אבטחה באתרי תיירות בעולם

בחודש פברואר האחרון טיילנו מספר ימים ברומא המדהימה והשופעת באתרים היסטוריים שמושכים אליהם אלפי תיירים כל יום. אלפי תיירים שמתחילים להגיע לאזור הכניסות לכל אתר זמן מה לפני פתיחתן ויוצרים ריכוז קהל גדול וקבוע עד לשעת סגירת אתר למבקרים. אתרי התיירות שונים בגודלם ובאטרקטיביות שלהם בעיניי התיירים ולכן מספר המבקרים משתנה בהתאם וגם תלוי בעונת השנה הרלוונטית. לא בכל אתרי התיירות נוצרים ריכוזי קהל גדולים אבל ישנם אתרים בהם קיים ריכוז קהל גדול במיוחד כל הזמן, אחד מהם הוא אתר הקוליסאום ברומא.
גם אנחנו הלכנו לבקר באתר הקוליסאום וכדי להיכנס לתוכו נדרשנו לעבור תהליך בידוק שכלל עמידה בתור עד לנקודת בדיקת כרטיס כניסה לאתר ועמידה בתור עד לבדיקת גוף וכבודה. כמי שעוסק וחושב כל הזמן על אבטחה, הסתכלתי על מערך האבטחה באתר כדי לענות על השאלה עד כמה הוא יעיל אל מול האיומים האפשריים הקיימים. 
למרות שאירופה עוברת בשנים האחרונות תהליך הבנה שנדרש לעשות אבטחה באזורי תיירות בכלל ובאתרים פופולאריים בפרט, ניתן לראות שתפיסת ושיטת האבטחה המופעלות בחלקם אינן נכונות ואינן נותנות מענה איכותי כנגד אפשרויות הפעולה של היריב. יריב אשר מעוניין לבצע פיגוע ראווה, יחפש מקום עם ריכוז קהל גדול יחסית המאפשר לו לגרום למכסימום הרוגים ופצועים בקלות ובפעולה פשוטה עד כמה שניתן ובעדיפות לאתר תיירות מוכר ופופולארי שיעלה את איכות והערך המוסף של הפיגוע.
על מנת להסביר מדוע למרות שקיים באתר מערך אבטחה התיירים המגיעים אליו נמצאים בסכנה ממשית, אתייחס לאתר הקוליסאום תוך הצגת תמונות להמחשה:
אתר הקוליסאום ממוקם באזור מרז העיר ובסמיכות לאתרי תיירות נוספים המשכים אליהם אלפי תיירים בכל יום. אל אתר הקוליסאום מגיעים אלפי תיירים כמעט בכל ימות השנה מפרק זמן לפני פתיחת הכניסה ועד לשעת סגירתה. בפרק הזמן הזה, קיים מחוץ לכניסה ריכוז קהל גדול יחסית הממתין בסבלנות להתקדמות התור ולכניסה לאתר לצורך ביקור בו.

תמונת אתר הקוליסאום לפני הגעת הקהל:

תמונות עם ריכוז הקהל החיצוני הממתין לכניסה – בצד המערבי של האתר:

חלק מריכוז הקהל החיצוני בצילום מלמעלה:

ריכוז הקהל הזה ממוקם מחוץ לנקודת התחלת תהליך הבדיקה הקיים באתר ולא נראה שיש בסביבתו מאבטחים ו/או שוטרים.
בהמשך, במסלול הבדיקה, קיים ריכוז קהל נוסף שממתין לתורו להיבדק בשער מגנומטר ובמכונת שיקוף:

במצב הקיים, אין ליריב שום סיבה לחפש את ריכוז הקהל בתוך האתר ולכן אין לו צורך להתמודד עם מעגל המאבטחים המוצב בעמדות הבדיקה הכוללות שער מגנומטר ומכונת שיקוף. השיטה הנוכחית הופכת את הקהל למטרה נייחת, חשופה וקלה לפגיעה.  

ניתוח בראיית התוקף:
כאמור, היריב התוקף מחפש ריכוז קהל נוח מבחינתו לפגיעה המונית. ריכוז הקהל התמידי הקיים באתר הקוליסאום, עונה לצרכי היריב התוקף ובמיוחד זה אשר ממוקם מחוץ למתחם מסלול הבדיקה. כפי שזה נראה, היריב לא צריך לעבור אבטחה כדי להגיע לריכוז הקהל החיצוני ולכן אין סיבה שירצה וינסה להגיע לריכוז הקל שנמצא בתוך שטח האתר.
ליריב אין בעיה לראות, ללמוד ולהבין שקיים מערך אבטחה רק בעמדות הבידוק הממוקמות בתוך שטח האתר, בקו הכניסות אליו. יש לציין שכדי להגיע לריכוז הקהל הפנימי, היריב צריך רק לעבור סדרן שבודק האם יש בידו של המבקר כרטיס וללא בדיקה גוף וכבודה. באתר הקוליסאום, כמו גם באתרי תיירות רבים נוספים, ניתן לראות שיש 2 ריכוזי קהל לבחירתו של היריב. ברור שרוב היריבים יבחרו את ריכוז הקהל החיצוני כיעד לפגיעה. 
מה עוד צריך מחבל מתאבד או מחבל עם רובה אוטומטי יותר מאש ריכוז קהל גדול שעומד חשוף ללא הגנה היקפית?

