ההתנקשות בשגריר הרוסי בתורכיה 19.12.2016 – חלום בלהות שהתגשם

ביום שני 19.12.16 שגריר רוסיה בטורקיה נרצח בידי מתנקש. בעודו נואם בטקס חנוכה לתערוכת צילום העוסקת בקשרי רוסיה-טורקיה ב'גלרייה לאמנות זמנית, נורה אנדריי קרלוב שגריר רוסיה באנקרה. לאחר הירי צעק בערבית: "אללה ואכבר" ונשבע אמונים למוחמד, והמשיך בטורקית: "אל תשכחו את חלב, אל תשכחו את סוריה. כל אחד ואחד שיש לו חלק בסבל הזה ישלם. אם אנחנו לא בטוחים גם אתם לא תהיו‎". השגריר קרלוב פונה לבית החולים במצב קשה שם מת מפצעיו. 

אם זו באמת היתה לשון ההודעה הדרמטית שיצאה בתקשורת בכל העולם, היה ניתן להאמין שמדובר באירוע קשה ומצער שבו מתנקש הצליח לעבור את כל מעגלי האבטחה וגם לירות באישיות, השגריר הרוסי בתורכיה, ולהרוג אותו. כל הערכות המצב של גורמי הביטחון ובמיוחד ביחידות לאבטחת אישים, היו נפתחות באירוע הנ"ל, בהשלכותיו ובלקחים שניתן ללמוד ממנו – "רבותיי, היום מתנקש יחיד עם אקדח, ירה בשגריר הרוסי במהלך אירוע בתערוכת ציורים בתורכיה. הירי בוצע מטווח קצר יחסית והיה מדויק. האירוע מזכיר במאפייניו את ההתנקשות בנשיא ארצות הברית לשעבר רונלד ריגן ואת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
אני מאמין, שבסיום הערכת המצב, היו ניגשים למלאכת ניתוח האירוע על מנת ללמוד ממנו האם ניתן לשפר את מערך האבטחה סביב האישים וכיצד.
אבל במקרה הזה של ההתנקשות בשגריר הרוסי בתורכיה, היה המשך קריטי לדיווח:
  
המתנקש, מרלוט מרט אלתינסי, היה שוטר ביחידת 'הכוחות המיוחדים' של אנקרה. הוא נורה למוות על ידי שוטרים שהוזעקו למקום. דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה, אישרה את מותו של קרלוב, והצהירה כי רוסיה רואה בהתנקשות כפיגוע טרור.

העובדה שהמתנקש היה שייך לכוח מיוחד במשטרת אנקרה, שסביר להניח שבמסגרת תפקידו ביצע משימות אבטחה של שגרירים זרים, ובמקום לדבוק בערכים האישיים והמקצועיים שנדרשים מאיש ביטחון, התהפך והפך להיות היריב המתנקש והקטלני, הופכת את האירוע לחלום בלהות של כל יחידת אבטחת אישים בעולם שהתגשם במלוא עוצמתו.
בהתייחס ליחידה לאבטחת אישים הממלכתית בישראל, מזל שהאירוע לא קרה אצלנו ומזל שהוא תועד במלואו במצלמות:

כדי להצליח לנתח את האירוע, חייבים להתחיל בהבנה המוסכמת ששוטר שהיה אמור להיות בצד של הטובים, עבר לצד של הרעים. שוטר שהיה אמור לאתר את היריב ולמנוע ממנו לפגוע באישיות ואף לסכל את פעולותיו במידה שכבר יספיק לפעול, הוא עצמו ירה מאקדחו בגבו של השגריר הרוסי המאובטח באירוע.

זו צריכה להיות שאלת המפתח בתחקיר האירוע.

אישית, אני חושב שהתורכים ושאר הגורמים המעורבים באירוע, לא סיפקו לעולם את הנתונים המדויקים על המתנקש והאירוע. להזכירכם, המדינה שאליה מגיע אישיות ממלכתית ממדינה אחרת, באם מדובר בביקור או בשהייה ארוכה כגון שגריר, היא האחראית על ביטחונו ולא מדינת האם שלו. במציאות, רוב המדינות מציבות מאבטחי אישים שלהם סביב האישים גם בביצוע תפקידם במדינות זרות, תתפלאו או שלא, אבל גם בגלל איום מצד כוחות ביטחון מקומיים הכוללים מאבטחי אישים, שוטרים וסדרנים.

