"ניסיון התנקשות" בנשיא ונצואלה במהלך אירוע פתוח

נשיא ונצואלה ועוזריו טוענים שבוצע נגדו ניסיון התנקשות בעזרת 7 רחפנים במהלך השתתפותו באירוע פתוח. גורמים אחרים במדינה טוענים שהפיצוץ שנשמע במהלך נאומו של הנשיא נבע מבלון גז בדירה שממוקמת בבניין סמוך למקום האירוע. 
כהרגלי, חיפשתי שעות ארוכות באינטרנט סרטונים ו/או תמונות שיכולים להעיד על מה שקרה באירוע המדובר ולא מצאתי שום רמז לכך שמדובר בהתקפת רחפנים למעט העובדה שברגע שמיעת הרעש הנשיא והסובבים אותו הסתכלו למעלה ולכן יתכן שאכן מדובר בפיצוץ בלון גז בלבד. את האמת שקצת התאכזבתי מהתוצאה כי אני בדעה שלא רחוק היום שיריב יבחר לנסות להתנקש באישיות בעזרת רחפן.

למרות שלא רואים סימן לרחפנים באירוע, עדיין ניתן ללמוד ממנו על תגובת האנשים לשמע הפיצוץ תוך כדי אירוע, תגובת מערך האבטחה של נשיא ונצואלה ותגובת הקהל שכלל בעיקר חיילים.

תיעוד האירוע:

תגובת האישים:

האירוע מוכיח שוב עד כמה מערך האבטחה יכול להבין מהתנהגות האנשים שמתרחש משהו בגזרת האישיות. תגובת הנשיא, רעייתו והקצינים שסביבו כן יכולים להעיד על איזשהו פיצוץ שהתרחש למעלה כי כולם באופן אינסטינקטיבי הסתכלו לשמיים ולא נראו כמי שמחפשים מאיפה הרעש (התגובה שלהם קצת לא מתאימה לעובדה שאין בסרטונים ובתמונות שום סימן להמצאות רחפנים בגזרה). התנהגות האישיות וכל שאר האנשים על הבמה, נותנת למערך האבטחה סימן שמשהו מתרחש ולכן גם אם הם עדיין לא מבינים במה מדובר חלה עליהם החובה להתקרב לאישיות ולהגן עליו בגופם עד להחלטה האם צריך לפנות אותו מהאירוע. יש מושג באבטחה, שאיני יודע אם קיים עדיין, של תקרית לא ידועה שמשמעו שמתרחש אירוע חירום שאינו בגזרה הקרובה למושא האבטחה אבל כן במעגלים הרחוקים יותר ושיכול להשפיע על ביטחונו ולכן מצריך התייחסות של מערך האבטחה. חדי העין יוכלו להבחין בקצין שעומד מימין לנשיא בשורה השניה וכמה שניות אחרי שמיעת הרעש נופל לרצפה (כנראה שההסתכלות למעלה גרמה לו לאיבוד שיווי המשקל).

פעולות האבטחה:

תגובת המאבטחים של נשיא ונצואלה הגיע יחסית מהר מרגע שמיעת הרעש שכללה בשלב הראשון צמצום טווח לכיוון הנשיא תוך שימוש באמצעי מיגון נפתח ובשלב השני פינוי הנשיא מהבמה וכנראה שמהאירוע. צוות האבטחה של הנשיא ניתח בצורה נכונה את האירוע ופעל בקבלת החלטות שמתאימה לו. התגובה של צוות האבטחה מתאימה למצב שבו אתה מבין שמתרחש איזשהו אירוע חריג אבל עדיין לא מבין בדיוק מה זה ולכן מכיוון שנשמע פיצוץ אתה מחליט לא לקחת סיכון ומפעיל את תרגולת הסיכוך על האישיות ובהמשך הרחקתו מהגזרה. ניתן לראות שהצוות השאיר מאבטח בעמדה סטטית שממשיך להסתכל לחזית ולא משתתף בפעולת הסיכוך (המאבטח משמאל).

פינוי הנשיא אחרי החילוץ מהבמה דווקא נראה רגוע:

תגובת הקהל:

אני חושב שתגובת הקהל מעידה על כך שלא מדובר בהתקפת רחפנים ופצצות מהשמיים מכיוון שנראה שבזמן שהאישים על הבמה מגיבים לשמע הרעש, החיילים ממשיכים לעמוד במקומם. אני מאמין שבמידה והחיילים היו מבינים שמתרחש פיצוץ מעליהם היו מגיבים באינסטינקט של בריחה מהירה יותר. בריחת החיילים מהרחבה, ממחישה כיצד נראה קהל שמחליט לברוח מאירוע ברגע אחד וביחד ובעיקר מדגיש את הקושי המקצועי לשלוט בו ברגעים הללו. מאפייני בריחת הקהל מדגישים את החשיבות בתכנון נתיבי הקהל בשגרה ובחירום באירועים המוניים.

רחפנים או פיצוץ בלון גז בדירה:

כאמור, צפיתי בכמה וכמה סרטונים שמתעדים את האירוע ופורסמו ביוטיוב ולא ראיתי באף אחד מהם זכר לרחפנים או לפיצוץ שהתרחש מעל רחבת האירוע. נראה לי הגיוני שבמידה והיה מתרחש פיצוץ של חומר נפץ שמוצמד לרחפן, היינו צריכים לראות בסרטונים מהאירוע חלקים של הרחפן נופלים מהשמיים לרחבה. בשום שלב לא מזהים נפילה של חלקים מלמעלה ולכן אני בספק שמדובר במתקפה של 7 רחפנים עם פצצות כפי שהנשיא ועוזריו מיהרו לפרסם למרות תגובתם של הנשיא והסובבים אותו על הבמה בהסתכלות לשמיים.

גורמים אחרים, שאינם גורמי הנשיא, טוענים שמדובר בפיצוץ בלון גז שהתרחש בדירה בבניין שממוקם בסמוך למקום האירוע ואף פרסמו תמונות של הדירה ושל כוחות הביטחון שהגיעו אליה.

יום אחרי האירוע, רשתות הטלוויזיה החלו להציג סרטון שכנראה הגיע משלטונות ונצואלה שבו הם טוענים שרואים את הרחפן שהתפוצץ מעל האירוע.

סרטון המציג כביכול את הרחפן:

למרות הצגת הסרטון, קשה להחליט האם מדובר בצילום אוטנטי של הרחפן מהאירוע המדובר.

לסיכום, אני ממליץ לכל העוסקים באבטחה בכלל ובאבטחת אישים בפרט להמשיך ולבחון ברצינות את איום הרחפנים ואת יכולת היריב להשתמש בו. דאעש ואחרים כבר הוכיחו יכולת לשימוש ברחפן לצורך ביצוע פיגוע ולכן ברור שלא רחוק היום שבו יריבים אחרים ונוספים יחקו אותם לנסיונות פגיעה במתקנים ואף באישים.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות לכל מצב אפשרי והגיוני

אירוע הירי ממלון בלאס וגאס – אבטחת בתי מלון בישראל

אירוע הירי שהתרחש השבוע בעיר ההימורים התוססת לאס ווגאס, בוצע על ידי סטיבן פאדוק, אזרח אמריקאי ששכר חדר בקומה ה – 32 במלון מנדליי ביי והפך אותו לחדר מלחמה מתוכנן ומתוזמן היטב במקביל לפסטיבל מוזיקה בהשתתפות אלפי אנשים ששימש לו הזדמנות להוציא תסכול אישי בדרך של רצח המוני הגדול ביותר שהתרחש בארצות הברית על ידי אזרח המדינה.

הרוצח האכזרי ירה במשך 9-11 דקות והצליח להרוג 59 אזרחים תמימים ולפצוע יותר מ – 500, חלקם פצועים קשה מאוד.

פרטי האירוע אשר מתפרסמים, יוצרים תמונה קשה ומדאיגה בכל הקשור לאבטחת אירוע המוני ולאבטחת בתי מלון.

בהקשר לאבטחה האזרחית בישראל, אני חושב שהאירוע הנ"ל חייב להוות דגל אדום וגדול לממשלת ישראל, לחטיבת האבטחה במשטרת ישראל ולכל אותם בעלי בתי מלון הממנים בהם מנכ"לים ומנב"טים. זה הזמן לעצור ולעשות חושבים מחדש בכל הקשור לאבטחת אירועים המוניים ובעיקר בכל הקשור לאבטחת בתי מלון.

כדי להבין למה אני חושב כך מומלץ לצפות בסרטוני האירוע מלאס וגאס:

בתי מלון בישראל מאובטחים על פי הנחיות חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שקובעה את רמת האבטחה הנדרשת בהתאם למספר החדרים הקיימים במלון ולאחוזי התפוסה בו. כמי שבמסגרת עבודתו מסתובב לא מעט בבתי מלון, אני מרשה לעצמי לקבוע שרמת האבטחה ברוב בתי המלון בישראל אינה נותנת מענה לאיומים שנקבעו על ידי המשטרה כגוף מנחה ובטח שאינה יכולה להתמודד עם אירועים הדומים לאירוע הירי בלאס וגאס.

ושוב, כדי להבין מדוע, מומלץ לצפות בסרטון הבא אשר מציג את החדר של הרוצח המתועב:

לא צריך להיות איש אבטחה כדי להבין שהרוצח תכנן את הפעולה מראש, שכר את החדר מספיק זמן לפני הביצוע כדי להספיק להכניס אליו את כל כלי הנשק, למתקן אותו במצלמות ולארגן אותו לרגע האמת, 9-11 דקות של ירי קטלני שהורג ופוצע אזרחים חפים מפשע. הסרטון העלה אצלי מספר שאלות אשר קשורות ישירות לאבטחת בית המלון בהקשר של האבטחה בישראל:

מה רמת השליטה של המנב"ט ברשימת האזרחים ששוכרים חדרים במלון, ועד כמה היא מאפשרת לו לזהות סימנים מחשידים?

האם המלון מרושת במצלמות המאפשרות שליטה על שטחים ציבוריים במלון והאם המוקד במלון אכן יודע ומסוגל להפיק מהן מידע בזמן אמת?

האם המאבטחים והעובדים במלון מוכשרים לזיהוי סימנים מחשידים בחדר או בסביבתו הקרובה?

האם השליטה בפתחי המלון, כולל אלה המחוברים לחניונים תת קרקעיים, מתעלת את האורחים של המלון לציר כניסה או יציאה המאפשר לאבטחה לזהות סימנים מחשידים באדם ו/או בכבודתו?

האם כוח האבטחה במלון מוכשר כדי לתת מענה ראשוני לכל איום המוגדר בפק"מ המלון?

האם למנכ"ל, למנב"ט, לעובדים ולכוח האבטחה יש שליטה מכסימלית על כל מה שמתרחש בתחום בית המלון?

