קבוצת המתנקשים VS קבוצת פצצת הגרעין החיסול באיראן

הערה: הפרטים בכתבה על ההתנקשות במדען הגרעין, מוחסן פחריזאדה (החיסול באיראן), לקוחים מהפרסומים בתקשורת בלבד ולכן יתכן שחלקם נכונים וחלקם לא מדויקים.

ערב טוב צופים יקרים מהפרשנים המקצועיים והמנוסים שלכם, מיקי וינברג ויאיר אואנונו. מתברר שגם אחרי שנים רבות של סיקור ופרשנות אירועים, אפשר עדין להתרגש מאירוע חדש וזה מה שקורה לנו בערב המיוחד והחריג זה.

סוף סוף, אחרי שחיכינו בסבלנות תקופה ארוכה, הקרב בין קבוצת המתנקשים לקבוצת פצצת הגרעין האיראנית המתקיים בעיירת הנופש אבסרד הסמוכה לטהראן עומד להתחיל ואנחנו כאן כדי להעצים עבורכם את החוויה.
האווירה באולם המדהים והמרשים הזה מחשמלת והכל בזכותכם צופים יקרים. 

הסימנים והרמזים להתקרבותו של הקרב הגורלי והחשוב הזה ניתנו ופורסמו בתקופה האחרונה בזה אחר זה:
ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, הזכיר את שמו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה כאשר הציג לעולם את המסמכים שהמוסד הצליח לקחת לאיראנים מתחת לאף – אין ספק שנשלח מסר ברור לקבוצת פצצת הגרעין האיראנית על כך שמועד הקרב על חייו של מדען הגרעין קרב ובא. 

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצטרף לקריאת התיגר נגד ההתחמשות האיראנית וגם הוא סימן את מדען הגרעין מוחסן פחזיראדה כמטרה ובכך העיר את קבוצת פצצת הגרעין האיראנית משנתה.
אין לנו ספק שדונלד טראמפ, יחד עם בנימין נתניהו, הצליח להרגיז את האוהדים של קבוצת פצצת הגרעין האיראנית. 

האוהדים האיראנים יצאו לרחובות בהמוניהם ודרשו מקבוצת פצצת הגרעין האיראנית לקיים את הקרב בהקדם ואף הגדילו לעשות כאשר שרפו את הדגלים של ישראל וארצות הברית. אנחנו בטוחים שהרבה מאוד אוהדים איראנים יגיע לצפות ולעודד את קבוצתם בתקווה שהפעם תנצח. 

כל העולם חיכה בסבלנות להכרזה הרשמית של שתי הקבוצות על מועד הקרב, ולשמחתנו הרבה זה הגיע ובגדול:

שתי הקבוצות יודעות שגם הפעם זה יהיה קרב שיקבע מי ימות ומי יחיה. ידו של מי תהיה על העליונה? האם גם הפעם קבוצת המתנקשים תנצח או שקבוצת פצצת הגרעין האיראנית תצליח סוף סוף לעשות זאת? 
איזו קבוצה, צופים יקרים, תזכה להניף בסוף הקרב את חגורת האליפות לשנת 2020.

אין ספק שלקבוצת פצצת הגרעין האיראנית יש אתגר גדול וקשה בהגנה על חייו של מוחסן פחריזאדה. אם ניזכר בהפסד הקודם שלהם שבו קאסם סולימאני שילם בחייו, אסור להם לעשות את אותן טעויות. 
מהן הטעויות הנפוצות שקבוצת פצצת הגרעין האיראני עושה שוב ושוב בהיותה יחידה לאבטחת אישים:
1. שימוש באותם רכבים – מסייע ליריב לסמן את רכב האישיות ולזהות אותו בקלות בזמן הקרב.

2. חוסר התאמת יכולת התגובה המוקדמת והתפקוד המבצעי בזמן מימוש איום תקיפה פיזית – מאבטחים שאינם בעלי יכולת לחימה אל מול יריב אגרסיבי – מונע מהתגובה להיות מהירה.

3. דפוס תנועה חוזר ונשנה – נסיעה באותם צירים – מאפשרת ליריב לדעת בדיוק היכן תעבור שיירת האישיות ובזכות כך להציב מארב קטלני. 

4. אי שמירה על עקרונות בסיס אל מול האישיות – למשל, נותנים לאישיות לנהוג ברכב השרד.

5. אי שילוב אמצעי לחימה המתאימים למתן מענה לתקיפה על ידי יריב אגרסיבי.

6. אבטחה פסיבית – אבטחה שמחכה לפעולת היריב, ללא ביצוע פעולות אבטחה אקטיביות – אי שליחת סיור מקדים לסריקת ציר הנסיעה הקבוע למטרת איתור חריגים.

7. שיטת אבטחה ועבודה מבצעית ללא תכנון בראיית התוקף וללא שימוש בהונאה טקטית, הטעיה ושבירת שיגרה.

8. העדר הפקה ושימוש במודיעין טקטי, הערכת איומים וניתוח דפ"אות לכל איום ולכל פעילות מדפסית מתוכננת.

9.חוסר התאמת רמות המיגון הפיזי והטכנולוגי, הזיווד והדיגום המבצעי, ורכבי ההסעה המבצעיים להערכת האיום הפוטנציאלי ע״י היריב על המושא המאובטח/האישיות.

10. בניין הכוח (כוחות ומשימות) אינם תואמים לפעולות האבטחה האמורות להתבצע בזמן תנועת אישיות מאוים ברמה כזאת כולל כוח אדם ורכבי משימה (צמודים, ליווי, הקדמות, תצפיתנים, חבלה, וכו׳).

11. חוסר התאמת פרופיל איש האבטחה והכשירות המבצעית שלו למאפייני המשימה הייעודית להגנה על אישיות מאוים.

לעומתם, קבוצת המתנקשים מצליחה כל פעם להפתיע מחדש בזכות רמת המקצועיות ואיכות הביצוע של חבריה ובזכות יכולת גבוהה של איסוף מודיעין לפני קרב. קבוצת המתנקשים משקיעה מאמץ וזמן רבים בשלב הלמידה על היריב והכנת תכנית הפעולה בראיית התוקף. כמו שזה נראה, גם בקרב הזה קבוצת המתנקשים אמורה לנצח, אבל יתכן שדווקא בגלל זה קבוצת פצצת הגרעין האיראנית תצליח להפתיע ולהעביר את חגורת הניצחון 2020 לארון שלה.

צופים יקרים, מסיבת העיתונאים האחרונה לפני תחילת הקרב עומדת להתחיל.
אנחנו רואים מעמדת השידור שלנו את נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו מגיע לפודיום ואת דובר קבוצת פצצת הגרעין האיראני מתקרב לעמדתו.
כהרגלו, דונלד טראמפ מלא ביטחון עצמי ונותן הופעה כאשר חגורת האליפות של שנת 2019 תלויה על הכתף השמאלית שלו. מהצד השני, הדובר האיראני מנפנף לעברו במה שנראה כמו נחש. לא להאמין, האם יכול להיות שהדובר האיראני הביא למסיבת העיתונאים נחש? אין סוף ליצירתיות של שני היריבים הוותיקים האלה.

איזו התרגשות, איזו אווירה, איזה מתח. עוד דקות מעטות יתחיל הקרב. הזירה כבר מוכנה. שאגות ההתרגשות והעידוד שלכם צופים יקרים נשמעים בעוצמה רבה. בגלל מגבלות הקורונה, הקהל צופה בקרב באינטרנט ולכן כדי לשמוע אותו יש ללחוץ על סרטון השמע השמאלי ולהגביר את עוצמת הרמקולים.

קבוצת המתנקשים נכנסת לזירת הקרב ראשונה וממהרת להציב מצלמה נסתרת, רכב תופת ומה שנראה כמו נשק צלפים מוסווה בחלקו האחורי של טנדר. אנחנו לא יודעים מה התכנית המדויקת של המתנקשים אבל אין ספק שהיא עומדת להיות מפתיעה וקטלנית.
אנחנו מצליחים לראות את קבוצת פצצת הגרעין האירנית מתקדמת לעבר זירת הקרב. הקבוצה בחרה להגיע בשיירה של שלושה רכבים כאשר מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה נוסע ברכב האמצעי מסוג ניסאן. רגע, האם יכול להיות שהקבוצה שוב בחרה להגיע באותו ציר? האם יכול להיות שאנחנו רואים את מדען הגרעין נוהג בעצמו ברכב השרד כשאשתו יושבת לידו? האם יכול להיות ששוב לא שלחו סיור מקדים שיבדוק האם קבוצת היריב מכינה להם הפתעה?
לצערנו או יותר נכון לצערו של הקהל האיראני הרב שהגיע הערב לראות את קבוצתו מנצחת, נראה שהתשובה לכל השאלות שלנו היא…כן!!! שוב קבוצת פצצת הגרעין איראנית חוזרת על טעויות עבר שגרמו לה להפסיד ובגדול. אולי אנחנו טועים, אולי אנחנו לא רואים נכון, אולי הם עוד יפתיעו. 
שיירת מדען הגרעין מתחילה להיכנס לזירת הקרב כשהמתנקשים נראים ממתינים בסבלנות. מי יתקוף ראשון? המתח בזירה קורע את האוויר.
המתנקשים מזהים בעזרת המצלמה הנסתרת את רכב הניסאן המוכר ואת פרצופו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה – ישנה הפללה!!! המתנקשים ממהרים להפעיל את רכב התופת, נשמע פיצוץ אדיר שמעיף את חלקי הרכב למרחק גדול וחשוב מכך מצליח לגרום לשיירת קבוצת פצצת הגרעין לעצור במקום. שוב ההפתעה הגיע מקבוצת המתנקשים. האם קבוצת פצצת הגרעין תצליח להגיב? או שוב נצפה בקרב שמסתיים בנוקאאוט?
מאבטחים מרכב הליווי האחורי מנסים לצאת ולהגיב בלחימה אבל לפני שהם מצליחים לזוז, כל אחד מהארבעה חוטף כדור קטלני שהורג אותו במקום.
קבוצת המתנקשים בתנופה ולא נראה שהם מתכוונים להוריד את עוצמת התקיפה עד שמדען הגרעין יחטוף וימות. קולות ירי נשמעים מכיוון הטנדר, אבל איפה היורה? לא להאמין, קבוצת המתנקשים מבצעת ירי בשליטה מרחוק על רובה הצלפים. שוב הם מפתיעים ומצדיקים את היותם אלופי העולם.
כדורי רובה הצלפים המיוחדים חודרים את הזכוכית המשוריינת הקדמית של רכב הניסאן בדרכם לגופו החשוף של מוחסן פחריזאדה.
נראה שמוחסן נפצע אנוש וקבוצת המתנקשים מבינה זאת היטב. חברי הקבוצה ממהרים להעלים מזירת הקרב את כל הראיות שיכולות להעיד על שיטת הפעולה הכל כך מוצלחת שלהם.
השיירה של קבוצת פצצת גרעין האיראנית נשארת במקומה כשמדען הגרעין והמאבטחים ההרוגים ישובים כל אחד במקומו. שוב הקבוצה הפסידה. שוב הקבוצה לא הצליחה להתמודד מול האלופה העולמית ושוב מי ששילם את המחיר להפסד הוא האישיות המאובטח.
אנחנו והקהל מכל העולם ובעיקר הקהל האיראני מסתכלים על זירת הקרב ורואים את סיפור הקרב דרך הסימנים שנשארו בה (אזהרה: הסרטון משמאל כולל תוכן לא נעים):        

בתמונה: שרידי רכב התופת שעפו לכל עבר ולמרחק גדול מזירת הקרב, מה שמעיד על גודל מטען החבלה שהופעל מרחוק. 

רכב הניסאן המשוריין – פגיעת הכדורים בחלון הקדמי ובחלון הקטן בצד השמאלי וסימני דם על הכביש.

כהרגלנו, כפי שאנחנו עושים בשבילכם מיד אחרי כל קרב, ריכזנו את עיקר הקרב לסרטון מסכם:

רגע לפני שנסכם את הקרב ונסגור את השידור, הגיע לידנו תיעוד מיוחד של הקרב בסימולציה – לעינכם בלבד צופים יקרים:

התקשורת העולמית ממהרת לדווח על מותו של מדען הגרעין מוחסן פחריזאדה ומפרסמת תמונה שלו על רקע הדגל האיראני.

המנהיג האיראני מזהיר את ארצות הברית ואת ישראל בנקמה קשה על הניצחון הנוסף שהוא ומדינתו ספגו

צופים יקרים שלנו, הגענו לסוף השידור המיוחד. צפינו בקרב שבו רק קבוצה אחת זכרה ש"אבטחה צריך לקיים" ו"בתחבולות תעשה לך מלחמה". 
האליפות העולמית נשארת בארון של קבוצת המתנקשים והם יוצאים מפה עם חגורת האליפות לשנת 2020.
תמונת ניצחון גדולה של מפקד הקבוצה המנצחת עם חגורת האליפות פורסמה ממש עכשיו בכל כלי תקשורת העולמית? 

עד לסיקור הבא שלנו, אנחנו, מיקי וינברג ויאיר אואנונו, שמחים שהייתם כאן איתנו ומאחלים לכם המשך ערב טוב ובטוח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים"

15 דקות באבטחת אישים שמבדילות בין הצלחה לכישלון

באבטחת אישים קיים יסוד חזק אחד ששקוע עמוק באדמה ואינו מושפע מאירועים ומשינויים שקורים בעקבותיהם. הוא היסוד שיקבע בסופו של דבר מי ינצח ומי יפסיד בהתמודדות התמידית בין המאבטח ליריב ולמרות זאת נמשך רק 15 דקות.
15 דקות באבטחת אישים שמבדילות בין הצלחה לכישלון.
מאז ומתמיד לימדו מאבטחי אישים שהם חייבים לסיים את כל פעולות ההכנה והסריקות 15 דקות לפני שעת יציאת/הגעת האישיות מהמתקן כדי שבזמן הזה שנותר יתמקדו אך ורק בפעולת איתור היריב בגזרת התפר ובמעגל הקרוב אליו. כל מאבטח אישים באשר הוא, צריך להכיר את כל יסודות האבטחה ובעיקר את יסוד 15 הדקות האחרונות וחשוב מכך, את ההיגיון המבצעי שעומד מאחוריו שקשור לנושא ראיית התוקף. עובדתית, רוב ניסיונות ההתנקשות שהתרחשו בעולם, מוכיחים באופן ברור שדרך הפעולה הנבחרת והשכיחה אצל היריב הינה הגעה קרובה לאישיות שמאפשרת פגיעה מהירה, וודאית וקטלנית שלא משאירה הרבה מקום לטעות כמו זיהוי מוטעה, תזמון לא מדויק, חוסר דיוק וכו'.
היריב באבטחת אישים תמיד יבחן לעומק את האפשרות להגיע פיזית עד לאישיות לפני שיחליט לבדוק אפשרויות פגיעה מרחוק, למרות שבהתקרבות לאישיות עליו להתמודד עם האבטחה הצמודה ולנצח אותה.
למה דווקא 15 דקות? מה ההסבר לפרק הזמן הזה בראיית התוקף?
יריב אשר החליט לנסות ולהתנקש באישיות ממרחק קצר, צריך שהתקיימו כמה תנאים:
1. זיהוי מדפס בשעת היציאה או החזרה.
2. פערים ברמת האבטחה הצמודה לאישיות.
3. זיהוי וודאי של האישיות.
4. יכולת הגעה ושהייה במקום שיאפשר את הזיהוי ואת ביצוע פעולת הפגיעה.
5. הצלחה בביצוע פעולת הפגיעה ללא הפרעה מצד המאבטח הצמוד לאישיות.

