הנהג של ראשי ממשלה בישראל

21 שנים עבד מנחם דמתי כנהג ראש הממשלה, משנת 1974 ועד שנת 1995. אחרי ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב – 4 לנובמבר 1995, שבה נהג את ראש הממשלה וחווה את האירוע בכל עוצמתו, הרגיש שאינו יכול להמשיך עוד בתפקיד וחזר להיות חלק מפול הנהגים במשרד ראש הממשלה עד יציאתו לפנסיה.
אני מכיר את מנחם דמתי מהיום שהצטרפתי ליחידה לאבטחת אישים בשב"כ בתחילת שנת 1992 ועד היום, כך שהספקנו לצבור שעות רבות של עבודה משותפת, הוא כנהג ראש ממשלה ואני כמאבטח ביחידה.
לשמחתי הרבה, אני ודמתי גרים באותה שכונה ולכן מזדמן לנו לראות אחד את השני מידי פעם ולהחליף חוויות על התקופה המשותפת. בשבוע שעבר החלטנו להיפגש על מנת לדבר על תפקידו וחוויותיו של נהג ראשי ממשלה בישראל.
כשנכנסים לביתו החם של מנחם דמתי מזהים מיד קיר אחד עם תמונות רבות שמספרות את מה שעבר עליו באותן שנים שעבד כנהג ראשי מממשלה, החל מהקדנציה הראשונה של יצחק רבין ז"ל בשנת 1974, המשך עם מנחם בגין ז"ל שנבחר בשנת 1977, יצחק שמיר ז"ל, שמעון פרס ז"ל ועד יצחק רבין ז"ל בקדנציה השנייה שהחלה בשנת 1992 והסתיימה בערב הרצח ב – 4 לנובמבר 1995. תמונות בשחור לבן ובצבע כאשר כל תמונה מספרת על אירוע שעבר על מנחם דמתי עם אחד מראשי הממשלה במהלך עבודתו כנהג. עוד לפני שהתחלנו לדבר, נעמדתי מול התמונות הכל כך מיוחדות וראיתי דרכן את מאפייני ומהות התפקיד של מי שעבד כנהג ראש ממשלה באותה תקופה. הרגשתי שלמרות שמדובר בתמונות, הן מצליחות לשדר את הקשר המיוחד הקיים בין ראש הממשלה לנהג שלו, את האוטנטיות, את האמפתיה, את שיתוף הפעולה, את הדאגה ואת הרגש. כל התמונות מעבירות מסר אחד וברור – הנהג הוא חלק חשוב ביותר ובלתי נפרד בחייו של כל מי שנבחר לתפקד כראש ממשלה בישראל.
אני חושב שכמו הרבה מאוד תחומים באבטחת אישים בישראל, גם תפקיד נהג רכב ראש הממשלה מתחלק לתקופה שלפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ולתקופה שאחרי. אין ספק שגם בעיני האבטחה הנהג נתפס כתפקיד חשוב במאמץ הכללי לאבטחתו של ראש הממשלה בשגרה ובחירום ולמרות זאת, ניתן להבחין בבירור בשינוי החד שנוצר בכל מה שקשור להשתלבותו של הנהג בעשיית האבטחה היומיומית של צוות אבטחת ראש הממשלה. אחרי הרצח, החלק המקצועי תפס מקום מרכזי בתפקודו של הנהג.
מנחם דמתי מספר שבשנים שלפני הרצח המשקל של הנהג נטה יותר לכיוון האישיות ופחות לכיוון האבטחה. צוות האבטחה ידע שהנהג הוא חלק בלתי נפרד מהאישיות וכך גם ממשימת האבטחה אבל לא באמת שילב אותו בכל הפעולות שנעשו במהלך כל יום עבודה. לאורך כל השנים, לפני ואחרי הרצח, דאגו לשבץ לראש הממשלה נהגים קבועים ומנוסים. חלק מראשי הממשלה הביאו איתם את הנהג מתפקידים קודמים וחלק קיבלו את נהגי משרד ראש הממשלה בהבנה מלאה שזה חלק מהתפקיד אליו נבחרו. מהר מאוד אני מבין , שלמרות שבעשרים שנות שירותי ביחידה לאבטחת אישים עבדתי עם הרבה נהגים, זו הפעם הראשונה שבה אני יושב ומדבר עם נהג ראש ממשלה על התפקיד כפי שהוא חווה אותו. לא יכולתי לבחור מישהו מתאים יותר וראוי יותר מאשר מנחם דמתי. למנחם דמתי היה קשר מיוחד עם כל אחד מראשי הממשלה שנפל בחלקו לנהוג. מנחם מפליג בתיאורים של חוויות רבות ושונות עם כל אחד מראשי הממשלה שדרכם ניתן לאפיין את הקשר המיוחד שקיים בין הנהג לאישיות למרות שהם מתחלפים והוא נשאר בתפקיד. נהג במשרד ראש הממשלה, שנבחר לנהוג את ראש הממשלה, לומד להכיר את חשיבות התפקיד ומאפייניו ויודע כיצד להתאים את עצמו לאישיותו ואופיו של כל ראש ממשלה. מדהים לגלות כמה מהר ראשי הממשלה השונים למדו מצדם להכיר את מנחם דמתי ועד כמה מהר הפכו אותו לחלק בלתי נפרד מחייהם האישיים והמקצועיים. בין ראשי הממשלה לדמתי נוצר קשר חזק של אמון הדדי, סוג של תלות יומיומית, אכפתיות, דאגה אישית, תמיכה, אוזן קשבת, חוויות משותפות חלקן טובות וחלקן פחות ובעיקר אנושיות חזקה. כשמנחם בגין נחלש והיה זקוק לעזרה, היה זה מנחם דמתי שדחף את כיסא הגלגלים שלו, עזר לו לעמוד ותמיד היה מספיק קרוב כדי לראות ולפקח שהכל בסדר. כשמנחם דמתי התחתן, היה זה יצחק רבין ז"ל שהגיע לחלוק לו כבוד בחתונה ובהמשך שימש כסנדק בברית מילה של בנו הבכור. בהסתכלות נוספת על קיר התמונות המרשים, מקבלים את התחושה שמנחם דמתי ניחן ביכולת להיות תמיד במקום הנכון בכל זמן שלא היה בכיסא הנהג ברכב ראש הממשלה. כל ראשי הממשלה שמנחם דמתי זכה לעבוד לצדם, תמיד דאגו לוודא שהוא נמצא בסביבתם הקרובה ותמיד דאגו לראות שמתייחסים אליו בכבוד עד כדי כך שבמקרים רבים לא היו ממשיכים ללכת או לא היו מתחילים פגישות עד שהיה מסיים לחנות את הרכב ומגיע אליהם או עד שמתיישב בנוחות. אני מקשיב לסיפורים ונדהם לראות עד כמה מנחם דמתי חווה אותם מחדש ומתרגש כאילו התרחשו עכשיו ברגע זה.
מבלי להעליב את המאבטחים, נראה שאם היו אומרים לאחד מראשי הממשלה שעליו לבחור בין הנהג למאבטח, אין ספק שכולם היו בוחרים בנהג.