אני חושב שכל גוף אשר אחראי על אתר תיירות אשר מושך אליו אלפי תיירים שיוצרים ריכוזי קהל, חלה החובה להפעלת מערך אבטחה מקצועי הפרוס במעגלי אבטחה המוגדרים בתפיסה ושיטת הפעלה שנכתבו על בסיס ניתוח השטח ומאפייני הפעילות באתר בראיית התוקף וזאת על מנת להצליח להוות מענה יעיל והולם כנגד היריב הפוטנציאלי ולממש את האחריות על ביטחונם של כל האנשים שהגיעו לבר באתר. 
בישראל, קיימים מספר גופים בודדים אשר מפעילים מערך אבטחה הפועל מול היריב בשיטת איתור סימנים מחשידים בהתנהגות ובודקים רק את מי שסווג כחריג כאשר כל השאר זורמים לתוך המתקן/האתר ללא עצירה. אני מאמין גדול בשיטה מכמה סיבות:

  1. מחייבת את מגבשי וכותבי תכנית האבטחה למתקן לבצע ניתוח בראיית התוקף.
  2. מחייבת את המאבטח/ת לחשוב על היריב ולהיות אקטיביים במהלך המשמרת.
  3. מבטלת את המצב שבו מאבטח/ת הופך/ת לפסיבי/ת רק בגלל ההמתנה שאמצעי טכנולוגי, כמו שער מגנומטר, צריך לתת לו סימן לבדיקת אדם.
  4. מעבירה את היריב הפוטנציאלי מסלול כניסה שיש בו מספר מעגלי אבטחה לאיתור חריגים – היריב מרגיש שמחפשים אותו.
  5. המאבטחים/ות ניגשים ליותר אנשים לצורך ביצוע תשאול.
  6. הרמה המקצועית הביטחון העצמי של המאבטחים/ות עולים חדות.

כך צריכה להתבצע האבטחה באתר תיירות כמו הקוליסאום:

  1. יש להגדיר את גבולות הגזרה של האתר שזה כולל כל השטח שהמצאות יריב בו יכולה להוות סכנה לקהל המבקרים.
  2. בשטח ההיקפי של האתר, יש לאפשר לקהל לשהות אך ורק באזורים שהם חלק ממסלול הכניסה והיציאה מהאתר כאשר שאר השטחים יוגדרו כסגורים למבקרים ולעוברי אורח וכל זאת על מנת ליצור מסלול כניסה אחד חובה.
  3. יש ליצור מספר מעגלי אבטחה למטרת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים בהתנהגות כאשר המעגל הראשון מוצב בתחילת המסלול ובכל גזרה שהוגדרה ככזו שיכולה לשמש את היריב לצורך התארגנות לפני כניסה לאתר, המעגל השני מוצב באזור בו ישנו ריכוז קהל, המעגל השלישי מוצב בעמדת בדיקת הכרטיסים, המעגל הרביעי מוצב בקו הכניסות האחרונות לאתר עצמו והמעגל החמישי מוצב בתוך שטח האתר.
  4. יש לתמוך במעגלים הפיזיים בעזרת מצלמות אבטחה המופעלות ונצפות במוקד מבצעי ומקצועי המוכשר ליכולת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים בהתנהגות ל ידי מצלמות.
  5. יש להציב בגזרת המעגל השלישי ובמגל הרביעי עמדות בידוק הכוללות שער מגנומטר ומכונת שיקוף לצורך בדיקת כל אדם שסווג כחריג.
  6. לאורך כל מסלול הכניסה ובשטח הפנימי של האתר יש הציב שילוט מזהיר שמציין שהאתר מאובטח על ידי כוח פיזי ומערך מצלמות מתקדם ומקצועי.

