דקירת אישיות בהונג קונג – הקושי בהתמודדות עם הדפ"א

פוליטיקאי פרו-סיני בהונג קונג נדקר באירוע פוליטי

ג'וניוס הו, אחד האנשים השנואים ביותר על ידי המפגינים בעיר המתנגדים לבייג'ינג, הותקף על ידי אדם שהתחזה לאחד מתומכיו והגיש לו פרחים. "אתה חלאה!", הטיח בו לפני שהוכנע על ידי הו ואנשיו. 
פוליטיקאי פרו-סיני בהונג קונג נפצע היום (6.11.19) מדקירות על ידי אדם שהתחזה לתומך שלו. ג'וניוס הו היה באירוע פוליטי עם חברי מפלגתו במחוז הבחירה שלו טואן מון, עיירה שנמצאת בפאתי הונג קונג בסמוך לגבול עם סין. התוקף העניק לו פרחים, ביקש ממנו להצטלם עמו ואז שלף סכין מהתיק שלו ודקר את הו בחזהו.
הו ועוזריו הצליחו להשתלט במהירות על התוקף, שנשמע צועק בקנטונזית: "ג'וניוס הו, אתה חלאה!".

אירועי תקיפה שמתועדים בזמן אמת מהווים הזדמנות לביצוע ניתוח מקצועי והפיכתו לתוכן לימודי עיוני ומעשי. אירוע אמת מראה את היריב האמיתי וחושף את דרך חשיבתו ואת פעולותיו לצורך הצלחת משימת הפגיעה. האירוע המתואר מעלה, מראה בצורה ברורה את דפ"א דקירת אישיות לא מאובטח ואת הקושי בהתמודדות מולה. אני חושב שהאירוע הנ"ל מדגיש עד כמה צוות עוזרים של אישיות שעבר הכשרה מקצועית מתאימה, יכול לזהות סימנים מחשידים באדם ולפעול כנגד התוקף על מנת למנוע את הפגיעה.

האירוע כפי שתועד במצלמה:

הדפ"א:
פגיעה באישיות בעזרת סכין שנחשב לאמצעי שקל להסתיר על הגוף או בכבודה ולא מצריך מיומנות מיוחדת לשימוש והשגת המטרה. ניתן לראות שמרגע שהתוקף מגיע לסכין ואוחז בה פעולת הדקירה מאוד מהירה.

מזווית ראיית התוקף:
מדובר ביריב אחד שפעל ממניע פוליטי המתבסס על שנאה לאישיות, ידיעתו על מקום הימצאותו של האישיות, בחירת דרך הפעולה (דקירה), תכנון תהליך הביצוע עד לדקירה עצמה וביצוע בפעול. אני לא יודע האם התוקף פעל על דעת עצמו או נשלח על ידי גורם אחר אבל זה לא משנה את העובדה שהגיע לשטח עם תכנית ברורה ומחושבת. התוקף הגיע עם האמצעים הבאים: תיק צד לצורך הסתרת הסכין ופרחים לצורך החיבור לסיפור שמכר לאישיות ולעוזריו. התוקף שיבח את עבודתו הקשה של האישיות כדי להראות כתומך ולא כמתנגד וכך קיבל תגובה חיובית מהאישיות ומעוזריו שאפשר לו להתקרב עד לעמידה ישירה וקרובה מאוד לאישיות. התוקף העניק לאישיות את הפרחים וכנראה השיג בכך שתי מטרות: האחת חיזוק תמיכתו באישיות והשנייה נטרול ידו הימנית של האישיות מכיוון שנאלץ להחזיק את זר הפרחים. נראה שהתוקף הצליח להיתפס כתומך בעיני האישיות שהזמין אותו להצטלם עמו למזכרת. התוקף מבקש מהאישיות אישור להוציא את מכשיר הפלאפון שלו מהתיק שברשותו לצורך הצילום ובעצם מקבל את ההזדמנות להוציא את הסכין מהתיק מבלי שהפעולה תראה כחריגה ולבצע את פעולת הדקירה.

מימוש סיפור הכיסוי כתומך:

קבלת אישור להוציא את הפלאפון מהתיק:

ביצוע פעולת הדקירה: 

הדקירה המדויקת באזור הלב:

צוות העוזרים של האישיות:
לדעתי האירוע הנ"ל מדגיש את שאמרתי וכתבתי בעבר: עוזר או צוות עוזרים של אישיות מאובטח או לא מאובטח יכול וצריך להפוך למעגל אבטחה בעל יכולת בסיסית לאיתור חריגים וביצוע פעולות מניעה וסיכול וכל זאת בלי לפגוע בייעוד התפקיד כעוזר.
אני לא יודע האם צוות העוזרים של האישיות המותקף שלובשים ווסט אפור, עברו איזושהי הכשרה מקצועית בנושא אבטחה אבל ניתן לראות בבירור שהעוזר שעומד בקרבת האישיות ממוקד בתוקף מרגע הגעתו ואף נראה כמי שמרגיש לא בנוח ומשפר את מיקומו כדי להיות קרוב יותר למתרחש.
עוזר/ת יכול לזהות ולמנוע תקיפה כנגד האישיות ובתנאי שיקבל את ידע והכלים הדרושים לכך. אני בדעה שהכשרה מקצועית של מספר ימים יכולה להפוך כל עוזר/ת למכפיל כוח במעגל האבטחה סביב האישיות ומבל להפוך אותו/ה למאבטח/ת.
הכשרה מקצועית נכונה תעלה את המודעות בקרב העוזרים/ות לערנות למתרחש בסביבת האישיות, את יכולת איתור סימנים מחשידים בולטים באנשים שמתקרבים לאישיות, בזיהוי איום מוחשי, בבחירת מיקום טקטי ואת יכולת ביצוע פעולת תגובה שתצליח למנוע או למזער את הפגיעה באישיות. 
  

אני בטוח שחלק מקוראי הכתבה יחשבו שבכוונתי להפוך כל עוזר/ת למאבטח/ת ולכן לא יראו בכך רעיון טוב שניתן ליישום ולכן אדגיש שוב שלא זו הכוונה.

מאבטח אישים:
במידה והאישיות הנ"ל היה מאובטח על ידי מאבטח אישים מקצועי, היה נדרש ממנו לאתר על האזרח ה"תומך" סימנים מחשידים בהתנהגות ובכל מקרה היה צריך להתמקם בעמדה לצד האישיות שמאפשרת לו לראות בבירור את כל האזרח וכלל פעולותיו ולהיות במרחק שיאפשר לו לזהות את הוצאת הסכין מהתיק ולבצע פעולת נגד.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשאין מאבטח מקצועי בסביבה הקרובה.

אבטחת אישים – ניהול סיכונים – אויב מבית

לא פעם נאמר על ידי אנשי אבטחה שעובדתית לא ניתן לבצע אבטחה של 100% עקב מגבלות תקציב, הפרעה משתקת של פעילות מושא האבטחה, הפרעה מוגזמת לציבור וגם חוסר הגיון בבדיקת כל האנשים אשר שוהים בסביבתו של מושא האבטחה.
המשמעות של עובדה זו, שכל מי שעוסק באבטחה חייב להכיר היטב את נושא ניהול הסיכונים ולפעול לפיו ברמה יומיומית על מנת להצליח לממש את האחריות המוטלת עליו בלי לחטוף התקף לב מהידיעה שישנן דפ"אות שיש להן מענה חלקי או שאין להן מענה בכלל.
בתרגום פשוט, המשמעות של עובדה זו הינה שלמרות שנעשית אבטחה בצורה המיטבית בהתאם למושא האבטחה וחשיבותו, לתקציב ולמשאבים הקיימים, תמיד יהיה איום מוכר וממשי שיהיה בסביבת מושא האבטחה ויכול להתרחש כמעט בכל רגע נתון במהלך כל יום כך שכל מה שנשאר זה לקוות ולייחל שהמשמרת תעבור ללא "הפתעה" חריגה ולא הגיונית.
ואכן האיומים אליהם אני מכוון משולבים בדרך כלל בהנחות עבודה שמהוות את היסוד להגדרת תפיסת האבטחה והן תישארנה כל עוד לא ישתנה המצב ו/או יתרחש אירוע שירסק אותן ויאלץ את מקבלי ההחלטות לקבוע הנחות עבודה חדשות שימשיכו לביצוע שינויים ועדכונים בתפיסת ושיטת האבטחה.
מצדם של מנהלי האבטחה, מדובר בקושי מקצועי מרכזי, מורכב וקשה מאוד מכיוון שעליהם לקבוע את הנחות העבודה, להאמין בהן על מנת להצליח לעבוד ולתפקד אבל גם לדעת ולהבין שהנחת עבודה אינה נשארת לנצח ולכן נדרש להיות מסוגלים לבחון אותה שוב ושוב ולא להתאהב בה עד לרגע שמתרחש אירוע.
ועדת שמגר קבעה שהנחת העבודה של השב"כ שהיתה תקפה עד ה – 4 לנובמבר 1995 ש"יהודי לא ירצח ראש ממשלה מכהן בישראל" היוותה את אחת הסיבות המרכזיות לכך שתפיסת האבטחה לא השתנתה בזמן ולכן לא ניתן מענה מקצועי טוב ויעיל כנגד יריב כמו יגאל עמיר שבמבחן התוצאה הצליח לממש את תכניתו הזדונית.
במסגרת ההיגיון האנושי ומגבלות מבצעיות הקיימות בעשיית האבטחה, קיימת הנחת עבודה אחרת שקובעת שהסיכוי שאדם הקשור באופן ישיר לארגון, חברה או עסק לא יבחר לבצע פעולה אשר תפגע במקום או באנשים שאליהם הוא שייך, הינו נמוך מאוד וייחשב כמקרי וחריג ביותר ולכן לא מצמידים לכל עובד מאבטח כדי לבדוק מה מעשיו 24/7.
באבטחת אישים, בניגוד לשאר מושאי האבטחה השונים, התבססות על הנחת עבודה לא נכונה יכולה לגרום לפגיעה קטלנית באישיות שלא ניתנת לתיקון ולכן משקל האחריות כבד הרבה יותר. באבטחת אישים ישנם איומים שפשוט קשה עד בלתי אפשרי להתמודד איתם וניתן לקבוע שאף לא הגיוני יהיה לחשוב עליהם כאיום ממשי בסבירות גבוהה כי אז נהיה במצב של תוהו ובוהו.


האם בן משפחה ובמיוחד בן משפחה מקרבה ראשונה של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם עובד במשרד או בביתו של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם איום כזה אפשרי? לצערם של העוסקים באבטחת אישים התשובה היא כן, זה אפשרי וזה יכול לקרות בכל רגע נתון. 

ב – 1 ליני 2001 רצח הנסיך דיפנדרה את בני משפתו, משפחת המלוכה בנפאל:

תמונות הנסיך מילדותו ועד בגרותו:

ועדת החקירה שחקרה את האירוע מצאה שהנסיך דיפנדרה ירה בתשעה מבני משפחתו, בהם הוריו – המלך והמלכה, ולאחר מכן התאבד בגלל התנגדותם למערכת היחסים שלו עם חברתו. 


תמונות הנרצחים:

בתאריך ה – 1 ביוני 2001 היה, לפי לוח השנה הנפאלי, יום שישי השלישי שחל באותו החודש. בהתאם למסורת של משפחת המלוכה הנפאלית, התכנסה המשפחה המלכותית ביום זה למפגש משותף בארמון המלוכה נראינהיטי, בית המגורים של המלוכה הנפאלית. למפגש הוזמנו 24 איש מבני המשפחה המלכותית. במהלך אותו מפגש נערך הטבח במשפחת המלוכה.

החל מהשעה 19:30 שהה דיפנדרה שהיה מארח המפגש, בחדר הביליארד בארמון ושיחק ביליארד לבדו. לפי דיווחי האורחים, במהלך שהותו בחדר, שתה דיפנדרה ויסקי ועישן סיגר ובו תערובת של חשיש כפי שנהג תמיד. כאשר אחיו של דיפנדרה, הנסיך ניראנג'ן ובני משפחה נוספים, הבחינו שדיפנדרה החל להתנדנד והתקשה לעמוד על רגליו, הם הובילו אותו לחדר השינה שלו.

