סכנה ברורה ותמידית על ישראל משפיעה גם על המנב"ט

30 מאי29 מאי

אחד מהכותבים בבלוג – מומחה תוכן בולט כיום בישראל נענה ברצון לאתגר שהצבנו לו – תיאור המצב במדינות ערב הסובבות את ישראל וכיצד הוא הופך לאיום תמידי וכל זאת בהתאמה לתפקיד המנב"ט, האחריות המוטלת עליו והקשר לאיומים שעמם הוא ומערך האבטחה שלו מתמודדים.

אנו שמחים להגיש לכם סדרת כתבות בשם "5 החזיתות" שסוקורות ומרכיבות תמונת מצב במתרחש סביב מדינת ישראל ובתוכה.

סדרת הכתבות נועדה להעשיר את הידע ולהגביר את מודעות העוסקים במשימת האבטחה לתהליכים המתרחשים באזור סביב מדינת ישראל ואשר עלולים להשפיע גם על עבודת המנב"ט, המאבטחים והמתקנים בהם עובדים.

התוכן מוגש ומכוון לאנשי מערך האבטחה במטרה לחזק את המודעות להתפתחויות הביטחוניות בזירות השונות, ולחדד שהיריב לא נח לרגע והמקצוע שלנו חיוני וחשוב.

הכותב: חוקר ומומחה למזרח התיכון שבולט ביכולת הנגשת הידע הרב שצבר על יד כתיבה מעניינת, מזמינה וברורה לכולם.

כבר עשרות שנים אומרים לנו שמדינת ישראל לא נמצאת תחת איום קיומי. עברנו את מלחמת העצמאות וגם את ששת הימים ומלחמת יום כיפור ועכשיו אנחנו יכולים לנשום לרווחה.

גם אם זה נכון (דבר שאינו בטוח), נגיף הקורונה לימד אותנו מהי המשמעות של השבתת המשק של מדינת ישראל מבחינה כלכלית, פוליטית ומוראלית. מתקפת טילים, הסתננות לתוך שטח המדינה בידי קבוצות ג'יהאד או פגיעה במתקנים בעלי ערך אסטרטגי או סמלי, עלולה להתרחש בכל יום. זה ממש מתחת לאף שלנו.

במאמר זה נסקור את האיומים הכלכליים והביטחוניים המאיימים כיום על מדינת ישראל לאורך גבולותיה ובתוכה פנימה בצורה כללית. נתייחס לחמש הגזרות המשמעותיות באזור לפי חלוקה גאוגרפית:

לבנון
סוריה
ירדן ואיו"ש
רצועת עזה ומצרים
איומים שעלולים לצאת מתוך שטח מדינת ישראל עצמה.

לא נתייחס בסקירה זו לסכנות האורבות לישראל הרחק מגבולותיה.

(בתמונה: שעון הספירה לאחור להשמדתה של מדינת ישראל הממוקם בטהרן

החזית הלבנונית: האויב צופה ומחכה

כמה פסטורלי הנוף בארץ הארזים, הנושקת לנו מצפון. מאחורי הטבע הירוק והנחלים השוצפים, מסתתר אויב עיקש ואכזרי. אין צורך להרחיב בתיאור גודל הסכנה האורבת לנו ממדינה הנשלטת, דה-פקטו, בידי ארגון הטרור השיעי, חיזבאללה, המשמש כפרוקסי (שלוחה) של איראן. מלבד המלאי העצום של הרקטות הרגילות של חיזבאללה, כאלו שיכולות להגיע לכל נקודה בארץ כמעט, הארגון עמל בקדחתנות על פרויקט דיוק טילים, זאת במטרה לגרום ליכולת פגיעה מדויקת כמעט בכל מקום בו ירצו ברחבי המדינה. אפשר רק לתאר לעצמנו מה יקרה אם טיל יפגע בבניין הכנסת או בקריה בתל-אביב. לא מופרך לומר שלמדינת ישראל אין יכולת להתמודד עם כזאת כמות של רקטות וטילים מדויקים, על אף מערכות ההגנה המשוכללות שברשותה. זאת ועוד, ייתכן והארגון יחליט לבצע "פעולת ראווה" ולכבוש (אף אם זמנית) יישוב כלשהו הצמוד לגדר הצפונית. בל נשכח שלחיזבאללה יש אספקת נשק באופן שוטף מאיראן, שעל אף הסנקציות האמריקאיות הקשות כנגדה וחיסולו של מנהיג "כוח קודס" של משמרות המהפכה קאסם סולימאני, לא נראית כמי שמוותרת על שאיפותיה לחסל את "השטן הקטן", מדינת ישראל.

