המאבטח שעצר בגופו מחבל מתאבד במועדון MIKES PLACE

30 באפריל 2003, השעה כמעט 01:00, פיצוץ עז קורע את חיי הלילה התל אביבים ומפרק לרסיסים את פתח מועדון ה- MIKES PLACE בשיאה של מסיבת לילה מלאת חיים ומבלים. עשרות פצועים, הרוגים, משטרות ואמבולנסים, המולת קהל ופחד מוות שאחז את שורדי הפיצוץ ושיתק אותם לדממת אלחוט מהולה במבטים חסרי אונים מול המראות הטרגיים והריח החריף שנצרב באף ובזיכרון לעוד הרבה שנים.

כמה רגעים לפני……אבי טביב, המאבטח הקבוע של המועדון, פוגש בעיניו אדם הנראה לו חריג בהתנהגותו, אבי בעל חוש הציד שאימץ לעצמו בזכות חכמת הרחוב שלו, חש בדבר מה שלא הניח את דעתו לגבי האדם המתקרב. אבי גומל בליבו שמדובר באדם שיעשה בעיות במועדון ולכן מקבל החלטה לא להכניסו. מכאן הכל מתרחש במהירות מסחררת:
מבטיהם מצטלבים, האדם החריג מגיע עד לכניסה למועדון ונעמד מול אבי המאבטח.
הבחור כנראה מבין שתהיה לו בעיה אם המאבטח. אבי נחוש בדעתו לעכבו ולא לאפשר את כניסתו למועדון. אבי פונה אליו מילולית, והבחור משיב באנגלית שמעוניין להיכנס למועדון כדי לשתות בירה. אבי מסביר שאינו יכול להיכנס הערב למועדון. האדם החריג מתרחק כמה צעדים לאחור, אבי מתפנה לדבר עם אחת העובדות שעמדה לידו, האדם החריג מנסה לנצל זאת ומתקדם לכניסה בהליכה מהירה ומנסה לעבור בין אבי לעובדת, אבי יוצר מגע פיזי על מנת לעצור את התקדמותו ולמנוע את כניסתו, אבי מניח את שתי ידיו על המותניים של האדם החריג ודחף אותו לאחור ללא התנגדות מיוחדת מצדו, לפתע מרגיש אבי שינוי בהתנהגותו של הבחור, גופו כמו נדרך קלות. אבי המאבטח מנסה להבין מה פשר העניין.
באותו רגע, פיצוץ עז קרע את הלילה בטיילת בתל אביב, הרס טוטאלי ברדיוס של כמה עשרות מטרים, אנשים התעופפו לכל עבר, גופו של המחבל נחצה לשניים, ואבי המאבטח שהיה האדם הקרוב ביותר למרכז הפיצוץ התעופף למרחק עצום וגופו נחבט בראשו באחד משולחנות המועדון.
אבי מוטל על הרצפה, גופו היה הראשון שספג את עוצמת מטען החבלה שפילח את לב תל אביב ואת ערוצי החדשות בכל הארץ.

"אבי טביב, המאבטח הקבוע של מועדון MIKES PLACE, מת" – כך חשבו ואמרו כל מי שהכיר אותו ושהה במועדון בזמן הפיגוע. אף אחד לא האמין שיש אדם שמסוגל לספוג פיצוץ כזה ולהישאר בחיים. 
אבי המאבטח גיבור, חשבו לעצמם – אבי מנע מהמחבל המתאבד להיכנס למועדון ובגופו הציל אנשים רבים אחרים.

הפיגוע במועדון MIKES PLACE ב– 30 לאפריל 2003 היה פיגוע התאבדות שביצעו שני בריטים מוסלמים ממוצא פקיסטני בכניסה למועדון שברציף הרברט סמואל 86 בתל אביב. מחבל ראשון פוצץ עצמו בכניסה לאחר שאבי טביב המאבטח מנע ממנו כניסה והשני נמלט מהזירה. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ולמעלה מ-50 נפצעו. ארגוני הטרור חמאס וגדודי חללי אל אקצא נטלו אחריות משותפת לפיגוע. מאוחר יותר שוחררה הקלטת וידאו מטעם החמאס ברצועת עזה של המחבלים במדים ונשק תחת דגל חמאס.

הפיגוע תוכנן כ"פיגוע איכות" וכ"פיגוע המוני" ובוצע על רקע פרסום תכנית "מפת הדרכים" – לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני. תכנית אותה הציג נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנאומו ב־24 ביוני 2002.

הבחירה ב MIKES PLACE נבעה ממספר סיבות: הן ממיקומו – בשכנות לשגרירות ארצות הברית, הן בגלל ריבוי האזרחים הזרים שבו והן בגלל היותו פופולרי ועמוס באנשים.

הכוונה הייתה להשתמש בשני מחבלים מתאבדים ממוצא בריטי עם חומר נפץ פלסטי תקני. השימוש באזרחים זרים נועד להערים קשיים על מנגנוני הביטחון הישראליים לגילוי החוליה, שימוש בשני מחבלים להגדלת מספר הנפגעים וחומר נפץ פלסטי תקני כדי להקשות על גילויו ואיתות על יכולותיו של הארגון השולח.

ביום האירוע בשעה 00:45 הגיעו אסיף מוחמד חניף, ועומר חאן שריף, שני מחבלים מתאבדים בריטים ממוצא פקיסטני אל המועדון. אסיף מוחמד חניף ניסה להיכנס אל המועדון אך עורר את חשדו של אבי טביב המאבטח שסירב להכניסו אל המועדון. לאחר ויכוח קצר בו הבין המחבל כי המאבטח מתעקש על אי כניסתו, זז מעט הצידה כדי לחשב את צעדיו, כשבאותו הזמן דומיניק הס {ז"ל} שעבדה במקום ניגשה לשוחח עם אבי המאבטח. המחבל שחשב כי אבי המאבטח אינו משגיח על מעשיו ניסה לפרוץ פנימה אל המועדון. אבי המאבטח, חסם את דרכו של המחבל ודחף אותו מדלת הכניסה לעבר הכביש. תוך כדי המאבק מחוץ למועדון המחבל פוצץ עצמו על אבי המאבטח. 

 

אני יודע שאני הולך להפתיע אתכם, אבי המאבטח, זה שספג את מלא האנרגיה של פיצוץ מטען החבלה שהופעל על ידי המחבל, שרד ופונה במצב אנוש מאוד לבית החולים. הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח ואפשרו לו לקבל את חייו בחזרה. החלמתו המהירה של אבי הוגדרה כנס רפואי. ולעמוד מולי עכשיו ולספר את הסיפור הלא יאומן שלו, עכשיו נותר לנו רק ללמוד ממי שהיה שם.

היום, 14 לספטמבר 2020, ניפגשתי עם אבי טביב המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE כדי לשמוע וללמוד ממנו על האירוע כמקור ראשון.

 

בזכות אופיו המיוחד, החושים המחודדים, חכמת הרחוב, אומץ ליבו וגופו החזק, אבי טביב הציל בפעולותיו חיים של אזרחים רבים אחרים והיום ניפגש איתי כדי לתאר את ערב הפיגוע ולא פחות חשוב את התהליך שעבר עד לערב הפיגוע מתוך הבנת החשיבות להעברת הלקחים והמסרים המקצועיים לכל מי שעוסק במקצוע האבטחה ובמיוחד לאלה שלוקחים חלק באבטחה האזרחית.

שלום אבי, אני כל כך שמח לפגוש אותך ולהכיר אותך ואת הסיפור האישי הייחודי והמלמד שלך. 

אבי טביב: תודה. אני חושב שמה שאתה עושה הוא לא פחות משליחות שאין ספק שתתרום למאבטחים רבים להבין טוב יותר את מהות וחשיבות תפקיד המאבטח באשר הוא. במהלך השנים, מאז הפיגוע, אני מקפיד להעביר הרצאות למאבטחים כדי להסביר להם שלהיות מאבטח זה לא קייטנה ובהמשך לכך אני חושב שכתבה בבלוג שלך "אבטחה צריך לקיים" תוסיף ערך מוסף לשליחות זו.

מה הרקע שלך, איך הגעת לעסוק באבטחה?
אבי טביב: 
ממש במקרה. אחרי השירות הצבאי טסתי לארצות הברית ונשארתי בה עשר שנים. בשנים אלה למדתי אומנויות לחימה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד כמאבטח באחד המועדונים. המיומנות שרכשתי בלחימה וההתנסות בעבודה העלו לי את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. עם הזמן הרגשתי כל הזמן שאני יודע מה שאני עושה.

מתי חזרת לישראל והתחלת לעבוד במועדון MIKES PLACE?
אבי טביב: 
חודש אחרי אירועי 9/11 בארצות הברית חזרתי לישראל. התחלתי להתארגן מחדש – לימודים ועבודה. במקביל התחיל בישראל מבצע חומת מגן ופתאום מצאתי את עצמי מגויס למילואים בפעם הראשונה. חשוב לי לציין, שהשירות בצבא הגנה לישראל בסדיר ובמילואים עזר לי במשך השנים להפוך למי שאני תוך התגברות על היותי היפר אקטיבי בצורה קיצונית. במהלך שירות המילואים, נקלענו לאירוע חריג שבמהלכו הגבתי בלחימה שכללה ירי על רכב מתפרץ. גם באירוע הזה הבנתי שיש לי ביטחון עצמי ומסוגלות לתפקד ולהגיב בצורה בולטת. 
המילואים הסתיימו ואני חזרתי לעבודתי בחברת אבטחת אירועים. יום אחד, אחד הבעלים של מועדון MIKES PLACE, שהיה איתי בצבא, הציע לי לבוא לעבוד אצלו במועדון כמאבטח. קיבלתי את ההצעה כי התאימה להיותי סטודנט וגם כי הרגשתי שאני יודע מה לעשות בתפקיד מהסוג הזה, הרגשתי שאני יכול לממש את האחריות המוטלת עליי.

עברת קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח?
אבי טביב:
 עד לפיגוע במועדות MIKES PLACE לא עברתי שום קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח. למדתי לבד, דרך הרגליים כמו שאומרים, תוך שאני משתמש בכל מה שעברתי בשירות הצבאי, במיומנויות הלחימה ובעבודה בארצות הברית. ידעתי והרגשתי שדווקא בגלל היותי היפר אקטיבי היה לי יתרון מקצועי וברור בשטח. 

איך בכל זאת ידעת מה עליך לעשות במהלך המשמרת?
אבי טביב:
 אני דוגמא לכך שכל מה שאדם עובר במהלך השנים והאופי הטבעי שלו הופך להיות שווה ערך לקורס, קורס מהשטח, קורס של החיים האמיתיים. 
עם הזמן הבנתי והאמנתי שמוכנות פוגשת את ההזדמנות – אם אתה מקפיד לעבוד נכון תצליח ל'הגיב נכון.
במועדון MIKES PLACE עבדתי בלבוש אזרחי ולא בלבוש קלאסי של מאבטח מה שבדיעבד התברר לי כסוג של טעות אפשרית – יתכן שאם המחבלים היו מזהים אותי בנראות מאבטח בכניסה למועדון, לא היו בוחרים אותו כיעד לביצוע הפיגוע. היום אני יודע להגיד שכדי להיות מאבטח חייבים לעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
כאמור, למרות שלא עברתי הכשרה מקצועית לתפקיד, תמיד הרגשתי שכשאדרש לכך אדע מה לעשות, ויותר מזה, ידעתי שאפעל אל מול סכנה ממשית. הפכתי את האקטיביות שלי ליתרון בשטח – התחברתי לצוות העובדים במועדון, הפכתי את עצמי לשייך למקום, הייתי חלק מהצוות, דאגתי להכיר את הלקוחות הקבועים של המועדון, יצרתי קשרי עבודה ושיתוף פעולה עם מאבטחי השגרירות האמריקאית שעבדו לידי, הסתובבתי בגזרתי ולא עמדתי במקום אחד, העיניים שלי עבדו ללא הפסקה.
בעצם יצרתי לעצמי סביבת אבטחה של שיתוף פעולה עם כל מי שהיה מודע להיותי מאבטח המועדון, כולם היו מיידעים אותי בזמן אמת על אנשים חריגים. כך הוספתי לעצמי עוד עיניים בשטח. אני זוכר שלא פעם אנשים היו שואלים אותי למה אני פרנואיד וזה היה הסימן שלי שראו שאני אקטיבי, מאוד אקטיבי.

