הנהג של ראשי ממשלה בישראל

21 שנים עבד מנחם דמתי כנהג ראש הממשלה, משנת 1974 ועד שנת 1995. אחרי ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב – 4 לנובמבר 1995, שבה נהג את ראש הממשלה וחווה את האירוע בכל עוצמתו, הרגיש שאינו יכול להמשיך עוד בתפקיד וחזר להיות חלק מפול הנהגים במשרד ראש הממשלה עד יציאתו לפנסיה.
אני מכיר את מנחם דמתי מהיום שהצטרפתי ליחידה לאבטחת אישים בשב"כ בתחילת שנת 1992 ועד היום, כך שהספקנו לצבור שעות רבות של עבודה משותפת, הוא כנהג ראש ממשלה ואני כמאבטח ביחידה.
לשמחתי הרבה, אני ודמתי גרים באותה שכונה ולכן מזדמן לנו לראות אחד את השני מידי פעם ולהחליף חוויות על התקופה המשותפת. בשבוע שעבר החלטנו להיפגש על מנת לדבר על תפקידו וחוויותיו של נהג ראשי ממשלה בישראל.
כשנכנסים לביתו החם של מנחם דמתי מזהים מיד קיר אחד עם תמונות רבות שמספרות את מה שעבר עליו באותן שנים שעבד כנהג ראשי מממשלה, החל מהקדנציה הראשונה של יצחק רבין ז"ל בשנת 1974, המשך עם מנחם בגין ז"ל שנבחר בשנת 1977, יצחק שמיר ז"ל, שמעון פרס ז"ל ועד יצחק רבין ז"ל בקדנציה השנייה שהחלה בשנת 1992 והסתיימה בערב הרצח ב – 4 לנובמבר 1995. תמונות בשחור לבן ובצבע כאשר כל תמונה מספרת על אירוע שעבר על מנחם דמתי עם אחד מראשי הממשלה במהלך עבודתו כנהג. עוד לפני שהתחלנו לדבר, נעמדתי מול התמונות הכל כך מיוחדות וראיתי דרכן את מאפייני ומהות התפקיד של מי שעבד כנהג ראש ממשלה באותה תקופה. הרגשתי שלמרות שמדובר בתמונות, הן מצליחות לשדר את הקשר המיוחד הקיים בין ראש הממשלה לנהג שלו, את האוטנטיות, את האמפתיה, את שיתוף הפעולה, את הדאגה ואת הרגש. כל התמונות מעבירות מסר אחד וברור – הנהג הוא חלק חשוב ביותר ובלתי נפרד בחייו של כל מי שנבחר לתפקד כראש ממשלה בישראל.
אני חושב שכמו הרבה מאוד תחומים באבטחת אישים בישראל, גם תפקיד נהג רכב ראש הממשלה מתחלק לתקופה שלפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ולתקופה שאחרי. אין ספק שגם בעיני האבטחה הנהג נתפס כתפקיד חשוב במאמץ הכללי לאבטחתו של ראש הממשלה בשגרה ובחירום ולמרות זאת, ניתן להבחין בבירור בשינוי החד שנוצר בכל מה שקשור להשתלבותו של הנהג בעשיית האבטחה היומיומית של צוות אבטחת ראש הממשלה. אחרי הרצח, החלק המקצועי תפס מקום מרכזי בתפקודו של הנהג.
מנחם דמתי מספר שבשנים שלפני הרצח המשקל של הנהג נטה יותר לכיוון האישיות ופחות לכיוון האבטחה. צוות האבטחה ידע שהנהג הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות וכך גם ממשימת האבטחה אבל לא באמת שילב אותו בכל הפעולות שנעשו במהלך כל יום עבודה. לאורך כל השנים, לפני ואחרי הרצח, דאגו לשבץ לראש הממשלה נהגים קבועים ומנוסים. חלק מראשי הממשלה הביאו איתם את הנהג מתפקידים קודמים וחלק קיבלו את נהגי משרד ראש הממשלה בהבנה מלאה שזה חלק מהתפקיד אליו נבחרו. מהר מאוד אני מבין , שלמרות שבעשרים שנות שירותי ביחידה לאבטחת אישים עבדתי עם הרבה נהגים, זו הפעם הראשונה שבה אני יושב ומדבר עם נהג ראש ממשלה על התפקיד כפי שהוא חווה אותו. לא יכולתי לבחור מישהו מתאים יותר וראוי יותר מאשר מנחם דמתי. למנחם דמתי היה קשר מיוחד עם כל אחד מראשי הממשלה שנפל בחלקו לנהוג. מנחם מפליג בתיאורים של חוויות רבות ושונות עם כל אחד מראשי הממשלה שדרכם ניתן לאפיין את הקשר המיוחד שקיים בין הנהג לאישיות למרות שהם מתחלפים והוא נשאר בתפקיד. נהג במשרד ראש הממשלה, שנבחר לנהוג את ראש הממשלה, לומד להכיר את חשיבות התפקיד ומאפייניו ויודע כיצד להתאים את עצמו לאישיותו ואופיו של כל ראש ממשלה. מדהים לגלות כמה מהר ראשי הממשלה השונים למדו מצדם להכיר את מנחם דמתי ועד כמה מהר הפכו אותו לחלק בלתי נפרד מחייהם האישיים והמקצועיים. בין ראשי הממשלה לדמתי נוצר קשר חזק של אמון הדדי, סוג של תלות יומיומית, אכפתיות, דאגה אישית, תמיכה, אוזן קשבת, חוויות משותפות חלקן טובות וחלקן פחות ובעיקר אנושיות חזקה. כשמנחם בגין נחלש והיה זקוק לעזרה, היה זה מנחם דמתי שדחף את כיסא הגלגלים שלו, עזר לו לעמוד ותמיד היה מספיק קרוב כדי לראות ולפקח שהכל בסדר. כשמנחם דמתי התחתן, היה זה יצחק רבין ז"ל שהגיע לחלוק לו כבוד בחתונה ובהמשך שימש כסנדק בברית מילה של בנו הבכור. בהסתכלות נוספת על קיר התמונות המרשים, מקבלים את התחושה שמנחם דמתי ניחן ביכולת להיות תמיד במקום הנכון בכל זמן שלא היה בכיסא הנהג ברכב ראש הממשלה. כל ראשי הממשלה שמנחם דמתי זכה לעבוד לצדם, תמיד דאגו לוודא שהוא נמצא בסביבתם הקרובה ותמיד דאגו לראות שמתייחסים אליו בכבוד עד כדי כך שבמקרים רבים לא היו ממשיכים ללכת או לא היו מתחילים פגישות עד שהיה מסיים לחנות את הרכב ומגיע אליהם או עד שמתיישב בנוחות. אני מקשיב לסיפורים ונדהם לראות עד כמה מנחם דמתי חווה אותם מחדש ומתרגש כאילו התרחשו עכשיו ברגע זה.
מבלי להעליב את המאבטחים, נראה שאם היו אומרים לאחד מראשי הממשלה שעליו לבחור בין הנהג למאבטח, אין ספק שכולם היו בוחרים בנהג.