התאמת ההכשרות והאימונים למציאות בשטח

פרסמתי השבוע בדף הפייסבוק שלי את הסרטון הבא:

סרטון שצולם על ידי אזרח שבו ניתן לראות אזרח אחר (נראה נער) אחד שוכב על שוטר ואוחז בו ושוטר נוסף שוכב על האזרח ומנסה לשחרר את האחיזה שלו בעיקר על ידי שליחת אגרופים לראשו.

כתבתי בצמוד לסרטון שניתן לראות ולהבין שגם בחו"ל כוחות ביטחון לא יודעים איך להשתלט על אזרח אחד בלבד.

הסרטון קיבל תגובות רבות יחסית ושונות, כולל תגובות מאנשי מקצוע ומדריכים בעולם האבטחה בישראל. חלק טענו שלא ניתן לשפוט מהמקלדת את הכוחות בשטח ולכן זו לא חכמה גדולה כי הם אלה שמתמודדים עם האירועים בשטח ולעיתים מדובר באירועים בעלי מאפיינים שמקשים על ביצוע פעולות הגם שנראה שמדובר בפעולות פשוטות. עוד נטען, שאי אפשר לבוא לשוטרים בטענות כי יתכן שישנם עוד משתנים בשטח שלא נראים בסרטון ושמשפיעים על יכולת התגובה שלהם.

זו כמובן זכותו של כל אחד לכתוב את דעתו בכל נושא ועם זאת חלק מהתגובות הזכירו לי את חשיבות התאמת ההכשרות והאימונים למציאות בשטח. מה הייעוד המרכזי של הכשרה ואימון אם לא ללמד את החניך איך עליו לפעול בשטח עם כל מאפייני המציאות שבו, הקלים והקשים ביותר.

המציאות:

המציאות בשטח היא זו שתקבע את תכני ההכשרה והאימון שיועברו לחניך הביטחוני והמציאות הזו כל הזמן משתנה ובקצב מהיר ומאתגר. מדריך שלא יהיה מחובר ולא יכיר את המציאות ילמד את החניכים שלו תכנים לא רלוונטיים בעליל וישלח אותם לא מוכנים להתמודדות עם אירועים בשטח. מציאות 2017 שולחת את כוחות הביטחון, שוטרים, חיילים ומאבטחים, לפעול בשטחים שרובם מרושתים במצלמות כחלק מערים חכמות או כחלק מאמצעי אבטחה הקיימים במתקנים ובעסקים רבים. שולח אותם לפעול בסביבה מאוכלסת באזרחים שמזמן כבר הבינו שמכשיר הפלאפון שבידם מאפשר להם לתעד בזמן אמת כל דבר שהם רואים, כולל פעולות של כוחות הביטחון ולפרסם את הסרטון ברשתות החברתיות בלחיצה אחת שאין עליה סינון או צנזורה. סרטונים שמציגים את המתרחש בשטח ללא שינויים, ללא תוספות וללא עריכה מגמתית. כל האמת בפנים. זו המציאות. מציאות 2017 עבור כוחות הביטחון השונים הופכת את העבודה בשטח לאתגר גם בגלל החשיפה וגם בגלל העובדה שהאזרחים ברוב המדינות מרגישים שמותר להם יותר, שהם מבינים יותר, שהם מודעים יותר לזכויות שלהם ולכן הם כבר פחות חוששים להתעמת עם שוטר, חייל או מאבטח. בחלק מהאירועים האזרחים מקשים על כוחות הביטחון. האזרח בסרטון לא משחרר את האחיזה שלו למרות שחוטף אגרופים עוצמתיים לראש.

משמעות הפער בין החומר הנלמד למציאות בשטח:

כוחות ביטחון אשר למדו חומר מקצועי שאינו רלוונטי למתרחש בשטח, במקרה הטוב לא יוכלו להתמודד עם אירועים, ובמקרה הרע, ינסו להתמודד עם אירועים עם הידע הלא נכון שלמדו ויגרמו לתוצאות רעות שלעיתים יכולות להיות גם פציעות ומוות מיותרים. לשלוח שוטר, חייל או מאבטח עם ידע לא מעודכן זה פשוט לשים מכשול בפני עיוור ובראייה ארוכת טווח זה לגרום נזק תדמיתי לארגוני הביטחון. הסרטונים הרבים שמופצים ברשתות החברתיות, כמו הסרטון המדובר, מציגים את כוחות הביטחון בצורה שלילית ואף מגוחכת ואף מורידים את מפלס האמונה בהם מצד האזרחים.