בהתקיים כל העקרונות הללו, היריב הפוטנציאלי אשר יחליט להגיע לאתר בשלב איסוף המודיעין או בשלב הביצוע, יחויב ללכת במסלול מוגדר מראש שבו הוא יראה מאבטחים/ות אקטיביים אשר יגרמו לו לאי נוחות אף לרמת פחד ולחץ שיהפכו מצדו לביצוע פעולות בלתי רצוניות שיתורגמו על ידי מערך האבטחה לסימנים מחשידים בהתנהגות ויסווגו אותו כחריג שמחויב בתשאול מידי ובבדיקת גוף וכבודה.

שיטת האבטחה הנ"ל תגרום לכך שקהל מבקרים יזרום לתוך האתר כמעט ללא עצירה ובכך יבטל לחלוטין או כמעט לחלוטין את ריכוז הקהל החיצוני ויחייב את היריב לחפש את ריכוז הקהל בתוך האתר תוך שהוא לא יכול להימנע ממעבר דרך כל מעגלי האיתור והתמודדות מולם.

גזרת האחריות:

השטח המיועד לשהיית מבקרים ולכניסה לאתר:

מסלול הכניסה ומיקום מעגלי האבטחה:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת מעגלי אבטחה אשר יגרמו ליריב לבצע טעויות!!!

אזרח ישראלי ינסה לפגוע בראש הממשלה פעם נוספת

השאלה מדוע ראש הממשלה צריך אבטחה כל כך כבדה, שכוללת מספר גדול של מאבטחים ושוטרים, במהלך פעילות שטח שהוא מבצע כחלק מתפקידו ומתבצעת במקומות בהם ישנם אזרחים ישראלים? האם שירות הביטחון הכללי באמת חושב שאזרח/ית ינסו לפגוע בראש הממשלה? האם ראש הממשלה עצמו צריך לחשוש שאזרח ישראלי ינסה לפגוע בו?
השבוע סייר ראש הממשלה בשוק התקווה בתל אביב ובמהלכו, כאשר הוא מפלס את דרכו בין מאות אזרחים שעוטפים אותו, מנסים להגיע אליו וצועקים לעברו כמה הם אוהבים ותומכים בו, אזרחית בת 19 הושיטה את ידה הימנית לדוכן ירקות, לקחה ממנו גמבה אדומה וזרקה אותה לעבר מיקומו של ראש הממשלה. מדובר בפעולה שמתבצעת על ידי אזרחית אחת שמחליטה לבד ובפתאומיות לזרוק משהו על ראש ממשלה. אזרחית אחת מתוך מאות שעוטפים את ראש הממשלה בצפיפות רבה.
 
תמונה המתעדת את הזריקה:

הסרטון:

משימת אבטחת ראש הממשלה באירוע מהסוג, המוטלת על היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, הינה אולי הקשה והמאתגרת ביותר מכיוון שמתבצעת בתנאים שבהם לא ניתן לבדוק את הקהל הרב השוהה במקום ויכול להגיע למגע בלתי אמצעי עם ראש הממשלה. המצב הזה עומד בניגוד מוחלטת עם ההנחיה המבצעית שנכתבה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שקבעה שהשב"כ, דרך היחידה לאבטחת אישים, יבצע תהליך סינון לכל אזרח שמשתתף באירוע עם ראש הממשלה ויכול להגיע למגע בלתי אמצעי עמו.
צריך להבין שמי שמחליט על ביצוע פעילות כזו, הגם שהיא לא נוחה בעליל לשב"כ, הוא ראש הממשלה בעצמו. בפועל, מרגע שראש הממשלה מודיע על הסיור בשוק היחידה לאבטחת אישים עושה את אבטחה בצורה הטובה ביותר ועם כל המשאבים והאמצעים העומדים לרשותה. נשאלת שאלה האם האבטחה בסיור כזה היא אפקטיבית כנגד האיומים הקיימים שטח? כל מעורבים בעשייה, כולל ראש הממשלה, מתפקדים תחת ניהול סיכונים ברור. בסיור שוק, האבטחה מסיבית ואגרסיבית ותצליח להתמודד עם כל ניסיון התקרבות לראש הממשלה לצורך פגיעה בו. 
אני חושב שהתשובה מאוד ברורה וחד משמעית – אזרח/ית ישראלי ינסה לפגוע בראש ממשלה שישראל פעם נוספת!!!
אירועי עבר מוכיחים זאת ובעיקר אירועים בהם אזרח ישראלי פגע באזרח ישראלי אחר כולל אזרח ישראלי שרצח את ראש הממשלה בעזרת אקדח שהיה ברשותו. ההיסטוריה מלאה בניסיונות התנקשות באישים ובניהם כאלה שבוצעו על ידי אזרחי המדינה מתוך מניע אישי, פלילי או פוליטי. אומרים שמה שהיה הוא שיהיה ושההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואני מאמין בכך וחושב שכל יחידה לאבטחת אישים צריכה להאמין בכך ולהיערך לכל תרחיש איום מהסוג הזה.
בישראל המורכבת, המחסום המדובר נפרץ כבר פעמיים ולכן ברור שייפרץ שוב בעתיד:

  1. השלכת הרימון בכנסת הייתה תקרית שהתרחשה ב-29 באוקטובר 1957, בה השליך משה דואק, בן 24, רימון יד בכנסת במשכנה בבית פרומין. פיצוץ הרימון גרם לפציעתו הקשה של שר הדתות משה שפירא, וכן פצע באורח קל את ראש הממשלה דוד בן-גוריוןשרת החוץ גולדה מאיר, ושר התחבורה משה כרמל. דואק, שגנב את הרימון מצה"ל, לא הספיק לזרוק שני רימונים נוספים שהיו בידו. מניעיו לא היו ברורים, אך ככל הנראה נבעו ממצוקה אישית, ולא היו פוליטיים.
  2. רצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי האזרח יגאל עמיר שירה בו 2 כדורי אקדח בגב במהלך הליכתו לרכב בסיום עצרת השלום שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

לצערנו הרב, אנחנו נמצאים במציאות שבה אישי ציבור, כולל ראש הממשלה, מבינים ומניחים שיכול להיות שאזרח ישראלי יחליט לנסות ולפגוע בהם. לחלקנו זה נשמע לא הגיוני אבל זו המציאות ואסור להתעלם ממנה. האחראים על אבטחת ראש הממשלה והשרים בישראל חייבים שהנחת העבודה הזו תהיה לנגד עיניהם 24/7 וחייבים להאמין שהיא יכולה להתממש בכל רגע נתון ובכל מקום. הייתי חושב ואומר את אותו דבר גם אם היינו במצב שבישראל עדיין לא התרחש אירוע כזה ובעולם כן כי אני מאמין גם בהנחת העבודה שאם אזרח ניסה להתנקש בראש הממשלה שלו במדינה אחרת, אז זה יכול לקרות גם אצלנו בישראל. כאמור, לצערנו גם ישראל הצטרפה למדינות שאזרח ניסה להתנקש בראש הממשלה שלו.
אני בהחלט מבין את כל אלו שקשה להם להאמין שאירוע כזה התרחש שוב בישראל אבל באותה נשימה שואל אותם מה הם היו עושים וכיצד הם היו פועלים במידה ומשימת אבטחת ראש הממשלה היתה מוטלת על כתפיהם? האם היו מאפשרים לראש הממשלה ללכת לסיור בשוק התקווה כשהוא ללא אבטחה כלל או רק עם מספר קטן של מאבטחים? האם היו מאפשרים שראש הממשלה יגיע למגע בלתי אמצעי עם אזרחים שלא עברו בדיקה מקדימה? 
אם התשובה לשאלות הללו היא כן, אזי המשמעות היא שאותם אזרחים מוכנים יהיו לקבל ולהתמודד שוב עם מצב שבו ראש ממשלת ישראל נפצע או נרצח במהלך כהונתו.
אמנם אי אפשר להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור כדי לתקן את מה שכבר קרה אבל ארשה לעצמי להשתעשע במחשבה שאם אחרי אירוע זריקת הרימון בשנת 57 בכנסת ישראל היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שהוקמה בעקבות האירוע, היתה מתחילה את דרכה המבצעית מתוך אמונה חזקה יותר שתרחיש כזה יכול לקרות שוב אז יתכן ותפיסת ושיטת האבטחה היו מותאמות טוב יותר לאיום מהסוג הזה ויתכן והיינו מצליחים להתמודד טוב יותר מול יגאל עמיר.
לפעמים האבטחה סביב ראש הממשלה נראית לא הגיונית ואף מוגזמת ובצדק אבל מה זה לעומת המחשבה מה יקרה אם וכאשר ראש ממשלה בישראל ירצח שוב על ידי אזרח המדינה. השב"כ לא יכול ולא צריך לקחת סיכונים מיותרים וחייב לעשות כל שביכולתו כדי להגן על ראש הממשלה ולאפשר לו לממש את תפקידו כפי שהוא רוצה וכמעט ללא מגבלות.
הנחת העבודה שאזרח ישראלי ינסה לפגוע בראש הממשלה פעם נוספת נכונה וחייבת להיות על השולחן של כל האחראים על חייו. אני לא רואה את יום שבו נוכל להוריד את הנחת העבודה הזו מסדר היום.

זכרו, "שאבטחה צריך לקיים" גם עם הנחות עבודה פחות נוחות!!!