הקשר שבין קבלת החלטות, מוכנות לחירום וניהול סיכונים

שני הנושאים, הקשורים אחד בשני ומשפיעים אחד על השני במובהקות מוחלטת , נמצאים בחיינו כפרטים וכבעלי מקצוע ו/או מנהלים. בהרצאות שאני מעביר בנושא קבלת החלטות אני פותח בסיפור אישי מחיי הפרטיים אשר מסביר בפשטות ובצורה ברורה למה מתכוון המשורר. מיד לאחר נישואיי, החלטנו אני ואשתי לבנות בית צנוע בהתאם לתקציב שעמד לרשותנו באותה תקופה. מרגע זה עברנו תהליך של קבלת החלטות שלווה בניהול סיכונים שבדיעבד לא בטוח שהיינו מודעים כל כך למשמעות שלהם.

הנה לפנכם ההחלטות שקיבלנו והמשמעות שלהן:

החלטה 1 – לבנות בית בהתאם לתקציב – מה שמשפיע ישירות על בחירת אנשי המקצוע.

החלטה 2 – בחרנו בקבלן עצמאי, ותיק ומבוגר שנראה שבניית הבית היתה עבודתו האחרונה. לא הלכנו לראות בתים אחרים שהקבלן בנה בעבר. והמחיר הנמוך שנתן התאימה לנו מאוד.

החלטה 3 – בחרנו במהנדס עצמאי שעובד מהבית כדי שיתכנן ויפקח על עבודת הקבלן.

סימנים מחשידים בתהליך – בשלב התכנוני בו המהנדס נדרש להכין תכניות ולהגישן לאישור בעירייה מצאנו את עצמנו מקבלים הערות לתיקון שוב ושוב כולל בנושאים מקצועיים בסיסיים שמהנדס לא צריך להגיע אליהם.

החלטה 4 – למרות ההתרוצצויות הרבות למהנדס ולעירייה החלטנו להמשיך בכל הכוח. בסופו של דבר פקידי העירייה נתנו את האישור להתחיל לבנות. יכול להיות שהם פשוט כבר התייאשו וקצת רחמו עלינו.

החלטה 5 – להשאיר את השטח פתוח ולא להתקין סורגים בחלונות וויטרינה הפונה לחצר כדי להרגיש חופשיים וליהנות מהשטח הפתוח שצמוד לבית.

סימנים מחשידים – הבית נמצא בשכונת שיכון המזרח בראשון לציון, שנת 95, מעברה מתפתחת לאט לאט עם טיפוסים בעייתיים המסתובבים בה ומחפשים ממה להתפרנס, כולל פריצות לבתים.

לקראת סוף השנה הראשונה זיהינו, בשני מקרים שונים, סימנים לכך שמישהו ניסה לראות דרך התריסים של הוויטרינה מה יש בבית. החזרתי את השלבים למקום והמשכנו כרגיל. חודש אחרי, באחד הבקרים הרגילים, קמתי ראשון וביצעתי את פעולות הבוקר הרגילות שלי. לפתע ראיתי שהתיק שלי לא נמצא במקומו הרגיל בכניסה לבית. חיפשתי במקום אחר בבית וכשלא מצאתי החלתי להבין שמשהו לא בסדר. ראיתי את חלון המטבח פתוח וזה הספיק – מישהו היה כאן בפנים במהלך הלילה. הערתי את אשתי, רצתי החוצה דרך חניית הרכב לשטח הפתוח והתחלתי לחפש את התיק. מצאתי אותו זרוק בשיחים עם רוב הציוד בפנים וחזרתי די שמח הביתה. שוב עברתי דרך חניית הרכב ורק כשאשתי שאלה אותי אם אני לא רואה שחסר משהו גדול נפל לי האסימון שהרכב לא בחנייה. הנשמות הטובות לקחו את מפתחות הרכב מהשולחן בכניסה וגנבו אותו.

החלטה 6 – יומיים אחרי הפריצה כל הבית היה סגור עם סורגים חדשים וחזקים. הלכה הרגשת החופש.

כשש שנים אחרי האירוע הנ"ל נדרשנו להעביר את הבית במנהל מקרקעי ישראל ואז התברר לנו שהקבלן והמהנדס מיקמו אותו מטר בתוך השטח של השכן. שילמנו לשכן סכום מכובד לפי שווי השטח הפולש.

