תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה

? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?
כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים 

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין: 

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה. 

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף. 
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ. 
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות. 

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!

אתה חייב ללמד את המאבטחים שלך לחשוב על היריב

ככל שהשנים חולפות, אני מבין טוב יותר שאבטחה נכונה ויעילה חייבת לכלול חשיבה קבועה על היריב. מי שקורא את המאמרים שלי ומכיר את דעתי המקצועית, יודע עד כמה אני "חופר" בנושא ראיית התוקף בכל הזדמנות שניתנת לי. בעבר כתבתי, שבאופן אישי, בדיעבד, הבנתי שכמאבטח ביחידה לאבטחת אישים עבדתי בשנים שלפני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במאות משימות אבטחה בלי שבאמת פעלתי באקטיביות לחיפוש היריב בגזרת האחריות שניתנה לי. התייחסתי בשיא הרצינות לכל משימה שניתנה לי, השקעתי מאמצים להצליח והשתמשתי בכל מה שלימדו אותי ולמרות זאת, רוב הזמן חיכיתי לראות את היריב מגיע כדי לזהות אותו ולהגיב אליו בהתאם למעשיו. כמאבטח צעיר, לא באמת ידעתי לנתח את השטח בראיית התוקף ולכן גם לא ידעתי לחפש אותו במקומות הרגישים בשטח שבהם קיים סיכוי גבוהה שימתין ומהם יפעל.
רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל האיר את החשיבות בשילוב ראיית התוקף באבטחה כשלב חובה בהתמודדות מול היריב הפוטנציאלי. חייבים לפעול באקטיביות לאיתור היריב בשטח.

 

 

 

יגאל עמיר ממתין בתפר:

נסעתי השבוע עם רכבי לשדה דב בתל אביב ובציר הכניסה האחרון והקצר שמוביל לחניון הצמוד לשדה, שני הרכבים שהיו לפני עצרו במקום. הסתכלתי לפנים וראיתי מאבטח שעומד לפני הרכב הראשון ומסמן לו עם היד לעצור וממקומו נראה כממשיך להסביר עם הידיים גם לרכבים שמאחור, כולל אני לא להמשיך בנסיעה. לא היה קשה להבין שמדובר במאבטח שעובד ביחידה מסוימת שכנראה נשלח לבצע הקדמה בשדה התעופה. ואכן, 2 דקות אחרי, זיהיתי את רכב האישיות נוסע ראשון ואחריו את רכב הליווי כשהם עוקפים משמאל את שורת הרכבים שעצרה ונכנסים לתוך שטח השדה מבלי לעצור אמנם אבל בנסיעה איטית מכיוון שמדובר במסלול צר יחסית ובעיקול. כמובן שבמהלך מעבר רכבי האישיות, המאבטח הגביר את פעולות הכוונת התנועה על מנת שיוכלו לעבור את הקטע הסופי בצורה חלקה וללא עצירות.
אין דוגמאות טובות מהשטח כמו הדוגמא הזו, על מנת להסביר למה פעולות מהסוג הזה של המאבטח אינן באמת נותנות מענה ליריב שירצה לנסות ולפגוע במושא האבטחה.
כל מי שמפעיל ומנהל מערך אבטחה, שבמסגרתו שולח מאבטחים לביצוע משימות אבטחה בשטח, חייב להבין שלא יתכן שמאבטח שעבר קורס אחיד, קורס הכשרה מקצועית ייעודית לתפקיד ועוד הכשרות רבות נוספות, יבצע פעולות הכוונת תנועה בדיוק בשלב הכי קריטי במשימת האבטחה שאליה נשלח ושעליו לבצע. כידוע, מעבר או שהייה של מושא האבטחה בתפר מוגדר בעולם האבטחה כשלב הרגיש והמסוכן ביותר ולכן הוחלט שב – 15 דקות האחרונות לפני הגעתו, המאבטח/ים יתעסקו אך ורק בפעולות לאיתור היריב הפוטנציאלי. אותו יריב שהחליט לנסות ולפגוע במושא האבטחה דווקא עכשיו ודווקא בתפר.
אני לא מכיר את המאבטח וכמובן שאין לי שום דבר נגדו, ועדיין אני חושב שבפעולותיו בשטח הוא שולח אותנו לעשות שיעורי בית כדי לענות על השאלה החשובה – האם אנחנו מלמדים את המאבטחים שלנו לקיים אבטחה שמתבססת על חשיבה על היריב בכל שלביה ועל פי מאפייני המשימה והשטח? האם אנחנו מבינים שמערך האבטחה שלנו קיים רק בגלל שהוחלט שישנם בחוץ יריבים עם כוונות לביצוע פעולות פגיעה במושא האבטחה שלנו?
מה ההסבר ל – 15 דקות האלה?
יריב שירצה לפגוע במושא האבטחה, במקרה הזה אישיות מסוים, יצטרך לשהות במקום ובמרחק שיאפשר לו לזהות אותו באופן וודאי ולאחר מכן יאפשר לו לבצע את דרך הפעולה הנבחרת שלו מבלי שמישהו מזהה אותו ו/או מפריע לו בתהליך.
על בסיס ניסיון מקצועי רב והגיוני, הבינו קובעי תורת העבודה שלא משנה היכן ישהה היריב מרגע הגעתו לשטח ומה הוא יעשה בזמן שיש לו, כדי להצליח לזהות את מושא האבטחה וכדי להצליח לפגוע בו הוא חייב להופיע בקרבת התפר מתוך הבנה שמשותפת לו ובאופן לא מפתיע גם למאבטח שזה המקום שמשלב את כל הנתונים לסיכוי הגדול ביותר להצלחה מבחינתו. ולכן, גם המאבטח וגם היריב חייבים להיות ממוקדים רק בייעוד המשימה שלשמה הם יצאו מהבית – היריב יתמקד בפעולות ביצוע הפגיעה והמאבטח יתמקד בפעולות לאיתור היריב ולביצוע פעולות מניעה וסיכול.
מאבטח אחד שמבצע הקדמת אבטחה למושא אבטחה, לא יכול לבצע במקביל פעולות הכוונת תנועה וגם פעולות לאיתור היריב.
צריך להיות ברור, שברוב המקרים פעולות לאיתור היריב בתפר הרבה יותר נכונות כמענה נגדו ובמיוחד שמדובר במאבטח אחד ללא כוחות עזר.

