אסון נחל צפית – ה "יהיה בסדר" פרץ את כל מעגלי ההגנה

כל מה שאני כותב הוא על דעתי בלבד ובמטרה לנסות להעביר מסר לצורך למידה לעתיד ולא כדי לחפש אשמים.
קבלת החלטה להוציא קבוצה של נערים לטיול גיבוש באזור בעל סיכון גבוהה טומנת בתוכה סיכוי להסתבכות באירוע חירום שאף יכול לסכן חיים. לצערי הרב, טיול הגיבוש של הנערים ממכינת בני ציון הסתיים באסון בו נהרגו 9 נערות ונער אחד מתוך קבוצה של 25 סה"כ.

אין ספק שמדובר במוות מיותר שהיה יכול להימנע אם מקבלי ההחלטות היו מבינים באמת את האחריות שמוטלת עליהם לשמירה על ביטחונם וחייהם של אותם נערים ונערות.
10 ההרוגים, במותם מצווים עלינו לחקור ולבדוק את עצמנו שוב בכל הקשור לתהליך קבלת החלטות ברמת אחריות אישית וברמת אחריות על אחרים ובאמונה המוטעית במושג הכל כך ישראלי – "יהיה בסדר".
אסון נחל צפית, מדגיש באדום חזק מאוד שהשימוש ב "יהיה בסדר" מסוכן מאוד ויכול לגרום לקבלת החלטה מוטעית תוך עיוורון בכל מעגלי ההגנה הקיימים ולמרות תמרורי אזהרה ברורים וחדים שלא אמורים לגרום לטעויות כלל.
אסון נחל צפית, מראה לנו שגם בעלי תפקידים מנוסים ומוערכים מאוד יכולים לקבל החלטה מוטעית מיסודה למרות שהיא נעשית שוב ושוב וכמעט באותה מתכונת וגם הם יכולים לשכוח לרגע שמתוקף תפקידם הם אחראים על ביטחונם של אנשים אחרים ולכן חלה עליהם החובה ללכת לחומרה ואיסור מוחלט לקחת סיכונים מיותרים.
עד לאסון לא באמת ראיתי והבנתי איך נראה ערוץ נחל שמתמלא בפתאומיות במי גשמים וזורם בחוזקה אדירה ואז ראיתי את התמונות בטלוויזיה ואת הסרטון הזה שצולם בחו"ל ופורסם ברשתות החברתיות:

אחריות של אדם מתחלקת לשניים, אחריות אישית ואחריות על אחרים.

כשאדם מקבל החלטה שכשורה רק אליו והיא אינה משפיעה על אנשים נוספים, האחריות על תוצאותיה האפשריות היא שלו ורק שלו ולכן זכותו להחליט שהוא מתעלם מאזהרות ומסכנות ידועות וזכותו להחליט לקחת סיכון. הוא יכול לעשות כל דבר גם אם הוא מסוכן מאוד.

לעומת זאת, כשאדם צריך לקבל החלטה שכשורה גם לאנשים נוספים ולא רק אליו, האחריות תופסת מקום מרכזי שמחייב כל פעם מחדש ביצוע תהליך קבלת החלטות יסודי שמשכלל בתוכו את כל הנתונים הקיימים, שאיבת נתונים מגורמים מוסמכים והקשבה לבעלי תפקידים זוטרים ולאנשים בשטח. כשאדם אחראי על אנשים אחרים, אינו יכול לקחת סיכונים מיותרים ולהגיד "יהיה בסדר" ובמיוחד שמסביבו נשמעים אזהרות רשמיות ולא רשמיות לגודל הסכנה האפשרית. אדם כזה חייב לזכור שכל מי שנמצא תחת אחריותו סומך עליו ולרוב בעיניים עצומות ובנוסף, אנשים במעגלים נוספים סומכים עליו מתוקף היותו בעל הסמכות, הידע והניסיון.

פעילות גם מתחלקת לשני סוגים עיקריים, פעילות חובה ופעילות שאינה חובה.

פעילות חובה, הינה פעילות שהתוצאה שלה משפיעה על גורל אנשים מסוימים ו/או על מדינה שלמה ולכן תתבצע גם בתנאים קשים שיש בהם סיכון לחיי אדם. בדרך כלל מי שיבצע פעילות כזו יהיה כוח מקצועי ומיומן שלא ישלב בתוכו אנשים לא מקצועיים.

