מצעד הגאווה כתמונת מראה למשטרת ישראל – נדרש שינוי מידי

האם ניתן ללמוד מהאירוע על הפערים המקצועיים הקיימים בארגון? כמובן שכן!!!

אסור לארגון להציב את עצמו במצב של מגננה מביקורת כי זה יגרום לו שוב להמשיך בשגרה ללא ביצוע שינויים.

שימו לב שאני מתייחס לארגון ולא למפקד או לשוטר כזה או אחר, כי נדרש רה ארגון רחב ויסודי שכולל את כל מי שנמצא בארגון ומחייב בעיקר את האחראים על הכשרת והכנת הכוחות להתמודדות מול היריב.

אילו נושאים מקצועיים עולים באירוע מצעד הגאווה:

1. הגודל לא קובע – מספר גדול של מאות שוטרים לא יכול למנוע מהיריב להתקרב ולפעול מכיוון שאינו יודע איך לאתר אותו.
2. איתור חריגים באירוע – תחום מקצועי ומרכזי שחייב להיות בסל הכלים של כל שוטר.
3. מהירות תגובה – יכולת מבצעית שייעודה למזער את הנזק שכבר התחיל.
4. מודיעין – חשיבות מודיעין קונקרטי על תוצאת אירוע. 
5. תכנון ופיקוד על אירוע חיצוני רב משתתפים – יכולת נרכשת שדורשת ניסיון רב.

צר לי, אבל ברור שבאירוע מצעד הגאווה, משטרת ישראל נכשלה במשימתה למנוע ולסכל פגיעה באזרחים וזה מכיוון שכוחותיה לא יישמו את העקרונות המקצועיים שנדרשו, מתוך תקווה שהם אכן יודעים איך לעשות זאת.

זה האירוע ששם למשטרת ישראל את כל האמת בפנים, ללא סינון וללא פחד. זה האירוע שצריך לשלוח את משטרת ישראל לביצוע שינוי של 180 מעלות בתפיסת ההפעלה ובעקבותיה בהכשרות המקצועיות. זה האירוע שחייב להביא את משטרת ישראל לפתוח את הדלתות לבעלי מקצוע מחוץ למשטרה שיסייעו לה לבצע את השינוי.

אל לה למשטרת ישראל, לטאטא את האירוע מתחת לשטיח ולהמשיך כרגיל בתקווה שישכח מזיכרון הציבור.