ב 4 לנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בסיום עצרת תמיכה שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.
זו הפעם הראשונה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ ושאר כוחות הביטחון, משטרת ישראל, עמדו מול יריב אמיתי שניסה וגם הצליח לבצע את זממו תוך חציית כל מעגלי האבטחה שהיו קיימים באותו אירוע. בעקבות האירוע קמה וועדת שמגר שחקרה את נסיבותיו כדי לנסות ולהבין מה קרה שם באותו ערב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשני חלקים – החלק המפורסם לציבור והחלק הסודי.
למרות קיומו של החלק המפורסם, אני מעריך שרובכם אם לא כולכם לא קראתם אותו או את חלקו וכן מצאתם לנכון לשאוב מידע על האירוע מכלי התקשורת שמפרסמים פרטים ישנים וחדשים מאז האירוע וליתר דיוק במהלך 17 השנים האחרונות.
התגייסתי ליחידה לאבטחת אישים בתחילת שנת 1992 וכך התחלתי את דרכי כמאבטח אישים ממלכתי. המשמעות, שעברתי את כל התהליך, יחד עם היחידה, של התקופה שלפני הרצח ולאחריו, עם כל המשמעויות והשינויים שבוצעו מאז ועד עצם היום הזה. בערב האירוע אבטחתי אישיות במהלך נסיעה לארצות הברית כך שיצא שנחשפתי לרצח בדיווח בערוץ CNN.
כעובד, מאבטח, אתה מבין שמדובר באירוע קשה, בכישלון, בגרוע מכל, ומיד לאחר מכן ממשיך לעבוד בצורה הטובה ביותר שאתה יודע כמו תמיד.
במהלך השנים אחרי הרצח אני וחבריי ליחידה המשכנו לעבוד בהתאם לשינויים שבוצעו כחלק מתהליך הפקת לקחים שנוצר בעקבות האירוע ועל בסיס מסקנות וועדת שמגר. כעובדה ובדיעבד לא זכור לי שישבתי לקרוא את מסקנות וועדת החקירה כנראה בגלל שנחשפתי אליהן תוך כדי המשך עבודה מבצעית.
תקופה קצרה לאחר שפרשתי מהשירות מצאתי את עצמי מוכן ובשל לשבת ולקרוא את כל החלק המפורסם של וועדת שמגר. רבותיי, עבדתי 20 שנים ביחידה לאבטחת אישים כמאבטח, מפקד ומנהל ורק אחרי שעזבתי נחשפתי לכל הפרטים של אותו ערב ולכל התהליך שעבר יגאל עמיר משלב התכנון ועד לביצוע ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
היום, כעצמאי בתחום האבטחה, אני מקפיד להעביר למאבטחים הרצאה על הרצח בראייתו של היריב, דווקא מהצד של יגאל עמיר, כדי להדגיש מה צריך לעשות על מנת להעלות את הסיכויים למנוע את ניסיון ההתנקשות הבא.
במאמר זה אחשוף אותכם לתהליך היווצרותו של מתנקש תוך הצמדות לעובדות בלבד כפי שפורסמו על ידי וועדת החקירה ומבלי להיגרר לדעות פוליטיות או לכל מיני קונספרציות שפורסמו בתקשורת, בספרות וברשת האינטרנט.
אני חייב לציין שבמהלך קריאת החומר שאלתי את עצמי לא פעם שאלות קשות שנבעו מתוך כעס ובעיקר מתוך תחושת כישלון חוזרת, אבל לרגע לא חשבתי שישנם פרטים אפלים שמשנים את התמונה שידועה לי ולציבור הרחב ושהונצחה בסרט וידאו שמראה את יגאל עמיר יורה בגבו של ראש הממשלה.
נקודת הזמן שבה יגאל עמיר, ראש הממשלה והיחידה לאבטחת אישים מתחילים לנוע בשלושה צירים מקבילים היא סיום בחירות יוני 1992 שבהם הפך יצחק רבין ז"ל בפעם השנייה לראש הממשלה בישראל.
יגאל עמיר באותה תקופה בן 22, לאחר שירות צבאי בגדוד 13 בגולני ולפני קבלה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן.
היחידה לאבטחת אישים שהוקמה בשנת 1958, לאחר אירוע זריקת הרימון בכנסת, שוב מתארגנת לאבטחת ראש הממשלה והשרים החדשים תוך המשך עבודה על בסיס תורת אבטחה שמאמינה שהמאבטחים יפעלו בנחישות ובמקצועיות אל מול כל יריב שינסה לפגוע באישיות.
