המאבטח שעצר בגופו מחבל מתאבד במועדון MIKES PLACE

22 מאי20 ספט

30 באפריל 2003, השעה כמעט 01:00, פיצוץ עז קורע את חיי הלילה התל אביבים ומפרק לרסיסים את פתח מועדון ה- MIKES PLACE בשיאה של מסיבת לילה מלאת חיים ומבלים. עשרות פצועים, הרוגים, משטרות ואמבולנסים, המולת קהל ופחד מוות שאחז את שורדי הפיצוץ ושיתק אותם לדממת אלחוט מהולה במבטים חסרי אונים מול המראות הטרגיים והריח החריף שנצרב באף ובזיכרון לעוד הרבה שנים.

כמה רגעים לפני……אבי טביב, המאבטח הקבוע של המועדון, פוגש בעיניו אדם הנראה לו חריג בהתנהגותו, אבי בעל חוש הציד שאימץ לעצמו בזכות חכמת הרחוב שלו, חש בדבר מה שלא הניח את דעתו לגבי האדם המתקרב. אבי גומל בליבו שמדובר באדם שיעשה בעיות במועדון ולכן מקבל החלטה לא להכניסו. מכאן הכל מתרחש במהירות מסחררת:
מבטיהם מצטלבים, האדם החריג מגיע עד לכניסה למועדון ונעמד מול אבי המאבטח.
הבחור כנראה מבין שתהיה לו בעיה אם המאבטח. אבי נחוש בדעתו לעכבו ולא לאפשר את כניסתו למועדון. אבי פונה אליו מילולית, והבחור משיב באנגלית שמעוניין להיכנס למועדון כדי לשתות בירה. אבי מסביר שאינו יכול להיכנס הערב למועדון. האדם החריג מתרחק כמה צעדים לאחור, אבי מתפנה לדבר עם אחת העובדות שעמדה לידו, האדם החריג מנסה לנצל זאת ומתקדם לכניסה בהליכה מהירה ומנסה לעבור בין אבי לעובדת, אבי יוצר מגע פיזי על מנת לעצור את התקדמותו ולמנוע את כניסתו, אבי מניח את שתי ידיו על המותניים של האדם החריג ודחף אותו לאחור ללא התנגדות מיוחדת מצדו, לפתע מרגיש אבי שינוי בהתנהגותו של הבחור, גופו כמו נדרך קלות. אבי המאבטח מנסה להבין מה פשר העניין.
באותו רגע, פיצוץ עז קרע את הלילה בטיילת בתל אביב, הרס טוטאלי ברדיוס של כמה עשרות מטרים, אנשים התעופפו לכל עבר, גופו של המחבל נחצה לשניים, ואבי המאבטח שהיה האדם הקרוב ביותר למרכז הפיצוץ התעופף למרחק עצום וגופו נחבט בראשו באחד משולחנות המועדון.
אבי מוטל על הרצפה, גופו היה הראשון שספג את עוצמת מטען החבלה שפילח את לב תל אביב ואת ערוצי החדשות בכל הארץ.

"אבי טביב, המאבטח הקבוע של מועדון MIKES PLACE, מת" – כך חשבו ואמרו כל מי שהכיר אותו ושהה במועדון בזמן הפיגוע. אף אחד לא האמין שיש אדם שמסוגל לספוג פיצוץ כזה ולהישאר בחיים.
אבי המאבטח גיבור, חשבו לעצמם – אבי מנע מהמחבל המתאבד להיכנס למועדון ובגופו הציל אנשים רבים אחרים.

הפיגוע במועדון MIKES PLACE ב– 30 לאפריל 2003 היה פיגוע התאבדות שביצעו שני בריטים מוסלמים ממוצא פקיסטני בכניסה למועדון שברציף הרברט סמואל 86 בתל אביב. מחבל ראשון פוצץ עצמו בכניסה לאחר שאבי טביב המאבטח מנע ממנו כניסה והשני נמלט מהזירה. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ולמעלה מ-50 נפצעו. ארגוני הטרור חמאס וגדודי חללי אל אקצא נטלו אחריות משותפת לפיגוע. מאוחר יותר שוחררה הקלטת וידאו מטעם החמאס ברצועת עזה של המחבלים במדים ונשק תחת דגל חמאס.

הפיגוע תוכנן כ"פיגוע איכות" וכ"פיגוע המוני" ובוצע על רקע פרסום תכנית "מפת הדרכים" – לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני. תכנית אותה הציג נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן בנאומו ב־24 ביוני 2002.

הבחירה ב MIKES PLACE נבעה ממספר סיבות: הן ממיקומו – בשכנות לשגרירות ארצות הברית, הן בגלל ריבוי האזרחים הזרים שבו והן בגלל היותו פופולרי ועמוס באנשים.

הכוונה הייתה להשתמש בשני מחבלים מתאבדים ממוצא בריטי עם חומר נפץ פלסטי תקני. השימוש באזרחים זרים נועד להערים קשיים על מנגנוני הביטחון הישראליים לגילוי החוליה, שימוש בשני מחבלים להגדלת מספר הנפגעים וחומר נפץ פלסטי תקני כדי להקשות על גילויו ואיתות על יכולותיו של הארגון השולח.

ביום האירוע בשעה 00:45 הגיעו אסיף מוחמד חניף, ועומר חאן שריף, שני מחבלים מתאבדים בריטים ממוצא פקיסטני אל המועדון. אסיף מוחמד חניף ניסה להיכנס אל המועדון אך עורר את חשדו של אבי טביב המאבטח שסירב להכניסו אל המועדון. לאחר ויכוח קצר בו הבין המחבל כי המאבטח מתעקש על אי כניסתו, זז מעט הצידה כדי לחשב את צעדיו, כשבאותו הזמן דומיניק הס {ז"ל} שעבדה במקום ניגשה לשוחח עם אבי המאבטח. המחבל שחשב כי אבי המאבטח אינו משגיח על מעשיו ניסה לפרוץ פנימה אל המועדון. אבי המאבטח, חסם את דרכו של המחבל ודחף אותו מדלת הכניסה לעבר הכביש. תוך כדי המאבק מחוץ למועדון המחבל פוצץ עצמו על אבי המאבטח.

אני יודע שאני הולך להפתיע אתכם, אבי המאבטח, זה שספג את מלא האנרגיה של פיצוץ מטען החבלה שהופעל על ידי המחבל, שרד ופונה במצב אנוש מאוד לבית החולים. הרופאים נלחמו על חייו בכל הכוח ואפשרו לו לקבל את חייו בחזרה. החלמתו המהירה של אבי הוגדרה כנס רפואי. ולעמוד מולי עכשיו ולספר את הסיפור הלא יאומן שלו, עכשיו נותר לנו רק ללמוד ממי שהיה שם.

היום, 14 לספטמבר 2020, ניפגשתי עם אבי טביב המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE כדי לשמוע וללמוד ממנו על האירוע כמקור ראשון.

בזכות אופיו המיוחד, החושים המחודדים, חכמת הרחוב, אומץ ליבו וגופו החזק, אבי טביב הציל בפעולותיו חיים של אזרחים רבים אחרים והיום ניפגש איתי כדי לתאר את ערב הפיגוע ולא פחות חשוב את התהליך שעבר עד לערב הפיגוע מתוך הבנת החשיבות להעברת הלקחים והמסרים המקצועיים לכל מי שעוסק במקצוע האבטחה ובמיוחד לאלה שלוקחים חלק באבטחה האזרחית.

שלום אבי, אני כל כך שמח לפגוש אותך ולהכיר אותך ואת הסיפור האישי הייחודי והמלמד שלך.

אבי טביב: תודה. אני חושב שמה שאתה עושה הוא לא פחות משליחות שאין ספק שתתרום למאבטחים רבים להבין טוב יותר את מהות וחשיבות תפקיד המאבטח באשר הוא. במהלך השנים, מאז הפיגוע, אני מקפיד להעביר הרצאות למאבטחים כדי להסביר להם שלהיות מאבטח זה לא קייטנה ובהמשך לכך אני חושב שכתבה בבלוג שלך "אבטחה צריך לקיים" תוסיף ערך מוסף לשליחות זו.

מה הרקע שלך, איך הגעת לעסוק באבטחה?
אבי טביב: ממש במקרה. אחרי השירות הצבאי טסתי לארצות הברית ונשארתי בה עשר שנים. בשנים אלה למדתי אומנויות לחימה ובאיזשהו שלב התחלתי לעבוד כמאבטח באחד המועדונים. המיומנות שרכשתי בלחימה וההתנסות בעבודה העלו לי את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. עם הזמן הרגשתי כל הזמן שאני יודע מה שאני עושה.

מתי חזרת לישראל והתחלת לעבוד במועדון MIKES PLACE?
אבי טביב: חודש אחרי אירועי 9/11 בארצות הברית חזרתי לישראל. התחלתי להתארגן מחדש – לימודים ועבודה. במקביל התחיל בישראל מבצע חומת מגן ופתאום מצאתי את עצמי מגויס למילואים בפעם הראשונה. חשוב לי לציין, שהשירות בצבא הגנה לישראל בסדיר ובמילואים עזר לי במשך השנים להפוך למי שאני תוך התגברות על היותי היפר אקטיבי בצורה קיצונית. במהלך שירות המילואים, נקלענו לאירוע חריג שבמהלכו הגבתי בלחימה שכללה ירי על רכב מתפרץ. גם באירוע הזה הבנתי שיש לי ביטחון עצמי ומסוגלות לתפקד ולהגיב בצורה בולטת.
המילואים הסתיימו ואני חזרתי לעבודתי בחברת אבטחת אירועים. יום אחד, אחד הבעלים של מועדון MIKES PLACE, שהיה איתי בצבא, הציע לי לבוא לעבוד אצלו במועדון כמאבטח. קיבלתי את ההצעה כי התאימה להיותי סטודנט וגם כי הרגשתי שאני יודע מה לעשות בתפקיד מהסוג הזה, הרגשתי שאני יכול לממש את האחריות המוטלת עליי.

עברת קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח?
אבי טביב: עד לפיגוע במועדות MIKES PLACE לא עברתי שום קורס או הכשרה מקצועית לתפקיד מאבטח. למדתי לבד, דרך הרגליים כמו שאומרים, תוך שאני משתמש בכל מה שעברתי בשירות הצבאי, במיומנויות הלחימה ובעבודה בארצות הברית. ידעתי והרגשתי שדווקא בגלל היותי היפר אקטיבי היה לי יתרון מקצועי וברור בשטח.

