי בשלב מוקדם יותר שהיה מאפשר להם למנוע את ביצוע הירי שלו לעבר הנשיא.
סרטון התיעוד של ניסיון ההתנקשות:

כל מי שבוחר לעבוד כאיש ביטחון, מאבטח, שוטר וחייל, חייב לדעת ולהבין שבחר באחד המקצועות הקשים ליישום, מקצוע המשלב בין אחריות גדולה על חיי אדם לבין קושי פיזי ומנטלי במהלך  איוש עמדה וביצוע המשימה, כל משימה בכל זמן ובכל מקום. על כל מנהל של אנשי ביטחון לדעת שלמרות שמימוש האחריות בקצה היא על העובד שמבצע את המשימה, עליו לפעול תמידית להעלאת המודעות לאחריות המוטלת על העובד כדי לנסות ולהתגבר על כלל התופעות ההתנהגותיות הטבעיות אבל ההרסניות להתמודדות מול היריב. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במודעות מלאה לאחריות על חיי אדם!!!

"שומר החומות" – תמונות וסרטונים שמספרים את המצב בישראל 2021

שימוש בתמונות וסרטונים שעלו ברשתות החברתיות לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. שימוש במדיה המפורסמת ברשתות החברתיות לאחר ניסיון לאיתור בעל הזכויות. כל בעל זכויות מוזמן לפנות למייל הבא לבקשת הסרת תמונה ו/או סרטון [email protected]

"עולם כמנהגו נוהג", ישראל ממשיכה לנהוג ולהתקיים כפי שהיא רגילה, ללא כל שינויים, כצפוי ובהתאם לביטויים נוספים וכל כך נכונים – "אין חדש תחת השמש" ו"מה שהיה הוא שיהיה". מה שכן משתנה מסבב לסבב הוא השם שהמחשב בוחר למבצע, והפעם "שומר החומות", ונפח הפרסומים ברשתות החברתיות שמציף בידיעות, בסרטונים ובתמונות רבות ומגוונות שמצליחות לספר ולתאר בצורה מיטבית את מצבה של ישראל בשנת 2021.
הסבב הנוכחי שונה מקודמיו בעיקר בגלל העובדה שחוץ מהלחימה הצפויה מול החמאס בעזה התווסף איום פנימי, בתוך הבית, שהפעיל פצצה מתקתקת מצד ערביי ארץ ישראל כנגד יהודים, בעיקר בערים מעורבות כמו לוד, רמלה, יפו, חיפה ועכו ולא רק בהן.
כל ילד וילדה ביישובי עוטף עזה יגידו שסבב לחימה נוסף מול החמאס אינו מפתיע ואף היה צפוי, אבל האם ניתן להגיד את אותו דבר על ההתפרצות האלימה של חלק מערביי ארץ ישראל או שבמקרה הזה אכן מדובר בהפתעה? אם האיום מבפנים הצליח להפתיע אותנו אז מצבנו עוד יותר גרוע מכפי שזה נראה. העולם ביסודו מאוד פשוט ובכל מה שקשור לקשר בין אנשים, בין ארגונים ובין מדינות, הכללים והחוקים מאוד ברורים וחדים וכך גם המחיר שישלם כל מי שלא יפעל לפיהם:

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.

"הקם להורגך, השכם להורגו" – אדם יפסיק את מעשיו רק אם תהרוג אותו או תפגע בו כך שלא יהיה כדאי לו להמשיך.

אי אפשר להיות יותר צדיקים מהאפיפיור.

החלש יותר ייתפס בעיני אחרים כמסכן ולרוב גם כצודק וכמי שצריך להציל אותו מידי החזק.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

קיבצתי מספר תמונות וסרטונים המתארים כיצד מדינת ישראל משלמת מחיר על התנהלות ארוכת שנים שאינה מתאימה לכללים ולחוקים של העולם:

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

נכתב ב 3.12.1947 ומתאים למציאות בשנת 2021:

"מה שהיה הוא שיהיה" – כרוז שכדי להפיץ אותו כיום, בשנת 2021, כל מה שצריך לעשות זה רק לשנות את התאריך, כל שאר התוכן תואם במאה אחוז את שהתרחש בערים המעורבות ובמקומות נוספים ברחבי המדינה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שחלק מהאוכלוסייה, במקרה הזה ערבים שחיים בישראל כאזרחים לכל דבר ועניין, שמרשה לעצמו להתפרץ בכל פעם שיש לו הזדמנות ולפעול באלימות קשה עד כדי רצון לפגוע ולהרוג אזרחים יהודים, הוא האויב מבפנים של מדינת ישראל. ערבים ששוב ושוב משחזרים את השנאה וההתקפות שבוצעו כנגד אזרחי ישראל היהודים על ידי הדורות הקודמים שלהם. אין ספק שהחלק הזה באוכלוסייה הערבית יורק לבאר שממנה הוא שותה ובמקביל מנצל את חוסר האכיפה ורפיסות השלטון כדי להתחמש ולהתארגן למלחמה, מלחמה על הבית. מדובר באויב מבפנים ששם לו למטרה להשתלט בחזרה על ערים ושטחים בישראל ופועל בהתאם לתוכנית רב דורית שמשלבת שנאה תהומית, אמונה דתית, סבלנות ונחישות. מבחינתו, הזמן לא משחק תפקיד בדרך להשגת המטרה.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה – יהודי בארצו לא חיי בביטחון:

צילום: צילום מסך

6 מיליון יהודים נרצחו בשואה בניסיון אכזרי של הגרמנים לבצע טיהור אתני מלא לכל היהודים שחיו על פני האדמה בכל מקום בעולם. השואה היוותה סימן חזק וברור לכל היהודים ששרדו את הזוועות שעליהם להקים מדינה משלהם במטרה שאף אחד לא יוכל לפגוע בהם יותר וכדי שיוכלו לחיות חיים בטוחים וטובים, היא מדינת ישראל. מאז ועד היום, המטרה שלשמה מדינת ישראל הוקמה לא באמת הושגה, והתמונה הזו שצולמה במאי 2021 במהלך מבצע "שומר חומות" מוכיחה את זה – יהודי הותקף על ידי פורעים ערבים, בתוך מדינתנו, ליד ביתו. בשנת 2021, לאחר 73 שנות קיום, יהודי במדינת ישראל לא יכול להרגיש בטוח במדינתו, לא בביתו ולא מחוצה לו. הפרעות האלימות מצד הערבים כנגד יהודים במקומות רבים ברחבי ישראל, הגם שהתבצעו על ידי קבוצות קיצוניות ולא על ידי כולם, מזכירות את תקופת השואה האפילה בה יהודי לא יכול היה ללכת ברחוב מבלי שמישהו יכה אותו או יהרוג אותו. ב – 73 שנות קיום וכנגד כל הסיכויים, ישראל הפכה להיות מדינה מתקדמת וחזקה שיש בה הכל, הכל חוץ מביטחון פנים לאזרחיה היהודים.
התקיפות האנטישמיות הרבות כנגד יהודים שמתרחשות במדינות רבות בעולם מזכירות לנו שאין לנו ארץ אחרת לחיות בה בביטחון:

מדינת ישראל היא מדינת היהודים!!! לא מדינת הערבים ולא מדינת הזרים!!! דווקא עכשיו, ראש ממשלת ישראל חייב לקיים נאום על מנת להעביר מסר אחד, חד וברור שאומר שמדינת ישראל היא מדינת היהודים ולכן כל מי שאינו יהודי שמחליט לגור בה או לבקר בה חייב לחיות ולהתנהג בהתאם לחוקי המדינה היהודית, ולא, ייעצר ויישפט או יגורש מידית.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת, תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

מדינת ישראל פועלת בהכלה ובסלחנות פושעת מול אזרחיה הערבים ובוחרת להתעלם מתופעות שנאה, אלימות והתחמשות לא חוקית. גם כאן, נראה לכאורה שמדינת ישראל מתעלמת מהבעיה הקיימת, בעיה שנראית כך:

המדיניות הלא נכונה וההרסנית הזו מועברת לכלל כוחות הביטחון ובמיוחד לכוחות משטרת ישראל כגוף שאחראי על יצירת השקט הביטחוני בתוך שטח ישראל ובכך מעמידה את השוטרים/ות, המבצעים את המשימות בפועל, בעמדה חלש ונחותה ובמקרים רבים אף בסכנת חיים ברורה ומידית.
התוצאה של מדיניות זו נראית בברור בתמונה ובסרטונים הבאים:

שום אדם לא היה מעז להתנהג כך לשוטר/ת אם היה יודע שהא צפוי לתגובה נחושה וחזקה שתגרו לו לנזקים קשים. כשאזרח יודע שהשוטר שעומד מולו מסורס בסמכותו ובתגובתו, הוא מרשה לעצמו לתקוף אותו מילולית ופיזית.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית וטוב שכך, אבל דמוקרטיה לא יכולה לבוא על חשבון ביטחון אזרחיה ו/או לאי שוויון באכיפת החוק. התנהגות חלק מהערבים במהלך מבצע "שומר החומות" מסמנת שהגיע הזמן שמדינת ישראל תשלב במסגרת הדמוקרטיה אכיפה חזקה ולא מתפשרת כנגד כל מי שמעז לצאת נגדה, בדיבור ו/או במעשים. אף אדם בתוך מדינת ישראל לא יניף דגל של האויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם בתוך מדינת ישראל לא ידבר ויעודד ארגון טרור שמוגדר כאויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יחזיק נשק לא חוקי מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יתנהג בזלזול ולא יתקוף איש כוחות הביטחון מבלי שייענש על כך!!! הגיע הזמן ליזום פעולה כנגד כל התופעות האלה שפוגעות בכל שאר האזרחים שומרי החוק במדינת ישראל!!!
מדינת ישראל חייבת לצאת למבצע ניקוי אורוות בעזרת כל ארגוני ביטחון הפנים ברמה של מעבר מבית לבית לצורך סריקה ומציאת אמל"ח לא חוקי ומעצר כל אזרח פורע חוק.

 

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

ההתנהלות והטיפול של מדינת ישראל בעזה מזכירים ניווט שמי שמוביל אותו מתברבר שוב ושוב ולכן חוזר כל הזמן לאותה נקודת התחלה ולא מצליח להגיע ליעד המטרה. ברוב המקרים, ברבור בניווט נובע מאי למידת הציר כמו שצריך ומאי יכולת טובה של קריאת והבנת השטח. משנת 1967, אחרי שישראל כבשה בשנית את רצועת עזה מידי המצרים התחיל ניווט שלא מצליח להגיע אל יעד מטרה עד היום, וכל זאת כי כל פעולה וכל ניסיון טיפול שבוצעו התבררו שוב ושוב כברבור בדרך. עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות צה"ל שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים 1967 ל – 1994. בשנת 1969 חוברה העיר לרשת החשמל של ישראל. בשנת 1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. ב- 1971, בעת שאריאל שרון היה אלוף פיקוד דרום פעל צה"ל בצורה נרחבת למיגור הטרור ברצועת עזה, והביא לשקט יחסי שנמשך מספר שנים. בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה והעיר עזה הייתה אחד ממוקדי העימות. בעקבות האינתיפאדה והגבלת חופש התנועה של עובדים עזתיים אל מעבר לקו הירוק התדרדר המצב הכלכלי בעזה. ב- 1994 כתוצאה מהסכמי אוסלו, נסוג צה"ל מהעיר עזה והשליטה בעיר עברה לידי הרשות הפלסטינית. רב המרצחים יאסר ערפאת הורשה לחזור לעזה כדי להפוך למנהיג הרשות הפלסטינית. יאסר ערפאת קבע את מפקדתו בעזה. בשנת 2005 פונו היושבים היהודיים ברצועת עזה בנסיגה חד צדדית כחלק מתוכנית ההתנתקות. לאחר יציאת צה"ל מעזה, התגבר ירי רקטות משטח רצועת עזה, כאשר הירי מהעיר עזה והעיירות הסמוכות אליה כוון בעיקר אל העיר שדרות וליישובים סביבה. החמאס ניצח בבחירות 2006 והשתלט על רצועת עזה. המצב הביטחוני בעזה החמיר. ישראל הפעילה סגר על רצועת ומנגד התגבר ירי הרקטות ופצצות המרגמה על יישובי עוטף עזה.
בדצמבר 2008 פתח צה"ל במבצע עופרת יצוקה שארך כשלושה שבועות.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובי עוטף עזה.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך על יישובי דרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובים בישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, וביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן ברצועת עזה (ארך כ – 50 ימים), בתגובה לירי המתמשך על יישובי הדרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2019 החל מבצע צבאי נוסף בעזה, שנקרא בשם "חגורה שחורה" ונמשך 6 ימים.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל פעלה שוב באותה דרך, ובמאי 2021 פתחה במבצע "שומר החומות" שארך 11 יום ומזכיר בתוצאותיו את תוצאות המבצעים שקדמו לו ולכן ברור שהחמאס שוב ישתקם ויחזור לירות על ישראל עד למבצע הבא.
יש לציין שבין מבצע למבצע ישראל הקפידה להאמין שניתן לגרום לארגון הטרור חמאס לזנוח את דרך המלחמה ולבחור בשלום ולכן בחרה כל פעם מחדש בציר הכנסת סחורות, חומרי בנייה וכספים לחמאס שמצדו השתמש בהם בעיקר לשיקום והתעצמות מחדש. האם הפעם מדינת ישראל תבין סופסוף שבכל מה שקשור לניווט ברצוע עזה, עליה לחשב מסלול מחדש כדי להצליח להגיע ליעד המטרה – שקט וביטחון לאזרחי מדינת ישראל ובמיוחד לאלה הגרים בעוטף עזה.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.
אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

על כל אזרחי מדינת ישראל לזכור שחמאס הוא ארגון טרור אכזרי שהשתלט על רצועת עזה ואזרחיה כדי להצדיק את קיומו וכי לממש את שנאתו לישראל. ארגון טרור לא חושב ואינו בעל ערכים ומוסריות כמו מדינה דמוקרטית ולכן מה שמשפיע עלינו לא רק שלא משפיע עליו אלה פשוט משרת אותו ומחזק אותו. כדי לנצח ארגון טרור חייבים קודם ללמוד אותו כאויב ואז להכות בו ללא רחם עד לחיסולו המלא. מדיניות ישראל במלחמה מול ארגון הטרור חמאס היא הטעות העיקרית שאסור לעשות אותה בשום פנים ואופן. אי אפשר לפעול בסלחנות במלחמה מול ארגון טרור. אי אפשר לאשר לארגון טרור לקבל מאות מיליוני דולרים. אי אפשר לספק לארגון טרור סחורות וחומרי גלם. אי אפשר לעשות את כל זה ולצפות שארגון טרור יהפוך להיות דמוקרטי וצדיק. בכל סבב לחימה, ישראל מבצעת סיכולים ממוקדים רבים ומדללת את עץ המבנה של החמאס כאשר הוא מצדו ממשיך לגדל את דור ההמשך:

לדעתי, הודעה זו שנכתבה באחד מהקבוצות הביטחוניסטיות בווטסאפ מסבירה היטב את העובדה שישראל בוחרת במדיניות שמנוגדת לחלוטין לחשיבתו והתנהלותו של ארגון טרור:
"במבחן התודעה הם נצחו, כרגיל. יש לנו בעיה חמורה של תודעת ניצחון. בואו נראה כמה אנשים כאן מתכננים לצאת לרקוד ברחוב בזכות ההישגים שלנו, ואילו שם יש חגיגות ברחובות עזה. גם בערי ישראל היו הלילה חגיגות של פלסטינים, ריקודים וזיקוקים. הזוי.
רוצים לבדוק אם במבחן התודעה ניצחנו? בבקשה:
בוא נראה האם הפלסטינים יזחלו כעת בתבוסה נוראית להצטרף להסכמי אברהם.
בוא נראה האם מנהיגיהם יתחילו לדבר על שחר של יום חדש וישירו שיר לשלום.
בוא נראה כמה זמן ייקח עד ששוב יעוף כאן טיל מדרום או מצפון (כמובן שזה יהיה 'פלג סורר'..)
בקיצור, אנחנו לא מדברים את השפה שלהם. כל הרוג שלהם זה ניצחון. כל תשתית הרוסה זה הישג (עוד מיליארדים מהאיחוד האירופי ומשת"פיהם מארצות ערב), כל ילד הרוג זה ניצחון תודעתי ודלק נהדר להסתות הבאות. ואילו אצלנו מקבלים בשוויון נפש נפילות טילים על בתים בכל טווח בארץ ישראל, מענישים יהודים לא לעלות להר הבית בגלל התפרעויות פלסטינים, ומשכללים עוד יותר את השפניות. סליחה, כיפת ברזל, ממדים ואזעקות. עוד ניצחון כזה ואבדנו".
במבצע "שומר החומות" אזרחי ישראל הופתעו לגלות שלחמאס יש עיר תחתית, "המטרו", טילים משופרים וחזקים יותר, צוללות תופת ועוד. אל לנו האזרחים לטעות, גורמי הביטחון בישראל, מכירים היטב ובמדויק את כל שרשרת הפיקוד של החמאס ואת מיקומם בכל רגע נתון, את פעולות ההתעצמות של החמאס בכל תקופה שלאחר סבב לחימה ואת כוונותיו ההתקפיות כנגד ישראל. מדינת ישראל לא באמת מופתעת מהיכולות וההתעצמות של האויב שמפורסמים על ידו:

