תמונה: צילום רועי אלמן, דוברות משטרה
מתחילת ההתמודדות עם אירוע הקורונה נדבקו בוירוס מאות ויתכן שכבר אלפי בעלי תפקידים בגופי הביטחון השונים, משטרה, צה"ל, שב"כ ועוד. ברור שרוב מקרי ההידבקות התרחשו במהלך ביצוע התפקיד כאשר לדעתי ניתן להניח שחלק גדול מהן מהסיבה של חוסר אחריות בעמידה בהנחיות הזהירות מצד מושא האבטחה – אישים מאובטחים, מפגינים, מפקדים וכו'.
נשאלת השאלה המרכזית האם כאשר מושא האבטחה פועל בחוסר אחריות ומתעקש לבצע פעילות שאינה עומדת בהנחיות הזהירות, איש הביטחון מחויב לבצע את תפקידו כחלק מהתחייבותו החוזית והמקצועית?
האם מאבטח אישים מחויב לביצוע תפקידו כאשר האישיות פועל בניגוד להנחיות?
האם שוטר מחויב לביצוע תפקידו כאשר אזרחים מחליטים לצאת ולהפגין בניגוד להנחיות?
האם חייל מחויב להשתתף בפעילות שבה ברור שלא מקפידים על ביצוע ההנחיות?
האם מאבטח במתקן מחויב לביצוע תפקידו כאשר לא מספקים לו את ההגנה הנדרשת על פי ההנחיות?
האם חוזה העסקה/שירות של אותם אנשי ביטחון כולל התייחסות לתפקוד באירוע כמו אירוע הקורונה? האם הסיכון המקצועי והאישי שנובע מעבודה בסביבה של וירוס קטלני שוות ערך לסיכון הנובע מהאיומים השגרתיים?
האם לאיש ביטחון קיימת בכלל האפשרות להחליט האם ברצונו לעבוד בסביבה שלא מאפשרת לו להגן על עצמו מפני סכנת ההידבקות?
לדעתי האישית רוב גופי הביטחון אם לא כולם, לא לקחו בחשבון את האפשרות להעסקת העובדים שלהם באירוע כמו אירוע הקורונה. אני לא חושב שניתן להאשים אותם בכך מהסיבה שאירוע הקורונה בהחלט יכול לזכות באירוע המפתיע של העשור.
כמו כן, חובה לשאול ולבדוק מה נעשה בנושא מרגע היוודא דבר קיומו של הוירוס הקטלני? האם בוצעו שינויים בחוזי ההעסקה? האם בוצעה הכנה מקצועית לעובדים? האם סיפרו לעובדים את גודל הסכנה שאליה הם נחשפים במהלך ביצוע התפקידים המוטלים עליהם?
בימים רגילים, בהם מאבטח אישים יוצא לביצוע אבטחת האישיות הוא מודע ולוקח בחשבון את הסכנות הקיימות שיכולות להתרחש מצד כל יריב פוטנציאלי, יריב בשר ודם. המאבטח יודע ורוצה להאמין שהארגון הכשיר אותו ונתן לו את כל הכלים הקיימים כדי להתמודד מול היריב בצורה מיטבית. אני חושב שרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל המחיש לכל מאבטח אישים בישראל שהסיכוי שהתרחש אירוע אמת הוא ממשי וכולל את האפשרות שיפצע ואף ייהרג במהלכו.
בימים רגילים, בהם שוטר נשלח לעבוד בהפגנה הוא מודע ולוקח בחשבון שהיא יכולה לכלול התנהגות בלתי חוקית ואלימה מצד המפגינים שתעמיד אותו בסכנת היפגעות וגם הוא, כמו המאבטח, יודע ורוצה להאמין שעבר הכשרה מקצועית וקיבל כלים שיאפשרו לו לבצע את תפקידו במקצועיות מבלי להיפגע.
כיוון החשיבה הזה נכון גם לכל המאבטחים והחיילים באשר הם. חייל שנדרש להשתתף בכנס מסוים המתקיים במחנה, רוצה להאמין ובוטח במפקדים שלו שעשו את כל מה שנדרש כדי לעמוד בהנחיות הבריאות שימנעו את הדבקתו בוירוס.
כדי להצליח (אולי, כי לא בטוח שזה אפשרי) ולגבש דעה הגיונית בנושא מורכב כמו אירוע הקורונה, חייבים להבין שמי שנדבק בוירוס באמת יכול למצוא את עצמו בסכנת חיים ממשית ובאותה נשימה להבין שישנם מקצועות, כמו ביטחון, שלא ניתן להפסיק אותם עד יעבור זעם.
איש ביטחון אינו כמו כל אזרח אחר שנשלח לסגר לתקופה שנקבעת על ידי הממשלה ובמידה ויקפיד לעמוד בתנאיו, סביר להניח שלא יידבק בוירוס ולא יעמוד בסכנה. איש הביטחון הוא חיוני ולכן נדרש להמשיך לצאת לעבודה.