אני אומר למנחם דמתי, בוא נדבר על היותך נהג מבצעי ועל ערב ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בו היית במשמרת עבודה ואני מרגיש מיד בשינוי שמתרחש בו. דמתי מספר שאכן היה נהג מבצעי וככזה היה חמוש, עבר אימוני ירי, עבר הכשרה ואימונים בנהיגה מבצעית ולעיתים השתתף באימונים של היחידה לאבטחת אישים. מבחינה מבצעית, דמתי הרגיש שקיבל את ההכשרה המקצועית המתאימה שהכינה אותו לרגע שהצטרך להגיב במצב חירום אם בנהיגה או בשימוש באקדח לצורך ביצוע ירי.
דמתי, כמו כולם, חווה והרגיש את המצב ואת האווירה שהיתה באותה תקופה בישראל. מצד אחד הוא היה הכי קרוב שאפשר לראש הממשלה שפעל להבאת שלום עם הפלסטינים ומצד שני ראה את אזרחי מדינת ישראל מתחלקים לשניים, אלה שתמכו בצעדי ראש הממשלה ואלה שהתנגדו להם. למרות שכבר מצא את עצמו באירוע חריג מאוד שבו כאשר נהג את רכב ראש הממשלה לכנסת לבדו, מפגינים חסמו את העלייה האחרונה לכנסת, עצרו את הרכב, דפקו עליו בחוזקה, צעקו ופעיל אחד בשם איתמר בן גביר אף הגדיל לעשות ותלש את הסמל הקדמי של רכב הקדילאק המפואר, לא חשב אפילו לרגע שבישראל יהיה אזרח ישראלי (צבר) שינסה להתנקש בראש הממשלה ובנוסף תמיד הרגיש שאפשר לסמוך על מפקדי ומאבטחי היחידה לאבטחת אישים שיעשו את העבודה וינצחו בזמן אמת.
כשיצחק רבין ז"ל היה ראש ממשלה, דמתי שימש כנהג שני שהתחלק במשמרות עם שערבי ז"ל שהיה מוגדר כנהג הראשי. ב – 4 לנובמבר 1995, היה זה דמתי שהחליף את שרעבי ושובץ לנהוג את ראש הממשלה לאירוע בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ובחזרה לביתו בנווה אביבים. למרות שלא השתתף בתדריך שקיים צוות האבטחה לקראת האירוע, דמתי מציין שהכיר את ציר הנסיעה מהבית בנווה אביבים לכיכר מלכי ישראל ואת הציר מכיכר מלכי  ישראל לבית חולים איכילוב שהיה בית החולים הקרוב ביותר לכיכר. דמתי מספר שבמהלך הנסיעה לכיכר היתה התרגשות מסוימת מהאירוע מצד ראש הממשלה יצחק ולאה רבין ז"ל. במהלך האירוע, כאשר ראש הממשלה שהה במרפסת בניין עיריית תל אביב, דמתי הקפיד להישאר בקרבת הרכב שמוקם מבעוד מועד בחניון הצפוני ששימש כנקודת העצירה בהגעה וכנקודת היציאה בעזיבה בסוף האירוע. באופן רגיל, גם באירוע הזה, כנהגו המוכר של ראש הממשלה, מנחם דמתי היה יעד לעליה לרגל של שרים, בעלי תפקידים, מאבטחים ושוטרים. כמו תמיד, גם בערב זה, דמתי הקפיד לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר תוך שהוא מבצע כל דבר שמבקשים ממנו מאבטחי היחידה לאבטחת אישים. לקראת סיום האירוע, דמתי החנה את הרכב בנקודת היציאה שנקבעה ממש בקו אחד עם המדרגות המאפשרות ירידה מהמרפסת שבה שהה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ודאג לפתוח מראש את דלתות הכניסה האחוריות שלו. הוא עצמו עמד בצמוד לרכב באזור חלקו הקדמי. דמתי קיבל דיווח שהאירוע הסתיים וראש הממשלה ורעייתו כבר יורדים מהמרפסת לרכב. הוא התמקם ליד דלת הנהג ומבחינתו היה מוכן לשלב הבא. דמתי ראה את ראש הממשלה וצוות האבטחה יורדים במדרגות ועקב אחריהם במבט. לפתע שמע קול יריות וממה שראה הבין מיד שראש הממשלה נפגע. באותו רגע, דמתי פעל באוטומט בהתאם לתרגולות שעבר באימונים ועבר למצב פינוי בחירום יחד עם יורם רובין שהיה ראש הצוות הצמוד באותו ערב. דמתי נכנס במהירות לכיסא הנהג וכששמע את הצעקה "סע" מכיוונו של יורם רובין, לא חשב פעמיים והחל בנסיעה מהירה לכיוון היציאה מהחניון הצפוני.
צילום של רגע פינוי ראש המשלה לרכב:

כאמור, דמתי ידע מה מיקומו של בית חולים איכילוב והכיר היטב את ציר ההגעה אליו. תוך שהוא מתרכז בנהיגה ובבחירת הציר המהיר ביותר והפנוי ביותר מאנשים באותה נקודת זמן, דמתי הקפיד מידי פעם להביט לספסל האחורי כדי לנסות ולבין מה מצבו של ראש הממשלה. אני מזהה שמנחם דמתי יושב מולי ומתרגש עד דמעות. מידי פעם הוא מפסיק לדבר כדי לנסות ולהחזיק את עצמו מלדמוע. אני מבין שיושב מולי אדם שמאז אותו ערב ארור, מתמודד עם פצע תמידי שכל פעם שנוגעים בו נפתח מחדש וגורם לזיכרון כואב. דמתי רואה שיורם רובין מבצע החייאה בראש הממשלה וגם מבין שזה האחרון כבר לא ממש מגיב. לקראת ההגעה לבית החולים, דמתי מזהה שישנם מחסומי משטרה שמעקבים את ההתקדמות שלו ולכן נענה מיד לבקשתו של יורם רובין להעלות לרכב שוטר שעמד על הציר כדי שיסייע להם לעבור את מחסומי המשטרה במהירות. כך היה. מנחם דמתי הצליח להגיע לבית חולים איכילוב בפחות משלוש דקות. מיד לאחר שעצר את הרכב, יצא ממנו כדי לעזור ליורם רובין להוציא את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מהספסל האחורי לאלונקה ועזר להרים אותה פנימה עד להעברתו לרופאים. לאחר מכן, מנחם דמתי התפנה לוודא שיורם רובין יקבל טיפול בעקבות פציעה ביד שמאל שנגרמה לו מאחד הכדורים שירה יגאל עמיר לעבר ראש הממשלה.
כזה היה ועדיין מנחם דמתי, אדם חם, חברותי, נעים הליכות שתמיד דואג ומסייע לאחרים. כאשר איתן הבר ז"ל, מזכיר הממשלה דאז, יצא לפתח בית החולים והודיע על מותו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, מנחם דמתי ידע שפעולותיו כנהג מבצעי לא הצליחו לסייע לסוף טוב יותר של המשמרת ובתוך תוכו כבר ידע שלא יהיה בכוחו להמשיך לנהוג עוד ראשי ממשלות בישראל.
בסיום הפגישה שלי עם מנחם דמתי, הרגשתי שעברתי חוויה אישית בלתי נשכחת שחיזקה אצלי את שכבר ידעתי שהכישלון באבטחת אישים הוא אכזרי ועל כולנו לעשות הכל כדי שבישראל לא תתרחש שוב התנקשות בראש ממשלה.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" בשילוב מלא של כל בעלי התפקידים בצוות ומתוך אמונה שהיריב יכול לתקוף בכל רגע ובכל מקום.

