חודש: ספטמבר 2014

היריב הסמוי שנמצא בתוך המגן

חוץ מהיריבים המסתובבים בינינו ומידי פעם מעזים לתקוף את היעד, קיים יריב אחד סמוי שמסתובב בפנים ודווקא בצד המגן. יריב שהוא סוג של חפרפרת בלתי נראית שבכל רגע נתון יכול לגרום לנזק קטסטרופלי ובלתי הפיך. יריב שאינו נראה וקיים בכל אחד ואחד. יריב שתוקף דרך הרגש של המגן ומפלס את הדרך ליריב האמיתי שמחפש פרצה שתאפשר לו להגיע עד ליעד.

הבנתם נכון, אני מדבר על יריב שעובד בצד המגן ולעיתים בלתי נשלט וגורם לביצוע פעולות הרסניות. הפרצה שהיריב האמיתי מחפש נמצאת באדם המגן. גם המגן וגם היריב, שניהם בני אדם בשר ודם, לשניהם יש רגשות הקשורים ופועלים על בסיס מה שעברו בחייהם. שניהם מגיבים לתופעות שמתרחשות סביבם. אז אם הם שווים כבני אדם עם רגשות למה היריב הסמוי נמצא דווקא באדם המגן ולא בתוקף? הרי ידוע שהמגן יעשה הכל כדי שהיריב האמיתי לא יצליח לעבור אותו, זו מהות האבטחה. זה נכון, ולמרות זאת קיים הבדל מהותי אחד ובולט בין האדם המגן לאדם התוקף שהוא יוצר את הפרצה.

היריב האמיתי עובר תהליך הכנה מוכר וידוע שכולל כמה וכמה שלבים שהאחרון בהם הוא שלב הביצוע. בשלב הביצוע היריב הנ"ל חייב לעבור את האדם המגן כדי להגיע ליעד שלו ולבצע את דרך הפעולה שבחר שאמורה לפגוע במושא האבטחה. היריב מבצע את שלב הביצוע בפרק זמן קצר יחסית וממוקד, כך שהוא פועל במסדרון מוגדר וברור מבחינתו. היריב הזה נדרש להיות מרוכז, נחוש, ערני, מדויק, ערמומי ואסרטיבי באותו פרק זמן קצר שהוא היחיד שמחליט מהו ולכן הרבה יותר קל לו לעמוד בכל הדרישות שציינתי.

באופן מפתיע גם המגן נדרש לעמוד בכל אותן דרישות רק שההבדל הגדול נמצא בפרק הזמן. המגן צריך להיות כזה לאורך זמן, בעצם כל זמן שהוא עובד במערך אבטחה המגן על מושא אבטחה. זה יכול להיות חודשים, שנה ואפילו מספר שנים רבות.

היריב הסמוי נכנס בשילוב בין המגן, בהיותו אדם בשר ובדם, ובין פרק הזמן שהוא עובד במערך האבטחה. היריב הסמוי מופיע ברגעים בהם מתמודד האדם המגן עם הקושי בקיום האבטחה לפרק זמן ארוך כל כך. לצורך העניין גם משמרת של 8 – 12 שעות מוגדרת כפרק זמן בו מבצע המגן את עבודתו.

אז מיהו באמת היריב הסמוי?

היריב הסמוי שתול באופי שלנו כבני אדם ומופיע בצורה שונה מבלי להבדיל בארגון האחראי, בתפקידי הניהול ובדרגת המבצע בפועל.

היריב הסמוי הוא חוסר היכולת שלנו לעמוד בפיתוי לבצע פעולה מיותרת בזמן הלא נכון.

היריב הסמוי הוא לעיתים הדחף שלנו לפעול בניגוד לנהלים תוך הסתרת האמת.

היריב הסמוי הוא ההתייחסות הלא רצינית שלנו לעצמנו ולעבודה שבחרנו לבצע.

היריב הסמוי הוא היכולת שלנו "להיתקע" במקום שברור לנו שאינו מתאים לאופיינו.

היריב הסמוי הוא הסחבקיות הישראלית שמופיעה בכל מפגש עם חבר לעבודה או בכלל.

היריב הסמוי הוא העקשנות שלנו שגורמת לחוסר הקשבה ולקיבעון.

היריב הסמוי הוא היצר לעשות מעשה מתוך נקמה תוך התעלמות מהתוצאות האפשריות מכך.

היריב הסמוי הוא הצבת אדם בתפקיד מסיבות שאינן מקצועיות נטו.

היריב הסמוי הוא להקיף את עצמנו במנהלים שחושבים בדיוק כמונו (יסמנים).

היריב הסמוי הוא הרצון שלנו לבצע תפקיד בלי לקבל החלטות.

היריב הסמוי הוא הרצון שלנו רק להעביר את הזמן תוך התעלמות מוחלטת מהשטח.

