"שומר החומות" – תמונות וסרטונים שמספרים את המצב בישראל 2021

שימוש בתמונות וסרטונים שעלו ברשתות החברתיות לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. שימוש במדיה המפורסמת ברשתות החברתיות לאחר ניסיון לאיתור בעל הזכויות. כל בעל זכויות מוזמן לפנות למייל הבא לבקשת הסרת תמונה ו/או סרטון [email protected].

"עולם כמנהגו נוהג", ישראל ממשיכה לנהוג ולהתקיים כפי שהיא רגילה, ללא כל שינויים, כצפוי ובהתאם לביטויים נוספים וכל כך נכונים – "אין חדש תחת השמש" ו"מה שהיה הוא שיהיה". מה שכן משתנה מסבב לסבב הוא השם שהמחשב בוחר למבצע, והפעם "שומר החומות", ונפח הפרסומים ברשתות החברתיות שמציף בידיעות, בסרטונים ובתמונות רבות ומגוונות שמצליחות לספר ולתאר בצורה מיטבית את מצבה של ישראל בשנת 2021.
הסבב הנוכחי שונה מקודמיו בעיקר בגלל העובדה שחוץ מהלחימה הצפויה מול החמאס בעזה התווסף איום פנימי, בתוך הבית, שהפעיל פצצה מתקתקת מצד ערביי ארץ ישראל כנגד יהודים, בעיקר בערים מעורבות כמו לוד, רמלה, יפו, חיפה ועכו ולא רק בהן.
כל ילד וילדה ביישובי עוטף עזה יגידו שסבב לחימה נוסף מול החמאס אינו מפתיע ואף היה צפוי, אבל האם ניתן להגיד את אותו דבר על ההתפרצות האלימה של חלק מערביי ארץ ישראל או שבמקרה הזה אכן מדובר בהפתעה? אם האיום מבפנים הצליח להפתיע אותנו אז מצבנו עוד יותר גרוע מכפי שזה נראה. העולם ביסודו מאוד פשוט ובכל מה שקשור לקשר בין אנשים, בין ארגונים ובין מדינות, הכללים והחוקים מאוד ברורים וחדים וכך גם המחיר שישלם כל מי שלא יפעל לפיהם:

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.

"הקם להורגך, השכם להורגו" – אדם יפסיק את מעשיו רק אם תהרוג אותו או תפגע בו כך שלא יהיה כדאי לו להמשיך.

אי אפשר להיות יותר צדיקים מהאפיפיור.

החלש יותר ייתפס בעיני אחרים כמסכן ולרוב גם כצודק וכמי שצריך להציל אותו מידי החזק.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

קיבצתי מספר תמונות וסרטונים המתארים כיצד מדינת ישראל משלמת מחיר על התנהלות ארוכת שנים שאינה מתאימה לכללים ולחוקים של העולם:

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה.

נכתב ב 3.12.1947 ומתאים למציאות בשנת 2021:

"מה שהיה הוא שיהיה" – כרוז שכדי להפיץ אותו כיום, בשנת 2021, כל מה שצריך לעשות זה רק לשנות את התאריך, כל שאר התוכן תואם במאה אחוז את שהתרחש בערים המעורבות ובמקומות נוספים ברחבי המדינה. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שחלק מהאוכלוסייה, במקרה הזה ערבים שחיים בישראל כאזרחים לכל דבר ועניין, שמרשה לעצמו להתפרץ בכל פעם שיש לו הזדמנות ולפעול באלימות קשה עד כדי רצון לפגוע ולהרוג אזרחים יהודים, הוא האויב מבפנים של מדינת ישראל. ערבים ששוב ושוב משחזרים את השנאה וההתקפות שבוצעו כנגד אזרחי ישראל היהודים על ידי הדורות הקודמים שלהם. אין ספק שהחלק הזה באוכלוסייה הערבית יורק לבאר שממנה הוא שותה ובמקביל מנצל את חוסר האכיפה ורפיסות השלטון כדי להתחמש ולהתארגן למלחמה, מלחמה על הבית. מדובר באויב מבפנים ששם לו למטרה להשתלט בחזרה על ערים ושטחים בישראל ופועל בהתאם לתוכנית רב דורית שמשלבת שנאה תהומית, אמונה דתית, סבלנות ונחישות. מבחינתו, הזמן לא משחק תפקיד בדרך להשגת המטרה.

