אבטחת אישים – אמון האישיות במאבטח

אמון מהווה חלק מרכזי בחיי בני האדם באשר הם וככזה נמצא כמעט בכל נקודת זמן ובכל מעשה. ברוב המקרים ניתנת לכל אחד ואחת האפשרות להחליט ולבחור האם לתת אמון במישהו או במשהו. ישנם מקרים מסוימים וייחודיים שבהם האמון מגיע באופן טבעי וכחלק מובנה בחיים ובתוכם במקצוע ולכן אין צורך להגדירו ואינו ניתן להחלטה ולבחירה.
מקצוע אבטחת אישים הוא אחד מהמקרים המסוימים והייחודיים שכולל בתוכו אמון מובנה, אמון האישיות במאבטח, אמון מחייב כתנאי להצלחה במשימה.
כדי להסביר מדוע מקצוע אבטחת אישים נכלל במקרים אלה יש להיזכר בהגדרה המילונית של "אמון" ובפירושים הנלווים אליה.

אמון:
ביטחונו של המאמין במושא אמונתו – נתן אמון, בטח, לא חשד.
אמונה במישהו, ביטחון בו – "יש לי בך אמון מלא".

שמר אמונים – היה נאמן, לא בגד.
מעליו באמון – מעל באמון הניתן בו.


כשחושבים על זה, ניתן בקלות להשוות את האמון שנותן האישיות במאבטח לאמון שילד נותן בהוריו מכיוון שלשניהם אין את האפשרות להחליט ולבחור, הם מקבלים את האמון כחלק "מהחבילה". כפי שילד לא בוחר את הוריו כך גם אישיות ממלכתי לא בוחר את מאבטחיו. כפי שילד נותן אמון בהוריו שיגנו עליו ויהי מה כך גם האישיות נותן אמון במאבטחיו.

בדומה למקצועות אחרים ורבים כמו עורך דין, פסיכולוג ורופא כך גם במקצוע אבטחת אישים ערך האמון ממוקם ראשון בקוד האתי המקצועי ובנוסף לכך העובדה שאישיות ממלכתי לא בוחר את מאבטחיו עושה את כל ההבדל ביניהם והופך את האמון לבסיס מבנה האבטחה, ליסוד מרכזי והכי חזק שלו, ולכן אסור לערער או לסדוק אותו אף פעם.
ניתן בקלות לחשוב שהמאבטח נמצא בקבוצה אחת עם כל שאר האנשים ובעלי התפקידים שבסביבתו של האישיות אבל זו תהיה טעות מכיוון שהאישיות בוחר את כולם חוץ מאשר את המאבטחים שנשלחים לבצע את משימת אבטחתו, המאבטח הוא בעל התפקיד היחיד מבין כולם שרואה ושומע את האישיות לאורך כל היום. 

כפי שאדריכל מתכנן יסוד של בניין ומשלב בתוכו כמות הכרחית וגדולה של ברזל ובטון כדי שיצליח להחזיק לאורך שנים רבות את כל מה שנבנה מעליו כך גם יחידה לאבטחת אישים משקיעה מאמצים רבים כדי להנחיל את ערך האמון (נאמנות) בעובדים בכלל ובמאבטחים בפרט ועובדת קשה מאוד כדי שישמר לאורך שנים ולא התערער ולא ייסדק לא על ידי המשרתים בה בהווה ולא על ידי אלה ששירתו בה בעבר.
הקוד האתי מוגדר כתעודת הזהות של ארגון, יחידה ומקצוע כאשר במקצוע אבטחת אישים הערך הראשון בקוד האתי יהיה "אמון" – יצירת אמון מצדו של האישיות ושמירת נאמנות מצדו של המאבטח.

 

באבטחת אישים, האמון הוא הנכס החשוב ביותר, שקשה ליצור אך קל להרוס, ומהווה מרכיב מהותי באיכות היחידה ובאיכות המשימה.


במקצוע אבטחת אישים ישנם שני בעלי תפקידים מרכזיים, האישיות והמאבטח. באבטחת אישים ממלכתית האישיות הוא נבחר ציבור וככזה מחויב על פי חוק בקבלת אבטחה ולהפיכתו לאישיות מאובטח 24/7 והמאבטח נבחר לשרת ביחידה בתהליך גיוס ארוך, מקצועי וממיין.
אדם אשר מתקבל לשרת כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים הממלכתית בשירות הביטחון הכללי בישראל, עובר הכשרה מקצועית ארוכה שמשלבת בכל התכנים המועברים את הקוד האתי של הארגון, היחידה והמקצוע כך שכבר מיום העבודה הראשון שלו ערך האמון שהאישיות נותן בו טבוע בתוכו והוא מבין את חשיבותו כתנאי להצלחה במשימה המוטלת עליו.

במהלך שנות עבודתם ביחידה, מאבטחים ומפקדים, מאבטחים מספר ראשי ממשלות ומספר גדול של שרים ונחשפים שעות רבות בכל יום עבודה כמעט לכל מה שהאישיות עושה במסגרת הזמן הפרטי שלו ובמסגרת הזמן המקצועי שלו.  
היחידה לאבטחת אישים הממלכתית בשירות הביטחון הכללי בישראל לוקחת חלק חשוב במשימת השמירה על הדמוקרטיה ולכן מוגדרת אפוליטית וככזו מאבטחת כל ראש ממשלה ושרים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ללא קשר למיקומם במפה הפוליטית. מיום הקמתה דואגת היחידה לחנך וללמד את כל עובדיה בהווה, כולל המאבטחים, שני מרכיבים עיקריים בערך האמון עם האישים: 

  1. דעה פוליטית: לא לדבר על פוליטיקה כלל ולשמור את דעתם הפוליטית לעצמם ובכך לבצע הפרדה ברורה וחד משמעית בין הדעות הפוליטיות לבין האישים שאותם היחידה מאבטחת.
  2. החשיפה לאישים: לא לשתף אף אחד בשום דרך שהיא את מה שראה ו/או שמע שקשור לאישיות במהלך ביצוע המשימה שבמסגרתה המאבטח שוהה בסביבתו הקרובה. 

מאבטחים ומפקדים אשר סיימו את שירותם ביחידה ויוצאים לדרך אזרחית רגילה, משוחררים ממחויבות מספר 1 ולכן כמו כל אזרח במדינה דמוקרטית רשאים להביע את דעתם הפוליטית בכל דרך המותרת בחוק ולעומת זאת לא משוחררים ממחויבות מספר 2 עד ליומם האחרון.
אין ספק שמחויבות מספר 2 הופכת להיות משימה קשה ביותר בחייו של מי ששירת ביחידה לאבטחת אישים הממלכתית כי היא מנוגדת לטבע האדם שזקוק ורוצה לשתף את הקרובים אליו בעיקר במה שעובר או עבר עליו במסגרת עבודתו. מדובר באחריות על שמירת ערך האמון כל החיים ברמה כזו שאינו יכול לחשוף שום פרט על אישיות מכהן או לשעבר בשום דרך, לא בפנטומימה, לא בקריצה, לא ברמיזה ובטוח שלא באמירה ברורה.
הארגון והיחידה סומכים על כל המאבטחים והמפקדים לשעבר שיצליחו לעמוד במשימה הקשה והחשובה הזו ולו רק בגלל שיודעים שמעידה במתכוון או שבטעות של אחד יכולה בקלות להרוס לשאר שנים של שמירה על אמון האישיות במאבטחים.
נושא האמון מועבר בתדריך תחילת תפקיד לכל ראש ממשלה ולכל שר שנבחר בבחירות ובאופן אוטומטי מאובטח על ידי היחידה לאבטחת אישים הממלכתית. האישיות סמוך ובטוח שהיחידה לאבטחת אישים מגייסת את האנשים המתאימים ביותר לתפקיד האבטחה ושולחת לאבטח אותו מאבטחים שמכירים ומבינים היטב את ערך האמון הניתן מצידו כתנאי ליכולתו לתפקד ולהתנהל בחופשיות, בכל זמן, בכל מקום ובכל סיטואציה, ללא פחד או חשש לדליפת מידע הקשור אליו.
באבטחת אישים, המשימה לא יכולה להתבצע ברמה הנדרשת ללא קיומו של ערך האמון. אישיות שלא ייתן אמון במאבטח שנשלח למשימת האבטחה לא ישתף פעולה, יקשה על המאבטח, יסתיר נתונים החשובים לתכנון וביצוע האבטחה ובמקרים קיצוניים יותר אף "יחמוק" מעיני המאבטח כדי לבצע את עבודתו בלעדיו גם בידיעה שיתכן שבכך הוא מעמיד את עצמו בסכנה.
על כל מאבטח ומפקד בהווה ובעיקר בעבר לדעת ולזכור שבחר לעבוד ביחידה ממלכתית שהצלחתה תלויה באמון שיינתן לה מצד האישים המאובטחים על ידה ולכן חלה עליו החובה להמשיך ו"לעבוד" ביחידה ובשבילה עד יומו האחרון!!! וכל הפרה של כך תיחשב כחציית קו אדום שבמקרה הטוב "רק" תסדוק את הבסיס ובמקרה הרע פשוט תהרוס אותו לגמרי!!!

זכרו "שאבטחה צריך לקיים" תוך שמירה תמידית על ערך האמון!!!

אבטחת אישים – ניסיון התנקשות במפקד משטרת מקסיקו סיטי

יום שישי, 26 ליוני 2020, שכונת היוקרה צ'פולטפק במקסיקו סיטי שבה גרים אנשי ממשל, עשירים רבים ושוכנות שגרירויות זרות, התעוררה לבוקר חדש. השעה 06:30, שעה שבה היום מתחיל ביציאה של תושבים לעבודה, עובדים מבחוץ מגיעים למקום עבודתם ונראית תנועת רכבים ברחובות השקטים. 
עומאר גרסייה חרפוש, מפקד משטרת מקסיקו סיטי (שר המשטרה), מתגורר בשכונה והתכונן ליציאה ליום עבודה חדש, שכמו כל יום אחר מאז כניסתו לתפקיד, כולל גם מלחמה מול קרטלי הסמים. מאבטחיו של מפקד המשטרה כבר מוכנים ליציאה.
קרטל הסמים חליסקו הדור החדש, השולט על השטח מקנקון עד הבירה מקסיקו סיטי, החליט לנסות ולהתנקש בחייו של מפקד המשטרה ובכך לחדש את ניסיונות ההתנקשות במפקדי משטרה בכירים שהאחרון שבהם התרחש בשנת 2008.
על פי דיווחים שהתפרסמו לאחר האירוע נטען שלממשלה היה מודיעין שהתבסס על ציטוט לטלפונים של קרטל הסמים וקבע שהם מתכננים להתנקש במספר בכירי ממשל וביניהם מפקד המשטרה. 
קרטלי הסמים במקסיקו הינם יריב אכזרי ועוצמתי שמפעיל את כל מה שיש לו על מנת להרחיק מדרכו כל אישיות שמעז להפריע לו בפעילותו הרווחית. במלחמה היומיומית והבלתי נגמרת מול קרטלי הסמים, לוקחים חלק כל גופי הממשל המקומיים והרלוונטיים וביניהם המשטרה בהובלת מפקדים הנחושים לנסות ולנצח בה. במציאות במקסיקו בכלל ובמקסיקו סיטי בפרט, כל מפקד וכל שוטר הופך להיות יעד של קרטלי הסמים לצורך גיוס למתן סיוע או לחילופין יעד לאיומים ואף להתנקשות.
קרטל הסמים חליסקו הדור החדש החליט שמפקד המשטרה מפריע לפעילותו ולכן הגיע הזמן להתנקש בחייו. תכנית ההתנקשות גובשה והתבססה על דרך פעולה שכיחה בקרב קרטלי הסמים – ביצוע מארב למפקד משטרה כאשר הוא בתנועה ברכבו המשוריין ופתיחה במכת אש עוצמתית על ידי מספר לוחמים שיחומשו בכלי נשק ארוכים וברימונים.
מדובר במכת אש שתהיה מסוגלת לחדור את רמת השריון של רכב מפקד המשטרה.

סרטון המציג את השברולט מדגם סברבן משוריין:

תיעוד של מארב אחר שבוצע על ידי קרטל הסמים:

לצורך ביצוע ההתנקשות, שכר קרטל הסמים את שירותיו של רוצח שכיר קולוביאני המתמחה בניתוח אבטחה, איסוף מודיעין ופגיעה בשיירות. שלושה שבועות לפני יום הביצוע, גויסו למשימה כ – 30 לוחמים שחולקו לארבע חוליות כאשר כל אחת מהן קיבלה צומת אחד שממנו יכולים המאבטחים של מפקד המשטרה לבחור לצאת בבוקר ביצוע ההתנקשות.
לצורך ביצוע המארב, נשכרו רכבים מסחריים בהסוואה של רכבי פועלים שעובדים בחברת בניה באופן קבוע בשכונה ושהם עם חלק אחורי פתוח המאפשר להסיע מספר לוחמים גדול יחסית בצורה מוסתרת.