בדיקת פירוט שיחות הטלפון של דיפנדרה גילתה כי בזמן שהותו בחדר השינה, ביצע דיפנדרה מספר שיחות טלפון לדביאני ראנה. ראנה העידה בפני הוועדה, אישרה את דבר קיום השיחות והוסיפה כי קולו של דיפנדרה נשמע חלש מעט בזמן השיחה ולכן היא התקשרה לעוזרו של דיפנדרה וביקשה ממנו לעלות לחדרו של דפינדרה ולוודא שהכל בסדר איתו. העוזר אישר את הדברים וטען כי הוא ועוזר נוסף עלו לחדר השינה של דיפנדרה ומצאו אותו שוכב על ריצפת החדר בעודו מנסה להוריד מעליו את חולצתו. העוזר טען כי הם עזרו לדיפנדרה להתפשט ולאחר שסיימו נכנס דיפנדרה לשירותים שם הם שמעו קולות של הקאה. לאחר שיצא מהשירותים פנה דיפנדרה לעוזריו וביקש מהם לעזוב את החדר.

בשעה 20:30 בערך התכנסו האורחים בארמון בחדר הביליארד. בשעה 20:39, התקשר דיפנדרה בפעם האחרונה לדביאני ולדבריה אמר לה: "אני הולך לישון, לילה טוב, אנחנו נדבר מחר"

לאחר שיחה זו, לבש דפינדרה מדי צבא ועזב את חדר השינה כשהוא חמוש בתת מקלע מסוג MP5רובה סער מסוג M16 ואקדח של חברת גלוק. דיפנדרה הגיע לחדר הביליארד וירה ירייה אחת מהתת מקלע לכיוון התקרה. לאחר מכן ירה ופצע דיפנדרה את אביו, המלך בירנדרה, שעמד באותה העת לצד שולחן הביליארד ונשא נאום לאורחים. דיפנדרה עזב את החדר אולם חזר זמן קצר לאחר מכן והחל לירות פעם נוספת, הפעם מרובה הסער. דיפנדרה ירה פעם נוספת בבירנדרה ואז כיוון את נשקו לכיוון אחותו, הנסיכה שרוטי, וירה בה ובאורחים נוספים ששהו בחדר. לאחר שסיים לירות, יצא דיפנדרה מחדר הביליארד. מחוץ לחדר הוא הבחין באחיו, הנסיך ניראנג'ן מלווה באימו, המלכה איישוואריה וירה בשניהם. זמן קצר לאחר מכן, הפנה דיפנדרה את אקדח הגלוק לכיוון גופו וירה בעצמו בניסיון להתאבד.

תמונה מזירת הרצח:

משרתים ומאבטחים ששהו בארמון הפעילו את האזעקה לאחר ששמעו את היריות ולאחר שהגיעו לחדר הביליארד החלו לבצע פעולות פינוי והצלה. כל הנפגעים פונו לבית החולים עד השעה 21:30. מותם של המלכה איישוואריה, הנסיכה שרוטי והנסיך ניראנג'ן נקבע עם הגעתם לבית החולים. המלך בירנדרה מת בבית החולים לאחר שהרופאים לא הצליחו להצילו. הנסיך דיפנדרה פונה לבית החולים בעודו שרוי בתרדמת, ממנה לא התעורר ומת ב-4 ביוני, שלושה ימים לאחר מכן. מלבדם, חמישה אנשים נוספים, כולם חברי משפחת המלוכה הנפאלית, נהרגו בטבח וחמישה בני משפחה אחרים נפצעו.

בזירת הטבח נמצאו 47 תרמילים של רובה הסער M-16, שני תרמילים של אקדח הגלוק ו-29 תרמילים של תת-המקלע MP5. הטבח כולו נמשך כ – 15 דקות.

מערך האבטחה של המלך ומשפחתו פעל בהתאם לתפיסה הידועה והמקובלת שקובעת שמאבטחים לא מוצבים בעמדות אבטחה בתוך הבית כאשר האישיות שוהה בו רק עם בני משפחה ועם עובדים קבועים מתוך התבססות על הנחת העבודה שהסיכוי שבן משפחה מקרבה ראשונה או עובד קבוע יפגע באישיות נמוך מאוד ובנוסף זה כנראה לא יהיה הגיוני להציב מאבטח ליד האישיות שייתפס כמסר בעיקר לבני המשפחה שהם מהווים איום עליו.
כאמור, מדובר בהחלטה מקצועית שהינה חלק מניהול הסיכונים באבטחה בכלל ובאבטחת אישים בפרט. מצד אחד אתה יודע שיכול להיות מצב להיווצרותו של איום מהכיוון הזה ומצד שני אתה יודע שאין יותר מידי מה לעשות עם זה ומקווה בכל לבך שאירוע כזה לא יתרחש כלל ובטח שלא במשמרת שלך.
הקושי העיקרי באיום מהסוג הזה נמצא בסיכוי הקלוש לדעת מה עובר במוחו של בן משפחה או עובד הקרוב לאישיות בכל רגע נתון למרות שבמקרים מסוימים יכולים להיות סימנים מחשידים מוקדמים שיתכן ויהפכו אדם כזה לאיום אפשרי שידרוש מתן מענה מחושב ומתוחכם כדי להצליח להקדים תרופה למכה.
האירוע בנפאל מלמד שגם מקרים כאלה נובעים מסיבה מסוימת שהופכים למניע של הרוצח מבית, סיבה שכביכול שייכת ליחסים המשפחתיים אבל שהתוצאה שלה יכולה להשפיע על מדינה.
אירועי עבר, דוגמת האירוע בנפאל, מלמדים שבסופו של יום כל בן משפחה וכל עובד אינם שונים מכל האדם רגיל שסוחב עם עצמו רגשות ומטענים שיכולים להתגבש להחלטה לבצע מעשה חריג וקיצוני כמו רצח בני משפחה.
אני הראשון שטוען שאנחנו חייבים ללמוד מאירועי עבר שהתרחשו בארץ ובעולם כדי לבחון את הנחות העבודה שלנו ולמרות זאת במקרה המדובר מונחת על השולחן הנחת עבודה שצריך לדעת לחיות איתה ובעיקר למצוא את הדרכים הנכונות והיעילות כדי להצליח ולהתמודד עם האיום שנובע ממנה בצורה ההגיונית והמיטבית.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשהיא קשה ומאתגרת!!!

ניתוח אירוע – ניסיון הפיגוע ביהודים ובזרים אחרים בהאלה, גרמניה

סיכום פרטי האירוע כפי שפורסם בתקשורת:

שטפן באלייט, ימני קיצוני גרמני בן 27, נסע בצהרי 9 באוקטובר ברכב שכור מול בית הכנסת בהאלה, ברחוב הומבולדט (Humboldtstraße) בהאלה. הוא העביר בשידור חי את מעשיו בפלטפורמת הסטרימינג טוויץ', ובה הסביר את מעשיו, בגרמנית ובאנגלית. במהלך דבריו הכחיש את השואה, הביע עמדות אנטישימיות גידף יהודים וזרים, והתבטא כנגד פמיניזם. בהמשך התיעוד ניתן לראות כי הוא החזיק ברכב רובים נוספים, תחמושת,מטעני חבלה ובקבוקי תבערה. בחיפושי המשטרה ברכב נמצאו ארבעה קילוגרמים של חומר נפץ.

האירוע החל בסביבות השעה 13:15, בצהרי יום הכיפורים 2019, עת התפללו בבית הכנסת בין 70 ל-80 מבני הקהילה היהודיתהחמוש ירה כמה יריות על דלת בית הכנסת, ואף עשה שימוש במטען נפץ, אך לא הצליח להיכנס להיכל בית הכנסת. הוא ניסה להיכנס לבית הכנסת דרך שלוש כניסות; שלושתן היו סגורות. משלא הצליח ירה בתת מקלע שבידו לעבר עובר אורח ברחוב הסמוך לבית הכנסת, וגם לעבר צמיג מכוניתו של עובר האורח. כאשר עובר אורח נוסף התקרב אליו, ניסה לירות גם לעברו, אך בכלי הנשק שבו השתמש היה מעצור שבגללו הצליח עובר האורח להתחמק. לפי דיווחים נוספים, החמוש השליך רימון יד לעבר בית הקברות היהודי בהאלה הסמוך.

בשל חוסר הצלחתו להיכנס לבית הכנסת, נסע במכוניתו לרחוב שילר (Schillerstraße), ובדרכו נעצר במסעדת דונר ברחוב לודוויג ווכרר (Ludwig-Wucherer-Straße). תחילה ניסה לזרוק אל מסעדת המזון המהיר חומר נפץ, אך החומר נתקע בדלת המסעדה והתפוצץ ברחוב. אז ירה בסועדים במקום, עד להגעתם של כוחות הביטחון. בהמשך נמלט לכיוון היציאה מהעיר; בדרכו עצר במוסך ודרש מהנוכחים באיומים וביריות כלי רכב חדש. החשוד בפיגוע נעצר על ידי המשטרה בסמוך לאתר בנייה על הכביש הפדרלי 91 (גר'), לאחר שגרם לתאונת דרכים.
ניסיון הפיגוע המדובר הוא לא פחות מאירוע מכונן של כל הקהילות היהודיות בכל העולם, אירוע שמצד אחד מביא את המציאות הגזענית כנגד יהודים שמייצרת שוב ושוב מפגעים יחידים ומצד שני מוכיח שמודעות לאיום והכנה מקצועית נכונה נותנים מענה איכותי שמציל חיים.  
העובדה שהמחבל הגרמני לא הצליח להיכנס לבית הכנסת היא תוצאה חד משמעית שמשלבת בין מוכנות למצב חירום, זיהוי האיום ותגובה נכונה מצד רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים ואינה קשורה כלל למזל או למקריות.

דמות המפגע

הפיגועים האחרונים כנגד הקהילות היהודיות בעולם קובעים מציאות מדאיגה שבה הגזענות כנגד יהודים מרימה את הראש בדמות מפגעים יחידים שמונעים משנאה חזקה שמופצת אליהם בעיקר באינטרנט דרך כתבות גזעניות ומשחקי מחשב אלימים שכוללים מסרים גלויים או נסתרים כנגד זרים.
שטפן באלייט עונה לפרופיל מפגע יחיד שגיבש דעה קיצונית נגד זרים בארצו והחליט, כנראה על דעת עצמו, לצאת לטבח קטלני במטרה להרוג כמה שיותר יהודים על ידי כלי נשק ומטעני חבלה וכדי לייצר גל תקשורתי למעשיו שיוציא עוד ועוד מפגעים כמוהו.

אתם רואים בתמונה את שטפן באלייט שהינו תמונת מראה למאפייני המפגעים העכשוויים שהשנאה נראית בהבעת פניהם, שהם מוכנים למות כדי להרוג זרים ובעיקר יהודים בדם קר, שהם מחקים פעולות של מפגעים אחרים, שהם לומדים כיצד להשיג ו/או לייצר כלי נשק, שהם לבושים ומתנהגים כמו דמויות רצחניות ממשחקי מחשב ושהם מצפים לחולל מהפיכה רצחנית  בארצם בפרט ובעולם בפרט.
במציאות הנוכחית, העולם שלנו מלא במפגעים מהסוג הזה שפשוט יוצאים יום אחד לביצוע הפעולה הקטלנית לעיתים ללא הודעה מוקדמת ולעיתים בכתיבת פוסט בפייסבוק שמתאר את כוונותיהם ומפורסם זמן קצר לפני הביצוע.