בית מלון הינו מתקן פרטי אשר מציע שירות לינה ובילוי מחוץ לבית של האזרח ומאפשר לו לשכור חדר לתקופה מסוימת תמורת תשלום כמובן ובמסגרת זו להשתמש במתקני המלון השונים. בסעיף המשימה בפק"מ המלון כתוב שאבטחת המלון נעשית על מנת למנוע ולסכל כל פגיעה בשוהים בו, עובדים ואורחים……………………………………………………………

האם במציאות, אזרח אשר שוכר חדר בבית מלון בישראל יכול להיות בטוח שמאבטחים אותו מפני האיומים שהוגדרו? האם הוא יכול להיות בטוח שבעלי התפקידים השונים במלון אכן יודעים מה מתרחש בו? האם הוא יכול להיות בטוח שיסיים את שהייתו במלון ללא פגע או חס וחלילה מוות?

רוב האזרחים המגיעים לבית מלון הינם תמימים לחלוטין ומגיעים למטרת מנוחה ובילוי אבל ישנם כאלה אשר מנצלים את הפלטפורמה של בית המלון כדי לבצע פעולות פליליות ו/או פעולות פח"ע ולו רק בגלל שהם מרגישים בו בנוח ובתחושה שאין פיקוח.

אני זוכר שבתחילת דרכי כמאבטח בשב"כ, בשנת 91, נשלחתי לשלושה חודשים לבייס מוסקבה ברוסיה. ישנתי במלון ספוטניק שבו בכל קומה ישבה 24/7 דודה זקנה אשר כל תפקידה היה לראות ולתעד כל מה שקורה בקומה, מי נכנס, מי יצא, מה עשה, עם מי דיבר וכו'. שום דבר לא היה יכול להעלם מעיניה או מאוזניה. שליטה. מאה אחוז שליטה.

בהתייחס לאבטחת מלון בישראל, אני חושב שחייבים להגיע לשליטה מקסימלית בכל מה שקורה בתחומי המלון ובטח אירוע במאפייני האירוע שהתרחש בלאס וגאס.

שליטה כזו מושגת בשילוב של כוח אדם מוכשר ומיומן עם טכנולוגיה אשר יוצרים הרתעה מוכחת ויכולת זיהוי ותגובה מהירים ונחושים וכל זאת מבלי לפגוע בייעוד בית המלון כעסק כלכלי. בבתי המלון בישראל קיימת אבטחה בהתאם להנחיית משטרת ישראל אבל הרמה שלה בפועל אינה גבוהה ואינה עומדת בקנה אחד עם הדרישות הכתובות.

כל אורח בכל בית מלון חייב לראות ולהרגיש את האבטחה הקיימת בו וחייב להבין שרואים אותו 24/7 בשטחים הציבוריים. 

התייחסות נכונה ורצינית של מנכ"ל ומנב"ט המלון לתחום האבטחה תביא להבנה שאבטחה, למרות שנחשבת להוצאה בלבד, הינה חלק בלתי נפרד מהשגת היעדים של המלון כעסק כלכלי ותגרום לגיוס כוח אדם איכותי יותר לתפקידי האבטחה.

האירוע הנ"ל, מדגיש את חשיבותו של המוקד בבית המלון כמקום ששולט על השטחים הציבוריים בעזרת מצלמות גלויות וסמויות והמסוגל לזהות התנהגות חריגה של אורח ואף עובד במלון. כיום, המצלמות והמוקד האקטיבי מחליפים את הדודה ברוסיה שישבה במלון ברוסיה בשנות ה – 90.

לדעתי, הגיע הזמן שהתאחדות בתי המלון בישראל בשיתוף משטרת ישראל יקבעו בנוסף לרמת איכות השירות של בית המלון את רמת האבטחה שבו כדי שהאזרח התמים יוכל לדעת ולהחליט האם מתאים לו לשהות בבית מלון ברמת האבטחה המופעלת בו. אולי דירוג כזה ידרבן את המנכ"ל והמנב"ט להתייחסות רצינית יותר לאבטחה.

החכמה באבטחה ובכלל היא גם לדעת ללמוד מאירועים שהתרחשו מחוץ לישראל על מנת לבדוק האם יש צורך בביצוע שינויים במצב הקיים. אני חושב שהאירוע מלאס וגאס הוא אירוע כזה שיש מה ללמוד ממנו כדי לשפר את רמת האבטחה בבתי המלון בישראל.

סרטון הכולל תיעוד ממצלמות האבטחה במלון שמסביר את כל תהליך ההתארגנות של הרוצח:

זכרו "שאבטחה צריך לקיים" ביצירת שליטה מלאה על מה שקורה בתחום האחריות

ניסיון הדקירה בצומת גיתי – הוכחה ברורה שחייבים לחשב מסלול מחדש

חברים יקרים, אנחנו לא בכיוון הנכון, התברברנו!!! וברוח שנת 2016, שבה החיים שלנו מתנהלים סביב אפליקציות וסרטונים, אז נאמץ את הסגנון של אפליקציית הניווט וויז ונשלח את עצמנו לחשב מסלול מחדש.
כמו כל דבר בחיים, גם למציאות שבה כמעט כל דבר מצולם ומופץ ברשת האינטרנט, יש יתרונות וחסרונות, והסרטון של ניסיון הדקירה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בצומת גיתי ממחיש זאת בצורה יוצאת מן הכלל.
תמונה של רגע הנפת הסכין על ידי המחבלת כלפי החיילים:

תמונה אחת שממחישה את המצב במדינת ישראל בשנת 2016.

האירוע צולם במצלמה המורכבת ברכב של אזרח:

כדי להבין מדוע אני טוען שהתברברנו, להלן תגובות של אנשים לסרטון – אנשים שחלקם עוסקים בתחום האבטחה, אנשי צבא, שוטרים ואזרחים. העתקתי את התגובות על הסרטון כפי שהן רק בלי השמות של האנשים כמובן:

 

  • לא. טווח קצר מידי. מזלם שהבחינו ונכנסו למצב ירי.
    כל עוד הסכין מונפת היא מהווה איום, בוודאי ובוודאי אם היא ממשיכה להתקדם לעברם למרות הנשק השלוף והדרוך.
  • אם חיילים היו מספיק ערניים, היו עוצרים אותה הרבה לפני.
  • רואים לצערי כי היא התקרבה עם הסכין שלופה אבל מוסתרת מאחורי הגב, כלומר ערנות הייתה אמורה להעלות חשד ביחס אליה הרבה קודם…
  • אנשי פלורנסט חכמי העם…… מזל שאתם פה
  • ואם היו חושדים בה קודם, אז מה???
    גם אם הוחשדה מאוחר יחסית וכשכבר הגיעה לטווח קרוב, מרגע שהוחשדה וקראו לה לעצור המשיכה להתקדם ולא זרקה את הסכין.
    מה היו אמורים לעשות? לנסות להשתלט ולחטוף דקירה בתקווה שהיא תהיה לא מספיק קטלנית???
    טוב שירו, וטוב שלמרכז מסה כדי לא לקחת סיכון.
  • היו עושים נוהל מעצר חשוד, הכי פשוט שאפשר. בלי לתת לה להתקרב כלל.
  • אבל הם קראו לה לעצור, ואיימו בנשק, ולקחו כמה צעדים אחורה. רק היה חסר שיתחילו לרוץ והיא תרדוף אחריהם.
  • מעניין כמה סבלנות היתה לך במקומם כשהסכין מונפת לעברך…
  • תגובה מצוינת ביחס למצב הסכנה . עבודה טובה של החיילים.
  • חיילים הגיבו בצורה מצוינת. זה נראה מהצד שאפשר היה לנטרל ללא ירי, אבל מ"הצד" הכל נראה אחרת. מצוין שירו. מי שמרים סכין צריך לדעת שזו התגובה שצפויה לו/ה.
  • הפנייה של החיילים למחבלת הייתה במקום ומשלא שיתפה פעולה ירו בה כמו שצריך. אסור למהר וללחוץ על ההדק במיוחד היום שיש מצלמה 📷 בכל מקום -הירי יבוצע כמוצא אחרון לאחר שנשקלו כל האמצעים האחרים כולל פנייה לחשודה להוריד את הסכין.
  • תגובה מצוינת, מהירה ואפקטיבית.
    לא צריך להיכנס לפרשנויות מיותרות. 
    יש אמצעי, יש כוונה, מוחשי, מיידי…בום. נגמר הסיפור.
    כל מה שהיה יכול לקרות לפני וכל הבדיעבדים למינהם פשוט לא רלוונטיים
  • החיילים נראים הולכים לאחור. נסוגים מפניה ולא מפחד . אלא על מנת לאפשר לה להיכנע. לחדול מהתקיפה. ומשלא נענתה להוראות החיילים. התקיימה סכנה מידית ומוחשית . ההמשך ידוע וצפוי. עבודה יפה.
  • משקף את ההבדל בין אבטחה פסיבית לאבטחה אקטיבית. כשאתה מחכה שהמחבל/ת בפוטנציה יגיע קרוב לכדי מגע כדי לפגוע בך תמיד תופתע ותגיב בהתאם לנסיבות המצטברות בנקודת הזמן-מקום. לא משנה איזה ציון תקבל זה לא יהיה אותו ציון שהיית מקבל (מנותני הציונים) באם היית ממוקם במקום טאקטי עם שליטה במרחב המאובטח שלך – מעלה חשד ,ופועל להגיב בזמן ובכלים שלרשותך.
  • שאלת הפוסט , האם היה ניתן להימנע מירי . תשובה , כן . אך בניגוד לתורה הנלמדת במצב כזה.
    א. לברוח ( מאמין שהם מהירים ממנה).
    ב. לנסות להתגונן עם הרובה כאשר הוא משמש כאלה.
    בשני המקרים = 1. לקיחת סיכון מיותר 2. השארת הסיכון בשטח כלפי אחרים.
    בסוף נראה שהאשה ממש רוצה לחטוף כדור. מרימה סכין ומול קנים שלופים מתקדמת ובשפת גופה , מבקשת , "נו תירו בי נו תירו ". וקיבלה מבוקשה.

מהן העובדות כפי שאני מבין מהסרטון ומהפרסומים בתקשורת – כמי שלא היה בשטח?

  1. שהחיילים הם היחידים שהיו בסיטואציה ולכן הם ורק הם יכולים לתאר מה הם ראו? מה הם הרגישו? מה הם הבינו? ולמה הגיבו כמו שהגיבו?
  2. החיילים הם לוחמים מגבעתי שהוצבו באזור הטרמפיאדה, הם חמושים, עם אפוד לוחם וקסדה על הראש.
  3. החיילים והמחבלת הם הולכי הרגל היחידים שהיו ליד הטרמפיאדה.
  4. בזמן האירוע, היו כלי רכב שנסעו על הכביש המקביל לטרמפיאדה.
  5. החיילים עומדים בטרמפיאדה ביחד, קרובים אחד לשני.
  6. נראה שהמחבלת נעה על המדרכה לכיוון החיילים בטרמפיאדה כאשר עד הגעתה קרוב אליהם היא מקפידה להסתיר את הסכין שבידה מאחורי הגב.
  7. כשהמחבלת קרובה לחיילים וברור שהם כבר רואים אותה, היא מרימה את הסכין בצורה שנראית כתנועת איום ולפני ביצוע דקירה.
  8. החיילים נעים ביחד לאחור ובשלב מסוים אחד מהם מבצע ירי למרכז הגוף של המחבלת.
  9. המחבלת נופלת פצועה על הקרקע.
  10. החיילים נראים כמי שמנסים להחליט מה עושים עכשיו.
  11. אזרחים עוצרים את הרכבים ומגיעים לטרמפיאדה.

