47 שנים לאסון מעלות -"יומן הדמים" – לזכרה של לילי מורד ז"ל

04 מאי04 מאי

מחר 5.52021 יום השנה ה – 47 לאסון מעלות (טבח מעלות), אירוע טרור פלסטיני שהתרחש במעלות ב-15 במאי 1974. המחבלים רצחו 4 אזרחים ו – 22 תלמידים ותלמידות שתפסו כבני ערובה. אחת מהתלמידות שנרצחה הינה לילי מורד ז"ל, אחותו של כותב המאמר: סא"ל במילואים יוסי מורד.
לילי מורד נולדה בצפת, ג' בחשוון תשי"ח (28.10.1957).

תקציר על האסון:
אסון מעלות הוא אירוע טרור שהתרחש במעלות ובו נרצחו על ידי מחבלים נוסעת באוטובוס ושלושה מתושבי המקום, ובהמשכו הוא הפך לפיגוע מיקוח שבו נלכדו כבני ערובה תלמידים ותלמידות מצפת אשר לנו בבית הספר במעלות. בעקבות ניסיון חילוץ כושל נרצחו 22 מבני הערובה ונהרג חייל צה"ל. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחות צה"ל, 68 אזרחים וחיילים נפצעו. האירוע החל כשחוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" חדרה לישראל מלבנון, נכנסה לבית משפחת כהן במעלות ורצחה את בני הזוג כהן ואת בנם בן ה-4. לאחר מכן החוליה השתלטה על מבנה בית הספר "נתיב מאיר" במעלות, ולקחה כבני ערובה 105 תלמידים ו-10 מורים מבית הספר התיכון הדתי בצפת, ששהו בבית הספר במסגרת פעילות גדנ"ע. המחבלים דרשו לשחרר 20 מחבריהם הכלואים בישראל, ואיימו להרוג את בני הערובה. מועד פקיעת האולטימטום נקבע לשעה 18:00 באותו יום.

סיפור מצמרר ומדהים על "יומן הדמים" אשר הותירה אחותי לילי מורד הי"ד נערה ותלמידה מחצור הגלילית, שנרשם ונכתב על קרטון מחבילת ופלים, בשעות הזוועה ונחתם בדמים. מסמך יחיד במינו. לילי כונתה בכל אמצעי התקשורת "אנה פרנק מחצור הגלילית". לוחם מסיירת מטכ"ל שהשתתף בניסיון החילוץ מצא את המכתב שהשאירה לילי והעביר אותו למשפחתה. אם המשפחה, שמרה את המכתב לאורך שנים ורק לאחרונה העבירה לי אותו.
הערה: אין אדם ראוי ומתאים יותר מיוסי מורד שידע לשתף ולספר את סיפורה של אחותו האמיצה.
צילום של המכתב שנכתב על ידי לילי מורד ז"ל:

כך כתבה לילי מורד:
יום שני של הגדנ"ע 15.5.74.
"חצי מנומנמת חצי ערה, לא בא לישון. כמו מתה. אני שומעת את קול הבנות צועקות חבלנים, חבלנים. ברגעים הראשונים לא האמנתי להן ששמעו אוזני. אך לאט לאט מתרגלת אני לרעיון ורואה חבלן המעיר כל תלמיד ותלמיד. צרחות, צווחות, אחד נופל על השני. לא יאומן שיש חבלן. נו טוב זאת המציאות. העיקר הוא ……ובקש שלא יפחד ממנו ושהוא לא יגע בנו לרעה. חשבנו שכך יהיה ובאמת כך היה התנהגותם. מחצית מהתלמידים בוכים וחצי רועדים ועיקר של המורים נעלמו. לאט לאט התלמידים ….שקטים כשכל גופנו רועד מפחד. קול נפץ נשמע, התנפצות, לאחריה שתי יריות מכוונות לאוויר. השני……… חשבנו שזה……ישבנו שעתיים שלמות בלי להזיז עפעף. בדיוק בשעה 4 הדלקנו את הרדיו ושמענו חדשות שדיברו על כל מה שקרה אמש. והשדרן ברדיו גם הודיע כי בשעה שש בערב יהיו החלפת מחבלים כלואים בארץ. השמחה היתה רבה. מבול של מחיאות כפיים סוערות, כילו באותו רגע זמר סיים לשיר. פתאום החלו ברמקולים בין החבלנים למשטרה. כך ידענו שאנו נשב לכודים עד השעה 6 בערב. פחד מוות היה באותו רגע. לא ידענו מה לעשות ומה יקרה בכל רגע ורגע. ישבנו מתוחים ועצבניים. לכל אחד כאב משהו אחר…… מהומה ופחד. ………עוד נתח עשן ובומים איומים אשר מחרישים לנו את האוזניים, ולא יכולים לשמוע כלום. והנה, עוד שה השחרור הנפלא"

רבע שעה לפני פקיעת האולטימטום פרץ כוח של סיירת מטכ"ל לבית הספר על-מנת לחסל את המחבלים כל המחבלים אכן חוסלו, אך קודם לחיסולם טבחו המחבלים ב-22 ילדים בהם אח ואחות. ופצעו 68 ילדים.

לילי אחותי האמיצה כתבה ותיעדה את השעות האחרונות בחייה.! בשעות הקשות שחוותה, המשיכה לילי להושיט עזרה לחברים במצוקה ולרגע לא חשבה ולא חיפשה הזדמנות לברוח ולהציל את חייה. אחת מחברותיה הקיאה, ולילי ביקשה מהמחבל לאפשר לה להביא מים לחברתה. המחבל הורה לה לרדת למטה ולהביא מים, אך התרה בה שאם לא תחזור יהרוג את חברתה. לילי ניצלה את הזדמנות כדי להבריח עוד זוג תלמידים החוצה מהתופת. התלמידים הניצולים עצמם סיפרו על כך במפגש ניצולים במעלות: "היא ביצעה בנאמנות את המשימה" כך אמרו. כאמור, לילי הותירה לנו "יומן דמים" קרטון וופלה מוכתם בדם עליו כתבה ותיארה את השעות הקשות, מסמך יחיד במינו. מה דחף את לילי לכתוב את תיאוריה החשופים אך לא נעדרי התקווה בשעות חייה האחרונות? את המילים שזכו לחתימת דמים. עברית פשוטה ומנופה מכל יותרת. כתיבה פשוטה ועניינית צמודה למציאות שהקיפה אותה. כך היא ישבה אי שם בתוך השורות המצופפות, אחוזת רעד כמוהם, מפרפרת מתוך אימת הבלתי ידוע להכרתה, אבל אולי הידוע כבר היטב לתאיה העמוקים והסמויים של אישיותה.
בשבילי וכל מי שמכיר את סיפורה, לילי, היא אנה פרנק הקטנה מחצור הגלילית, אשר בשעה קצרה עשתה את התפתחותה של קודמתה שארכה אז שנים. אחותי הגיבורה, אשר במרוצה רגשית הנציחה את דרך הייסורים המרוכזת אשר עברה עם חבריה וחברותיה המופקרים לחסדיהם של מחבלים אשר עוררו את אמונם. כתיבתה של לילי שיקף את עולמה העצמי בדיוק במתרחש סביבה. בכל השנים שעברו, אני שואל את עצמי את השאלות הבאות:
איך לילי מתחה סביב עצמה את עיגול הבדידות מבלי להתבודד?
האם כתיבתה היטיבה עמה? למען מי היא כתבה?
למען מי היא הלבישה את חוויותיה במילים פשוטות ותואמות כמו העור החובק את רקמת הבשר והדם?
זוהי לילי מורד, הילדה בת כיתה י', אשר גדלה בחצור הגלילית, ופלשה לחיינו ביומן חשוף שנרשם בשעות זוועה ונחתם בדמים.
חיי נערה קטנה שהייתה עשויה לגדול לסופרת ריאליסטית היודעת את סודם של פרטים נבחרים. של עריכתם וסידורם בסוד הצמצום והדיוק.
כמאה תלמידים/ת ישבו מצופפים ורעדו מאימה. גם לילי ישבה כמוהם ורעדה מאימה. אחת בין המאה שהיה לה חשוב לכתוב ולתעד את שהרגיש ועברה.

כאח, קצין בצה"ל וכיום סא"ל במילואים, אני יודע שלילי השאירה לי ולאחרים מסר אחד וחשוב שקשור למושג "אחריות". מסר האחריות שמלווה אותנו מיום הקמת המדינה ועד היום. האסון בהר מירון שהתרחש ב – 29 לאפריל 2021 ויום השנה לאסון מעלות שיחול מחר, חייבים להזכיר לכל אחד ואחת את החשיבות והמשמעות של אחריות. במהלך שירותי בצה"ל, יצאתי למסע לפולין שבמהלכו מצאתי לנכון להשוות בין התנהגותו האחראית של יאנוש קורצאק שהחליט להישאר עם תלמידיו ולא הפקיר אותם גם כאשר הגרמנים לקחו אותם ברכבת למחנה הריכוז טרבלינקה וכל זאת למרות שידע שיש ביכולתו לעזוב אותם ולהינצל בעצמו לבין המורים של לילי אחותי וחבריה, שהחליטו לברוח, להשאיר ולהפקיר אותם בידי המחבלים הרצחניים.
מידי שנה אני משתתף באירוע הזיכרון לחללי אסון מעלות. בחת מהאזכרות עליתי לדבר ולהסביר על חשיבות האחריות:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך אחריות וכדי למנוע אסונות נוספים בישראל!!!

המאבטח שעצר בגופו מחבל מתאבד במועדון MIKES PLACE

22 מאי20 ספט

30 באפריל 2003, השעה כמעט 01:00, פיצוץ עז קורע את חיי הלילה התל אביבים ומפרק לרסיסים את פתח מועדון ה- MIKES PLACE בשיאה של מסיבת לילה מלאת חיים ומבלים. עשרות פצועים, הרוגים, משטרות ואמבולנסים, המולת קהל ופחד מוות שאחז את שורדי הפיצוץ ושיתק אותם לדממת אלחוט מהולה במבטים חסרי אונים מול המראות הטרגיים והריח החריף שנצרב באף ובזיכרון לעוד הרבה שנים.

כמה רגעים לפני……אבי טביב, המאבטח הקבוע של המועדון, פוגש בעיניו אדם הנראה לו חריג בהתנהגותו, אבי בעל חוש הציד שאימץ לעצמו בזכות חכמת הרחוב שלו, חש בדבר מה שלא הניח את דעתו לגבי האדם המתקרב. אבי גומל בליבו שמדובר באדם שיעשה בעיות במועדון ולכן מקבל החלטה לא להכניסו. מכאן הכל מתרחש במהירות מסחררת:
מבטיהם מצטלבים, האדם החריג מגיע עד לכניסה למועדון ונעמד מול אבי המאבטח.
הבחור כנראה מבין שתהיה לו בעיה אם המאבטח. אבי נחוש בדעתו לעכבו ולא לאפשר את כניסתו למועדון. אבי פונה אליו מילולית, והבחור משיב באנגלית שמעוניין להיכנס למועדון כדי לשתות בירה. אבי מסביר שאינו יכול להיכנס הערב למועדון. האדם החריג מתרחק כמה צעדים לאחור, אבי מתפנה לדבר עם אחת העובדות שעמדה לידו, האדם החריג מנסה לנצל זאת ומתקדם לכניסה בהליכה מהירה ומנסה לעבור בין אבי לעובדת, אבי יוצר מגע פיזי על מנת לעצור את התקדמותו ולמנוע את כניסתו, אבי מניח את שתי ידיו על המותניים של האדם החריג ודחף אותו לאחור ללא התנגדות מיוחדת מצדו, לפתע מרגיש אבי שינוי בהתנהגותו של הבחור, גופו כמו נדרך קלות. אבי המאבטח מנסה להבין מה פשר העניין.
באותו רגע, פיצוץ עז קרע את הלילה בטיילת בתל אביב, הרס טוטאלי ברדיוס של כמה עשרות מטרים, אנשים התעופפו לכל עבר, גופו של המחבל נחצה לשניים, ואבי המאבטח שהיה האדם הקרוב ביותר למרכז הפיצוץ התעופף למרחק עצום וגופו נחבט בראשו באחד משולחנות המועדון.
אבי מוטל על הרצפה, גופו היה הראשון שספג את עוצמת מטען החבלה שפילח את לב תל אביב ואת ערוצי החדשות בכל הארץ.