הייתי יכול להמשיך ברשימה אבל נראה לי שהמסר ברור ואין צורך בכך.

ובכל זאת, לאלה שעדיין לא מבינים בדיוק לאן אני מכוון את דעתי אתן כמה דוגמאות מהשטח:

בראש הרשימה לשנת 2013 נמצא מכשיר הפלאפון. מכשיר שהפך להיות חלק בלתי נפרד מכל אדם שיכול להרשות לעצמו לרכוש אותו או שמישהו אחר ירכוש אותו עבורו.

מכשיר שגורם לנו לאבד את עצמנו לדעת, שמסית אותנו מהמסלול ההגיוני, ששומט את האדמה מתחת לרגלינו ושגורם לנו להתמכרות שתוצאותיה יכולות להיות הרות אסון. דוגמא מחוץ לעולם האבטחה התרחשה לפני כשלושה חודשים כאשר אבא לשלושה ילדים, שני תאומים בני שש וילדה בת שלוש (אם אני לא טועה) יצא מהבית כדי לקחת אותם לגן. אחרי שהוריד את שני התאומים, חזר לרכב במטרה להמשיך במשימה ורגע לפני שנכנס קיבל שיחת טלפון. שיחת הטלפון הסיתה את האבא ב 180 מעלות מהמסלול שאליו יצא בבוקר והוא פשוט שכח שהילדה הקטנה ממתינה לו ברכב. תוך כדי השיחה הוא נעל את הרכב, עלה לאופנוע שלו, נסע לעבודה ובעצם עבר לשלב הבא של היום. אחרי שבע שעות, אשתו (האמא) שתפקידה היה להחזיר את הילדים, הגיעה לגן של הילדה על מנת לקחת אותה חזרה והתברר לה מהגננת שהילדה כלל לא הגיעה בבוקר אז אין מה לקחת. טלפון לאבא והאסימון נפל. זה הרגע שהאבא נזכר שהילדה שלו ממתינה ברכב. שיחת הטלפון בבוקר גרמה לאדם בוגר, אבא לילדים, לשכוח לחלוטין לפרק זמן ארוך יחסית מה היה עליו לעשות כשיצא בבוקר מהבית. זה עד כדי כך גרוע שבמשך שבע שעות שום דבר לא גרם לו להיזכר שהוא בעצם לא סיים את המשימה. הילדה נפטרה ברכב!!! זהו נגמר!!! אי אפשר להחזיר את מחוגי הזמן לאחור!!!

אדם שעובד בתחום האבטחה ומגן על מושא אבטחה, שמרשה לעצמו להתעסק עם הפלאפון בזמן המשמרת, ברור שמוסת מהמשימה שהוגדרה לו וגרוע מזה הינה העובדה שהוא יוצר במו ידיו פרצה שמאפשרת ליריב האמיתי לעבור דרכה ולבצע פיגוע.

אל תתבלבלו, חוסר היכולת לעמוד בפיתוי השימוש בפלאפון נמצא בכל הרמות – מנהלים ומאבטחים.

בהמשך הרשימה אפשר למצוא גופים רציניים שמפעילים מערך אבטחת מתקן ואישים ושולחים עובדים לבצע את עבודת האבטחה ללא הכשרה מקצועית. מה שנקרא, זורקים אותם למים העמוקים, שילמדו לשחות לבד. גופים אלה מגדילים לעשות ומעיזים לשלוח לשטח את אותם "מאבטחים" חמושים וללא תעודה מאבטח המעניקה להם, על פי החוק, סמכות פעולה. אם מדובר על גוף פרטי שנותן דין וחשבון רק לעצמו, אז מילא אבל כשמדובר על גוף מונחה המצב המתואר מצביע על כך שגם הגוף המנחה לא מבצע את עבודתו כנדרש. תחזרו לרשימת היריב הסמוי ותמצאו את הדוגמא המתאימה ביותר למקרה.

איזה דוגמא מהרשימה נבחר לקב"ט מערך אבטחה במקום רגיש, שאינו יודע מה קורה בגזרתו ואינו נחשף להתנהגות מאבטחיו. התנהגות שמסתיימת במאבטח שיורה 14 כדורים באדם חף מפשע – אירוע הכותל המערבי בירושלים.

מה אפשר לעשות? הרי כל הנכתב עד כה קשור לטבע האדם. תמיד יש מה לעשות וכמובן שגם בנושא זה.

כדי להתמודד עם התופעה על המנהלים/קב"טים לעבוד על בסיס תכנית עבודה שנתית מוגדרת. תכנית שכוללת בתוכה ביצוע בקרות ותרגילים לדרג המבצע. קבלת החלטות קשות כמו איסור על החזקת פלאפון בזמן משמרת. הפעלת מערכת ענישה קשה שתגרום למאבטח לחשוב פעמיים לפני ביצוע פעולה אסורה. ביצוע הדרכות מנע שיבליטו את המחיר ביצירת פרצה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" כדי למנוע מהיריב האמיתי למצוא פרצה!!!