מדינת ישראל בוחרת במודע ובכוונה במדיניות פאסיבית ולא במדיניות אקטיבית ובכך מאפשרת לחמאס לממש את תכניתו הרב שנתית שכוללת הרחבה של ההישגים מסבב לחימה לסבב לחימה. כל גופי הביטחון בישראל יודעים שהחמאס מנצל את "שנות השקט" כדי להתארגן לסבב הבא.
אלה נתוני הסיכום של מבצע "שומר החומות":

השורה התחתונה בטבלה מעידה על כך שזה רק עניין של זמן עד לירי הבא לעבר ישראל ועד סבב הלחימה הבא מול החמאס בעזה.
מדינת ישראל לא מופתעת מיכולות החמאס שמפורסמות על ידו:
מדינת ישראל חייבת לשנות את המדיניות לאלתר!!! מדינת ישראל חייבת להפוך לאקטיבית ולהתחיל להכות בחמאס בעוצמה ללא פחד מתגובת הנגד ומתגובת העולם. מדינת ישראל חייבת לספק לאזרחיה שקט וביטחון בכל דרך אפשרית!!! מדינת ישראל יודעת מה עליה לעשות כדי להוריד את ראש הנחש, ראש החמאס, עליה רק להחליט לעשות זאת וזהו!!!

מערכת כיפת ברזל היא גאווה לתעשייה הביטחונית הישראלית ומייצרת מערך הגנה חשוב ומציל חיים, אבל אסור שתסרס את ההתקפה ותגרום למדיניות תגובה ולא למדיניות יוזמה.

קרדיט לצילום: AFP

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

מדינת ישראל הצליחה להפוך את עצמה למדינה חזקה מאוד אבל לא הצליחה לאחד בין כל שכבות האוכלוסייה והאויבים שלה מנצלים זאת עד תום. מבצע "משמר החומות" הגדיר לנו משימה אחת נוספת, אחרונה והכי חשובה, משימת האחדות בעם. צה"ל הוא הארגון שמוכיח שניתן לאחד את העם ולכן אני חושב שכדאי להמשיך את עבודתו המצוינת בנושא כדי להכיל אותה על כל האזרחים היהודים במדינה. לא נצליח להשיג את כל שאר היעדים מבלי שנהיה מאוחדים בתוכנו. כדי להצליח בכך עלינו להפסיק להלכות את עצמנו, עלינו לכבד את אחד את השני, עלינו לתמוך ולעזור אחד לשני ועלינו לדאוג ולחזק קודם כל את עצמנו ורק אחר כך לחזק אחרים. 
אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולילדנו בכל יום ולא רק בשעות מלחמה וסכנה.

זכרו, רק ביחד נצליח להפוך את מדינת ישראל לבטוחה ושקטה יותר

אירועי ראש העין וחיפה – השוטר לא אשם, המערכת כן

בהפרש של כשנה התרחשו שני אירועים חריגים בהם שוטר סיור נשלח לטפל באזרח מעורער/לוקה בנפשו – האירוע הראשון התרחש בראש העין ב – 30 לאפריל 2020 והאירוע השני התרחש בחיפה ב – 29 למרץ 2021. שני האירועים התחילו בדיווח למשטרה ובסופו של תהליך טיפול התפתחו למצב שבו האזרח תוקף את השוטר בסכין שנאלץ להגן על עצמו כולל ירי קטלני לצורך נטרול האיום.
בשני האירועים, משפחות הנפגעים לא הצליחו להבין איך יכול להיות שקריאתם למשטרה לצורך קבלת עזרה מקצועית בהשתלטות על ילדם הלוקה בנפשו, הסתיימה באירוע תקיפה וירי קטלני, ואף האשימו את השוטרים המותקפים בתגובה לא מידתית. המשטרה שחקרה את שני האירועים הגיעה למסקנה ששני השוטרים מצאו את עצמם במצב סכנה מוחשית ומידית ולכן פעלו בהתאם לסמכותם ולמצופה מהם.
האם טענות המשפחות שניתן היה לטפל ולסיים את האירועים ללא שימוש בנשק הן הגיוניות? האם שוטרי הסיור יכלו לטפל באירועים בדרך אחרת? האם יהיה הוגן להאשים את השוטרים בביצוע ירי קטלני ללא הצדקה?
אני טוען שבשני האירועים השוטרים שנשלחו לטיפול לא אשמים בציר ההתפתחות שלהם  ובתוצאה הסופית, ולעומתם, המערכת כן אשמה – המדינה כמי שמחליטה על גודל התקציב למשטרה, רשויות הרווחה שמאפשרים לאזרחים עם לקויות נפשיות ורקע אלים להסתובב חופשי והמשטרה כארגון ביצועי.
אי אפשר לבוא בטענות לשוטרים וכן אפשר להניח שעשו כמיטב יכולתם על מנת לטפל באירוע בדרך הנכונה והטובה ביותר תוך רצון לאי החמרה מיותרת ובטח לאי שימוש בנשק. השוטרים בקצה הם אלה שסוחבים על הכתפיים את כל הטעויות של כל מי שנמצא מעליהם. תיעוד השלב האחרון של האירועים לא משאיר מקום לספק שהשוטרים מצאו את עצמם תחת מתקפה שהעמידה אותם בסכנת חיים מוחשית ומידית שהצריכה פעולת הגנה הכוללת שימוש בנשק.
תיעוד האירוע בראש העין:  

תיעוד האירוע בואדי ניסנאס בחיפה:

במה המדינה אשמה?
למדינה יש אשמה עקיפה בכך שלאורך השנים, מצד אחד מצפה מהמשטרה שתצליח לעמוד במשימתה לייצר ביטחון לאזרחים ומצד שני לא מתייחסת אליה ברצינות הראויה, לא תומכת ולא מתקצבת אותה ביחס הנכון להיקף המשימות היומיומיות. כל ממשלה בישראל, חייבת להבין שהמשטרה היא הארגון שאחראי על שמירת ביטחון האזרחים, ובתוכה, מי שמבצע את כל המשימות בקצה הוא לרוב אותו שוטר/ת שבמהלך משמרת אחת יכול/ה להישלח לטפל במספר אירועים בעלי מאפיינים שונים. באחריות המדינה לדאוג שהתקציב יאפשר לארגון לעבוד במקצועיות וביעילות ובעיקר שיצליח להכשיר ולאמן את השוטר/ת בקצה ברמה הנדרשת.
במה אשמה המשטרה?
המשטרה כארגון אשמה, מכיוון ששליחת שוטר סיור לטפל באירוע שמעורב בו אזרח הלוקה בנפשו תוגדר כלפי השוטר כ"שימת מכשול בפני עיוור" מכיוון שאין לו את הידע והכלים הנדרשים כדי לגשת לאירוע בצורה נכונה.
האם על בסיס שני האירועים המדוברים, ניתן להניח שבמקרים מסוימים ומסיבות רבות ומגוונות, המשטרה לא מצליחה לספק איכות טיפול המתאימה לכתוב בהגדרת משימתה ובייעוד שלה?
בחלק הרלוונטי מתוך הגדרת המשימה של המשטרה כתוב:
שמירה על הסדר הציבורי: טיפול בפניות אזרחים בנושאים של הפרות חוק וסדר, טיפול בהפגנות ובהתקהלויות בלתי חוקיות, טיפול בנושא של רישוי עסקים ואחריות לאבטחת הציבור.
ביטחון פנים: שמירה על שלום הציבור ולחימה בפעילות חבלנית עוינת – טיפול בפיגועים חבלניים ומניעה של פיגועים חבלניים.
משטרת ישראל פועלת לאכיפת עברות, לחיזוק הנורמה האזרחית של ציות לחוק, לשמירה על בטחון הנפש והרכוש ולקיום הסדר הציבורי, תוך כיבוד האדם וזכויותיו.
הגנה על חיי אדם, שלומו ורכושו – אנו השוטרים נפעל להגן על חיי כל אדם במדינה, על שלומו ורכושו – במקצועיות, בנחישות, בתבונה ובאומץ לב, בכל עת ובכל מקום.
אין ספק שההגדרות מוכיחות שהמשטרה מבינה שחיי האזרחים הם החשובים ביותר ועליה לעשות הכל כדי לשמור עליהם בכל מצב ובכל אירוע. קיים פער בשלב היישום בשטח ולדעתי הוא משקף קודם כל את אי התאמת גודל התקציב לדרישות מהמשטרה ומהיקף המשימות המוטלות עליה ויתכן שגם מצב שבו המשטרה עצמה מחלקת את התקציב שעומד לרשותה בצורה לא נכונה. גם המפכ"לים חייבים להבין שהעובד החשוב ביותר בארגון שבראשו הם עומדים, הוא אותו שוטר/ת בקצה ולכן עליהם לדאוג לתקצב בצורה נכונה את כל המעטפת התומכת בו/ה ואותו/ה עצמו/ה.
שני האירועים המדוברים משקפים את הפער הקיים ביישום בצורה טובה מאוד:
שני האירועים התחילו בדיווח של המשפחה למוקד המשטרה, דיווח במתאר כמעט את אותו מצב.
הדיווח מראש העין: לפי דברי המשטרה, עולה כי האזרח שיראל חבורה שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי לפני חצי שנה, ובעבר הואשם בתקריות אלימות. אמו של חבורה התקשרה ודיווחה כי הוא נושא סכין בידו ורוצה לשחוט את חיות המחמד שבבית.
הדיווח מחיפה: לפי דברי המשטרה עולה כי האזרח מוניר ענבתאוי לוקה בנפשו. אמו של מוניר התקשרה למשטרה ואמרה כי בנה, שלו עבר פסיכיאטרי, מתפרע בבית כשבידו סכין. 
בשני האירועים, המוקד שקיבל את הדיווח, שלח שוטר סיור כדי שיטפל באירוע. אין לי ספק שהשוטר בכל אירוע פעל בהתאם להבנתו ויכולתו המקצועית ועשה את הטוב ביותר מבחינתו ובאותה נשימה אציין שגם אין לי ספק שעשה טעויות בסיסיות בגישתו לאזרח הלוקה בנפשו. אני מרשה לעצמי להניח שלשוטר סיור אין את הידע, ההכשרה והכלים לטפל באזרח הלוקה בנפשו ולכן הסיכוי שיצליח לסיים את האירוע בהצלחה נמוך ביותר. מבחינת המשטרה כארגון, שליחת שוטר סיור כזה יכולה להיחשב כפעולה פסולה שיתכן שהובילה להחמרת מצב. שוטר סיור לא אמור ולא צריך לטפל לבדו באזרח הלוקה בנפשו!!! מי שצריך לנהל את האירוע הוא איש מקצוע שיודע לדבר ולהבין אדם הלוקה בנפשו כאשר השוטר מאבטח אותו ואת הסביבה. השוטר ייכנס לפעולת הגנה רק כאשר המצב ידרוש זאת.
שני האירועים מדגישים את העובדה שכדי לשמור על חיי האזרחים על המשטרה לעבוד בתהליך שמבוסס על ההנחיה ששימוש בנשק יהיה כמוצא אחרון ולכן יש לבצע את כל הפעולות האפשריות כדי להימנע מהגעה למצב של סכנת חיים לשוטר ולאזרח.
האם המשטרה יכלה לטפל בשני האירועים האלה בדרך אחרת, נכונה יותר? לדעתי התשובה היא כן.
האם היה ניתן למנוע מהאזרח להחליט לתקוף? התשובה היא כן.
האם היה ניתן להימנע מהגעה למצב שבו האזרח מעמיד את השוטר בסכנת חיים? התשובה היא כן.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח האדם בעל ההכשרה הנכונה והמתאימה

היחידה לאבטחת אישים בשב"כ (730) לא יכולה להיות הכי טובה בעולם

היחידה הכי טובה בעולם עם המאבטחים הכי מבוקשים בעולם, כך נפתחה הכתבה האחרונה ששודרה על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ – יחידה 730. השב"כ והנהלת היחידה לא שיתפו פעולה עם הרעיון שעומד מאחוריה ויוצאי היחידה כתבו בתגובות במדיה החברתית עד כמה הם לא אוהבים את האמירה המרכזית של הכתבה שטענה שמדובר ביחידה הטובה בעולם ועד כמה האמירה הזו מסוכנת. יתכן שרבים מהאזרחים שצפו בכתבה לא יבינו מדוע היחידה ויוצאי היחידה לא מרוצים מההגדרה שנתפסת כמחמיאה כי באופן טבעי והגיוני מי לא רוצה להיות הכי טוב בעולם.
כיוצא היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אנסה להסביר מהי הסיבה לאי שביעות הרצון של היחידה ואנשיה להגדרה שאמורה להיות מחמיאה ויוקרתית:

רצח ראש הממשלה יצחק רבין
הכישלון במניעת רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב – 4 לנובמבר 1995, הפך מאותו יום לפצע פתוח עבור היחידה ואנשיה לדורות וללא תאריך תפוגה עתידי. בשנת 2018, הצלם זיו קורן ליווה את היחידה במשך שנה במהלך העבודה השגרתית ובאימונים וסיכם את שראה ותיעד בכתבה שהתפרסמה בתקשורת ששילבה בין תוכן כתוב לסרטון. כמנהגי, גם בסיום קריאת הכתבה של זיו קורן, הקדשתי זמן לקריאת עשרות תגובות של אזרחים שראו לנכון לכתוב את דעתם האישית על היחידה. אחת התגובות גרמה לי לעצור בעיקר בגלל שהזכירה לי שישנם כישלונות שממשיכים איתך לכל חיים וגם כי למרות שחלפו כבר 25 שנים מהאירוע ישנם אזרחים, כמו האזרח שכתב את התגובה שמצליחים להסביר בכמה מילים בודדות את מה ששמור ליחידה ואנשיה בזיכרון שמשאיר את הפצע פתוח ולא מאפשר לו להגליד.

לשון התגובה: "רוח צלצולים ופוזה, ברגע האמת!!! נכשלו בשמירה!!!
תגובה של אזרח מן השורה שמסבירה בצורה טובה מדוע יחידה בכלל ומאבטח אישים בפרט לא יכולים להיות מוגדרים או להרגיש הכי טובים בעולם. בניגוד למקצועות הספורט למשל, שבהם כספורטאי או כקבוצת ספורט, אתה מתמודד עם היריב שלך כשאתה רואה אותו ו/או את המהלכים שלו כל הזמן, מאבטח אישים יפעל ויבצע מהלכים בידיעה שרוב הזמן לא יצליח לראות את היריב מול העיניים ולא ידע אילו מהלכים הוא מבצע אם בכלל. כאשר ספורטאי זוכה ויכול להסתכל ליריב שלו בעיניים, לראות כיצד הוא מגיב, לדעת האם הוא מפחד, להרגיש האם הוא נרתע והאם כואב לו, המאבטח לעומתו עובד בסוג של חוסר ידיעה ובפועל מתמודד רוב הזמן עם יריב "וירטואלי". למאבטח אין את הפריווילגיה לדעת האם הפעולות שביצע בכל סיבובי ההתמודדות מול היריב יעילות ובאמת משפיעות עליו ולרוב המפגש הפיזי הראשון שיהיה ביניהם יתרחש רק כאשר היריב יחליט לבצע את פעולת התקיפה. זהו אותו רגע האמת עליו כתב האזרח, רגע אחד מהיר שמעמיד את היחידה ומאבטחיה במבחן האישי והמקצועי הקשה ביותר שבסופו יקבע האם הסתיים בהצלחה או בכישלון.
יחידה ומאבטחי אישים שחוו את מחיר וכאב הכישלון, יעשו הכל כדי לא להיכשל שוב ולעולם לא יחשבו שהם הכי טובים בעולם ולא יחפשו להעניק לעצמם תארים ופרסים על עבודתם.

