ראיית התוקף כתנאי הכרחי להתמודדות מול היריב

אנחנו חווים פיגועי טרור קשים בישראל ובעולם, שבהם נרצחים ונפצעים שוב ושוב אזרחים חפים מפשע שכל רצונם לחיות את החיים בשקט ובביטחון מתוך תקווה שכוחות הביטחון יצליחו לאפשר זאת.
אחרי כל פיגוע רצחני, ולא משנה מה גודלו או היקפו, אנחנו האזרחים וכוחות הביטחון יוצאים בתחושה קשה שיוצרת אצלנו את הרושם שכנראה לא ניתן למנוע לחלוטין מהיריב לבצע את זממו. ההוכחה לכך, שהיריב מצליח להפתיע כל פעם מחדש.
מדובר בהנחת עבודה חשובה שאומרת שבתחום הביטחון, הצד המגן לא יכול להצליח למנוע ולסכל את פעולות היריב במאה אחוז ולכן לצד הצלחות מניעה וסיכול תמיד תהיינה כישלונות מצד המגן והצלחות מצד היריב.
הנחת עבודה קשה, שמצד אחד גורמת לכוחות הביטחון תסכול וייאוש מהתמודדות מול היריב ומצד שני היא החשובה ביותר ביכולת בנייה והפעלת מערך אבטחה ממוקד ויעיל עד כמה שניתן ואשר מאפשר שגרת חיים נורמלית וכלכלית.
ולכן, כל תכנית אבטחה חייבת להתחיל להבנות על יסוד מרכזי וחשוב מעין כמותו – יסוד ראיית התוקף.
כדי להצליח להתמודד בצורה הטובה ביותר מול היריב שלך אתה חייב ללמוד עליו, על דרכיו וכל מה שניתן במסגרת המשאבים שעומדים לרשותך.
ראיית התוקף לא נמצאת רק בתחום הביטחון, היא נמצאת גם בתחומים אחרים שבהם כל צד לומד על הצד השני כחלק מהתמודדות הקיימת בינהם – בספורט, בעסקים ובחיים הפרטיים. הלמידה על הצד השני, מאפשרת לנו להתכונן בצורה טובה ויעילה יותר ובהכרח מגדילה את הסיכוי להצלחה.
בדרך כלל, מי שיציב את עצמו אל מול יריבו ללא הכנה מוקדמת, צפוי להפתעות רבות שחלקן יכולות להוביל אותו לכישלון. כידוע, כישלון אינו דבר רצוי ונעים ובמיוחד כשמדובר באבדות בנפש.
בואו ניקח לדוגמא את הפיגוע בשדה התעופה באיסטנבול. זה לא הפיגוע הראשון וכנראה גם לא האחרון שמתבצע בשדה תעופה גדול שמכיל מליוני אזרחים בדרכם ליעדים שונים בעולם, ולכן נדמה שאין יותר מה לעשות מול היריבים האכזריים. זו חשיבה מוטעית מיסודה. פיגוע כזה צריך לשלוח את ראשי כוחות הביטחון חזרה ליסודות מערך האבטחה שלהם כדי לפתוח מחדש יסוד יסוד ולנתח אותו מחדש.
היסוד הראשון הוא יסוד הנחות העבודה שכאמור אחת מהן קובעת שתמיד יהיה מי שירצה לבצע פעולות טרור כנגד אזרחים על מנת להשיג משהו שמבחינתו הוא בעל ערך גבוהה.
היסוד השני עוסק בנושא ראיית התוקף ואומר, שעל מנת להתמודד עם היריב שלך, עליך ללמוד אותו לרוחב ולאורך.

מי הוא היריב?
היריב הוא קודם כל בנאדם, רע אבל בנאדם. בנאדם שממניעים שונים, החליט להיות בצד של הרעים. ליריב ישנם הרבה מאוד יתרונות על כוחות הביטחון אבל יש לו חסרון אחד חשוב ובולט – הוא בנאדם בשר ודם ולכן כדי לבצע את זממו הוא בדרך כלל יצטרך להופיע בשטח, היריב הוא לא דני דין הרואה ואינו נראה, אם הוא נמצא בשטח ניתן לראות אותו. אנחנו נוטים לציין שליריב הרצחני הזה אין רגש בגלל שהוא פוגע באחרים אבל דווקא הרגש שמצוי בו, בתוך האדם הרע, מהווה לו בעיה בתצורה של הרגשת לחץ, פחד ותחושה שכל הזמן רואים אותך. התחושות הללו יצופו במאפייני ההתנהגות של היריב בכל התהליך, משלב התכנון ועד שלב הביצוע. זה יהיה נדיר לראות יריב שמבצע פעולה שעומדת בניגוד גמור לטבע האדם, פעולה שלילית שהוא לא רוצה שתתגלה עד לביצוע, ושלא יראו עליו סימנים מחשידים בהתנהגות. גוף האדם מגיב באופן אוטומטי לתחושות הרגש ומייצר סימנים מחשידים שניתן לזהות אותם בשטח.
כוחות הביטחון, חייבים להכיר ולנתח את כל השלבים בתהליך של היריב כתנאי לקביעת דרכי הפעולה למניעה ולסיכול.
מדובר במשימה קשה ומורכבת שדורשת אורך רוח לזמן בלתי מוגבל שבו תצטרך לעמוד אל מול היריב שוב ושוב כדי לנסות ולצאת מנצח בכמה שיותר סיבובים. כדי להגדיל את הסיכוי לנצח בכמה שיותר סיבובים, צריך לבצע פעולות שיקשו על היריב כמה שיותר, כי כשליריב יהיה קשה הוא יעשה טעויות ואם אתה תהיה שם במקום הנכון, מקצועי, מיומן ויעיל אתה תאתר אותו.

מהם השלבים בתהליך היריב?

  1. ההחלטה לבצע פיגוע.
  2. בחירת היעד לפיגוע.
  3. איסוף מודיעין על היעד.
  4. בניית תכנית פעולה.
  5. קביעת המועד לביצוע הפעולה.
  6. הצטיידות והתארגנות לביצוע הפעולה.
  7. ביצוע הפעולה שכוללת – הגעה ליעד, בסבירות גבוהה שתתבצע בדיקה אחרונה בגזרת היעד עצמו, ביצוע ואם מתאפשר נסיגה מהיעד.

מהם יכולות כוחות הביטחון?

  1. מודיעין – יכולת מתקדמת שחשיבותה בהתמודדות מול האיומים עולה בהתמדה. כולל מודיעין מקומי ושיתוף פעולה בין מדינות.
  2. שליטה על שטח המדינה בדגש על דרכי הכניסה והיציאה ממנה ובשנים האחרונות הצבת מערך מצלמות בערים מרכזיות (ערים חכמות).
  3. הצבת כוחות ביטחון ממלכתיים ואזרחיים – משטרה, יחידות מיוחדות, צבא ומאבטחים.
  4. הפעלת אמצעים טכנולוגיים – מצלמות, מיגון, מחסומים, שערי מגנומטר, מכונות שיקוף ועוד.
  5. פעולות ענישה – בעיקר ליצירת הרתעה לעתיד.


