30 באפריל 2003, השעה כמעט 01:00, פיצוץ עז קורע את חיי הלילה התל אביבים ומפרק לרסיסים את פתח מועדון ה- MIKES PLACE בשיאה של מסיבת לילה מלאת חיים ומבלים. עשרות פצועים, הרוגים, משטרות ואמבולנסים, המולת קהל ופחד מוות שאחז את שורדי הפיצוץ ושיתק אותם לדממת אלחוט מהולה במבטים חסרי אונים מול המראות הטרגיים והריח החריף שנצרב באף ובזיכרון לעוד הרבה שנים.
כמה רגעים לפני……אבי טביב, המאבטח הקבוע של המועדון, פוגש בעיניו אדם הנראה לו חריג בהתנהגותו, אבי בעל חוש הציד שאימץ לעצמו בזכות חכמת הרחוב שלו, חש בדבר מה שלא הניח את דעתו לגבי האדם המתקרב. אבי גומל בליבו שמדובר באדם שיעשה בעיות במועדון ולכן מקבל החלטה לא להכניסו. מכאן הכל מתרחש במהירות מסחררת:
מבטיהם מצטלבים, האדם החריג מגיע עד לכניסה למועדון ונעמד מול אבי המאבטח.
הבחור כנראה מבין שתהיה לו בעיה אם המאבטח. אבי נחוש בדעתו לעכבו ולא לאפשר את כניסתו למועדון. אבי פונה אליו מילולית, והבחור משיב באנגלית שמעוניין להיכנס למועדון כדי לשתות בירה. אבי מסביר שאינו יכול להיכנס הערב למועדון. האדם החריג מתרחק כמה צעדים לאחור, אבי מתפנה לדבר עם אחת העובדות שעמדה לידו, האדם החריג מנסה לנצל זאת ומתקדם לכניסה בהליכה מהירה ומנסה לעבור בין אבי לעובדת, אבי יוצר מגע פיזי על מנת לעצור את התקדמותו ולמנוע את כניסתו, אבי מניח את שתי ידיו על המותניים של האדם החריג ודחף אותו לאחור ללא התנגדות מיוחדת מצדו, לפתע מרגיש אבי שינוי בהתנהגותו של הבחור, גופו כמו נדרך קלות. אבי המאבטח מנסה להבין מה פשר העניין.
באותו רגע, פיצוץ עז קרע את הלילה בטיילת בתל אביב, הרס טוטאלי ברדיוס של כמה עשרות מטרים, אנשים התעופפו לכל עבר, גופו של המחבל נחצה לשניים, ואבי המאבטח שהיה האדם הקרוב ביותר למרכז הפיצוץ התעופף למרחק עצום וגופו נחבט בראשו באחד משולחנות המועדון.
אבי מוטל על הרצפה, גופו היה הראשון שספג את עוצמת מטען החבלה שפילח את לב תל אביב ואת ערוצי החדשות בכל הארץ.
"אבי טביב, המאבטח הקבוע של מועדון MIKES PLACE, מת" – כך חשבו ואמרו כל מי שהכיר אותו ושהה במועדון בזמן הפיגוע. אף אחד לא האמין שיש אדם שמסוגל לספוג פיצוץ כזה ולהישאר בחיים.
אבי המאבטח גיבור, חשבו לעצמם – אבי מנע מהמחבל המתאבד להיכנס למועדון ובגופו הציל אנשים רבים אחרים.
הפיגוע במועדון MIKES PLACE ב– 30 לאפריל 2003 היה פיגוע התאבדות שביצעו שני בריטים מוסלמים ממוצא פקיסטני בכניסה למועדון שברציף הרברט סמואל 86 בתל אביב. מחבל ראשון פוצץ עצמו בכניסה לאחר שאבי טביב המאבטח מנע ממנו כניסה והשני נמלט מהזירה. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ולמעלה מ-50 נפצעו. ארגוני הטרור חמאס וגדודי חללי אל אקצא נטלו אחריות משותפת לפיגוע. מאוחר יותר שוחררה הקלטת וידאו מטעם החמאס ברצועת עזה של המחבלים במדים ונשק תחת דגל חמאס.
הפיגוע תוכנן כ"פיגוע איכות" וכ"פיגוע המוני" ובוצע על רקע פרסום תכנית "מפת הדרכים" – לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני. תכנית אותה הציג נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנאומו ב־24 ביוני 2002.
הבחירה ב MIKES PLACE נבעה ממספר סיבות: הן ממיקומו – בשכנות לשגרירות ארצות הברית, הן בגלל ריבוי האזרחים הזרים שבו והן בגלל היותו פופולרי ועמוס באנשים.