איך בכל זאת ידעת מה עליך לעשות במהלך המשמרת?
אבי טביב: אני דוגמא לכך שכל מה שאדם עובר במהלך השנים והאופי הטבעי שלו הופך להיות שווה ערך לקורס, קורס מהשטח, קורס של החיים האמיתיים.
עם הזמן הבנתי והאמנתי שמוכנות פוגשת את ההזדמנות – אם אתה מקפיד לעבוד נכון תצליח ל'הגיב נכון.
במועדון MIKES PLACE עבדתי בלבוש אזרחי ולא בלבוש קלאסי של מאבטח מה שבדיעבד התברר לי כסוג של טעות אפשרית – יתכן שאם המחבלים היו מזהים אותי בנראות מאבטח בכניסה למועדון, לא היו בוחרים אותו כיעד לביצוע הפיגוע. היום אני יודע להגיד שכדי להיות מאבטח חייבים לעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
כאמור, למרות שלא עברתי הכשרה מקצועית לתפקיד, תמיד הרגשתי שכשאדרש לכך אדע מה לעשות, ויותר מזה, ידעתי שאפעל אל מול סכנה ממשית. הפכתי את האקטיביות שלי ליתרון בשטח – התחברתי לצוות העובדים במועדון, הפכתי את עצמי לשייך למקום, הייתי חלק מהצוות, דאגתי להכיר את הלקוחות הקבועים של המועדון, יצרתי קשרי עבודה ושיתוף פעולה עם מאבטחי השגרירות האמריקאית שעבדו לידי, הסתובבתי בגזרתי ולא עמדתי במקום אחד, העיניים שלי עבדו ללא הפסקה.
בעצם יצרתי לעצמי סביבת אבטחה של שיתוף פעולה עם כל מי שהיה מודע להיותי מאבטח המועדון, כולם היו מיידעים אותי בזמן אמת על אנשים חריגים. כך הוספתי לעצמי עוד עיניים בשטח. אני זוכר שלא פעם אנשים היו שואלים אותי למה אני פרנואיד וזה היה הסימן שלי שראו שאני אקטיבי, מאוד אקטיבי.

מה היה בערב הפיגוע?
אבי טביב: עבדתי בימים העמוסים של המועדון, שלישי עד שבת, בין השעות 21:00-04:00. הייתי מודע לתקופת הפיגועים שהתרחשה באותה תקופה בישראל. לא קיבלתי הנחיות מקצועיות כלשהן מהמשטרה לביצוע האבטחה במועדון. לפני ערב האירוע, הספקתי לעבוד במועדון כחצי שנה. 30 באפריל 2003 היה יום שלישי, יום שבו המועדון עמוס באנשים, כ -300 איש נמצאים בתוך ומחוץ למועדון. לאורך כל הערב שומעים מוזיקה רועשת של להקות שהגיעו למועדון כדי לנגן.
הגעתי למשמרת בשעה 21:00 אחרי יום לימודים ואחרי אימון קרטה. בסביבות השעה 22:30 המועדון היה בתפוסה מלאה ובשיא הפעילות. כהרגלי, הייתי אקטיבי, ביצעתי פעולות רבות, שלטתי בשטח, ידעתי מי מוכר ומי חדש, כל הזמן היו סביבי אנשים, חלק מאנשי הצוות היו מגיעים אליי במהלך הערב כדי להעיר את תשומת לבי לחריגים או סתם כדי לדבר. תמיד הייתי עם יכולת קשב בסביבה פעילה ורועשת כך שזה לא הפריע לי להיות ממוקד למשימה. הערב התקדם, השעה 00:50, אני מרים את הראש מעל ראשי האנשים שסביבי ומסתכל לכיוון דרום. אני מזהה אדם שנע מכיוון השגרירות האמריקאית לכיוון המועדון. מיד חשבתי לעצמי שמדובר באדם בעייתי ואמרתי לעצמי שאמנע ממנו להיכנס למועדון. אני זוכר בבירור שאותו אדם לבש חולצה עם שרוולים ארוכים ולא זיהיתי עליו משהו חריג בנראות החזותית שלו. אותו אדם מגיע עד אליי בכניסה למועדון ונעמד מולי. סיווגתי אותו כאדם בעייתי ולא כמחבל. בדרך כלל דאגתי שאנשים שיכולים לעשות בעיות במועדון לא היכנסו אליו.

מה עשית באותו רגע שהוא נעמד מולך ואחרי שהחלטת לא להכניס אותו למועדון?
אבי טביב: קודם כל נעמדתי בכניסה כך שהוא לא יוכל לעבור אותי ולהיכנס פנימה ואחר כך התחלתי לתשאל אותו:

אבי: כן.
המחבל: עונה באנגלית – אני רוצה להיכנס.

אבי: אומר באנגלית – הערב אתה לא יכול להיכנס למועדון.
המחבל: אני רוצה להיכנס, לשתות בירה.

ככל שהמחבל התעקש יותר כך הבנתי שאני לא מתכוון לאפשר לו להיכנס לתוך המועדון. באותו שלב, אחת מעובדות הצוות באה אליי כדי לדבר איתי. אמרתי לה שתמתין. במקביל, ראיתי את המחבל זז כמה צעדים לאחור. אני חייב לציין, שעד לשלב הזה השיחה עם האדם החריג הזה לא היתה יוצאת דופן מכיוון שאירועים כאלה קרו לי כל הזמן בכל המשמרות. אחרי שהמחבל התרחק כמה צעדים מהכניסה, אני מחליף כמה מילים עם העובדת. המחבל רואה זאת וחשב שיתכן שאני לא ערני ולכן מחליט להתקדם במהירות לכניסה כדי לנסות לעבור ביני לבין אותה עובדת. מיד זיהיתי את התנועה של המחבל קדימה, הנחתי את שתי הידיים על המותניים שלו והתחלתי לדחוף אותו לאחור כדי להרחיקו מהכניסה. הרגשתי שהמחבל מאפשר לי לדחוף אותו ללא התנגדות מצדו. פתאום הרגשתי סוג של דריכות בגוף שלו סוג של מה שנראה כמו התנגדות קלה מצדו.
אכן היתה פעולה מצד המחבל – זו היתה הנקודה שבה הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה של מטען החבלה שהיה צמוד לגבו. מטען חבלה בגודל 2 ק"ג, דק יחסית, מודבק לגב מתחת לחולצה, מטען ללא רסס.

מה אתה זוכר שקרה לך אחרי הפיצוץ?
אבי טביב: הפעם הבאה שאני זוכר זה את עצמי פצוע אנוש בטיפול נמרץ בבית החולים. בדיעבד אני יודע ששכבתי מתחת לאחד השולחנות ושבשלב הזה אף אחד לא ניגש אליי. אני חושב שהייתי בהכרה ושניסיתי לקרוא לעזרה. לא הבנתי מדוע אף אחד לא שומע אותי ולא ניגש לעזור לי. בדיעבד, התברר לי שמיתרי הקול שלי נפגעו מהפיצוץ ובגלל זה לא יצא לי קול.

כל מי שראה את העימות שלי עם המחבל וראה את הפיצוץ העז של המטען סיפר לאחר מכן שגם ראה אותי עף לאחור בעצמה ופשוט לא האמין שיש מצב שנשארתי בחיים. חשבו שאני מת. שוכב מתחת לשולחן ופשוט מת.

בשלב מסוים, כחלק מהטיפול בפצועים ומפינוי ההרוגים, הגיעו גם לאבי המאבטח וגילו שכנגד כל הסיכויים הוא שרד את הפיצוץ ונשאר בחיים. אבי נפצע אנושות. מיד פינו את אבי לבית החולים בו עבר טיפול רפואי מורכב שהציל את חייו. הרופאים הגדירו את המקרה של אבי כנס רפואי.

אבי המאבטח מפונה מהמועדון:

אבי המאבטח מתאושש בבית החולים:

אבי היה בבית החולים 3 שבועות שלאחריהם המשיך לתהליך שיקום. באוקטובר 2003 חזר לעבוד כמאבטח במועדון MIKES PLACE. בדצמבר 2003 חזר לשירות מילואים בצבא.

סרטון המתאר את האירוע:

מה הלקחים והמסרים מהאירוע ומהחוויה המבצעית האישית שלך, שאתה מעוניין להעביר למאבטחים כיום?
אבי טביב:

המאבטח בקצה חייב קודם כל להיות מודע שיכול לקרות אירוע חירום במהלך כל משמרת.

מאבטח בעל מודעות, יצליח להיות יותר מוכן.

מאבטח חייב להאמין שפעולות המניעה באמת עובדות ומשפיעות על היריב – נראות, סריקות, תשאול וכו'.

מאבטח אקטיבי יהיה יותר ערני והימנע מהרגלים מיותרים בשגרת המשמרת.

אני למדתי שהנראות כמאבטח חשובה מאוד.

בשום שלב אסור לזלזל ביריב.

להרבה מאוד מאבטחים כיום אין מושג מה המשמעות של לא להיות ערניים למשימה אפילו לשנייה אחת – הסתכלות בפלאפון, שיחות מיותרות, מחשבות שלא קשורות לעבודה וכו'.

על כל מאבטח לדעת שכל מי שמסתכל עליו, מושאי האבטחה והיריב, יודעים האם הוא עושה את האבטחה כנדרש.

