מערכי אבטחה רבים נוטים להשקיע משאבים ומאמצים רבים להגדלת כוח האדם ובהצטיידות בטכנולוגיה מתקדמת מתוך רצון להציב מענה טוב יותר אל מול היריב ובעקבות זאת שוכחים ומזניחים את המענים הבסיסיים והקלים שעומדים לרשותם, כגון נראות והרתעה שבאירועים מסוימים גרמו ליריב להסתובב ולחפש יעד אחר לפיגוע.
על פי התחקיר שבוצע למחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במסעדת מקס ברנר במתחם שרונה, עולה שההחלטה שלהם להיכנס בסופו של דבר למסעדה נבעה משינוי התכנית המקורית לבצע פיגוע בתחנת הרכבת בבאר שבע ובהמשך בתחנת הרכבת השלום בתל אביב. המחבלים סיפרו בחקירה שכאשר הגיעו לתחנות הרכבת, זיהו מאבטחים שעומדים מחוץ לפתחי הכניסה ובנוסף זיהו שמבוצעת בדיקה לכל הנכנסים לתחנה בעזרת שער מגנומטר ומכונת שיקוף. נראות המאבטחים והאמצעים בכניסה יצרו הרתעה כלפי חוץ אשר גרמה למחבלים לשנות את תכניתם המקורית.
התנהגותם של המחבלים באירוע, הוכיחה בצורה חד משמעית שמעגל האבטחה הראשון שמוצב מחוץ לפתחי המתקן יכול למנוע פיגוע רק מעצם מיקומו, לבושו, עמידתו והתנהגותו ומבלי שהיריב מעז לנסות להתחכך עם המאבטחים כדי לבדוק האם ניתן לעבור אותם ולהיכנס פנימה למתקן.
לצערנו הרב, במקרה הנוכחי, מדובר במחבלים נחושים שלא וויתרו על המשימה להרוג אנשים חפים מפשע ולאחר שנרתעו מהאבטחה ברכבת המשיכו לחפש יעד אחר עד שהגיעו למסעדת מקס ברנר במתחם שרונה שבה אין אבטחה כלל.
לדעתי, אחוז גבוהה מהיריבים יוותר והסתובב לאחור כאשר יזהה מערך אבטחה רציני המוצב במעגל החיצוני, מה שמחזיר אותנו לעובדה שהיריב מושפע ממה שהוא רואה ומגיב לתחושת הפחד והחשש שנובעים ממנה.
ניתן בקלות לחשוב שכדי למנוע פיגועים צריך רק להציב מאבטחים בכל המקומות בהם ישנם אזרחים בריכוזי קהל שמהווים יעד קל ליריב, אבל ברור שחשיבה כזו אינה מציאותית ובטוח שתפגע באורח החיים הבסיסי. לכן שתי המסקנות המרכזיות שלי מהפיגוע במקס ברנר, הינן שצריך לחשוב בצורה יצירתית על מנת למצוא פתרון שמצד אחד יצליח ליצור מעגל מרתיעה בכל מקום או אזור עם ריכוזי קהל ומצד שני לא יפגע באורח החיים של האזרחים ושיש לחזור ולהאמין בפעולות הפשוטות באבטחה לפני שרצים לשיטת עבודה ולטכנולוגיה מתקדמות.
המציאות בישראל, שנוצרה מאלפי פעולות טרור לאורך השנים, מחייבת הצבת מערך אבטחה במתקנים כמו תחנות רכבת, תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה, בתי מלון ועוד. מתקנים מהסוג הזה בדרך כלל מוגדרים כמונחה משטרת ישראל ומחויבים לעמוד ברמת אבטחה שנקבעת עבורם. ההבדל ברמה הנראה לעין המתבונן בא לידי ביטוי בנראות מערך האבטחה כלפי חוץ.