מדובר בפער שלדעתי נחשב לחוסר אחריות מצד מנהלים ומדריכים כאחד ולו רק בגלל שאזרחים יכולים לצאת מאירוע רע מאוד רק בגלל שהכוח שפעל מולם או נגדם פשוט לא ידע מה לעשות ובעצם הפך אותם שלא ידיעתם לשפני ניסוי.

איך ניתן ללמוד מהי המציאות בשטח:

כל מנהל וכל מדריך חייבים להכיר את המציאות בשטח כתנאי להכנת תכני הלימוד התיאורטי והמעשי שמועברים לעובדים שתחת אחריותם. ישנן מספר דרכים פשוטות ללמידת המציאות בשטח:

  1. יציאה לשטח עם הכוחות הפועלים בו. הצטרפות לפעילויות השונות בימים ובזמנים משתנים ולכמה שיותר עובדים הפועלים לבד או בצוותים.
  2. צפייה בכמה שיותר סרטונים המתעדים אירועים הקשורים לתחום הביטחוני בו עוסק הארגון. אירועים שהתרחשו ותועדו בישראל וכאלה שהתרחשו מחוץ לישראל.
  3. לשמוע ולהקשיב לעובדים הפועלים בשטח בדרך של שיחות אישיות או שיחות קבוצתיות.

סרטון אירוע ככלי לימודי:

גם המציאות בעולם ההדרכה משתנה וכיום יותר ויותר גופים מחפשים הדרכות המבוססות בעיקר על הצגת אירועים מהשטח שלרוב מובאים בצורת סרטונים מתוך הבנה שסרטון מאפשר לראות ולהכיר מצבים אמיתיים ולא דמיוניים והוא עצמו יכול להפוך למרכז ההדרכה או לסייע ביצירת הדמיית תרחיש עם החניכים עצמם. הסרטונים מביאים את המציאות מהשטח לכיתה או למתקן האימונים.

אם ניקח את הסרטון המדובר כדוגמא למה ניתן ללמוד וללמד ממנו, ברור שנגיע לשיעור בעל תוכן עדכני, מלמד ומעניין הרבה יותר מסתם מצגת עמוסה בפרטים כתובים. כשמדובר בסרטונים מאירועים שהתרחשו בחו"ל, לדעתי אין משמעות ואין צורך להתעכב בנושא ההבדל בחוק או בסמכויות. צריך לקחת את המוצג בסרטון ולדבר ולנתח אותו בהתאם לחוק ולסמכויות בישראל. שימוש בסרטון בהדרכה הופך אותה לסוג של סיעור מוחות עם החניכים ומעניק להם במה נוחה להביע את דעתם.

שילוב של לימוד בכיתה לבין לימוד בשטח האמת:

כמדריך, אני מאמין בהדרכה המשלבת חומר המועבר בכיתה וחומר המועבר במתקן האמת בו פועלים החניכים. בכיתה מומלץ להעביר את החומר העיוני התורתי בשילוב סרטונים ותמונות להמחשה ובמתקן מומלץ להעביר את החומר המעשי, את התרגול. תרגול במתקן האמת הינו בעל ערך מוסף גבוה בהרבה מהעברתו בכיתה או באולם סטריליים שאינם דומים כלל למציאות בשטח.