אכיפה חלשה ורפיסות שלטונית מנוצלת לרעה על ידי חלק מהאוכלוסייה עד כדי אנרכיה – יהודי בארצו לא חיי בביטחון:

צילום: צילום מסך

6 מיליון יהודים נרצחו בשואה בניסיון אכזרי של הגרמנים לבצע טיהור אתני מלא לכל היהודים שחיו על פני האדמה בכל מקום בעולם. השואה היוותה סימן חזק וברור לכל היהודים ששרדו את הזוועות שעליהם להקים מדינה משלהם במטרה שאף אחד לא יוכל לפגוע בהם יותר וכדי שיוכלו לחיות חיים בטוחים וטובים, היא מדינת ישראל. מאז ועד היום, המטרה שלשמה מדינת ישראל הוקמה לא באמת הושגה, והתמונה הזו שצולמה במאי 2021 במהלך מבצע "שומר חומות" מוכיחה את זה – יהודי הותקף על ידי פורעים ערבים, בתוך מדינתנו, ליד ביתו. בשנת 2021, לאחר 73 שנות קיום, יהודי במדינת ישראל לא יכול להרגיש בטוח במדינתו, לא בביתו ולא מחוצה לו. הפרעות האלימות מצד הערבים כנגד יהודים במקומות רבים ברחבי ישראל, הגם שהתבצעו על ידי קבוצות קיצוניות ולא על ידי כולם, מזכירות את תקופת השואה האפילה בה יהודי לא יכול היה ללכת ברחוב מבלי שמישהו יכה אותו או יהרוג אותו. ב – 73 שנות קיום וכנגד כל הסיכויים, ישראל הפכה להיות מדינה מתקדמת וחזקה שיש בה הכל, הכל חוץ מביטחון פנים לאזרחיה היהודים.
התקיפות האנטישמיות הרבות כנגד יהודים שמתרחשות במדינות רבות בעולם מזכירות לנו שאין לנו ארץ אחרת לחיות בה בביטחון:

מדינת ישראל היא מדינת היהודים!!! לא מדינת הערבים ולא מדינת הזרים!!! דווקא עכשיו, ראש ממשלת ישראל חייב לקיים נאום על מנת להעביר מסר אחד, חד וברור שאומר שמדינת ישראל היא מדינת היהודים ולכן כל מי שאינו יהודי שמחליט לגור בה או לבקר בה חייב לחיות ולהתנהג בהתאם לחוקי המדינה היהודית, ולא, ייעצר ויישפט או יגורש מידית.

הוויתור של היום יהפוך להיות השגרה של המחר.

דחייה בטיפול בבעיה קיימת, תגרום לה לגדול ולהחמיר עד כדי כך שהפתרונות הקיימים יכולים להפוך ללא רלוונטיים.

מדינת ישראל פועלת בהכלה ובסלחנות פושעת מול אזרחיה הערבים ובוחרת להתעלם מתופעות שנאה, אלימות והתחמשות לא חוקית. גם כאן, נראה לכאורה שמדינת ישראל מתעלמת מהבעיה הקיימת, בעיה שנראית כך:

המדיניות הלא נכונה וההרסנית הזו מועברת לכלל כוחות הביטחון ובמיוחד לכוחות משטרת ישראל כגוף שאחראי על יצירת השקט הביטחוני בתוך שטח ישראל ובכך מעמידה את השוטרים/ות, המבצעים את המשימות בפועל, בעמדה חלש ונחותה ובמקרים רבים אף בסכנת חיים ברורה ומידית.
התוצאה של מדיניות זו נראית בברור בתמונה ובסרטונים הבאים:

שום אדם לא היה מעז להתנהג כך לשוטר/ת אם היה יודע שהא צפוי לתגובה נחושה וחזקה שתגרו לו לנזקים קשים. כשאזרח יודע שהשוטר שעומד מולו מסורס בסמכותו ובתגובתו, הוא מרשה לעצמו לתקוף אותו מילולית ופיזית.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית וטוב שכך, אבל דמוקרטיה לא יכולה לבוא על חשבון ביטחון אזרחיה ו/או לאי שוויון באכיפת החוק. התנהגות חלק מהערבים במהלך מבצע "שומר החומות" מסמנת שהגיע הזמן שמדינת ישראל תשלב במסגרת הדמוקרטיה אכיפה חזקה ולא מתפשרת כנגד כל מי שמעז לצאת נגדה, בדיבור ו/או במעשים. אף אדם בתוך מדינת ישראל לא יניף דגל של האויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם בתוך מדינת ישראל לא ידבר ויעודד ארגון טרור שמוגדר כאויב מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יחזיק נשק לא חוקי מבלי שייענש על כך!!! אף אדם במדינת ישראל לא יתנהג בזלזול ולא יתקוף איש כוחות הביטחון מבלי שייענש על כך!!! הגיע הזמן ליזום פעולה כנגד כל התופעות האלה שפוגעות בכל שאר האזרחים שומרי החוק במדינת ישראל!!!
מדינת ישראל חייבת לצאת למבצע ניקוי אורוות בעזרת כל ארגוני ביטחון הפנים ברמה של מעבר מבית לבית לצורך סריקה ומציאת אמל"ח לא חוקי ומעצר כל אזרח פורע חוק.

 

בניווט, כשאתה מתברבר עליך לחזור לנקודה האחרונה שידעת איפה אתה ומשם להתחיל שוב בדרך אחרת.

ההתנהלות והטיפול של מדינת ישראל בעזה מזכירים ניווט שמי שמוביל אותו מתברבר שוב ושוב ולכן חוזר כל הזמן לאותה נקודת התחלה ולא מצליח להגיע ליעד המטרה. ברוב המקרים, ברבור בניווט נובע מאי למידת הציר כמו שצריך ומאי יכולת טובה של קריאת והבנת השטח. משנת 1967, אחרי שישראל כבשה בשנית את רצועת עזה מידי המצרים התחיל ניווט שלא מצליח להגיע אל יעד מטרה עד היום, וכל זאת כי כל פעולה וכל ניסיון טיפול שבוצעו התבררו שוב ושוב כברבור בדרך. עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות צה"ל שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים 1967 ל – 1994. בשנת 1969 חוברה העיר לרשת החשמל של ישראל. בשנת 1971 החליטה ממשלת ישראל לפעול לשיקום מחנות הפליטים שברצועת עזה, מתוך מחשבה שמהלך זה יעזור להרגעת המתיחות הביטחונית ושינוי דעת הקהל לטובת ישראל, לאחר שתחת השלטון המצרי לא נעשה מאמץ לשקם את הרצועה. ב- 1971, בעת שאריאל שרון היה אלוף פיקוד דרום פעל צה"ל בצורה נרחבת למיגור הטרור ברצועת עזה, והביא לשקט יחסי שנמשך מספר שנים. בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה והעיר עזה הייתה אחד ממוקדי העימות. בעקבות האינתיפאדה והגבלת חופש התנועה של עובדים עזתיים אל מעבר לקו הירוק התדרדר המצב הכלכלי בעזה. ב- 1994 כתוצאה מהסכמי אוסלו, נסוג צה"ל מהעיר עזה והשליטה בעיר עברה לידי הרשות הפלסטינית. רב המרצחים יאסר ערפאת הורשה לחזור לעזה כדי להפוך למנהיג הרשות הפלסטינית. יאסר ערפאת קבע את מפקדתו בעזה. בשנת 2005 פונו היושבים היהודיים ברצועת עזה בנסיגה חד צדדית כחלק מתוכנית ההתנתקות. לאחר יציאת צה"ל מעזה, התגבר ירי רקטות משטח רצועת עזה, כאשר הירי מהעיר עזה והעיירות הסמוכות אליה כוון בעיקר אל העיר שדרות וליישובים סביבה. החמאס ניצח בבחירות 2006 והשתלט על רצועת עזה. המצב הביטחוני בעזה החמיר. ישראל הפעילה סגר על רצועת ומנגד התגבר ירי הרקטות ופצצות המרגמה על יישובי עוטף עזה.
בדצמבר 2008 פתח צה"ל במבצע עופרת יצוקה שארך כשלושה שבועות.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובי עוטף עזה.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך על יישובי דרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר יישובים בישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, וביולי 2014 פתח צה"ל במבצע צוק איתן ברצועת עזה (ארך כ – 50 ימים), בתגובה לירי המתמשך על יישובי הדרום בשבועות שקדמו לו.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל שוב פעלה באותה דרך, ובנובמבר 2019 החל מבצע צבאי נוסף בעזה, שנקרא בשם "חגורה שחורה" ונמשך 6 ימים.
החמאס השתקם וחזר לירות לעבר ישראל.
ישראל פעלה שוב באותה דרך, ובמאי 2021 פתחה במבצע "שומר החומות" שארך 11 יום ומזכיר בתוצאותיו את תוצאות המבצעים שקדמו לו ולכן ברור שהחמאס שוב ישתקם ויחזור לירות על ישראל עד למבצע הבא.
יש לציין שבין מבצע למבצע ישראל הקפידה להאמין שניתן לגרום לארגון הטרור חמאס לזנוח את דרך המלחמה ולבחור בשלום ולכן בחרה כל פעם מחדש בציר הכנסת סחורות, חומרי בנייה וכספים לחמאס שמצדו השתמש בהם בעיקר לשיקום והתעצמות מחדש. האם הפעם מדינת ישראל תבין סופסוף שבכל מה שקשור לניווט ברצוע עזה, עליה לחשב מסלול מחדש כדי להצליח להגיע ליעד המטרה – שקט וביטחון לאזרחי מדינת ישראל ובמיוחד לאלה הגרים בעוטף עזה.