החזית הסורית: קיץ ערבי חם

האביב הערבי שהתחיל לפני כמעט 10 שנים יצר ציפייה למהפך במזרח התיכון בתקווה להפיכתן של מדינות הלאום לדמוקרטיות וסילוק העריצים שעמדו בראשן. היום כבר אפשר לומר בבירור שרוב המדינות הן במצב של "אותה הגברת בשינוי אדרת". סוריה לעומתן, עברה שינוי גדול. באותם הימים, דאע"ש הפך ל"מדינה האסלאמית", השתלט על חלקים נרחבים מסוריה ועיראק וביחד עם ארגוני מורדים עשה בלאגן באזור. הייתה תחושה שאסד הולך לגמור כמו חבריו הדיקטטורים- מתחת לאדמה. אלא שאיראן זיהתה יכולת לנצל את הסיטואציה ונכנסה לעניינים. בשילוב כוחות איראנים, רוסים (גם הם רצו חלק מהעוגה) וסיוע של חיזבאללה, שהגיע גם הוא בשל פטרונו האיראני, אסד נמצא כיום במצב שהוא עומד על הרגליים ושולט מחדש כמעט על כל סוריה. אלא שאיראן לא טמנה ידה בצלחת והחלה להקים בסיסים בסוריה יחד עם חיזבאללה במה שנקרא "תיק הגולן", באמצעותו הם מנסים לפתוח חזית נוספת נגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע "לפי פרסומים זרים" על תקיפות של משלוחי נשק על ציר איראן-עיראק-סוריה-לבנון ולא מן הנמנע שתהיה התלקחות בגזרה הזו.

ירדן ואיו"ש: אינתיפאדה שלישית?

נפל דבר. לא רק שהממשל האמריקאי הכיר ברמת הגולן כשטח ישראלי ובירושלים כבירת ישראל ולא רק שהוא העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הוא גם נתן אור ירוק להחלת ריבונות ישראלית בחלקים מיהודה ושומרון. העולם הערבי כולו ובמיוחד ירדן וערביי האזור רועשים וגועשים. מה לא שמענו? רמיזות מעבדאללה מלך ירדן על ביטול הסכמי השלום עם ישראל, ביטול התיאום ביטחוני של הרש"פ עם ישראל, תחזיות קודרות של מה שנראה כעת כתחילת התקוממות עממית באמצעות פיגועי דריסה, דקירה וזריקת אבנים. כל זה עוד לפני שדיברנו על החמאס, שנוכח גם הוא באזור ומאוד ישמח לנצל את הכאוס בשביל להעיף משם את הפת"ח (כפי שהיה בעזה) ולפתוח חזית משמעותית מול ישראל.

עזה ומצרים: דרום אדום

ברצועת עזה, החמאס והג'יהאד האסלאמי יושבים בינתיים על הגדר. המנהיג האזורי יחיא סינוואר כבר הוכיח בעבר שאינו מפחד ליזום ולבצע פעולות אקטיביות. ככל שעובר הזמן ונראה שמצבם של תושבי הרצועה לא משתפר (עכשיו גם הקורונה קפצה לבקר), כך גדול הסיכוי שארגוני הטרור בעזה, בגיבוי התמנון האיראני, יהיו מעוניינים לחדש את האהדה הציבורית באמצעות שיתוף פעולה אל מול האויב הקבוע, ישראל. מנהרות התקפיות, טיסני חבלה, כוחות קומנדו- כולם עומדים מוכנים לפקודה על מנת לתקוף את תושבי הדרום וחיילי צה"ל.

