אבטחת אישים – ניהול סיכונים – אויב מבית

לא פעם נאמר על ידי אנשי אבטחה שעובדתית לא ניתן לבצע אבטחה של 100% עקב מגבלות תקציב, הפרעה משתקת של פעילות מושא האבטחה, הפרעה מוגזמת לציבור וגם חוסר הגיון בבדיקת כל האנשים אשר שוהים בסביבתו של מושא האבטחה.
המשמעות של עובדה זו, שכל מי שעוסק באבטחה חייב להכיר היטב את נושא ניהול הסיכונים ולפעול לפיו ברמה יומיומית על מנת להצליח לממש את האחריות המוטלת עליו בלי לחטוף התקף לב מהידיעה שישנן דפ"אות שיש להן מענה חלקי או שאין להן מענה בכלל.
בתרגום פשוט, המשמעות של עובדה זו הינה שלמרות שנעשית אבטחה בצורה המיטבית בהתאם למושא האבטחה וחשיבותו, לתקציב ולמשאבים הקיימים, תמיד יהיה איום מוכר וממשי שיהיה בסביבת מושא האבטחה ויכול להתרחש כמעט בכל רגע נתון במהלך כל יום כך שכל מה שנשאר זה לקוות ולייחל שהמשמרת תעבור ללא "הפתעה" חריגה ולא הגיונית.
ואכן האיומים אליהם אני מכוון משולבים בדרך כלל בהנחות עבודה שמהוות את היסוד להגדרת תפיסת האבטחה והן תישארנה כל עוד לא ישתנה המצב ו/או יתרחש אירוע שירסק אותן ויאלץ את מקבלי ההחלטות לקבוע הנחות עבודה חדשות שימשיכו לביצוע שינויים ועדכונים בתפיסת ושיטת האבטחה.
מצדם של מנהלי האבטחה, מדובר בקושי מקצועי מרכזי, מורכב וקשה מאוד מכיוון שעליהם לקבוע את הנחות העבודה, להאמין בהן על מנת להצליח לעבוד ולתפקד אבל גם לדעת ולהבין שהנחת עבודה אינה נשארת לנצח ולכן נדרש להיות מסוגלים לבחון אותה שוב ושוב ולא להתאהב בה עד לרגע שמתרחש אירוע.
ועדת שמגר קבעה שהנחת העבודה של השב"כ שהיתה תקפה עד ה – 4 לנובמבר 1995 ש"יהודי לא ירצח ראש ממשלה מכהן בישראל" היוותה את אחת הסיבות המרכזיות לכך שתפיסת האבטחה לא השתנתה בזמן ולכן לא ניתן מענה מקצועי טוב ויעיל כנגד יריב כמו יגאל עמיר שבמבחן התוצאה הצליח לממש את תכניתו הזדונית.
במסגרת ההיגיון האנושי ומגבלות מבצעיות הקיימות בעשיית האבטחה, קיימת הנחת עבודה אחרת שקובעת שהסיכוי שאדם הקשור באופן ישיר לארגון, חברה או עסק לא יבחר לבצע פעולה אשר תפגע במקום או באנשים שאליהם הוא שייך, הינו נמוך מאוד וייחשב כמקרי וחריג ביותר ולכן לא מצמידים לכל עובד מאבטח כדי לבדוק מה מעשיו 24/7.
באבטחת אישים, בניגוד לשאר מושאי האבטחה השונים, התבססות על הנחת עבודה לא נכונה יכולה לגרום לפגיעה קטלנית באישיות שלא ניתנת לתיקון ולכן משקל האחריות כבד הרבה יותר. באבטחת אישים ישנם איומים שפשוט קשה עד בלתי אפשרי להתמודד איתם וניתן לקבוע שאף לא הגיוני יהיה לחשוב עליהם כאיום ממשי בסבירות גבוהה כי אז נהיה במצב של תוהו ובוהו.


האם בן משפחה ובמיוחד בן משפחה מקרבה ראשונה של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם עובד במשרד או בביתו של האישיות המאובטח יבחר לפגוע בו? האם איום כזה אפשרי? לצערם של העוסקים באבטחת אישים התשובה היא כן, זה אפשרי וזה יכול לקרות בכל רגע נתון. 

