אבטחת אישים – התנקשות באוקראינה – מתנקש אחד ירה באישיות מאובטח על ידי מאבטח צמוד

דניס וורוננקוב, עד מפתח במשפט הבגידה נגד נשיא אוקראינה המודח ויקטור ינוקוביץ' ומחוקק רוסי לשעבר, נורה היום (חמישי) למוות, לאור יום, מחוץ לבית מלון במרכז קייב בירת אוקראינה.

ממשטרת אוקראינה נמסר, כי וורוננקוב נרצח על ידי מתנקש שכעת מאושפז כבבית חולים לאחר שנפצע על ידי מאבטחו של הנרצח הפצוע בעצמו.

עוד אירוע התנקשות מצולם שמאפשר לכל מי שעוסק באבטחת אישים ולאלו שחושבים אולי לעסוק בעתיד, להבין את האחריות המוטלת על מאבטח האישים בביצוע משימת ההגנה על האישיות ואת החשיבות בעבודה בהתאם לעקרונות המקצועיים ברמה הגבוהה ביותר.

שלא בדומה לרוב המקצועות האחרים הקיימים בשוק, אבטחת אישים הינו מקצוע שביצוע לא מקצועי יכול לגרום למותו של אדם שהוגדר או הגדיר את עצמו כאישיות מאוים הנדרש לאבטחה צמודה.

הסרטון המתעד את רגעי ההתנקשות ואת תגובת המאבטח הצמוד של האישיות מציג רמת מקצועיות נמוכה של המאבטח בשלב שבו היה אמור למנוע את הפגיעה ורמת מקצועיות גבוהה מאוד של המתנקש.

הסרטון:

רמת האבטחה:

באבטחת אישים, רמת אבטחה של מאבטח אחד צמוד נחשבת לבסיסית ביותר וכזו שמי שמחליט עליה יודע שלמאבטח עצמו יהיה מאוד קשה למנוע פגיעה באישיות ומציב אותו בעיקר כדי ליצור הרתעה כלפי היריב ואולי להצליח בכל זאת למזער נזקים גם במצב שבו היריב הפתיע בתקיפה.

כשמדובר על אישיות מאוים, מקבלי ההחלטות צריכים להחליט האם לאפשר לו להתנהל ללא אבטחה או האם לאבטח אותו בעזרת מאבטח אחד צמוד או יותר. אישיות ללא אבטחה צמודה חשוף ליריב ללא מעגל חוצץ מפריד לעומת אישיות מאובטח אשר עדיין חשוף ליריב אבל עכשיו עם מעגל אבטחה שאמור להרתיע ו/או לתת מענה בשגרה ובחירום.

ברחבי העולם מסתובבים להם כמה אנשי מפתח רוסים אשר סומנו כמטרות להתנקשות ולכן מוגדרים כאישים מאוימים שבכל רגע נתון יכול לפעול נגדם יריב בדיוק כפי שקרה בהתנקשות המדוברת.

מקצועיות המאבטח הצמוד אל מול היריב:אני מעריך שהמאבטח באירוע הינו מאבטח מקצועי אבל אני לא בטוח וגם אין לי מושג מה רמת ההכשרה שלו ולכן ההתייחסות שלי לפעולות שלו הנראות בסרטון הן רק למטרת למידה.

כל המטרה בהצבת מאבטח צמוד לאישיות צריכה להיות בראיית התוקף, כנגד היריב הפוטנציאלי – למעט פעולת הירי שהמאבטח ביצע לעבר היריב, כל הפעולות שביצע לפני כן לא היו מספיק טובות כדי שיצליחו למנוע מהיריב לפעול או יצליחו למזער נזקים.

בתחילת הסרטון מזהים את האישיות ממתין להגעת המאבטח ומיד לאחר מכן מזהים את המאבטח שאכן מגיע ואז שניהם מתחילים ללכת על המדרכה – הנראות של המאבטח בשלב הזה אינה משדרת אבטחה מקצועית ויותר משדרת הליכה של שני חברים או של אישיות ועוזרו. נראה שהמאבטח הולך בנינוחות מוגזמת שאינה מתאימה לרמת האיום הקיימת על המאובטח שלו. בשום שלב לא נראה שהמאבטח מבצע פעולה לחיפוש ואיתור יריב בגזרה הקרובה אליהם.

הופעתו של היריב מאחור מעידה על כך שכשהאישיות ומאבטחו הגיעו למקום, הוא כבר היה שם. יתכן ועקב אחריהם בנסיעה ולאחר מכן החל ללכת אחריהם – מדובר בהנחת עבודה מאוד חשובה באבטחה בכלל ובאבטחת אישים בפרט. יריב שבחר בדרך פעולה של פגיעה באישיות מקרוב, חייב להגיע ולשהות בגזרה הקרובה יחסית לאישיות כדי שיוכל לזהות אותו בוודאות ויוכל לפעול ממרחק שיאפשר לו פגיעה קטלנית. מאבטח מקצועי חייב להכיר את הנחת העבודה הזו ולפעול כל הזמן לחיפוש ואיתור היריב בגזרתו. יתכן שאם המאבטח היה עומד ומבצע סריקה לאיתור אדם חריג בגזרה, היה מצליח לזהות את היריב במקום ההמתנה שלו.

מאבטח שלא יודע לחפש את היריב בגזרתו אינו בעל סיכוי להתמודד מולו ולנצח אותו.

רמת התגובה מרגע תחילת פעולת היריב:

היריב נראה הולך מאחורי האישיות והמאבטח תוך שהוא מצמצם את הטווח במהירות עד לטווח שמיעה, זיהוי וירי. היריב מתעלם לחלוטין מהעובדה שליד האישיות הולך מאבטח, מה שמעיד שהמאבטח לא יצר שום הרתעה כלפי חוץ. ניתן לראות בצורה מדהימה את הרגע שהיריב קורא לאישיות על מנת שהסתובב אליו לצורך זיהוי וודאי לפני ביצוע הירי. האישיות אכן מסתובב לעבר היריב ויחד איתו נראה שגם המאבטח מסתובב אבל באיטיות ובחוסר חשד ונחישות. ברגע שהיריב זיהה שמדובר ביעד שלו, הוא מבצע ירי ראשוני לעברו. בשלב הזה המאבטח מגיב במה שנראה כמו רצון להגיע פיזית ליריב ולמנוע ממנו להמשיך לירות, רק שבגלל שהתגובה אינה אגרסיבית ונחושה מספיק היריב מצליח לבצע ירי אחד לעבר המאבטח שפוצע אותו. כל מי שעובד כמאבטח אישים חייב לצפות ברגע הזה כדי להבין מה המשמעות למצב שבו המאבטח מנוטרל ונשאר ללא יכולת תגובה – במצב כזה כל מה שנשאר ליריב לעשות זה להגיע שוב לאישיות ופשוט לוודא הריגה ללא מפריע. זה בדיוק מה שרואים בהתנקשות הנ"ל.

פעולת המאבטח, לאחר שנפצע מירי היריב, להמשך לחימה וביצוע ירי מדויק לעבר היריב מרשימה ביותר ברמת הנחישות וברמת הדיוק. למרות זאת, גם השלב הזה חייב להישאר בזיכרון של כל מאבטח אישים למטרת ההבנה שאם אפשרת ליריב לפעול ראשון כנראה שכל תגובה שלך בהמשך לא תשפיע על התוצאה הסופית.

תמונה – רגע הירי הראשון באישיות:

תגובת המאבטח איטית מאוד. בשלב הזה המאבטח היה צריך להיות כבר על היריב. כנראה שהזיהוי והתרגום של המאבטח היו איטיים מאוד ולכן לא הגיע תגובה מהירה.

תמונה – ממחישה עד כמה שרידותו של המאבטח קריטית להצלת חייו של האישיות:

לסיכום:
אבטחת אישים זה מקצוע שמחייב את כל מי שעוסק בו לעבור הכשרה מקצועית. ההתנקשות המדוברת נתנה לנו הזדמנות מצוינת לראות מה קורה כשיריב אחד נחוש מצליח להתקרב לאישיות ולהפתיע בירי, ולמרות שהמאבטח מגיב בהתחלה ללא נחישות ובהמשך בנחישות מרשימה התוצאה הסופית היא אחד אפס לריב – האישיות מת בהתנקשות.

סרטון המתעד את הגעת אשתו של האישיות לצורך זיהוי:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" רק על ידי מי שעבר הכשרה מקצועית מתאימה לייעוד התפקיד