 
תמונתו של סטפן לבוש כלוחם ממשחק מחשב:

המוכנות ויכולת ההתמודדות מול המפגע היחיד

בשנים האחרונות כוחות הביטחון בכל העולם מפעילים משאבים רבים ליצירת מעגל מודיעין שמנסה לאתר מבעוד מועד מפגעים יחידים כמו סטפן באלייט. אין ספק שהמאמץ המודיעיני מצליח לזהות בזמן חלק מהמפגעים האלה אבל אין סיכוי שיעשה זאת ב 100 אחוזי הצלחה, מה שאומר שתמיד יהיה מפגע יחיד שלא יזוהה בזמן ויממש את זממו.
ההתמודדות מול מפגעים מהסוג הזה מתחילה במודעות לבעיה ולאיום הממשי, ממשיכה בביצוע פעולות מניעה ברשת ומסתיימת ביכולת הסיכול. שלב הסיכול הוא הקשה ביותר מכיוון שהוא מתרחש אחרי שהמפגע כבר התחיל את פעולתו הזדונית והקטלנית. דווקא בגלל העובדה שכוחות הביטחון מתחילים את תגובתם כשהמפגע כבר פועל, הם נדרשים לרמת מוכנות ורמת תגובה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר שניתן. מרגע זיהוי המפגע, אם על ידי אזרח או על ידי איש ביטחון, התגובה צריכה להיות מהירה, נחושה ומדויקת. כל התעכבות בתגובה מעניקה למפגע עוד זמן פעולה שעמידה יותר ויותר אזרחים תמימים בסכנת חיים.
בישראל, בניגוד לרוב הערים באירופה, אזרחים רבים מודעים לסכנת הפיגועים כאשר חלקם אף חמושים באקדח אישי, אנשי ביטחון (שוטרים וחיילים) שוהים בביתם ובמהלך זמנם החופשי עם כלי נשק ואזורים רבים מאוישים בשוטרים ובחיילים, מצב אשר מגדיל את הסיכוי שזיהוי המפגע והתגובה התרחשו זמן קצר מרגע תחילת פעולתו וימנעו החמרת מצב. 
על פי הדיווח בתקשורת הגרמנית, סטפן באלייט נתפס שעה וחצי מרגע שהתחיל בפעולת ניסיון הכניסה לבית הכנסת בהאלה. אין ספק שמדובר בפרק זמן שאינו הגיוני ואינו עומד בקנה אחד מהמצופה מכוחות ביטחון מיומנים. לאפשר למפגע אכזר לנוע כשעה וחצי ללא הפרעה עם כלי נשק רבים ומטעני חבלה מעיד על כך שכוחות הביטחון המקומיים אינם ברמת מוכנות להתמודדות עם מצבי חירום מהסוג הזה.

סרטון על הפיגוע שפורסם בתקשורת המקומית:

באופן מעורר השראה ומעודד, יהודי הקהילה בראשותו של רב בית הכנסת ששהו בו לתפילת יום כיפור היו מודעים ומוכנים ולכן הגיבו בצורה שהצילה את חייהם. מוכנות הקהילה מתבטאת במיגון בית הכנסת, בזיהוי האיום ובתגובה המהירה והיעילה. תיעוד ניסיונותיו של המפגע לפרוץ את דלת הכניסה הראשית למתחם בית הכנסת ודלתות משניות נוספות מוכיחות את שכתבתי בניתוחי אירועים קודמים שאזור הכנסה הראשית ובדגש על דלת הכניסה, מהווה את המכשול הראשון והעיקרי שיכול לעכב את המפגע ואף למנוע ממנו להיכנס ובכך לתת לאזרחים זמן פינוי, התבצרות או התכוננות להתקפת נגד.

תיעוד סטפן באלייט בניסיון לפרוץ את דלת הכניסה הראשית לבית הכנסת:

תמונה של הדלת לאחר הירי:

רב בית הכנסת סיפר בסיום האירוע שבמהלך תפילת יום הכיפור שהו בבית הכנסת כ 70 מתפללים/ות כאשר לפתע זיהה המאבטח את האיום מבחוץ ובכך התחיל את פעולות התגובה – נעילת דלת הכניסה ודלתות המשנה, פינוי כל השוהים בבית הכנסת לדירה בקומה הראשונה והשארת כוח תגובה למקרה שהמפגע יצליח לפרוץ את אחת הדלתות ולהיכנס פנימה. כאמור, דלתות בית הכנסת לא נפרצו ולא נפתחו מה שגרם למפגע להתייאש ולהתחיל לחפש קורבנות תמימים ברחוב.
המודעות, המוכנות, הזיהוי והתגובה של רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים היא זו שהצילה את חייהם. אין לי ספק שעברו הרצאות, הכשרות ואימונים שהכינו אותם למצבי חירום מהסוג הזה.

לפעמים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה:   

במהלך חיפושו אחר קורבנות זרים אחרים, תיעד סטפן באלייט כיצד הוא נכנס למסעדה תורכית ויורה בשוהים במקום:

ניתן לראות בסרטון את בחירת התגובה השונה על ידי האזרחים במסעדה מרגע הבנתם שנכנס אליה מפגע עם נשק על מנת לרצוח אותם בדם קר. חלק מהאזרחים בחר בבריחה לחדר אחורי ויתכן שממנו יצאו החוצה מהמסעדה וחלק בחרו להסתתר מאחורי מכונת השתייה. האזרחים מסתתרים בזמן שמפגע לא מצליח לתפעל את הנשק שבידו ולירות עליהם. בפרק הזמן הזה שניתן להם, האזרחים נשארים במחסה בתקווה שהמפגע לא יצליח לירות עליהם ואף מתחילים לבכות ולבקש רחמים על חייהם. אני לא שופט את האזרחים ועם זאת חושב שבמצב כזה עדיף לצאת להתקפה כי ההגנה פשוט לא יעילה מכיוון שמשאירה אותך חשוף במאה אחוז אל מול האיום הממשי והקרוב.
הסיטואציה הקשה הזו ממחישה את החשיבות בביצוע פעולות להעלאת המודעות בקרב האזרחים לסכנה מהסוג הזה שהולכת ותופסת תאוצה ואת הצורך ברכישת מיומנות בקרב מגע לשיפור רמת הביטחון העצמי ויכולת התגובה במצבי חירום. קרב מגע משפר את היכולת להגיב בניגוד לאינסטינקט הטבעי של בריחה והסתתרות.
מפגעים יחידים הפכו להיות חלק מהמציאות ביותר ויותר מדינות בעולם ולכן חלה חובה על כולם, כוחות הביטחון והאזרחים לפעול להעלאת המודעות לאיום, למיגון מתקנים רגישים, לשיפור יכולת הזיהוי ולרכישת מיומנות וכלים לתגובה מהירה, נחושה ויעילה.

אזרחים יקרים בכל העולם, זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" מחייבת גם אותכם!!!

מערכת כיפת ברזל – הגנה שמסרסת את יתרונות ההתקפה של ישראל

בתזמון מדויק חיזבאללה מצפון והחמאס מדרום החלו בשיגור אלפי רקטות וטילים לעבר שטח ישראל. סוללות מערכת כיפת ברזל המתקדמת פעלו בעצמה מלאה על מנת לנסות ולפגוע בכל הטילים ששוגרו לעבר ישראל וזוהו ככאלה שיכולים לפגוע באזרחים אבל לצערנו הרב ללא הועיל. מערכות כיפת ברזל הפרוסות בצפון ובדרום לא יכלו ולא הצליחו להתמודד ביעילות מול המספר הגדול של הטילים שנורו לעבר ישראל במקביל. אזרחים רבים נהרגו ונפצעו ונגרם נזק רב לרכוש.
ממשלת ישראל החליטה שהמצב בלתי נסבל ואינו משאיר ברירה ולכן תצא להתקפה חזקה כנגד האויב. מלחמה נוספת התחילה!!!
ישראל פיתחה את מערכת כיפת ברזל על מנת לתת מענה לירי רקטות מצד האויב מצפון ומדרום. המערכת הוגדרה כמבצעית בשנת 2011 ומאז משולבת במערך ההגנה האווירי של ישראל כנגד ירי רקטות מצפון ובעיקר מרצועת עזה מדרום. כיום המערכת, ייעודה והיכולות שלה אינם סודיים ולכן מפורסים במדיה ומוזכרים בתקשורת בכל סבב לחימה. גם האויב מכיר את המערכת ואת יכולותיה.