אבי טביב הוא לא רק המאבטח האגדי של מועדון MIKES PLACE, הוא גם מאבטח שכבר בשנת 2003, הרבה לפני שתחום האבטחה האזרחית היה מסודר בתפיסה ובהנחיות, הצליח להגדיר לעצמו תפיסת פעולה שהתבססה על היותו אדם היפר, כזה שלא יכול לעמוד במקום אחד, אדם סקרן, אדם חשדן, אדם ערני לסביבה, אדם אמיץ שלא חושש לפעול ולהתמודד עם הבעיה בשטח.
מבחינתי, אבי טביב המאבטח ממועדון MIKES PLACE מתאים במדויק להגדרה המקצועית שלנו "מאבטח צייד" – מאבטח שמאמין שהיריב שלו קרוב ויכול להגיע בכל רגע:

אבי טביב הוא דוגמא למאבטח שמודע היטב לחזקות ולחולשות שלו ויודע להשתמש בהן במהלך ביצוע המשימה בחכמה, התמדה ונחישות רבה תוך שהוא באמת מאמין כל פעם מחדש שהיריב יכול להופיע דווקא אצלו, במשמרת שלו, בכל משמרת ומשמרת. בזכות אמונתו זו, אבי הצליח להתמודד עם השגרה והשפעותיה על המאבטח במהלך עבודתו הקשה. זו לא היתה הפעם הראשונה שאבי מזהה אדם חריג בגזרה ומחליט לא להכניסו למועדון, אירוע מהסוג הזה קרה לאבי בכל משמרת. ההבדל המרכזי בערב האירוע היה שהפעם אותו אדם חריג היה מחבל ולא סתם "טרבל מייקר". עד לרגע הפיצוץ אבי לא ידע שמדובר במחבל מתאבד, מה שמדגיש את הנחת העבודה שעל כל מאבטח לפעול באקטיביות תמידית לאיתור חריגים בגזרת האיום וברגע זיהוי לבצע פעולת אבטחה מממשית שמתאימה למצב הקיים. אסור למאבטח לבטל חריג על סמך הנחות מצדו, חובה עליו לגשת ולבצע תשאול. אבי הוכיח שפעולות המאבטח כן משפיעות על החלטות היריב.
בתוך תוכו, אבי טביב תמיד ידע שבמבחן האמת הוא יפעל, הוא יגיב, הוא יהיה אקטיבי, וכך קרה באותו ערב ב – 30 לאפריל 2003.
אבי טביב, המאבטח האגדי של MIKES PLACE, עצר בגופו מחבל מתאבד מלהיכנס לתוך המועדון והציל ממוות ומפציעה עשרות אנשים ששהו בו באותו ערב קטלני. אילולא היה מאפשר למחבל המתאבד להיכנס לתך המועדון ולהפעיל את מטען החבלה שהיה מוצמד לגבו, אין ספק שמספר ההרוגים והפצועים היה גדול בהרבה.
אבי דואג בכל הזדמנות להרצות למאבטחים על האירוע כדי להעביר להם את מה שהוא הבין ויישם כבר בשנת 2003 – הסיפור של אבי חייב להפוך למורשת קרב עבור כל מאבטח באשר הוא.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" באמונה שהיריב שלך קרוב יותר ממה שאתה חושב!!!

2014 – אזרח קנדי שהתאסלם יוצא למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה, קנדה

29 מאי25 אפר

ביום רביעי 22 באוקטובר 2014 החליט האזרח הקנדי מייקל זהאף ביביו לצאת למסע ירי במתחם הפרלמנט באוטווה.
מייקל זהאף ביביו הוא עבריין ופועל קשה-יום. הוא התאסלם, ביקר במזרח התיכון, וסבל ממצב נפשי שהידרדר בהתמדה. נולד ב-1982. ב-2011 הוא בא ללוב, ועם שובו לקנדה החל לפקוד מסגדים.
בשנים האחרונות ריצה זהאף ביביו תקופות מאסר שונות וקצרות בגין שוד, החזקת נשק, איומים ועבירות סמים. דרכונו נשלל אחרי שהמודיעין הקנדי הגדיר אותו כ"נוסע מתמיד ברמת סיכון גבוהה".
"קורות החיים" של מייקל זהאף ביביו הינם הזדמנות נוספת לראות כיצד אדם עובר תהליך של שנים שהופך אותו מאזרח למחבל. בנוסף לכך ניתן להבין מהמידע הקיים שמייקל זהאף ביביו היה מוכר לשלטונות ברמה כזו שנעשו נגדו פעולות אקטיביות שלא הבשילו למניעת יציאתו למסע ירי שהסתיים בהריגת חייל ואדם נוסף ובפציעתם של אחרים.
מייקל זהאף ביביו טס ממונטריאול לאוטווה ב 2 לאוקטובר – אם דרכונו נשלל והוא הוגדר ברמת סיכון גבוהה, איך יתכן שלא אותר ולא עוכב לתשאול על ידי כוחות הביטחון הקנדיים?
חשוב לציין שמסע הירי של מייקל זהאף ביביו התרחש יומיים אחרי פיגוע דריסה שהתבצע בקוויבק ובו נהרג חייל אחד ובעקבותיו הוחלט לעלות את רמת הכוננות בקנדה מנמוכה לבינונית.
נשאלת שאלה נוספת: אם רמת הכוננות עלתה, כיצד הצליח מייקל זהאף ביביו לבצע מסע הרג במתחם כל כך רגיש כמו מתחם הפרלמנט באוטווה? איך יכול להיות שהצליח לבצע מסלול הרג ארוך יחסית שהתחיל באנדרטת הזיכרון, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט כשבדרך הוא מצליח להשתלט על רכב שבעזרתו מבצע חלק מהדרך בנסיעה, נכנס לבניין הפרלמנט מבלי שאף אחד יעצור אותו, מבצע מסלול בתוך בניין הפרלמנט תוך ביצוע ירי ומחזיק מעמד כשעה עד שמנוטרל בירי על ידי צוות ימ"מ בעומק המסדרון המרכזי? באילו פעולות באה לידי ביטוי העלאת רמת הכוננות מרמה נמוכה לרמה בינונית?

כתבת הסבר על קורות החיים של מייקל זהאף ביביו:

מייקל זהאף ביביו תכנן את ביצוע הפיגוע ואף הקליט את עצמו לפני:

זה מסע הירי וההרג שביצע מייקל זהאף ביביו:
בשעה 09:52, לאחר שהקליט את עצמו וירד מרכבו, הצליח להגיע בהפתעה וירה בעזרת רובה ציידים שהיה ברשותו בחיילים ששמרו על אנדרטת המלחמה הלאומית שבפאתי הפרלמנט. חייל אחד נהרג ועוד שניים נפצעו.
תמונה של מייקל זהאן ביביו יורד מרכבו:

כשמונה דקות אחרי, בשעה 10:00, המשיך בריצה לעבר בניין הפרלמנט, בדרך חטף מכונית, שעמה נסע לעבר הפרלמנט. בסרטון שצולם ממכונית סמוכה, נראה אדם – העונה לתיאורו של המחבל – נוהג במכונית, אחרי שלוחית הרישוי הוסרה ממנה. נכנס לבניין הפרלמנט תוך שהוא מבצע ירי, התבצר עד שבסביבות השעה 10:45 נורה ונהרג על ידי אחד השוטרים שהשתתף בלחימה. כל האירוע ארך כשעה.

דיווח תקשורתי על האירוע:

תרשים אזור וציר ההתקדמות:

על פי הנתונים שנאספו ממצלמות האבטחה הפרוסות באזור ומעדויות אזרחים ואנשי ביטחון, ניתן ללמוד ולהבין בדיוק רב את המסלול שעשה מייקל זהאן ביביו ולהסביר את קבלת ההחלטות שלו בראיית התוקף:

אין ספק שמייקל זהאן ביביו תכנן את המסלול מראש ולא פעל מתוך חשיבה של אלתור תוך כדי תנועה.
מייקל זהאן ביביו בחר להגיע מהחלק האחורי של האנדרטה על מנת להצליח להפתיע את החיילים שעמדו בחזית – תוצאת הירי הראשון, חייל הרוג ושניים פצועים, מעידה על כך שהחיילים הופתעו ולא הספיקו להגיב בהתקפת נגד.
תמונה של חזית האנדרטה והחיילים:

ציר הזמן מעיד על כך שמייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות (ישנו תיעוד מצולם) – אם שני חיילים נשארו פצועים נראה שלא ביצע בהם ירי לווידוא הריגה ובנוסף לכך בחר לשהות זמן רב יחסית באותו מקום לפני שהחליט להמשיך בציר ההתקדמות לעבר בניין הפרלמנט. יתכן ששמר כדורים להמשך מסע ההרג ו/או המתין לראות האם ישנה תגובה של כוחות ביטחון בעקבות הירי הראשון שלו.
צילום של מייקל זהאן ביביו עומד בחזית האנדרטה:

ציר ההתקדמות מהאנדרטה ועד בניין הפרלמנט אינו ארוך יחסית – מייקל זהאן ביביו התחיל להתקדם בריצה, לאחר מרחק קצר זיהה אדם בתוך רכב והחליט לקחת אותו ממנו ולהמשיך עד לחזית בניין הפרלמנט בנסיעה, מגיע לחזית עוצר את הרכב, יורד ממנו ופותח בריצה לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט, נכנס פנימה ומתקדם עד לאזור הספרייה – על פי התיעוד המצולם, מייקל זהאן ביביו לא ביצע ירי באזרחים במהלך ציר ההתקדמות שלו לבניין הפרלמנט, כולל לא בנהג הרכב ולא באזרחים שזיהו אותו מקרוב וברחו בריצה – נראה שהחליט לא לפגוע באזרחים ושמר את הכדורים לפגיעה בכוחות ביטחון בלבד.
עובדתית, מייקל זהאן ביביו הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט מבלי שמישהו מאנשי הביטחון או מהעובדים יצליח לעצור אותו. בשלב זה מאבטחים ביצעו ירי לעברו כאשר חלק לא הצליחו לפגוע בו ומאבטח העיד שכן פגע במייקל אבל לא פגיעה שנטרלה אותו ומנעה ממנו להמשיך להתקדם.
בסופו שלך דבר, בוצעה לחימה בתוך בניין הפרלמנט בין מייקל זהאן ביביו למאבטחים כשלפי העדויות הוא יורה כשלושים כדורים וסופג כדורים רבים כולל אחד בראש שמנטרל והורג אותו – יש לציין שלמרות שפגעו בו כדורים רבים וקטלניים, כאשר הגיעו אליו החליטו לאזוק אותו באזיקים.

תיעוד מצולם של חלק מציר התקדמות של מייקל זהאן ביביו:

הדמיה של הפיגוע:

שימו לב להתנהגות האזרחים בהתרחש אירוע שמתורגם מבחינתם לסכנה – בתחילה ניתן לראות שהאזרחים שעומדים בסמוך לכביש הראשי באזור הכניסה הרגלית לציר המוביל לבניין הפרלמנט, שומעים את הירי מכיוון האנדרטה ומסתכלים לכיוונה עד לרגע שמזהים רכב שעוצר לידם ואת המחבל יורד ממנו עם הרובה בידו. ברגע זה, האזרחים בורחים בריצה ומתרחקים מהמקום במהירות. עובדתית, אף אחד מהאזרחים לא בחר לבצע פעולה נגד המחבל כדי לנסות לעצור ולנטרל אותו. ניתן לראות שאין באזור נקודת העצירה של הרכב בציר ההתקדמות של המחבל לעבר הכניסה לבניין הפרלמנט אף מאבטח או שוטר. הפעם הראשונה שמייקל זהאן ביביו פוגש מאבטחים זה בכניסה לבניין הפרלמנט.
נשאלת השאלה: איך יתכן שאדם חמוש מצליח להגיע עם רכב עד לחזית הבניין ואף מצליח להיכנס רגלית כמעט בלי בעיה ובלי להיתקל באיזושהי חסימה ו/או התנגדות יעילים למרות רמת הכוננות עלתה לרמה בינונית? איך יתכן שלא העלו את רמת האבטחה של מתחם הפרלמנט ולא תגברו בעמדות נוספות כנגד אפשרות להתקפה נוספת שיכולה להתרחש?