הכוונה הייתה להשתמש בשני מחבלים מתאבדים ממוצא בריטי עם חומר נפץ פלסטי תקני. השימוש באזרחים זרים נועד להערים קשיים על מנגנוני הביטחון הישראליים לגילוי החוליה, שימוש בשני מחבלים להגדלת מספר הנפגעים וחומר נפץ פלסטי תקני כדי להקשות על גילויו ואיתות על יכולותיו של הארגון השולח.
ביום האירוע בשעה 00:45 הגיעו אסיף מוחמד חניף, ועומר חאן שריף, שני מחבלים מתאבדים בריטים ממוצא פקיסטני אל המועדון. אסיף מוחמד חניף ניסה להיכנס אל המועדון אך עורר את חשדו של אבי טביב המאבטח שסירב להכניסו אל המועדון. לאחר ויכוח קצר בו הבין המחבל כי המאבטח מתעקש על אי כניסתו, זז מעט הצידה כדי לחשב את צעדיו, כשבאותו הזמן דומיניק הס {ז"ל} שעבדה במקום ניגשה לשוחח עם אבי המאבטח. המחבל שחשב כי אבי המאבטח אינו משגיח על מעשיו ניסה לפרוץ פנימה אל המועדון. אבי המאבטח, חסם את דרכו של המחבל ודחף אותו מדלת הכניסה לעבר הכביש. תוך כדי המאבק מחוץ למועדון המחבל פוצץ עצמו על אבי המאבטח.
אני יודע שאני הולך להפתיע אתכם, אבי המאבטח, זה שספג את מלא האנרגיה של פיצוץ מטען החבלה שהופעל על ידי המחבל, שרד ופונה במצב אנוש מאוד לבית החולים. הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח ואפשרו לו לקבל את חייו בחזרה. החלמתו המהירה של אבי הוגדרה כנס רפואי. ולעמוד מולי עכשיו ולספר את הסיפור הלא יאומן שלו, עכשיו נותר לנו רק ללמוד ממי שהיה שם.
היום, 14 לספטמבר 2020, ניפגשתי עם אבי טביב המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE כדי לשמוע וללמוד ממנו על האירוע כמקור ראשון.
בזכות אופיו המיוחד, החושים המחודדים, חכמת הרחוב, אומץ ליבו וגופו החזק, אבי טביב הציל בפעולותיו חיים של אזרחים רבים אחרים והיום ניפגש איתי כדי לתאר את ערב הפיגוע ולא פחות חשוב את התהליך שעבר עד לערב הפיגוע מתוך הבנת החשיבות להעברת הלקחים והמסרים המקצועיים לכל מי שעוסק במקצוע האבטחה ובמיוחד לאלה שלוקחים חלק באבטחה האזרחית.
שלום אבי, אני כל כך שמח לפגוש אותך ולהכיר אותך ואת הסיפור האישי הייחודי והמלמד שלך.
אבי טביב: תודה. אני חושב שמה שאתה עושה הוא לא פחות משליחות שאין ספק שתתרום למאבטחים רבים להבין טוב יותר את מהות וחשיבות תפקיד המאבטח באשר הוא. במהלך השנים, מאז הפיגוע, אני מקפיד להעביר הרצאות למאבטחים כדי להסביר להם שלהיות מאבטח זה לא קייטנה ובהמשך לכך אני חושב שכתבה בבלוג שלך "אבטחה צריך לקיים" תוסיף ערך מוסף לשליחות זו.
מה הרקע שלך, איך הגעת לעסוק באבטחה?
אבי טביב: ממש במקרה. אחרי השירות הצבאי טסתי לארצות הברית ונשארתי בה עשר שנים. בשנים אלה למדתי אומנויות לחימה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד כמאבטח באחד המועדונים. המיומנות שרכשתי בלחימה וההתנסות בעבודה העלו לי את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. עם הזמן הרגשתי כל הזמן שאני יודע מה שאני עושה.
מתי חזרת לישראל והתחלת לעבוד במועדון MIKES PLACE?
אבי טביב: חודש אחרי אירועי 9/11 בארצות הברית חזרתי לישראל. התחלתי להתארגן מחדש – לימודים ועבודה. במקביל התחיל בישראל מבצע חומת מגן ופתאום מצאתי את עצמי מגויס למילואים בפעם הראשונה. חשוב לי לציין, שהשירות בצבא הגנה לישראל בסדיר ובמילואים עזר לי במשך השנים להפוך למי שאני תוך התגברות על היותי היפר אקטיבי בצורה קיצונית. במהלך שירות המילואים, נקלענו לאירוע חריג שבמהלכו הגבתי בלחימה שכללה ירי על רכב מתפרץ. גם באירוע הזה הבנתי שיש לי ביטחון עצמי ומסוגלות לתפקד ולהגיב בצורה בולטת.