ניתוח מקצועי בראיית התוקף של התהליך המלא שעל היריב לבצע ביום ההתנקשות קובע שהקושי העיקרי שלו זה זמן השהייה בתפר או בקרבתו ולכן ינסה לקצר אותו עד כמה שניתן – שהייה במקום אסור דורשת ביטחון עצמי גבוהה, יכולת היטמעות, סיפור משכנע, קור רוח, מזל ועוד, ולכן תוצאת הניתוח הינה שהגיוני שהיריב יהיה חייב להתקרב לאזור התפר לפחות 15 דקות לפני שעת היציאה/הגעה כדי לבצע תצפית אחרונה לפני ביצוע שתעזור לו להחליט האם יוכל לממש את דרך הפעולה הנבחרת להתנקשות. אותם 15 הדקות הם כמו שעון חול שככל שהוא מתקדם לסיומו, כך חייב יהיה היריב להתקרב יותר ויותר לתפר עד למרחק מהאישיות שממנו יוכל להצליח בסיכויים הגבוהים יותר.
אבל כדי להגיע באמת להצלחה בטוחה היריב חייב שיקרה עוד דבר אחד חשוב שמוגדר מבחינתו כשובר שוויון, הוא צריך שמערך האבטחה הצמוד לאישיות לא יבצע את עבודתו המקצועית כפי שנדרש ממנו ובכך ייצור פערים בשטח במיוחד באזור התפר ובשלב ההגעה/עזיבה.
יגאל עמיר כדוגמא, עמד בתפר מעל 30 דקות בהמתנה לראש הממשלה ולא יכול היה להצליח בכך אילולא העבודה הלא מקצועית של מערך האבטחה שהיה סביבו ובקרבתו, מערך אבטחה שעשה הכל חוץ מאשר לאתר את היריב.
בתמונה, יגאל עמיר ממתין בתפר:

מאבטח אישים חייב להיות מודע לכך שההצלחה של היריב תלויה בעיקר דווקא בחוסר המקצועיות שלו בביצוע פעולות האבטחה. מאבטחים רבים יוצרים במו ידיהם פערים, שמזוהים ומנוצלים על ידי היריב, מהסיבות הבאות:
1. ביצוע פעולות האבטחה ללא תכנון מקדים מה שגורם לרוב לעבודה בלחץ זמן שפוגעת בריכוז ובאיכות הביצוע.
2. אי עמידה ביסוד של 15 דקות אחרונות לטובת איתור היריב בגזרה הקרובה.
3. חוסר הכרה של הפעולות הנדרשות לביצוע וחוסר הבנה של חשיבות כל פעולה כמענה נגד היריב.
4. תמימות מבצעית וחוסר ביטחון עצמי בפניה לאנשים ברחוב.

מה צריך לעשות כדי לנצח את היריב בפרק הזמן הזה?
אותם 15 הדקות האחרונות הם פרק הזמן הוודאי שבו המאבטח והיריב ישהו באותה גזרה כאשר בשלב הקריטי הזה דווקא המאבטח נמצא ביתרון על היריב ובתנאי שיבצע את פעולות האבטחה על פי תכנית סדורה ומדויקת שכל כולה מתמקדת באיתור האיום, באיתור היריב. מאבטח שיקפיד להשאיר לעצמו את ה-15 דקות האחרונות לעמידה בתפר לצורך סריקה סטטית לאיתור היריב בגזרה הקרובה, יגדיל את הסיכוי להצלחה במשימה גם אם במקרה לא עבד כמו שצריך בסריקות שביצע לפני.
יותר מזה, במצב שבו מאבטח איחר להגיע בזמן למתקן, ובעקבות כך נשארו לו רק אותם 15 דקות עד ליציאה/הגעה של האישיות, עליו לוותר על ביצוע סריקה רגלית המוגדרת בתיק המשימה ולנצל את הזמן שיש לו לסריקה סטטית לאיתור היריב.
כאמור, בשלב הקריטי הזה, היריב חייב למקם את עצמו במרחק קרוב תוך שהוא מנסה לנצל נקודות מוסתרות מעיני המאבטח כשברור לו שבכל רגע הוא יכול להתגלות ואף להיות במצב של תשאול שידרוש ממנו לספק תשובות משכנעות ולכן המאבטח מצדו צריך להפוך בדקות האלה לצייד יריבים מקצועי ויעיל.
כדי להצליח לנצל את 15 הדקות ביעילות מקסימלית, מומלץ לבצע ניתוח בראיית התוקף שמטרתו איתור נקודות המתנה ומסתור פוטנציאליות ליריב, לסמן אותן על תצ"א שתהפוך לכלי תומך לסריקה הסטטית שבמסגרתה יחויב המאבטח לבדוק כל נקודה וכל מסתור ולוודא שהיריב לא נמצא באחת מהן.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בעיקר כדי לאתר את היריב

הנהג של ראשי ממשלה בישראל

21 שנים עבד מנחם דמתי כנהג ראש הממשלה, משנת 1974 ועד שנת 1995. אחרי ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב – 4 לנובמבר 1995, שבה נהג את ראש הממשלה וחווה את האירוע בכל עוצמתו, הרגיש שאינו יכול להמשיך עוד בתפקיד וחזר להיות חלק מפול הנהגים במשרד ראש הממשלה עד יציאתו לפנסיה.
אני מכיר את מנחם דמתי מהיום שהצטרפתי ליחידה לאבטחת אישים בשב"כ בתחילת שנת 1992 ועד היום, כך שהספקנו לצבור שעות רבות של עבודה משותפת, הוא כנהג ראש ממשלה ואני כמאבטח ביחידה.
לשמחתי הרבה, אני ודמתי גרים באותה שכונה ולכן מזדמן לנו לראות אחד את השני מידי פעם ולהחליף חוויות על התקופה המשותפת. בשבוע שעבר החלטנו להיפגש על מנת לדבר על תפקידו וחוויותיו של נהג ראשי ממשלה בישראל.
כשנכנסים לביתו החם של מנחם דמתי מזהים מיד קיר אחד עם תמונות רבות שמספרות את מה שעבר עליו באותן שנים שעבד כנהג ראשי מממשלה, החל מהקדנציה הראשונה של יצחק רבין ז"ל בשנת 1974, המשך עם מנחם בגין ז"ל שנבחר בשנת 1977, יצחק שמיר ז"ל, שמעון פרס ז"ל ועד יצחק רבין ז"ל בקדנציה השנייה שהחלה בשנת 1992 והסתיימה בערב הרצח ב – 4 לנובמבר 1995. תמונות בשחור לבן ובצבע כאשר כל תמונה מספרת על אירוע שעבר על מנחם דמתי עם אחד מראשי הממשלה במהלך עבודתו כנהג. עוד לפני שהתחלנו לדבר, נעמדתי מול התמונות הכל כך מיוחדות וראיתי דרכן את מאפייני ומהות התפקיד של מי שעבד כנהג ראש ממשלה באותה תקופה. הרגשתי שלמרות שמדובר בתמונות, הן מצליחות לשדר את הקשר המיוחד הקיים בין ראש הממשלה לנהג שלו, את האוטנטיות, את האמפתיה, את שיתוף הפעולה, את הדאגה ואת הרגש. כל התמונות מעבירות מסר אחד וברור – הנהג הוא חלק חשוב ביותר ובלתי נפרד בחייו של כל מי שנבחר לתפקד כראש ממשלה בישראל.
אני חושב שכמו הרבה מאוד תחומים באבטחת אישים בישראל, גם תפקיד נהג רכב ראש הממשלה מתחלק לתקופה שלפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ולתקופה שאחרי. אין ספק שגם בעיני האבטחה הנהג נתפס כתפקיד חשוב במאמץ הכללי לאבטחתו של ראש הממשלה בשגרה ובחירום ולמרות זאת, ניתן להבחין בבירור בשינוי החד שנוצר בכל מה שקשור להשתלבותו של הנהג בעשיית האבטחה היומיומית של צוות אבטחת ראש הממשלה. אחרי הרצח, החלק המקצועי תפס מקום מרכזי בתפקודו של הנהג.
מנחם דמתי מספר שבשנים שלפני הרצח המשקל של הנהג נטה יותר לכיוון האישיות ופחות לכיוון האבטחה. צוות האבטחה ידע שהנהג הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות וכך גם ממשימת האבטחה אבל לא באמת שילב אותו בכל הפעולות שנעשו במהלך כל יום עבודה. לאורך כל השנים, לפני ואחרי הרצח, דאגו לשבץ לראש הממשלה נהגים קבועים ומנוסים. חלק מראשי הממשלה הביאו איתם את הנהג מתפקידים קודמים וחלק קיבלו את נהגי משרד ראש הממשלה בהבנה מלאה שזה חלק מהתפקיד אליו נבחרו. מהר מאוד אני מבין , שלמרות שבעשרים שנות שירותי ביחידה לאבטחת אישים עבדתי עם הרבה נהגים, זו הפעם הראשונה שבה אני יושב ומדבר עם נהג ראש ממשלה על התפקיד כפי שהוא חווה אותו. לא יכולתי לבחור מישהו מתאים יותר וראוי יותר מאשר מנחם דמתי. למנחם דמתי היה קשר מיוחד עם כל אחד מראשי הממשלה שנפל בחלקו לנהוג. מנחם מפליג בתיאורים של חוויות רבות ושונות עם כל אחד מראשי הממשלה שדרכם ניתן לאפיין את הקשר המיוחד שקיים בין הנהג לאישיות למרות שהם מתחלפים והוא נשאר בתפקיד. נהג במשרד ראש הממשלה, שנבחר לנהוג את ראש הממשלה, לומד להכיר את חשיבות התפקיד ומאפייניו ויודע כיצד להתאים את עצמו לאישיותו ואופיו של כל ראש ממשלה. מדהים לגלות כמה מהר ראשי הממשלה השונים למדו מצדם להכיר את מנחם דמתי ועד כמה מהר הפכו אותו לחלק בלתי נפרד מחייהם האישיים והמקצועיים. בין ראשי הממשלה לדמתי נוצר קשר חזק של אמון הדדי, סוג של תלות יומיומית, אכפתיות, דאגה אישית, תמיכה, אוזן קשבת, חוויות משותפות חלקן טובות וחלקן פחות ובעיקר אנושיות חזקה. כשמנחם בגין נחלש והיה זקוק לעזרה, היה זה מנחם דמתי שדחף את כיסא הגלגלים שלו, עזר לו לעמוד ותמיד היה מספיק קרוב כדי לראות ולפקח שהכל בסדר. כשמנחם דמתי התחתן, היה זה יצחק רבין ז"ל שהגיע לחלוק לו כבוד בחתונה ובהמשך שימש כסנדק בברית מילה של בנו הבכור. בהסתכלות נוספת על קיר התמונות המרשים, מקבלים את התחושה שמנחם דמתי ניחן ביכולת להיות תמיד במקום הנכון בכל זמן שלא היה בכיסא הנהג ברכב ראש הממשלה. כל ראשי הממשלה שמנחם דמתי זכה לעבוד לצדם, תמיד דאגו לוודא שהוא נמצא בסביבתם הקרובה ותמיד דאגו לראות שמתייחסים אליו בכבוד עד כדי כך שבמקרים רבים לא היו ממשיכים ללכת או לא היו מתחילים פגישות עד שהיה מסיים לחנות את הרכב ומגיע אליהם או עד שמתיישב בנוחות. אני מקשיב לסיפורים ונדהם לראות עד כמה מנחם דמתי חווה אותם מחדש ומתרגש כאילו התרחשו עכשיו ברגע זה.
מבלי להעליב את המאבטחים, נראה שאם היו אומרים לאחד מראשי הממשלה שעליו לבחור בין הנהג למאבטח, אין ספק שכולם היו בוחרים בנהג.

אני אומר למנחם דמתי, בוא נדבר על היותך נהג מבצעי ועל ערב ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בו היית במשמרת עבודה ואני מרגיש מיד בשינוי שמתרחש בו. דמתי מספר שאכן היה נהג מבצעי וככזה היה חמוש, עבר אימוני ירי, עבר הכשרה ואימונים בנהיגה מבצעית ולעיתים השתתף באימונים של היחידה לאבטחת אישים. מבחינה מבצעית, דמתי הרגיש שקיבל את ההכשרה המקצועית המתאימה שהכינה אותו לרגע שהצטרך להגיב במצב חירום אם בנהיגה או בשימוש באקדח לצורך ביצוע ירי.
דמתי, כמו כולם, חווה והרגיש את המצב ואת האווירה שהיתה באותה תקופה בישראל. מצד אחד הוא היה הכי קרוב שאפשר לראש הממשלה שפעל להבאת שלום עם הפלסטינים ומצד שני ראה את אזרחי מדינת ישראל מתחלקים לשניים, אלה שתמכו בצעדי ראש הממשלה ואלה שהתנגדו להם. למרות שכבר מצא את עצמו באירוע חריג מאוד שבו כאשר נהג את רכב ראש הממשלה לכנסת לבדו, מפגינים חסמו את העלייה האחרונה לכנסת, עצרו את הרכב, דפקו עליו בחוזקה, צעקו ופעיל אחד בשם איתמר בן גביר אף הגדיל לעשות ותלש את הסמל הקדמי של רכב הקדילאק המפואר, לא חשב אפילו לרגע שבישראל יהיה אזרח ישראלי (צבר) שינסה להתנקש בראש הממשלה ובנוסף תמיד הרגיש שאפשר לסמוך על מפקדי ומאבטחי היחידה לאבטחת אישים שיעשו את העבודה וינצחו בזמן אמת.
כשיצחק רבין ז"ל היה ראש ממשלה, דמתי שימש כנהג שני שהתחלק במשמרות עם שערבי ז"ל שהיה מוגדר כנהג הראשי. ב – 4 לנובמבר 1995, היה זה דמתי שהחליף את שרעבי ושובץ לנהוג את ראש הממשלה לאירוע בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ובחזרה לביתו בנווה אביבים. למרות שלא השתתף בתדריך שקיים צוות האבטחה לקראת האירוע, דמתי מציין שהכיר את ציר הנסיעה מהבית בנווה אביבים לכיכר מלכי ישראל ואת הציר מכיכר מלכי  ישראל לבית חולים איכילוב שהיה בית החולים הקרוב ביותר לכיכר. דמתי מספר שבמהלך הנסיעה לכיכר היתה התרגשות מסוימת מהאירוע מצד ראש הממשלה יצחק ולאה רבין ז"ל. במהלך האירוע, כאשר ראש הממשלה שהה במרפסת בניין עיריית תל אביב, דמתי הקפיד להישאר בקרבת הרכב שמוקם מבעוד מועד בחניון הצפוני ששימש כנקודת העצירה בהגעה וכנקודת היציאה בעזיבה בסוף האירוע. באופן רגיל, גם באירוע הזה, כנהגו המוכר של ראש הממשלה, מנחם דמתי היה יעד לעליה לרגל של שרים, בעלי תפקידים, מאבטחים ושוטרים. כמו תמיד, גם בערב זה, דמתי הקפיד לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר תוך שהוא מבצע כל דבר שמבקשים ממנו מאבטחי היחידה לאבטחת אישים. לקראת סיום האירוע, דמתי החנה את הרכב בנקודת היציאה שנקבעה ממש בקו אחד עם המדרגות המאפשרות ירידה מהמרפסת שבה שהה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ודאג לפתוח מראש את דלתות הכניסה האחוריות שלו. הוא עצמו עמד בצמוד לרכב באזור חלקו הקדמי. דמתי קיבל דיווח שהאירוע הסתיים וראש הממשלה ורעייתו כבר יורדים מהמרפסת לרכב. הוא התמקם ליד דלת הנהג ומבחינתו היה מוכן לשלב הבא. דמתי ראה את ראש הממשלה וצוות האבטחה יורדים במדרגות ועקב אחריהם במבט. לפתע שמע קול יריות וממה שראה הבין מיד שראש הממשלה נפגע. באותו רגע, דמתי פעל באוטומט בהתאם לתרגולות שעבר באימונים ועבר למצב פינוי בחירום יחד עם יורם רובין שהיה ראש הצוות הצמוד באותו ערב. דמתי נכנס במהירות לכיסא הנהג וכששמע את הצעקה "סע" מכיוונו של יורם רובין, לא חשב פעמיים והחל בנסיעה מהירה לכיוון היציאה מהחניון הצפוני.
צילום של רגע פינוי ראש המשלה לרכב:

כאמור, דמתי ידע מה מיקומו של בית חולים איכילוב והכיר היטב את ציר ההגעה אליו. תוך שהוא מתרכז בנהיגה ובבחירת הציר המהיר ביותר והפנוי ביותר מאנשים באותה נקודת זמן, דמתי הקפיד מידי פעם להביט לספסל האחורי כדי לנסות ולבין מה מצבו של ראש הממשלה. אני מזהה שמנחם דמתי יושב מולי ומתרגש עד דמעות. מידי פעם הוא מפסיק לדבר כדי לנסות ולהחזיק את עצמו מלדמוע. אני מבין שיושב מולי אדם שמאז אותו ערב ארור, מתמודד עם פצע תמידי שכל פעם שנוגעים בו נפתח מחדש וגורם לזיכרון כואב. דמתי רואה שיורם רובין מבצע החייאה בראש הממשלה וגם מבין שזה האחרון כבר לא ממש מגיב. לקראת ההגעה לבית החולים, דמתי מזהה שישנם מחסומי משטרה שמעקבים את ההתקדמות שלו ולכן נענה מיד לבקשתו של יורם רובין להעלות לרכב שוטר שעמד על הציר כדי שיסייע להם לעבור את מחסומי המשטרה במהירות. כך היה. מנחם דמתי הצליח להגיע לבית חולים איכילוב בפחות משלוש דקות. מיד לאחר שעצר את הרכב, יצא ממנו כדי לעזור ליורם רובין להוציא את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מהספסל האחורי לאלונקה ועזר להרים אותה פנימה עד להעברתו לרופאים. לאחר מכן, מנחם דמתי התפנה לוודא שיורם רובין יקבל טיפול בעקבות פציעה ביד שמאל שנגרמה לו מאחד הכדורים שירה יגאל עמיר לעבר ראש הממשלה.
כזה היה ועדיין מנחם דמתי, אדם חם, חברותי, נעים הליכות שתמיד דואג ומסייע לאחרים. כאשר איתן הבר ז"ל, מזכיר הממשלה דאז, יצא לפתח בית החולים והודיע על מותו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, מנחם דמתי ידע שפעולותיו כנהג מבצעי לא הצליחו לסייע לסוף טוב יותר של המשמרת ובתוך תוכו כבר ידע שלא יהיה בכוחו להמשיך לנהוג עוד ראשי ממשלות בישראל.
בסיום הפגישה שלי עם מנחם דמתי, הרגשתי שעברתי חוויה אישית בלתי נשכחת שחיזקה אצלי את שכבר ידעתי שהכישלון באבטחת אישים הוא אכזרי ועל כולנו לעשות הכל כדי שבישראל לא תתרחש שוב התנקשות בראש ממשלה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בשילוב מלא של כל בעלי התפקידים בצוות ומתוך אמונה שהיריב יכול לתקוף בכל רגע ובכל מקום.

דנבר ארצות הברית – מאבטח ירה למוות במפגין

ב 10 לאוקטובר 2020, מאבטח של רשת טלוויזיה 9NEWS שסיקרה הפגנה בדנבר ארצות הברית, ירה למוות באזרח (אחד המפגינים) בעקבות עימות פיזי ביניהם ושימוש בתרסיס מצדו של האזרח כנגד המאבטח. על פי הדיווחים, התברר שהמאבטח עבד ללא אישור עבודה בתוקף – ה"מאבטח" מואשם ברצח מדרגה ראשונה.
תיעוד מצולם מאפשר לראות ולהבין את השתלשלות האירוע:
מדובר בהפגנה בה השתתפו אזרחים שיצגו 2 מחנות בעלי דעה שונה. במהלך ההפגנה, תועד עימות מילולי בין 2 מפגינים כאשר אדם שלישי מנסה להפריד ביניהם על מנת למנוע החמרה. ערוץ חדשות מקומי 9NEWS שלח צוות צילום שיתעד ויסקר את ההפגנה וצירף אליו מאבטח אזרחי חמוש. ערוץ החדשות שכר את שירות האבטחה מחברת אבטחה מקומית. בשלב מסוים של העימות, אחד המפגינים נראה ניגש לעבר אחד מצוות הצילום של ערץ 9NEWS. המאבטח שזיהה את הפעולה של המפגין החליט לחצוץ בין המפגין לחבר הצוות. נוצר בין המאבטח למפגין עימות מילולי שהחמיר לשימוש בידיים, המשיך לשימוש המפגין בתרסיס כנגד המאבטח והסתיים בהחלטה של המאבטח להשתמש באקדח שברשותו על מנת לירות במפגין. המפגין נפטר מפציעת הכדור הקטלני שנורה לעברו.
תיעוד שלב העימות של 2 המפגינים:

תיעוד העימות בין המאבטח למפגין בתמונות:

רגע הירי:

תיעוד של כל השתלשלות האירוע:

השאלה המרכזית הנובעת מהאירוע – כיצד אירוע שהתחיל כהפגנה הסתיים במאבטח שיורה למוות באחד המפגינים?
מדובר באירוע חובה ללמידה לכל מי שעוסק או משתמש באבטחה אזרחית בצורה כזו או אחרת מכיוון שמעורבים בו מספר גורמים שונים שכל אחד מהם לא מימש את אחריותו כנדרש:
ערוץ החדשות 9NEWS ששכר מחברת האבטחה שירות אבטחה על ידי מאבטח חמוש אחד.

צוות הצילום שנשלח על ידי ערוץ 9NEWS לסקר את ההפגנה.

חברת האבטחה שסיפקה לערוץ החדשות 9NEWS מאבטח חמוש.

המאבטח שעובד במסגרת חברת האבטחה ונשלח לבצע את המשימה בשטח בפועל.

ערוץ החדשות:
ערוץ החדשות מוגדר כלקוח שבמקרה המדובר זקוק לשירות אבטחה אשר מסופק על ידי חברת אבטחה. לקוח אשר פונה לחברת אבטחה חייב לבדוק כמה נושאים הכרחיים לביצוע ההתקשרות:
האם לחברת האבטחה יש את הרישיון וכל האישורים הדרושים בחוק המאפשרים לה לספק מאבטחים לא חמושים ומאבטחים חמושים.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה לביצוע המשימה הינו בעל רישיון עבודה בתוקף שכולל גם נשיאה ושימוש באקדח.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה עבר הדרכה ואימון לביצוע משימת אבטחה בהפגנה.
האם יש צורך במאבטח חמוש לביצוע המשימה או שניתן לבצע אותה על ידי מאבטח לא חמוש.
ביום המשימה – בדיקה בפועל מול המאבטח עצמו שיש לו אישור עבודה בתוקף והינו בעל ההכשרה המקצועית המתאימה.
להכין ולתדרך את צוות הצילום לביצוע המשימה כולל התייחסות להתנהגות מונעת וביטחון כוחותינו.

צוות הצילום:
על כל עובד באשר הוא, שנשלח לביצוע משימה, חלה האחריות לא לבצע שום פעולה בשטח אשר יכולה לגרום לעימות מיותר ואף להחמרת מצב. העובד חייב לדעת לאיזו משימה הוא נשלח, מה מאפייניה והאם המעביד מספק לו את כל הידע והכלים הדרושים כדי לבצע אותה כנדרש ובביטחון.
עובד אשר מצטרף אליו מאבטח, חייב לבצע עמו תדריך שיגדיר את העבודה המשותפת בשטח בשגרה ובחירום.

חברת האבטחה:
חברת האבטחה מוגדרת כעסק שקיבל רישיון ואישור מהרשויות לעסוק בשירותי אבטחה וכגורם המספק את שירות האבטחה ללקוח תמורת תשלום ולכן חלה עליה החובה להקפיד לעמוד בדרישות בכל זמן נתון וללא פערים:
תמיד לעבוד עם רישון בתוקף.
לעמוד בכל התנאים הנדרשים לאחזקה ושימוש באקדחים.
להעסיק אך ורק מאבטחים שעברו את כל ההכשרות הנדרשות ובעלי רישיון עבודה והעסקה בתוקף.
לבחון כל משימה מחדש כדי לגע לענות על השאלה האם יש צורך בחימוש המאבטח באקדח מתוך הכרה והבנה של היתרונות והחסרונות בנשיאת אקדח.
להכין ולתדרך את המאבטח לביצוע המשימה.
להיות בעלת ביטוח המקיף את כל שירותי החברה.
לשלוח את המאבטח עם מצלמת גוף לצורך תיעוד ותחקור.

המאבטח:
על כל מאבטח לדעת שהוא זה שבסופו של דבר מבצע את המשימה בקצה ולכן מירב האחריות מוטלת על כתפיו ולהבין שלכל החלטה ולכל פעולה שיעשה בשטח יש משמעות ובמיוחד כאשר הוא נושא נשק.
כל מאבטח חייב לבדוק האם לחברת האבטחה שהוא מעוניין לעבוד בה יש רישיון עסק כנדרש על פי החוק.
אסור למאבטח לצאת למשימה ללא רישון עבודה בתוקף – אסור למאבטח לקחת סיכון מיותר בנושא החשוב הזה.
אסור למאבטח לקחת על עצמו משימה כשהוא ללא ההכשרה המקצועית הנדרשת.
אסור למאבטח לצאת למשימה מבלי שקיבל תדריך יסודי ומקצועי מבעל סמכות בחברת האבטחה.
על המאבטח לדאוג לבצע תדריך ללקוח כתנאי לביצוע המשימה.

תוצאות האירוע המדובר, אזרח הרוג, מאבטח שמואשם ברצח מדרגה ראשונה וחברות שנבדקת התנהלותן, מוכיחות ומדגישות לכולם שביצוע פעולה שמתבססת על ההנחה שלא יקרה שום דבר מייצרת סיכון מיותר שניתן להימנע ממנו בהקפדה על עמידה בכל הדרישות והתנאים ובעבודה על פי תהליכי מוגדרים ומסודרים.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך עמידה מלאה בדרישות!!!

קורונה – איש הביטחון לא רוצה למות בגלל חוסר אחריות של מישהו אחר

מתחילת ההתמודדות עם אירוע הקורונה נדבקו בוירוס מאות ויתכן שכבר אלפי בעלי תפקידים בגופי הביטחון השונים, משטרה, צה"ל, שב"כ ועוד. ברור שרוב מקרי ההידבקות התרחשו במהלך ביצוע התפקיד כאשר לדעתי ניתן להניח שחלק גדול מהן מהסיבה של חוסר אחריות בעמידה בהנחיות הזהירות מצד מושא האבטחה – אישים מאובטחים, מפגינים, מפקדים וכו'.
נשאלת השאלה המרכזית האם כאשר מושא האבטחה פועל בחוסר אחריות ומתעקש לבצע פעילות שאינה עומדת בהנחיות הזהירות, איש הביטחון מחויב לבצע את תפקידו כחלק מהתחייבותו החוזית והמקצועית?
האם מאבטח אישים מחויב לביצוע תפקידו כאשר האישיות פועל בניגוד להנחיות?
האם שוטר מחויב לביצוע תפקידו כאשר אזרחים מחליטים לצאת ולהפגין בניגוד להנחיות?
האם חייל מחויב להשתתף בפעילות שבה ברור שלא מקפידים על ביצוע ההנחיות?
האם מאבטח במתקן מחויב לביצוע תפקידו כאשר לא מספקים לו את ההגנה הנדרשת על פי ההנחיות?
האם חוזה העסקה/שירות של אותם אנשי ביטחון כולל התייחסות לתפקוד באירוע כמו אירוע הקורונה? האם הסיכון המקצועי והאישי שנובע מעבודה בסביבה של וירוס קטלני שוות ערך לסיכון הנובע מהאיומים השגרתיים?
האם לאיש ביטחון קיימת בכלל האפשרות להחליט האם ברצונו לעבוד בסביבה שלא מאפשרת לו להגן על עצמו מפני סכנת ההידבקות?
לדעתי האישית רוב גופי הביטחון אם לא כולם, לא לקחו בחשבון את האפשרות להעסקת העובדים שלהם באירוע כמו אירוע הקורונה. אני לא חושב שניתן להאשים אותם בכך מהסיבה שאירוע הקורונה בהחלט יכול לזכות באירוע המפתיע של העשור.
כמו כן, חובה לשאול ולבדוק מה נעשה בנושא מרגע היוודא דבר קיומו של הוירוס הקטלני? האם בוצעו שינויים בחוזי ההעסקה? האם בוצעה הכנה מקצועית לעובדים? האם סיפרו לעובדים את גודל הסכנה שאליה הם נחשפים במהלך ביצוע התפקידים המוטלים עליהם?
בימים רגילים, בהם מאבטח אישים יוצא לביצוע אבטחת האישיות הוא מודע ולוקח בחשבון את הסכנות הקיימות שיכולות להתרחש מצד כל יריב פוטנציאלי, יריב בשר ודם. המאבטח יודע ורוצה להאמין שהארגון הכשיר אותו ונתן לו את כל הכלים הקיימים כדי להתמודד מול היריב בצורה מיטבית. אני חושב שרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל המחיש לכל מאבטח אישים בישראל שהסיכוי שהתרחש אירוע אמת הוא ממשי וכולל את האפשרות שיפצע ואף ייהרג במהלכו.
בימים רגילים, בהם שוטר נשלח לעבוד בהפגנה הוא מודע ולוקח בחשבון שהיא יכולה לכלול התנהגות בלתי חוקית ואלימה מצד המפגינים שתעמיד אותו בסכנת היפגעות וגם הוא, כמו המאבטח, יודע ורוצה להאמין שעבר הכשרה מקצועית וקיבל כלים שיאפשרו לו לבצע את תפקידו במקצועיות מבלי להיפגע.
כיוון החשיבה הזה נכון גם לכל המאבטחים והחיילים באשר הם. חייל שנדרש להשתתף בכנס מסוים המתקיים במחנה, רוצה להאמין ובוטח במפקדים שלו שעשו את כל מה שנדרש כדי לעמוד בהנחיות הבריאות שימנעו את הדבקתו בוירוס.
כדי להצליח (אולי, כי לא בטוח שזה אפשרי) ולגבש דעה הגיונית בנושא מורכב כמו אירוע הקורונה, חייבים להבין שמי שנדבק בוירוס באמת יכול למצוא את עצמו בסכנת חיים ממשית ובאותה נשימה להבין שישנם מקצועות, כמו ביטחון, שלא ניתן להפסיק אותם עד יעבור זעם.
איש ביטחון אינו כמו כל אזרח אחר שנשלח לסגר לתקופה שנקבעת על ידי הממשלה ובמידה ויקפיד לעמוד בתנאיו, סביר להניח שלא יידבק בוירוס ולא יעמוד בסכנה. איש הביטחון הוא חיוני ולכן נדרש להמשיך לצאת לעבודה.

בואו נתייחס לכמה דוגמאות בולטות מהתקופה האחרונה:

נשיא ארצות הברית, טראמפ, שלא בדיוק הקפיד על ביצוע הנחיות הבריאות הזהירות, נדבק בוירוס הקורונה ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי. כמובן שבכל הזמן הזה יחידת האבטחה של הנשיא המשיכה לאבטח אותו כמידי יום. אני חושב שביום השני, הנשיא החליט שהוא יוצא מבית החולים ברכב כדי להביע תודה לכל האזרחים התומכים בו שעמדו שעות ארוכות מחוץ לבית החולים. כמובן שפעולה זו של הנשיא בוצעה כאשר הוא עדיין חולה בוירוס כאשר יחד איתו ברכב יושבים נהג ומאבטח:

בהתנהגותו, הנשיא טראמפ העמיד את הנהג והמאבטח שיושבו איתו ברכב בסכנת הדבקות ממשית למרות שהינם עם מסיכת הגנה. בימים רגילים, לנשיא מותר להחליט מה שהוא רוצה לעשות ועל יחידת האבטחה להתאים את עצמה לרצונותיו תוך עשיית האבטחה בצורה המיטבית כדי להגן עליו מפני הסכנות הקיימות, אבל האם בימים שבהם מצוי וירוס קטלני בחוץ על מפקדי יחידת האבטחה להמשיך באותה גישה שמקובלת בימים רגילים? האם בתקופת הוירוס האישיות רשאי להחליט על ביצוע פעולה שמעמידה את הסובבים אותו בסכנה שאינה נמצאת ברשימת הסכנות השגרתיות? האם הנהג והמאבטח הצמוד יכולים להחליט שלא מתאים להם להימצא במצב סכנה רק בגלל שהנשיא החליט שבא לו לצאת להגיד תודה לתומכים?

גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה בישראל, החליטה שלמרות הסגר וההנחיות הנלוות אליו, היא והמשפחה ייסעו ביום כיפור למשפחתה המתגוררת בטבריה, והכל בידיעה שזה אסור. העניין הוא, שכדי להגיע לטבריה, נדרשה השרה לשירותיו של הנהג שלה, הנהג שבעקבות החלטתה מוצא את עצמו מפר את הסגר ואת ההנחיות וגרוע מכך, שכחלק מתפקידו נקלע למצב של סכנה ממשית להדבקות בוירוס הקטלני. לאחר הביקור בבתי בני משפחתה ובבית הכנסת השכונתי, התברר שהשרה נדבקה בוירוס ובכך העמידה בסכנת הדבקות את כל מי ששהה בקרבתה. אין ויכוח שהשרה יכולה להחליט להעמיד את עצמה ואת בני משפחתה בסכנת הדבקות והם יכולים להחליט לקבל ולהכיל את זה אבל מה עם הנהג שעובד איתה, האם ניתנת לו האפשרות להחליט האם מתאים לו לקבל את ההחלטה המוטעית של השרה? האם הוא במקום שבו הוא בכלל יכול להרשות לעצמו ורשאי להביע את דעתו בנושא או שזה ברור מאליו שעליו להמשיך לבצע את תפקידו למרות קיומה של הסכנה הממשית?

מפקד תחנת המשטרה מוריה, נצ"מ קובי יעקובי, מי שאחראי על הטיפול בהפגנות בבלפור מול בית ראש ממשלת ישראל, נדבק בקורונה. בסבירות גבוהה שהמפקד נדבק במהלך ביצוע תפקידו בטיפול בהפגנות. יחד איתו במשימה, משתתפים מאות שוטרים שנמצאים תחת פיקודו וגם הם כמוהו מוצאים את עצמם במצב של קרבה לאנשים רבים שאינם שומרים על ההנחיות וברור שבתוכם ישנם כאלה שנושאים את הנגיף ואף כאלה שיתכן וכבר חולים. המפקד ושוטריו נשלחים לביצוע המשימה כל פעם מחדש כאשר נראה שלא עומדת בפניהם הברירה להחליט האם מתאים להם לעמוד בסכנת הדבקות ממשית. נראה שאין להם את האופציה להשפיע על החלטות הארגון ומפקדיו והם חייבים להתייצב ולבצע את המשימה למרות הסכנה האישית והלא שגרתית הכלולה בה. האם זה נכון שהטיפול בהפגנות יתבצע בדיוק באותה אסטרטגיה שמופעלת בימים רגילים ושגרתיים? האם זה נכון להציב את המפקדים והשוטרים בעמדות שמסכנות אותם?
פורסם בתקשורת ב 10.10.2020: 

שוטר בשנות ה-50 לחייו נפטר מקורונה

במסגרת עבודתו השוטר התנהל בסביבה של חולים 

חיילים מתלוננים: בצה"ל מתעלמים מההנחיות להימנעות מהדבקה בקורונה
חיילים מספרים כי חרף ההנחיות שנועדו למנוע את התפשטות הקורונה בצה"ל, הם נדרשים לשהות בקבוצות גדולות, פועלים בתנאי היגיינה ירודים וכי נאסר על חובשים שבודקים חולים להשתמש במגני פנים.

צה"ל הוא ארגון גדול מאוד שהשליטה על כל המשרתים בו בימי שגרה נחשבת למשימה קשה ביותר אז אחת כמה וכמה בימים לא רגילים כמו ימי אירוע הקורונה בו נדרש צה"ל למשנה זהירות שכולל שינוי הגדרות והנחיות ושינוי במאפייני הפעילות השגרתיים, וכל זאת כדי לשמור על כלל המשרתים בו מפני הדבקה מיותר. גם בצה"ל, כמו בשאר גופי הביטחון, החייל הקטן כנראה ומוצא את עצמו במצב של חוסר אונים ואינו באמת יכול להשפיע במצבים שבהם הוא מזהה אי עמידה בהנחיות.

עד להגעתו של וירוס הקורנה לעולם, איום הדבקה בוירוס על אנשי הביטחון במהלך ביצוע תפקידם כנראה שלא נלקח בחשבון ובמידה מסוימת ניתן להבין זאת, אבל מרגע הגעתו יחד עם השפעתו העצומה וסכנת החיים שהוא מייצר, אסור להכיל התנהגות של ארגון ו/או בעל תפקיד ממלכתי שלא עומד בהנחיות הממשלה וגרוע מכך מעמיד בסכנה אנשים אחרים ובכלל זה כאלה שנושאים בתפקיד שירותי שאין להם באמת יכולת השפעה. איום של וירוס על איש הביטחוון אינו דומה לכל איום שגרתי אחר שיכול להתרחש בכל רגע ולכן אסור להתייחס אליו כאל עוד איום ברשימת הדפ"אות המוכרת. אסור להפוך את האחריות לאישית ולהעביר אותה אך ורק לאיש הביטחון באשר הוא ובאותה מידה אני חושב שלא יהיה נכון להשאיר את האחריות בידי נושא התפקיד הממלכתי. באירועים לא שגרתיים, כמו אירוע הקורונה, האחריות המלאה להנחיות צריכה להיות אך ורק בידי הממשלה והכנסת כאשר על כל השאר חלה החובה לבצען ככתובן וכלשונן. באירועי קיצון, על הממשלה והכנסת לכלול בהנחיות לביצוע גם את נושאי התפקידים הממלכתיים כגון ראשי ארגון, שרים, מפקדים, מנהלים וכו' ובנוסף להגדיר תהליך שבו כל בעל תפקיד שירותי יהיה יכול בעזרתו להרים דגל אדום לפני ביצוע משימה או במהלכה מבלי לחשוש ולפחד שיאבד את משרתו ופרנסתו. לצורך העניין, נשיא ארצות הברית לא יכול להחליט לצאת להביע תודה לתומכיו כאשר הוא חולה ומעמיד בסכנה את בעלי התפקידים שסביבו ועד כמה שזה יכול להישמע הזוי, אם יחליט בכל זאת לעשות זאת יוכלו הנהג והמאבטחים להחליט לא להצטרף אליו מבלי להיענש על כך. דווקא הנשיא עצמו צריך לדעת שבהחלטתו הוא מעמיד את משרתו בסכנת המשך. גם לנהג ו/או למאבטח של שר צריך לאפשר להחליט להרים דגל אדום כאשר הוא מזהה אי עמידה בהנחיות. הנהג יוכל להחליט שאינו מוכן לנהוג ברכב כאשר ברור לו שהאישיות לא עומד בהנחיות הממשלה. מאבטח שיזהה שהמתקן שבו הוא עובד ובכלל זה העמדה שבה הוא נדרש לעמוד לא הותאם לעמידה בהנחיות ולא סופקו לו כל אמצעי ההגנה הדרושים, יהיה רשאי גם הוא לא לבצע את תפקידו באוטומט מבלי שיותר לו להעיר ולהאיר את עיני מנהליו לכשלים שמעמידים אותו בסכנת הדבקות ממשית. ארגונים ויחידות ביטחון נדרשים וחייבים לבצע שינויים בתפיסה ושינויים במאפייני המענה השגרתיים כדי להימנע עד כמה שניתן מהעמדת העובדים שלהם בסכנת הדבקות. זה דורש ממקבלי החלטות להתאים את עצמם ואת הארגונים שתחתם למאפייני איום הוירוס ולא להיפך גם אם זה עומד בניגוד גמור למה שהתרגלו אליו עד כה. יש למצוא דרכים אחרות ויצירתיות כדי להתמודד עם כל אזרח שלא עומד בהנחיות מבלי לגרום לאנשי הביטחון לעמידה בסכנת הדבקות. שום דרך פעולה שהיתה נהוגה בימי שגרה לא ניתנת להמשך יישום בימי הקורונה כל עוד המבצעים אותה עומדים בסכנת הדבקות.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כאשר נדרשים לחשיבה אחרת לחלוטין!!!

צה"ל "מספק" נשקים ותחמושת לגורמים עבריינים

הפרסומים הרבים בכלי התקשורת השונים על פריצות למחנות צה"ל בכלל וגניבות נשקים ותחמושת בפרט מעידים שמדובר בנושא בוער שהפך עם השנים לתופעה שמסרבת להסתיים ולהעלם. אני חושב שבשנים האחרונות אין רמטכ"ל שלא מצא את עצמו מתעסק בתחום הגנת המחנות שכולל בתוכו גם את ההגנה על נשקיות ובונקרים הנמצאים כמעט בכל מחנה בישראל ויש הרבה כאלה. ההיגיון הפשוט והבריא, המתבסס על המשך תופעת הגניבות מצה"ל, מעיד על כך שגורמים עבריינים רואים עדיין בצה"ל כ"ספק" נשקים ותחמושת איכותי וזאת למרות שצה"ל ביצע פעולות רבות ושונות לשיפור רמת ההגנה שהצליחו להטות את הגרף לירידה בכמות הנשקים והתחמושת שנגנבו.

אירוע הגניבה הגדול האחרון שהתרחש בספטמבר 2020 במחנה גיבור בצפון הארץ, בוצע כנראה על ידי גורמים עבריינים שהצליחו במקצועיות ובקלות מטרידה לשים את היד על 38 נשקים שמהר מאוד נמכרו "ללקוחות" שמשתמשים בהם לביצוע פעילות בלתי חוקית בעליל.
כל מי שישקיע זמן (כמוני) לצורך חיפוש פשוט באינטרנט, יצליח להבין את גודל התופעה שנמצאת בסביבתנו כבר שנים רבות ובסופו של דבר משפיעה על האזרחים בישראל ועל צה"ל כאחד הגופים הממלכתיים שאמון על ביטחונם.
מספיק לקרוא חלק מהסיכום של השופט שעמד בראש המשפט נגד הגנבים ממחנה שדה תימן כדי להבין על מה מדובר:

"לא בשולי הדברים, בית המשפט מוצא לנכון להעיר על הקלות הבלתי נסבלת שבה נשקיה בתוך בסיס צבאי, נפרצת כמעט באין מפריע ונגנבים מתוכה עשרות רובי 16 M שמוצאים דרכם לגורמים עבריינים. כך גם יש לתהות הכיצד האחים הנאשמים, שהינם בעלי עבר פלילי לא מבוטל, נכנסים לתוך בסיס צבאי ומקבלים הלכה למעשה גישה נוחה למחסני תחמושת?… גם משך הזמן שלקח לגלות אותה התפרצות, מן הראוי שייבחן על ידי הגורמים הרלבנטיים בצבא שכן יכול וגילוי מהיר יותר היה מסכל את מכירת הנשקים בסמוך לאחר מכן…. אין זאת, אלא, דוגמה קיצונית לתופעה רחבה במסגרתה אמצעי לחימה רבים, בכללם מטעני חבלה, תחמושת ורובים נגנבים מתוך הצבא ומוצאים דרכם לגורמים פליליים. יש לקוות שבעקבות אירוע זה הופקו לקחים המתאימים, שונו הנהלים וחודדו הנחיות בבסיס שדה תימן, ולא רק בו."
 
הניתוח שלי לתופעה מתבסס על המידע הרב שפורסם במדיה הגלויה ועל תרגומו מהבנתי, הערכתי ודעתי האישית בלבד.

מדוע אמצעי הלחימה, נשקים ותחמושת, בצה"ל הפכו ליעד איכותי של גורמים עבריינים? 
כל אזרח שומר חוק מבין שקיימים בסביבתו אזרחים שאינם שומרי חוק, עבריינים, שכחלק מעיסוקם משתמשים באמצעי לחימה רבים ומגוונים ולכן נדרשים כל הזמן להצטייד בהם – בנשקים, בתחמושת, במטענים, ברימונים ועוד. מכיוון שישראל אינה ארצות הברית שבה נשקים נמכרים בחנויות ואזרחים רבים מצטיידים בהם ומאחסנים אותם בבתים, אין בה הרבה אפשרויות להצטיידות לא חוקית באמצעי לחימה. העבריינים בישראל מודעים לכך ולכן מחפשים ומאתרים כל גורם שיש ברשותו אמצעי לחימה או שיכול לספק להם אותם תמורת תשלום. בישראל, צה"ל הוא הגורם שברשותו הכמות הגדולה ביותר של אמצעי לחימה מכל המינים ומכל הסוגים שכחלק מפעילותו הרחבה מאחסן אותם בנשקיות ובבונקרים הפזורים במחנות הרבים הממוקמים בכל רחבי הארץ ובנוסף מצייד מספר גדול של משרתים בנשק ותחמושת שנמצא עליהם או מצוי במגורים במחנה או בבתים הפרטיים. יוצא מכך, שלמרות שהעבריינים בישראל מוצאים את הדרך לרכוש כמות אמצעי לחימה מגורמים שמצליחים להבריח אותם ממדינות שכנות עדיין צה"ל מהווה עבורם את ה"ספק" האיכותי, הקרוב והזמין ביותר.  

מה הקשר בין אמצעי הלחימה הקיימים בצה"ל לבין ייעודו כארגון ממלכתי?
"מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל בטחון אזרחיה ותושביה" (מתוך "רוח צה"ל").
אני בדעה שהמטרה בהגדרתה כוללת לא רק את יכולת הלחימה כנגד האויב התוקף במלחמה מבחוץ או מתוך שטחי ישראל אלה גם את יכולת ההתמודדות כנגד גורמים פליליים שבפעולתם פוגעים בחוסן הארגון והמשרתים בו ואף בביטחון האזרחים. 
כארגון ממלכתי, צה"ל חייב לדעת להגן על המתקנים הרבים שברשותו, על השוהים, אמצעי הלחימה והרכוש שבתוכם. 

איך ניתן לדעת שמדובר בתופעה ולא באירועים מקריים וחולפים?

  • הנתונים המספריים של כמות הנשקים שנגנבו במהלך השנים האחרונות לא משאירים מקום לספק:
  • מספר האירועים שמפורסמים לציבור (דוגמאות בלבד):

התמונות של נשקים ותחמושת שנמצאו, צולמו ופורסמו (שתי תמונות לדוגמא):

קיומו של מחירון לאמצעי לחימה בשוק השחור:

מדוע צה"ל מצליח רק למזער את נזקי התופעה ולא באמת מצליח לעצור אותה לגמרי?
התשובה לשאלה הזו קשורה באופן ישיר לעיסוק צה"ל בתחום הגנת המחנות שברשותו ותחת אחריותו. לדעתי הטעות המרכזית של צה"ל היא בחוסר ההבנה שהמטרה שלו, שכוללת שמירה על בטחון האזרחים בישראל, צריכה להיות מיושמת אל מול כל היריבים הקיימים וכנגד כל האיומים שהם מייצרים ולא רק אל מול אלה שמידי פעם פותחים במלחמה נגד ישראל. כתבתי בעבר שתפיסת אבטחת המחנות של צה"ל, הדוגלת בשיטת מעגלי אבטחה, מקצועית ונכונה ואני עדיין חושב ומאמין שזה נכון. נובע מכך שהבעיה בתוצאות העגומות בשטח נובעת אך ורק מהקושי של צה"ל ליישם את המוגדר בתפיסת האבטחה. צה"ל מוכוון מוכנות למלחמה וטוב שכך אבל בדרך שוכח שאסור שעמידה במטרה אחת תהיה על חשבון עמידה במטרות אחרות ונוספות שמוטלות עליו. במילים פשוטות, אסור לצה"ל להזניח את תחום הגנת המחנות ולכן עליו לבצע שינוי של 180 מעלות בדרך היישום שאימץ לעצמו במהלך השנים האחרונות וכוללת את הבעיות המרכזיות הבאות:

  • העוסקים בצה"ל ביישום תחום הגנת המחנות אינם אנשי מקצוע ובדרך כלל עושים זאת בנוסף לתפקידם העיקרי – התוצאה הנובעת מכך שלרוב רמת האבטחה נמוכה ולא רק שלא מצליחה לתת מענה איכותי לאיומים אלה יוצרת בעצמה פערים ופרצות במעגלי האבטחה השונים.
  • החיילים/ות המשובצים/ות לתפקיד האבטחה בצה"ל הינם עם בעיות תנאי שירות קשות ולכן מאפייני השירות שלהם ייחודיים – התוצאה הנובעת מכך, שלא באשמתם, בשיבוצם לתפקידי אבטחה, צה"ל בעצם שם את החתול לשמור על החלב.
  • צה"ל מנסה ליישם את האבטחה מבלי שיהיה בתוכו יחידה מקצועית וייעודית שתרכז את הנושא וללא תכנית פעולה אחת סדורה – התוצאה הנובעת מכך שקיימים פערים גדולים ברמת האבטחה הנעשית ביחידות השונות.
  • בהתייחסותו לאירועים חריגים בתחום האבטחה, צה"ל בעצם משדר שאפשר וניתן להמשיך כרגיל – רמת הענישה נמוכה מאוד ביחס למסקנות הנובעות מתחקירי האירועים השונים ולכן הסיכוי שמפקדים בצה"ל יבינו שעליהם לשנות את ההתייחסות לתחום האבטחה נמוכה ביותר.
  • רמת ההרתעה של צה"ל אל מול היריב הינה נמוכה – התגובה של צה"ל לפעולות היריב הבדואי בדרום, הכוללת גם הנחיות למפקדים ולחיילים לאי תגובה בזמן אמת, משקפת את חוסר ההרתעה שמייצר צה"ל אל מול תופעת הגניבות.