סרטון שממחיש את פעולת היריב בטווח ה – 15 דקות בתפר:

 

מאבטח שלא יתמקד בביצוע פעולות לאיתור היריב בתפר לא יצליח לזהות את היריב שעומד בגזרתו ולכן אבטחה אזרחית וממלכתית בשנת 2018, חייבת להתבסס על חשיבה על היריב וזאת על מנת להגדיל את הסיכוי לאיתורו בשטח לפני שיצליח להפתיע ולפעול ראשון, כי אז יתכן שפעולות המאבטח, עד כמה שתהיינה מהירות ונחושות, לא תספקנה למניעת פגיעה במושא האבטחה.

חובה עלינו לשלב בכל הכשרות האבטחה המקצועיות פרק מרכזי שעוסק בניתוח בראיית התוקף באופן כזה שכל מי שהופך להיות מאבטח יבין שבמהלך המשמרת הוא חייב לעסוק בעיקר בשאלה איפה היריב שלו יכול להיות וכיצד יתכן שיפעל בגזרתו כנגד מושא האבטחה שבאחריותו.

חובה על כל מנהל או מנב"ט לפעול להכשרתם המידית בנושא זה של כל מאבטחים שכבר עובדים בשטח וסביר להניח שמבחינתם עושים כל מה שביכולתם אבל לא באמת מצליחים להתמודד עם היריב ביעילות. מדובר במשימה לא פשוטה אבל הכרחית, משימה שדורשת הכנה יסודית ומקצועית שתהפוך לתכנית עבודה ליישום.

ידע כל מנהל או מנב"ט, ששליחת מאבטחים לביצוע משימות בשטח ללא הכשרה בנושא ראיית התוקף שווה לשליחת דחלילים וגרוע מכך לשימת מכשול לפני עיוור.

         זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" קודם כל על בסיס ראיית התוקף!!!