הקשר שבין קבלת החלטות, מוכנות לחירום וניהול סיכונים

שני הנושאים, הקשורים אחד בשני ומשפיעים אחד על השני במובהקות מוחלטת , נמצאים בחיינו כפרטים וכבעלי מקצוע ו/או מנהלים. בהרצאות שאני מעביר בנושא קבלת החלטות אני פותח בסיפור אישי מחיי הפרטיים אשר מסביר בפשטות ובצורה ברורה למה מתכוון המשורר. מיד לאחר נישואיי, החלטנו אני ואשתי לבנות בית צנוע בהתאם לתקציב שעמד לרשותנו באותה תקופה. מרגע זה עברנו תהליך של קבלת החלטות שלווה בניהול סיכונים שבדיעבד לא בטוח שהיינו מודעים כל כך למשמעות שלהם.

הנה לפנכם ההחלטות שקיבלנו והמשמעות שלהן:

החלטה 1 – לבנות בית בהתאם לתקציב – מה שמשפיע ישירות על בחירת אנשי המקצוע.

החלטה 2 – בחרנו בקבלן עצמאי, ותיק ומבוגר שנראה שבניית הבית היתה עבודתו האחרונה. לא הלכנו לראות בתים אחרים שהקבלן בנה בעבר. והמחיר הנמוך שנתן התאימה לנו מאוד.

החלטה 3 – בחרנו במהנדס עצמאי שעובד מהבית כדי שיתכנן ויפקח על עבודת הקבלן.

סימנים מחשידים בתהליך – בשלב התכנוני בו המהנדס נדרש להכין תכניות ולהגישן לאישור בעירייה מצאנו את עצמנו מקבלים הערות לתיקון שוב ושוב כולל בנושאים מקצועיים בסיסיים שמהנדס לא צריך להגיע אליהם.

החלטה 4 – למרות ההתרוצצויות הרבות למהנדס ולעירייה החלטנו להמשיך בכל הכוח. בסופו של דבר פקידי העירייה נתנו את האישור להתחיל לבנות. יכול להיות שהם פשוט כבר התייאשו וקצת רחמו עלינו.

החלטה 5 – להשאיר את השטח פתוח ולא להתקין סורגים בחלונות וויטרינה הפונה לחצר כדי להרגיש חופשיים וליהנות מהשטח הפתוח שצמוד לבית.

סימנים מחשידים – הבית נמצא בשכונת שיכון המזרח בראשון לציון, שנת 95, מעברה מתפתחת לאט לאט עם טיפוסים בעייתיים המסתובבים בה ומחפשים ממה להתפרנס, כולל פריצות לבתים.

לקראת סוף השנה הראשונה זיהינו, בשני מקרים שונים, סימנים לכך שמישהו ניסה לראות דרך התריסים של הוויטרינה מה יש בבית. החזרתי את השלבים למקום והמשכנו כרגיל. חודש אחרי, באחד הבקרים הרגילים, קמתי ראשון וביצעתי את פעולות הבוקר הרגילות שלי. לפתע ראיתי שהתיק שלי לא נמצא במקומו הרגיל בכניסה לבית. חיפשתי במקום אחר בבית וכשלא מצאתי החלתי להבין שמשהו לא בסדר. ראיתי את חלון המטבח פתוח וזה הספיק – מישהו היה כאן בפנים במהלך הלילה. הערתי את אשתי, רצתי החוצה דרך חניית הרכב לשטח הפתוח והתחלתי לחפש את התיק. מצאתי אותו זרוק בשיחים עם רוב הציוד בפנים וחזרתי די שמח הביתה. שוב עברתי דרך חניית הרכב ורק כשאשתי שאלה אותי אם אני לא רואה שחסר משהו גדול נפל לי האסימון שהרכב לא בחנייה. הנשמות הטובות לקחו את מפתחות הרכב מהשולחן בכניסה וגנבו אותו.

החלטה 6 – יומיים אחרי הפריצה כל הבית היה סגור עם סורגים חדשים וחזקים. הלכה הרגשת החופש.

כשש שנים אחרי האירוע הנ"ל נדרשנו להעביר את הבית במנהל מקרקעי ישראל ואז התברר לנו שהקבלן והמהנדס מיקמו אותו מטר בתוך השטח של השכן. שילמנו לשכן סכום מכובד לפי שווי השטח הפולש.

אני בטוח שכל מי שקרא והגיע עד לכאן אומר לעצמו כמה אנחנו טיפשים, לא מסודרים ופראיירים ובנוסף לא שוכח להגיד "לי זה לא יכול לקרות". ואני אומר לכולכם שמרוב שאנחנו שקועים בהתמודדות היומיומית שלנו הכוללת עבודה, לימודים, ילדים, משכנתא ועוד, מאפייני הסיפור שלנו יכולים להופיע אצלכם רק בתחום אחר.