מה היה בערב הפיגוע?
אבי טביב: 
עבדתי בימים העמוסים של המועדון, שלישי עד שבת, בין השעות 21:00-04:00. הייתי מודע לתקופת הפיגועים שהתרחשה באותה תקופה בישראל. לא קיבלתי הנחיות מקצועיות כלשהן מהמשטרה לביצוע האבטחה במועדון. לפני ערב האירוע, הספקתי לעבוד במועדון כחצי שנה. 30 באפריל 2003 היה יום שלישי, יום שבו המועדון עמוס באנשים, כ -300 איש נמצאים בתוך ומחוץ למועדון. לאורך כל הערב שומעים מוזיקה רועשת של להקות שהגיעו למועדון כדי לנגן. 
הגעתי למשמרת בשעה 21:00 אחרי יום לימודים ואחרי אימון קרטה. בסביבות השעה 22:30 המועדון היה בתפוסה מלאה ובשיא הפעילות. כהרגלי, הייתי אקטיבי, ביצעתי פעולות רבות, שלטתי בשטח, ידעתי מי מוכר ומי חדש, כל הזמן היו סביבי אנשים, חלק מאנשי הצוות היו מגיעים אליי במהלך הערב כדי להעיר את תשומת לבי לחריגים או סתם כדי לדבר. תמיד הייתי עם יכולת קשב בסביבה פעילה ורועשת כך שזה לא הפריע לי להיות ממוקד למשימה. הערב התקדם, השעה 00:50, אני מרים את הראש מעל ראשי האנשים שסביבי ומסתכל לכיוון דרום. אני מזהה אדם שנע מכיוון השגרירות האמריקאית לכיוון המועדון. מיד חשבתי לעצמי שמדובר באדם בעייתי ואמרתי לעצמי שאמנע ממנו להיכנס למועדון. אני זוכר בבירור שאותו אדם לבש חולצה עם שרוולים ארוכים ולא זיהיתי עליו משהו חריג בנראות החזותית שלו. אותו אדם מגיע עד אליי בכניסה למועדון ונעמד מולי. סיווגתי אותו כאדם בעייתי ולא כמחבל. בדרך כלל דאגתי שאנשים שיכולים לעשות בעיות במועדון לא היכנסו אליו.

מה עשית באותו רגע שהוא נעמד מולך ואחרי שהחלטת לא להכניס אותו למועדון?
אבי טביב: 
קודם כל נעמדתי בכניסה כך שהוא לא יוכל לעבור אותי ולהיכנס פנימה ואחר כך התחלתי לתשאל אותו:

אבי: כן.
המחבל: עונה באנגלית – אני רוצה להיכנס.

אבי: אומר באנגלית – הערב אתה לא יכול להיכנס למועדון. 
המחבל: אני רוצה להיכנס, לשתות בירה.

ככל שהמחבל התעקש יותר כך הבנתי שאני לא מתכוון לאפשר לו להיכנס לתוך המועדון. באותו שלב, אחת מעובדות הצוות באה אליי כדי לדבר איתי. אמרתי לה שתמתין. במקביל, ראיתי את המחבל זז כמה צעדים לאחור. אני חייב לציין, שעד לשלב הזה השיחה עם האדם החריג הזה לא היתה יוצאת דופן מכיוון שאירועים כאלה קרו לי כל הזמן בכל המשמרות. אחרי שהמחבל התרחק כמה צעדים מהכניסה, אני מחליף כמה מילים עם העובדת. המחבל רואה זאת וחשב שיתכן שאני לא ערני ולכן מחליט להתקדם במהירות לכניסה כדי לנסות לעבור ביני לבין אותה עובדת. מיד זיהיתי את התנועה של המחבל קדימה, הנחתי את שתי הידיים על המותניים שלו והתחלתי לדחוף אותו לאחור כדי להרחיקו מהכניסה. הרגשתי שהמחבל מאפשר לי לדחוף אותו ללא התנגדות מצדו. פתאום הרגשתי סוג של דריכות בגוף שלו סוג של מה שנראה כמו התנגדות קלה מצדו. 
אכן היתה פעולה מצד המחבל – זו היתה הנקודה שבה הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה של מטען החבלה שהיה צמוד לגבו. מטען חבלה בגודל 2 ק"ג, דק יחסית, מודבק לגב מתחת לחולצה, מטען ללא רסס.

מה אתה זוכר שקרה לך אחרי הפיצוץ?
אבי טביב:
 הפעם הבאה שאני זוכר זה את עצמי פצוע אנוש בטיפול נמרץ בבית החולים. בדיעבד אני יודע ששכבתי מתחת לאחד השולחנות ושבשלב הזה אף אחד לא ניגש אליי. אני חושב שהייתי בהכרה ושניסיתי לקרוא לעזרה. לא הבנתי מדוע אף אחד לא שומע אותי ולא ניגש לעזור לי. בדיעבד, התברר לי שמיתרי הקול שלי נפגעו מהפיצוץ ובגלל זה לא יצא לי קול.

כל מי שראה את העימות שלי עם המחבל וראה את הפיצוץ העז של המטען סיפר לאחר מכן שגם ראה אותי עף לאחור בעצמה ופשוט לא האמין שיש מצב שנשארתי בחיים. חשבו שאני מת. שוכב מתחת לשולחן ופשוט מת.

בשלב מסוים, כחלק מהטיפול בפצועים ומפינוי ההרוגים, הגיעו גם לאבי המאבטח וגילו שכנגד כל הסיכויים הוא שרד את הפיצוץ ונשאר בחיים. אבי נפצע אנושות. מיד פינו את אבי לבית החולים בו עבר טיפול רפואי מורכב שהציל את חייו. הרופאים הגדירו את המקרה של אבי כנס רפואי.

אבי המאבטח מפונה מהמועדון:

אבי המאבטח מתאושש בבית החולים:

אבי היה בבית החולים 3 שבועות שלאחריהם המשיך לתהליך שיקום. באוקטובר 2003 חזר לעבוד כמאבטח במועדון MIKES PLACE. בדצמבר 2003 חזר לשירות מילואים בצבא.

סרטון המתאר את האירוע:

מה הלקחים והמסרים מהאירוע ומהחוויה המבצעית האישית שלך, שאתה מעוניין להעביר למאבטחים כיום?
אבי טביב:

  • המאבטח בקצה חייב קודם כל להיות מודע שיכול לקרות אירוע חירום במהלך כל משמרת.
  • מאבטח בעל מודעות, יצליח להיות יותר מוכן.
  • מאבטח חייב להאמין שפעולות המניעה באמת עובדות ומשפיעות על היריב – נראות, סריקות, תשאול וכו'.
  • מאבטח אקטיבי יהיה יותר ערני והימנע מהרגלים מיותרים בשגרת המשמרת.
  • אני למדתי שהנראות כמאבטח חשובה מאוד.
  • בשום שלב אסור לזלזל ביריב.
  • להרבה מאוד מאבטחים כיום אין מושג מה המשמעות של לא להיות ערניים למשימה אפילו לשנייה אחת – הסתכלות בפלאפון, שיחות מיותרות, מחשבות שלא קשורות לעבודה וכו'.
  • על כל מאבטח לדעת שכל מי שמסתכל עליו, מושאי האבטחה והיריב, יודעים האם הוא עושה את האבטחה כנדרש. 


אבי טביב הוא לא רק המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE, הוא גם מאבטח שכבר בשנת 2003, הרבה לפני שתחום האבטחה האזרחית היה מסודר בתפיסה ובהנחיות, הצליח להגדיר לעצמו תפיסת פעולה שהתבססה על היותו אדם היפר, כזה שלא יכול לעמוד במקום אחד, אדם סקרן, אדם חשדן, אדם ערני לסביבה, אדם אמיץ שלא חושש לפעול ולהתמודד עם הבעיה בשטח. 
מבחינתי, אבי טביב המאבטח ממועדון MIKES PLACE מתאים במדויק להגדרה המקצועית שלנו "מאבטח צייד" – מאבטח שמאמין שהיריב שלו קרוב ויכול להגיע בכל רגע:

אבי טביב הוא דוגמא למאבטח שמודע היטב לחזקות ולחולשות שלו ויודע להשתמש בהן במהלך ביצוע המשימה בחכמה, התמדה ונחישות רבה תוך שהוא באמת מאמין כל פעם מחדש שהיריב יכול להופיע דווקא אצלו, במשמרת שלו, בכל משמרת ומשמרת. בזכות אמונתו זו, אבי הצליח להתמודד עם השגרה והשפעותיה על המאבטח במהלך עבודתו הקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאבי מזהה אדם חריג בגזרה ומחליט לא להכניסו למועדון, אירוע מהסוג הזה קרה לאבי בכל משמרת. ההבדל המרכזי בערב האירוע היה שהפעם אותו אדם חריג היה מחבל ולא סתם "טרבל מייקר". עד לרגע הפיצוץ אבי לא ידע שמדובר במחבל מתאבד, מה שמדגיש את הנחת העבודה שעל כל מאבטח לפעול באקטיביות תמידית לאיתור חריגים בגזרת האיום וברגע זיהוי לבצע פעולת אבטחה מממשית שמתאימה למצב הקיים. אסור למאבטח לבטל חריג על סמך הנחות מצדו, חובה עליו לגשת ולבצע תשאול. אבי הוכיח שפעולות המאבטח כן משפיעות על החלטות היריב.
בתוך תוכו, אבי טביב תמיד ידע שבמבחן האמת הוא יפעל, הוא יגיב, הוא יהיה אקטיבי, וכך קרה באותו ערב ב – 30 לאפריל 2003. 
אבי טביב, המאבטח האגדי של MIKES PLACE, עצר בגופו מחבל מתאבד מלהיכנס לתוך המועדון והציל ממוות ומפציעה עשרות אנשים ששהו בו באותו ערב קטלני. אילולא היה מאפשר למחבל המתאבד להיכנס לתך המועדון ולהפעיל את מטען החבלה שהיה מוצמד לגבו, אין ספק שמספר ההרוגים והפצועים היה גדול בהרבה.
אבי דואג בכל הזדמנות להרצות למאבטחים על האירוע כדי להעביר להם את מה שהוא הבין ויישם כבר בשנת 2003 – הסיפור של אבי חייב להפוך למורשת קרב עבור כל מאבטח באשר הוא.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" באמונה שהיריב שלך קרוב יותר ממה שאתה חושב!!!

אונס במלון – מנהל/ת המלון, לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

אונס הנערה במלון הים האדום באילת מזעזע ומציף מספר רב של בעיות הקיימות בחברה הישראלית בשנת 2020 ובנוסף חושף פער גדול מאוד ברמת האבטחה בבתי מלון שמשפיעה באופן ישיר על תחושת הביטחון של המבקרים בהם.
האונס הבלתי נתפס והלא אנושי הזה הוא הזנחה ממושכת של נושא האבטחה במלון ומעלה שאלות רבות הנדרשות לתשובות אמיצות, ללא טיוח, ללא עיגולי פינות וללא רחמים. 

אונס שמעביר מסר חד וברור לכל מנהל/ת – לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

שאלות המפתח שלדעתי צריכות להיות: 

איך יתכן שחלק מבתי המלון בישראל הפכו להיות מקום נוח להתנהגות לא נורמטיבית?

איך יתכן שאירוע כזה מתרחש ללא הפרעה בבית מלון שהינו תחת הנחיה של הרגולציה?

איך יתכן שאונס נערה שמתבצע על ידי מספר דו ספרתי של גברים ולאורך זמן ממושך, נעלם מעיני צוות המלון?

 

מהו בית מלון:
בית המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים השוהים באופן זמני מחוץ למקום מגוריהם הקבוע, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש. השרות הבסיסי שהמלון מספק לאורחיו הוא חדר ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) לשינה, ולרוב חדר רחצה ושירותים. המלון מספק שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים – חדר אוכל, טרקלין עסקים, בר משקאות, חדרי כנסים, בריכה, ספא ועוד.

בית מלון נתפס כחוויה חיובית ונעימה שמשמש אנשים רבים למנוחה, להפסקה מחיי השגרה, לפעילויות מגוונות, לביצוע עסקים ועוד. באופן טבעי, כל אדם המגיע ונכנס לתחום בית המלון סומך על כלל בעלי התפקידים בו שיעניקו לו שהות בטוחה ואיכותית.

מה מבדיל בית מלון מעסקים אחרים:
בית מלון הוא מתקן בגודל שונה, יכול להיות מלון קטן ואינטימי במבנה פשוט ולעומתו מלון גדול במבנה מורכב. המלון פועל 24/7 ומארח אנשים מכל הסוגים ומכל המינים – יחידים, זוגות, משפחות, קבוצות, דתיים, חילוניים וכו'. סיבת ההגעה למלון משתנה מאחד לאחד כמוה גם משך השהייה בו. אדם יכול להגיע למלון לשהייה הכוללת שכירת חדר ושימוש בכל השרותים הנוספים או הגעה רק לצורך שימוש באחד השרותים הקיימים בתוך המלון כמו מסעדה, ספא, מספרה, בריכה ועוד. ארגונים וחברות מוצאות בבית המלון מקום מתאים ונוח לביצוע מפגשים עסקיים, ימי עיון ופעילויות נוספות לעובדים.
ככלל, כל אחד יכול למצוא לעצמו סיבה טובה שתאפשר לו להיכנס לשטח בית המלון ללא בעיה.
כאמור, מאפייני הפעילות של המלון רבים ומגוונים ומתחלקים לחדרי אירוח שבהם האורח שוהה בהם באינטימיות מלאה ולשרותים נלווים שבהם האורח שוהה בדרך כלל בשטח ציבורי הניתן לצפייה. 
מאפיינים ייחודיים אלו הופכים את בית המלון לעסק מורכב לניהול שכולל בין היתר את הצורך בשליטה מלאה על המתרחש בו כל הזמן.