התאמת ההכשרות והאימונים למציאות בשטח

פרסמתי השבוע בדף הפייסבוק שלי את הסרטון הבא:

סרטון שצולם על ידי אזרח שבו ניתן לראות אזרח אחר (נראה נער) אחד שוכב על שוטר ואוחז בו ושוטר נוסף שוכב על האזרח ומנסה לשחרר את האחיזה שלו בעיקר על ידי שליחת אגרופים לראשו.

כתבתי בצמוד לסרטון שניתן לראות ולהבין שגם בחו"ל כוחות ביטחון לא יודעים איך להשתלט על אזרח אחד בלבד.

הסרטון קיבל תגובות רבות יחסית ושונות, כולל תגובות מאנשי מקצוע ומדריכים בעולם האבטחה בישראל. חלק טענו שלא ניתן לשפוט מהמקלדת את הכוחות בשטח ולכן זו לא חכמה גדולה כי הם אלה שמתמודדים עם האירועים בשטח ולעיתים מדובר באירועים בעלי מאפיינים שמקשים על ביצוע פעולות הגם שנראה שמדובר בפעולות פשוטות. עוד נטען, שאי אפשר לבוא לשוטרים בטענות כי יתכן שישנם עוד משתנים בשטח שלא נראים בסרטון ושמשפיעים על יכולת התגובה שלהם.

זו כמובן זכותו של כל אחד לכתוב את דעתו בכל נושא ועם זאת חלק מהתגובות הזכירו לי את חשיבות התאמת ההכשרות והאימונים למציאות בשטח. מה הייעוד המרכזי של הכשרה ואימון אם לא ללמד את החניך איך עליו לפעול בשטח עם כל מאפייני המציאות שבו, הקלים והקשים ביותר.

המציאות:

המציאות בשטח היא זו שתקבע את תכני ההכשרה והאימון שיועברו לחניך הביטחוני והמציאות הזו כל הזמן משתנה ובקצב מהיר ומאתגר. מדריך שלא יהיה מחובר ולא יכיר את המציאות ילמד את החניכים שלו תכנים לא רלוונטיים בעליל וישלח אותם לא מוכנים להתמודדות עם אירועים בשטח. מציאות 2017 שולחת את כוחות הביטחון, שוטרים, חיילים ומאבטחים, לפעול בשטחים שרובם מרושתים במצלמות כחלק מערים חכמות או כחלק מאמצעי אבטחה הקיימים במתקנים ובעסקים רבים. שולח אותם לפעול בסביבה מאוכלסת באזרחים שמזמן כבר הבינו שמכשיר הפלאפון שבידם מאפשר להם לתעד בזמן אמת כל דבר שהם רואים, כולל פעולות של כוחות הביטחון ולפרסם את הסרטון ברשתות החברתיות בלחיצה אחת שאין עליה סינון או צנזורה. סרטונים שמציגים את המתרחש בשטח ללא שינויים, ללא תוספות וללא עריכה מגמתית. כל האמת בפנים. זו המציאות. מציאות 2017 עבור כוחות הביטחון השונים הופכת את העבודה בשטח לאתגר גם בגלל החשיפה וגם בגלל העובדה שהאזרחים ברוב המדינות מרגישים שמותר להם יותר, שהם מבינים יותר, שהם מודעים יותר לזכויות שלהם ולכן הם כבר פחות חוששים להתעמת עם שוטר, חייל או מאבטח. בחלק מהאירועים האזרחים מקשים על כוחות הביטחון. האזרח בסרטון לא משחרר את האחיזה שלו למרות שחוטף אגרופים עוצמתיים לראש.

משמעות הפער בין החומר הנלמד למציאות בשטח:

כוחות ביטחון אשר למדו חומר מקצועי שאינו רלוונטי למתרחש בשטח, במקרה הטוב לא יוכלו להתמודד עם אירועים, ובמקרה הרע, ינסו להתמודד עם אירועים עם הידע הלא נכון שלמדו ויגרמו לתוצאות רעות שלעיתים יכולות להיות גם פציעות ומוות מיותרים. לשלוח שוטר, חייל או מאבטח עם ידע לא מעודכן זה פשוט לשים מכשול בפני עיוור ובראייה ארוכת טווח זה לגרום נזק תדמיתי לארגוני הביטחון. הסרטונים הרבים שמופצים ברשתות החברתיות, כמו הסרטון המדובר, מציגים את כוחות הביטחון בצורה שלילית ואף מגוחכת ואף מורידים את מפלס האמונה בהם מצד האזרחים.

