תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
מאז האירוע המצער בו הרוצח ישי שליסל הצליח לדקור 6 משתתפים במצעד הגאווה בירושלים, אני שוקל בכובד ראש האם לשבת ולכתוב את דעתי על משמעות התוצאה מבחינת משטרת ישראל ולו רק בגלל שנדמה שהמשטרה נכנסת למגננה כאשר ישנו אירוע שלילי ו/או כאשר יש עליה ביקורת מבחוץ.
סיבה נוספת היא העובדה שמאז שהשר לביטחון הפנים הכריז על הקמת וועדה לבדיקת האירוע, לא שמענו דבר על עבודתה או האם חלה התקדמות בחקירה – דממת אלחוט!!!
יתכן שהוועדה אכן עובדת ברצינות ועדיין לא סיימה ולא הגיע למסקנות ויתכן ששוב הזמן יחלוף לו ונחזור לשגרה כאילו לא קרה כלום.
אתם כבר מבינים שהחלטתי לא לחכות ולראות איזו מבין האפשרויות היא הנכונה, מתוך בגרות מקצועית שמציבה אותי במקום של אכפתיות ורצון לשיפור מבלי לחשוש מה יגידו ובתקווה שידעו לקבל ביקורת בונה.
אני חושב שמשמעות אירוע מצעד הגאווה למשטרת ישראל דומה במאפייניו לאירוע כיכר רבין לשירות הביטחון הכללי בלי שום קשר כמובן לזהות הקרבן.
בשני המקרים נדרש הארגון, האמון על אבטחת האירוע, לאפיין את היריב ולאתר אותו לפני שיגיע למצב של תקיפה מידית ומוחשית. בשני המקרים לא הכינו כראוי את הכוח המבצע לעמידה במשימה ולכן התוצאה קיצונית – איבוד חיי אדם.
שירות הביטחון הכללי עבר מהפכה אחרי האירוע וכך צריכה לעבור גם משטרת ישראל. משטרת ישראל כארגון אינה מתפקדת מספיק טוב ואינה מכשירה את השוטרים להתמודדות יעילה אל מול היריב הפוטנציאלי שבתחום אחריותה.
תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
ארגון ביטחוני נדרש לאפיין את היריב שמולו הוא עומד, שאיתו הוא צריך להתמודד, את היכולות שלו ואת המניעים שיגרמו לו לבצע פעולה קיצונית.
בתמונה – ישי שליסל – היריב של משטרת ישראל במצעד הגאווה בירושלים. יריב מוכר שכבר ביצע בעבר עבירה וישב בכלא. תסתכלו טוב טוב על העיניים שלו ותבינו איך נראה יריב בעל מניע מוצק שמגיע משנאה פנימית חזקה.
תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
ככה נראה יריב שלא חושש להגיע לגזרת האירוע למרות שיודע שמוצבים בו מאות שוטרים ואפילו לא מחליף בגדים או זהות כדי להראות כמו המשתתפים בו. יריב שלמרות שהתבקש פעם אחת לעזוב את המקום, מעז לחזור ולתקוף, יריב נחוש.
בתורת העבודה של כל ארגון ביטחוני מופיעות בהגדרת המשימה המילים מניעה וסיכול. מניעה מתייחסת לכלל הפעולות שנעשות על מנת להרתיעה את היריב מלפעול. סיכול מתייחס למצב שבו היריב הצליח להגיע ולממש את תכניתו לפגיעה במושא האבטחה ולכן בסיכול, הכוח נדרש לפעול במהירות ובנחישות כדי לנטרל את האיום ולמזער את הנזק שכבר התחיל.
ברור שאם אתה לא יודע למנוע, כלומר לאתר את היריב מבעוד מועד, תמצא את עצמך בלחימה מולו.
תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
לא הגבת במהירות, היריב ימשיך לתקוף:
תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
וימשיך….:
תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
ואז זה כבר לא ישנה שהגעת אליו ונטרלת אותו כי אזרחים כבר נפגעו ונרצחו:
תמונה: צילום אלכס קולומויסקי, עמית קוטלר.
האם ניתן ללמוד מהאירוע על הפערים המקצועיים הקיימים בארגון? כמובן שכן!!!
אסור לארגון להציב את עצמו במצב של מגננה מביקורת כי זה יגרום לו שוב להמשיך בשגרה ללא ביצוע שינויים.
שימו לב שאני מתייחס לארגון ולא למפקד או לשוטר כזה או אחר, כי נדרש רה ארגון רחב ויסודי שכולל את כל מי שנמצא בארגון ומחייב בעיקר את האחראים על הכשרת והכנת הכוחות להתמודדות מול היריב.
אילו נושאים מקצועיים עולים באירוע מצעד הגאווה:
- הגודל לא קובע – מספר גדול של מאות שוטרים לא יכול למנוע מהיריב להתקרב ולפעול מכיוון שאינו יודע איך לאתר אותו.
- איתור חריגים באירוע – תחום מקצועי ומרכזי שחייב להיות בסל הכלים של כל שוטר.
- מהירות תגובה – יכולת מבצעית שייעודה למזער את הנזק שכבר התחיל.
- מודיעין – חשיבות מודיעין קונקרטי על תוצאת אירוע.
- תכנון ופיקוד על אירוע חיצוני רב משתתפים – יכולת נרכשת שדורשת ניסיון רב.
צר לי, אבל ברור שבאירוע מצעד הגאווה, משטרת ישראל נכשלה במשימתה למנוע ולסכל פגיעה באזרחים וזה מכיוון שכוחותיה לא יישמו את העקרונות המקצועיים שנדרשו, מתוך תקווה שהם אכן יודעים איך לעשות זאת.
זה האירוע ששם למשטרת ישראל את כל האמת בפנים, ללא סינון וללא פחד. זה האירוע שצריך לשלוח את משטרת ישראל לביצוע שינוי של 180 מעלות בתפיסת ההפעלה ובעקבותיה בהכשרות המקצועיות. זה האירוע שחייב להביא את משטרת ישראל לפתוח את הדלתות לבעלי מקצוע מחוץ למשטרה שיסייעו לה לבצע את השינוי.
אל לה למשטרת ישראל, לטאטא את האירוע מתחת לשטיח ולהמשיך כרגיל בתקווה שישכח מזיכרון הציבור.