בדרך היישום שצה"ל סיגל לעצמו, במו ידיו יוצר פערים ופרצות במעגלי האבטחה שהופכים להזדמנויות עבור היריב הפלילי:

  • השארת אמצעי לחימה וכלים בשטח ללא השגחה ואבטחה:

התנהגות בשטח שאינה עומדת בקנה אחד עם ההנחיות ויוצרת הזדמנויות ליריב:

אם איזה יריב צה"ל צריך להתמודד ומהן דרכי הפעולה שלו?
צה"ל מוצא את עצמו שוב ושוב מתמודד מול יריב פלילי בעל יכולות שלא מביישות שום ארגון מקצועי וממלכתי. 
היריב הפלילי פועל בתהליך מסודר שכולל איסוף מידע מדוממים, ביצוע תצפיות ומעקבים, הפעלת "סוכנים" בתוך הארגון, יכולת תכנון מבצע, יכולת הגעה ליעד בלי להתגלות, יכולת פריצה ובדרך כלל יכולת מכירה מהירה של הסחורה הגנובה וחזרה לשגרה. מדובר ביריב מתוחכם שלמד להכיר את כל החסרונות של ארגון גדול כמו צה"ל ובזכות כך יודע לזהות פרצות והזדמנויות ולהשתמש בהן לטובתו ביעילות רבה ולאורך זמן.
באזור הדרומי, צה"ל מתמודד מול היריב הבדואי שמבצע את פעולת הגניבה לאור יום, תוך כדי פעילות אימונים של החיילים ולנגד עיניהם ובנוכחותם הקרובה.

להלן מספר דוגמאות שממחישות היטב את דרכי הפעולה של היריב הפלילי:

  • גניבת הנשקים משדה תימן – קבלן עבודות בעל אישור כניסה למחנה מנצל זאת על מנת לשחד חיילים שבסופו של דבר מסייעים לבצע את הגניבה:
  • שיבוץ חיילים עם תנאי שירות קשים – סיוע של חייל צה"ל לגניבת נשקים ממחנה:

פיזור גדול של נשקים – מעקב וגניבת נשק מבית של חייל:

  • רמת הרתעה נמוכה אל מול היריב – פעילות היריב תוך כדי אימונים של החיילים:

הנחיות לחיילים לאי תגובה בזמן אמת – גניבת ציוד באור יום לנגד עיניהם של החיילים (דוגמא אחת מתוך רבות):

  • האם צה"ל יכול לבצע שינוי של 180 מעלות ביישום תפיסת האבטחה?
    צריך לציין שצה"ל כן מנסה להתמודד עם התופעה שנפלה עליו וכן מבצע פעולות מניעה שחלקן מצליחות לשבש את תכניות היריב הפלילי ובכך מורידות את כמות אמצעי הלחימה שנגנבים מהמחנות ולמרות זאת עדיין מדובר בסוג של פלסטר ולא בניתוח שורש כפי שנדרש כדי למגר את התופעה פעם אחת ולתמיד. דרך הפעולה הנוכחית לא יכולה להצליח למגר את התופעה מכיוון שמושתת על החלטות שמתקבלות כתגובה כל פעם שמתרחש אירוע ולא על תכנית פעולה סדורה. 
    כדי להצליח על צה"ל לבצע את השיניים המרכזיים הבאים:

  • להקים בצה"ל יחידה ייעודית שתהיה העוגן המקצועי והגוף המנחה היחיד בתחום האבטחה בכלל ובתחום הגנת המחנה בפרט כולל הקמת בית ספר לאבטחה אחד שיהיה אחראי על כלל ההכשרות המקצועיות.
  • להגדיר את המחנות כמתקנים הממוקמים בסביבה אזרחית ולא כמוצבים הממוקמים בחזית אל מול האויב ולאמץ את שפת אבטחת המתקנים האזרחית.
  • לשבץ לתפקידי יישום האבטחה מפקדים וחיילים בעלי נתונים אישיים גבוהים יותר וללא תנאי שירות קשים הדורשים קשב וטיפול מיוחדים.
  • במחנות רגישים יהיה נכון אם צה"ל ישכיל לאזרח את האבטחה וישתמש בשירות אבטחה מקצועי של חברות פרטיות.
  • שינוי המדיניות בכל הקשור לתגובה בזמן אמת לאירועים המתרחשים במחנות ובאזורי האימונים בדגש על הגזרה הדרומית.
  • העברת מסר חד משמעי לכלל המפקדים בצה"ל על חשיבות יישום משימת האבטחה בדיוק מלא למוגדר בתפיסה וביצוע אכיפה סדורה ויעילה שכוללת ענישה קשה בכל מצב של אי עמידה בפקודות ובמשימה.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בכל החזיתות!!!

אבטחת אישים – ניסיון ההתנקשות באלכסנדר זכרצ'נקו (מנהיג המורדים במזרח אוקראינה)

אלכסנדר זכרצ'נקו, מנהיג המורדים (הבדלנים הפרו רוסים) במזרח אוקראינה ומי שהתמנה לראש ממשלת הצללים של מחוז דונייצק, הבין שלאור המצב ובהמשך לתפקיד שלקח על עצמו, עליו להיות אישיות מאובטח ולכן דאג לעטוף את עצמו במה שנראה כמו יחידה לאבטחת אישים.
יתכן שההחלטה על כך נבעה מההתנקשות בארסני פבלוב מי שהיה אחד מהמפקדים הבכירים בשורות המורדים וכונה בשם "מוטורלה". "מוטורלה", רוסי במוצאו, עמד בראש כוח מורדים בשם ספרטה ודאג להתגאות בפעולותיו נגד כוחות אוקראינה ואף תיעד אותם במצלמת GOPRO. ביום שלישי, 18 באוקטובר 2016, "מוטורלה" הפסיק ל"שדר" – מטען חבלה שהוטמן מבעוד מועד במעלית בבניין מגוריו, הופעל והתפוצץ כאשר ארסני פבלוב ושומר ראשו נכנסו אליה כדי לעלות לדירתו. ארבעה רעולי פנים קיבלו אחריות על ההתנקשות בסרטון שפרסמו באינטרנט. הארבעה, שהופיעו לצד דגל השייך לקבוצה ניאו-נאצית באוקראינה, אמרו כי המטרה הבאה שלהם תהיה איגור פלוטניצקי, מנהיג הממשל העצמאי והלא-מוכר של לוהנסק ואלכסנדר זכרצ'נקו, ראש הממשלה של הממשל בדונייצק.

בפברואר 2017, האוקראינים התנקשו בחייו של מפקד נוסף מכוח המורדים, מיכאל טולסטי (המכונה: GIVI), באותה דרך פעולה. מטען חבלה הוטמן במעלית הבניין בו היה משרדו של מיכאל. כאשר הוא והמאבטח הצמוד שלו עלו במעלית, הופעל מטען החבלה ושניהם נהרגו במקום.

אחת מדרכי הפעולה של מתנקשים באישים לאורך ההיסטוריה היא הנחת מטען חבלה במקום שידוע שהאישיות מגיע אליו בתדירות קבועה (דפוס פעולה) והפעלתו בתזמון מדויק שמתבסס על הפללה (זיהוי וודאי של האישיות) בזמן אמת. מדפס בפעילות אישיות נותן ליריב המתנקש זמן רב כדי להתארגן על תכנון וביצוע ההתנקשות.
היה מצופה מאלכסנדר זכרצ'נקו ו/או ממי שהיה אחראי על מערך האבטחה סביבו, שלאחר ההתנקשויות בארסני פבלוב ובמיכאל טולסטי, על ידי מטען חבלה, שידאג שמעגלי האבטחה סביבו יכללו מענה גם כנגד מטעני חבלה.

סרטון שהעלה אלכסנדר לאחר ההתנקשות בארסני פבלוב:

ביום שישי, 31 לאוגוסט 2018, החליט אלכסנדר ללכת ולשתות קפה באחד מבתי הקפה האהובים עליו בעיר דונייצק כשהוא כמובן מאובטח על ידי צוות האבטחה שלו שאמון על שמירה על חייו. ההגעה של אלכסנדר לבית הקפה תועדה במצלמות האבטחה של המקום:

ברגע שאלכסנדר זכרצ'נקו נכנס לבית הקפה הופעל מטען חבלה עוצמתי שהוטמן מבעוד מועד על ידי המתנקשים. 
אלכסנדר נהרג בפיצוץ ובנוסף אליו שר החוץ של המורדים, אלכסנדר טומופייב, נפצע. 

תמונה של בית הקפה לאחר הפיצוץ:

לאחר זמן, המתנקשים נתפסו וסיפקו עדות מצולמת על דרך הפעולה שלהם:

ההתנקשות באלכסנדר זכרצ'נקו מזכירה לכל מי ששכח שתחום אבטחת האישים הינו מקצוע ייחודי בתוך עולם האבטחה ולכן דורש הכשרה מקצועית לעוסקים בו ועבודה בשטח על בסיס תפיסת הפעלה הכוללת הנחות עבודה ורשימת איומים רלוונטיות למאפייני הפעילות של האישיות המאובטח והאזורים בהם הוא שוהה ומסתובב.
ברור שצוות האבטחה שהגיע עם אלכסנדר לבית הקפה אינו צוות אבטחת אישים מקצועי ומיומן מכיוון ששום פעולה שהתבצעה מרגע ההגעה לבית הקפה אינה מתאימה לעקרונות האבטחה הנדרשים כדי להתמודד עם רשימת האיומים הרלוונטיים בפעילות כזו של האישיות.
האירוע ממחיש לכל אישיות, ממלכתית או פרטית, שצורך אבטחה סביבו, שמאבטחים שנראים כמו "גורילות" ועושים פרצוף קשוח ושנוסעים ברכבים חדשים ויוקרתיים, אינם באמת מאבטחי אישים ואינם מייצרים מעגלי אבטחה יעילים שעושים רושם על היריב המתנקש ומרתיעים אותו ושבאמת יכולים למנוע פגיעה במושא האבטחה שלהם.
כאמור, היה מצופה מאלכסנדר זכרצ'נקו וממפקד צוות האבטחה שלו להבין שהמתנקשים ששמו אותו על הכוונת "אוהבים" להשתמש במטעני חבלה עוצמתיים כדי להצליח במשימה ולדאוג להכשיר את צוות האבטחה לבצע פעולות מקדימות הכוללות סריקה נגד חבלה.
התנקשות באישיות, כפי שהתבצעה נגד אלכסנדר, דורשת מהיריב לבצע איסוף מודיעין טוב שיחשוף את המקומות הקבועים שאליהם מגיע היעד ובמיוחד מקום שיוגדר כמדפס בפעילות, מקום שיודעים כמעט בוודאות באיזה יום ובאיזו שעה יגיע אליו היעד ויגלה את פעולות צוות האבטחה לפני ובמהלך הגעת האישיות לכל מקום. אין ספק, שהמתנקשים הכירו בעובדה שצוות האבטחה של אלכסנדר זכרצ'נקו לא מבצע פעולות מקדימות לפני הגעתו למקום מסוים. בראיית המתנקש, יש לו הזדמנות אחת להצליח במשימת ההתנקשות ולכן הוא יבחר את המקום והדרך שמבחינתו יהוו הצלחה של 100%. אם ההתנקשויות בשלושת מפקדי המורדים באוקראינה התבצעו על ידי אותו גורם אז אין ספק שהוא בעל מיומנות גבוהה בהכנת מטעני חבלה, הטמנתם במקום הנכון והפעלתם בתזמון המדויק. בדרך כלל, הפעלת מטען חבלה בתזמון כזה, כפי שתועד באירוע, מחייב את היריב לשהות בגזרה במרחק המאפשר לו לראות את הגעת היעד, להיות בעל יכולת לזהות אותו בוודאות ולהפעיל את מטען החבלה בנקודת הזמן הנכונה.

מאפייני ההתנקשות מדגישים את החשיבות בעמידה בכמה עקרונות מרכזיים באבטחת אישים:

  1. כוח אבטחה מוכשר ומיומן לביצוע אבטחת אישים.
  2. ניתוח לוחות זמנים ופעילות של האישיות כדי לזהות פעילות מדפסית.
  3. בפעילות שמוגדרת כמדפס – ביצוע פעולות מקדימות הכוללות סריקה נגד חבלה, סריקות לאיתור יריב בגזרת האיום, שימוש באמצעי צילום לצורך מעקב מקדים, הונאה והטעיה ועוד.
  4. ביצוע שבירת שגרה בפעילות היומיומית של האישיות.

כל אדם, בעל מעמד ממלכתי או פרטי, שנמצא תחת איום לפגיעה מצד גורמים עוינים, חייב להבין שאם חייו באמת חשובים לו והוא מעוניין להגן עליהם בסיכויי הצלחה גבוהים, עליו להשקיע משאבים רבים כדי לעטוף את עצמו ביחידה לאבטחת אישים מקצועית ברמה הגבוהה ביותר וכי כל כסף שישקיע במאבטחים לא מיומנים לביצוע אבטחת אישים ילך לטמיון וגרוע מכך, ישאיר אותו חשוף לפגיע בחייו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בדרך המקצועית והנכונה בלבד!!!

המאבטח שעצר בגופו מחבל מתאבד במועדון MIKES PLACE

30 באפריל 2003, השעה כמעט 01:00, פיצוץ עז קורע את חיי הלילה התל אביבים ומפרק לרסיסים את פתח מועדון ה- MIKES PLACE בשיאה של מסיבת לילה מלאת חיים ומבלים. עשרות פצועים, הרוגים, משטרות ואמבולנסים, המולת קהל ופחד מוות שאחז את שורדי הפיצוץ ושיתק אותם לדממת אלחוט מהולה במבטים חסרי אונים מול המראות הטרגיים והריח החריף שנצרב באף ובזיכרון לעוד הרבה שנים.