תמונה של הרכב המסחרי

מבחינת קרטל הסמים, מדובר במבצע מורכב הדורש רמת פיקוד גבוהה ורמת ביצוע מדויקת המתבססת ותלויה בזיהוי חד ערכי של רכב מפקד משטרה וציר הנסיעה שנבחר מרגע יציאתו מהבית בשכונת צ'פולטפק היוקרתית.
כדי להגיע למידע, נדרש קרטל הסמים להפעיל את כל יכולותיו והאמצעים העומדים לרשותו, אחרת אין סיכוי שיצליח לתת את הפקודה לחוליה הנכונה מתוך הארבע מתי לבצע את החסימה בציר. תכנית הפעולה של קרטל הסמים מעידה על כך שקיימות מספר אפשרויות ליציאה רכובה מביתו של מפקד המשטרה ואין ציר שמוגדר כציר הכרחי.
להבנתי, בהמשך לפרסומים בכלי התקשורת, מפקד המשטרה מתגורר בשדרות EXPLANDA או ליד שמהם אכן ניתן לבחור במספר צירי יציאה.
תצ"א של השכונה עם שמות הרחובות (שדרות EXPLANDA ממוקם במרכז):

כאמור, השעה 06:35, מאבטחיו של מפקד המשטרה מוכנים ליציאתו מהבית. הרכב המשוריין מסוג שברולט דגם סברבן מוכן לנסיעה. המאבטחים בחרו לצאת על שדרות EXPLANDA לכיוון מערב. ניתן להבין מהאירוע, שבשעה זו כוח האבטחה כולל מאבטחים צמודים וכח שמאבטח את הבית או מתגבר את היציאה.
מפקד המשטרה יוצא מביתו ועולה לרכב המשוריין, שהינו אחד מתוך שיירה של רכבים משוריינים, ומתחיל בנסיעה מערבה על שדרות EXPLANDA. רגע לפני הגעת הרכב לצומת הרחובות EXPLANDA ושדרות MONTE BLANCO מגיח מלפנים ומצד ימין רכב מסחרי לבן שמצליח לחסום את המשך הנסיעה קדימה ומחלקו האחורי מתרוממים מספר יריבים חמושים שפותחים במכת אש עוצמתית ורציפה לעבר הרכב המשוריין של מפקד המשטרה. על פי אחד השחזורים של האירוע, נטען שרכב שני חסם את האפשרות להמשיך בציר הנסיעה קדימה ורכב שלישי חסם את השיירה מאחור כך שלנהג היה קשה לבצע פעולות לבריחה ויציאה מהמארב הקטלני. על פי העדויות, הירי נמשך מספר דקות רב (מעל 3 דקות) כאשר חלק ממאבטחי מפקד המשטרה יצאו מהרכבים והשיבו בלחימה ותוך זמן קצר יחסית תגברו לאירוע כוחות משטרה שהצטרפו אף הם ללחימה עד שחלק מהיריבים חילצו מהזירה וחלק נכנעו ונתפסו. מהירי נפצע מפקד המשטרה משלושה כדורים, שניים ממאבטחיו נהרגו ואזרחית תמימה שנסעה ברכבה נהרגה אף היא.

 
תצ"א סימון מיקום ההתנקשות:

מצלמות האבטחה הפרוסות בשכונה הצליחו לתעד את רגעי הביצוע של החסימה והירי:

תיעוד קולות הירי על ידי אזרחים שהיו בסביבה:

תיעוד מקדים של רכבי המתנקשים בדרכם לנקודת המארב:

כתבה המציגה הדמיה של רגעי ההתנקשות:

תמונה של המשאית עם כלי הנשק שנמצאו עליה:

תמונה של הרכב המשוריין שספג את מכת האש העוצמתית:

עומאר גרסייה חרפוש, מפקד משטרת מקסיקו סיטי, שרד את ניסיון ההתנקשות וסביר להניח שימשיך להילחם בקרטל הסמים תוך שהוא ופקודיו לוקחים בחשבון שמולם ניצב יריב בעל משאבים, אמצעים ויכולות שלא מביישים שם ארגון ממלכתי מקצועי.

ניתוח האירוע:
היריב:

  1. מסמן את היעד להתנקשות.
  2. מבצע שלב איסוף מודיעין במטרה מרכזית לחיפוש מידפס (פעילות שחוזרת על עצמה) בשגרת יומו של מפקד המשטרה – מיקום הבית, סביבת הבית כולל צירי נסיעה אפשריים, רמת האבטחה, פעולות האבטחה, מיקום המשרד וכו'.
  3. על בסיס המודיעין שנאסף יחליט על מיקום ההתנקשות ועל דרך הפעולה הנבחרת – קרטל הסמים החליט לנסות להתנקש במפקד המשטרה דווקא בשכונת המגורים שלו וכאשר הוא נוסע ברכב המשוריין שברשותו, מה שחייב אותו להצטייד בכלי נשק שמסוגלים לחדור את רמת המיגון של הרכב. יתכן שמיקום ההתנקשות נבחר על ידי קרטל הסמים כדי להעביר למפקד המשטרה ולאישים נוספים מסר שהם יכולים לפגוע בהם בכל מקום, בכל זמן ובכל דרך.
  4. דרך הפעולה שנבחרה בהתנקשות זו חושפת את היכולת הגבוהה של קרטל הסמים שכוללת ניתוח שטח מקצועי, גיוס לוחמים רבים, הצבת מארב במספר נקודות במקביל, רמת פיקוד ושליטה גבוהה, שימוש בהיטמעות בסביבה ובהסוואה, שימוש באמצעי לחימה רבים ושונים ולבסוף יכולת תזמון שמחייב סיוע בקבלת מיד מבפנים ובזמן אמת.
  5. הלוחמים הנשלחים על ידי קרטל הסמים לביצוע המשימה הינם חיילים ממושמעים (מבחירה או בלית ברירה) שמוכנים להיתפס ואף למות למען הארגון והעומדים בראשו.
  6. בדרך הפעולה שנבחרה בהתנקשות זו, ברור שכל חוליה היתה חייבת להתמקם בתוך השכונה, במרחק קרוב יחסית לצומת בה בוצעה החסימה זמן קצר לפני הביצוע בפועל אחרת אין סיכוי שהיו מצליחים לתזמן את החסימה בתזמון מדויק כל כך. 

אבטחת אישים: 

  1. מערך אבטחה מקצועי ומיומן חייב לבצע פעולות לפני יציאת האישיות שכוללות סיור לאיתור אנשים ורכבים חריגים במקומות שסומנו מראש כאפשריות להתארגנות היריב להתנקשות – במידה וחוליות קרטל הסמים אכן המתינו לביצוע החסימה במרחק קצר יחסית מהצמתים, היה על המאבטחים לאתר אותם מבעוד מועד.
  2. על פי הפרסומים, קרטל הסמים איים על מפקד המשטרה כחודש לפני יום ההתנקשות – מידע מהסוג הזה מחייב את מערך האבטחה לביצוע פעולות ייחודיות כמענה ייעודי לאיום.
  3. רכב משוריין – התנקשות שמוכיחה שרכב משוריין מהווה מעגל אבטחה חזק וחשוב בתחום אבטחת אישים עד כדי הצלת חיים.
  4. נהג האישיות – חייב להיות נהג שעבר הכשרה מקצועית לנהיגה מבצעית בשגרה ובחירום. בניסיונות התנקשות מהעבר, נהג רכב האישיות חילץ והציל בפעולותיו את האישיות. רכב הסברבן חזק מספיק כדי להצליח ולנגח רכב בגודל שלו מקדימה או מאחור. נהג אישיות נדרש להצליח לפעול במצב חירום. 
  5. שבירת שיגרה והטעיה – שילוב שב"ש והטעיה בפעולות האבטחה יכולים להכריע את הכף לטובת מערך האבטחה אל מול היריב. מערך האבטחה חייב לבצע פעולות למניעת יצירת מדפס ביציאה מבית האישיות בתחילת כל יום ובחזרה בסופו. שימוש בכל הצירים האפשריים תוך ביצוע מעקב ניהולי. החלפת רכבים להסעת האישיות ושימוש במספר רכבים באותה יציאה או חזרה.
  6. בהתייחס למצב במקסיקו סיטי אני חושב שמערך אבטחה חייב לקחת בחשבון שישנם בעלי תפקידים בתוכו או בסביבתו שמעבירים מידע ליריב ולכן עליו לבצע באופן קבוע פעולות מניעה וזיהוי שלהם.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך הקפדה על ביצוע מקצועי ומדויק של כל השלבים במהלך כל יום עבודה!!!

לבנון וסוריה – השפעת החזית הצפונית על רמת המוכנות המבצעית

דמיינו לכם הרים מושלגים, נהרות שוצפים, חופי ים אקזוטיים, נופים עוצרי נשימה. "ארץ הארזים".

עד לפני מלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1975, כונתה לבנון "שווייץ של המזרח התיכון". לצערנו, מאז ועד היום היא יותר מזכירה את המזרח התיכון עצמו. פחות מחמיא.

בסקירה היום נתמקד בחזית הלבנונית, בדגש על ארגון חיזבאללה, השולט בפועל בממשלה הלבנונית ומנהל את ענייניה הפנימיים.

בלבנון ישנו זה עשרות שנים תמהיל של עדות, לכל אחת אופי וסגנון חשיבה שונה. נוצרים, סונים, שיעים ודרוזים (ועוד..) נאלצים לחיות יחד והדבר יוצר מורכבויות רבות. המתח העדתי ליווה ומלווה את לבנון מתחילת ימיה ועד היום. המאבקים הדתיים לובשים צורה דתית, תרבותית, כלכלית ואף צבאית.

אז איך אנחנו קשורים לזה?

עם הגליית ארגוני הטרור הפלסטינים מירדן ללבנון, הם הקימו בלבנון את מה שכונה "פתחלנד" וביצעו פיגועים רבים נגד תושבי צפון ישראל. במהלך מלחמת שלום הגליל, צה"ל נכנס עמוק לתוככי לבנון והצליח לסלק משם את ארגוני הטרור הללו, אך בשל חוסר ההבנה של המציאות העדתית המורכבת בלבנון ואי-ניצול ההזדמנות ליצור קשר חיובי עם האוכלוסייה השיעית, ישראל מצאה את עצמה מתבוססת במלחמת התשה ארוכה ומדממת. אותה אוכלוסייה שיעית, שדוכאה מזה מאות שנים על ידי בני העדות האחרות, מצאה עצמה הולכת שבי אחרי ארגון צעיר, תוסס ואקטיבי בשם "חיזבאללה" (= מפלגת האל). ארגון זה, שהיווה מיומו הראשון זרועה ארוכה של איראן הח'ומיניסטית, תקף את צה"ל ומירר את חייו עד הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000.

מאז ועד היום מדינת ישראל מתמודדת עם החזק, האמיץ והמסוכן שבאויביה.

עם נסיגת צה"ל מלבנון, נשא מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את "נאום קורי העכביש". בנאום זה, אולי המפורסם שבנאומיו, נסראללה הסביר כיצד בעזרת עקשנות והתמדה הצליח הארגון הקטן לסלק את ישראל הגדולה מאדמת לבנון. לדבריו, ישראל, שנדמית כמדינה חזקה ואימתנית, בעלת עוצמות צבאיות, היא למעשה חלשה כמו קורי עכביש.

צריך להבין את חשיבות המאורע. מדובר בפעם הראשונה שארגון טרור (שהיה קטן וחלש יחסית באותה תקופה), הצליח לגרום לישראל לסגת משטחים באמצעות מלחמת התשה ארוכה ומתמשכת. לאירוע זה היו השלכות רבות והוא עיצב במידה רבה את המאבקים הבאים איתם התמודדה מדינת ישראל (בדגש על אינתיפאדת אל-אקצה שהחלה מספר חודשים לאחר מכן).

