השבוע פרסמתי פוסט עם התמונה של המחבלת שדקרה אזרח בירושלים. המחבלת נעצרה לאחר ביצוע הדקירה על ידי כוחות הביטחון והובלה על ידם לרכב שייקח אותה להמשך תהליך הטיפול בעניינה:
זה מה שכתבתי בפוסט:
זו תמונתה של האישה שדקרה היום אזרח ישראלי ליד שער שכם. התמונה הזו צולמה זמן מה אחרי שכבר הספיקה לבצע את הדקירה. אם לא הייתי יודע שהאישה הזו מחבלת שדקרה אזרח חף מפשע לפני זמן קצר, הייתי מסתכל על התמונה הזו וחושב לעצמי שכנראה השוטרים חשדו בה במשהו ופשוט עצרו אותה לחקירה. כמובן שזה לא המצב. האישה שבתמונה, שנראית טיפה מחויכת ונינוחה, היא מחבלת שיצאה היום מביתה כדי לדקור ולהרוג אזרח ישראלי חף מפשע. אני יודע שחסרים לי הרבה מאוד פרטים על מה שקרה באירוע מרגע שהחלה לדקור ועד התמונה הזו אבל את האמת, זה לא מעניין אותי כל כך. ככה נראית מחבלת בישראל 2017 אחרי שדקרה אזרחי ישראלי חף מפשע. לי זה נראה לא הגיוני. כשמחבלים הפועלים בישראל יודעים שזה יהיה מצבם אחרי שביצעו את זממם, אין סיבה שיפסיקו לרצות לרצוח אותנו. אותי מעניינים רק אזרחי ישראל ולא אף אחד אחר ולכן אם נהלי פתיחת האש כנגד מחבל או מחבלת מביאים בסיומם לתמונה הזו או דומים לה אז חלה עלינו החובה לשנותם מיד ויפה שעה אחת קודם. אני לרגע לא אומר שצריך להוציא מחבלים להורג ללא קשר לשלב האירוע אבל כן חושב שכדאי להתחיל למנוע אפשרות לצילומים כאלה שאחריהם מתפרסמות תמונות מהסוג הזה בכל כלי התקשורת.
התגובות השונות שקיבלתי ובעיקר אלו אשר נמנעו מלהתייחס לאפשרות שאומרת שמחבל/ת צריכים לסיים אחרת אירוע כזה, חיזקו אצלי עוד יותר את ההבנה של הגדרת השגרה בחיינו ואת המחיר המסוכן שאנחנו משלמים בעקבותיה.
זו ההגדרה היבשה של המושג "שגרה":
פעולה, התנהגות, התרחשות וכד' החוזרות על עצמן בדרך ובזמן קבועים.
יש מי ששגרת יומו קבועה יחסית – שעות קבועות להשכמה ולשינה, לאכילה, לעבודה, למנוחה ולבילוי, ויש מי ששגרת יומו קבועה פחות, אך עדיין יש בה מרכיבים קבועים. בנוסף לשגרת ימי החול מתקיימת גם שגרת ימי המנוחה השבועית, השונה משגרת ימי החול.
ביחידה צבאית, שגרה היא פעילות היחידה בזמן שאינה נלחמת, פעילות הכוללת אימונים, הצטיידות, מנוחה וכדומה. פעילות שגרה זו מופרת כאשר אירוע מסוים, ביוזמת האויב או ביוזמת היחידה, מצריך פעילות מלחמתית של היחידה. עם סיום האירוע מתקיימת חזרה לשגרה (חזל"ש).
בגופי הצלה למיניהם, כגון מכבי אש או מגן דוד אדום, יציאה מהשגרה מתרחשת כאשר הם מוזעקים לפעולת הצלה, שלקראתה נערכו בזמן השגרה.
אני טוען שקבלת ההחלטות, כחלק ממדיניות הממשלה וגופי הביטחון השונים שפועלים במדינה דמוקרטית, לוקחת חלק חשוב וקריטי בשגרה היומיומית ומשפיעה באופן ישיר על התנהגותו של היריב שלנו ועל ההתנהגות שלנו כאזרחים.
מדינת ישראל נמצאת בשגרת מלחמה מיום הקמתה ועד עצם היום הזה. מלחמה יכולה להיות נגד מדינת אויב ותערך כמה ימים בעוצמה גבוהה ויכולה להיות נגד אויב מבית ותערך לסירוגין אבל כל הזמן. בשני המקרים מי שמשלם את מחיר המלחמה זה אנחנו אזרחי מדינת ישראל.
טענתי בעבר ואני עדיין טוען שבכל הקשור להתמודדות עם אויבנו מבחוץ ומבית, מדינת ישראל לוקחת את הדמוקרטיה לקצה החיובי בלבד ובכך מאבדת מכוח ההרתעה, מבלבלת את אנשי הביטחון הפועלים בשטחה, מאפשרת ליריב לפעול שוש ושוב ללא חשש ומעמידה את אזרחיה בסכנה תמידית.