כמה רגעים לפני……אבי טביב, המאבטח הקבוע של המועדון, פוגש בעיניו אדם הנראה לו חריג בהתנהגותו, אבי בעל חוש הציד שאימץ לעצמו בזכות חכמת הרחוב שלו, חש בדבר מה שלא הניח את דעתו לגבי האדם המתקרב. אבי גומל בליבו שמדובר באדם שיעשה בעיות במועדון ולכן מקבל החלטה לא להכניסו. מכאן הכל מתרחש במהירות מסחררת:
מבטיהם מצטלבים, האדם החריג מגיע עד לכניסה למועדון ונעמד מול אבי המאבטח.
הבחור כנראה מבין שתהיה לו בעיה אם המאבטח. אבי נחוש בדעתו לעכבו ולא לאפשר את כניסתו למועדון. אבי פונה אליו מילולית, והבחור משיב באנגלית שמעוניין להיכנס למועדון כדי לשתות בירה. אבי מסביר שאינו יכול להיכנס הערב למועדון. האדם החריג מתרחק כמה צעדים לאחור, אבי מתפנה לדבר עם אחת העובדות שעמדה לידו, האדם החריג מנסה לנצל זאת ומתקדם לכניסה בהליכה מהירה ומנסה לעבור בין אבי לעובדת, אבי יוצר מגע פיזי על מנת לעצור את התקדמותו ולמנוע את כניסתו, אבי מניח את שתי ידיו על המותניים של האדם החריג ודחף אותו לאחור ללא התנגדות מיוחדת מצדו, לפתע מרגיש אבי שינוי בהתנהגותו של הבחור, גופו כמו נדרך קלות. אבי המאבטח מנסה להבין מה פשר העניין.
באותו רגע, פיצוץ עז קרע את הלילה בטיילת בתל אביב, הרס טוטאלי ברדיוס של כמה עשרות מטרים, אנשים התעופפו לכל עבר, גופו של המחבל נחצה לשניים, ואבי המאבטח שהיה האדם הקרוב ביותר למרכז הפיצוץ התעופף למרחק עצום וגופו נחבט בראשו באחד משולחנות המועדון.
אבי מוטל על הרצפה גופו היה הראשון שספג את עוצמת מטען החבלה שפילח את לב תל אביב ואת ערוצי החדשות בכל הארץ.

"אבי טביב, המאבטח הקבוע של מועדון MIKES PLACE, מת" – כך חשבו ואמרו כל מי שהכיר אותו ושהה במועדון בזמן הפיגוע. אף אחד לא האמין שיש אדם שמסוגל לספוג פיצוץ כזה ולהישאר בחיים. 
אבי המאבטח גיבור, חשבו לעצמם – אבי מנע מהמחבל המתאבד להיכנס למועדון ובגופו הציל אנשים רבים אחרים.

הפיגוע במועדון MIKES PLACE ב– 30 לאפריל 2003 היה פיגוע התאבדות שביצעו שני בריטים מוסלמים ממוצא פקיסטני בכניסה למועדון שברציף הרברט סמואל 86 בתל אביב. מחבל ראשון פוצץ עצמו בכניסה לאחר שאבי טביב המאבטח מנע ממנו כניסה והשני נמלט מהזירה. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ולמעלה מ-50 נפצעו. ארגוני הטרור חמאס וגדודי חללי אל אקצא נטלו אחריות משותפת לפיגוע. מאוחר יותר שוחררה הקלטת וידאו מטעם החמאס ברצועת עזה של המחבלים במדים ונשק תחת דגל חמאס.

הפיגוע תוכנן כ"פיגוע איכות" וכ"פיגוע המוני" ובוצע על רקע פרסום תכנית "מפת הדרכים" – לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני. תכנית אותה הציג נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנאומו ב־24 ביוני 2002.

הבחירה ב MIKES PLACE נבעה ממספר סיבות: הן ממיקומו – בשכנות לשגרירות ארצות הברית, הן בגלל ריבוי האזרחים הזרים שבו והן בגלל היותו פופולרי ועמוס באנשים.

הכוונה הייתה להשתמש בשני מחבלים מתאבדים ממוצא בריטי עם חומר נפץ פלסטי תקני. השימוש באזרחים זרים נועד להערים קשיים על מנגנוני הביטחון הישראליים לגילוי החוליה, שימוש בשני מחבלים להגדלת מספר הנפגעים וחומר נפץ פלסטי תקני כדי להקשות על גילויו ואיתות על יכולותיו של הארגון השולח.

ביום האירוע בשעה 00:45 הגיעו אסיף מוחמד חניף, ועומר חאן שריף, שני מחבלים מתאבדים בריטים ממוצא פקיסטני אל המועדון. אסיף מוחמד חניף ניסה להיכנס אל המועדון אך עורר את חשדו של אבי טביב המאבטח שסירב להכניסו אל המועדון. לאחר ויכוח קצר בו הבין המחבל כי המאבטח מתעקש על אי כניסתו, זז מעט הצידה כדי לחשב את צעדיו, כשבאותו הזמן דומיניק הס {ז"ל} שעבדה במקום ניגשה לשוחח עם אבי המאבטח. המחבל שחשב כי אבי המאבטח אינו משגיח על מעשיו ניסה לפרוץ פנימה אל המועדון. אבי המאבטח, חסם את דרכו של המחבל ודחף אותו מדלת הכניסה לעבר הכביש. תוך כדי המאבק מחוץ למועדון המחבל פוצץ עצמו על אבי המאבטח. 

 

אני יודע שאני הולך להפתיע אתכם, אבי המאבטח, זה שספג את מלא האנרגיה של פיצוץ מטען החבלה שהופעל על ידי המחבל, שרד ופונה במצב אנוש מאוד לבית החולים. הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח ואפשרו לו לקבל את חייו בחזרה. החלמתו המהירה של אבי הוגדרה כנס רפואי. ולעמוד מולי עכשיו ולספר את הסיפור הלא יאומן שלו, עכשיו נותר לנו רק ללמוד ממי שהיה שם.

היום, 14 לספטמבר 2020, ניפגשתי עם אבי טביב המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE כדי לשמוע וללמוד ממנו על האירוע כמקור ראשון.

 

בזכות אופיו המיוחד, החושים המחודדים, חכמת הרחוב, אומץ ליבו וגופו החזק, אבי טביב הציל בפעולותיו חיים של אזרחים רבים אחרים והיום ניפגש איתי כדי לתאר את ערב בפיגוע ולא פחות חשוב את התהליך שעבר עד לערב הפיגוע מתוך הבנת החשיבות להעברת הלקחים והמסרים המקצועיים לכל מי שעוסק במקצוע האבטחה ובמיוחד לאלא שלוקחים חלק באבטחה האזרחית.

 

שלום אבי, אני כל כך שמח לפגוש אותך ולהכיר אותך ואת הסיפור האישי הייחודי והמלמד שלך. 

אבי טביב: תודה. אני חושב שמה שאתה עושה הוא לא פחות משליחות שאין ספק שתתרום למאבטחים רבים להבין טוב יותר את מהות וחשיבות תפקיד המאבטח באשר הוא. במהלך השנים, מאז הפיגוע, אני מקפיד להעביר הרצאות למאבטחים כדי להסביר להם שלהיות מאבטח זה לא קייטנה ובהמשך לכך אני חושב שכתבה בבלוג שלך "אבטחה צריך לקיים" תוסיף ערך מוסף לשליחות זו.

 

מה הרקע שלך, איך הגעת לעסוק באבטחה?
אבי טביב: 
ממש במקרה. אחרי השירות הצבאי טסתי לארצות הברית ונשארתי בה עשר שנים. בשנים אלה למדתי אומנויות לחימה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד כמאבטח באחד המועדונים. המיומנות שרכשתי בלחימה וההתנסות בעבודה העלו לי את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. עם הזמן הרגשתי כל הזמן שאני יודע מה שאני עושה.

 

מתי חזרת לישראל והתחלת לעבוד במועדון MIKES PLACE?
אבי טביב: 
חודש אחרי אירועי 9/11 בארצות הברית חזרתי לישראל. התחלתי להתארגן מחדש – לימודים ועבודה. במקביל התחיל בישראל מבצע חומת מגן ופתאום מצאתי את עצמי מגויס למילואים בפעם הראשונה. חשוב לי לציין, שהשירות בצבא הגנה לישראל בסדיר ובמילואים עזר לי במשך השנים להפוך למי שאני תוך התגברות על היותי היפר אקטיבי בצורה קיצונית. במהלך שירות המילואים, נקלענו לאירוע חריג שבמהלכו הגבתי בלחימה שכללה ירי על רכב מתפרץ. גם באירוע הזה הבנתי שיש לי ביטחון עצמי ומסוגלות לתפקד ולהגיב בצורה בולטת. 
המילואים הסתיימו ואני חזרתי לעבודתי בחברת אבטחת אירועים. יום אחד, אחד הבעלים של מועדון MIKES PLACE, שהיה איתי בצבא, הציע לי לבוא לעבוד אצלו במועדון כמאבטח. קיבלתי את ההצעה כי התאימה להיותי סטודנט וגם כי הרגשתי שאני יודע מה לעשות בתפקיד מהסוג הזה, הרגשתי שאני יכו למש את האחריות המוטלת עליי.

 

עברת קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח?
אבי טביב:
 עד לפיגוע במועדות MIKES PLACE לא עברתי שום קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח. למדתי לבד, דרך הרגליים כמו שאומרים, תוך שאני משתשמש בכל מה שעברתי בשירות הצבאי, במיומנויות הלחימה ובעבודה בארצות הברית. ידעתי והרגשתי שדווקא בגלל היותי היפר אקטיבי היה לי יתרון מקצועי וברור בשטח. 

 

איך בכל זאת ידעת מה עליך לעשות במהלך המשמרת?
אבי טביב:
 אני דוגמא לכך שכל מה שאדם עובר במהלך השנים והאופי הטבעי שלו הופך להיות שווה ערך לקורס, קורס מהשטח, קורס של החיים האמיתיים. 
עם הזמן הבנתי והאמנתי שמוכנות פוגשת את ההזדמנות – אם אתה מקפיד לעבוד נכון תצליח ל'הגיב נכון.
במועדון MIKES PLACE עבדתי בלבוש אזרחי ולא בלבוש קלאסי של מאבטח מה שבדיעבד התברר לי כסוג של טעות אפשרית – יתכן שאם המחבלים היו מזהים אותי בנראות מאבטח בכניסה למועדון, לא היו בוחרים אותו כיעד לביצוע הפיגוע. היום אני יודע להגיד שכדי להיות מאבטח חייבים לעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
כאמור, למרות שלא עברתי הכשרה מקצועית לתפקיד, תמיד הרגשתי שכשאדרש לכך אדע מה לעשות, ויותר מזה, ידעתי שאפעל אל מול סכנה ממשית. הפכתי את האקטיביות שלי ליתרון בשטח – התחברתי לצוות העובדים במועדון, הפכתי את עצמי לשייך למקום, הייתי חלק מהצוות, דאגתי להכיר את הלקוחות הקבועים של המועדון, יצרתי קשרי עבודה ושיתוף פעולה עם מאבטחי השגרירות האמריקאית שעבדו לידי, הסתובבתי בגזרתי ולא עמדתי במקום אחד, העיניים שלי עבדו ללא הפסקה.
בעצם יצרתי לעצמי סביבת אבטחה של שיתוף פעולה עם כל מי שהיה מודע להיותי מאבטח המועדון, כולם היו מיידעים אותי בזמן אמת על אנשים חריגים. כך הוספתי לעצמי עוד עיניים בשטח. אני זוכר שלא פעם אנשים היו שואלים אותי למה אני פרנואיד וזה היה הסימן שלי שראו שאני אקטיבי, מאוד אקטיבי.

מה היה בערב הפיגוע?
אבי טביב: 
עבדתי בימים העמוסים של המועדון, שלישי עד שבת, בין השעות 21:00-04:00. הייתי מודע לתקופת הפיגועים שהתרחשה באותה תקופה בישראל. לא קיבלתי הנחיות מקצועיות כלשהן מהמשטרה לביצוע האבטחה במועדון. לפני ערב האירוע, הספקתי לעבוד במועדון כחצי שנה. 30 באפריל 2003 היה יום שלישי, יום שבו המועדון עמוס באנשים, כ -300 איש נמצאים בתוך ומחוץ למועדון. לאורך כל הערב שומעים מוזיקה רועשת של להקות שהגיעו למועדון כדי לנגן. 
הגעתי למשמרת בשעה 21:00 אחרי יום לימודים ואחרי אימון קרטה. בסביבות השעה 22:30 המועדון היה בתפוסה מלאה ובשיא הפעילות. כהרגלי, הייתי אקטיבי, ביצעתי פעולות רבות, שלטתי בשטח, ידעתי מי מוכר ומי חדש, כל הזמן היו סביבי אנשים, חלק מאנשי הצוות היו מגיעים אליי במהלך הערב כדי להעיר את תשומת לבי לחריגים או סתם כדי לדבר. תמיד הייתי עם יכולת קשב בסביבה פעילה ורועשת כך שזה לא הפריע לי להיות ממוקד למשימה. הערב התקדם, השעה 00:50, אני מרים את הראש מעל ראשי האנשים שסביבי ומסתכל לכיוון דרום. אני מזהה אדם שנע מכיוון השגרירות האמריקאית לכיוון המועדון. מיד חשבתי לעצמי שמדובר באדם בעייתי ואמרתי לעצמי שאמנע ממנו להיכנס למועדון. אני זוכר בבירור שאותו אדם לבש חולצה עם שרוולים ארוכים ולא זיהיתי עליו משהו חריג בנראות החזותית שלו. אותו אדם מגיע עד אליי בכניסה למועדון ונעמד מולי. סיווגתי אותו כאדם בעייתי ולא כמחבל. בדרך כלל דאגתי שאנשים שיכולים לעשות בעיות במועדון לא היכנסו אליו.

מה עשית באותו רגע שהוא נעמד מולך ואחרי שהחלטת לא להכניס אותו למועדון?
אבי טביב: 
קודם כל נעמדתי בכניסה כך שהוא לא יוכל לעבור אותי ולהיכנס פנימה ואחר כך התחלתי לתשאל אותו:


אבי: כן.
המחבל: עונה באנגלית – אני רוצה להיכנס.

אבי: אומר באנגלית – הערב אתה לא יכול להיכנס למועדון. 
המחבל: אני רוצה להיכנס, לשתות בירה.

 

ככל שהמחבל התעקש יותר כך הבנתי שאני לא מתכוון לאפשר לו להיכנס לתוך המועדון. באותו שלב, אחת מעובדות הצוות באה אליי כדי לדבר איתי. אמרתי לה שתמתין. במקביל, ראיתי את המחבל זז כמה צעדים לאחור. אני חייב לציין, שעד לשלב הזה השיחה עם האדם החריג הזה לא היתה יוצאת דופן מכיוון שאירועים כאלה קרו לי כל הזמן בכל המשמרות. אחרי שהמחבל התרחק כמה צעדים מהכניסה, אני מחליף כמה מילים עם העובדת. המחבל רואה זאת וחשב שיתכן שאני לא ערני ולכן מחליט להתקדם במהירות לכניסה כדי לנסות לעבור ביני לבין אותה עובדת. מיד זיהיתי את התנועה של המחבל קדימה, הנחתי את שתי הידיים על המותניים שלו והתחלתי לדחוף אותו לאחור כדי להרחיקו מהכניסה. הרגשתי שהמחבל מאפשר לי לדחוף אותו ללא התנגדות מצדו. פתאום הרגשתי סוג של דריכות בגוף שלו סוג של מה שנראה כמו התנגדות קלה מצדו. 
אכן היתה פעולה מצד המחבל – זו היתה הנקודה שבה הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה של מטען החבלה שהיה צמוד לגבו. מטען חבלה בגודל 2 ק"ג, דק יחסית, מודבק לגב מתחת לחולצה, מטען ללא רסס.

מה אתה זוכר שקרה לך אחרי הפיצוץ?
אבי טביב:
 הפעם הבאה שאני זוכר זה את עצמי פצוע אנוש בטיפול נמרץ בבית החולים. בדיעבד אני יודע ששכבתי מתחת לאחד השולחנות ושבשלב הזה אף אחד לא ניגש אליי. אני חושב שהייתי בהכרה ושניסיתי לקרוא לעזרה. לא הבנתי מדוע אף אחד לא שומע אותי ולא ניגש לעזור לי. בדיעבד, התברר לי שמיתרי הקול שלי נפגעו מהפיצוץ ובגלל זה לא יצא לי קול.