ראיית התוקף כתנאי הכרחי להתמודדות מול היריב

אנחנו חווים פיגועי טרור קשים בישראל ובעולם, שבהם נרצחים ונפצעים שוב ושוב אזרחים חפים מפשע שכל רצונם לחיות את החיים בשקט ובביטחון מתוך תקווה שכוחות הביטחון יצליחו לאפשר זאת.
אחרי כל פיגוע רצחני, ולא משנה מה גודלו או היקפו, אנחנו האזרחים וכוחות הביטחון יוצאים בתחושה קשה שיוצרת אצלנו את הרושם שכנראה לא ניתן למנוע לחלוטין מהיריב לבצע את זממו. ההוכחה לכך, שהיריב מצליח להפתיע כל פעם מחדש.
מדובר בהנחת עבודה חשובה שאומרת שבתחום הביטחון, הצד המגן לא יכול להצליח למנוע ולסכל את פעולות היריב במאה אחוז ולכן לצד הצלחות מניעה וסיכול תמיד תהיינה כישלונות מצד המגן והצלחות מצד היריב.
הנחת עבודה קשה, שמצד אחד גורמת לכוחות הביטחון תסכול וייאוש מהתמודדות מול היריב ומצד שני היא החשובה ביותר ביכולת בנייה והפעלת מערך אבטחה ממוקד ויעיל עד כמה שניתן ואשר מאפשר שגרת חיים נורמלית וכלכלית.
ולכן, כל תכנית אבטחה חייבת להתחיל להבנות על יסוד מרכזי וחשוב מעין כמותו – יסוד ראיית התוקף.
כדי להצליח להתמודד בצורה הטובה ביותר מול היריב שלך אתה חייב ללמוד עליו, על דרכיו וכל מה שניתן במסגרת המשאבים שעומדים לרשותך.
ראיית התוקף לא נמצאת רק בתחום הביטחון, היא נמצאת גם בתחומים אחרים שבהם כל צד לומד על הצד השני כחלק מהתמודדות הקיימת בינהם – בספורט, בעסקים ובחיים הפרטיים. הלמידה על הצד השני, מאפשרת לנו להתכונן בצורה טובה ויעילה יותר ובהכרח מגדילה את הסיכוי להצלחה.
בדרך כלל, מי שיציב את עצמו אל מול יריבו ללא הכנה מוקדמת, צפוי להפתעות רבות שחלקן יכולות להוביל אותו לכישלון. כידוע, כישלון אינו דבר רצוי ונעים ובמיוחד כשמדובר באבדות בנפש.
בואו ניקח לדוגמא את הפיגוע בשדה התעופה באיסטנבול. זה לא הפיגוע הראשון וכנראה גם לא האחרון שמתבצע בשדה תעופה גדול שמכיל מליוני אזרחים בדרכם ליעדים שונים בעולם, ולכן נדמה שאין יותר מה לעשות מול היריבים האכזריים. זו חשיבה מוטעית מיסודה. פיגוע כזה צריך לשלוח את ראשי כוחות הביטחון חזרה ליסודות מערך האבטחה שלהם כדי לפתוח מחדש יסוד יסוד ולנתח אותו מחדש.
היסוד הראשון הוא יסוד הנחות העבודה שכאמור אחת מהן קובעת שתמיד יהיה מי שירצה לבצע פעולות טרור כנגד אזרחים על מנת להשיג משהו שמבחינתו הוא בעל ערך גבוהה.
היסוד השני עוסק בנושא ראיית התוקף ואומר, שעל מנת להתמודד עם היריב שלך, עליך ללמוד אותו לרוחב ולאורך.

מי הוא היריב?
היריב הוא קודם כל בנאדם, רע אבל בנאדם. בנאדם שממניעים שונים, החליט להיות בצד של הרעים. ליריב ישנם הרבה מאוד יתרונות על כוחות הביטחון אבל יש לו חסרון אחד חשוב ובולט – הוא בנאדם בשר ודם ולכן כדי לבצע את זממו הוא בדרך כלל יצטרך להופיע בשטח, היריב הוא לא דני דין הרואה ואינו נראה, אם הוא נמצא בשטח ניתן לראות אותו. אנחנו נוטים לציין שליריב הרצחני הזה אין רגש בגלל שהוא פוגע באחרים אבל דווקא הרגש שמצוי בו, בתוך האדם הרע, מהווה לו בעיה בתצורה של הרגשת לחץ, פחד ותחושה שכל הזמן רואים אותך. התחושות הללו יצופו במאפייני ההתנהגות של היריב בכל התהליך, משלב התכנון ועד שלב הביצוע. זה יהיה נדיר לראות יריב שמבצע פעולה שעומדת בניגוד גמור לטבע האדם, פעולה שלילית שהוא לא רוצה שתתגלה עד לביצוע, ושלא יראו עליו סימנים מחשידים בהתנהגות. גוף האדם מגיב באופן אוטומטי לתחושות הרגש ומייצר סימנים מחשידים שניתן לזהות אותם בשטח.
כוחות הביטחון, חייבים להכיר ולנתח את כל השלבים בתהליך של היריב כתנאי לקביעת דרכי הפעולה למניעה ולסיכול.
מדובר במשימה קשה ומורכבת שדורשת אורך רוח לזמן בלתי מוגבל שבו תצטרך לעמוד אל מול היריב שוב ושוב כדי לנסות ולצאת מנצח בכמה שיותר סיבובים. כדי להגדיל את הסיכוי לנצח בכמה שיותר סיבובים, צריך לבצע פעולות שיקשו על היריב כמה שיותר, כי כשליריב יהיה קשה הוא יעשה טעויות ואם אתה תהיה שם במקום הנכון, מקצועי, מיומן ויעיל אתה תאתר אותו.

מהם השלבים בתהליך היריב?

  1. ההחלטה לבצע פיגוע.
  2. בחירת היעד לפיגוע.
  3. איסוף מודיעין על היעד.
  4. בניית תכנית פעולה.
  5. קביעת המועד לביצוע הפעולה.
  6. הצטיידות והתארגנות לביצוע הפעולה.
  7. ביצוע הפעולה שכוללת – הגעה ליעד, בסבירות גבוהה שתתבצע בדיקה אחרונה בגזרת היעד עצמו, ביצוע ואם מתאפשר נסיגה מהיעד.

מהם יכולות כוחות הביטחון?

  1. מודיעין – יכולת מתקדמת שחשיבותה בהתמודדות מול האיומים עולה בהתמדה. כולל מודיעין מקומי ושיתוף פעולה בין מדינות.
  2. שליטה על שטח המדינה בדגש על דרכי הכניסה והיציאה ממנה ובשנים האחרונות הצבת מערך מצלמות בערים מרכזיות (ערים חכמות).
  3. הצבת כוחות ביטחון ממלכתיים ואזרחיים – משטרה, יחידות מיוחדות, צבא ומאבטחים.
  4. הפעלת אמצעים טכנולוגיים – מצלמות, מיגון, מחסומים, שערי מגנומטר, מכונות שיקוף ועוד.
  5. פעולות ענישה – בעיקר ליצירת הרתעה לעתיד.


ניתוח בראיית התוקף ויכולות כוחות הביטחון מולו:

  1. שלבים 1 + 2 וחלק מסעיף 3 בתהליך היריב ניתנים לזיהוי בעיקר על ידי פעולות מודיעין בגלל שבשלב זה היריב יפעל מביתו או מכל מקום שאינו גזרת היעד לפיגוע. בשלב זה לא נוצר חיכוך פיזי בין היריב לכוחות הביטחון.
    אני חושב שבמציאות הנוכחית, שבה אמצעי התקשורת מתקדמים וזמינים כמעט לכל אחד, על כוחות הביטחון להתחיל ולהפעיל את האזרחים בצורה יעילה יותר – הגיע הזמן להפעיל את האזרחים כמעגל אבטחה נוסף על ידי העלאת המודעות שלהם לסביבה בה הם נמצאים, יכולות איתור וזיהוי חריגים בולטים והגיוניים בגזרתם ודרכי העברת מידע מהם לכוחות הביטחון. אזרח ערני יכול בקלות לזהות דייר או דיירים חריגים באחת הדירות בבניין שלו. 
  2. חלק מסעיף 3 בשלבי היריב כנראה יבוצע בגזרת היעד כאשר הנ"ל ירצה לראות וללמוד מקרוב על מאפייני היעד כדי לזהות בו נקודות תורפה ומקומות עם ריכוזי קהל גדולים. בשלב זה היריב או מי מטעמו יגיע ליעד ללא אמצעים מחשידים אבל על מנת להצליח לאסוף מידע איכותי כן יצטרך לשהות זמן מסוים ביעד ולבצע תצפיות במאפיינים שונים – מבחינת כוחות הביטחון זו בעצם הפעם הראשונה שהיריב מעז להגיע לגזרתם. זו ההזדמנות הראשונה שיש לכוחות הביטחון סיכוי לאתר את היריב. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, על כוחות הביטחון לנתח את גזרת היעד בהיבט של נקודות שנוחות לביצוע תצפית מצד היריב ואז להציב בנקודות אלו כוח פיזי או אמצעים טכנולוגיים או שילוב של שניהם. בשלב זה ניתן לסמן אזורים שבהם ברור שהיריב יהיה בהם ולגרום לו לחשוב שאין בהם כוחות ביטחון כדי שירגיש בנוח להיות ולהתארגן בהם אבל לא ידע שצופה בו כוח ייעודי ומיומן שמבחינתו נראה לא מאיים.
  3. שלבים 4 + 5 של היריב שוב מתבצע מחוץ לגזרת היעד לפיגוע ולכן מקשה על כוחות הביטחון בזיהוי מוקדם.
  4. שלב 6 של היריב מחייב את כוחות הביטחון להפעיל מנגנון פיקוח על רכישת כלי נשק (במדינות שמותר בחוק לרכוש נשקים), רכישת חומרי הדברה או כל חומר שיכול לשמש לבניית חומר נפץ ועוד. גם במקרה זה מדובר על יצירת מעגל אבטחה שכולל אזרחים ועסקים.
  5. שלב 7 של היריב – אם היריב לא נתפס עד לשלב זה, אזי סביר להניח שהביטחון העצמי שלו די גבוהה ביחס לסיכויי ההצלחה שלו לעשות משהו אבל גם רמת הדריכות והפחד שלו מכישלון עולים כך שהוא צריך להתאמץ לאזן בין השניים כדי לא לבצע טעויות. כדי לבצע פיגוע כמו בשדה התעופה באיסטנבול, היריב חייב להגיע פיזית ליעד. על מנת לנסות ולאתר אותו בשלב ההגעה ליעד, על כוחות הביטחון לתכנן את דרכי ואפשרויות ההגעה שלו כך שיכולת השליטה שלהם תהיה גבוהה ויהיה טווח תגובה יעיל שמסכן כמה שפחות אזרחים.
    שהיריב יעבור מחסומי אבטחה בציר הכניסה שלו שיגרמו לו לעליית דופק.
    שכלי תחבורה – אוטובוסים, מוניות ורכבים פרטיים לא יוכלו לעצור במקביל לכניסות לטרמינל. שיעצרו במרחק מהטרמינל שיחייב את הנוסעים לרדת מהרכב וללכת ברגל מרחק מסוים שמצד אחד יהיה הגיוני ומצד שני יאפשר ביצוע סינון ראשוני על פי סימנים מחשידים בהתנהגות.
    על כוחות הביטחון לרכז מאמץ שנראה בעין בגזרת קו הכניסות לטרמינל בחוץ ובפנים על מנת לייצר הרתעה אל מול היריב ולגרום לו לתחושת פחד שיתכן ותגרום לו שוב לטעויות במאפייני ההתנהגות או לשינוי בתכנית הפעולה שלו. באחד מהראיונות שבוצעו בערוץ הטלוויזיה הישראלית, אמר עודד רז מחברת שפרן, שלא ניתן למנוע לגמרי מהיריב להתחיל לבצע את הפיגוע ולכן במסגרת סעיף ניהול הסיכונים יש לקבוע באילו גזרות, אם יתרחש פיגוע, הנזק יהיה נמוך יותר – דבריו של עודד נכונים ומתקשרים לפעולות כוחות הביטחון.
    לבסוף, כוחות הביטחון צריכים להציב בנקודות הרגישות, כוחות אבטחה מיומנים אשר מסוגלים לתת מענה מהיר ואפקטיבי מרגע זיהוי יריב ועד לנטרולו וזאת על מנת לנסות ולמזער את כמות הנפגעים בנפש.