ניתוח בראיית התוקף ויכולות כוחות הביטחון מולו:

  1. שלבים 1 + 2 וחלק מסעיף 3 בתהליך היריב ניתנים לזיהוי בעיקר על ידי פעולות מודיעין בגלל שבשלב זה היריב יפעל מביתו או מכל מקום שאינו גזרת היעד לפיגוע. בשלב זה לא נוצר חיכוך פיזי בין היריב לכוחות הביטחון.
    אני חושב שבמציאות הנוכחית, שבה אמצעי התקשורת מתקדמים וזמינים כמעט לכל אחד, על כוחות הביטחון להתחיל ולהפעיל את האזרחים בצורה יעילה יותר – הגיע הזמן להפעיל את האזרחים כמעגל אבטחה נוסף על ידי העלאת המודעות שלהם לסביבה בה הם נמצאים, יכולות איתור וזיהוי חריגים בולטים והגיוניים בגזרתם ודרכי העברת מידע מהם לכוחות הביטחון. אזרח ערני יכול בקלות לזהות דייר או דיירים חריגים באחת הדירות בבניין שלו. 
  2. חלק מסעיף 3 בשלבי היריב כנראה יבוצע בגזרת היעד כאשר הנ"ל ירצה לראות וללמוד מקרוב על מאפייני היעד כדי לזהות בו נקודות תורפה ומקומות עם ריכוזי קהל גדולים. בשלב זה היריב או מי מטעמו יגיע ליעד ללא אמצעים מחשידים אבל על מנת להצליח לאסוף מידע איכותי כן יצטרך לשהות זמן מסוים ביעד ולבצע תצפיות במאפיינים שונים – מבחינת כוחות הביטחון זו בעצם הפעם הראשונה שהיריב מעז להגיע לגזרתם. זו ההזדמנות הראשונה שיש לכוחות הביטחון סיכוי לאתר את היריב. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, על כוחות הביטחון לנתח את גזרת היעד בהיבט של נקודות שנוחות לביצוע תצפית מצד היריב ואז להציב בנקודות אלו כוח פיזי או אמצעים טכנולוגיים או שילוב של שניהם. בשלב זה ניתן לסמן אזורים שבהם ברור שהיריב יהיה בהם ולגרום לו לחשוב שאין בהם כוחות ביטחון כדי שירגיש בנוח להיות ולהתארגן בהם אבל לא ידע שצופה בו כוח ייעודי ומיומן שמבחינתו נראה לא מאיים.
  3. שלבים 4 + 5 של היריב שוב מתבצע מחוץ לגזרת היעד לפיגוע ולכן מקשה על כוחות הביטחון בזיהוי מוקדם.
  4. שלב 6 של היריב מחייב את כוחות הביטחון להפעיל מנגנון פיקוח על רכישת כלי נשק (במדינות שמותר בחוק לרכוש נשקים), רכישת חומרי הדברה או כל חומר שיכול לשמש לבניית חומר נפץ ועוד. גם במקרה זה מדובר על יצירת מעגל אבטחה שכולל אזרחים ועסקים.
  5. שלב 7 של היריב – אם היריב לא נתפס עד לשלב זה, אזי סביר להניח שהביטחון העצמי שלו די גבוהה ביחס לסיכויי ההצלחה שלו לעשות משהו אבל גם רמת הדריכות והפחד שלו מכישלון עולים כך שהוא צריך להתאמץ לאזן בין השניים כדי לא לבצע טעויות. כדי לבצע פיגוע כמו בשדה התעופה באיסטנבול, היריב חייב להגיע פיזית ליעד. על מנת לנסות ולאתר אותו בשלב ההגעה ליעד, על כוחות הביטחון לתכנן את דרכי ואפשרויות ההגעה שלו כך שיכולת השליטה שלהם תהיה גבוהה ויהיה טווח תגובה יעיל שמסכן כמה שפחות אזרחים.
    שהיריב יעבור מחסומי אבטחה בציר הכניסה שלו שיגרמו לו לעליית דופק.
    שכלי תחבורה – אוטובוסים, מוניות ורכבים פרטיים לא יוכלו לעצור במקביל לכניסות לטרמינל. שיעצרו במרחק מהטרמינל שיחייב את הנוסעים לרדת מהרכב וללכת ברגל מרחק מסוים שמצד אחד יהיה הגיוני ומצד שני יאפשר ביצוע סינון ראשוני על פי סימנים מחשידים בהתנהגות.
    על כוחות הביטחון לרכז מאמץ שנראה בעין בגזרת קו הכניסות לטרמינל בחוץ ובפנים על מנת לייצר הרתעה אל מול היריב ולגרום לו לתחושת פחד שיתכן ותגרום לו שוב לטעויות במאפייני ההתנהגות או לשינוי בתכנית הפעולה שלו. באחד מהראיונות שבוצעו בערוץ הטלוויזיה הישראלית, אמר עודד רז מחברת שפרן, שלא ניתן למנוע לגמרי מהיריב להתחיל לבצע את הפיגוע ולכן במסגרת סעיף ניהול הסיכונים יש לקבוע באילו גזרות, אם יתרחש פיגוע, הנזק יהיה נמוך יותר – דבריו של עודד נכונים ומתקשרים לפעולות כוחות הביטחון.
    לבסוף, כוחות הביטחון צריכים להציב בנקודות הרגישות, כוחות אבטחה מיומנים אשר מסוגלים לתת מענה מהיר ואפקטיבי מרגע זיהוי יריב ועד לנטרולו וזאת על מנת לנסות ולמזער את כמות הנפגעים בנפש.

אני חוזר להתחלה ומציין שמדובר במשימה קשה ומורכבת אשר מחייבת את כוחות הביטחון להיות כל הזמן ברמת הכשרה גבוהה, ברמת אימון גבוהה ובדריכות גבוהה ובהתבסס על תנאי אחד מרכזי וחשוב – ללמוד את דרכי היריב – ראיית התוקף.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס ראיית התוקף כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה מולו.

ניסיון הדקירה בצומת גיתי – הוכחה ברורה שחייבים לחשב מסלול מחדש

חברים יקרים, אנחנו לא בכיוון הנכון, התברברנו!!! וברוח שנת 2016, שבה החיים שלנו מתנהלים סביב אפליקציות וסרטונים, אז נאמץ את הסגנון של אפליקציית הניווט וויז ונשלח את עצמנו לחשב מסלול מחדש.
כמו כל דבר בחיים, גם למציאות שבה כמעט כל דבר מצולם ומופץ ברשת האינטרנט, יש יתרונות וחסרונות, והסרטון של ניסיון הדקירה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) בצומת גיתי ממחיש זאת בצורה יוצאת מן הכלל.
תמונה של רגע הנפת הסכין על ידי המחבלת כלפי החיילים:

תמונה אחת שממחישה את המצב במדינת ישראל בשנת 2016.