במדינה דמוקרטית קיים בין היתר חופש הביטוי וטוב שכך, אבל לדעתי כאשר הוא מתחיל לפגוע בביטחון המדינה עצמה ואזרחיה משהו במשוואה של הדמוקרטיה לא נכון ולא עובד.
כדי להסביר למה אני מתכוון, נחזור לתמונתה של המחבלת ולחלק מהתגובות שקיבלתי שטוענות שזה ממש בסדר שכך היא תסיים אירוע שבו היא יצאה להרוג בדקירת סכין אזרח אחר ולו רק בגלל שהבינה שאם תזרוק את הסכין מיד לאחר הדקירה ותעמוד ולא תמשיך לתקוף אז אף אחד לא יפגע בה.
תסתכלו שוב על התמונה של האישה הזו ותגידו לעצמכם האם זו המציאות השגרתית שבה אתם מוכנים להמשיך לחיות? מציאות שבה אזרחית המדינה הופכת את עצמה למחבלת שיוצאת לחפש אחר הטרף שלה בדמות אזרח ישראלי אחר על מנת לרצוח אותו בדקירות סכין ומתוך ידיעה שאם תעשה זאת נכון אף תצליח להישאר בחיים ומי יודע אולי אפילו להשתחרר באיזו עסקה עתידית.
זה מה שכתבתי בפוסט:
זו תמונתה של האישה שדקרה היום אזרח ישראלי ליד שער שכם. התמונה הזו צולמה זמן מה אחרי שכבר הספיקה לבצע את הדקירה. אם לא הייתי יודע שהאישה הזו מחבלת שדקרה אזרח חף מפשע לפני זמן קצר, הייתי מסתכל על התמונה הזו וחושב לעצמי שכנראה השוטרים חשדו בה במשהו ופשוט עצרו אותה לחקירה. כמובן שזה לא המצב. האישה שבתמונה, שנראית טיפה מחויכת ונינוחה, היא מחבלת שיצאה היום מביתה כדי לדקור ולהרוג אזרח ישראלי חף מפשע. אני יודע שחסרים לי הרבה מאוד פרטים על מה שקרה באירוע מרגע שהחלה לדקור ועד התמונה הזו אבל את האמת, זה לא מעניין אותי כל כך. ככה נראית מחבלת בישראל 2017 אחרי שדקרה אזרחי ישראלי חף מפשע. לי זה נראה לא הגיוני. כשמחבלים הפועלים בישראל יודעים שזה יהיה מצבם אחרי שביצעו את זממם, אין סיבה שיפסיקו לרצות לרצוח אותנו. אותי מעניינים רק אזרחי ישראל ולא אף אחד אחר ולכן אם נהלי פתיחת האש כנגד מחבל או מחבלת מביאים בסיומם לתמונה הזו או דומים לה אז חלה עלינו החובה לשנותם מיד ויפה שעה אחת קודם. אני לרגע לא אומר שצריך להוציא מחבלים להורג ללא קשר לשלב האירוע אבל כן חושב שכדאי להתחיל למנוע אפשרות לצילומים כאלה שאחריהם מתפרסמות תמונות מהסוג הזה בכל כלי התקשורת.
התגובות השונות שקיבלתי ובעיקר אלו אשר נמנעו מלהתייחס לאפשרות שאומרת שמחבל/ת צריכים לסיים אחרת אירוע כזה, חיזקו אצלי עוד יותר את ההבנה של הגדרת השגרה בחיינו ואת המחיר המסוכן שאנחנו משלמים בעקבותיה.
זו ההגדרה היבשה של המושג "שגרה":
פעולה, התנהגות, התרחשות וכד' החוזרות על עצמן בדרך ובזמן קבועים.
יש מי ששגרת יומו קבועה יחסית – שעות קבועות להשכמה ולשינה, לאכילה, לעבודה, למנוחה ולבילוי, ויש מי ששגרת יומו קבועה פחות, אך עדיין יש בה מרכיבים קבועים. בנוסף לשגרת ימי החול מתקיימת גם שגרת ימי המנוחה השבועית, השונה משגרת ימי החול.
ביחידה צבאית, שגרה היא פעילות היחידה בזמן שאינה נלחמת, פעילות הכוללת אימונים, הצטיידות, מנוחה וכדומה. פעילות שגרה זו מופרת כאשר אירוע מסוים, ביוזמת האויב או ביוזמת היחידה, מצריך פעילות מלחמתית של היחידה. עם סיום האירוע מתקיימת חזרה לשגרה (חזל"ש).
בגופי הצלה למיניהם, כגון מכבי אש או מגן דוד אדום, יציאה מהשגרה מתרחשת כאשר הם מוזעקים לפעולת הצלה, שלקראתה נערכו בזמן השגרה.
אני טוען שקבלת ההחלטות, כחלק ממדיניות הממשלה וגופי הביטחון השונים שפועלים במדינה דמוקרטית, לוקחת חלק חשוב וקריטי בשגרה היומיומית ומשפיעה באופן ישיר על התנהגותו של היריב שלנו ועל ההתנהגות שלנו כאזרחים.