תיעוד הלחימה בתוך בניין הפרלמנט:

מהתיעוד ניתן ללמוד שכן היו במתחם בניין הפרלמנט כוחות אבטחה גדולים יחסית. כן בוצע ירי ראשוני לעברו של מייקל זהאן ביביו שלא הצליח לנטרל אותו וכן אפשר לו להמשיך ולהתקדם פנימה במסדרון המרכזי. פריסת המאבטחים, השומרים והשוטרים בתוך הבניין ובעיקר במסדרון המרכזי, צורת האחיזה וההליכה עם אקדח אצל חלקם והעובדה שהרבה בכלל לא שלפו את האקדח שברשותם למרות שישנה לחימה בגזרתם, מלמדת שאינם מיומנים ו/או מוכנים להתמודדות מול אירוע במאפיינים כאלה.
בנוסף לכך, מהתמונה הזו שבה רואים כיצד חברי פרלמנט סוגרים את דלת הכניסה לאולם שבו שהו עם רהיטים ניתן ללמוד שגם רמת המוכנות לחירום בתוך הבניין אינה גבוהה:

לסיכום:
למרות שהעלו את רמת הכוננות בעקבות פיגוע דריסה שהתרחש יומיים לפני, ברור שכוחות הביטחון באוטווה לא תרגמו את רמת הכוננות לפעולות ממשיות להעלאת רמת האבטחה במתחם בניין הפרלמנט שמן הסתם מוגדר כאזור רגיש במיוחד. ההתמודדות עם מפגע יחיד שבוחר מתי לפעול וכיצד, הינה ברמת הקושי הגבוהה ביותר ולמרות שמייקל זהאן ביביו עונה על ההגדרה הזו, לאור העובדה שהוא היה מוכר למודיעין בקנדה וסומן כגורם מסוכן היה צריך לאתר את התנועה המוטסת שלו ממונטריאול לאוטווה ולעצור אותו.
ניתן לקבוע שחוסר התגובה מצד כוחות הביטחון כבר בשלב שבו מייקל זהאן ביביו שהה באנדרטה כשמונה דקות, אפשרה לו להבין שהוא יכול להמשיך במימוש תכניתו שכללה התקדמות לצורך הגעה וכניסה לבניין הפרלמנט עצמו. בתיעוד המצולם רואים שאזרחים ששהו באזור שמעו קולות ירי מכיוון האנדרטה ואף הגיבו אליהם בזהירות רבה. האם יכול להיות שאזרחים הבינו שמתרחש אירוע ירי וכוחות הביטחון השונים המוצבים במתחם לא? אני חושב שהתשובה לכך היא שלילית ובטוח שחלק מכוחות הביטחון כן שמעו את הירי אבל לא הגיבו אליו כנדרש. אם זמן שהייתו באנדרטה לא הספיקה לכוחות הביטחון להתארגן לתגובה אז ברור שבמהלך התקדמותו לכיוון בניין הפרלמנט היה מצופה שאיזשהו כוח ביטחון יגיע אליו ויגיב בלחימה עד לנטרולו. ברור שמייקל זהאן ביביו לא תכנן לפגוע באזרחים ולראיה לכך שאף אזרח לא נורה על ידו למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לעשות זאת. נראה לי שמייקל זהאן ביביו לא האמין באיזו קלות הוא הצליח להיכנס לתוך בניין הפרלמנט ולא חשב שיוכל להגיע כל כך רחוק מבלי להיפגע ולהיעצר או לחילופין להיהרג.
במידה ועד לאותו יום הפיגוע היתה קיימת למתחם הפרלמנט באוטווה תכנית אבטחה, אין ספק שאינה מותאמת לרמת הכוננות שנקבעה ולאיומים הרלוונטיים.
היה מצופה מכוח אבטחה שאמון על אבטחה מתחם פרלמנט שיצליח להגיע למחבל יחיד בזמן קצר מרגע תחילת הפיגוע ובטח שיצליח למנוע ממנו להגיע לחזית הבניין ולהיכנס אליו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בהתאם לתכנית אבטחה מקצועית שממומשת על ידי כוח מיומן!!!

ניתוח אירוע – ניסיון הפיגוע ביהודים ובזרים אחרים בהאלה, גרמניה

11 דצמ11 אוק

סיכום פרטי האירוע כפי שפורסם בתקשורת:

שטפן באלייט, ימני קיצוני גרמני בן 27, נסע בצהרי 9 באוקטובר ברכב שכור מול בית הכנסת בהאלה, ברחוב הומבולדט (Humboldtstraße) בהאלה. הוא העביר בשידור חי את מעשיו בפלטפורמת הסטרימינג טוויץ', ובה הסביר את מעשיו, בגרמנית ובאנגלית. במהלך דבריו הכחיש את השואה, הביע עמדות אנטישימיות גידף יהודים וזרים, והתבטא כנגד פמיניזם. בהמשך התיעוד ניתן לראות כי הוא החזיק ברכב רובים נוספים, תחמושת,מטעני חבלה ובקבוקי תבערה. בחיפושי המשטרה ברכב נמצאו ארבעה קילוגרמים של חומר נפץ.

האירוע החל בסביבות השעה 13:15, בצהרי יום הכיפורים 2019, עת התפללו בבית הכנסת בין 70 ל-80 מבני הקהילה היהודית. החמוש ירה כמה יריות על דלת בית הכנסת, ואף עשה שימוש במטען נפץ, אך לא הצליח להיכנס להיכל בית הכנסת. הוא ניסה להיכנס לבית הכנסת דרך שלוש כניסות; שלושתן היו סגורות. משלא הצליח ירה בתת מקלע שבידו לעבר עובר אורח ברחוב הסמוך לבית הכנסת, וגם לעבר צמיג מכוניתו של עובר האורח. כאשר עובר אורח נוסף התקרב אליו, ניסה לירות גם לעברו, אך בכלי הנשק שבו השתמש היה מעצור שבגללו הצליח עובר האורח להתחמק. לפי דיווחים נוספים, החמוש השליך רימון יד לעבר בית הקברות היהודי בהאלה הסמוך.

בשל חוסר הצלחתו להיכנס לבית הכנסת, נסע במכוניתו לרחוב שילר (Schillerstraße), ובדרכו נעצר במסעדת דונר ברחוב לודוויג ווכרר (Ludwig-Wucherer-Straße). תחילה ניסה לזרוק אל מסעדת המזון המהיר חומר נפץ, אך החומר נתקע בדלת המסעדה והתפוצץ ברחוב. אז ירה בסועדים במקום, עד להגעתם של כוחות הביטחון. בהמשך נמלט לכיוון היציאה מהעיר; בדרכו עצר במוסך ודרש מהנוכחים באיומים וביריות כלי רכב חדש. החשוד בפיגוע נעצר על ידי המשטרה בסמוך לאתר בנייה על הכביש הפדרלי 91 (גר'), לאחר שגרם לתאונת דרכים.
ניסיון הפיגוע המדובר הוא לא פחות מאירוע מכונן של כל הקהילות היהודיות בכל העולם, אירוע שמצד אחד מביא את המציאות הגזענית כנגד יהודים שמייצרת שוב ושוב מפגעים יחידים ומצד שני מוכיח שמודעות לאיום והכנה מקצועית נכונה נותנים מענה איכותי שמציל חיים.
העובדה שהמחבל הגרמני לא הצליח להיכנס לבית הכנסת היא תוצאה חד משמעית שמשלבת בין מוכנות למצב חירום, זיהוי האיום ותגובה נכונה מצד רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים ואינה קשורה כלל למזל או למקריות.

דמות המפגע

הפיגועים האחרונים כנגד הקהילות היהודיות בעולם קובעים מציאות מדאיגה שבה הגזענות כנגד יהודים מרימה את הראש בדמות מפגעים יחידים שמונעים משנאה חזקה שמופצת אליהם בעיקר באינטרנט דרך כתבות גזעניות ומשחקי מחשב אלימים שכוללים מסרים גלויים או נסתרים כנגד זרים.
שטפן באלייט עונה לפרופיל מפגע יחיד שגיבש דעה קיצונית נגד זרים בארצו והחליט, כנראה על דעת עצמו, לצאת לטבח קטלני במטרה להרוג כמה שיותר יהודים על ידי כלי נשק ומטעני חבלה וכדי לייצר גל תקשורתי למעשיו שיוציא עוד ועוד מפגעים כמוהו.

אתם רואים בתמונה את שטפן באלייט שהינו תמונת מראה למאפייני המפגעים העכשוויים שהשנאה נראית בהבעת פניהם, שהם מוכנים למות כדי להרוג זרים ובעיקר יהודים בדם קר, שהם מחקים פעולות של מפגעים אחרים, שהם לומדים כיצד להשיג ו/או לייצר כלי נשק, שהם לבושים ומתנהגים כמו דמויות רצחניות ממשחקי מחשב ושהם מצפים לחולל מהפיכה רצחנית בארצם בפרט ובעולם בפרט.
במציאות הנוכחית, העולם שלנו מלא במפגעים מהסוג הזה שפשוט יוצאים יום אחד לביצוע הפעולה הקטלנית לעיתים ללא הודעה מוקדמת ולעיתים בכתיבת פוסט בפייסבוק שמתאר את כוונותיהם ומפורסם זמן קצר לפני הביצוע.

