הקשר האירוני בין המגן לתוקף באבטחת אישים

כשמדברים על אבטחה ובפרט על אבטחת אישים מתכוונים לקרב שמתקיים בין בני אדם, בשר ודם, כאשר בצד אחד ממוקם המגן ובשני התוקף.
אם להסתמך על היסטוריית ההתנקשויות באישים בארץ ובעולם ניתן לקבוע שהמאבטח, שתפקידו להגן על האישיות מפני פגיעה, הוא סוג של שותף בפעולות היריב עד כדי השפעה גורלית על החלטותיו בשלב איסוף המל"מ ובשלב הביצוע. השותפות הזו היא הקשר האירוני בין שני גורמים יריבים שצריכים למנוע אחד מהשני לבצע את המשימה.
אין בדבריי כוונה או רמז שמתקשרים לכל אותם אלה שמפתחים קונספרציות על אירוע רצח יצחק רבין, דבריי באים להדגיש למערך האבטחה מה עליו לעשות כדי להקשות על היריב ולא "לעזור" לו.
מאז פרישתי לפני כשנתיים, מהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ, אני עובד כפרילנסר בתחום האבטחה וככזה מעביר הרצאות רבות למאבטחי אישים מגופים שונים. בהרצאותיי אני מקפיד להעביר למאבטחים את האני מאמין שלי ומבסס אותו בזכות שעות בהן אני יושב ומנתח אירועי התנקשויות באישים בארץ ובעולם. 
מנהלים, מפקדים ומאבטחים, דעו לכם שברוב האירועים שבהם ידו של היריב היתה על העליונה מערך האבטחה לא הקפיד לבצע את עקרונות האבטחה כנדרש.
יגאל עמיר יצא מביתו בהרצליה כשהוא סגור רק על המשימה – לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. את כל מה שראה והבין מרגע שירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול בתל אביב נתנו לו כוחות הביטחון, מאבטחי שב"כ ושוטרים, שהוצבו לעבודה באירוע עצרת התמיכה בתהליך השלום.
כיריב, יגאל עמיר היה מספיק נבון כדי להצליח ולזהות את כל הפערים בתכנית האבטחה ומספיק אמיץ כדי לנתב את עצמו ביניהם עד לרגע שליפת האקדח למרחק 30 ס"מ מגבו של ראש הממשלה וביצוע ירי שלושה כדורים קטלניים.
וועדת שמגר קבעה שבשלב התכנון והביצוע היה פער בין השב"כ למשטרה בכל הקשור לרמת האבטחה בחניון הצפוני – יגאל עמיר זיהה את הפער בכניסה המערבית לחניון כשהבין שהולכי רגל אינם נבדקים כלל ולכן החליט בסופו של דבר להיכנס דרכה.
מאבטחי השב"כ החנו את רכבי ראש הממשלה והשרים, שהשתתפו באירוע, ברחבה הצמודה למדרגות הירידה מהמרפסת מרגע הגעתם ועד עזיבתם – יגאל עמיר זיהה ללא קושי את רכב ראש הממשלה והבין מיד מה יהיה ציר ההליכה לרכב בסיום האירוע.
מאבטחי השב"כ והשוטרים לא אכפו כראוי את ההנחיה לפנות מהתפר את כל מי שאינו מוכר כבעל תפקיד באירוע – יגאל עמיר זיהה שלא בודקים מי יצא ומי נשאר ולכן החליט להישאר במקומו.
החוליה הצמודה לראש הממשלה לא הלכה סביבו במבנה מלא – יגאל עמיר צמצם את המרחק לראש הממשלה דרך הפינה השמאלית אחורית שבה היה חסר מאבטח.
כאמור, יגאל עמיר לא ידע את כל מה שראה תוך כדי שהייתו בכיכר, הוא "קיבל" את הנתונים, שלא במודע, מכוחות האבטחה באירוע.
ג'ון הינקלי ניסה להתנקש בנשיא האמריקאי רונלד רייגן בשנת 1981 בזמן שיצא מבית מלון לעבר רכבו. הינקלי עמד, חמוש באקדח, יחד עם אזרחים סקרניים נוספים בתפר שבין היציאה מהמלון לרכב ובמרחק של מספר מטרים בודדים. 
יריב אחד מול מספר גדול של מאבטחים שמאפשרים לקהל לא מסונן לעמוד במרחק קצר מהנשיא תוך יכולת ראייה וירי – הינקלי הגיע לגזרת המלון, לקח את מה שהמאבטחים נתנו ונעמד יחד עם שאר הקהל. ברגע שזיהה את הנשיא ירה לעברו ופצע אותו ואת המאבטח שהיה לידו. 
גם באירוע הזה המאבטחים הם אלו שהעניקו ליריב, הינקלי, את הדפ"א, המיקום ויכולת הביצוע.

ב 28 לספטמבר 2012 אזרח צ'כי ירה באקדח לעברו של נשיא צ'כיה במהלך אירוע חנוכת גשר חדש. הנשיא היה מוקף במאבטחים רבים גדולים וחסונים. האזרח התקרב לנשיא עד למרחק נגיעה, שלף אקדח וירה בו שבע פעמים. למזלו של הנשיא האזרח השתמש באקדח צעצוע שרק עשה רעש ולא ירה כדורים אמיתיים. תיאורתית נשיא צ'כיה וצלב קלאוס נפצע או נהרג בניסיון ההתנקשות. מאבטחיו של הנשיא לא הגיבו כלל לנוכח הופעתו הפתאומית של היריב עם האקדח ולא הבינו מה משמעות של אקדח המכוון לעבר האישיות ומה עליהם לעשות. במקרה הזה ניתן לראות בברור שמאבטחיו של הנשיא הצ'כי אינם מיומנים ושווים לבובות. לראות ולא להאמין מה נותנים המאבטחים ליריב לעשות:

ב 19 לינואר 2013 התפרץ משתתף באירוע, שהתקיים בבולגריה, לעבר מנהיג מפלגת המיעוט בתורכיה שבאותו זמן נאם על הבמה המרכזית. האדם הצליח לעלות לבמה, להתקרב עד למנהיג המפלגה, לשלוף אקדח 0.22, לכוון לעבר ראשו ולירות כדור אחד. מעצור באקדח מנע את ירי הכדור ועוד לפני שהמתנקש הצליח לתפעל את התקלה באקדח המאבטחים הגיבו והשתלטו עליו. גם בניסיון זה מיקום המאבטחים באירוע איפשר למתנקש לעלות לבמה מבלי שיעצרו אותו. רק במזל ולא בזכות האבטחה מנהיג המפלגה התורכי נשאר בחיים. לראות ולא להאמין:

כל המקרים שראיתי לנכון להציג בכתבה מוכיחים את טענתי שהאבטחה "נותנת" ליריב את האפשרות לבצע את זממו. 