מצד אחד ברור שמערכת כיפת ברזל שיפרה באופן משמעותי את מערך ההגנה האווירי של ישראל ובמהלך השנים האחרונות מנעה פגיעה באזרחים וברכוש ומצד שני ברור שפגעה אנושות בעובדה ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ובכך ביטלה לחלוטין את רצון ישראל לצאת להתקפה כנגד האויב.
בהשוואה לספורט, ישראל הפכה להיות קבוצה שמשחקת בעיקר בטקטיקה של הגנה חזקה ויוצאת להתקפה רק כשאין לה ברירה. ישראל הפכה להיות קבוצה שקופה שהיריבים שלה למדו מזמן את שיטת המשחק ואת כלי ההגנה שלה מה שמאפשר להם לשחק בטקטיקה של התקפה טורדנית שמצליחה מידי פעם לפרוץ את מערך ההגנה, להבקיע ולנצח.
האם יכול להיות מצב שהאויבים של שישראל הבינו שהגנה, חזקה ככל שתהיה, ללא התקפה לא תוכל להימנע לאורך זמן מפרצות ומסדקים וישראל עצמה לא? האם יכול להיות שישראל לא שמה לב שההגנה החזקה שיצרה הופכת אותה לחלשה ולו רק בגלל שגרמה לביטול ההתקפה?
לא צריך להיות מבין גדול בטקטיקה, באסטרטגיה או בשיטת משחק כדי להבין שללא התקפה יעילה וחזקה לא תצליח לנצח את היריב שלך ובמקרים מסוימים אף תגרום לו להיות חזק יותר וקטלני יותר. 
בשנים האחרונות ישראל יצרה לעצמה מערך הגנה אווירי ויבשתי שמוגדרים כמתקדמים וחזקים ולכן החליטה לוותר על ההתקפה. ביטול ההתקפה הפך את ישראל לחלשה ולפגיעה. נוצר מצב שהנתון שקובע האם לצאת להתקפה הוא מספר הפגיעות בנפש תוך התעלמות מוחלטת מפגיעה מתמשכת באיכות החיים, מפגיעה נפשית, מפגיעה כלכלית ומפגיעה בנראות ובעצמה הישראלית כמעצמה צבאית שלרוב ידעה לנצח את האויב בזכות יציאה בזמן הנכון להתקפה חזקה.
כשישראל לא יוצאת להתקפה היא מאפשרת לאויב את יכולת השיפור, את יכולת ההובלה ואת יכולת ההפתעה – העימות המתמשך של ישראל מול האויב מצפון ומדרום קבע שמלחמה בעידן הנוכחי יכולה להימשך שנים רבות וכוללת מאפייני התקפה שמטרתם התשה, התשה ושוב התשה. סוג התקפה שמצליחה להשפיע על המדינה המותקפת בפוליטיקה הפנימית, בפוליטיקה החיצונית, בניהול התקציב והגרוע ביותר שהיא מצליחה להשפיע על קבלת ההחלטות. אני חושב שזה לא יהיה מופרח לקבוע שמדינה מותקפת שמפעילה רק הגנה מאפשרת לאויב שלה לנהל אותה כרצונו. אני חושב שבשנים האחרונות האויב שלנו מדרום מנהל אותנו ברמה יומיומית ואף שותל זרעים אסטרטגיים שיגדלו להשפיע עלינו גם בעתיד.
כשישראל מסתמכת רק על מערך ההגנה היא פוגעת באזרחים שלה בצורה קשה ביותר – דור שלם נולד למציאות ביטחונית בלתי נתפשת, מציאות שבה אזרחים חיים באי וודאות, שהחדר הכי חשוב שלהם הוא הממ"ד ושהחיים שלהם תלויים ביכולת תגובה שנקבעה לזמן שנע בין 15 שניות לדקה – הזמן שיש לאזרח לרוץ ולהגיע לממ"ד. למצב כזה, שקיים זמן ממושך, ישנן השפעות קשות מאוד שהתוצאות שלהן ילוו אותנו עוד שנים רבות.
כשישראל לא יוצאת להתקפה היא מאבדת את היתרון הכי חזק שלה אל מול האויב, החוזק והעצמה הצבאית – בשנים האחרונות צה"ל הפך לפסיבי, הפך לצבא שמגיב רק כשמותקף ולא יוצא להתקפה יזומה, הפך לצבא שחושש להגיב בצורה חזקה מידי, צבא שמובל על ידי האויב ולא מוביל, צבא שמתערבב בשיקולים שלא לו, צבא שלא באמת מצליח לספק לאזרחים ביטחון ושקט אמיתיים. מערך ההגנה החזק של צה"ל משפיע גם עליו לרעה!!! למרות שהצבא מופעל ידי הדרג המדיני, אסור שיאבד את עקרונות ההגנה וההתקפה.
מערכת כיפת ברזל מוגדרת כגאווה טכנולוגית וכגאווה לאומית אבל הגדרה זו נפגעת מהמצב שהמערכת יצרה – מצב שבו ההגנה הפכה להיות חשובה יותר מההתקפה, שההגנה לא פועלת בהתאם לייעוד שלה. הגנה צריכה להיות חזקה ויעילה רק כדי לאפשר להתקפה לנצח. ההגנה צריכה להגן על האזרחים רק כאשר האויב מצליח להפתיע ראשון בהתקפה או שמצליח להגיב למרות שהותקף. הגנה לא יכולה לנצח את האויב ללא ההתקפה!!!
דעתי מכוונת ומותאמת לאויבים הנוכחים של ישראל, אויב שברור שמתחמש ומשתפר ביכולותיו כדי ליזום פגיעה בישראל בזמן ובעצמה שיחליט. אויב שיתקוף מתוך שנאה ולא מתוך הגנה עצמית כנגד התקפה ישראלית. אויב כזה אינו דומה למדינה שכנה שמחזיקה בצבא רק כדי להפעיל אותו במצב של איום ממשי עליה.
לישראל אויב ממשי מצפון ומדרום שפועל ויוזם פעולות התקפה פתאומיות ושמצליח בשנים האחרונות לקבוע את החוקים באזור ומצליח לפגוע בישראל ובאזרחיה בשיטתיות. הוא מצליח לעשות זאת רק בגלל שישראל מאפשרת לו, בגלל ההסתמכות על מערך ההגנה, בגלל חוסר ההתקפה. ללא התקפה, ישראל מאפשרת לאויב לממש את תכניתו, ישראל נותנת לו זמן ללמוד, להתארגן ולהשתפר. אויב שמאיים עליך בקביעות ותוקף אותך שוב ושוב חייב להיות מנוטרל בהתקפה חזקה ובלתי מתפשרת, בנוק אאוט שיפיל אותו לרצפה ללא יכולת לקום. אם זה לא יהיה המצב אז האויב יעז ולא יחשוש לתקוף שוב ושוב. כל ילד יודע שבעיה קטנה שלא טופלה כשעוד היתה כזו, תהפוך עם הזמן לבעיה גדולה שכדי לטפל בה תצטרך עכשיו יותר אמצעים ויכולת טובה יותר. המצב הגרוע ביותר הוא שאי טיפול בבעיה בזמן הנכון יכול לגרום לכך שלא תוכל להעלים אותה לגמרי והיא תישאר לזמן ממושך.
אני לא בעד מלחמה, אבל יודע שהיא קיימת כדי ליצור ולאפשר חיים בטוחים וטובים יותר. כשיש מסביבך אויבים שרוצים לפגוע בך אתה חייב לצאת למלחמה, אתה חייב לצאת להתקפה. ככל שתמתין, ככל שתחשוש, ככל שתחשוב יותר מידי, תאפשר לאויב שלך להפתיע אותך, לנהל אותך ואף לנצח אותך.
האויב של ישראל מדרום מעז לירות טילים ורקטות שוב ושוב רק מכיוון שאינו מורתע, רק בגלל שהוא כבר יודע שהצליח לנטרל את הרצון של ישראל להשתמש בקלף המנצח שלה, ההתקפה.
האויב של ישראל מדרום, מעז מזה חודשים רבים להפגין ליד הגדר ולתקוף בחסות ההפגנה רק בגלל שהתגובה של ישראל אינה בהתקפה חזקה וקטלנית, רק בגלל שהוא רואה שישראל מגיבה בהגנה שמשולבת בהתקפה חלשה וחסרת משמעות.
כדי לנצח את האויב מדרום, ישראל חייבת לצאת להתקפה ויפה שעה אחת קודם. התקפה שתגרום לאויב ליפול לרצפה ולצעוק די, כזו שתבהיר שלא כדאי לו להמשיך להתנהל כפי שעשה עד עכשיו.
המצב הקיים הפך להיות מורכב מכיוון שישראל לא טיפלה בבעיה בהיותה קטנה ונראה שעכשיו טיפול התקפתי יראה לא הגיוני ולמרות זאת כדי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד חייבים לצאת להתקפה חזקה וקטלנית, ללא פחד וללא חשש, כמו שישראל יודעת, כמו שעשתה בהצלחה רבה בעבר.
כל מה שכתבתי נכון גם לעולם האבטחה מכיוון שגם באבטחה מי שהסתמך רק על הגנה יחטוף בסוף מכה.
מזל שיש לנו את מערכת כיפת ברזל במערך ההגנה אבל לא על חשבון ההתקפה שאי שימוש בה יוצר בישראל מצב בלתי נסבל!!!

זכרו, ש"ההגנה הכי טובה היא התקפה"

אבטחה פרטית – הדילמה של העשירים והמפורסמים

צרכני אבטחה מתחלקים לשניים, גופים וארגונים שמונחים לצרוך אבטחה מתוקף היותם קשורים למוסדות המדינה או משפיעים על ביטחון המדינה ו/או בעלי מאפייני פעילות שמחייבת אבטחה ואנשים פרטיים שמתוקף היותם מפורסמים ועשירים ו/או בעלי חברות פרטיות ומצליחות ו/או בעלי השפעה מחליטים לצרוך אבטחה באופן פרטי.
לגופים ולארגונים המונחים אין דילמה האם לצרוך אבטחה מכיוון שחלה עליהם החובה לעשות זאת, לעומתם אדם פרטי אינו חייב לצרוך אבטחה ולכן קיימת אצלו דילמה תמידית האם הוא זקוק לאבטחה ולמה לו להוציא כסף על כך? 
מכיוון שאבטחה מקצועית ואיכותית עולה הרבה כסף וממוקמת בתקציב בסעיף הוצאות בלבד, הדילמה האם לצרוך אותה הופכת להיות קשה ומורכבת במיוחד.
בנוסף, ישנה אצל רבים חשיבה מוטעית לגבי כך שאבטחה לא תורמת ורק מוציאה ומוציאה כאשר בפועל החשיבה הנכונה לגב אבטחה אומרת שבפעילות נכונה היא יכולה לייצר שקט מקצועי לאיש העסקים ואף יתרון אל מול המתחרים.
שאלו פעם אדם מפורסם איך הוא מסתדר עם המאבטחים שלו.
הוא הרהר מעט ואז השיב
" כשאני חושב על זה אף פעם לא ראיתי אותם אבל עצם המחשבה שהם איי שם בחוץ מאפשרת לי להתרכז במה שאני עושה הכי טוב".
חשוב לציין שישנם אנשים פרטיים שצורכים אבטחה רק מכיוון שנחשבת לסמל סטטוס ולנורמה בקרב שכבת האוכלוסייה שאליהם הם שייכים ולא בגלל שהם נמצאים ברמת סיכון.
התנקשויות במפורסמים ואירועי פגיעה ורצח באנשי עסקים פרטיים שהתרחשו בעבר מוכיחים שכל אדם מעצם היותו מפורסם מאוד ומשפיע מאוד ולאורך זמן וכל איש עסקים מצליח מאוד נמצאים ברמת סיכון מסוימת לפגיעה על ידי אדם אחר בעל מניעים שונים ומשונים ולכן חיים תוך ניהול סיכונים תמידי שלעיתים יכול לעלות להם ו/או לבני משפחותיהם ביוקר והכוונה לא ליוקר כספי. גם אדם פרטי כזה צריך לדעת שהמשמעות לאי צריכת אבטחה בכלל הינה שהוא נשאר חשוף לכל האיומים הקיימים והרלוונטיים אליו ובמידה שייפגע או חס וחלילה יירצח לא ניתן יהיה להחזיר את גלגל אחורה.
באופן אישי, אם אני הייתי עשיר מאוד, אני בטוח שלא הייתי בכלל בדילמה המדוברת והייתי צורך אבטחה פרטית מקצועית ואיכותית ברמה מסוימת, אבל מכיוון שאני לא כזה (עשיר או עשיר מאוד, עדיין) אני מנסה להיכנס לראשם של אלה שכן כדי להבין מה משפיע עליהם בשאלה האם לצרוך אבטחה פרטית.

בארי וארי שרמן:

ברנרד צ'ארלס "בארי" שרמן ( ‏1942 – 15 בדצמבר 2017) היה איש עסקים ונדבן יהודיקנדי, יו"ר ומנכ"ל יצרנית התרופות אפוטקס. הוא דורג בידי המגזין "פורבס" כקנדי ה-12 בעושרו, ושוויו הנקי של הונו בעת מותו הוערך ב-3.2 מיליארדדולר אמריקני.

גופתו נמצאה לצד גופת אשתו הוני בביתם שבצפון יורקאונטריו, בנסיבות שהוגדרו "חשודות". בינואר 2018 דווח כי בניגוד להערכות ראשוניות לפיהן מדובר היה במקרה של רצח והתאבדות, חקירת המקרה הובילה למסקנה שבני הזוג שרמן ככל הנראה נרצחו על ידי רוצחים שכירים.

בני הזוג ומשפחתם לא צרכו אבטחה פרטית לפני האירוע המצער ולכן לקחו בכך סיכון מסוים שהתברר כמציאותי וממשי – ללא אבטחה בני הזוג היו חשופים במאה אחוז לסכנות הקימות ובמידה וכן היתה אבטחה יתכן שהיו מצליחים למנוע את הפגיעה הקטלנית.

 זמן קצר לאחר האירוע, המשפחה קיבלה החלטה להתחיל לצרוך אבטחה פרטית מקצועית ואיכותית.

ג'אני ורסצ'ה:

ג'אני ורסצ'ה (‏ 2 בדצמבר 1946 – 15 ביולי 1997) היה מעצב אופנה ואדריכל איטלקי
הוא ייסד את מותג האופנה היוקרתי "ורסצ'ה" (Versace) ונחשב לאחד ממעצבי האופנה הצבעוניים והיצירתיים ביותר במאה ה-20. 

בשנת 1978 פתחו שלושת האחים את חברת "ורסצ'ה" בשיתוף פעולה עם ג'יג'י מונטי, יצרן סריגים מאזור פירנצה, אשר היה הראשון למעשה לזהות ולהשקיע בג'אני ורסצ'ה. החברה הלכה וצמחה, והפכה כבר בסוף שנות ה-70 לשם דבר בענף האופנה באירופה ולמותג עולמי. בשנות ה-80 בנה ורסצ'ה אחוזה מפוארת ליד אגם קומו באיטליה, וזו הפכה לחלק מהסמל המכונה ורסצ'ה. 
ורסצ'ה היה ידוע עם סגנון התבטאות חסר רסן אשר לא סינן בקפידה את דעותיו. הוא לא חסך את דעותיו כנגד נטייתו המינית והעדיף לשמור את נטיותיו ללא כל רצון להתגאות בכך בציבור. בין דבריו היו כאשר התראיין למגזין ווג וטען שמרבית ההומוסקסואלים רודפים אחרי מין והכרה בהם כדבר לגיטימי ואינם מסוגלים לבנות מערכת יחסים בריאה, אך מנגד גם טען שיש בודדים שעיקר שאיפתם היא אהבת אמת והוא הגדיר את עצמו כאחד מהבודדים ששואפים לכך. דבריו עוררו סערה רבה והיו שקראו להחרים את המותג.
בבוקר 16 ביולי 1997, כאשר חזר לביתו במיאמי, נרצח ורסצ'ה ביריית אקדח על ידי אנדרו קונאנן, שהתאבד זמן קצר לאחר הרצח. הרקע לרצח לא היה ברור והוא עדיין בגדר תעלומה עד לימים אלה.