פעילות שאינה חובה, הינה פעילות שצריכים לקיים באופן אישי או קבוצתי, בהחלטה אישית או בהנחיה, מרצון או שלא מרצון ושהתוצאה והייעוד שלה משפיעים רק על המבצעים אותה ואולי גם על מעגל אנשים נוסף ואין חובה שתתקיים עכשיו ולכן אין שום סיבה להוציא אותה לפועל בתנאים לא מתאימים וניתן להמתין עד שכן יתאימו.

תהליך קבלת ההחלטות ליציאת הקבוצה ממכינת בני ציון לטיול באזור נחל צפית והסביבה, כלל מספר גורמים במספר מעגלים שונים:

  1. גופים רשמיים כגון משרד החינוך ורשות הטבע והגנים.
  2. מנהל המכינה ובעלי תפקידים במכינה הכפופים אליו.
  3. הורי הנערים והנערות.
  4. הנערים והנערות.
  5. מדריכי הטיול.
  6. גורמים חיצוניים ומוכרים כגון תלמידים לשעבר במכינה.

אני מעריך, שרוב האנשים מכל המעגלים שציינתי, היו מודעים למזג האוויר הסוער שהיה צפוי בדיוק במועד הטיול כולל אזהרות ממוקדות לסכנות הצפויות באזור הספציפי של הטיול. חלק מהאנשים, כולל חלק מהתלמידים, ציינו את דאגתם מיציאה לטיול במועד המתוכנן ואף ציינו בפני מקבלי ההחלטות מהמכינה את הידיעה על האזהרות הקיימות ועשו כך גם בינם לבין עצמם בשיחות ובהתכתבויות בווטסאפ.

אני מעריך שמעגל בעלי התפקידים במכינה שהיו צריכים להחליט האם לצאת לטיול, קיימו ישיבות בנושא שבהן עלו כל הנתונים כולל האזהרות על מזג האוויר הסוער. אני גם מעריך שחלק מבעלי התפקידים טענו שלא כדאי לצאת לטיול בתנאים אלו. על פי הדיווחים בתקשורת, מתברר שחלק מבעלי התפקידים התייעצו עם אנשים אחרים מחוץ למכינה, שחלקם טענו שלא כדאי לקחת סיכון וחלקם טענו שיהיה בסדר, והעבירו את המידע שקיבלו למנהל המכינה.

שוב על פי מה שראיתי בתקשורת, במעגל ההורים, חלקם ציינו שדיברו עם הילדים על האזהרות והסכנות שיש ביציאה לטיול במועד המתוכנן וחלקם אף ביקשו מהילד/ה לא לצאת.

גם במעגל הנערים והנערות עלה חשש מיציאה לטיול שבא לידי ביטוי בשיחות בקבוצה ובהתכתבויות בווטסאפ, כולל התכתבות שתיראה תחושה של אנחנו נמות.

מבלי להכיר את המדריכים שהובילו את הקבוצה בשטח, אני בטוח שחלקם ואפילו כולם בעלי ניסיון מקצועי כולל ניסיון והכרות באזור הטיול עצמו וכולל מודעות לסכנות הקיימות ביציאה לטיול בתנאי מזג אוויר קשים.

ה"יהיה בסדר" בתהליך קבלת ההחלטות ביציאה לטיול לנחל צפית, פרץ את כל מעגלי ההגנה ומנע מאותם גורמים שהיו בהם לדבוק בכל הכוח בתחושה הלא טובה ובהרגשה שמשהו רע עומד לקרות עד כדי כך שאף אחד לא באמת עמד על הרגליים האחוריות כדי למנוע את יציאת הקבוצה לאזור הסכנה. זה מדהים כל פעם מחדש עד כמה אנחנו "מתעוורים" אל מול אותם בעלי תפקידים מוערכים ומנוסים ועד כמה אנחנו מתעלמים מכל הדגלים האדומים שמתנופפים שוב ושוב לנגד עינינו.

לצערי הרב, מדובר בתופעה מוכרת שכבר גבתה חיים של מנהיגים ואנשים תמימים שכל חטאם היה שסמכו על מי שהיה אחראי עליהם ושקיבל עבורם החלטות ולמרות זאת כל פעם מחדש חוזרת על עצמה מחדש.

באופן אישי, אני חושב שחשוב לחקור את האירוע המצער הזה לעומק ובמידה ויימצא מישהו שהתרשל אף להעניש אותו על כך אבל יותר חשוב לי שכולם כולל כולם, ילמדו מהאסון הנורא הזה ושמעכשיו והלאה יעשו מאמצים לא לחזור על הטעויות הגורליות הללו ובעיקר יוציאו מחייהם את המושג "יהיה בסדר".