"אבי טביב, המאבטח הקבוע של מועדון MIKES PLACE, מת" – כך חשבו ואמרו כל מי שהכיר אותו ושהה במועדון בזמן הפיגוע. אף אחד לא האמין שיש אדם שמסוגל לספוג פיצוץ כזה ולהישאר בחיים.
אבי המאבטח גיבור, חשבו לעצמם – אבי מנע מהמחבל המתאבד להיכנס למועדון ובגופו הציל אנשים רבים אחרים.

הפיגוע במועדון MIKES PLACE ב– 30 לאפריל 2003 היה פיגוע התאבדות שביצעו שני בריטים מוסלמים ממוצא פקיסטני בכניסה למועדון שברציף הרברט סמואל 86 בתל אביב. מחבל ראשון פוצץ עצמו בכניסה לאחר שאבי טביב המאבטח מנע ממנו כניסה והשני נמלט מהזירה. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ולמעלה מ-50 נפצעו. ארגוני הטרור חמאס וגדודי חללי אל אקצא נטלו אחריות משותפת לפיגוע. מאוחר יותר שוחררה הקלטת וידאו מטעם החמאס ברצועת עזה של המחבלים במדים ונשק תחת דגל חמאס.

הפיגוע תוכנן כ"פיגוע איכות" וכ"פיגוע המוני" ובוצע על רקע פרסום תכנית "מפת הדרכים" – לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני. תכנית אותה הציג נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנאומו ב־24 ביוני 2002.

הבחירה ב MIKES PLACE נבעה ממספר סיבות: הן ממיקומו – בשכנות לשגרירות ארצות הברית, הן בגלל ריבוי האזרחים הזרים שבו והן בגלל היותו פופולרי ועמוס באנשים.

הכוונה הייתה להשתמש בשני מחבלים מתאבדים ממוצא בריטי עם חומר נפץ פלסטי תקני. השימוש באזרחים זרים נועד להערים קשיים על מנגנוני הביטחון הישראליים לגילוי החוליה, שימוש בשני מחבלים להגדלת מספר הנפגעים וחומר נפץ פלסטי תקני כדי להקשות על גילויו ואיתות על יכולותיו של הארגון השולח.

ביום האירוע בשעה 00:45 הגיעו אסיף מוחמד חניף, ועומר חאן שריף, שני מחבלים מתאבדים בריטים ממוצא פקיסטני אל המועדון. אסיף מוחמד חניף ניסה להיכנס אל המועדון אך עורר את חשדו של אבי טביב המאבטח שסירב להכניסו אל המועדון. לאחר ויכוח קצר בו הבין המחבל כי המאבטח מתעקש על אי כניסתו, זז מעט הצידה כדי לחשב את צעדיו, כשבאותו הזמן דומיניק הס {ז"ל} שעבדה במקום ניגשה לשוחח עם אבי המאבטח. המחבל שחשב כי אבי המאבטח אינו משגיח על מעשיו ניסה לפרוץ פנימה אל המועדון. אבי המאבטח, חסם את דרכו של המחבל ודחף אותו מדלת הכניסה לעבר הכביש. תוך כדי המאבק מחוץ למועדון המחבל פוצץ עצמו על אבי המאבטח.

אני יודע שאני הולך להפתיע אתכם, אבי המאבטח, זה שספג את מלא האנרגיה של פיצוץ מטען החבלה שהופעל על ידי המחבל, שרד ופונה במצב אנוש מאוד לבית החולים. הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח ואפשרו לו לקבל את חייו בחזרה. החלמתו המהירה של אבי הוגדרה כנס רפואי. ולעמוד מולי עכשיו ולספר את הסיפור הלא יאומן שלו, עכשיו נותר לנו רק ללמוד ממי שהיה שם.

היום, 14 לספטמבר 2020, ניפגשתי עם אבי טביב המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE כדי לשמוע וללמוד ממנו על האירוע כמקור ראשון.

בזכות אופיו המיוחד, החושים המחודדים, חכמת הרחוב, אומץ ליבו וגופו החזק, אבי טביב הציל בפעולותיו חיים של אזרחים רבים אחרים והיום ניפגש איתי כדי לתאר את ערב הפיגוע ולא פחות חשוב את התהליך שעבר עד לערב הפיגוע מתוך הבנת החשיבות להעברת הלקחים והמסרים המקצועיים לכל מי שעוסק במקצוע האבטחה ובמיוחד לאלה שלוקחים חלק באבטחה האזרחית.

שלום אבי, אני כל כך שמח לפגוש אותך ולהכיר אותך ואת הסיפור האישי הייחודי והמלמד שלך.

אבי טביב: תודה. אני חושב שמה שאתה עושה הוא לא פחות משליחות שאין ספק שתתרום למאבטחים רבים להבין טוב יותר את מהות וחשיבות תפקיד המאבטח באשר הוא. במהלך השנים, מאז הפיגוע, אני מקפיד להעביר הרצאות למאבטחים כדי להסביר להם שלהיות מאבטח זה לא קייטנה ובהמשך לכך אני חושב שכתבה בבלוג שלך "אבטחה צריך לקיים" תוסיף ערך מוסף לשליחות זו.

מה הרקע שלך, איך הגעת לעסוק באבטחה?
אבי טביב: ממש במקרה. אחרי השירות הצבאי טסתי לארצות הברית ונשארתי בה עשר שנים. בשנים אלה למדתי אומנויות לחימה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד כמאבטח באחד המועדונים. המיומנות שרכשתי בלחימה וההתנסות בעבודה העלו לי את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. עם הזמן הרגשתי כל הזמן שאני יודע מה שאני עושה.

מתי חזרת לישראל והתחלת לעבוד במועדון MIKES PLACE?
אבי טביב: חודש אחרי אירועי 9/11 בארצות הברית חזרתי לישראל. התחלתי להתארגן מחדש – לימודים ועבודה. במקביל התחיל בישראל מבצע חומת מגן ופתאום מצאתי את עצמי מגויס למילואים בפעם הראשונה. חשוב לי לציין, שהשירות בצבא הגנה לישראל בסדיר ובמילואים עזר לי במשך השנים להפוך למי שאני תוך התגברות על היותי היפר אקטיבי בצורה קיצונית. במהלך שירות המילואים, נקלענו לאירוע חריג שבמהלכו הגבתי בלחימה שכללה ירי על רכב מתפרץ. גם באירוע הזה הבנתי שיש לי ביטחון עצמי ומסוגלות לתפקד ולהגיב בצורה בולטת.
המילואים הסתיימו ואני חזרתי לעבודתי בחברת אבטחת אירועים. יום אחד, אחד הבעלים של מועדון MIKES PLACE, שהיה איתי בצבא, הציע לי לבוא לעבוד אצלו במועדון כמאבטח. קיבלתי את ההצעה כי התאימה להיותי סטודנט וגם כי הרגשתי שאני יודע מה לעשות בתפקיד מהסוג הזה, הרגשתי שאני יכול לממש את האחריות המוטלת עליי.

עברת קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח?
אבי טביב: עד לפיגוע במועדות MIKES PLACE לא עברתי שום קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח. למדתי לבד, דרך הרגליים כמו שאומרים, תוך שאני משתמש בכל מה שעברתי בשירות הצבאי, במיומנויות הלחימה ובעבודה בארצות הברית. ידעתי והרגשתי שדווקא בגלל היותי היפר אקטיבי היה לי יתרון מקצועי וברור בשטח.

איך בכל זאת ידעת מה עליך לעשות במהלך המשמרת?
אבי טביב: אני דוגמא לכך שכל מה שאדם עובר במהלך השנים והאופי הטבעי שלו הופך להיות שווה ערך לקורס, קורס מהשטח, קורס של החיים האמיתיים.
עם הזמן הבנתי והאמנתי שמוכנות פוגשת את ההזדמנות – אם אתה מקפיד לעבוד נכון תצליח ל'הגיב נכון.
במועדון MIKES PLACE עבדתי בלבוש אזרחי ולא בלבוש קלאסי של מאבטח מה שבדיעבד התברר לי כסוג של טעות אפשרית – יתכן שאם המחבלים היו מזהים אותי בנראות מאבטח בכניסה למועדון, לא היו בוחרים אותו כיעד לביצוע הפיגוע. היום אני יודע להגיד שכדי להיות מאבטח חייבים לעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
כאמור, למרות שלא עברתי הכשרה מקצועית לתפקיד, תמיד הרגשתי שכשאדרש לכך אדע מה לעשות, ויותר מזה, ידעתי שאפעל אל מול סכנה ממשית. הפכתי את האקטיביות שלי ליתרון בשטח – התחברתי לצוות העובדים במועדון, הפכתי את עצמי לשייך למקום, הייתי חלק מהצוות, דאגתי להכיר את הלקוחות הקבועים של המועדון, יצרתי קשרי עבודה ושיתוף פעולה עם מאבטחי השגרירות האמריקאית שעבדו לידי, הסתובבתי בגזרתי ולא עמדתי במקום אחד, העיניים שלי עבדו ללא הפסקה.
בעצם יצרתי לעצמי סביבת אבטחה של שיתוף פעולה עם כל מי שהיה מודע להיותי מאבטח המועדון, כולם היו מיידעים אותי בזמן אמת על אנשים חריגים. כך הוספתי לעצמי עוד עיניים בשטח. אני זוכר שלא פעם אנשים היו שואלים אותי למה אני פרנואיד וזה היה הסימן שלי שראו שאני אקטיבי, מאוד אקטיבי.

מה היה בערב הפיגוע?
אבי טביב: עבדתי בימים העמוסים של המועדון, שלישי עד שבת, בין השעות 21:00-04:00. הייתי מודע לתקופת הפיגועים שהתרחשה באותה תקופה בישראל. לא קיבלתי הנחיות מקצועיות כלשהן מהמשטרה לביצוע האבטחה במועדון. לפני ערב האירוע, הספקתי לעבוד במועדון כחצי שנה. 30 באפריל 2003 היה יום שלישי, יום שבו המועדון עמוס באנשים, כ -300 איש נמצאים בתוך ומחוץ למועדון. לאורך כל הערב שומעים מוזיקה רועשת של להקות שהגיעו למועדון כדי לנגן.
הגעתי למשמרת בשעה 21:00 אחרי יום לימודים ואחרי אימון קרטה. בסביבות השעה 22:30 המועדון היה בתפוסה מלאה ובשיא הפעילות. כהרגלי, הייתי אקטיבי, ביצעתי פעולות רבות, שלטתי בשטח, ידעתי מי מוכר ומי חדש, כל הזמן היו סביבי אנשים, חלק מאנשי הצוות היו מגיעים אליי במהלך הערב כדי להעיר את תשומת לבי לחריגים או סתם כדי לדבר. תמיד הייתי עם יכולת קשב בסביבה פעילה ורועשת כך שזה לא הפריע לי להיות ממוקד למשימה. הערב התקדם, השעה 00:50, אני מרים את הראש מעל ראשי האנשים שסביבי ומסתכל לכיוון דרום. אני מזהה אדם שנע מכיוון השגרירות האמריקאית לכיוון המועדון. מיד חשבתי לעצמי שמדובר באדם בעייתי ואמרתי לעצמי שאמנע ממנו להיכנס למועדון. אני זוכר בבירור שאותו אדם לבש חולצה עם שרוולים ארוכים ולא זיהיתי עליו משהו חריג בנראות החזותית שלו. אותו אדם מגיע עד אליי בכניסה למועדון ונעמד מולי. סיווגתי אותו כאדם בעייתי ולא כמחבל. בדרך כלל דאגתי שאנשים שיכולים לעשות בעיות במועדון לא היכנסו אליו.

מה עשית באותו רגע שהוא נעמד מולך ואחרי שהחלטת לא להכניס אותו למועדון?
אבי טביב: קודם כל נעמדתי בכניסה כך שהוא לא יוכל לעבור אותי ולהיכנס פנימה ואחר כך התחלתי לתשאל אותו:

אבי: כן.
המחבל: עונה באנגלית – אני רוצה להיכנס.

אבי: אומר באנגלית – הערב אתה לא יכול להיכנס למועדון.
המחבל: אני רוצה להיכנס, לשתות בירה.