ורסצ'ה ובני משפחתו לא צרכו אבטחה פרטית לפני האירוע המצער ולכן לקח בכך סיכון מסוים שהתברר כמציאותי וממשי – ללא אבטחה, ורסצ'ה היה חשוף במאה אחוז לסכנות הקימות ובמידה וכן היתה אבטחה יתכן שהיו מצליחים למנוע את הפגיעה הקטלנית. 

  
 זמן קצר לאחר האירוע, המשפחה קיבלה החלטה להתחיל לצרוך אבטחה פרטית מקצועית ואיכותית.

שני האירועים האלה הסתיימו במוות ולכן מוגדרים כקיצוניים וכאלה שברור שיגרמו לממשיכי הדרך להחליט לצרוך אבטחה פרטית כחכמה לאחר קבלת המכה ולאחרים יגרמו ללמוד מניסיונם הקשה כדי לנסות ולהקדים תרופה למכה.
 אני רוצה לתאר אפשרות לאירוע פשוט יותר ולא מורכב כדי להמחיש את דעתי מדוע אנשים כאלה חייבים לצרוך אבטחה פרטית: נניח שישנו איש עסקים מצליח ועשיר מאוד שמתגורר באחוזה גדולה ומפוארת. איש העסקים שוהה מחוץ לביתו ימים רבים שבהם נשארים רעייתו וילדיו הקטנים לבדם באחוזה. לילה אחד, כאשר לא היה בביתו ורעייתו וילדיו ישנים, פרץ גנב לבית, הגיע עד לחדר השינה ולמיטת האישה, חיפש ומצא את מפתחות הרכב היוקרתי, יצא החוצה לחניה והצליח לגנוב את הרכב. האירוע הטראומתי הסתיים "רק" בגניבת הרכב היוקרתי אבל ברור שיכול היה גם להסתיים אחרת ולכלול פגיעה פיזית באישה ובילדים. גם לאחר האירוע הדמיוני הזה, ברור שאיש העסקים היה מתחיל לצרוך אבטחה פרטית בביתו על מנת להתמודד עם הסכנות הקיימות. דווקא בגלל שמדובר בדוגמא לפריצה פלילית לצורך גניבה שיכולה להתרחש כמעט אצל כל אחד, היא ממחישה שאדם בעל יכולת כספית למימון אבטחה פרטית לא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכונים מיותרים שיתכן ויגרמו לו לפגיעה קשה ובלתי ניתנת לתיקון. 
לדעתי האישית, כל אדם פרטי שמתוקף היותו מפורסם ועשיר ו/או בעל חברה פרטית מצליחה ומפורסמת ו/או בעלי השפעה חייב להפנות חלק מהתקציב לצריכת אבטחה מקצועית ואיכותית ולו רק בגלל שיש באפשרותו לעשות זאת כדי להגן על עצמו ועל בני משפחתו. אני בטוח, שכל אותם האנשים הפרטיים שנרצחו או נפגעו במידה ויכלו להחזיר את הגלגל אחורה היו צורכים אבטחה ברמה מסוימת כדי לנסות ולמנוע את המכה תוך הבנה שבמקרים מסוימים ההוצאה על אבטחה הכרחית וחשובה מעין כמותה.
ישנן משפחות עשירות כמו משפחת ספרא הידועה שצורכות אבטחה פרטית מורחבת באופן קבוע מתוך מודעות לאיומים ולסכנות הקיימות וגם מתוך יכולת כספית שמאפשרת להן ל"בטח" את עצמן גם על ידי מעגל אבטחה פיזי.
תחום האבטחה הפרטית חובק עולם ובמקרים מסוימים מציג רמה מקצועית גבוהה מאוד שלא יורדת מהאבטחה הממלכתית. גם באבטחה הפרטית על הלקוח לבקש תחילה סקר סיכונים על מנת להכיר את האיומים הרלוונטיים אליו ולמאפייני פעילותו האישית והמקצועית וכבסיס להחלטה מהי רמת האבטחה הנדרשת עבורו כמענה הטוב ביותר במסגרת התקציב הקיים.
מי שמעוניין לצרוך אבטחה פרטית אבל רוצה להימנע מנראות גלויה ומוקצנת יכול לצרוך אבטחה ב"חתימה נמוכה" שמייצרת מענה מקצועי וטוב ופחות בולטת לסביבה (לא מדובר באבטחה סמויה).
אני ממליץ לכל אדם אשר ביכולתו לצרוך אבטחה פרטית ואינו בטוח האם כדאי לו להוציא כסף על כך, שישאל את עצמו האם לאחר שינסו לפגוע בו ו/או במשפחתו הוא כן יצרוך אבטחה? אם התשובה תהיה כן, אז שיתחיל מיד ולא יחכה לקבלת המכה.  

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשאתה אדם פרטי!!!

העובדים הם המצלמה הכי טובה שלך

בכל הביקורות האקטיביות האחרונות שביצענו בארגונים וחברות שונות המסקנה העיקרית עסקה בחשיבות העובדים במערך האבטחה. כן, קראתם נכון, העובדים משולבים במערך האבטחה למרות שהייעוד המקצועי שלהם אינו קשור כלל לאבטחה ובנוסף אינם בעלי הכשרה לביצוע פעולות אבטחה בגזרתם.
מי שינתח בצורה מקצועית ונכונה את המתקן שלו בראיית התוקף, יגלה ויבין שהיריב שיצליח לעבור את מעגלי האבטחה הראשונים, יגיע למעגל האבטחה האחרון ויפגוש בו את העובדים ולא את המאבטחים, כך שבפועל במקום שבו היריב נמצא ביעד הפגיעה הסופי שלו בתוך המתקן מי שימצא בסביבתו הם העובדים. במצב הזה העובדים הם היחידים שיכולים לזהות את היריב כחריג ולפעול לחשיפתו בזמן אמת.
כשחושבים על זה, כל עובד הוא כמו מצלמה מתקדמת ומשוכללת. יש לו עיניים כדי לראות (העדשה), יש לו אוזניים כדי לשמוע (המיקרופון) ויש לו שכל וחשיבה כדי לעבד את הנתונים ולקבל החלטה (התכנה). עכשיו תתחילו להבין ולבדוק כמה "מצלמות" יש לכם במעגל האחרון ואיפה. הפער שהצבענו עליו בכל הביקורות האקטיביות שביצענו בכל הקשור לעובדים בארגון, חברה או עסק גילה את הסיבה לכך שהעובדים לא מצליחים לשמוע ולראות את היריב בסביבת עבודתם למרות שהוא עומד ומבצע את זממו קרוב מאוד אליהם – ה"תכנה" של העובדים לא הוזנה בהגדרות המתאימות להבנה שמדובר באדם חריג שמבצע פעילות חריגה. העובדים לא עברו מעולם הדרכה או הכשרה מקצועית שתכין אותם ותאפשר להם לאתר את היריב בסביבת עבודתם.

ארגונים, חברות ועסקים אשר הבינו שלא ניתן להציב מאבטח ומצלמה בכל מקום במתקן והשכילו לשלב את העובדים במערך האבטחה העלו את המענה נגד תקיפה פיזית בצורה מרשימה. דרושה לכך החלטה ניהולית להקצאת משאבים מקצועיים ונכונים שיהפכו כל עובד ל"מצלמה" איכותית וחכמה. סוג של מצלמה עם אנליטיקה בתוכה.
מדוע ישנם עדיין הרבה מאוד ארגונים, חברות ועסקים שלא עשו זאת? 
חברה שלא נפגעה על ידי יריב ואינה מודעת לאיומים ולסכנות וכנראה שתפקח את עיניה רק לאחר שהתרחש אירוע חריג. 
חברה שבמודע לא רואה לנכון להשקיע משאבים במערך האבטחה שלה מעבר לנדרש ממנה וגם וכנראה שתפקח את עיניה רק לאחר שהתרחש אירוע חריג. 
חברה שרצה קדימה ומשקיעה משאבים ותקציבים רבים בהגנה על המידע כנגד תקיפות מבחוץ ומזניחה או שוכחת את האבטחה הפיזית.
לשתי החברות הראשונות אין לי יותר מידי מה להגיד חוץ מלאחל להם בהצלחה והלוואי שלא יותקפו אף פעם.
לעומתן, אומר לחברה השלישית שסביר להניח שנדבקה בתופעת הסייבר הפופולרית כמו הרבה חברות אחרות ואסביר שבשנים האחרונות ארגונים, חברות ועסקים רבים משקיעים כסף רב במתן מענה כנגד איומי סייבר ובצדק כי במידה ויתממשו יוכלו לגרום לנזק קשה ולעיתים לבלתי הפיך, אבל כאשר זה בא על חשבון המענה הפיזי ברור שהחשיפה לאיומים הקיימים נשארת גבוהה. בד בבד עם העליה בהשקעה בסייבר נושא ניהול הסיכונים השתכלל והשתפר וגרם לכך שיותר ויותר מנהלים ומנב"טים מצליחים להגדיר רשימת איומים ממוקדת שרלוונטית למתקן ולמאפייניו בלבד. אני חושב שכל רשימה כזו, עד כמה שתהיה מממוקדת חייבת תמיד תכלול איומים שקשורים לתקיפה פיזית של המתקן ולא רק תקיפה מרחוק.
ישנם יריבים בעלי יכולת חדירה לתוך המתקן בשעות הפעילות שלו שיודעים כיצד לעבור את מערך האבטחה בדרכם לחדר השרתים ולמשרדים/חדרים/מחסנים רגישים שכוללים מידע ו/או ציוד בעל ערך רב וכו'. כאמור, במקומות האלה בתוך המתקן, אם היריב פוגש אנשים אלה הם העובדים ולא המאבטחים.
עובד ללא מודעות לאיומים והסכנות קיימים בגזרתו וללא הכשרה וכלים כיצד להתמודד איתם, לא יצליח לזהות את היריב בזמן אמת ובטח שלא יידע להתמודד עמו, וגרוע מכך, בתמימותו יעזור לו להיכנס למקום אסור ואף ילווה אותו מבלי לדעת את כוונותיו הרעות.
יריב בעל יכולת בינונית ומעלה יודע לזהות תופעות בתוך הארגון שיוצרות פרצות ופערים במעגלי האבטחה ויודע כיצד לנצל אותן לטובתו תוך שהוא "מפעיל" את העובדים התמימים כדי שיעזרו לו מבלי שיידעו ויבינו שהם עושים זאת. היריב משטה בעובדים ללא הכשרה בקלות יחסית. לרוב זו לא אשמתם של העובדים מכיוון שלא הוכשרו לכך ולכן לא יידעו להיות ערניים לסכנות בגזרתם במקביל לביצוע עבודתם השגרתית.
עובדתית, עובד ללא הכשרה ייכשל ברוב הפעמים שבהם היריב יפעיל עליו מניפולציות ובמעמד המפגש עמו יתפתה לפתוח את הדלת למרות שכוללת מערכת בקרת כניסה, יאמין לדמות שהיריב עטה על עצמו ולתפקיד שייחס לעצמו, ישכח את הנהלים ויאבד אפילו את החשדנות הבסיסית הנמצאת בכל אדם. ישנם מצבים שבהם היריב כל כך משכנע כך שאפילו עובד שחושד שמשהו לא בסדר מרגיש חוסר ביטחון עצמי ויכולת לאזור את האומץ לעצור לרגע ולשאול את השאלות הנכונות או פשוט להזעיק את כוח האבטחה במתקן.
על מנת שעובד יהפוך להיות מעגל אבטחה אחרון מקצועי ויעיל צריך קודם להבין את הפער הקיים בנושא, לאחר מכן צריך להקצות לכך תקציב ומשאבים ובסוף צריך להעביר את העובדים הכשרה מתאימה. המטרה אינה להפוך את העובדים למאבטחים. המטרה הינה ללמד את העובדים לזהות חריגים בגזרתם תוך שהם מבצעים את תפקידם כנדרש וללא פגיעה בייעודם המקצועי. אפשר להגיע למצב שבו העובד רואה אדם בסביבתו ונדלקת לו נורה אזהרה. 