מאז, חיזבאללה התחזק באופן משמעותי ביותר. במשך שנים רבות ישראל לא התייחסה מספיק ברצינות להתחמשות ולהתארגנות האינטנסיבית של הארגון בעזרת תרומתו האדיבה של פטרונו האיראני. את התוצר של ההתעלמות הזו פגשנו ב-2006, במלחמת לבנון השנייה. אותו ארסנל טילים שהצטבר במחסני הארגון שימש להתשת העורף הישראלי בזמן שחיילי צה"ל התקשו מול "לוחמת הסבך" אליה לא התכוננו כראוי. הזלזול ביריב עלה בחיי אדם וניכר שלאחריו היחס לחיזבאללה הפך להיות הרבה יותר רציני.
נאום העכביש:

אלא שכאן לא נגמר הסיפור. ישנה חזית נוספת שהפכה לרלוונטית יותר בשנים האחרונות, זאת לאחר שהייתה רדומה מאוד משך עשרות בשנים. החזית הסורית.

בעשור השני של המאה ה-21, סוריה הפכה אט אט לגיהינום עלי אדמות. כחלק מההתעוררות העממית של אירועי "האביב הערבי", בוצע ניסיון להפיל את הנשיא הדיקטטור, בשאר אל-אסד. ההפגנות בכיכרות התפתחו למלחמת אזרחים של ממש.

המדינה האומללה הזאת הפכה לביצה של דם ודמעות. הפגנות אלימות, ארגוני מורדים, דאע"ש, התקפות כימיות של אסד על בני עמו, בחישה בלתי פוסקת של גורמים אינטרסנטים והיד עוד נטויה. מדובר על מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים ועקורים (פליטים פנימיים) הנדים לכל עבר ולא מוצאים מנוח לכף רגלם.

כסיוע ל"אחיהם" העלאווים, בני משפחת אסד, נחלצו האיראנים השיעים. אלא שכידוע, אין ארוחות חינם ובארץ האייתולות ביקשו לגזור קופון על הסיוע הנדיב שלהם. משלוחי נשק, תחמושת ויכולות טכנולוגיות מצאו את עצמם זורמים לאורך "ציר הרשע" איראן-עיראק-סוריה-לבנון. בשלב מסוים החליטה מדינת ישראל שהיא אינה יכולה לעמוד מנגד ומאז ועד היום אנחנו שומעים על תקיפות עלומות המיוחסות לישראל, "על פי מקורות זרים" ומשמידות משלוחים כאלו ואחרים. בנוסף, שמענו על "תיק הגולן", במסגרתו איראן וחיזבאללה בונות ומתחזקות בסיסים בגולן הסורי, בכדי להציב חזית נוספת מול ישראל, לשימוש בעת הצורך.

אז איפה אנחנו עומדים היום?

חיזבאללה מנסה כל העת לדייק את הטילים שלו ולהפוך אותם מ"טיפשים" ל"חכמים" וכך יוכלו לפגוע בדיוק רב כמעט בכל מטרה. בנוסף, לארגון ישנו מלאי עצום של טילים רגילים המסוגלים להגיע כמעט לכל נקודה במדינת ישראל. בל נשכח את המנהרות שהושמדו על ידי צה"ל במבצע "מגן צפוני", בהם היו אמורים לחדור משטח לבנון לישראל לוחמי הארגון (בתקווה שאין עוד כאלו שלא התגלו). לאחרונה גילינו שגם גדר המערכת עלולה להיפרץ בקלות וללא תשומת לב מהירה מספיק של לוחמי צה"ל. זאת ועוד, לוחמי יחידת העל של חיזבאללה, "כוח רדואן", נמצאים במוכנות חדירה לישובים ישראלים שעל הגבול בניסיון לכבוש אותם ולו באופן זמני, מה שישדר תמונת ניצחון לארגון במלחמה הבאה. אל לנו להתעלם מהעובדה, שעל אף שהארגון ספג אבדות כבדות במלחמה שלו על אדמת סוריה, הוא רכש ניסיון מבצעי ואסטרטגי, דבר המביא את לוחמיו לעמדת יתרון אל מול חלק מחיילי צה"ל הצעירים, שלא לקחו חלק במלחמה או מבצע צבאי רחב היקף. בהחלט חומר למחשבה ולדאגה.

קישור לסרטון בו רואים את לוחמי "כוח רדואן" מתאמנים:

ממש לאחרונה, בסוף חודש מאי 2020, נסראללה שב ואיים על ישראל בראיון טלוויזיוני שקיים. הוא הדגיש את ההרתעה שיש לישראל מלעשות פעולות שיגרמו לאזור להתדרדר למלחמה.

קשה לדעת לאן הדברים מוליכים, משום שלבנון נמצאת במשבר כלכלי שרק העמיק בעקבות הקורונה. על אף שמעמדו של נסראללה התחזק מאוד בעיני המנהיג האיראני ח'אמנאי מאז חיסולו של מנהיג כוח קודס, קאסם סולימאני, לא חסרות למזכ"ל חיזבאללה גם צרות מבית. מחאות עממיות שבות ומתעוררות בקריאה לפרוק את הארגון מנשקו, זאת על אף ניסיונות להשתיק אותן. בנוסף, הארגון מתמודד עם הקושי שבהשתלבות בממשלה, עם הסנקציות האמריקאיות על איראן (וחיזבאללה עצמו) שמרוקנות את הארנק, עם הצירוף ההולך וגובר של מדינות בעולם המתייחסות לארגון כולו כארגון טרור (ולא רק לפלג הצבאי שלו) ועם הטענות בתוך החברה השיעית נגד השתתפות הארגון והקרבת חייליו במלחמה בסוריה. בקיצור, יש צרות בגן עדן .

אלא שצריך לקחת בחשבון שעל אף שבאופן כללי, צרות לחיזבאללה הן טובות למדינת ישראל, ייתכן והצורך של חיזבאללה להתאגד מול אויב חיצוני על מנת ליצור אחדות מדומה, יפנה את החיצים כלפינו.

האזור גם ככה יושב על חבית של אבק שריפה. רק חסר הגפרור.

נספח: כוח רדואן

כוח רדואן הוא יחידת העילית של חיזבאללה. לפי הערכות שונות, כוח זה מונה כ-2,500 לוחמים. זהו הכוח שאמון על המשימות הרגישות של הארגון, ומיועדת לו חדירה לשטח ישראל בעת מלחמה. לפי הדיווחים, מי שהקים את הכוח הוא רמטכ"ל חיזבאללה לשעבר עמאד מורניה, שחוסל ב-2008

חיזבאללה מגייס ליחידה זו צעירים בני 18 ובתחילת שנות ה-20 של חייהם. אלה מאותרים אחרי מבדקי דת קפדניים ועמידה באתגרים פיזיים קשים. האימונים הראשונים כוללים ירי בנשק קל, אימוני קרב מגע והרבה מאוד פעילות בשטחים קשים. בהמשך הם לומדים להפעיל טילי נ"ט, מטעני חבלה, עוברים קורס צלפים והכשרות נוספות בסגנון של לוחמת גרילה. ישנן עדויות לכך שהלוחמים של היחידה עוברים גם סדרות מילוט ושבי.

מנהל ביטחון יכול בקלות לחשוב שמכיוון שמדובר באויב מבחוץ שנמצא תחת אחריות ישירה של צה"ל, אינו אויב שמשפיע עליו באמירות ובפעולות שלו. מדובר בחשיבה מוטעית שיכולה לגרום לפגיעה ברמת המוכנות של מנהל הביטחון ומושא האבטחה שתחת אחריותו. אם בעבר הטילים של ארגון חיזבאללה היו לא מדויקים ונורו "רק" לכיוון אז כיום הערכה מדברת על כך שרמת הדיוק עלתה ולכן כל מתקן או מקום שיעניין את האויב יהפוך למטרה לפגיעה. המצב הנוכחי מחייב כל מנהל ביטחון לקבל ולקרוא הערכות מצב על האויבים מבחוץ, ללמוד אותן ולתרגם את האיום להשפעה ישירה על מושא האבטחה וכל זאת כדי להגיע לרמת המוכנות הנדרשת.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס מודעות וידע על יכולות היריב מבחוץ

מנב"ט חייב להכין את מושא האבטחה לאירוע סדר ציבורי קיצוני

בתיק האבטחה ישנה התייחסות לאירוע סדר ציבורי שיכול להתרחש מחוץ או בתוך מושא האבטחה אבל לא נראה לי שבישראל זה ברמה כזו כפי שמתקיימת בימים אלה על ידי אזרחים ברחבי ארצות הברית. ההפגנות שפרצו בעקבות מותו של האזרח פלויד, במהלך ביצוע מעצר על ידי כוח משטרה במיניאפוליס, צריכות לשמש כשיעור חובה לכל מנב"ט בישראל ובעולם בהקשר לרמת הכנתו את עצמו ואת מושא האבטחה שבאחריותו לאירוע סדר ציבורי קיצוני.
מי שחשב שאירוע סדר ציבורי הסתכם בהפגנה מחוץ למושא האבטחה או בריסוס גרפיטי על הכתלים החיצוניים או חס וחלילה אדם שיעשה בלגן בתוך מושא האבטחה, צריך להסתכל על התנהגות ההמון בהפגנות בארצות הברית כדי להבין שמדובר בחשיבה מוטעית מהיסוד שמעידה על רמת מוכנות נמוכה ועל הצורך המידי לבצע הערכת מצב מקצועית על מנת לשפרה.
אסור בתכלית האיסור לחשוב שאזרחים במדינת ישראל לא יכולים להגיע לאותה נקודת רתיחה כמו האזרחים בארצות הברית שמתורגמת לפעולות השחתה, בזיזה ואף שריפה של מתקנים ממשלתיים ועסקים פרטיים. מנב"ט חייב להאמין שאירועי סדר ציבורי קיצוניים כאלה יכולים להתרחש גם בישראל ולכן עליו להתייחס לכך בתיק האבטחה במאפייני מימוש כפי שמתועדים בימים אלה בהפגנות בארצות הברית.
מנב"ט מקצועי יכין את מושא האבטחה שבאחריותו להתמודדות עם כל תרחיש אפשרי שקשור לאירוע סדר ציבורי קיצוני ולא ירשה לעצמו להסתמך על הגנה על ידי כוחות הביטחון השונים.

ניקח את ההפגנות בארצות הברית כדי לנסות ולהבין כיצד מתחיל אירוע סדר ציבורי קיצוני ומה המאפיינים שלו: 

אזרחים מחליטים לצאת להפגין בעקבות אירוע מסוים ו/או כי משהו מפריע להם עד כדי כך שמצליח להוציא אותם מאזור הנוחות היומיומי: ההפגנות הנוכחיות בארצות הברית מתרחשות בעקבות מותו של האזרח הכושי פלויד במהלך מעצר על ידי כוח משטרה שמצטרף להתמודדות הקשה עם אירוע הקורונה. השילוב של השניים הוציא המונים לרחובות שמשחררים לחץ מצטבר בצורה קיצונית.
לחיצה כפולה על הסרטון תאפשר לראות אותו על כל המסך:

מספר גדול של מפגינים הופך להיות עוצמתי, חסר מעצורים, אלים וקשה לעצירה: מדובר בעוצמה שבקלות יכולה להזכיר צונמי ששוטף את הרחובות תוך לקיחת כל דבר שנמצא בדרכו.
לחיצה כפולה על הסרטון תאפשר לראות אותו על כל המסך:

אירוע סדר ציבורי קיצוני, המבוצע על ידי המון זועם, דורש מכוחות הביטחון לפעול בחכמה מבצעית שמתבססת על ההבנה שכמעט בלתי אפשרי למנוע מצונמי של אנשים להוציא את זעמם, והרבה מאוד פעולות נגד, אשר מתאימות לאירועים קטנים יותר, הופכות ללא רלוונטיות באירוע קיצוני: בהרבה מאוד סרטונים שעולים ברשתות ניתן לראות כוחות משטרה וצבא אשר ממקמים את עצמם בקרבת המפגינים ובוחרים להסתכל מהצד ולהגיב אך ורק במצבים שכבר לא ניתן להתעלם מהם.

אזרח עצבני יכול להחליט שהוא מתעלם מהחוק ומכוחות הביטחון הנשלחים על ידי גורמי החוק ולהפוך מאזרח רגוע לאזרח אלים שמבצע פעולות תקיפה, הרס, בזיזה ושריפה: כל שוטר ו/או חייל הופך לאויב, כל ניידת הופכת למטרה, כל עסק הופך ליעד, הממסד עובר לצד הרע במשוואה וכל דבר שעד לפני זמן קצר היה טוב ושגרתי נעלם מהזיכרון. 