אבטחה צריך לקיים על פי הנחיות ברורות וקשיחות ובצורה מדויקת.

פיגוע במרתון בבוסטון ארה"ב – האבטחה תצטרך להשתנות

16.04.13

מרתון בוסטון הפך ברגע אחד מאירוע חגיגי לאזור אסון. שני פיצוצים אדירים החרידו הערב את העיר במזרח ארצות הברית ועל פי דיווחים ראשוניים נהרגו שלושה אנשים ולפחות 68 נוספים נפצעו בפיגוע סמוך לקו הסיום של המירוץ. 

הפיצוצים אירעו כשלוש שעות לאחר שהמנצחים חצו את קו הסיום, אבל באזור נכחו עוד מתחרים וצופים רבים. 

מפרסומים ראשוניים נודע כי הפיצוצים בוצעו בעזרת מטעני נפץ קטנים וניידים, ייתכן שבתוך תיקים או שקיות שהובאו למקום. 

לאחר בדיקה מעמיקה התברר שמדובר בשני מטענים מאולתרים שהוכנו בתוך סירי לחץ והוכנסו לתוכם כדוריות ברזל על מנת להגדיל את מספר הנפגעים. הסירים הוסתרו בתוך תיקים והונחו על הקרקע.

בחודשים האחרונים תושבי וכוחות הביטחון בארצות הברית חווים פיגועים קשים בבתי ספר והיום במהלך סיום מרתון בבוסטון.

האמריקאים אינם מבצעים פעולות אבטחה באירועים אזרחיים ו/או בבתי ספר בדומה לפעולות האבטחה המבוצעות בישראל.

במקרה הנוכחי יכולתו של אדם להגיע עם שני תיקים, המכילים מטעני חבלה, לתוך ריכוז קהל מעיד על כך שלא בוצעו פעולות אבטחה לזיהוי אדם חריג, בדיקת כבודה וסריקות לאיתור חפצים חשודים על מנת לנסות למנוע ביצוע פיגוע המוני. 


המחבלים:

עם המטען על הגב:

התיק עם המטען מונח לבד על הקרקע:

אני מעריך שבעקבות אירועים אלו האמריקאים יבינו שאין ברירה אלה לאמץ את הגישה שלנו ויתחילו להציב מאבטחים בכניסה למקומות הומי אדם ויבצעו פעולות אבטחה באירועים כמו המרתון.

בסופו של דבר מדובר בתהליך קבלת החלטות פשוט שקובע שכאשר לא מבצעים אבטחה נחשפים לאיומים רבים ללא יכולות הגנה אבל כאשר משקיעים בפעולות אבטחה, המתחילות בתכנון מקצועי וממשיכות במתן מענה הולם, מעלים את הסיכוי למנוע מהיריב לפגוע באזרחים תמימים.

באירוע הנוכחי, ביצוע סריקות נגד חבלה היה יכול לזהות את המטענים מבעוד מועד ובכך להרחיק את האזרחים מהמקום לפני הפיצוץ.

גם האמריקאים יבינו שאבטחה צריך לקיים ויפה שעה אחת קודם.

לקום בבוקר למקרה נוסף – עוד מאבטח חשוד שביצע רצח באקדח שברשותו

חשד: מאבטח רצח את המטפלת של אמו

 
 

עובדת זרה ממולדובה, בת 45, נמצאה ללא רוח חיים באשקלון. מאבטח בן 51 נעצר בחשד שירה בה למוות. הנרצחת טיפלה באמו של החשוד, שהתקשר למשטרה ודיווח על המעשה. בזמן הירי גם האם הקשישה ואשתו של המאבטח היו בבית.

שוב זה קורה – פעם נוספת מאבטח חשוד שהשתמש בנשקו כדי לרצוח אישה: גופת אישה בת 45, עובדת זרה ממולדובה, נמצאה אמש (יום ה') בדירה ברחוב סיני באשקלון. במשטרה חושדים כי מאבטח בן 51 רצח את האישה ששימשה כמטפלת של אמו הקשישה, בזמן שגם אמו ואשתו היו בבית. צוות של מגן דוד אדום ממרחב לכיש שהוזעק למקום מצא סימני ירי על ראשה של המטפלת ונאלץ לקבוע את מותה.

 

כוחות רבים של משטרה הגיעו למקום ועצרו את החשוד ברצח. מפרטים ראשונים עולה כי החשוד היה זה שדיווח למשטרה על המעשה. החשוד ברצח גר בדירה עם המטפלת, עם אמו ועם רעייתו. מפקד תחנת משטרת אשקלון, סגן-ניצב חיים בובליל, אמר כי החשוד נעצר כשהאקדח בידו.

רצף האירועים בהם מאבטחים משתמשים באקדח של העבודה כדי לרצוח הינם כמו דגל אדום גדול שמתנופף כל פעם מחדש לנגד עיניהם של האחראים על תחום האבטחה הפרטית בארץ ומדגיש שכשהצרות מגיעות הן מגיעות בצרורות.

אין ספק שמדובר בבעיה רצינית וקיימת שתופסת תאוצה מדאיגה שברור שכל מאבטח שמתווסף למעגל הרוצחים לומד מקודמו. בעיניים של האזרח התמים, הייתי מודאג מכל מאבטח שנמצא בסביבתי ובמיוחד אם יש לי אחד כזה במשפחה. 

ביום מאבטח ובלילה רוצח? כבר אמרנו שמי שרוצה לרצוח אדם אחר ימצא את האמצעי לביצוע העבירה, כלומר שסביר להניח שאותם מאבטחים רוצחים היו רוצחים גם אם לא היה להם אקדח זמין אבל אין ספק שהמדינה לא צריכה לספק לאותם רוצחים את האמצעי ועוד ברישיון. איך ההורים יכולים לדעת מה יעשה אותו מאבטח בבית הספר של הילדים שלהם עם האקדח שנתנו לו. אז נכון שאני לא עושה הכללות על כל אותם מאבטחים פרטיים אבל מי יודע מי כן ומי לא. מה שברור ללא צל של ספק שמשהו כאן לא בסדר, שהמערכת הפרטית מגייסת לעבודה, שדורשת אחריות ויציבות, אנשים שאינם עונים על הקריטריונים. ניתן להעריך שבתהליך הקליטה של אנשים לתפקיד מאבטח פרטי לא בודקים כלל את התאמתו לתפקיד.