אזרחי ישראל, כולל יגאל עמיר, צפו בראש הממשלה וממשלתו פועלים במרץ לתהליך שלום עם הפלסטינים עד לחתימת הסכמי אוסלו. התהליך כלל פגישות רבות בין מנהיגים משני הצדדים בארץ ובחו"ל וככל שהתקדם בהצלחה ציינו זאת ה"פטרונים " מהעולם, האמריקאים והאירופאים, בטקסים בבית הלבן ובחלוקת פרס נובל ליצחק רבין ז"ל, שמעון פרס וערפאת.
כאמור, התהליך החל מיד עם הקמת ממשלת רבין וכשהיה ברור שהוא הופך לממשי קמו בישראל תומכים ומתנגדים.
כמו התהליך, כך גם המתנגדים החלו לפעול נגד ראש הממשלה וממשלתו, בהתחלה השתמשו באמירות לגיטימיות, בהמשך החלו לפרסם את דעותיהן בתקשורת ובעיתונות עד שהחל משנת 1995 יצאו לרחובות להפגנות שבהן צעקו, הציגו שלטים קיצוניים, חסמו כבישים ופגעו ברכבי שרים עד להפגנת ענק שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים בהשתתפות אלפים וח"כים ממפלגת הימין.
מצ"ב סרטון של ההפגנה הגדולה בכיכר ציון בירושלים:
יגאל עמיר החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת בר אילן בשנת 1993. בתקופה זו הוא עדיין גר בבית הוריו בהרצליה.
ליגאל עמיר היה אקדח ברטה ברישיון. חבריו באוניברסיטה תארו אותו כיוזם מפגשים באוניברסיטה ומחוצה לה. במפגשים אלו שמעו אותו מתבטא בזכות ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח במערת המכפלה, בזכות דברי הרבנים על גזר דין רודף לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ויש שטענו ששמעו אותו אומר שיש לרצוח את רבין. יגאל עמיר התנגד נחרצות לתהליך השלום וראה את רבין כאחראי הראשי למצב.
בחקירתו, לאחר הרצח, אמר יגאל עמיר את הדברים העיקריים הבאים:
לקח לי תקופה ארוכה, כשלוש שנים, להחליט לנסות לרצוח את ראש הממשלה.
אני מתנגד לתהליך השלום עם הפלסטינים ורואה את ערפאת כרוצח שאסור לדבר איתו או להיפגש איתו.
בלי האמונה בדת לא בטוח שהיה לי את הכוח לבצע את הרצח.
ללא תמיכה, כנראה שהתכוון לאחיו ולחבריו הקרובים, לא בטוח שהייתי מצליח לצאת לפעולה.
לא מבין איך יצחק רבין ושמעון פרס יכולים לעמוד על אותה במה יחד עם ערפאת הרוצח בטקס קבלת פרס נובל באוסלו.
התקשורת התעלמה לחלוטין מגוש הימין בישראל.
רבין שוטף את המוח לאזרחים בישראל וקורא לחיילים והאזרחים שנרצחו כקרבנות השלום.
אני יודע שיש בעם עוד מתנגדים רבים כמוני ואני יעשה את המעשה הדרוש כדי לעצור את התהליך בשמם.
שמעתי את הרבנים נותנים אישור דין רודף ופולסה דנורא על ראש הממשלה יצחק רבין.
יגאל עמיר החליט לנסות להתנקש ברבין עם האקדח האישי שברשותו.
לפני האירוע בכיכר, יגאל עמיר הגיע עם אקדחו לשני אירועים שונים שבהם החליט לחזור על עקבותיו בגלל האבטחה סביב ראש הממשלה.
היחידה לאבטחת אישים חוותה את השינוי באווירה הציבורית כל יום שמאבטחיה יצאו למשימות האבטחה בשטח. ככל שעוצמת האירועים עלתה, ככל שמפגינים העזו לבצע פעולות קיצוניות, קברניטי היחידה והשירות תגברו את האבטחה סביב ראש הממשלה והשרים אבל לא החליטו לשנות את שיטת האבטחה.
שבועיים לפני האירוע בכיכר, במהלך ביקור ראש הממשלה בוינגייט, התפרץ לעברו איש ימין והגיע עד למרחק קצר ממנו ונעצר בקו המאבטחים שהלכו מסביב לרבין.
