להיות שבוי של השיטה ולהתעוור מההילה – המרמרה כדוגמא

לאורך השנים, מנהלים בגופים פרטיים וציבוריים ומפקדים בגופים ביטחוניים לומדים גישות ניהול שונות. גישות ניהול הקיימות בעולם המקצועי ומסייעות לפעול נכון כדי להגיע להישגים עם מינימום טעויות וכישלונות.

לא נסקור את גישות הניהול וכן נדגיש שכולן מגדירות תהליכי עבודה מסודרים המתאימים לאמרה הידועה: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בכל הגישות קיימים שלבים בסיסיים וקבועים, בתהליך העבודה הנכון, שנחשבים לעוגן חזק ויציב. השלבים הקבועים הם:

 
  1. יש להכיר את כל הנתונים הקשורים לאירוע.
  2. יש להעריך מהן הדפ"אות (דרך פעולה אפשרית) שמולן מתמודדים או במילים אחרות, יש להעריך מה הבעיה שניצבת לפנינו.
  3. יש ללמוד מול מי מתמודדים – מי הם האנשים שביכולתם להוציא את הדפ"אות לפועל ומה יכולים להיות המניעים שלהם.
  4. יש להעריך מהן ההשלכות ו/או הנזק שיכולים להיווצר ממימוש הדפ"אות מולנו.
  5. עכשיו יש להגדיר את כל האפשרויות למתן מענה למניעה ו/או סיכול הדפ"אות – מתוך כלל האפשרויות יש לבחור את המענה הטוב ביותר שבסבירות גבוהה ישיג את התוצאה הטובה ביותר.
  6. התוצאה הטובה ביותר תהיה זו שתתאים להמלצה "להיות חכם ולא צודק".

כדי להסביר למה מתכוון המשורר ברצוני לנתח שני אירועים קיצוניים, משני תחומים שונים, שקרו בישראל בתקופות שונות. האירוע הראשון – אניית המרמרה והאירוע השני – רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

הטיפול באירוע אניית המרמרה נמצא באחריותו של צה"ל. אין ספק שבצה"ל נמצאים מפקדים מוכשרים ובעלי ניסיון, ולמרות זאת הטיפול באירוע כשל כבר בשלבי התכנון הראשונים.

ברצוני להדגיש שהניתוח הינו על דעתי בלבד ואינו שופט את החיילים שיצאו למשימה וביצעו אותה על הצד הטוב ביותר מבחינתם. דרך האירוע אני רוצה להראות את הבעיה הקיימת בגופים גדולים כמו צה"ל.

מה היו הנתונים הידועים? דובר על פעילים זרים שרוצים לבצע פעולה קיצונית כנגד הסגר הימי שישראל מטילה על הרשות הפלסטינית. ידוע שהפעילים מתכוונים לשוט עם אנייה בשם המרמרה מחופי עזה לחופי ישראל תוך מעבר בשטח הטריטוריאלי של ישראל ובניגוד להסכמתה. אני מעריך שישראל לא ידעה בדיוק מי עלה לאנייה לפני תחילת השייט ואלו אמצעים היה עליה כולל אמצעי לחימה.

נמשיך לבעיה – הבעיה שאנייה שעליה אנשים זרים המעוניינים לבצע פרובוקציה על ידי שייט לתוך שטח ישראל דרך הים ובניגוד לדעתה. בנוסף יש להעריך מה אנשים אלה יכולים לעשות? בואו נראה:

 
  1. לשוט לשטח ישראל עד לנקודה מסוימת, לקבל את הפרסום לכך שהצליחו בפעולתם ולחזור לעזה.
  2. לשוט לשטח ישראל ולנסות להגיע לאחד החופים עד כמה קרוב שאפשר.
  3. לשוט לשטח ישראל ולהתחיל לירות לעבר החוף עם כלי נשק שונים – יש לזכור שלא מדובר באניית מלחמה עם תותחים.
  4. לשוט לעבר ישראל ולהצליח לגרום לצה"ל לעשות שטויות שיעמידו אותו בצד המפסיד.

מי הם האנשים על האנייה? על פי הפרסומים מדובר בפעילים שבסך הכל רוצים לעשות שרירים. אין לדעת האם זה נכון מכיוון שבשלב העלייה לאנייה אין שליטה על העולים עליה. מכאן שהערכה הקיצונית והמחמירה שיתכן שיהיו על האנייה גם סוג של מחבלים.