אני בטוח שכל מי שקרא והגיע עד לכאן אומר לעצמו כמה אנחנו טיפשים, לא מסודרים ופראיירים ובנוסף לא שוכח להגיד "לי זה לא יכול לקרות". ואני אומר לכולכם שמרוב שאנחנו שקועים בהתמודדות היומיומית שלנו הכוללת עבודה, לימודים, ילדים, משכנתא ועוד, מאפייני הסיפור שלנו יכולים להופיע אצלכם רק בתחום אחר.

מה המסקנות מסיפורנו:

 
  1. בכל תהליך אפשר לחסוך כסף אבל יש בו תחנות שחייבים לקחת בהן את הטוב ביותר.
  2. בכל החלטה שמקבלים צריך לשאול מה אעשה אם? אם יפרצו לי לבית, אני יתקין סורגים? אם התשובה חיובית אז יש להתקין אותם מראש. להקדים תרופה למכה ולא להגיב אחרי המכה.
  3. לא להישאר אדיש ולהמשיך כרגיל כאשר מופיעים סימנים מחשידים ברורים שעומדים בניגוד לאני מאמין שלך.
  4. לא לבצע פעולות רק מתוך הרגל, כמו להניח את מפתחות הרכב על שולחן או תלויים בצמוד לדלת הכניסה. לבצע פעולות מתוך חשיבה.

בואו ניתן עוד כמה דוגמאות קצרות מהחיים כדי שתוכלו לבדוק מה מצבכם:

 
  1. הילד שלכם רוכב על אופניים ללא קסדה.
  2. למרות שאתם יודעים שישראל בסכנת ירי טילים בכל זמן נתון, אתם רצים לקבל ערכות מגן רק שנראה שהטיל כבר בדרך.
  3. בקניות בסופרמרקט אתם לוקחים עגלה עם מדמה מטבע הנמצא בצרור המפתחות שלכם ויחד איתו עושים קניות שכל צרור המפתחות שלכם תלוי וחשוף לכל אחד.
  4. אתם משאירים את התיק שלכם ללא השגחה במהלך בילוי בבתי קפה, בים בסופר ועוד.
  5. אתם לא בודקים חשבונות מכל הסוגים.

           

רבים המקרים בהם אנחנו ממשיכים את ההתנהלות הלא נכונה בחיים הפרטיים למקום העבודה. להלן דוגמאות:

 
  1. אנחנו נותנים לעובד שלנו לבצע עבודה שלא הוכשר לבצע אותה – כמו שנאמר "הוא ילמד כבר בתנועה"
  2. אנחנו עובדים על בסיס תורה שבעל פה.
  3. אנחנו ממשיכים לעבוד על בסיס שיטת מסוימת למרות שברור לנו שאינה מתאימה כבר למציאות.
  4. אנחנו חוסכים כסף דווקא בנושאים שיכולים להגן עלינו מפני אסון – ציוד כיבוי אש, אזעקות, צמיגי רכבים ועוד.
  5. כשאנחנו מזהים תקלה, אנחנו מתקנים אותה בשיטת תלאי על תלאי במקום לבצע תיקון יסודי.
  6. אנחנו בוחרים בקבלת שירות רק על פי המחיר ומתעלמים מהאיכות. רק הכסף מדבר.
  7. כשאנחנו כבר משכירים שירות מסוים, אנחנו לא מגדירים אותו בהסכם ומאוחר יותר לא בודקים מה אנחנו מקבלים בפועל.
  8. אנחנו מדברים ומשתמשים בפלאפון במהלך נהיגה למרות שאנחנו מודעים לסכנות בכך.

לסיכום ברצוני להזכיר לכולנו שההתנהלות שלנו מתבססת על קבלת החלטות בנושאים רבים ושונים בבית ובעבודה. לכל החלטה שלנו יש משמעות ותוצאה. בתוצאה יש גורם סיכון ברמה מסוימת. התרגום הפשוט מכך שכל פעולה שאנחנו מבצעים יש בה סיכון.

מה זה אומר? זה אומר שאל לנו להפוך אנשים חרדתיים שפוחדים לזוז ולקבל החלטות. כל מה שעלינו לעשות זה לדעת לסמן את הסכנות ואת תוצאותיהן, להגיד לעצמנו מה יקרה אם….. ולהחליט מה קריטי ומה לא או במילים אחרות, מה נוכל לספוג ומה לא. עכשיו נשקיע קודם כל את כל מה שיש לנו בכל מה שסומן כקריטי ורק אז נעבור ללא קריטי.

בשורה התחתונה, כל פעולה שאנחנו מבצעים צריכה להתבצע על בסיס חשיבה מוקדמת.

כפי שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

 

 
 

כתוב/כתבי תגובה