ככל שהמחבל התעקש יותר כך הבנתי שאני לא מתכוון לאפשר לו להיכנס לתוך המועדון. באותו שלב, אחת מעובדות הצוות באה אליי כדי לדבר איתי. אמרתי לה שתמתין. במקביל, ראיתי את המחבל זז כמה צעדים לאחור. אני חייב לציין, שעד לשלב הזה השיחה עם האדם החריג הזה לא היתה יוצאת דופן מכיוון שאירועים כאלה קרו לי כל הזמן בכל המשמרות. אחרי שהמחבל התרחק כמה צעדים מהכניסה, אני מחליף כמה מילים עם העובדת. המחבל רואה זאת וחשב שיתכן שאני לא ערני ולכן מחליט להתקדם במהירות לכניסה כדי לנסות לעבור ביני לבין אותה עובדת. מיד זיהיתי את התנועה של המחבל קדימה, הנחתי את שתי הידיים על המותניים שלו והתחלתי לדחוף אותו לאחור כדי להרחיקו מהכניסה. הרגשתי שהמחבל מאפשר לי לדחוף אותו ללא התנגדות מצדו. פתאום הרגשתי סוג של דריכות בגוף שלו סוג של מה שנראה כמו התנגדות קלה מצדו.
אכן היתה פעולה מצד המחבל – זו היתה הנקודה שבה הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה של מטען החבלה שהיה צמוד לגבו. מטען חבלה בגודל 2 ק"ג, דק יחסית, מודבק לגב מתחת לחולצה, מטען ללא רסס.

מה אתה זוכר שקרה לך אחרי הפיצוץ?
אבי טביב: הפעם הבאה שאני זוכר זה את עצמי פצוע אנוש בטיפול נמרץ בבית החולים. בדיעבד אני יודע ששכבתי מתחת לאחד השולחנות ושבשלב הזה אף אחד לא ניגש אליי. אני חושב שהייתי בהכרה ושניסיתי לקרוא לעזרה. לא הבנתי מדוע אף אחד לא שומע אותי ולא ניגש לעזור לי. בדיעבד, התברר לי שמיתרי הקול שלי נפגעו מהפיצוץ ובגלל זה לא יצא לי קול.

כל מי שראה את העימות שלי עם המחבל וראה את הפיצוץ העז של המטען סיפר לאחר מכן שגם ראה אותי עף לאחור בעצמה ופשוט לא האמין שיש מצב שנשארתי בחיים. חשבו שאני מת. שוכב מתחת לשולחן ופשוט מת.

בשלב מסוים, כחלק מהטיפול בפצועים ומפינוי ההרוגים, הגיעו גם לאבי המאבטח וגילו שכנגד כל הסיכויים הוא שרד את הפיצוץ ונשאר בחיים. אבי נפצע אנושות. מיד פינו את אבי לבית החולים בו עבר טיפול רפואי מורכב שהציל את חייו. הרופאים הגדירו את המקרה של אבי כנס רפואי.

אבי המאבטח מפונה מהמועדון:

אבי המאבטח מתאושש בבית החולים:

אבי היה בבית החולים 3 שבועות שלאחריהם המשיך לתהליך שיקום. באוקטובר 2003 חזר לעבוד כמאבטח במועדון MIKES PLACE. בדצמבר 2003 חזר לשירות מילואים בצבא.

סרטון המתאר את האירוע:

מה הלקחים והמסרים מהאירוע ומהחוויה המבצעית האישית שלך, שאתה מעוניין להעביר למאבטחים כיום?
אבי טביב:

המאבטח בקצה חייב קודם כל להיות מודע שיכול לקרות אירוע חירום במהלך כל משמרת.

מאבטח בעל מודעות, יצליח להיות יותר מוכן.

מאבטח חייב להאמין שפעולות המניעה באמת עובדות ומשפיעות על היריב – נראות, סריקות, תשאול וכו'.

מאבטח אקטיבי יהיה יותר ערני והימנע מהרגלים מיותרים בשגרת המשמרת.

אני למדתי שהנראות כמאבטח חשובה מאוד.

בשום שלב אסור לזלזל ביריב.

להרבה מאוד מאבטחים כיום אין מושג מה המשמעות של לא להיות ערניים למשימה אפילו לשנייה אחת – הסתכלות בפלאפון, שיחות מיותרות, מחשבות שלא קשורות לעבודה וכו'.

על כל מאבטח לדעת שכל מי שמסתכל עליו, מושאי האבטחה והיריב, יודעים האם הוא עושה את האבטחה כנדרש.

אבי טביב הוא לא רק המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE, הוא גם מאבטח שכבר בשנת 2003, הרבה לפני שתחום האבטחה האזרחית היה מסודר בתפיסה ובהנחיות, הצליח להגדיר לעצמו תפיסת פעולה שהתבססה על היותו אדם היפר, כזה שלא יכול לעמוד במקום אחד, אדם סקרן, אדם חשדן, אדם ערני לסביבה, אדם אמיץ שלא חושש לפעול ולהתמודד עם הבעיה בשטח.
מבחינתי, אבי טביב המאבטח ממועדון MIKES PLACE מתאים במדויק להגדרה המקצועית שלנו "מאבטח צייד" – מאבטח שמאמין שהיריב שלו קרוב ויכול להגיע בכל רגע:

אבי טביב הוא דוגמא למאבטח שמודע היטב לחזקות ולחולשות שלו ויודע להשתמש בהן במהלך ביצוע המשימה בחכמה, התמדה ונחישות רבה תוך שהוא באמת מאמין כל פעם מחדש שהיריב יכול להופיע דווקא אצלו, במשמרת שלו, בכל משמרת ומשמרת. בזכות אמונתו זו, אבי הצליח להתמודד עם השגרה והשפעותיה על המאבטח במהלך עבודתו הקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאבי מזהה אדם חריג בגזרה ומחליט לא להכניסו למועדון, אירוע מהסוג הזה קרה לאבי בכל משמרת. ההבדל המרכזי בערב האירוע היה שהפעם אותו אדם חריג היה מחבל ולא סתם "טרבל מייקר". עד לרגע הפיצוץ אבי לא ידע שמדובר במחבל מתאבד, מה שמדגיש את הנחת העבודה שעל כל מאבטח לפעול באקטיביות תמידית לאיתור חריגים בגזרת האיום וברגע זיהוי לבצע פעולת אבטחה מממשית שמתאימה למצב הקיים. אסור למאבטח לבטל חריג על סמך הנחות מצדו, חובה עליו לגשת ולבצע תשאול. אבי הוכיח שפעולות המאבטח כן משפיעות על החלטות היריב.
בתוך תוכו, אבי טביב תמיד ידע שבמבחן האמת הוא יפעל, הוא יגיב, הוא יהיה אקטיבי, וכך קרה באותו ערב ב – 30 לאפריל 2003.
אבי טביב, המאבטח האגדי של MIKES PLACE, עצר בגופו מחבל מתאבד מלהיכנס לתוך המועדון והציל ממוות ומפציעה עשרות אנשים ששהו בו באותו ערב קטלני. אילולא היה מאפשר למחבל המתאבד להיכנס לתך המועדון ולהפעיל את מטען החבלה שהיה מוצמד לגבו, אין ספק שמספר ההרוגים והפצועים היה גדול בהרבה.
אבי דואג בכל הזדמנות להרצות למאבטחים על האירוע כדי להעביר להם את מה שהוא הבין ויישם כבר בשנת 2003 – הסיפור של אבי חייב להפוך למורשת קרב עבור כל מאבטח באשר הוא.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" באמונה שהיריב שלך קרוב יותר ממה שאתה חושב!!!

גבורת המאבטח מול מחבלים במעבר קרני

15 אוג15 אוג

20 לספטמבר 2001 מעבר הסחורות קרני. אסף שלי אחד מהמאבטחים במעבר, כשנה ותשעה חודשים אחרי קורס אחיד, חמוש באקדח ושלוש מחסניות, אחת באקדח ושתיים בפונדה.
לפנות ערב תקפו 2 מחבלים רעולי פנים חמושים ברובי סער קלצ'ניקוב את אחד מתאי הסינון הצמודים לחומת ההפרדה – זה התא שבו עמד המאבטח אסף שלי ובודקת נוספת.
במרץ 2011, בעקבות מתקפות טרור רבות וירי נרחב של רקטות ופצצות מרגמה באזור מעבר קרני, החליטה ישראל לסגור את המעבר, ולהעתיק את פעילותו למעבר כרם שלום.
דרך מסוף הגבול שבמעבר קרני עברו סחורות מרצועת עזה לישראל ומישראל לרצועת עזה בהיקף של מאות משאיות ביום. תוצרת החקלאית ותעשייתית המיוצרת ברצועה יוצאה דרך מעבר קרני לישראל, לגדה המערבית ולעולם. עוד שימש המקום למעבר אספקה הומניטרית אל רצועת עזה. ארגוני הטרור הפכו את מעבר קרני ואזור התעשייה הסמוך אליו ליעד טרור מועדף.
לצד מעבר הסחורות שימש מעבר קרני במשך השנים להברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה ולהברחת מחבלים וחגורות נפץ מהרצועה לישראל.

מיקום מעבר קרני במפה:

אסף שלי עובד במשמרת הבוקר בין השעות 08:00-16:00 יחד עם מאבטח נוסף ובודקות. שנת 2001 הוגדרה כשנת שיא בהיקף הפיגועים כנגד ישראל כולל ביום ה – 20 לספטמבר שכלל התקפת ירי טילים גם על גזרת מעבר קרני.
הצד במעבר קרני שבאחריות ישראל כולל 2 מחסנים המשמשים כנקודת בדיקה לאנשים, למשאיות ולסחורה. המאבטחים והבודקים/ות במערך האבטחה במעבר, פועלים במקצועיות רבה תוך שהם מודעים ומבינים היטב את הסכנות האפשריות שיכולות להתרחש בכל רגע במתקן.

תצלום אוויר של המעבר המתאר את מיקומו בגזרה:

אסף ממוקם במחסן הצפוני וכהרגלו נמצא במצב מוכנות ובדריכות מלאה. אסף זוכר את האימון שעבר לפני כחודש שבו תרגלו מספר תרחישי תקיפה אפשריים על המעבר. האימון עזר לו להיות דרוך וממוקד למשימה.

תצלום אוויר של המחסנים:

עדות של אסף:

"זוכר שהייתי ברמת מוכנות מבצעית גבוהה. אני אפילו זוכר שבחלק מהזמן הייתי עם היד על האקדח. לפתע, בלי שום התרעה מוקדמת, שמעתי קול של דריכת נשק מכיוון מערב, מכיוון פתח המעבר מהצד הפלסטיני. הסתכלתי לכיוון וראיתי מחבל אחד עם רובה קלצ'ניקוב, כובע גרב על ראשו וחולצה חומה במרחק של כ -45 מטר ממני. המחבלים ניצלו את פתיחת שער המעבר כדי להפתיע. הבנתי מיד שמדובר בהתקפת מחבלים, בתקרית, בדומה למה שתרגלנו באימון האחרון. שלפתי ודרכתי את האקדח והוצאתי במהירות כדור ראשון לעבר המחבל. זיהיתי שהמחבל מבצע ירי מהמותן.
הרגשתי שחטפתי כדור ברגל.
אחרי הכדור הראשון שיריתי היה לי מעצור אי חליצה. תפעלתי את המעצור במהירות. זיהיתי מחבל נוסף והבנתי שאני נלחם כנגד 2 מחבלים חמושים. ביצעתי ירי על שני יריבים. מצאתי את עצמי בקרב יריות. עוד חמישה כדורים פוגעים בי במקומות שונים. אני מתמקד בביצוע ירי לעבר המחבלים אבל מבין שהם ממשיכים לירות לעברי. לא הרגשתי כאב, לא הרגשתי שהגוף שלי קורס בגלל הפגיעות שחטף, נלחמתי כמו שלימדו אותי, נלחמתי כמו שהכינו אותי, רציתי לנצח, הגוף שלי עבר למצב לחימה, למצב של הישרדות".