מה המסקנות מסיפורנו:

 
  1. בכל תהליך אפשר לחסוך כסף אבל יש בו תחנות שחייבים לקחת בהן את הטוב ביותר.
  2. בכל החלטה שמקבלים צריך לשאול מה אעשה אם? אם יפרצו לי לבית, אני יתקין סורגים? אם התשובה חיובית אז יש להתקין אותם מראש. להקדים תרופה למכה ולא להגיב אחרי המכה.
  3. לא להישאר אדיש ולהמשיך כרגיל כאשר מופיעים סימנים מחשידים ברורים שעומדים בניגוד לאני מאמין שלך.
  4. לא לבצע פעולות רק מתוך הרגל, כמו להניח את מפתחות הרכב על שולחן או תלויים בצמוד לדלת הכניסה. לבצע פעולות מתוך חשיבה.

בואו ניתן עוד כמה דוגמאות קצרות מהחיים כדי שתוכלו לבדוק מה מצבכם:

 
  1. הילד שלכם רוכב על אופניים ללא קסדה.
  2. למרות שאתם יודעים שישראל בסכנת ירי טילים בכל זמן נתון, אתם רצים לקבל ערכות מגן רק שנראה שהטיל כבר בדרך.
  3. בקניות בסופרמרקט אתם לוקחים עגלה עם מדמה מטבע הנמצא בצרור המפתחות שלכם ויחד איתו עושים קניות שכל צרור המפתחות שלכם תלוי וחשוף לכל אחד.
  4. אתם משאירים את התיק שלכם ללא השגחה במהלך בילוי בבתי קפה, בים בסופר ועוד.
  5. אתם לא בודקים חשבונות מכל הסוגים.

           

רבים המקרים בהם אנחנו ממשיכים את ההתנהלות הלא נכונה בחיים הפרטיים למקום העבודה. להלן דוגמאות:

 
  1. אנחנו נותנים לעובד שלנו לבצע עבודה שלא הוכשר לבצע אותה – כמו שנאמר "הוא ילמד כבר בתנועה"
  2. אנחנו עובדים על בסיס תורה שבעל פה.
  3. אנחנו ממשיכים לעבוד על בסיס שיטת מסוימת למרות שברור לנו שאינה מתאימה כבר למציאות.
  4. אנחנו חוסכים כסף דווקא בנושאים שיכולים להגן עלינו מפני אסון – ציוד כיבוי אש, אזעקות, צמיגי רכבים ועוד.
  5. כשאנחנו מזהים תקלה, אנחנו מתקנים אותה בשיטת תלאי על תלאי במקום לבצע תיקון יסודי.
  6. אנחנו בוחרים בקבלת שירות רק על פי המחיר ומתעלמים מהאיכות. רק הכסף מדבר.
  7. כשאנחנו כבר משכירים שירות מסוים, אנחנו לא מגדירים אותו בהסכם ומאוחר יותר לא בודקים מה אנחנו מקבלים בפועל.
  8. אנחנו מדברים ומשתמשים בפלאפון במהלך נהיגה למרות שאנחנו מודעים לסכנות בכך.

לסיכום ברצוני להזכיר לכולנו שההתנהלות שלנו מתבססת על קבלת החלטות בנושאים רבים ושונים בבית ובעבודה. לכל החלטה שלנו יש משמעות ותוצאה. בתוצאה יש גורם סיכון ברמה מסוימת. התרגום הפשוט מכך שכל פעולה שאנחנו מבצעים יש בה סיכון.

מה זה אומר? זה אומר שאל לנו להפוך אנשים חרדתיים שפוחדים לזוז ולקבל החלטות. כל מה שעלינו לעשות זה לדעת לסמן את הסכנות ואת תוצאותיהן, להגיד לעצמנו מה יקרה אם….. ולהחליט מה קריטי ומה לא או במילים אחרות, מה נוכל לספוג ומה לא. עכשיו נשקיע קודם כל את כל מה שיש לנו בכל מה שסומן כקריטי ורק אז נעבור ללא קריטי.

בשורה התחתונה, כל פעולה שאנחנו מבצעים צריכה להתבצע על בסיס חשיבה מוקדמת.

כפי שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

 

 
 

מוכנות למצב חירום – למה זה חשוב כל כך?

בליל יום שלישי ה – 3 לספטמבר 2013 הופעל נוהל חירום בשדה התעופה בן גוריון בעקבות פריצת משאית את מעגלי האבטחה המתחילים בעמדת הבדיקה הראשונה בכניסת הרכבים לשדה. מי שהכריז על נוהל חירום היה מאבטח שעבד במשמרת הלילה. מרגע ההכרזה, מערך האבטחה בשדה התעופה פעל אוטומטית ובמהירות עד לעצירת המשאית כ – 200 מטר לפני טרמינל 3. רק אחרי ששני נוסעי המשאית נתפסו ותוחקרו וחבלן משטרת ישראל בדק וזיכה את המשאית התברר שמדובר בשני גנבי רכב שטעו בדרכם.