אני חוזר להתחלה ומציין שמדובר במשימה קשה ומורכבת אשר מחייבת את כוחות הביטחון להיות כל הזמן ברמת הכשרה גבוהה, ברמת אימון גבוהה ובדריכות גבוהה ובהתבסס על תנאי אחד מרכזי וחשוב – ללמוד את דרכי היריב – ראיית התוקף.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס ראיית התוקף כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה מולו.

הפיגוע בשרונה – הוכחה שנראות והרתעה יעילים מול היריב

מערכי אבטחה רבים נוטים להשקיע משאבים ומאמצים רבים להגדלת כוח האדם ובהצטיידות בטכנולוגיה מתקדמת מתוך רצון להציב מענה טוב יותר אל מול היריב ובעקבות זאת שוכחים ומזניחים את המענים הבסיסיים והקלים שעומדים לרשותם, כגון נראות והרתעה שבאירועים מסוימים גרמו ליריב להסתובב ולחפש יעד אחר לפיגוע.

על פי התחקיר שבוצע למחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במסעדת מקס ברנר במתחם שרונה, עולה שההחלטה שלהם להיכנס בסופו של דבר למסעדה נבעה משינוי התכנית המקורית לבצע פיגוע בתחנת הרכבת בבאר שבע ובהמשך בתחנת הרכבת השלום בתל אביב. המחבלים סיפרו בחקירה שכאשר הגיעו לתחנות הרכבת, זיהו מאבטחים שעומדים מחוץ לפתחי הכניסה ובנוסף זיהו שמבוצעת בדיקה לכל הנכנסים לתחנה בעזרת שער מגנומטר ומכונת שיקוף. נראות המאבטחים והאמצעים בכניסה יצרו הרתעה כלפי חוץ אשר גרמה למחבלים לשנות את תכניתם המקורית.
התנהגותם של המחבלים באירוע, הוכיחה בצורה חד משמעית שמעגל האבטחה הראשון שמוצב מחוץ לפתחי המתקן יכול למנוע פיגוע רק מעצם מיקומו, לבושו, עמידתו והתנהגותו ומבלי שהיריב מעז לנסות להתחכך עם המאבטחים כדי לבדוק האם ניתן לעבור אותם ולהיכנס פנימה למתקן.

לצערנו הרב, במקרה הנוכחי, מדובר במחבלים נחושים שלא וויתרו על המשימה להרוג אנשים חפים מפשע ולאחר שנרתעו מהאבטחה ברכבת המשיכו לחפש יעד אחר עד שהגיעו למסעדת מקס ברנר במתחם שרונה שבה אין אבטחה כלל.

לדעתי, אחוז גבוהה מהיריבים יוותר והסתובב לאחור כאשר יזהה מערך אבטחה רציני המוצב במעגל החיצוני, מה שמחזיר אותנו לעובדה שהיריב מושפע ממה שהוא רואה ומגיב לתחושת הפחד והחשש שנובעים ממנה.

ניתן בקלות לחשוב שכדי למנוע פיגועים צריך רק להציב מאבטחים בכל המקומות בהם ישנם אזרחים בריכוזי קהל שמהווים יעד קל ליריב, אבל ברור שחשיבה כזו אינה מציאותית ובטוח שתפגע באורח החיים הבסיסי. לכן שתי המסקנות המרכזיות שלי מהפיגוע במקס ברנר, הינן שצריך לחשוב בצורה יצירתית על מנת למצוא פתרון שמצד אחד יצליח ליצור מעגל מרתיעה בכל מקום או אזור עם ריכוזי קהל ומצד שני לא יפגע באורח החיים של האזרחים ושיש לחזור ולהאמין בפעולות הפשוטות באבטחה לפני שרצים לשיטת עבודה ולטכנולוגיה מתקדמות.

המציאות בישראל, שנוצרה מאלפי פעולות טרור לאורך השנים, מחייבת הצבת מערך אבטחה במתקנים כמו תחנות רכבת, תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה, בתי מלון ועוד. מתקנים מהסוג הזה בדרך כלל מוגדרים כמונחה משטרת ישראל ומחויבים לעמוד ברמת אבטחה שנקבעת עבורם. ההבדל ברמה הנראה לעין המתבונן בא לידי ביטוי בנראות מערך האבטחה כלפי חוץ.
זה לא סוד, שהמאבטח המוצב בכניסה למתקן הוא בדרך כלל יהיה איש האבטחה הראשון שהיריב יראה בשלב איסוף המל"מ ואף בשלב ניסיון הכניסה למתקן. המשמעות מכך היא שהמאבטח בכניסה הוא זה שיקבע מה חושב היריב על רמת האבטחה במתקן והוא זה שיעזור לו להחליט האם כדאי לו לנסות ולעבור את האבטחה בדרכו לתוך המתקן.
מי שיסתכל על הכניסה למתקנים מאובטחים יראה תמונת מצב שונה ומשתנה הקשורה לנראות המאבטח ולהרתעה שהוא משדר כלפי חוץ. בחלק מהמקרים נראה מאבטח שלבוש במדים ייצוגיים ומכובדים שעומד מחוץ לדלת הכניסה למתקן ומתרכז אך ורק במשימה שלשמה הוא נשלח. במקרים אחרים נראה מאבטח בלבוש מרושל או דהוי שאינו ייצוגי ואינו מכובד, שעומד או יושב בתוך המתקן ובנוסף מתעסק בביצוע פעולות שאינן קשורות לעבודתו ולמשימתו, כגון שימוש בפלאפון.


דוגמא טובה:

דוגמא לא טובה:

המאבטח המוצב בכניסה והאמצעים המוצבים בה נחשבים למענה בסיסי וקל לביצוע ולכן כל מה שנשאר למנב"ט המתקן לעשות זה לדאוג שהמאבטח יראה כאיש מקצוע מכובד אשר מבצע את עבודתו ברצינות ובנחישות. כאמור, המחבלים ציינו שזיהו שבכניסה לתחנה מוצבים שער מגנומטר ומכונת שיקוף, זה הספיק להם כדי להסתובב ולהמשיך בחיפוש יעד אחר לביצוע הפיגוע, הם לא ניסו להיכנס ולראות האם באמת מתבצעת בדיקה. על בסיס התנהגות זו, ניתן להסיק שגם מערך אבטחה שאין ביכולתו לרכוש או להשכיר שער מגנומטר ומכונת שיקוף יכול פשוט לרכוש ציוד דמה אשר נראה מבחוץ אמיתי ועובד.

כדי לעלות את הסיכוי לאיתור מקדים של מחבלים, חייבים לשבת ולחשוב על מציאת פתרון יצירתי לפריסת כוחות אבטחה במקסימום גזרות בהם סביר להניח שהיריב יעבור.


אז מה עוד אפשר לעשות?

כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.

הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.

הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.

אפשר להחליט להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:

ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.

מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.

יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.

יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.

יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.

יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.

על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.

בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים ובנוסף, זה יגרום לו להסתובב יותר בחיפוש אחר יעד קל לביצוע הפיגוע.

אבטחה לאורך ציר מרכזי:

חשיבה רחבה יותר, תתייחס לאזור גדול יותר ולא רק למתחם אחד. לצורך ההסבר, ניקח את הציר מתחנת הרכבת השלום ועד רחוב אבן גבירול ונציין היכן מוצבים בו כוחות אבטחה:

  1. מאבטחי תחנת הרכבת.
  2. מאבטחי מגדלי עזריאלי.
  3. מאבטחי בניין קרית הממשלה.
  4. מאבטחי הקריה.
  5. מאבטחים במתחם שרונה.

מספיק, שהנחיה לביצוע ו/או שיתוף פעולה יגרמו לכך שכל מערך אבטחה בציר הנ"ל ידאג להציב לפחות מאבטח אחד בחוץ על הציר, יווצר רצף אבטחה על אזור גדול יותר אשר יגדיל את הסיכוי שאולי אחד מהמאבטחים יצליח לאתר סימנים מחשידים בהתנהגות המחבלים.

אני מסכים אם כל אלה שיקומו ויגידו שעדיין, אחרי כל השינויים והשיפורים שהצעתי לבצע, המחבלים יכולים להגיע ליעד שאינו מאובטח כפי שעשו במקס ברנר ולעולם אי אפשר לאבטח את כל המקומות אבל לא אוכל להסכים על השארת המצב כפי שהוא כיום ועל חוסר השקעה בחיפוש פתרונות לשיפורו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת הרתעה תמידית כלפי חוץ.

במרחק 8 שעות מאיתור היריב

באבטחה, כמו גם בתחומים אחרים, אם תהיה בפיגור מהיריב שלך הוא ינצח אותך ובגדול. המסקנות המתבקשות מהעובדה הזו שכדאי שתדע מי היריב שלך ושתמיד תדאג להיות צעד אחד לפניו.

ההבדל העיקרי בין תחום האבטחה לתחומים אחרים, שבאבטחה, מחיר ההשארות מאחור יהיה חיי אדם ולא איזה הפסד כספי.