מה המטרה של צה"ל בכל הסיפור הזה? כנראה שהמטרה היא למנוע מהאנייה להיכנס למים הטריטוריאליים של ישראל עם אפס נפגעים מצד חיילי צה"ל ועדיף שגם בקרב הפעילים שעל האנייה.

אז איך צה"ל יכול להתמודד עם אירוע שכזה?

 
  1. לנסות לשכנע את הפעילים לא לצאת לדרך כלל בדרכים דיפלומטיות.
  2. להציב ספינות מלחמה בנקודה אסטרטגית וסביב אניית המרמרה כדי למנוע ממנה את היכולת להתקדם.
  3. לגרום לאנייה תקלה שתמנע ממנה לשוט – לצה"ל יש את היכולת לעשות זאת.
  4. להשתלט על האנייה בעזרת יחידה מיוחדת שברור שכוחה עולה על כוחם של הפעילים.

עכשיו כל מה שנשאר זה להחליט מה יכול לקרות בכל מענה של צה"ל ומה תהיינה המשמעויות במידה והביצוע לא יהיה בדיוק על פי התכנית.

במידה ואתם זוכרים את ההמלצה החמה "להיות חכם ולא צודק" באיזה מענה הייתם אתם בוחרים כדי להתמודד עם אנייה שעליה מספר וסוג אנשים לא ידוע.

מפקדי צה"ל בחרו במענה הרביעי – להשתלט על האנייה עם יחידה מיוחדת וחזקה. אני לא הייתי בוחר במענה הזה אבל לצורך הניתוח אני זורם עם ההחלטה.

מה שקרה בפועל הוא שהיחידה הגיע עם מסוק שריחף מעל האנייה. שוב אני מעריך שבשלב זה ניתן היה לראות מהמסוק האם ישנם פעילים על סיפון האנייה. חיילי היחידה המיוחדת החלו לרדת אחד אחד לסיפון האנייה בעזרת השתלשלות על חבל אחד. 

המשמעות בדרך זו שכאשר חייל אחד יורד בחבל השאר ממתינים על המסוק. בפועל כאשר החייל הראשון ירד, עוד לפני שרגליו הגיעו לקרקע, החלו חלק מהפעילים לתקוף אותו באמצעי תקיפה קרים.

זה נראה ונשמע כך:

https://www.youtube.com/watch?v=l45yxgpxgM4יש ללחוץ על כפתור 

האם למישהו יש ספק שמפקדי צה"ל בחרו במענה הכי פחות טוב, הכי פחות יעיל וכזה שהעמיד את חיילי צה"ל בסכנה אמיתית. מפקדי צה"ל בחרו במענה המתבסס על החלטות שגויות ומצדיק את כותרת מאמר זה, ולמה?

ההחלטה לשלוח את היחידה המיוחדת להשתלטות בדרך הזו היא כמו לשים מכשול בפני עיוור.

ההחלטה הציבה את החיילים בעמדה נחותה אל מול כל אדם שעומד סטטי על הסיפון. החייל מוגבל מאוד ביכולת התגובה בשלב שבו הוא משתלשל בחבל.

ההחלטה התעלמה לחלוטין מהאפשרויות שנלקחו בחשבון שייתכן שיקרו על ידי האנשים על האנייה.

אם כבר הוחלט להשתלט על האנייה למה בדרך הזו? ממתי יורדים לסיפון אנייה רק מדרך אחת ועוד בידיעה שאתה יורד ישר לידיים של האנשים שלמטה. רד לאנייה ממספר נקודות כדי להקשות על האנשים שבה. בצע סוג של הטעייה כדי לאפשר לחיילים להגיע לסיפון בשקט.

לא הייתי בדיוני קבלת ההחלטות בשלב ההכנות לטיפול באירוע אבל לפי המענה שנבחר נראה שמפקדי צה"ל זלזלו ביריב, ראו לנגד עיניהם את התמונה הנהדרת שבה יחידה מיוחדת יורדת לאנייה בעזרת חבל, ראו לנגד עיניהם רק את התרחישים הקלים תוך התעלמות מהקשים, היו בטוחים שכוחו של צה"ל מפחיד עד כדי שיתוק וצילמו את הכל כדי שיהיה ניתן להתפאר בהצלחה המסחררת. קשה לי לחשוב לרגע שהמפקדים ראו לנגד עיניהם כישלון ועדיין שלחו את החיילים בדרך זו וגם צילמו את זה.

