מה ניתן ללמוד מהתיעוד המצולם:

השגריר השתתף באירוע שהתקיים באולם אירועים.

השגריר לא אובטח על ידי מאבטח אמריקאי.

יתכן והשגריר אובטח על ידי מאבטח מקומי אבל כנראה שלא מדובר באבטחה צמודה בתוך האולם, אחרת איך יתכן שתוקף יכול להגיע לאישיות מבלי שהמאבטח יעצור אותו? 

התוקף הגיע עד לשולחן בו ישב השגריר ואז תקף אותו בעזרת סכין – סימני הדם על השולחן מעידים שכך היה.

פעולת כוחות הביטחון נראית כמתאימה לכוח משטרה ולא לכוח אבטחת אישים ייעודי ומקצועי.

האירוע לא היה מאובטח כך שהיתה שליטה על הכניסות לאולם לאיתור חריגים – התוקף הנו דמות מוכרת למשטרה המקומית ואם היה כוח כזה הרי שהיה צריך לאתר אותו לפני הכניסה לאולם.

מסקנות מהאירוע:

למקבלי ההחלטות ישנן מספר אפשרויות שאחת מהן היא לאבטח את השרים ואישים ברמת שגריר.

השנייה תקבע ששרים ושגרירים יאובטחו על פי הערכת מצב ומודיעין.

השלישית תקבע שהאישים לא יאובטחו כלל.

האפשרות השלישית דורשת חשיבה מחוץ לקופסא על מנת לייצר פתרונות חלופיים שיתנו לאישיות או למי שבסביבתו הזדמנות לאתר ולהגיב ליריב כמו זה שתקף בסיאול:

1. הכשרת צוות העוזרים של השר/שגריר – בדרך כלל מתלווה לשר/שגריר עוזר אחד או יותר לכל פעילות חיצונית. מכיוון שכך ניתן להעביר את צוות העוזרים הכשרה ייעודית ומקצועית שתעניק להם כלים פשוטים וברורים לאיתור אדם חריג ולמתן תגובה לחשיפתו ואפילו לעצירתו וכל זאת ללא נשק.
2. הכשרת השר/שגריר לתגובה – ניתן להעביר את השר/שגריר הכשרה קצרה לביצוע פעולות פיזיות כנגד תוקף על מנת למנוע ממנו להצליח ולפגוע בו. אין הכוונה לקרב מגע אלה למספר פעולות יעילות להשתלטות על אדם ולא משנה מה גודלו או האם הנו משתמש באמצעי לחימה.

אכן החלטה קשה מאוד ששייכת לעולם ניהול הסיכונים בשאלה האם לאבטח שר או שגריר של מדינה.

תקיפתו של השגריר האמריקאי ממחישה שוב מה יכול לעשות תוקף בודד לאישיות שמייצג מדינה.

המסקנות שלי מהאירוע מדגישות את הצורך בחשיבה מחוץ לקופסא על מנת למצוא פתרונות יצירתיים להתמודדות מול תוקף אחד או אפילו שניים ומוכיחות