תמונתו של סטפן לבוש כלוחם ממשחק מחשב:

המוכנות ויכולת ההתמודדות מול המפגע היחיד

בשנים האחרונות כוחות הביטחון בכל העולם מפעילים משאבים רבים ליצירת מעגל מודיעין שמנסה לאתר מבעוד מועד מפגעים יחידים כמו סטפן באלייט. אין ספק שהמאמץ המודיעיני מצליח לזהות בזמן חלק מהמפגעים האלה אבל אין סיכוי שיעשה זאת ב 100 אחוזי הצלחה, מה שאומר שתמיד יהיה מפגע יחיד שלא יזוהה בזמן ויממש את זממו.
ההתמודדות מול מפגעים מהסוג הזה מתחילה במודעות לבעיה ולאיום הממשי, ממשיכה בביצוע פעולות מניעה ברשת ומסתיימת ביכולת הסיכול. שלב הסיכול הוא הקשה ביותר מכיוון שהוא מתרחש אחרי שהמפגע כבר התחיל את פעולתו הזדונית והקטלנית. דווקא בגלל העובדה שכוחות הביטחון מתחילים את תגובתם כשהמפגע כבר פועל, הם נדרשים לרמת מוכנות ורמת תגובה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר שניתן. מרגע זיהוי המפגע, אם על ידי אזרח או על ידי איש ביטחון, התגובה צריכה להיות מהירה, נחושה ומדויקת. כל התעכבות בתגובה מעניקה למפגע עוד זמן פעולה שעמידה יותר ויותר אזרחים תמימים בסכנת חיים.
בישראל, בניגוד לרוב הערים באירופה, אזרחים רבים מודעים לסכנת הפיגועים כאשר חלקם אף חמושים באקדח אישי, אנשי ביטחון (שוטרים וחיילים) שוהים בביתם ובמהלך זמנם החופשי עם כלי נשק ואזורים רבים מאוישים בשוטרים ובחיילים, מצב אשר מגדיל את הסיכוי שזיהוי המפגע והתגובה התרחשו זמן קצר מרגע תחילת פעולתו וימנעו החמרת מצב.
על פי הדיווח בתקשורת הגרמנית, סטפן באלייט נתפס שעה וחצי מרגע שהתחיל בפעולת ניסיון הכניסה לבית הכנסת בהאלה. אין ספק שמדובר בפרק זמן שאינו הגיוני ואינו עומד בקנה אחד מהמצופה מכוחות ביטחון מיומנים. לאפשר למפגע אכזר לנוע כשעה וחצי ללא הפרעה עם כלי נשק רבים ומטעני חבלה מעיד על כך שכוחות הביטחון המקומיים אינם ברמת מוכנות להתמודדות עם מצבי חירום מהסוג הזה.

סרטון על הפיגוע שפורסם בתקשורת המקומית:

באופן מעורר השראה ומעודד, יהודי הקהילה בראשותו של רב בית הכנסת ששהו בו לתפילת יום כיפור היו מודעים ומוכנים ולכן הגיבו בצורה שהצילה את חייהם. מוכנות הקהילה מתבטאת במיגון בית הכנסת, בזיהוי האיום ובתגובה המהירה והיעילה. תיעוד ניסיונותיו של המפגע לפרוץ את דלת הכניסה הראשית למתחם בית הכנסת ודלתות משניות נוספות מוכיחות את שכתבתי בניתוחי אירועים קודמים שאזור הכנסה הראשית ובדגש על דלת הכניסה, מהווה את המכשול הראשון והעיקרי שיכול לעכב את המפגע ואף למנוע ממנו להיכנס ובכך לתת לאזרחים זמן פינוי, התבצרות או התכוננות להתקפת נגד.

תיעוד סטפן באלייט בניסיון לפרוץ את דלת הכניסה הראשית לבית הכנסת:

תמונה של הדלת לאחר הירי:

רב בית הכנסת סיפר בסיום האירוע שבמהלך תפילת יום הכיפור שהו בבית הכנסת כ 70 מתפללים/ות כאשר לפתע זיהה המאבטח את האיום מבחוץ ובכך התחיל את פעולות התגובה – נעילת דלת הכניסה ודלתות המשנה, פינוי כל השוהים בבית הכנסת לדירה בקומה הראשונה והשארת כוח תגובה למקרה שהמפגע יצליח לפרוץ את אחת הדלתות ולהיכנס פנימה. כאמור, דלתות בית הכנסת לא נפרצו ולא נפתחו מה שגרם למפגע להתייאש ולהתחיל לחפש קורבנות תמימים ברחוב.
המודעות, המוכנות, הזיהוי והתגובה של רב בית הכנסת, המאבטח והמתפללים היא זו שהצילה את חייהם. אין לי ספק שעברו הרצאות, הכשרות ואימונים שהכינו אותם למצבי חירום מהסוג הזה.

לפעמים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה:

במהלך חיפושו אחר קורבנות זרים אחרים, תיעד סטפן באלייט כיצד הוא נכנס למסעדה תורכית ויורה בשוהים במקום:

ניתן לראות בסרטון את בחירת התגובה השונה על ידי האזרחים במסעדה מרגע הבנתם שנכנס אליה מפגע עם נשק על מנת לרצוח אותם בדם קר. חלק מהאזרחים בחר בבריחה לחדר אחורי ויתכן שממנו יצאו החוצה מהמסעדה וחלק בחרו להסתתר מאחורי מכונת השתייה. האזרחים מסתתרים בזמן שמפגע לא מצליח לתפעל את הנשק שבידו ולירות עליהם. בפרק הזמן הזה שניתן להם, האזרחים נשארים במחסה בתקווה שהמפגע לא יצליח לירות עליהם ואף מתחילים לבכות ולבקש רחמים על חייהם. אני לא שופט את האזרחים ועם זאת חושב שבמצב כזה עדיף לצאת להתקפה כי ההגנה פשוט לא יעילה מכיוון שמשאירה אותך חשוף במאה אחוז אל מול האיום הממשי והקרוב.
הסיטואציה הקשה הזו ממחישה את החשיבות בביצוע פעולות להעלאת המודעות בקרב האזרחים לסכנה מהסוג הזה שהולכת ותופסת תאוצה ואת הצורך ברכישת מיומנות בקרב מגע לשיפור רמת הביטחון העצמי ויכולת התגובה במצבי חירום. קרב מגע משפר את היכולת להגיב בניגוד לאינסטינקט הטבעי של בריחה והסתתרות.
מפגעים יחידים הפכו להיות חלק מהמציאות ביותר ויותר מדינות בעולם ולכן חלה חובה על כולם, כוחות הביטחון והאזרחים לפעול להעלאת המודעות לאיום, למיגון מתקנים רגישים, לשיפור יכולת הזיהוי ולרכישת מיומנות וכלים לתגובה מהירה, נחושה ויעילה.

אזרחים יקרים בכל העולם, זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" מחייבת גם אותכם!!!

ירי קטלני בבר בקליפורניה מוכיח שלא מספיק רק מאבטח אחד בכניסה

03 אוק15 דצמ

ב – 8 לנובמבר 2018 הגיע חייל מארינס לשעבר לבר ריקודים בקליפורניה וירה ב – 12 אזרחים חפים מפשע אחרי שירה והרג את המאבטח שהוצב בכניסה לבר. מדובר בחייל מארינס מיומן עם פוסט טראומה משירותו הצבאי שנראה שהצליח להפתיע את המאבטח בכניסה ולירות בו ללא קושי וללא התנגדות. לאחר שנטרל את המאבטח, לא היה מה ומי שיעמוד בדרכו וימנע ממנו לבצע את מסע ההרג המזעזע שבו נהרגו אנשים שבסך הכל רצו להנות.

זה אמנם לא האירוע הראשון שבו אזרח או מחבל חמוש נכנס למקום עם ריכוז קהל ויורה באנשים אבל אני חושב שהעובדה שהירי הראשון בוצע כדי לנטרל את המאבטח היא זו שמצריכה ניתוח וחשיבה מקצועית על מה ניתן וצריך לעשות אחרת.

האירוע חוזר ומדגיש כמה עקרונות מוכרים באבטחה:

יש סיכוי טוב שמאבטח בכניסה ירתיע חלק מהיריבים מלנסות ולבצע את זממם במתקן המאובטח.
בסבירות גבוהה מאוד שהמאבטח במעגל הראשון יפגוש את היריב ראשון.
בסבירות גבוהה מאוד שהיריב יצליח להפתיע את המאבטח.
ברוב המקרים, רמת אבטחה של מאבטח אחד לא תספיק כמענה יעיל לדפ"אות.
רוב האזרחים יבחרו לברוח ולא להתנגד.

לכוחות הביטחון השונים הכי קשה להתמודד עם יריב אחד שמחליט לצאת מביתו על מנת לרצוח אנשים חפים מפשע במקום בילוי.

יריב אחד שפועל לבד ועל דעת עצמו לרוב לא יצוף במעגל המודיעין ואם לא יעשה טעויות בדרך ליעד, יתגלה בפעם הראשונה בכניסה למתקן או מיד לאחר שהתחיל בפעולת התקיפה.

מדובר בהתמודדות נגד היריב הפוטנציאלי ברמת קושי הגבוהה ביותר ועדיין חלה החובה לבצע את כל הפעולות המוכרות והאפשריות על מנת לנסות לזהות אותו כמה שיותר מוקדם ולמנוע ממנו לבצע את תכניתו הזדונית.

אני מאמין שחייל המארינס לשעבר הגיע עד לכניסה או לאזור הכניסה לבר מבלי לחשוף את כלי הנשק שברשותו ולכן למאבטח היה קשה לזהות שמדובר במפגע. מפגע בעל מיומנות לחימה ונחישות כמו שיש לחייל מארינס, בשילוב מצב של פוסט טראומה, לא ישאיר הרבה סיכוי למאבטח שאמור למנוע ממנו להיכנס ולפעול בבר.

האירוע הנ"ל וכמותו, מעבירים מסר ברור שאבטחת מקום המאכלס מספר אנשים גדול המהווים יעד מועדף ליריב המחפש ריכוז קהל לא יכול להתחיל ולהסתיים רק בהצבת מאבטח בכניסה. כדי להעלות את רמת הביטחון במקום נדרש להפעיל מערך אבטחה שישלב אבטחה פיזית, מכשולים טקטיים, הפעלת עובדים, הנחיות לקהל והכנת המתקן למצב חירום.

מעבר לפעילות השגרתית של המקום, חלה חובה לחשוב באופן תמידי על האפשרות שיתרחש אירוע חירום ולכן על בעל המקום להשקיע משאבים ליצירת מוכנות מרבית להתמודדות עם היריב הפוטנציאלי.