לסיכום האירוע – החלטות לא נכונות שהתבססו על שיטה שלא מתאימה כטיפול באירוע הנוכחי ועיוורון שנוצר מההילה סביב צה"ל גרמו לכישלון צורם שנגמר בנס משמיים ללא אבדות לחיילנו היקרים.

לגבי ההתנצלות – אני בדעה, שאם עשית טעות כדאי שתתנצל, ויפה שעה אחת קודם. 

 

אבטחת ראשי ערים

לפני כשבועיים העברתי מייל מקצועי למספר גדול של ראשי ערים בנושא אבטחת ראשי ערים ואיך ניתן לעשות זאת בתקציב הקיים וביעילות.

אבטחת אישים לראשי ערים מאוימים

אחת המסקנות המרכזיות שעלתה בחקירת רצח יצחק רבין ז"ל ציינה שעל בסיס האירועים החריגים שקדמו לרצח ניתן היה "להקדים תרופה למכה" ולמנוע אותו.

כידוע, חלק מראשי הערים בארץ מאוימים על ידי גורמים עוינים. אותם גורמים אינם חוששים לבצע פעולות תקיפה ממשיות כנגד ראש עיר – זריקת רימון, זריקת בקת"ב, ירי, מטעני חבלה ועוד.

מיקי וינברג, יוצא היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, בעל ניסיון מבצעי של למעלה מ – 20 שנה, מתאים "חליפת" אבטחה לראשי ערים, גם לאלה שלא מעוניינים להראות כאישים מאובטחים. האבטחה יכולה להתבצע על ידי מאבטחים מקצועיים ומיומנים או על ידי מאבטחי היחידה לסדר וביטחון העירונית שיעברו הכשרה מקצועית בתחום אבטחת אישים.

ראש עיר יקר, אל תתעלם מנורות האזהרה, אל תחכה שיקרה לך משהו כי אז יכול להיות מאוחר מידי!!! זכור שעדיף להיות זהיר מלא להיות בכלל.

באופן מפתיע ביום שישי ה 22 למרץ נורה ראש עיריית עכו על ידי מתנקש כאשר יצא מפגישת חברים:

ראש העיר עכו, שמעון לנקרי, נורה הלילה (שישי) במכוניתו בכביש 70 סמוך לצומת ג'וליס-ירכא שבגליל המערבי. כתוצאה מהירי הוא נפגע בחזה, ופונה לבית החולים בנהריה. מצבו בינוני ויציב, ולא נשקפת סכנה לחייו. מחקירה ראשונית עולה כי סמוך לשעה 1:30 אדם רעול פנים נעמד מול מכוניתו של לנקרי שעצרה ברמזור, וירה לעברו כדור אחד שחדר את השמשה הקדמית של המכונית ופגע בלנקרי בחזה.

נכון להיום מצבו של ראש העיר משתפר ועל פי הרופאים המטפלים בו ניתן להגדיר שהוא ניצל בנס.

היום פורסמה התקשורת הכתבה הבאה:

מדוע לא מאבטחים ראשי ערים? ויכוח ללא מענה

ועדה בראשות שר הפנים לשעבר קבעה כי יש להעביר 35 מיליון שקלים לאבטחת ראשי ערים. משרד האוצר הקצה רק שליש ומסביר: גם את זה הם לא מנצלים

עומרי אפרים

פורסם: 

23.03.13, 22:02

 

ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו שמעון לנקרי מעלה סימני שאלה מטרידים בסוגיית האחריות על ביטחונם של ראשי ערים. לנקרי עצמו לא היה ברשימת אישי הציבור המאוימים, כך אומרים במשטרת ישראל, אך ברשימה זו מופיעים 22 ראשי רשויות אחרים ועוד 11 בכירים ברשויות המקומיות. בבית החולים בנהריה משתפר מצבו של לנקרי והוא מוגדר יציב.