תרשים אירוע:

"זיהיתי ששני המחבלים מתחילים לברוח חזרה לכיוון רצועת עזה. המשכתי לבצע לעברם ירי במנוסתם. רצתי לעבר עמדת סגירת השער. סגרתי את השער. השער נסגר. התחלתי בביצוע פעולות לפינוי חיילים והבודקת שעבדה במשמרת. העברתי דיווח למאבטח השני. מבחינתי סיימתי לבצע את הפעולות שלימדו אותי כמאבטח. בשלב הזה הבנתי שנפגעתי משישה כדורים. שישה כדורים פגעו בגוף שלי במהלך קרב היריות וזה לא מנע ממני להגיב בלחימה רציפה עד שהמחבלים החליטו לנוס על נפשם. כל שלב הירי ארך כ – 10 שניות בסך הכל שנראו כמו נצח. בסיום הפעולות התקשרתי לאשתי"

אירוע התקיפה במעבר קרני ועדותו הנדירה של אסף שלי, מאפשרים לנו אנשי האבטחה ללמוד ממאבטח שמצא את עצמו בתקרית אמת במהלך משמרת. במקרה של אסף לא מדובר בעוד אירוע שבו כוח אבטחה מגיב בירי ומנצח את היריב, מדובר באירוע שבו מאבטח מגיב ומתפקד בלחימה יעילה למרות שנפגע מלא פחות משישה כדורי רובה, ולא עוצר עד שהתקיפה מסתיימת ולא מרשה לגופו לבגוד בו עד שמפנה את המאובטחים שבאחריותו.
אסף הסתכל למחבלים בעיניים וקיבל החלטות נכונות שהזכירו לו את ההכשרות והאימונים שעבר כדי להיות מוכן לרגע אמת כזה בדיוק.
כל האחראים על הכשרת מאבטחים מודעים ומבינים היטב שקשה מאוד להכשיר וללמד מאבטח לקבל החלטות בלחץ כזה של שבריר שנייה ולמרות זאת מקווים שכל מאבטח יצליח להגיב באירוע אמת כפי שמצופה ממנו. שמיעת דריכת הנשק שביצע אחד המחבלים הזכירה לאסף את שמיעת רעש הצפצוף של מדריך הירי במטווח, רעש שמסמן לכל מאבטח שעליו להתחיל בירי לעבר המטרה. הזיכרון הזה עזר לאסף להגיב באינסטינקט, בלי להתעכב, ולהצליח לירות ראשון לעבר המחבלים. תגובת הלחימה של אסף אינה מובנית מאליה ויותר מזה הפעולות שביצע לאחר שהבין ששני המחבלים ברחו מהמקום.
בקבלת ההחלטות שלו לאורך כל האירוע, אסף הציל את כל המאובטחים שהיו תחת אחריותו במשמרת וסמכו עליו שידע להגיב גם ובמיוחד באירוע תקיפה כנגדם. אין ספק שהתגובה של אסף באירוע התקיפה נבעה משילוב הגיוני של כלל ההכשרות והאימונים שעבר, מהיכולת האישית שלו, מהתדריכים שעבר בתחילת כל משמרת ומהחיבור למצב הרגיש התקופתי.
שישה כדורי רובה שפוגעים בגוף יכולים בקלות לגרום לכל אחד לעצור מביצוע פעולה, ליפול ואפילו לחשוב לסגת. כאמור, במהלך 10 שניות של לחימה, של קרב יריות עקוב מדם, אסף לא רק שלא עצר אלה נלחם בנחישות מעוררת השראה. מאבטח שלא התנסה בתקרית אמת ולא נפגע מכדורי אמת, יתקשה להבין מה עושה פגיעה של כדור בגוף ולכן ערכה של עדות אסף עולה ותהיה רלוונטית לדורות של מאבטחים.
בנוסף, אני חושב שתגובתו של אסף נבעה מהיכולת האישית שלו להבין את גודל האחריות שהוטלה עליו כמאבטח במתקן רגיש כל כך שכללה אנשים נוספים. כנראה שהמחשבה שישנם אנשים תחת אחריותך שסומכים עליך, הופכת אותך ברגע האמת ללוחם ללא חת, לוחם שלא יכול להרשות לעצמו להיות חלש, לוחם שבזמן אמת לא רואה את הסיכון, לא חושב על זה שהוא יכול להיפצע ואף להיהרג, לוחם שלא יעצור עד שיבין שהצליח במשימתו.

אין ספק שאסף הראה בפעולותיו באירוע גם קור רוח וגם נחישות שהם ראויים להערכה וללמידה, תפקודו יכול בקלות להיחשב כמה דרגות מעל, להיתפס כלא אנושי כמשהו שהוא מעבר, משהו שהוא גדול.
באופן תפקודו סיכל המאבטח הממלכתי אסף שלי את ההתקפה על מעבר קרני ובכך מנע פיגוע קשה עם יותר נפגעים.
המאבטח הממלכתי אסף שלי הראה במעשיו יכולת תפקוד, פיקוד ואף סוג של מנהיגות תחת אש משני יריבים במקביל, יוזמה, התקפיות ואומץ לב.
מבחינתי, אסף שלי הוא מאבטח גיבור.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה!!!

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

29 מאי23 מאי

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו.
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים, הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה?
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש?
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים?

קישור לכתבה:

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה.

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו.
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית:

מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם?
האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!!
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות.
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי.
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי.
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים.
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

2014 – אזרח קנדי שהתאסלם יוצא למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה, קנדה

29 מאי25 אפר

ביום רביעי 22 באוקטובר 2014 החליט האזרח הקנדי מייקל זהאף ביביו לצאת למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה.
מייקל זהאף ביביו הוא עבריין ופועל קשה-יום. הוא התאסלם, ביקר במזרח התיכון, וסבל ממצב נפשי שהידרדר בהתמדה. נולד ב-1982. ב-2011 הוא בא ללוב, ועם שובו לקנדה החל לפקוד מסגדים.
בשנים האחרונות ריצה זהאף ביביו תקופות מאסר שונות וקצרות בגין שוד, החזקת נשק, איומים ועבירות סמים. דרכונו נשלל אחרי שהמודיעין הקנדי הגדיר אותו כ"נוסע מתמיד ברמת סיכון גבוהה".
"קורות החיים" של מייקל זהאף ביביו הינם הזדמנות נוספת לראות כיצד אדם עובר תהליך של שנים שהופך אותו מאזרח למחבל. בנוסף לכך ניתן להבין מהמידע הקיים שמייקל זהאף ביביו היה מוכר לשלטונות ברמה כזו שנעשו נגדו פעולות אקטיביות שלא הבשילו למניעת יציאתו למסע ירי שהסתיים בהריגת חייל ואדם נוסף ובפציעתם של אחרים.
מייקל זהאף ביביו טס ממונטריאול לאוטווה ב 2 לאוקטובר – אם דרכונו נשלל והוא הוגדר ברמת סיכון גבוהה, איך יתכן שלא אותר ולא עוכב לתשאול על ידי כוחות הביטחון הקנדיים?
חשוב לציין שמסע הירי של מייקל זהאף ביביו התרחש יומיים אחרי פיגוע דריסה שהתבצע בקוויבק ובו נהרג חייל אחד ובעקבותיו הוחלט לעלות את רמת הכוננות בקנדה מנמוכה לבינונית.
נשאלת שאלה נוספת: אם רמת הכוננות עלתה, כיצד הצליח מייקל זהאף ביביו לבצע מסע הרג במתחם כל כך רגיש כמו מתחם הפרלמנט באוטווה? איך יכול להיות שהצליח לבצע מסלול הרג ארוך יחסית שהתחיל באנדרטת הזיכרון, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט כשבדרך הוא מצליח להשתלט על רכב שבעזרתו מבצע חלק מהדרך בנסיעה, נכנס לבניין הפרלמנט מבלי שאף אחד יעצור אותו, מבצע מסלול בתוך בניין הפרלמנט תוך ביצוע ירי ומחזיק מעמד כשעה עד שמנוטרל בירי על ידי צוות ימ"מ בעומק המסדרון המרכזי? באילו פעולות באה לידי ביטוי העלאת רמת הכוננות מרמה נמוכה לרמה בינונית?

כתבת הסבר על קורות החיים של מייקל זהאף ביביו:

מייקל זהאף ביביו תכנן את ביצוע הפיגוע ואף הקליט את עצמו לפני:

זה מסע הירי וההרג שביצע מייקל זהאף ביביו:
בשעה 09:52, לאחר שהקליט את עצמו וירד מרכבו, הצליח להגיע בהפתעה וירה בעזרת רובה ציידים שהיה ברשותו בחיילים ששמרו על אנדרטת המלחמה הלאומית שבפאתי הפרלמנט. חייל אחד נהרג ועוד שניים נפצעו.
תמונה של מייקל זהאן ביביו יורד מרכבו:

כשמונה דקות אחרי, בשעה 10:00, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט, בדרך חטף מכונית, שעמה נסע לעבר הפרלמנט. בסרטון שצולם ממכונית סמוכה, נראה אדם – העונה לתיאורו של המחבל – נוהג במכונית, אחרי שלוחית הרישוי הוסרה ממנה. נכנס לבניין הפרלמנט תוך שהוא מבצע ירי, התבצר עד שבסביבות השעה 10:45 נורה ונהרג על ידי אחד השוטרים שהשתתף בלחימה. כל האירוע ארך כשעה.

דיווח תקשורתי על האירוע:

תרשים אזור וציר ההתקדמות:

על פי הנתונים שנאספו ממצלמות האבטחה הפרוסות באזור ומעדויות אזרחים ואנשי ביטחון, ניתן ללמוד ולהבין בדיוק רב את המסלול שעשה מייקל זהאן ביביו ולהסביר את קבלת ההחלטות שלו בראיית התוקף:

אין ספק שמייקל זהאן ביביו תכנן את המסלול מראש ולא פעל מתוך חשיבה של אלתור תוך כדי תנועה.
מייקל זהאן ביביו בחר להגיע מהחלק האחורי של האנדרטה על מנת להצליח להפתיע את החיילים שעמדו בחזית – תוצאת הירי הראשון, חייל הרוג ושניים פצועים, מעידה על כך שהחיילים הופתעו ולא הספיקו להגיב בהתקפת נגד.
תמונה של חזית האנדרטה והחיילים:

ציר הזמן מעיד על כך שמייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות (ישנו תיעוד מצולם) – אם שני חיילים נשארו פצועים נראה שלא ביצע בהם ירי לווידוא הריגה ובנוסף לכך בחר לשהות זמן רב יחסית באותו מקום לפני שהחליט להמשיך בציר ההתקדמות לעבר בניין הפרלמנט. יתכן ששמר כדורים להמשך מסע ההרג ו/או המתין לראות האם ישנה תגובה של כוחות ביטחון בעקבות הירי הראשון שלו.
צילום של מייקל זהאן ביביו עומד בחזית האנדרטה:

ציר ההתקדמות מהאנדרטה ועד בניין הפרלמנט אינו ארוך יחסית – מייקל זהאן ביביו התחיל להתקדם בריצה, לאחר מרחק קצר זיהה אדם בתוך רכב והחליט לקחת אותו ממנו ולהמשיך עד לחזית בניין הפרלמנט בנסיעה, מגיע לחזית עוצר את הרכב, יורד ממנו ופותח בריצה לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט, נכנס פנימה ומתקדם עד לאזור הספרייה – על פי התיעוד המצולם, מייקל זהאן ביביו לא ביצע ירי באזרחים במהלך ציר ההתקדמות שלו לבניין הפרלמנט, כולל לא בנהג הרכב ולא באזרחים שזיהו אותו מקרוב וברחו בריצה – נראה שהחליט לא לפגוע באזרחים ושמר את הכדורים לפגיעה בכוחות ביטחון בלבד.
עובדתית, מייקל זהאן ביביו הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט מבלי שמישהו מאנשי הביטחון או מהעובדים יצליח לעצור אותו. בשלב זה מאבטחים ביצעו ירי לעברו כאשר חלק לא הצליחו לפגוע בו ומאבטח העיד שכן פגע במייקל אבל לא פגיעה שנטרלה אותו ומנעה ממנו להמשיך להתקדם.
בסופו שלך דבר, בוצעה לחימה בתוך בניין הפרלמנט בין מייקל זהאן ביביו למאבטחים כשלפי העדויות הוא יורה כשלושים כדורים וסופג כדורים רבים כולל אחד בראש שמנטרל והורג אותו – יש לציין שלמרות שפגעו בו כדורים רבים וקטלניים, כאשר הגיעו אליו החליטו לאזוק אותו באזיקים.