דנבר ארצות הברית – מאבטח ירה למוות במפגין

ב 10 לאוקטובר 2020, מאבטח של רשת טלוויזיה 9NEWS שסיקרה הפגנה בדנבר ארצות הברית, ירה למוות באזרח (אחד המפגינים) בעקבות עימות פיזי ביניהם ושימוש בתרסיס מצדו של האזרח כנגד המאבטח. על פי הדיווחים, התברר שהמאבטח עבד ללא אישור עבודה בתוקף – ה"מאבטח" מואשם ברצח מדרגה ראשונה.
תיעוד מצולם מאפשר לראות ולהבין את השתלשלות האירוע:
מדובר בהפגנה בה השתתפו אזרחים שייצגו 2 מחנות בעלי דעה שונה. במהלך ההפגנה, תועד עימות מילולי בין 2 מפגינים כאשר אדם שלישי מנסה להפריד ביניהם על מנת למנוע החמרה. ערוץ חדשות מקומי 9NEWS שלח צוות צילום שיתעד ויסקר את ההפגנה וצירף אליו מאבטח אזרחי חמוש. ערוץ החדשות שכר את שירות האבטחה מחברת אבטחה מקומית. בשלב מסוים של העימות, אחד המפגינים נראה ניגש לעבר אחד מצוות הצילום של ערוץ 9NEWS. המאבטח שזיהה את הפעולה של המפגין החליט לחצוץ בין המפגין לחבר הצוות. נוצר בין המאבטח למפגין עימות מילולי שהחמיר לשימוש בידיים, המשיך לשימוש המפגין בתרסיס כנגד המאבטח והסתיים בהחלטה של המאבטח להשתמש באקדח שברשותו על מנת לירות במפגין. המפגין נפטר מפציעת הכדור הקטלני שנורה לעברו.
תיעוד שלב העימות של 2 המפגינים:

תיעוד העימות בין המאבטח למפגין בתמונות:

רגע הירי:

תיעוד של כל השתלשלות האירוע:

השאלה המרכזית הנובעת מהאירוע – כיצד אירוע שהתחיל כהפגנה הסתיים במאבטח שיורה למוות באחד המפגינים?
מדובר באירוע חובה ללמידה לכל מי שעוסק או משתמש באבטחה אזרחית בצורה כזו או אחרת מכיוון שמעורבים בו מספר גורמים שונים שכל אחד מהם לא מימש את אחריותו כנדרש:
ערוץ החדשות 9NEWS ששכר מחברת האבטחה שירות אבטחה על ידי מאבטח חמוש אחד.

צוות הצילום שנשלח על ידי ערוץ 9NEWS לסקר את ההפגנה.

חברת האבטחה שסיפקה לערוץ החדשות 9NEWS מאבטח חמוש.

המאבטח שעובד במסגרת חברת האבטחה ונשלח לבצע את המשימה בשטח בפועל.

ערוץ החדשות:
ערוץ החדשות מוגדר כלקוח שבמקרה המדובר זקוק לשירות אבטחה אשר מסופק על ידי חברת אבטחה. לקוח אשר פונה לחברת אבטחה חייב לבדוק כמה נושאים הכרחיים לביצוע ההתקשרות:
האם לחברת האבטחה יש את הרישיון וכל האישורים הדרושים בחוק המאפשרים לה לספק מאבטחים לא חמושים ומאבטחים חמושים.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה לביצוע המשימה הינו בעל רישיון עבודה בתוקף שכולל גם נשיאה ושימוש באקדח.
האם המאבטח הנשלח על ידי חברת האבטחה עבר הדרכה ואימון לביצוע משימת אבטחה בהפגנה.
האם יש צורך במאבטח חמוש לביצוע המשימה או שניתן לבצע אותה על ידי מאבטח לא חמוש.
ביום המשימה – בדיקה בפועל מול המאבטח עצמו שיש לו אישור עבודה בתוקף והינו בעל ההכשרה המקצועית המתאימה.
להכין ולתדרך את צוות הצילום לביצוע המשימה כולל התייחסות להתנהגות מונעת וביטחון כוחותינו.