בואו נתייחס לכמה דוגמאות בולטות מהתקופה האחרונה:
נשיא ארצות הברית, טראמפ, שלא בדיוק הקפיד על ביצוע הנחיות הבריאות הזהירות, נדבק בוירוס הקורונה ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי. כמובן שבכל הזמן הזה יחידת האבטחה של הנשיא המשיכה לאבטח אותו כמידי יום. אני חושב שביום השני, הנשיא החליט שהוא יוצא מבית החולים ברכב כדי להביע תודה לכל האזרחים התומכים בו שעמדו שעות ארוכות מחוץ לבית החולים. כמובן שפעולה זו של הנשיא בוצעה כאשר הוא עדיין חולה בוירוס כאשר יחד איתו ברכב יושבים נהג ומאבטח:
בהתנהגותו, הנשיא טראמפ העמיד את הנהג והמאבטח שיושבו איתו ברכב בסכנת הדבקות ממשית למרות שהינם עם מסיכת הגנה. בימים רגילים, לנשיא מותר להחליט מה שהוא רוצה לעשות ועל יחידת האבטחה להתאים את עצמה לרצונותיו תוך עשיית האבטחה בצורה המיטבית כדי להגן עליו מפני הסכנות הקיימות, אבל האם בימים שבהם מצוי וירוס קטלני בחוץ על מפקדי יחידת האבטחה להמשיך באותה גישה שמקובלת בימים רגילים? האם בתקופת הוירוס האישיות רשאי להחליט על ביצוע פעולה שמעמידה את הסובבים אותו בסכנה שאינה נמצאת ברשימת הסכנות השגרתיות? האם הנהג והמאבטח הצמוד יכולים להחליט שלא מתאים להם להימצא במצב סכנה רק בגלל שהנשיא החליט שבא לו לצאת להגיד תודה לתומכים?
גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה בישראל, החליטה שלמרות הסגר וההנחיות הנלוות אליו, היא והמשפחה ייסעו ביום כיפור למשפחתה המתגוררת בטבריה, והכל בידיעה שזה אסור. העניין הוא, שכדי להגיע לטבריה, נדרשה השרה לשירותיו של הנהג שלה, הנהג שבעקבות החלטתה מוצא את עצמו מפר את הסגר ואת ההנחיות וגרוע מכך, שכחלק מתפקידו נקלע למצב של סכנה ממשית להדבקות בוירוס הקטלני. לאחר הביקור בבתי בני משפחתה ובבית הכנסת השכונתי, התברר שהשרה נדבקה בוירוס ובכך העמידה בסכנת הדבקות את כל מי ששהה בקרבתה. אין ויכוח שהשרה יכולה להחליט להעמיד את עצמה ואת בני משפחתה בסכנת הדבקות והם יכולים להחליט לקבל ולהכיל את זה אבל מה עם הנהג שעובד איתה, האם ניתנת לו האפשרות להחליט האם מתאים לו לקבל את ההחלטה המוטעית של השרה? האם הוא במקום שבו הוא בכלל יכול להרשות לעצמו ורשאי להביע את דעתו בנושא או שזה ברור מאליו שעליו להמשיך לבצע את תפקידו למרות קיומה של הסכנה הממשית?
מפקד תחנת המשטרה מוריה, נצ"מ קובי יעקובי, מי שאחראי על הטיפול בהפגנות בבלפור מול בית ראש ממשלת ישראל, נדבק בקורונה. בסבירות גבוהה שהמפקד נדבק במהלך ביצוע תפקידו בטיפול בהפגנות. יחד איתו במשימה, משתתפים מאות שוטרים שנמצאים תחת פיקודו וגם הם כמוהו מוצאים את עצמם במצב של קרבה לאנשים רבים שאינם שומרים על ההנחיות וברור שבתוכם ישנם כאלה שנושאים את הנגיף ואף כאלה שיתכן וכבר חולים. המפקד ושוטריו נשלחים לביצוע המשימה כל פעם מחדש כאשר נראה שלא עומדת בפניהם הברירה להחליט האם מתאים להם לעמוד בסכנת הדבקות ממשית. נראה שאין להם את האופציה להשפיע על החלטות הארגון ומפקדיו והם חייבים להתייצב ולבצע את המשימה למרות הסכנה האישית והלא שגרתית הכלולה בה. האם זה נכון שהטיפול בהפגנות יתבצע בדיוק באותה אסטרטגיה שמופעלת בימים רגילים ושגרתיים? האם זה נכון להציב את המפקדים והשוטרים בעמדות שמסכנות אותם?
פורסם בתקשורת ב 10.10.2020:
שוטר בשנות ה-50 לחייו נפטר מקורונה
במסגרת עבודתו השוטר התנהל בסביבה של חולים
חיילים מתלוננים: בצה"ל מתעלמים מההנחיות להימנעות מהדבקה בקורונה
חיילים מספרים כי חרף ההנחיות שנועדו למנוע את התפשטות הקורונה בצה"ל, הם נדרשים לשהות בקבוצות גדולות, פועלים בתנאי היגיינה ירודים וכי נאסר על חובשים שבודקים חולים להשתמש במגני פנים.