בגזרת מצרים, יש לציין את התעצמותו של דאע"ש סיני אל מול המצרים ואת הקושי שלהם להתמודד איתו. כרגע לא מסתמן איום ישיר מהארגון בגבול ישראל, אבל בטווח הרחוק, במידה והארגון ישיג ניצחונות משמעותיים, ייתכן שהוא יחליט להתחיל ולפעול כנגדנו. מנהיג דאע"ש, אבו אבראהים אל-האשמי (מחליפו של אבו-בכר אל-בגדדי, שנהרג על ידי כוחות אמריקאים) כבר הספיק מאז מינויו לאיים על מדינת ישראל באופן מפורש ולכן צריך להיות מוכנים גם בגזרה הזו.

ערביי ישראל: נאמנות אל מול התנגדות

הערבים החיים במדינת ישראל, רובם ככולם, מתנהגים כאזרחים מן השורה ואינם נוקטים בפעולות מעשיות נגדה. לא בטוח שכולם מאוד אוהבים את המדינה ואת מוסדותיה ולחלקם יש ביקורת נוקבת עליה, אך אין להם עניין לעשות צרות. אי אפשר להתעלם מהעובדה, שישנו אחוז מסוים מקרב ערביי ישראל, שמסרב להשלים עם העובדה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. גורמי טרור בינלאומיים מזהים את האנשים הללו, שברשותם תעודת זהות כחולה ויכולת גישה למקומות רבים, ומנסים ליצור שיתופי פעולה איתם כנגד ישראל. מדי פעם אפשר לשמוע בחדשות על ערבי-ישראלי שנתפס על ידי כוחות הביטחון בניסיון שלו להתגייס לדאע"ש, או לפגוע בחיילים או אזרחים באמצעות קשר עם איראן, חזבאללה או חמאס. לא על כל המקרים אנחנו שומעים, אך ישנם בתוכנו ממש, אנשים עם השקפת עולם רדיקלית שישמחו לתרום את חלקם בפגיעה במדינה ובאזרחיה או במוסדותיה.

מנב"ט חייב להיות מחובר למודיעין כללי ולמודיעין ספציפי על מנת להרחיב את הידע המקצועי שאין ספק שיעזור להבנה טוב יותר ומדויקת יותר של האיומים הרלוונטיים למשימת האבטחה שבאחריותו.

התעניינות במצב הביטחוני הכללי תיצור שיח וחשיבה דינאמית עם מערך האבטחה ותעלה את רמת המוכנות המבצעית.

חשוב לפתח אוזן רגישה לתהליכים שמשפיעים על ההסלמה באותה חזית בעיקר – אילו דברים ששווה לשים לב ולהתעדכן בהתפתחות באותה החזית (לדוגמא: כמו למשל הכרזה על סיפוח שיטחי C שתדליק לפחות 3 חזיתות / אירועים חדשותיים אחרים / עסקה מדינית קרובה / שינוי מדיניות בבתי הכלא בהם כלואים חמאס…..).

היריבים מבחוץ לא נחים לרגע ונמצאים במרוץ להכנת התקיפה הבאה מרחוק או מקרוב ולכן כדי להצליח להתמודד עם האיום גם לנו העוסקים במשימת האבטחה השונות אסור לנוח.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך התעניינות במתרחש מסביב!!!