האירוע צולם במצלמה המורכבת ברכב של אזרח:

כדי להבין מדוע אני טוען שהתברברנו, להלן תגובות של אנשים לסרטון – אנשים שחלקם עוסקים בתחום האבטחה, אנשי צבא, שוטרים ואזרחים. העתקתי את התגובות על הסרטון כפי שהן רק בלי השמות של האנשים כמובן:

 

  • לא. טווח קצר מידי. מזלם שהבחינו ונכנסו למצב ירי.
    כל עוד הסכין מונפת היא מהווה איום, בוודאי ובוודאי אם היא ממשיכה להתקדם לעברם למרות הנשק השלוף והדרוך.
  • אם חיילים היו מספיק ערניים, היו עוצרים אותה הרבה לפני.
  • רואים לצערי כי היא התקרבה עם הסכין שלופה אבל מוסתרת מאחורי הגב, כלומר ערנות הייתה אמורה להעלות חשד ביחס אליה הרבה קודם…
  • אנשי פלורנסט חכמי העם…… מזל שאתם פה
  • ואם היו חושדים בה קודם, אז מה???
    גם אם הוחשדה מאוחר יחסית וכשכבר הגיעה לטווח קרוב, מרגע שהוחשדה וקראו לה לעצור המשיכה להתקדם ולא זרקה את הסכין.
    מה היו אמורים לעשות? לנסות להשתלט ולחטוף דקירה בתקווה שהיא תהיה לא מספיק קטלנית???
    טוב שירו, וטוב שלמרכז מסה כדי לא לקחת סיכון.
  • היו עושים נוהל מעצר חשוד, הכי פשוט שאפשר. בלי לתת לה להתקרב כלל.
  • אבל הם קראו לה לעצור, ואיימו בנשק, ולקחו כמה צעדים אחורה. רק היה חסר שיתחילו לרוץ והיא תרדוף אחריהם.
  • מעניין כמה סבלנות היתה לך במקומם כשהסכין מונפת לעברך…
  • תגובה מצוינת ביחס למצב הסכנה . עבודה טובה של החיילים.
  • חיילים הגיבו בצורה מצוינת. זה נראה מהצד שאפשר היה לנטרל ללא ירי, אבל מ"הצד" הכל נראה אחרת. מצוין שירו. מי שמרים סכין צריך לדעת שזו התגובה שצפויה לו/ה.
  • הפנייה של החיילים למחבלת הייתה במקום ומשלא שיתפה פעולה ירו בה כמו שצריך. אסור למהר וללחוץ על ההדק במיוחד היום שיש מצלמה 📷 בכל מקום -הירי יבוצע כמוצא אחרון לאחר שנשקלו כל האמצעים האחרים כולל פנייה לחשודה להוריד את הסכין.
  • תגובה מצוינת, מהירה ואפקטיבית.
    לא צריך להיכנס לפרשנויות מיותרות. 
    יש אמצעי, יש כוונה, מוחשי, מיידי…בום. נגמר הסיפור.
    כל מה שהיה יכול לקרות לפני וכל הבדיעבדים למינהם פשוט לא רלוונטיים
  • החיילים נראים הולכים לאחור. נסוגים מפניה ולא מפחד . אלא על מנת לאפשר לה להיכנע. לחדול מהתקיפה. ומשלא נענתה להוראות החיילים. התקיימה סכנה מידית ומוחשית . ההמשך ידוע וצפוי. עבודה יפה.
  • משקף את ההבדל בין אבטחה פסיבית לאבטחה אקטיבית. כשאתה מחכה שהמחבל/ת בפוטנציה יגיע קרוב לכדי מגע כדי לפגוע בך תמיד תופתע ותגיב בהתאם לנסיבות המצטברות בנקודת הזמן-מקום. לא משנה איזה ציון תקבל זה לא יהיה אותו ציון שהיית מקבל (מנותני הציונים) באם היית ממוקם במקום טאקטי עם שליטה במרחב המאובטח שלך – מעלה חשד ,ופועל להגיב בזמן ובכלים שלרשותך.
  • שאלת הפוסט , האם היה ניתן להימנע מירי . תשובה , כן . אך בניגוד לתורה הנלמדת במצב כזה.
    א. לברוח ( מאמין שהם מהירים ממנה).
    ב. לנסות להתגונן עם הרובה כאשר הוא משמש כאלה.
    בשני המקרים = 1. לקיחת סיכון מיותר 2. השארת הסיכון בשטח כלפי אחרים.
    בסוף נראה שהאשה ממש רוצה לחטוף כדור. מרימה סכין ומול קנים שלופים מתקדמת ובשפת גופה , מבקשת , "נו תירו בי נו תירו ". וקיבלה מבוקשה.

מהן העובדות כפי שאני מבין מהסרטון ומהפרסומים בתקשורת – כמי שלא היה בשטח?

  1. שהחיילים הם היחידים שהיו בסיטואציה ולכן הם ורק הם יכולים לתאר מה הם ראו? מה הם הרגישו? מה הם הבינו? ולמה הגיבו כמו שהגיבו?
  2. החיילים הם לוחמים מגבעתי שהוצבו באזור הטרמפיאדה, הם חמושים, עם אפוד לוחם וקסדה על הראש.
  3. החיילים והמחבלת הם הולכי הרגל היחידים שהיו ליד הטרמפיאדה.
  4. בזמן האירוע, היו כלי רכב שנסעו על הכביש המקביל לטרמפיאדה.
  5. החיילים עומדים בטרמפיאדה ביחד, קרובים אחד לשני.
  6. נראה שהמחבלת נעה על המדרכה לכיוון החיילים בטרמפיאדה כאשר עד הגעתה קרוב אליהם היא מקפידה להסתיר את הסכין שבידה מאחורי הגב.
  7. כשהמחבלת קרובה לחיילים וברור שהם כבר רואים אותה, היא מרימה את הסכין בצורה שנראית כתנועת איום ולפני ביצוע דקירה.
  8. החיילים נעים ביחד לאחור ובשלב מסוים אחד מהם מבצע ירי למרכז הגוף של המחבלת.
  9. המחבלת נופלת פצועה על הקרקע.
  10. החיילים נראים כמי שמנסים להחליט מה עושים עכשיו.
  11. אזרחים עוצרים את הרכבים ומגיעים לטרמפיאדה.