התרגום שלי כמומחה אבטחה וכמי שנחשף לאירוע דרך הסרטון שצולם והופץ:
לפני הכל, חייבים להסכים על הנחת העבודה שישראל היא מדינה שמתמודדות עם פיגועים במאפיינים שונים ומשתנים מהקמתה ועד היום. ההסכמה על הנחת העבודה הזו חשובה כדי להבין שישראל אינה עוד מדינה שמתמודדת עם אירועים כאלה פעם בכמה שנים וכי היא משפיעה ישירות על קבלת ההחלטות המדיניות בכל הקשור לאילו גופים ביטחוניים יהיו במדינה, אילו אנשים יהיו רשאים לשאת נשק ולמה, מה תהיה חלוקת התפקידים והאחריות כל גוף ומה יהיה שיתוף הפעולה בין כולם.
הנחת העבודה הנוספת שיש להסכים עליה, היא שכולם אבל כולם בישראל מתמודדים עם אותו איום וכולם בסופו של דבר מבצעים את אותה משימה אל מול האיום מהסוג הזה. פיגועי הטרור הללו פוגשים את החיילים, השוטרים, מאבטחים ממלכתיים, מאבטחים אזרחיים, אזרחים נושאי נשק ואזרחים רגילים.
ברור כבר לכולם, שבמציאות העכשווית אירועים מצולמים ומופצים ברשת זמן קצר לאחר האירוע, ככה כמו שהם וללא סינון. קיומו של סרטון הוא טוב למי שמעוניין לחקור את האירוע וללמוד ממנו אבל לעיתים הוא לא טוב למי שמעוניין ליצור הרתעה אל מול היריב שיגיע בעתיד.
לא הייתי באירוע בזמן אמת ולכן היכולת שלי, כמו גם לרבים אחרים, לנסות ולהבין מה היה שם ולמה מתבססת על הסרטון שצולם והופץ בלבד ולכן כל מה שאינו נראה כעובדה ייחשב במה שאני כותב כהערכה ודעה שלי בלבד.
אין לי טענה וחצי טענה אל צמד החיילים שהתמודדו עם המחבלת, למרות שיש לי הערות מקצועיות איך אני חושב שהאירוע היה צריך להיות מטופל ולהראות. אין לי טענה אל החיילים כי הם אלה שנשלחים בקצה שרשרת המזון לבצע את המשימות בשטח וברור לי שמבחינתם הם עשו את הטוב ביותר שיכלו ואת הטוב ביותר שיצא להם בסיטואציה. יש לי טענות למי ששולח את החיילים האלה לביצוע המשימה, ולמה? כי אני חושב שאחרי כל כך הרבה שנים של התמודדות עם אירועים מהסוג הזה, כשברור שגם חיילי צה"ל פוגשים אותם בגזרות שתחת אחריותם, הגיע הזמן שנראה חיילים שיודעים להתמודד איתם ביכולת סגירת הגזרה, בחירת העמדות הטקטיות, חלוקת תפקידים, יכולת זיהוי מקדים, הבנת תמונת המצב הכללית של מאפייני האיומים בגזרתם, יכולת החמרה, יכולת טיפול בצורה נכונה ונחושה באירוע והיכולת להראות ולהתנהג כחיילים לוחמים בצה"ל. עכשיו השאלה היא, האם צה"ל הבין כבר שחוץ מללמד את החיילים הלוחמים שלו לדעת להילחם בשדה הקרב הוא צריך ללמד אותם איך לבצע משימת אבטחה בצורה מקצועית, וכאן מדובר במשימת אבטחה נטו ולא בשדה קרב.
יסלח לי צה"ל ויסלחו לי החיילים, אבל אם לא הייתי יודע שמדובר בסרטון שמציג אירוע שקרה באמת, הייתי חושב שאני צופה בסצנה מתוך סרט בסגנון גבעת חלפון אינה עונה או בעוד מערכון של מישהו שממסה להצחיק אותי.
לא סתם הוספתי לכתבה חלק מהתגובות לסרטון כפי שנכתבו על ידי אנשים שונים בתפקידים שונים. עשיתי זאת כדי להמחיש לכם את העובדה הראשונה שכל אחד רואה בעיניים שלו משהו אחר ואת העובדה השנייה שבכל הקשור לתורת עבודה ונהלים הקשורים להתמודדות מול מחבלים כאלה אנחנו נמצאים במגדל בבל שיש בו הרבה אנשים המדברים שפות שונות.
לי, החיילים בסרטון נראים כמי שלא מבינים מה נפל עליהם, כאילו שזו הפעם הראשונה שהם נחשפים לתקיפה מהסוג הזה. נראה שלמרות שרק היא והם נמצאים שם, הם מוצאים את עצמם מופתעים איך היא הגיע עד אליהם. נראה שהתגובה שלהם למצב שבו ברור שמדובר במחבלת, הרגע שבו היא מניפה את הסכין, היא תגובה טבעית של מי שלא יודע בדיוק מה עליו לעשות במצב הזה ולא כמי שעבר הכשרה והדרכות מקצועיות – אני מתכוון להליכה המשותפת של החיילים לאחור. בהחלט יכול להיות שההליכה לאחור נבעה מהרצון של החיילים ליצור טווח טוב לביצוע ירי. אני בטוח שיש לחיילים את היכולת להסביר למה הם פעלו ככה אבל אני מתייחס לאיך זה נראה בסרטון.
בצורה הפשוטה ביותר שיש ומבלי לסבך ולהסתבך בהסברים, בסרטון רואים בחורה בוגרת, כנראה ערבייה לפי הלבוש, שהגיע אמנם עם סכין כדי לפגוע בחיילים אבל נראה שהיא לא באמת יודעת איך להיות מחבלת זה נראה כאילו שביימו אותה לתפקיד ואז רואים שני חיילי צה"ל, הססנים, חוששים, לא נחושים, לא מגיבים בחוזקה אל מול המחבלת שמולם, הולכים לאחור, נראים כאילו שמחפשים פתרונות למצב ואחרי שיורים במחבלת לדעתי הם גם נראים המומים ממה שחוו לפני רגע.
מצטער אבל אני ראיתי בסרטון חיילים שלא מזכירים אפילו בקצת לוחמים, מצטער שאני מציג את זה כך אבל עדיף לי לשים את דעתי על השולחן מאשר לצייר תמונת מצב דמיונית.
לסיום החלק הזה אומר שמבחינת ישראל והעולם האירוע הזה הסתיים ומה שנשאר ממנו זה הסרטון הזה שכבר הופץ ברשת האינטרנט וזמין לכולם. הסרטון הזה ייתן את התשובות לגבי כל השאלות שעולות מהאירוע וכולל על הנראות והתפקוד של חיילי צה"ל.

אז מה לדעתי צריך ואפשר לעשות כדי להשתפר?

  1. תורת עבודה, סמכויות ונהלי פתיחה באש – הגיע הזמן ליצור תורת עבודה אחידה שנותנת מענה לכלל המצבים האפשריים ומתאימה לכלל כוחות הביטחון בישראל. יש להגדיר סמכויות ונהלי פתיחה באש אשר מאפשרים לכוחות הביטחון לפעול ללא חשש, בשקט נפשי, בביטחון מלא ומתוך ידיעה שיקבלו גיבוי מלמעלה. יש לזכור שאנחנו מתמודדים מול מחבלים. יש ליצור מצב שכולם מדברים באותה שפה ומבינים את אותו דבר ולמנוע מצב של מגדל בבל.
  2. הגיע הזמן להשקיע משאבים ומאמצים בבניה מחדש של הביטחון העצמי וכוח ההרתעה של כוחות הביטחון השונים ולמחוק לאלתר את המצב הנוכחי בו ברור שכל האירועים מסביב, כל הסיסמאות והאמירות של גורמים פוליטיים ומפקדים, משפיעים על הכוחות בקצה, אלה שמבצעים את המשימות בפועל בשטח.
  3. הגיע הזמן להעביר מסר חד משמעי וברור שכל מי שייצא לבצע פיגוע כנגד אזרחים ו/או כוחות ביטחון בישראל, בכל מקום ובכל זמן ולא משנה גילו, מינו, דתו ויכולתו, דינו יהיה בצורה של תגובה מהירה, נחושה ויכול להיות שקטלנית עד כדי שתגרום לו מוות. כדי להגיע למצב הזה יש ללמד את כלל כוחות הביטחון את העבודה.
  4. הגיע הזמן שכוחות הביטחון בישראל יבינו שעליהם להתמקד בהכשרות מקצועיות בתחום האבטחה שכוללת גם התמודדות מול מחבלים שפועלים במאפיינים כפי שנראים בשנה האחרונה ובכלל בישראל. אי אפשר ללמד חייל איך להלחם בשדה הקרב במלחמה ולאחר מכן לשלוח אותו למשימות שאינן משימות מלחמה ולצפות שידע מה לעשות. העיקרון צריך להיות, שכל מי שיתכן וימצא את עצמו במצב של התמודדות מול תקיפה כזו יעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
  5. הגיע הזמן שצה"ל יבין שקסדה על הראש מתאימה ונחוצה בשדה הקרב אבל מפריעה ולא הכרחית במשימת אבטחה. איך מצפים מחייל שעומד בשמש שעות להיות ערני ונחוש כשהקסדה הזו על הראש שלו.
  6. הגיע הזמן להגדיר גבולות בתוך הדמוקרטיה בישראל שבין היתר יקבעו שניתן למנוע פרסום סרטון שצולם על ידי עובר אורח. לא כל סרטון צריך לעלות לרשת האינטרנט ואם הוא כבר עלה אז יורידו אותו.
  7. הגיע הזמן שהפוליטיקאים, המפקדים והמנהלים יתחילו לתת גיבוי מלא קודם כל ישירות מול הלוחמים ובהמשך באמצעי התקשורת.

זכרו"שאבטחה צריך לקיים" בכל מקום, בכל זמן ומול כל יריב - במקצועיות ובנחישות

הפיגוע בשרונה – הוכחה שנראות והרתעה יעילים מול היריב

מערכי אבטחה רבים נוטים להשקיע משאבים ומאמצים רבים להגדלת כוח האדם ובהצטיידות בטכנולוגיה מתקדמת מתוך רצון להציב מענה טוב יותר אל מול היריב ובעקבות זאת שוכחים ומזניחים את המענים הבסיסיים והקלים שעומדים לרשותם, כגון נראות והרתעה שבאירועים מסוימים גרמו ליריב להסתובב ולחפש יעד אחר לפיגוע.