אירוע תל השומר – דגל אדום נוסף לאבטחה האזרחית

29 מאי23 מאי

האבטחה האזרחית בישראל מעסיקה הרבה מאוד גורמים ברמה יומיומית וכל אירוע שמתרחש מייצר שיח כתוב ומידי בקבוצות ביטחוניות שבהן בעלי תפקידים בעולם האבטחה מביעים את דעתם על מה שהתרחש באירוע ועל תוצאותיו.
קצב האירועים החריגים שמתרחשים בישראל נחשב לחריג בכל קנה מידה וכיום, כמעט כל אירוע מתועד בעזרת מצלמות המותקנות במתקן/בסביבה הציבורית או על ידי אזרחים שמצליחים לצלם בעזרת מכשיר הפלאפון שברשותם ומיד מעלים את הסרטון לרשתות החברתיות. התהליך המהיר של התיעוד והפרסום מונע מצב שאירוע חריג יעלם מעיני הגופים המנחים, הקולגות, האזרחים והתקשורת, וטוב שכך.
האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר (שיבא) ביום רביעי 13 למאי 2020, מצטרף למספר אירועים חריגים שהתרחשו בחודשים האחרונים בגופים מונחי משטרת ישראל. מדובר בעוד אירוע חריג שהסתיים בשימוש בנשק מצד אנשי האבטחה כלפי אזרח שהתנהג בניגוד לחוק בשטח בית החולים ובסופו של דבר מצא את מותו כתוצאה מהכדורים הקטלניים שנורו על ידי כוח האבטחה ופגעו בו. כאמור, האירוע יצר שיח מקצועי בקבוצות הביטחוניות השונות שבו עלו שוב ושוב הפערים המקצועיים הקיימים אצל כלל בעלי התפקידים המבצעים את משימות האבטחה השונות במערכי האבטחה האזרחיים. האירוע בתל השומר אף דרבן ערוץ טלוויזיה לבצע סוג של תחקיר מהיר ומצולם בנושא רמת האבטחה בבתי חולים גדולים בישראל ובדגש על הקלות של כניסת אנשים עם אמצעי תקיפה כמו סכין ואקדח.
האם מוסטפה יונס, האזרח בן ה -27 שנראה מאיים עם סכין על לפחות אישה אחת בתוך שטח בית החולים (יתכן והתנהג באלימות כלפי אנשים נוספים) היה צריך למות זמן קצר לאחר מכן מירי שבוצע על ידי כ – 3 אנשי מערך האבטחה?
האם אירוע שהתחיל באיום על אנשים בעזרת סכין והמשיך בניסיון יציאה רכובה משטח בית החולים היה צריך להגיע למצב של לחימה באש?
אני חושב שפרטי האירוע, כפי שהתפרסמו בתקשורת וברשתות החברתיות השונות, מאפשרים בהחלט לענות בצורה חד משמעית על שאלות המפתח.

בחברת התקשורת רשת 13 מיהרו לבצע תחקיר מצולם שכאמור הסתיים בכתבה עם סרטון מצורף שכותרתה:

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים?

קישור לכתבה:

כל איש אבטחה יזהה מיד שמדובר ברעש תקשורתי למטרת רייטינג ולא בתחקיר שמייצר לקחים מקצועיים לצורך שיפור ולו רק בגלל העובדה הבולטת שמבצעי התחקיר ושולחיהם לא באמת בדקו לעומק מהי תפיסת האבטחה בבית חולים מקבל קהל באלפים כל יום ולא באמת יודעים מה החשיבה שעומדת מאחוריה. לכן, אם רק היו משמיטים מהכותרת של הכתבה את צמד המילים "מחדל אבטחה" (הן אלה שמייצרות את הרייטינג) סביר להניח שהיו מבינים שמדובר במתקן גדול ומורכב שגם אם מאוד רוצים לא ניתן לבדוק כל מי שנכנס, ברכב או ברגל, לרמת מציאת אמל"ח כמו סכין או אקדח, לא היו מטעים את האזרחים שצפו בכתבה. אבל, כפי שציינתי, כשהמטרה היא רייטינג האמת המקצועית לא אמת חשובה.

הכתב בתמימותו חשב שהבעיה באבטחה היא העובדה שקל להיכנס עם נשק לבתי חולים ומתקנים גדולים אחרים ולא הבין או שלא רצה להבין שהבעיה באבטחה האזרחית בישראל הרבה יותר גדולה ומורכבת מזה.

על ידי ניתוח האירוע החריג שהתרחש בבית החולים תל השומר ננסה להציג את הבעיה הנכונה שמבחינתי מהווה דגל אדום גדול שמתנופף שוב ושוב אל מול עיניהם של כל הגופים האחראים על הנחיית האבטחה ושל כל אלה העוסקים במימושה בשטח.
הערה: הניתוח מתייחס אך ורק לפרטים הידועים ולא למה שלא ידוע או למה שיכול היה להיות. הניתוח מתייחס לשלבי האירוע השונים בהתאם לחוק ולנוהל פתיחה באש למאבטח. הניתוח אינו חקירה ולכן לא מחפש אשמים, הניתוח הוא רק למטרת למידה ושיפור. נקודת המוצא היא שכלל בעלי התפקידים במערך האבטחה עשו ופעלו ברמה הכי גבוהה שיכלו כדי להתמודד עם הבעיה.