על-פי החלטת ממשלה מ-1999, המשטרה אחראית לקביעת רמת האיום של הבכירים המאוימים שאינם מאובטחים על ידי השב"כ. המשטרה גם אחראית לקבוע "סל אבטחה" לאישיות המאוימת לאחר הערכת מצב המתבצעת במשטרת המחוז שבה נקבעת רמת האיום בסולם של 6-1. "סל האבטחה" כולל חבלן הבודק "סימנים מחשידים" במכוניתו של ראש העיר, ניידות סיור וחיבור למוקד המשטרתי על ידי לחצני מצוקה שאותם מספקת המשטרה.

בחלק מהמקרים ממליצה המשטרה על הצמדת מאבטחים אישיים לאישיות המאוימת ועל הקמת מבני שמירה סמוך לביתו. על פי חוק, ראשי ערים אינם זכאים מהמדינה לתקציב אבטחה, שאמור להגיע מקופת הרשות וממשרד הפנים. מצב עניינים זה מביא לפערים קשים ברמת האבטחה של בכירים ברשויות חלשות לעומת החזקות.

ועדת השרים לענייני פנים ושלטון מקומי בראשותו של שר הפנים היוצא אלי ישי קבעה לפני שנה כי משרד הפנים יעביר תקציב של 35 מיליון שקלים למימון אבטחתם של ראשי הרשויות המאוימים. משרד האוצר הקצה 10 מיליון בלבד בהתאם לסיכום בין משרדי הממשלה. ראשי רשויות שהמשטרה קבעה כי הם מאוימים נותרים ללא מאבטחים אישיים או ללא מצלמות אבטחה. במשרד האוצר טוענים להגנתם כי הרשויות אינן מנצלות את התקציב שהועמד לרשותן.
ביום שישי הודיע מפכ"ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו כי יפעל "ללא דיחוי מול כלל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר על מנת להסדיר את האחריות והמימון הנדרש לסל האבטחה והמיגון לציבור המאוימים". יו"ר ועדת הביטחון בשלטון המקומי אבי נעים אמר ל-ynet כי הזמן דוחק: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמתין. אם יירצח בישראל ראש רשות מקומית כולם ישאלו איפה היה משרד האוצר".

לשמחתי ניסיון ההתנקשות בראש עיריית עכו נכשל אבל לצערי שוב אנחנו עדים למצב שבו קודם חוטפים ורק לאחר מכן מתעוררים בחיפוש פתרונות ובאמירת סיסמאות שלא ברור מה יהיה סופן.
שוב אנחנו לא מצליחים להקדים תרופה למכה.
לדעתי ראשי הערים לא צריכים להמתין לתקציבים מיוחדים מהאוצר כדי להציב לעצמם אבטחה. לרוב הערים יש יחידה לסדר וביטחון שניתן להכשיר את העובדים שבה לביצוע משימת אבטחת אישים המתאימה בהחלט לרמת האבטחה הנדרשת לראש עיר. בנוסף לכך עירייה יכולה להרשות לעצמה לשכור את שירותיו של מאבטח אישים מקצועי אשר עבר הכשרה בגוף ממלכתי וכיום חופשי לעבוד באופן עצמאי.
הכל עניין של סדרי עדיפויות והצבת חייו של ראש עיר בחלק העליון של הרשימה.

אבטחת בתי ספר

אבטחת בתי ספר או כשמה בישראל – מוס"ח – מוסדות חינוך. אבטחת מוסדות חינוך נחשבת למשימת אבטחה חשובה מעין כמוה מכיוון שהילדים של כולם הם אלה שנמצאים בסכנה ממשית כאשר אדם כלשהו יחליט שברצונו לבצע פיגוע דווקא בבית ספר.

התשובה לשאלה האם יש צורך לאבטח בתי ספר? הינה חד משמעית – כן!!! בהתבסס על מקרי עבר בארץ ובעיקר בחו"ל.

האירוע הבולט ביותר בארץ הוא אירוע "מעלות":

הפיגוע במעלות (קרוי גם אסון מעלות או טבח מעלות) היה אירוע טרור פלסטיני שהתרחש במעלות ב-15 במאי 1974 (כ"ג באייר תשל"ד). בתחילת האירוע נרצחו על ידי מחבלים נוסעת באוטובוס ושלושה מתושבי המקום, ובהמשכו הוא הפך לפיגוע מיקוח שבו נלכדו כבני ערובה תלמידים מצפת אשר לנו במעלות. בעקבות ניסיון חילוץ כושל נרצחו 22 מבני הערובה ונהרג חייל צה"ל. שלושת המחבלים נהרגו מאש כוחות צה"ל. 68 אזרחים וחיילים נפצעו.