בהמשך לאירועים החריגים שנראו באותה תקופה, גם האירוע הזה נחשב לחריג מאוד אבל עדיין לא הביא את היחידה לשינוי שיטת האבטחה.
שבוע לאחר מכן קיבלה היחידה לאבטחת אישים והמשטרה הודעה על קיום הפגנת התמיכה בראש הממשלה ובתהליך השלום במוצאי שבת ה – 4 לנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל.
שני הגופים החלו לתכנן את סדרי האבטחה באירוע שנחשב לגדול בכל קנה מידה שהיה ידוע עד אז. המבצע נחשב לגדול ומורכב. הוחלט שהקהל באירוע יעמוד ברחבה מול מרפסת בניין העירייה, ראש הממשלה השרים והאח"מים יעמדו על המרפסת שתוגדר כאזור סגור למוזמנים בלבד והחניון הצפוני (בין בניין העירייה למרכז גן העיר) ישמש כנקודת הגעת ועזיבת האישים.
עצרת התמיכה החלה כמתוכנן במוצ"ש ה – 4 לנובמבר 1995 כאשר עשרות אלפי אנשים הגיעו כדי לתמוך בראש הממשלה ובתהליך השלום.
יגאל עמיר החליט שוב לנסות להתנקש בראש הממשלה והפעם בהפגנת התמיכה בתל אביב. השעה שעת ערב, יגאל עמיר הלך כרגיל לתפילת ערבית בבית הכנסת בהרצליה שבסיומה חזר לבית הוריו כדי להתארגן ליציאה.
יגאל עמיר התלבש במכנסי ג'ינס וחולצת טריקו כדי להיראות כשמאלני ולהתאים עצמו למשתתפי ההפגנה.
הוא טען את מחסנית האקדח בכדורים, ווידא שהיא תקינה, והכניסה לאקדח הברטה שהיה ברשותו. את האקדח שם בצד ימין ומעליו הוציא את חולצת הטריקו כך שלא ניתן לראותו בבירור.
יגאל עמיר בחר להגיע לתל אביב באוטובוס על מנת לא להסתבך עם רכב פרטי, ואכן לאחר שסיים להתארגן עלה לאוטובוס ויצא לדרכו לתל אביב. יש לציין שבמהלך הנסיעה באוטובוס השאיר את הכיפה על ראשו.
יגאל עמיר ירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול, בתחנה שממוקמת צפונית לכיכר מלכי ישראל, ורגע שלפני שהחל ללכת דאג להוריד את הכיפה מראשו על מנת להעלים כל סימן להיותו ימני שלא שייך להפגנת השמאל אליה ייכנס עוד כמה רגעים.
בנקודה זו ברצוני לציין שתכניתו היחידה של יגאל עמיר בשלב זה היתה לרצוח את ראש הממשלה בעזרת אקדחו האישי. בשלב זה הוא עדיין לא ידע איך יעשה זאת, מאיפה ומתי.
יגאל עמיר החל ללכת על אבן גבירול לכיוון דרום, פנה ימינה לרחוב הדסה, פנה שמאלה לרחוב מלכי ישראל וכשהגיע לכניסה המערבית לחניון הצפוני נעצר. הוא ראה שוטרים שעומדים בכניסה לחניון ובודקים רכבים שרוצים להיכנס אבל לא בודקים הולכי רגל.
יגאל עמיר המשיך ללכת דרומה על מלכי ישראל, פנה שמאלה לרחוב פרישמן, פנה שמאלה לאבן גבירול והלך לכיוון צפון עד שהגיע לכניסה המזרחית של החניון הצפוני. הוא נעמד בין כל האנשים ששהו במקום, הסתכל לכיוון החניון הצפוני וזיהה את רכבי ראש הממשלה והשרים עומדים וממתינים לסיום האירוע. יגאל הבין שבסיום האירוע ראש הממשלה יירד מהמרפסת לרכבו ויעזוב את המקום. בשלב זה החליט יגאל עמיר להישאר במקומו וברגע שיראה את ראש הממשלה, ישלוף את אקדחו ויירה לעברו על מנת לפגוע.