מדובר בפער שלדעתי נחשב לחוסר אחריות מצד מנהלים ומדריכים כאחד ולו רק בגלל שאזרחים יכולים לצאת מאירוע רע מאוד רק בגלל שהכוח שפעל מולם או נגדם פשוט לא ידע מה לעשות ובעצם הפך אותם שלא ידיעתם לשפני ניסוי.

איך ניתן ללמוד מהי המציאות בשטח:

כל מנהל וכל מדריך חייבים להכיר את המציאות בשטח כתנאי להכנת תכני הלימוד התיאורטי והמעשי שמועברים לעובדים שתחת אחריותם. ישנן מספר דרכים פשוטות ללמידת המציאות בשטח:

  1. יציאה לשטח עם הכוחות הפועלים בו. הצטרפות לפעילויות השונות בימים ובזמנים משתנים ולכמה שיותר עובדים הפועלים לבד או בצוותים.
  2. צפייה בכמה שיותר סרטונים המתעדים אירועים הקשורים לתחום הביטחוני בו עוסק הארגון. אירועים שהתרחשו ותועדו בישראל וכאלה שהתרחשו מחוץ לישראל.
  3. לשמוע ולהקשיב לעובדים הפועלים בשטח בדרך של שיחות אישיות או שיחות קבוצתיות.

סרטון אירוע ככלי לימודי:

גם המציאות בעולם ההדרכה משתנה וכיום יותר ויותר גופים מחפשים הדרכות המבוססות בעיקר על הצגת אירועים מהשטח שלרוב מובאים בצורת סרטונים מתוך הבנה שסרטון מאפשר לראות ולהכיר מצבים אמיתיים ולא דמיוניים והוא עצמו יכול להפוך למרכז ההדרכה או לסייע ביצירת הדמיית תרחיש עם החניכים עצמם. הסרטונים מביאים את המציאות מהשטח לכיתה או למתקן האימונים.

אם ניקח את הסרטון המדובר כדוגמא למה ניתן ללמוד וללמד ממנו, ברור שנגיע לשיעור בעל תוכן עדכני, מלמד ומעניין הרבה יותר מסתם מצגת עמוסה בפרטים כתובים. כשמדובר בסרטונים מאירועים שהתרחשו בחו"ל, לדעתי אין משמעות ואין צורך להתעכב בנושא ההבדל בחוק או בסמכויות. צריך לקחת את המוצג בסרטון ולדבר ולנתח אותו בהתאם לחוק ולסמכויות בישראל. שימוש בסרטון בהדרכה הופך אותה לסוג של סיעור מוחות עם החניכים ומעניק להם במה נוחה להביע את דעתם.

שילוב של לימוד בכיתה לבין לימוד בשטח האמת:

כמדריך, אני מאמין בהדרכה המשלבת חומר המועבר בכיתה וחומר המועבר במתקן האמת בו פועלים החניכים. בכיתה מומלץ להעביר את החומר העיוני התורתי בשילוב סרטונים ותמונות להמחשה ובמתקן מומלץ להעביר את החומר המעשי, את התרגול. תרגול במתקן האמת הינו בעל ערך מוסף גבוה בהרבה מהעברתו בכיתה או באולם סטריליים שאינם דומים כלל למציאות בשטח.

פתיחות מקצועית לגישות ולשיטות שונות:

המשימה באבטחה אחת היא וברורה מאוד – למנוע ולסכל כל פגיעה במושא האבטחה. המשמעות מכך שעל כוחות הביטחון הפועלים בשטח, להיות בעלי יכולת התמודדות עם מירב האירועים שיכולים להופיע מולם במשמרת. עליהם לדעת לזהות, לסווג נכון ולבחור את הפעולות המתאימות לצורך נטרול האיום בנחישות ובמינימום נזק ו/או החמרת מצב. לשמחתנו הרבה, קיימות גישות רבות ושונות ובעיקר בהמלצות להתמודד עם מצבים המוגדרים כמצבים אפורים, מצבים שאינם לחימה נטו, מצבים שמחייבים את הכוחות בשטח להפעיל את הראש, לחשוב נכון, להיות שקולים ולצאת מהאירוע בצורה הטובה ביותר. רוב המצבים האפורים דורשים יכולת בתקשורת בינאישית וביכולת שימוש בכוח שביר ומעלה שקשור לתחום הקרב מגע ולאומנויות לחימה שונות ומגוונות.