בארצות הברית מתבצע פיגוע רצחני בבית ספר בתדירות של כמה חודשים כאשר כל אירוע מפתיע וקשה יותר מקודמו.

בישראל כאמור ישנו מערך אבטחה לבתי הספר שנמצא תחת אחריות הרשות המקומית ומונחה על ידי משטרת ישראל. 

למרות עובדה זו אני לא חושב שההורים יכולים להיות רגועים כאשר הילדים נמצאים תחת האחריות של בית הספר.

האבטחה בבתי הספר, כפי שהיא מתבצעת כיום, אינה נותנת מענה טוב כדי להצליח ולהרתיע את היריב הפוטנציאלי.

התייחסות הגורמים אינה מספיק רצינית הגם שבשנים האחרונות יש שיפור מסוים, המאבטחים עוברים הכשרה קצרה מאוד, מעטים הקב"טים שממשיכים להשקיע במאבטחים אחרי שלב ההכשרה הבסיסית, האמצעים בבתי הספר עלובים ואינם מהווים מכשול ממשי ליריב, כמעט ולא מבצעים תרגילי מוכנות למצבי חירום ולא מכשירים את צוות המורים לתפקוד בחירום.

אז איך מאבטחים נכון? איך אפשר למנוע מכל אחד להיכנס לבית הספר? איך אפשר להוריד את הילדים בבית הספר ולהמשיך לעבודה בידיעה שהם בידיים בטוחות? נתחיל בזה שאפשר בהחלט.

אני רוצה להתחיל דווקא אתכם ההורים. הורים יקרים עליכם להיות יותר מעורבים במה שקורה סביבכם ובמיוחד לכל מה שקשור לילדים שלכם כאשר הם מחוץ לבית. בבית הספר, בנוסף להתעניינותכם לגבי רמת הציונים, אתם צריכים להתעניין גם בסדרי האבטחה של בית הספר, עליכם להתערב ברמת האבטחה בבית הספר בו לומדים הילדים. ההתעניינות שלכם, ההתערבות שלכם והאכפתיות שלכם יכולים לגרום לשיפור משמעותי בהתייחסות העירייה וההנהלה לתחום האבטחה.

איך מאבטחים בית ספר נכון?

ראשית מתייחסים לאבטחה באותה רצינות כמו כל נושא אחר.

קובעים מי הגורם שיהיה אחראי על תחום האבטחה בבתי הספר בעיר.

ממנים קב"ט מוסדות חינוך שזה כל תפקידו.

מכינים תיק שטח הכולל את שטח בית הספר והסביבה הקרובה אליו.

מכינים פקודת אבטחה הכוללת את האיומים הרלונטים, המענה לאיומים ואת שיטת האבטחה בפועל.

מגדירים אפיון תפקיד למאבטח שיכול לבצע את המשימה כפי שהיא מוגדרת בפקודה.

מגייסים את המאבטחים על פי אפיון התפקיד.

מעבירים את המגויסים הכשרה מקצועית שתהפוך אותם למאבטחים לרמת הביצוע הנדרשת בבית ספר.

תוחמים את שטח בית הספר בגדר שיכולה למנוע כניסה דרכה.

מצמצמים את הכניסה לבית הספר לכניסה אחת פעילה או מכסימום שתיים כאשר פתחים נוספים משמשים לחירום בלבד.

מציבים אמצעים נלווים כגון מצלמות אבטחה, אמצעי הרתעה ועוד.

מציבים מאבטח אחד בכל כניסה פעילה.

קובעים עקרונות אבטחה כדי לצמצם את זמן פתיחת הפתחים וכדי למנוע כניסת אנשים שאינם מורשים.

נותנים למאבטח כלים לזיהוי התלמידים והמורים כדי שיוכל לאתר אדם שהינו חריג.

מבצעים למאבטח אימונים במהלך השנה כדי לשמור על רמתו המקצועית.

מבצעים למאבטח תרגילי ערנות ותרגילי רמה בשטח.

מקימים צוות נאמני ביטחון מצוות המורים של בית הספר כדי שידעו איך לתפקד במצבי חירום.

מבצעים תרגילי חירום לכלל התלמידים והמורים במהלך השנה.

מציבים בבית הספר את כל האמצעים הנדרשים להתמודדות עם מצבי חירום.