ניתן בקלות לגבש את רשימת הסכנות למושא האבטחה הנובעות מאירוע סדר ציבורי קיצוני:

 

  • גרפיטי על הכתלים
  • שבירת חלונות בחזית ובכניסה למבנה
  • כניסה פנימה לצורך הרס ובזיזה כולל פגיעה בתשתיות קריטיות

שריפה יזומה

  • העמדת עובדים בסכנה

     

  • פגיעה ברכבים

מה שאנחנו רואים יכול להתרחש בישראל!!!
בישראל היו הפגנות ותהיינה גם בעתיד ואין ספק שלמרות שלא ראינו עד היום התנהגות קיצונית של אזרחים כמו בארצות הברית, גם אזרח ישראלי יכול להגיע לנקודת רתיחה שתגרום לו לעשות בדיוק את אותו דבר.
בשבוע שעבר יכולנו להיות מאוד קרובים לנקודת רתיחה קיצונית של אזרחים כאשר בנוסף למשבר הקורונה אזרח ערבי בן 30 נהרג מירי כוחות הביטחון בעיר העתיקה בירושלים בעקבות החשד שנשא אמצעי תקיפה – אירוע שיכול בקלות להזכיר לאזרחים במאפייניו את האירוע של פלויד בארצות הברית ויכול לגרום לאזרחים לחקות את תגובת הפגנות האלימות.
המצב הנוכחי בישראל רגיש מאוד ולכן אסור לשום מנב"ט להישאר אדיש ולא מוכן.
מנב"ט שיחשוב שניתן להתמודד מול המון זועם עם אותם כלים שנותנים מענה לאיומים אחרים ימצא את עצמו לא מוכן בעליל ואף יכול להעמיד את העובדים שתחת אחריותו בסכנה מיותרת.
מנב"ט שלא יהיה מוכן ימצא את עצמו מגיב ולא יוזם. אל תהיה לא מוכן!!! אל תסמוך על האפשרות שתצליח להסתדר ברגע האחרון:

איך מנב"ט צריך ויכול להתכונן לאירוע סדר ציבורי קיצוני:

  1. להיות ערני להתרחשויות במדינה: ניתן להעריך מראש שאירוע סדר ציבורי קיצוני מתחיל להתגבש ומתקרב ולכן ניתן להתכונן אליו ולא להיות מופתע.
  2. להתייחס לתרחיש בתיק האבטחה תוך גיבוש מענה מתאים ורלוונטי.
  3. כתיבת תכנית ייעודית בנוסף לתיק האבטחה: אפיון מדוקדק והכנת תכנית חירום הכוללת השגת כוח אבטחה מיוחד להגנה על מתקנים (תכנית חירום מוכנה מראש).
  4. הקמת צוות ניהול משברים כבר עכשיו, שיוכל לקבל החלטות מהירות (לא לכנס פעם ראשונה כשהאירוע כבר התחיל).
  5. יצירת נוהל שיתוף פעולה מוכן (כולל תרגול/מקת״גים) עם כוחות הביטחון שידעו לסייע בזמן אמת.
  6. להעריך נכון את זמני התגובה של כוחות החירום ולבנות יכולת שרידות עצמאית לפרק הזמן הזה.
  7. הורדת פרופיל באתרי האינטרנט של הארגון עמו למשל אם יש בעלי תפקידים שעלולים למצוא אותם כבעלי השפעה ולמשוך את הפרובוקציות של ההמון אליהם הביתה.
  8. תכנון מחדש של נושאי הפרסום של הארגון כך למשל אם יש פרסום שיכול למשוך אש, זה הזמן להוריד פרופיל (גם ברמת השלטים על העסק).
  9. יכולת תפעול המתקן/החברה/המשרד ממקומות מרוחקים: סגירת מושא האבטחה לעובדים ומעבר לעבודה מהבית.
  10. מוכנות לפינוי נכסים עסקיים בזמן קצר.
  11. גיבוי מידע שעלול ליפול לידי פורעים.
  12. אמצעים רלוונטיים להתמודדות עם בזיזות והפרות סדר בתוך מושא האבטחה.
  13. מיגון חכם ואפקטיבי שיופעל בהדרגה במקרה קיצון.
  14. יכולת העתקת מוקד הביטחון למקום משני.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מקסימלית גם לאירוע סדר ציבורי קיצוני!!!

סכנה ברורה ותמידית על ישראל משפיעה גם על המנב"ט

אחד מהכותבים בבלוג – מומחה תוכן בולט כיום בישראל נענה ברצון לאתגר שהצבנו לו – תיאור המצב במדינות ערב הסובבות את ישראל וכיצד הוא הופך לאיום תמידי וכל זאת בהתאמה לתפקיד המנב"ט, האחריות המוטלת עליו והקשר לאיומים שעמם הוא ומערך האבטחה שלו מתמודדים.

אנו שמחים להגיש לכם סדרת כתבות בשם  "5 החזיתות" שסוקורות ומרכיבות תמונת מצב במתרחש סביב מדינת ישראל ובתוכה.

סדרת הכתבות נועדה להעשיר את הידע ולהגביר את מודעות העוסקים במשימת האבטחה לתהליכים המתרחשים באזור סביב מדינת ישראל ואשר עלולים להשפיע גם על עבודת המנב"ט, המאבטחים והמתקנים בהם עובדים.

התוכן מוגש ומכוון לאנשי מערך האבטחה במטרה לחזק את המודעות להתפתחויות הביטחוניות בזירות השונות, ולחדד שהיריב לא נח לרגע והמקצוע שלנו חיוני וחשוב.

הכותב: חוקר ומומחה למזרח התיכון שבולט ביכולת הנגשת הידע הרב שצבר על יד כתיבה מעניינת, מזמינה וברורה לכולם.

כבר עשרות שנים אומרים לנו שמדינת ישראל לא נמצאת תחת איום קיומי. עברנו את מלחמת העצמאות וגם את ששת הימים ומלחמת יום כיפור ועכשיו אנחנו יכולים לנשום לרווחה.

גם אם זה נכון (דבר שאינו בטוח), נגיף הקורונה לימד אותנו מהי המשמעות של השבתת המשק של מדינת ישראל מבחינה כלכלית, פוליטית ומוראלית. מתקפת טילים, הסתננות לתוך שטח המדינה בידי קבוצות ג'יהאד או פגיעה במתקנים בעלי ערך אסטרטגי או סמלי, עלולה להתרחש בכל יום. זה ממש מתחת לאף שלנו.

במאמר זה נסקור את האיומים הכלכליים והביטחוניים המאיימים כיום על מדינת ישראל לאורך גבולותיה ובתוכה פנימה בצורה כללית. נתייחס לחמש הגזרות המשמעותיות באזור לפי חלוקה גאוגרפית:

  1. לבנון
  2. סוריה
  3. ירדן ואיו"ש
  4. רצועת עזה ומצרים
  5. איומים שעלולים לצאת מתוך שטח מדינת ישראל עצמה.

לא נתייחס בסקירה זו לסכנות האורבות לישראל הרחק מגבולותיה.

(בתמונה: שעון הספירה לאחור להשמדתה של מדינת ישראל הממוקם בטהרן

החזית הלבנונית: האויב צופה ומחכה

כמה פסטורלי הנוף בארץ הארזים, הנושקת לנו מצפון. מאחורי הטבע הירוק והנחלים השוצפים, מסתתר אויב עיקש ואכזרי. אין צורך להרחיב בתיאור גודל הסכנה האורבת לנו ממדינה הנשלטת, דה-פקטו, בידי ארגון הטרור השיעי, חיזבאללה, המשמש כפרוקסי (שלוחה) של איראן. מלבד המלאי העצום של הרקטות הרגילות של חיזבאללה, כאלו שיכולות להגיע לכל נקודה בארץ כמעט, הארגון עמל בקדחתנות על פרויקט דיוק טילים, זאת במטרה לגרום ליכולת פגיעה מדויקת כמעט בכל מקום בו ירצו ברחבי המדינה. אפשר רק לתאר לעצמנו מה יקרה אם טיל יפגע בבניין הכנסת או בקריה בתל-אביב. לא מופרך לומר שלמדינת ישראל אין יכולת להתמודד עם כזאת כמות של רקטות וטילים מדויקים, על אף מערכות ההגנה המשוכללות שברשותה. זאת ועוד, ייתכן והארגון יחליט לבצע "פעולת ראווה" ולכבוש (אף אם זמנית) יישוב כלשהו הצמוד לגדר הצפונית. בל נשכח שלחיזבאללה יש אספקת נשק באופן שוטף מאיראן, שעל אף הסנקציות האמריקאיות הקשות כנגדה וחיסולו של מנהיג "כוח קודס" של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, לא נראית כמי שמוותרת על שאיפותיה לחסל את "השטן הקטן", מדינת ישראל.

החזית הסורית: קיץ ערבי חם

האביב הערבי שהתחיל לפני כמעט 10 שנים יצר ציפייה למהפך במזרח התיכון בתקווה להפיכתן של מדינות הלאום לדמוקרטיות וסילוק העריצים שעמדו בראשן. היום כבר אפשר לומר בבירור שרוב המדינות הן במצב של "אותה הגברת בשינוי אדרת". סוריה לעומתן, עברה שינוי גדול. באותם הימים, דאע"ש הפך ל"מדינה האסלאמית", השתלט על חלקים נרחבים מסוריה ועיראק וביחד עם ארגוני מורדים עשה בלאגן באזור. הייתה תחושה שאסד הולך לגמור כמו חבריו הדיקטטורים- מתחת לאדמה. אלא שאיראן זיהתה יכולת לנצל את הסיטואציה ונכנסה לעניינים. בשילוב כוחות איראנים, רוסים (גם הם רצו חלק מהעוגה) וסיוע של חיזבאללה, שהגיע גם הוא בשל פטרונו האיראני, אסד נמצא כיום במצב שהוא עומד על הרגליים ושולט מחדש כמעט על כל סוריה. אלא שאיראן לא טמנה ידה בצלחת והחלה להקים בסיסים בסוריה יחד עם חיזבאללה במה שנקרא "תיק הגולן", באמצעותו הם מנסים לפתוח חזית נוספת נגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע "לפי פרסומים זרים" על תקיפות של משלוחי נשק על ציר איראן-עיראק-סוריה-לבנון ולא מן הנמנע שתהיה התלקחות בגזרה  הזו.

ירדן ואיו"ש: אינתיפאדה שלישית?

נפל דבר. לא רק שהממשל האמריקאי הכיר ברמת הגולן כשטח ישראלי ובירושלים כבירת ישראל ולא רק שהוא העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הוא גם נתן אור ירוק להחלת ריבונות ישראלית בחלקים מיהודה ושומרון. העולם הערבי כולו ובמיוחד ירדן וערביי האזור רועשים וגועשים. מה לא שמענו? רמיזות מעבדאללה מלך ירדן על ביטול הסכמי השלום עם ישראל, ביטול התיאום ביטחוני של הרש"פ עם ישראל, תחזיות קודרות של מה שנראה כעת כתחילת התקוממות עממית באמצעות פיגועי דריסה, דקירה וזריקת אבנים. כל זה עוד לפני שדיברנו על החמאס, שנוכח גם הוא באזור ומאוד ישמח לנצל את הכאוס בשביל להעיף משם את הפת"ח (כפי שהיה בעזה) ולפתוח חזית משמעותית מול ישראל.

עזה ומצרים: דרום אדום

ברצועת עזה, החמאס והג'יהאד האסלאמי יושבים בינתיים על הגדר. המנהיג האזורי יחיא סינוואר כבר הוכיח בעבר שאינו מפחד ליזום ולבצע פעולות אקטיביות. ככל שעובר הזמן ונראה שמצבם של תושבי הרצועה לא משתפר (עכשיו גם הקורונה קפצה לבקר), כך גדול הסיכוי שארגוני הטרור בעזה, בגיבוי התמנון האיראני, יהיו מעוניינים לחדש את האהדה הציבורית באמצעות שיתוף פעולה אל מול האויב הקבוע, ישראל. מנהרות התקפיות, טיסני חבלה, כוחות קומנדו- כולם עומדים מוכנים לפקודה על מנת לתקוף את תושבי הדרום וחיילי צה"ל.

בגזרת מצרים, יש לציין את התעצמותו של דאע"ש סיני אל מול המצרים ואת הקושי שלהם להתמודד איתו. כרגע לא מסתמן איום ישיר מהארגון  בגבול ישראל, אבל בטווח הרחוק, במידה והארגון ישיג ניצחונות משמעותיים, ייתכן שהוא יחליט להתחיל ולפעול כנגדנו. מנהיג דאע"ש, אבו אבראהים אל-האשמי (מחליפו של אבו-בכר אל-בגדדי, שנהרג על ידי כוחות אמריקאים) כבר הספיק מאז מינויו לאיים על מדינת ישראל באופן מפורש ולכן צריך להיות מוכנים גם בגזרה הזו.