לדעתי האישית, מנהלים ומדריכים חייבים להיות פתוחים לכמה שיותר גישות ושיטות מתוך הבנתם שמומלץ לשלוח את העובדים לשטח עם מגוון רחב עד כמה שניתן והגיוני של כלים לביצוע. כוח ביטחון שיישלח לעבודה בשטח רק עם קרב מגע כמו שאני למדתי, ישתמש בו בכל מצב שאליו ייקלע כי זה מה שהוא מכיר ויודע. אבל מה קורה כשהקרב מגע אינו מתאים לסיטואציה?

חשיבות האימונים המעשיים:

כל מי שמעסיק עובדים ובעיקר עובדים בכוחות הביטחון, חייב להבין שעליו לנתב את רוב התקציב שעומד לרשותו לאימונים מעשיים. רק אימונים מעשיים יכולים להטמיע בצורה יעילה את החומר המקצועי בעובדים כך שיצליחו לזכור אותו וליישם אותו בשטח. ברור שטכניקה שנלמדת פעם אחת לא תצליח לעשות את העבודה בשטח ואף יכולה לבלבל את העובד. אם אין יכולת לשלב טכניקה חדשה בתכנית ההדרכות השנתית או הרב שנתית, עדיף שלא ללמד אותה כלל.

בהקשר לסרטון ולחלק מהתגובות שנכתבו בהמשכו, ברצוני להוסיף הערה בנימה אישית:

במדינתנו הקטנה ישנם הרבה מאוד יועצים ומדריכים בתחום הביטחון וטוב שכך. אני מאמין שכל מדריך באשר הוא, רוצה באמת ובתמים להעביר את הידע המקצועי שלו לחניכים הרבים שעוברים תחת ידיו וזה מתוך רצון שייצאו לשטח הכי טובים שאפשר. הגיוני שכל מדריך יאמין בעיקר בשיטה שהוא למד בעצמו ועכשיו מלמד אחרים, אבל אני חושב שגדולתו של מדריך הינה ביכולת שלו לתת מקום מקצועי ולהכיל גם שיטות אחרות ודעות אחרות – כפי שנאמר, "מכל מלמדיי השכלתי".

אני מעיד על עצמי בלבד שכאשר אני מפרסם סרטון או כתבה, כל מטרתי הינה למידה נטו תוך שימוש בכלים העומדים לרשותי וכיום האינטרנט והרשתות החברתיות תופסים מקום מרכזי וחשוב. אתם בטח מבינים שברוב הסרטונים המתועדים והמופצים, כוחות הביטחון לא נראים טוב ולכן ניתן לחשוב בקלות או לתרגם דברים שנכתבים כאילו נכתבו כדי לפגוע או להקטין אותם. אני חושב שהחוזק המקצועי מושתת גם על היכולת להתמודד עם המציאות כפי שהיא, גם כאשר היא קשה לצפייה ונראית רע מאוד. אין דרך אחרת ללמוד כדי להיות טובים יותר.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס הכשרות ואימונים המותאמים למציאות בשטח

חשיבות האימונים באבטחה

בכל מה שקשור להגדרות והנחיות, ניתן לקבוע, שכלל הגופים המנחים בתחום האבטחה בישראל נמצאים במצב טוב. הפערים קיימים במספר, ברמה ובמשך האימונים ביחס למאפייני התפקיד ולאיומים שמולו מי שמבצע אותו צריך להתמודד.
כידוע, משטרת ישראל היא הגוף המנחה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. בשנים האחרונות, גם המשטרה הבינה את חשיבות ההגדרות וההנחיות כבסיס מחייב לביצוע האבטחה בשטח. ההגדרות וההנחיות מאוגדות לתיק אבטחה (פק"מ), תיק שטח מתקן, נהלים ואפיון תפקיד.
אפיון התפקיד, מגדיר אלו נושאים מקצועיים דרושים על מנת להצליח לגייס את המועמד עם הסיכוי הגדול ביותר שיבצע אותו כנדרש.
כיום, אפיון והגדרת התפקיד כוללים גם סעיף המתייחס לסוג ומשך ההכשרה שאדם צריך לעבור כדי להפוך למאבטח אזרחי ובהמשך, אילו אימונים חוזרים עליו לעבוד במהלך התפקיד על מנת לשמור אותו בכשירות מבצעית.