מדינת ישראל נמצאת בשגרת מלחמה מיום הקמתה ועד עצם היום הזה. מלחמה יכולה להיות נגד מדינת אויב ותערך כמה ימים בעוצמה גבוהה ויכולה להיות נגד אויב מבית ותערך לסירוגין אבל כל הזמן. בשני המקרים מי שמשלם את מחיר המלחמה זה אנחנו אזרחי מדינת ישראל.
טענתי בעבר ואני עדיין טוען שבכל הקשור להתמודדות עם אויבנו מבחוץ ומבית, מדינת ישראל לוקחת את הדמוקרטיה לקצה החיובי בלבד ובכך מאבדת מכוח ההרתעה, מבלבלת את אנשי הביטחון הפועלים בשטחה, מאפשרת ליריב לפעול שוש ושוב ללא חשש ומעמידה את אזרחיה בסכנה תמידית.
במדינה דמוקרטית קיים בין היתר חופש הביטוי וטוב שכך, אבל לדעתי כאשר הוא מתחיל לפגוע בביטחון המדינה עצמה ואזרחיה משהו במשוואה של הדמוקרטיה לא נכון ולא עובד.
כדי להסביר למה אני מתכוון, נחזור לתמונתה של המחבלת ולחלק מהתגובות שקיבלתי שטוענות שזה ממש בסדר שכך היא תסיים אירוע שבו היא יצאה להרוג בדקירת סכין אזרח אחר ולו רק בגלל שהבינה שאם תזרוק את הסכין מיד לאחר הדקירה ותעמוד ולא תמשיך לתקוף אז אף אחד לא יפגע בה.
תסתכלו שוב על התמונה של האישה הזו ותגידו לעצמכם האם זו המציאות השגרתית שבה אתם מוכנים להמשיך לחיות? מציאות שבה אזרחית המדינה הופכת את עצמה למחבלת שיוצאת לחפש אחר הטרף שלה בדמות אזרח ישראלי אחר על מנת לרצוח אותו בדקירות סכין ומתוך ידיעה שאם תעשה זאת נכון אף תצליח להישאר בחיים ומי יודע אולי אפילו להשתחרר באיזו עסקה עתידית.
המחבלת הזו העזה לצאת מביתה עם סכין מתוך כוונה לרצוח אזרחים אחרים, רק בגלל המציאות העגומה שנוצרה בישראל בעקבות השגרה ותוצאותיה. זו התוצאה של השגרה. זה המחיר של השגרה. שגרה שנוצרה במו ידנו, המנהיגים והאזרחים.
עכשיו תסתכלו שוב בתמונתה של המחבלת ותשאלו את עצמכם האם הבעת הפנים, הנינוחות והשלווה שהיא משדרת לכם מסתדרים עם הדרך שמופעלת כיום נגד מחבלים הפועלים מבפנים? האם המצב מתאים לדרך שבה אתם מדמיינים את המדינה שבה אתם חיים? האם אתם עושים משהו כדי להתמודד עם השגרה?
האם אתם באמת מבינים שההתנהגות השגרתית שלנו היא זו שמכתיבה את מה שיקרה מחר? האם אתם באמת מבינים שמחיר השגרה הופך את הזעזוע של היום לנורמה של מחר?
לדעתי, הגיע הזמן שלקראת חגיגות שנת ה – 70 של מדינת ישראל נפסיק להגיד שלמרות המציאות העגומה שבה אנחנו חיים אנחנו מצליחים להתקדם ונתחיל לעשות סדר. סדר שיגדיר מחדש את מדינת ישראל כדמוקרטיה ערכית ומוסרית מצד אחד אבל בעלת הרתעה חזקה ולא סלחנית כלל כלפי מחבלים מצד שני.
ולסיכום:
אם אני הייתי בין מקבלי ההחלטות במדינה והיו שואלים את דעתי, הייתי אומר שכתוצאה מקבלת החלטות שגויה לאורך שנים מדינת ישראל איבדה את כוח ההרתעה שלה והגיעה למצב של רפיסות בהתמודדות מול היריבים מבית ולכן הגיע הזמן להחזיר ולחזק מחדש את ההרתעה על ידי חקיקת חוק שקובע עונש מוות למחבלים. כן כן, במדינת ישראל הדמוקרטית יקבע עונש מוות למחבלים על מנת להצליח ולהגן על אזרחיה שומרי החוק!!!
התוצאה הסופית של מחבל/ת היא מוות או כתוצאה מתגובת כוחות הביטחון בשטח בהתאם לסמכויות שנתנו להם או לאחר מכן במתן עונש מוות בבית משפט. בטווח שבין שני המצבים האלה, יפעלו כוחות הביטחון ביד קשה וימנעו מהמחבל/ת אפשרות לגאווה מכל סוג שהיא.