מספרים לנו, שהרוסים החליטו שבאירועים קטנים וסגורים כמו אירוע התערוכה שבו השתתף השגריר שלהם, האבטחה סביבו תתבצע רק על ידי יחידת אבטחת האישים המקומית וללא המאבטחים הרוסים שלו. נראה לי שהרוסים ובעקבותיה מדינות נוספות ורבות שפעלו כך, ממהרות לשנות את המצב בעקבות חלום הבלהות הזה שהתגשם להם בפנים. איזו מן אבטחת אישים זו אם אין לך אפילו נציג אחד מטעמך שרואה ויודע מה קורה עם האישיות שלך, הנציג הממלכתי שלך, השגריר שלך, לא שליח זוטר. ובכלל, איזו עזות מצח זו או אולי פשוט טיפשות להשאיר את השגריר שלך ללא אבטחה שלך במדינה כמו תורכיה כשאתה מעורב בלחימה בסוריה שמשפיעה על מיליוני אזרחים תורכים בכל הקשור לדעות פוליטיות ולצד שבחרת לקחת במלחמה? הרי ברור שלרוסים יש כל כך הרבה שונאים בתורכיה. ברור שתורכיה צריכה להיות מוגדרת כמדינה באיום הגבוהה ביותר כלפי כל מה שמייצג את הרוסים.

נחזור להערכת המצב של אחרי האירוע – הייתי שואל בחשש ובאומץ את המשתתפים, האם אחרי האירוע הזה עלינו לחשוש באמת מהמאבטחים שלנו? האם עלינו לחשוש מכל שוטר חמוש ששייך לכוחות העזר במשימות שלנו? האם אנחנו באמת עושים הכל כנגד הדפ"א הזו?

הייתי אומר שמאפייני האירוע בתורכיה מזכירים את מאפייני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל – מתנקש אחד, עם אקדח אחד, שהתמקם בנקודה הכי רגישה באירוע, המתין לשעת כושר לביצוע ירי וביצע ירי בגב באישיות.

עובדה בולטת בשני האירועים קשורה לכך שלא רצינו להאמין שיהודי יפגע ביהודי כמו שלא רצינו להאמין שמאבטח/שוטר חמוש ייפגע באישיות.

השוני בין המקרים, שבתורכיה המתנקש הוא איש אבטחה רשמי שאנחנו העברנו לו הכשרה מקצועית שכללה את כל הידע הדרוש לו לביצוע המשימה, כולל האיומים והקשיים שיש לנו כיחידה וכולל את המענים שעומדים לרשותנו.

חלק מיחידות לאבטחת אישים בעולם כבר מבצעות פעולות כאלה ואחרות כמענה לדפ"א של פגיעה באישיות מתוך הבית ועדיין קשה להתמודד לחלוטין עם האיום ולו רק בגלל שקשה, עד כמעט בלתי אפשרי, לדעת בכל נקודת זמן מה עובר בראשו של אדם ומה יכול להשפיע עליו עד כדי מעבר לצד של היריבים.

בהתייחס לישראל, המשך השבוע, הביא לפתחנו אירוע נוסף שבו בעל תפקיד ממלכתי עובר לצד היריבים. ח"כ מהרשימה הערבית, שנבחר בבחירות דמוקרטיות לייצג חלק מהאוכלוסייה, העביר בחשאי ובניגוד לחוק פלאפונים לאסירים ביטחוניים תוך שהוא מנצל את תפקידו וההקלות שניתנות לו במסגרת תפקידו הממלכתי.

אין כאן התנקשות באישיות ממלכתית אבל בשורה התחתונה מדובר על אותו אירוע שבו אדם בעל תפקיד ממלכתי, פועל בניגוד לייעוד תפקידו ממניעים אישיים כאלו ואחרים שעד לרגע תפיסתו רק הוא יודע עליהם.

שני האירועים הללו, צריכים לשלוח את כל גופי הביטחון הממלכתיים לבצע שיעורי בית יסודיים ומקצועיים כדי לבחון איפה הם נמצאים ביחס לאיום הנ"ל שהתממש.

אירוע הדריסה בברלין, מאותו שבוע, ממחיש עד כמה כדאי להזדרז כי ידוע שיריבים פוטנציאליים שמחפשים את הדפ"ן שלהם, לומדים מיריבים אחרים שכבר מצאו, פעלו והצליחו. גם המפגע מברלין למד איך לבצע פיגוע דריסה מאירוע אחר – פיגוע הדריסה שבוצע בניס, צרפת.

ובחזרה להתנקשות בתורכיה – הסתכלות בסרטון המתעד את האירוע מעלה מספר רב של שאלות לא פתורות:

 

המתנקש נראה כמאבטח אישים מקצועי – התמקם בעמדת המאבטח הצמוד של השגריר, לבוש כמאבטח אישים, עונד סיכת זיהוי, חמוש באקדח המשמש יחידות אבטחה ממלכתיות, מאפייני העמידה שלו לפני הירי מתאימים לעמידה של מאבטח אישים ולבסוף, לא נראה בסביבתו מאבטח צמוד אחר. אם השגריר הרוסי היה מאובטח באירוע על ידי המאבטחים התורכים, אז איפה עומד המאבטח התורכי הצמוד שלו?