על פי התחקיר שבוצע למחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במסעדת מקס ברנר במתחם שרונה, עולה שההחלטה שלהם להיכנס בסופו של דבר למסעדה נבעה משינוי התכנית המקורית לבצע פיגוע בתחנת הרכבת בבאר שבע ובהמשך בתחנת הרכבת השלום בתל אביב. המחבלים סיפרו בחקירה שכאשר הגיעו לתחנות הרכבת, זיהו מאבטחים שעומדים מחוץ לפתחי הכניסה ובנוסף זיהו שמבוצעת בדיקה לכל הנכנסים לתחנה בעזרת שער מגנומטר ומכונת שיקוף. נראות המאבטחים והאמצעים בכניסה יצרו הרתעה כלפי חוץ אשר גרמה למחבלים לשנות את תכניתם המקורית.
התנהגותם של המחבלים באירוע, הוכיחה בצורה חד משמעית שמעגל האבטחה הראשון שמוצב מחוץ לפתחי המתקן יכול למנוע פיגוע רק מעצם מיקומו, לבושו, עמידתו והתנהגותו ומבלי שהיריב מעז לנסות להתחכך עם המאבטחים כדי לבדוק האם ניתן לעבור אותם ולהיכנס פנימה למתקן.

לצערנו הרב, במקרה הנוכחי, מדובר במחבלים נחושים שלא וויתרו על המשימה להרוג אנשים חפים מפשע ולאחר שנרתעו מהאבטחה ברכבת המשיכו לחפש יעד אחר עד שהגיעו למסעדת מקס ברנר במתחם שרונה שבה אין אבטחה כלל.

לדעתי, אחוז גבוהה מהיריבים יוותר והסתובב לאחור כאשר יזהה מערך אבטחה רציני המוצב במעגל החיצוני, מה שמחזיר אותנו לעובדה שהיריב מושפע ממה שהוא רואה ומגיב לתחושת הפחד והחשש שנובעים ממנה.

ניתן בקלות לחשוב שכדי למנוע פיגועים צריך רק להציב מאבטחים בכל המקומות בהם ישנם אזרחים בריכוזי קהל שמהווים יעד קל ליריב, אבל ברור שחשיבה כזו אינה מציאותית ובטוח שתפגע באורח החיים הבסיסי. לכן שתי המסקנות המרכזיות שלי מהפיגוע במקס ברנר, הינן שצריך לחשוב בצורה יצירתית על מנת למצוא פתרון שמצד אחד יצליח ליצור מעגל מרתיעה בכל מקום או אזור עם ריכוזי קהל ומצד שני לא יפגע באורח החיים של האזרחים ושיש לחזור ולהאמין בפעולות הפשוטות באבטחה לפני שרצים לשיטת עבודה ולטכנולוגיה מתקדמות.

המציאות בישראל, שנוצרה מאלפי פעולות טרור לאורך השנים, מחייבת הצבת מערך אבטחה במתקנים כמו תחנות רכבת, תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה, בתי מלון ועוד. מתקנים מהסוג הזה בדרך כלל מוגדרים כמונחה משטרת ישראל ומחויבים לעמוד ברמת אבטחה שנקבעת עבורם. ההבדל ברמה הנראה לעין המתבונן בא לידי ביטוי בנראות מערך האבטחה כלפי חוץ.
זה לא סוד, שהמאבטח המוצב בכניסה למתקן הוא בדרך כלל יהיה איש האבטחה הראשון שהיריב יראה בשלב איסוף המל"מ ואף בשלב ניסיון הכניסה למתקן. המשמעות מכך היא שהמאבטח בכניסה הוא זה שיקבע מה חושב היריב על רמת האבטחה במתקן והוא זה שיעזור לו להחליט האם כדאי לו לנסות ולעבור את האבטחה בדרכו לתוך המתקן.
מי שיסתכל על הכניסה למתקנים מאובטחים יראה תמונת מצב שונה ומשתנה הקשורה לנראות המאבטח ולהרתעה שהוא משדר כלפי חוץ. בחלק מהמקרים נראה מאבטח שלבוש במדים ייצוגיים ומכובדים שעומד מחוץ לדלת הכניסה למתקן ומתרכז אך ורק במשימה שלשמה הוא נשלח. במקרים אחרים נראה מאבטח בלבוש מרושל או דהוי שאינו ייצוגי ואינו מכובד, שעומד או יושב בתוך המתקן ובנוסף מתעסק בביצוע פעולות שאינן קשורות לעבודתו ולמשימתו, כגון שימוש בפלאפון.


דוגמא טובה:

דוגמא לא טובה:

המאבטח המוצב בכניסה והאמצעים המוצבים בה נחשבים למענה בסיסי וקל לביצוע ולכן כל מה שנשאר למנב"ט המתקן לעשות זה לדאוג שהמאבטח יראה כאיש מקצוע מכובד אשר מבצע את עבודתו ברצינות ובנחישות. כאמור, המחבלים ציינו שזיהו שבכניסה לתחנה מוצבים שער מגנומטר ומכונת שיקוף, זה הספיק להם כדי להסתובב ולהמשיך בחיפוש יעד אחר לביצוע הפיגוע, הם לא ניסו להיכנס ולראות האם באמת מתבצעת בדיקה. על בסיס התנהגות זו, ניתן להסיק שגם מערך אבטחה שאין ביכולתו לרכוש או להשכיר שער מגנומטר ומכונת שיקוף יכול פשוט לרכוש ציוד דמה אשר נראה מבחוץ אמיתי ועובד.

כדי לעלות את הסיכוי לאיתור מקדים של מחבלים, חייבים לשבת ולחשוב על מציאת פתרון יצירתי לפריסת כוחות אבטחה במקסימום גזרות בהם סביר להניח שהיריב יעבור.


אז מה עוד אפשר לעשות?

כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.

הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.

הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.

אפשר להחליט להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:

ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.

מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.

יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.

יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.

יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.

יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.

על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.

בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים ובנוסף, זה יגרום לו להסתובב יותר בחיפוש אחר יעד קל לביצוע הפיגוע.

אבטחה לאורך ציר מרכזי:

חשיבה רחבה יותר, תתייחס לאזור גדול יותר ולא רק למתחם אחד. לצורך ההסבר, ניקח את הציר מתחנת הרכבת השלום ועד רחוב אבן גבירול ונציין היכן מוצבים בו כוחות אבטחה:

  1. מאבטחי תחנת הרכבת.
  2. מאבטחי מגדלי עזריאלי.
  3. מאבטחי בניין קרית הממשלה.
  4. מאבטחי הקריה.
  5. מאבטחים במתחם שרונה.

מספיק, שהנחיה לביצוע ו/או שיתוף פעולה יגרמו לכך שכל מערך אבטחה בציר הנ"ל ידאג להציב לפחות מאבטח אחד בחוץ על הציר, יווצר רצף אבטחה על אזור גדול יותר אשר יגדיל את הסיכוי שאולי אחד מהמאבטחים יצליח לאתר סימנים מחשידים בהתנהגות המחבלים.

אני מסכים אם כל אלה שיקומו ויגידו שעדיין, אחרי כל השינויים והשיפורים שהצעתי לבצע, המחבלים יכולים להגיע ליעד שאינו מאובטח כפי שעשו במקס ברנר ולעולם אי אפשר לאבטח את כל המקומות אבל לא אוכל להסכים על השארת המצב כפי שהוא כיום ועל חוסר השקעה בחיפוש פתרונות לשיפורו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת הרתעה תמידית כלפי חוץ.

סקירה – איום מטען חבלה ברכב

יחידות אבטחת אישים, משרדים ממשלתיים כמו משרד החוץ, אנשי עסקים, אנשים פרטיים ובעלי תפקידים המזוהים כעובדים במערכי אבטחה, מתמודדים עם רשימה ארוכה של איומים אשר יכולים לפגוע בהם או במושא האבטחה שלהם.
אחד האיומים, שממוקם בחלק העליון של הרשימה, הוא איום מטען החבלה המוטמן ברכב או גרימת תקלה בטיחותית שיכולה ליצור תאונת דרכים קטלנית.
בשלב איסוף המידע על היעד, היריב מחפש מידפס בהתנהגות ומתברר לו מהר מאוד שהרכב עונה על ההגדרה הזו ומהווה מטרה קלה בדרך לפגיעה באישיות מהסיבות הבאות:

  1. הרכב נחשב לקל לזיהוי חד ערכי.
  2. היעד לפגיעה, משתמש ברכב בתדירות יומיומית.
  3. רוב הרכבים אינם משוריינים ולכן מטען חבלה שיתפוצץ בגחון יגרום לפגיעה קטלנית לרכב וליושבים בתוכו.
  4. ככלל, היעד לפיגוע ייצא מביתו בתחילת כל יום ויחזור אליו בסיומו כאשר הוא ברכבו.
  5. במהלך היום, הרכב נשאר במקומות חניה נגישים ללא פיקוח כלל או עם פיקוח לא יעיל.



דוגמא לרכב שהתפוצץ ממטען חבלה בגחון:

אירועי העבר בישראל ובעולם, מלמדים אותנו שהיריב מיישם את איום מטען החבלה ברכב בכמה מאפיינים:

  1. הצמדת מטען חבלה לגוף החיצוני של הרכב, הגג או הצדדים כשהרכב במצב סטטי או תוך כדי תנועה: דרך פעולה שנראית ומיושמת בעיקר בעולם החיסולים אבל לא רק. בשנת 2013 דווח בתקשורת – רעיית נציג משרד הביטחון הישראלי בשגרירות בהודו, נפצעה היום (שני) בפיצוץ מטען חבלה שהוצמד על מכוניתה כשעצרה ברמזור סמוך לנציגות בבירה ניו דלהי. כתוצאה מהפיצוץ המכונית עלתה באש.
  2. הטמנת מטען חבלה בתוך הרכב: דרך פעולה אפשרית המחייבת את היריב ביכולת כניסה לרכב, לחלל הנוסעים או תא המטען או אזור המנוע. באזורים אלה קיימים מקומות רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה ושיהיה קשה מאוד לאתר אותו.
  3. הטמנת מטען בגחון הרכב: מדובר בדרך פעולה שכיחה מכיוון שהיישום שלה נחשב לקל יותר מבחינת יכולת ההגעה לשטח גחון הרכב.

 

ישנם יריבים רבים שיעדיפו להטמין מטען חבלה בגחון הרכב בגלל הקלות היחסית בהטמנתו והקושי הרב במציאתו.
ברוב הרכבים, שטח הגחון כולל חלקים רבים וחללים רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה כך שיהיה קשה מאוד לאתר ולזהות אותו מבעוד מועד.

דוגמא לגחון רכב:

דוגמא לכניסה מתחת לגחון הרכב:

כל מה שהיריב צריך כדי להצליח וליישם את האיום, הוא להבין היכן נמצא הרכב ללא פיקוח ולפרק זמן שיאפשר לו להטמין את המטען ללא הפרעה. היריב יכול להפעיל את המטען מרחוק או להוסיף לו מנגנון הפעלה עצמאי בזמן שמוגדר מראש.
רכב אשר הוצמד אליו מטען חבלה, יכול לשמש גם כרכב תופת כאשר היריב ינסה להכניסו למתחם או למתקן רגיש ויפעילו בתוכו.