ערביי ישראל: נאמנות אל מול התנגדות

הערבים החיים במדינת ישראל, רובם ככולם, מתנהגים כאזרחים מן השורה ואינם נוקטים בפעולות מעשיות נגדה. לא בטוח שכולם מאוד אוהבים את המדינה ואת מוסדותיה ולחלקם יש ביקורת נוקבת עליה, אך אין להם עניין לעשות צרות. אי אפשר להתעלם מהעובדה, שישנו אחוז מסוים מקרב ערביי ישראל, שמסרב להשלים עם העובדה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. גורמי טרור בינלאומיים מזהים את האנשים הללו, שברשותם תעודת זהות כחולה ויכולת גישה למקומות רבים, ומנסים ליצור שיתופי פעולה איתם כנגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע בחדשות על ערבי-ישראלי שנתפס על ידי כוחות הביטחון בניסיון שלו להתגייס לדאע"ש, או לפגוע בחיילים או אזרחים באמצעות קשר עם איראן, חזבאללה או חמאס. לא על כל המקרים אנחנו שומעים, אך ישנם בתוכנו ממש, אנשים עם השקפת עולם רדיקלית שישמחו לתרום את חלקם בפגיעה במדינה ובאזרחיה או במוסדותיה.

מנב"ט חייב להיות מחובר למודיעין כללי ולמודיעין ספציפי על מנת להרחיב את הידע המקצועי שאין ספק שיעזור להבנה טוב יותר ומדויקת יותר של האיומים הרלוונטיים למשימת האבטחה שבאחריותו.

התעניינות במצב הביטחוני הכללי תיצור שיח וחשיבה דינאמית עם מערך האבטחה ותעלה את רמת המוכנות המבצעית.

חשוב לפתח אוזן רגישה לתהליכים שמשפיעים על ההסלמה באותה חזית בעיקר – אילו דברים ששווה לשים לב ולהתעדכן בהתפתחות באותה החזית (לדוגמא: כמו למשל הכרזה על סיפוח שיטחי C שתדליק לפחות 3 חזיתות / אירועים חדשותיים אחרים / עסקה מדינית קרובה / שינוי מדיניות בבתי הכלא בהם כלואים חמאס…..).

היריבים מבחוץ לא נחים לרגע ונמצאים במרוץ להכנת התקיפה הבאה מרחוק או מקרוב ולכן כדי להצליח להתמודד עם האיום גם לנו העוסקים במשימת האבטחה השונות אסור לנוח.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך התעניינות במתרחש מסביב!!!

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו. 
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים,  הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן  ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה? 
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש? 
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים? 

 

קישור לכתבה: 

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה. 

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו. 
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

  1. מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
  2. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
  3. לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית: 

  1. מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם? 
  2. האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
  3. האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
  4. האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!! 
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את  המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות. 
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי. 
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי. 
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים. 
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?

כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים 

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין: 

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה. 

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף. 
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ. 
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!

2014 – אזרח קנדי שהתאסלם יוצא למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה, קנדה

ביום רביעי 22 באוקטובר 2014 החליט האזרח הקנדי מייקל זהאף ביביו לצאת למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה. 
מייקל זהאף ביביו הוא עבריין ופועל קשה-יום. הוא התאסלם, ביקר במזרח התיכון, וסבל ממצב נפשי שהידרדר בהתמדה. נולד ב-1982. ב-2011 הוא בא ללוב, ועם שובו לקנדה החל לפקוד מסגדים.
בשנים האחרונות ריצה זהאף ביביו תקופות מאסר שונות וקצרות בגין שוד, החזקת נשק, איומים ועבירות סמים. דרכונו נשלל אחרי שהמודיעין הקנדי הגדיר אותו כ"נוסע מתמיד ברמת סיכון גבוהה".
"קורות החיים" של מייקל זהאף ביביו הינם הזדמנות נוספת לראות כיצד אדם עובר תהליך של שנים שהופך אותו מאזרח למחבל. בנוסף לכך ניתן להבין מהמידע הקיים שמייקל זהאף ביביו היה מוכר לשלטונות ברמה כזו שנעשו נגדו פעולות אקטיביות שלא הבשילו למניעת יציאתו למסע ירי שהסתיים בהריגת חייל ואדם נוסף ובפציעתם של אחרים.
מייקל זהאף ביביו טס ממונטריאול לאוטווה ב 2 לאוקטובר – אם דרכונו נשלל והוא הוגדר ברמת סיכון גבוהה, איך יתכן שלא אותר ולא עוכב לתשאול על ידי כוחות הביטחון הקנדיים?
חשוב לציין שמסע הירי של מייקל זהאף ביביו התרחש יומיים אחרי פיגוע דריסה שהתבצע בקוויבק ובו נהרג חייל אחד ובעקבותיו הוחלט לעלות את רמת הכוננות בקנדה מנמוכה לבינונית.
נשאלת שאלה נוספת: אם רמת הכוננות עלתה, כיצד הצליח מייקל זהאף ביביו לבצע מסע הרג במתחם כל כך רגיש כמו מתחם הפרלמנט באוטווה? איך יכול להיות שהצליח לבצע מסלול הרג ארוך יחסית שהתחיל באנדרטת הזיכרון, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט כשבדרך הוא מצליח להשתלט על רכב שבעזרתו מבצע חלק מהדרך בנסיעה, נכנס לבניין הפרלמנט מבלי שאף אחד יעצור אותו, מבצע מסלול בתוך בניין הפרלמנט תוך ביצוע ירי ומחזיק מעמד כשעה עד שמנוטרל בירי על ידי צוות ימ"מ בעומק המסדרון המרכזי? באילו פעולות באה לידי ביטוי העלאת רמת הכוננות מרמה נמוכה לרמה בינונית?

כתבת הסבר על קורות החיים של מייקל זהאף ביביו:

מייקל זהאף ביביו תכנן את ביצוע הפיגוע ואף הקליט את עצמו לפני:

זה מסע הירי וההרג שביצע מייקל זהאף ביביו: 
בשעה 09:52, לאחר שהקליט את עצמו וירד מרכבו, הצליח להגיע בהפתעה וירה בעזרת רובה ציידים שהיה ברשותו בחיילים ששמרו על אנדרטת המלחמה הלאומית שבפאתי הפרלמנט. חייל אחד נהרג ועוד שניים נפצעו.
תמונה של מייקל זהאן ביביו יורד מרכבו:

כשמונה דקות אחרי, בשעה 10:00, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט, בדרך חטף מכונית, שעמה נסע לעבר הפרלמנט. בסרטון שצולם ממכונית סמוכה, נראה אדם – העונה לתיאורו של המחבל – נוהג במכונית, אחרי שלוחית הרישוי הוסרה ממנה. נכנס לבניין הפרלמנט תוך שהוא מבצע ירי, התבצר עד שבסביבות השעה 10:45 נורה ונהרג על ידי אחד השוטרים שהשתתף בלחימה. כל האירוע ארך כשעה.

דיווח תקשורתי על האירוע:

תרשים אזור וציר ההתקדמות:

על פי הנתונים שנאספו ממצלמות האבטחה הפרוסות באזור ומעדויות אזרחים ואנשי ביטחון, ניתן ללמוד ולהבין בדיוק רב את המסלול שעשה מייקל זהאן ביביו ולהסביר את קבלת ההחלטות שלו בראיית התוקף:

  • אין ספק שמייקל זהאן ביביו תכנן את המסלול מראש ולא פעל מתוך חשיבה של אלתור תוך כדי תנועה.
  • מייקל זהאן ביביו בחר להגיע מהחלק האחורי של האנדרטה על מנת להצליח להפתיע את החיילים שעמדו בחזית – תוצאת הירי הראשון, חייל הרוג ושניים פצועים, מעידה על כך שהחיילים הופתעו ולא הספיקו להגיב בהתקפת נגד.
    תמונה של חזית האנדרטה והחיילים:
  • ציר הזמן מעיד על כך שמייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות (ישנו תיעוד מצולם) – אם שני חיילים נשארו פצועים נראה שלא ביצע בהם ירי לווידוא הריגה ובנוסף לכך בחר לשהות זמן רב יחסית באותו מקום לפני שהחליט להמשיך בציר ההתקדמות לעבר בניין הפרלמנט. יתכן ששמר כדורים להמשך מסע ההרג ו/או המתין לראות האם ישנה תגובה של כוחות ביטחון בעקבות הירי הראשון שלו. 
    צילום של מייקל זהאן ביביו עומד בחזית האנדרטה:
  • ציר ההתקדמות מהאנדרטה ועד בניין הפרלמנט אינו ארוך יחסית – מייקל זהאן ביביו התחיל להתקדם בריצה, לאחר מרחק קצר זיהה אדם בתוך רכב והחליט לקחת אותו ממנו ולהמשיך עד לחזית בניין הפרלמנט בנסיעה, מגיע לחזית עוצר את הרכב, יורד ממנו ופותח בריצה לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט, נכנס פנימה ומתקדם עד לאזור הספרייה – על פי התיעוד המצולם, מייקל זהאן ביביו לא ביצע ירי באזרחים במהלך ציר ההתקדמות שלו לבניין הפרלמנט, כולל לא בנהג הרכב ולא באזרחים שזיהו אותו מקרוב וברחו בריצה – נראה שהחליט לא לפגוע באזרחים ושמר את הכדורים לפגיעה בכוחות ביטחון בלבד.
  • עובדתית, מייקל זהאן ביביו הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט מבלי שמישהו מאנשי הביטחון או מהעובדים יצליח לעצור אותו. בשלב זה מאבטחים ביצעו ירי לעברו כאשר חלק לא הצליחו לפגוע בו ומאבטח העיד שכן פגע במייקל אבל לא פגיעה שנטרלה אותו ומנעה ממנו להמשיך להתקדם. 
  • בסופו שלך דבר, בוצעה לחימה בתוך בניין הפרלמנט בין מייקל זהאן ביביו למאבטחים כשלפי העדויות הוא יורה כשלושים כדורים וסופג כדורים רבים כולל אחד בראש שמנטרל והורג אותו – יש לציין שלמרות שפגעו בו כדורים רבים וקטלניים, כאשר הגיעו אליו החליטו לאזוק אותו באזיקים. 

תיעוד מצולם של חלק מציר התקדמות של מייקל זהאן ביביו:

הדמיה של הפיגוע:

שימו לב להתנהגות האזרחים בהתרחש אירוע שמתורגם מבחינתם לסכנה – בתחילה ניתן לראות שהאזרחים שעומדים בסמוך לכביש הראשי באזור הכניסה הרגלית לציר המוביל לבניין הפרלמנט, שומעים את הירי מכיוון האנדרטה ומסתכלים לכיוונה עד לרגע שמזהים רכב שעוצר לידם ואת המחבל יורד ממנו עם הרובה בידו. ברגע זה, האזרחים בורחים בריצה ומתרחקים מהמקום במהירות. עובדתית, אף אחד מהאזרחים לא בחר לבצע פעולה נגד המחבל כדי לנסות לעצור ולנטרל אותו. ניתן לראות שאין באזור נקודת העצירה של הרכב בציר ההתקדמות של המחבל לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט אף מאבטח או שוטר. הפעם הראשונה שמייקל זהאן ביביו פוגש מאבטחים זה בכניסה לבניין הפרלמנט.
נשאלת השאלה: איך יתכן שאדם חמוש מצליח להגיע עם רכב עד לחזית הבניין ואף מצליח להיכנס רגלית כמעט בלי בעיה ובלי להיתקל באיזושהי חסימה ו/או התנגדות יעילים למרות רמת הכוננות עלתה לרמה בינונית? איך יתכן שלא העלו את רמת האבטחה של מתחם הפרלמנט ולא תגברו בעמדות נוספות כנגד אפשרות להתקפה נוספת שיכולה להתרחש? 