אם אכן היה כוח אבטחת אישים תורכי סביב השגריר בתוך האירוע, אז איך יתכן שאף אחד מהמאבטחים לא התייחס ל"מאבטח" שלא שייך לכוח ועומד בעמדת המאבטח הצמוד?

אם אכן היה כוח אבטחת אישים תורכי באירוע, אז איך יכול להיות שאחרי המתנקש ביצע את הירי הקטלני אף אחד מהמאבטחים לא הגיב בירי מסכל בתוך האולם? (המתנקש נורה בהמשך לא ברור אם בתוך האולם או מחוץ לאולם).

איפה היו המאבטחים הרוסים? עד כמה רחוקים הם היו? האם יתכן שלא היו בכלל? האם יתכן שהיו כל כך רחוקים עד כדי כך שלא שמעו אפילו את האירוע?

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בהתמודדות גם עם חלום בלהות קשה שיכול להתממש

אמצעים טכנולוגיים באבטחה – מצב שבו כל המוסיף גורע

התעסקות מקצועית רציפה בתחום מסוים, מחייבת ללמוד אותו לעומק כדי להבין מה נדרש לעשות וכדי להצליח לקבל החלטות נכונות.
כאמור, בחמש שנים האחרונות אני עוסק בתחום הטכנולוגיה בתצורה של תכנון וייצור מערכות טכנולוגיות לעולם האבטחה הממלכתי והאזרחי וכתוצאה מכך התחלתי להבין טוב יותר מה המשמעות של שילוב אמצעי טכנולוגי בנוסף לאדם.
אני מודע לכך שחמש שנים לא הופכים אותי למומחה בטכנולוגיה ואני עדיין טירון בתחום אבל הם כן מאפשרים לי להבין שעולם הטכנולוגיה הינו אחד התחומים המסקרנים והמעניינים ביותר שקיימים בחיינו. מדובר בעולם יצירתי וכמעט אין סופי מבחינת האפשרויות שקיימות בו. עולם שממציא את עצמו כל פעם מחדש ורגע אחד אחרי, מציג אמצעי מתקדם יותר ושומר במגירה את התכנון לחידוש העתידי. עולם מרתק שיודע ללמוד את האדם כמשתמש ושמצליח לנגוע בתחושת הרגש, הסקרנות וההרפתקנות שלו.
ככלל, תפקידו של אמצעי טכנולוגי זה לסייע לאדם המשתמש בו להיות טוב יותר. הבעיה מתחילה כאשר האמצעי מזיק והופך את האדם המשתמש בו לגרוע יותר. 
אני חושב שמכשיר הפלאפון, שהפך להיות אמצעי חובה לכל אדם בכל גיל כמעט, הוא הדוגמא הטובה ביותר לערבוב הזה בין סיוע למשתמש לבין יצירת נזק. הפלאפון הוא אמצעי טכנולוגי שמצד אחד שיפר לנו את יכולת התקשורת עם אנשים אחרים בחיים הפרטיים והמקצועיים ומצד שני השתלט על חלק מתכונות האופי שלנו עד כדי שמעמיד אותנו בסכנת חיים ממשית בגלל חוסר השליטה לא להשתמש בו כאשר אנחנו מבצעים פעולה אחרת שדורשת ריכוז כמו נהיגה ברכב למשל, רכיבה על אופניים וכו'.
חדירת האמצעי הטכנולוגי לאזור הרגש והתחושה של האדם המשתמש, גורמת לו גם לרצות אוטומטית את האמצעי החדש הבא, המתקדם יותר, היפה יותר ולעיתים גם את היקר יותר. אמנם פלאפון מהווה דוגמא מצוינת ועדכנית להשפעות אלה, אבל ישנם עוד הרבה אמצעים טכנולוגיים אחרים שמיועדים לשימוש פרטי ו/או מקצועי שמצליחים להשכיח מהמשתמש את העובדה שגם בבחירת אמצעי טכנולוגי צריך לבצע קודם תהליך חשיבה ותכנון מסודר של הגדרת הצורך ורק אז לבחור את זה שייתן את המענה המתאים ביותר.
כל המוסיף גורע מתייחס לשלב בחירת המענה מכיוון שאם נתפתה לבחור באמצעי בעל מאפיינים ויכולות שאינם באמת הצורך שלנו, נסתכן באי קבלת המענה שחיפשנו וגרוע מכך, נגרום לקבלת מענה שיגרום לנזק מקצועי.
בהתייחס לעולם האבטחה, אני בדעה, שהנזק הגדול ביותר בהתייחסות לא נכונה לבחירת אמצעי טכנולוגי מתאים הוא העובדה שלא מעט אנשי מקצוע שוכחים שבסופו של דבר מה שישפיע על היריב זו התגובה של המאבטח ולא האמצעי הטכנולוגי. עיקר תפקידו של אמצעי טכנולוגי בעולם האבטחה זה לסייע ברמת ההרתעה, בזיהוי וגילוי ובשחזור האירוע. חשוב לזכור שהאמצעי הטכנולוגי לא יכול להגיע ליריב, לרדוף אחריו, לתשאל אותו, לבדוק אותו לעומק, לאמת את החשדות שעלו עליו, להתעמת איתו ואף להילחם בו.
כל המוסיף גורע, מתייחס למצב שבו בוחרים אמצעי טכנולוגי רק בגלל שיש לו יכולת "מגניבה" למרות שאין בה צורך בהגדרת המענה. יכולת באמצעי טכנולוגי, שתהיה החדשנית ביותר, אם אינה מתאימה למאפייני העבודה של מערך העבודה תגרום לקושי יומיומי בתפעול, בהבנה וביישום.
שום אמצעי טכנולוגי שיממש את ייעודו וייתן התרעה בזמן אמת, כמעט ואינו שווה ללא תגובה מהירה, נחושה, מדויקת ואסרטיבית של המאבטח, מהסיבה הפשוטה שהרבה מאוד יריבים אינם מתרגשים מקיומו של האמצעי בגזרת הפעולה שלהם.
דוגמא מצוינת לדבריי הוא הסרטון הבא שמתעד חולייה שגונבת כספומט ממתקן בבאר שבע:

חוליית הגנבים מודעת לקיומן של מצלמות שמתעדות אותם מרגע הגעתם למתקן וזה לא ממש מרתיע אותם, יתכן והם מעריכים שנשלח דיווח למוקד שמקפיץ כוח תגובה וגם זה לא ממש מרתיע אותם מלהמשיך. הם לא נרתעים כי הם יודעים כמה זמן לוקח לכוח התגובה להגיע אליהם, מדובר בזמן ארוך מאוד יחסית שמאפשר להם לסיים את העבודה ולברוח עם השלל. 
המסקנה מהאירוע הנ"ל, שכדאי וחשוב שיהיה אמצעי טכנולוגי שיודע לזהות את היריב במהירות ויודע להעביר דיווח בזמן אמת אבל זה לא ימנע את האירוע אם לא יהיה כוח תגובה שיצליח להגיע ולהגיב כשהיריב עדיין בשטח.
בהחלט יכול להיות שבהגדרת האיום והמענה יוחלט שבגלל שיש ביטוח שמכסה את כל הנזק שנגרם מהאירוע, מטרת האמצעים הטכנולוגיים המותקנים במתקן היא רק לתעד אותו לצורך הגשת ראיות שהוא אכן קרה ולכן אין צורך בכוח תגובה בכלל – זה מחזיר אותנו לעובדה שהכול מתחיל ונגמר בביצוע תהליך תכנון מסודר כבסיס לבחירת המענה הטכנולוגי.
מי שמתכוון לרכוש אמצעי טכנולוגי שדורש הפעלה על ידי כוח מקצועי ומיומן ויודע שאין לו את כוח האדם המתאים לכך, שיעצור ויחשב מסלול מחדש לפני שיבזבז כסף רב על לא כלום. גם במקרה הזה, אמצעי שיופעל על ידי כוח אדם לא מקצועי ומיומן יעשה יותר נזק למערך האבטחה מאשר תועלת.
אמצעי טכנולוגי מתאים להגדרת המענה לדפ"א, יכול להביא לצמצום מספר המאבטחים המופעלים במשמרת אבל לא יכול לבטל אותם לגמרי.
מצד אחד העוסקים באבטחה צריכים לשמוח על כך שיש מבחר גדול של אמצעים טכנולוגיים שעומדים לבחירה ברמות שונות ובעלויות שונות ומצד שני חייבים להבין שאותו מבחר יכול לגרום להם לבחור דווקא את האמצעי שאינו מתאים לצרכים של מערך האבטחה שבאחריותם אם בגלל שלא עבדו בתהליך מסודר או שהתלהבו מיכולות הקיימים באמצעי למרות שאינם נדרשים עבורם.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" בשילוב אמצעים טכנולוגיים מתאימים להגדרת המענה ומתוך הבנה שאמצעי מסייע למאבטח ולא מחליף אותו