דמיינו לכם הרים מושלגים, נהרות שוצפים, חופי ים אקזוטיים, נופים עוצרי נשימה. "ארץ הארזים".
עד לפני מלחמת האזרחים בלבנון שהחלה ב-1975, כונתה לבנון "שווייץ של המזרח התיכון". לצערנו, מאז ועד היום היא יותר מזכירה את המזרח התיכון עצמו. פחות מחמיא.
בסקירה היום נתמקד בחזית הלבנונית, בדגש על ארגון חיזבאללה, השולט בפועל בממשלה הלבנונית ומנהל את ענייניה הפנימיים.
בלבנון ישנו זה עשרות שנים תמהיל של עדות, לכל אחת אופי וסגנון חשיבה שונה. נוצרים, סונים, שיעים ודרוזים (ועוד..) נאלצים לחיות יחד והדבר יוצר מורכבויות רבות. המתח העדתי ליווה ומלווה את לבנון מתחילת ימיה ועד היום. המאבקים הדתיים לובשים צורה דתית, תרבותית, כלכלית ואף צבאית.
אז איך אנחנו קשורים לזה?
עם הגליית ארגוני הטרור הפלסטינים מירדן ללבנון, הם הקימו בלבנון את מה שכונה "פתחלנד" וביצעו פיגועים רבים נגד תושבי צפון ישראל. במהלך מלחמת שלום הגליל, צה"ל נכנס עמוק לתוככי לבנון והצליח לסלק משם את ארגוני הטרור הללו, אך בשל חוסר ההבנה של המציאות העדתית המורכבת בלבנון ואי-ניצול ההזדמנות ליצור קשר חיובי עם האוכלוסייה השיעית, ישראל מצאה את עצמה מתבוססת במלחמת התשה ארוכה ומדממת. אותה אוכלוסייה שיעית, שדוכאה מזה מאות שנים על ידי בני העדות האחרות, מצאה עצמה הולכת שבי אחרי ארגון צעיר, תוסס ואקטיבי בשם "חיזבאללה" (= מפלגת האל). ארגון זה, שהיווה מיומו הראשון זרועה ארוכה של איראן הח'ומיניסטית, תקף את צה"ל ומירר את חייו עד הנסיגה הישראלית מלבנון בשנת 2000.
מאז ועד היום מדינת ישראל מתמודדת עם החזק, האמיץ והמסוכן שבאויביה.
עם נסיגת צה"ל מלבנון, נשא מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את "נאום קורי העכביש". בנאום זה, אולי המפורסם שבנאומיו, נסראללה הסביר כיצד בעזרת עקשנות והתמדה הצליח הארגון הקטן לסלק את ישראל הגדולה מאדמת לבנון. לדבריו, ישראל, שנדמית כמדינה חזקה ואימתנית, בעלת עוצמות צבאיות, היא למעשה חלשה כמו קורי עכביש.
צריך להבין את חשיבות המאורע. מדובר בפעם הראשונה שארגון טרור (שהיה קטן וחלש יחסית באותה תקופה), הצליח לגרום לישראל לסגת משטחים באמצעות מלחמת התשה ארוכה ומתמשכת. לאירוע זה היו השלכות רבות והוא עיצב במידה רבה את המאבקים הבאים איתם התמודדה מדינת ישראל (בדגש על אינתיפאדת אל-אקצה שהחלה מספר חודשים לאחר מכן).
מאז, חיזבאללה התחזק באופן משמעותי ביותר. במשך שנים רבות ישראל לא התייחסה מספיק ברצינות להתחמשות ולהתארגנות האינטנסיבית של הארגון בעזרת תרומתו האדיבה של פטרונו האיראני. את התוצר של ההתעלמות הזו פגשנו ב-2006, במלחמת לבנון השנייה. אותו ארסנל טילים שהצטבר במחסני הארגון שימש להתשת העורף הישראלי בזמן שחיילי צה"ל התקשו מול "לוחמת הסבך" אליה לא התכוננו כראוי. הזלזול ביריב עלה בחיי אדם וניכר שלאחריו היחס לחיזבאללה הפך להיות הרבה יותר רציני.