מדוע בית מלון נדרש גם לרגולציה של משטרת ישראל:
בתי מלון הם מסוג העסקים שבהם עלולים להתרחש פשעים בכל רגע ולשמש פעילות כדוגמת – גניבות רכוש אורחים, זיופי מפתחות ומאסטארים, הונאות כספים ואשראי, מעילות עובדים בתפקידם (או הפעלת עובדים לצורכי מודיעין לפשיעה), אלימות וקטטות, הטרדות מיניות, זנות, סחר בסמים, ואנדליזם כמו הצתת אש, השחתה וחבלה ברכוש המלון, גניבת ציוד המלון, חבלה באוכל המוגש לאורחים.
בית מלון פועל תחת חוק רישוי עסקים ובמסגרתו מחויב לעמוד בפריט רישוי שנכתב ומונחה על ידי משטרת ישראל. פריט הרישוי לבתי מלון קובע ומחייב כל בית מלון ברמת אבטחה המשתנה בהתאם למספר החדרים הקיימים בו שמשפיעים באופן ישיר על ריכוז הקהל שיכול להיות בו בכל זמן נתון. 
בשנים האחרונות, משטרת ישראל ביצעה מספר שינויים בדרישות ההנחיה מתוך הבנה שכל בית מלון שונה בגודלו, במיקומו ובמאפייני הפעילות שלו ושבסופו של דבר מדובר בעסק שעלות האבטחה מכבידה ומקשה על ההתנהלות הפיננסית שלו. כיום פריט הרישוי מפרט מה נדרש מכל בית מלון לפי מספר החדרים שבו ולפי התפוסה כל עונת תיירות. 
מהי דרישת האבטחה בפריט הרישוי ממלון הים האדום שכולל 53 חדרי אירוח בלבד: מנהל/ת המלון אחראי/ת על קיום האבטחה בהתאם לדרישה, מינוי נאמן ביטחון (תפקיד שמוגדר כנוסף על תפקידו של מי שיקבל אותו) שמחויב במעבר קורס בודק ביטחוני של 4 ימים ודרישות נוספות כגון התקנת מערכת מצלמות מקליטה, נעילת דלתות בלילה ועוד. הרגולטור נדרש לבצע פיקוח ובקרה על מימוש ההנחיה על מנת לזהות פערים וגם כדי לנסות ולזהות תופעות שמחייבות טיפול.
ברור, שמצד אחד הרגולטור מבין את הרגישות והסכנות הקיימות במתקן כמו בית מלון ומצד שני מתקשה לייצר פיקוח ובקרה יעילים ואולי בגלל זה החליטה המשטרה לפני מספר שנים שמנהל/ת המלון יהיה/תהיה האחראי/ת על קיום האבטחה ולא המנב"ט/קב"ט/נאמן הביטחון.

מהם האיומים הרלוונטיים לבית מלון:
אם לפני מספר שנים ניתן היה לקבוע שאיומי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ממוקמים בראש רשימת האיומים בכל מתקן ללא קשר לייעודו ולמאפייני הפעילות שלו, אז כיום יותר ויותר אנשים העוסקים באבטחה מבינים שבמתקנים מסוימים איום פלילי ו/או סדר ציבורי ממוקמים באותה שורה עם איומי פח"ע ולעיתים אף מעליהם.
ישנם מתקנים, שהסיכוי שיתרחש בהם אירוע פלילי גדול מאשר הסיכוי שיתרחש בהם אירוע פח"ע ולכן יידרשו לתת מענה נכון ויעיל ולאורך זמן לכל רשימת התרחישים שכולל האיום הפלילי לא פחות מאשר המענה כנגד התרחישים שכולל איום הפח"ע. 
בעלי עסקים נוטים לחשוב שהתוצאה והנזק לעסק מאירוע פח"ע לעולם תהיה גדולה יותר מאשר הנזק מאירוע פלילי אבל האם חשיבה זו נכונה? האם היא מתאימה לכל עסק? האם היא מתאימה למצב הביטחוני הקיים בשנים האחרונות בתוך תחומי ישראל?
כשבוחנים את האירועים החריגים שהתרחשו בבתי מלון בישראל לאורך השנים, רואים בבירור שכמות האירועים הפליליים גדולה בהרבה מאשר כמות אירועי הפח"ע. אירועים פליליים ברמות שונות מתרחשים בבתי מלון בתדירות יומיומית ויכולים בקלות לגרום לפגיעה קשה בשמו הטוב של בית המלון עד כדי כך שפעילותו העסקית תיפגע מכיוון שאנשים לא ירצו להגיע אליו.
פיגוע במלון כמו המחבל המתאבד במלון פארק בנתניה, שבו נהרגו אזרחים חפים מפשע, ייזכר אמנם לשנים קדימה אבל ברוב המקרים לא ימנע מבית המלון להשתקם ולהמשיך בפעילותו המוצלחת, לעומת זאת מלון שייתפס כמארח עבריינים, שמאפשר התנהגות לא נורמטיבית, שמאפשר לקבוצות של צעירים להשתכר ולהפריע לשאר האורחים וכו' ירחיק ממנו לקוחות ואף יסתכן בכך שיום אחד אף אדם נורמלי לא ירצה להגיע אליו מה שיכול להפוך בקלות לפגיעה אנושה שלא יוכל להתאושש ממנה.
אירוע פלילי בסדר גודל כזה כמו אונס קבוצתי, יהפוך לכתם שילווה את המלון שנים רבות קדימה. לצורך העניין, מלון הים האדום לעולם יהיה המלון שבו התרחש האונס הקבוצתי המזעזע בנערה בת ה – 16. 
כתבות כאלה יזכרו לזמן רב:

איך יתכן שבבית מלון מתרחש אונס של נערה על ידי מספר דו ספרתי של גברים ונערים מבלי שאף אחד לא יודע על כך בזמן אמת? 

 

כאשר בית מלון מפרסם באתר שלו את התוכן הזה: 

"בחודשי הקיץ המלון מארח בני נוער דבר זה עלול לגרום להפרעות, רעש וחוסר סדר ביום ובלילה. אנו מיידעים את כלל לקוחותינו בכדי למנוע אי נעימות וביטולים. חשוב לדעת כי בחודשי הקיץ ובמהלך חופשות בתי הספר (בלבד) המלון מארח צעירים ובני נוער, בתקופות אלו יתכן רעש ואי סדר ולכן חשוב לנו מאוד לידע את לקוחותינו לפני כן"

מדובר בכרוניקה של כישלון שידוע מראש!!! ברור שמנהל/ת מלון שמאשר/ת תוכן כזה באתר, מאפשר/ת התנהגות לא נורמטיבית בתחומו מתוך ידיעה שיכולה להתפתח לאירוע חמור יותר כמו פגיעה באורח/ת ומאפשר לעצמו במודע לא לממש את אחריותו הישירה לאפשר לכל אורח במלון לשהות בו בביטחון מלא. אסטרטגיה עסקית מהסוג הזה הופכת את המלון מהר מאוד לקרקע פוריה להתנהגות פלילית בחסות מנהל/ת המלון וצוות העובדים.
אין בעיה שמלון יחליט להפוך את עצמו למלון של צעירים שמחים ורעשנים שמרחיק לקוחות אחרים שמחפשים יותר את השקט אבל המרחק בין שמחה שמייצרת רעש לבין לאפשר אי סדר שבחלק מהמקרים נובעת מהאישור לשתות אלכוהול לשכרה, הוא גדול, גדול מאוד.
אף מנהל/ת מלון קטן עם 53 חדרים שממוקמים מסביב לבריכת שחיה מרכזית לא יכול להגיד שלא ידע, לא ראה ולא שמע שאירוע חריג מתרחש בתוכו ובטח כשמדובר באונס קבוצתי שמתרחש באחד החדרים ולאורך זמן ושמשתתפים בו מספר דו ספרתי של גברים ונערים שברור שמייצרים רעש ותנועה שאינה שגרתית.
עובדתית, קשה לבית המלון לדעת מה קורה בזמן אמת בכל חדר וחדר בכל זמן נתון אבל לא כאשר מתרחש אונס קבוצתי שחלק מהמשתתפים בו כנראה ממתינים במסדרון הציבורי בקומה.
מ
בחינתי, עד כמה שמדובר באמירה קשה וחדה, מנהל/ת מלון שלא פעל למניעת אירוע אונס כמו זה שהתרחש במלון הים האדום, כאילו השתתף/ה בו בעצמו/ה.

מה נדרש לעשות כדי להצליח ולמנוע אירועים נוספים:

  1. משטרת ישראל חייבת להגדיר את האונס במלון הים האדום כאירוע מכונן שמחייב בחינה מחדש של ההנחיה ורמת הפיקוח והבקרה עליה. על המשטרה לפלח ולסווג את כלל בתי המלון גם לפי מאפייני הפעילות בהם על מנת לקבוע דרישות ייחודיות שמעבר לדרישות הרגילות. מלון קטן שמארח צעירים על בסיס קבוע יידרש לרמת אבטחה גבוהה יותר למרות שכולל מספר קטן של חדרים. על המשטרה להפעיל את היחידות הרלוונטיות שלה לצורך ביצוע חיפוש סימנים מחשידים המופיעים באתרים של בתי המלון. הדוגמא שצרפתי לכתבה מהווה סימן מחשיד וברור לבית מלון שלא מממש את אחריותו ודורש בדיקה מידית.

  2. משטרת ישראל צריכה לרענן את זיכרונם של כל מנהלי/ות בתי המלון לאחריות המוטלת עליהם/ן בתחום האבטחה ומימושה בשטח וכמובן לציין בבירור שמנהל/ת שימצא כמי שלא פעל/ה כנדרש למימוש אחריותו/ה, יידרש למתן הסברים ואף יסתכן בהעמדה לדין.

  3. מלון שמארח צעירים בתדירות גבוהה וחריגה, יידרש ליצירת מעגל הרתעה בתוך המלון כגון שילוט, מניעת הכנסת אלכוהול לתחומו, ענישה, הצבת מצלמות דמה, פיקוח אנושי ועוד.

  4. תפקיד המנב"ט/נאמן הביטחון ותחומי אחריותו המורחבים של מתקן ציבורי ובפרט בית מלון צריכים להיות מוגדרים בכתב מינוי ומגובים על ידי מנכ"ל בית המלון – מנכ״ל בית מלון דע לך! מנהל הביטחון שלך הוא המפתח להתנהלות תקינה ומסודרת של כלל בעלי התפקידים שאינך רואה בכל מהלך שגרת היום והוא צריך להיות יד ימינך בשמירה על הסדר הציבורי במלון ובביטחון האורחים השוהים בבית המלון שלך. מספיק אירוע אחד חריג שיעלה את שם בית המלון לכותרות השליליות בשביל להוכיח לך זאת – אך תזהר שלא יהיה מאוחר מידיי, תדמית בית המלון שווה הרבה כסף.

  5. מנכ״ל ומנב"ט/נאמן הביטחון בית מלון חייבים להיות בקשר רציף ולנהל מערכת יחסים הדדית עם בעלי התפקידים הרלוונטיים אליו בתחנת המשטרה הטריטוריאלית כדוגמת – בקר הרישוי ואבטחה, רכז המודיעין, מש״ק הסיור של התחנה. ולשתף עימם פעולה (וכך גם להשיג גיבוי מהם כשצריך) – זהו מרכיב קריטי (!) לכל בית מלון ביכולת שלו לשמור על סדר ציבורי ולקבל מענה מהיר מגורמי אכיפת החוק. 

  6. מנכ"ל בית מלון חייב לסמן את תפקידי המפתח שלו ולהטיל עליהם משימה נוספת של אחריות על הסדר הציבורי בתחומים ולהרגילם להיות רגישים לכל דבר חריג בתחומם בדגש על שיתוף פעולה מלא עם מנהל הביטחון שלהם, בעלי התפקידים החשובים הם:

    מנהל הקבלה של המלון – קליטת אורחים, אזורים ציבוריים ומתחמי העינוג.

    מנהל שרות חדרים – סביבת החדרים ואזורי התפעול וסביבת עובדי משק של המלון.

    מנהל מזון משקאות – חדר אוכל.