כמו שניתן להבין מדבריי, כדי לבצע אבטחה אפקטיבית יש לעבוד ברצינות וביסודיות. אי אפשר לעשות חצי אבטחה, אי אפשר להתייחס למאבטח בזלזול ולדרוש ממנו שיציל את כל העולם, אי אפשר לקוות שלא יקרה כלום רק בגלל שהשנים חולפות והכל שקט ואי אפשר להשאיר מקום למזל ולגורל כי מדובר בילדים של כולם והם הרי הדבר היקר מכל.

גם כשמדובר בבתי ספר "אבטחה צריך לקיים" ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.

הרצח במלון לאונרדו קלאב באילת – איך זה קורה?

ביום שישי ה – 5 באוקטובר 2012 רצח ויליאם הרשקוביץ את הסו שף, ארמנדו, במלון לאונרדו קלאב באילת.

המלון מונחה משטרת ישראל ומערך האבטחה שבו מנוהל על ידי מנב"ט וכולל אחמ"שים ומאבטחים חמושים.

בזמן האירוע המלון היה מאובטח ולמרות זאת הצליח ויליאם להיכנס עם תיק שבתוכו הסתיר גרזן, להחליט שברצונו להחליף את הגרזן באקדח, לחטוף את האקדח של המאבטח בכניסה הראשית, לרדת לקומת המטבח, לזהות את ארמנדו ולרצוח אותו בירי מטח לחזה.

נשמע כאילו לקוח מסרט? נשמע לא הגיוני? איפה היו המאבטחים? מה עשו כדי למנוע ממנו לבצע את זממו?

אחרי האירוע המשטרה ביצעה תחקיר שלא פורסם עד היום ולכן לא ידוע מהן המסקנות ומהם הלקחים שעלו מהאירוע. מכיוון שאני בקשר עם מנב"טים של בתי מלון, ידוע לי שהתחקיר לא הגיע גם אליהם. מזכיר לכם שהמשטרה היא הגוף המנחה ואם היא פועלת כך אז מה הפלא שאדם אחד מצליח לרצוח אדם אחר בתוך מלון מאובטח.

למרות זאת אין לי כוונה להאשים רק את המשטרה בתוצאות האירוע המצער הזה. בעצם אין לי כוונה להאשים אף אחד באירוע המצער הזה. כן בכוונתי לנסות ולהצביע על הלקחים ההגיוניים מהנתונים שפורסמו בתקשורת ומהניסיון האישי שלי.

ברצוני לציין שכל מה שנכתב כאן הוא על דעתי בלבד ועדיין הייתי מציע להתייחס לדבריי ברצינות.

זה ויליאם הרשקוביץ – הרוצח:

 זה הסו שף, ארמנדו – הנרצח:

רקע על האירוע:

ויליאם הגיע לישראל במסגרת פרויקט של הסוכנות היהודית. פרויקט שבו הסוכנות מביאה לארץ צעירים יהודיים מכל העולם, משלבת אותם בעבודה, מסדרת להם מגורים וכל זה בתקווה שהנ"ל יהיו מרוצים וירצו להישאר בישראל. יעשו עלייה.

ויליאם השתלב בעבודה במלון לאונרדו קלאב באילת כעוזר לסו שף במטבח של המלון, במקביל גר בדירה שכורה יחד עם משתתף נוסף בתכנית.

בתקופה שעבד במלון התגלו מספר בעיות בהתנהגותו של ויליאם שהעידו על קשיים בקליטה ובהשתלבותו בסביבת העבודה במלון.

מנהליו במלון, בראשותו של ארמנדו, העירו את תשומת ליבם של נציגי הסוכנות להתנהגותו של ויליאם.

כשהיה ברור שישנה בעיה אמיתית, הוחלט להוציא את ויליאם מהפרויקט ולהחזירו לארה"ב. ביום חמישי ה – 4 לאוקטובר 2012 הוזמן ויליאם לוועדה בהשתתפות נציגי הסוכנות ונציג המלון. נאמר לויליאם שעליו לעזוב את הפרויקט ולחזור לארה"ב. ויליאם הסכים וציין שברצונו לשהות אצל קרובי משפחה מספר ימים ולאחר מכן לחזור לארה"ב.