תיעוד הלחימה בתוך בניין הפרלמנט:

מהתיעוד ניתן ללמוד שכן היו במתחם בניין הפרלמנט כוחות אבטחה גדולים יחסית. כן בוצע ירי ראשוני לעברו של מייקל זהאן ביביו שלא הצליח לנטרל אותו וכן אפשר לו להמשיך ולהתקדם פנימה במסדרון המרכזי. פריסת המאבטחים, השומרים והשוטרים בתוך הבניין ובעיקר במסדרון המרכזי, צורת האחיזה וההליכה עם אקדח אצל חלקם והעובדה שהרבה בכלל לא שלפו את האקדח שברשותם למרות שישנה לחימה בגזרתם, מלמדת שאינם מיומנים ו/או מוכנים להתמודדות מול אירוע במאפיינים כאלה.
בנוסף לכך, מהתמונה הזו שבה רואים כיצד חברי פרלמנט סוגרים את דלת הכניסה לאולם שבו שהו עם רהיטים ניתן ללמוד שגם רמת המוכנות לחירום בתוך הבניין אינה גבוהה:

לסיכום:
למרות שהעלו את רמת הכוננות בעקבות פיגוע דריסה שהתרחש יומיים לפני, ברור שכוחות הביטחון באוטווה לא תרגמו את רמת הכוננות לפעולות ממשיות להעלאת רמת האבטחה במתחם בניין הפרלמנט שמן הסתם מוגדר כאזור רגיש במיוחד. ההתמודדות עם מפגע יחיד שבוחר מתי לפעול וכיצד, הינה ברמת הקושי הגבוהה ביותר ולמרות שמייקל זהאן ביביו עונה על ההגדרה הזו, לאור העובדה שהוא היה מוכר למודיעין בקנדה וסומן כגורם מסוכן היה צריך לאתר את התנועה המוטסת שלו ממונטריאול לאוטווה ולעצור אותו. 
ניתן לקבוע שחוסר התגובה מצד כוחות הביטחון כבר בשלב שבו מייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות, אפשרה לו להבין שהוא יכול להמשיך במימוש תכניתו שכללה התקדמות לצורך הגעה וכניסה לבניין הפרלמנט עצמו. בתיעוד המצולם רואים שאזרחים ששהו באזור שמעו קולות ירי מכיוון האנדרטה ואף הגיבו אליהם בזהירות רבה. האם יכול להיות שאזרחים הבינו שמתרחש אירוע ירי וכוחות הביטחון השונים המוצבים במתחם לא? אני חושב שהתשובה לכך היא שלילית ובטוח שחלק מכוחות הביטחון כן שמעו את הירי אבל לא הגיבו אליו כנדרש. אם זמן שהייתו באנדרטה לא הספיקה לכוחות הביטחון להתארגן לתגובה אז ברור שבמהלך התקדמותו לכיוון בניין הפרלמנט היה מצופה שאיזשהו כוח ביטחון יגיע אליו ויגיב בלחימה עד לנטרולו. ברור שמייקל זהאן ביביו לא תכנן לפגוע באזרחים ולראיה לכך שאף אזרח לא נורה על ידו למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לעשות זאת. נראה לי שמייקל זהאן ביביו לא האמין באיזו קלות הוא הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט ולא חשב שיוכל להגיע כל כך רחוק מבלי להיפגע ולהיעצר או לחילופין להיהרג.     
במידה ועד לאותו יום הפיגוע היתה קיימת למתחם הפרלמנט באוטווה תכנית אבטחה, אין ספק שאינה מותאמת לרמת הכוננות שנקבעה ולאיומים הרלוונטיים.
היה מצופה מכוח אבטחה שאמון על אבטחה מתחם פרלמנט שיצליח להגיע למחבל יחיד בזמן קצר מרגע תחילת הפיגוע ובטח שיצליח למנוע ממנו להגיע לחזית הבניין ולהיכנס אליו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בהתאם לתכנית אבטחה מקצועית שממומשת על ידי כוח מיומן!!!

וירוס הקורונה – איום של פעם במאה שנה ודווקא במשמרת שלי

אם היו אומרים לי לפני חודשיים שאני צריך לכלול בטבלת הדפ"אות בתיק אבטחה שאני כותב איום בתצורה של וירוס קטלני הייתי אומר שזה לא הגיוני ומצרף לכך הסבר מקצועי, אבל החיים כמו החיים מלאי הפתעות והם אלה שמוכיחים לנו כל פעם מחדש שהכל יכול לקרות. באותה מידה, סביר להניח שגם אם הייתי שוקל בכובד ראש אם לשלב בדפ"אות הרלוונטיות למושא האבטחה שבאחריותי וירוס קטלני שיכול לגרום להפסקת פעילות אז סבירות מימוש הדפ"א, פעם ב…..בעשרות, מאה או מאתיים שנים, היתה גורמת לי לחשוב שאין סיכוי שתרחיש כזה התממש דווקא במשמרת שלי.

הייתי שואל מאיפה הביאו לי את האיום הזה? (הייתי נזכר במשפט מגבעת חלפון: "איזה מצרי (וירוס) יבוא בחום הזה?"), לא זכור לי שלמדתי עליו בקורס מנב"טים, לא זכור לי שקראתי עליו בתפיסת האבטחה ו/או בהנחיות או ששמעתי על משהו דומה עוד בחיי, אז איך הייתי אמור לקחת בחשבון איום כזה קטלני? איך הייתי צריך לנחש שאיום כזה יתממש ויתקוף אחרי 100 שנה? מישהו הזכיר לי שבשנת 1918 העולם התמודד עם מגיפה דומה? ושוב, גם אם היו מזכירים לי, כנראה שהדבר האחרון שהייתי עושה בשגרת העבודה המטורפת שלי זה להעלות את איום הוירוס לראש רשימת הדפ"אות, אם בכלל.

מנב"ט גוזר את האיומים הרלוונטיים למושא האבטחה שבאחריותו מאיום הייחוס שכולל איומי תקיפה מוחשיים שניתן לראות, לשמוע ולהרגיש אותם ולכן אפשר להתמודד מולם במספר מעני אבטחה ואף להשיג תוצאות מידיות לנטרולם.

אנחנו, מנהלי ואנשי האבטחה התרגלנו ליריב בשר ודם שתוקף פיזית (ירי, מטען חבלה, אלימות, דריסה ועוד) או מרחוק (סייבר), לא חשבנו לקחת בחשבון איום בדמות וירוס קטלני שבבת אחת משתק את הארגון, חברה, עסק או מתקן שבו אנחנו עובדים.

וירוס הקורונה תפס את רובנו לא מוכנים להגעתו ולהשלכותיו הקשות ואף ההרסניות, מאוד הרסניות שנובעות ממנו.

וירוס שמצד אחד חייב אותנו להגיב מהר, בנחישות ובחדות ומצד שני נתן לנו את הזמן לביצוע חשיבה אישית ומקצועית על כמה נושאים מרכזיים:

תפקיד המנב"ט:

בהתרחש אירוע חירום ייחודי ובלתי צפוי שנמשך לאורך זמן, חשיבותו או אי חשיבותו של המנב"ט נחשפת לשדרת המנהלים ולעובדים במקום העבודה. מנב"ט שמצא את עצמו מופתע ולא מוכן עד הרגע האחרון שבו כבר היה ברור שוירוס הקורונה הגיע גם לישראל, חייב לנצל את הזמן הרב שנוצר עכשיו כדי לבדוק את עצמו באומץ ובאחריות. ברור שכמו המנהלים גם המנב"ט יכול היה להיות מופתע בהתחלה מהופעתו של הוירוס בסין אבל אסור היה לו להיות מופתע שאותו וירוס תקף גם במדינות אחרות כולל בישראל, ולכן חייב היה ליזום הערכת מצב עם מנהליו או להיות שותף מלא במידה והם אלה שיזמו אותה, וזאת על מנת להתכונן ולהתארגן להגעתו של האיום ולהשפעותיו. זה אחד המצבים שבהם המנב"ט יכול להבין באמת האם "סופרים" אותו בהנהלה ואם לא, אז מדוע לא. אני חושב שאירוע הקורונה מדגיש בצורה הברורה ביותר את חשיבות תפקיד המנב"ט ובאותה נשימה מאמין שהמנב"ט עצמו ורק הוא, יכול לתכנן וליצור את החשיבות הזו.

כל מנב"ט באשר הוא, חייב להתייחס לתפקידו ברצינות ובמקצועיות ולאורך זמן תוך שהוא עומד במאה אחוז בכל ההגדרות והדרישות הקשורות לתפקידו. מנב"ט שלא דאג להיות במצב הזה לפני תקיפת וירוס הקורונה, בטוח שמצא את עצמו עם המכנסיים למטה ובתחושת חוסר וודאות, חוסר ביטחון, חוסר יכולת לתפקד ביעילות והגרוע מכל נראות לא טובה אל מול ההנהלה והעובדים.

הגם שמדובר באיום בלתי צפוי בעליל וכזה שלא באמת מתכוננים לקראתו, בנקודת הזמן שברור שהתקיפה התחילה, המנב"ט נדרש לכל היכולות האישיות שלו והניסיון המקצועי שצבר כדי להצליח לפעול ולתת פתרונות מהר וביעילות תוך שיתוף פעולה מלא עם ההנהלה והעובדים והפעלה מתאימה של מערך האבטחה שעומד לרשותו. מנב"ט שלא השכיל ליצור את התנאים האלה, המתאימים למצב שגרה ולמצב חירום, לא יצליח ליצור יש מעין כשאירוע החירום כבר התחיל ובעצמה והשפעה קטלניים.

יצדקו אלה שיגידו שמדובר בחכמה שבדיעבד ולמרות זאת לא יהיה ניתן להתווכח על העובדה שמנב"ט שמוכן עם מערך מיומן ומשומן יצליח לתפקד הרבה יותר טוב גם בתרחיש שהיה עד לפני רגע דמיוני. 

אני בטוח שמצד אחד שום מנב"ט לא ייחל לעצמו שיריב בדמות וירוס קטלני יתקוף דווקא במשמרת שלו ומצד שני העובדה שזה כן קרה דווקא במשמרת שלו, מעניקה לו את ההזדמנות (כנראה שתהיה חד פעמית בחייו) להבין מה המשמעות של תקיפה שמצליחה לערער את הרצף התפקודי של מושא האבטחה ואף להעלימו לחלוטין.

אני חושב שמנב"ט שחווה ו/או מתמודד עכשיו עם תקיפת וירוס הקורונה לא יחזור להיות אותו מנב"ט כפי שהיה לפני התקיפה:

  1. אם לא לקחת את התפקיד שלך ברצינות – טעית!!!
  2. אם אמרת לעצמך "לי זה לא יקרה" – טעית!!!
  3. אם לא בנית את מערך האבטחה שתחת אחריותך בהתאם להנחיות – טעית!!!
  4. אם לא דאגת שכל מוצרי האבטחה אצלך יהיו מקצועיים – טעית!!!
  5. אם מצאת את עצמך מובל ולא מוביל – טעית!!!
  6. אם לא הבנת מה עליך לעשות – טעית!!!
  7. אם לא הצלחת לספק להנהלה את התשובות והפתרונות בזמן – טעית!!!

אבל אם למרות הקושי האדיר של הוצאת עובדים לחל"ת, פיטורי עובדים, לחץ בהנהלה, האטה ואף עצירת הפעילות, הרגשת מוכן, הרגשת בטוח והצלחת להתאים את עצמך ואת מערך האבטחה למצב החדש – הצלחת!!!


סקר הסיכונים:

מי שמכיר את סקר הסיכונים יודע שהוא היסוד הראשון והחזק ביותר בבניית תפיסת אבטחה ומערך אבטחה ולכן אסור לוותר עליו בשום מצב. וירוס הקורונה שם לנו את סקר הסיכונים על השולחן כדי שנלמד אותו מחדש ונבין טוב יותר את חשיבותו בחיינו המקצועיים. סקר הסיכונים עוזר לנו לנתח ולהבין מהם האיומים הרלוונטיים למושא האבטחה ומה עוצמת הנזק שכל אחד מהם יכול לעשות, כל זאת בעזרת הטבלה הבאה שקובעת מה רמת הסיכון ושהינה שפה משותפת בינלאומית:

וירוס הקורונה מדגיש מדוע לא כל אחד יכול ויודע לכתוב סקר סיכונים ומדוע חשוב שרק מי שזה מקצועו ועבודתו בשגרה הוא זה שיבצע את המשימה. בתהליך בחינת רמת הסיכון של כל איום, אם נבצע אותו ללא חשיבה מעמיקה וניתוח מקצועי, סביר להניח שכאשר נבחן את איום וירוס מדבק נגיד לעצמנו על סמך ההיסטוריה שאיום כזה אמור להתממש פעם בעשרות שנים ולכן בסבירות למימוש הסיכון נסמן 1 – סבירות זניחה אבל במידה ואכן התממש נסמן בחומרת הנזק 5 – חומרה קטסטרופלית שבתיאור מלא מגיע עד הפסקת פעילות מוחלטת. בהכפלת הסבירות למימוש הסיכון (1) בחומרת הנזק (5) נקבל 5 שהמשמעות המספרית בלבד הינה סיכון נמוך שלא מצריך התארגנות או הכנה מיוחדת.