זה לא סוד, שהמאבטח המוצב בכניסה למתקן הוא בדרך כלל יהיה איש האבטחה הראשון שהיריב יראה בשלב איסוף המל"מ ואף בשלב ניסיון הכניסה למתקן. המשמעות מכך היא שהמאבטח בכניסה הוא זה שיקבע מה חושב היריב על רמת האבטחה במתקן והוא זה שיעזור לו להחליט האם כדאי לו לנסות ולעבור את האבטחה בדרכו לתוך המתקן.
מי שיסתכל על הכניסה למתקנים מאובטחים יראה תמונת מצב שונה ומשתנה הקשורה לנראות המאבטח ולהרתעה שהוא משדר כלפי חוץ. בחלק מהמקרים נראה מאבטח שלבוש במדים ייצוגיים ומכובדים שעומד מחוץ לדלת הכניסה למתקן ומתרכז אך ורק במשימה שלשמה הוא נשלח. במקרים אחרים נראה מאבטח בלבוש מרושל או דהוי שאינו ייצוגי ואינו מכובד, שעומד או יושב בתוך המתקן ובנוסף מתעסק בביצוע פעולות שאינן קשורות לעבודתו ולמשימתו, כגון שימוש בפלאפון.
דוגמא טובה:
דוגמא לא טובה:
המאבטח המוצב בכניסה והאמצעים המוצבים בה נחשבים למענה בסיסי וקל לביצוע ולכן כל מה שנשאר למנב"ט המתקן לעשות זה לדאוג שהמאבטח יראה כאיש מקצוע מכובד אשר מבצע את עבודתו ברצינות ובנחישות. כאמור, המחבלים ציינו שזיהו שבכניסה לתחנה מוצבים שער מגנומטר ומכונת שיקוף, זה הספיק להם כדי להסתובב ולהמשיך בחיפוש יעד אחר לביצוע הפיגוע, הם לא ניסו להיכנס ולראות האם באמת מתבצעת בדיקה. על בסיס התנהגות זו, ניתן להסיק שגם מערך אבטחה שאין ביכולתו לרכוש או להשכיר שער מגנומטר ומכונת שיקוף יכול פשוט לרכוש ציוד דמה אשר נראה מבחוץ אמיתי ועובד.
כדי לעלות את הסיכוי לאיתור מקדים של מחבלים, חייבים לשבת ולחשוב על מציאת פתרון יצירתי לפריסת כוחות אבטחה במקסימום גזרות בהם סביר להניח שהיריב יעבור.
אז מה עוד אפשר לעשות?
כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.
הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.
הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.
אפשר להחליט להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.
אבטחה מרחבית משותפת:
ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.
מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.
יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.
יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.
יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.
יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.
על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.
בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים ובנוסף, זה יגרום לו להסתובב יותר בחיפוש אחר יעד קל לביצוע הפיגוע.
אבטחה לאורך ציר מרכזי:
חשיבה רחבה יותר, תתייחס לאזור גדול יותר ולא רק למתחם אחד. לצורך ההסבר, ניקח את הציר מתחנת הרכבת השלום ועד רחוב אבן גבירול ונציין היכן מוצבים בו כוחות אבטחה:
- מאבטחי תחנת הרכבת.
- מאבטחי מגדלי עזריאלי.
- מאבטחי בניין קרית הממשלה.
- מאבטחי הקריה.
- מאבטחים במתחם שרונה.
מספיק, שהנחיה לביצוע ו/או שיתוף פעולה יגרמו לכך שכל מערך אבטחה בציר הנ"ל ידאג להציב לפחות מאבטח אחד בחוץ על הציר, יווצר רצף אבטחה על אזור גדול יותר אשר יגדיל את הסיכוי שאולי אחד מהמאבטחים יצליח לאתר סימנים מחשידים בהתנהגות המחבלים.
אני מסכים אם כל אלה שיקומו ויגידו שעדיין, אחרי כל השינויים והשיפורים שהצעתי לבצע, המחבלים יכולים להגיע ליעד שאינו מאובטח כפי שעשו במקס ברנר ולעולם אי אפשר לאבטח את כל המקומות אבל לא אוכל להסכים על השארת המצב כפי שהוא כיום ועל חוסר השקעה בחיפוש פתרונות לשיפורו.