זה המקום והזמן להגיד למשטרת ישראל שהגיע הזמן לעשות מעשה יותר קיצוני מההחלטה להפקיד את הנשקים של המאבטחים בסוף כל משמרת, הגיע הזמן ללכת ולבדוק את כל אותן חברות אבטחה שלא מקפידות לעבוד על פי ההנחיות ומקבלות אנשים לעבודה בלי בדיקה יסודית רק כדי שיוכלו לשלם להם שכר מינימום עם השקעה מינימלית.

כל מאבטח שגויס לעבודה בלי בדיקה תפסק העסקתו לאלתר עד לביצוע גיוס בתהליך מלא והחברה שהעסיקה אותו תיקנס בחומרה.

די להפקרות, די לזלזול באינטליגנציה של האזרחים, די לחפרים, די חובבנות, די לחוסר רצינות, די לתת לכל אחד נשק כי הגיע הזמן להפוך, באמת, את תחום האבטחה הפרטית לרציני.

כדי להיות הוגן, ברצוני לציין שחטיבת האבטחה במשטרת ישראל עושה עבודה חשובה בשיפור תחום האבטחה אבל האירועים בשטח מצביעים על כך שזה עדיין לא מספיק.

אני מקווה שזה יהיה המקרה האחרון למרות שיש בי חשש שזה לא.

רצח יצחק רבין ז"ל – היווצרותו של מתנקש שניסה והצליח

ב 4 לנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בסיום עצרת תמיכה שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.

זו הפעם הראשונה שהיחידה לאבטחת אישים בשב"כ ושאר כוחות הביטחון, משטרת ישראל, עמדו מול יריב אמיתי שניסה וגם הצליח לבצע את זממו תוך חציית כל מעגלי האבטחה שהיו קיימים באותו אירוע. בעקבות האירוע קמה וועדת שמגר שחקרה את נסיבותיו כדי לנסות ולהבין מה קרה שם באותו ערב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשני חלקים – החלק המפורסם לציבור והחלק הסודי.

למרות קיומו של החלק המפורסם, אני מעריך שרובכם אם לא כולכם לא קראתם אותו או את חלקו וכן מצאתם לנכון לשאוב מידע על האירוע מכלי התקשורת שמפרסמים פרטים ישנים וחדשים מאז האירוע וליתר דיוק במהלך 17 השנים האחרונות.

התגייסתי ליחידה לאבטחת אישים בתחילת שנת 1992 וכך התחלתי את דרכי כמאבטח אישים ממלכתי. המשמעות, שעברתי את כל התהליך, יחד עם היחידה, של התקופה שלפני הרצח ולאחריו, עם כל המשמעויות והשינויים שבוצעו מאז ועד עצם היום הזה. בערב האירוע אבטחתי אישיות במהלך נסיעה לארצות הברית כך שיצא שנחשפתי לרצח בדיווח בערוץ CNN.

כעובד, מאבטח, אתה מבין שמדובר באירוע קשה, בכישלון, בגרוע מכל, ומיד לאחר מכן ממשיך לעבוד בצורה הטובה ביותר שאתה יודע כמו תמיד.

במהלך השנים אחרי הרצח אני וחבריי ליחידה המשכנו לעבוד בהתאם לשינויים שבוצעו כחלק מתהליך הפקת לקחים שנוצר בעקבות האירוע ועל בסיס מסקנות וועדת שמגר. כעובדה ובדיעבד לא זכור לי שישבתי לקרוא את מסקנות וועדת החקירה כנראה בגלל שנחשפתי אליהן תוך כדי המשך עבודה מבצעית.

תקופה קצרה לאחר שפרשתי מהשירות מצאתי את עצמי מוכן ובשל לשבת ולקרוא את כל החלק המפורסם של וועדת שמגר. רבותיי, עבדתי 20 שנים ביחידה לאבטחת אישים כמאבטח, מפקד ומנהל ורק אחרי שעזבתי נחשפתי לכל הפרטים של אותו ערב ולכל התהליך שעבר יגאל עמיר משלב התכנון ועד לביצוע ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

היום, כעצמאי בתחום האבטחה, אני מקפיד להעביר למאבטחים הרצאה על הרצח בראייתו של היריב, דווקא מהצד של יגאל עמיר, כדי להדגיש מה צריך לעשות על מנת להעלות את הסיכויים למנוע את ניסיון ההתנקשות הבא.

במאמר זה אחשוף אותכם לתהליך היווצרותו של מתנקש תוך הצמדות לעובדות בלבד כפי שפורסמו על ידי וועדת החקירה ומבלי להיגרר לדעות פוליטיות או לכל מיני קונספרציות שפורסמו בתקשורת, בספרות וברשת האינטרנט.

אני חייב לציין שבמהלך קריאת החומר שאלתי את עצמי לא פעם שאלות קשות שנבעו מתוך כעס ובעיקר מתוך תחושת כישלון חוזרת, אבל לרגע לא חשבתי שישנם פרטים אפלים שמשנים את התמונה שידועה לי ולציבור הרחב ושהונצחה בסרט וידאו שמראה את יגאל עמיר יורה בגבו של ראש הממשלה.

נקודת הזמן שבה יגאל עמיר, ראש הממשלה והיחידה לאבטחת אישים מתחילים לנוע בשלושה צירים מקבילים היא סיום בחירות יוני 1992 שבהם הפך יצחק רבין ז"ל  בפעם השנייה לראש הממשלה בישראל.

יגאל עמיר באותה תקופה בן 22, לאחר שירות צבאי בגדוד 13 בגולני ולפני קבלה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן.

היחידה לאבטחת אישים שהוקמה בשנת 1958, לאחר אירוע זריקת הרימון בכנסת, שוב מתארגנת לאבטחת ראש הממשלה והשרים החדשים תוך המשך עבודה על בסיס תורת אבטחה שמאמינה שהמאבטחים יפעלו בנחישות ובמקצועיות אל מול כל יריב שינסה לפגוע באישיות.