דוגמא למטען בגחון הרכב:

בהתמודדות מול האיום הנ"ל, קיימים מספר אפשרויות למענה:

  1. סריקה פיזית רגילה המבוצעת על ידי בעל הרכב או מי מטעמו כגון איש אבטחה. המבצע חייב להתכופף על מנת לנסות ולראות את כל שטח גחון הרכב בצורה מקסימלית וגם אז הוא מוגבל מאוד ביכולת לאתר ולזהות משהו שדומה למטען חבלה.


דוגמא לסריקת רכב:

  1. סריקה בעזרת מוט מראה: מדובר באמצעי ייעודי לסריקת גחון הרכב. המראה מאפשרת לסורק לראות חלק מגחון הרכב בניסיון לזהות משהו שלא שייך אליו ונראה כמטען חבלה.שימוש במוט מראה מחייב שהסורק יהיה מיומן ומקצועי ברמה גבוהה מאוד.


דוגמא לסריקה עם מוט מראה:

  1. מערכת לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן רגיש: כיום קיימות מערכות לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן. המערכת מותקנת על הקרקע באופן קבוע וסורקת את גחון הרכב כאשר הוא עובר או עומד מעליה. המערכות הנ"ל לא נותנות פתרון לביטחון הנוסעים ברכב.


דוגמא למערכת בכניסה למתקן:

  1. כולת פיקוח על הרכב: מי שביכולתו לפקח על הרכב כשהוא לא בנסיעה על ידי אנשים ואמצעים (בעיקר מצלמות), כנראה שיצליח להתמודד עם האיום בצורה הטובה ביותר. הבעיה, שלרוב האנשים המאוימים קשה לתת מענה מלא של פיקוח וגם כשידם כן משיגה זאת עדין מדובר בכוח אדם שלאחר זמן מתחיל להתעייף, מפסיק להיות ערני ומתלונן.
  2. מערכת טכנולוגית: במהלך השנים, ניסו חברות שונות לפתח מערכת לגילוי הנחת מטען חבלה בגחון הרכב. מערכת שתדע לסגור את כל שטח הגחון ותוכל להתמודד עם כל מה שגחון הרכב סופג בעיקר במהלך נסיעה בתנאי מזג אוויר ובתנאי שטח משתנים – מים, בוץ, אבק ועוד. עד היום רוב החברות לא הצליחו להמציא ולפתח מערכת יעילה שיודעת להתמודד עם האיום השכיח הזה ולשרוד מתחת לגחון הרכב לאורך זמן.

 

השינוי המיוחל למענה יעיל לאיום, מגיע מחברה ישראלית צעירה וחדשנית,
חברת טרנטולה טכנולוגיות בע"מ.

 

הפיגוע בשרונה – ללמוד ולהמשיך להשתפר

למען ההרוגים והפצועים בפיגוע בשרונה ולמען אזרחי מדינת ישראל שכוחות הביטחון אמונים על ביטחונם, אנחנו חייבים לבצע תהליך למידה והפקת לקחים מקצועי ולצאת ממנו הרבה יותר טובים בהתמודדות מול היריבים.
מדינת ישראל מתמודדת לאורך השנים עם פיגועים רבים במתווים ובמאפיינים משתנים, כאשר חלקם מוגדרים כמפתיעים בהתנהגות ובתעוזת המחבלים. כפי שזה נראה, הפיגוע במקס ברנר במתחם שרונה ייכנס לרשימת הפיגועים המפתיעים.
בהתבסס על פיגועים מהעבר, בישראל ובעולם, יריב שמצליח להגיע לגזרת היעד שבחר יצליח לפעול בהפתעה ולפגוע ראשון באנשים השוהים בסביבתו הקרובה עד שמישהו יבצע פעולת נגד לנטרולו.
למרות שתהליך התחקיר המקצועי עדיין לא הסתיים, וברור שבתקופה הקרובה יתווספו נתונים חדשים ונוספים על מה שכבר ידוע, ניתן להצביע על נקודות בולטות במאפייני ההתנהגות של שני המחבלים הארורים:

  1. בחירת היעד – המחבלים בחרו מתחם בילוי והנאה של אזרחים ותיירים, מקום שאנשים מגיעים אליו כדי להתנתק משגרת היומיום, בחיפוש אחר אווירה שונה, חברה, אוכל טוב וצלילים אחרים.
  2. מיקום היעד – מתחם בילוי פופולרי שצמוד לבסיס הקריה בעיר תל אביב. מדובר בשילוב "קטלני" של שלושה סמלים מרכזיים ומוכרים לרוב הציבור בישראל ולתיירים המגיעים אליה, כולל כאלה שלא מתגוררים בתל אביב.
  3. הדפ"ן – דרך פעולה נבחרת:
    יש הטוענים שיתכן שהמחבלים לקחו רעיונות מסרט פלסטיני.

    שני מבצעים ולא אחד.

    ירי בנשק חם – נשק מאולתר.

    התייחסות למראה החיצוני על מנת להראות מכובדים וחשובים.

    הסתרת כלי הנשק בתיק עד לרגע ביצוע הירי.

    ירי בתזמון משותף ובריחה.
  4. לבישת חליפות מכובדות – מראה כזה יכול דווקא לעורר תשומת לב וסקרנות מהסביבה. מדובר בסקרנות טבעית ולא מתוך חשדנות לגבי מראה מכובד של אנשי עסקים. מעניין יהיה לדעת אם מישהו מהאזרחים שהיו במסעדה הרים את ראשו מהצלחת והסתכל בסקרנות על שני המחבלים. 
  5. מסלול עד כניסה למסעדה – מסלול המחבלים מוכיח שוב שהיריב מחפש מקום שיש בו ריכוז קהל ושאינו מאובטח או שמאובטח אבל ברמה נמוכה. על פי הפרסומים, המחבלים שנתקלו במאבטחים בכניסה למתחם שוק שרונה, החליטו להסתובב ולחפש מקום אחר לבצע בו את הפיגוע הרצחני וכך הגיעו למקס ברנר.
  6. שהייה במסעדה – המחבלים הפתיעו בהתנהגותם כאשר החליטו לשבת במסעדה ואף להזמין אוכל לפני שהחליטו על רגע תחילת הירי. התנהגות זו חריגה מכיוון שברוב המקרים, המחבלים מתחילים בפעולת הפגיעה מיד עם הגעתם ליעד הסופי. שהייה של מחבלים במקום שבו הם מתכננים לבצע פיגוע, מסכנת אותם בחשיפה ובכישלון המשימה.
  7. פעולת נגד מפתיעה ומשבשת תכניות – אזרח אחד שזרק כיסא לעבר אחד המחבלים גרם לכך שהאקדח ייפול לו מהידיים או יפסיק לירות. במצב סכנה האינסטינקט הבסיסי שלנו כבני אדם הוא לברוח ולא להלחם וכך עשו רוב יושבי המסעדה חוץ מאחד שהעז לזרוק את הכיסא. בפעולה זו הוא גרם להפסקת הירי וכנראה הציל מספר אזרחים מפגיעה ואף ממוות. הוא עצמו נפגע מהירי ואף יתכן שהציל את עצמו ממוות. עד כמה שקשה לשפוט אדם במצב סכנה, לפעמים דווקא פעולת נגד היא זו שתשבש ליריב את התכנית ותמנע ממנו להשלימה כמתוכנן.
  8. אינסטינקט ההישרדות של המחבל – אני מעריך ששני המחבלים תארו לעצמם שזמן מסוים מרגע תחילת הירי שלהם, יהיה מי שיגיב ויירה בהם עד נטרול שמשמעו פציעה ואף מוות. סביר להניח שהם לקחו בחשבון שהם ימותו. כשהתגובה כנראה אחרה להגיע, והם כבר לא ירו מהנשקים המאולתרים, בחרו השניים להחיל לברוח מהמסעדה. במהלך הבריחה אחד המחבלים נורה ונפצע על ידי מאבטח של מתקן רשות השידור והשני נכנס ברשות לדירה של הבת של אסף חפץ שבעלה הוא שוטר שרגע אחרי שווידא שההורים של אשתו, היא עצמה וה"אזרח" התמים נכנסו לדירה, רץ במהירות לסייע בזירת הפיגוע. במצב הזה, למחבל היו שתי אפשרויות – האחת לנסות ולפגוע בשלושת האזרחים שנמצאים איתו בדירה ושוב להסתכן בכך שגם הוא ייפגע או ימות והשנייה פשוט להראות אזרח תמים שנמצא במצב הלם. הסוף ידוע, המחבל בחר באפשרות השנייה כדי לנסות ולהישאר בחיים. המשמעות היא שבתהליך הבריחה שלו, כנראה שאינסטינקט ההישרדות גבר על הרצון להמשיך בתכנית ולרצוח אזרחים חפים מפשע.

המחבלים פעלו באזור שבו עובדים מספר מערכי אבטחה שונים ששוב, על פי הפרסומים, חלקם ראו את המחבלים ואף תשאלו אותם לפני תחילת הירי וחלקם הגיבו בירי עד נטרול במהלך בריחת המחבלים מהמסעדה. בסופו של האירוע, ידוע שמאבטח של רשות השידור ירה באחד המחבלים ונטרל אותו והשוטר שהכניס את המחבל לביתו, חזר עם אקדח שלוף והשתלט עליו כולל שימוש באזיקים.
על פי הדיווחים ותחקירים שהתפרסמו אחרי הפיגוע, התברר:

  1. המחבלים רצו להיכנס למתחם שוק שרונה שמאובטח על ידי מאבטחים בכניסות – נקודה מעניינת בהתייחס לכך שבדרך כלל היריב מחפש להיכנס למקום שאין בו אבטחה ולא בוחר להתחכך עם מאבטחים ולהסתכן בחשיפה.
  2. מאבטחי רשות השידור, שהגיבו והגיעו ראשונים לאזור הפיגוע פעלו ברמת קושי גבוהה יחסית ועדיין אחד מהם הצליח לזהות את אחד המחבלים ולנטרל אותו בירי. מאבטחים אלו הגיבו בתחילה על בסיס שמיעת יריות ומבלי לראות את תחילתו של הפיגוע ובטח שלא ראו את המחבלים. המשמעות, שצמצמו בריצה לגזרת הפיגוע, הצליחו להבין שמדובר בפיגוע, זיהו את אחד המחבלים והגיבו בירי. 

מעניין יהיה לדעת, אילו מאבטחים שעובדים בגזרת מתחם שרונה הגיבו ורצו לאזור הפיגוע והאם שלפו את הנשק מיד בתחילת ריצת התגבור או רק בהגיעם לגזרת הפיגוע והאם חבשו את כובע הזיהוי שנמצא ברשותם?
השאלה הזו מעבירה אותי להפקת הלקחים לצורך בדיקה יסודית האם אפשר עוד להשתפר ביכולת ההתמודדות מול מחבלים מהסוג הזה.
הפיגוע בשרונה, מזכיר לכוחות הביטחון מספר נושאים:

  1. שהיריב לומד, משתפר ומפתיע. היריב בוחר את האמצעי לפגיעה, את היעד ואת הזמן. 
  2. שבחלק מהמכרים, היריב מצליח לעבור את כל מעגלי האבטחה כולל את המודיעיני עד לרגע תחילת ביצוע הפיגוע בפועל שמסמן עבורו את הספירה לאחור עד שהמאבטחים או האזרחים שבקרבתו יזהו אותו ויגיבו בפעולת נגד.
  3. שמאבטח בכניסה למתקן יכול להרתיע את היריב רק על סמך הנראות שלו ו/או בשילוב תשאול בסיסי.
  4. שיכולת תגובה מהירה של מעגל אחרון יכולה להביא לסיום פיגוע ולהציל חיים של אזרחים.
  5. את החשיבות בתיאום ושת"פ בין מערכי אבטחה שונים באותה גזרה.
  6. את החשיבות בסימני זיהוי כגון כובע זיהוי וסימנים על הנשק.