תיעוד מצולם של חלק מציר התקדמות של מייקל זהאן ביביו:

הדמיה של הפיגוע:

שימו לב להתנהגות האזרחים בהתרחש אירוע שמתורגם מבחינתם לסכנה – בתחילה ניתן לראות שהאזרחים שעומדים בסמוך לכביש הראשי באזור הכניסה הרגלית לציר המוביל לבניין הפרלמנט, שומעים את הירי מכיוון האנדרטה ומסתכלים לכיוונה עד לרגע שמזהים רכב שעוצר לידם ואת המחבל יורד ממנו עם הרובה בידו. ברגע זה, האזרחים בורחים בריצה ומתרחקים מהמקום במהירות. עובדתית, אף אחד מהאזרחים לא בחר לבצע פעולה נגד המחבל כדי לנסות לעצור ולנטרל אותו. ניתן לראות שאין באזור נקודת העצירה של הרכב בציר ההתקדמות של המחבל לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט אף מאבטח או שוטר. הפעם הראשונה שמייקל זהאן ביביו פוגש מאבטחים זה בכניסה לבניין הפרלמנט.
נשאלת השאלה: איך יתכן שאדם חמוש מצליח להגיע עם רכב עד לחזית הבניין ואף מצליח להיכנס רגלית כמעט בלי בעיה ובלי להיתקל באיזושהי חסימה ו/או התנגדות יעילים למרות רמת הכוננות עלתה לרמה בינונית? איך יתכן שלא העלו את רמת האבטחה של מתחם הפרלמנט ולא תגברו בעמדות נוספות כנגד אפשרות להתקפה נוספת שיכולה להתרחש?

תיעוד הלחימה בתוך בניין הפרלמנט:

מהתיעוד ניתן ללמוד שכן היו במתחם בניין הפרלמנט כוחות אבטחה גדולים יחסית. כן בוצע ירי ראשוני לעברו של מייקל זהאן ביביו שלא הצליח לנטרל אותו וכן אפשר לו להמשיך ולהתקדם פנימה במסדרון המרכזי. פריסת המאבטחים, השומרים והשוטרים בתוך הבניין ובעיקר במסדרון המרכזי, צורת האחיזה וההליכה עם אקדח אצל חלקם והעובדה שהרבה בכלל לא שלפו את האקדח שברשותם למרות שישנה לחימה בגזרתם, מלמדת שאינם מיומנים ו/או מוכנים להתמודדות מול אירוע במאפיינים כאלה.
בנוסף לכך, מהתמונה הזו שבה רואים כיצד חברי פרלמנט סוגרים את דלת הכניסה לאולם שבו שהו עם רהיטים ניתן ללמוד שגם רמת המוכנות לחירום בתוך הבניין אינה גבוהה:

לסיכום:
למרות שהעלו את רמת הכוננות בעקבות פיגוע דריסה שהתרחש יומיים לפני, ברור שכוחות הביטחון באוטווה לא תרגמו את רמת הכוננות לפעולות ממשיות להעלאת רמת האבטחה במתחם בניין הפרלמנט שמן הסתם מוגדר כאזור רגיש במיוחד. ההתמודדות עם מפגע יחיד שבוחר מתי לפעול וכיצד, הינה ברמת הקושי הגבוהה ביותר ולמרות שמייקל זהאן ביביו עונה על ההגדרה הזו, לאור העובדה שהוא היה מוכר למודיעין בקנדה וסומן כגורם מסוכן היה צריך לאתר את התנועה המוטסת שלו ממונטריאול לאוטווה ולעצור אותו.
ניתן לקבוע שחוסר התגובה מצד כוחות הביטחון כבר בשלב שבו מייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות, אפשרה לו להבין שהוא יכול להמשיך במימוש תכניתו שכללה התקדמות לצורך הגעה וכניסה לבניין הפרלמנט עצמו. בתיעוד המצולם רואים שאזרחים ששהו באזור שמעו קולות ירי מכיוון האנדרטה ואף הגיבו אליהם בזהירות רבה. האם יכול להיות שאזרחים הבינו שמתרחש אירוע ירי וכוחות הביטחון השונים המוצבים במתחם לא? אני חושב שהתשובה לכך היא שלילית ובטוח שחלק מכוחות הביטחון כן שמעו את הירי אבל לא הגיבו אליו כנדרש. אם זמן שהייתו באנדרטה לא הספיקה לכוחות הביטחון להתארגן לתגובה אז ברור שבמהלך התקדמותו לכיוון בניין הפרלמנט היה מצופה שאיזשהו כוח ביטחון יגיע אליו ויגיב בלחימה עד לנטרולו. ברור שמייקל זהאן ביביו לא תכנן לפגוע באזרחים ולראיה לכך שאף אזרח לא נורה על ידו למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לעשות זאת. נראה לי שמייקל זהאן ביביו לא האמין באיזו קלות הוא הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט ולא חשב שיוכל להגיע כל כך רחוק מבלי להיפגע ולהיעצר או לחילופין להיהרג.
במידה ועד לאותו יום הפיגוע היתה קיימת למתחם הפרלמנט באוטווה תכנית אבטחה, אין ספק שאינה מותאמת לרמת הכוננות שנקבעה ולאיומים הרלוונטיים.
היה מצופה מכוח אבטחה שאמון על אבטחה מתחם פרלמנט שיצליח להגיע למחבל יחיד בזמן קצר מרגע תחילת הפיגוע ובטח שיצליח למנוע ממנו להגיע לחזית הבניין ולהיכנס אליו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בהתאם לתכנית אבטחה מקצועית שממומשת על ידי כוח מיומן!!!

ירי קטלני בכנסיה בטקסס – ניתוח אירוע

11 דצמ31 דצמ

גבר חמוש פתח אמש, 29 בדצמבר 2019 (יום א') באש בתוך כנסייה בעיר ווייט סטלמנט בטקסס, רצח שני בני אדם ונורה למוות. יותר מ-240 חברי קהילה היו בכנסייה בזמן הירי. לפני שפתח באש התיישב היורה על ספסל, אבל אחר כך הוא שלף נשק, ירה באחד הנוכחים והרג אותו. כך החל אירוע הירי הקצר.

שניים מהמתפללים שהיו במקום, שניהם מתנדבים בצוות אבטחה, השיבו אש והצליחו לחסל אותו. אחד מהם נהרג.

אירוע הירי תועד כולו בשידור חי באינטרנט:

מדובר בתיעוד נדיר אשר מעניק לנו את היכולת ללמוד כיצד נראה אירוע ירי בתוך אולם מלא אזרחים אשר חלקם חמושים ומתפקדים ככוח אבטחה.

אין ספק, שבתי כנסת וכנסיות בעולם הפכו להיות יעד מועדף לאזרחים שמונעים ממניעי שנאה והופכים ברגע אחד לתוקפים הרוצחים בדם קר. הרוצחים המתועבים מוצאים בבית התפילה שילוב של ריכוז קהל גדול יחסית ויכולת פגיעה בדת והעברת מסר.

פרטי האירוע המדובר, מוכיחים שהקהילה המתפללת בכנסיה זו מודעים לגודל הבעיה ולאיומים הקיימים עליהם בפרק הזמן בו הם מתכנסים לצורך התפילה השבועית ולכן חלקם מגיעים חמושים ומשמשים ככוח אבטחה אזרחי שיכול לתת מענה נגד תקיפה.

במבחן התוצאה, מדובר בהצלחה מרשימה שברור שהינה המשך חשיבה נכונה של אותה קהילה, הצלחה שמוכיחה שלא רק שקהילה יכולה להתארגן ולייצר אבטחה יעילה, כיום חלה חובה על כל קהילה באשר היא להפוך להיות אקטיבית, לבצע פעולות אמיתיות כדי לייצר אבטחה אזרחית תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם וללא צורך בהוצאות כספיות גדולות אם בכלל.

הגיע הזמן, שכל האזרחים, בכל מקום בעולם, יבינו שהם יכולים להגן על עצמם בדרכים פשוטות ויעילות שדורשות הבנה בסיסית ומספר פעולות פשוטות:

האיום: הכל מתחיל ונגמר בהבנה שהאיום ממשי ויכול להתממש בכל רגע נתון ובעיקר בזמנים בהם ישנו ריכוז קהל איכותי. הבנה שדווקא קבוצות דתיות מהוות יעד מועדף לרוצחים פוטנציאליים רבים.
מימוש האיום: על פי האירועים האחרונים, ניתן לקבוע שבדרך כלל יהיה מדובר בתוקף אחד שיבחר להשתמש בכלי נשק ארוך על מנת לבצע את זממו. בניגוד להתנהגותו של הרוצח במקרה המדובר, לרוב התוקף מגיע, נכנס למבנה ומיד מתחיל לירות לכל עבר. באירוע המדובר התוקף שהה פרק זמן מסוים כשהוא יושב בתוך הכנסייה עד לרגע שבו הוא מחליט להתחיל את התקיפה וגם כאן הוא לא מיד החל לירות.
משך זמן התקיפה: תוקף שלא נתקל בהתנגדות מידית ימשיך לירות לעבר אזרחים כל עוד יש לו תחמושת או עד שיגיע כוח תגובה וינטרל אותו. לעומת זאת, אירוע שבו תוקף נתקל בהתנגדות מידית, יימשך מספר שניות עד שהסתיים.
בהתייחסות לאירוע המדובר, מרגע תחילת הירי של התוקף ועד לנטרולו על ידי אחד מהאזרחים החמושים עברו בסך הכל 6 שניות בלבד.
יכולת תגובה אפקטיבית: אזרחים יכולים לייצר תגובת נגד שתצליח לשבש את פעולות התוקף ואף לנטרל אותו. תגובת אזרחים באירועים האחרונים מוכיחה את האמרה שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. התקפת נגד, בכל דרך, תצליח למנוע מהתוקף האכזר להמשיך בביצוע התקיפה ולמזער את הנזק שכבר החל.
הכנת המתקן: יש להקפיד שכל הפתחים במתקן יסגרו על ידי דלתות הניתנות לסגירה הרמטית וחזקה, כזו שתקשה על פתיחה לא מורשית. במהלך התפילה, יש להקפיד שלמעט דלת הכניסה הראשית כל שאר הדלתות סגורות ונעולות. חלה חובה לשלוט ולנהל את תהליך כניסת האזרחים למתקן. יש לדאוג שהחלונות בקומת הקרקע לא יאפשרו קו ראייה מבחוץ פנימה.
ניהול הכניסה למתקן: לאור האירועים האחרונים, ברור שחלה חובה לזהות את כל מי שמגיע ומעוניין להיכנס לאולם התפילה. מדובר במשימה קלה לביצוע מכיוון שחברי הקהילה מכירים אחד את השני ומיד יזהו אדם שאינו מוכר כשייך או שמכור ומתנהג באופן חריג.
זיהוי ובדיקה לפי צורך היו מגדילים את הסיכוי לזהות את התוקף חריג ואף לזהות את הנשק הארוך שהסתיר מתחת למעיל.
כוח אבטחה אזרחי: לפי מספר האזרחים החמושים שנראים בסרטון, ברור שמדובר בקהילה שמודעת לסכנה ונערכה בהתאם. אן לי ספק שהגעתם של חלק מהאזרחים עם אקדח אישי היא יוזמה מוקדמת ומתוכננת ואף הצבתם של חלקם בעמדות שנראות כמו עמדות אבטחה לכל דבר. התגובה המהירה, הנחושה והמדויקת של האזרח היא זו שהצליחה לנטרל את התוקף בזמן קצר ובכך למנוע פגיעה באזרחים נוספים ורבים.

זכרו, "שאבטחה צריך לקיים" גם בקהילות אזרחיות

ניתוח אירוע – ניסיון הפיגוע ביהודים ובזרים אחרים בהאלה, גרמניה

11 דצמ11 אוק

סיכום פרטי האירוע כפי שפורסם בתקשורת:

שטפן באלייט, ימני קיצוני גרמני בן 27, נסע בצהרי 9 באוקטובר ברכב שכור מול בית הכנסת בהאלה, ברחוב הומבולדט (Humboldtstraße) בהאלה. הוא העביר בשידור חי את מעשיו בפלטפורמת הסטרימינג טוויץ', ובה הסביר את מעשיו, בגרמנית ובאנגלית. במהלך דבריו הכחיש את השואה, הביע עמדות אנטישימיות גידף יהודים וזרים, והתבטא כנגד פמיניזם. בהמשך התיעוד ניתן לראות כי הוא החזיק ברכב רובים נוספים, תחמושת,מטעני חבלה ובקבוקי תבערה. בחיפושי המשטרה ברכב נמצאו ארבעה קילוגרמים של חומר נפץ.