אזרחי ישראל, כולל יגאל עמיר, צפו בראש הממשלה וממשלתו פועלים במרץ לתהליך שלום עם הפלסטינים עד לחתימת הסכמי אוסלו. התהליך כלל פגישות רבות בין מנהיגים משני הצדדים בארץ ובחו"ל וככל שהתקדם בהצלחה ציינו זאת ה"פטרונים " מהעולם, האמריקאים והאירופאים, בטקסים בבית הלבן ובחלוקת פרס נובל ליצחק רבין ז"ל, שמעון פרס וערפאת.

כאמור, התהליך החל מיד עם הקמת ממשלת רבין וכשהיה ברור שהוא הופך לממשי קמו בישראל תומכים ומתנגדים.

כמו התהליך, כך גם המתנגדים החלו לפעול נגד ראש הממשלה וממשלתו, בהתחלה השתמשו באמירות לגיטימיות, בהמשך החלו לפרסם את דעותיהן בתקשורת ובעיתונות עד שהחל משנת 1995 יצאו לרחובות להפגנות שבהן צעקו, הציגו שלטים קיצוניים, חסמו כבישים ופגעו ברכבי שרים עד להפגנת ענק שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים בהשתתפות אלפים וח"כים ממפלגת הימין.

מצ"ב סרטון של ההפגנה הגדולה בכיכר ציון בירושלים:

יגאל עמיר החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת בר אילן בשנת 1993. בתקופה זו הוא עדיין גר בבית הוריו בהרצליה.

ליגאל עמיר היה אקדח ברטה ברישיון. חבריו באוניברסיטה תארו אותו כיוזם מפגשים באוניברסיטה ומחוצה לה. במפגשים אלו שמעו אותו מתבטא בזכות ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח במערת המכפלה, בזכות דברי הרבנים על גזר דין רודף לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ויש שטענו ששמעו אותו אומר שיש לרצוח את רבין. יגאל עמיר התנגד נחרצות לתהליך השלום וראה את רבין כאחראי הראשי למצב.

בחקירתו, לאחר הרצח, אמר יגאל עמיר את הדברים העיקריים הבאים:

לקח לי תקופה ארוכה, כשלוש שנים, להחליט לנסות לרצוח את ראש הממשלה.

אני מתנגד לתהליך השלום עם הפלסטינים ורואה את ערפאת כרוצח שאסור לדבר איתו או להיפגש איתו.

בלי האמונה בדת לא בטוח שהיה לי את הכוח לבצע את הרצח.

ללא תמיכה, כנראה שהתכוון לאחיו ולחבריו הקרובים, לא בטוח שהייתי מצליח לצאת לפעולה.

לא מבין איך יצחק רבין ושמעון פרס יכולים לעמוד על אותה במה יחד עם ערפאת הרוצח בטקס קבלת פרס נובל באוסלו.

התקשורת התעלמה לחלוטין מגוש הימין בישראל.

רבין שוטף את המוח לאזרחים בישראל וקורא לחיילים והאזרחים שנרצחו כקרבנות השלום.

אני יודע שיש בעם עוד מתנגדים רבים כמוני ואני יעשה את המעשה הדרוש כדי לעצור את התהליך בשמם.

שמעתי את הרבנים נותנים אישור דין רודף ופולסה דנורא על ראש הממשלה יצחק רבין.

יגאל עמיר החליט לנסות להתנקש ברבין עם האקדח האישי שברשותו.

לפני האירוע בכיכר, יגאל עמיר הגיע עם אקדחו לשני אירועים שונים שבהם החליט לחזור על עקבותיו בגלל האבטחה סביב ראש הממשלה.

היחידה לאבטחת אישים חוותה את השינוי באווירה הציבורית כל יום שמאבטחיה יצאו למשימות האבטחה בשטח. ככל שעוצמת האירועים עלתה, ככל שמפגינים העזו לבצע פעולות קיצוניות, קברניטי היחידה והשירות תגברו את האבטחה סביב ראש הממשלה והשרים אבל לא החליטו לשנות את שיטת האבטחה.

שבועיים לפני האירוע בכיכר, במהלך ביקור ראש הממשלה בוינגייט, התפרץ לעברו איש ימין והגיע עד למרחק קצר ממנו ונעצר בקו המאבטחים שהלכו מסביב לרבין.

בהמשך לאירועים החריגים שנראו באותה תקופה, גם האירוע הזה נחשב לחריג מאוד אבל עדיין לא הביא את היחידה לשינוי שיטת האבטחה.

שבוע לאחר מכן קיבלה היחידה לאבטחת אישים והמשטרה הודעה על קיום הפגנת התמיכה בראש הממשלה ובתהליך השלום במוצאי שבת ה – 4 לנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל.

שני הגופים החלו לתכנן את סדרי האבטחה באירוע שנחשב לגדול בכל קנה מידה שהיה ידוע עד אז. המבצע נחשב לגדול ומורכב. הוחלט שהקהל באירוע יעמוד ברחבה מול מרפסת בניין העירייה, ראש הממשלה השרים והאח"מים יעמדו על המרפסת שתוגדר כאזור סגור למוזמנים בלבד והחניון הצפוני (בין בניין העירייה למרכז גן העיר) ישמש כנקודת הגעת ועזיבת האישים.

עצרת התמיכה החלה כמתוכנן במוצ"ש ה – 4 לנובמבר 1995 כאשר עשרות אלפי אנשים הגיעו כדי לתמוך בראש הממשלה  ובתהליך השלום.

יגאל עמיר החליט שוב לנסות להתנקש בראש הממשלה והפעם בהפגנת התמיכה בתל אביב. השעה שעת ערב, יגאל עמיר הלך כרגיל לתפילת ערבית בבית הכנסת בהרצליה שבסיומה חזר לבית הוריו כדי להתארגן ליציאה.

יגאל עמיר התלבש במכנסי ג'ינס וחולצת טריקו כדי להיראות כשמאלני ולהתאים עצמו למשתתפי ההפגנה.

הוא טען את מחסנית האקדח בכדורים, ווידא שהיא תקינה, והכניסה לאקדח הברטה שהיה ברשותו. את האקדח שם בצד ימין ומעליו הוציא את חולצת הטריקו כך שלא ניתן לראותו בבירור.

יגאל עמיר בחר להגיע לתל אביב באוטובוס על מנת לא להסתבך עם רכב פרטי, ואכן לאחר שסיים להתארגן עלה לאוטובוס ויצא לדרכו לתל אביב. יש לציין שבמהלך הנסיעה באוטובוס השאיר את הכיפה על ראשו.