מסיכום ראשוני של מנהל חטיבת הביטחון בנתב"ג זוהר גפן עלה כי המאבטחים "פעלו על פי נהלי החירום באופן מתואם ומושכל, תוך הפגנת קור רוח ומקצועיות לאורך כל התרחיש. הם הפעילו נכון את יכולות הלחימה תוך הבנת האירוע וקבלת החלטות מבצעיות ראויות". 

ניתן לצפות ולהקשיב לרשת הקשר של האירוע בקישור הבא: http://news.walla.co.il/?w=/550/2675677

ביום שלישי ה – 20 לאוגוסט 2013 זיהתה מזכירת בית ספר בארצות הברית מצב חירום בעקבות הגעתו של תלמיד לשעבר חמוש ברובה קלצ'ניקוב וחמש מאות כדורים במטרה לבצע טבח אכזרי. המזכירה שעברה הכשרה מקדימה לביצוע משא ומתן עם אדם המאיים על אחרים פעלה ברגישות ונחישות אל מול התלמיד ושכנעה אותו בסופו של דבר לזנוח את תכניתו הזדונית.

תעצרו רגע כדי להסתכל על העיניים של אדם שהתכוון לירות 500 כדור באנשים חפים מפשע ותגידו לעצמכם האם חשוב להיות מוכנים לקראת בואו או להמר על התוצאות של מעשיו.

ניתן ומומלץ להאזין לשיחה בין המזכירה לתלמיד כפי שהוקלטה בשירות החירום בארצות הברית 911 בקישור הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=QltCSo_E1Lw

שני האירועים הללו מעידים על כך שגוף המתכונן מראש לאירוע חירום יכול להצליח להתמודד עמו ולמנוע פגיעה באזרחים חפים מפשע.

האם תמיד כל מי שמכין את עצמו מראש להתמודדות עם אירוע חירום מצליח למנוע פגיעה? ברור שלא, ולראייה תוצאת פעולתו של יגאל עמיר באותו ערב בכיכר מלכי ישראל. באירוע הנ"ל הכוח המגן אומן והיה מוכן להתמודדות עם מצב חירום ועדיין לא הצליח למנוע פגיעה.

העובדה שבמקרים מסוימים, למרות היותנו מאומנים מראש להתמודדות עם מצב חירום, יש סיכוי שלא נצליח למנוע פגיעה אינה מעידה על כך שיש לזנוח ולוותר מראש על ההכנה המוקדמת.

הכנה לתגובה בשעת חירום הינה הכרחית בכל הרמות, מרמת האזרח הבודד ועד רמת ארגון ציבורי או פרטי מהסיבה הברורה והפשוטה ביותר שביצוע פעולות מניעה או סיכול יכולות למנוע לחלוטין פגיעה או למזער את היקף הפגיעה.

ההכנה מראש חשובה מכיוון שבתחילתו של מצב חירום אין זמן ללמידה ולהתנסות, וכתגובה אנחנו נדרשים לפעול אינסטינקטיבית אל מול מה שמתרחש לנגד עינינו.

כדי שנדע לפעול באינסטינקט, חלה החובה להתכונן ולהתאמן מראש על תרחישי חירום שונים שיכולים לקרות לנו מסיבות שונות ומשונות.

אירוע חירום יכול להתחיל פתאום, ללא סימן מקדים, כתוצאה מאסון טבע, טעות אנוש, פעולה של אדם אחר, תקלה טכנית וכו'. המשמעות מכך שעלינו להיות מוכנים בכל זמן נתון וככל שנגדיל לעשות בשלב המניעה כך נגדיל את הסיכוי לצאת ממצב החירום על הרגליים.

התנהגות עובדי אחד הבנקים הגדולים בארצות הברית בזמן פיגוע התאומים ב – 11 בספטמבר 2001 הצילה אותם מאחד אירוע החירום הגדולים ביותר. משרדי הבנק היו ממוקמים במגדל הדרומי. קב"ט הבנק דאג לתרגל את כל העובדים בפינוי מהמגדל במצב חירום. המגדל הצפוני נפגע ראשון וזמן קצר לאחר מכן נפגע המגדל הדרומי. עובדי הבנק פינו עצמם דרך גרם המדרגות מיד כשהבינו שהמגדל הצפוני נפגע. הם פעלו באופן אוטומטי על בסיס הזיכרון מתרגילי הפינוי שעשה להם הקב"ט. הם לא חיכו שמישהו יבוא ויגיד להם להתפנות. הזיכרון לימד אותם לסווג את האירוע כחירום ושלח אותם לרוץ את כל הדרך למטה בגרם המדרגות והחוצה עוד לפני שהמגדל הדרומי נפגע מהמטוס השני.