האירוע החל בסביבות השעה 13:15, בצהרי יום הכיפורים 2019, עת התפללו בבית הכנסת בין 70 ל-80 מבני הקהילה היהודית. החמוש ירה כמה יריות על דלת בית הכנסת, ואף עשה שימוש במטען נפץ, אך לא הצליח להיכנס להיכל בית הכנסת. הוא ניסה להיכנס לבית הכנסת דרך שלוש כניסות; שלושתן היו סגורות. משלא הצליח ירה בתת מקלע שבידו לעבר עובר אורח ברחוב הסמוך לבית הכנסת, וגם לעבר צמיג מכוניתו של עובר האורח. כאשר עובר אורח נוסף התקרב אליו, ניסה לירות גם לעברו, אך בכלי הנשק שבו השתמש היה מעצור שבגללו הצליח עובר האורח להתחמק. לפי דיווחים נוספים, החמוש השליך רימון יד לעבר בית הקברות היהודי בהאלה הסמוך.

בשל חוסר הצלחתו להיכנס לבית הכנסת, נסע במכוניתו לרחוב שילר (Schillerstraße), ובדרכו נעצר במסעדת דונר ברחוב לודוויג ווכרר (Ludwig-Wucherer-Straße). תחילה ניסה לזרוק אל מסעדת המזון המהיר חומר נפץ, אך החומר נתקע בדלת המסעדה והתפוצץ ברחוב. אז ירה בסועדים במקום, עד להגעתם של כוחות הביטחון. בהמשך נמלט לכיוון היציאה מהעיר; בדרכו עצר במוסך ודרש מהנוכחים באיומים וביריות כלי רכב חדש. החשוד בפיגוע נעצר על ידי המשטרה בסמוך לאתר בנייה על הכביש הפדרלי 91 (גר'), לאחר שגרם לתאונת דרכים.
ניסיון הפיגוע המדובר הוא לא פחות מאירוע מכונן של כל הקהילות היהודיות בכל העולם, אירוע שמצד אחד מביא את המציאות הגזענית כנגד יהודים שמייצרת שוב ושוב מפגעים יחידים ומצד שני מוכיח שמודעות לאיום והכנה מקצועית נכונה נותנים מענה איכותי שמציל חיים.
העובדה שהמחבל הגרמני לא הצליח להיכנס לבית הכנסת היא תוצאה חד משמעית שמשלבת בין מוכנות למצב חירום, זיהוי האיום ותגובה נכונה מצד רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים ואינה קשורה כלל למזל או למקריות.

דמות המפגע

הפיגועים האחרונים כנגד הקהילות היהודיות בעולם קובעים מציאות מדאיגה שבה הגזענות כנגד יהודים מרימה את הראש בדמות מפגעים יחידים שמונעים משנאה חזקה שמופצת אליהם בעיקר באינטרנט דרך כתבות גזעניות ומשחקי מחשב אלימים שכוללים מסרים גלויים או נסתרים כנגד זרים.
שטפן באלייט עונה לפרופיל מפגע יחיד שגיבש דעה קיצונית נגד זרים בארצו והחליט, כנראה על דעת עצמו, לצאת לטבח קטלני במטרה להרוג כמה שיותר יהודים על ידי כלי נשק ומטעני חבלה וכדי לייצר גל תקשורתי למעשיו שיוציא עוד ועוד מפגעים כמוהו.

אתם רואים בתמונה את שטפן באלייט שהינו תמונת מראה למאפייני המפגעים העכשוויים שהשנאה נראית בהבעת פניהם, שהם מוכנים למות כדי להרוג זרים ובעיקר יהודים בדם קר, שהם מחקים פעולות של מפגעים אחרים, שהם לומדים כיצד להשיג ו/או לייצר כלי נשק, שהם לבושים ומתנהגים כמו דמויות רצחניות ממשחקי מחשב ושהם מצפים לחולל מהפיכה רצחנית בארצם בפרט ובעולם בפרט.
במציאות הנוכחית, העולם שלנו מלא במפגעים מהסוג הזה שפשוט יוצאים יום אחד לביצוע הפעולה הקטלנית לעיתים ללא הודעה מוקדמת ולעיתים בכתיבת פוסט בפייסבוק שמתאר את כוונותיהם ומפורסם זמן קצר לפני הביצוע.

תמונתו של סטפן לבוש כלוחם ממשחק מחשב:

המוכנות ויכולת ההתמודדות מול המפגע היחיד

בשנים האחרונות כוחות הביטחון בכל העולם מפעילים משאבים רבים ליצירת מעגל מודיעין שמנסה לאתר מבעוד מועד מפגעים יחידים כמו סטפן באלייט. אין ספק שהמאמץ המודיעיני מצליח לזהות בזמן חלק מהמפגעים האלה אבל אין סיכוי שיעשה זאת ב 100 אחוזי הצלחה, מה שאומר שתמיד יהיה מפגע יחיד שלא יזוהה בזמן ויממש את זממו.
ההתמודדות מול מפגעים מהסוג הזה מתחילה במודעות לבעיה ולאיום הממשי, ממשיכה בביצוע פעולות מניעה ברשת ומסתיימת ביכולת הסיכול. שלב הסיכול הוא הקשה ביותר מכיוון שהוא מתרחש אחרי שהמפגע כבר התחיל את פעולתו הזדונית והקטלנית. דווקא בגלל העובדה שכוחות הביטחון מתחילים את תגובתם כשהמפגע כבר פועל, הם נדרשים לרמת מוכנות ורמת תגובה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר שניתן. מרגע זיהוי המפגע, אם על ידי אזרח או על ידי איש ביטחון, התגובה צריכה להיות מהירה, נחושה ומדויקת. כל התעכבות בתגובה מעניקה למפגע עוד זמן פעולה שעמידה יותר ויותר אזרחים תמימים בסכנת חיים.
בישראל, בניגוד לרוב הערים באירופה, אזרחים רבים מודעים לסכנת הפיגועים כאשר חלקם אף חמושים באקדח אישי, אנשי ביטחון (שוטרים וחיילים) שוהים בביתם ובמהלך זמנם החופשי עם כלי נשק ואזורים רבים מאוישים בשוטרים ובחיילים, מצב אשר מגדיל את הסיכוי שזיהוי המפגע והתגובה התרחשו זמן קצר מרגע תחילת פעולתו וימנעו החמרת מצב.
על פי הדיווח בתקשורת הגרמנית, סטפן באלייט נתפס שעה וחצי מרגע שהתחיל בפעולת ניסיון הכניסה לבית הכנסת בהאלה. אין ספק שמדובר בפרק זמן שאינו הגיוני ואינו עומד בקנה אחד מהמצופה מכוחות ביטחון מיומנים. לאפשר למפגע אכזר לנוע כשעה וחצי ללא הפרעה עם כלי נשק רבים ומטעני חבלה מעיד על כך שכוחות הביטחון המקומיים אינם ברמת מוכנות להתמודדות עם מצבי חירום מהסוג הזה.

סרטון על הפיגוע שפורסם בתקשורת המקומית:

באופן מעורר השראה ומעודד, יהודי הקהילה בראשותו של רב בית הכנסת ששהו בו לתפילת יום כיפור היו מודעים ומוכנים ולכן הגיבו בצורה שהצילה את חייהם. מוכנות הקהילה מתבטאת במיגון בית הכנסת, בזיהוי האיום ובתגובה המהירה והיעילה. תיעוד ניסיונותיו של המפגע לפרוץ את דלת הכניסה הראשית למתחם בית הכנסת ודלתות משניות נוספות מוכיחות את שכתבתי בניתוחי אירועים קודמים שאזור הכנסה הראשית ובדגש על דלת הכניסה, מהווה את המכשול הראשון והעיקרי שיכול לעכב את המפגע ואף למנוע ממנו להיכנס ובכך לתת לאזרחים זמן פינוי, התבצרות או התכוננות להתקפת נגד.

תיעוד סטפן באלייט בניסיון לפרוץ את דלת הכניסה הראשית לבית הכנסת:

תמונה של הדלת לאחר הירי:

רב בית הכנסת סיפר בסיום האירוע שבמהלך תפילת יום הכיפור שהו בבית הכנסת כ 70 מתפללים/ות כאשר לפתע זיהה המאבטח את האיום מבחוץ ובכך התחיל את פעולות התגובה – נעילת דלת הכניסה ודלתות המשנה, פינוי כל השוהים בבית הכנסת לדירה בקומה הראשונה והשארת כוח תגובה למקרה שהמפגע יצליח לפרוץ את אחת הדלתות ולהיכנס פנימה. כאמור, דלתות בית הכנסת לא נפרצו ולא נפתחו מה שגרם למפגע להתייאש ולהתחיל לחפש קורבנות תמימים ברחוב.
המודעות, המוכנות, הזיהוי והתגובה של רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים היא זו שהצילה את חייהם. אין לי ספק שעברו הרצאות, הכשרות ואימונים שהכינו אותם למצבי חירום מהסוג הזה.

לפעמים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה:

במהלך חיפושו אחר קורבנות זרים אחרים, תיעד סטפן באלייט כיצד הוא נכנס למסעדה תורכית ויורה בשוהים במקום:

ניתן לראות בסרטון את בחירת התגובה השונה על ידי האזרחים במסעדה מרגע הבנתם שנכנס אליה מפגע עם נשק על מנת לרצוח אותם בדם קר. חלק מהאזרחים בחר בבריחה לחדר אחורי ויתכן שממנו יצאו החוצה מהמסעדה וחלק בחרו להסתתר מאחורי מכונת השתייה. האזרחים מסתתרים בזמן שמפגע לא מצליח לתפעל את הנשק שבידו ולירות עליהם. בפרק הזמן הזה שניתן להם, האזרחים נשארים במחסה בתקווה שהמפגע לא יצליח לירות עליהם ואף מתחילים לבכות ולבקש רחמים על חייהם. אני לא שופט את האזרחים ועם זאת חושב שבמצב כזה עדיף לצאת להתקפה כי ההגנה פשוט לא יעילה מכיוון שמשאירה אותך חשוף במאה אחוז אל מול האיום הממשי והקרוב.
הסיטואציה הקשה הזו ממחישה את החשיבות בביצוע פעולות להעלאת המודעות בקרב האזרחים לסכנה מהסוג הזה שהולכת ותופסת תאוצה ואת הצורך ברכישת מיומנות בקרב מגע לשיפור רמת הביטחון העצמי ויכולת התגובה במצבי חירום. קרב מגע משפר את היכולת להגיב בניגוד לאינסטינקט הטבעי של בריחה והסתתרות.
מפגעים יחידים הפכו להיות חלק מהמציאות ביותר ויותר מדינות בעולם ולכן חלה חובה על כולם, כוחות הביטחון והאזרחים לפעול להעלאת המודעות לאיום, למיגון מתקנים רגישים, לשיפור יכולת הזיהוי ולרכישת מיומנות וכלים לתגובה מהירה, נחושה ויעילה.

אזרחים יקרים בכל העולם, זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" מחייבת גם אותכם!!!

הפיגוע באריאל – חייבים לבצע שינוי חד ומידי ברמת הביצוע

17 מרץ

הפיגוע באריאל שהתרחש היום 17.03.19 חייב להיות נקודת המפנה של צה"ל בכל הקושר למשימות הבט"ש השונות.
אסור לצה"ל להמשיך לבצע את משימות הבט"ש כפי שהן מבוצעות בשנים האחרונות כי ברור לכל בר דעת שמשהו בשיטת הפעולה לא עובד נכון והופך את החיילים שמבצעים את המשימות בשטח לברווזים במטווח ונותן למחבלים הזדמנות קלה לביצוע פיגועים שבהם נהגים ונפצעים עוד ועוד אזרחים וחיילים.
צה"ל חייב לפעול במהירות, בנחישות ובמקצועיות כדי להצליח ולבצע שינוי ושיפור של 180 מעלות ממה שנעשה היום.
זה הסרטון שמתעד את חלק מפעולות המחבל היום:

מאפייני התקיפה של האירוע דומים ומזכירים כמעט במאה אחוז תקיפות אחרות שבוצעו בעבר הלא רחוק שבהן גם הגיע מחבל אחד או יותר לטרמפיאדה והצליח להפתיע את החיילים בתחילת התקיפה. אין ספק שמדובר כבר במדפס התנהגותי בקרב המחבלים.
הוזמנתי היום לערוץ 20 לראיון בנושא:

משך הראיון לא הספיק די שאצליח לומר את כל מה שאני חושב על הנושא ולכן אני ממהר להמשיך את דבריי כאן בתקווה שמישהו התעורר ויבין את המסר והתייחס אליו ברצינות.