יגאל עמיר ירד מהאוטובוס ברחוב אבן גבירול, בתחנה שממוקמת צפונית לכיכר מלכי ישראל, ורגע שלפני שהחל ללכת דאג להוריד את הכיפה מראשו על מנת להעלים כל סימן להיותו ימני שלא שייך להפגנת השמאל אליה ייכנס עוד כמה רגעים.

בנקודה זו ברצוני לציין שתכניתו היחידה של יגאל עמיר בשלב זה היתה לרצוח את ראש הממשלה בעזרת אקדחו האישי. בשלב זה הוא עדיין לא ידע איך יעשה זאת, מאיפה ומתי.

יגאל עמיר החל ללכת על אבן גבירול לכיוון דרום, פנה ימינה לרחוב הדסה, פנה שמאלה לרחוב מלכי ישראל וכשהגיע לכניסה המערבית לחניון הצפוני נעצר. הוא ראה שוטרים שעומדים בכניסה לחניון ובודקים רכבים שרוצים להיכנס אבל לא בודקים הולכי רגל.

יגאל עמיר המשיך ללכת דרומה על מלכי ישראל, פנה שמאלה לרחוב פרישמן, פנה שמאלה לאבן גבירול והלך לכיוון צפון עד שהגיע לכניסה המזרחית של החניון הצפוני. הוא נעמד בין כל האנשים ששהו במקום, הסתכל לכיוון החניון הצפוני וזיהה את רכבי ראש הממשלה והשרים עומדים וממתינים לסיום האירוע. יגאל הבין שבסיום האירוע ראש הממשלה יירד מהמרפסת לרכבו ויעזוב את המקום. בשלב זה החליט יגאל עמיר להישאר במקומו וברגע שיראה את ראש הממשלה, ישלוף את אקדחו ויירה לעברו על מנת לפגוע.

בזמן ההמתנה, זיהה חבר מהאוניברסיטה שמכיר אותו ואת דעותיו ויודע שאינו שייך להפגנת השמאל. יגאל לא רצה שהחבר יזהה אותו ולכן החליט לשנות את תכניתו. הוא ירד במהירות על אבן גבירול, פנה ימינה מתחת למרפסת העירייה, פנה ימינה על מלכי ישראל עד שהגיע שוב לכניסה המערבית של החניון הצפוני. יגאל עמיר זכר שהשוטרים בכניסה לא בודקים הולכי רגל ולכן נכנס לחניון ללא בדיקה וללא הפרעה. תמונת החניון הצפוני:

הוא זיהה רכבים שמחנים בצמוד לקירות התוחמים את החניון ושקל להתקדם קדימה תוך כדי הסתתרות ודילוג מרכב לרכב.

בסופו של דבר החליט ללכת באמצע החניון מפני שחשב שאם הסתתר מישהו יכול לזהות אותו כאדם חריג.

יגאל עמיר הלך כאחד האדם באמצע החניון והגיע עד לאזור המדרגות היורדות מהמרפסת. הוא זיהה את רכב ראש הממשלה והשרים. הוא זיהה מאבטחי אישים, שוטרים כחולים, שוטרי מג"ב ואנשים שונים. הביט מסביב וראה מאחוריו רכב הסעות. זה הרגע שיגאל עמיר החליט להפוך את עצמו לנהג כדי שכל מי שהסתכל עליו יחשוב שהוא שייך לרכב ההסעות. הוא הלך לאחור ונשען על חלקו האחורי של הרכב. מלפנים זיהה אדנית עגולה מאבן.

בחקירתו אמר יגאל עמיר שאם מישהו היה פונה אליו בשלב הזה הוא היה נסוג לאחור וחוזר לביתו.

הוא התקדם קדימה והתיישב על האדנית תוך שהוא נמצא במרחק קצר מאוד מהמאבטח שהיה אחראי על הגזרה ומהשוטרים ששהו במקום. הוא ראה בבירור את מסלול הירידה של ראש הממשלה מהמרפסת לרכב.

הזמר אביב גפן הגיע על מנת לעלות למרפסת ולשיר את השיר לבכות לך חבר, נערות החלו לצעוק מהתרגשות, יגאל עמיר ניצל את ההמולה כדי ליצור קשר עם שוטר שעמד לידו והחל לדבר איתו בקצרה על הזמר. הוא העז לעשות זאת כדי להמשיך ולשכנע את הסביבה שהוא נהג רכב ההסעות. השוטר לא חשד בכלום ודיבר עם יגאל עמיר.

זמן קצר לאחר מכן זיהה יגאל עמיר ששרים מתחילים לרדת מהמרפסת – אורה נמיר, שטרית ויוסי שריד, והבין שהאירוע עומד להסתיים. זה הזמן מבחינתו לשחרר את נצרת האקדח. הוא מחליט לא לעשות את הפעולה הקטנה הזו ליד האדנית ולכן הולך שני צעדים לאחור, לכיוון רכב ההסעות, ושם משחרר את הנצרה והופך את האקדח למוכן לירי מידי.

לאחר מכן הוא חוזר להתיישב על האדנית. פתאום מתיישבים לידו שני אנשי תקשורת. יגאל עמיר מחליט שאינו מעוניין לפתח איתם שיחה על מנת לא לעורר את חשדם ולכן שוב קם והולך לכיוון רכב ההסעות. שהוא מזהה שהשניים עוזבים הוא חוזר לשבת על האדנית. מזכיר לכם שכל התנועות שלו מתבצעות במרחקים של 2 מטר. בשלב מסוים פונה אל יגאל עמיר שוטר ושואל אותו אם אדם אחר שנמצא לידו הוא גם נהג. יגאל עמיר עונה שכנראה מדובר בנהג מחברה אחרת. השוטר ממשיך בעבודתו. יגאל עמיר מבין עכשיו בבירור שחושבים אותו לנהג הסעות בדיוק כפי שרצה שיהיה.

הוא ממשיך לשבת. המאבטחים והשוטרים החליטו שיש יותר מידי אנשים בציר הליכת האישים ולכן ביקשו מכל האנשים שאינם שייכים לאירוע לעזוב את האזור וללכת לעמוד על המדרכה של רחוב אבן גבירול. יגאל עמיר שמע היטב את הנחיית המאבטחים והשוטרים והחליט שהוא נשאר במקומו. הוא ממשיך לשבת על האדנית.