הכנת המתקן:

שימוש בתאורה היקפית בדגש על אזורי הכניסה והיציאה.
שלטי הכוונה לקהל ליציאות החירום ולחדרי הביטחון.
שלט הסבר בכניסה לפעולות במצב חירום.
שמירה על צירי מילוט נקיים מהפרעות.
תקינות דלתות חירום.
מערכת כריזה.
יכולת הזעקת כוחות חירום בלחיצה מהירה.
הכשרת העובדים להתנהגות במצב חירום.
יש לשאוף להמצאות לפחות 2 עובדים חמושים שאחד מהם יכול להיות מאבטח במידה וקיים במתקן.
ערכת עזרה ראשונה ולפחות עובד אחד שעבר הכשרה לטיפול ראשוני.

הכניסה למבנה:

היריב יחפש ויאתר את הפתח שדרכו יהיה לו הכי קל להיכנס למתקן. היריב יעדיף להיכנס למתקן מפתח שנראה לו שאינו מאובטח כדי לא לעבור דרך מאבטח/ים. בחיפוש אחר פתח הכניסה המועדף עליו, היריב יתצפת על המתקן כדי להבין האם המקום מאובטח ובדרך כלל יבחן תחילה את הכניסה הראשית ולכן מה שהוא יראה בכניסה הראשית ישפיע על קבלת ההחלטות שלו האם לחפש פתח אחר או מקום אחר.

עסק כמו מועדון, חייב ליצור מצב שהכניסה הראשית אליו נראית מאובטחת וכזו שכל אדם שמגיע אליו מבין שעליו לעבור תהליך זיהוי ובדיקה. נובע מכך שהכניסה, כולל המאבטח, חייבת לייצר הרתעה כלפי חוץ כדי להצליח ולהרחיק אחוז מסוים מהריבים הפוטנציאליים ולהישאר "רק" עם היריבים האמיצים. רק חשיבה אבטחתית רחבה שתיצור מערך אבטחה הכולל מספר מעגלים ומוכנות לשעת חירום תעלה את סיכויי ההצלחה בהתמודדות אל מול היריב שיחליט לנסות להיכנס למקום למרות הכל. לצורך כך נדרש להציב בכניסה יותר ממאבטח אחד, בדומה למאבטחי מועדונים בישראל:

תכנון הכניסה למבנה צריך להיות בצורה כזו שתשלב בין הצבת מאבטח בחזית לבין הצבת מכשולים פיזיים בדרך פנימה.

דלת הכניסה למבנה יכולה להוות מכשול מעכב ואף כזה שלא יהיה ניתן לעבור אותו ללא שימוש באמצעי פריצה ולכן יש צורך להציב בפתח הכניסה ופתחי היציאה דלתות חזקות ומסיביות שככלל תהיינה סגורות ונעולות. פתיחת הדלת תתבצע אך ורק על ידי המאבטח ולא תתאפשר בלי התערבותו וזאת על מנת למנוע התפרצות או כניסה של מפגע לאחר שהצליח להתגבר על המאבטח בדיוק כפי שקרה בבר בקליפורניה.

לדעתי, הכניסה בעסקים הומי אדם ובמיוחד במועדונים ובמסעדות גדולות צריכה להיות בנויה כמו כניסה בשגרירות ולכלול 2 דלתות שיוצרות חדר ביטחון אשר מייצר תהליך כניסה הדרגתי ובשליטה מלאה או מסדרון ראשוני שינתב את הנכנסים פנימה.

מומלץ להתקין בעמדת המאבטח בכניסה אמצעי כגון לחצן מצוקה שיאפשר שליחת הודעה בשעת חירום.

על בעלי עסקים שבהם ישנו ריכוז קהל גדול יחסית להבין שעליהם לחשוב גם על הסכנות הקיימות מבחוץ להקפיד ליישם את כל נהלי האבטחה רלוונטיים אלים וליישמם אופן מלא ומקצועי כדי לעמוד באחריות כלפי הלקוחות וכדי להציב מול היריב מערך נגד יעיל.

פרק הזמן מרגע שהיריב מתחיל לפעול ועד שכוחות הביטחון מגיעים לזירת האירוע, הינו באחריות בעלי המקום והוא שיקבע מה תהיינה התוצאות של התקיפה.

כמות הכוחות שנשלחה לבר כדי להתמודד עם התוקף מעידה עד כמה מדובר במשימה קשה ומורכבת:

לצערי הרב, כנראה שברוב המקרים, פעולות הנגד של בית העסק עצמו לא יצליחו למנוע מהיריב הנחוש לפעול אבל יתכן וכן יצליחו לשבש את מימוש תכניו המלאה ובכך למזער נזקים.

בישראל, משטרת ישראל מנחה עסקים עם ריכוזי קהל לביצוע פעולות אבטחה פיזיות וטכנולוגיות וגם אם אנחנו לא מקבלים סימן ברור שהן יעילות בטוח שהן מרחיקות יריבים מסוימים שהולכים ומחפשים יעדי תקיפה קלים יותר.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" גם ברמת עסק פרטי

סקירה – איום מטען חבלה ברכב

04 אוק04 יול

יחידות אבטחת אישים, משרדים ממשלתיים כמו משרד החוץ, אנשי עסקים, אנשים פרטיים ובעלי תפקידים המזוהים כעובדים במערכי אבטחה, מתמודדים עם רשימה ארוכה של איומים אשר יכולים לפגוע בהם או במושא האבטחה שלהם.
אחד האיומים, שממוקם בחלק העליון של הרשימה, הוא איום מטען החבלה המוטמן ברכב או גרימת תקלה בטיחותית שיכולה ליצור תאונת דרכים קטלנית.
בשלב איסוף המידע על היעד, היריב מחפש מידפס בהתנהגות ומתברר לו מהר מאוד שהרכב עונה על ההגדרה הזו ומהווה מטרה קלה בדרך לפגיעה באישיות מהסיבות הבאות:

הרכב נחשב לקל לזיהוי חד ערכי.
היעד לפגיעה, משתמש ברכב בתדירות יומיומית.
רוב הרכבים אינם משוריינים ולכן מטען חבלה שיתפוצץ בגחון יגרום לפגיעה קטלנית לרכב וליושבים בתוכו.
ככלל, היעד לפיגוע ייצא מביתו בתחילת כל יום ויחזור אליו בסיומו כאשר הוא ברכבו.
במהלך היום, הרכב נשאר במקומות חניה נגישים ללא פיקוח כלל או עם פיקוח לא יעיל.

דוגמא לרכב שהתפוצץ ממטען חבלה בגחון:

אירועי העבר בישראל ובעולם, מלמדים אותנו שהיריב מיישם את איום מטען החבלה ברכב בכמה מאפיינים:

הצמדת מטען חבלה לגוף החיצוני של הרכב, הגג או הצדדים כשהרכב במצב סטטי או תוך כדי תנועה: דרך פעולה שנראית ומיושמת בעיקר בעולם החיסולים אבל לא רק. בשנת 2013 דווח בתקשורת – רעיית נציג משרד הביטחון הישראלי בשגרירות בהודו, נפצעה היום (שני) בפיצוץ מטען חבלה שהוצמד על מכוניתה כשעצרה ברמזור סמוך לנציגות בבירה ניו דלהי. כתוצאה מהפיצוץ המכונית עלתה באש.
הטמנת מטען חבלה בתוך הרכב: דרך פעולה אפשרית המחייבת את היריב ביכולת כניסה לרכב, לחלל הנוסעים או תא המטען או אזור המנוע. באזורים אלה קיימים מקומות רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה ושיהיה קשה מאוד לאתר אותו.
הטמנת מטען בגחון הרכב: מדובר בדרך פעולה שכיחה מכיוון שהיישום שלה נחשב לקל יותר מבחינת יכולת ההגעה לשטח גחון הרכב.

ישנם יריבים רבים שיעדיפו להטמין מטען חבלה בגחון הרכב בגלל הקלות היחסית בהטמנתו והקושי הרב במציאתו.
ברוב הרכבים, שטח הגחון כולל חלקים רבים וחללים רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה כך שיהיה קשה מאוד לאתר ולזהות אותו מבעוד מועד.

דוגמא לגחון רכב:

דוגמא לכניסה מתחת לגחון הרכב:

כל מה שהיריב צריך כדי להצליח וליישם את האיום, הוא להבין היכן נמצא הרכב ללא פיקוח ולפרק זמן שיאפשר לו להטמין את המטען ללא הפרעה. היריב יכול להפעיל את המטען מרחוק או להוסיף לו מנגנון הפעלה עצמאי בזמן שמוגדר מראש.
רכב אשר הוצמד אליו מטען חבלה, יכול לשמש גם כרכב תופת כאשר היריב ינסה להכניסו למתחם או למתקן רגיש ויפעילו בתוכו.

דוגמא למטען בגחון הרכב:

בהתמודדות מול האיום הנ"ל, קיימים מספר אפשרויות למענה:

סריקה פיזית רגילה המבוצעת על ידי בעל הרכב או מי מטעמו כגון איש אבטחה. המבצע חייב להתכופף על מנת לנסות ולראות את כל שטח גחון הרכב בצורה מקסימלית וגם אז הוא מוגבל מאוד ביכולת לאתר ולזהות משהו שדומה למטען חבלה.

דוגמא לסריקת רכב:

סריקה בעזרת מוט מראה: מדובר באמצעי ייעודי לסריקת גחון הרכב. המראה מאפשרת לסורק לראות חלק מגחון הרכב בניסיון לזהות משהו שלא שייך אליו ונראה כמטען חבלה.שימוש במוט מראה מחייב שהסורק יהיה מיומן ומקצועי ברמה גבוהה מאוד.

דוגמא לסריקה עם מוט מראה:

מערכת לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן רגיש: כיום קיימות מערכות לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן. המערכת מותקנת על הקרקע באופן קבוע וסורקת את גחון הרכב כאשר הוא עובר או עומד מעליה. המערכות הנ"ל לא נותנות פתרון לביטחון הנוסעים ברכב.

דוגמא למערכת בכניסה למתקן:

כולת פיקוח על הרכב: מי שביכולתו לפקח על הרכב כשהוא לא בנסיעה על ידי אנשים ואמצעים (בעיקר מצלמות), כנראה שיצליח להתמודד עם האיום בצורה הטובה ביותר. הבעיה, שלרוב האנשים המאוימים קשה לתת מענה מלא של פיקוח וגם כשידם כן משיגה זאת עדין מדובר בכוח אדם שלאחר זמן מתחיל להתעייף, מפסיק להיות ערני ומתלונן.
מערכת טכנולוגית: במהלך השנים, ניסו חברות שונות לפתח מערכת לגילוי הנחת מטען חבלה בגחון הרכב. מערכת שתדע לסגור את כל שטח הגחון ותוכל להתמודד עם כל מה שגחון הרכב סופג בעיקר במהלך נסיעה בתנאי מזג אוויר ובתנאי שטח משתנים – מים, בוץ, אבק ועוד. עד היום רוב החברות לא הצליחו להמציא ולפתח מערכת יעילה שיודעת להתמודד עם האיום השכיח הזה ולשרוד מתחת לגחון הרכב לאורך זמן.