פתיחות מקצועית לגישות ולשיטות שונות:

המשימה באבטחה אחת היא וברורה מאוד – למנוע ולסכל כל פגיעה במושא האבטחה. המשמעות מכך שעל כוחות הביטחון הפועלים בשטח, להיות בעלי יכולת התמודדות עם מירב האירועים שיכולים להופיע מולם במשמרת. עליהם לדעת לזהות, לסווג נכון ולבחור את הפעולות המתאימות לצורך נטרול האיום בנחישות ובמינימום נזק ו/או החמרת מצב. לשמחתנו הרבה, קיימות גישות רבות ושונות ובעיקר בהמלצות להתמודד עם מצבים המוגדרים כמצבים אפורים, מצבים שאינם לחימה נטו, מצבים שמחייבים את הכוחות בשטח להפעיל את הראש, לחשוב נכון, להיות שקולים ולצאת מהאירוע בצורה הטובה ביותר. רוב המצבים האפורים דורשים יכולת בתקשורת בינאישית וביכולת שימוש בכוח שביר ומעלה שקשור לתחום הקרב מגע ולאומנויות לחימה שונות ומגוונות.

לדעתי האישית, מנהלים ומדריכים חייבים להיות פתוחים לכמה שיותר גישות ושיטות מתוך הבנתם שמומלץ לשלוח את העובדים לשטח עם מגוון רחב עד כמה שניתן והגיוני של כלים לביצוע. כוח ביטחון שיישלח לעבודה בשטח רק עם קרב מגע כמו שאני למדתי, ישתמש בו בכל מצב שאליו ייקלע כי זה מה שהוא מכיר ויודע. אבל מה קורה כשהקרב מגע אינו מתאים לסיטואציה?

חשיבות האימונים המעשיים:

כל מי שמעסיק עובדים ובעיקר עובדים בכוחות הביטחון, חייב להבין שעליו לנתב את רוב התקציב שעומד לרשותו לאימונים מעשיים. רק אימונים מעשיים יכולים להטמיע בצורה יעילה את החומר המקצועי בעובדים כך שיצליחו לזכור אותו וליישם אותו בשטח. ברור שטכניקה שנלמדת פעם אחת לא תצליח לעשות את העבודה בשטח ואף יכולה לבלבל את העובד. אם אין יכולת לשלב טכניקה חדשה בתכנית ההדרכות השנתית או הרב שנתית, עדיף שלא ללמד אותה כלל.

בהקשר לסרטון ולחלק מהתגובות שנכתבו בהמשכו, ברצוני להוסיף הערה בנימה אישית:

במדינתנו הקטנה ישנם הרבה מאוד יועצים ומדריכים בתחום הביטחון וטוב שכך. אני מאמין שכל מדריך באשר הוא, רוצה באמת ובתמים להעביר את הידע המקצועי שלו לחניכים הרבים שעוברים תחת ידיו וזה מתוך רצון שייצאו לשטח הכי טובים שאפשר. הגיוני שכל מדריך יאמין בעיקר בשיטה שהוא למד בעצמו ועכשיו מלמד אחרים, אבל אני חושב שגדולתו של מדריך הינה ביכולת שלו לתת מקום מקצועי ולהכיל גם שיטות אחרות ודעות אחרות – כפי שנאמר, "מכל מלמדיי השכלתי".

אני מעיד על עצמי בלבד שכאשר אני מפרסם סרטון או כתבה, כל מטרתי הינה למידה נטו תוך שימוש בכלים העומדים לרשותי וכיום האינטרנט והרשתות החברתיות תופסים מקום מרכזי וחשוב. אתם בטח מבינים שברוב הסרטונים המתועדים והמופצים, כוחות הביטחון לא נראים טוב ולכן ניתן לחשוב בקלות או לתרגם דברים שנכתבים כאילו נכתבו כדי לפגוע או להקטין אותם. אני חושב שהחוזק המקצועי מושתת גם על היכולת להתמודד עם המציאות כפי שהיא, גם כאשר היא קשה לצפייה ונראית רע מאוד. אין דרך אחרת ללמוד כדי להיות טובים יותר.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס הכשרות ואימונים המותאמים למציאות בשטח

אירוע הירי ממלון בלאס וגאס – אבטחת בתי מלון בישראל

אירוע הירי שהתרחש השבוע בעיר ההימורים התוססת לאס ווגאס, בוצע על ידי סטיבן פאדוק, אזרח אמריקאי ששכר חדר בקומה ה – 32 במלון מנדליי ביי והפך אותו לחדר מלחמה מתוכנן ומתוזמן היטב במקביל לפסטיבל מוזיקה בהשתתפות אלפי אנשים ששימש לו הזדמנות להוציא תסכול אישי בדרך של רצח המוני הגדול ביותר שהתרחש בארצות הברית על ידי אזרח המדינה.