    הטלת אחריות מוגדלת על האחראי באזורי הפעלת ילדים ושמרטפות (חדרי וידאו, יצירה, ג'ימבורי, וכו..).

  7. כל מנהל/ת מלון בר/ת דעת, יבין שהאיום הפלילי לא פחות חשוב מהאיום הפח"עי ולכן עליו להשקיע מאמצים ומשאבים מתאימים כדי לייצר מענה נכון ויעיל. גם בבית מלון, כל עובד/ת במשמרת הוא/היא המצלמה הטובה ביותר שקיימת – מצלמה שמסתובבת בתוך המלון, מצלמה שמגיעה לאורחים כחלק ממתן השירות, מצלמה בעלת שמע ושידור שרק צריכה הכוונה והדרכה כדי להצליח לזהות אירועים חריגים בזמן אמת ולהתריע עליהם.

  8. לבעלי התפקידים בבית מלון יש אחריות ציבורית מתוקף תפקידים והיא חייבת לבוא לידי ביטוי באופן פשוט – גילוי ערנות ורגישות יתר והכרת נוהלי מלון בלתי מתפשרים בנושא העברת דיווח (לקבלה או למנב"ט) על כל חשד להתרחשות של אירוע חריג, זוהי המשמרת שלהם!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מימוש האחריות!!!

גבורת המאבטח מול מחבלים במעבר קרני

20 לספטמבר 2001 מעבר הסחורות קרני. אסף שלי אחד מהמאבטחים במעבר, כשנה ותשעה חודשים אחרי קורס אחיד, חמוש באקדח ושלוש מחסניות, אחת באקדח ושתיים בפונדה. 
לפנות ערב תקפו 2 מחבלים רעולי פנים חמושים ברובי סער קלצ'ניקוב את אחד מתאי הסינון הצמודים לחומת ההפרדה – זה התא שבו עמד המאבטח אסף שלי ובודקת נוספת.
במרץ 2011, בעקבות מתקפות טרור רבות וירי נרחב של רקטות ופצצות מרגמה באזור מעבר קרני, החליטה ישראל לסגור את המעבר, ולהעתיק את פעילותו למעבר כרם שלום.
דרך מסוף הגבול שבמעבר קרני עברו סחורות מרצועת עזה לישראל ומישראל לרצועת עזה בהיקף של מאות משאיות ביום. תוצרת החקלאית ותעשייתית המיוצרת ברצועה יוצאה דרך מעבר קרני לישראל, לגדה המערבית ולעולם. עוד שימש המקום למעבר אספקה הומניטרית אל רצועת עזה. ארגוני הטרור הפכו את מעבר קרני ואזור התעשייה הסמוך אליו ליעד טרור מועדף.
לצד מעבר הסחורות שימש מעבר קרני במשך השנים להברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה ולהברחת מחבלים וחגורות נפץ מהרצועה לישראל.


מיקום מעבר קרני במפה:

אסף שלי עובד במשמרת הבוקר בין השעות 08:00-16:00 יחד עם מאבטח נוסף ובודקות. שנת 2001 הוגדרה כשנת שיא בהיקף הפיגועים כנגד ישראל כולל ביום ה – 20 לספטמבר שכלל התקפת ירי טילים גם על גזרת מעבר קרני.
הצד במעבר קרני שבאחריות ישראל כולל 2 מחסנים המשמשים כנקודת בדיקה לאנשים, למשאיות ולסחורה. המאבטחים והבודקים/ות במערך האבטחה במעבר, פועלים במקצועיות רבה תוך שהם מודעים ומבינים היטב את הסכנות האפשריות שיכולות להתרחש בכל רגע במתקן.

תצלום אוויר של המעבר המתאר את מיקומו בגזרה:

אסף ממוקם במחסן הצפוני וכהרגלו נמצא במצב מוכנות ובדריכות מלאה. אסף זוכר את האימון שעבר לפני כחודש שבו תרגלו מספר תרחישי תקיפה אפשריים על המעבר. האימון עזר לו להיות דרוך וממוקד למשימה.

 
תצלום אוויר של המחסנים:
עדות של אסף:


"זוכר שהייתי ברמת מוכנות מבצעית גבוהה. אני אפילו זוכר שבחלק מהזמן הייתי עם היד על האקדח. לפתע, בלי שום התרעה מוקדמת, שמעתי קול של דריכת נשק מכיוון מערב, מכיוון פתח המעבר מהצד הפלסטיני. הסתכלתי לכיוון וראיתי מחבל אחד עם רובה קלצ'ניקוב, כובע גרב על ראשו וחולצה חומה במרחק של כ -45 מטר ממני. המחבלים ניצלו את פתיחת שער המעבר כדי להפתיע. הבנתי מיד שמדובר בהתקפת מחבלים, בתקרית, בדומה למה שתרגלנו באימון האחרון. שלפתי ודרכתי את האקדח והוצאתי במהירות כדור ראשון לעבר המחבל. זיהיתי שהמחבל מבצע ירי מהמותן. 
הרגשתי שחטפתי כדור ברגל
אחרי הכדור הראשון שיריתי היה לי מעצור אי חליצה. תפעלתי את המעצור במהירות. זיהיתי מחבל נוסף והבנתי שאני נלחם כנגד 2 מחבלים חמושים. ביצעתי ירי על שני יריבים. מצאתי את עצמי בקרב יריות. עוד חמישה כדורים פוגעים בי במקומות שונים. אני מתמקד בביצוע ירי לעבר המחבלים אבל מבין שהם ממשיכים לירות לעברי. לא הרגשתי כאב, לא הרגשתי שהגוף שלי קורס בגלל הפגיעות שחטף, נלחמתי כמו שלימדו אותי, נלחמתי כמו שהכינו אותי, רציתי לנצח, הגוף שלי עבר למצב לחימה, למצב של הישרדות".

תרשים אירוע:

"זיהיתי ששני המחבלים מתחילים לברוח חזרה לכיוון רצועת עזה. המשכתי לבצע לעברם ירי במנוסתם. רצתי לעבר עמדת סגירת השער. סגרתי את השער. השער נסגר. התחלתי בביצוע פעולות לפינוי חיילים והבודקת שעבדה במשמרת. העברתי דיווח למאבטח השני. מבחינתי סיימתי לבצע את הפעולות שלימדו אותי כמאבטח. בשלב הזה הבנתי שנפגעתי משישה כדורים. שישה כדורים פגעו בגוף שלי במהלך קרב היריות וזה לא מנע ממני להגיב בלחימה רציפה עד שהמחבלים החליטו לנוס על נפשם. כל שלב הירי ארך כ – 10 שניות בסך הכל שנראו כמו נצח. בסיום הפעולות התקשרתי לאשתי" 

אירוע התקיפה במעבר קרני ועדותו הנדירה של אסף שלי, מאפשרים לנו אנשי האבטחה ללמוד ממאבטח שמצא את עצמו בתקרית אמת במהלך משמרת. במקרה של אסף לא מדובר בעוד אירוע שבו כוח אבטחה מגיב בירי ומנצח את היריב, מדובר באירוע שבו מאבטח מגיב ומתפקד בלחימה יעילה למרות שנפגע מלא פחות משישה כדורי רובה, ולא עוצר עד שהתקיפה מסתיימת ולא מרשה לגופו לבגוד בו עד שמפנה את המאובטחים שבאחריותו.
אסף הסתכל למחבלים בעיניים וקיבל החלטות נכונות שהזכירו לו את ההכשרות והאימונים שעבר כדי להיות מוכן לרגע אמת כזה בדיוק. 
כל האחראים על הכשרת מאבטחים מודעים ומבינים היטב שקשה מאוד להכשיר וללמד מאבטח לקבל החלטות בלחץ כזה של שבריר שנייה ולמרות זאת מקווים שכל מאבטח יצליח להגיב באירוע אמת כפי שמצופה ממנו. שמיעת דריכת הנשק שביצע אחד המחבלים הזכירה לאסף את שמיעת רעש הצפצוף של מדריך הירי במטווח, רעש שמסמן לכל מאבטח שעליו להתחיל בירי לעבר המטרה. הזיכרון הזה עזר לאסף להגיב באינסטינקט, בלי להתעכב, ולהצליח לירות ראשון לעבר המחבלים. תגובת הלחימה של אסף אינה מובנית מאליה ויותר מזה הפעולות שביצע לאחר שהבין ששני המחבלים ברחו מהמקום. 
בקבלת ההחלטות שלו לאורך כל האירוע, אסף הציל את כל המאובטחים שהיו תחת אחריותו במשמרת וסמכו עליו שידע להגיב גם ובמיוחד באירוע תקיפה כנגדם. אין ספק שהתגובה של אסף באירוע התקיפה נבעה משילוב הגיוני של כלל ההכשרות והאימונים שעבר, מהיכולת האישית שלו, מהתדריכים שעבר בתחילת כל משמרת ומהחיבור למצב הרגיש התקופתי.
שישה כדורי רובה שפוגעים בגוף יכולים בקלות לגרום לכל אחד לעצור מביצוע פעולה, ליפול ואפילו לחשוב לסגת. כאמור, במהלך 10 שניות של לחימה, של קרב יריות עקוב מדם, אסף לא רק שלא עצר אלה נלחם בנחישות מעוררת השראה. מאבטח שלא התנסה בתקרית אמת ולא נפגע מכדורי אמת, יתקשה להבין מה עושה פגיעה של כדור בגוף ולכן ערכה של עדות אסף עולה ותהיה רלוונטית לדורות של מאבטחים.
בנוסף, אני חושב שתגובתו של אסף נבעה מהיכולת האישית שלו להבין את גודל האחריות שהוטלה עליו כמאבטח במתקן רגיש כל כך שכללה אנשים נוספים. כנראה שהמחשבה שישנם אנשים תחת אחריותך שסומכים עליך, הופכת אותך ברגע האמת ללוחם ללא חת, לוחם שלא יכול להרשות לעצמו להיות חלש, לוחם שבזמן אמת לא רואה את הסיכון, לא חושב על זה שהוא יכול להיפצע ואף להיהרג, לוחם שלא יעצור עד שיבין שהצליח במשימתו.

אין ספק שאסף הראה בפעולותיו באירוע גם קור רוח וגם נחישות שהם ראויים להערכה וללמידה, תפקודו יכול בקלות להיחשב כמה דרגות מעל, להיתפס כלא אנושי כמשהו שהוא מעבר, משהו שהוא גדול. 
באופן תפקודו סיכל המאבטח הממלכתי אסף שלי את ההתקפה על מעבר קרני ובכך מנע פיגוע קשה עם יותר נפגעים.
המאבטח הממלכתי אסף שלי הראה במעשיו יכולת תפקוד, פיקוד ואף סוג של מנהיגות תחת אש משני יריבים במקביל, יוזמה, התקפיות ואומץ לב.
מבחינתי, אסף שלי הוא מאבטח גיבור.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה!!!

אבטחת אישים – אמון האישיות במאבטח

אמון מהווה חלק מרכזי בחיי בני האדם באשר הם וככזה נמצא כמעט בכל נקודת זמן ובכל מעשה. ברוב המקרים ניתנת לכל אחד ואחת האפשרות להחליט ולבחור האם לתת אמון במישהו או במשהו. ישנם מקרים מסוימים וייחודיים שבהם האמון מגיע באופן טבעי וכחלק מובנה בחיים ובתוכם במקצוע ולכן אין צורך להגדירו ואינו ניתן להחלטה ולבחירה.
מקצוע אבטחת אישים הוא אחד מהמקרים המסוימים והייחודיים שכולל בתוכו אמון מובנה, אמון האישיות במאבטח, אמון מחייב כתנאי להצלחה במשימה.
כדי להסביר מדוע מקצוע אבטחת אישים נכלל במקרים אלה יש להיזכר בהגדרה המילונית של "אמון" ובפירושים הנלווים אליה.

אמון:
ביטחונו של המאמין במושא אמונתו – נתן אמון, בטח, לא חשד.
אמונה במישהו, ביטחון בו – "יש לי בך אמון מלא".

שמר אמונים – היה נאמן, לא בגד.
מעליו באמון – מעל באמון הניתן בו.


כשחושבים על זה, ניתן בקלות להשוות את האמון שנותן האישיות במאבטח לאמון שילד נותן בהוריו מכיוון שלשניהם אין את האפשרות להחליט ולבחור, הם מקבלים את האמון כחלק "מהחבילה". כפי שילד לא בוחר את הוריו כך גם אישיות ממלכתי לא בוחר את מאבטחיו. כפי שילד נותן אמון בהוריו שיגנו עליו ויהי מה כך גם האישיות נותן אמון במאבטחיו.