נאום העכביש:
אלא שכאן לא נגמר הסיפור. ישנה חזית נוספת שהפכה לרלוונטית יותר בשנים האחרונות, זאת לאחר שהייתה רדומה מאוד משך עשרות בשנים. החזית הסורית.
בעשור השני של המאה ה-21, סוריה הפכה אט אט לגיהינום עלי אדמות. כחלק מההתעוררות העממית של אירועי "האביב הערבי", בוצע ניסיון להפיל את הנשיא הדיקטטור, בשאר אל-אסד. ההפגנות בכיכרות התפתחו למלחמת אזרחים של ממש.
המדינה האומללה הזאת הפכה לביצה של דם ודמעות. הפגנות אלימות, ארגוני מורדים, דאע"ש, התקפות כימיות של אסד על בני עמו, בחישה בלתי פוסקת של גורמים אינטרסנטים והיד עוד נטויה. מדובר על מאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים ועקורים (פליטים פנימיים) הנדים לכל עבר ולא מוצאים מנוח לכף רגלם.
כסיוע ל"אחיהם" העלאווים, בני משפחת אסד, נחלצו האיראנים השיעים. אלא שכידוע, אין ארוחות חינם ובארץ האייתולות ביקשו לגזור קופון על הסיוע הנדיב שלהם. משלוחי נשק, תחמושת ויכולות טכנולוגיות מצאו את עצמם זורמים לאורך "ציר הרשע" איראן-עיראק-סוריה-לבנון. בשלב מסוים החליטה מדינת ישראל שהיא אינה יכולה לעמוד מנגד ומאז ועד היום אנחנו שומעים על תקיפות עלומות המיוחסות לישראל, "על פי מקורות זרים" ומשמידות משלוחים כאלו ואחרים. בנוסף, שמענו על "תיק הגולן", במסגרתו איראן וחיזבאללה בונות ומתחזקות בסיסים בגולן הסורי, בכדי להציב חזית נוספת מול ישראל, לשימוש בעת הצורך.
אז איפה אנחנו עומדים היום?
חיזבאללה מנסה כל העת לדייק את הטילים שלו ולהפוך אותם מ"טיפשים" ל"חכמים" וכך יוכלו לפגוע בדיוק רב כמעט בכל מטרה. בנוסף, לארגון ישנו מלאי עצום של טילים רגילים המסוגלים להגיע כמעט לכל נקודה במדינת ישראל. בל נשכח את המנהרות שהושמדו על ידי צה"ל במבצע "מגן צפוני", בהם היו אמורים לחדור משטח לבנון לישראל לוחמי הארגון (בתקווה שאין עוד כאלו שלא התגלו). לאחרונה גילינו שגם גדר המערכת עלולה להיפרץ בקלות וללא תשומת לב מהירה מספיק של לוחמי צה"ל. זאת ועוד, לוחמי יחידת העל של חיזבאללה, "כוח רדואן", נמצאים במוכנות חדירה לישובים ישראלים שעל הגבול בניסיון לכבוש אותם ולו באופן זמני, מה שישדר תמונת ניצחון לארגון במלחמה הבאה. אל לנו להתעלם מהעובדה, שעל אף שהארגון ספג אבדות כבדות במלחמה שלו על אדמת סוריה, הוא רכש ניסיון מבצעי ואסטרטגי, דבר המביא את לוחמיו לעמדת יתרון אל מול חלק מחיילי צה"ל הצעירים, שלא לקחו חלק במלחמה או מבצע צבאי רחב היקף. בהחלט חומר למחשבה ולדאגה.