התרגום שלי כמומחה אבטחה וכמי שנחשף לאירוע דרך הסרטון שצולם והופץ:
לפני הכל, חייבים להסכים על הנחת העבודה שישראל היא מדינה שמתמודדות עם פיגועים במאפיינים שונים ומשתנים מהקמתה ועד היום. ההסכמה על הנחת העבודה הזו חשובה כדי להבין שישראל אינה עוד מדינה שמתמודדת עם אירועים כאלה פעם בכמה שנים וכי היא משפיעה ישירות על קבלת ההחלטות המדיניות בכל הקשור לאילו גופים ביטחוניים יהיו במדינה, אילו אנשים יהיו רשאים לשאת נשק ולמה, מה תהיה חלוקת התפקידים והאחריות כל גוף ומה יהיה שיתוף הפעולה בין כולם.
הנחת העבודה הנוספת שיש להסכים עליה, היא שכולם אבל כולם בישראל מתמודדים עם אותו איום וכולם בסופו של דבר מבצעים את אותה משימה אל מול האיום מהסוג הזה. פיגועי הטרור הללו פוגשים את החיילים, השוטרים, מאבטחים ממלכתיים, מאבטחים אזרחיים, אזרחים נושאי נשק ואזרחים רגילים.
ברור כבר לכולם, שבמציאות העכשווית אירועים מצולמים ומופצים ברשת זמן קצר לאחר האירוע, ככה כמו שהם וללא סינון. קיומו של סרטון הוא טוב למי שמעוניין לחקור את האירוע וללמוד ממנו אבל לעיתים הוא לא טוב למי שמעוניין ליצור הרתעה אל מול היריב שיגיע בעתיד.
לא הייתי באירוע בזמן אמת ולכן היכולת שלי, כמו גם לרבים אחרים, לנסות ולהבין מה היה שם ולמה מתבססת על הסרטון שצולם והופץ בלבד ולכן כל מה שאינו נראה כעובדה ייחשב במה שאני כותב כהערכה ודעה שלי בלבד.
אין לי טענה וחצי טענה אל צמד החיילים שהתמודדו עם המחבלת, למרות שיש לי הערות מקצועיות איך אני חושב שהאירוע היה צריך להיות מטופל ולהראות. אין לי טענה אל החיילים כי הם אלה שנשלחים בקצה שרשרת המזון לבצע את המשימות בשטח וברור לי שמבחינתם הם עשו את הטוב ביותר שיכלו ואת הטוב ביותר שיצא להם בסיטואציה. יש לי טענות למי ששולח את החיילים האלה לביצוע המשימה, ולמה? כי אני חושב שאחרי כל כך הרבה שנים של התמודדות עם אירועים מהסוג הזה, כשברור שגם חיילי צה"ל פוגשים אותם בגזרות שתחת אחריותם, הגיע הזמן שנראה חיילים שיודעים להתמודד איתם ביכולת סגירת הגזרה, בחירת העמדות הטקטיות, חלוקת תפקידים, יכולת זיהוי מקדים, הבנת תמונת המצב הכללית של מאפייני האיומים בגזרתם, יכולת החמרה, יכולת טיפול בצורה נכונה ונחושה באירוע והיכולת להראות ולהתנהג כחיילים לוחמים בצה"ל. עכשיו השאלה היא, האם צה"ל הבין כבר שחוץ מללמד את החיילים הלוחמים שלו לדעת להילחם בשדה הקרב הוא צריך ללמד אותם איך לבצע משימת אבטחה בצורה מקצועית, וכאן מדובר במשימת אבטחה נטו ולא בשדה קרב.
יסלח לי צה"ל ויסלחו לי החיילים, אבל אם לא הייתי יודע שמדובר בסרטון שמציג אירוע שקרה באמת, הייתי חושב שאני צופה בסצנה מתוך סרט בסגנון גבעת חלפון אינה עונה או בעוד מערכון של מישהו שממסה להצחיק אותי.
לא סתם הוספתי לכתבה חלק מהתגובות לסרטון כפי שנכתבו על ידי אנשים שונים בתפקידים שונים. עשיתי זאת כדי להמחיש לכם את העובדה הראשונה שכל אחד רואה בעיניים שלו משהו אחר ואת העובדה השנייה שבכל הקשור לתורת עבודה ונהלים הקשורים להתמודדות מול מחבלים כאלה אנחנו נמצאים במגדל בבל שיש בו הרבה אנשים המדברים שפות שונות.
לי, החיילים בסרטון נראים כמי שלא מבינים מה נפל עליהם, כאילו שזו הפעם הראשונה שהם נחשפים לתקיפה מהסוג הזה. נראה שלמרות שרק היא והם נמצאים שם, הם מוצאים את עצמם מופתעים איך היא הגיע עד אליהם. נראה שהתגובה שלהם למצב שבו ברור שמדובר במחבלת, הרגע שבו היא מניפה את הסכין, היא תגובה טבעית של מי שלא יודע בדיוק מה עליו לעשות במצב הזה ולא כמי שעבר הכשרה והדרכות מקצועיות – אני מתכוון להליכה המשותפת של החיילים לאחור. בהחלט יכול להיות שההליכה לאחור נבעה מהרצון של החיילים ליצור טווח טוב לביצוע ירי. אני בטוח שיש לחיילים את היכולת להסביר למה הם פעלו ככה אבל אני מתייחס לאיך זה נראה בסרטון.
בצורה הפשוטה ביותר שיש ומבלי לסבך ולהסתבך בהסברים, בסרטון רואים בחורה בוגרת, כנראה ערבייה לפי הלבוש, שהגיע אמנם עם סכין כדי לפגוע בחיילים אבל נראה שהיא לא באמת יודעת איך להיות מחבלת זה נראה כאילו שביימו אותה לתפקיד ואז רואים שני חיילי צה"ל, הססנים, חוששים, לא נחושים, לא מגיבים בחוזקה אל מול המחבלת שמולם, הולכים לאחור, נראים כאילו שמחפשים פתרונות למצב ואחרי שיורים במחבלת לדעתי הם גם נראים המומים ממה שחוו לפני רגע.
מצטער אבל אני ראיתי בסרטון חיילים שלא מזכירים אפילו בקצת לוחמים, מצטער שאני מציג את זה כך אבל עדיף לי לשים את דעתי על השולחן מאשר לצייר תמונת מצב דמיונית.
לסיום החלק הזה אומר שמבחינת ישראל והעולם האירוע הזה הסתיים ומה שנשאר ממנו זה הסרטון הזה שכבר הופץ ברשת האינטרנט וזמין לכולם. הסרטון הזה ייתן את התשובות לגבי כל השאלות שעולות מהאירוע וכולל על הנראות והתפקוד של חיילי צה"ל.

אז מה לדעתי צריך ואפשר לעשות כדי להשתפר?

  1. תורת עבודה, סמכויות ונהלי פתיחה באש – הגיע הזמן ליצור תורת עבודה אחידה שנותנת מענה לכלל המצבים האפשריים ומתאימה לכלל כוחות הביטחון בישראל. יש להגדיר סמכויות ונהלי פתיחה באש אשר מאפשרים לכוחות הביטחון לפעול ללא חשש, בשקט נפשי, בביטחון מלא ומתוך ידיעה שיקבלו גיבוי מלמעלה. יש לזכור שאנחנו מתמודדים מול מחבלים. יש ליצור מצב שכולם מדברים באותה שפה ומבינים את אותו דבר ולמנוע מצב של מגדל בבל.
  2. הגיע הזמן להשקיע משאבים ומאמצים בבניה מחדש של הביטחון העצמי וכוח ההרתעה של כוחות הביטחון השונים ולמחוק לאלתר את המצב הנוכחי בו ברור שכל האירועים מסביב, כל הסיסמאות והאמירות של גורמים פוליטיים ומפקדים, משפיעים על הכוחות בקצה, אלה שמבצעים את המשימות בפועל בשטח.
  3. הגיע הזמן להעביר מסר חד משמעי וברור שכל מי שייצא לבצע פיגוע כנגד אזרחים ו/או כוחות ביטחון בישראל, בכל מקום ובכל זמן ולא משנה גילו, מינו, דתו ויכולתו, דינו יהיה בצורה של תגובה מהירה, נחושה ויכול להיות שקטלנית עד כדי שתגרום לו מוות. כדי להגיע למצב הזה יש ללמד את כלל כוחות הביטחון את העבודה.
  4. הגיע הזמן שכוחות הביטחון בישראל יבינו שעליהם להתמקד בהכשרות מקצועיות בתחום האבטחה שכוללת גם התמודדות מול מחבלים שפועלים במאפיינים כפי שנראים בשנה האחרונה ובכלל בישראל. אי אפשר ללמד חייל איך להלחם בשדה הקרב במלחמה ולאחר מכן לשלוח אותו למשימות שאינן משימות מלחמה ולצפות שידע מה לעשות. העיקרון צריך להיות, שכל מי שיתכן וימצא את עצמו במצב של התמודדות מול תקיפה כזו יעבור הכשרה מקצועית מתאימה.
  5. הגיע הזמן שצה"ל יבין שקסדה על הראש מתאימה ונחוצה בשדה הקרב אבל מפריעה ולא הכרחית במשימת אבטחה. איך מצפים מחייל שעומד בשמש שעות להיות ערני ונחוש כשהקסדה הזו על הראש שלו.
  6. הגיע הזמן להגדיר גבולות בתוך הדמוקרטיה בישראל שבין היתר יקבעו שניתן למנוע פרסום סרטון שצולם על ידי עובר אורח. לא כל סרטון צריך לעלות לרשת האינטרנט ואם הוא כבר עלה אז יורידו אותו.
  7. הגיע הזמן שהפוליטיקאים, המפקדים והמנהלים יתחילו לתת גיבוי מלא קודם כל ישירות מול הלוחמים ובהמשך באמצעי התקשורת.