בדומה למקצועות אחרים ורבים כמו עורך דין, פסיכולוג ורופא כך גם במקצוע אבטחת אישים ערך האמון ממוקם ראשון בקוד האתי המקצועי ובנוסף לכך העובדה שאישיות ממלכתי לא בוחר את מאבטחיו עושה את כל ההבדל ביניהם והופך את האמון לבסיס מבנה האבטחה, ליסוד מרכזי והכי חזק שלו, ולכן אסור לערער או לסדוק אותו אף פעם.
ניתן בקלות לחשוב שהמאבטח נמצא בקבוצה אחת עם כל שאר האנשים ובעלי התפקידים שבסביבתו של האישיות אבל זו תהיה טעות מכיוון שהאישיות בוחר את כולם חוץ מאשר את המאבטחים שנשלחים לבצע את משימת אבטחתו, המאבטח הוא בעל התפקיד היחיד מבין כולם שרואה ושומע את האישיות לאורך כל היום. 

כפי שאדריכל מתכנן יסוד של בניין ומשלב בתוכו כמות הכרחית וגדולה של ברזל ובטון כדי שיצליח להחזיק לאורך שנים רבות את כל מה שנבנה מעליו כך גם יחידה לאבטחת אישים משקיעה מאמצים רבים כדי להנחיל את ערך האמון (נאמנות) בעובדים בכלל ובמאבטחים בפרט ועובדת קשה מאוד כדי שישמר לאורך שנים ולא התערער ולא ייסדק לא על ידי המשרתים בה בהווה ולא על ידי אלה ששירתו בה בעבר.
הקוד האתי מוגדר כתעודת הזהות של ארגון, יחידה ומקצוע כאשר במקצוע אבטחת אישים הערך הראשון בקוד האתי יהיה "אמון" – יצירת אמון מצדו של האישיות ושמירת נאמנות מצדו של המאבטח.

 

באבטחת אישים, האמון הוא הנכס החשוב ביותר, שקשה ליצור אך קל להרוס, ומהווה מרכיב מהותי באיכות היחידה ובאיכות המשימה.


במקצוע אבטחת אישים ישנם שני בעלי תפקידים מרכזיים, האישיות והמאבטח. באבטחת אישים ממלכתית האישיות הוא נבחר ציבור וככזה מחויב על פי חוק בקבלת אבטחה ולהפיכתו לאישיות מאובטח 24/7 והמאבטח נבחר לשרת ביחידה בתהליך גיוס ארוך, מקצועי וממיין.
אדם אשר מתקבל לשרת כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים הממלכתית בשירות הביטחון הכללי בישראל, עובר הכשרה מקצועית ארוכה שמשלבת בכל התכנים המועברים את הקוד האתי של הארגון, היחידה והמקצוע כך שכבר מיום העבודה הראשון שלו ערך האמון שהאישיות נותן בו טבוע בתוכו והוא מבין את חשיבותו כתנאי להצלחה במשימה המוטלת עליו.

במהלך שנות עבודתם ביחידה, מאבטחים ומפקדים, מאבטחים מספר ראשי ממשלות ומספר גדול של שרים ונחשפים שעות רבות בכל יום עבודה כמעט לכל מה שהאישיות עושה במסגרת הזמן הפרטי שלו ובמסגרת הזמן המקצועי שלו.  
היחידה לאבטחת אישים הממלכתית בשירות הביטחון הכללי בישראל לוקחת חלק חשוב במשימת השמירה על הדמוקרטיה ולכן מוגדרת אפוליטית וככזו מאבטחת כל ראש ממשלה ושרים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ללא קשר למיקומם במפה הפוליטית. מיום הקמתה דואגת היחידה לחנך וללמד את כל עובדיה בהווה, כולל המאבטחים, שני מרכיבים עיקריים בערך האמון עם האישים: 

  1. דעה פוליטית: לא לדבר על פוליטיקה כלל ולשמור את דעתם הפוליטית לעצמם ובכך לבצע הפרדה ברורה וחד משמעית בין הדעות הפוליטיות לבין האישים שאותם היחידה מאבטחת.
  2. החשיפה לאישים: לא לשתף אף אחד בשום דרך שהיא את מה שראה ו/או שמע שקשור לאישיות במהלך ביצוע המשימה שבמסגרתה המאבטח שוהה בסביבתו הקרובה. 

מאבטחים ומפקדים אשר סיימו את שירותם ביחידה ויוצאים לדרך אזרחית רגילה, משוחררים ממחויבות מספר 1 ולכן כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית רשאים להביע את דעתם הפוליטית בכל דרך המותרת בחוק ולעומת זאת לא משוחררים ממחויבות מספר 2 עד ליומם האחרון.
אין ספק שמחויבות מספר 2 הופכת להיות משימה קשה ביותר בחייו של מי ששירת ביחידה לאבטחת אישים הממלכתית כי היא מנוגדת לטבע האדם שזקוק ורוצה לשתף את הקרובים אליו בעיקר במה שעובר או עבר עליו במסגרת עבודתו. מדובר באחריות על שמירת ערך האמון כל החיים ברמה כזו שאינו יכול לחשוף שום פרט על אישיות מכהן או לשעבר בשום דרך, לא בפנטומימה, לא בקריצה, לא ברמיזה ובטוח שלא באמירה ברורה.
הארגון והיחידה סומכים על כל המאבטחים והמפקדים לשעבר שיצליחו לעמוד במשימה הקשה והחשובה הזו ולו רק בגלל שיודעים שמעידה במתכוון או שבטעות של אחד יכולה בקלות להרוס לשאר שנים של שמירה על אמון האישיות במאבטחים.
נושא האמון מועבר בתדריך תחילת תפקיד לכל ראש ממשלה ולכל שר שנבחר בבחירות ובאופן אוטומטי מאובטח על ידי היחידה לאבטחת אישים הממלכתית. האישיות סמוך ובטוח שהיחידה לאבטחת אישים מגייסת את האנשים המתאימים ביותר לתפקיד האבטחה ושולחת לאבטח אותו מאבטחים שמכירים ומבינים היטב את ערך האמון הניתן מצידו כתנאי ליכולתו לתפקד ולהתנהל בחופשיות, בכל זמן, בכל מקום ובכל סיטואציה, ללא פחד או חשש לדליפת מידע הקשור אליו.
באבטחת אישים, המשימה לא יכולה להתבצע ברמה הנדרשת ללא קיומו של ערך האמון. אישיות שלא ייתן אמון במאבטח שנשלח למשימת האבטחה לא ישתף פעולה, יקשה על המאבטח, יסתיר נתונים החשובים לתכנון וביצוע האבטחה ובמקרים קיצוניים יותר אף "יחמוק" מעיני המאבטח כדי לבצע את עבודתו בלעדיו גם בידיעה שיתכן שבכך הוא מעמיד את עצמו בסכנה.
על כל מאבטח ומפקד בהווה ובעיקר בעבר לדעת ולזכור שבחר לעבוד ביחידה ממלכתית שהצלחתה תלויה באמון שיינתן לה מצד האישים המאובטחים על ידה ולכן חלה עליו החובה להמשיך ו"לעבוד" ביחידה ובשבילה עד יומו האחרון!!! וכל הפרה של כך תיחשב כחציית קו אדום שבמקרה הטוב "רק" תסדוק את הבסיס ובמקרה הרע פשוט תהרוס אותו לגמרי!!!

זכרו "שאבטחה צריך לקיים" תוך שמירה תמידית על ערך האמון!!!

אבטחת אישים – ניסיון התנקשות במפקד משטרת מקסיקו סיטי

יום שישי, 26 ליוני 2020, שכונת היוקרה צ'פולטפק במקסיקו סיטי שבה גרים אנשי ממשל, עשירים רבים ושוכנות שגרירויות זרות, התעוררה לבוקר חדש. השעה 06:30, שעה שבה היום מתחיל ביציאה של תושבים לעבודה, עובדים מבחוץ מגיעים למקום עבודתם ונראית תנועת רכבים ברחובות השקטים. 
עומאר גרסייה חרפוש, מפקד משטרת מקסיקו סיטי (שר המשטרה), מתגורר בשכונה והתכונן ליציאה ליום עבודה חדש, שכמו כל יום אחר מאז כניסתו לתפקיד, כולל גם מלחמה מול קרטלי הסמים. מאבטחיו של מפקד המשטרה כבר מוכנים ליציאה.
קרטל הסמים חליסקו הדור החדש, השולט על השטח מקנקון עד הבירה מקסיקו סיטי, החליט לנסות ולהתנקש בחייו של מפקד המשטרה ובכך לחדש את ניסיונות ההתנקשות במפקדי משטרה בכירים שהאחרון שבהם התרחש בשנת 2008.
על פי דיווחים שהתפרסמו לאחר האירוע נטען שלממשלה היה מודיעין שהתבסס על ציטוט לטלפונים של קרטל הסמים וקבע שהם מתכננים להתנקש במספר בכירי ממשל וביניהם מפקד המשטרה. 
קרטלי הסמים במקסיקו הינם יריב אכזרי ועוצמתי שמפעיל את כל מה שיש לו על מנת להרחיק מדרכו כל אישיות שמעז להפריע לו בפעילותו הרווחית. במלחמה היומיומית והבלתי נגמרת מול קרטלי הסמים, לוקחים חלק כל גופי הממשל המקומיים והרלוונטיים וביניהם המשטרה בהובלת מפקדים הנחושים לנסות ולנצח בה. במציאות במקסיקו בכלל ובמקסיקו סיטי בפרט, כל מפקד וכל שוטר הופך להיות יעד של קרטלי הסמים לצורך גיוס למתן סיוע או לחילופין יעד לאיומים ואף להתנקשות.
קרטל הסמים חליסקו הדור החדש החליט שמפקד המשטרה מפריע לפעילותו ולכן הגיע הזמן להתנקש בחייו. תכנית ההתנקשות גובשה והתבססה על דרך פעולה שכיחה בקרב קרטלי הסמים – ביצוע מארב למפקד משטרה כאשר הוא בתנועה ברכבו המשוריין ופתיחה במכת אש עוצמתית על ידי מספר לוחמים שיחומשו בכלי נשק ארוכים וברימונים.
מדובר במכת אש שתהיה מסוגלת לחדור את רמת השריון של רכב מפקד המשטרה.

סרטון המציג את השברולט מדגם סברבן משוריין:

תיעוד של מארב אחר שבוצע על ידי קרטל הסמים:

לצורך ביצוע ההתנקשות, שכר קרטל הסמים את שירותיו של רוצח שכיר קולוביאני המתמחה בניתוח אבטחה, איסוף מודיעין ופגיעה בשיירות. שלושה שבועות לפני יום הביצוע, גויסו למשימה כ – 30 לוחמים שחולקו לארבע חוליות כאשר כל אחת מהן קיבלה צומת אחד שממנו יכולים המאבטחים של מפקד המשטרה לבחור לצאת בבוקר ביצוע ההתנקשות.
לצורך ביצוע המארב, נשכרו רכבים מסחריים בהסוואה של רכבי פועלים שעובדים בחברת בניה באופן קבוע בשכונה ושהם עם חלק אחורי פתוח המאפשר להסיע מספר לוחמים גדול יחסית בצורה מוסתרת.

תמונה של הרכב המסחרי

מבחינת קרטל הסמים, מדובר במבצע מורכב הדורש רמת פיקוד גבוהה ורמת ביצוע מדויקת המתבססת ותלויה בזיהוי חד ערכי של רכב מפקד משטרה וציר הנסיעה שנבחר מרגע יציאתו מהבית בשכונת צ'פולטפק היוקרתית.
כדי להגיע למידע, נדרש קרטל הסמים להפעיל את כל יכולותיו והאמצעים העומדים לרשותו, אחרת אין סיכוי שיצליח לתת את הפקודה לחוליה הנכונה מתוך הארבע מתי לבצע את החסימה בציר. תכנית הפעולה של קרטל הסמים מעידה על כך שקיימות מספר אפשרויות ליציאה רכובה מביתו של מפקד המשטרה ואין ציר שמוגדר כציר הכרחי.
להבנתי, בהמשך לפרסומים בכלי התקשורת, מפקד המשטרה מתגורר בשדרות EXPLANDA או ליד שמהם אכן ניתן לבחור במספר צירי יציאה.
תצ"א של השכונה עם שמות הרחובות (שדרות EXPLANDA ממוקם במרכז):

כאמור, השעה 06:35, מאבטחיו של מפקד המשטרה מוכנים ליציאתו מהבית. הרכב המשוריין מסוג שברולט דגם סברבן מוכן לנסיעה. המאבטחים בחרו לצאת על שדרות EXPLANDA לכיוון מערב. ניתן להבין מהאירוע, שבשעה זו כוח האבטחה כולל מאבטחים צמודים וכח שמאבטח את הבית או מתגבר את היציאה.
מפקד המשטרה יוצא מביתו ועולה לרכב המשוריין, שהינו אחד מתוך שיירה של רכבים משוריינים, ומתחיל בנסיעה מערבה על שדרות EXPLANDA. רגע לפני הגעת הרכב לצומת הרחובות EXPLANDA ושדרות MONTE BLANCO מגיח מלפנים ומצד ימין רכב מסחרי לבן שמצליח לחסום את המשך הנסיעה קדימה ומחלקו האחורי מתרוממים מספר יריבים חמושים שפותחים במכת אש עוצמתית ורציפה לעבר הרכב המשוריין של מפקד המשטרה. על פי אחד השחזורים של האירוע, נטען שרכב שני חסם את האפשרות להמשיך בציר הנסיעה קדימה ורכב שלישי חסם את השיירה מאחור כך שלנהג היה קשה לבצע פעולות לבריחה ויציאה מהמארב הקטלני. על פי העדויות, הירי נמשך מספר דקות רב (מעל 3 דקות) כאשר חלק ממאבטחי מפקד המשטרה יצאו מהרכבים והשיבו בלחימה ותוך זמן קצר יחסית תגברו לאירוע כוחות משטרה שהצטרפו אף הם ללחימה עד שחלק מהיריבים חילצו מהזירה וחלק נכנעו ונתפסו. מהירי נפצע מפקד המשטרה משלושה כדורים, שניים ממאבטחיו נהרגו ואזרחית תמימה שנסעה ברכבה נהרגה אף היא.

