בהפרש של כשנה התרחשו שני אירועים חריגים בהם שוטר סיור נשלח לטפל באזרח מעורער/לוקה בנפשו – האירוע הראשון התרחש בראש העין ב – 30 לאפריל 2020 והאירוע השני התרחש בחיפה ב – 29 למרץ 2021. שני האירועים התחילו בדיווח למשטרה ובסופו של תהליך טיפול התפתחו למצב שבו האזרח תוקף את השוטר בסכין שנאלץ להגן על עצמו כולל ירי קטלני לצורך נטרול האיום.
בשני האירועים, משפחות הנפגעים לא הצליחו להבין איך יכול להיות שקריאתם למשטרה לצורך קבלת עזרה מקצועית בהשתלטות על ילדם הלוקה בנפשו, הסתיימה באירוע תקיפה וירי קטלני, ואף האשימו את השוטרים המותקפים בתגובה לא מידתית. המשטרה שחקרה את שני האירועים הגיעה למסקנה ששני השוטרים מצאו את עצמם במצב סכנה מוחשית ומידית ולכן פעלו בהתאם לסמכותם ולמצופה מהם.
האם טענות המשפחות שניתן היה לטפל ולסיים את האירועים ללא שימוש בנשק הן הגיוניות? האם שוטרי הסיור יכלו לטפל באירועים בדרך אחרת? האם יהיה הוגן להאשים את השוטרים בביצוע ירי קטלני ללא הצדקה?
אני טוען שבשני האירועים השוטרים שנשלחו לטיפול לא אשמים בציר ההתפתחות שלהם ובתוצאה הסופית, ולעומתם, המערכת כן אשמה – המדינה כמי שמחליטה על גודל התקציב למשטרה, רשויות הרווחה שמאפשרים לאזרחים עם לקויות נפשיות ורקע אלים להסתובב חופשי והמשטרה כארגון ביצועי.
אי אפשר לבוא בטענות לשוטרים וכן אפשר להניח שעשו כמיטב יכולתם על מנת לטפל באירוע בדרך הנכונה והטובה ביותר תוך רצון לאי החמרה מיותרת ובטח לאי שימוש בנשק. השוטרים בקצה הם אלה שסוחבים על הכתפיים את כל הטעויות של כל מי שנמצא מעליהם. תיעוד השלב האחרון של האירועים לא משאיר מקום לספק שהשוטרים מצאו את עצמם תחת מתקפה שהעמידה אותם בסכנת חיים מוחשית ומידית שהצריכה פעולת הגנה הכוללת שימוש בנשק.
תיעוד האירוע בראש העין:
תיעוד האירוע בואדי ניסנאס בחיפה:
במה המדינה אשמה?
למדינה יש אשמה עקיפה בכך שלאורך השנים, מצד אחד מצפה מהמשטרה שתצליח לעמוד במשימתה לייצר ביטחון לאזרחים ומצד שני לא מתייחסת אליה ברצינות הראויה, לא תומכת ולא מתקצבת אותה ביחס הנכון להיקף המשימות היומיומיות. כל ממשלה בישראל, חייבת להבין שהמשטרה היא הארגון שאחראי על שמירת ביטחון האזרחים, ובתוכה, מי שמבצע את כל המשימות בקצה הוא לרוב אותו שוטר/ת שבמהלך משמרת אחת יכול/ה להישלח לטפל במספר אירועים בעלי מאפיינים שונים. באחריות המדינה לדאוג שהתקציב יאפשר לארגון לעבוד במקצועיות וביעילות ובעיקר שיצליח להכשיר ולאמן את השוטר/ת בקצה ברמה הנדרשת.
במה אשמה המשטרה?
המשטרה כארגון אשמה, מכיוון ששליחת שוטר סיור לטפל באירוע שמעורב בו אזרח הלוקה בנפשו תוגדר כלפי השוטר כ"שימת מכשול בפני עיוור" מכיוון שאין לו את הידע והכלים הנדרשים כדי לגשת לאירוע בצורה נכונה.
האם על בסיס שני האירועים המדוברים, ניתן להניח שבמקרים מסוימים ומסיבות רבות ומגוונות, המשטרה לא מצליחה לספק איכות טיפול המתאימה לכתוב בהגדרת משימתה ובייעוד שלה?
בחלק הרלוונטי מתוך הגדרת המשימה של המשטרה כתוב:
שמירה על הסדר הציבורי: טיפול בפניות אזרחים בנושאים של הפרות חוק וסדר, טיפול בהפגנות ובהתקהלויות בלתי חוקיות, טיפול בנושא של רישוי עסקים ואחריות לאבטחת הציבור.