כל מי שראה את העימות שלי עם המחבל וראה את הפיצוץ העז של המטען סיפר לאחר מכן שגם ראה אותי עף לאחור בעצמה ופשוט לא האמין שישי מצב שנשארתי בחיים. חשבו שאני מת. שוכב מחת לשולחן ופשוט מת.

בשלב מסוים, כחלק מהטיפול בפצועים ומפינוי ההרוגים, הגיעו גם לאבי המאבטח וגילו שכנגד כל הסיכויים הוא שרד את הפיצוץ ונשאר בחיים. אבי נפצע אנושות. מיד פינו את אבי לבית החולים בו עבר טיפול רפואי מורכב שהציל את חייו. הרופאים הגדירו את המקרה של אבי כנס רפואי.

אבי המאבטח מפונה מהמועדון:

אבי המאבטח מתאושש בבית החולים:

אבי היה בבית החולים 3 שבועות שלאחריהם המשיך לתהליך שיקום. באוקטובר 2003 חזר לעבוד כמאבטח במועדון MIKES PLACE. בדצמבר 2003 חזר לשירות מילואים בצבא.

סרטון המתאר את האירוע:

מה הלקחים והמסרים מהאירוע ומהחוויה המבצעית האישית שלך, שאתה מעוניין להעביר למאבטחים כיום?
אבי טביב:

  • המאבטח בקצה חייב קודם כל להיות מודע שיכול לקרות אירוע חירום במהלך כל משמרת.
  • מאבטח בעל מודעות, יצליח להיות יותר מוכן.
  • מאבטח חייב להאמין שפעולות המניעה באמת עובדות ומשפיעות על היריב – נראות, סריקות, תשאול וכו'.
  • מאבטח אקטיבי יהיה יותר ערני והימנע מהרגלים מיותרים בשגרת המשמרת.
  • אני למדתי שהנראות כמאבטח חשובה מאוד.
  • בשום שלב אסור לזלזל ביריב.
  • להרבה מאוד מאבטחים כיום אין מושג מה המשמעות של לא להיות ערניים למשימה אפילו לשנייה אחת – הסתכלות בפלאפון, שיחות מיותרות, מחשבות שלא קשורות לעבודה וכו'.
  • על כל מאבטח לדעת שכל מי שמסתכל עליו, מושאי האבטחה והיריב, יודעים האם הוא עושה את האבטחה כנדרש. 


אבי טביב הוא לא רק המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE, הוא גם מאבטח שכבר בשנת 2003, הרבה לפני שתחום האבטחה האזרחית היה מסודר בתפיסה ובהנחיות, הצליח להגדיר לעצמו תפיסת פעולה שהתבססה על היותו אדם היפר, כזה שלא יכול לעמוד במקום אחד, אדם סקרן, אדם חשדן, אדם ערני לסביבה, אדם אמיץ שלא חושש לפעול ולהתמודד עם הבעיה בשטח. 
מבחינתי, אבי טביב המאבטח ממועדון MIKES PLACE מתאים במדויק להגדרה המקצועית שלנו "מאבטח צייד" – מאבטח שמאמין שהיריב שלו קרוב ויכול להגיע בכל רגע:

אבי טביב הוא דוגמא למאבטח שמודע היטב לחזקות ולחולשות שלו ויודע להשתמש בהן במהלך ביצוע המשימה בחכמה, התמדה ונחישות רבה תוך שהוא באמת מאמין כל פעם מחדש שהיריב יכול להופיע דווקא אצלו, במשמרת שלו, בכל משמרת ומשמרת. בזכות אמונתו זו, אבי הצליח להתמודד עם השגרה והשפעותיה על המאבטח במהלך עבודתו הקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאבי מזהה אדם חריג בגזרה ומחליט לא להכניסו למועדון, אירוע מהסוג הזה קרה לאבי בכל משמרת. ההבדל המרכזי בערב האירוע היה שהפעם אותו אדם חריג היה מחבל ולא סתם "טרבל מייקר". עד לרגע הפיצוץ אבי לא ידע שמדובר במחבל מתאבד, מה שמדגיש את הנחת העבודה שעל כל מאבטח לפעול באקטיביות תמידית לאיתור חריגים בגזרת האיום וברגע זיהוי לבצע פעולת אבטחה מממשית שמתאימה למצב הקיים. אסור למאבטח לבטל חריג על סמך הנחות מצדו, חובה עליו לגשת ולבצע תשאול. אבי הוכיח שפעולות המאבטח כן משפיעות על החלטות היריב.
בתוך תוכו, אבי טביב תמיד ידע שבמבחן האמת הוא יפעל, הוא יגיב, הוא יהיה אקטיבי, וכך קרה באותו ערב ב – 30 לאפריל 2003. 
אבי טביב, המאבטח האגדי של MIKES PLACE, עצר בגופו מחבל מתאבד מלהיכנס לתוך המועדון והציל ממוות ומפציעה עשרות אנשים ששהו בו באותו ערב קטלני. אילולא היה מאפשר למחבל המתאבד להיכנס לתך המועדון ולהפעיל את מטען החבלה שהיה מוצמד לגבו, אין ספק שמספר ההרוגים והפצועים היה גדול בהרבה.
אבי דואג בכל הזדמנות להרצות למאבטחים על האירוע כדי להעביר להם את מה שהוא הבין ויישם כבר בשנת 2003 – הסיפור של אבי חייב להפוך למורשת קרב עבור כל מאבטח באשר הוא.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" באמונה שהיריב שלך קרוב יותר ממה שאתה חושב!!!

אונס במלון – מנהל/ת המלון, לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

אונס הנערה במלון הים האדום באילת מזעזע ומציף מספר רב של בעיות הקיימות בחברה הישראלית בשנת 2020 ובנוסף חושף פער גדול מאוד ברמת האבטחה בבתי מלון שמשפיעה באופן ישיר על תחושת הביטחון של המבקרים בהם.
האונס הבלתי נתפס והלא אנושי הזה הוא הזנחה ממושכת של נושא האבטחה במלון ומעלה שאלות רבות הנדרשות לתשובות אמיצות, ללא טיוח, ללא עיגולי פינות וללא רחמים. 

אונס שמעביר מסר חד וברור לכל מנהל/ת – לא מנעת!!! כאילו שהשתתפת!!!

שאלות המפתח שלדעתי צריכות להיות: 

איך יתכן שחלק מבתי המלון בישראל הפכו להיות מקום נוח להתנהגות לא נורמטיבית?

איך יתכן שאירוע כזה מתרחש ללא הפרעה בבית מלון שהינו תחת הנחיה של הרגולציה?

איך יתכן שאונס נערה שמתבצע על ידי מספר דו ספרתי של גברים ולאורך זמן ממושך, נעלם מעיני צוות המלון?

 

מהו בית מלון:
בית המשמש ללינה ושהייה תמורת תשלום של אנשים השוהים באופן זמני מחוץ למקום מגוריהם הקבוע, לרוב לצורך נסיעות עסקים, תיירות או נופש. השרות הבסיסי שהמלון מספק לאורחיו הוא חדר ללינה ובו מיטה (או מספר מיטות) לשינה, ולרוב חדר רחצה ושירותים. המלון מספק שירותים נוספים שנועדו להנעים את שהותם של האורחים – חדר אוכל, טרקלין עסקים, בר משקאות, חדרי כנסים, בריכה, ספא ועוד.

בית מלון נתפס כחוויה חיובית ונעימה שמשמש אנשים רבים למנוחה, להפסקה מחיי השגרה, לפעילויות מגוונות, לביצוע עסקים ועוד. באופן טבעי, כל אדם המגיע ונכנס לתחום בית המלון סומך על כלל בעלי התפקידים בו שיעניקו לו שהות בטוחה ואיכותית.

מה מבדיל בית מלון מעסקים אחרים:
בית מלון הוא מתקן בגודל שונה, יכול להיות מלון קטן ואינטימי במבנה פשוט ולעומתו מלון גדול במבנה מורכב. המלון פועל 24/7 ומארח אנשים מכל הסוגים ומכל המינים – יחידים, זוגות, משפחות, קבוצות, דתיים, חילוניים וכו'. סיבת ההגעה למלון משתנה מאחד לאחד כמוה גם משך השהייה בו. אדם יכול להגיע למלון לשהייה הכוללת שכירת חדר ושימוש בכל השרותים הנוספים או הגעה רק לצורך שימוש באחד השרותים הקיימים בתוך המלון כמו מסעדה, ספא, מספרה, בריכה ועוד. ארגונים וחברות מוצאות בבית המלון מקום מתאים ונוח לביצוע מפגשים עסקיים, ימי עיון ופעילויות נוספות לעובדים.
ככלל, כל אחד יכול למצוא לעצמו סיבה טובה שתאפשר לו להיכנס לשטח בית המלון ללא בעיה.
כאמור, מאפייני הפעילות של המלון רבים ומגוונים ומתחלקים לחדרי אירוח שבהם האורח שוהה בהם באינטימיות מלאה ולשרותים נלווים שבהם האורח שוהה בדרך כלל בשטח ציבורי הניתן לצפייה. 
מאפיינים ייחודיים אלו הופכים את בית המלון לעסק מורכב לניהול שכולל בין היתר את הצורך בשליטה מלאה על המתרחש בו כל הזמן.

מדוע בית מלון נדרש גם לרגולציה של משטרת ישראל:
בתי מלון הם מסוג העסקים שבהם עלולים להתרחש פשעים בכל רגע ולשמש פעילות כדוגמת – גניבות רכוש אורחים, זיופי מפתחות ומאסטארים, הונאות כספים ואשראי, מעילות עובדים בתפקידם (או הפעלת עובדים לצורכי מודיעין לפשיעה), אלימות וקטטות, הטרדות מיניות, זנות, סחר בסמים, ואנדליזם כמו הצתת אש, השחתה וחבלה ברכוש המלון, גניבת ציוד המלון, חבלה באוכל המוגש לאורחים.
בית מלון פועל תחת חוק רישוי עסקים ובמסגרתו מחויב לעמוד בפריט רישוי שנכתב ומונחה על ידי משטרת ישראל. פריט הרישוי לבתי מלון קובע ומחייב כל בית מלון ברמת אבטחה המשתנה בהתאם למספר החדרים הקיימים בו שמשפיעים באופן ישיר על ריכוז הקהל שיכול להיות בו בכל זמן נתון. 
בשנים האחרונות, משטרת ישראל ביצעה מספר שינויים בדרישות ההנחיה מתוך הבנה שכל בית מלון שונה בגודלו, במיקומו ובמאפייני הפעילות שלו ושבסופו של דבר מדובר בעסק שעלות האבטחה מכבידה ומקשה על ההתנהלות הפיננסית שלו. כיום פריט הרישוי מפרט מה נדרש מכל בית מלון לפי מספר החדרים שבו ולפי התפוסה כל עונת תיירות. 
מהי דרישת האבטחה בפריט הרישוי ממלון הים האדום שכולל 53 חדרי אירוח בלבד: מנהל/ת המלון אחראי/ת על קיום האבטחה בהתאם לדרישה, מינוי נאמן ביטחון (תפקיד שמוגדר כנוסף על תפקידו של מי שיקבל אותו) שמחויב במעבר קורס בודק ביטחוני של 4 ימים ודרישות נוספות כגון התקנת מערכת מצלמות מקליטה, נעילת דלתות בלילה ועוד. הרגולטור נדרש לבצע פיקוח ובקרה על מימוש ההנחיה על מנת לזהות פערים וגם כדי לנסות ולזהות תופעות שמחייבות טיפול.
ברור, שמצד אחד הרגולטור מבין את הרגישות והסכנות הקיימות במתקן כמו בית מלון ומצד שני מתקשה לייצר פיקוח ובקרה יעילים ואולי בגלל זה החליטה המשטרה לפני מספר שנים שמנהל/ת המלון יהיה/תהיה האחראי/ת על קיום האבטחה ולא המנב"ט/קב"ט/נאמן הביטחון.

מהם האיומים הרלוונטיים לבית מלון:
אם לפני מספר שנים ניתן היה לקבוע שאיומי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ממוקמים בראש רשימת האיומים בכל מתקן ללא קשר לייעודו ולמאפייני הפעילות שלו, אז כיום יותר ויותר אנשים העוסקים באבטחה מבינים שבמתקנים מסוימים איום פלילי ו/או סדר ציבורי ממוקמים באותה שורה עם איומי פח"ע ולעיתים אף מעליהם.
ישנם מתקנים, שהסיכוי שיתרחש בהם אירוע פלילי גדול מאשר הסיכוי שיתרחש בהם אירוע פח"ע ולכן יידרשו לתת מענה נכון ויעיל ולאורך זמן לכל רשימת התרחישים שכולל האיום הפלילי לא פחות מאשר המענה כנגד התרחישים שכולל איום הפח"ע. 
בעלי עסקים נוטים לחשוב שהתוצאה והנזק לעסק מאירוע פח"ע לעולם תהיה גדולה יותר מאשר הנזק מאירוע פלילי אבל האם חשיבה זו נכונה? האם היא מתאימה לכל עסק? האם היא מתאימה למצב הביטחוני הקיים בשנים האחרונות בתוך תחומי ישראל?
כשבוחנים את האירועים החריגים שהתרחשו בבתי מלון בישראל לאורך השנים, רואים בבירור שכמות האירועים הפליליים גדולה בהרבה מאשר כמות אירועי הפח"ע. אירועים פליליים ברמות שונות מתרחשים בבתי מלון בתדירות יומיומית ויכולים בקלות לגרום לפגיעה קשה בשמו הטוב של בית המלון עד כדי כך שפעילותו העסקית תיפגע מכיוון שאנשים לא ירצו להגיע אליו.
פיגוע במלון כמו המחבל המתאבד במלון פארק בנתניה, שבו נהרגו אזרחים חפים מפשע, ייזכר אמנם לשנים קדימה אבל ברוב המקרים לא ימנע מבית המלון להשתקם ולהמשיך בפעילותו המוצלחת, לעומת זאת מלון שייתפס כמארח עבריינים, שמאפשר התנהגות לא נורמטיבית, שמאפשר לקבוצות של צעירים להשתכר ולהפריע לשאר האורחים וכו' ירחיק ממנו לקוחות ואף יסתכן בכך שיום אחד אף אדם נורמלי לא ירצה להגיע אליו מה שיכול להפוך בקלות לפגיעה אנושה שלא יוכל להתאושש ממנה.
אירוע פלילי בסדר גודל כזה כמו אונס קבוצתי, יהפוך לכתם שילווה את המלון שנים רבות קדימה. לצורך העניין, מלון הים האדום לעולם יהיה המלון שבו התרחש האונס הקבוצתי המזעזע בנערה בת ה – 16. 
כתבות כאלה יזכרו לזמן רב:

איך יתכן שבבית מלון מתרחש אונס של נערה על ידי מספר דו ספרתי של גברים ונערים מבלי שאף אחד לא יודע על כך בזמן אמת? 