כשתחשוב שאתה הכי טוב בעולם, תיכשל!!!
מכיוון ששירתי ביחידה כארבע שנים לפני כישלון רצח ראש הממשלה, אני יכול להעיד בביטחון, שאני והחברים שלי ליחידה חשבנו שאנחנו עובדים ביחידה לאבטחת אישים הטובה בעולם ואנחנו מאבטחי האישים הטובים ביותר בעולם, חשבנו שננצח כל יריב שינסה להתמודד אתנו. היינו בטוחים שלא יכול להיות מצב שניכשל. זה המסר שירד מלמעלה והצליח להפוך לאמונה שזה נכון. חשבנו שאין מקום להשוואה ביננו לבין יחידות אחרות בעולם. אני חושב שעד רגע הכישלון, הרבה מאוד אנשים היו חושבים שיחידה שקמה בשנת 1958 ושבמשך 37 שנים שום אישיות שתחת אחריותה לא נשרט, יכולה לקבל את התואר היחידה הטובה ביותר בעולם אבל אחריו הבינו שמדובר באשליה מתעתעת. גם אנחנו, מאבטחי האישים, ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אחרי שנכשלנו את הכישלון הגדול ביותר שיכולנו לחלום עליו, הבנו שבמקצוע שבחרנו אי אפשר להיות הכי טוב בעולם ושהתואר היחיד שקיים בו מוצג רק ברגע האמת בהתמודדות הממשית מול היריב ומגדיר רק הצלחה או כישלון רגעי. בדיעבד, בפעם הראשונה למדנו לקח קשה ואכזרי שדרכו הבנו מהן תופעות הלוואי הנובעות מהחשיבה שאתה הכי טוב בעולם ושהן מובילות רק לתוצאה אחת, כישלון!!! מיום 4 לנובמבר 1995, כל מפקד יחידה, כל מנהל וכל מאבטח בהווה ובעבר, חי ונושם את הלקח הנ"ל ובחיים לא יחשוב או יגיד שהוא מאבטח אישים הכי טוב בעולם ואין זה עומד בסתירה לכך שצריכה להיות תחושת גאוות יחידה.

גאוות יחידה
יחידה מבצעית לא תשרוד בלי גאוות יחידה בקרב המשרתים בה ולכן חלה חובה על כל מפקד לשלב תכנים הקשורים לנושא. ביחידה לאבטחת אישים נעשו הרבה מאוד שינויים פיקודיים וניהוליים על מנת לעבור מתחושת "אני הכי טוב בעולם" שגורמת להרס לתחושת גאוות יחידה חזקה, בריאה ובונה. כל מאבטח שמתקבל ליחידה לומד על הכישלון כבר בהכשרה הראשונה שלו ויתחיל לעבוד רק אחרי שהבין במאה אחוז מה ההבדל בין להיות הכי טוב בעולם לבין מאבטח מקצועי ומיומן, ובכל תקופת שירותו ימשיך לספוג זאת במהלך העבודה השגרתית ובמהלך האימונים. זה נכון לכל עובד/ת ביחידה. גאוות היחידה מתבססת על איכות כוח האדם, מבנה היחידה, התייחסות ראשי השירות ליחידה, שיתוף הפעולה עם יחידות אחרות בשירות, מסלול העסקת העובדים, רמת ההשקעה בהכשרות ובאימונים, רמת ההשקעה בציוד האישי והכללי, רמת הקשב לכל עובד/ת ועוד. עובד/ת ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ יאמר בגאווה שבזכות כל מה שמושקע בו הוא מרגיש מקצועי ומיומן.

מאבטח אישים מקצועי ומיומן
כבר 25 שנים שהיעד של כל מפקדי היחידה זה להשקיע את כל מה שניתן כדי להכין את המאבטח ליום שבו יצטרך להתמודד עם יריב שיצליח להגיע עד לאישיות ולבצע פעולת תקיפה. מדובר ביעד קשה ומאתגר שכדי להשיגו יש צורך לעבוד 24/7, 365 ימים בשנה, מתוך חשיבה ממוקדת על היריב הפוטנציאלי ועל יכולותיו המקצועיות. מאז הכישלון, נעשה שינוי של 180 מעלות במבנה היחידה שבעקבותיו הופרדו כל מקצועות המניעה לתת יחידות ייעודיות כדי לאפשר למאבטח במעגל האחרון להתמקד ולהתרכז כמעט רק בסיכול בלחימה הפיזית מול היריב ולהגדיל את הסיכוי להצלחה כאשר כל המעגלים שלפניו ייכשלו. בשנים האחרונות, כן מותר להגדיר את המאבטח ביחידה כמקצועי ומיומן ברמה גבוהה וזה בהתבסס על כל מה שמושקע מרמת ההכשרה, הליווי בשגרה, רמת המעטפת מסביבו ורמת האמצעים הטכנולוגיים האישיים שמציידים אותו. האם זה יספיק כדי לקבוע שהמאבטח תמיד ינצח את היריב? האם זה מספיק כדי לדעת בוודאות שהיחידה לא יכולה לחוות שוב כישלון? בוודאי שלא.

לסיכום
היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, יחידה 730, לא רוצה ולא צריכה להיות היחידה הכי טובה בעולם. כיחידה מבצעית, כל מה שמעניין את מפקדי היחידה והמשרתים בה זה להצליח להרחיק את היריב מהאישים שבאחריותה ולא להיכשל ביום שתידרש להתמודד עמו פנים מול פנים ולא משנה כמה שנים יעברו מאז הכישלון של ה -4 בנובמבר 1995.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בהשקט ובבטחה

אבטחה מחוץ לקופסא – חתירה למגע לא בכל מחיר

חתירה למגע מוגדר כערך עליון ביחידות קרביות בצה"ל, ביחידות רבות במשטרה, ביחידות מבצעיות בשב"כ וגם ביחידות באבטחה הממלכתית ובאבטחה האזרחית. בעוד שההסבר על חתירה למגע בצה"ל בהקשר להתמודדות מול האויב הוא מאוד ברור וקשוח ואינו משאיר מקום לספק ובמשטרה ובשאר הגופים הממלכתיים המצב דומה, נשאלת השאלה האם הוא נכון כשמדובר באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע מתאימה לכל מאפייני התפקיד, הפעילות וכוח האדם באבטחה האזרחית? האם חתירה למגע כפי שמוכרת ומיושמת בצה"ל למשל מתאימה למאבטח אזרחי שמתמודד מול אירוע פלילי ולא פח"עי? שלעיתים מתמודד מול יריב אזרחי ולא מול אויב מלחמתי.
סביר להניח שראשיתו של המושג בצה"ל שמאז ומתמיד קבע ש"חתירה למגע היא בעצם ההפך מהתעלמות – תמיד אפשר למצוא סיבות להתעלם, אבל שמירת המגע, החתירה, מחייבות מכורח העיקרון לפיו צריך לשמר מגע עם האויב בכל דרך ובכל מצב", ובהמשך החל לעבור גם לגופים ביטחוניים נוספים. אני מעריך שהערך העליון הוותיק והחשוב הזה הגיע לאבטחה האזרחית כחלק משת"פ בין גופים ויחידות ודרך מפקדים ומדריכים שהשתחררו מצה"ל והתמנו לתפקידי ניהול והדרכה במשטרה ובשב"כ שעם הזמן הפכו לגופים מנחים לביצוע אבטחה. באופן טבעי, תורת הפעולה והלחימה האזרחית אימצה לחיקה חלק ניכר מהמאפיינים הצה"ליים כולל את ערך החתירה למגע אל מול האויב. רגע לפני ההחלטה לאמץ ערכים מגוף אחר, צריך לזכור שלכל גוף יש תחום אחריות, משימה ואויב/יריב שונים ולקחת בחשבון שההתקדמות בזמן והאירועים החריגים הרבים שהתרחשו במהלכו יחד עם השינויים בנורמה החשיבתית וההתנהגותית של האנשים מוכיחים שמה שהיה נכון פעם אינו בהכרח נכון היום. אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר לכך שאנחנו רואים שצה"ל מבין היום שהתמודדות עם האויב במלחמה שונה מאוד מהתמודדות מול יריב אזרחי פלילי, כמו הבדואים בדרום, כי פתאום ערך עליון כמו חתירה למגע אסור בפקודה. נראה שצה"ל החליט להפריד בין אירוע במלחמה לאירוע פלילי שאין בו סכנת חיים, מה שנתפס בקרב הלוחמים כהחלטה שעומדת בניגוד מוחלט לערך החתירה למגע שהוטמע בהם.
אני מבין את כל מי שמתקשה לראות בדואי מגיע למחנה צבאי ומעז לגנוב ציוד יקר ערך ללא פחד אבל מצדד בחשיבה ובדעה המקצועית שקובעת שכל עוד אין באירוע הפלילי סכנת חיים התגובה לא תהיה בלחימה. התגובה הנכונה תהיה בפעולות מניעה כדי לא לייצר ליריב הפלילי הזדמנויות.
לדעתי האישית בלבד, יש לאמץ את החשיבה הנ"ל גם לאבטחה האזרחית ורק בהקשר למצב שבו איש האבטחה מסווג בוודאות את האירוע כפלילי וללא סכנת חיים. ברור לי שהרבה מאוד בעלי מקצוע וותיקים בתחום האבטחה לא יבינו איך אני יכול להיות בדעה כזו, איך יכול להיות מצב שמאבטח אזרחי לא יחתור למגע באירוע פלילי ואף יקבעו שמאבטח לא אמור ולא יכול לסווג בזמן אמת את האירוע כפח"עי או כפלילי. 
כאן אני יזכיר שישנם בישראל גופים מונחי משטרת ישראל, כמו הבנקים והדואר, שכבר מלפני מספר שנים רב הגדירו נוהל שמתייחס לאירוע שוד שקובע שאסור למאבטח או לעובד הבנק לבצע שום פעולת לחימה נגד השודד וזה מתוך הבנה שעבריין שמגיע לשדוד כסף לא מתכוון לפגוע פיזית באנשים ושהנזק הגרוע ביותר בשוד הוא אובדן סכום כסף שלרוב המשטרה מצליחה להחזירו לאחר זמן קצר ואין שום סיבה שמישהו יפגע או חס וחלילה ייהרג באירוע.
מוצג לצפייה סרטון המתעד שוד שהתבצע בשבוע שעבר בסניף הדואר בכפר קרע:

מדובר באירוע שוד שהינו אירוע פלילי שהתרחש בפחות מדקה שהתוצאה שלו מסתכמת בגניבת סכום כסף קטן. אירוע שיכול לגרום לאי נוחות ואי נעימות בקרב העובדים והלקוחות אבל מה זה אל מול העובדה שבזכות נוהל שמצליח לצאת מהקופסא נמנעה פגיעה בנפש. עכשיו, דמיינו לעצמכם מצב הפוך שבו המאבטח החמוש המוצב בכניסה לדואר, מזהה שמדובר בשודדים ולא במחבלים ולמרות זאת מחליט לפעול נגדם תוך שימוש באקדח שברשותו ומתפתח קרב יריות שברור שהסתיים בנפגעים ויתכן שאף בהרוגים. האם תוצאה כזו מתקבלת על הדעת כאשר מדובר באירוע פלילי?
אירוע נוסף שהתרחש בשנת 2011 שבו המאבטח יניב אנגלר, תושב ראשון לציון בן 31, נורה למוות במהלך שוד מזויין בסניף בנק הפועלים שביישוב באר יעקב כאשר ניסה לסכל את השוד, מחזק את הדעה המקצועית שכאשר ברור שמדובר באירוע פלילי ואין סכנת חיים המאבטח לא יחתור למגע. המאבטח כן יישאר בגזרת האירוע, כן ישמור על קשר עין על המתרחש, כן יבצע פעולות פינוי קהל על פי צורך וכן יוודא שאף אחד לא יבצע שום פעולה נגד השודד שיכולה להחמיר את המצב.
האם מאבטח צריך ויכול לסווג אירוע בזמן  התרחשותו? האם מאבטח יכול להבדיל בין אירוע פח"ע לאירוע פלילי? האם המאבטח יכול להחליט אם קיימת סכנת חיים? בהחלט כן!!! זה חלק מתפקידו!!! זה חלק מהמקצועיות שלו!!! זה מה שנדרש ממנו כמאבטח!!! אני חושב שמי שלא יסכים ויענה תשובה שלילית לשאלות אלו, יישאר עם תפיסה מיושנת ולא עדכנית וישדר למאבטחים מסר שעליהם לפעול באותה דרך של חתירה למגע בכל אירוע ולא משנה מה סווגו וכתוצאה מכך ייקח חלק במצב שבו אנשים יעמדו בסכנת פגיעה ללא צורך ממשי.
דעתי המקצועית אינה מבטלת את הצורך בחתירה למגע כאשר מדובר באירוע פח"ע או באירוע פלילי שנוצר בו מצב של סכנת חיים למאבטח או לאנשים אחרים. אני רוצה ושואף שגם מאבטח בעל הכשרה קצרה יחסית, ובמיוחד הוא, יידע לסווג אירוע בצורה נכונה כדי שיצליח לתת את המענה המתאים לאיום. ברור לי שישנם אירועים, כמו אירוע הרכב המתפרץ שהתרחש בנמל אשדוד, שבהם המאבטח לא יכול לדעת בזמן אמת מה המניע לאירוע ולכן לעולם ילך לחומרה בהתאם לאמרה ש"אם יש ספק אז אין ספק". כשמדובר בחיי אדם, אני רוצה שמאבטח יפעל בחוכמה ולא יפעל כרובוט חסר מוח, אני רוצה לשאוף לאבטחה מחוץ לקופסא.
בניתוח מספר גדול של אירועים פליליים שהתרחשו בישראל, אני מרשה לעצמי לקבוע שגנב בוחר את היעד לביצוע על פי מה שיש בו ועל פי סיכויי ההצלחה ולכן מי שישקיע ביצירת מעגל מניעתי ולא ייתן ליריב הזדמנויות יגדיל את הסיכוי להרחקתו ממנו ובכך לא יידרש להתמודדות פנים אל פנים שנחשבת כקשה ומורכבת יותר.
באירוע פלילי, ללא סכנת חיים, על המאבטח לפעול לאי החמרת מצב ולסיום האירוע במהירות האפשרית ומיד לאחר מכן, יחד עם גורמים נוספים, יאסוף את כל המידע הקיים ויעביר את המשך הטיפול למשטרת ישראל שלרוב מצליחה לשים את היד על העבריינים.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם בחשיבה מחוץ לקופסא!!!

6.1.2021 – הפריצה לבניין הקפיטול בוושינגטון ארה"ב – תיעוד שמחייב למידה

אירוע שבו מפגינים פורצים לבניין הפרלמנט תמיד יוגדר כקיצוני וכחציית קו אדום מצד האזרחים ולמרות זאת אינו חדש והתרחש כבר מספר פעמים בעבר במדינות שונות, דמוקרטיות ופחות דמוקרטיות. כנראה, שאירוע מהסוג הזה שמתרחש בארצות הברית ובמיוחד בבניין הקפיטול בבירה וושינגטון גורם לכל שאר האירועים שהתרחשו לפניו במדינות אחרות להראות זניחים ופחות מעניינים.
לדעתי האישית, כל בעל תפקיד ניהולי ו/או ביטחוני בישראל ובעולם שאחראי גם על מתן מענה כנגד פריצת מפגינים למתקן, חייב להפוך את תיעוד פריצת המפגינים לבניין הקפיטול בוושינגטון ב 6 לינואר 2021, לשיעור מקצועי מלמד שיתכן שבזכותו יצליח להיות ולתפקד טוב יותר.
רמת ואיכות תיעוד אירועים כפי שמתבצעת בזמן אמת על ידי אזרחים וצלמים מקצועיים בשנים האחרונות, מאפשרים לכל בעלי המקצוע הרלוונטיים למאפייני האירוע לשבת ולחקור את מה שהתרחש במהלכו ולצאת עם רשימה חשובה של נושאים לבחינה ואף לקחים ליישום. 
אני בדעה שבאירוע המדובר, ניתן לזהות בוודאות לקחים חשובים כבר בשלב מוקדם יחסית המתבסס בעיקר על התיעוד המצולם ופחות על עדויות וחקירות מסודרות שסביר להניח שיגיעו בהמשך. 
הסרטונים והתמונות שכבר מפורסמים בכל כלי התקשורת והרשתות השונות הופכים את האירוע המדובר לבית ספר אונליין בנושא אבטחת מתקן ממשלתי במצב שבו המון מחליט להתפרץ אליו ומעניקים הזדמנות נוספת לבחינת חלק מהנחות העבודה הקשורות להתמודדות מולו. יומיים אחרי מועד התרחשותו של האירוע, רשימת הנושאים שניתן ללמוד מהם כוללת: חשיבות המודיעין ביכולת צפייה להתרחשות אירוע קיצון ורמת ההתכוננות לקראתו, התנהגות המון המונע על ידי מכנה משותף שלילי, רמת הרלוונטיות של מערך האבטחה הקיים במתקן כמענה ראשוני לאירוע, רמת יעילות אמצעים כנגד המון, רמת יעילות מיגון כנגד פריצה, רמת מוכנות מערך האבטחה במתקן לפינוי השוהים בו בהתרחש אירוע קיצון, נכונות ההנחיות לשימוש בנשק כנגד המון שהתפרץ למתקן וכו'.
אם הפריצה לבניין הקפיטול, במהלך הדיון החשוב שהתקיים בו לאישור בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית, הצליחה להפתיעה את ההנהגה משני צדדי הפוליטיקה, את מפקד כוחות הביטחון במדינה ואת מנהלי האבטחה במתקן אז הפתעה זו מנוגדת לחלוטין להשתלשלות העניינים בעיקר כפי שהתרחשה לפני רגעי תנועת ההמון לעבר המתקן וההתפרצות אליו:

הנשיא המכהן לא השאיר ספק ולו הקטן ביותר לגבי חוסר שביעות רצונו מתוצאות הבחירות.

בארבע שנות כהונתו, הספיק הנשיא המכהן להציג לעמו ולעולם את מאפייני האישיות שלו שבלשון המעטה ניתן להגדיר אותם כלא שגרתיים בעליל לטוב ולרע.

במהלך מערכת הבחירות הראשונה שבה ניצח והפך לנשיא ארצות הברית ובעיקר במהלך מערכת הבחירות האחרונה שבה הפסיד, דונלד טראמפ הראה יכולת מנהיגות קיצונית ויכולת השפעה קיצונית על קהל המצביעים עבורו בעזרת קמפיין שכלל אמירות וסיסמאות שיצרו אמונה והליכה עיוורת אחריו ומכנה משותף למיליוני אזרחים – ידוע שאזרחים בעלי מכנה משותף יכולים להפוך לקבוצה שתצליח לפעול ביחד.

עוד לפני הפריצה לבניין הקפיטול הצליח הנשיא המכהן לגרום למצביעים שלו לצאת מאזור הנוחות שלהם כדי להפגין עבור דעותיו האישיות והפוליטיות כולל עד הגעה למצב של עימות מול כוחות הביטחון.

במקביל לדיון שהתקיים במליאה בנושא בחירתו של ביידן לנשיא, החליט הנשיא המכהן לקיים עצרת המונית במרחק קצר מבניין הקפיטול שבמהלכה לא חשש לשלהב את ההמון באמירות וסיסמאות קיצוניות כנגד מערכת הבחירות ובעד דעתו שמדובר בגניבת בחירות ברורה.

כאמור, כל המידע הנ"ל היה מוכר וידוע ולכן אני בדעה שהתנהגותם של הנשיא המכהן ושל ההמון התומך בו לא היוותה הפתעה עבור כל בעלי התפקידים הרלוונטיים ולא היא זו שגרמה להם להיות לא מוכנים לקראת פריצה לבניין קפיטול. נראה, שחוסר האמונה שנשיא מכהן בארצות הברית, הגם שמדובר בנשיא לא שגרתי כמו דונלד טראמפ, כנראה לא ילך כל כך רחוק ובטח שלא יפעל לביצוע פעולות שיכולות לערער את הדמוקרטיה ושהרפובליקנים (בניגוד לקבוצות קיצוניות דמוקרטיות) לא יהפכו להיות אלימים, היא הסיבה האמיתית לתגובה האיטית.
האירוע כפי שהתרחש ב 6 לינואר 2021 הוכיח שוב שהערכות לחוד ומציאות לחוד ושתמיד כדאי שתהיה תכנית חלופית שניתן ליישם אותה במהירות וביעילות.
אם אני הייתי כיום בעל תפקיד שאחראי על אבטחת מתקן ממשלתי ו/או בעל תפקיד שאמור לשמור על הדמוקרטיה במדינה (בישראל לדוגמא: קצין הכנסת, מנהל האבטחה במשרד ראש הממשלה, ראש היחידה לאבטחת אישים וכו'), הייתי מפנה לעצמי כמה זמן שצריך כדי לצפות בתיעוד המצולם מהאירוע המדובר וללמוד מהנושאים הבאים שבלטו בו על מנת לבחון את הנחות העבודה שלי ואת תפיסת ההפעלה שעל פיה עובדים הכוחות במערך האבטחה:

 

ברמה הלאומית:

בדיקה יסודית האם יכול להיווצר מצב במדינה הדמוקרטית שבו ראש ממשלה או נשיא יכול בהתנהגותו ובפעולותיו לערער את הדמוקרטיה וערכיה, מהי הנקודה שבה המוגדרים כ"שומרי הדמוקרטיה" חייבים להתערב ומי אחראי על הפעלת כוחות מיוחדים במדינה ומתי. ברור ש"שומרי הדמוקרטיה" חייבים להיות א-פוליטיים כדי שיהיה אפשר באמת לייצר מנגנון בעל ערך וסיכוי גבוה להצלחה כנגד "גניבת" הדמוקרטיה והשתלטות על המדינה.
אם המדינה קובעת שראש הממשלה או הנשיא המכהן הם בעלי ההחלטה מתי להפעיל את הכוחות המיוחדים אז זאת לא תהיה הפתעה במצב שנוצר באירוע המדובר שבו נשיא מכהן, עם מאפייני אישיות לא שגרתיים, לא מרוצה מתוצאות הבחירות, מפעיל את ההמון לטובתו ויתכן שמעכב את הפעלת הכוחות המיוחדים כדי שאלו לא יפריעו להמון לבצע את המשימה שלמה הוא נשלח.
סרטון מהעצרת שבו נראה שהנשיא המכהן מדבר אל ההמון ויתכן שמשלהב אותם לפעול:  

מודיעין כבסיס חזק בתהליך קבלת החלטות:
בחינת תהליך איסוף המודיעין, עיבודו והפיכתו למידע משפיע בהערכות מצב שמסתיימות בקבלת החלטות לביצוע. נראה שבאירוע המדובר היה מודיעין על העצרת שמקיים הנשיא המכהן ועל מה שמתרחש בה וסביר להניח שהיה חשש שהעצרת תהפוך להפגנה אלימה שיכולה להגיע גם לבניין הקפיטול ולמרות זאת ניתן להעריך שמערך אבטחת המתקן לא תוגבר מבעוד מועד בכוחות מיוחדים בעלי הכשרה ומיומנות בהתמודדות מול המון פורץ ומתפרע. הגם שהחוק קובע שבוושינגטון הנשיא המכהן מחליט מתי להפעיל את המשמר הלאומי, עדיין ישנן דרכים נוספות וכוחות אחרים אשר יהפכו את המערך למוכן יותר.

מוכנות ויכולת מערך האבטחה המוצב במתקן בשגרה בהתמודדות מול המון מתפרץ:
בחינת הנחת העבודה המתייחסת להתנהגות המון בעל מכנה משותף שלילי כדי להבין האם התנהגות ההמון כפי שתועדה באירוע המדובר מתאימה למאפייני האזרחים בישראל או בכל מדינה אחרת בעולם והאם הכוחות המרכיבים את מערך האבטחה במתקן מתאימים ויכולים להתמודד מולו ולמנוע ממנו מלפרוץ למבנה.
התיעוד מהאירוע המדובר מצביע על כך שמערך האבטחה המוצב במתקן בשגרה אינו בעל הכשרה ויכולת להתמודדות מול המון זועם ומתפרץ. ניתן לראות ששוטרים/מאבטחים עומדים מול ההמון ללא יכולת וכלים מתאימים לעצירתו ותוך הבנה שאם לא יאפשרו לו להתקדם אז הם עצמם יעמדו בסכנת חיים ממשית. לדעתי השוטרים/מאבטחים הנראים בסרטונים פעלו באחריות ובצורה הגיונית ונכונה כאשר החליטו לא לנסות ולהתעמת עם המון ולאפשר לו להיכנס לתוך המתקן ונמנעו משימוש בכוח או נשק ומביצוע פעולות שיחמירו את המצב יותר ממה שהוא:

יעילות אמצעי הגידור שבשימוש המתקן ומערך האבטחה שבו כנגד המון:
בחלק מהסרטונים והתמונות ניתן לראות בבירור שגדר ברזל רגילה ניידת אינה באמת מצליחה לעכב או למנוע מהמון להתקדם וגרוע מכך אף הופכת בשלב מסוים להיות מכשול שמהווה סכנה לפגיעה ולפציעת האזרחים והשוטרים/מאבטחים.
התיעוד המצולם לא משאיר ספק לגבי יעילות הגדרות הניידות באירוע מהסוג הזה:   

רמת מיגון המתקן:
בחינת עמידות ויעילות רמת מיגון חלונות ודלתות במתקן כנגד המון מתפרץ. פריצת הדלתות והחלונות על ידי ההמון תוך שימוש באלות, מגן מפלסטיק ופטישים היא המבחן האמיתי למיגון והרבה יותר טובה מבדיקת עמידות שנעשית בתנאי מעבדה או ניסוי יזום: 

מוכנות מבנה המתקן כנגד המון מתפרץ:
האירוע המדובר נותן לנו הצצה נדירה למה מוכן לעשות אזרח המשתתף בהפגנה אלימה ועד כמה הוא מוכן ללכת רחוק בדרכו לתוך המתקן – טיפוס חלק מהמפגינים על החומה הגבוהה מוכיח שבשלב התכנון לא ניתן להסתפק רק בעובדה שהחומה גבוהה וחייבים בנוסף לאפיין אותה כך שאדם ללא אמצעי כמו סולם לא יצליח לטפס עליה אחרת אתה יכול לחשוב שתיעול הקהל שיצרת על מנת שייכנס אך ורק דרך הפתחים יעיל כשבפועל יצרת במו ידך עוקף ציר כניסה. באחד הסרטונים ניתן לראות שחלק מהחומה כולל פסי בטון בולטים ששימשו את המפגינים לצורך אחיזה והנחת הרגליים:   

במידה ואתה מאמין שתרחיש של התפרצות המון זועם למתקן שבאחריותך הינו רלוונטי, עליך להגדיר את מעגלי קווי התקדמות ההמון האפשריים, לסמן בהם את הפתחים ולקבוע מה רמת המענה שהינך מעונין לייצר למניעת התפרצות. האירוע המדובר שבו נראה ההמון פורץ או מנסה לפרוץ מספר דלתות בקו הכתלים ובתוך המבנה, שולח אותנו לבחון את ההגדרות שלנו בנושא ואת רמת ויעילות חוזק הדלתות הקיימות במתקן שבאחריותנו כנגד התפרצות דרכן. עובדתית, הדלתות בקו הכתלים של בניין הקפיטול ובכניסה לאולם המליאה למשל, לא עמדו בפעולות הפריצה ובלחץ ההמון. כאשר רואים מאבטחים במליאה משתמשים ברהיטים כדי למנוע את פריצת הדלתות אז ברור שאינן תוכננו כמענה נגד:   

פינוי השוהים במתקן:
כל תכנית אבטחה ובטיחות במתקן חייבת לכלול סעיף המתייחס לפינוי השוהים בו במצבים חריגים ובמצבי חירום, כולל מה צריך לקרות כדי שתתקבל ההחלטה לפינוי, מתי מפנים, איך מפנים ולאן וכל זאת מתוך הבנה ברורה שחיי אדם קודמים לכל. עושה רושם שבאירוע המדובר ההחלטה על פינוי השוהים במתקן לא תאמה את ציר ההתקדמות של ההמון ואת פעולותיו. במצב שבו, לקח לפחות שעה בין תחילת מעבר ההמון מהעצרת לבניין הקפיטול ועד ההחלטה להתפרץ פנימה לא הגיוני שמגיעים לסיטואציה של מפגש מפגינים עם נבחרי ציבור ועובדים במתקן עד כדי צורך להגן על נבחרי ציבור שנשארו במליאה כולל שליפת אקדחים וביצוע ירי חי על מפגינים.
תכנית פינוי מקצועית ומימושה בזמן המתאים, הייתה מונעת את המצב המיותר הנוצר באירוע המדובר שבו נבחרי ציבור נראים מחפשים מחסה בין שורות הכיסאות ולא הייתה מכניסה את המאבטחים לדילמות מיותרות. 

יראת הכבוד של האזרחים לכוחות המיוחדים:
האירוע המדובר מציג היטב את יראת הכבוד שיש לאזרחים במדינות מסוימות (אני חושב שישראל בתוכן) לכוחות מיוחדים. אמנם האישור שניתן להקפצת הכוחות המיוחדים לאירוע הגיע מאוחר יחסית, אבל כאשר ההמון הבין ואף ראה את הגעת הכוחות המיוחדים למתקן ואת הצבתם בחזית המבנה וכניסתם פנימה נוצרה תפנית בהתנהגותו שאפשרה לסיים את ההשתלטות על האירוע. אני חושב שניתן להבחין בהתרגשות שאחזה את העובדים במתקן והמפגינים כאשר הכוחות המיוחדים הגיעו ונכנסו פנימה. נראה כאילו שכולם רק חיכו להגעתם:

אחת הדרכים החשובות, ההכרחיות והטובות ביותר להצליח להשתפר כדי להיות בסופו של דבר מערך אבטחה מקצועי יותר ויעיל יותר היא צפייה בתיעוד של אירועים שהתרחשו, כולל כאלה שהתרחשו במדינות אחרות, לצורך תחקור ולמידה.
אין ספק שפריצת ההמון לבניין הקפיטול בוושינגטון, ארה"ב, ב – 6 לינואר 2021 הינו אירוע מכונן  שסביר להניח שייכנס להיסטוריה של העם באמריקה ויהפוך במהרה לתוכן שיילמד באוניברסיטאות בהקשר לדמוקרטיה ובבתי הספר לאבטחה בהקשר לנושא אבטחת מתקן כנגד המון מתפרץ.  

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה לכל תרחיש

הערת מחבר המאמר:
כשאתה ניגש לבחון אירוע מהסוג הזה שהתרחש בדמוקרטיה המתקדמת בעולם כולו ורואה את התגובה המכילה והאיטית של מקבלי ההחלטות וכוחות הביטחון, כשאתה יודע שמדובר בכוחות ביטחון מהטובים שיש, אז עולה בך המחשבה שיתכן  שמה שהתרחש באירוע היה סוג של הפקה  מתוכננת בניהולם של במאי אחד ומספר עוזרים. 
בארצות הברית, דווקא בצד השמאלי של המפה הפוליטית, ישנם ארגונים קיצוניים כמו "אנטיפה" אשר לא חוששים לבצע פעולות תקיפה כנגד מוסדות הממשל וכנגד עסקים וגורמים לנזקים של מיליארדי דולרים. לעומתם, בדרך כלל, הצד הימני נמנע מלהתנהג באלימות ולכן יתכן שהיו מי שהחליטו ביחד  לאפשר לאזרחים תומכי הימין "להוציא" קיטור אבל תחת שליטה מסוימת ובהתאם לגבולות שנקבעו מראש. אחרת איך אפשר להסביר כל מיני תופעות שהתרחשו ונראו בפריצת המפגינים לבניין הקפיטול בוושינגטון:

מספר הפצועים וההרוגים מצד המפגינים ומצד כוחות הביטחון קטן מאוד ביחס למספר המפגינים שנעו לעבר בניין הקפיטול, נכנסו פנימה וביצעו פעולות בתוכו.

הרבה מאוד שוטרים ומאבטחים ממערך אבטחת המתקן נראו כמי שלא מתנגדים לתנועת ההמון לעבר הבניין ואף פותחים להם חסימות שהוצבו בציר התנועה ובכניסה לבניין.

המפגינים שנכנסו פנימה לבניין הקפיטול די שמרו על איפוק ולא נראו כמי שמבצעים פוגרום בתוך המבנה ובמה שיש בתוכו. התנהגות המפגינים יצרה רושם שכל מטרתם להצטלם בתוך הבניין כדי להוכיח שגם הם יכולים.

קבלת ההחלטות המאוד איטית של שכבת ההנהגה קיצונית מידי ביחס למאפייני האירוע ונראית כאילו שנעשתה בתזמון ידוע מראש.

אין לי ספק שבמרוצת הזמן, יתפרסמו דעות רבות ושונות על מה שהתרחש ב -1 לינואר 2021 וימים יגידו מה באמת קרה באירוע המכונן הזה.