בשלב זה אחד מבעלי התפקידים באירוע, לא איש ביטחון, מזהה את יגאל עמיר ומחליט שאינו שייך ולכן מבקש מאחד השוטרים שייגש אליו ויוציא אותו מהרחבה כמו כל שאר הקהל. השוטר אכן נע לכיוונו של יגאל עמיר אבל בפועל מתבלבל ופונה לאדם אחר. לאחר מכן חוזר השוטר לעברו של בעל התפקיד. הנ"ל מזהה שהשוטר התבלבל ושולח אותו שוב להוציא את יגאל עמיר מהמקום. הפעם השוטר אכן מגיע ליגאל עמיר אבל מכיוון שחשב שהוא נהג רכב ההסעות, ביקש ממנו לקום מהאדנית וללכת לעמוד ליד הרכב. השוטר המשיך בעבודתו. יגאל עמיר המתין שתי דקות שבסופן חזר לעמוד ליד האדנית.

הוא שומע ומזהה ששר החוץ שמעון פרס יורד במדרגות. הוא נמצא במרחק קצר ממנו וחושב שאם היה רוצה היה יכול לירות בו. יגאל עמיר לא משנה את תכניתו!!! הוא מספיק בטוח שהערב יצליח לבצע את המשימה!!! לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

שמעון פרס מסיים לדבר עם הקהל ועוזב לכיוון רכבו. שוטרי יס"מ, שבשלב הזה עמדו ליד יגאל עמיר, עזבו בפתאומיות כדי ללוות את פרס החוצה מהחניון ומהאירוע.

יגאל עמיר ממשיך לעמוד ליד האדנית, אקדחו מוכן לירי בצד ימין מתחת לחולצה. הוא מסתכל ימינה ומזהה את יצחק רבין, מוקף במאבטחים, יורד במדרגות לעבר רכבו שמחנה משמאלו של עמיר. הוא מלווה את תנועת ראש הממשלה והמאבטחים ממקומו. הקבוצה מצמצמת טווח למקום עמידתו של יגאל עמיר. שני המאבטחים הקדמיים עוברים אותו. מיד לאחר מכן ראש הממשלה והמאבטח הצמוד עוברים אותו. הוא נותן למאבטח שהולך מאחור ומימין לראש הממשלה (בצד הנגדי למיקומו של עמיר) לעבור אותו במקצת וברגע זה מתחיל בתנועה קדימה תוך שליחת יד ימין לשליפת האקדח, נכנס בין עיתונאי למאבטח האחורי, מזהה את גבו של ראש הממשלה, מיישר את היד עם האקדח ויורה שלושה כדורים ממרחק של כ – 30 ס"מ. יגאל עמיר זיהה בוודאות שהוא פוגע בגבו של ראש הממשלה.

ראש הממשלה מרגיש שנפגע ומסתובב לאחור ולשמאל כדי לנסות ולראות מי ירה בו:

המאבטח שהלך מאחור קפץ לעברו של יגאל עמיר ומצליח להפילו ארצה. יגאל עמיר הפיל את אקדחו לרצפה. במקביל קפצו על עמיר מספר שוטרי יס"מ.

המאבטחים הצמודים לראש הממשלה חילצו אותו לרכב שמיד החל בנסיעה לבית החולים איכילוב.

חלק מפעולותיו של יגאל עמיר צולמו על ידי אזרח. כך זה נראה (הרעש ברקע הוא תוצאה של צילום חובבני):

לאחר שהרופאים קבעו שלא ניתן להציל את יצחק רבין היה ברור יריב אחד בשם יגאל עמיר הצליח להתגבר על כל מעגלי האבטחה באירוע ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל.

אנחנו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, נכשלנו פעמיים – לא הצלחנו למנוע ולסכל פגיע בראש הממשלה ולא נטרלנו את היריב בירי כפי שנדרש מאיתנו במצבי לחימה.

לא מדובר בקונספרציה, כן מדובר בכישלון. כישלון שנוצר בעקבות אוסף של עובדות שקרו בתקופה שלפני ותוך כדי האירוע עד לנקודה הקריטית בה יגאל עמיר ביצע את הירי.

מדובר בכישלון של הצד המגן שלא עלה בידו לזהות מבעוד מועד אדם שלא שייך למקום ולא צלח בתגובת הנגד ברגע שזה החליט לפעול.

היריב במקרה הזה, יגאל עמיר, היה מספיק חכם, מאמין, יוזם, נחוש וקר רוח כדי להבין שבאותו ערב התקיימו כל התנאים שמאפשרים לו לבצע את זממו.

מחיר הכישלון באבטחה הוא גבוהה וחד משמעי!!! זה אכזרי וזה כואב!!! דווקא בגלל זה אבטחה צריך להמשיך ולקיים!!!

מאבטחים מונחי משטרת ישראל יפקידו את הנשק במקום העבודה

השר לביטחון פנים קיבל החלטה חשובה שכל מאבטח שעובד בגוף שהינו מונחה משטרת ישראל יפקיד את נשקו במקום העבודה ויקבל אותו חזרה בתחילת משמרת כך שהאקדח יהיה ברשות המאבטח רק בשעות העבודה ולא מעבר לכך.

זה לא אומר שמעכשיו יגמרו מקרי הרצח כי מי שמחליט לרצוח אדם אחר יכול לעשות זאת עם כל אמצעי קטלני אחר, זה כן אומר שאותם רוצחים פוטנציאליים לא יוכלו להשתמש בנשק חוקי שקיבלו במסגרת תפקידם למימוש מזימתם.

הנה הידיעה כפי שהופיעה שתקשורת:

השר הנחה: מאבטחים ישאירו את הנשק בעבודה

 
 

שבוע אחרי רציחתה של אישה על-ידי בעלה המאבטח, ערכו במשרד לביטחון פנים דיון חירום עקב ריבוי מעשי הרצח שבהם משתמשים מאבטחים בנשקם. השר אהרונוביץ' הנחה: לוודא שמאבטחים משאירים את הנשק בבית העסק

השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', הורה לגורמי המקצוע במשרדו לוודא כי החל מהחודש הקרוב, בבבתי עסק טעוני רישוי המחויבים באבטחה חמושה כמו בתי מלון, בנקים או קניונים, יישארו כלי הנשק של המאבטחים בתום משמרתם בבתי העסק. בתום דיון דחוף בהשתתפות גורמי המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים וקצינים בכירים במשטרת ישראל, הנחה אהרונוביץ למצוא בשיתוף עם השלטון המקומי פתרון לאחסון כלי הנשק של מאבטחים במוסדות החינוך עד לתחילת שנת הלימודים הבאה.