בזמן ההמתנה, זיהה חבר מהאוניברסיטה שמכיר אותו ואת דעותיו ויודע שאינו שייך להפגנת השמאל. יגאל לא רצה שהחבר יזהה אותו ולכן החליט לשנות את תכניתו. הוא ירד במהירות על אבן גבירול, פנה ימינה מתחת למרפסת העירייה, פנה ימינה על מלכי ישראל עד שהגיע שוב לכניסה המערבית של החניון הצפוני. יגאל עמיר זכר שהשוטרים בכניסה לא בודקים הולכי רגל ולכן נכנס לחניון ללא בדיקה וללא הפרעה. תמונת החניון הצפוני:
הוא זיהה רכבים שמחנים בצמוד לקירות התוחמים את החניון ושקל להתקדם קדימה תוך כדי הסתתרות ודילוג מרכב לרכב.
בסופו של דבר החליט ללכת באמצע החניון מפני שחשב שאם הסתתר מישהו יכול לזהות אותו כאדם חריג.
יגאל עמיר הלך כאחד האדם באמצע החניון והגיע עד לאזור המדרגות היורדות מהמרפסת. הוא זיהה את רכב ראש הממשלה והשרים. הוא זיהה מאבטחי אישים, שוטרים כחולים, שוטרי מג"ב ואנשים שונים. הביט מסביב וראה מאחוריו רכב הסעות. זה הרגע שיגאל עמיר החליט להפוך את עצמו לנהג כדי שכל מי שהסתכל עליו יחשוב שהוא שייך לרכב ההסעות. הוא הלך לאחור ונשען על חלקו האחורי של הרכב. מלפנים זיהה אדנית עגולה מאבן.
בחקירתו אמר יגאל עמיר שאם מישהו היה פונה אליו בשלב הזה הוא היה נסוג לאחור וחוזר לביתו.
הוא התקדם קדימה והתיישב על האדנית תוך שהוא נמצא במרחק קצר מאוד מהמאבטח שהיה אחראי על הגזרה ומהשוטרים ששהו במקום. הוא ראה בבירור את מסלול הירידה של ראש הממשלה מהמרפסת לרכב.
הזמר אביב גפן הגיע על מנת לעלות למרפסת ולשיר את השיר לבכות לך חבר, נערות החלו לצעוק מהתרגשות, יגאל עמיר ניצל את ההמולה כדי ליצור קשר עם שוטר שעמד לידו והחל לדבר איתו בקצרה על הזמר. הוא העז לעשות זאת כדי להמשיך ולשכנע את הסביבה שהוא נהג רכב ההסעות. השוטר לא חשד בכלום ודיבר עם יגאל עמיר.
זמן קצר לאחר מכן זיהה יגאל עמיר ששרים מתחילים לרדת מהמרפסת – אורה נמיר, שטרית ויוסי שריד, והבין שהאירוע עומד להסתיים. זה הזמן מבחינתו לשחרר את נצרת האקדח. הוא מחליט לא לעשות את הפעולה הקטנה הזו ליד האדנית ולכן הולך שני צעדים לאחור, לכיוון רכב ההסעות, ושם משחרר את הנצרה והופך את האקדח למוכן לירי מידי.
לאחר מכן הוא חוזר להתיישב על האדנית. פתאום מתיישבים לידו שני אנשי תקשורת. יגאל עמיר מחליט שאינו מעוניין לפתח איתם שיחה על מנת לא לעורר את חשדם ולכן שוב קם והולך לכיוון רכב ההסעות. שהוא מזהה שהשניים עוזבים הוא חוזר לשבת על האדנית. מזכיר לכם שכל התנועות שלו מתבצעות במרחקים של 2 מטר. בשלב מסוים פונה אל יגאל עמיר שוטר ושואל אותו אם אדם אחר שנמצא לידו הוא גם נהג. יגאל עמיר עונה שכנראה מדובר בנהג מחברה אחרת. השוטר ממשיך בעבודתו. יגאל עמיר מבין עכשיו בבירור שחושבים אותו לנהג הסעות בדיוק כפי שרצה שיהיה.
הוא ממשיך לשבת. המאבטחים והשוטרים החליטו שיש יותר מידי אנשים בציר הליכת האישים ולכן ביקשו מכל האנשים שאינם שייכים לאירוע לעזוב את האזור וללכת לעמוד על המדרכה של רחוב אבן גבירול. יגאל עמיר שמע היטב את הנחיית המאבטחים והשוטרים והחליט שהוא נשאר במקומו. הוא ממשיך לשבת על האדנית.