מי שאינו מוכשר לכתוב סקר סיכונים יעצור כאן ויתעלם מאיום וירוס מדבק ולעומתו בעל מקצוע ינתח את התוצאה המספרית עם מאמרים שהתפרסמו בנושא ("אחרי הסארס בשנת 2002 כולם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שמגפה חדשה תתפתח בסין"), היגיון מבצעי ועסקי ויבין שלמרות שרמת הסיכון המספרית נמוכה חייבים להתייחס לרמת החומרה בצורה אחרת, בצורה נפרדת. עכשיו בואו נתרגם את המצב הזה למציאות העכשווית: אני מאמין שלא אטעה אם אקבע שרוב המנהלים והמנב"טים שתחתם לא חשבו בכלל על איום בדמות וירוס מדבק והתרכזו ברשימת הדפ"אות השכיחה שכוללת תקיפות פח"ע ופלילי שכוללים גם תקיפות סייבר ומי שבכל זאת חשב על הוירוס, כנראה שמיקם אותו בסוף רשימת סדר העדיפויות לטיפול והתארגנות. היום כולנו מבינים שאיום שרמת החומרה שלו קטסטרופלית עד כדי הפסקת פעילות לתמיד מנצח את כל שאר האיומים בנוק אאוט ומחייב גיבוש מענה מלא שמן הסתם ישפיע לאורך שנות חיי מושא האבטחה על ההתנהלות הכספית, על קצב הגידול ועל מוכנות לשעת התקיפה. האם ביום שאחרי, תמליצו להנהלה שלכם לרכוש מסיכות, מדי חום, חומרי חיטוי כפפות לשעת חירום? למרות שישנו סיכוי גדול שלא תצטרכו להשתמש בהם במשמרת שלכם.

אין ספק שוירוס הקורונה מחייב את כולנו להבין טוב יותר שישנם איומים ייחודיים שמצריכים ניתוח יעודי וייחודי ולבצע מחדש סקר סיכונים או לרענן את הקיים כדי שהנהלה תוכל לנהל את הסיכונים בצורה טובה יותר. 

מוכנות לחירום:

גם בנושא הזה וירוס הקורונה עושה עבודה מצוינת ויתכן שאף יכבוש את מצעד האיומים שיגדירו מחדש את המושג "מוכנות לחירום". וירוס הקורונה מאיר את תשומת ליבנו לכך שהמנב"ט חייב להיות חלק בלתי נפרד מהנהלת מושא האבטחה בכל הקשור לרמת המוכנות לשעת חירום עד כדי רמה של מעורבות בכל נושא ו/או החלטה שמשליכה על כך.

מנב"ט שאיום וירוס הקורונה התרחש במשמרת שלו, בטוח שיודע היום מתי היה עליו להתעקש יותר מול ההנהלה ובטוח שמצא את עצמו מתעסק בכמה נושאים במקביל, בזמן קצר ובלחץ, כגון חיבור להנחיות הרשויות ותרגומן בשטח, פיטורי עובדים/הוצאה לחל"ת, סגירת כניסות, בדיקת נכנסים לתחלואה, רכישת מוצרים, כניסת צוותים לחיטוי אזורים, צמצום או הגדלת מערך האבטחה, התעסקות עם חברת האבטחה שבעצמה עוסקת בהישרדות ועוד ועוד, ולכן אם לא הכין תכנית לשעת חירום מבעוד מועד שכוללת את עצמו, את המערך שעומד לרשותו ותחת אחריותו, את העובדים וגורמי ההנהלה ולא בדק שהתכנית שלו נכונה וניתנת למימוש, יהיה במצב מביך שכנראה ויתבסס על אלתורים ועל תלות באחרים. ההיסטוריה מלמדת שלמי שהכין את עצמו לשעת חירום טוב יותר קיים סיכוי גדול יותר לשרוד מאשר למי שלא הכין את עצמו ומתבסס על אלתורים והרבה מזל.
אני מאמין שהיום אין מנב"ט שלא מבין שאסור לו לתפקד ללא תכנית לשעת חירום שלוקחת בחשבון את כל האיומים הרלוונטיים שנקבעו על ידי הגוף המנחה או שאושרו על ידי ההנהלה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם במצבי קיצון בלתי צפויים!!!

אירוע הירי בנמל אשדוד – שימוש בנשק כמוצא אחרון

האירוע שהתרחש בכניסה לנמל אשדוד ב 21 לנובמבר 2019 בו מאבטח ירה לעבר מרינה ראטוש שנהגה ברכבה הפרטי תוך שהיא פורצת את המחסום הראשון בכניסה לנמל, הוא אירוע מכונן באבטחה האזרחית בכלל ובאבטחת מתקנים אסטרטגים בפרט.
מיום האירוע ועד ליום חמישי ה – 30 לינואר 2020, בו פורסמו מסקנות התחקיר שבוצע על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים, הפרטים הידועים על מה שהתרחש באירוע הועברו אך ורק על ידי כלי התקשורת שמתבססים על מה שהוחלט שניתן לחשוף ולכן סביר להניח שתמונת המצב שמורכבת מהפרסומים בתקשורת הינה חלקית ולא מדויקת. 
כמומחה אבטחה, אני וכמותי מחכים בקוצר רוח לקבלת תחקיר האירוע על מנת לבדוק מה ניתן ללמוד ממנו לעתיד ומקווים שעכשיו לאחר שהסתיים ומסקנותיו המרכזיות פורסמו, הוא יועבר במלואו לכלל העוסקים במקצוע האבטחה בישראל.
שקלתי האם לכתוב את דעתי על האירוע רק אחרי שהתחקיר יפורסם (מקווה שיפורסם) או לפני, וכפי שניתן להבין, החלטתי לכתוב לפני הפרסום מתוך חשיבה שיתכן שהשאלות שאשאל בכתבה וכאלה שישאלו בהמשך על ידי הקוראים ירחיבו את כיווני החשיבה המקצועית בקרב בעלי התפקידים שעוסקים בחקירת האירוע מבלי לזלזל חס וחלילה ביכולתם להבין מה קרה באותו ערב.

תוצאת האירוע: האזרחית מרינה ראטוש, שלא ברור מה גרם להתנהוגתה באותו ערב, נהרגה מירי של מאבטח שעבד באותו ערב במערך האבטחה בנמל אשדוד.

ביום שני 3 לפברואר 2020, תיעוד האירוע ממצלמות האבטחה בכניסה לנמל, פורסם בערוץ 13:
https://13news.co.il/item/news/domestic/articles/ashdod_port_marina_ratosh-997897/

בואו ננסה להבין מה קרה באותה שעת ערב מאוחרת, בשעה 21:15, בואו ננסה לבצע תחקיר:

שאלת התחקיר: איך קרה שמאבטח ממערך האבטחה בנמל סיווג את האירוע כפיגוע (פח"ע), ביצע נוהל מעצר חשוד שכלל ירי אזהרה וירי קטלני על מנת להרוג?

שאלות משנה:

שימוש בנשק כמוצא אחרון: האם נעשו כל הפעולות האפשריות כדי למנוע הגעה לשימוש בנשק?

כמתקן המוגדר כאסטרטגי, איך יתכן שרכב פרטי משפחתי רגיל מצליח לפרוץ מחסום בכניסה הראשית בשעה כל כך מאוחרת שאין בה כמעט פעילות?

האם תכנון מתחם הכניסה הראשית לנמל, לרכבים פרטיים ולמשאיות, נותן מענה למניעה מרכב להצליח לפרוץ ולעבור את המחסום,/שער?

הדיווח ראשון שהועבר בקשר היה מדויק – "רכב מתפרץ". מה גרם למאבטח שהגיב לסווג את האירוע כאירוע פח"ע?

בשעת האירוע ובגזרת התרחשותו, אין הולכי רגל והמאבטח שירה טען נראה יורד מעמדת התצפית ואז ראה טוב יותר את הרכב מסתובב ברחבה, סיווג והרגיש בסכנת חיים – המאבטח הגיע לגזרה כשהרכב כבר נסע בה, אז איך הגיע למצב שהוא בסכנת חיים? בסכנת דריסה?

האם ההכשרה המקצועית והאימונים שעברו כלל בעל התפקידים במערך האבטחה שעבדו במשמרת נתנו להם את הידע והכלים הדרושים להתמודדות עם אירוע מהסוג הנ"ל?

פרטי האירוע כפי שפורסמו בתקשורת:


מאבטח בנמל אשדוד ירה למוות בנהגת שפרצה את מחסום הכניסה למקום
מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי מרינה ראטוש התעלמה מהוראות המאבטחים ונהגה במהירות לעבר המחסום.
מאבטח בנמל אשדוד ירה למוות ביום חמישי בנהגת כבת 40 שפרצה ברכבה את מחסום הכניסה למקום. לפי הודעת המשטרה, הנהגת מרינה ראטוש, תושבת בית שמש, נפצעה באורח אנוש ומותה נקבע אתמול בבית החולים אסותא בעיר. המאבטח נחקר לאחר התקרית ושוחרר אתמול לחמישה ימי מעצר בית.

מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי ראטוש התעלמה מהוראות המאבטחים, נהגה במהירות לעבר המקום – עד שאחד המאבטחים ירה לעברה. בין השאר בודקים במשטרה אם היא נהגה בהשפעת אלכוהול. פרקליטת המאבטח, עו"ד מירי ויינר, אמרה אתמול כי הוא חשש שמדובר בפיגוע – ולכן, לטענתו, פעל לפי הנהלים. 

עורך הדין המייצג את משפחתה של ראטוש, עו"ד חיים מכלוף, אמר: "כל האירוע הוא בסימן שאלה אחד גדול. אני לא מצליח להבין, ויש לי רקע בביטחון, למה ניקבו אותה בכדורים. היו מספיק דרכים לעצור אותה: ירי לגלגלים, חסימות. האירוע הזה לא היה צריך להסתיים בדרך שבה הסתיים". מכלוף ציין כי לראטוש אין עבר פסיכיאטרי. 

 

מסקנות האירוע כפי שפורסמו בתקשורת:

המאבטח שירה למוות בנהגת בנמל אשדוד לא יועמד לדין

הפרקליטות הודיעה על סגירת התיק נגד המאבטח שירה למוות במרינה ראטוש, שפרצה מסיבה לא ברורה את המחסום. אביה מחה: "אני בהלם, ככה מותר להרוג כל אחד?"

המאבטח שירה למוות לפני כחודש במרינה ראטוש ז"ל בכניסה לנמל אשדוד לא יועמד לדין והתיק נגדו ייסגר. כך הודיעה היום (חמישי) פרקליטות המדינה למשפחתה של ראטוש ולעורך דינו של המאבטח.

 

ראטוש, תושבת בית שמש, נורתה למוות בכניסה לנמל לאחר שככל הנראה לא צייתה להנחיית המאבטחים שדרשו ממנה לעצור בכניסה. היא פרצה את המחסום ונורתה על-ידי אחד המאבטחים במקום, ולאחר מכן הובהלה במצב אנוש לבית החולים אסותא בעיר, שם מתה מפצעיה.

בהודעת הפרקליטות נכתב כי "לאחר ניתוח יסודי של חומר החקירה שנאסף, ובכלל זה חוות הדעת של קצין המשטרה האחראי על הנחיה מקצועית של מאבטחי מעברים ימיים, ממנה עולה, כי בנסיבותיו של האירוע החריג, המאבטח החשוד פעל כשורה ובהתאם לכללי הנהלים וההנחיות הקיימים באשר לפתיחה באש לשם אבטחת מתקן אסטרטגי של המדינה, בעודו סבור כי מדובר באירוע ביטחוני שמחובתו למנוע אותו, החליטה כאמור הפרקליטות לסגור את התיק".

יצחק ראטוש, אביה של מרינה אמר ל-ynet: "רק בגלל שאנחנו גמלאים ומסכנים לא מתייחסים אלינו. איזו מן החלטה זאת?  11 כדורים ברכב של הבת שלי. אין לי שום בעיה עם נעמה יששכר, אבל זה שהרגו את הבת שלי לא מעניין אף אחד. 
איך זה הגיוני? ככה מותר להרוג כל אחד? אז מה אם הוא פעל לפי הפקודות? הפקודות לא נכונות!". 
לדברי האב, "לא הייתה לו שום סכנה לחיים של המאבטח. אני בהלם, אני כבר לא מבין כלום. אין מישהו שיעשה טיפה צדק. אפילו כדי להרוג מחבל צריך לקבל אישור מהמפקד. אנחנו מחפשים טיפה של צדק. איך פתחו ככה באש?".

