הסרטון:
משימת אבטחת ראש הממשלה באירוע מהסוג, המוטלת על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, הינה אולי הקשה והמאתגרת ביותר מכיוון שמתבצעת בתנאים שבהם לא ניתן לבדוק את הקהל הרב השוהה במקום ויכול להגיע למגע בלתי אמצעי עם ראש הממשלה. המצב הזה עומד בניגוד מוחלטת עם ההנחיה המבצעית שנכתבה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שקבעה שהשב"כ, דרך היחידה לאבטחת אישים, יבצע תהליך סינון לכל אזרח שמשתתף באירוע עם ראש הממשלה ויכול להגיע למגע בלתי אמצעי עמו.
צריך להבין שמי שמחליט על ביצוע פעילות כזו, הגם שהיא לא נוחה בעליל לשב"כ, הוא ראש הממשלה בעצמו. בפועל, מרגע שראש הממשלה מודיע על הסיור בשוק היחידה לאבטחת אישים עושה את אבטחה בצורה הטובה ביותר ועם כל המשאבים והאמצעים העומדים לרשותה. נשאלת שאלה האם האבטחה בסיור כזה היא אפקטיבית כנגד האיומים הקיימים שטח? כל מעורבים בעשייה, כולל ראש הממשלה, מתפקדים תחת ניהול סיכונים ברור. בסיור שוק, האבטחה מסיבית ואגרסיבית ותצליח להתמודד עם כל ניסיון התקרבות לראש הממשלה לצורך פגיעה בו.
אני חושב שהתשובה מאוד ברורה וחד משמעית – אזרח/ית ישראלי ינסה לפגוע בראש ממשלה שישראל פעם נוספת!!!
אירועי עבר מוכיחים זאת ובעיקר אירועים בהם אזרח ישראלי פגע באזרח ישראלי אחר כולל אזרח ישראלי שרצח את ראש הממשלה בעזרת אקדח שהיה ברשותו. ההיסטוריה מלאה בניסיונות התנקשות באישים ובניהם כאלה שבוצעו על ידי אזרחי המדינה מתוך מניע אישי, פלילי או פוליטי. אומרים שמה שהיה הוא שיהיה ושההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואני מאמין בכך וחושב שכל יחידה לאבטחת אישים צריכה להאמין בכך ולהיערך לכל תרחיש איום מהסוג הזה.
בישראל המורכבת, המחסום המדובר נפרץ כבר פעמיים ולכן ברור שייפרץ שוב בעתיד:
- השלכת הרימון בכנסת הייתה תקרית שהתרחשה ב-29 באוקטובר 1957, בה השליך משה דואק, בן 24, רימון יד בכנסת במשכנה בבית פרומין. פיצוץ הרימון גרם לפציעתו הקשה של שר הדתות משה שפירא, וכן פצע באורח קל את ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר, ושר התחבורה משה כרמל. דואק, שגנב את הרימון מצה"ל, לא הספיק לזרוק שני רימונים נוספים שהיו בידו. מניעיו לא היו ברורים, אך ככל הנראה נבעו ממצוקה אישית, ולא היו פוליטיים.
- רצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי האזרח יגאל עמיר שירה בו 2 כדורי אקדח בגב במהלך הליכתו לרכב בסיום עצרת השלום שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.
לצערנו הרב, אנחנו נמצאים במציאות שבה אישי ציבור, כולל ראש הממשלה, מבינים ומניחים שיכול להיות שאזרח ישראלי יחליט לנסות ולפגוע בהם. לחלקנו זה נשמע לא הגיוני אבל זו המציאות ואסור להתעלם ממנה. האחראים על אבטחת ראש הממשלה והשרים בישראל חייבים שהנחת העבודה הזו תהיה לנגד עיניהם 24/7 וחייבים להאמין שהיא יכולה להתממש בכל רגע נתון ובכל מקום. הייתי חושב ואומר את אותו דבר גם אם היינו במצב שבישראל עדיין לא התרחש אירוע כזה ובעולם כן כי אני מאמין גם בהנחת העבודה שאם אזרח ניסה להתנקש בראש הממשלה שלו במדינה אחרת, אז זה יכול לקרות גם אצלנו בישראל. כאמור, לצערנו גם ישראל הצטרפה למדינות שאזרח ניסה להתנקש בראש הממשלה שלו.
אני בהחלט מבין את כל אלו שקשה להם להאמין שאירוע כזה התרחש שוב בישראל אבל באותה נשימה שואל אותם מה הם היו עושים וכיצד הם היו פועלים במידה ומשימת אבטחת ראש הממשלה היתה מוטלת על כתפיהם? האם היו מאפשרים לראש הממשלה ללכת לסיור בשוק התקווה כשהוא ללא אבטחה כלל או רק עם מספר קטן של מאבטחים? האם היו מאפשרים שראש הממשלה יגיע למגע בלתי אמצעי עם אזרחים שלא עברו בדיקה מקדימה?
אם התשובה לשאלות הללו היא כן, אזי המשמעות היא שאותם אזרחים מוכנים יהיו לקבל ולהתמודד שוב עם מצב שבו ראש ממשלת ישראל נפצע או נרצח במהלך כהונתו.
אמנם אי אפשר להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור כדי לתקן את מה שכבר קרה אבל ארשה לעצמי להשתעשע במחשבה שאם אחרי אירוע זריקת הרימון בשנת 57 בכנסת ישראל היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שהוקמה בעקבות האירוע, היתה מתחילה את דרכה המבצעית מתוך אמונה חזקה יותר שתרחיש כזה יכול לקרות שוב אז יתכן ותפיסת ושיטת האבטחה היו מותאמות טוב יותר לאיום מהסוג הזה ויתכן והיינו מצליחים להתמודד טוב יותר מול יגאל עמיר.
לפעמים האבטחה סביב ראש הממשלה נראית לא הגיונית ואף מוגזמת ובצדק אבל מה זה לעומת המחשבה מה יקרה אם וכאשר ראש ממשלה בישראל ירצח שוב על ידי אזרח המדינה. השב"כ לא יכול ולא צריך לקחת סיכונים מיותרים וחייב לעשות כל שביכולתו כדי להגן על ראש הממשלה ולאפשר לו לממש את תפקידו כפי שהוא רוצה וכמעט ללא מגבלות.
הנחת העבודה שאזרח ישראלי ינסה לפגוע בראש הממשלה פעם נוספת נכונה וחייבת להיות על השולחן של כל האחראים על חייו. אני לא רואה את יום שבו נוכל להוריד את הנחת העבודה הזו מסדר היום.