 
תצ"א סימון מיקום ההתנקשות:

מצלמות האבטחה הפרוסות בשכונה הצליחו לתעד את רגעי הביצוע של החסימה והירי:

תיעוד קולות הירי על ידי אזרחים שהיו בסביבה:

תיעוד מקדים של רכבי המתנקשים בדרכם לנקודת המארב:

כתבה המציגה הדמיה של רגעי ההתנקשות:

תמונה של המשאית עם כלי הנשק שנמצאו עליה:

תמונה של הרכב המשוריין שספג את מכת האש העוצמתית:

עומאר גרסייה חרפוש, מפקד משטרת מקסיקו סיטי, שרד את ניסיון ההתנקשות וסביר להניח שימשיך להילחם בקרטל הסמים תוך שהוא ופקודיו לוקחים בחשבון שמולם ניצב יריב בעל משאבים, אמצעים ויכולות שלא מביישים שם ארגון ממלכתי מקצועי.

ניתוח האירוע:
היריב:

  1. מסמן את היעד להתנקשות.
  2. מבצע שלב איסוף מודיעין במטרה מרכזית לחיפוש מידפס (פעילות שחוזרת על עצמה) בשגרת יומו של מפקד המשטרה – מיקום הבית, סביבת הבית כולל צירי נסיעה אפשריים, רמת האבטחה, פעולות האבטחה, מיקום המשרד וכו'.
  3. על בסיס המודיעין שנאסף יחליט על מיקום ההתנקשות ועל דרך הפעולה הנבחרת – קרטל הסמים החליט לנסות להתנקש במפקד המשטרה דווקא בשכונת המגורים שלו וכאשר הוא נוסע ברכב המשוריין שברשותו, מה שחייב אותו להצטייד בכלי נשק שמסוגלים לחדור את רמת המיגון של הרכב. יתכן שמיקום ההתנקשות נבחר על ידי קרטל הסמים כדי להעביר למפקד המשטרה ולאישים נוספים מסר שהם יכולים לפגוע בהם בכל מקום, בכל זמן ובכל דרך.
  4. דרך הפעולה שנבחרה בהתנקשות זו חושפת את היכולת הגבוהה של קרטל הסמים שכוללת ניתוח שטח מקצועי, גיוס לוחמים רבים, הצבת מארב במספר נקודות במקביל, רמת פיקוד ושליטה גבוהה, שימוש בהיטמעות בסביבה ובהסוואה, שימוש באמצעי לחימה רבים ושונים ולבסוף יכולת תזמון שמחייב סיוע בקבלת מיד מבפנים ובזמן אמת.
  5. הלוחמים הנשלחים על ידי קרטל הסמים לביצוע המשימה הינם חיילים ממושמעים (מבחירה או בלית ברירה) שמוכנים להיתפס ואף למות למען הארגון והעומדים בראשו.
  6. בדרך הפעולה שנבחרה בהתנקשות זו, ברור שכל חוליה היתה חייבת להתמקם בתוך השכונה, במרחק קרוב יחסית לצומת בה בוצעה החסימה זמן קצר לפני הביצוע בפועל אחרת אין סיכוי שהיו מצליחים לתזמן את החסימה בתזמון מדויק כל כך. 

אבטחת אישים: 

  1. מערך אבטחה מקצועי ומיומן חייב לבצע פעולות לפני יציאת האישיות שכוללות סיור לאיתור אנשים ורכבים חריגים במקומות שסומנו מראש כאפשריות להתארגנות היריב להתנקשות – במידה וחוליות קרטל הסמים אכן המתינו לביצוע החסימה במרחק קצר יחסית מהצמתים, היה על המאבטחים לאתר אותם מבעוד מועד.
  2. על פי הפרסומים, קרטל הסמים איים על מפקד המשטרה כחודש לפני יום ההתנקשות – מידע מהסוג הזה מחייב את מערך האבטחה לביצוע פעולות ייחודיות כמענה ייעודי לאיום.
  3. רכב משוריין – התנקשות שמוכיחה שרכב משוריין מהווה מעגל אבטחה חזק וחשוב בתחום אבטחת אישים עד כדי הצלת חיים.
  4. נהג האישיות – חייב להיות נהג שעבר הכשרה מקצועית לנהיגה מבצעית בשגרה ובחירום. בניסיונות התנקשות מהעבר, נהג רכב האישיות חילץ והציל בפעולותיו את האישיות. רכב הסברבן חזק מספיק כדי להצליח ולנגח רכב בגודל שלו מקדימה או מאחור. נהג אישיות נדרש להצליח לפעול במצב חירום. 
  5. שבירת שיגרה והטעיה – שילוב שב"ש והטעיה בפעולות האבטחה יכולים להכריע את הכף לטובת מערך האבטחה אל מול היריב. מערך האבטחה חייב לבצע פעולות למניעת יצירת מדפס ביציאה מבית האישיות בתחילת כל יום ובחזרה בסופו. שימוש בכל הצירים האפשריים תוך ביצוע מעקב ניהולי. החלפת רכבים להסעת האישיות ושימוש במספר רכבים באותה יציאה או חזרה.
  6. בהתייחס למצב במקסיקו סיטי אני חושב שמערך אבטחה חייב לקחת בחשבון שישנם בעלי תפקידים בתוכו או בסביבתו שמעבירים מידע ליריב ולכן עליו לבצע באופן קבוע פעולות מניעה וזיהוי שלהם.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך הקפדה על ביצוע מקצועי ומדויק של כל השלבים במהלך כל יום עבודה!!!

לבנון וסוריה – השפעת החזית הצפונית על רמת המוכנות המבצעית

דמיינו לכם הרים מושלגים, נהרות שוצפים, חופי ים אקזוטיים, נופים עוצרי נשימה. "ארץ הארזים".

עד לפני מלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1975, כונתה לבנון "שווייץ של המזרח התיכון". לצערנו, מאז ועד היום היא יותר מזכירה את המזרח התיכון עצמו. פחות מחמיא.

בסקירה היום נתמקד בחזית הלבנונית, בדגש על ארגון חיזבאללה, השולט בפועל בממשלה הלבנונית ומנהל את ענייניה הפנימיים.

בלבנון ישנו זה עשרות שנים תמהיל של עדות, לכל אחת אופי וסגנון חשיבה שונה. נוצרים, סונים, שיעים ודרוזים (ועוד..) נאלצים לחיות יחד והדבר יוצר מורכבויות רבות. המתח העדתי ליווה ומלווה את לבנון מתחילת ימיה ועד היום. המאבקים הדתיים לובשים צורה דתית, תרבותית, כלכלית ואף צבאית.

אז איך אנחנו קשורים לזה?

עם הגליית ארגוני הטרור הפלסטינים מירדן ללבנון, הם הקימו בלבנון את מה שכונה "פתחלנד" וביצעו פיגועים רבים נגד תושבי צפון ישראל. במהלך מלחמת שלום הגליל, צה"ל נכנס עמוק לתוככי לבנון והצליח לסלק משם את ארגוני הטרור הללו, אך בשל חוסר ההבנה של המציאות העדתית המורכבת בלבנון ואי-ניצול ההזדמנות ליצור קשר חיובי עם האוכלוסייה השיעית, ישראל מצאה את עצמה מתבוססת במלחמת התשה ארוכה ומדממת. אותה אוכלוסייה שיעית, שדוכאה מזה מאות שנים על ידי בני העדות האחרות, מצאה עצמה הולכת שבי אחרי ארגון צעיר, תוסס ואקטיבי בשם "חיזבאללה" (= מפלגת האל). ארגון זה, שהיווה מיומו הראשון זרועה ארוכה של איראן הח'ומיניסטית, תקף את צה"ל ומירר את חייו עד הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000.

מאז ועד היום מדינת ישראל מתמודדת עם החזק, האמיץ והמסוכן שבאויביה.

עם נסיגת צה"ל מלבנון, נשא מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את "נאום קורי העכביש". בנאום זה, אולי המפורסם שבנאומיו, נסראללה הסביר כיצד בעזרת עקשנות והתמדה הצליח הארגון הקטן לסלק את ישראל הגדולה מאדמת לבנון. לדבריו, ישראל, שנדמית כמדינה חזקה ואימתנית, בעלת עוצמות צבאיות, היא למעשה חלשה כמו קורי עכביש.

צריך להבין את חשיבות המאורע. מדובר בפעם הראשונה שארגון טרור (שהיה קטן וחלש יחסית באותה תקופה), הצליח לגרום לישראל לסגת משטחים באמצעות מלחמת התשה ארוכה ומתמשכת. לאירוע זה היו השלכות רבות והוא עיצב במידה רבה את המאבקים הבאים איתם התמודדה מדינת ישראל (בדגש על אינתיפאדת אל-אקצה שהחלה מספר חודשים לאחר מכן).

מאז, חיזבאללה התחזק באופן משמעותי ביותר. במשך שנים רבות ישראל לא התייחסה מספיק ברצינות להתחמשות ולהתארגנות האינטנסיבית של הארגון בעזרת תרומתו האדיבה של פטרונו האיראני. את התוצר של ההתעלמות הזו פגשנו ב-2006, במלחמת לבנון השנייה. אותו ארסנל טילים שהצטבר במחסני הארגון שימש להתשת העורף הישראלי בזמן שחיילי צה"ל התקשו מול "לוחמת הסבך" אליה לא התכוננו כראוי. הזלזול ביריב עלה בחיי אדם וניכר שלאחריו היחס לחיזבאללה הפך להיות הרבה יותר רציני.
נאום העכביש:

אלא שכאן לא נגמר הסיפור. ישנה חזית נוספת שהפכה לרלוונטית יותר בשנים האחרונות, זאת לאחר שהייתה רדומה מאוד משך עשרות בשנים. החזית הסורית.

בעשור השני של המאה ה-21, סוריה הפכה אט אט לגיהינום עלי אדמות. כחלק מההתעוררות העממית של אירועי "האביב הערבי", בוצע ניסיון להפיל את הנשיא הדיקטטור, בשאר אל-אסד. ההפגנות בכיכרות התפתחו למלחמת אזרחים של ממש.

המדינה האומללה הזאת הפכה לביצה של דם ודמעות. הפגנות אלימות, ארגוני מורדים, דאע"ש, התקפות כימיות של אסד על בני עמו, בחישה בלתי פוסקת של גורמים אינטרסנטים והיד עוד נטויה. מדובר על מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים ועקורים (פליטים פנימיים) הנדים לכל עבר ולא מוצאים מנוח לכף רגלם.

כסיוע ל"אחיהם" העלאווים, בני משפחת אסד, נחלצו האיראנים השיעים. אלא שכידוע, אין ארוחות חינם ובארץ האייתולות ביקשו לגזור קופון על הסיוע הנדיב שלהם. משלוחי נשק, תחמושת ויכולות טכנולוגיות מצאו את עצמם זורמים לאורך "ציר הרשע" איראן-עיראק-סוריה-לבנון. בשלב מסוים החליטה מדינת ישראל שהיא אינה יכולה לעמוד מנגד ומאז ועד היום אנחנו שומעים על תקיפות עלומות המיוחסות לישראל, "על פי מקורות זרים" ומשמידות משלוחים כאלו ואחרים. בנוסף, שמענו על "תיק הגולן", במסגרתו איראן וחיזבאללה בונות ומתחזקות בסיסים בגולן הסורי, בכדי להציב חזית נוספת מול ישראל, לשימוש בעת הצורך.

אז איפה אנחנו עומדים היום?

