ביום שני 19.12.16 שגריר רוסיה בטורקיה נרצח בידי מתנקש. בעודו נואם בטקס חנוכה לתערוכת צילום העוסקת בקשרי רוסיה-טורקיה ב'גלרייה לאמנות זמנית, נורה אנדריי קרלוב שגריר רוסיה באנקרה. לאחר הירי צעק בערבית: "אללה ואכבר" ונשבע אמונים למוחמד, והמשיך בטורקית: "אל תשכחו את חלב, אל תשכחו את סוריה. כל אחד ואחד שיש לו חלק בסבל הזה ישלם. אם אנחנו לא בטוחים גם אתם לא תהיו". השגריר קרלוב פונה לבית החולים במצב קשה שם מת מפצעיו.
אם זו באמת היתה לשון ההודעה הדרמטית שיצאה בתקשורת בכל העולם, היה ניתן להאמין שמדובר באירוע קשה ומצער שבו מתנקש הצליח לעבור את כל מעגלי האבטחה וגם לירות באישיות, השגריר הרוסי בתורכיה, ולהרוג אותו. כל הערכות המצב של גורמי הביטחון ובמיוחד ביחידות לאבטחת אישים, היו נפתחות באירוע הנ"ל, בהשלכותיו ובלקחים שניתן ללמוד ממנו – "רבותיי, היום מתנקש יחיד עם אקדח, ירה בשגריר הרוסי במהלך אירוע בתערוכת ציורים בתורכיה. הירי בוצע מטווח קצר יחסית והיה מדויק. האירוע מזכיר במאפייניו את ההתנקשות בנשיא ארצות הברית לשעבר רונלד ריגן ואת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
אני מאמין, שבסיום הערכת המצב, היו ניגשים למלאכת ניתוח האירוע על מנת ללמוד ממנו האם ניתן לשפר את מערך האבטחה סביב האישים וכיצד.
אבל במקרה הזה של ההתנקשות בשגריר הרוסי בתורכיה, היה המשך קריטי לדיווח:
המתנקש, מרלוט מרט אלתינסי, היה שוטר ביחידת 'הכוחות המיוחדים' של אנקרה. הוא נורה למוות על ידי שוטרים שהוזעקו למקום. דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה, אישרה את מותו של קרלוב, והצהירה כי רוסיה רואה בהתנקשות כפיגוע טרור.
העובדה שהמתנקש היה שייך לכוח מיוחד במשטרת אנקרה, שסביר להניח שבמסגרת תפקידו ביצע משימות אבטחה של שגרירים זרים, ובמקום לדבוק בערכים האישיים והמקצועיים שנדרשים מאיש ביטחון, התהפך והפך להיות היריב המתנקש והקטלני, הופכת את האירוע לחלום בלהות של כל יחידת אבטחת אישים בעולם שהתגשם במלוא עוצמתו.
בהתייחס ליחידה לאבטחת אישים הממלכתית בישראל, מזל שהאירוע לא קרה אצלנו ומזל שהוא תועד במלואו במצלמות:
כדי להצליח לנתח את האירוע, חייבים להתחיל בהבנה המוסכמת ששוטר שהיה אמור להיות בצד של הטובים, עבר לצד של הרעים. שוטר שהיה אמור לאתר את היריב ולמנוע ממנו לפגוע באישיות ואף לסכל את פעולותיו במידה שכבר יספיק לפעול, הוא עצמו ירה מאקדחו בגבו של השגריר הרוסי המאובטח באירוע.
זו צריכה להיות שאלת המפתח בתחקיר האירוע.
אישית, אני חושב שהתורכים ושאר הגורמים המעורבים באירוע, לא סיפקו לעולם את הנתונים המדויקים על המתנקש והאירוע. להזכירכם, המדינה שאליה מגיע אישיות ממלכתית ממדינה אחרת, באם מדובר בביקור או בשהייה ארוכה כגון שגריר, היא האחראית על ביטחונו ולא מדינת האם שלו. במציאות, רוב המדינות מציבות מאבטחי אישים שלהם סביב האישים גם בביצוע תפקידם במדינות זרות, תתפלאו או שלא, אבל גם בגלל איום מצד כוחות ביטחון מקומיים הכוללים מאבטחי אישים, שוטרים וסדרנים.
מספרים לנו, שהרוסים החליטו שבאירועים קטנים וסגורים כמו אירוע התערוכה שבו השתתף השגריר שלהם, האבטחה סביבו תתבצע רק על ידי יחידת אבטחת האישים המקומית וללא המאבטחים הרוסים שלו. נראה לי שהרוסים ובעקבותיה מדינות נוספות ורבות שפעלו כך, ממהרות לשנות את המצב בעקבות חלום הבלהות הזה שהתגשם להם בפנים. איזו מן אבטחת אישים זו אם אין לך אפילו נציג אחד מטעמך שרואה ויודע מה קורה עם האישיות שלך, הנציג הממלכתי שלך, השגריר שלך, לא שליח זוטר. ובכלל, איזו עזות מצח זו או אולי פשוט טיפשות להשאיר את השגריר שלך ללא אבטחה שלך במדינה כמו תורכיה כשאתה מעורב בלחימה בסוריה שמשפיעה על מיליוני אזרחים תורכים בכל הקשור לדעות פוליטיות ולצד שבחרת לקחת במלחמה? הרי ברור שלרוסים יש כל כך הרבה שונאים בתורכיה. ברור שתורכיה צריכה להיות מוגדרת כמדינה באיום הגבוהה ביותר כלפי כל מה שמייצג את הרוסים.