האזרח מוסטפה יונס בן ה – 27 מהישוב מעארה הגיע עם אמו לבית החולים תל השומר. כמו הרבה אזרחים אחרים, מוסטפה הגיע לבית החולים עם רכבו ואחרי שנכנס בשערי שטח בית החולים מצא חניה באחת מאלפי החניות הקיימות. כנראה שלאחר שסיימו לקבל את השירות שעבורו הגיעו לבית החולים, ניגשו למתחם החנויות כדי לשלם על החניה בעזרת המכונה המוצבת בתוכו.
נראה שהאירוע החריג מתחיל בנקודת הזמן הזו שבה נראה שאישה נוספת ששהתה גם כן במתחם החנויות העירה למוסטפה על כך שהוא ללא מסיכה והוא מצדו הוציא סכין והחל להשתמש בה במה שנראה כנפנוף מאיים כלפי אותה אישה (יתכן ומוסטפה התנהג באלימות לפני הגעתו למתחם החנויות). מכיוון שהשלב הזה באירוע תועד במצלמות האבטחה, ניתן לראות שאכן מוסטפה מאיים על האישה בעזרת הסכין שברשותו אבל לא מבצע שום פעולת תקיפה ממשית לא כלפיה ולא כלפי אנשים אחרים. פעולותיו של מוסטפה לא נראות כפעולות פיגוע פח"ע ויותר מתאימות להתנהגות של אדם אלים ופלילי – מחבל לא מגיע עם אמא שלו, לא הולך לשלם על החניה ולא רק מאיים בסכין, מחבל דוקר אנשים באמת). כשמוסטפה מבין שאדם אחר דיווח על האירוע למערך האבטחה של בית החולים הוא מחליט לצאת וללכת יחד עם אמו לרכבו על מנת לצאת בעזרתו משטח בית החולים.

התיעוד המצולם:

מהפרטים שפורסמו, ניתן להבין כמעט בוודאות, שהועבר דיווח למערך האבטחה על האירוע החריג שהתרחש במתחם החנויות שכלל גם תיאור של מוסטפה ואמו ובהמשך בוצע זיהוי של הרכב בו נסעו לעבר יציאה הראשית של בית החולים.
השלב הבא של האירוע מתרחש כאשר סגן המנב"ט ושניים מהמאבטחים המוצבים בשער הראשי, מזהים את הרכב של מוסטפה באחד ממסלולי היציאה וכנראה שחוסמים אותו ומונעים ממנו להמשיך בנסיעה לעבר הצומת – עובדתית, מוסטפה עצר את רכבו כמה מטרים לאחר שעבר את קו השער המתרומם ולא המשיך בנסיעה גם כאשר אחד המאבטחים ניגש אליו.

כל פרטי האירוע עד לנקודה זו מצביעים על כך שמדובר באירוע פלילי ולא באירוע פח"ע ובמידה וכך חשבו גם סגן המנב"ט והמאבטחים, אז עמדו לרשותם מספר אפשרויות לביצוע בתהליך קבלת החלטות המבצעיות:

מכיוון שמדובר באירוע פלילי ולא נראה שמוסטפה ביצע שום פעולת תקיפה או איום נוספת במהלך הליכתו לרכבו ונסיעתו החוצה, ולא נראה כמחבל שמבצע מסע הרג בשטח בית החולים, אפשר היה להחליט, בשלב שבו הוא כבר ממש יוצא עם רכבו משטח בית החולים, לא להתעמת עמו ולאפשר לא לצאת משטח בית החולים תוך העברת דיווח למשטרת ישראל שכולל את כל הפרטים הנחוצים לזיהוי ולעצירתו במרחב הציבורי.
לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לא לבצע שום פעולה אקטיבית מול מוסטפה ואמו כדי שהוא יישאר בתוכו ולא ייצא, לבצע בידוד גזרה תוך סגירת מסלולי הכניסה והיציאה, לתפוס עמדות טקטיות היקפיות, להמתין להגעת המשטרה ולהעביר לה את האחריות להמשך טיפול באירוע. בזמן השליטה הטקטית, במידה ומוסטפה יחליט לצאת מהרכב יגיב כוח האבטחה בהתאם.
לאחר עצירת הרכב במתחם היציאה, אפשר היה להחליט לגשת למוסטפה כדי לתפוס אותו ולעכב אותו.