הבן שלי משרת באחד הגדודים בתותחנים ועד לפני שלושה שבועות ביצע משימות בט"ש בדיוק בגזרה בה התרחש הפיגוע היום. חלק מהמשימות שהוא נשלח לבצע היתה משימת אבטחת האזרחים בטרמפיאדה שבה התרחש היום הפיגוע. לא הייתי צריך להמתין לפיגוע היום כדי לשאול אותו האם וכיצד הכינו אותו למשימה כי עשיתי זאת זמן קצר אחרי שהוא וחבריו עברו לגזרה זו. גם לא ממש הייתי צריך להמתין לתשובותיו של בני כדי לדעת שצה"ל מתקשה מאוד בביצוע מקצועי של משימות הבט"ש בעיקר בגלל הסיבה שצה"ל לא השכיל עדיין להבין שקיים הבדל מהותי בין מלחמה לבט"ש.
נכון שייעודו של צה"ל זה להתכונן למלחמה כך כשהיא תפרוץ הוא ינצח אבל בישראל לצה"ל ישנן משימות אחרות שאינן מלחמה כפי שאנחנו מכירים אותה, כגון משימות הבט"ש שמבוצעות בפעילותו השוטפת היומיומית ולכן בפועל הן הופכות להיות משימתו העיקרית. יוצא מזה שצה"ל חייב ללמוד לבצע את משימות הבט"ש בדיוק כמו המלחמה ואף יותר.
בט"ש מכיר במאפיינים את תחום האבטחה יותר מאשר את המלחמה ולכן צה"ל חייב להתחיל ללמוד אבטחה כדי שהחיילים יפיקו להיות כמו ברווזים במטווח.
לדעתי צה"ל חייב לבצע את השינויים הבאים בדחיפות:

ראיית התוקף: צה"ל חייב ללמוד את האויב הפועל בגזרה האזרחית. לא מדובר בחיילים בצבא האויב ולכן לא מדובר במלחמה. מדובר בארגוני טרור אשר פועלים במרץ ליכולת גיוס מחבלים יחידים ויותר בכל דרך אפשרית כולל באמצעי התקשורת השונים ובתוחם גם הרשתות החברתיות.
הסרטון הבא ממחיש היטב כיצד פועל האויב – סרטון שפורסם על ידי ארגון החמאס ומסביר למחבל הפוטנציאלי כיצד לדקור חייל בצוואר, לחטוף את נשקו, להרוג את חייל הדקור ולהמשיך בירי על אזרחים וחיילים נוספים.
זו בדיוק הדרך בה פעל המחבל מהפיגוע היום באריאל:

כתיבת תפיסת הפעלה ושיטת פעולה: המשך ישיר של ראיית התוקף לצורך הגדרת מענים יעילים שיתנו לחיילים סיכוי גבוה יותר בהתמודדות מול מפגע בודד או מספר מפגעים. אני רוצה להאמין שקיימת תפיסה ושיטה אבל אם בחן אותה על פי תוצאות ההתמודדות של החיילים מול האויב נבין שמשהו בה לא מתאים לשטח, לא מתאים למציאות. תפיסה ושיטה שמנותקות מהמציאות יוצרות מצב של שליחת החיילים למשימות ללא ידע וכלים נכונים למימוש.

ניתוח וכתיבת תיק אבטחה לכל גזרה: לכל גזרה יש את המאפיינים הייחודיים לה לכן חלה החובה לבצע ניתוח שטח מקצועי לכל גזרה בנפרד ועל בסיסו לכתוב תיק אבטחה מקצועי וייעודי. בפועל, החיילים יצאו כל יום למשימות כשהם מתודרכים ופועלים בהאם למוגדר בתיק האבטחה.

הכשרה מקצועית למשימות בט"ש: על צה"ל לגבש ולהכין הדרכה מקצועית לחיילים בנושא בט"ש ולהקפיד להעביר אותה לפני ביצוע הבט"ש. ההכשרה כוללת חומר לימודי עיוני ותרגול מעשי. על התרגול המעשי להיות מדמה המציאות עד כמה שניתן. צה"ל חייב להתחיל וללמד את החיילים את נושא איתור החריג במאפייני הגזרה הרלוונטית.

אימונים חוזרים: על החיילים לעבור אימונים חוזרים לפני תחילת ביצוע משימות הבט"ש ותוך כדי. האימונים זו הדרך הטובה ביותר להכנת החייל למשימה אותה הוא נשלח לבצע. הבן שלי אמר לי במפורש שהוא לא עבר שום הכשרה ושום אימון בתום הבט"ש. ברור שמצב כזה ל מתקבל על הדעת. במצב הזה החיילים מבצעים מה שנראה להם נכון והם מבחינתם עושים את המקסימום, העניין שבדרך כלל מה שנראה להם נכון לעשות אינו מהווה מענה מקצועי מתאים כנגד מאפייני האויב.

שליטה, פיקוח ובקרה: גם כאן, על המפקדים להבין שעליהם לפעול כמו מנב"ט וכמו אחמ"ש באבטחה. עליהם לשלוט, לפקח ולבקר את איכות הביצוע של החיילים באופן רציף ומקצועי על מנת להצליח ולשמור על רמת דריכות ורמת ביצוע גבוהים ולאורך זמן ממושך.

אבטחה אקטיבית: החיילים חייבים ללמוד לבצע אבטחה אקטיבית כדי להצליח ולהוות מכשול חזק ויעיל בדרכו של המחבל. כיום נראה שהחיילים מוצבים בטרמפיאדות ועומדים שעות רבות בצורה שהופכת אותם לפסיביים והופכת אותם למטרה קלה עבור המחבל. חייבים להבין שמחבל שמעז לתקוף חייל, עושה זאת על בסיס ביצוע איסוף מודיעין ו/או על בסיס למידה מאירועים אחרים שגרמו לו לחשוב שהחייל חלש וניתן לנצח אותו בקלות.
ישנם אזורים בישראל, כמו אזור אריאל, שאסור שבן מיעוטים ינוע לעבר טרמפיאדה בחופשיות ומבלי שהחיילים עוקבים אחריו בעין ואף עוצרים אותו לתשאול מקצועי תוך שהם שומרים על מרחק טקטי נכון.

כולי תקווה שהפיגוע שהתרחש היום באריאל יגרום לרמטכ"ל להבין שלא ניתן להמשיך כרגיל, שאסור להמשיך בתהליך השגרתי של תחקיר אירוע וחזרה לשגרה הלא נכונה. השינוי חייב להתבצע עכשיו ובנחישות!!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם בצה"ל מתוך הבנה שמשימת הבט"ש אינן מלחמה.

הטבח בניו זילנד כדגל אדום לביטחון ילדנו בבית הספר

15 מרץ15 מרץ

ניו זילנד: 49 נרצחו ויותר מ-20 נפצעו קשה בטבח במסגדים

לפחות רוצח אחד הסתער על מסגדים בקרייסטצ'רץ' וירה בהמונים שבאו לתפילות יום השישי. היורה, האוסטרלי ברנטון טרנט, העביר את המתקפה בשידור חי בפייסבוק. מתפלל פלסטיני: "ראיתי אדם נורה בראשו. אנשים רצו מכוסים בדם". גם ילדים נרצחו. רה"מ ארדרן: "אחד הימים השחורים בתולדותינו"

אירוע קשה שמתווסף לאירועים דומים שהתרחשו בעבר ודומים מאוד במאפייני הפעולה של התוקף ומבחינתי מהווה דגל אדום ענק שחייב לשלוח אותנו לבצע פעולות מידיות וברורות לשיפור רמת האבטחה במתקנים דומים כגון בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי כנסת גדולים ועוד.
מדובר בתרחיש ממשי שאסור להפסיק ולעסוק בו ובטח שאסור לחשוש מלדבר ולכתוב עליו בכל הזדמנות ובכל דרך. אנחנו חייבים לעשות הכל כדי לנסות ולמנוע אירוע כזה במחוזותינו ולכן אני חושב שצריך לנצל את הטבח המדובר כדי להעלות את המודעות וחשיבות הנושא בקרב גורמי הביטחון וכדי לזעזע את האזרחים ובמיוחד את ההורים שבננו ששולחים את ילדיהם לבתי הספר.

הרוצח מניו זילנד תיעד את הטבח בסרטון שפורסם ברשתות ולמרות שאינו קל לצפייה אין ספק שנותן הזדמנות מצוינת להבין כיצד יכול להראות טבח כזה פה אצלנו בישראל.
אני ממליץ לכל מי שיכול לצפות בסרטון שפורסם:

קישור לסרטון התיעוד: https://www.youtube.com/watch?v=C-DYpIuj6V0

עכשיו דמיינו את הכותרת הבאה:

ישראל: 49 ילדים ומורים נרצחו ויותר מ – 20 נפצעו קשה בטבח בבית ספר

סרטון תיעוד הטבח מדגיש וממחיש את מה שכתבתי יותר מפעם אחת על אבטחה בראיית התוקף כי הוא מראה בצורה ברורה כיצד פועל תוקף אכזרי שפועל באופן עצמאי, בקור רוח וללא רגש במשך מספר דקות ומבלי שמישהו יפריע לו. בראיית התוקף ניתן לראות שבמהלך הנסיעה כמעט ובלתי אפשרי לזהות אותו ואת אמצעי הלחימה שברשותו ובהמשך כשהחנה את רכבו בצמוד לחומת המתקן אין מי שפועל לזיהוי חריגים ואין מי שמאבטח את המתקן בכלל ואת הכניסה בפרט. במקרה הזה אני מאמין שמאבטח לא מיומן היה מתקשה לעמוד מול התוקף שלא נראה שהיה מחשיב אותו כמכשול, התוקף פשוט היה יורה במאבטח ראשון וממשיך פנימה.
אחת הכתבות האחרונות שלי עסקה בנושא הכניסה למתקן וכיצד היא צריכה להראות עם מאבטח ובלי מאבטח על מנת שתהווה מכשול בדרכו של התוקף ותשאיר סיכוי מסוים לשוהים במתקן להבין שמתחיל אירוע ולהספיק להגיב בהתאם.
קשה עד כמעט בלתי אפשרי לאתר תוקף כזה בשלב התכנון וההתארגנות שלו בביתו או במקום מסתור וכפי שכבר הבנו גם בשלב התנועה שלו ליעד, ולכן עלינו להבין בדחיפות שהמענה נגד תוקף כזה נמצא במתקן עצמו.
בישראל, משטרת ישראל כגוף מנחה, כבר השכילה להבין שבתי ספר ומקומות הומי אדם נוספים צריכים להיות מאובטחים וטוב שכך, ולמרות זאת זה עדיין לא מספיק ולא שולח אותנו האזרחים למצב של רוגע וביטחון מלא שהילדים שלנו ואחרים מוגנים. לרוב, אבטחת מוסדות חינוך כפי שהיא מתבצעת אינה ברמה הנדרשת ובטח שאינה תוכל להתמודד עם תוקף יפעל במאפיינים דומים לאלו של התוקף בניו זילנד.
אני מרשה לעצמי לכתוב זאת מכיוון שבמהלך היום אני רואה בתי ספר ומתקנים הומי אדם אחרים שפשוט נשארים פתוחים לרווחה ובהם מוצב מאבטח מוס"ח שלרוב אינו בעל נראות, יכולת ונתונים מקצועיים מספיקים על מנת שיוכלו למנוע ולסכל התקפה מהסוג הזה.