חיזבאללה מנסה כל העת לדייק את הטילים שלו ולהפוך אותם מ"טיפשים" ל"חכמים" וכך יוכלו לפגוע בדיוק רב כמעט בכל מטרה. בנוסף, לארגון ישנו מלאי עצום של טילים רגילים המסוגלים להגיע כמעט לכל נקודה במדינת ישראל. בל נשכח את המנהרות שהושמדו על ידי צה"ל במבצע "מגן צפוני", בהם היו אמורים לחדור משטח לבנון לישראל לוחמי הארגון (בתקווה שאין עוד כאלו שלא התגלו). לאחרונה גילינו שגם גדר המערכת עלולה להיפרץ בקלות וללא תשומת לב מהירה מספיק של לוחמי צה"ל. זאת ועוד, לוחמי יחידת העל של חיזבאללה, "כוח רדואן", נמצאים במוכנות חדירה לישובים ישראלים שעל הגבול בניסיון לכבוש אותם ולו באופן זמני, מה שישדר תמונת ניצחון לארגון במלחמה הבאה. אל לנו להתעלם מהעובדה, שעל אף שהארגון ספג אבדות כבדות במלחמה שלו על אדמת סוריה, הוא רכש ניסיון מבצעי ואסטרטגי, דבר המביא את לוחמיו לעמדת יתרון אל מול חלק מחיילי צה"ל הצעירים, שלא לקחו חלק במלחמה או מבצע צבאי רחב היקף. בהחלט חומר למחשבה ולדאגה.

קישור לסרטון בו רואים את לוחמי "כוח רדואן" מתאמנים:

ממש לאחרונה, בסוף חודש מאי 2020, נסראללה שב ואיים על ישראל בראיון טלוויזיוני שקיים. הוא הדגיש את ההרתעה שיש לישראל מלעשות פעולות שיגרמו לאזור להתדרדר למלחמה.

קשה לדעת לאן הדברים מוליכים, משום שלבנון נמצאת במשבר כלכלי שרק העמיק בעקבות הקורונה. על אף שמעמדו של נסראללה התחזק מאוד בעיני המנהיג האיראני ח'אמנאי מאז חיסולו של מנהיג כוח קודס, קאסם סולימאני, לא חסרות למזכ"ל חיזבאללה גם צרות מבית. מחאות עממיות שבות ומתעוררות בקריאה לפרוק את הארגון מנשקו, זאת על אף ניסיונות להשתיק אותן. בנוסף, הארגון מתמודד עם הקושי שבהשתלבות בממשלה, עם הסנקציות האמריקאיות על איראן (וחיזבאללה עצמו) שמרוקנות את הארנק, עם הצירוף ההולך וגובר של מדינות בעולם המתייחסות לארגון כולו כארגון טרור (ולא רק לפלג הצבאי שלו) ועם הטענות בתוך החברה השיעית נגד השתתפות הארגון והקרבת חייליו במלחמה בסוריה. בקיצור, יש צרות בגן עדן .

אלא שצריך לקחת בחשבון שעל אף שבאופן כללי, צרות לחיזבאללה הן טובות למדינת ישראל, ייתכן והצורך של חיזבאללה להתאגד מול אויב חיצוני על מנת ליצור אחדות מדומה, יפנה את החיצים כלפינו.

האזור גם ככה יושב על חבית של אבק שריפה. רק חסר הגפרור.

נספח: כוח רדואן

כוח רדואן הוא יחידת העילית של חיזבאללה. לפי הערכות שונות, כוח זה מונה כ-2,500 לוחמים. זהו הכוח שאמון על המשימות הרגישות של הארגון, ומיועדת לו חדירה לשטח ישראל בעת מלחמה. לפי הדיווחים, מי שהקים את הכוח הוא רמטכ"ל חיזבאללה לשעבר עמאד מורניה, שחוסל ב-2008

חיזבאללה מגייס ליחידה זו צעירים בני 18 ובתחילת שנות ה-20 של חייהם. אלה מאותרים אחרי מבדקי דת קפדניים ועמידה באתגרים פיזיים קשים. האימונים הראשונים כוללים ירי בנשק קל, אימוני קרב מגע והרבה מאוד פעילות בשטחים קשים. בהמשך הם לומדים להפעיל טילי נ"ט, מטעני חבלה, עוברים קורס צלפים והכשרות נוספות בסגנון של לוחמת גרילה. ישנן עדויות לכך שהלוחמים של היחידה עוברים גם סדרות מילוט ושבי.

מנהל ביטחון יכול בקלות לחשוב שמכיוון שמדובר באויב מבחוץ שנמצא תחת אחריות ישירה של צה"ל, אינו אויב שמשפיע עליו באמירות ובפעולות שלו. מדובר בחשיבה מוטעית שיכולה לגרום לפגיעה ברמת המוכנות של מנהל הביטחון ומושא האבטחה שתחת אחריותו. אם בעבר הטילים של ארגון חיזבאללה היו לא מדויקים ונורו "רק" לכיוון אז כיום הערכה מדברת על כך שרמת הדיוק עלתה ולכן כל מתקן או מקום שיעניין את האויב יהפוך למטרה לפגיעה. המצב הנוכחי מחייב כל מנהל ביטחון לקבל ולקרוא הערכות מצב על האויבים מבחוץ, ללמוד אותן ולתרגם את האיום להשפעה ישירה על מושא האבטחה וכל זאת כדי להגיע לרמת המוכנות הנדרשת.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס מודעות וידע על יכולות היריב מבחוץ

מנב"ט חייב להכין את מושא האבטחה לאירוע סדר ציבורי קיצוני

בתיק האבטחה ישנה התייחסות לאירוע סדר ציבורי שיכול להתרחש מחוץ או בתוך מושא האבטחה אבל לא נראה לי שבישראל זה ברמה כזו כפי שמתקיימת בימים אלה על ידי אזרחים ברחבי ארצות הברית. ההפגנות שפרצו בעקבות מותו של האזרח פלויד, במהלך ביצוע מעצר על ידי כוח משטרה במיניאפוליס, צריכות לשמש כשיעור חובה לכל מנב"ט בישראל ובעולם בהקשר לרמת הכנתו את עצמו ואת מושא האבטחה שבאחריותו לאירוע סדר ציבורי קיצוני.
מי שחשב שאירוע סדר ציבורי הסתכם בהפגנה מחוץ למושא האבטחה או בריסוס גרפיטי על הכתלים החיצוניים או חס וחלילה אדם שיעשה בלגן בתוך מושא האבטחה, צריך להסתכל על התנהגות ההמון בהפגנות בארצות הברית כדי להבין שמדובר בחשיבה מוטעית מהיסוד שמעידה על רמת מוכנות נמוכה ועל הצורך המידי לבצע הערכת מצב מקצועית על מנת לשפרה.
אסור בתכלית האיסור לחשוב שאזרחים במדינת ישראל לא יכולים להגיע לאותה נקודת רתיחה כמו האזרחים בארצות הברית שמתורגמת לפעולות השחתה, בזיזה ואף שריפה של מתקנים ממשלתיים ועסקים פרטיים. מנב"ט חייב להאמין שאירועי סדר ציבורי קיצוניים כאלה יכולים להתרחש גם בישראל ולכן עליו להתייחס לכך בתיק האבטחה במאפייני מימוש כפי שמתועדים בימים אלה בהפגנות בארצות הברית.
מנב"ט מקצועי יכין את מושא האבטחה שבאחריותו להתמודדות עם כל תרחיש אפשרי שקשור לאירוע סדר ציבורי קיצוני ולא ירשה לעצמו להסתמך על הגנה על ידי כוחות הביטחון השונים.

ניקח את ההפגנות בארצות הברית כדי לנסות ולהבין כיצד מתחיל אירוע סדר ציבורי קיצוני ומה המאפיינים שלו: 

אזרחים מחליטים לצאת להפגין בעקבות אירוע מסוים ו/או כי משהו מפריע להם עד כדי כך שמצליח להוציא אותם מאזור הנוחות היומיומי: ההפגנות הנוכחיות בארצות הברית מתרחשות בעקבות מותו של האזרח הכושי פלויד במהלך מעצר על ידי כוח משטרה שמצטרף להתמודדות הקשה עם אירוע הקורונה. השילוב של השניים הוציא המונים לרחובות שמשחררים לחץ מצטבר בצורה קיצונית.
לחיצה כפולה על הסרטון תאפשר לראות אותו על כל המסך:

מספר גדול של מפגינים הופך להיות עוצמתי, חסר מעצורים, אלים וקשה לעצירה: מדובר בעוצמה שבקלות יכולה להזכיר צונמי ששוטף את הרחובות תוך לקיחת כל דבר שנמצא בדרכו.
לחיצה כפולה על הסרטון תאפשר לראות אותו על כל המסך:

אירוע סדר ציבורי קיצוני, המבוצע על ידי המון זועם, דורש מכוחות הביטחון לפעול בחכמה מבצעית שמתבססת על ההבנה שכמעט בלתי אפשרי למנוע מצונמי של אנשים להוציא את זעמם, והרבה מאוד פעולות נגד, אשר מתאימות לאירועים קטנים יותר, הופכות ללא רלוונטיות באירוע קיצוני: בהרבה מאוד סרטונים שעולים ברשתות ניתן לראות כוחות משטרה וצבא אשר ממקמים את עצמם בקרבת המפגינים ובוחרים להסתכל מהצד ולהגיב אך ורק במצבים שכבר לא ניתן להתעלם מהם.

אזרח עצבני יכול להחליט שהוא מתעלם מהחוק ומכוחות הביטחון הנשלחים על ידי גורמי החוק ולהפוך מאזרח רגוע לאזרח אלים שמבצע פעולות תקיפה, הרס, בזיזה ושריפה: כל שוטר ו/או חייל הופך לאויב, כל ניידת הופכת למטרה, כל עסק הופך ליעד, הממסד עובר לצד הרע במשוואה וכל דבר שעד לפני זמן קצר היה טוב ושגרתי נעלם מהזיכרון. 

ניתן בקלות לגבש את רשימת הסכנות למושא האבטחה הנובעות מאירוע סדר ציבורי קיצוני:

 

  • גרפיטי על הכתלים
  • שבירת חלונות בחזית ובכניסה למבנה
  • כניסה פנימה לצורך הרס ובזיזה כולל פגיעה בתשתיות קריטיות

שריפה יזומה

  • העמדת עובדים בסכנה

     

  • פגיעה ברכבים

מה שאנחנו רואים יכול להתרחש בישראל!!!
בישראל היו הפגנות ותהיינה גם בעתיד ואין ספק שלמרות שלא ראינו עד היום התנהגות קיצונית של אזרחים כמו בארצות הברית, גם אזרח ישראלי יכול להגיע לנקודת רתיחה שתגרום לו לעשות בדיוק את אותו דבר.
בשבוע שעבר יכולנו להיות מאוד קרובים לנקודת רתיחה קיצונית של אזרחים כאשר בנוסף למשבר הקורונה אזרח ערבי בן 30 נהרג מירי כוחות הביטחון בעיר העתיקה בירושלים בעקבות החשד שנשא אמצעי תקיפה – אירוע שיכול בקלות להזכיר לאזרחים במאפייניו את האירוע של פלויד בארצות הברית ויכול לגרום לאזרחים לחקות את תגובת הפגנות האלימות.
המצב הנוכחי בישראל רגיש מאוד ולכן אסור לשום מנב"ט להישאר אדיש ולא מוכן.
מנב"ט שיחשוב שניתן להתמודד מול המון זועם עם אותם כלים שנותנים מענה לאיומים אחרים ימצא את עצמו לא מוכן בעליל ואף יכול להעמיד את העובדים שתחת אחריותו בסכנה מיותרת.
מנב"ט שלא יהיה מוכן ימצא את עצמו מגיב ולא יוזם. אל תהיה לא מוכן!!! אל תסמוך על האפשרות שתצליח להסתדר ברגע האחרון:

איך מנב"ט צריך ויכול להתכונן לאירוע סדר ציבורי קיצוני:

  1. להיות ערני להתרחשויות במדינה: ניתן להעריך מראש שאירוע סדר ציבורי קיצוני מתחיל להתגבש ומתקרב ולכן ניתן להתכונן אליו ולא להיות מופתע.
  2. להתייחס לתרחיש בתיק האבטחה תוך גיבוש מענה מתאים ורלוונטי.
  3. כתיבת תכנית ייעודית בנוסף לתיק האבטחה: אפיון מדוקדק והכנת תכנית חירום הכוללת השגת כוח אבטחה מיוחד להגנה על מתקנים (תכנית חירום מוכנה מראש).
  4. הקמת צוות ניהול משברים כבר עכשיו, שיוכל לקבל החלטות מהירות (לא לכנס פעם ראשונה כשהאירוע כבר התחיל).
  5. יצירת נוהל שיתוף פעולה מוכן (כולל תרגול/מקת״גים) עם כוחות הביטחון שידעו לסייע בזמן אמת.
  6. להעריך נכון את זמני התגובה של כוחות החירום ולבנות יכולת שרידות עצמאית לפרק הזמן הזה.
  7. הורדת פרופיל באתרי האינטרנט של הארגון עמו למשל אם יש בעלי תפקידים שעלולים למצוא אותם כבעלי השפעה ולמשוך את הפרובוקציות של ההמון אליהם הביתה.
  8. תכנון מחדש של נושאי הפרסום של הארגון כך למשל אם יש פרסום שיכול למשוך אש, זה הזמן להוריד פרופיל (גם ברמת השלטים על העסק).
  9. יכולת תפעול המתקן/החברה/המשרד ממקומות מרוחקים: סגירת מושא האבטחה לעובדים ומעבר לעבודה מהבית.
  10. מוכנות לפינוי נכסים עסקיים בזמן קצר.
  11. גיבוי מידע שעלול ליפול לידי פורעים.
  12. אמצעים רלוונטיים להתמודדות עם בזיזות והפרות סדר בתוך מושא האבטחה.
  13. מיגון חכם ואפקטיבי שיופעל בהדרגה במקרה קיצון.
  14. יכולת העתקת מוקד הביטחון למקום משני.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מקסימלית גם לאירוע סדר ציבורי קיצוני!!!

