השינוי שמבצעת המשטרה בתפיסת האבטחה האזרחית

בחודשים האחרונים משטרת ישראל החלה לבצע שינוי משמעותי וקיצוני בתפיסת האבטחה האזרחית. ההתחלה היתה בצמצום מספר כלי הנשק שבידי המאבטחים ובהמשך הגיע שינוי בתפיסת האבטחה בעסקים כמו קניונים, תחנת אוטובוס מרכזית ובתי מלון, מה שגרם לתחילתו של גל פיטורים נרחב מחברות האבטחה.

כמו בכל דבר גם בנושא זה ישנם תומכים וישנם מתנגדים, כאשר כל אחד מציג את הצד שלו תוך שהוא מדגיש את מה שחשוב בעיניו, כך שבסופו של דבר יתכן והאזרחים לא באמת מבינים מה ישתנה, למה והאם זה נכון וטוב.

בינתיים הכותרות מופיעות חדשות לבקרים:

ההקלות בקניונים: מאות מאבטחים פוטרוגל פיטורים בענף בעקבות ההקלות בהנחיות האבטחה בקניונים מצד המשטרה. הערכה: אלפים יצרפו למפוטרים אם גם במלונות תוסר השמירה. בעל חברה גדולה: "יש מאבטחים בני ‭,50‬ אין להם לאן ללכת"

על רקע המאבק של חברות השמירה ברפורמה שמקדם המשרד לביטחון פנים לצמצום כלי הנשק – הן מתריעות כי ייאלצו לפטר אלפי מאבטחים.

בואו ננסה לעשות סדר בבלגן.

נתחיל בכך שמצב שבו צריך לפטר עובדים אינו משמח אף אחד והלוואי שהיה ניתן להימנע מכך.

חטיבת האבטחה במשטרת ישראל הבינה שמוטל עליה תפקיד כבד, חשוב ובעל משמעות של ביטחון האזרחים, והרי המשטרה אחראית על ביטחון הנפש והרכוש בגזרה אזרחית. בעלי התפקידים בחטיבה השכילו לגשת ולבקש סיוע מגופי הביטחון האחרים, ובעיקר משירות הביטחון הכללי, לקבלת ידע מקצועי בתחום האבטחה ובדגש על תהליך החשיבה שעומד מאחוריו.

הצבת מאבטח ו/או מצלמה במקום מסוים הם השלב האחרון בתהליך תכנון מקצועי ארוך. במהלך תהליך זה מתייחסים לכלל הנתונים והגורמים שעל בסיסם קובעים מה תהיה רמת האבטחה בכל מקום מאובטח.

התהליך מתחשב במצב הביטחוני במדינה, בסטטיסטיקת הפיגועים במשך השנים, בשיפור ביכולות גופי הביטחון ובניהול סיכונים. כאן חשוב לעצור לרגע כדי לציין שבתחום האבטחה הכי קל תמיד להשתמש בהרבה מאוד אמצעים ולהציב מכסימום מאבטחים, לעומת זאת הקושי האמיתי והמקצועי היא ההחלטה לצמצם ברמת האבטחה.

באבטחה, כמו גם בתחומים אחרים, בעלי המקצוע חייבים לדעת להתאים את עצמם למציאות המשתנה. והמציאות אכן משתנה כל הזמן.

מכיוון שאני לוקח חלק בהדרכות בגופים שכבר עברו את השינוי התפיסתי, אני יכול לומר בביטחון שבמידה ומבצעים אותו על בסיס תהליך מסודר ומקצועי אזי מערך האבטחה החדש מתאים יותר למציאות וטוב יותר מקודמו.

בתהליך המקצועי קיים שלב שבו קובעים מול איזה איומים רלוונטיים וישימים אנחנו מתמודדים ובשלב אחריו קובעים מהם המענים שיכולים להתמודד מולם כך שיצליחו למנוע ולסכל פיגוע. בכל הדבר הגדול הזה נכנס גם שיקול של ניהול סיכונים. ולכן, למרות שבאבטחה מדובר בחיי אדם, מקבלי ההחלטות מחפשים את האיזון בין האבדן האפשרי לבין גודל מערך האבטחה. יש לציין שאותם מקבלי החלטות לוקחים בחשבון שלא קיים מצב של מאה אחוז כיסוי אבטחתי וללא נפגעים.

התייעלות אל מול שינויים במציאות יכולה לגרום לצמצום כוח אדם או לחלופין להגדלת כוח אדם. כיום אנחנו נמצאים במצב שבו הגיע הזמן להתייעל בדרך של צמצום בכוח אדם ובכמות הנשקים שניתנים למאבטחים.

אני מברך על תהליך החשיבה שמבצעת המשטרה ועל האומץ לבצע שינויים אחרי כל כך הרבה שנים של החמרה. זה מבורך מכיוון שקיפאון, חוסר חשיבה, חוסר התייעלות או כל הגדרה אחרת שמתאימה לעמידה במקום אינם מתאימים עוד לעולם האבטחה המתקדם. העולם מתקדם קדימה בצעדי ענק וכך גם תחום האבטחה.

אבל, כדי שנצליח להישאר בצד החיובי של השינוי, חובה לעבוד בתהליך מוגדר ומסודר שלא מדלג על שום שלב בו ונשאר נאמן להנחות העבודה ולעקרונות המקצועיים שנקבעו מראש.

כמומחה אבטחה, אני לא מאמין במערך אבטחה במתקן קבע כמו קניון, תחנה מרכזית ובית מלון שכולל בתוכו רק מעגל סמוי הנתמך באמצעים טכנולוגיים. מערך אבטחה קבוע יהיה מקצועי וטוב רק אם יכלול מאבטחים גלויים ואמצעים תומכים. מאבטחים סמויים נחשבים למעגל אבטחה נוסף למעגלים האחרים ולא יכול לבוא במקומם.

חשוב לציין שגם שינוי צריך לדעת לבצע. שינוי חייב להתבצע רק אחרי הכנה הכוללת כתיבת תורת עבודה חדשה, בחינת התפיסה החדשה והכשרות לכוח המבצע – מנהלים ומאבטחים.

 

זכרו, אבטחה צריך לקיים ועדיף לעשות זאת בדרך נכונה.

כתוב/כתבי תגובה