הייתי 20 שנה ביחידה לאבטחת אישים בשב"כ, התחלתי כמאבטח, המשכתי כמפקד וסיימתי כראש צוות. למעט שלוש שנים שבהן למדתי באוניברסיטה וביצעתי תפקיד מטה אחד, בכל שאר השנים ביצעתי משימות שטח.

במהלך העבודה במשימות השטח, תפסתי עמדות אבטחה במקומות רבים עם גזרות משתנות ושונות, מדובר בשעות רבות של תפיסת עמדות אבטחה. כשתפסתי עמדת אבטחה, ידעתי למה צריך להיות מאבטח בעמדה, ידעתי שבכל זמן נתון יכולה להיות תקיפה אבל לא ידעתי בדיוק מי היריב שלי ואיך הוא אמור להתנהג. לא לימדו אותי את ראיית התוקף.

בשנים שלפני היום שבו יגאל עמיר התנקש בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, המצב היה עוד יותר גרוע בכל הקשור למה אמור המאבטח לחפש במהלך ביצוע המשימות.

למזלי הרב, המסלול המקצועי שלי ביחידה, הוביל אותי לתפקיד ראש צוות ייחודי ושונה מכל שאר הצוותים, אותו ביצעתי בארבע שנים האחרונות שלי ביחידה. במסגרת התפקיד הנ"ל נחשפתי ליחידות מבצעיות אחרות בשירות ברמת הכרות יכולות ושת"פ מקצועי. אחרי זמן קצר גיליתי תהליך חשיבה מקצועי שונה לחלוטין ממה שלימדו אותי ביחידה לאבטחת אישים, גיליתי שישנן יחידות מבצעיות שמתחילות את התהליך בראיית התוקף ורק לאחר מכן עוברות לתכנית המבצעית ככוח מגן. בראיית התוקף מבצעים ניתוח מעמיק על היריב – שייכות, מניעים, מאפייני אישיות, חתך גילאים משוער, התנהגות, דרכי פעולה, יכולות מבצעיות, אמצעי לחימה ומיקום משוער בשטח בשלב האמל"מ ובשלב הביצוע. על בסיס ניתוח בראיית התוקף בונים את תכנית האבטחה הכוללת סגירת שטחים, סריקות, הצבת אמצעים והצבת מאבטחים.

בסיום תקופת למידת התפקיד והצוות החדש, חשבתי לעצמי שבעצם בכל השעות הרבות שבהן עמדתי בעמדת אבטחה לא באמת חיפשתי את היריב במקומות שבסבירות גבוהה שהוא יסתתר או ימתין בהן, לא באמת ידעתי לזהות סימנים בהתנהגות של האנשים סביבי שבעזרתם יכולתי לאתר חריגים. הבנתי שתאורטית יכול להיות שכשעבדתי, היה בגזרתי יריב אמיתי שהקדים אותי בחשיבה ולכן לא זיהיתי אותו.

ברמת היחידה, הצלחתי להבין הרבה יותר טוב איך יכול להיות שמתנקש אחד מצליח לעמוד במרחק קצר מהאישיות במשך 40 דקות ומבלי שמישהו מהמאבטחים יזהה אותו כחריג, והכוונה שלי היא כמובן ליגאל עמיר. יגאל עמיר היה כמה צעדים לפני היחידה לאבטחת אישים ולכן ניצח ובגדול מבחינתו ואת האמת שגם מבחינתנו.

לשמחתי הרבה, היום מאבטחי היחידה לומדים את נושא ראיית התוקף לעומק ובזכות זה מצליחים להיות הרבה יותר ממוקדים במהלך ביצוע משימת האבטחה.

אחרי שפרשתי והמשכתי לעסוק בתחום האבטחה באופן עצמאי, השתלבתי בתהליך חשיבה דומה באבטחה האזרחית כשנקראתי להדריך ביום עיון למאבטחי איקאה בישראל, יום עיון שנקרא 8 שעות מאיתור היריב.

היום, כמנכ"ל חברת אמטוס, אני שומר בכל הכוח על ההדרכות למאבטחי איקאה ובנוסף משווק את יום העיון הייחודי והייעודי הזה לגופים נוספים ולו רק בגלל שאני מאמין גדול בתהליך החשיבה בראיית התוקף, אני באמת חושב שחשיבה זו משפרת משמעותית את יכולות מערך האבטחה.

ציינתי בעבר, שמשטרת ישראל יחד עם קב"ט איקאה ישראל החלו במהלך לשינוי תהליך החשיבה הידוע והמוכר ועברו לחשיבה בראיית התוקף שעל בסיסה תוכננה שיטת אבטחה ללא שערי מגנומטר שמתבססת על איתור היריב במעגלים החיצוניים וטרם כניסתו למתקן המאובטח.

קראתי ליום העיון 8 שעות מאיתור היריב כי בפועל, במשך שמונה שעות לימוד ותרגול, אנחנו מצליחים להכניס את המאבטחים לעולם ראיית התוקף וממקדים אותם רק לגזרת העבודה שלהם ולמאפייני המתקן עליו הם אמונים באבטחה.

אנחנו חושפים בפני המאבטחים את היריב הפוטנציאלי שלהם, מלמדים אותם לנתח את הגזרה ולסמן נקודות אפשריות למיקום היריב, מנתחים את מאפייני האישיות וההתנהגות של היריב שלהם והכי חשוב, מכניסים בהם ביטחון מקצועי ועצמי שניתן להיות צעד אחד לפני היריב.

כיום, אחרי עשרות ימי עיון בנושא, אני יכול להגיד בביטחון מלא שהמאבטחים מצליחים לעשות שינוי חשיבתי בזמן קצר יחסית של למידה וממשיכים להשתפר תוך כדי העבודה.

אני גם יכול לקבוע שלמידת ראיית התוקף מתאימה גם למערכי אבטחה שלא רוצים לוותר על מעגל שערי המגנומטר כי ההתמקדות היא באיך לחפש את היריב ואת זה צריכים לעשות בכל סוג של מערך אבטחה.

יריב שמתמודד מול מערך אבטחה שמחפש אותו ביעילות מקצועית, מתקשה לבצע את תכניתו הזדונית לביצוע פיגוע ובעקבות כך נאלץ לשנות תכניות ולקחת סיכונים שייתכן שיגרמו לו לביצוע טעויות בהתנהגות. טעויות אלו הם הסימנים המחשידים שמערך האבטחה יאתר כשהם יקרו.

זכרו, "אבטחה צריך לקיים" בראיית התוקף כדי להגדיל את הסיכוי לאתר את היריב לפני ביצוע פיגוע.

ניתוח אירוע – גנבת תחמושת מבסיס צה"ל בדרום

בתאריך ה – 5 לנובמבר 2011 ניתנה הנחיה על ביצוע ויסות כדור 105 מ"מ בכושר נמוך מבסיס תחמושת מצפה רמון. במהלך הכנת התחמושת למשלוח נמצאו במחפורות התחמושת משטחים לא קשורים ובתוכם ארגזי תחמושת ריקים ופער שלילי בין רישום המלאי למצב הקיים. כתוצאה מהממצאים הנ"ל ניתנה הוראה לביצוע ספירת מלאי מידית בכל הרמות. במהלך ספירת המלאי הראשונית התגלה חוסר של 2427 כדור. ספירת המלאי המשיכה בקדחתנות והתוצאה העגומה לא אחרה לבוא.

האירוע שננתח פורסם בתקשורת ופרטי החקירה והמשפט של הנאשמים גלויים ברשת האינטרנט הפומבית ונגישה לכל אדם.

נמשיך מהממצאים של המשך ספירת המלאי כדי להבין את גודל תוצאות האירוע:

נתגלה חוסר של 6000 כדור 9 מ"מ לתת מקלע.

נתגלה חוסר של 3440 כדור 7.62 קצר לקלצ'ניקוב.

נמצאו ארגזי תחמושת ריקים עם סלע בפנים, בגדים קרועים ופתקיות בדיקה משנת 2002.

תהליך ספירת המלאי לקח זמן ובינתיים, בתאריך 12 לינואר 2012 התגלתה פרצה בגדר ההיקפית של הבסיס.

לאור הממצא הנ"ל בוצעה ספירת מלאי נוספת שבמהלכה נתגלה חוסר נוסף בסככת תחמושת של כדור 105 מ"מ בכמות של 343 יחידות.

בשלב זה החלה חקירה של המשטרה הצבאית ומשטרת ישראל שבעקבותיה התבררו הפרטים הבאים:

חולית גנבים ממוצא בדואי, המתפרנסת בין היתר ממסחר בברזל, החלה לפעול מול הבסיס ביולי 2011. החוליה ביצעה איסוף מל"מ ארוך משטחים שולטים על הבסיס, כולל התקרבות לגדר הצפונית של הבסיס וביצוע פעולות לבדיקת רמת האבטחה. על בסיס תוצאות איסוף המל"מ, החוליה החליטה לנסות לגנוב תחמושת ממחפורות וממחסנים הקרובים לגדר. בפעם הראשונה מנתה החוליה 3 חברים, הגיע בחושך בטנדר, כאשר אחד הושמט בנקודת תצפית ושניים התקרבו לגדר עם קאטר ומספרי ברזל. השניים חתכו את גדר הרשת, נכנסו פנימה, גנבו 4 ארגזי תחמושת מלאים, נשאו אותם על גבם החוצה, סגרו את הפרצה בגדר, החביאו אותם מחוץ לגדר של הבסיס ונסוגו מהשטח.

מכאן החל תהליך קבוע שכלל 20 כניסות סך הכל של חברי החוליה לבסיס שבהן גנבו תחמושת רבה שכללה כדורים ופגזים. עם הזמן הצטרפו לחוליה חברים נוספים שהשתתפו בגנבה בפועל וכאלה שהיו מעורבים בשלבים הבאים – שלבי פירוק ומכירת התחמושת.