זכרו"שאבטחה צריך לקיים" בכל מקום, בכל זמן ומול כל יריב - במקצועיות ובנחישות

הפיגוע בשרונה – הוכחה שנראות והרתעה יעילים מול היריב

מערכי אבטחה רבים נוטים להשקיע משאבים ומאמצים רבים להגדלת כוח האדם ובהצטיידות בטכנולוגיה מתקדמת מתוך רצון להציב מענה טוב יותר אל מול היריב ובעקבות זאת שוכחים ומזניחים את המענים הבסיסיים והקלים שעומדים לרשותם, כגון נראות והרתעה שבאירועים מסוימים גרמו ליריב להסתובב ולחפש יעד אחר לפיגוע.

על פי התחקיר שבוצע למחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במסעדת מקס ברנר במתחם שרונה, עולה שההחלטה שלהם להיכנס בסופו של דבר למסעדה נבעה משינוי התכנית המקורית לבצע פיגוע בתחנת הרכבת בבאר שבע ובהמשך בתחנת הרכבת השלום בתל אביב. המחבלים סיפרו בחקירה שכאשר הגיעו לתחנות הרכבת, זיהו מאבטחים שעומדים מחוץ לפתחי הכניסה ובנוסף זיהו שמבוצעת בדיקה לכל הנכנסים לתחנה בעזרת שער מגנומטר ומכונת שיקוף. נראות המאבטחים והאמצעים בכניסה יצרו הרתעה כלפי חוץ אשר גרמה למחבלים לשנות את תכניתם המקורית.
התנהגותם של המחבלים באירוע, הוכיחה בצורה חד משמעית שמעגל האבטחה הראשון שמוצב מחוץ לפתחי המתקן יכול למנוע פיגוע רק מעצם מיקומו, לבושו, עמידתו והתנהגותו ומבלי שהיריב מעז לנסות להתחכך עם המאבטחים כדי לבדוק האם ניתן לעבור אותם ולהיכנס פנימה למתקן.

לצערנו הרב, במקרה הנוכחי, מדובר במחבלים נחושים שלא וויתרו על המשימה להרוג אנשים חפים מפשע ולאחר שנרתעו מהאבטחה ברכבת המשיכו לחפש יעד אחר עד שהגיעו למסעדת מקס ברנר במתחם שרונה שבה אין אבטחה כלל.

לדעתי, אחוז גבוהה מהיריבים יוותר והסתובב לאחור כאשר יזהה מערך אבטחה רציני המוצב במעגל החיצוני, מה שמחזיר אותנו לעובדה שהיריב מושפע ממה שהוא רואה ומגיב לתחושת הפחד והחשש שנובעים ממנה.

ניתן בקלות לחשוב שכדי למנוע פיגועים צריך רק להציב מאבטחים בכל המקומות בהם ישנם אזרחים בריכוזי קהל שמהווים יעד קל ליריב, אבל ברור שחשיבה כזו אינה מציאותית ובטוח שתפגע באורח החיים הבסיסי. לכן שתי המסקנות המרכזיות שלי מהפיגוע במקס ברנר, הינן שצריך לחשוב בצורה יצירתית על מנת למצוא פתרון שמצד אחד יצליח ליצור מעגל מרתיעה בכל מקום או אזור עם ריכוזי קהל ומצד שני לא יפגע באורח החיים של האזרחים ושיש לחזור ולהאמין בפעולות הפשוטות באבטחה לפני שרצים לשיטת עבודה ולטכנולוגיה מתקדמות.

המציאות בישראל, שנוצרה מאלפי פעולות טרור לאורך השנים, מחייבת הצבת מערך אבטחה במתקנים כמו תחנות רכבת, תחנות מרכזיות של תחבורה ציבורית, משרדי ממשלה, בתי מלון ועוד. מתקנים מהסוג הזה בדרך כלל מוגדרים כמונחה משטרת ישראל ומחויבים לעמוד ברמת אבטחה שנקבעת עבורם. ההבדל ברמה הנראה לעין המתבונן בא לידי ביטוי בנראות מערך האבטחה כלפי חוץ.
זה לא סוד, שהמאבטח המוצב בכניסה למתקן הוא בדרך כלל יהיה איש האבטחה הראשון שהיריב יראה בשלב איסוף המל"מ ואף בשלב ניסיון הכניסה למתקן. המשמעות מכך היא שהמאבטח בכניסה הוא זה שיקבע מה חושב היריב על רמת האבטחה במתקן והוא זה שיעזור לו להחליט האם כדאי לו לנסות ולעבור את האבטחה בדרכו לתוך המתקן.
מי שיסתכל על הכניסה למתקנים מאובטחים יראה תמונת מצב שונה ומשתנה הקשורה לנראות המאבטח ולהרתעה שהוא משדר כלפי חוץ. בחלק מהמקרים נראה מאבטח שלבוש במדים ייצוגיים ומכובדים שעומד מחוץ לדלת הכניסה למתקן ומתרכז אך ורק במשימה שלשמה הוא נשלח. במקרים אחרים נראה מאבטח בלבוש מרושל או דהוי שאינו ייצוגי ואינו מכובד, שעומד או יושב בתוך המתקן ובנוסף מתעסק בביצוע פעולות שאינן קשורות לעבודתו ולמשימתו, כגון שימוש בפלאפון.


דוגמא טובה:

דוגמא לא טובה:

המאבטח המוצב בכניסה והאמצעים המוצבים בה נחשבים למענה בסיסי וקל לביצוע ולכן כל מה שנשאר למנב"ט המתקן לעשות זה לדאוג שהמאבטח יראה כאיש מקצוע מכובד אשר מבצע את עבודתו ברצינות ובנחישות. כאמור, המחבלים ציינו שזיהו שבכניסה לתחנה מוצבים שער מגנומטר ומכונת שיקוף, זה הספיק להם כדי להסתובב ולהמשיך בחיפוש יעד אחר לביצוע הפיגוע, הם לא ניסו להיכנס ולראות האם באמת מתבצעת בדיקה. על בסיס התנהגות זו, ניתן להסיק שגם מערך אבטחה שאין ביכולתו לרכוש או להשכיר שער מגנומטר ומכונת שיקוף יכול פשוט לרכוש ציוד דמה אשר נראה מבחוץ אמיתי ועובד.