המילואים הסתיימו ואני חזרתי לעבודתי בחברת אבטחת אירועים. יום אחד, אחד הבעלים של מועדון MIKES PLACE, שהיה איתי בצבא, הציע לי לבוא לעבוד אצלו במועדון כמאבטח. קיבלתי את ההצעה כי התאימה להיותי סטודנט וגם כי הרגשתי שאני יודע מה לעשות בתפקיד מהסוג הזה, הרגשתי שאני יכול לממש את האחריות המוטלת עליי.
עברת קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח?
אבי טביב: עד לפיגוע במועדות MIKES PLACE לא עברתי שום קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח. למדתי לבד, דרך הרגליים כמו שאומרים, תוך שאני משתמש בכל מה שעברתי בשירות הצבאי, במיומנויות הלחימה ובעבודה בארצות הברית. ידעתי והרגשתי שדווקא בגלל היותי היפר אקטיבי היה לי יתרון מקצועי וברור בשטח.
איך בכל זאת ידעת מה עליך לעשות במהלך המשמרת?
אבי טביב: אני דוגמא לכך שכל מה שאדם עובר במהלך השנים והאופי הטבעי שלו הופך להיות שווה ערך לקורס, קורס מהשטח, קורס של החיים האמיתיים.
עם הזמן הבנתי והאמנתי שמוכנות פוגשת את ההזדמנות – אם אתה מקפיד לעבוד נכון תצליח ל'הגיב נכון.
במועדון MIKES PLACE עבדתי בלבוש אזרחי ולא בלבוש קלאסי של מאבטח מה שבדיעבד התברר לי כסוג של טעות אפשרית – יתכן שאם המחבלים היו מזהים אותי בנראות מאבטח בכניסה למועדון, לא היו בוחרים אותו כיעד לביצוע הפיגוע. היום אני יודע להגיד שכדי להיות מאבטח חייבים לעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
כאמור, למרות שלא עברתי הכשרה מקצועית לתפקיד, תמיד הרגשתי שכשאדרש לכך אדע מה לעשות, ויותר מזה, ידעתי שאפעל אל מול סכנה ממשית. הפכתי את האקטיביות שלי ליתרון בשטח – התחברתי לצוות העובדים במועדון, הפכתי את עצמי לשייך למקום, הייתי חלק מהצוות, דאגתי להכיר את הלקוחות הקבועים של המועדון, יצרתי קשרי עבודה ושיתוף פעולה עם מאבטחי השגרירות האמריקאית שעבדו לידי, הסתובבתי בגזרתי ולא עמדתי במקום אחד, העיניים שלי עבדו ללא הפסקה.
בעצם יצרתי לעצמי סביבת אבטחה של שיתוף פעולה עם כל מי שהיה מודע להיותי מאבטח המועדון, כולם היו מיידעים אותי בזמן אמת על אנשים חריגים. כך הוספתי לעצמי עוד עיניים בשטח. אני זוכר שלא פעם אנשים היו שואלים אותי למה אני פרנואיד וזה היה הסימן שלי שראו שאני אקטיבי, מאוד אקטיבי.
מה היה בערב הפיגוע?
אבי טביב: עבדתי בימים העמוסים של המועדון, שלישי עד שבת, בין השעות 21:00-04:00. הייתי מודע לתקופת הפיגועים שהתרחשה באותה תקופה בישראל. לא קיבלתי הנחיות מקצועיות כלשהן מהמשטרה לביצוע האבטחה במועדון. לפני ערב האירוע, הספקתי לעבוד במועדון כחצי שנה. 30 באפריל 2003 היה יום שלישי, יום שבו המועדון עמוס באנשים, כ -300 איש נמצאים בתוך ומחוץ למועדון. לאורך כל הערב שומעים מוזיקה רועשת של להקות שהגיעו למועדון כדי לנגן.