ההגדרה של אימון:
אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר.
תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.
קיימים מספר סוגים של אימונים, כאשר אימון מסוים יכול להשתייך ליותר מסוג אחד. לרוב, לכל אימון מוגדרות מטרות ברורות ולכל מטרה מצורף תיאור של האופן בו היא תושג. תיאור זה מכונה שיטה.
אימון מאבטח במסגרת תפקידו, נועד להכין אותו לתפקוד הנדרש ממנו בשגרה ובשעת חירום. הדגשים באימון הם על היכולת הגופנית, התמקצעות בהפעלתו של נשק, ורכישת שליטה טקטית.

לא סתם מציינים את חשיבות שלב גיבוש הגדרות הבסיס כי כפי שבטח שמתם לב, כל התשובות נמצאות בגוף ההגדרה ולכן כל מה שנשאר זה לתרגם את ההגדרה למציאות. כך גם בהגדרה של אימון.

בואו נתרגם את ההגדרה של אימון בהקשר של האבטחה האזרחית:
אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר – האימון הוא המשך טבעי למאפייני תפקיד המאבטח האזרחי. מאבטח אזרחי בישראל נדרש להקפדה על נראות, יצירת הרתעה, יכולת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים, ביצוע בידוק אדם וכבודה, ביצוע תשאול, ביצוע סריקה נגד חבלה, שימוש באמצעים טכנולוגיים כגון מגנומטר ידני ושער מגנומטר, שימוש כלי נשק – אקדח, קרב מגע, עבודה לבד, עבודה בצוות, עבודה עם כוחות ביטחון נוספים ועוד.
כדי שהמאבטח יצליח לבצע את כל מה שנדרש ממנו, חובה עלינו לאמן אותו וכמה שיותר.

הנוסחה הברורה קובעת שככל שתתאמן יותר כך תגדיל את הסיכוי שתפעל נכון יותר במצב חירום.

בנושא האימונים למאבטח אזרחי בישראל, נוצר מצב שמספר האימונים והתכנים המועברים בהם לא באמת מכינים אותו להתמודדות בשגרה ובחירום. הבעיה היותר גדולה נמצאת בעובדה שגם ההכשרה הראשונית לתפקיד מאבטח אינה מכינה את החניך כראוי ולכן נוצר מצב עצוב שהוא נשלח לביצוע עבודתו בשטח לא מוכן בעליל.
אני רוצה לנצל את האולימפיאדה בריו על מנת לנסות ולהסביר מה החשיבות של האימונים. בימים האחרונים פורסם בתקשורת סיפורה של מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית. סופר שהיא קשוחה מידי עם המתעמלות, שהיא מקללת אותן ומשפילה אותן, שהיא מגזימה איתן בנושא התזונה ועוד. הפרסום בתקשורת הגיע אחרי שהנבחרת הזו זכתה במדליה באליפות אירופה ואומרים שיש סיכוי גבוהה מאוד שתחזור עם מדליה גם מהאולימפיאדה בריו. אני לא במקום כדי לבקר את הסגנון של המאמנת אבל כן חושב שההישגים של הנבחרת הם תוצאה ישירה של כמות האימונים וסגנון העברתם. אי אפשר להגיע להישגים כאלה מבלי להתאמן עוד ועוד.
המציאות בישראל קובעת שדווקא מאבטח אזרחי, הוא בעל הסיכוי הגבוהה ביותר שימצא את עצמו מתמודד מול יריב מוחשי ואמיתי, וההוכחה לכך הם כל אותם פיגועים שאנחנו חווים בחודשים האחרונים. מצפייה בסרטונים של חלק מהאירועים שצולמו, רואים לא פעם שתגובת המאבטחים אינה נכונה ואינה מקצועית מספיק, וזה מתבטא בטעויות בסיסיות שלפעמים המחיר שמשלמים עליהן מתבטא בחיי אדם.

תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.
קיימים מספר סוגים של אימונים, כאשר אימון מסוים יכול להשתייך ליותר מסוג אחד. לרוב, לכל אימון מוגדרות מטרות ברורות ולכל מטרה מצורף תיאור של האופן בו היא תושג. תיאור זה מכונה שיטה – מאבטח חייב להתאמן בהתאם לתכנית אימונים שנתית שבה מפורט מה יועבר בכל אימון ואימון כך שכל הנושאים המקצועיים יתורגלו בכמות וברמה הנדרשת.
אם משימת האבטחה קובעת שפעולות האבטחה הם על מנת למנוע ולסכל…..כאשר רוב הזמן המאבטח מבצע פעולות מניעה כדי לא להגיע לסיכול, אזי רוב האימונים צריכים לעסוק בפעולות המניעה ופחות בסיכול. על פי מה שידוע לי, כיום אימוני הכשירות של המאבטחים עוסקים בעיקר בירי באקדח ופחות בשאר הנושאים וכאמור ירי באקדח קשור לשלב הסיכול ולא לשלב המניעה. המשמעות מכך, שאין התאמה בין הגדרת התפקיד להגדרת האימונים. זו בדיוק הסיבה לכך שהמאבטחים מבצעים טעויות בכל אותן פעולות בשטח שאינן שימוש באקדח כגון: עמידה טקטית, שמירת מרחק טקטי מאדם חריג, רמת תשאול אדם, רמת בדיקה, רמת סריקה נגד חבלה ועוד.
כל אימון שמבוצע למאבטחים, חייב להתקיים על בסיס תיק אימון מוגדר מראש ומאושר על ידי הגורמים הרלוונטיים. תיק האימון יכלול את מטרת האימון, לקח והישג נדרשים, לו"ז אימון, מה יבוצע באימון וכו'.
אימון טקטי למשל צריך לכלול תרחישים שרלוונטיים למאפייני התפקידים של המאבטחים שעוברים אותו ולמאפייני התקופה. לדוגמא: אימון טקטי שמועבר למאבטחים שעובדים באזור סיכון גבוהה בגזרת עזרה בתקופת איום המנהרות, כדאי שיתאמנו על תרחיש יציאת מחבלים ממנהרה.
את האימון על כל תכניו, יעבירו אך ורק מדריכים מקצועיים בעלי הידע והניסיון המתאימים ושאושרו על ידי משטרת ישראל. מדריך ירי לא יכול להעביר שיעור באיתור חריגים על פי סמ"חים בדיוק כפי שמדריך טקטי לא יכול להעביר מטווח. רק חבלן מאושר על ידי משטרת ישראל יעביר תוכן מקצועי בנושא חבלה.
אימון שמועבר ללא תיק אימון מוגדר וחתום, הוא אימון מאולתר שלא שווה דבר וחצי דבר שהמאבטח ייצא ממנו בדיוק כפי שנכנס אליו.
לרוב, הרמה המקצועית של המאבטח האזרחי בישראל אינה גבוהה ואינה עומדת בקנה אחד עם האיומים הקיימים ועם רמת היריבים הפוטנציאלים. אני בדעה שזו תוצאה ישירה של הכשרה קמרה מידי ולא נכונה ושל מספר ורמת אימוני כשירות נמוכים ושגם אינם מתאימים לנושאים המקצועיים המופיעים באפיון התפקיד.
משטרת ישראל, מבצעת במהלך הזמן שינויים כאלה ואחרים בהכשרה ובאימוני הכשירות אבל זה לא באמת מספיק.
נדרש ביצוע שינוי חד וברור שמצד אחד יגרום לשיפור מקצועי ומצד שני יידע להתחשב בסעיף הכספי.
עד שהשינוי הזה יגיע, נדרש מהמנב"טים להיות מעורבים הרבה יותר בנושא האימונים שהמאבטחים שלהם עוברים בבתי הספר לאבטחה ובנוסף לדאוג להשלים להם את החוסר המקצועי בימי עיון ובאימונים טקטיים במתקנים שגם להם חייבים לכתוב תיק אימון מסודר.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס כמה שיותר אימונים