כל מה שאני כותב הוא על דעתי בלבד ובמטרה לנסות להעביר מסר לצורך למידה לעתיד ולא כדי לחפש אשמים.
קבלת החלטה להוציא קבוצה של נערים לטיול גיבוש באזור בעל סיכון גבוהה טומנת בתוכה סיכוי להסתבכות באירוע חירום שאף יכול לסכן חיים. לצערי הרב, טיול הגיבוש של הנערים ממכינת בני ציון הסתיים באסון בו נהרגו 9 נערות ונער אחד מתוך קבוצה של 25 סה"כ.
אין ספק שמדובר במוות מיותר שהיה יכול להימנע אם מקבלי ההחלטות היו מבינים באמת את האחריות שמוטלת עליהם לשמירה על ביטחונם וחייהם של אותם נערים ונערות.
10 ההרוגים, במותם מצווים עלינו לחקור ולבדוק את עצמנו שוב בכל הקשור לתהליך קבלת החלטות ברמת אחריות אישית וברמת אחריות על אחרים ובאמונה המוטעית במושג הכל כך ישראלי – "יהיה בסדר".
אסון נחל צפית, מדגיש באדום חזק מאוד שהשימוש ב "יהיה בסדר" מסוכן מאוד ויכול לגרום לקבלת החלטה מוטעית תוך עיוורון בכל מעגלי ההגנה הקיימים ולמרות תמרורי אזהרה ברורים וחדים שלא אמורים לגרום לטעויות כלל.
אסון נחל צפית, מראה לנו שגם בעלי תפקידים מנוסים ומוערכים מאוד יכולים לקבל החלטה מוטעית מיסודה למרות שהיא נעשית שוב ושוב וכמעט באותה מתכונת וגם הם יכולים לשכוח לרגע שמתוקף תפקידם הם אחראים על ביטחונם של אנשים אחרים ולכן חלה עליהם החובה ללכת לחומרה ואיסור מוחלט לקחת סיכונים מיותרים.
עד לאסון לא באמת ראיתי והבנתי איך נראה ערוץ נחל שמתמלא בפתאומיות במי גשמים וזורם בחוזקה אדירה ואז ראיתי את התמונות בטלוויזיה ואת הסרטון הזה שצולם בחו"ל ופורסם ברשתות החברתיות:
אחריות של אדם מתחלקת לשניים, אחריות אישית ואחריות על אחרים.
כשאדם מקבל החלטה שכשורה רק אליו והיא אינה משפיעה על אנשים נוספים, האחריות על תוצאותיה האפשריות היא שלו ורק שלו ולכן זכותו להחליט שהוא מתעלם מאזהרות ומסכנות ידועות וזכותו להחליט לקחת סיכון. הוא יכול לעשות כל דבר גם אם הוא מסוכן מאוד.
לעומת זאת, כשאדם צריך לקבל החלטה שכשורה גם לאנשים נוספים ולא רק אליו, האחריות תופסת מקום מרכזי שמחייב כל פעם מחדש ביצוע תהליך קבלת החלטות יסודי שמשכלל בתוכו את כל הנתונים הקיימים, שאיבת נתונים מגורמים מוסמכים והקשבה לבעלי תפקידים זוטרים ולאנשים בשטח. כשאדם אחראי על אנשים אחרים, אינו יכול לקחת סיכונים מיותרים ולהגיד "יהיה בסדר" ובמיוחד שמסביבו נשמעים אזהרות רשמיות ולא רשמיות לגודל הסכנה האפשרית. אדם כזה חייב לזכור שכל מי שנמצא תחת אחריותו סומך עליו ולרוב בעיניים עצומות ובנוסף, אנשים במעגלים נוספים סומכים עליו מתוקף היותו בעל הסמכות, הידע והניסיון.
פעילות גם מתחלקת לשני סוגים עיקריים, פעילות חובה ופעילות שאינה חובה.
פעילות חובה, הינה פעילות שהתוצאה שלה משפיעה על גורל אנשים מסוימים ו/או על מדינה שלמה ולכן תתבצע גם בתנאים קשים שיש בהם סיכון לחיי אדם. בדרך כלל מי שיבצע פעילות כזו יהיה כוח מקצועי ומיומן שלא ישלב בתוכו אנשים לא מקצועיים.
פעילות שאינה חובה, הינה פעילות שצריכים לקיים באופן אישי או קבוצתי, בהחלטה אישית או בהנחיה, מרצון או שלא מרצון ושהתוצאה והייעוד שלה משפיעים רק על המבצעים אותה ואולי גם על מעגל אנשים נוסף ואין חובה שתתקיים עכשיו ולכן אין שום סיבה להוציא אותה לפועל בתנאים לא מתאימים וניתן להמתין עד שכן יתאימו.