 

סנגורה של המשפחה, עו"ד חיים מכלוף, תקף גם הוא את החלטת הפרקליטות לסגור את התיק: "לא יעלה על הדעת שתיק כזה נסגר ככה. במקרה של סולמון טקה, השוטר עמד לדין בגלל נתז. פה ירו 11 כדורים. יש 20 אלף שיטות לעצור אותה אחרי שעברה את המחסום. זו החלטה לא נכונה, לא מידתית ולא תואמת את העובדות בשטח. כל שוטר שמחזיק אקדח יורה מתי שהוא רוצה? היא לא באה עם משאית או האמר. היא הגיעה עם רכב פרטי".

 

מחקירת המשטרה עלה כי נהגת הרכב לא שעתה להוראות המאבטחים, פרצה את המחסום הראשון והמשיכה בנסיעה מהירה. לאחר האירוע, המאבטחים במקום טענו כי הנהגת נהגה בפראות, ואמרו כי חששו שמדובר בפיגוע דריסה. המאבטח שירה טען במשטרה שביצע הכל לפי הנהלים. "ראיתי את הרכב מגיע במהירות ואז שמעתי בקשר שמדברים על פריצה ואירוע פח"ע".
המאבטח סיפר עוד כי ירד מהמבנה ואז הבחין ברכב המשתולל, כולל בתחום הנמל. "ביצעתי ירי לפי נוהל פתיחה באש רק כשהרגשתי סכנת חיים וחששתי שהיא תדרוס אותי. יריתי לעברה אחרי שקודם יריתי יריות אזהרה לעבר גלגלי הרכב".

עורכי הדין חי אוזן, מירי ויינר ושוקרי אבו טביק, שייצגו את המאבטח, בירכו על סגירת התיק. "מדובר באירוע טרגי שבסופו מצאה המנוחה את מותה, וליבנו עם משפחתה. ואולם, כפי שטענו, האירוע החל כאשר הרכב פרץ את מחסום הכניסה לנמל ומיד העלה חשד שמדובר באירוע פח״עי. כעולה מבדיקת המשטרה, המאבטח פעל על פי הנהלים המקובלים לטיפול באירוע מסוג זה, עמד בפני סכנה מידית ומוחשית לחייו ולחיי המאבטחים הנוספים שהיו במתחם ונאלץ לפתוח באש רק לאחר שביצע נוהל מעצר חשוד בהתאם לנהלי הפתיחה באש ולנטרל את הסכנה מן הרכב.

"גרסת המאבטח נבדקה ואומתה עם ממצאים וראיות בשטח לרבות מצלמות האבטחה, רשת הקשר בנמל וגרסאות שאר המאבטחים שהיו במתחם. התיק נחקר ביסודיות ובוצעו מאות פעולות חקירה שבסופם נקבע כי המאבטח פעל ללא רבב, זאת למרות כאמור התוצאה הטרגית".

תמונות וסרטונים להמחשה:

מיקום הנמל, צירי הגישה אליו ומיקום מתחם הכניסה הראשית:

תצלום אוויר:

שער הכניסה:

גזרת האירוע – מיקום הרכב בצד שמאל של התמונה:

מסקנות ולקחים:

שימוש בנשק כמוצא אחרון:

אחזור על כך שאני שמח בשביל המאבטח שנמצא שפעל נכון באותו אירוע ולמרות זאת אני חושב שמחובתנו המקצועית לשאול את השאלות הקשות שנובעות מקבלת ההחלטות שלו, הפעולות שבחר לבצע ותוצאותיהן.
בהתבסס על הפרטים שפורסמו ועל הסרטון שהופץ, נראה שהמאבטח נחשף לאירוע מהדיווח שהועבר בקשר ואף ראה את מרינה פורצת את שער הכניסה. המאבטח שהה באותו זמן בעמדת התצפית הממוקמת במתחם הכניסה הראשית ומאפשרת תצפית על הכניסה והרחבה, קיבל את הדיווח בקשר, יצא מהעמדה, זיהה את הרכב נוסע בפראות ברחבה (נוסע בסיבובים) שהינה חלק ממתחם הכניסה הראשית, חשד שמדובר באירוע דריסה השייך לאיומי פח"ע, הרגיש שהוא והחברים שלו נמצאים בסכנת חיים ולכן החליט לבצע נוהל מעצר חשוד שהחל בירי אזהרה, המשיך לירי לגלגלים והסתיים בירי לעבר הנהגת על מנת להרוג.
בהתבסס רק על מה שאני רואה בתמונות של הכניסה ומיקום הרכב ועל מה שרואים בסרטון, אני חושב שניתן להבין שמדובר בגזרה שבשעה המדוברת (21:15) אין בה הולכי רגל וכנראה שהיקף התנועה בכניסה נמוך או לא קיים כלל. המאבטח היורה יצא מעמדת התצפית על מנת לצמצם טווח ולטפל באירוע. נראה שבהחלטה זו הציב את עצמו בטווח ראייתה של מרינה ובטווח שבהחלט יכול לסכן אותו במידה ומרינה תחליט לנסות ולדרוס אותו. רואים את המאבטח היורה, יוצא מהעמדה כאשר הרכב כבר היה במצב של נסיעה ברחבה, אז איך הוא הגיע למצב של בחירת מיקום שמעמיד אותו בסכנת דריסה? האם יתכן שבחר מיקום לא נכון ובכך החמיר את המצב שהשפיעה על קבלת ההחלטות שלו?
אירוע דריסה מתאים למצב שבו המאבטח עמד ואז הגיע הרכב בנסיעה מהירה לעברו.
האם היה ניתן להתמקם בעמדות שאינן מאפשרות דריסה ולהמתין לראות מה יקרה עם הרכב בזמן הקרוב כדי להצליח להבין טוב יותר את המצב? הרי ההבנה האם מדובר באירוע פח"ע או באירוע תמים היא קריטית.
ההיגיון הבריא אומר שאזרח תמים לא ינהג ברכב במאפייני פיגוע דריסה מכיוון שלא נכנס למתחם הנמל כדי לדרוס אנשים. עד לרגע שבו המאבטח נכנס לרחבה ולטווח ראייתה של מרינה, נהיגתה ברכב לא התאימה למאפייני דריסה או לרכב תופת.

איך יתכן שרכב פרטי משפחתי רגיל מצליח לפרוץ שער כניסה למתקן שמוגדר כמתקן אסטרטגי:

זו השאלה הראשונה שהייתי שואל את מנהל האבטחה בנמל כדי לדעת האם כחלק מפעולות המניעה, הותקן אמצעי למניעת פריצה ואם כן, הייתי בודק האם הוא הופעל כנדרש. 
אין סיכוי שרכב פרטי מהסוג שהיה באירוע היה מצליח לפרוץ מחסום שמיועד למניעת פריצת רכב ולכן זה לא יהיה הימור שבאותו ערב או שלא היה אמצעי כזה או שהוא פשוט לא הופעל. 
שילוב אמצעים טכנולוגיים במערך האבטחה נועד בין היתר לשפר את יכולת מניעת אירוע כמו שהתרחש באותו ערב.
מחסום כזה היה מונע את כל האירוע ובטח שהיה מונע את הירי לעבר הרכב והנהגת שבו.
מתקן שמוגדר כמתקן אסטרטגי חייב לשלב אמצעי כנגד פריצת רכב בהתאם לאיומי הייחוס שנקבעו לו!!!

בעלי התפקידים במשמרת:


הכשרה מקצועית:

האירוע ותוצאותיו מהווים הזדמנות נוספת, והפעם הזדמנות פז, להבין שאין התאמה בין הדרישות המקצועיות בתפקידי האבטחה ובמיוחד ממאבטחים חמושים לבין ההכשרה המקצועית המסמיכה למקצוע ואימוני הכשירות החוזרים.
מבלי להכיר את אלה שאיישו את התפקידים השונים במערך האבטחה באזור הכניסה לנמל, אני בטוח שאין להם את הידע המקצועי והכלים הדרושים כדי להצליח לסווג בצורה נכונה ואחראית אירוע מורכב כמו האירוע המדובר ובהמשך לכך אני בטוח שכל אחד ואחת מהם ביצע/ה את הכי טוב בנקודת הזמן הרלוונטית ולכן אני יותר משמח שמבצעי התחקיר לא מיהרו להאשים אותם בתוצאות האירוע.
זה לא הגיוני בעליל לחשוב שאפשר להפוך אזרח/ית למאבטח/ת חמוש אחרי 8 ימי הכשרה, או קצת יותר, ומיד לאחר מכן לשלוח אותו/ה לאייש עמדות אבטחה במתקן ולהצליח להתמודד כמו שצריך עם כל האיומים הקיימים שחלקם מורכבים מאוד.
זה פשוט פשע ושימת מכשול בפני עיוור ועומד בניגוד גמור להבנה שתפקיד אבטחה יכול לקבוע במצבי חירום האם חשוד יחיה או ימות.
ההכשרות שמועברות היום אינן הופכות את המאבטחים/ות לכאלה שיודעים ויכולים להתמודד עם אירוע חירום כאלה!!!
אני קורא לחטיבת האבטחה ולעומד בראשה לבצע מהפיכה בכל הקשור להכשרה לתפקיד מאבטח אזרחי בישראל!!!

יכולת סיווג ודיווח:
סיווג ודיווח הם שני יכולות יסוד באבטחה אשר נדרשים כדי לעלות את הסיכוי להצליח ולהתמודד נכון עם אירועים שיכולים להתרחש בשגרה ובחירום. סיווג לא נכון ובהמשכו דיווח לא נכון יגרום בוודאות לבחירת פתרון לא נכון ולביצוע פעולות לא נכונות.
המאבטח באירוע המדובר ציין שהוא חשד שמדובר באירוע פח"ע, באירוע דריסה. חשד יכול להסתיים במסקנה שמדובר באדם תמים או באדם בעל כוונות לביצוע פעולות פגיעה באנשים ו/או במתן ולכן רמת הרגישות וחשיבות יכולת קבלת ההחלטות באירוע מהסוג הזה יקבעו גורל של אדם – יחיה או ימות.
האם למדווח/ת הראשון/נה בקשר באמת היה את הידע המתאים כדי לסווג נכון ולהוציא דיווח נכון ומדויק על מה שעיניו/ה ראו באותו ערב? האם כל רכב שפורץ את המחסום הופך מיד לפיגוע דריסה או לחשד לרכב תופת? האם המדווח/ת הראשון/נה היה/היתה ממוקדת על חזית הכניסה בזמן שהרכב הגיע במהירות או שעסק/תה בדברים אחרים ולכן והופתע/ה מפריצת הרכב את השער הראשון ויצא דיווח מבוהל שמדובר באירוע פח"ע? למה הדיווח לא היה על רכב מתפרץ?
ושוב, אני מעריך שלמדווח/ת אין את הידע והניסיון הדרוש כדי לא להתבלבל בדיווח ולהבין את משמעות הדיווח נכון ואת השלכותיו על פעולות שאר מערך האבטחה.

תפקיד המאבטח/ת:
בכל הדרכה שאני מעביר למאבטחים/ות אני מתחיל במבוא שעוסק בעיקר במקצוע האבטחה ובמשמעויות והאחריות בתפקיד המאבטח/ת ובעיקר המאבטח/ת החמוש. בעבר התרחשו הרבה אירועי חירום שעזרו לנו להסביר את הנושא הנ"ל אבל אני חושב שהאירוע המדובר עולה על כולם מכיוון שיש בו את כל התהליך הכולל זיהוי ראשוני, דיווח, תגובה לדיווח, תגבור לגזרת האירוע, זיהוי שני, סיווג, בחירת מענה ותוצאה בדיעבד של הריגת אזרחית תמימה.
האירוע ותוצאותיו צריכים לשלוח את כל העוסקים בניהול אבטחה, החל מחטיבת האבטחה במשטרת ישראל ועד כל מנב"ט מתקן, לעשות שיעורי בית מהירים ויעילים שיתנו תשובות לכל השאלות שעולות מהאירוע ויביאו לשיפור מידי ויעיל לכל הפערים שנמצאו בעקבות התחקיר בדגש על מעגל המניעה במתקן ועל הכשרת והפעלת כלל בעלי התפקידים במערך האבטחה.
למאבטחים/ות אומר שכל מי שבחר לעבור במקצוע האבטחה חייב להבין שהינו אחראי על חיי אדם ובכלל זה יהיה עליו להיות מוכן להתמודד בצורה מקצועית ובשאיפה נכונה עם מצבי חירום מורכבים ביותר שדורשים ריכוז מלא במשימה ויכולת קבלת החלטות בזמן קצר מאוד ובתנאים שמשתנים מהר מאוד. 
לעבוד באבטחה זה מחייב, מאוד מחייב!!! 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך שימת דגש על שלב המניעה!!!