הרוצח האכזרי ירה במשך 9-11 דקות והצליח להרוג 59 אזרחים תמימים ולפצוע יותר מ – 500, חלקם פצועים קשה מאוד.

פרטי האירוע אשר מתפרסמים, יוצרים תמונה קשה ומדאיגה בכל הקשור לאבטחת אירוע המוני ולאבטחת בתי מלון.

בהקשר לאבטחה האזרחית בישראל, אני חושב שהאירוע הנ"ל חייב להוות דגל אדום וגדול לממשלת ישראל, לחטיבת האבטחה במשטרת ישראל ולכל אותם בעלי בתי מלון הממנים בהם מנכ"לים ומנב"טים. זה הזמן לעצור ולעשות חושבים מחדש בכל הקשור לאבטחת אירועים המוניים ובעיקר בכל הקשור לאבטחת בתי מלון.

כדי להבין למה אני חושב כך מומלץ לצפות בסרטוני האירוע מלאס וגאס:

בתי מלון בישראל מאובטחים על פי הנחיות חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שקובעה את רמת האבטחה הנדרשת בהתאם למספר החדרים הקיימים במלון ולאחוזי התפוסה בו. כמי שבמסגרת עבודתו מסתובב לא מעט בבתי מלון, אני מרשה לעצמי לקבוע שרמת האבטחה ברוב בתי המלון בישראל אינה נותנת מענה לאיומים שנקבעו על ידי המשטרה כגוף מנחה ובטח שאינה יכולה להתמודד עם אירועים הדומים לאירוע הירי בלאס וגאס.

ושוב, כדי להבין מדוע, מומלץ לצפות בסרטון הבא אשר מציג את החדר של הרוצח המתועב:

לא צריך להיות איש אבטחה כדי להבין שהרוצח תכנן את הפעולה מראש, שכר את החדר מספיק זמן לפני הביצוע כדי להספיק להכניס אליו את כל כלי הנשק, למתקן אותו במצלמות ולארגן אותו לרגע האמת, 9-11 דקות של ירי קטלני שהורג ופוצע אזרחים חפים מפשע. הסרטון העלה אצלי מספר שאלות אשר קשורות ישירות לאבטחת בית המלון בהקשר של האבטחה בישראל:

מה רמת השליטה של המנב"ט ברשימת האזרחים ששוכרים חדרים במלון, ועד כמה היא מאפשרת לו לזהות סימנים מחשידים?

האם המלון מרושת במצלמות המאפשרות שליטה על שטחים ציבוריים במלון והאם המוקד במלון אכן יודע ומסוגל להפיק מהן מידע בזמן אמת?

האם המאבטחים והעובדים במלון מוכשרים לזיהוי סימנים מחשידים בחדר או בסביבתו הקרובה?

האם השליטה בפתחי המלון, כולל אלה המחוברים לחניונים תת קרקעיים, מתעלת את האורחים של המלון לציר כניסה או יציאה המאפשר לאבטחה לזהות סימנים מחשידים באדם ו/או בכבודתו?

האם כוח האבטחה במלון מוכשר כדי לתת מענה ראשוני לכל איום המוגדר בפק"מ המלון?

האם למנכ"ל, למנב"ט, לעובדים ולכוח האבטחה יש שליטה מכסימלית על כל מה שמתרחש בתחום בית המלון?

בית מלון הינו מתקן פרטי אשר מציע שירות לינה ובילוי מחוץ לבית של האזרח ומאפשר לו לשכור חדר לתקופה מסוימת תמורת תשלום כמובן ובמסגרת זו להשתמש במתקני המלון השונים. בסעיף המשימה בפק"מ המלון כתוב שאבטחת המלון נעשית על מנת למנוע ולסכל כל פגיעה בשוהים בו, עובדים ואורחים……………………………………………………………

האם במציאות, אזרח אשר שוכר חדר בבית מלון בישראל יכול להיות בטוח שמאבטחים אותו מפני האיומים שהוגדרו? האם הוא יכול להיות בטוח שבעלי התפקידים השונים במלון אכן יודעים מה מתרחש בו? האם הוא יכול להיות בטוח שיסיים את שהייתו במלון ללא פגע או חס וחלילה מוות?