כדי לעלות את הסיכוי לאיתור מקדים של מחבלים, חייבים לשבת ולחשוב על מציאת פתרון יצירתי לפריסת כוחות אבטחה במקסימום גזרות בהם סביר להניח שהיריב יעבור.


אז מה עוד אפשר לעשות?

כדי להצליח ולמצוא דרכים נוספות לשיפור, עלינו קודם כל להאמין בהנחות העבודה שהפיגועים במדינת ישראל ימשיכו עוד זמן רב, שהיריבים לומדים ומשתפרים כל הזמן ושכל מעגלי הביטחון המצוינים הפועלים בישראל לא יכולים למנוע את כל הפיגועים ועדיין בחלק מהמקרים שבהם היריב הצליח להגיע ליעד יש סיכוי לגרום לו להרתעה בנראות ובפעולות פשוטות.

הנחת עבודה נוספת היא שישנם מקומות ומתחמים שתמיד יהיו בעיני היריב יותר אטרקטיביים לביצוע פיגוע וגם בעיני המדינה שמבינה שההשלכות וההשפעה במקומות אלו גדולות יותר ממקומות אחרים.

הנחות עבודה אלו, הן הבסיס המוצק לכך שאסור לנו להפסיק לחשוב איך אפשר להיות טובים ומיומנים יותר אל מול היריבים.

אפשר להחליט להחזיר את המאבטחים לכניסה לעסקים עם ריכוזי קהל כגון בנקים, מסעדות, מועדונים, בתי מלון וכו'.

אבטחה מרחבית משותפת:

ובמקום זה, אפשר אולי להתחיל לחשוב על התייחסות לאזורי בילוי כמו שרונה או לאזורים רגישים כמו קרית הממשלה בירושלים, כאזורים מאובטחים בשיטת המעגלים ובריכוז מאמץ משותף של כלל כוחות הביטחון הקיימים.

מתחם שרונה מרכז מקומות בילוי רבים הפרוסים על "בלוק" אחד שמסביבו ממוקמים מתקנים שונים שמאובטחים על ידי מערכי אבטחה ייעודיים כגון בניין קרית הממשלה, מתקן הקריה, משרדי ממשלה – הבט"פ, רשות השידור ועוד.

יש לבצע ניתוח שטח מקצועי אשר יסמן את כלל דרכי הגישה האפשריים למתחם, ברגל וברכב.

יש לדרג את כלל המקומות המצויים במתחם לפי רגישות שתקבע על בסיס ייעוד המקום וריכוז הקהל שבתוכו.

יש לקחת בחשבון את כלל כוחות הביטחון הקיימים במתחם ובגזרתו, את יחידות הסדר והביטחון של העיר ואת כוחות המשטרה כולל מתנדבים.

יש לבצע ניתוח בראיית התוקף מבחינת יכולות הגעה וריכוזי קהל.

על בסיס כלל הנתונים האלה, ניתן יהיה לבנות תכנית אבטחה לכלל המתחם, בשיתוף כלל כוחות הביטחון ובעזרתה ליצור מעגלי אבטחה שיצליחו להקשות ואף להרתיע את היריב מלהיכנס אליו.

בדרך של שיתוף פעולה, ניצול הכח הקיים יהיה יעיל יותר כך שבמסלולי ההגעה האפשריים של היריב למתחם הוא יפגוש כוחות ביטחון שיאלצו אותו להתמודד מולם במעגל אבטחה ראשון שיהיה בהיקף המתחם ולא רק בכניסות לבניינים ולעסקים ובנוסף, זה יגרום לו להסתובב יותר בחיפוש אחר יעד קל לביצוע הפיגוע.

אבטחה לאורך ציר מרכזי:

חשיבה רחבה יותר, תתייחס לאזור גדול יותר ולא רק למתחם אחד. לצורך ההסבר, ניקח את הציר מתחנת הרכבת השלום ועד רחוב אבן גבירול ונציין היכן מוצבים בו כוחות אבטחה:

  1. מאבטחי תחנת הרכבת.
  2. מאבטחי מגדלי עזריאלי.
  3. מאבטחי בניין קרית הממשלה.
  4. מאבטחי הקריה.
  5. מאבטחים במתחם שרונה.

מספיק, שהנחיה לביצוע ו/או שיתוף פעולה יגרמו לכך שכל מערך אבטחה בציר הנ"ל ידאג להציב לפחות מאבטח אחד בחוץ על הציר, יווצר רצף אבטחה על אזור גדול יותר אשר יגדיל את הסיכוי שאולי אחד מהמאבטחים יצליח לאתר סימנים מחשידים בהתנהגות המחבלים.

אני מסכים אם כל אלה שיקומו ויגידו שעדיין, אחרי כל השינויים והשיפורים שהצעתי לבצע, המחבלים יכולים להגיע ליעד שאינו מאובטח כפי שעשו במקס ברנר ולעולם אי אפשר לאבטח את כל המקומות אבל לא אוכל להסכים על השארת המצב כפי שהוא כיום ועל חוסר השקעה בחיפוש פתרונות לשיפורו.

זכרו ש"אבטחה צריך לקיים" תוך יצירת הרתעה תמידית כלפי חוץ.

סקירה – איום מטען חבלה ברכב

יחידות אבטחת אישים, משרדים ממשלתיים כמו משרד החוץ, אנשי עסקים, אנשים פרטיים ובעלי תפקידים המזוהים כעובדים במערכי אבטחה, מתמודדים עם רשימה ארוכה של איומים אשר יכולים לפגוע בהם או במושא האבטחה שלהם.
אחד האיומים, שממוקם בחלק העליון של הרשימה, הוא איום מטען החבלה המוטמן ברכב או גרימת תקלה בטיחותית שיכולה ליצור תאונת דרכים קטלנית.
בשלב איסוף המידע על היעד, היריב מחפש מידפס בהתנהגות ומתברר לו מהר מאוד שהרכב עונה על ההגדרה הזו ומהווה מטרה קלה בדרך לפגיעה באישיות מהסיבות הבאות:

  1. הרכב נחשב לקל לזיהוי חד ערכי.
  2. היעד לפגיעה, משתמש ברכב בתדירות יומיומית.
  3. רוב הרכבים אינם משוריינים ולכן מטען חבלה שיתפוצץ בגחון יגרום לפגיעה קטלנית לרכב וליושבים בתוכו.
  4. ככלל, היעד לפיגוע ייצא מביתו בתחילת כל יום ויחזור אליו בסיומו כאשר הוא ברכבו.
  5. במהלך היום, הרכב נשאר במקומות חניה נגישים ללא פיקוח כלל או עם פיקוח לא יעיל.