תיעוד האירוע גילה לנו שכוח האבטחה בחר באפשרות מספר 3 ואפשר לנו לראות וללמוד מה יכול לקרות כאשר אנחנו בוחרים לבצע פעולה מהסוג הזה:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי אזרח ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד מקרוב שבוצע על ידי מצלמות האבטחה ושמראה את שלב העימות עם מוסטפה לאחר שיצא מהרכב ונראה כמי שמוציא שוב את הסכין:

תיעוד של פעולות ההחייאה שבוצעו במוסטפה עד שנקבע מותו:

לצערנו, כוח האבטחה שהגיב באירוע בחר באפשרות שדובקת בצורה "עיוורת" בנוהל הלחימה ושלא התאימה לסיווג האירוע והובילה להחמרת מצב מיותרת שהסתיימה בירי קטלני שכאמור הרג את מוסטפה.
כאן אני רוצה להזכיר את האירוע שהתרחש בבית חולים איכילוב שבו קבוצה של עבריינים הגיע כדי לעשות רעש ובלגן ובמהלך יציאתם לרכב כדי לנסוע החוצה, חלק מהמאבטחים בחר לצמצם טווח ולהוציא אותם מהרכב כדי לתפוס אותם ולעכב אותם. התוצאה תועדה במצלמות: המאבטחים חטפו מכות חזקות שאף גרמו למאבטח אחד נזקים בגוף וכל זה אל מול עבריינים ולא מול מחבלים.

מי שמכיר את תפיסת האבטחה בבנקים יודע שבהתרחש אירוע שוד בבנק ההנחיה למאבטחים היא לא לבצע שום פעולת נגד אקטיבית ואף לאפשר לשודד לעזוב את הבנק ללא מפריע. ברוב השודים העבריין מנפנף לעבר עובד/ת בסכין או באקדח כדי לדרבן להעברת הכסף במהירות.
מצד אחד אפשר בקלות לשאול איך יתכן שלא פועלים נגד עבריין עם סכין/אקדח מצד שני אפשר להבין שמדובר בהנחיה חכמה שמונעת הגעה למצב של פגיעה מיותרת בנפש. רוב השודדים נתפסים על ידי המשטרה זמן קצר אחרי שיצאו מסניף הבנק.

שוב נשאלות השאלות הבאות שדורשות תשובה מידית ועניינית:

מדוע כוח האבטחה בוחר באפשרות שגורמת להחמרת המצב ולא להרגעתו ומסבכת את כולם?
האם מערך האבטחה האזרחי עבר הכשרה מקצועית ואימונים אשר הכינו אותו להתמודדות עם אירועים חריגים מהסוג הזה או דומים לו?
האם בעלי התפקידים במערך האבטחה האזרחי בעלי יכולת לקבלת החלטות באירוע חריג מהסוג הזה או דומים לו?
האם כל המאבטחים במערך האבטחה צריכים להיות חמושים ובדגש על אלה המוצבים במתחם שער הכניסה?