חברי החוליה הקימו "בסיס" תחמושת משלהם במרחק של כמה קילומטרים בודדים מבסיס מצפה רמון. לאחר כל גנבה, השלל היה מועבר ל"בסיס" ושם בוצעה עבודת פירוק לפי סוג חומרים ומעבר לשלב הסופי של מכירתם לצד ג'.

כמובן שברגע שהחוליה הצליחה להגיע למחפורות הפגזים ולגנוב מהם באין מפריעה, חדלו החברים לגנוב כדורים. החוליה הצליחה לגנוב מהבסיס 3200 פגזים בסך הכל בשווי של 23 מיליון ש"ח. חלקי הפגזים נמכרו במעל מיליון שקל לגורם צד ג'. החוליה הקפידה לא להפקיד בבנק את הכספים שהרוויחו מהמכירות ודאגו לבזבזם על רכב נוסף, מותרות ואת היתרה החביאו בבתיהם.

חברי החוליה נתפסו והועמדו למשפט שבסופו נידונו לתקופות מאסר שונות.

זה הזמן לעבור למערך האבטחה בבסיס מצפה רמון:

יתכן שעל בסיס מה שקראתם עד עכשיו תמהרו לחשוב, ובצדק, שהבסיס ללא אבטחה.

דווקא כן, בסיס התחמושת מצפה רמון מאובטח על ידי מערך אבטחה שאמור למנוע בין היתר פעולות גנבה כמו שביצעה חוליית הבדואים המדוברת.

חקירת האירוע הציפה בעיות קשות במערך האבטחה של הבסיס הנוכחי ובסיסים נוספים:

שגרת האבטחה שבוצעה לא תאמה את המוגדר בפק"ל ההגנה של הבסיס.

התברר שבוצע רידוד בכמות ובתדירות הסיורים על הגדר ובתוך הבסיס.

כשכבר בוצעו סיורים, התברר שהחיילים לא באמת יודעים לזהות סימנים מחשידים וגם לא כל כך ניסו לעשות זאת.

צה"ל מציב למשימת האבטחה חיילים ברמה נמוכה עם בעיות אישיות קשות שמשרתים בשיטת שבוע שבוע.

מערך האבטחה פעל ללא סדר, ללא רמת פיקוד נדרשת וללא ביקורות ותרגילים לבדיקת רמת הביצוע.

מערך האבטחה אינו כולל אמצעי הרתעה מתאימים שיכולים להקשות על חודרים כמו חוליית הבדואים.

גם המעגל השני שאמור לגלות גנבות מהסוג הזה לא בוצע כראוי והכוונה לביקורות ולספירת מלאי.

יאמר לזכות הצבא שקיים פק"ל אבטחה טוב יחסית וקיימים נהלים לביצוע ביקורות וספירת מלאי. הבעיה בחיילים בכל הדרגות שהיו אמורים לבצע את המשימות השונות ופשוט עשו ככל העולה על רוחם וגרמו בכך לנזק תדמיתי וכספי גדול.

לצה"ל אחריות ישירה למצב העגום מפני שאינו מעביר את החיילים הכשרה המתאימה לתפקידם כמאבטחי מתקן.

האירוע הנ"ל מצביע על כך שגם צה"ל צריך להתייחס לאבטחה כמקצוע ייחודי על מנת שבסיסיו יהיו בטוחים מהתקפות ומחדירות כאלה.

באופן מפתיע, או שלא, הצבא הגיב ללא חשיבה מקצועית ומיהר להציב מערכת רדארים יקרה מאוד שאמנם מרשימה ביכולות שלה אבל אין באמת מי שיפעיל אותה ביעילות הנדרשת. כרגע ניתן להתייחס אליה כפסל סביבתי ופחות כאמצעי אבטחה יעיל.

צה"ל חייב להבין שכדי למנוע פגיעה בחיילים וגנבת ציוד ותחמושת, עליו לשנות את גישתו לעולם האבטחה ואחרי שיעשה זאת עומדות לפניו שתי אפשרויות פעולה:

הוצאת משימת אבטחת הבסיסים לקבלני משנה – חברות אבטחה מקצועיות או בניית מערך אבטחה צה"לי מקצועי ומיומן.

בשתי האפשרויות על צה"ל לעבוד בסיוע יועצי אבטחה מהעולם האזרחי כדי להגדיר מחדש את האיומים והמענים לכל בסיס.

אני מברך על כך שיש אור בקצה המנהרה מכיוון שבמידה מסוימת צה"ל החל לבצע פעולות אופרטיביות בהכשרת מערכי אבטחה מקצועיים, במיוחד בחיל האוויר וגם באגף הטכנולוגיה האחראי על אבטחת בסיסי התחמושת.

למרות זאת יש עדיין עבודה רבה לבצע ובינתיים בסיסים רבים נחשבים לפרוצים וחשופים לפריצות וחדירות ומיליוני שקלים מושקעים בכל מיני מערכות שלא באמת צריך אותן.

על המפקדים לדעת שאבטחה צריך לקיים במקצועיות גם בצה"ל

כיצד להפוך מערך אבטחה הגנתי למערך אבטחה תוקף

בשנתיים האחרונות החלה לנשוב רוח של שינוי חשיבתי בשאלה כיצד צריך להראות מערך אבטחה אזרחי ואט ואט, בזכות יוזמה של מספר אנשי מקצוע בודדים (בינתיים) ושל בעלי תפקידים בחטיבת האבטחה, ניתן לראות מתקנים מאובטחים שעברו למערך אבטחה התקפי. מה שהתחיל כפיילוט ביוזמת קב"ט איקאה לשעבר, מר בן אברהם, הופך להיות הגיוני ומשכנע.

במתקן הנדרש בהצבת מערך אבטחה, הכולל מספר מאבטחים במשמרת, אופי המערך יותאם לאיומים ולמאפייני הסביבה ולא יוצב בצורה אוטומטית וחסרת חשיבה מקצועית.

מערך אבטחה תוקף מעלה את הביטחון העצמי של המאבטחים, יוצר כוח הרתעה גבוהה, מעלה את הסיכוי לאיתור היריב במעגלים החיצוניים למתקן ומקשה על היריב להרגיש בנוח.

יצירת מערך אבטחה התקפי מחייב שינוי גישה וחשיבה, הכשרה מקצועית בנושא איתור חריגים ותכנית כשירות שנתית וכל זה תוך אמונה בשיטה.

מר בן אברהם, שכבר הספיק להעביר את שרביט האבטחה באיקאה לקב"ט חדש, עשה את הבלתי יאומן והצליח בעזרת אמונה וכוח שכנוע לגרום למקבלי ההחלטות בחטיבת האבטחה להעז לצאת מהקופסא ולנסות לאמץ את שיטת האבטחה בגופים הממלכתיים לאבטחה האזרחית (אם תרצו אין זו אגדה). התוצאה לא אחרה לבוא וכיום מערכי האבטחה בסניפי איקאה הינם מערכי אבטחה תוקפים שמצליחים לעמוד במבחנים קשים בזכות רמת ההכשרה שקיבלו המאבטחים והתרגול שמבוצע להם במהלך השנה.

בן אברהם הגדיל לעשות והצליח לממש את השיטה גם בתחנה המרכזית בירושלים, שנמצאת כיום תחת אחריותו, וכל זאת למרות כל הקשיים והמכשולים שצצו בדרך.

ההדרכה המקצועית מועברת על ידי יוצאי יחידות המבצעים בשירות הביטחון הכללי שהינם נחשבים למומחים בתחום האיתור ההתקפי. חברת אמטוס הישראלית מהווה דוגמא מצוינת לחברה בעלת ניסיון מבצעי רב ולכן זה לא במקרה שהינה שותפה מלאה לשינוי שבוצע באיקאה בכך שתכננה ומעבירה יום עיון של 8 שעות שבו מצליחים המדריכים להעביר את המאבטחים לעולם האיתור ההתקפי. הקב"ט הנוכחי ממשיך לשפר את היכולת הנרכשת ביום העיון על ידי ביצוע תרגילים ושיתוף פעולה עם מכללות לאבטחה שמבצעות עבורו תרגילי תקיפה על הסניפים.

בזכות השיטה אתה הקב"ט הופך את המאבטח שלך מסוג של דחליל משועמם לסוג של מכשול מאיים שקשה ומפחיד לעבור אותו וכל המערך שלך הופך להיות למורגש ויעיל.

על מה מושתת השיטה?

השיטה באה להתאים את מערך האבטחה למתקן, לאיומים הרלוונטיים ולמאפייני היריבים הפוטנציאלים שעמם מתמודדים.

השיטה הופכת את תפקיד המאבטח למעניין יותר בכך שבמהלך המשמרת אינו עומד סתם ליד שער המגנומטר ואינו ממתין שהבעיה תגיע אליו, אלה מבצע פעולות אקטיביות ואפקטיביות אל מול כל אדם אשר מגיע למתקן ומעוניין להיכנס אליו.

השיטה גורמת ליריב להבין שבמתקן קיים מערך אבטחה מקצועי ופעיל נגדו שממש מחפש אותו ומקשה עליו להימצא בסביבה ולבצע פעולות בנוחות וברוגע.

עצם ביצוע פעולות אקטיביות מצד המאבטח גורם ליריב אי נוחות שיכולה לגרום לו לבצע טעויות שונות בהתנהגות, טעויות אלו הם הסימנים המחשידים שמסייעים למערך האבטחה לזהות אותו במעגלים החיצוניים.

השיטה הותאמה לעולם האבטחה האזרחית על בסיס תצפיות ותרגילים רבים שבוצעו למאבטחים ושהוכיחו שמאבטח שעומד ליד שער מגנומטר הופך להיות תלוי במכשיר ומפסיק לחשוב אבטחה, מפסיק להסתכל על אנשים כדי לחפש סימנים מחשידים וממתין שיקרה משהו כדי להגיב.