דוגמא לרכב שהתפוצץ ממטען חבלה בגחון:

אירועי העבר בישראל ובעולם, מלמדים אותנו שהיריב מיישם את איום מטען החבלה ברכב בכמה מאפיינים:

  1. הצמדת מטען חבלה לגוף החיצוני של הרכב, הגג או הצדדים כשהרכב במצב סטטי או תוך כדי תנועה: דרך פעולה שנראית ומיושמת בעיקר בעולם החיסולים אבל לא רק. בשנת 2013 דווח בתקשורת – רעיית נציג משרד הביטחון הישראלי בשגרירות בהודו, נפצעה היום (שני) בפיצוץ מטען חבלה שהוצמד על מכוניתה כשעצרה ברמזור סמוך לנציגות בבירה ניו דלהי. כתוצאה מהפיצוץ המכונית עלתה באש.
  2. הטמנת מטען חבלה בתוך הרכב: דרך פעולה אפשרית המחייבת את היריב ביכולת כניסה לרכב, לחלל הנוסעים או תא המטען או אזור המנוע. באזורים אלה קיימים מקומות רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה ושיהיה קשה מאוד לאתר אותו.
  3. הטמנת מטען בגחון הרכב: מדובר בדרך פעולה שכיחה מכיוון שהיישום שלה נחשב לקל יותר מבחינת יכולת ההגעה לשטח גחון הרכב.

 

ישנם יריבים רבים שיעדיפו להטמין מטען חבלה בגחון הרכב בגלל הקלות היחסית בהטמנתו והקושי הרב במציאתו.
ברוב הרכבים, שטח הגחון כולל חלקים רבים וחללים רבים שניתן להטמין בהם מטען חבלה כך שיהיה קשה מאוד לאתר ולזהות אותו מבעוד מועד.

דוגמא לגחון רכב:

דוגמא לכניסה מתחת לגחון הרכב:

כל מה שהיריב צריך כדי להצליח וליישם את האיום, הוא להבין היכן נמצא הרכב ללא פיקוח ולפרק זמן שיאפשר לו להטמין את המטען ללא הפרעה. היריב יכול להפעיל את המטען מרחוק או להוסיף לו מנגנון הפעלה עצמאי בזמן שמוגדר מראש.
רכב אשר הוצמד אליו מטען חבלה, יכול לשמש גם כרכב תופת כאשר היריב ינסה להכניסו למתחם או למתקן רגיש ויפעילו בתוכו.

דוגמא למטען בגחון הרכב:

בהתמודדות מול האיום הנ"ל, קיימים מספר אפשרויות למענה:

  1. סריקה פיזית רגילה המבוצעת על ידי בעל הרכב או מי מטעמו כגון איש אבטחה. המבצע חייב להתכופף על מנת לנסות ולראות את כל שטח גחון הרכב בצורה מקסימלית וגם אז הוא מוגבל מאוד ביכולת לאתר ולזהות משהו שדומה למטען חבלה.


דוגמא לסריקת רכב:

  1. סריקה בעזרת מוט מראה: מדובר באמצעי ייעודי לסריקת גחון הרכב. המראה מאפשרת לסורק לראות חלק מגחון הרכב בניסיון לזהות משהו שלא שייך אליו ונראה כמטען חבלה.שימוש במוט מראה מחייב שהסורק יהיה מיומן ומקצועי ברמה גבוהה מאוד.


דוגמא לסריקה עם מוט מראה:

  1. מערכת לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן רגיש: כיום קיימות מערכות לסריקת גחון הרכב בכניסה למתקן. המערכת מותקנת על הקרקע באופן קבוע וסורקת את גחון הרכב כאשר הוא עובר או עומד מעליה. המערכות הנ"ל לא נותנות פתרון לביטחון הנוסעים ברכב.


דוגמא למערכת בכניסה למתקן:

  1. כולת פיקוח על הרכב: מי שביכולתו לפקח על הרכב כשהוא לא בנסיעה על ידי אנשים ואמצעים (בעיקר מצלמות), כנראה שיצליח להתמודד עם האיום בצורה הטובה ביותר. הבעיה, שלרוב האנשים המאוימים קשה לתת מענה מלא של פיקוח וגם כשידם כן משיגה זאת עדין מדובר בכוח אדם שלאחר זמן מתחיל להתעייף, מפסיק להיות ערני ומתלונן.
  2. מערכת טכנולוגית: במהלך השנים, ניסו חברות שונות לפתח מערכת לגילוי הנחת מטען חבלה בגחון הרכב. מערכת שתדע לסגור את כל שטח הגחון ותוכל להתמודד עם כל מה שגחון הרכב סופג בעיקר במהלך נסיעה בתנאי מזג אוויר ובתנאי שטח משתנים – מים, בוץ, אבק ועוד. עד היום רוב החברות לא הצליחו להמציא ולפתח מערכת יעילה שיודעת להתמודד עם האיום השכיח הזה ולשרוד מתחת לגחון הרכב לאורך זמן.

 

השינוי המיוחל למענה יעיל לאיום, מגיע מחברה ישראלית צעירה וחדשנית,
חברת טרנטולה טכנולוגיות בע"מ.

 

חשיבות האימונים באבטחה

בכל מה שקשור להגדרות והנחיות, ניתן לקבוע, שכלל הגופים המנחים בתחום האבטחה בישראל נמצאים במצב טוב. הפערים קיימים במספר, ברמה ובמשך האימונים ביחס למאפייני התפקיד ולאיומים שמולו מי שמבצע אותו צריך להתמודד.
כידוע, משטרת ישראל היא הגוף המנחה בתחום האבטחה האזרחית בישראל. בשנים האחרונות, גם המשטרה הבינה את חשיבות ההגדרות וההנחיות כבסיס מחייב לביצוע האבטחה בשטח. ההגדרות וההנחיות מאוגדות לתיק אבטחה (פק"מ), תיק שטח מתקן, נהלים ואפיון תפקיד.
אפיון התפקיד, מגדיר אלו נושאים מקצועיים דרושים על מנת להצליח לגייס את המועמד עם הסיכוי הגדול ביותר שיבצע אותו כנדרש.
כיום, אפיון והגדרת התפקיד כוללים גם סעיף המתייחס לסוג ומשך ההכשרה שאדם צריך לעבור כדי להפוך למאבטח אזרחי ובהמשך, אילו אימונים חוזרים עליו לעבוד במהלך התפקיד על מנת לשמור אותו בכשירות מבצעית.

ההגדרה של אימון:
אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר.
תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.
קיימים מספר סוגים של אימונים, כאשר אימון מסוים יכול להשתייך ליותר מסוג אחד. לרוב, לכל אימון מוגדרות מטרות ברורות ולכל מטרה מצורף תיאור של האופן בו היא תושג. תיאור זה מכונה שיטה.
אימון מאבטח במסגרת תפקידו, נועד להכין אותו לתפקוד הנדרש ממנו בשגרה ובשעת חירום. הדגשים באימון הם על היכולת הגופנית, התמקצעות בהפעלתו של נשק, ורכישת שליטה טקטית.

לא סתם מציינים את חשיבות שלב גיבוש הגדרות הבסיס כי כפי שבטח שמתם לב, כל התשובות נמצאות בגוף ההגדרה ולכן כל מה שנשאר זה לתרגם את ההגדרה למציאות. כך גם בהגדרה של אימון.