הפאסיבי, זה שממתין לקבל את המכה ואז מגיב, ימצא את עצמו מופתע כל פעם מחדש.
אי אפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – חייבים לבחור צד ולדבוק בו.

על כל אזרחי מדינת ישראל לזכור שחמאס הוא ארגון טרור אכזרי שהשתלט על רצועת עזה ואזרחיה כדי להצדיק את קיומו וכי לממש את שנאתו לישראל. ארגון טרור לא חושב ואינו בעל ערכים ומוסריות כמו מדינה דמוקרטית ולכן מה שמשפיע עלינו לא רק שלא משפיע עליו אלה פשוט משרת אותו ומחזק אותו. כדי לנצח ארגון טרור חייבים קודם ללמוד אותו כאויב ואז להכות בו ללא רחם עד לחיסולו המלא. מדיניות ישראל במלחמה מול ארגון הטרור חמאס היא הטעות העיקרית שאסור לעשות אותה בשום פנים ואופן. אי אפשר לפעול בסלחנות במלחמה מול ארגון טרור. אי אפשר לאשר לארגון טרור לקבל מאות מיליוני דולרים. אי אפשר לספק לארגון טרור סחורות וחומרי גלם. אי אפשר לעשות את כל זה ולצפות שארגון טרור יהפוך להיות דמוקרטי וצדיק. בכל סבב לחימה, ישראל מבצעת סיכולים ממוקדים רבים ומדללת את עץ המבנה של החמאס כאשר הוא מצדו ממשיך לגדל את דור ההמשך:

לדעתי, הודעה זו שנכתבה באחד מהקבוצות הביטחוניסטיות בווטסאפ מסבירה היטב את העובדה שישראל בוחרת במדיניות שמנוגדת לחלוטין לחשיבתו והתנהלותו של ארגון טרור:
"במבחן התודעה הם נצחו, כרגיל. יש לנו בעיה חמורה של תודעת ניצחון. בואו נראה כמה אנשים כאן מתכננים לצאת לרקוד ברחוב בזכות ההישגים שלנו, ואילו שם יש חגיגות ברחובות עזה. גם בערי ישראל היו הלילה חגיגות של פלסטינים, ריקודים וזיקוקים. הזוי.
רוצים לבדוק אם במבחן התודעה ניצחנו? בבקשה:
בוא נראה האם הפלסטינים יזחלו כעת בתבוסה נוראית להצטרף להסכמי אברהם.
בוא נראה האם מנהיגיהם יתחילו לדבר על שחר של יום חדש וישירו שיר לשלום.
בוא נראה כמה זמן ייקח עד ששוב יעוף כאן טיל מדרום או מצפון (כמובן שזה יהיה 'פלג סורר'..)
בקיצור, אנחנו לא מדברים את השפה שלהם. כל הרוג שלהם זה ניצחון. כל תשתית הרוסה זה הישג (עוד מיליארדים מהאיחוד האירופי ומשת"פיהם מארצות ערב), כל ילד הרוג זה ניצחון תודעתי ודלק נהדר להסתות הבאות. ואילו אצלנו מקבלים בשוויון נפש נפילות טילים על בתים בכל טווח בארץ ישראל, מענישים יהודים לא לעלות להר הבית בגלל התפרעויות פלסטינים, ומשכללים עוד יותר את השפניות. סליחה, כיפת ברזל, ממדים ואזעקות. עוד ניצחון כזה ואבדנו".
במבצע "שומר החומות" אזרחי ישראל הופתעו לגלות שלחמאס יש עיר תחתית, "המטרו", טילים משופרים וחזקים יותר, צוללות תופת ועוד. אל לנו האזרחים לטעות, גורמי הביטחון בישראל, מכירים היטב ובמדויק את כל שרשרת הפיקוד של החמאס ואת מיקומם בכל רגע נתון, את פעולות ההתעצמות של החמאס בכל תקופה שלאחר סבב לחימה ואת כוונותיו ההתקפיות כנגד ישראל. מדינת ישראל לא באמת מופתעת מהיכולות וההתעצמות של האויב שמפורסמים על ידו:

מדינת ישראל בוחרת במודע ובכוונה במדיניות פאסיבית ולא במדיניות אקטיבית ובכך מאפשרת לחמאס לממש את תכניתו הרב שנתית שכוללת הרחבה של ההישגים מסבב לחימה לסבב לחימה. כל גופי הביטחון בישראל יודעים שהחמאס מנצל את "שנות השקט" כדי להתארגן לסבב הבא.
אלה נתוני הסיכום של מבצע "שומר החומות":

השורה התחתונה בטבלה מעידה על כך שזה רק עניין של זמן עד לירי הבא לעבר ישראל ועד סבב הלחימה הבא מול החמאס בעזה.
מדינת ישראל לא מופתעת מיכולות החמאס שמפורסמות על ידו:
מדינת ישראל חייבת לשנות את המדיניות לאלתר!!! מדינת ישראל חייבת להפוך לאקטיבית ולהתחיל להכות בחמאס בעוצמה ללא פחד מתגובת הנגד ומתגובת העולם. מדינת ישראל חייבת לספק לאזרחיה שקט וביטחון בכל דרך אפשרית!!! מדינת ישראל יודעת מה עליה לעשות כדי להוריד את ראש הנחש, ראש החמאס, עליה רק להחליט לעשות זאת וזהו!!!

מערכת כיפת ברזל היא גאווה לתעשייה הביטחונית הישראלית ומייצרת מערך הגנה חשוב ומציל חיים, אבל אסור שתסרס את ההתקפה ותגרום למדיניות תגובה ולא למדיניות יוזמה.

קרדיט לצילום: AFP

החזק מנצח ברוב המקרים אבל עם מאוחד מנצח תמיד.

מדינת ישראל הצליחה להפוך את עצמה למדינה חזקה מאוד אבל לא הצליחה לאחד בין כל שכבות האוכלוסייה והאויבים שלה מנצלים זאת עד תום. מבצע "משמר החומות" הגדיר לנו משימה אחת נוספת, אחרונה והכי חשובה, משימת האחדות בעם. צה"ל הוא הארגון שמוכיח שניתן לאחד את העם ולכן אני חושב שכדאי להמשיך את עבודתו המצוינת בנושא כדי להכיל אותה על כל האזרחים היהודים במדינה. לא נצליח להשיג את כל שאר היעדים מבלי שנהיה מאוחדים בתוכנו. כדי להצליח בכך עלינו להפסיק להלכות את עצמנו, עלינו לכבד את אחד את השני, עלינו לתמוך ולעזור אחד לשני ועלינו לדאוג ולחזק קודם כל את עצמנו ורק אחר כך לחזק אחרים. 
אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולילדנו בכל יום ולא רק בשעות מלחמה וסכנה.

זכרו, רק ביחד נצליח להפוך את מדינת ישראל לבטוחה ושקטה יותר

47 שנים לאסון מעלות -"יומן הדמים" – לזכרה של לילי מורד ז"ל

מחר 5.52021 יום השנה ה – 47 לאסון מעלות (טבח מעלות), אירוע טרור פלסטיני שהתרחש במעלות ב-15 במאי 1974. המחבלים רצחו 4 אזרחים ו – 22 תלמידים ותלמידות שתפסו כבני ערובה. אחת מהתלמידות שנרצחה הינה לילי מורד ז"ל, אחותו של כותב המאמר: סא"ל במילואים יוסי מורד.
לילי מורד נולדה בצפת, ג' בחשוון תשי"ח (28.10.1957).