בשלב זה אחד מבעלי התפקידים באירוע, לא איש ביטחון, מזהה את יגאל עמיר ומחליט שאינו שייך ולכן מבקש מאחד השוטרים שייגש אליו ויוציא אותו מהרחבה כמו כל שאר הקהל. השוטר אכן נע לכיוונו של יגאל עמיר אבל בפועל מתבלבל ופונה לאדם אחר. לאחר מכן חוזר השוטר לעברו של בעל התפקיד. הנ"ל מזהה שהשוטר התבלבל ושולח אותו שוב להוציא את יגאל עמיר מהמקום. הפעם השוטר אכן מגיע ליגאל עמיר אבל מכיוון שחשב שהוא נהג רכב ההסעות, ביקש ממנו לקום מהאדנית וללכת לעמוד ליד הרכב. השוטר המשיך בעבודתו. יגאל עמיר המתין שתי דקות שבסופן חזר לעמוד ליד האדנית.
הוא שומע ומזהה ששר החוץ שמעון פרס יורד במדרגות. הוא נמצא במרחק קצר ממנו וחושב שאם היה רוצה היה יכול לירות בו. יגאל עמיר לא משנה את תכניתו!!! הוא מספיק בטוח שהערב יצליח לבצע את המשימה!!! לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
שמעון פרס מסיים לדבר עם הקהל ועוזב לכיוון רכבו. שוטרי יס"מ, שבשלב הזה עמדו ליד יגאל עמיר, עזבו בפתאומיות כדי ללוות את פרס החוצה מהחניון ומהאירוע.
יגאל עמיר ממשיך לעמוד ליד האדנית, אקדחו מוכן לירי בצד ימין מתחת לחולצה. הוא מסתכל ימינה ומזהה את יצחק רבין, מוקף במאבטחים, יורד במדרגות לעבר רכבו שמחנה משמאלו של עמיר. הוא מלווה את תנועת ראש הממשלה והמאבטחים ממקומו. הקבוצה מצמצמת טווח למקום עמידתו של יגאל עמיר. שני המאבטחים הקדמיים עוברים אותו. מיד לאחר מכן ראש הממשלה והמאבטח הצמוד עוברים אותו. הוא נותן למאבטח שהולך מאחור ומימין לראש הממשלה (בצד הנגדי למיקומו של עמיר) לעבור אותו במקצת וברגע זה מתחיל בתנועה קדימה תוך שליחת יד ימין לשליפת האקדח, נכנס בין עיתונאי למאבטח האחורי, מזהה את גבו של ראש הממשלה, מיישר את היד עם האקדח ויורה שלושה כדורים ממרחק של כ – 30 ס"מ. יגאל עמיר זיהה בוודאות שהוא פוגע בגבו של ראש הממשלה.
ראש הממשלה מרגיש שנפגע ומסתובב לאחור ולשמאל כדי לנסות ולראות מי ירה בו:
המאבטח שהלך מאחור קפץ לעברו של יגאל עמיר ומצליח להפילו ארצה. יגאל עמיר הפיל את אקדחו לרצפה. במקביל קפצו על עמיר מספר שוטרי יס"מ.
המאבטחים הצמודים לראש הממשלה חילצו אותו לרכב שמיד החל בנסיעה לבית החולים איכילוב.
חלק מפעולותיו של יגאל עמיר צולמו על ידי אזרח. כך זה נראה (הרעש ברקע הוא תוצאה של צילום חובבני):
לאחר שהרופאים קבעו שלא ניתן להציל את יצחק רבין היה ברור יריב אחד בשם יגאל עמיר הצליח להתגבר על כל מעגלי האבטחה באירוע ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.
אנחנו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, נכשלנו פעמיים – לא הצלחנו למנוע ולסכל פגיע בראש הממשלה ולא נטרלנו את היריב בירי כפי שנדרש מאיתנו במצבי לחימה.
לא מדובר בקונספרציה, כן מדובר בכישלון. כישלון שנוצר בעקבות אוסף של עובדות שקרו בתקופה שלפני ותוך כדי האירוע עד לנקודה הקריטית בה יגאל עמיר ביצע את הירי.
מדובר בכישלון של הצד המגן שלא עלה בידו לזהות מבעוד מועד אדם שלא שייך למקום ולא צלח בתגובת הנגד ברגע שזה החליט לפעול.
היריב במקרה הזה, יגאל עמיר, היה מספיק חכם, מאמין, יוזם, נחוש וקר רוח כדי להבין שבאותו ערב התקיימו כל התנאים שמאפשרים לו לבצע את זממו.
מחיר הכישלון באבטחה הוא גבוהה וחד משמעי!!! זה אכזרי וזה כואב!!! דווקא בגלל זה אבטחה צריך להמשיך ולקיים!!!