האבטחה בבתי הספר שנעשית כיום אינה מקצועית ואינה מספיקה, נקודה!!! הגיע הזמן להתעורר מהאדישות שלנו כאזרחים וכהורים ולצעוק את זה בכל הזדמנות ולדרוש תיקון מידי למען ביטחון הילדים.
השילוב בין מספר הולך וגדל של אירועי טבח כאלה בעולם לבין המציאות בה חיים בני הנוער ומעלה, מגדיר לדעתי הנחת עבודה חד משמעית שקובעת שלא רחוק היום שנער מתבגר או אזרח מבוגר יותר יחקה תוקף כזה כמו התוקף מניו זילנד ויבצע טבח אכזרי בבית ספר. הרוצח מניו זילנד סיפר שחיקה את הרוצח שביצע את הטבח בנורווגיה. המשך הנחת העבודה צריך להתייחס לעובדה שהכוונה לתוקף ישראלי שפשוט ימצא לעצמו סיבה מספיק טובה מדוע לבצע טבח כזה. לא ניתן לקבוע שישראלי לא יעז לעשות כזה מעשה כנגד ישראלים אחרים ובמיוחד לא כנגד ילדים בבית ספר מכיוון שכבר היינו בסרט הזה של ישראלים שפגעו בישראלים אחרים וגם היינו בסרט של אזרחים נורמטיביים שהחליטו פתאום להחליף דיסקט ולבצע פעולה לא הגיונית.
סרטון הטבח המזעזע, מציג בנוסף את חוסר האונים של האזרחים המותקפים, מה יכול לעשות תוקף אחד עם נשק אוטומטי בשלוש עד חמש דקות של פעולה ועד כמה תהליך הקפצת כוחות ביטחון למקום האירוע אינו רלוונטי. גם עובדות אלו שולחות אותנו למסקנה שרק אבטחת המתקן תוכל למנוע ולסכל טבח כזה.
אני בטוח שישנם כבר בעלי מקצוע בעולם האבטחה ואזרחים שכבר שצועקים והנה אני מרשה לעצמי להצטרף אליהם ולצעוק שהגיע הזמן לבצע פעולות ממשיות להעלאת רמת האבטחה בבתי הספר בכלל ובמתקנים הומי אדם נוספים בפרט. אני צועק שכל יום שעובר שבו בתי הספר ממשיכים להיות מאובטחים ברמה הקיימת הוא יום שבו הילדים שלנו חשופים לטבח כזה ואף גרוע ממנו.
אני בטוח שיהיו כאלה שיחשבו ויגידו שאני מגזים והכי קל זה להפוך כל בית ספר למבצר מאובטח ואני יענה להם שאין בכוונתי לעשות זאת אבל כן בכוונתי לדרוש שרמת האבטחה תעלה משמעותית מהמצב הקיים.
על חטיבת האבטחה במשטרת ישראל כגוף המנחה וכלל הגורמים הרלוונטיים הנוספים בישראל, לקיים דיון חירום בנושא שאני חושב שצריך להתחיל בצפייה בסרטון הטבח בניו זילנד, להמשיך בניתוח האבטחה בבתי הספר בראיית התוקף ולהחליט איך נותנים מענה טוב יותר מהקיים כיום.
חשוב להבין, שלא יהיה מחיר כספי ולא יהיה הסבר הגיוני לטבח ילדים בבית ספר ולכן פעולות השיפור לא יכולות להיות רק הנחיות למאבטחים להגביר ערנות ולהקפיד לסגור את שער הכניסה לבית הספר. ייבים לעשות חריש עמוק, חייבים להתחיל את התהליך מהתחלה, חייבים שהתהליך התייחס לנראות המתקן ולאמצעים שצריך שיהיו בו, למוכנות המורים והתלמידים לחירום, לתכנית אבטחה מקצועית הכוללת מספר מעגלים ולהצבת מאבטחים בעלי מאפיינים מקצועיים גבוהים יותר. חייבים להגיע למצב שבו כולם מבינים ומאמינים שטבח כזה יכול להתרחש בכל רגע ובפתאומיות, זה יקרה!!! לצערי, זה רק עניין של זמן.
הנושא חייב לעבור לראש סדר העדיפויות ויפה שעה אחת קודם. אין ספק שבניהול הסיכונים צריך להיות ברור לכולם שטבח כזה ובמיוחד בבית ספר, יגרום לפגיעה בחוסן הלאומי לשנים רבות ולכן צריך לקחת בחשבון שכל תכנית שיפור ללא הגדלה משמעותית של התקציב פשוט לא תהיה רלוונטית ולא תצליח לגרום לשיפור הדרוש.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בלמידה מאירועים שהתרחשו כבר!!!

ירי קטלני בבר בקליפורניה מוכיח שלא מספיק רק מאבטח אחד בכניסה

03 אוק15 דצמ

ב – 8 לנובמבר 2018 הגיע חייל מארינס לשעבר לבר ריקודים בקליפורניה וירה ב – 12 אזרחים חפים מפשע אחרי שירה והרג את המאבטח שהוצב בכניסה לבר. מדובר בחייל מארינס מיומן עם פוסט טראומה משירותו הצבאי שנראה שהצליח להפתיע את המאבטח בכניסה ולירות בו ללא קושי וללא התנגדות. לאחר שנטרל את המאבטח, לא היה מה ומי שיעמוד בדרכו וימנע ממנו לבצע את מסע ההרג המזעזע שבו נהרגו אנשים שבסך הכל רצו להנות.

זה אמנם לא האירוע הראשון שבו אזרח או מחבל חמוש נכנס למקום עם ריכוז קהל ויורה באנשים אבל אני חושב שהעובדה שהירי הראשון בוצע כדי לנטרל את המאבטח היא זו שמצריכה ניתוח וחשיבה מקצועית על מה ניתן וצריך לעשות אחרת.

האירוע חוזר ומדגיש כמה עקרונות מוכרים באבטחה:

יש סיכוי טוב שמאבטח בכניסה ירתיע חלק מהיריבים מלנסות ולבצע את זממם במתקן המאובטח.
בסבירות גבוהה מאוד שהמאבטח במעגל הראשון יפגוש את היריב ראשון.
בסבירות גבוהה מאוד שהיריב יצליח להפתיע את המאבטח.
ברוב המקרים, רמת אבטחה של מאבטח אחד לא תספיק כמענה יעיל לדפ"אות.
רוב האזרחים יבחרו לברוח ולא להתנגד.

לכוחות הביטחון השונים הכי קשה להתמודד עם יריב אחד שמחליט לצאת מביתו על מנת לרצוח אנשים חפים מפשע במקום בילוי.

יריב אחד שפועל לבד ועל דעת עצמו לרוב לא יצוף במעגל המודיעין ואם לא יעשה טעויות בדרך ליעד, יתגלה בפעם הראשונה בכניסה למתקן או מיד לאחר שהתחיל בפעולת התקיפה.

מדובר בהתמודדות נגד היריב הפוטנציאלי ברמת קושי הגבוהה ביותר ועדיין חלה החובה לבצע את כל הפעולות המוכרות והאפשריות על מנת לנסות לזהות אותו כמה שיותר מוקדם ולמנוע ממנו לבצע את תכניתו הזדונית.

אני מאמין שחייל המארינס לשעבר הגיע עד לכניסה או לאזור הכניסה לבר מבלי לחשוף את כלי הנשק שברשותו ולכן למאבטח היה קשה לזהות שמדובר במפגע. מפגע בעל מיומנות לחימה ונחישות כמו שיש לחייל מארינס, בשילוב מצב של פוסט טראומה, לא ישאיר הרבה סיכוי למאבטח שאמור למנוע ממנו להיכנס ולפעול בבר.

האירוע הנ"ל וכמותו, מעבירים מסר ברור שאבטחת מקום המאכלס מספר אנשים גדול המהווים יעד מועדף ליריב המחפש ריכוז קהל לא יכול להתחיל ולהסתיים רק בהצבת מאבטח בכניסה. כדי להעלות את רמת הביטחון במקום נדרש להפעיל מערך אבטחה שישלב אבטחה פיזית, מכשולים טקטיים, הפעלת עובדים, הנחיות לקהל והכנת המתקן למצב חירום.

מעבר לפעילות השגרתית של המקום, חלה חובה לחשוב באופן תמידי על האפשרות שיתרחש אירוע חירום ולכן על בעל המקום להשקיע משאבים ליצירת מוכנות מרבית להתמודדות עם היריב הפוטנציאלי.

הכנת המתקן:

שימוש בתאורה היקפית בדגש על אזורי הכניסה והיציאה.
שלטי הכוונה לקהל ליציאות החירום ולחדרי הביטחון.
שלט הסבר בכניסה לפעולות במצב חירום.
שמירה על צירי מילוט נקיים מהפרעות.
תקינות דלתות חירום.
מערכת כריזה.
יכולת הזעקת כוחות חירום בלחיצה מהירה.
הכשרת העובדים להתנהגות במצב חירום.
יש לשאוף להמצאות לפחות 2 עובדים חמושים שאחד מהם יכול להיות מאבטח במידה וקיים במתקן.
ערכת עזרה ראשונה ולפחות עובד אחד שעבר הכשרה לטיפול ראשוני.

הכניסה למבנה:

היריב יחפש ויאתר את הפתח שדרכו יהיה לו הכי קל להיכנס למתקן. היריב יעדיף להיכנס למתקן מפתח שנראה לו שאינו מאובטח כדי לא לעבור דרך מאבטח/ים. בחיפוש אחר פתח הכניסה המועדף עליו, היריב יתצפת על המתקן כדי להבין האם המקום מאובטח ובדרך כלל יבחן תחילה את הכניסה הראשית ולכן מה שהוא יראה בכניסה הראשית ישפיע על קבלת ההחלטות שלו האם לחפש פתח אחר או מקום אחר.

עסק כמו מועדון, חייב ליצור מצב שהכניסה הראשית אליו נראית מאובטחת וכזו שכל אדם שמגיע אליו מבין שעליו לעבור תהליך זיהוי ובדיקה. נובע מכך שהכניסה, כולל המאבטח, חייבת לייצר הרתעה כלפי חוץ כדי להצליח ולהרחיק אחוז מסוים מהריבים הפוטנציאליים ולהישאר "רק" עם היריבים האמיצים. רק חשיבה אבטחתית רחבה שתיצור מערך אבטחה הכולל מספר מעגלים ומוכנות לשעת חירום תעלה את סיכויי ההצלחה בהתמודדות אל מול היריב שיחליט לנסות להיכנס למקום למרות הכל. לצורך כך נדרש להציב בכניסה יותר ממאבטח אחד, בדומה למאבטחי מועדונים בישראל:

תכנון הכניסה למבנה צריך להיות בצורה כזו שתשלב בין הצבת מאבטח בחזית לבין הצבת מכשולים פיזיים בדרך פנימה.

דלת הכניסה למבנה יכולה להוות מכשול מעכב ואף כזה שלא יהיה ניתן לעבור אותו ללא שימוש באמצעי פריצה ולכן יש צורך להציב בפתח הכניסה ופתחי היציאה דלתות חזקות ומסיביות שככלל תהיינה סגורות ונעולות. פתיחת הדלת תתבצע אך ורק על ידי המאבטח ולא תתאפשר בלי התערבותו וזאת על מנת למנוע התפרצות או כניסה של מפגע לאחר שהצליח להתגבר על המאבטח בדיוק כפי שקרה בבר בקליפורניה.

לדעתי, הכניסה בעסקים הומי אדם ובמיוחד במועדונים ובמסעדות גדולות צריכה להיות בנויה כמו כניסה בשגרירות ולכלול 2 דלתות שיוצרות חדר ביטחון אשר מייצר תהליך כניסה הדרגתי ובשליטה מלאה או מסדרון ראשוני שינתב את הנכנסים פנימה.

מומלץ להתקין בעמדת המאבטח בכניסה אמצעי כגון לחצן מצוקה שיאפשר שליחת הודעה בשעת חירום.

על בעלי עסקים שבהם ישנו ריכוז קהל גדול יחסית להבין שעליהם לחשוב גם על הסכנות הקיימות מבחוץ להקפיד ליישם את כל נהלי האבטחה רלוונטיים אלים וליישמם אופן מלא ומקצועי כדי לעמוד באחריות כלפי הלקוחות וכדי להציב מול היריב מערך נגד יעיל.

פרק הזמן מרגע שהיריב מתחיל לפעול ועד שכוחות הביטחון מגיעים לזירת האירוע, הינו באחריות בעלי המקום והוא שיקבע מה תהיינה התוצאות של התקיפה.

כמות הכוחות שנשלחה לבר כדי להתמודד עם התוקף מעידה עד כמה מדובר במשימה קשה ומורכבת:

לצערי הרב, כנראה שברוב המקרים, פעולות הנגד של בית העסק עצמו לא יצליחו למנוע מהיריב הנחוש לפעול אבל יתכן וכן יצליחו לשבש את מימוש תכניו המלאה ובכך למזער נזקים.

בישראל, משטרת ישראל מנחה עסקים עם ריכוזי קהל לביצוע פעולות אבטחה פיזיות וטכנולוגיות וגם אם אנחנו לא מקבלים סימן ברור שהן יעילות בטוח שהן מרחיקות יריבים מסוימים שהולכים ומחפשים יעדי תקיפה קלים יותר.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם ברמת עסק פרטי