סכנה ברורה ותמידית על ישראל משפיעה גם על המנב"ט

אחד מהכותבים בבלוג – מומחה תוכן בולט כיום בישראל נענה ברצון לאתגר שהצבנו לו – תיאור המצב במדינות ערב הסובבות את ישראל וכיצד הוא הופך לאיום תמידי וכל זאת בהתאמה לתפקיד המנב"ט, האחריות המוטלת עליו והקשר לאיומים שעמם הוא ומערך האבטחה שלו מתמודדים.

אנו שמחים להגיש לכם סדרת כתבות בשם  "5 החזיתות" שסוקורות ומרכיבות תמונת מצב במתרחש סביב מדינת ישראל ובתוכה.

סדרת הכתבות נועדה להעשיר את הידע ולהגביר את מודעות העוסקים במשימת האבטחה לתהליכים המתרחשים באזור סביב מדינת ישראל ואשר עלולים להשפיע גם על עבודת המנב"ט, המאבטחים והמתקנים בהם עובדים.

התוכן מוגש ומכוון לאנשי מערך האבטחה במטרה לחזק את המודעות להתפתחויות הביטחוניות בזירות השונות, ולחדד שהיריב לא נח לרגע והמקצוע שלנו חיוני וחשוב.

הכותב: חוקר ומומחה למזרח התיכון שבולט ביכולת הנגשת הידע הרב שצבר על יד כתיבה מעניינת, מזמינה וברורה לכולם.

כבר עשרות שנים אומרים לנו שמדינת ישראל לא נמצאת תחת איום קיומי. עברנו את מלחמת העצמאות וגם את ששת הימים ומלחמת יום כיפור ועכשיו אנחנו יכולים לנשום לרווחה.

גם אם זה נכון (דבר שאינו בטוח), נגיף הקורונה לימד אותנו מהי המשמעות של השבתת המשק של מדינת ישראל מבחינה כלכלית, פוליטית ומוראלית. מתקפת טילים, הסתננות לתוך שטח המדינה בידי קבוצות ג'יהאד או פגיעה במתקנים בעלי ערך אסטרטגי או סמלי, עלולה להתרחש בכל יום. זה ממש מתחת לאף שלנו.

במאמר זה נסקור את האיומים הכלכליים והביטחוניים המאיימים כיום על מדינת ישראל לאורך גבולותיה ובתוכה פנימה בצורה כללית. נתייחס לחמש הגזרות המשמעותיות באזור לפי חלוקה גאוגרפית:

  1. לבנון
  2. סוריה
  3. ירדן ואיו"ש
  4. רצועת עזה ומצרים
  5. איומים שעלולים לצאת מתוך שטח מדינת ישראל עצמה.

לא נתייחס בסקירה זו לסכנות האורבות לישראל הרחק מגבולותיה.

(בתמונה: שעון הספירה לאחור להשמדתה של מדינת ישראל הממוקם בטהרן

החזית הלבנונית: האויב צופה ומחכה

כמה פסטורלי הנוף בארץ הארזים, הנושקת לנו מצפון. מאחורי הטבע הירוק והנחלים השוצפים, מסתתר אויב עיקש ואכזרי. אין צורך להרחיב בתיאור גודל הסכנה האורבת לנו ממדינה הנשלטת, דה-פקטו, בידי ארגון הטרור השיעי, חיזבאללה, המשמש כפרוקסי (שלוחה) של איראן. מלבד המלאי העצום של הרקטות הרגילות של חיזבאללה, כאלו שיכולות להגיע לכל נקודה בארץ כמעט, הארגון עמל בקדחתנות על פרויקט דיוק טילים, זאת במטרה לגרום ליכולת פגיעה מדויקת כמעט בכל מקום בו ירצו ברחבי המדינה. אפשר רק לתאר לעצמנו מה יקרה אם טיל יפגע בבניין הכנסת או בקריה בתל-אביב. לא מופרך לומר שלמדינת ישראל אין יכולת להתמודד עם כזאת כמות של רקטות וטילים מדויקים, על אף מערכות ההגנה המשוכללות שברשותה. זאת ועוד, ייתכן והארגון יחליט לבצע "פעולת ראווה" ולכבוש (אף אם זמנית) יישוב כלשהו הצמוד לגדר הצפונית. בל נשכח שלחיזבאללה יש אספקת נשק באופן שוטף מאיראן, שעל אף הסנקציות האמריקאיות הקשות כנגדה וחיסולו של מנהיג "כוח קודס" של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, לא נראית כמי שמוותרת על שאיפותיה לחסל את "השטן הקטן", מדינת ישראל.

החזית הסורית: קיץ ערבי חם

האביב הערבי שהתחיל לפני כמעט 10 שנים יצר ציפייה למהפך במזרח התיכון בתקווה להפיכתן של מדינות הלאום לדמוקרטיות וסילוק העריצים שעמדו בראשן. היום כבר אפשר לומר בבירור שרוב המדינות הן במצב של "אותה הגברת בשינוי אדרת". סוריה לעומתן, עברה שינוי גדול. באותם הימים, דאע"ש הפך ל"מדינה האסלאמית", השתלט על חלקים נרחבים מסוריה ועיראק וביחד עם ארגוני מורדים עשה בלאגן באזור. הייתה תחושה שאסד הולך לגמור כמו חבריו הדיקטטורים- מתחת לאדמה. אלא שאיראן זיהתה יכולת לנצל את הסיטואציה ונכנסה לעניינים. בשילוב כוחות איראנים, רוסים (גם הם רצו חלק מהעוגה) וסיוע של חיזבאללה, שהגיע גם הוא בשל פטרונו האיראני, אסד נמצא כיום במצב שהוא עומד על הרגליים ושולט מחדש כמעט על כל סוריה. אלא שאיראן לא טמנה ידה בצלחת והחלה להקים בסיסים בסוריה יחד עם חיזבאללה במה שנקרא "תיק הגולן", באמצעותו הם מנסים לפתוח חזית נוספת נגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע "לפי פרסומים זרים" על תקיפות של משלוחי נשק על ציר איראן-עיראק-סוריה-לבנון ולא מן הנמנע שתהיה התלקחות בגזרה  הזו.

ירדן ואיו"ש: אינתיפאדה שלישית?

נפל דבר. לא רק שהממשל האמריקאי הכיר ברמת הגולן כשטח ישראלי ובירושלים כבירת ישראל ולא רק שהוא העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הוא גם נתן אור ירוק להחלת ריבונות ישראלית בחלקים מיהודה ושומרון. העולם הערבי כולו ובמיוחד ירדן וערביי האזור רועשים וגועשים. מה לא שמענו? רמיזות מעבדאללה מלך ירדן על ביטול הסכמי השלום עם ישראל, ביטול התיאום ביטחוני של הרש"פ עם ישראל, תחזיות קודרות של מה שנראה כעת כתחילת התקוממות עממית באמצעות פיגועי דריסה, דקירה וזריקת אבנים. כל זה עוד לפני שדיברנו על החמאס, שנוכח גם הוא באזור ומאוד ישמח לנצל את הכאוס בשביל להעיף משם את הפת"ח (כפי שהיה בעזה) ולפתוח חזית משמעותית מול ישראל.

עזה ומצרים: דרום אדום

ברצועת עזה, החמאס והג'יהאד האסלאמי יושבים בינתיים על הגדר. המנהיג האזורי יחיא סינוואר כבר הוכיח בעבר שאינו מפחד ליזום ולבצע פעולות אקטיביות. ככל שעובר הזמן ונראה שמצבם של תושבי הרצועה לא משתפר (עכשיו גם הקורונה קפצה לבקר), כך גדול הסיכוי שארגוני הטרור בעזה, בגיבוי התמנון האיראני, יהיו מעוניינים לחדש את האהדה הציבורית באמצעות שיתוף פעולה אל מול האויב הקבוע, ישראל. מנהרות התקפיות, טיסני חבלה, כוחות קומנדו- כולם עומדים מוכנים לפקודה על מנת לתקוף את תושבי הדרום וחיילי צה"ל.

בגזרת מצרים, יש לציין את התעצמותו של דאע"ש סיני אל מול המצרים ואת הקושי שלהם להתמודד איתו. כרגע לא מסתמן איום ישיר מהארגון  בגבול ישראל, אבל בטווח הרחוק, במידה והארגון ישיג ניצחונות משמעותיים, ייתכן שהוא יחליט להתחיל ולפעול כנגדנו. מנהיג דאע"ש, אבו אבראהים אל-האשמי (מחליפו של אבו-בכר אל-בגדדי, שנהרג על ידי כוחות אמריקאים) כבר הספיק מאז מינויו לאיים על מדינת ישראל באופן מפורש ולכן צריך להיות מוכנים גם בגזרה הזו.

ערביי ישראל: נאמנות אל מול התנגדות

הערבים החיים במדינת ישראל, רובם ככולם, מתנהגים כאזרחים מן השורה ואינם נוקטים בפעולות מעשיות נגדה. לא בטוח שכולם מאוד אוהבים את המדינה ואת מוסדותיה ולחלקם יש ביקורת נוקבת עליה, אך אין להם עניין לעשות צרות. אי אפשר להתעלם מהעובדה, שישנו אחוז מסוים מקרב ערביי ישראל, שמסרב להשלים עם העובדה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. גורמי טרור בינלאומיים מזהים את האנשים הללו, שברשותם תעודת זהות כחולה ויכולת גישה למקומות רבים, ומנסים ליצור שיתופי פעולה איתם כנגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע בחדשות על ערבי-ישראלי שנתפס על ידי כוחות הביטחון בניסיון שלו להתגייס לדאע"ש, או לפגוע בחיילים או אזרחים באמצעות קשר עם איראן, חזבאללה או חמאס. לא על כל המקרים אנחנו שומעים, אך ישנם בתוכנו ממש, אנשים עם השקפת עולם רדיקלית שישמחו לתרום את חלקם בפגיעה במדינה ובאזרחיה או במוסדותיה.

מנב"ט חייב להיות מחובר למודיעין כללי ולמודיעין ספציפי על מנת להרחיב את הידע המקצועי שאין ספק שיעזור להבנה טוב יותר ומדויקת יותר של האיומים הרלוונטיים למשימת האבטחה שבאחריותו.

התעניינות במצב הביטחוני הכללי תיצור שיח וחשיבה דינאמית עם מערך האבטחה ותעלה את רמת המוכנות המבצעית.

חשוב לפתח אוזן רגישה לתהליכים שמשפיעים על ההסלמה באותה חזית בעיקר – אילו דברים ששווה לשים לב ולהתעדכן בהתפתחות באותה החזית (לדוגמא: כמו למשל הכרזה על סיפוח שיטחי C שתדליק לפחות 3 חזיתות / אירועים חדשותיים אחרים / עסקה מדינית קרובה / שינוי מדיניות בבתי הכלא בהם כלואים חמאס…..).

היריבים מבחוץ לא נחים לרגע ונמצאים במרוץ להכנת התקיפה הבאה מרחוק או מקרוב ולכן כדי להצליח להתמודד עם האיום גם לנו העוסקים במשימת האבטחה השונות אסור לנוח.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך התעניינות במתרחש מסביב!!!

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו. 
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים,  הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן  ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה? 
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש? 
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים? 

 

קישור לכתבה: 

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה. 

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו. 
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

  1. מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
  2. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
  3. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית: 

  1. מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם? 
  2. האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
  3. האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
  4. האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!! 
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את  המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות. 
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי. 
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי. 
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים. 
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?

כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים 

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין: 

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה. 

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף. 
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ. 
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!