השיטה מונעת מצב שבו במתקנים עם תנועת אנשים גדולה מאוד, אלפים ועשרות אלפים ביום, נוצר ריכוז קהל קבוע בהמתנה בתור לבדיקה שמאפשר ליריב לבצע את זממו מבלי לנסות ולהיכנס למתקן ובלי להתחכך עם מערך האבטחה שממתין לו בקו הבידוק.

השיטה גורמת להתאמת מערך האבטחה לאיומים והופכת אותו ליותר ממוקד משימה וליותר מקצועי – הכוונה היא שלא כל מערך האבטחה צריך לכלול רק מאבטחים רמה ב' חמושים אלה צריך לשלב בודקים ביטחוניים/מאתרים לא חמושים ומאבטחים רמה ב' חמושים שיכולים לתת מענה מלא למצב חירום.

כמי שמעביר כיום הדרכות רבות באבטחה האזרחית ומאמין בשיטה ובשינוי, כולי תקווה שמי שהתחיל והצליח ימשיך בכל הכוח על מנת להוסיף עוד מתקנים שיאמצו אותם ושקב"טים נוספים ייחשפו וילמדו כיצד לעשות זאת.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" וחשיבה מחוץ לקופסא, תעוזה וכוח רצון יעזרו לכם בכך.

הקשר האירוני בין המגן לתוקף באבטחת אישים

כשמדברים על אבטחה ובפרט על אבטחת אישים מתכוונים לקרב שמתקיים בין בני אדם, בשר ודם, כאשר בצד אחד ממוקם המגן ובשני התוקף.
אם להסתמך על היסטוריית ההתנקשויות באישים בארץ ובעולם ניתן לקבוע שהמאבטח, שתפקידו להגן על האישיות מפני פגיעה, הוא סוג של שותף בפעולות היריב עד כדי השפעה גורלית על החלטותיו בשלב איסוף המל"מ ובשלב הביצוע. השותפות הזו היא הקשר האירוני בין שני גורמים יריבים שצריכים למנוע אחד מהשני לבצע את המשימה.
אין בדבריי כוונה או רמז שמתקשרים לכל אותם אלה שמפתחים קונספרציות על אירוע רצח יצחק רבין, דבריי באים להדגיש למערך האבטחה מה עליו לעשות כדי להקשות על היריב ולא "לעזור" לו.
מאז פרישתי לפני כשנתיים, מהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אני עובד כפרילנסר בתחום האבטחה וככזה מעביר הרצאות רבות למאבטחי אישים מגופים שונים. בהרצאותיי אני מקפיד להעביר למאבטחים את האני מאמין שלי ומבסס אותו בזכות שעות בהן אני יושב ומנתח אירועי התנקשויות באישים בארץ ובעולם. 
מנהלים, מפקדים ומאבטחים, דעו לכם שברוב האירועים שבהם ידו של היריב היתה על העליונה מערך האבטחה לא הקפיד לבצע את עקרונות האבטחה כנדרש.
יגאל עמיר יצא מביתו בהרצליה כשהוא סגור רק על המשימה – לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. את כל מה שראה והבין מרגע שירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול בתל אביב נתנו לו כוחות הביטחון, מאבטחי שב"כ ושוטרים, שהוצבו לעבודה באירוע עצרת התמיכה בתהליך השלום.
כיריב, יגאל עמיר היה מספיק נבון כדי להצליח ולזהות את כל הפערים בתכנית האבטחה ומספיק אמיץ כדי לנתב את עצמו ביניהם עד לרגע שליפת האקדח למרחק 30 ס"מ מגבו של ראש הממשלה וביצוע ירי שלושה כדורים קטלניים.
וועדת שמגר קבעה שבשלב התכנון והביצוע היה פער בין השב"כ למשטרה בכל הקשור לרמת האבטחה בחניון הצפוני – יגאל עמיר זיהה את הפער בכניסה המערבית לחניון כשהבין שהולכי רגל אינם נבדקים כלל ולכן החליט בסופו של דבר להיכנס דרכה.
מאבטחי השב"כ החנו את רכבי ראש הממשלה והשרים, שהשתתפו באירוע, ברחבה הצמודה למדרגות הירידה מהמרפסת מרגע הגעתם ועד עזיבתם – יגאל עמיר זיהה ללא קושי את רכב ראש הממשלה והבין מיד מה יהיה ציר ההליכה לרכב בסיום האירוע.
מאבטחי השב"כ והשוטרים לא אכפו כראוי את ההנחיה לפנות מהתפר את כל מי שאינו מוכר כבעל תפקיד באירוע – יגאל עמיר זיהה שלא בודקים מי יצא ומי נשאר ולכן החליט להישאר במקומו.
החוליה הצמודה לראש הממשלה לא הלכה סביבו במבנה מלא – יגאל עמיר צמצם את המרחק לראש הממשלה דרך הפינה השמאלית אחורית שבה היה חסר מאבטח.
כאמור, יגאל עמיר לא ידע את כל מה שראה תוך כדי שהייתו בכיכר, הוא "קיבל" את הנתונים, שלא במודע, מכוחות האבטחה באירוע.
ג'ון הינקלי ניסה להתנקש בנשיא האמריקאי רונלד רייגן בשנת 1981 בזמן שיצא מבית מלון לעבר רכבו. הינקלי עמד, חמוש באקדח, יחד עם אזרחים סקרניים נוספים בתפר שבין היציאה מהמלון לרכב ובמרחק של מספר מטרים בודדים. 
יריב אחד מול מספר גדול של מאבטחים שמאפשרים לקהל לא מסונן לעמוד במרחק קצר מהנשיא תוך יכולת ראייה וירי – הינקלי הגיע לגזרת המלון, לקח את מה שהמאבטחים נתנו ונעמד יחד עם שאר הקהל. ברגע שזיהה את הנשיא ירה לעברו ופצע אותו ואת המאבטח שהיה לידו. 
גם באירוע הזה המאבטחים הם אלו שהעניקו ליריב, הינקלי, את הדפ"א, המיקום ויכולת הביצוע.

ב 28 לספטמבר 2012 אזרח צ'כי ירה באקדח לעברו של נשיא צ'כיה במהלך אירוע חנוכת גשר חדש. הנשיא היה מוקף במאבטחים רבים גדולים וחסונים. האזרח התקרב לנשיא עד למרחק נגיעה, שלף אקדח וירה בו שבע פעמים. למזלו של הנשיא האזרח השתמש באקדח צעצוע שרק עשה רעש ולא ירה כדורים אמיתיים. תיאורתית נשיא צ'כיה וצלב קלאוס נפצע או נהרג בניסיון ההתנקשות. מאבטחיו של הנשיא לא הגיבו כלל לנוכח הופעתו הפתאומית של היריב עם האקדח ולא הבינו מה משמעות של אקדח המכוון לעבר האישיות ומה עליהם לעשות. במקרה הזה ניתן לראות בברור שמאבטחיו של הנשיא הצ'כי אינם מיומנים ושווים לבובות. לראות ולא להאמין מה נותנים המאבטחים ליריב לעשות:

ב 19 לינואר 2013 התפרץ משתתף באירוע, שהתקיים בבולגריה, לעבר מנהיג מפלגת המיעוט בתורכיה שבאותו זמן נאם על הבמה המרכזית. האדם הצליח לעלות לבמה, להתקרב עד למנהיג המפלגה, לשלוף אקדח 0.22, לכוון לעבר ראשו ולירות כדור אחד. מעצור באקדח מנע את ירי הכדור ועוד לפני שהמתנקש הצליח לתפעל את התקלה באקדח המאבטחים הגיבו והשתלטו עליו. גם בניסיון זה מיקום המאבטחים באירוע איפשר למתנקש לעלות לבמה מבלי שיעצרו אותו. רק במזל ולא בזכות האבטחה מנהיג המפלגה התורכי נשאר בחיים. לראות ולא להאמין:

כל המקרים שראיתי לנכון להציג בכתבה מוכיחים את טענתי שהאבטחה "נותנת" ליריב את האפשרות לבצע את זממו. 

אבטחה צריך לקיים על פי הנחיות ברורות וקשיחות ובצורה מדויקת.

רצח יצחק רבין ז"ל – היווצרותו של מתנקש שניסה והצליח

ב 4 לנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בסיום עצרת תמיכה שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

זו הפעם הראשונה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ ושאר כוחות הביטחון, משטרת ישראל, עמדו מול יריב אמיתי שניסה וגם הצליח לבצע את זממו תוך חציית כל מעגלי האבטחה שהיו קיימים באותו אירוע. בעקבות האירוע קמה וועדת שמגר שחקרה את נסיבותיו כדי לנסות ולהבין מה קרה שם באותו ערב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשני חלקים – החלק המפורסם לציבור והחלק הסודי.

למרות קיומו של החלק המפורסם, אני מעריך שרובכם אם לא כולכם לא קראתם אותו או את חלקו וכן מצאתם לנכון לשאוב מידע על האירוע מכלי התקשורת שמפרסמים פרטים ישנים וחדשים מאז האירוע וליתר דיוק במהלך 17 השנים האחרונות.

התגייסתי ליחידה לאבטחת אישים בתחילת שנת 1992 וכך התחלתי את דרכי כמאבטח אישים ממלכתי. המשמעות, שעברתי את כל התהליך, יחד עם היחידה, של התקופה שלפני הרצח ולאחריו, עם כל המשמעויות והשינויים שבוצעו מאז ועד עצם היום הזה. בערב האירוע אבטחתי אישיות במהלך נסיעה לארצות הברית כך שיצא שנחשפתי לרצח בדיווח בערוץ CNN.

כעובד, מאבטח, אתה מבין שמדובר באירוע קשה, בכישלון, בגרוע מכל, ומיד לאחר מכן ממשיך לעבוד בצורה הטובה ביותר שאתה יודע כמו תמיד.

במהלך השנים אחרי הרצח אני וחבריי ליחידה המשכנו לעבוד בהתאם לשינויים שבוצעו כחלק מתהליך הפקת לקחים שנוצר בעקבות האירוע ועל בסיס מסקנות וועדת שמגר. כעובדה ובדיעבד לא זכור לי שישבתי לקרוא את מסקנות וועדת החקירה כנראה בגלל שנחשפתי אליהן תוך כדי המשך עבודה מבצעית.