בואו נתרגם את ההגדרה של אימון בהקשר של האבטחה האזרחית:
אימון הוא התהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר – האימון הוא המשך טבעי למאפייני תפקיד המאבטח האזרחי. מאבטח אזרחי בישראל נדרש להקפדה על נראות, יצירת הרתעה, יכולת איתור חריגים על פי סימנים מחשידים, ביצוע בידוק אדם וכבודה, ביצוע תשאול, ביצוע סריקה נגד חבלה, שימוש באמצעים טכנולוגיים כגון מגנומטר ידני ושער מגנומטר, שימוש כלי נשק – אקדח, קרב מגע, עבודה לבד, עבודה בצוות, עבודה עם כוחות ביטחון נוספים ועוד.
כדי שהמאבטח יצליח לבצע את כל מה שנדרש ממנו, חובה עלינו לאמן אותו וכמה שיותר.

הנוסחה הברורה קובעת שככל שתתאמן יותר כך תגדיל את הסיכוי שתפעל נכון יותר במצב חירום.

בנושא האימונים למאבטח אזרחי בישראל, נוצר מצב שמספר האימונים והתכנים המועברים בהם לא באמת מכינים אותו להתמודדות בשגרה ובחירום. הבעיה היותר גדולה נמצאת בעובדה שגם ההכשרה הראשונית לתפקיד מאבטח אינה מכינה את החניך כראוי ולכן נוצר מצב עצוב שהוא נשלח לביצוע עבודתו בשטח לא מוכן בעליל.
אני רוצה לנצל את האולימפיאדה בריו על מנת לנסות ולהסביר מה החשיבות של האימונים. בימים האחרונים פורסם בתקשורת סיפורה של מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית. סופר שהיא קשוחה מידי עם המתעמלות, שהיא מקללת אותן ומשפילה אותן, שהיא מגזימה איתן בנושא התזונה ועוד. הפרסום בתקשורת הגיע אחרי שהנבחרת הזו זכתה במדליה באליפות אירופה ואומרים שיש סיכוי גבוהה מאוד שתחזור עם מדליה גם מהאולימפיאדה בריו. אני לא במקום כדי לבקר את הסגנון של המאמנת אבל כן חושב שההישגים של הנבחרת הם תוצאה ישירה של כמות האימונים וסגנון העברתם. אי אפשר להגיע להישגים כאלה מבלי להתאמן עוד ועוד.
המציאות בישראל קובעת שדווקא מאבטח אזרחי, הוא בעל הסיכוי הגבוהה ביותר שימצא את עצמו מתמודד מול יריב מוחשי ואמיתי, וההוכחה לכך הם כל אותם פיגועים שאנחנו חווים בחודשים האחרונים. מצפייה בסרטונים של חלק מהאירועים שצולמו, רואים לא פעם שתגובת המאבטחים אינה נכונה ואינה מקצועית מספיק, וזה מתבטא בטעויות בסיסיות שלפעמים המחיר שמשלמים עליהן מתבטא בחיי אדם.

תהליך של אימון לרוב יהיה תרגול של ידע שנרכש קודם לאימון, כשהוא מבוסס על פעולות מוכוונות תוצאה כלומר הוא נהוג במצבים ותחומים שבהם קיימת הגדרה ידועה וברורה של התוצאה המצופה, ומכאן שהאחרונה היא פונקציה של מידת ההכנה המתקבלת באימון.
קיימים מספר סוגים של אימונים, כאשר אימון מסוים יכול להשתייך ליותר מסוג אחד. לרוב, לכל אימון מוגדרות מטרות ברורות ולכל מטרה מצורף תיאור של האופן בו היא תושג. תיאור זה מכונה שיטה – מאבטח חייב להתאמן בהתאם לתכנית אימונים שנתית שבה מפורט מה יועבר בכל אימון ואימון כך שכל הנושאים המקצועיים יתורגלו בכמות וברמה הנדרשת.
אם משימת האבטחה קובעת שפעולות האבטחה הם על מנת למנוע ולסכל…..כאשר רוב הזמן המאבטח מבצע פעולות מניעה כדי לא להגיע לסיכול, אזי רוב האימונים צריכים לעסוק בפעולות המניעה ופחות בסיכול. על פי מה שידוע לי, כיום אימוני הכשירות של המאבטחים עוסקים בעיקר בירי באקדח ופחות בשאר הנושאים וכאמור ירי באקדח קשור לשלב הסיכול ולא לשלב המניעה. המשמעות מכך, שאין התאמה בין הגדרת התפקיד להגדרת האימונים. זו בדיוק הסיבה לכך שהמאבטחים מבצעים טעויות בכל אותן פעולות בשטח שאינן שימוש באקדח כגון: עמידה טקטית, שמירת מרחק טקטי מאדם חריג, רמת תשאול אדם, רמת בדיקה, רמת סריקה נגד חבלה ועוד.
כל אימון שמבוצע למאבטחים, חייב להתקיים על בסיס תיק אימון מוגדר מראש ומאושר על ידי הגורמים הרלוונטיים. תיק האימון יכלול את מטרת האימון, לקח והישג נדרשים, לו"ז אימון, מה יבוצע באימון וכו'.
אימון טקטי למשל צריך לכלול תרחישים שרלוונטיים למאפייני התפקידים של המאבטחים שעוברים אותו ולמאפייני התקופה. לדוגמא: אימון טקטי שמועבר למאבטחים שעובדים באזור סיכון גבוהה בגזרת עזרה בתקופת איום המנהרות, כדאי שיתאמנו על תרחיש יציאת מחבלים ממנהרה.
את האימון על כל תכניו, יעבירו אך ורק מדריכים מקצועיים בעלי הידע והניסיון המתאימים ושאושרו על ידי משטרת ישראל. מדריך ירי לא יכול להעביר שיעור באיתור חריגים על פי סמ"חים בדיוק כפי שמדריך טקטי לא יכול להעביר מטווח. רק חבלן מאושר על ידי משטרת ישראל יעביר תוכן מקצועי בנושא חבלה.
אימון שמועבר ללא תיק אימון מוגדר וחתום, הוא אימון מאולתר שלא שווה דבר וחצי דבר שהמאבטח ייצא ממנו בדיוק כפי שנכנס אליו.
לרוב, הרמה המקצועית של המאבטח האזרחי בישראל אינה גבוהה ואינה עומדת בקנה אחד עם האיומים הקיימים ועם רמת היריבים הפוטנציאלים. אני בדעה שזו תוצאה ישירה של הכשרה קמרה מידי ולא נכונה ושל מספר ורמת אימוני כשירות נמוכים ושגם אינם מתאימים לנושאים המקצועיים המופיעים באפיון התפקיד.
משטרת ישראל, מבצעת במהלך הזמן שינויים כאלה ואחרים בהכשרה ובאימוני הכשירות אבל זה לא באמת מספיק.
נדרש ביצוע שינוי חד וברור שמצד אחד יגרום לשיפור מקצועי ומצד שני יידע להתחשב בסעיף הכספי.
עד שהשינוי הזה יגיע, נדרש מהמנב"טים להיות מעורבים הרבה יותר בנושא האימונים שהמאבטחים שלהם עוברים בבתי הספר לאבטחה ובנוסף לדאוג להשלים להם את החוסר המקצועי בימי עיון ובאימונים טקטיים במתקנים שגם להם חייבים לכתוב תיק אימון מסודר.

זכרו, ש"אבטחה צריך לקיים" על בסיס כמה שיותר אימונים