 

ההנחיות החדשות באות על רקע הדאגה שהובעה לאחרונה בשל ריבוי מקרי הרצח שבהם נעשה שימוש ב"נשק אבטחה". הדאגה הזו התעוררה שוב בשבוע שעבר, כשבעל רצח ליד פתח-תקווה את אשתו באמצעות נשק ששימש אותו בעבודתו כמאבטח. לפי דו"ח של פרויקט "האקדח על שולחן המטבח", לפחות 30 בני אדם נרצחו בעשור האחרון באמצעות נשק מאבטחים. נכון להיום, כלי הנשק לא נאספים מהמאבטחים בתום משמרותיהם, אף שהחוק הקיים קובע שרישיון נשק שניתן למאבטח במסגרת עבודתו יוגבל לאזור העסקתו בלבד.

 

בדיון היום הונחו גורמי הייעוץ המשפטי לקדם מיד סיום של חקיקה להעברת האחריות על רישוי ופיקוח על חברות האבטחה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון פנים, כפי שסוכם בעבר. 

 

לדברי גורם בכיר במשרד לביטחון פנים, הכוונה היא לקדם בסופו של דבר חקיקה שתחייב את בתי העסק עצמם להתקין כספות שבהן יאוחסנו כלי הנשק. רעיון נוסף שנבחן הוא איסוף של כלי הנשק על-ידי חברות האבטחה ובחינה מחדש של המקומות שבהם נדרשת הימצאות כלי נשק.

"בינתיים ההנחיה החדשה תחול על כל המקומות המאובטחים שבהם ניתן לאפסן את כלי הנשק מבחינה בטיחותית", הסביר אותו גורם. "אם זה לא אפשרי, נורה לחברות האבטחה לאסוף את הנשק בעצמן. הכוונה היא לתאם את המהלך עם חברות האבטחה".

 

השר אהרונוביץ' אמר היום: "ביצוע ההנחיות והפיקוח הינו צורך לאומי, שמטרתו לצמצם החזקת כלי נשק שלא לצורך ובעיקר למנוע פגיעה בדחפים מפשע באמצעות כלי ירייה. חובה על כלל העוסקים במלאכה זו לשנס מותניים ולעשות ככל הניתן על מנת שהנושא ייאכף, יטופל ויקבל את תשומת הלב הנדרשת".

בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח" בירכו על הנחיית השר לבטחון פנים. "מקרי הרצח החוזרים ונשנים בנשק אבטחה ותשומת הלב הציבורית הגוברת לנושא הביאו את השר לנקוט צעד המתבקש כל כך ולמלא את תפקידו לשמור על ביטחון כל תושבות ותושבי ישראל. ההנחיה להפקיד את כלי הנשק במקום העבודה היא הצעד הנכון, שכעת יש ליישמו בפועל, ונתמוך בכל צעד שיביא ליישום ההנחיה. אנו מקוות שהתקנות הנדרשות יקבעו במהרה ושבעקבותיהן יימשך פיקוח פעיל על יישומן, כך ששרשרת הקרבנות המיותרים תבוא אל סופה", אמרו בקואליציה.

אני מברך על ההחלטה אבל רואה לנכון להאיר את תשומת לבם של כל הגורמים המעורבים במימוש ההנחיה לכמה עקרונות חשובים:

במקביל למימוש ההנחיה על גורמי משטרת ישראל לקבוע כיצד עליהם לפקח על ביצועה בשטח. לא מדובר כאן בנושא של שגר  ושכח. כדי שההנחיה תתבצע כמו שהתכוון המשורר יש לבקר את כל בתי העסק הרלוונטיים ולהגיב בקשיחות למי שלא יישם את ההנחיה ככתובה וכלשונה.

במשטרת ישראל קיימות הנחיות ברורות להפקדת נשקים בבתי עסק פרטיים – על המשטרה להעביר שוב את ההנחיה לכל המנהלים והקב"טים ולוודא הבנתה.

לפני תחילת הפקדת הנשקים על נציגי משטרת ישראל לעבור בכל בתי העסק הרלוונטיים ולבדוק שכל התנאים למימושה מתקיימים ועומדים בתו התקן המשטרתי.

הבעיה העיקרית נמצאת בחברות האבטחה, שברור שלא יקבלו את ההנחיה בברכה, כי מבחינתן מדובר בכאב ראש גדול ובהוצאות כספיות שלא נלקחו בחשבון. הרי כיום המאבטח יוצא מביתו עם הנשק והולך ישירות למקום העבודה ובסיום המשמרת חוזר לביתו מבלי לעבור דרך חברת האבטחה שמעסיקה אותו. המשמעות של ההנחיה החדשה שאותו מאבטח יצטרך להגיע תחילה למשרדי חברת האבטחה, להתחמש בנשק, להמשיך למקום העבודה, בסיום משמרת שוב לחזור למשרדי חברת האבטחה כדי להפקיד את הנשק ורק לאחר מכן ימשיך לביתו ללא הנשק.

או שחברות האבטחה יבחרו באפשרות להביא את הנשק עד למאבטח – המשמעות באפשרות זו שרכב עם נשקים ינוע בדרכים ויעצור בנקודות שונות לאורך כל שעות היום.

שתי האפשרויות הן פתרון רע שיש בו פתח לתקלות גדולות יותר ממקרי הרצח המזעזעים של התקופה האחרונה. לכן על משטרת ישראל לחפש פתרון יצירתי שייתן מענה לחברות האבטחה ויתאים לתקופת הביניים עד שכל בתי העסק יתארגנו ליכולת הפקדת נשקים בשטחם.

כדי להימנע ממצב שבו החלטה פותרת בעיה אחת אבל יוצרת אחרת על משטרת ישראל להכין תכנית מקצועית ויסודית שתגדיר תהליך ברור שניתן ליישום על ידי מנהלים, קב"טים ומאבטחים.

חבל שההחלטה החשובה הגיע אחרי עשור שבו השתמשו מאבטחים בנשק העבודה לצורך רציחת אדם אחר אבל כנראה שאף פעם לא מאוחר ולכן ההחלטה מבורכת בתקווה שתעצור את גל האירועים.

אבטחת ראשי ערים – ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו

ראש עיריית עכו מר שמעון לנקרי התאושש מניסיון ההתנקשות שעבר לפני כשבועיים והחליט לספר על התקופה שלפני האירוע ועל האירוע עצמו.