תהליך קבלת ההחלטות ליציאת הקבוצה ממכינת בני ציון לטיול באזור נחל צפית והסביבה, כלל מספר גורמים במספר מעגלים שונים:
- גופים רשמיים כגון משרד החינוך ורשות הטבע והגנים.
- מנהל המכינה ובעלי תפקידים במכינה הכפופים אליו.
- הורי הנערים והנערות.
- הנערים והנערות.
- מדריכי הטיול.
- גורמים חיצוניים ומוכרים כגון תלמידים לשעבר במכינה.
אני מעריך, שרוב האנשים מכל המעגלים שציינתי, היו מודעים למזג האוויר הסוער שהיה צפוי בדיוק במועד הטיול כולל אזהרות ממוקדות לסכנות הצפויות באזור הספציפי של הטיול. חלק מהאנשים, כולל חלק מהתלמידים, ציינו את דאגתם מיציאה לטיול במועד המתוכנן ואף ציינו בפני מקבלי ההחלטות מהמכינה את הידיעה על האזהרות הקיימות ועשו כך גם בינם לבין עצמם בשיחות ובהתכתבויות בווטסאפ.
אני מעריך שמעגל בעלי התפקידים במכינה שהיו צריכים להחליט האם לצאת לטיול, קיימו ישיבות בנושא שבהן עלו כל הנתונים כולל האזהרות על מזג האוויר הסוער. אני גם מעריך שחלק מבעלי התפקידים טענו שלא כדאי לצאת לטיול בתנאים אלו. על פי הדיווחים בתקשורת, מתברר שחלק מבעלי התפקידים התייעצו עם אנשים אחרים מחוץ למכינה, שחלקם טענו שלא כדאי לקחת סיכון וחלקם טענו שיהיה בסדר, והעבירו את המידע שקיבלו למנהל המכינה.
שוב על פי מה שראיתי בתקשורת, במעגל ההורים, חלקם ציינו שדיברו עם הילדים על האזהרות והסכנות שיש ביציאה לטיול במועד המתוכנן וחלקם אף ביקשו מהילד/ה לא לצאת.
גם במעגל הנערים והנערות עלה חשש מיציאה לטיול שבא לידי ביטוי בשיחות בקבוצה ובהתכתבויות בווטסאפ, כולל התכתבות שתיראה תחושה של אנחנו נמות.
מבלי להכיר את המדריכים שהובילו את הקבוצה בשטח, אני בטוח שחלקם ואפילו כולם בעלי ניסיון מקצועי כולל ניסיון והכרות באזור הטיול עצמו וכולל מודעות לסכנות הקיימות ביציאה לטיול בתנאי מזג אוויר קשים.
ה"יהיה בסדר" בתהליך קבלת ההחלטות ביציאה לטיול לנחל צפית, פרץ את כל מעגלי ההגנה ומנע מאותם גורמים שהיו בהם לדבוק בכל הכוח בתחושה הלא טובה ובהרגשה שמשהו רע עומד לקרות עד כדי כך שאף אחד לא באמת עמד על הרגליים האחוריות כדי למנוע את יציאת הקבוצה לאזור הסכנה. זה מדהים כל פעם מחדש עד כמה אנחנו "מתעוורים" אל מול אותם בעלי תפקידים מוערכים ומנוסים ועד כמה אנחנו מתעלמים מכל הדגלים האדומים שמתנופפים שוב ושוב לנגד עינינו.
לצערי הרב, מדובר בתופעה מוכרת שכבר גבתה חיים של מנהיגים ואנשים תמימים שכל חטאם היה שסמכו על מי שהיה אחראי עליהם ושקיבל עבורם החלטות ולמרות זאת כל פעם מחדש חוזרת על עצמה מחדש.
באופן אישי, אני חושב שחשוב לחקור את האירוע המצער הזה לעומק ובמידה ויימצא מישהו שהתרשל אף להעניש אותו על כך אבל יותר חשוב לי שכולם כולל כולם, ילמדו מהאסון הנורא הזה ושמעכשיו והלאה יעשו מאמצים לא לחזור על הטעויות הגורליות הללו ובעיקר יוציאו מחייהם את המושג "יהיה בסדר".
תעשו טובה לעצמכם ולאלו שתחת אחריותכם ותזכרו את 10 הנערות והנער שנהרגו סתם ככה ושבמותם ציוו עלינו להפסיק להאמין בעיניים עצומות ש"יהיה בסדר", להטיל ספק גם בבעלי תפקידים בכירים, לא ללכת תמיד אחרי העדר, לדעת לבחור בחומרה ולא להקל ראש ולהקשיב גם לאנשים זוטרים.
הלוואי ולא יקרו עוד אסונות כאלו.
יהי זכרם ברוך ושהמשפחות לא יידעו עוד צער.