ביטחון פנים: שמירה על שלום הציבור ולחימה בפעילות חבלנית עוינת – טיפול בפיגועים חבלניים ומניעה של פיגועים חבלניים.
משטרת ישראל פועלת לאכיפת עברות, לחיזוק הנורמה האזרחית של ציות לחוק, לשמירה על בטחון הנפש והרכוש ולקיום הסדר הציבורי, תוך כיבוד האדם וזכויותיו.
הגנה על חיי אדם, שלומו ורכושו – אנו השוטרים נפעל להגן על חיי כל אדם במדינה, על שלומו ורכושו – במקצועיות, בנחישות, בתבונה ובאומץ לב, בכל עת ובכל מקום.
אין ספק שההגדרות מוכיחות שהמשטרה מבינה שחיי האזרחים הם החשובים ביותר ועליה לעשות הכל כדי לשמור עליהם בכל מצב ובכל אירוע. קיים פער בשלב היישום בשטח ולדעתי הוא משקף קודם כל את אי התאמת גודל התקציב לדרישות מהמשטרה ומהיקף המשימות המוטלות עליה ויתכן שגם מצב שבו המשטרה עצמה מחלקת את התקציב שעומד לרשותה בצורה לא נכונה. גם המפכ"לים חייבים להבין שהעובד החשוב ביותר בארגון שבראשו הם עומדים, הוא אותו שוטר/ת בקצה ולכן עליהם לדאוג לתקצב בצורה נכונה את כל המעטפת התומכת בו/ה ואותו/ה עצמו/ה.
שני האירועים המדוברים משקפים את הפער הקיים ביישום בצורה טובה מאוד:
שני האירועים התחילו בדיווח של המשפחה למוקד המשטרה, דיווח במתאר כמעט את אותו מצב.
הדיווח מראש העין: לפי דברי המשטרה, עולה כי האזרח שיראל חבורה שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי לפני חצי שנה, ובעבר הואשם בתקריות אלימות. אמו של חבורה התקשרה ודיווחה כי הוא נושא סכין בידו ורוצה לשחוט את חיות המחמד שבבית.
הדיווח מחיפה: לפי דברי המשטרה עולה כי האזרח מוניר ענבתאוי לוקה בנפשו. אמו של מוניר התקשרה למשטרה ואמרה כי בנה, שלו עבר פסיכיאטרי, מתפרע בבית כשבידו סכין.
בשני האירועים, המוקד שקיבל את הדיווח, שלח שוטר סיור כדי שיטפל באירוע. אין לי ספק שהשוטר בכל אירוע פעל בהתאם להבנתו ויכולתו המקצועית ועשה את הטוב ביותר מבחינתו ובאותה נשימה אציין שגם אין לי ספק שעשה טעויות בסיסיות בגישתו לאזרח הלוקה בנפשו. אני מרשה לעצמי להניח שלשוטר סיור אין את הידע, ההכשרה והכלים לטפל באזרח הלוקה בנפשו ולכן הסיכוי שיצליח לסיים את האירוע בהצלחה נמוך ביותר. מבחינת המשטרה כארגון, שליחת שוטר סיור כזה יכולה להיחשב כפעולה פסולה שיתכן שהובילה להחמרת מצב. שוטר סיור לא אמור ולא צריך לטפל לבדו באזרח הלוקה בנפשו!!! מי שצריך לנהל את האירוע הוא איש מקצוע שיודע לדבר ולהבין אדם הלוקה בנפשו כאשר השוטר מאבטח אותו ואת הסביבה. השוטר ייכנס לפעולת הגנה רק כאשר המצב ידרוש זאת.
שני האירועים מדגישים את העובדה שכדי לשמור על חיי האזרחים על המשטרה לעבוד בתהליך שמבוסס על ההנחיה ששימוש בנשק יהיה כמוצא אחרון ולכן יש לבצע את כל הפעולות האפשריות כדי להימנע מהגעה למצב של סכנת חיים לשוטר ולאזרח.
האם המשטרה יכלה לטפל בשני האירועים האלה בדרך אחרת, נכונה יותר? לדעתי התשובה היא כן.
האם היה ניתן למנוע מהאזרח להחליט לתקוף? התשובה היא כן.
האם היה ניתן להימנע מהגעה למצב שבו האזרח מעמיד את השוטר בסכנת חיים? התשובה היא כן.