תקופה קצרה לאחר שפרשתי מהשירות מצאתי את עצמי מוכן ובשל לשבת ולקרוא את כל החלק המפורסם של וועדת שמגר. רבותיי, עבדתי 20 שנים ביחידה לאבטחת אישים כמאבטח, מפקד ומנהל ורק אחרי שעזבתי נחשפתי לכל הפרטים של אותו ערב ולכל התהליך שעבר יגאל עמיר משלב התכנון ועד לביצוע ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

היום, כעצמאי בתחום האבטחה, אני מקפיד להעביר למאבטחים הרצאה על הרצח בראייתו של היריב, דווקא מהצד של יגאל עמיר, כדי להדגיש מה צריך לעשות על מנת להעלות את הסיכויים למנוע את ניסיון ההתנקשות הבא.

במאמר זה אחשוף אותכם לתהליך היווצרותו של מתנקש תוך הצמדות לעובדות בלבד כפי שפורסמו על ידי וועדת החקירה ומבלי להיגרר לדעות פוליטיות או לכל מיני קונספרציות שפורסמו בתקשורת, בספרות וברשת האינטרנט.

אני חייב לציין שבמהלך קריאת החומר שאלתי את עצמי לא פעם שאלות קשות שנבעו מתוך כעס ובעיקר מתוך תחושת כישלון חוזרת, אבל לרגע לא חשבתי שישנם פרטים אפלים שמשנים את התמונה שידועה לי ולציבור הרחב ושהונצחה בסרט וידאו שמראה את יגאל עמיר יורה בגבו של ראש הממשלה.

נקודת הזמן שבה יגאל עמיר, ראש הממשלה והיחידה לאבטחת אישים מתחילים לנוע בשלושה צירים מקבילים היא סיום בחירות יוני 1992 שבהם הפך יצחק רבין ז"ל  בפעם השנייה לראש הממשלה בישראל.

יגאל עמיר באותה תקופה בן 22, לאחר שירות צבאי בגדוד 13 בגולני ולפני קבלה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן.

היחידה לאבטחת אישים שהוקמה בשנת 1958, לאחר אירוע זריקת הרימון בכנסת, שוב מתארגנת לאבטחת ראש הממשלה והשרים החדשים תוך המשך עבודה על בסיס תורת אבטחה שמאמינה שהמאבטחים יפעלו בנחישות ובמקצועיות אל מול כל יריב שינסה לפגוע באישיות.

אזרחי ישראל, כולל יגאל עמיר, צפו בראש הממשלה וממשלתו פועלים במרץ לתהליך שלום עם הפלסטינים עד לחתימת הסכמי אוסלו. התהליך כלל פגישות רבות בין מנהיגים משני הצדדים בארץ ובחו"ל וככל שהתקדם בהצלחה ציינו זאת ה"פטרונים " מהעולם, האמריקאים והאירופאים, בטקסים בבית הלבן ובחלוקת פרס נובל ליצחק רבין ז"ל, שמעון פרס וערפאת.

כאמור, התהליך החל מיד עם הקמת ממשלת רבין וכשהיה ברור שהוא הופך לממשי קמו בישראל תומכים ומתנגדים.

כמו התהליך, כך גם המתנגדים החלו לפעול נגד ראש הממשלה וממשלתו, בהתחלה השתמשו באמירות לגיטימיות, בהמשך החלו לפרסם את דעותיהן בתקשורת ובעיתונות עד שהחל משנת 1995 יצאו לרחובות להפגנות שבהן צעקו, הציגו שלטים קיצוניים, חסמו כבישים ופגעו ברכבי שרים עד להפגנת ענק שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים בהשתתפות אלפים וח"כים ממפלגת הימין.

מצ"ב סרטון של ההפגנה הגדולה בכיכר ציון בירושלים:

יגאל עמיר החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת בר אילן בשנת 1993. בתקופה זו הוא עדיין גר בבית הוריו בהרצליה.

ליגאל עמיר היה אקדח ברטה ברישיון. חבריו באוניברסיטה תארו אותו כיוזם מפגשים באוניברסיטה ומחוצה לה. במפגשים אלו שמעו אותו מתבטא בזכות ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח במערת המכפלה, בזכות דברי הרבנים על גזר דין רודף לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ויש שטענו ששמעו אותו אומר שיש לרצוח את רבין. יגאל עמיר התנגד נחרצות לתהליך השלום וראה את רבין כאחראי הראשי למצב.

בחקירתו, לאחר הרצח, אמר יגאל עמיר את הדברים העיקריים הבאים:

לקח לי תקופה ארוכה, כשלוש שנים, להחליט לנסות לרצוח את ראש הממשלה.

אני מתנגד לתהליך השלום עם הפלסטינים ורואה את ערפאת כרוצח שאסור לדבר איתו או להיפגש איתו.

בלי האמונה בדת לא בטוח שהיה לי את הכוח לבצע את הרצח.

ללא תמיכה, כנראה שהתכוון לאחיו ולחבריו הקרובים, לא בטוח שהייתי מצליח לצאת לפעולה.

לא מבין איך יצחק רבין ושמעון פרס יכולים לעמוד על אותה במה יחד עם ערפאת הרוצח בטקס קבלת פרס נובל באוסלו.

התקשורת התעלמה לחלוטין מגוש הימין בישראל.

רבין שוטף את המוח לאזרחים בישראל וקורא לחיילים והאזרחים שנרצחו כקרבנות השלום.

אני יודע שיש בעם עוד מתנגדים רבים כמוני ואני יעשה את המעשה הדרוש כדי לעצור את התהליך בשמם.

שמעתי את הרבנים נותנים אישור דין רודף ופולסה דנורא על ראש הממשלה יצחק רבין.

יגאל עמיר החליט לנסות להתנקש ברבין עם האקדח האישי שברשותו.

לפני האירוע בכיכר, יגאל עמיר הגיע עם אקדחו לשני אירועים שונים שבהם החליט לחזור על עקבותיו בגלל האבטחה סביב ראש הממשלה.

היחידה לאבטחת אישים חוותה את השינוי באווירה הציבורית כל יום שמאבטחיה יצאו למשימות האבטחה בשטח. ככל שעוצמת האירועים עלתה, ככל שמפגינים העזו לבצע פעולות קיצוניות, קברניטי היחידה והשירות תגברו את האבטחה סביב ראש הממשלה והשרים אבל לא החליטו לשנות את שיטת האבטחה.

שבועיים לפני האירוע בכיכר, במהלך ביקור ראש הממשלה בוינגייט, התפרץ לעברו איש ימין והגיע עד למרחק קצר ממנו ונעצר בקו המאבטחים שהלכו מסביב לרבין.

בהמשך לאירועים החריגים שנראו באותה תקופה, גם האירוע הזה נחשב לחריג מאוד אבל עדיין לא הביא את היחידה לשינוי שיטת האבטחה.

שבוע לאחר מכן קיבלה היחידה לאבטחת אישים והמשטרה הודעה על קיום הפגנת התמיכה בראש הממשלה ובתהליך השלום במוצאי שבת ה – 4 לנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל.

שני הגופים החלו לתכנן את סדרי האבטחה באירוע שנחשב לגדול בכל קנה מידה שהיה ידוע עד אז. המבצע נחשב לגדול ומורכב. הוחלט שהקהל באירוע יעמוד ברחבה מול מרפסת בניין העירייה, ראש הממשלה השרים והאח"מים יעמדו על המרפסת שתוגדר כאזור סגור למוזמנים בלבד והחניון הצפוני (בין בניין העירייה למרכז גן העיר) ישמש כנקודת הגעת ועזיבת האישים.

עצרת התמיכה החלה כמתוכנן במוצ"ש ה – 4 לנובמבר 1995 כאשר עשרות אלפי אנשים הגיעו כדי לתמוך בראש הממשלה  ובתהליך השלום.

יגאל עמיר החליט שוב לנסות להתנקש בראש הממשלה והפעם בהפגנת התמיכה בתל אביב. השעה שעת ערב, יגאל עמיר הלך כרגיל לתפילת ערבית בבית הכנסת בהרצליה שבסיומה חזר לבית הוריו כדי להתארגן ליציאה.

יגאל עמיר התלבש במכנסי ג'ינס וחולצת טריקו כדי להיראות כשמאלני ולהתאים עצמו למשתתפי ההפגנה.

הוא טען את מחסנית האקדח בכדורים, ווידא שהיא תקינה, והכניסה לאקדח הברטה שהיה ברשותו. את האקדח שם בצד ימין ומעליו הוציא את חולצת הטריקו כך שלא ניתן לראותו בבירור.

יגאל עמיר בחר להגיע לתל אביב באוטובוס על מנת לא להסתבך עם רכב פרטי, ואכן לאחר שסיים להתארגן עלה לאוטובוס ויצא לדרכו לתל אביב. יש לציין שבמהלך הנסיעה באוטובוס השאיר את הכיפה על ראשו.

יגאל עמיר ירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול, בתחנה שממוקמת צפונית לכיכר מלכי ישראל, ורגע שלפני שהחל ללכת דאג להוריד את הכיפה מראשו על מנת להעלים כל סימן להיותו ימני שלא שייך להפגנת השמאל אליה ייכנס עוד כמה רגעים.

בנקודה זו ברצוני לציין שתכניתו היחידה של יגאל עמיר בשלב זה היתה לרצוח את ראש הממשלה בעזרת אקדחו האישי. בשלב זה הוא עדיין לא ידע איך יעשה זאת, מאיפה ומתי.

יגאל עמיר החל ללכת על אבן גבירול לכיוון דרום, פנה ימינה לרחוב הדסה, פנה שמאלה לרחוב מלכי ישראל וכשהגיע לכניסה המערבית לחניון הצפוני נעצר. הוא ראה שוטרים שעומדים בכניסה לחניון ובודקים רכבים שרוצים להיכנס אבל לא בודקים הולכי רגל.