מה עוד אפשר לעשות?
כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.
הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.
הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.
אפשר להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:
ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.
מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.
יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.
יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.
יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.
יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.
על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.
עכשיו, יהיו כאלה שיגידו שהיריב ילך למקום אחר וימצא בו במי לפגוע אז מה זה אומר שנסגור את כל העיר?
התשובה היא לא. אין הכוונה לסגור את כל העיר וגם אין הכוונה ליצור מעגלי אבטחה שישבשו לאזרחים ולתיירים את הרצון לצאת ולבלות.
בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים.
אפשרות לדוגמא:
הכוכבים הכחולים מסמנים את כוחות הביטחון שיוצרים את המעגל הראשון הייעודי למתחם.
הפריסה תהיה על בסיס תכנית אבטחה שיוצרת שת"פ בין כלל הכוחות הקיימים בגזרה.
כל כוח יידרש לספק עמדה אחת או יותר, כולל יחידת הסדר וביטחון של העיר וכולל כוח משטרה כך שהנטל יתחלק בצורה שניתן ליישם את התכנית.
כמובן, שיהיה קב"ט שינהל את כלל הכוחות החיצוניים כמערך אבטחה אחד שיידע לעבוד בשת"פ עם מערכי האבטחה בכל מתקן ומתקן.
הערה: פריסת הכוחות בשטח היא רק לצורך המחשה ולא בוצעה על בסיס תכנון יסודי ומקצועי.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך חיפוש אחר דרכים חדשות להתמודדות מול היריב המשתפר

ניתוח אירוע – 758 תלמידים בבית ספר אורט נצרת היו בסכנה מיידית

יום שישי בצהריים רלוונטי לא רק בשיר של אייל גולן, הוא רלוונטי גם ל – 758 תלמידים אשר לומדים בבית ספר אורט בנצרת. הוא רלוונטי ליריב אחד שהחליט לחזור לבית הספר עם אקדח ולירות במאבטח ובמורה, כנראה רק בגלל שלא נתנו לו להיכנס בשעות הבוקר לבית הספר.

אירוע הירי ביום שיש בצהריים ה – 12 לספטמבר 2015 מעלה שוב דגל אדום למצב האבטחה בבתי הספר בישראל ומאיר באור זרקורים רשימה של לקחים שחייבים לעבור לשלב היישום ויפה שעה אחת קודם.

מי שחי ונושם אבטחה צריך לדעת שאפשר וצריך ללמוד מאירועי תקיפה שמתרחשים לא רק בישראל, אלה גם בחו"ל.

ביום חמישי האחרון העברתי יום עיון לקב"טים ממשרד ממשלתי שמפעילים מערך אבטחה שמאוד דומה במאפייניו למערך אבטחה בבתי ספר הפרוסים ברחבי הארץ. במסגרת יום העיון דיברנו רבות על עקרונות האבטחה בכניסה למתקן ועד כמה הם מרכזיים ומשפיעים על ההתמודדות מול האיומים הקיימים. ניתחנו מספר רב של מצבים שאיתם המאבטח בכניסה למתקן צריך להתמודד וציינו מהם הפעולות שעליו לבצע על מנת שיצליח למנוע מהיריב להיכנס לשטח המתקן ולבצע את זממו.

ניתחנו גם את המצב שבו מגיע אדם מוכר למתקן – עובד או אדם חוזר, נשאלה השאלה איך צריך להתייחס אליו והאם צריך לבדוק אותו.

במהלך הדיונים עלו לא פעם הטענות המוכרות על רמת המאבטחים, רמת השכר והתנאים אשר פוגעים במוטיבציה ובהמשך ברמת האבטחה.

באותו יום בערב, קיבלתי טלפון מחבר טוב אשר סיפר לי שנסע לחתונה בניו יורק וחייב לשתף אותי בבדיקה שעבר בשדה התעופה האמריקאי. הוא נסע עם רעייתו, מדובר בזוג באמצע החיים, דתיים שרחוקים מלהראות מחבלים מכל סוג שהוא ובכל זאת בהגיעם לנקודת הבדיקה, רגע לפני כניסתם לארצות הברית, נבדקו כאילו הם הם המחבלים הבאים שעומדים לבצע פיגוע אסון התאומים 2 – שניהם הוכנסו למכונת שיקוף אדם, האישה נשאלה לגבי הבליטה בשיער שנראתה בשיקוף וענתה שמדובר בפאה – מיד התבקשה להוריד את הפאה, בינתיים חברי נלקח עם המזוודות לניגוב הפריטים שנמצאים בהן לצורך מציאת סימנים לחומר נפץ, שניהם הורידו נעליים ועוד ועוד ועוד עד שהמאבטחים החליטו שהם כנראה לא המחבלים הבאים. כך יעשה גם למי שיהיה בדרכו לטיסה.

יש מטוסים שיכולים להטיס מספר נוסעים הדומה למספר התלמידים בבית הספר.

האם יש הבדל בהתייחסות הביטחונית בין נוסע במטוס לבין תלמיד בבית ספר? האם צריך להיות הבדל? האם זה נכון שיהיה הבדל?

תלמידים בכיתה:

נוסעים במטוס:

בראיית האבטחה אין הבדל ואסור שיהיה הבדל מכיוון שמדובר בבני אדם והרי בהגדרת משימת האבטחה, כל משימת אבטחה, כתוב:

"אבטחת __________ (בית ספר, מטוס….) על מנת למנוע ולסכל כל פגיעה בנפש וברכוש………."

הכוונה בנפש זה בני האדם הנמצאים במושא האבטחה ולכן מיקומו בהגדרה לפני הרכוש כי הרי נפש אי אפשר להחזיר ורכוש אפשר לתקן או לקנות חדש.

קובעי מדיניות האבטחה חייבים ללמוד מאירועי עבר כדי שיוכלו להחליט נכון מהם האיומים המרכזיים והיישימים ומהו המענה המתאים והיעיל ביותר כדי להגדיל את הסיכוי ליעילות האבטחה בשלב המניעה ולא להגיע לשלב הסיכול.

בשלב הסיכול היריב כבר פועל. בבית ספר אורט נצרת היריב פעל בירי אקדח:

כשהכדורים הקטלניים עפים, פעולת המאבטח, מהירה ונחושה ככל שתהיה, נחשבת למזעור נזקים ולא למניעת הפיגוע.

בכל הקשור לאבטחת בתי ספר ולהתייחסות לאדם שכבר מוכר למערך האבטחה אי אפשר לטעון שהנושא חדש ולא יודעים מה לעשות. בעבר היו מספר רב של אירועים בארץ ובעולם של יריב שמחפש ריכוז קהל ונכנס למתקן ויורה באנשים:

אסון מעלות בשנת 1974.

הפיגוע במלון פארק בנתניה בשנת 2002.

הרצח במלון פתאל באילת שבוצע על ידי עובד שפוטר בשנת 2012.

אירועי ירי חוזרים ונשנים בבתי ספר בארצות הברית.

הגיע הזמן שבשנת 2015, אחרי כל כך הרבה אירועים שהשאירו לנו לקחים מקצועיים שנדע להתייחס אליהם ברצינות ונוכל להגיע לתפיסת אבטחת בתי ספר טובה ויעילה יותר וכל זאת כדי שהאזרחים יוכלו לשלוח את ילדיהם למוסד לימודי בביטחון שיחזרו הביתה בשלום.

טענתי בעבר ואני ממשיך לטעון גם היום שמקצוע האבטחה נחשב לפשוט ולא מסובך מכיוון שאם מקפידים על בניית בסיס יצוק בשלב ההכנה ודואגים להציב כוח שיכול לממש אותו כלשונו וככתובו, אזי ליריב יהיה קשה מאוד להיכנס למתקן אם בכלל ואולי יאלץ אותו לפעול מבחוץ.

אציין שניתוח האירוע בנצרת מתבסס על העובדות שפורסמו בתקשורת ולא על דו"ח בדיקה יסודי (בתקווה שיעשה).

העובדות מהאירוע:

אדם מוכר שרצה להיכנס לבית הספר בשעות הבוקר נענה בשלילה והלך לדרכו.

אותו אדם חזר לבית הספר בשעות הצהריים עם אקדח – מדובר כבר באדם חמוש.

בשלב ההגעה שלו, התלמידים היו בכיתות.

החמוש התקרב לשטח בית הספר, נכנס לשטח החנייה וביצע ירי לעבר מורה והמאבטחים ששהו בשער הכניסה.

מאבטח ומורה נפצעו.

לא ידוע לי האם שער בית הספר היה סגור או פתוח והאם המאבטחים השיבו באש.

כן ידוע שהיריב ביצע ירי וברח מהמקום.

יתכן שמטרת היריב היתה המאבטחים עצמם, אותם אלו שלא נתנו לו להיכנס בשעות הבוקר.

יתכן שבאירוע הנ"ל היריב כלל לא רצה להיכנס ולפגוע בתלמידים ויתכן שכן אבל המצאות המאבטחים מנעה ממנו.

במבחן המציאות מדובר באיום מציאותי שקשה מאוד למניעה ועדיין מחייב הקפדה על עקרונות אבטחה קשיחים:

חטיבת האבטחה במשטרת ישראל מנחה בנושא אבטחת בתי ספר – קיימת תפיסת אבטחה.

תפיסת האבטחה נלמדת בבתי הספר לאבטחה – הכשרת מאבטחי מוסדות חינוך.

רוב בתי הספר נמצאים תחת אחריות של העירייה/מועצה מקומית – מנב"ט העירייה אחראי למימוש תכנית האבטחה בבתי הספר שבאחריותו.

ברוב העיריות/מועצות מקומיות ממנים קב"ט לתחום אבטחת מוסדות החינוך.

חלה חובה לכתוב לכל בית ספר תיק אבטחה ותיק שטח אבטחה.

בכל בית ספר חייבים למנות צוות נאמני ביטחון אשר יכולים לסייע למאבטח.

ביסודות האבטחה יש להקפיד שמתחם בית הספר יהיה מתוחם בגדר שעומדת בתו תקן, ללא פרצות וללא שטחים מתים.

יש להקפיד שככלל, כל שערי בית הספר יהיו סגורים ויפתחו רק בשלב כניסת המורים והתלמידים בבוקר ויציאתם בסיום הלימודים ובהגעת מבקר.

כניסת אדם שאינו עובד או תלמיד בבית הספר תאושר רק לאחר זיהוי וודאי שכולל ידיעה לגבי סיבת הגעתו לבית הספר ובדיקה מול הגורם הרלוונטי הקשור כביכול לביקור.