תעשו טובה לעצמכם ולאלו שתחת אחריותכם ותזכרו את 10 הנערות והנער שנהרגו סתם ככה ושבמותם ציוו עלינו להפסיק להאמין בעיניים עצומות ש"יהיה בסדר", להטיל ספק גם בבעלי תפקידים בכירים, לא ללכת תמיד אחרי העדר, לדעת לבחור בחומרה ולא להקל ראש ולהקשיב גם לאנשים זוטרים.

הלוואי ולא יקרו עוד אסונות כאלו.

יהי זכרם ברוך ושהמשפחות לא יידעו עוד צער.

זכרו ש"להיות מנהיג זה לא קשור ליכולות, זה קשור לאחריות!!! מנהיג לא רק אחראי על החלטות נכונות, הוא חייב להיות אחראי גם להחלטות גרועות!!!

אתה חייב ללמד את המאבטחים שלך לחשוב על היריב

ככל שהשנים חולפות, אני מבין טוב יותר שאבטחה נכונה ויעילה חייבת לכלול חשיבה קבועה על היריב. מי שקורא את המאמרים שלי ומכיר את דעתי המקצועית, יודע עד כמה אני "חופר" בנושא ראיית התוקף בכל הזדמנות שניתנת לי. בעבר כתבתי, שבאופן אישי, בדיעבד, הבנתי שכמאבטח ביחידה לאבטחת אישים עבדתי בשנים שלפני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במאות משימות אבטחה בלי שבאמת פעלתי באקטיביות לחיפוש היריב בגזרת האחריות שניתנה לי. התייחסתי בשיא הרצינות לכל משימה שניתנה לי, השקעתי מאמצים להצליח והשתמשתי בכל מה שלימדו אותי ולמרות זאת, רוב הזמן חיכיתי לראות את היריב מגיע כדי לזהות אותו ולהגיב אליו בהתאם למעשיו. כמאבטח צעיר, לא באמת ידעתי לנתח את השטח בראיית התוקף ולכן גם לא ידעתי לחפש אותו במקומות הרגישים בשטח שבהם קיים סיכוי גבוהה שימתין ומהם יפעל.
רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל האיר את החשיבות בשילוב ראיית התוקף באבטחה כשלב חובה בהתמודדות מול היריב הפוטנציאלי. חייבים לפעול באקטיביות לאיתור היריב בשטח.

 

 

 

יגאל עמיר ממתין בתפר:

נסעתי השבוע עם רכבי לשדה דב בתל אביב ובציר הכניסה האחרון והקצר שמוביל לחניון הצמוד לשדה, שני הרכבים שהיו לפני עצרו במקום. הסתכלתי לפנים וראיתי מאבטח שעומד לפני הרכב הראשון ומסמן לו עם היד לעצור וממקומו נראה כממשיך להסביר עם הידיים גם לרכבים שמאחור, כולל אני לא להמשיך בנסיעה. לא היה קשה להבין שמדובר במאבטח שעובד ביחידה מסוימת שכנראה נשלח לבצע הקדמה בשדה התעופה. ואכן, 2 דקות אחרי, זיהיתי את רכב האישיות נוסע ראשון ואחריו את רכב הליווי כשהם עוקפים משמאל את שורת הרכבים שעצרה ונכנסים לתוך שטח השדה מבלי לעצור אמנם אבל בנסיעה איטית מכיוון שמדובר במסלול צר יחסית ובעיקול. כמובן שבמהלך מעבר רכבי האישיות, המאבטח הגביר את פעולות הכוונת התנועה על מנת שיוכלו לעבור את הקטע הסופי בצורה חלקה וללא עצירות.
אין דוגמאות טובות מהשטח כמו הדוגמא הזו, על מנת להסביר למה פעולות מהסוג הזה של המאבטח אינן באמת נותנות מענה ליריב שירצה לנסות ולפגוע במושא האבטחה.
כל מי שמפעיל ומנהל מערך אבטחה, שבמסגרתו שולח מאבטחים לביצוע משימות אבטחה בשטח, חייב להבין שלא יתכן שמאבטח שעבר קורס אחיד, קורס הכשרה מקצועית ייעודית לתפקיד ועוד הכשרות רבות נוספות, יבצע פעולות הכוונת תנועה בדיוק בשלב הכי קריטי במשימת האבטחה שאליה נשלח ושעליו לבצע. כידוע, מעבר או שהייה של מושא האבטחה בתפר מוגדר בעולם האבטחה כשלב הרגיש והמסוכן ביותר ולכן הוחלט שב – 15 דקות האחרונות לפני הגעתו, המאבטח/ים יתעסקו אך ורק בפעולות לאיתור היריב הפוטנציאלי. אותו יריב שהחליט לנסות ולפגוע במושא האבטחה דווקא עכשיו ודווקא בתפר.
אני לא מכיר את המאבטח וכמובן שאין לי שום דבר נגדו, ועדיין אני חושב שבפעולותיו בשטח הוא שולח אותנו לעשות שיעורי בית כדי לענות על השאלה החשובה – האם אנחנו מלמדים את המאבטחים שלנו לקיים אבטחה שמתבססת על חשיבה על היריב בכל שלביה ועל פי מאפייני המשימה והשטח? האם אנחנו מבינים שמערך האבטחה שלנו קיים רק בגלל שהוחלט שישנם בחוץ יריבים עם כוונות לביצוע פעולות פגיעה במושא האבטחה שלנו?
מה ההסבר ל – 15 דקות האלה?
יריב שירצה לפגוע במושא האבטחה, במקרה הזה אישיות מסוים, יצטרך לשהות במקום ובמרחק שיאפשר לו לזהות אותו באופן וודאי ולאחר מכן יאפשר לו לבצע את דרך הפעולה הנבחרת שלו מבלי שמישהו מזהה אותו ו/או מפריע לו בתהליך.
על בסיס ניסיון מקצועי רב והגיוני, הבינו קובעי תורת העבודה שלא משנה היכן ישהה היריב מרגע הגעתו לשטח ומה הוא יעשה בזמן שיש לו, כדי להצליח לזהות את מושא האבטחה וכדי להצליח לפגוע בו הוא חייב להופיע בקרבת התפר מתוך הבנה שמשותפת לו ובאופן לא מפתיע גם למאבטח שזה המקום שמשלב את כל הנתונים לסיכוי הגדול ביותר להצלחה מבחינתו. ולכן, גם המאבטח וגם היריב חייבים להיות ממוקדים רק בייעוד המשימה שלשמה הם יצאו מהבית – היריב יתמקד בפעולות ביצוע הפגיעה והמאבטח יתמקד בפעולות לאיתור היריב ולביצוע פעולות מניעה וסיכול.
מאבטח אחד שמבצע הקדמת אבטחה למושא אבטחה, לא יכול לבצע במקביל פעולות הכוונת תנועה וגם פעולות לאיתור היריב.
צריך להיות ברור, שברוב המקרים פעולות לאיתור היריב בתפר הרבה יותר נכונות כמענה נגדו ובמיוחד שמדובר במאבטח אחד ללא כוחות עזר.

סרטון שממחיש את פעולת היריב בטווח ה – 15 דקות בתפר:

 

מאבטח שלא יתמקד בביצוע פעולות לאיתור היריב בתפר לא יצליח לזהות את היריב שעומד בגזרתו ולכן אבטחה אזרחית וממלכתית בשנת 2018, חייבת להתבסס על חשיבה על היריב וזאת על מנת להגדיל את הסיכוי לאיתורו בשטח לפני שיצליח להפתיע ולפעול ראשון, כי אז יתכן שפעולות המאבטח, עד כמה שתהיינה מהירות ונחושות, לא תספקנה למניעת פגיעה במושא האבטחה.

חובה עלינו לשלב בכל הכשרות האבטחה המקצועיות פרק מרכזי שעוסק בניתוח בראיית התוקף באופן כזה שכל מי שהופך להיות מאבטח יבין שבמהלך המשמרת הוא חייב לעסוק בעיקר בשאלה איפה היריב שלו יכול להיות וכיצד יתכן שיפעל בגזרתו כנגד מושא האבטחה שבאחריותו.

חובה על כל מנהל או מנב"ט לפעול להכשרתם המידית בנושא זה של כל מאבטחים שכבר עובדים בשטח וסביר להניח שמבחינתם עושים כל מה שביכולתם אבל לא באמת מצליחים להתמודד עם היריב ביעילות. מדובר במשימה לא פשוטה אבל הכרחית, משימה שדורשת הכנה יסודית ומקצועית שתהפוך לתכנית עבודה ליישום.

ידע כל מנהל או מנב"ט, ששליחת מאבטחים לביצוע משימות בשטח ללא הכשרה בנושא ראיית התוקף שווה לשליחת דחלילים וגרוע מכך לשימת מכשול לפני עיוור.

         זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" קודם כל על בסיס ראיית התוקף!!!