תקציר על האסון:
אסון מעלות הוא אירוע טרור שהתרחש במעלות ובו נרצחו על ידי מחבלים נוסעת באוטובוס ושלושה מתושבי המקום, ובהמשכו הוא הפך לפיגוע מיקוח שבו נלכדו כבני ערובה תלמידים ותלמידות מצפת אשר לנו בבית הספר במעלות. בעקבות ניסיון חילוץ כושל נרצחו 22 מבני הערובה ונהרג חייל צה"ל. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחות צה"ל,  68 אזרחים וחיילים נפצעו. האירוע החל כשחוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" חדרה לישראל מלבנון, נכנסה לבית משפחת כהן במעלות ורצחה את בני הזוג כהן ואת בנם בן ה-4. לאחר מכן החוליה השתלטה על מבנה בית הספר "נתיב מאיר" במעלות, ולקחה כבני ערובה 105 תלמידים ו-10 מורים מבית הספר התיכון הדתי בצפת, ששהו בבית הספר במסגרת פעילות גדנ"ע. המחבלים דרשו לשחרר 20 מחבריהם הכלואים בישראל, ואיימו להרוג את בני הערובה. מועד פקיעת האולטימטום נקבע לשעה 18:00 באותו יום.

סיפור מצמרר ומדהים על "יומן הדמים" אשר הותירה אחותי לילי מורד הי"ד נערה ותלמידה מחצור הגלילית, שנרשם ונכתב על קרטון מחבילת ופלים, בשעות הזוועה ונחתם בדמים. מסמך יחיד במינו. לילי כונתה בכל אמצעי התקשורת "אנה פרנק מחצור הגלילית". לוחם מסיירת מטכ"ל שהשתתף בניסיון החילוץ מצא את המכתב שהשאירה לילי והעביר אותו למשפחתה. אם המשפחה, שמרה את המכתב לאורך שנים ורק לאחרונה העבירה לי אותו.
הערה: אין אדם ראוי ומתאים יותר מיוסי מורד שידע לשתף ולספר את סיפורה של אחותו האמיצה.
צילום של המכתב שנכתב על ידי לילי מורד ז"ל:

כך כתבה לילי מורד:
יום שני של הגדנ"ע 15.5.74.
"חצי מנומנמת חצי ערה, לא בא לישון. כמו מתה. אני שומעת את קול הבנות צועקות חבלנים, חבלנים. ברגעים הראשונים לא האמנתי להן ששמעו אוזני. אך לאט לאט מתרגלת אני לרעיון ורואה חבלן המעיר כל תלמיד ותלמיד. צרחות, צווחות, אחד נופל על השני. לא יאומן שיש חבלן. נו טוב זאת המציאות. העיקר הוא ……ובקש שלא יפחד ממנו ושהוא לא יגע בנו לרעה. חשבנו שכך יהיה ובאמת כך היה התנהגותם. מחצית מהתלמידים בוכים וחצי רועדים ועיקר של המורים נעלמו. לאט לאט התלמידים ….שקטים כשכל גופנו רועד מפחד. קול נפץ נשמע, התנפצות, לאחריה שתי יריות מכוונות לאוויר. השני……… חשבנו שזה……ישבנו שעתיים שלמות בלי להזיז עפעף. בדיוק בשעה 4 הדלקנו את הרדיו ושמענו חדשות שדיברו על כל מה שקרה אמש. והשדרן ברדיו גם הודיע כי בשעה שש בערב יהיו החלפת מחבלים כלואים בארץ. השמחה היתה רבה. מבול של מחיאות כפיים סוערות, כילו באותו רגע זמר סיים לשיר. פתאום החלו ברמקולים בין החבלנים למשטרה. כך ידענו שאנו נשב לכודים עד השעה 6 בערב. פחד מוות היה באותו רגע. לא ידענו מה לעשות ומה יקרה בכל רגע ורגע. ישבנו מתוחים ועצבניים. לכל אחד כאב משהו אחר…… מהומה ופחד. ………עוד נתח עשן ובומים איומים אשר מחרישים לנו את האוזניים, ולא יכולים לשמוע כלום. והנה, עוד שה השחרור הנפלא" 

רבע שעה לפני פקיעת האולטימטום פרץ כוח של סיירת מטכ"ל לבית הספר על-מנת לחסל את המחבלים כל המחבלים אכן חוסלו, אך קודם לחיסולם טבחו המחבלים ב-22 ילדים בהם אח ואחות. ופצעו 68 ילדים.