הגעתי למשמרת בשעה 21:00 אחרי יום לימודים ואחרי אימון קרטה. בסביבות השעה 22:30 המועדון היה בתפוסה מלאה ובשיא הפעילות. כהרגלי, הייתי אקטיבי, ביצעתי פעולות רבות, שלטתי בשטח, ידעתי מי מוכר ומי חדש, כל הזמן היו סביבי אנשים, חלק מאנשי הצוות היו מגיעים אליי במהלך הערב כדי להעיר את תשומת לבי לחריגים או סתם כדי לדבר. תמיד הייתי עם יכולת קשב בסביבה פעילה ורועשת כך שזה לא הפריע לי להיות ממוקד למשימה. הערב התקדם, השעה 00:50, אני מרים את הראש מעל ראשי האנשים שסביבי ומסתכל לכיוון דרום. אני מזהה אדם שנע מכיוון השגרירות האמריקאית לכיוון המועדון. מיד חשבתי לעצמי שמדובר באדם בעייתי ואמרתי לעצמי שאמנע ממנו להיכנס למועדון. אני זוכר בבירור שאותו אדם לבש חולצה עם שרוולים ארוכים ולא זיהיתי עליו משהו חריג בנראות החזותית שלו. אותו אדם מגיע עד אליי בכניסה למועדון ונעמד מולי. סיווגתי אותו כאדם בעייתי ולא כמחבל. בדרך כלל דאגתי שאנשים שיכולים לעשות בעיות במועדון לא היכנסו אליו.
מה עשית באותו רגע שהוא נעמד מולך ואחרי שהחלטת לא להכניס אותו למועדון?
אבי טביב: קודם כל נעמדתי בכניסה כך שהוא לא יוכל לעבור אותי ולהיכנס פנימה ואחר כך התחלתי לתשאל אותו:
אבי: כן.
המחבל: עונה באנגלית – אני רוצה להיכנס.
אבי: אומר באנגלית – הערב אתה לא יכול להיכנס למועדון.
המחבל: אני רוצה להיכנס, לשתות בירה.
ככל שהמחבל התעקש יותר כך הבנתי שאני לא מתכוון לאפשר לו להיכנס לתוך המועדון. באותו שלב, אחת מעובדות הצוות באה אליי כדי לדבר איתי. אמרתי לה שתמתין. במקביל, ראיתי את המחבל זז כמה צעדים לאחור. אני חייב לציין, שעד לשלב הזה השיחה עם האדם החריג הזה לא היתה יוצאת דופן מכיוון שאירועים כאלה קרו לי כל הזמן בכל המשמרות. אחרי שהמחבל התרחק כמה צעדים מהכניסה, אני מחליף כמה מילים עם העובדת. המחבל רואה זאת וחשב שיתכן שאני לא ערני ולכן מחליט להתקדם במהירות לכניסה כדי לנסות לעבור ביני לבין אותה עובדת. מיד זיהיתי את התנועה של המחבל קדימה, הנחתי את שתי הידיים על המותניים שלו והתחלתי לדחוף אותו לאחור כדי להרחיקו מהכניסה. הרגשתי שהמחבל מאפשר לי לדחוף אותו ללא התנגדות מצדו. פתאום הרגשתי סוג של דריכות בגוף שלו סוג של מה שנראה כמו התנגדות קלה מצדו.
אכן היתה פעולה מצד המחבל – זו היתה הנקודה שבה הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה של מטען החבלה שהיה צמוד לגבו. מטען חבלה בגודל 2 ק"ג, דק יחסית, מודבק לגב מתחת לחולצה, מטען ללא רסס.
מה אתה זוכר שקרה לך אחרי הפיצוץ?
אבי טביב: הפעם הבאה שאני זוכר זה את עצמי פצוע אנוש בטיפול נמרץ בבית החולים. בדיעבד אני יודע ששכבתי מתחת לאחד השולחנות ושבשלב הזה אף אחד לא ניגש אליי. אני חושב שהייתי בהכרה ושניסיתי לקרוא לעזרה. לא הבנתי מדוע אף אחד לא שומע אותי ולא ניגש לעזור לי. בדיעבד, התברר לי שמיתרי הקול שלי נפגעו מהפיצוץ ובגלל זה לא יצא לי קול.
כל מי שראה את העימות שלי עם המחבל וראה את הפיצוץ העז של המטען סיפר לאחר מכן שגם ראה אותי עף לאחור בעצמה ופשוט לא האמין שיש מצב שנשארתי בחיים. חשבו שאני מת. שוכב מתחת לשולחן ופשוט מת.
בשלב מסוים, כחלק מהטיפול בפצועים ומפינוי ההרוגים, הגיעו גם לאבי המאבטח וגילו שכנגד כל הסיכויים הוא שרד את הפיצוץ ונשאר בחיים. אבי נפצע אנושות. מיד פינו את אבי לבית החולים בו עבר טיפול רפואי מורכב שהציל את חייו. הרופאים הגדירו את המקרה של אבי כנס רפואי.