השינוי המיוחל למענה יעיל לאיום, מגיע מחברה ישראלית צעירה וחדשנית,
חברת טרנטולה טכנולוגיות בע"מ.

ניתוח אירוע – תקיפת שגריר ארצות הברית בדרום קוריאה

08 מרץ02 אפר

שגריר ארה"ב בסיאול הותקף בסכין ונזקק ל-80 תפרים

השגריר מארק ליפרט הותקף בצאתו מכנס בסיאול והצליח להתפנות עצמאית לבית החולים. מצבו יציב. התוקף הוא פעיל למען איחוד קוריאה, שנידון למאסר ב-2010 אחרי שתקף את השגריר היפני.

שגריר ארצות הברית בקוריאה הדרומית מארק ליפרט הותקף לפנות בוקר (חמישי) בסכין בצאתו מכנס בסיאול. הוא נחתך בפניו, והצליח להתפנות בכוחות עצמו מהמקום.התוקף זוהה בתקשורת המקומית בשם קים קי-ג'ונג, בן 55, פעיל למען איחוד קוריאה. במהלך התקיפה הוא צעק כי הוא מתנגד לתרגילי המלחמה השנתיים שמקיימות ארה"ב וקוריאה הדרומית. ב-2010 הוא נידון לשנתיים מאסר על-תנאי, אחרי שהשליך לבנת בטון על שגריר יפן בסיאול."התוקף הגיע לבוש בביגוד קוריאנ מסורתי", סיפר עד לתקרית. "הוא צעק משהו, התקדם לעבר השגריר וחתך אותו בפניו". לדבריו, "אנשים השתלטו על התוקף והצמידו אותו לקרקע והשגריר עדיין ישב בכיסאו. הוא נאבק בו מהכיסא שלו ולווה אחר כך החוצה. היה שובל של דם מאחוריו והיה לו חתך באורך של 17 סנטימטרים בלחי הימנית שלו".

ברור שמדובר באירוע חמור מאוד שמוגדר כתקרית לכל דבר. בצפייה בסרטונים שצולמו ופורסמו בתקשורת לא נראים אנשי אבטחה בסביבת השגריר, לא אמריקאים ולא קוריאנים, ולכן ניתן להבין בסבירות גבוהה שהשגריר האמריקאי לא היה מאובטח באירוע.
אירוע מסוג זה מעלה שוב את השאלה הקשה, האם אישיות בתפקיד שר או שגריר צריך להיות מאובטח בקביעות או ספורדי או בכלל לא?
מעניין לדעת האם אחרי האירוע הנ"ל, האמריקאים הציבו אבטחה לשגריר ולשגרירים אחרים שלהם ברחבי העולם ובמיוחד במדינות המוגדרות כרגישות ובעייתיות. התשובה לשאלה אינה יכולה כבר לעזור לשגריר המותקף שנחתך בפניו ובאותה מידה יכול היה גם להידקר ולהיהרג.
גם האירוע הנ"ל ממחיש עד כמה הפעולות שנעשות אחרי התקיפה אינן יכולות להשפיע על התוצאה ועד כמה פעולות מניעה כן יכולות לאתר תוקף כזה לפני שמספיק לתקוף.

לפני שנמשיך במה אפשר ללמוד מהאירוע כדאי שתצפו במספר סרטונים:

רגע ההשתלטות על התוקף אחרי שהצליח להגיע לשגריר וכפי שצולם ממכשיר פלאפון של אחד הנוכחים באולם:

מה ניתן ללמוד מהתיעוד המצולם:

השגריר השתתף באירוע שהתקיים באולם אירועים.

השגריר לא אובטח על ידי מאבטח אמריקאי.

יתכן והשגריר אובטח על ידי מאבטח מקומי אבל כנראה שלא מדובר באבטחה צמודה בתוך האולם, אחרת איך יתכן שתוקף יכול להגיע לאישיות מבלי שהמאבטח יעצור אותו?

התוקף הגיע עד לשולחן בו ישב השגריר ואז תקף אותו בעזרת סכין – סימני הדם על השולחן מעידים שכך היה.

פעולת כוחות הביטחון נראית כמתאימה לכוח משטרה ולא לכוח אבטחת אישים ייעודי ומקצועי.

האירוע לא היה מאובטח כך שהיתה שליטה על הכניסות לאולם לאיתור חריגים – התוקף הנו דמות מוכרת למשטרה המקומית ואם היה כוח כזה הרי שהיה צריך לאתר אותו לפני הכניסה לאולם.

מסקנות מהאירוע:

למקבלי ההחלטות ישנן מספר אפשרויות שאחת מהן היא לאבטח את השרים ואישים ברמת שגריר.

השנייה תקבע ששרים ושגרירים יאובטחו על פי הערכת מצב ומודיעין.

השלישית תקבע שהאישים לא יאובטחו כלל.

האפשרות השלישית דורשת חשיבה מחוץ לקופסא על מנת לייצר פתרונות חלופיים שיתנו לאישיות או למי שבסביבתו הזדמנות לאתר ולהגיב ליריב כמו זה שתקף בסיאול:

הכשרת צוות העוזרים של השר/שגריר – בדרך כלל מתלווה לשר/שגריר עוזר אחד או יותר לכל פעילות חיצונית. מכיוון שכך ניתן להעביר את צוות העוזרים הכשרה ייעודית ומקצועית שתעניק להם כלים פשוטים וברורים לאיתור אדם חריג ולמתן תגובה לחשיפתו ואפילו לעצירתו וכל זאת ללא נשק.
הכשרת השר/שגריר לתגובה – ניתן להעביר את השר/שגריר הכשרה קצרה לביצוע פעולות פיזיות כנגד תוקף על מנת למנוע ממנו להצליח ולפגוע בו. אין הכוונה לקרב מגע אלה למספר פעולות יעילות להשתלטות על אדם ולא משנה מה גודלו או האם הנו משתמש באמצעי לחימה.

אכן החלטה קשה מאוד ששייכת לעולם ניהול הסיכונים בשאלה האם לאבטח שר או שגריר של מדינה.

תקיפתו של השגריר האמריקאי ממחישה שוב מה יכול לעשות תוקף בודד לאישיות שמייצג מדינה.

המסקנות שלי מהאירוע מדגישות את הצורך בחשיבה מחוץ לקופסא על מנת למצוא פתרונות יצירתיים להתמודדות מול תוקף אחד או אפילו שניים ומוכיחות

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" ואפשר לקיים גם ללא מאבטחים מקצועיים

פיגוע המחבל המתאבד בוולגוגרד רוסיה – מערך אבטחה מאתר היה יכול להצליח למנוע

07 דצמ07 דצמ

תמיד אחרי קבלת ידיעה על אירוע שקרה בארץ או בעולם אני ממתין בסבלנות כדי לראות האם היה תיעוד מצולם. הדגש על ה"אחרי", כי מצד אחד ברור שאני מקווה שלא יהיו פיגועים בכלל ולא משנה איפה, אבל מצד שני אני אומר שאם כבר האירוע קרה אז תיעוד מצולם שלו יכול להיות בית ספר לאבטחה.

ב -29 לדצמבר 2013 מחבל מתאבד התפוצץ בכניסה לתחנת הרכבת בעיר וולגוגרד ברוסיה. לפני שלושה ימים פורסם תיעוד קצר מצולם של המחבל רגע לפני כניסתו למבנה.

אני מבקש מכם לצפות בסרט:

עכשיו בואו נמשיך בקריאת כתבה שפורסמה באתר ישראלי בעקבות הפצת הסרט:

קלות בלתי נסבלת: כך נראה פיגוע התאבדות

מסתבר שגם מנגנוני הביטחון הרוסים לא יכולים לעצור אדם אחד שמחליט לעשות פיגוע. סרטון חדש וקשה לצפייה חושף את הרגעים האחרונים שלפני פיגוע התופת שהתרחש בחודש שעבר בדרום רוסיה. המחבל לא מעורר שום חשד עד שהוא מתפוצץ.

ב-29 בדצמבר, מחבל מתאבד נכנס לתחנת הרכבת בוולגוגרד שברוסיה, הפעיל את מטען החבלה שעל גופו, הרג 16 בני אדם, ופצע עוד לא מעט אחרים שיישארו עם צלקת לכל החיים. לרבים זה נראה כמו מהלך פורץ גבולות, כזה שמצריך מאמצים רבים נוכח השמירה והכוח המאיים של הרוסים, אבל בפועל, מסתבר שמדובר בעניין פשוט למדי.

סרטון שצולם במצלמות הנסתרות באותה תחנת רכבת בזמן שאירוע הפיצוץ חושף את הדקות שלפני הפיגוע. היינו אומרים "דקות האימה", אבל מדובר בדקות הכי בנאליות שיש כשאין שום דבר חריג. המחבל נראה כמו אדם פשוט מהשורה, אין איתו אף אחד והוא מתנהג באופן שגרתי למדי. הוא פשוט נכנס לתחנה ומתפוצץ.

מי מכם שמעוניין לצפות שוב בסרטון כדי להבין את ניתוחו של הכתב יכול לעשות זאת עכשיו לפני שאנחנו עוברים להסבר המקצועי.

אחת הכתבות הקודמות שלי עוסקת בנושא בניית מערך אבטחה אקטיבי שיודע לזהות את היריב מבעוד מועד על פי סימנים מחשידים. הכתב מציין שהמחבל נראה כמו אדם פשוט, הולך לבד והוא מתנהג באופן שגרתי למדי.

אני מרשה לעצמי להעריך שהכתב אינו איש אבטחה, כי כאיש אבטחה אני צופה בסרט ורואה פרטים נוספים וחשובים, שאם המאבטחים הרוסים הגדולים והחסונים היו לומדים כיצד לזהות אותם, אזי היה סיכוי גדול שהיו מאתרים את המחבל לפני כניסתו לרחבה.

המחבל המתאבד, כפי שנצפה בסרט, התנהג ממש לא בצורה רגילה וביצע פעולות שמוגדרות בעולם האבטחה כסימנים מחשידים ברורים שמחייבים תגובה של המאבטחים.