יגאל עמיר המשיך ללכת דרומה על מלכי ישראל, פנה שמאלה לרחוב פרישמן, פנה שמאלה לאבן גבירול והלך לכיוון צפון עד שהגיע לכניסה המזרחית של החניון הצפוני. הוא נעמד בין כל האנשים ששהו במקום, הסתכל לכיוון החניון הצפוני וזיהה את רכבי ראש הממשלה והשרים עומדים וממתינים לסיום האירוע. יגאל הבין שבסיום האירוע ראש הממשלה יירד מהמרפסת לרכבו ויעזוב את המקום. בשלב זה החליט יגאל עמיר להישאר במקומו וברגע שיראה את ראש הממשלה, ישלוף את אקדחו ויירה לעברו על מנת לפגוע.

בזמן ההמתנה, זיהה חבר מהאוניברסיטה שמכיר אותו ואת דעותיו ויודע שאינו שייך להפגנת השמאל. יגאל לא רצה שהחבר יזהה אותו ולכן החליט לשנות את תכניתו. הוא ירד במהירות על אבן גבירול, פנה ימינה מתחת למרפסת העירייה, פנה ימינה על מלכי ישראל עד שהגיע שוב לכניסה המערבית של החניון הצפוני. יגאל עמיר זכר שהשוטרים בכניסה לא בודקים הולכי רגל ולכן נכנס לחניון ללא בדיקה וללא הפרעה. תמונת החניון הצפוני:

הוא זיהה רכבים שמחנים בצמוד לקירות התוחמים את החניון ושקל להתקדם קדימה תוך כדי הסתתרות ודילוג מרכב לרכב.

בסופו של דבר החליט ללכת באמצע החניון מפני שחשב שאם הסתתר מישהו יכול לזהות אותו כאדם חריג.

יגאל עמיר הלך כאחד האדם באמצע החניון והגיע עד לאזור המדרגות היורדות מהמרפסת. הוא זיהה את רכב ראש הממשלה והשרים. הוא זיהה מאבטחי אישים, שוטרים כחולים, שוטרי מג"ב ואנשים שונים. הביט מסביב וראה מאחוריו רכב הסעות. זה הרגע שיגאל עמיר החליט להפוך את עצמו לנהג כדי שכל מי שהסתכל עליו יחשוב שהוא שייך לרכב ההסעות. הוא הלך לאחור ונשען על חלקו האחורי של הרכב. מלפנים זיהה אדנית עגולה מאבן.

בחקירתו אמר יגאל עמיר שאם מישהו היה פונה אליו בשלב הזה הוא היה נסוג לאחור וחוזר לביתו.

הוא התקדם קדימה והתיישב על האדנית תוך שהוא נמצא במרחק קצר מאוד מהמאבטח שהיה אחראי על הגזרה ומהשוטרים ששהו במקום. הוא ראה בבירור את מסלול הירידה של ראש הממשלה מהמרפסת לרכב.

הזמר אביב גפן הגיע על מנת לעלות למרפסת ולשיר את השיר לבכות לך חבר, נערות החלו לצעוק מהתרגשות, יגאל עמיר ניצל את ההמולה כדי ליצור קשר עם שוטר שעמד לידו והחל לדבר איתו בקצרה על הזמר. הוא העז לעשות זאת כדי להמשיך ולשכנע את הסביבה שהוא נהג רכב ההסעות. השוטר לא חשד בכלום ודיבר עם יגאל עמיר.

זמן קצר לאחר מכן זיהה יגאל עמיר ששרים מתחילים לרדת מהמרפסת – אורה נמיר, שטרית ויוסי שריד, והבין שהאירוע עומד להסתיים. זה הזמן מבחינתו לשחרר את נצרת האקדח. הוא מחליט לא לעשות את הפעולה הקטנה הזו ליד האדנית ולכן הולך שני צעדים לאחור, לכיוון רכב ההסעות, ושם משחרר את הנצרה והופך את האקדח למוכן לירי מידי.

לאחר מכן הוא חוזר להתיישב על האדנית. פתאום מתיישבים לידו שני אנשי תקשורת. יגאל עמיר מחליט שאינו מעוניין לפתח איתם שיחה על מנת לא לעורר את חשדם ולכן שוב קם והולך לכיוון רכב ההסעות. שהוא מזהה שהשניים עוזבים הוא חוזר לשבת על האדנית. מזכיר לכם שכל התנועות שלו מתבצעות במרחקים של 2 מטר. בשלב מסוים פונה אל יגאל עמיר שוטר ושואל אותו אם אדם אחר שנמצא לידו הוא גם נהג. יגאל עמיר עונה שכנראה מדובר בנהג מחברה אחרת. השוטר ממשיך בעבודתו. יגאל עמיר מבין עכשיו בבירור שחושבים אותו לנהג הסעות בדיוק כפי שרצה שיהיה.

הוא ממשיך לשבת. המאבטחים והשוטרים החליטו שיש יותר מידי אנשים בציר הליכת האישים ולכן ביקשו מכל האנשים שאינם שייכים לאירוע לעזוב את האזור וללכת לעמוד על המדרכה של רחוב אבן גבירול. יגאל עמיר שמע היטב את הנחיית המאבטחים והשוטרים והחליט שהוא נשאר במקומו. הוא ממשיך לשבת על האדנית.

בשלב זה אחד מבעלי התפקידים באירוע, לא איש ביטחון, מזהה את יגאל עמיר ומחליט שאינו שייך ולכן מבקש מאחד השוטרים שייגש אליו ויוציא אותו מהרחבה כמו כל שאר הקהל. השוטר אכן נע לכיוונו של יגאל עמיר אבל בפועל מתבלבל ופונה לאדם אחר. לאחר מכן חוזר השוטר לעברו של בעל התפקיד. הנ"ל מזהה שהשוטר התבלבל ושולח אותו שוב להוציא את יגאל עמיר מהמקום. הפעם השוטר אכן מגיע ליגאל עמיר אבל מכיוון שחשב שהוא נהג רכב ההסעות, ביקש ממנו לקום מהאדנית וללכת לעמוד ליד הרכב. השוטר המשיך בעבודתו. יגאל עמיר המתין שתי דקות שבסופן חזר לעמוד ליד האדנית.

הוא שומע ומזהה ששר החוץ שמעון פרס יורד במדרגות. הוא נמצא במרחק קצר ממנו וחושב שאם היה רוצה היה יכול לירות בו. יגאל עמיר לא משנה את תכניתו!!! הוא מספיק בטוח שהערב יצליח לבצע את המשימה!!! לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

שמעון פרס מסיים לדבר עם הקהל ועוזב לכיוון רכבו. שוטרי יס"מ, שבשלב הזה עמדו ליד יגאל עמיר, עזבו בפתאומיות כדי ללוות את פרס החוצה מהחניון ומהאירוע.

יגאל עמיר ממשיך לעמוד ליד האדנית, אקדחו מוכן לירי בצד ימין מתחת לחולצה. הוא מסתכל ימינה ומזהה את יצחק רבין, מוקף במאבטחים, יורד במדרגות לעבר רכבו שמחנה משמאלו של עמיר. הוא מלווה את תנועת ראש הממשלה והמאבטחים ממקומו. הקבוצה מצמצמת טווח למקום עמידתו של יגאל עמיר. שני המאבטחים הקדמיים עוברים אותו. מיד לאחר מכן ראש הממשלה והמאבטח הצמוד עוברים אותו. הוא נותן למאבטח שהולך מאחור ומימין לראש הממשלה (בצד הנגדי למיקומו של עמיר) לעבור אותו במקצת וברגע זה מתחיל בתנועה קדימה תוך שליחת יד ימין לשליפת האקדח, נכנס בין עיתונאי למאבטח האחורי, מזהה את גבו של ראש הממשלה, מיישר את היד עם האקדח ויורה שלושה כדורים ממרחק של כ – 30 ס"מ. יגאל עמיר זיהה בוודאות שהוא פוגע בגבו של ראש הממשלה.

ראש הממשלה מרגיש שנפגע ומסתובב לאחור ולשמאל כדי לנסות ולראות מי ירה בו:

המאבטח שהלך מאחור קפץ לעברו של יגאל עמיר ומצליח להפילו ארצה. יגאל עמיר הפיל את אקדחו לרצפה. במקביל קפצו על עמיר מספר שוטרי יס"מ.

המאבטחים הצמודים לראש הממשלה חילצו אותו לרכב שמיד החל בנסיעה לבית החולים איכילוב.

חלק מפעולותיו של יגאל עמיר צולמו על ידי אזרח. כך זה נראה (הרעש ברקע הוא תוצאה של צילום חובבני):

לאחר שהרופאים קבעו שלא ניתן להציל את יצחק רבין היה ברור יריב אחד בשם יגאל עמיר הצליח להתגבר על כל מעגלי האבטחה באירוע ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.

אנחנו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, נכשלנו פעמיים – לא הצלחנו למנוע ולסכל פגיע בראש הממשלה ולא נטרלנו את היריב בירי כפי שנדרש מאיתנו במצבי לחימה.

לא מדובר בקונספרציה, כן מדובר בכישלון. כישלון שנוצר בעקבות אוסף של עובדות שקרו בתקופה שלפני ותוך כדי האירוע עד לנקודה הקריטית בה יגאל עמיר ביצע את הירי.

מדובר בכישלון של הצד המגן שלא עלה בידו לזהות מבעוד מועד אדם שלא שייך למקום ולא צלח בתגובת הנגד ברגע שזה החליט לפעול.

היריב במקרה הזה, יגאל עמיר, היה מספיק חכם, מאמין, יוזם, נחוש וקר רוח כדי להבין שבאותו ערב התקיימו כל התנאים שמאפשרים לו לבצע את זממו.

מחיר הכישלון באבטחה הוא גבוהה וחד משמעי!!! זה אכזרי וזה כואב!!! דווקא בגלל זה אבטחה צריך להמשיך ולקיים!!!