תשאול מבקר יתבצע כאשר השער סגור והמאבטח נמצא בצד הפנימי והמבקר נמצא בצד החיצוני.

במצב שבו המאבטח יוצא לסיור רגלי חיצוני, יקפיד שהשערים יהיו סגורים ונעולים עד לחזרתו.

בשלב כניסת/יציאת מורים ותלמידים, כאשר מדובר בריכוז אנשים – המאבטח יתמקם בעמדה טקטית המתאימה כמענה לירי לעבר ריכוז אנשים.

ניהול ותנאים – חלה חובה ניהולית על מנהלי ומפקחים חברת האבטחה ועל קב"ט מוסדות החינוך בעירייה/מועצה מקומית, לדאוג לתנאי העבודה של המאבטח כדי שיאפשרו לו לממש את אחריותו המקצועית ובנוסף עליהם לבקר ולפקח ביעילות על רמת הביצוע שלו.

רק בהקפדה מלאה ורציפה על עקרונות אלו, גם כאשר יריב יגיע ויבצע ירי מבחוץ לעבר שער הכניסה לבית הספר ויצליח לפגוע במאבטח, עדיין לא יוכל להיכנס לשטח בית הספר מכיוון שהשערים יהיו סגורים ונעולים והגדר תהיה כזו שתקשה עליו מאוד לטפס מעליה.

לא מדובר בדרישות אבטחה שלא ניתן לבצע בשנת 2015 ולכן לצערי, כאשר אני עובר ליד בתי ספר או אפילו מגיע לבתי הספר של ילדיי, אני מוצא את השער סגור ולא נעול או אפילו פתוח לרווחה.

אסור לנו להרשות מצב שבו הורה בבית ספר בנצרת ובכלל יגיד את הדברים הבאים: "קיימת סכנת חיים לילדינו. עדיף להשאיר אותם בבית ולא לסכן את חייהם".

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים מבלי לסבך אותה ותוך למידת לקחים מאירועי עבר"

ניתוח אירוע – תקיפת שגריר ארצות הברית בדרום קוריאה

שגריר ארה"ב בסיאול הותקף בסכין ונזקק ל-80 תפרים

השגריר מארק ליפרט הותקף בצאתו מכנס בסיאול והצליח להתפנות עצמאית לבית החולים. מצבו יציב. התוקף הוא פעיל למען איחוד קוריאה, שנידון למאסר ב-2010 אחרי שתקף את השגריר היפני.

שגריר ארצות הברית בקוריאה הדרומית מארק ליפרט הותקף לפנות בוקר (חמישי) בסכין בצאתו מכנס בסיאול. הוא נחתך בפניו, והצליח להתפנות בכוחות עצמו מהמקום.התוקף זוהה בתקשורת המקומית בשם קים קי-ג'ונג, בן 55, פעיל למען איחוד קוריאה. במהלך התקיפה הוא צעק כי הוא מתנגד לתרגילי המלחמה השנתיים שמקיימות ארה"ב וקוריאה הדרומית. ב-2010 הוא נידון לשנתיים מאסר על-תנאי, אחרי שהשליך לבנת בטון על שגריר יפן בסיאול."התוקף הגיע לבוש בביגוד קוריאנ מסורתי", סיפר עד לתקרית. "הוא צעק משהו, התקדם לעבר השגריר וחתך אותו בפניו". לדבריו, "אנשים השתלטו על התוקף והצמידו אותו לקרקע והשגריר עדיין ישב בכיסאו. הוא נאבק בו מהכיסא שלו ולווה אחר כך החוצה. היה שובל של דם מאחוריו והיה לו חתך באורך של 17 סנטימטרים בלחי הימנית שלו".

ברור שמדובר באירוע חמור מאוד שמוגדר כתקרית לכל דבר. בצפייה בסרטונים שצולמו ופורסמו בתקשורת לא נראים אנשי אבטחה בסביבת השגריר, לא אמריקאים ולא קוריאנים, ולכן ניתן להבין בסבירות גבוהה שהשגריר האמריקאי לא היה מאובטח באירוע.
אירוע מסוג זה מעלה שוב את השאלה הקשה, האם אישיות בתפקיד שר או שגריר צריך להיות מאובטח בקביעות או ספורדי או בכלל לא?
מעניין לדעת האם אחרי האירוע הנ"ל, האמריקאים הציבו אבטחה לשגריר ולשגרירים אחרים שלהם ברחבי העולם ובמיוחד במדינות המוגדרות כרגישות ובעייתיות. התשובה לשאלה אינה יכולה כבר לעזור לשגריר המותקף שנחתך בפניו ובאותה מידה יכול היה גם להידקר ולהיהרג.
גם האירוע הנ"ל ממחיש עד כמה הפעולות שנעשות אחרי התקיפה אינן יכולות להשפיע על התוצאה ועד כמה פעולות מניעה כן יכולות לאתר תוקף כזה לפני שמספיק לתקוף.

לפני שנמשיך במה אפשר ללמוד מהאירוע כדאי שתצפו במספר סרטונים:

רגע ההשתלטות על התוקף אחרי שהצליח להגיע לשגריר וכפי שצולם ממכשיר פלאפון של אחד הנוכחים באולם:

מה ניתן ללמוד מהתיעוד המצולם:

השגריר השתתף באירוע שהתקיים באולם אירועים.

השגריר לא אובטח על ידי מאבטח אמריקאי.

יתכן והשגריר אובטח על ידי מאבטח מקומי אבל כנראה שלא מדובר באבטחה צמודה בתוך האולם, אחרת איך יתכן שתוקף יכול להגיע לאישיות מבלי שהמאבטח יעצור אותו? 

התוקף הגיע עד לשולחן בו ישב השגריר ואז תקף אותו בעזרת סכין – סימני הדם על השולחן מעידים שכך היה.

פעולת כוחות הביטחון נראית כמתאימה לכוח משטרה ולא לכוח אבטחת אישים ייעודי ומקצועי.

האירוע לא היה מאובטח כך שהיתה שליטה על הכניסות לאולם לאיתור חריגים – התוקף הנו דמות מוכרת למשטרה המקומית ואם היה כוח כזה הרי שהיה צריך לאתר אותו לפני הכניסה לאולם.

מסקנות מהאירוע:

למקבלי ההחלטות ישנן מספר אפשרויות שאחת מהן היא לאבטח את השרים ואישים ברמת שגריר.

השנייה תקבע ששרים ושגרירים יאובטחו על פי הערכת מצב ומודיעין.

השלישית תקבע שהאישים לא יאובטחו כלל.

האפשרות השלישית דורשת חשיבה מחוץ לקופסא על מנת לייצר פתרונות חלופיים שיתנו לאישיות או למי שבסביבתו הזדמנות לאתר ולהגיב ליריב כמו זה שתקף בסיאול:

  1. הכשרת צוות העוזרים של השר/שגריר – בדרך כלל מתלווה לשר/שגריר עוזר אחד או יותר לכל פעילות חיצונית. מכיוון שכך ניתן להעביר את צוות העוזרים הכשרה ייעודית ומקצועית שתעניק להם כלים פשוטים וברורים לאיתור אדם חריג ולמתן תגובה לחשיפתו ואפילו לעצירתו וכל זאת ללא נשק.
  2. הכשרת השר/שגריר לתגובה – ניתן להעביר את השר/שגריר הכשרה קצרה לביצוע פעולות פיזיות כנגד תוקף על מנת למנוע ממנו להצליח ולפגוע בו. אין הכוונה לקרב מגע אלה למספר פעולות יעילות להשתלטות על אדם ולא משנה מה גודלו או האם הנו משתמש באמצעי לחימה.

אכן החלטה קשה מאוד ששייכת לעולם ניהול הסיכונים בשאלה האם לאבטח שר או שגריר של מדינה.

תקיפתו של השגריר האמריקאי ממחישה שוב מה יכול לעשות תוקף בודד לאישיות שמייצג מדינה.

המסקנות שלי מהאירוע מדגישות את הצורך בחשיבה מחוץ לקופסא על מנת למצוא פתרונות יצירתיים להתמודדות מול תוקף אחד או אפילו שניים ומוכיחות 

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" ואפשר לקיים גם ללא מאבטחים מקצועיים

פיגוע המחבל המתאבד בוולגוגרד רוסיה – מערך אבטחה מאתר היה יכול להצליח למנוע

תמיד אחרי קבלת ידיעה על אירוע שקרה בארץ או בעולם אני ממתין בסבלנות כדי לראות האם היה תיעוד מצולם. הדגש על ה"אחרי", כי מצד אחד ברור שאני מקווה שלא יהיו פיגועים בכלל ולא משנה איפה, אבל מצד שני אני אומר שאם כבר האירוע קרה אז תיעוד מצולם שלו יכול להיות בית ספר לאבטחה.

ב -29 לדצמבר 2013 מחבל מתאבד התפוצץ בכניסה לתחנת הרכבת בעיר וולגוגרד ברוסיה. לפני שלושה ימים פורסם תיעוד קצר מצולם של המחבל רגע לפני כניסתו למבנה.

אני מבקש מכם לצפות בסרט:

עכשיו בואו נמשיך בקריאת כתבה שפורסמה באתר ישראלי בעקבות הפצת הסרט:

קלות בלתי נסבלת: כך נראה פיגוע התאבדות

מסתבר שגם מנגנוני הביטחון הרוסים לא יכולים לעצור אדם אחד שמחליט לעשות פיגוע. סרטון חדש וקשה לצפייה חושף את הרגעים האחרונים שלפני פיגוע התופת שהתרחש בחודש שעבר בדרום רוסיה. המחבל לא מעורר שום חשד עד שהוא מתפוצץ.

ב-29 בדצמבר, מחבל מתאבד נכנס לתחנת הרכבת בוולגוגרד שברוסיה, הפעיל את מטען החבלה שעל גופו, הרג 16 בני אדם, ופצע עוד לא מעט אחרים שיישארו עם צלקת לכל החיים. לרבים זה נראה כמו מהלך פורץ גבולות, כזה שמצריך מאמצים רבים נוכח השמירה והכוח המאיים של הרוסים, אבל בפועל, מסתבר שמדובר בעניין פשוט למדי.

סרטון שצולם במצלמות הנסתרות באותה תחנת רכבת בזמן שאירוע הפיצוץ חושף את הדקות שלפני הפיגוע. היינו אומרים "דקות האימה", אבל מדובר בדקות הכי בנאליות שיש כשאין שום דבר חריג. המחבל נראה כמו אדם פשוט מהשורה, אין איתו אף אחד והוא מתנהג באופן שגרתי למדי. הוא פשוט נכנס לתחנה ומתפוצץ.

מי מכם שמעוניין לצפות שוב בסרטון כדי להבין את ניתוחו של הכתב יכול לעשות זאת עכשיו לפני שאנחנו עוברים להסבר המקצועי.

אחת הכתבות הקודמות שלי עוסקת בנושא בניית מערך אבטחה אקטיבי שיודע לזהות את היריב מבעוד מועד על פי סימנים מחשידים. הכתב מציין שהמחבל נראה כמו אדם פשוט, הולך לבד והוא מתנהג באופן שגרתי למדי.