אז מה רואים בסרט:

שני מאבטחים שעומדים בסוף המדרגות ולפני הכניסה למבנה התחנה.

רחבה מאוד גדולה, ריקה מאנשים ונוחה לתצפית.

שני שוטרים או אולי מאבטחים נוספים שעומדים ומדברים ברחבה, לפני תחילת המדרגות המובילות לכניסה למבנה התחנה.

קבוצה של אנשים שעולים במדרגות ביחד, דרך המאבטחים ונכנסים לתחנה.

שני אנשים שחוצים את הרחבה מימין לשמאל ובכלל לא מתעניינים בתחנה.

אדם אחד, עם שקית אדומה, חוצה את הרחבה משמאל לימין וגם לא מתעניין בתחנה.

במקביל אפשר לראות את המחבל, מסומן באדום, מופיע ברחבה בצד הימני והרחוק.

בעצם, אחרי שקבוצת האנשים נכנסה לתחנה, המחבל הוא האדם היחיד שנע לעבר התחנה. המשמעות שלמאבטחים יש את כל הזמן ותשומת הלב לאדם אחד בלבד.

אמנם המחבל נעלם מהתמונה לכמה שניות ומופיע שוב שהוא כבר קרוב למאבטחים ולכניסה, אבל אפשר לראות בבירור שהוא אינו הולך ישר לעבר הכניסה אלה מבצע איזשהו איגוף קטן מימין – סימן מחשיד ראשון.

כשהמחבל שוב מופיע בתמונה, שוב ניתן לראות בבירור שהוא אינו נע ישר לתחנה אלה נע קצת לצדדים וגם מסתכל לאחור – סימן מחשיד שני.בשלב הזה המחבל עבר את קו השוטרים/מאבטחים שממשיכים לדבר ברחבה.

המאבטחים שעומדים בכניסה – הימני מסתכל שמאלה ולא לאזור המחבל והשמאלי נראה שמסתכל לאזור הימני בו נמצא המחבל.

אחרי שהאדם עם השקית האדומה עובר, המחבל ממשיך להתקדם ובמקביל בודק משהו, כנראה את ה"ציוד", עם ידו הימנית כשגם השמאלית נמצאת באותו אזור של הגוף – סימן מחשיד שלישי.אחרי שהתארגן סופית, המחבל ממשיך להתקדם, עולה במדרגות, עובר דרך המאבטח הימני מבלי ליצור קשר עין עמו, נכנס לתחנה, מגיע לקו שערי המגנומטר ומתפוצץ.

בחירת מקום ותזמון הפיצוץ מחזק את ההשערה שמחבל מתאבד לא יסתכן במעבר בשערי מגנו או לא יבחר לשהות זמן רב מידי בתוך היעד. הערכה המקצועית אומרת שמחבל מתאבד יתפוצץ בכניסה או זמן קצר מאוד מרגע כניסתו ליעד שבחר.

אני ממליץ לכם לשוב ולצפות בסרט שוב ולגלות האם שמתם לב לכל אותם סימנים מחשידים שציינתי או כדי להבין טוב יותר למה, למי שאינו מוכשר ומיומן, אפשר לחשוב שהמחבל נראה אדם פשוט מהשורה והוא מתנהג באופן שגרתי.

עכשיו אתם מבינים שלמרות שנראה כאילו המחבל רגוע וזה קל, בפועל הוא היה ממש לחוץ ובעקבות כך ביצע כמה פעולות, בדרכו לתחנה, שמוגדרות כסימנים מחשידים שצועקים תעצרו אותי, תעצרו אותי……..או שאני מתפוצץ.

שוב אני מרשה לעצמי להעריך שאותם מאבטחים לא קיבלו הכשרה בנושא איתור החריג במעגל החיצוני, כפי שאנחנו מכירים ומלמדים אותו.

האירוע הנ"ל מראה שלא משנה כמה מאבטחים יוצבו בשטח אם אינם יודעים מה לעשות מול היריב ולכן הסיכוי שלהם לזהות אותו מבעוד מועד קטן מאוד.

אבל אם האחראים על האבטחה יבנו מערך אבטחה אקטיבי שיודע לאתר את החריג בשטח החיצוני, הסיכוי למנוע פיגוע כזה או אחר יגדל משמעותית.

האירוע גם מדגיש לטובה את החשיבה המקצועית והחדשה של חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שהחליטה להפוך את מערכי האבטחה במקומות הומי אדם למערך מאתר תוך ביטול שערי המגנומטר שהוצבו בכניסה ובזכות כך ביטול ריכוז קהל שממתין לבדיקה ולכניסה ליעד.

תחשבו מה היה קורה אם היה בתחנת הרכבת ריכוז קהל של 100-200 אנשים שממתינים לבדיקה. המחבל לא היה צריך להגיע אפילו עד למאבטחים ופשוט היה נצמד לריכוז קהל ומתפוצץ. סביר להניח שבמקרה כזה היו נהרגים ונפצעים הרבה יותר אנשים.

למי שמעוניין ללמוד כיצד להפוך את מערך האבטחה שלו לאקטיבי אני ממליץ לקרוא כתבה קודמת שלי בנושא.

לסיכום, אני חושב שמדובר באירוע מצער אבל מלמד כיצד לא לעבוד ועל בסיס התיעוד המצולם והניתוח שלו אפשר גם ללמוד

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" ולא משנה איפה.

ניתוח אירוע אמת – החשיבות בהגדרה והכרת הסמכויות של כוח ביטחון

19 אוק24 אוק

ביום שלישי ה – 22 לאוקטובר 2013 בעיר סנטה רוסה, בקליפורניה, ירו למוות שני שוטרי סיור בנער בן 13. סיבת הירי – השוטרים זיהו שהנער החזיק בידו רובה קלצ'ניקוב ומשלא נענה לקריאתם להשליך אותו לרצפה, פתחו לעברו באש והרגו אותו. רק לאחר שהתקרבו גילו שמדובר ברובה צעצוע העשוי מפלסטיק.

האם מדובר במחדל? כמובן שכן.

האירוע התרחש בשעה 15:30 כלומר באור מלא.

הנער לא עשה דבר חוץ מלהחזיק את הרובה.

ה"פשע" היחיד של הנער בכך שלא נענה לבקשת השוטרים להשליך את הרובה לרצפה.

האירוע הנ"ל מהווה דוגמא מצוינת לחשיבות הגדרה וכתיבת נהלים וסמכויות לכוחות ביטחון ועוד יותר מזה להכרתם על ידי הכוח המבצע – שוטרים, חיילים ומאבטחים.

בואו ניקח את האירוע, כפי שהתרחש בארצות הברית, אלינו ונפעל בהתאם לסמכויות הניתנות לנו מתוקף תפקידנו כאנשי ביטחון.

מאבטח/שוטר העובד בשטח עירוני בשעה 15:30 בצהריים, אור יום, מזהה אדם לבוש אזרחי הנראה כנער ורואה בבירור שהנער אוחז בידו רובה מסוג קלצ'ניקוב.

הנער לא מאיים על אף אחד ולא יורה על אף אחד.

בשלב הזה על המאבטח/שוטר לפעול על פי נוהל הלחימה המגדיר מצבים ומענה למצבים אלו.

על המאבטח לסווג את מה שהוא רואה לנגד עיניו ולהחליט באיזה מצב מדובר – המאבטח/שוטר רואה נער האוחז באמצעי לחימה. מה שהוא לא יכול לדעת מהי הכוונה של אותו נער כלומר, מה בכוונתו לעשות עם אותו אמצעי. תרגום הנתונים הללו שולחים את המאבטח/שוטר למצב לחימה א' שבו יש תמונת מצב של זיהוי אמצעי בלבד.

עכשיו, אחרי שסיווג את האירוע והתאימו למצב הלחימה המתאים, המאבטח/שוטר צריך להיזכר ולדעת כיצד עליו לפעול בהתאם לסמכויות שניתנו לו.

בואו נעצור רגע כדי לפרש את המצב – מכיוון שאנחנו לא באמת יודעים מה הנער מתכוון לעשות עם הרובה הוא מוגדר כחשוד. הוא ברמת חשוד כי בהחלט יכול להיות מצב שבו יפתח פתאום באש, אבל יש גם סיכוי מסוים שאין לו שום כוונה להשתמש ברובה כדי לפגוע באדם אחר. בגלל שיש סימן שאלה לגבי כוונותיו של הנער אסור לירות בו.

מה כן מותר וצריך לעשות?

על המאבטח/שוטר לפנות אל הנער ולבקש ממנו לעצור תוך שמירה על מרחק טקטי וקשר עין רציף.

אם הנער נענה לפניה ונעצר, על המאבטח/שוטר להנחות אותו להניח את הרובה על הרצפה ולהתרחק ממנו כך שלא יוכל להגיע אליו והשתמש בו. במידה והנער משתף פעולה, השלב הבא הוא להנחות אותו לשכב על הרצפה עם פנים לקרקע וידיים פרוסות לפנים. עכשיו אפשר לגשת לקחת את הרובה ולהשתלט על הנער תוך כדי איזוק.

במידה והנער לא משתף פעולה וממשיך ללכת, על המאבטח/שוטר לצעוק לעברו שוב שיעצור. אם הנער ממשיך ללכת, רשאי המאבטח/שוטר לבצע ירי אזהרה שאינו פוגע בנער או באזרחים אחרים חפים מפשע.

אי שיתוף פעולה מצד הנער מעביר את המאבטח/שוטר לביצוע נוהל מעצר חשוד מלא שבהתאם לתגובות הנער יכול להחמיר למצב ב' ואולי גם לג' בנוהל הלחימה.

בחזרה לאירוע האמיתי – אני מרשה לעצמי להמר על כך שבמידה שהשוטרים היו מבצעים ירי אזהרה הנער היה משתף פעולה. השוטרים פעלו בפזיזות ובמצב אוטומט מה שגרם להם להרוג נער חף מפשע שבסך הכל שיחק עם רובה הצעצוע שההורים קנו לו.

האירוע הנ"ל ממחיש היטב שחייו המבצעיים של איש הביטחון אינם קלים ומחייבים אותו להכרה מלאה של הסמכויות שניתנו לו ולהכנה מנטלית ומעשית ליכולת תגובה נכונה במצבי חירום.

על מנהלי האבטחה לזכור שככל שישקיעו יותר בהכנה ואימון הכוח העומד לרשותם כך יגדילו את הסיכוי שהנ"ל יפעלו נכון בחירום.