הגיע הזמן להתייחס לדגל האדום הגדול שמתנוסס שוב ושוב ומסמל שמשהו לא טוב ולא נכון קורה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. קבלת ההחלטות ומאפייני התגובה המבצעית, כפי מתבצעים על ידי מאבטחים שמוצבים בעמדות הרבות והשונות במתקנים, מעידים בצורה חד משמעית שהאחראים על האבטחה האזרחית בישראל שולחים מאבטחים לשטח עם הכשרה מקצועית נמוכה ולא נכונה ובנוסף מחמשים את רובם בנשק למרות שקיים פער גדול ברמת ואיכות השימוש בו.
בשנת 2020 אי אפשר להמשיך ולטעון שהאבטחה האזרחית אינה כמו האבטחה הממלכתית!!!
הכוח המבצע את משימת האבטחה בשטח וכולל בעיקר את המאבטחים והרמ"שים אבל גם את סגני המנב"טים והמנב"טים עצמם, אינו באמת אשם בטעויות הרבות והקשות שמתבצעות על ידו שוב ושוב מכיוון שברור שכאשר נשלח אדם לבצע משימה על בסיס הכשרה מקצועית לקויה, ניתן להניח שבסבירות גבוהה אותו אדם יבצע טעויות.
העניין הוא שכאשר מדובר במשימות אבטחה, טעות יכולה לעלות בחיי אדם.
בהקשר לאירוע החריג ותוצאותיו שהתרחש בבית חולים תל השומר, ניתן בקלות לזעוק לשמיים בשאלה המתבקשת מה כוח האבטחה עשה ולמה? אבל חובה להבין ולזעוק באומץ שכל אותם אלה שהגיבו באותו אירוע פעלו בהתאם למה שלימדו אותם או גרוע מכך קיבלו החלטות על סמך מה שלא לימדו אותם ולכן עשו מה שנראה הכי נכון במצב שאליו נקלעו.
האירועים החריגים באבטחה האזרחית, ובמיוחד אלה המוגדרים כאפורים, דורשים רמת ידע מקצועי גבוהה, רמת הבנה גבוהה, יכולת קבלת החלטות גבוהה ורמת ביצוע גבוהה. לפי מה שנראה בסרטונים, ומבלי להעליב אף אחד, המרחק בין מה שדרוש (המצב הרצוי) למה שמתרחש בשטח (המצב המצוי) הוא גדול מאוד ומדאיג מאוד. כולנו חייבים להבין שהמרחק הגדול הזה מעמיד אזרחים בסכנת חיים מיותרת ובמקרים מסוימים אף גורם למוות מיותר ולא הכרחי.
זה שמלמדים את המאבטח מה יש לו בסל הכלים לתגובה לא מספיק מכיוון שכדי שיידע להגיב נכון צרך ללמד אותו כיצד לבחור את הכלי הנכון מתוך הסל הכללי.
אקדח מוגדר כאמצעי הורג וכאמצעי קטלני ולכן לא מספיק שבחוק ובנהלים מציינים זאת בברור, צריך להיות זהירים ואחראים בהחלטה למי מאפשרים לשאת אותו. גם בנושא זה, האירוע המדובר שופך אור על בעיית החימוש באקדח.
מדוע בשלב שבו סגן המנב"ט נלחם עם מוסטפה בעזרת הפעלת כוח למטרת השתלטות, 2 המאבטחים ובעלת התפקיד בחרו להשתמש באקדח שברשותם ולא להתערב בהפעלת כוח נוסף מתוך חשיבה שארבעה יצליחו להתגבר על אדם אחד?
גם כאן התשובה ברורה: מאבטח בעל הכשרה מקצועית נמוכה יבצע את המשימה מתוך תחושת חוסר ביטחון ולכן כאשר יהיה במצב סכנה מסוים יבחר בפתרון שימוש באקדח ולא בשימוש בכוח למרות שזה נוגד את המוגדר בנוהל: "שימוש בנשק כמוצא אחרון".
ניתן לראות בבירור בסרטונים שרמת הביטחון בשימוש באקדח נמוכה מאוד ושוב שלא באשמת המאבטחים.
אני חושב שמאבטחים לא באמת מבינים את המשמעות של ההחלטה להשתמש באקדח במהלך אירוע חריג, לא מבינים כיצד האקדח משפיע עליהם מרגע שאוחזים אותו עם כדור בקנה. לשימוש באקדח יש יתרונות אבל גם הרבה חסרונות ובעיקר כאשר אתה נדרש להגיב לאירוע חריג שאינו דורש לחימה ברורה ומידית, אירוע אפור.
נדרש מכל הגופים הרלוונטיים לפעול במהירות ובנחישות לשינוי המצב הנוכחי כאשר יש להתחיל בשינויים שניתן לבצע מיד ובמקביל לבנות תכנית לשינויים ארוכי טווח.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

תחושת סכנת החיים והלחץ גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש

29 מאי09 מאי

כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:

מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:

שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:

שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:

כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?

כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים

שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.

מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?

כיצד הוא משפיע על התפקוד?

סיכום השפעות הלחץ על הגוף:

בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין:

ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה.

ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:

בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף.
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ.
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך התעניינות במתרחש מסביב!!!

מחדל אבטחה: כמה קל להיכנס עם נשק לבתי החולים?

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" עם כוח מוכשר ומיומן!!!

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" במוכנות גבוהה להתמודדות עם הלחץ ושפעותיו!!!