בתחום האבטחה, כמו גם בתחומים אחרים, המאבטחים רוב הזמן נמצאים בשגרה ומבצעים פעולות מניעה אבל כשמתחיל אירוע חירום הם נדרשים לעבור במהירות ובנחישות לפעולות סיכול בתקווה שהנזק הראשוני לא גבה חיים.

אז אחרי שהבנו שאל לנו לזלזל בסיכוי שהתרחש אצלנו מצב חירום נשאלת השאלה מה עלינו לעשות כדי להתכונן אליו:

 
  1. כמו שכבר הבנתם הכל מתחיל בכתיבת תורת עבודה מסודרת.
  2. בנוסף עלינו לכתוב נהלים לכל פעולה שנעשית.
  3. יש להגדיר את האיומים הרלוונטיים – אלה אותם תרחישים שיכולים לגרום לנו נזקים.
  4. יש לדרג את האיומים על פי רמת הנזקים כדי לדעת למקד את המשאבים שלנו טוב יותר.
  5. יש לקבוע וליישם את המענים לכלל האיומים הרלוונטיים.
  6. ברמה האישית המשפחתית יש לדאוג שכל בני המשפחה יכירו את ההגדרות ואת הפעולות הנדרשות בחירום וברמה הארגונית יש לדאוג שכלל העובדים יעשו זאת.
  7. יש לבצע תרגילי מוכנות שבהם נבצע את הפעולות הנדרשות בחירום – ככל שנבצע יותר תרגילים כך נהיה יותר מוכנים.
  8. יש לקיים בקרת איכות למוכנות לחירום – בקרה פנימית ובקרה חיצונית. 

זכרו, זלזול והשענות על "לי זה לא יקרה" יכולה להוביל אתכם למצב חמור ובלתי הפיך, לעומת זאת הכנה מוקדמת ויסודית יכולה לסייע לכם למנוע ולסכל אותו. 

אז אם קראתם את דבריי בעיון והבנתם שאינכם מוכנים, קחו את עצמכם בידיים והחלו בביצוע כל השלבים שציינתי ואם הבנתם שמצבכם טוב ואתם מוכנים המשיכו לתרגל ולתרגל ואל תוותרו כי אף אחד אינו יודע בדיוק מתי ואיך יתרחש אירוע החירום הבא.

אירוע הירי על אזרח תמים בכותל – מה אפשר ללמוד מכך

ביום שישי בבוקר ה – 21 ביוני 2013, מר דורון בן שלוש מצא את מותו לאחר שמאבטח במערך האבטחה בכותל בירושלים ירה בו 14 כדורים מטווח קצר. המאבטח האדי קבלאן, שוטר מג"ב לשעבר, התגייס כמאבטח למערך האבטחה בכותל ובאותו בוקר החליט לירות בדורון בן שלוש, בעזרת האקדח שניתן לו מתוקף תפקידו. אותו קבלאן מואשם ברצח בכוונת תחילה. ברצח בדם קר.

עד שהמטפלים בפרשה הגיעו לאישום זה, עלו על ידי קבלאן מספר גרסאות שונות ומשונות שניתן ללמוד מהן לקחים חשובים ביותר.

מיד לאחר שנגמרו להאדי קבלאן הכדורים במחסנית והתבררו התוצאות של מעשהו, הוא דאג לתת את גרסתו הראשונה לאירוע. קבלאן טען שבמהלך סריקת בוקר שביצע, הוא נחשף לרחבה הצמודה למבנה השירותים ופתאום זיהה לפניו אדם שחום עור, מזוקן, חובש כיפה לבנה גדולה, ידו בכיס מכנסיו וצועק אללה ואכבר. בואו נזרום עם קבלאן המאבטח ונבדוק מה הוא ראה לנגד עיניו על פי נוהל הלחימה שלמד בהכשרתו כמאבטח. צריך להיות ברור לכל איש אבטחה שהסימנים מסווגים את מר בן שלוש כחשוד כמתאבד ולכן יש לפעול מולו בתרגולת טיפול בחשוד כמתאבד. ההגדרה של חשוד אומרת למאבטח שאותו אדם יכול להיות תמים או מפגע ומכיוון שבתחילת הטיפול אינו יודע בצורה וודאית מה התשובה הוא חייב מצד אחד לפעול במשנה זהירות ובאסרטיביות ומצד שני להיזהר לא לחרוג מהסמכויות שניתנו לו. קבלאן היה צריך לצעוק לבן שלוש לעצור תוך שליפת אקדחו האישי, להרחיק מהמקום אזרחים ולהתרחק בעצמו למחסה קרוב, לשמור על קשר עין עם בן שלוש ולהתחיל לבקש ממנו להוריד את בגדיו לאט ובזהירות תוך שהוא קבלאן מחפש עליו סימנים למטען חבלה או כל אמצעי אחר שיכול לסכן חיי אדם. הנוהל קובע שעד שלא נמצא אמצעי קטלני על החשוד אסור למאבטח לירות בו על מנת להרוג. במצב זה רשאי המאבטח לירות בחשוד רק ברגליים ובתנאי שאינו משתף פעולה וממשיך לאיים עליו ועל הסביבה. קבלאן בחר לשלוף, לדרוך ולירות במהירות את כל הכדורים, 14, שהיו לו במחסנית. פעולה זו עומדת בניגוד מוחלט לסמכויות המאבטח ולכן העמידה בספק גדול את אמיתות הגרסה הנ"ל.