לילי אחותי האמיצה כתבה ותיעדה את השעות האחרונות בחייה.! בשעות הקשות שחוותה, המשיכה לילי להושיט עזרה לחברים במצוקה ולרגע לא חשבה ולא חיפשה הזדמנות לברוח ולהציל את חייה. אחת מחברותיה הקיאה, ולילי ביקשה מהמחבל לאפשר לה להביא מים לחברתה. המחבל הורה לה לרדת למטה ולהביא מים, אך התרה בה שאם לא תחזור יהרוג את חברתה. לילי ניצלה את הזדמנות כדי להבריח עוד זוג תלמידים החוצה מהתופת. התלמידים הניצולים עצמם סיפרו על כך במפגש ניצולים במעלות: "היא ביצעה בנאמנות את המשימה" כך אמרו. כאמור, לילי הותירה לנו "יומן דמים" קרטון וופלה מוכתם בדם עליו כתבה ותיארה את השעות הקשות, מסמך יחיד במינו. מה דחף את לילי לכתוב את תיאוריה החשופים אך לא נעדרי התקווה בשעות חייה האחרונות? את המילים שזכו לחתימת דמים. עברית פשוטה ומנופה מכל יותרת. כתיבה פשוטה ועניינית צמודה למציאות שהקיפה אותה. כך היא ישבה אי שם בתוך השורות המצופפות, אחוזת רעד כמוהם, מפרפרת מתוך אימת הבלתי ידוע להכרתה, אבל אולי הידוע כבר היטב לתאיה העמוקים והסמויים של אישיותה.
בשבילי וכל מי שמכיר את סיפורה, לילי, היא אנה פרנק הקטנה מחצור הגלילית, אשר בשעה קצרה עשתה את התפתחותה של קודמתה שארכה אז שנים. אחותי הגיבורה, אשר במרוצה רגשית הנציחה את דרך הייסורים המרוכזת אשר עברה עם חבריה וחברותיה המופקרים לחסדיהם של מחבלים אשר עוררו את אמונם. כתיבתה של לילי שיקף את עולמה העצמי בדיוק במתרחש סביבה. בכל השנים שעברו, אני שואל את עצמי את השאלות הבאות:
איך לילי מתחה סביב עצמה את עיגול הבדידות מבלי להתבודד?
האם כתיבתה היטיבה עמה? למען מי היא כתבה?
למען מי היא הלבישה את חוויותיה במילים פשוטות ותואמות כמו העור החובק את רקמת הבשר והדם?
זוהי לילי מורד, הילדה בת כיתה י', אשר גדלה בחצור הגלילית, ופלשה לחיינו ביומן חשוף שנרשם בשעות זוועה ונחתם בדמים.
חיי נערה קטנה שהייתה עשויה לגדול לסופרת ריאליסטית היודעת את סודם של פרטים נבחרים. של עריכתם וסידורם בסוד הצמצום והדיוק.
כמאה תלמידים/ת ישבו מצופפים ורעדו מאימה. גם לילי ישבה כמוהם ורעדה מאימה. אחת בין המאה שהיה לה חשוב לכתוב ולתעד את שהרגיש ועברה.

כאח, קצין בצה"ל וכיום סא"ל במילואים, אני יודע שלילי השאירה לי ולאחרים מסר אחד וחשוב שקשור למושג "אחריות". מסר האחריות שמלווה אותנו מיום הקמת המדינה ועד היום. האסון בהר מירון שהתרחש ב – 29 לאפריל 2021 ויום השנה לאסון מעלות שיחול מחר, חייבים להזכיר לכל אחד ואחת את החשיבות והמשמעות של אחריות. במהלך שירותי בצה"ל, יצאתי למסע לפולין שבמהלכו מצאתי לנכון להשוות בין התנהגותו האחראית של יאנוש קורצאק שהחליט להישאר עם תלמידיו ולא הפקיר אותם גם כאשר הגרמנים לקחו אותם ברכבת למחנה הריכוז טרבלינקה וכל זאת למרות שידע שיש ביכולתו לעזוב אותם ולהינצל בעצמו לבין המורים של לילי אחותי וחבריה, שהחליטו לברוח, להשאיר ולהפקיר אותם בידי המחבלים הרצחניים.
מידי שנה אני משתתף באירוע הזיכרון לחללי אסון מעלות. בחת מהאזכרות עליתי לדבר ולהסביר על חשיבות האחריות:

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" תוך אחריות וכדי למנוע אסונות נוספים בישראל!!!