צה"ל הוא ארגון גדול מאוד שהשליטה על כל המשרתים בו בימי שגרה נחשבת למשימה קשה ביותר אז אחת כמה וכמה בימים לא רגילים כמו ימי אירוע הקורונה בו נדרש צה"ל למשנה זהירות שכולל שינוי הגדרות והנחיות ושינוי במאפייני הפעילות השגרתיים, וכל זאת כדי לשמור על כלל המשרתים בו מפני הדבקה מיותר. גם בצה"ל, כמו בשאר גופי הביטחון, החייל הקטן כנראה ומוצא את עצמו במצב של חוסר אונים ואינו באמת יכול להשפיע במצבים שבהם הוא מזהה אי עמידה בהנחיות.
עד להגעתו של וירוס הקורנה לעולם, איום הדבקה בוירוס על אנשי הביטחון במהלך ביצוע תפקידם כנראה שלא נלקח בחשבון ובמידה מסוימת ניתן להבין זאת, אבל מרגע הגעתו יחד עם השפעתו העצומה וסכנת החיים שהוא מייצר, אסור להכיל התנהגות של ארגון ו/או בעל תפקיד ממלכתי שלא עומד בהנחיות הממשלה וגרוע מכך מעמיד בסכנה אנשים אחרים ובכלל זה כאלה שנושאים בתפקיד שירותי שאין להם באמת יכולת השפעה. איום של וירוס על איש הביטחוון אינו דומה לכל איום שגרתי אחר שיכול להתרחש בכל רגע ולכן אסור להתייחס אליו כאל עוד איום ברשימת הדפ"אות המוכרת. אסור להפוך את האחריות לאישית ולהעביר אותה אך ורק לאיש הביטחון באשר הוא ובאותה מידה אני חושב שלא יהיה נכון להשאיר את האחריות בידי נושא התפקיד הממלכתי. באירועים לא שגרתיים, כמו אירוע הקורונה, האחריות המלאה להנחיות צריכה להיות אך ורק בידי הממשלה והכנסת כאשר על כל השאר חלה החובה לבצען ככתובן וכלשונן. באירועי קיצון, על הממשלה והכנסת לכלול בהנחיות לביצוע גם את נושאי התפקידים הממלכתיים כגון ראשי ארגון, שרים, מפקדים, מנהלים וכו' ובנוסף להגדיר תהליך שבו כל בעל תפקיד שירותי יהיה יכול בעזרתו להרים דגל אדום לפני ביצוע משימה או במהלכה מבלי לחשוש ולפחד שיאבד את משרתו ופרנסתו. לצורך העניין, נשיא ארצות הברית לא יכול להחליט לצאת להביע תודה לתומכיו כאשר הוא חולה ומעמיד בסכנה את בעלי התפקידים שסביבו ועד כמה שזה יכול להישמע הזוי, אם יחליט בכל זאת לעשות זאת יוכלו הנהג והמאבטחים להחליט לא להצטרף אליו מבלי להיענש על כך. דווקא הנשיא עצמו צריך לדעת שבהחלטתו הוא מעמיד את משרתו בסכנת המשך. גם לנהג ו/או למאבטח של שר צריך לאפשר להחליט להרים דגל אדום כאשר הוא מזהה אי עמידה בהנחיות. הנהג יוכל להחליט שאינו מוכן לנהוג ברכב כאשר ברור לו שהאישיות לא עומד בהנחיות הממשלה. מאבטח שיזהה שהמתקן שבו הוא עובד ובכלל זה העמדה שבה הוא נדרש לעמוד לא הותאם לעמידה בהנחיות ולא סופקו לו כל אמצעי ההגנה הדרושים, יהיה רשאי גם הוא לא לבצע את תפקידו באוטומט מבלי שיותר לו להעיר ולהאיר את עיני מנהליו לכשלים שמעמידים אותו בסכנת הדבקות ממשית. ארגונים ויחידות ביטחון נדרשים וחייבים לבצע שינויים בתפיסה ושינויים במאפייני המענה השגרתיים כדי להימנע עד כמה שניתן מהעמדת העובדים שלהם בסכנת הדבקות. זה דורש ממקבלי החלטות להתאים את עצמם ואת הארגונים שתחתם למאפייני איום הוירוס ולא להיפך גם אם זה עומד בניגוד גמור למה שהתרגלו אליו עד כה. יש למצוא דרכים אחרות ויצירתיות כדי להתמודד עם כל אזרח שלא עומד בהנחיות מבלי לגרום לאנשי הביטחון לעמידה בסכנת הדבקות. שום דרך פעולה שהיתה נהוגה בימי שגרה לא ניתנת להמשך יישום בימי הקורונה כל עוד המבצעים אותה עומדים בסכנת הדבקות.