בהמשך, כנראה מיד עם כניסתם של עורכי הדין לתמונה, החליט קבלאן לספר שבעצם הוא הכיר את בן שלוש לפני האירוע כמי שהטריד אותו מזה מספר ימים ואפילו קילל אותו ואמר לעברו אמירות גזעניות. ביום האירוע בן שלוש עבר כל גבול מבחינתו של קבלאן עד למצב שבו שלף את האקדח והרגו. האם בגרסה זו קבלאן פעל על פי הסמכויות שניתנו לו? כמובן שלא. גם כאשר אדם, מוכר או שלא מוכר, מקלל מאבטח לא רשאי המאבטח לפעול נגדו באלימות ובטח שלא רשאי להשתמש באקדחו לא למטרת איום ולא למטרת ירי. גם גרסה זו נפסלה על הסף.

הגרסה האחרונה שהובילה לכתב האישום ברצח בן שלוש בדם קר מעידה שקבלאן פשוט מעש מהתנהגותו של בן שלוש עד שלקח את האמירות והקללות באופן אישי ופשוט החליט לגמור את הפרשה בירי מדויק של 14 כדורים למרכז גופו של בן שלוש בזמן ששהה בתא השירותים הציבוריים. מעדויות מתברר שחלק מחבריו המאבטחים של קבלאן הכירו את השתלשלות העניינים וידעו על תכניותיו של חברם.

ומי לא ידע מה קורה בסביבתו? הקב"ט. ואני אומר, איך יתכן שקב"ט של מערך אבטחה במקום כל כך רגיש לא מודע למה שקורה עם המאבטחים שנמצאים תחת אחריותו. איך יתכן ששום מאבטח לא ראה לנכון ללכת ולספר לקב"ט את התפתחות העניינים בין קבלאן לבן שלוש. שאלות אלו מעידות על כך שיתכן שמעורבותו של הקב"ט במה שקורה אצלו בבית שואפת לאפס והמאבטחים שלו אינם מרגישים אחריות מקצועית כלפיו כדי לעדכן אותו בנושאים חריגים.

האירוע הנ"ל מדגיש חד משמעית את הצורך בתהליך גיוס מאבטחים מקצועי ונכון כפי שכתבתי במאמר אחר שלי.

האירוע הנ"ל מדגיש את חשיבות מעורבותו ושליטתו של הקב"ט על הגזרה שבאחריותו ועל המאבטחים שעובדים תחתיו.

 האירוע הנ"ל מדגיש שגם קב"ט צריך להיבחר בתהליך מוגדר ומקצועי ושלא כל אחד יכול להפוך להיות קצין בטיחות ובטח שלא בגזרות רגישות.

מי שיקיים אבטחה כפי שצריך יקטין את הסיכוי שאירוע כזה יתרחש בגזרתו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים"

תהליך גיוס לתפקיד מאבטח אזרחי

בכל מה שקשור לגיוס עובדים לתפקידים מקצועיים, מקובל היום לבצע תהליך גיוס מוגדר ומסודר המתבסס על אפיון תפקיד. הגוף המגייס יכול לבצע את התהליך לבד או לבחור לשכור את שירותי חברה חיצונית שתעשה זאת עבורו.

מטרתו העיקרית של תהליך הגיוס היא לנסות ולבחור לתפקיד את האדם הנכון.

דווקא בתחום האבטחה, שבו גודל האחריות האישית של המאבטח גדולה מאוד, תהליך הגיוס קצר מאוד וכולל בדרך כלל מילוי טפסים ואולי אולי גם שיחת היכרות קצרה.

בשנים האחרונות, חטיבת האבטחה במשטרת ישראל, התקדמה משמעותית בנושא זה כאשר הגדירה סוג של אפיון תפקיד לתפקיד מאבטח וחייבה את חברות האבטחה לגייס מאבטחים על פי קריטריונים קשיחים.