צוות הצילום:
על כל עובד באשר הוא, שנשלח לביצוע משימה, חלה האחריות לא לבצע שום פעולה בשטח אשר יכולה לגרום לעימות מיותר ואף להחמרת מצב. העובד חייב לדעת לאיזו משימה הוא נשלח, מה מאפייניה והאם המעביד מספק לו את כל הידע והכלים הדרושים כדי לבצע אותה כנדרש ובביטחון.
עובד אשר מצטרף אליו מאבטח, חייב לבצע עמו תדריך שיגדיר את העבודה המשותפת בשטח בשגרה ובחירום.

חברת האבטחה:
חברת האבטחה מוגדרת כעסק שקיבל רישיון ואישור מהרשויות לעסוק בשירותי אבטחה וכגורם המספק את שירות האבטחה ללקוח תמורת תשלום ולכן חלה עליה החובה להקפיד לעמוד בדרישות בכל זמן נתון וללא פערים:
תמיד לעבוד עם רישיון בתוקף.
לעמוד בכל התנאים הנדרשים לאחזקה ושימוש באקדחים.
להעסיק אך ורק מאבטחים שעברו את כל ההכשרות הנדרשות ובעלי רישיון עבודה והעסקה בתוקף.
לבחון כל משימה מחדש כדי לדעת לענות על השאלה האם יש צורך בחימוש המאבטח באקדח מתוך הכרה והבנה של היתרונות והחסרונות בנשיאת אקדח.
להכין ולתדרך את המאבטח לביצוע המשימה.
להיות בעלת ביטוח המקיף את כל שירותי החברה.
לשלוח את המאבטח עם מצלמת גוף לצורך תיעוד ותחקור.

המאבטח:
על כל מאבטח לדעת שהוא זה שבסופו של דבר מבצע את המשימה בקצה ולכן מירב האחריות מוטלת על כתפיו ולהבין שלכל החלטה ולכל פעולה שיעשה בשטח יש משמעות ובמיוחד כאשר הוא נושא נשק.
כל מאבטח חייב לבדוק האם לחברת האבטחה שהוא מעוניין לעבוד בה יש רישיון עסק כנדרש על פי החוק.
אסור למאבטח לצאת למשימה ללא רישיון עבודה בתוקף – אסור למאבטח לקחת סיכון מיותר בנושא החשוב הזה.
אסור למאבטח לקחת על עצמו משימה כשהוא ללא ההכשרה המקצועית הנדרשת.
אסור למאבטח לצאת למשימה מבלי שקיבל תדריך יסודי ומקצועי מבעל סמכות בחברת האבטחה.
על המאבטח לדאוג לבצע תדריך ללקוח כתנאי לביצוע המשימה.

תוצאות האירוע המדובר, אזרח הרוג, מאבטח שמואשם ברצח מדרגה ראשונה וחברות שנבדקת התנהלותן, מוכיחות ומדגישות לכולם שביצוע פעולה שמתבססת על ההנחה שלא יקרה שום דבר מייצרת סיכון מיותר שניתן להימנע ממנו בהקפדה על עמידה בכל הדרישות והתנאים ובעבודה על פי תהליכים מוגדרים ומסודרים.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך עמידה מלאה בדרישות!!!