 

כאשר בית מלון מפרסם באתר שלו את התוכן הזה: 

"בחודשי הקיץ המלון מארח בני נוער דבר זה עלול לגרום להפרעות, רעש וחוסר סדר ביום ובלילה. אנו מיידעים את כלל לקוחותינו בכדי למנוע אי נעימות וביטולים. חשוב לדעת כי בחודשי הקיץ ובמהלך חופשות בתי הספר (בלבד) המלון מארח צעירים ובני נוער, בתקופות אלו יתכן רעש ואי סדר ולכן חשוב לנו מאוד לידע את לקוחותינו לפני כן"

מדובר בכרוניקה של כישלון שידוע מראש!!! ברור שמנהל/ת מלון שמאשר/ת תוכן כזה באתר, מאפשר/ת התנהגות לא נורמטיבית בתחומו מתוך ידיעה שיכולה להתפתח לאירוע חמור יותר כמו פגיעה באורח/ת ומאפשר לעצמו במודע לא לממש את אחריותו הישירה לאפשר לכל אורח במלון לשהות בו בביטחון מלא. אסטרטגיה עסקית מהסוג הזה הופכת את המלון מהר מאוד לקרקע פוריה להתנהגות פלילית בחסות מנהל/ת המלון וצוות העובדים.
אין בעיה שמלון יחליט להפוך את עצמו למלון של צעירים שמחים ורעשנים שמרחיק לקוחות אחרים שמחפשים יותר את השקט אבל המרחק בין שמחה שמייצרת רעש לבין לאפשר אי סדר שבחלק מהמקרים נובעת מהאישור לשתות אלכוהול לשכרה, הוא גדול, גדול מאוד.
אף מנהל/ת מלון קטן עם 53 חדרים שממוקמים מסביב לבריכת שחיה מרכזית לא יכול להגיד שלא ידע, לא ראה ולא שמע שאירוע חריג מתרחש בתוכו ובטח כשמדובר באונס קבוצתי שמתרחש באחד החדרים ולאורך זמן ושמשתתפים בו מספר דו ספרתי של גברים ונערים שברור שמייצרים רעש ותנועה שאינה שגרתית.
עובדתית, קשה לבית המלון לדעת מה קורה בזמן אמת בכל חדר וחדר בכל זמן נתון אבל לא כאשר מתרחש אונס קבוצתי שחלק מהמשתתפים בו כנראה ממתינים במסדרון הציבורי בקומה.
מ
בחינתי, עד כמה שמדובר באמירה קשה וחדה, מנהל/ת מלון שלא פעל למניעת אירוע אונס כמו זה שהתרחש במלון הים האדום, כאילו השתתף/ה בו בעצמו/ה.

מה נדרש לעשות כדי להצליח ולמנוע אירועים נוספים:

  1. משטרת ישראל חייבת להגדיר את האונס במלון הים האדום כאירוע מכונן שמחייב בחינה מחדש של ההנחיה ורמת הפיקוח והבקרה עליה. על המשטרה לפלח ולסווג את כלל בתי המלון גם לפי מאפייני הפעילות בהם על מנת לקבוע דרישות ייחודיות שמעבר לדרישות הרגילות. מלון קטן שמארח צעירים על בסיס קבוע יידרש לרמת אבטחה גבוהה יותר למרות שכולל מספר קטן של חדרים. על המשטרה להפעיל את היחידות הרלוונטיות שלה לצורך ביצוע חיפוש סימנים מחשידים המופיעים באתרים של בתי המלון. הדוגמא שצרפתי לכתבה מהווה סימן מחשיד וברור לבית מלון שלא מממש את אחריותו ודורש בדיקה מידית.

  2. משטרת ישראל צריכה לרענן את זיכרונם של כל מנהלי/ות בתי המלון לאחריות המוטלת עליהם/ן בתחום האבטחה ומימושה בשטח וכמובן לציין בבירור שמנהל/ת שימצא כמי שלא פעל/ה כנדרש למימוש אחריותו/ה, יידרש למתן הסברים ואף יסתכן בהעמדה לדין.

  3. מלון שמארח צעירים בתדירות גבוהה וחריגה, יידרש ליצירת מעגל הרתעה בתוך המלון כגון שילוט, מניעת הכנסת אלכוהול לתחומו, ענישה, הצבת מצלמות דמה, פיקוח אנושי ועוד.

  4. תפקיד המנב"ט/נאמן הביטחון ותחומי אחריותו המורחבים של מתקן ציבורי ובפרט בית מלון צריכים להיות מוגדרים בכתב מינוי ומגובים על ידי מנכ"ל בית המלון – מנכ״ל בית מלון דע לך! מנהל הביטחון שלך הוא המפתח להתנהלות תקינה ומסודרת של כלל בעלי התפקידים שאינך רואה בכל מהלך שגרת היום והוא צריך להיות יד ימינך בשמירה על הסדר הציבורי במלון ובביטחון האורחים השוהים בבית המלון שלך. מספיק אירוע אחד חריג שיעלה את שם בית המלון לכותרות השליליות בשביל להוכיח לך זאת – אך תזהר שלא יהיה מאוחר מידיי, תדמית בית המלון שווה הרבה כסף.

  5. מנכ״ל ומנב"ט/נאמן הביטחון בית מלון חייבים להיות בקשר רציף ולנהל מערכת יחסים הדדית עם בעלי התפקידים הרלוונטיים אליו בתחנת המשטרה הטריטוריאלית כדוגמת – בקר הרישוי ואבטחה, רכז המודיעין, מש״ק הסיור של התחנה. ולשתף עימם פעולה (וכך גם להשיג גיבוי מהם כשצריך) – זהו מרכיב קריטי (!) לכל בית מלון ביכולת שלו לשמור על סדר ציבורי ולקבל מענה מהיר מגורמי אכיפת החוק. 

  6. מנכ"ל בית מלון חייב לסמן את תפקידי המפתח שלו ולהטיל עליהם משימה נוספת של אחריות על הסדר הציבורי בתחומים ולהרגילם להיות רגישים לכל דבר חריג בתחומם בדגש על שיתוף פעולה מלא עם מנהל הביטחון שלהם, בעלי התפקידים החשובים הם:

    מנהל הקבלה של המלון – קליטת אורחים, אזורים ציבוריים ומתחמי העינוג.

    מנהל שרות חדרים – סביבת החדרים ואזורי התפעול וסביבת עובדי משק של המלון.

    מנהל מזון משקאות – חדר אוכל.

    הטלת אחריות מוגדלת על האחראי באזורי הפעלת ילדים ושמרטפות (חדרי וידאו, יצירה, ג'ימבורי, וכו..).

  7. כל מנהל/ת מלון בר/ת דעת, יבין שהאיום הפלילי לא פחות חשוב מהאיום הפח"עי ולכן עליו להשקיע מאמצים ומשאבים מתאימים כדי לייצר מענה נכון ויעיל. גם בבית מלון, כל עובד/ת במשמרת הוא/היא המצלמה הטובה ביותר שקיימת – מצלמה שמסתובבת בתוך המלון, מצלמה שמגיעה לאורחים כחלק ממתן השירות, מצלמה בעלת שמע ושידור שרק צריכה הכוונה והדרכה כדי להצליח לזהות אירועים חריגים בזמן אמת ולהתריע עליהם.

  8. לבעלי התפקידים בבית מלון יש אחריות ציבורית מתוקף תפקידים והיא חייבת לבוא לידי ביטוי באופן פשוט – גילוי ערנות ורגישות יתר והכרת נוהלי מלון בלתי מתפשרים בנושא העברת דיווח (לקבלה או למנב"ט) על כל חשד להתרחשות של אירוע חריג, זוהי המשמרת שלהם!!

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך מימוש האחריות!!!

גבורת המאבטח מול מחבלים במעבר קרני

20 לספטמבר 2001 מעבר הסחורות קרני. אסף שלי אחד מהמאבטחים במעבר, כשנה ותשעה חודשים אחרי קורס אחיד, חמוש באקדח ושלוש מחסניות, אחת באקדח ושתיים בפונדה. 
לפנות ערב תקפו 2 מחבלים רעולי פנים חמושים ברובי סער קלצ'ניקוב את אחד מתאי הסינון הצמודים לחומת ההפרדה – זה התא שבו עמד המאבטח אסף שלי ובודקת נוספת.
במרץ 2011, בעקבות מתקפות טרור רבות וירי נרחב של רקטות ופצצות מרגמה באזור מעבר קרני, החליטה ישראל לסגור את המעבר, ולהעתיק את פעילותו למעבר כרם שלום.
דרך מסוף הגבול שבמעבר קרני עברו סחורות מרצועת עזה לישראל ומישראל לרצועת עזה בהיקף של מאות משאיות ביום. תוצרת החקלאית ותעשייתית המיוצרת ברצועה יוצאה דרך מעבר קרני לישראל, לגדה המערבית ולעולם. עוד שימש המקום למעבר אספקה הומניטרית אל רצועת עזה. ארגוני הטרור הפכו את מעבר קרני ואזור התעשייה הסמוך אליו ליעד טרור מועדף.
לצד מעבר הסחורות שימש מעבר קרני במשך השנים להברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה ולהברחת מחבלים וחגורות נפץ מהרצועה לישראל.


מיקום מעבר קרני במפה:

אסף שלי עובד במשמרת הבוקר בין השעות 08:00-16:00 יחד עם מאבטח נוסף ובודקות. שנת 2001 הוגדרה כשנת שיא בהיקף הפיגועים כנגד ישראל כולל ביום ה – 20 לספטמבר שכלל התקפת ירי טילים גם על גזרת מעבר קרני.
הצד במעבר קרני שבאחריות ישראל כולל 2 מחסנים המשמשים כנקודת בדיקה לאנשים, למשאיות ולסחורה. המאבטחים והבודקים/ות במערך האבטחה במעבר, פועלים במקצועיות רבה תוך שהם מודעים ומבינים היטב את הסכנות האפשריות שיכולות להתרחש בכל רגע במתקן.

תצלום אוויר של המעבר המתאר את מיקומו בגזרה:

אסף ממוקם במחסן הצפוני וכהרגלו נמצא במצב מוכנות ובדריכות מלאה. אסף זוכר את האימון שעבר לפני כחודש שבו תרגלו מספר תרחישי תקיפה אפשריים על המעבר. האימון עזר לו להיות דרוך וממוקד למשימה.

 
תצלום אוויר של המחסנים:
עדות של אסף:


"זוכר שהייתי ברמת מוכנות מבצעית גבוהה. אני אפילו זוכר שבחלק מהזמן הייתי עם היד על האקדח. לפתע, בלי שום התרעה מוקדמת, שמעתי קול של דריכת נשק מכיוון מערב, מכיוון פתח המעבר מהצד הפלסטיני. הסתכלתי לכיוון וראיתי מחבל אחד עם רובה קלצ'ניקוב, כובע גרב על ראשו וחולצה חומה במרחק של כ -45 מטר ממני. המחבלים ניצלו את פתיחת שער המעבר כדי להפתיע. הבנתי מיד שמדובר בהתקפת מחבלים, בתקרית, בדומה למה שתרגלנו באימון האחרון. שלפתי ודרכתי את האקדח והוצאתי במהירות כדור ראשון לעבר המחבל. זיהיתי שהמחבל מבצע ירי מהמותן. 
הרגשתי שחטפתי כדור ברגל
אחרי הכדור הראשון שיריתי היה לי מעצור אי חליצה. תפעלתי את המעצור במהירות. זיהיתי מחבל נוסף והבנתי שאני נלחם כנגד 2 מחבלים חמושים. ביצעתי ירי על שני יריבים. מצאתי את עצמי בקרב יריות. עוד חמישה כדורים פוגעים בי במקומות שונים. אני מתמקד בביצוע ירי לעבר המחבלים אבל מבין שהם ממשיכים לירות לעברי. לא הרגשתי כאב, לא הרגשתי שהגוף שלי קורס בגלל הפגיעות שחטף, נלחמתי כמו שלימדו אותי, נלחמתי כמו שהכינו אותי, רציתי לנצח, הגוף שלי עבר למצב לחימה, למצב של הישרדות".

תרשים אירוע:

"זיהיתי ששני המחבלים מתחילים לברוח חזרה לכיוון רצועת עזה. המשכתי לבצע לעברם ירי במנוסתם. רצתי לעבר עמדת סגירת השער. סגרתי את השער. השער נסגר. התחלתי בביצוע פעולות לפינוי חיילים והבודקת שעבדה במשמרת. העברתי דיווח למאבטח השני. מבחינתי סיימתי לבצע את הפעולות שלימדו אותי כמאבטח. בשלב הזה הבנתי שנפגעתי משישה כדורים. שישה כדורים פגעו בגוף שלי במהלך קרב היריות וזה לא מנע ממני להגיב בלחימה רציפה עד שהמחבלים החליטו לנוס על נפשם. כל שלב הירי ארך כ – 10 שניות בסך הכל שנראו כמו נצח. בסיום הפעולות התקשרתי לאשתי" 

אירוע התקיפה במעבר קרני ועדותו הנדירה של אסף שלי, מאפשרים לנו אנשי האבטחה ללמוד ממאבטח שמצא את עצמו בתקרית אמת במהלך משמרת. במקרה של אסף לא מדובר בעוד אירוע שבו כוח אבטחה מגיב בירי ומנצח את היריב, מדובר באירוע שבו מאבטח מגיב ומתפקד בלחימה יעילה למרות שנפגע מלא פחות משישה כדורי רובה, ולא עוצר עד שהתקיפה מסתיימת ולא מרשה לגופו לבגוד בו עד שמפנה את המאובטחים שבאחריותו.
אסף הסתכל למחבלים בעיניים וקיבל החלטות נכונות שהזכירו לו את ההכשרות והאימונים שעבר כדי להיות מוכן לרגע אמת כזה בדיוק. 
כל האחראים על הכשרת מאבטחים מודעים ומבינים היטב שקשה מאוד להכשיר וללמד מאבטח לקבל החלטות בלחץ כזה של שבריר שנייה ולמרות זאת מקווים שכל מאבטח יצליח להגיב באירוע אמת כפי שמצופה ממנו. שמיעת דריכת הנשק שביצע אחד המחבלים הזכירה לאסף את שמיעת רעש הצפצוף של מדריך הירי במטווח, רעש שמסמן לכל מאבטח שעליו להתחיל בירי לעבר המטרה. הזיכרון הזה עזר לאסף להגיב באינסטינקט, בלי להתעכב, ולהצליח לירות ראשון לעבר המחבלים. תגובת הלחימה של אסף אינה מובנית מאליה ויותר מזה הפעולות שביצע לאחר שהבין ששני המחבלים ברחו מהמקום. 
בקבלת ההחלטות שלו לאורך כל האירוע, אסף הציל את כל המאובטחים שהיו תחת אחריותו במשמרת וסמכו עליו שידע להגיב גם ובמיוחד באירוע תקיפה כנגדם. אין ספק שהתגובה של אסף באירוע התקיפה נבעה משילוב הגיוני של כלל ההכשרות והאימונים שעבר, מהיכולת האישית שלו, מהתדריכים שעבר בתחילת כל משמרת ומהחיבור למצב הרגיש התקופתי.
שישה כדורי רובה שפוגעים בגוף יכולים בקלות לגרום לכל אחד לעצור מביצוע פעולה, ליפול ואפילו לחשוב לסגת. כאמור, במהלך 10 שניות של לחימה, של קרב יריות עקוב מדם, אסף לא רק שלא עצר אלה נלחם בנחישות מעוררת השראה. מאבטח שלא התנסה בתקרית אמת ולא נפגע מכדורי אמת, יתקשה להבין מה עושה פגיעה של כדור בגוף ולכן ערכה של עדות אסף עולה ותהיה רלוונטית לדורות של מאבטחים.
בנוסף, אני חושב שתגובתו של אסף נבעה מהיכולת האישית שלו להבין את גודל האחריות שהוטלה עליו כמאבטח במתקן רגיש כל כך שכללה אנשים נוספים. כנראה שהמחשבה שישנם אנשים תחת אחריותך שסומכים עליך, הופכת אותך ברגע האמת ללוחם ללא חת, לוחם שלא יכול להרשות לעצמו להיות חלש, לוחם שבזמן אמת לא רואה את הסיכון, לא חושב על זה שהוא יכול להיפצע ואף להיהרג, לוחם שלא יעצור עד שיבין שהצליח במשימתו.

אין ספק שאסף הראה בפעולותיו באירוע גם קור רוח וגם נחישות שהם ראויים להערכה וללמידה, תפקודו יכול בקלות להיחשב כמה דרגות מעל, להיתפס כלא אנושי כמשהו שהוא מעבר, משהו שהוא גדול. 
באופן תפקודו סיכל המאבטח הממלכתי אסף שלי את ההתקפה על מעבר קרני ובכך מנע פיגוע קשה עם יותר נפגעים.
המאבטח הממלכתי אסף שלי הראה במעשיו יכולת תפקוד, פיקוד ואף סוג של מנהיגות תחת אש משני יריבים במקביל, יוזמה, התקפיות ואומץ לב.
מבחינתי, אסף שלי הוא מאבטח גיבור.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות מבצעית מלאה!!!