העובדים הם המצלמה הכי טובה שלך באזורים שבהם אין מאבטחים ויתכן שגם אין מצלמות ולכן כל מה שצריך לעשות זה להרגיל את העובדים להרים את הראש ולהשתמש בעיניים (העדשה) על מנת לזהות מי נמצא לידם והאם הוא מוכר ובעל אישור לשהייה במקום, להקשיב לרעשים (המיקרופון) בסביבה כך שגם אם העובד עסוק בעבודתו השגרתית ועיניו למטה הוא לא יאבד את יכולת השמיעה שתסייע לו לדעת שמשהו חריג מתרחש לידו ובסוף חלה חובה לצייד את העובדים בהגדרות חד ערכיות וברורות שיהוו עבורו את התכנה שתחבר את מה שהעיניים רואות ואת מה שהאוזניים שומעות ליכולת לקבל החלטה האם מדובר באדם חריג שצריך להתייחס אליו עכשיו.
מי שיבצע את שכתבתי יצרף למערך האבטחה עשרות או מאות או אלפי מצלמות אנושיות וחכמות שיקשו על חייו של היריב וישפרו משמעותית את המענה כנגד האיומים שהוגדרו.  

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בשילוב העובדים!!!

להיות מנהל ביטחון עם תכונות של ספורטאית אולימפית

השבוע העברתי שוב את ההרצאה של פרשיית ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל למנהלים בגוף ביטחוני גדול. גם בהרצאה הזו המנהלים העלו מסקנות ותובנות ניהוליות שגרמו לי להמשיך לדרכי ממוקד יותר ביכולת להגדיר מהן התכונות והיכולות שמנהל ביטחון צריך כדי להצליח לגרום למערך האבטחה שתחת אחריותו להתמודד בצורה מקסימלית עם היריב על מנת להימנע מכישלון אבטחתי.
כשנחשפתי בשנה שעברה לכתבה שכללה את התמונה הזו של הספורטאית האולימפית שלנו לינוי אשרם, צרפתי אותה למצגת במקום רשימת התובנות והמסקנות הניהוליות שהצגתי בהרצאה למנהלים ולמפקדים על מנת להצליח להמחיש טוב יותר אלו תכונות ויכולות מנהל ביטחון צריך שיהיו לו על מנת להפוך את האבטחה להצלחה.

כאמור, השבוע יצאתי מההרצאה בטוח יותר שישנה התאמה ברורה בין האתגרים התכונות והיכולות של ספורטאי/ת אולימפי/ת לבין היכולות שצריך שיהיו אצל מנהל ביטחון (התיאור של לינוי אשרם על מה זה אומר להיות ספורטאית אולימפית מודגש באדום):

  • התמודדות מול היריב: "בעיסוק בספורט, המרחק בין תהילה לכישלון הוא דק ושברירי עד מאוד"
    להתנהל בחשיבה תמידית מול איזה יריב אתה מתמודד תוך הבנה שאינו מגלה לך אילו הפתעות הוא מכין לך כאשר תפגשו בפעם הבאה ולכן עליך לנסות ולהעריך אלו פעולות שתבצע יגרמו לך לנצח וליריב להפסיד. על המנהל ללמד את המאבטחים שלו שכל יום, שכל משמרת זו עוד תחרות מול היריב שחייבים לנצח. במקצוע האבטחה ההתמודדות מול היריב קשה יותר מכיוון שאתה יודע שהוא הגיע לתחרות ונמצא אבל אינך באמת רואה אותו.
  • חייבים לנצח: "אני מתאמנת כבר אחת עשרה שנה מבוקר עד ליל"
    מנהל חייב לעשות הכל כדי שהוא ומערך האבטחה שלו ינצחו כל הזמן. מדובר במשימה קשה ולאורך זמן בלתי מוגבל. אל מול היריב, מערך האבטחה חייב להיות במקום הראשון בכל תחרות ואינו יכול להרשות לעצמו להיות במקום השני או השלישי מכיוון שבמקומות אלו יהיה עליו לשלם מחיר שמתבטא בפגיעה בנפש. כדי להיות כל הזמן במקום ראשון נדרש מאמץ יומיומי ונדרש להיות ביכולת מקסימלית ולכן מנהל שלא יקפיד לתכנן בעשייה היומית שלו פעולות אפקטיביות להבאת המאבטחים ליכולת מקסימלית, לוקח סיכון שהיריב ינצח והוא יפסיד. בנוסף, חלה חבה לאמן את המאבטחים כל יום על מנת ליצור אצלם את התחושה שההתמודדות מול היריב הינה בכל משמרת. אסור למנהל אבטחה להסתפק רק באימונים המופיעים בהנחית הגוף המנחה ולכן עליו לבצע אימונים נוספים ושונים ותרגילים, הרבה תרגילים.
  • מודעות לחוזקות ולחולשות: "אני לא נראית כמו רוב היריבות שלי בצמרת העולמית של ענף ההתעמלות  האמנותית ולכן כדי להצליח הבנתי שאני חייבת לא רק להיראות אחרת, אלא גם להיות אחרת"
    מנהל ביטחון צריך להיות מודע לחולשות של עצמו ולאלה של מערך האבטחה שתחת אחריותו ומנקודה זו עליו לפעול כדי לייצר חוזקות אל מול היריב. זו יכולה להיות כל פעולת אבטחה שתראה בעיני היריב כאחרת וכמפתיעה, כזו שתעניק לך ולמערך האבטחה שלך ניקוד גבוהה ותשאיר אותך במקום הראשון. שוב, כדי להצליח ולייצר חוזקות חריגות וכדי להפוך אותן למקור הכוח אל מול היריב, נדרשת עבודה קשה ולאורך זמן. אסור להיות מנהל שלוקח את החולשות והחוזקות כמובן מאליו, צריך להיות מנהל שמתעסק איתן כל הזמן.
  • להיות "קילר": "קילרית", "ממוקדת מטרה", "חיית תחרויות", מתאר אותי הצוות שסביבי"
    אפשר וצריך להפוך את המאבטחים ל"קילרים", ממוקדי מטרה ולתחרותיים אל מול היריב. זה דורש מהמנהל להאמין בעצמו ולהאמין בצוות המאבטחים שלו. זה דורש מהמנהל נחישות מברזל ועוצמה שתעבור למאבטחים כמי שמתמודדים בפועל מל היריב. אומרים שמנהל הינו לבד עם הדרישות ממנו והאחריות המוטלת עליו ולכן זה דורש ממנו להיות ממוקד מטרה תוך התעלמות מהפרעות רקע, הליכה מתמדת קדימה ולמידה מכישלונות.
  • אלמנט ההפתעה: "כיוון שאני מפתיעה את השופטות במראה שלי, החלטתי למנף את העניין ולהפתיע אותן גם  על המזרן. רוב המתעמלות מציגות במשך התחרות את אותו התרגיל בדיוק; אני לא עושה זאת. תרגיל הגמר שלי תמיד נראה אחרת מאלה שהצגתי קודם, מה שלא מאפשר לשופטות "להביא ציון מהבית"
    באבטחה אלמנט ההפתעה בא לידי ביטוי בשבירת השגרה והטעיה. מנהל שרוצה לנצח את היריב חייב שמערך האבטחה שלו יעשה פעולות שבירת שגרה ופעולות הטעיה כי רק כך יוכל לאלץ את היריב להיות ערני ויקשה עליו לבצע את זממו עד כדי מצב שיאלץ לוותר.   
  • שיעורי בית ולמדה מטעויות: "חלק ממה שמאפשר לי לשנות את התרגילים הוא הזמן הרב שאני מקדישה לצפייה בתרגילים שלי ושל היריבות שלי. אני רואה את כל היריבות לפני התחרות".
    מנהל חייב להקדיש זמן רב להסתכלות על המאבטחים שלו במהלך עשית האבטחה על מנת להיות בעל יכולת לזהות פערים הדורשים שיפור. בנוסף, על המנהל להקדיש זמן לצפייה באירועי תקיפה שהתרחשו בישראל ובעולם וללמוד מהם על מאפייני התנהגות היריב ועל דרכי הפעולה שלו תוך חשיבה שכל יריב כזה יכול היה לתקוף את מושא האבטחה שתחת אחריותו של המנהל. כמובן שהלמידה צריכה לכלול גם את הפעולות שביצעו מערכי האבטחה השונים שמצאו את עצמם פנים מול פנים עם היריב על מנת לנסות ולשדרג את פעולות האבטחה במערך שלך כמנהל.
  • מעטפת תומכת: "אני, הילדה שעבדה לבד כדי להשתפר כבר עושה את זה היום עם מעטפת של אנשי מקצוע"
    מנהל צריך לייצר מעטפת תמיכה במערך האבטחה שלו כזו שתעניק למאבטחים תחושה שהם לא לבד במערכה, שיש מי שדואג להם מבחינה מקצועית ומבחינה אישית. מנהל צריך להעביר למאבטחים שלו את התחושה שהוא איתם ולא נגדם שמד אחד יש לו דרישות גבהות מהם ומצד שני הוא תן להם כ מה שצרי כדי שיצליחו לעמד בהן.
  • תכונות ויכולות להצלחה: "בתמונה שלי יש את כל התכונות והיכולת הנדרשת ממני בדרך לניצחון"
    כדי להבין למה לינוי מתכוונת, אני שם שוב את התמונה בצמוד לפירוט התכונות והיכולות: 
    אמונה בדרך, גאוות מקצוע, ייצוגיות, נראות מושלמת תמיד, תכנון כל יום מחדש, תיאום, דיוק, ריכוז, מיקוד במטרה, שאיפה רק לניצחון, חידוש והפתעה בעשיה, שדרוג פעולות.
    למרות שמדובר במשימה קשה מאוד, על כל מנהל אבטחה לאמץ לעצמו את התכונות והיכולות שקיימות בלינוי אשרם כספורטאית אולימפית.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בעיקר בתפקיד מנהל אבטחה!!!

אבטחה באתרי תיירות בעולם

בחודש פברואר האחרון טיילנו מספר ימים ברומא המדהימה והשופעת באתרים היסטוריים שמושכים אליהם אלפי תיירים כל יום. אלפי תיירים שמתחילים להגיע לאזור הכניסות לכל אתר זמן מה לפני פתיחתן ויוצרים ריכוז קהל גדול וקבוע עד לשעת סגירת אתר למבקרים. אתרי התיירות שונים בגודלם ובאטרקטיביות שלהם בעיניי התיירים ולכן מספר המבקרים משתנה בהתאם וגם תלוי בעונת השנה הרלוונטית. לא בכל אתרי התיירות נוצרים ריכוזי קהל גדולים אבל ישנם אתרים בהם קיים ריכוז קהל גדול במיוחד כל הזמן, אחד מהם הוא אתר הקוליסאום ברומא.
גם אנחנו הלכנו לבקר באתר הקוליסאום וכדי להיכנס לתוכו נדרשנו לעבור תהליך בידוק שכלל עמידה בתור עד לנקודת בדיקת כרטיס כניסה לאתר ועמידה בתור עד לבדיקת גוף וכבודה. כמי שעוסק וחושב כל הזמן על אבטחה, הסתכלתי על מערך האבטחה באתר כדי לענות על השאלה עד כמה הוא יעיל אל מול האיומים האפשריים הקיימים. 
למרות שאירופה עוברת בשנים האחרונות תהליך הבנה שנדרש לעשות אבטחה באזורי תיירות בכלל ובאתרים פופולאריים בפרט, ניתן לראות שתפיסת ושיטת האבטחה המופעלות בחלקם אינן נכונות ואינן נותנות מענה איכותי כנגד אפשרויות הפעולה של היריב. יריב אשר מעוניין לבצע פיגוע ראווה, יחפש מקום עם ריכוז קהל גדול יחסית המאפשר לו לגרום למכסימום הרוגים ופצועים בקלות ובפעולה פשוטה עד כמה שניתן ובעדיפות לאתר תיירות מוכר ופופולארי שיעלה את איכות והערך המוסף של הפיגוע.
על מנת להסביר מדוע למרות שקיים באתר מערך אבטחה התיירים המגיעים אליו נמצאים בסכנה ממשית, אתייחס לאתר הקוליסאום תוך הצגת תמונות להמחשה:
אתר הקוליסאום ממוקם באזור מרז העיר ובסמיכות לאתרי תיירות נוספים המשכים אליהם אלפי תיירים בכל יום. אל אתר הקוליסאום מגיעים אלפי תיירים כמעט בכל ימות השנה מפרק זמן לפני פתיחת הכניסה ועד לשעת סגירתה. בפרק הזמן הזה, קיים מחוץ לכניסה ריכוז קהל גדול יחסית הממתין בסבלנות להתקדמות התור ולכניסה לאתר לצורך ביקור בו.