ב – 1 ליני 2001 רצח הנסיך דיפנדרה את בני משפתו, משפחת המלוכה בנפאל:

תמונות הנסיך מילדותו ועד בגרותו:

ועדת החקירה שחקרה את האירוע מצאה שהנסיך דיפנדרה ירה בתשעה מבני משפחתו, בהם הוריו – המלך והמלכה, ולאחר מכן התאבד בגלל התנגדותם למערכת היחסים שלו עם חברתו. 


תמונות הנרצחים:

בתאריך ה – 1 ביוני 2001 היה, לפי לוח השנה הנפאלי, יום שישי השלישי שחל באותו החודש. בהתאם למסורת של משפחת המלוכה הנפאלית, התכנסה המשפחה המלכותית ביום זה למפגש משותף בארמון המלוכה נראינהיטי, בית המגורים של המלוכה הנפאלית. למפגש הוזמנו 24 איש מבני המשפחה המלכותית. במהלך אותו מפגש נערך הטבח במשפחת המלוכה.

החל מהשעה 19:30 שהה דיפנדרה שהיה מארח המפגש, בחדר הביליארד בארמון ושיחק ביליארד לבדו. לפי דיווחי האורחים, במהלך שהותו בחדר, שתה דיפנדרה ויסקי ועישן סיגר ובו תערובת של חשיש כפי שנהג תמיד. כאשר אחיו של דיפנדרה, הנסיך ניראנג'ן ובני משפחה נוספים, הבחינו שדיפנדרה החל להתנדנד והתקשה לעמוד על רגליו, הם הובילו אותו לחדר השינה שלו.

בדיקת פירוט שיחות הטלפון של דיפנדרה גילתה כי בזמן שהותו בחדר השינה, ביצע דיפנדרה מספר שיחות טלפון לדביאני ראנה. ראנה העידה בפני הוועדה, אישרה את דבר קיום השיחות והוסיפה כי קולו של דיפנדרה נשמע חלש מעט בזמן השיחה ולכן היא התקשרה לעוזרו של דיפנדרה וביקשה ממנו לעלות לחדרו של דפינדרה ולוודא שהכל בסדר איתו. העוזר אישר את הדברים וטען כי הוא ועוזר נוסף עלו לחדר השינה של דיפנדרה ומצאו אותו שוכב על ריצפת החדר בעודו מנסה להוריד מעליו את חולצתו. העוזר טען כי הם עזרו לדיפנדרה להתפשט ולאחר שסיימו נכנס דיפנדרה לשירותים שם הם שמעו קולות של הקאה. לאחר שיצא מהשירותים פנה דיפנדרה לעוזריו וביקש מהם לעזוב את החדר.

בשעה 20:30 בערך התכנסו האורחים בארמון בחדר הביליארד. בשעה 20:39, התקשר דיפנדרה בפעם האחרונה לדביאני ולדבריה אמר לה: "אני הולך לישון, לילה טוב, אנחנו נדבר מחר"

לאחר שיחה זו, לבש דפינדרה מדי צבא ועזב את חדר השינה כשהוא חמוש בתת מקלע מסוג MP5רובה סער מסוג M16 ואקדח של חברת גלוק. דיפנדרה הגיע לחדר הביליארד וירה ירייה אחת מהתת מקלע לכיוון התקרה. לאחר מכן ירה ופצע דיפנדרה את אביו, המלך בירנדרה, שעמד באותה העת לצד שולחן הביליארד ונשא נאום לאורחים. דיפנדרה עזב את החדר אולם חזר זמן קצר לאחר מכן והחל לירות פעם נוספת, הפעם מרובה הסער. דיפנדרה ירה פעם נוספת בבירנדרה ואז כיוון את נשקו לכיוון אחותו, הנסיכה שרוטי, וירה בה ובאורחים נוספים ששהו בחדר. לאחר שסיים לירות, יצא דיפנדרה מחדר הביליארד. מחוץ לחדר הוא הבחין באחיו, הנסיך ניראנג'ן מלווה באימו, המלכה איישוואריה וירה בשניהם. זמן קצר לאחר מכן, הפנה דיפנדרה את אקדח הגלוק לכיוון גופו וירה בעצמו בניסיון להתאבד.