קישור לסרטון בו רואים את לוחמי "כוח רדואן" מתאמנים:
ממש לאחרונה, בסוף חודש מאי 2020, נסראללה שב ואיים על ישראל בראיון טלוויזיוני שקיים. הוא הדגיש את ההרתעה שיש לישראל מלעשות פעולות שיגרמו לאזור להתדרדר למלחמה.
קשה לדעת לאן הדברים מוליכים, משום שלבנון נמצאת במשבר כלכלי שרק העמיק בעקבות הקורונה. על אף שמעמדו של נסראללה התחזק מאוד בעיני המנהיג האיראני ח'אמנאי מאז חיסולו של מנהיג כוח קודס, קאסם סולימאני, לא חסרות למזכ"ל חיזבאללה גם צרות מבית. מחאות עממיות שבות ומתעוררות בקריאה לפרוק את הארגון מנשקו, זאת על אף ניסיונות להשתיק אותן. בנוסף, הארגון מתמודד עם הקושי שבהשתלבות בממשלה, עם הסנקציות האמריקאיות על איראן (וחיזבאללה עצמו) שמרוקנות את הארנק, עם הצירוף ההולך וגובר של מדינות בעולם המתייחסות לארגון כולו כארגון טרור (ולא רק לפלג הצבאי שלו) ועם הטענות בתוך החברה השיעית נגד השתתפות הארגון והקרבת חייליו במלחמה בסוריה. בקיצור, יש צרות בגן עדן .
אלא שצריך לקחת בחשבון שעל אף שבאופן כללי, צרות לחיזבאללה הן טובות למדינת ישראל, ייתכן והצורך של חיזבאללה להתאגד מול אויב חיצוני על מנת ליצור אחדות מדומה, יפנה את החיצים כלפינו.
האזור גם ככה יושב על חבית של אבק שריפה. רק חסר הגפרור.
נספח: כוח רדואן
כוח רדואן הוא יחידת העילית של חיזבאללה. לפי הערכות שונות, כוח זה מונה כ-2,500 לוחמים. זהו הכוח שאמון על המשימות הרגישות של הארגון, ומיועדת לו חדירה לשטח ישראל בעת מלחמה. לפי הדיווחים, מי שהקים את הכוח הוא רמטכ"ל חיזבאללה לשעבר עמאד מורניה, שחוסל ב-2008
חיזבאללה מגייס ליחידה זו צעירים בני 18 ובתחילת שנות ה-20 של חייהם. אלה מאותרים אחרי מבדקי דת קפדניים ועמידה באתגרים פיזיים קשים. האימונים הראשונים כוללים ירי בנשק קל, אימוני קרב מגע והרבה מאוד פעילות בשטחים קשים. בהמשך הם לומדים להפעיל טילי נ"ט, מטעני חבלה, עוברים קורס צלפים והכשרות נוספות בסגנון של לוחמת גרילה. ישנן עדויות לכך שהלוחמים של היחידה עוברים גם סדרות מילוט ושבי.
מנהל ביטחון יכול בקלות לחשוב שמכיוון שמדובר באויב מבחוץ שנמצא תחת אחריות ישירה של צה"ל, אינו אויב שמשפיע עליו באמירות ובפעולות שלו. מדובר בחשיבה מוטעית שיכולה לגרום לפגיעה ברמת המוכנות של מנהל הביטחון ומושא האבטחה שתחת אחריותו. אם בעבר הטילים של ארגון חיזבאללה היו לא מדויקים ונורו "רק" לכיוון אז כיום הערכה מדברת על כך שרמת הדיוק עלתה ולכן כל מתקן או מקום שיעניין את האויב יהפוך למטרה לפגיעה. המצב הנוכחי מחייב כל מנהל ביטחון לקבל ולקרוא הערכות מצב על האויבים מבחוץ, ללמוד אותן ולתרגם את האיום להשפעה ישירה על מושא האבטחה וכל זאת כדי להגיע לרמת המוכנות הנדרשת.