קורונה – איש הביטחון לא רוצה למות בגלל חוסר אחריות של מישהו אחר

תמונה: צילום רועי אלמן, דוברות משטרה

מתחילת ההתמודדות עם אירוע הקורונה נדבקו בוירוס מאות ויתכן שכבר אלפי בעלי תפקידים בגופי הביטחון השונים, משטרה, צה"ל, שב"כ ועוד. ברור שרוב מקרי ההידבקות התרחשו במהלך ביצוע התפקיד כאשר לדעתי ניתן להניח שחלק גדול מהן מהסיבה של חוסר אחריות בעמידה בהנחיות הזהירות מצד מושא האבטחה – אישים מאובטחים, מפגינים, מפקדים וכו'.
נשאלת השאלה המרכזית האם כאשר מושא האבטחה פועל בחוסר אחריות ומתעקש לבצע פעילות שאינה עומדת בהנחיות הזהירות, איש הביטחון מחויב לבצע את תפקידו כחלק מהתחייבותו החוזית והמקצועית?
האם מאבטח אישים מחויב לביצוע תפקידו כאשר האישיות פועל בניגוד להנחיות?
האם שוטר מחויב לביצוע תפקידו כאשר אזרחים מחליטים לצאת ולהפגין בניגוד להנחיות?
האם חייל מחויב להשתתף בפעילות שבה ברור שלא מקפידים על ביצוע ההנחיות?
האם מאבטח במתקן מחויב לביצוע תפקידו כאשר לא מספקים לו את ההגנה הנדרשת על פי ההנחיות?
האם חוזה העסקה/שירות של אותם אנשי ביטחון כולל התייחסות לתפקוד באירוע כמו אירוע הקורונה? האם הסיכון המקצועי והאישי שנובע מעבודה בסביבה של וירוס קטלני שוות ערך לסיכון הנובע מהאיומים השגרתיים?
האם לאיש ביטחון קיימת בכלל האפשרות להחליט האם ברצונו לעבוד בסביבה שלא מאפשרת לו להגן על עצמו מפני סכנת ההידבקות?
לדעתי האישית רוב גופי הביטחון אם לא כולם, לא לקחו בחשבון את האפשרות להעסקת העובדים שלהם באירוע כמו אירוע הקורונה. אני לא חושב שניתן להאשים אותם בכך מהסיבה שאירוע הקורונה בהחלט יכול לזכות באירוע המפתיע של העשור.
כמו כן, חובה לשאול ולבדוק מה נעשה בנושא מרגע היוודא דבר קיומו של הוירוס הקטלני? האם בוצעו שינויים בחוזי ההעסקה? האם בוצעה הכנה מקצועית לעובדים? האם סיפרו לעובדים את גודל הסכנה שאליה הם נחשפים במהלך ביצוע התפקידים המוטלים עליהם?
בימים רגילים, בהם מאבטח אישים יוצא לביצוע אבטחת האישיות הוא מודע ולוקח בחשבון את הסכנות הקיימות שיכולות להתרחש מצד כל יריב פוטנציאלי, יריב בשר ודם. המאבטח יודע ורוצה להאמין שהארגון הכשיר אותו ונתן לו את כל הכלים הקיימים כדי להתמודד מול היריב בצורה מיטבית. אני חושב שרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל המחיש לכל מאבטח אישים בישראל שהסיכוי שהתרחש אירוע אמת הוא ממשי וכולל את האפשרות שיפצע ואף ייהרג במהלכו.
בימים רגילים, בהם שוטר נשלח לעבוד בהפגנה הוא מודע ולוקח בחשבון שהיא יכולה לכלול התנהגות בלתי חוקית ואלימה מצד המפגינים שתעמיד אותו בסכנת היפגעות וגם הוא, כמו המאבטח, יודע ורוצה להאמין שעבר הכשרה מקצועית וקיבל כלים שיאפשרו לו לבצע את תפקידו במקצועיות מבלי להיפגע.
כיוון החשיבה הזה נכון גם לכל המאבטחים והחיילים באשר הם. חייל שנדרש להשתתף בכנס מסוים המתקיים במחנה, רוצה להאמין ובוטח במפקדים שלו שעשו את כל מה שנדרש כדי לעמוד בהנחיות הבריאות שימנעו את הדבקתו בוירוס.
כדי להצליח (אולי, כי לא בטוח שזה אפשרי) ולגבש דעה הגיונית בנושא מורכב כמו אירוע הקורונה, חייבים להבין שמי שנדבק בוירוס באמת יכול למצוא את עצמו בסכנת חיים ממשית ובאותה נשימה להבין שישנם מקצועות, כמו ביטחון, שלא ניתן להפסיק אותם עד יעבור זעם.
איש ביטחון אינו כמו כל אזרח אחר שנשלח לסגר לתקופה שנקבעת על ידי הממשלה ובמידה ויקפיד לעמוד בתנאיו, סביר להניח שלא יידבק בוירוס ולא יעמוד בסכנה. איש הביטחון הוא חיוני ולכן נדרש להמשיך לצאת לעבודה.

בואו נתייחס לכמה דוגמאות בולטות מהתקופה האחרונה:

נשיא ארצות הברית, טראמפ, שלא בדיוק הקפיד על ביצוע הנחיות הבריאות הזהירות, נדבק בוירוס הקורונה ונשלח לטיפול בבית חולים צבאי. כמובן שבכל הזמן הזה יחידת האבטחה של הנשיא המשיכה לאבטח אותו כמידי יום. אני חושב שביום השני, הנשיא החליט שהוא יוצא מבית החולים ברכב כדי להביע תודה לכל האזרחים התומכים בו שעמדו שעות ארוכות מחוץ לבית החולים. כמובן שפעולה זו של הנשיא בוצעה כאשר הוא עדיין חולה בוירוס כאשר יחד איתו ברכב יושבים נהג ומאבטח:

בהתנהגותו, הנשיא טראמפ העמיד את הנהג והמאבטח שיושבו איתו ברכב בסכנת הדבקות ממשית למרות שהינם עם מסיכת הגנה. בימים רגילים, לנשיא מותר להחליט מה שהוא רוצה לעשות ועל יחידת האבטחה להתאים את עצמה לרצונותיו תוך עשיית האבטחה בצורה המיטבית כדי להגן עליו מפני הסכנות הקיימות, אבל האם בימים שבהם מצוי וירוס קטלני בחוץ על מפקדי יחידת האבטחה להמשיך באותה גישה שמקובלת בימים רגילים? האם בתקופת הוירוס האישיות רשאי להחליט על ביצוע פעולה שמעמידה את הסובבים אותו בסכנה שאינה נמצאת ברשימת הסכנות השגרתיות? האם הנהג והמאבטח הצמוד יכולים להחליט שלא מתאים להם להימצא במצב סכנה רק בגלל שהנשיא החליט שבא לו לצאת להגיד תודה לתומכים?

גילה גמליאל, השרה לאיכות הסביבה בישראל, החליטה שלמרות הסגר וההנחיות הנלוות אליו, היא והמשפחה ייסעו ביום כיפור למשפחתה המתגוררת בטבריה, והכל בידיעה שזה אסור. העניין הוא, שכדי להגיע לטבריה, נדרשה השרה לשירותיו של הנהג שלה, הנהג שבעקבות החלטתה מוצא את עצמו מפר את הסגר ואת ההנחיות וגרוע מכך, שכחלק מתפקידו נקלע למצב של סכנה ממשית להדבקות בוירוס הקטלני. לאחר הביקור בבתי בני משפחתה ובבית הכנסת השכונתי, התברר שהשרה נדבקה בוירוס ובכך העמידה בסכנת הדבקות את כל מי ששהה בקרבתה. אין ויכוח שהשרה יכולה להחליט להעמיד את עצמה ואת בני משפחתה בסכנת הדבקות והם יכולים להחליט לקבל ולהכיל את זה אבל מה עם הנהג שעובד איתה, האם ניתנת לו האפשרות להחליט האם מתאים לו לקבל את ההחלטה המוטעית של השרה? האם הוא במקום שבו הוא בכלל יכול להרשות לעצמו ורשאי להביע את דעתו בנושא או שזה ברור מאליו שעליו להמשיך לבצע את תפקידו למרות קיומה של הסכנה הממשית?

מפקד תחנת המשטרה מוריה, נצ"מ קובי יעקובי, מי שאחראי על הטיפול בהפגנות בבלפור מול בית ראש ממשלת ישראל, נדבק בקורונה. בסבירות גבוהה שהמפקד נדבק במהלך ביצוע תפקידו בטיפול בהפגנות. יחד איתו במשימה, משתתפים מאות שוטרים שנמצאים תחת פיקודו וגם הם כמוהו מוצאים את עצמם במצב של קרבה לאנשים רבים שאינם שומרים על ההנחיות וברור שבתוכם ישנם כאלה שנושאים את הנגיף ואף כאלה שיתכן וכבר חולים. המפקד ושוטריו נשלחים לביצוע המשימה כל פעם מחדש כאשר נראה שלא עומדת בפניהם הברירה להחליט האם מתאים להם לעמוד בסכנת הדבקות ממשית. נראה שאין להם את האופציה להשפיע על החלטות הארגון ומפקדיו והם חייבים להתייצב ולבצע את המשימה למרות הסכנה האישית והלא שגרתית הכלולה בה. האם זה נכון שהטיפול בהפגנות יתבצע בדיוק באותה אסטרטגיה שמופעלת בימים רגילים ושגרתיים? האם זה נכון להציב את המפקדים והשוטרים בעמדות שמסכנות אותם?
פורסם בתקשורת ב 10.10.2020: 

שוטר בשנות ה-50 לחייו נפטר מקורונה

במסגרת עבודתו השוטר התנהל בסביבה של חולים 

חיילים מתלוננים: בצה"ל מתעלמים מההנחיות להימנעות מהדבקה בקורונה
חיילים מספרים כי חרף ההנחיות שנועדו למנוע את התפשטות הקורונה בצה"ל, הם נדרשים לשהות בקבוצות גדולות, פועלים בתנאי היגיינה ירודים וכי נאסר על חובשים שבודקים חולים להשתמש במגני פנים.