תמונת אתר הקוליסאום לפני הגעת הקהל:

תמונות עם ריכוז הקהל החיצוני הממתין לכניסה – בצד המערבי של האתר:

חלק מריכוז הקהל החיצוני בצילום מלמעלה:

ריכוז הקהל הזה ממוקם מחוץ לנקודת התחלת תהליך הבדיקה הקיים באתר ולא נראה שיש בסביבתו מאבטחים ו/או שוטרים.
בהמשך, במסלול הבדיקה, קיים ריכוז קהל נוסף שממתין לתורו להיבדק בשער מגנומטר ובמכונת שיקוף:

במצב הקיים, אין ליריב שום סיבה לחפש את ריכוז הקהל בתוך האתר ולכן אין לו צורך להתמודד עם מעגל המאבטחים המוצב בעמדות הבדיקה הכוללות שער מגנומטר ומכונת שיקוף. השיטה הנוכחית הופכת את הקהל למטרה נייחת, חשופה וקלה לפגיעה.  

ניתוח בראיית התוקף:
כאמור, היריב התוקף מחפש ריכוז קהל נוח מבחינתו לפגיעה המונית. ריכוז הקהל התמידי הקיים באתר הקוליסאום, עונה לצרכי היריב התוקף ובמיוחד זה אשר ממוקם מחוץ למתחם מסלול הבדיקה. כפי שזה נראה, היריב לא צריך לעבור אבטחה כדי להגיע לריכוז הקהל החיצוני ולכן אין סיבה שירצה וינסה להגיע לריכוז הקל שנמצא בתוך שטח האתר.
ליריב אין בעיה לראות, ללמוד ולהבין שקיים מערך אבטחה רק בעמדות הבידוק הממוקמות בתוך שטח האתר, בקו הכניסות אליו. יש לציין שכדי להגיע לריכוז הקהל הפנימי, היריב צריך רק לעבור סדרן שבודק האם יש בידו של המבקר כרטיס וללא בדיקה גוף וכבודה. באתר הקוליסאום, כמו גם באתרי תיירות רבים נוספים, ניתן לראות שיש 2 ריכוזי קהל לבחירתו של היריב. ברור שרוב היריבים יבחרו את ריכוז הקהל החיצוני כיעד לפגיעה. 
מה עוד צריך מחבל מתאבד או מחבל עם רובה אוטומטי יותר מאש ריכוז קהל גדול שעומד חשוף ללא הגנה היקפית?

אני חושב שכל גוף אשר אחראי על אתר תיירות אשר מושך אליו אלפי תיירים שיוצרים ריכוזי קהל, חלה החובה להפעלת מערך אבטחה מקצועי הפרוס במעגלי אבטחה המוגדרים בתפיסה ושיטת הפעלה שנכתבו על בסיס ניתוח השטח ומאפייני הפעילות באתר בראיית התוקף וזאת על מנת להצליח להוות מענה יעיל והולם כנגד היריב הפוטנציאלי ולממש את האחריות על ביטחונם של כל האנשים שהגיעו לבר באתר. 
בישראל, קיימים מספר גופים בודדים אשר מפעילים מערך אבטחה הפועל מול היריב בשיטת איתור סימנים מחשידים בהתנהגות ובודקים רק את מי שסווג כחריג כאשר כל השאר זורמים לתוך המתקן/האתר ללא עצירה. אני מאמין גדול בשיטה מכמה סיבות:

  1. מחייבת את מגבשי וכותבי תכנית האבטחה למתקן לבצע ניתוח בראיית התוקף.
  2. מחייבת את המאבטח/ת לחשוב על היריב ולהיות אקטיביים במהלך המשמרת.
  3. מבטלת את המצב שבו מאבטח/ת הופך/ת לפסיבי/ת רק בגלל ההמתנה שאמצעי טכנולוגי, כמו שער מגנומטר, צריך לתת לו סימן לבדיקת אדם.
  4. מעבירה את היריב הפוטנציאלי מסלול כניסה שיש בו מספר מעגלי אבטחה לאיתור חריגים – היריב מרגיש שמחפשים אותו.
  5. המאבטחים/ות ניגשים ליותר אנשים לצורך ביצוע תשאול.
  6. הרמה המקצועית הביטחון העצמי של המאבטחים/ות עולים חדות.

כך צריכה להתבצע האבטחה באתר תיירות כמו הקוליסאום:

  1. יש להגדיר את גבולות הגזרה של האתר שזה כולל כל השטח שהמצאות יריב בו יכולה להוות סכנה לקהל המבקרים.
  2. בשטח ההיקפי של האתר, יש לאפשר לקהל לשהות אך ורק באזורים שהם חלק ממסלול הכניסה והיציאה מהאתר כאשר שאר השטחים יוגדרו כסגורים למבקרים ולעוברי אורח וכל זאת על מנת ליצור מסלול כניסה אחד חובה.
  3. יש ליצור מספר מעגלי אבטחה למטרת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים בהתנהגות כאשר המעגל הראשון מוצב בתחילת המסלול ובכל גזרה שהוגדרה ככזו שיכולה לשמש את היריב לצורך התארגנות לפני כניסה לאתר, המעגל השני מוצב באזור בו ישנו ריכוז קהל, המעגל השלישי מוצב בעמדת בדיקת הכרטיסים, המעגל הרביעי מוצב בקו הכניסות האחרונות לאתר עצמו והמעגל החמישי מוצב בתוך שטח האתר.
  4. יש לתמוך במעגלים הפיזיים בעזרת מצלמות אבטחה המופעלות ונצפות במוקד מבצעי ומקצועי המוכשר ליכולת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים בהתנהגות ל ידי מצלמות.
  5. יש להציב בגזרת המעגל השלישי ובמגל הרביעי עמדות בידוק הכוללות שער מגנומטר ומכונת שיקוף לצורך בדיקת כל אדם שסווג כחריג.
  6. לאורך כל מסלול הכניסה ובשטח הפנימי של האתר יש הציב שילוט מזהיר שמציין שהאתר מאובטח על ידי כוח פיזי ומערך מצלמות מתקדם ומקצועי.

בהתקיים כל העקרונות הללו, היריב הפוטנציאלי אשר יחליט להגיע לאתר בשלב איסוף המודיעין או בשלב הביצוע, יחויב ללכת במסלול מוגדר מראש שבו הוא יראה מאבטחים/ות אקטיביים אשר יגרמו לו לאי נוחות אף לרמת פחד ולחץ שיהפכו מצדו לביצוע פעולות בלתי רצוניות שיתורגמו על ידי מערך האבטחה לסימנים מחשידים בהתנהגות ויסווגו אותו כחריג שמחויב בתשאול מידי ובבדיקת גוף וכבודה.

שיטת האבטחה הנ"ל תגרום לכך שקהל מבקרים יזרום לתוך האתר כמעט ללא עצירה ובכך יבטל לחלוטין או כמעט לחלוטין את ריכוז הקהל החיצוני ויחייב את היריב לחפש את ריכוז הקהל בתוך האתר תוך שהוא לא יכול להימנע ממעבר דרך כל מעגלי האיתור והתמודדות מולם.

גזרת האחריות:

השטח המיועד לשהיית מבקרים ולכניסה לאתר:

מסלול הכניסה ומיקום מעגלי האבטחה:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת מעגלי אבטחה אשר יגרמו ליריב לבצע טעויות!!!

אזרח ישראלי ינסה לפגוע בראש הממשלה פעם נוספת

השאלה מדוע ראש הממשלה צריך אבטחה כל כך כבדה, שכוללת מספר גדול של מאבטחים ושוטרים, במהלך פעילות שטח שהוא מבצע כחלק מתפקידו ומתבצעת במקומות בהם ישנם אזרחים ישראלים? האם שירות הביטחון הכללי באמת חושב שאזרח/ית ינסו לפגוע בראש הממשלה? האם ראש הממשלה עצמו צריך לחשוש שאזרח ישראלי ינסה לפגוע בו?
השבוע סייר ראש הממשלה בשוק התקווה בתל אביב ובמהלכו, כאשר הוא מפלס את דרכו בין מאות אזרחים שעוטפים אותו, מנסים להגיע אליו וצועקים לעברו כמה הם אוהבים ותומכים בו, אזרחית בת 19 הושיטה את ידה הימנית לדוכן ירקות, לקחה ממנו גמבה אדומה וזרקה אותה לעבר מיקומו של ראש הממשלה. מדובר בפעולה שמתבצעת על ידי אזרחית אחת שמחליטה לבד ובפתאומיות לזרוק משהו על ראש ממשלה. אזרחית אחת מתוך מאות שעוטפים את ראש הממשלה בצפיפות רבה.
 
תמונה המתעדת את הזריקה:

הסרטון:

משימת אבטחת ראש הממשלה באירוע מהסוג, המוטלת על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, הינה אולי הקשה והמאתגרת ביותר מכיוון שמתבצעת בתנאים שבהם לא ניתן לבדוק את הקהל הרב השוהה במקום ויכול להגיע למגע בלתי אמצעי עם ראש הממשלה. המצב הזה עומד בניגוד מוחלטת עם ההנחיה המבצעית שנכתבה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שקבעה שהשב"כ, דרך היחידה לאבטחת אישים, יבצע תהליך סינון לכל אזרח שמשתתף באירוע עם ראש הממשלה ויכול להגיע למגע בלתי אמצעי עמו.
צריך להבין שמי שמחליט על ביצוע פעילות כזו, הגם שהיא לא נוחה בעליל לשב"כ, הוא ראש הממשלה בעצמו. בפועל, מרגע שראש הממשלה מודיע על הסיור בשוק היחידה לאבטחת אישים עושה את אבטחה בצורה הטובה ביותר ועם כל המשאבים והאמצעים העומדים לרשותה. נשאלת שאלה האם האבטחה בסיור כזה היא אפקטיבית כנגד האיומים הקיימים שטח? כל מעורבים בעשייה, כולל ראש הממשלה, מתפקדים תחת ניהול סיכונים ברור. בסיור שוק, האבטחה מסיבית ואגרסיבית ותצליח להתמודד עם כל ניסיון התקרבות לראש הממשלה לצורך פגיעה בו. 
אני חושב שהתשובה מאוד ברורה וחד משמעית – אזרח/ית ישראלי ינסה לפגוע בראש ממשלה שישראל פעם נוספת!!!
אירועי עבר מוכיחים זאת ובעיקר אירועים בהם אזרח ישראלי פגע באזרח ישראלי אחר כולל אזרח ישראלי שרצח את ראש הממשלה בעזרת אקדח שהיה ברשותו. ההיסטוריה מלאה בניסיונות התנקשות באישים ובניהם כאלה שבוצעו על ידי אזרחי המדינה מתוך מניע אישי, פלילי או פוליטי. אומרים שמה שהיה הוא שיהיה ושההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואני מאמין בכך וחושב שכל יחידה לאבטחת אישים צריכה להאמין בכך ולהיערך לכל תרחיש איום מהסוג הזה.
בישראל המורכבת, המחסום המדובר נפרץ כבר פעמיים ולכן ברור שייפרץ שוב בעתיד:

  1. השלכת הרימון בכנסת הייתה תקרית שהתרחשה ב-29 באוקטובר 1957, בה השליך משה דואק, בן 24, רימון יד בכנסת במשכנה בבית פרומין. פיצוץ הרימון גרם לפציעתו הקשה של שר הדתות משה שפירא, וכן פצע באורח קל את ראש הממשלה דוד בן-גוריוןשרת החוץ גולדה מאיר, ושר התחבורה משה כרמל. דואק, שגנב את הרימון מצה"ל, לא הספיק לזרוק שני רימונים נוספים שהיו בידו. מניעיו לא היו ברורים, אך ככל הנראה נבעו ממצוקה אישית, ולא היו פוליטיים.
  2. רצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי האזרח יגאל עמיר שירה בו 2 כדורי אקדח בגב במהלך הליכתו לרכב בסיום עצרת השלום שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

לצערנו הרב, אנחנו נמצאים במציאות שבה אישי ציבור, כולל ראש הממשלה, מבינים ומניחים שיכול להיות שאזרח ישראלי יחליט לנסות ולפגוע בהם. לחלקנו זה נשמע לא הגיוני אבל זו המציאות ואסור להתעלם ממנה. האחראים על אבטחת ראש הממשלה והשרים בישראל חייבים שהנחת העבודה הזו תהיה לנגד עיניהם 24/7 וחייבים להאמין שהיא יכולה להתממש בכל רגע נתון ובכל מקום. הייתי חושב ואומר את אותו דבר גם אם היינו במצב שבישראל עדיין לא התרחש אירוע כזה ובעולם כן כי אני מאמין גם בהנחת העבודה שאם אזרח ניסה להתנקש בראש הממשלה שלו במדינה אחרת, אז זה יכול לקרות גם אצלנו בישראל. כאמור, לצערנו גם ישראל הצטרפה למדינות שאזרח ניסה להתנקש בראש הממשלה שלו.
אני בהחלט מבין את כל אלו שקשה להם להאמין שאירוע כזה התרחש שוב בישראל אבל באותה נשימה שואל אותם מה הם היו עושים וכיצד הם היו פועלים במידה ומשימת אבטחת ראש הממשלה היתה מוטלת על כתפיהם? האם היו מאפשרים לראש הממשלה ללכת לסיור בשוק התקווה כשהוא ללא אבטחה כלל או רק עם מספר קטן של מאבטחים? האם היו מאפשרים שראש הממשלה יגיע למגע בלתי אמצעי עם אזרחים שלא עברו בדיקה מקדימה? 
אם התשובה לשאלות הללו היא כן, אזי המשמעות היא שאותם אזרחים מוכנים יהיו לקבל ולהתמודד שוב עם מצב שבו ראש ממשלת ישראל נפצע או נרצח במהלך כהונתו.
אמנם אי אפשר להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור כדי לתקן את מה שכבר קרה אבל ארשה לעצמי להשתעשע במחשבה שאם אחרי אירוע זריקת הרימון בשנת 57 בכנסת ישראל היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שהוקמה בעקבות האירוע, היתה מתחילה את דרכה המבצעית מתוך אמונה חזקה יותר שתרחיש כזה יכול לקרות שוב אז יתכן ותפיסת ושיטת האבטחה היו מותאמות טוב יותר לאיום מהסוג הזה ויתכן והיינו מצליחים להתמודד טוב יותר מול יגאל עמיר.
לפעמים האבטחה סביב ראש הממשלה נראית לא הגיונית ואף מוגזמת ובצדק אבל מה זה לעומת המחשבה מה יקרה אם וכאשר ראש ממשלה בישראל ירצח שוב על ידי אזרח המדינה. השב"כ לא יכול ולא צריך לקחת סיכונים מיותרים וחייב לעשות כל שביכולתו כדי להגן על ראש הממשלה ולאפשר לו לממש את תפקידו כפי שהוא רוצה וכמעט ללא מגבלות.
הנחת העבודה שאזרח ישראלי ינסה לפגוע בראש הממשלה פעם נוספת נכונה וחייבת להיות על השולחן של כל האחראים על חייו. אני לא רואה את יום שבו נוכל להוריד את הנחת העבודה הזו מסדר היום.

זכרו, "שאבטחה צריך לקיים" גם עם הנחות עבודה פחות נוחות!!!

הפיגוע באריאל – חייבים לבצע שינוי חד ומידי ברמת הביצוע

הפיגוע באריאל שהתרחש היום 17.03.19 חייב להיות נקודת המפנה של צה"ל בכל הקושר למשימות הבט"ש השונות.
אסור לצה"ל להמשיך לבצע את משימות הבט"ש כפי שהן מבוצעות בשנים האחרונות כי ברור לכל בר דעת שמשהו בשיטת הפעולה לא עובד נכון והופך את החיילים שמבצעים את המשימות בשטח לברווזים במטווח ונותן למחבלים הזדמנות קלה לביצוע פיגועים שבהם נהגים ונפצעים עוד ועוד אזרחים וחיילים.
צה"ל חייב לפעול במהירות, בנחישות ובמקצועיות כדי להצליח ולבצע שינוי ושיפור של 180 מעלות ממה שנעשה היום.
זה הסרטון שמתעד את חלק מפעולות המחבל היום:

מאפייני התקיפה של האירוע דומים ומזכירים כמעט במאה אחוז תקיפות אחרות שבוצעו בעבר הלא רחוק שבהן גם הגיע מחבל אחד או יותר לטרמפיאדה והצליח להפתיע את החיילים בתחילת התקיפה. אין ספק שמדובר כבר במדפס התנהגותי בקרב המחבלים.
הוזמנתי היום לערוץ 20 לראיון בנושא:

משך הראיון לא הספיק די שאצליח לומר את כל מה שאני חושב על הנושא ולכן אני ממהר להמשיך את דבריי כאן בתקווה שמישהו התעורר ויבין את המסר והתייחס אליו ברצינות.

הבן שלי משרת באחד הגדודים בתותחנים ועד לפני שלושה שבועות ביצע משימות בט"ש בדיוק בגזרה בה התרחש הפיגוע היום. חלק מהמשימות שהוא נשלח לבצע היתה משימת אבטחת האזרחים בטרמפיאדה שבה התרחש היום הפיגוע. לא הייתי צריך להמתין לפיגוע היום כדי לשאול אותו האם וכיצד הכינו אותו למשימה כי עשיתי זאת זמן קצר אחרי שהוא וחבריו עברו לגזרה זו. גם לא ממש הייתי צריך להמתין לתשובותיו של בני כדי לדעת שצה"ל מתקשה מאוד בביצוע מקצועי של משימות הבט"ש בעיקר בגלל הסיבה שצה"ל לא השכיל עדיין להבין שקיים הבדל מהותי בין מלחמה לבט"ש.
נכון שייעודו של צה"ל זה להתכונן למלחמה כך כשהיא תפרוץ הוא ינצח אבל בישראל לצה"ל ישנן משימות אחרות שאינן מלחמה כפי שאנחנו מכירים אותה, כגון משימות הבט"ש שמבוצעות בפעילותו השוטפת היומיומית ולכן בפועל הן הופכות להיות משימתו העיקרית. יוצא מזה שצה"ל חייב ללמוד לבצע את משימות הבט"ש בדיוק כמו המלחמה ואף יותר.
בט"ש מכיר במאפיינים את תחום האבטחה יותר מאשר את המלחמה ולכן צה"ל חייב להתחיל ללמוד אבטחה כדי שהחיילים יפיקו להיות כמו ברווזים במטווח.  
לדעתי צה"ל חייב לבצע את השינויים הבאים בדחיפות:

ראיית התוקף: צה"ל חייב ללמוד את האויב הפועל בגזרה האזרחית. לא מדובר בחיילים בצבא האויב ולכן לא מדובר במלחמה. מדובר בארגוני טרור אשר פועלים במרץ ליכולת גיוס מחבלים יחידים ויותר בכל דרך אפשרית כולל באמצעי התקשורת השונים ובתוחם גם הרשתות החברתיות.
הסרטון הבא ממחיש היטב כיצד פועל האויב – סרטון שפורסם על ידי ארגון החמאס ומסביר למחבל הפוטנציאלי כיצד לדקור חייל בצוואר, לחטוף את נשקו, להרוג את חייל הדקור ולהמשיך בירי על אזרחים וחיילים נוספים. 
זו בדיוק הדרך בה פעל המחבל מהפיגוע היום באריאל:

כתיבת תפיסת הפעלה ושיטת פעולה: המשך ישיר של ראיית התוקף לצורך הגדרת מענים יעילים שיתנו לחיילים סיכוי גבוה יותר בהתמודדות מול מפגע בודד או מספר מפגעים. אני רוצה להאמין שקיימת תפיסה ושיטה אבל אם בחן אותה על פי תוצאות ההתמודדות של החיילים מול האויב נבין שמשהו בה לא מתאים לשטח, לא מתאים למציאות. תפיסה ושיטה שמנותקות מהמציאות יוצרות מצב של שליחת החיילים למשימות ללא ידע וכלים נכונים למימוש.

ניתוח וכתיבת תיק אבטחה לכל גזרה: לכל גזרה יש את המאפיינים הייחודיים לה לכן חלה החובה לבצע ניתוח שטח מקצועי לכל גזרה בנפרד ועל בסיסו לכתוב תיק אבטחה מקצועי וייעודי. בפועל, החיילים יצאו כל יום למשימות כשהם מתודרכים ופועלים בהאם למוגדר בתיק האבטחה. 

הכשרה מקצועית למשימות בט"ש: על צה"ל לגבש ולהכין הדרכה מקצועית לחיילים בנושא בט"ש ולהקפיד להעביר אותה לפני ביצוע הבט"ש. ההכשרה כוללת חומר לימודי עיוני ותרגול מעשי. על התרגול המעשי להיות מדמה המציאות עד כמה שניתן. צה"ל חייב להתחיל וללמד את החיילים את נושא איתור החריג במאפייני הגזרה הרלוונטית. 

אימונים חוזרים: על החיילים לעבור אימונים חוזרים לפני תחילת ביצוע משימות הבט"ש ותוך כדי. האימונים זו הדרך הטובה ביותר להכנת החייל למשימה אותה הוא נשלח לבצע. הבן שלי אמר לי במפורש שהוא לא עבר שום הכשרה ושום אימון בתום הבט"ש. ברור שמצב כזה ל מתקבל על הדעת. במצב הזה החיילים מבצעים מה שנראה להם נכון והם מבחינתם עושים את המקסימום, העניין שבדרך כלל מה שנראה להם נכון לעשות אינו מהווה מענה מקצועי מתאים כנגד מאפייני האויב.

שליטה, פיקוח ובקרה: גם כאן, על המפקדים להבין שעליהם לפעול כמו מנב"ט וכמו אחמ"ש באבטחה. עליהם לשלוט, לפקח ולבקר את איכות הביצוע של החיילים באופן רציף ומקצועי על מנת להצליח ולשמור על רמת דריכות ורמת ביצוע גבוהים ולאורך זמן ממושך. 

אבטחה אקטיבית: החיילים חייבים ללמוד לבצע אבטחה אקטיבית כדי להצליח ולהוות מכשול חזק ויעיל בדרכו של המחבל. כיום נראה שהחיילים מוצבים בטרמפיאדות ועומדים שעות רבות בצורה שהופכת אותם לפסיביים והופכת אותם למטרה קלה עבור המחבל. חייבים להבין שמחבל שמעז לתקוף חייל, עושה זאת על בסיס ביצוע איסוף מודיעין ו/או על בסיס למידה מאירועים אחרים שגרמו לו לחשוב שהחייל חלש וניתן לנצח אותו בקלות.
ישנם אזורים בישראל, כמו אזור אריאל, שאסור שבן מיעוטים ינוע לעבר טרמפיאדה בחופשיות ומבלי שהחיילים עוקבים אחריו בעין ואף עוצרים אותו לתשאול מקצועי תוך שהם שומרים על מרחק טקטי נכון.

כולי תקווה שהפיגוע שהתרחש היום באריאל יגרום לרמטכ"ל להבין שלא ניתן להמשיך כרגיל, שאסור להמשיך בתהליך השגרתי של תחקיר אירוע וחזרה לשגרה הלא נכונה. השינוי חייב להתבצע עכשיו ובנחישות!!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם בצה"ל מתוך הבנה שמשימת הבט"ש אינן מלחמה.