נחזור להערכת המצב של אחרי האירוע – הייתי שואל בחשש ובאומץ את המשתתפים, האם אחרי האירוע הזה עלינו לחשוש באמת מהמאבטחים שלנו? האם עלינו לחשוש מכל שוטר חמוש ששייך לכוחות העזר במשימות שלנו? האם אנחנו באמת עושים הכל כנגד הדפ"א הזו?
הייתי אומר שמאפייני האירוע בתורכיה מזכירים את מאפייני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל – מתנקש אחד, עם אקדח אחד, שהתמקם בנקודה הכי רגישה באירוע, המתין לשעת כושר לביצוע ירי וביצע ירי בגב באישיות.
עובדה בולטת בשני האירועים קשורה לכך שלא רצינו להאמין שיהודי יפגע ביהודי כמו שלא רצינו להאמין שמאבטח/שוטר חמוש ייפגע באישיות.
השוני בין המקרים, שבתורכיה המתנקש הוא איש אבטחה רשמי שאנחנו העברנו לו הכשרה מקצועית שכללה את כל הידע הדרוש לו לביצוע המשימה, כולל האיומים והקשיים שיש לנו כיחידה וכולל את המענים שעומדים לרשותנו.
חלק מיחידות לאבטחת אישים בעולם כבר מבצעות פעולות כאלה ואחרות כמענה לדפ"א של פגיעה באישיות מתוך הבית ועדיין קשה להתמודד לחלוטין עם האיום ולו רק בגלל שקשה, עד כמעט בלתי אפשרי, לדעת בכל נקודת זמן מה עובר בראשו של אדם ומה יכול להשפיע עליו עד כדי מעבר לצד של היריבים.
בהתייחס לישראל, המשך השבוע, הביא לפתחנו אירוע נוסף שבו בעל תפקיד ממלכתי עובר לצד היריבים. ח"כ מהרשימה הערבית, שנבחר בבחירות דמוקרטיות לייצג חלק מהאוכלוסייה, העביר בחשאי ובניגוד לחוק פלאפונים לאסירים ביטחוניים תוך שהוא מנצל את תפקידו וההקלות שניתנות לו במסגרת תפקידו הממלכתי.
אין כאן התנקשות באישיות ממלכתית אבל בשורה התחתונה מדובר על אותו אירוע שבו אדם בעל תפקיד ממלכתי, פועל בניגוד לייעוד תפקידו ממניעים אישיים כאלו ואחרים שעד לרגע תפיסתו רק הוא יודע עליהם.
שני האירועים הללו, צריכים לשלוח את כל גופי הביטחון הממלכתיים לבצע שיעורי בית יסודיים ומקצועיים כדי לבחון איפה הם נמצאים ביחס לאיום הנ"ל שהתממש.
אירוע הדריסה בברלין, מאותו שבוע, ממחיש עד כמה כדאי להזדרז כי ידוע שיריבים פוטנציאליים שמחפשים את הדפ"ן שלהם, לומדים מיריבים אחרים שכבר מצאו, פעלו והצליחו. גם המפגע מברלין למד איך לבצע פיגוע דריסה מאירוע אחר – פיגוע הדריסה שבוצע בניס, צרפת.
ובחזרה להתנקשות בתורכיה – הסתכלות בסרטון המתעד את האירוע מעלה מספר רב של שאלות לא פתורות:
המתנקש נראה כמאבטח אישים מקצועי – התמקם בעמדת המאבטח הצמוד של השגריר, לבוש כמאבטח אישים, עונד סיכת זיהוי, חמוש באקדח המשמש יחידות אבטחה ממלכתיות, מאפייני העמידה שלו לפני הירי מתאימים לעמידה של מאבטח אישים ולבסוף, לא נראה בסביבתו מאבטח צמוד אחר. אם השגריר הרוסי היה מאובטח באירוע על ידי המאבטחים התורכים, אז איפה עומד המאבטח התורכי הצמוד שלו?
אם אכן היה כוח אבטחת אישים תורכי סביב השגריר בתוך האירוע, אז איך יתכן שאף אחד מהמאבטחים לא התייחס ל"מאבטח" שלא שייך לכוח ועומד בעמדת המאבטח הצמוד?
אם אכן היה כוח אבטחת אישים תורכי באירוע, אז איך יכול להיות שאחרי המתנקש ביצע את הירי הקטלני אף אחד מהמאבטחים לא הגיב בירי מסכל בתוך האולם? (המתנקש נורה בהמשך לא ברור אם בתוך האולם או מחוץ לאולם).
איפה היו המאבטחים הרוסים? עד כמה רחוקים הם היו? האם יתכן שלא היו בכלל? האם יתכן שהיו כל כך רחוקים עד כדי כך שלא שמעו אפילו את האירוע?