שוב באופן לא מפתיע, גם באירוע הזה, ניתן לקבוע חד משמעית שתופעת ההתעלמות מסימנים מחשידים מוקדמים וסדרי עדיפויות לא נכונים מסייעים ליריב לבצע את זממו ללא הפרעה.

הנה ציטוט של חלק מדבריו של ראש העיר כפי שסיפר לכתב מאור בוכניק:

ראש העיר עכו, ששוחרר מביה"ח, תיאר בפרוטרוט את ניסיון ההתנקשות: "עקבו אחריי חודשים. באותו לילה עמדו חמושים עם חצי כובע גרב בצד הדרך, והרמזור היה אדום. כל זה נראה לי לא הגיוני. תוך שתי שניות מהרגע שעצרתי, קרה כל הסיפור"

"יש גורמי פשיעה שיש להם עניין לשלוט במשאבים, אני מניח שגרמנו להם נזקים כספיים. לכן אין לי ספק שמי עשה את זה רצה לשלוט בהם" 

"בחודשים האחרונים הרגשתי שעוקבים אחריי בכל פעם שיצאתי מהבית או שירדתי מהאוטו".

את היום עצמו תיאר בפרוטרוט: "יצאתי בשעה 00:45 מביתה של משפחה שאנחנו מכירים המון שנים. אחרי קילומטר של נסיעה מהבית שלהם, 20 מטר לפני צומת ירכא, זיהיתי שני אנשים שעומדים חמושים בצד הדרך עם חצי כובע גרב על הפנים, וכבר אז הבנתי שמשהו חשוד כאן. נדרכתי כולי". הוא רמז כי הם חיבלו בפעולת הרמזור: "לא נראה לי הגיוני ששני אנשים יעמדו במקום כזה ובשעה כזו, ובוודאי לא נראה לי הגיוני שהרמזור אדום באותה שעה. עצרתי אוטומטית ברמזור, ושתי שניות מרגע העצירה קרה כל הסיפור".

לנקרי המשיך ותיאר את רגעי הבעתה בצומת, אז כמעט ואיבד את חייו: "מתנקש אחד הגיע אליי מצד ימין של החלון ומתנקש שני הגיע מצד שמאל של החלון. הוא חצה את מעבר החציה והגיע אל החלון שלי וברגע שהוא עשה את התנועה של שליפת האקדח כבר נסעתי מהצומת בדהרה. בצד העין ראיתי את לוע האקדח. הכדור נכנס לי לחזה ויצא מתחת לבית השחי, באלכסון. הוא לא פגע באף כלי דם, אבל עשה נזק – קרע את הריאה ושבר צלעות. הנסיעה שלי הייתה מטורפת".

מעולם לא הלכתי עם מאבטחים, תמיד ראיתי את עדיפות כספי הציבור, אפילו לפני החיים שלי. לפני כחודש הגשתי תלונה על כך שעוקבים אחריי בכמה מקומות שונים, גם בתל אביב וגם בעכו. לא היה לי שמץ של מושג לגבי פשר העניין, חשבתי שרוצים לצלם רכילות לפני הבחירות".

אז מה היה לנו באירוע הזה? האם היה אפשר לנסות למנוע אותו? בהחלט כן!!!

המניעים למעשה היו ידועים לראש העיר וכך גם הגורמים העוינים שכנראה ביצעו אותו. חודשים לפני האירוע ראש העיר זיהה בוודאות סימנים מחשידים שמעידים על כך שעוקבים אחריו ומצלמים אותו. ראש העיר עשה נכון שהעביר את הידיעה על כך לגורמים במשטרת ישראל אבל לא היה צריך להסתפק בכך.

הטעויות שנעשו באירוע – ראש העיר נוסע מזה זמן רב ללא נהג. נהג זה עוד אדם שיכול לזהות, שיכול להגיב בזמן אירוע, גם אם אינו מאבטח.

ראש העיר החליט להיצמד לאופציה המקלה וחשב שמדובר בפעולות של מתחריו בבחירות ולא על ניסיון פגיעה בו.

בתחילת האירוע, כאשר ראש העיר זיהה שמשהו לא בסדר, תגובתו לא היתה מספיק מדויקת וחדה.

האם יש פתרונות שמאפשרים לעשות את הכל אחרת:

  1. יש להתייחס ברצינות לסימנים מחשידים מוקדמים וללכת לחומרה – בפועל המשטרה היתה צריכה להיצמד לראש העיר ולזהות את העוקבים אחריו, לעצור אותם, לתחקר אותם ולהגיע למקור מבעוד מועד.
  2. ראש העיר לא היה צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור ולכן היה עליו למנות לעצמו נהג מחליף ולהוסיף לתקופה המדוברת מאבטח צמוד גם מכספי העירייה.
  3. ראשי ערים יכולים לשלוח את הנהגים לקורס "נהג – מאבטח" שבו יקבלו כלים בסיסיים באבטחת אישים.
  4. ראשי ערים שבעירם קיימת יחידה לסדר וביטחון יכולים להכשיר צוות מתוך היחידה שיידע לבצע אבטחת אישים. צוות זה יפעל באופן קבוע או ספורדי באבטחת ראש העיר.

על בסיס הנתונים המקדימים ברור שזה היה רק עניין של זמן עד שגורמים עוינים ינסו להתנקש במר שמעון לנקרי – הכתובת היתה על הקיר. שוב נבחרה הדרך הלא נכונה שאפשרה ליריב לפעול ללא הפרעה וכמעט להצליח לשלוח ראש עיר בישראל חזרה לבורא עולם. העובדה שראש העיר נשאר בחיים אינה בזכות פעולה של גורמי הביטחון אלה בזכות מזל ונס משמיים.

מה יעשה עכשיו ראש העיר? האם עכשיו ישכיל להציב על עצמו אבטחה? או ימשיך להשאיר את חייו בידי המזל והגורל. ישנם עוד ראשי ערים מאוימים בישראל!!! ראש עיר חכם יהיה זה שיידע לבצע חלק מהפתרונות שציינתי לפני. ראש עיר חכם צריך לדעת שגורמים עבריינים אינם פועלים כמו מתנקש פוליטי, גורמים עבריינים אינם חוששים להתנקש בכל מי שהם חושבים שמפריע להם בהשגת המטרות וגורמים עבריינים ינסו שוב עד שיצליחו.