תמונה מזירת הרצח:

משרתים ומאבטחים ששהו בארמון הפעילו את האזעקה לאחר ששמעו את היריות ולאחר שהגיעו לחדר הביליארד החלו לבצע פעולות פינוי והצלה. כל הנפגעים פונו לבית החולים עד השעה 21:30. מותם של המלכה איישוואריה, הנסיכה שרוטי והנסיך ניראנג'ן נקבע עם הגעתם לבית החולים. המלך בירנדרה מת בבית החולים לאחר שהרופאים לא הצליחו להצילו. הנסיך דיפנדרה פונה לבית החולים בעודו שרוי בתרדמת, ממנה לא התעורר ומת ב-4 ביוני, שלושה ימים לאחר מכן. מלבדם, חמישה אנשים נוספים, כולם חברי משפחת המלוכה הנפאלית, נהרגו בטבח וחמישה בני משפחה אחרים נפצעו.

בזירת הטבח נמצאו 47 תרמילים של רובה הסער M-16, שני תרמילים של אקדח הגלוק ו-29 תרמילים של תת-המקלע MP5. הטבח כולו נמשך כ – 15 דקות.

מערך האבטחה של המלך ומשפחתו פעל בהתאם לתפיסה הידועה והמקובלת שקובעת שמאבטחים לא מוצבים בעמדות אבטחה בתוך הבית כאשר האישיות שוהה בו רק עם בני משפחה ועם עובדים קבועים מתוך התבססות על הנחת העבודה שהסיכוי שבן משפחה מקרבה ראשונה או עובד קבוע יפגע באישיות נמוך מאוד ובנוסף זה כנראה לא יהיה הגיוני להציב מאבטח ליד האישיות שייתפס כמסר בעיקר לבני המשפחה שהם מהווים איום עליו.
כאמור, מדובר בהחלטה מקצועית שהינה חלק מניהול הסיכונים באבטחה בכלל ובאבטחת אישים בפרט. מצד אחד אתה יודע שיכול להיות מצב להיווצרותו של איום מהכיוון הזה ומצד שני אתה יודע שאין יותר מידי מה לעשות עם זה ומקווה בכל לבך שאירוע כזה לא יתרחש כלל ובטח שלא במשמרת שלך.
הקושי העיקרי באיום מהסוג הזה נמצא בסיכוי הקלוש לדעת מה עובר במוחו של בן משפחה או עובד הקרוב לאישיות בכל רגע נתון למרות שבמקרים מסוימים יכולים להיות סימנים מחשידים מוקדמים שיתכן ויהפכו אדם כזה לאיום אפשרי שידרוש מתן מענה מחושב ומתוחכם כדי להצליח להקדים תרופה למכה.
האירוע בנפאל מלמד שגם מקרים כאלה נובעים מסיבה מסוימת שהופכים למניע של הרוצח מבית, סיבה שכביכול שייכת ליחסים המשפחתיים אבל שהתוצאה שלה יכולה להשפיע על מדינה.
אירועי עבר, דוגמת האירוע בנפאל, מלמדים שבסופו של יום כל בן משפחה וכל עובד אינם שונים מכל האדם רגיל שסוחב עם עצמו רגשות ומטענים שיכולים להתגבש להחלטה לבצע מעשה חריג וקיצוני כמו רצח בני משפחה.
אני הראשון שטוען שאנחנו חייבים ללמוד מאירועי עבר שהתרחשו בארץ ובעולם כדי לבחון את הנחות העבודה שלנו ולמרות זאת במקרה המדובר מונחת על השולחן הנחת עבודה שצריך לדעת לחיות איתה ובעיקר למצוא את הדרכים הנכונות והיעילות כדי להצליח ולהתמודד עם האיום שנובע ממנה בצורה ההגיונית והמיטבית.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כשהיא קשה ומאתגרת!!!

כתוב/כתבי תגובה