אבי המאבטח מפונה מהמועדון:
אבי המאבטח מתאושש בבית החולים:
אבי היה בבית החולים 3 שבועות שלאחריהם המשיך לתהליך שיקום. באוקטובר 2003 חזר לעבוד כמאבטח במועדון MIKES PLACE. בדצמבר 2003 חזר לשירות מילואים בצבא.
סרטון המתאר את האירוע:
מה הלקחים והמסרים מהאירוע ומהחוויה המבצעית האישית שלך, שאתה מעוניין להעביר למאבטחים כיום?
אבי טביב:
- המאבטח בקצה חייב קודם כל להיות מודע שיכול לקרות אירוע חירום במהלך כל משמרת.
- מאבטח בעל מודעות, יצליח להיות יותר מוכן.
- מאבטח חייב להאמין שפעולות המניעה באמת עובדות ומשפיעות על היריב – נראות, סריקות, תשאול וכו'.
- מאבטח אקטיבי יהיה יותר ערני והימנע מהרגלים מיותרים בשגרת המשמרת.
- אני למדתי שהנראות כמאבטח חשובה מאוד.
- בשום שלב אסור לזלזל ביריב.
- להרבה מאוד מאבטחים כיום אין מושג מה המשמעות של לא להיות ערניים למשימה אפילו לשנייה אחת – הסתכלות בפלאפון, שיחות מיותרות, מחשבות שלא קשורות לעבודה וכו'.
- על כל מאבטח לדעת שכל מי שמסתכל עליו, מושאי האבטחה והיריב, יודעים האם הוא עושה את האבטחה כנדרש.
אבי טביב הוא לא רק המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE, הוא גם מאבטח שכבר בשנת 2003, הרבה לפני שתחום האבטחה האזרחית היה מסודר בתפיסה ובהנחיות, הצליח להגדיר לעצמו תפיסת פעולה שהתבססה על היותו אדם היפר, כזה שלא יכול לעמוד במקום אחד, אדם סקרן, אדם חשדן, אדם ערני לסביבה, אדם אמיץ שלא חושש לפעול ולהתמודד עם הבעיה בשטח.
מבחינתי, אבי טביב המאבטח ממועדון MIKES PLACE מתאים במדויק להגדרה המקצועית שלנו "מאבטח צייד" – מאבטח שמאמין שהיריב שלו קרוב ויכול להגיע בכל רגע:
אבי טביב הוא דוגמא למאבטח שמודע היטב לחזקות ולחולשות שלו ויודע להשתמש בהן במהלך ביצוע המשימה בחכמה, התמדה ונחישות רבה תוך שהוא באמת מאמין כל פעם מחדש שהיריב יכול להופיע דווקא אצלו, במשמרת שלו, בכל משמרת ומשמרת. בזכות אמונתו זו, אבי הצליח להתמודד עם השגרה והשפעותיה על המאבטח במהלך עבודתו הקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאבי מזהה אדם חריג בגזרה ומחליט לא להכניסו למועדון, אירוע מהסוג הזה קרה לאבי בכל משמרת. ההבדל המרכזי בערב האירוע היה שהפעם אותו אדם חריג היה מחבל ולא סתם "טרבל מייקר". עד לרגע הפיצוץ אבי לא ידע שמדובר במחבל מתאבד, מה שמדגיש את הנחת העבודה שעל כל מאבטח לפעול באקטיביות תמידית לאיתור חריגים בגזרת האיום וברגע זיהוי לבצע פעולת אבטחה מממשית שמתאימה למצב הקיים. אסור למאבטח לבטל חריג על סמך הנחות מצדו, חובה עליו לגשת ולבצע תשאול. אבי הוכיח שפעולות המאבטח כן משפיעות על החלטות היריב.
בתוך תוכו, אבי טביב תמיד ידע שבמבחן האמת הוא יפעל, הוא יגיב, הוא יהיה אקטיבי, וכך קרה באותו ערב ב – 30 לאפריל 2003.
אבי טביב, המאבטח האגדי של MIKES PLACE, עצר בגופו מחבל מתאבד מלהיכנס לתוך המועדון והציל ממוות ומפציעה עשרות אנשים ששהו בו באותו ערב קטלני. אילולא היה מאפשר למחבל המתאבד להיכנס לתך המועדון ולהפעיל את מטען החבלה שהיה מוצמד לגבו, אין ספק שמספר ההרוגים והפצועים היה גדול בהרבה.
אבי דואג בכל הזדמנות להרצות למאבטחים על האירוע כדי להעביר להם את מה שהוא הבין ויישם כבר בשנת 2003 – הסיפור של אבי חייב להפוך למורשת קרב עבור כל מאבטח באשר הוא.