רוב האזרחים המגיעים לבית מלון הינם תמימים לחלוטין ומגיעים למטרת מנוחה ובילוי אבל ישנם כאלה אשר מנצלים את הפלטפורמה של בית המלון כדי לבצע פעולות פליליות ו/או פעולות פח"ע ולו רק בגלל שהם מרגישים בו בנוח ובתחושה שאין פיקוח.

אני זוכר שבתחילת דרכי כמאבטח בשב"כ, בשנת 91, נשלחתי לשלושה חודשים לבייס מוסקבה ברוסיה. ישנתי במלון ספוטניק שבו בכל קומה ישבה 24/7 דודה זקנה אשר כל תפקידה היה לראות ולתעד כל מה שקורה בקומה, מי נכנס, מי יצא, מה עשה, עם מי דיבר וכו'. שום דבר לא היה יכול להעלם מעיניה או מאוזניה. שליטה. מאה אחוז שליטה.

בהתייחס לאבטחת מלון בישראל, אני חושב שחייבים להגיע לשליטה מקסימלית בכל מה שקורה בתחומי המלון ובטח אירוע במאפייני האירוע שהתרחש בלאס וגאס.

שליטה כזו מושגת בשילוב של כוח אדם מוכשר ומיומן עם טכנולוגיה אשר יוצרים הרתעה מוכחת ויכולת זיהוי ותגובה מהירים ונחושים וכל זאת מבלי לפגוע בייעוד בית המלון כעסק כלכלי. בבתי המלון בישראל קיימת אבטחה בהתאם להנחיית משטרת ישראל אבל הרמה שלה בפועל אינה גבוהה ואינה עומדת בקנה אחד עם הדרישות הכתובות.

כל אורח בכל בית מלון חייב לראות ולהרגיש את האבטחה הקיימת בו וחייב להבין שרואים אותו 24/7 בשטחים הציבוריים. 

התייחסות נכונה ורצינית של מנכ"ל ומנב"ט המלון לתחום האבטחה תביא להבנה שאבטחה, למרות שנחשבת להוצאה בלבד, הינה חלק בלתי נפרד מהשגת היעדים של המלון כעסק כלכלי ותגרום לגיוס כוח אדם איכותי יותר לתפקידי האבטחה.

האירוע הנ"ל, מדגיש את חשיבותו של המוקד בבית המלון כמקום ששולט על השטחים הציבוריים בעזרת מצלמות גלויות וסמויות והמסוגל לזהות התנהגות חריגה של אורח ואף עובד במלון. כיום, המצלמות והמוקד האקטיבי מחליפים את הדודה ברוסיה שישבה במלון ברוסיה בשנות ה – 90.

לדעתי, הגיע הזמן שהתאחדות בתי המלון בישראל בשיתוף משטרת ישראל יקבעו בנוסף לרמת איכות השירות של בית המלון את רמת האבטחה שבו כדי שהאזרח התמים יוכל לדעת ולהחליט האם מתאים לו לשהות בבית מלון ברמת האבטחה המופעלת בו. אולי דירוג כזה ידרבן את המנכ"ל והמנב"ט להתייחסות רצינית יותר לאבטחה.

החכמה באבטחה ובכלל היא גם לדעת ללמוד מאירועים שהתרחשו מחוץ לישראל על מנת לבדוק האם יש צורך בביצוע שינויים במצב הקיים. אני חושב שהאירוע מלאס וגאס הוא אירוע כזה שיש מה ללמוד ממנו כדי לשפר את רמת האבטחה בבתי המלון בישראל.

סרטון הכולל תיעוד ממצלמות האבטחה במלון שמסביר את כל תהליך ההתארגנות של הרוצח:

זכרו "שאבטחה צריך לקיים" ביצירת שליטה מלאה על מה שקורה בתחום האחריות