לצערי הרב, לא ניתן לקבוע עדיין שחברות האבטחה מקפידות לגייס מאבטחים בדיוק על פי הנחיות המשטרה ולעיתים קרובות יוצרות לעצמן תהליך גיוס מהיר ולא מקצועי רק על מנת למלא את השורות או סתם מתוך החלטה לקחת כל אחד שמוכן לעבוד קשה בשכר נמוך.

באבטחה, כמו גם במגזרים מקצועיים אחרים, ישנם תפקידים שונים עם מאפיינים שונים שדורשים מהאדם המבצע אותם קישורים מתאימים שיאפשרו לו לעמוד במשימה בצורה הטובה ביותר.

בתוקף תפקידי כמדריך וכיועץ, אני נחשף ומעורב בביצוע תרגילים למאבטחים העובדים בגופים רבים ושונים.

תוצאות התרגילים מחזקות, בצורה חד משמעית, את כל טענותיי המופיעות למעלה.

ברצוני לציין שגם להכשרה המקצועית יש מקום של כבוד ברמת המאבטח אבל היא מגיעה בשלב אחד אחרי הגיוס.

על כל בעל חברת אבטחה, שלוקח על עצמו אחריות, במסגרת חוזי עבודת אבטחה בגופים מאובטחים, חייב להבין שגיוס אדם שאינו מתאים לתפקיד יאלץ אותו ואת מנהליו להשקיע מאמצים רבים במצב שגרה כדי שהנ"ל יעבוד ללא תקלות ולמחיר כבד של כישלון במצב חירום. ולהזכירכם שכישלון באבטחה יכול לעלות בחיי אדם.

גיוס אדם שאינו מתאים לתפקיד נזרק לשטח על בסיס האימרה הידועה – "לשים מכשול בפני עיוור". הרי אותו אדם לא יצליח לתפקד כראוי כשיידרש לכך לא בגלל שאינו רוצה בכך אלה בגלל שאינו כשיר לכך.

אז איך אפשר לדעת את מי לגייס, מי מתאים לתפקיד מאבטח?

האם בחור צעיר שזה עתה סיים את שירותו הצבאי בצה"ל? אירוע רצח בן שלוש על ידי מאבטח בכותל בירושלים הוכיח שזה לא מספיק.

האם גמלאי, מבוגר יחסית, שסיים פרק ארוך בחיים ורוצה או חייב להמשיך לעבוד לפרנסתו מתאים לתפקיד מאבטח?

אירוע הרצח בחיפה על ידי מאבטח מבוגר שהשתמש באקדחו כדי לירות במספר קרובים מוכיח שגם זה לא מספיק.

האם נדרש אדם עם ניסיון באבטחה או ניסיון מבצעי? גם כאן ישנן כמה דוגמאות שמוכיחות שזה לא מספיק.

האם אפשר לגייס אדם ללא ניסיון באבטחה כלל, צעיר וללמד אותו את המקצוע? אולי ועדיין לא מספיק.

התשובה לכל השאלות מצביעה על כך שנדרש אדם בעל שילוב של כל מאפייני האישיות המתאימים לתפקיד מאבטח.

התשובות ידועות ונמצאות בתהליך מקצועי ארוך ומסודר הכולל מספר שלבים שעל המגייס לבצע.

שלב ראשון – כתוב תורת עבודה ונהלים.

שלב שני – הגדר אלו תפקידים נדרשים כדי להוציא את תורת העבודה לפועל.

שלב שלישי – כתוב אפיון תפקיד שבו מוגדר מה נדרש שיהיה אצל אדם שאמור למלא אותו בהצלחה.

שלב רביעי – בצע תהליך גיוס שיקבל רק מועמדים העומדים בכל ההגדרות באפיון התפקיד.

שלב חמישי – העבר את המועמדים שהתקבלו הכשרה מקצועית מסמיכה.

שלב שישי – הצב את המאבטחים במשימות תוך ביצוע תהליך חניכה מוגדר ואחיד.

 לכל תפקיד יש לבצע את כל התהליך הנ"ל בנפרד.

לדוגמא:

במתקן מאובטח בעל תנועה רבה של נכנסים ויוצאים המחייב מאמץ פיזי גדול לאורך המשמרת לא נגייס אדם מבוגר.

המתקן כמו בנק למשל, בו המאבטח צריך להיות חצי פסיכולוג, כן נדאג לגייס אדם מבוגר עם שערות לבנות של ניסיון וסבלנות.

במתקן בסביבה דינמית הדורשת אדם נמרץ, ערני לאורך זמן יוזם וכו' לא נגייס אדם עייף, מסוגר ומופנם.

לסיכום אומר שהבסיס למערך אבטחה מקצועי מתחיל בתהליך הגיוס שהוא היסודות שעליהן נבנה כל השאר. ביצוע תהליך גיוס לא מקצועי ועם קיצורי דרך יקרב את מנהלי האבטחה לכישלון שיאלץ אותן לתת הסברים ולתת את הדין.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כל השלבים שבה וללא קיצורי דרך!!!