אני מרשה לעצמי להעריך שהכתב אינו איש אבטחה, כי כאיש אבטחה אני צופה בסרט ורואה פרטים נוספים וחשובים, שאם המאבטחים הרוסים הגדולים והחסונים היו לומדים כיצד לזהות אותם, אזי היה סיכוי גדול שהיו מאתרים את המחבל לפני כניסתו לרחבה.

המחבל המתאבד, כפי שנצפה בסרט, התנהג ממש לא בצורה רגילה וביצע פעולות שמוגדרות בעולם האבטחה כסימנים מחשידים ברורים שמחייבים תגובה של המאבטחים.

אז מה רואים בסרט:

שני מאבטחים שעומדים בסוף המדרגות ולפני הכניסה למבנה התחנה.

רחבה מאוד גדולה, ריקה מאנשים ונוחה לתצפית.

שני שוטרים או אולי מאבטחים נוספים שעומדים ומדברים ברחבה, לפני תחילת המדרגות המובילות לכניסה למבנה התחנה.

קבוצה של אנשים שעולים במדרגות ביחד, דרך המאבטחים ונכנסים לתחנה.

שני אנשים שחוצים את הרחבה מימין לשמאל ובכלל לא מתעניינים בתחנה.

אדם אחד, עם שקית אדומה, חוצה את הרחבה משמאל לימין וגם לא מתעניין בתחנה.

במקביל אפשר לראות את המחבל, מסומן באדום, מופיע ברחבה בצד הימני והרחוק.

בעצם, אחרי שקבוצת האנשים נכנסה לתחנה, המחבל הוא האדם היחיד שנע לעבר התחנה. המשמעות שלמאבטחים יש את כל הזמן ותשומת הלב לאדם אחד בלבד.

אמנם המחבל נעלם מהתמונה לכמה שניות ומופיע שוב שהוא כבר קרוב למאבטחים ולכניסה, אבל אפשר לראות בבירור שהוא אינו הולך ישר לעבר הכניסה אלה מבצע איזשהו איגוף קטן מימין – סימן מחשיד ראשון.

כשהמחבל שוב מופיע בתמונה, שוב ניתן לראות בבירור שהוא אינו נע ישר לתחנה אלה נע קצת לצדדים וגם מסתכל לאחור – סימן מחשיד שני.בשלב הזה המחבל עבר את קו השוטרים/מאבטחים שממשיכים לדבר ברחבה.

המאבטחים שעומדים בכניסה – הימני מסתכל שמאלה ולא לאזור המחבל והשמאלי נראה שמסתכל לאזור הימני בו נמצא המחבל.

אחרי שהאדם עם השקית האדומה עובר, המחבל ממשיך להתקדם ובמקביל בודק משהו, כנראה את ה"ציוד", עם ידו הימנית כשגם השמאלית נמצאת באותו אזור של הגוף – סימן מחשיד שלישי.אחרי שהתארגן סופית, המחבל ממשיך להתקדם, עולה במדרגות, עובר דרך המאבטח הימני מבלי ליצור קשר עין עמו, נכנס לתחנה, מגיע לקו שערי המגנומטר ומתפוצץ.

בחירת מקום ותזמון הפיצוץ מחזק את ההשערה שמחבל מתאבד לא יסתכן במעבר בשערי מגנו או לא יבחר לשהות זמן רב מידי בתוך היעד. הערכה המקצועית אומרת שמחבל מתאבד יתפוצץ בכניסה או זמן קצר מאוד מרגע כניסתו ליעד שבחר.

אני ממליץ לכם לשוב ולצפות בסרט שוב ולגלות האם שמתם לב לכל אותם סימנים מחשידים שציינתי או כדי להבין טוב יותר למה, למי שאינו מוכשר ומיומן, אפשר לחשוב שהמחבל נראה אדם פשוט מהשורה והוא מתנהג באופן שגרתי.

עכשיו אתם מבינים שלמרות שנראה כאילו המחבל רגוע וזה קל, בפועל הוא היה ממש לחוץ ובעקבות כך ביצע כמה פעולות, בדרכו לתחנה, שמוגדרות כסימנים מחשידים שצועקים תעצרו אותי, תעצרו אותי……..או שאני מתפוצץ.

שוב אני מרשה לעצמי להעריך שאותם מאבטחים לא קיבלו הכשרה בנושא איתור החריג במעגל החיצוני, כפי שאנחנו מכירים ומלמדים אותו.

האירוע הנ"ל מראה שלא משנה כמה מאבטחים יוצבו בשטח אם אינם יודעים מה לעשות מול היריב ולכן הסיכוי שלהם לזהות אותו מבעוד מועד קטן מאוד.

אבל אם האחראים על האבטחה יבנו מערך אבטחה אקטיבי שיודע לאתר את החריג בשטח החיצוני, הסיכוי למנוע פיגוע כזה או אחר יגדל משמעותית.

האירוע גם מדגיש לטובה את החשיבה המקצועית והחדשה של חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שהחליטה להפוך את מערכי האבטחה במקומות הומי אדם למערך מאתר תוך ביטול שערי המגנומטר שהוצבו בכניסה ובזכות כך ביטול ריכוז קהל שממתין לבדיקה ולכניסה ליעד.

תחשבו מה היה קורה אם היה בתחנת הרכבת ריכוז קהל של 100-200 אנשים שממתינים לבדיקה. המחבל לא היה צריך להגיע אפילו עד למאבטחים ופשוט היה נצמד לריכוז קהל ומתפוצץ. סביר להניח שבמקרה כזה היו נהרגים ונפצעים הרבה יותר אנשים.

למי שמעוניין ללמוד כיצד להפוך את מערך האבטחה שלו לאקטיבי אני ממליץ לקרוא כתבה קודמת שלי בנושא.

לסיכום, אני חושב שמדובר באירוע מצער אבל מלמד כיצד לא לעבוד ועל בסיס התיעוד המצולם והניתוח שלו אפשר גם ללמוד 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" ולא משנה איפה.

ניתוח אירוע אמת – החשיבות בהגדרה והכרת הסמכויות של כוח ביטחון

ביום שלישי ה – 22 לאוקטובר 2013 בעיר סנטה רוסה, בקליפורניה, ירו למוות שני שוטרי סיור בנער בן 13. סיבת הירי – השוטרים זיהו שהנער החזיק בידו רובה קלצ'ניקוב ומשלא נענה לקריאתם להשליך אותו לרצפה, פתחו לעברו באש והרגו אותו. רק לאחר שהתקרבו גילו שמדובר ברובה צעצוע העשוי מפלסטיק.

האם מדובר במחדל? כמובן שכן.

האירוע התרחש בשעה 15:30 כלומר באור מלא.

הנער לא עשה דבר חוץ מלהחזיק את הרובה.

ה"פשע" היחיד של הנער בכך שלא נענה לבקשת השוטרים להשליך את הרובה לרצפה.

האירוע הנ"ל מהווה דוגמא מצוינת לחשיבות הגדרה וכתיבת נהלים וסמכויות לכוחות ביטחון ועוד יותר מזה להכרתם על ידי הכוח המבצע – שוטרים, חיילים ומאבטחים.

בואו ניקח את האירוע, כפי שהתרחש בארצות הברית, אלינו ונפעל בהתאם לסמכויות הניתנות לנו מתוקף תפקידנו כאנשי ביטחון.

מאבטח/שוטר העובד בשטח עירוני בשעה 15:30 בצהריים, אור יום, מזהה אדם לבוש אזרחי הנראה כנער ורואה בבירור שהנער אוחז בידו רובה מסוג קלצ'ניקוב.

הנער לא מאיים על אף אחד ולא יורה על אף אחד.

בשלב הזה על המאבטח/שוטר לפעול על פי נוהל הלחימה המגדיר מצבים ומענה למצבים אלו.

על המאבטח לסווג את מה שהוא רואה לנגד עיניו ולהחליט באיזה מצב מדובר – המאבטח/שוטר רואה נער האוחז באמצעי לחימה. מה שהוא לא יכול לדעת מהי הכוונה של אותו נער כלומר, מה בכוונתו לעשות עם אותו אמצעי. תרגום הנתונים הללו שולחים את המאבטח/שוטר למצב לחימה א' שבו יש תמונת מצב של זיהוי אמצעי בלבד.

עכשיו, אחרי שסיווג את האירוע והתאימו למצב הלחימה המתאים, המאבטח/שוטר צריך להיזכר ולדעת כיצד עליו לפעול בהתאם לסמכויות שניתנו לו.

בואו נעצור רגע כדי לפרש את המצב – מכיוון שאנחנו לא באמת יודעים מה הנער מתכוון לעשות עם הרובה הוא מוגדר כחשוד. הוא ברמת חשוד כי בהחלט יכול להיות מצב שבו יפתח פתאום באש, אבל יש גם סיכוי מסוים שאין לו שום כוונה להשתמש ברובה כדי לפגוע באדם אחר. בגלל שיש סימן שאלה לגבי כוונותיו של הנער אסור לירות בו.

מה כן מותר וצריך לעשות?

על המאבטח/שוטר לפנות אל הנער ולבקש ממנו לעצור תוך שמירה על מרחק טקטי וקשר עין רציף.

אם הנער נענה לפניה ונעצר, על המאבטח/שוטר להנחות אותו להניח את הרובה על הרצפה ולהתרחק ממנו כך שלא יוכל להגיע אליו והשתמש בו. במידה והנער משתף פעולה, השלב הבא הוא להנחות אותו לשכב על הרצפה עם פנים לקרקע וידיים פרוסות לפנים. עכשיו אפשר לגשת לקחת את הרובה ולהשתלט על הנער תוך כדי איזוק.

במידה והנער לא משתף פעולה וממשיך ללכת, על המאבטח/שוטר לצעוק לעברו שוב שיעצור. אם הנער ממשיך ללכת, רשאי המאבטח/שוטר לבצע ירי אזהרה שאינו פוגע בנער או באזרחים אחרים חפים מפשע.

אי שיתוף פעולה מצד הנער מעביר את המאבטח/שוטר לביצוע נוהל מעצר חשוד מלא שבהתאם לתגובות הנער יכול להחמיר למצב ב' ואולי גם לג' בנוהל הלחימה.

בחזרה לאירוע האמיתי – אני מרשה לעצמי להמר על כך שבמידה שהשוטרים היו מבצעים ירי אזהרה הנער היה משתף פעולה. השוטרים פעלו בפזיזות ובמצב אוטומט מה שגרם להם להרוג נער חף מפשע שבסך הכל שיחק עם רובה הצעצוע שההורים קנו לו.

האירוע הנ"ל ממחיש היטב שחייו המבצעיים של איש הביטחון אינם קלים ומחייבים אותו להכרה מלאה של הסמכויות שניתנו לו ולהכנה מנטלית ומעשית ליכולת תגובה נכונה במצבי חירום.

על מנהלי האבטחה לזכור שככל שישקיעו יותר בהכנה ואימון הכוח העומד לרשותם כך יגדילו את הסיכוי שהנ"ל יפעלו נכון בחירום.

על המנהלים והמאבטחים לזכור ש"אבטחה צריך לקיים"!!!