צה"ל הוא ארגון גדול מאוד שהשליטה על כל המשרתים בו בימי שגרה נחשבת למשימה קשה ביותר אז אחת כמה וכמה בימים לא רגילים כמו ימי אירוע הקורונה בו נדרש צה"ל למשנה זהירות שכולל שינוי הגדרות והנחיות ושינוי במאפייני הפעילות השגרתיים, וכל זאת כדי לשמור על כלל המשרתים בו מפני הדבקה מיותר. גם בצה"ל, כמו בשאר גופי הביטחון, החייל הקטן כנראה ומוצא את עצמו במצב של חוסר אונים ואינו באמת יכול להשפיע במצבים שבהם הוא מזהה אי עמידה בהנחיות.

עד להגעתו של וירוס הקורנה לעולם, איום הדבקה בוירוס על אנשי הביטחון במהלך ביצוע תפקידם כנראה שלא נלקח בחשבון ובמידה מסוימת ניתן להבין זאת, אבל מרגע הגעתו יחד עם השפעתו העצומה וסכנת החיים שהוא מייצר, אסור להכיל התנהגות של ארגון ו/או בעל תפקיד ממלכתי שלא עומד בהנחיות הממשלה וגרוע מכך מעמיד בסכנה אנשים אחרים ובכלל זה כאלה שנושאים בתפקיד שירותי שאין להם באמת יכולת השפעה. איום של וירוס על איש הביטחוון אינו דומה לכל איום שגרתי אחר שיכול להתרחש בכל רגע ולכן אסור להתייחס אליו כאל עוד איום ברשימת הדפ"אות המוכרת. אסור להפוך את האחריות לאישית ולהעביר אותה אך ורק לאיש הביטחון באשר הוא ובאותה מידה אני חושב שלא יהיה נכון להשאיר את האחריות בידי נושא התפקיד הממלכתי. באירועים לא שגרתיים, כמו אירוע הקורונה, האחריות המלאה להנחיות צריכה להיות אך ורק בידי הממשלה והכנסת כאשר על כל השאר חלה החובה לבצען ככתובן וכלשונן. באירועי קיצון, על הממשלה והכנסת לכלול בהנחיות לביצוע גם את נושאי התפקידים הממלכתיים כגון ראשי ארגון, שרים, מפקדים, מנהלים וכו' ובנוסף להגדיר תהליך שבו כל בעל תפקיד שירותי יהיה יכול בעזרתו להרים דגל אדום לפני ביצוע משימה או במהלכה מבלי לחשוש ולפחד שיאבד את משרתו ופרנסתו. לצורך העניין, נשיא ארצות הברית לא יכול להחליט לצאת להביע תודה לתומכיו כאשר הוא חולה ומעמיד בסכנה את בעלי התפקידים שסביבו ועד כמה שזה יכול להישמע הזוי, אם יחליט בכל זאת לעשות זאת יוכלו הנהג והמאבטחים להחליט לא להצטרף אליו מבלי להיענש על כך. דווקא הנשיא עצמו צריך לדעת שבהחלטתו הוא מעמיד את משרתו בסכנת המשך. גם לנהג ו/או למאבטח של שר צריך לאפשר להחליט להרים דגל אדום כאשר הוא מזהה אי עמידה בהנחיות. הנהג יוכל להחליט שאינו מוכן לנהוג ברכב כאשר ברור לו שהאישיות לא עומד בהנחיות הממשלה. מאבטח שיזהה שהמתקן שבו הוא עובד ובכלל זה העמדה שבה הוא נדרש לעמוד לא הותאם לעמידה בהנחיות ולא סופקו לו כל אמצעי ההגנה הדרושים, יהיה רשאי גם הוא לא לבצע את תפקידו באוטומט מבלי שיותר לו להעיר ולהאיר את עיני מנהליו לכשלים שמעמידים אותו בסכנת הדבקות ממשית. ארגונים ויחידות ביטחון נדרשים וחייבים לבצע שינויים בתפיסה ושינויים במאפייני המענה השגרתיים כדי להימנע עד כמה שניתן מהעמדת העובדים שלהם בסכנת הדבקות. זה דורש ממקבלי החלטות להתאים את עצמם ואת הארגונים שתחתם למאפייני איום הוירוס ולא להיפך גם אם זה עומד בניגוד גמור למה שהתרגלו אליו עד כה. יש למצוא דרכים אחרות ויצירתיות כדי להתמודד עם כל אזרח שלא עומד בהנחיות מבלי לגרום לאנשי הביטחון לעמידה בסכנת הדבקות. שום דרך פעולה שהיתה נהוגה בימי שגרה לא ניתנת להמשך יישום בימי הקורונה כל עוד המבצעים אותה עומדים בסכנת הדבקות.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" גם כאשר נדרשים לחשיבה אחרת לחלוטין!!!