בסיום הוועדה, ויליאם חזר לדירה – אני מניח שבזמן הזה חיפש את האשמים למצבו והחל לגבש תכנית נקמה. ויליאם סימן את הסו שף ארמנדו כאשם המרכזי במצבו העגום.

למחרת בבוקר, יום שישי, יצא ויליאם מדירתו, חבוש בכובע מצחייה, על גבו תיק צד ובתוכו גרזן – ויליאם החליט לרצוח את ארמנדו עם גרזן. כנראה שויליאם נכנס למלון מכניסת העובדים והסתובב בתוכו. לאחר זמן החליט להחליף את הגרזן באקדח ולכן פנה לעבר הכניסה הראשית שבה מוצב מאבטח חמוש באקדח. ויליאם יצא מהלובי, דרך הדלת הראשית, הגיח מאחורי המאבטח, קפץ עליו, הפילו לרצפה, נתן לא מכה אחת והחל לנסות להוציא לו את האקדח מהנרתיק. המאבטח הצליח להתרומם, האקדח נפל לרצפה, המאבטח ברח לכיוון הלובי, שני אורחים (אישה וגבר) ניסו להתערב לטובת המאבטח אבל כשראו שויליאם לוקח את האקדח ברחו גם כן. ויליאם נכנס ללובי המלון כשהאקדח בידו, ירה מספר כדורים לעבר התקרה, ירד לעבר המטבח, ביקש מהעובדים לעזוב את המקום, זיהה את ארמנדו, התקרב אליו, כיוון את האקדח לחזהו וירה כארבעה כדורים מטווח קצר. ארמנדו נהרג. ויליאם התבצר, כנראה באחד החדרים במלון. למלון הוקפץ כוח התערבות של המשטרה. במהלך האירוע התברר שויליאם התאבד. האירוע הסתיים.

מצלמות האבטחה הקיימות במלון תיעדו את ויליאם תוקף את המאבטח בכניסה כולל ההשתלטות על האקדח והכניסה ללובי.  היתרון בסרט שהוא מראה לנו בדיוק מה קרה ולא מאפשר לפרשנויות שונות לשנות את העובדות.

מצ"ב הקישור לסרט: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=930046

צפיתי בסרט מספר פעמים, קראתי את כל הכתבות שפורסמו בתקשורת והגעתי לעובדות ולהערכות הבאות:

עובדות:

אי השתלבותו של ויליאם בעבודה במלון היתה ידועה לגורמים הרלוונטיים.

ההחלטה להדיחו מהפרויקט התקבלה על ידי נציגי הסוכנות והמלון.

ההודעה במעמד הוועדה בוצעה על ידי נציגי הסוכנות והמלון.

ויליאם נכנס למלון, ביום למחרת ההודעה, בלי בעיות ומבלי שמישהו יבדוק אותו.

ויליאם הצליח די בקלות לחטוף את אקדחו של המאבטח בכניסה.

המאבטח לא ניסה להתנגד על מנת למנוע מויליאם להשתלט על האקדח.

לאחר חטיפת האקדח, המאבטח לא ביצע שום פעולה יעילה שיתכן והיתה מונעת מויליאם להיכנס למלון.

לאחר שחטף את האקדח, ויליאם הצליח להגיע עד לקומת המטבח ללא שום הפרעה ו/או התערבות מערך האבטחה.

הערכות:

למלון אין פק"מ אבטחה מקצועי ומאושר על ידי משטרת ישראל.

המאבטח וחבריו לא עברו תדריך מסודר ומקצועי בכניסה למשמרת.

אם בוצע תדריך כנראה שלא כלל בדיקת הציוד של המאבטחים.

מכיוון שלא בוצעה בדיקת ציוד לא התגלה שישנה בעיה בשרוך האבטחה של האקדח שעל המאבטח בכניסה.

המאבטחים במלון מבצעים יותר פעולות מנהלתיות מאשר פעולות אבטחה מקצועיות.

לא קיים במלון תהליך מוסדר שאמור לטפל בעובד אשר פוטר מעבודתו מתוך ראייה שמרגע שפוטר יכול להוות איום.

לא מתבצעת לעובדים בדיקת כבודה בכניסתם למלון.

נציג המלון שהשתתף בוועדה לא העביר את המידע לאחור וזה לא עבר למערך האבטחה.

המאבטחים במלון לא מודעים לדפ"אות הקיימות שמולן הם אמורים להתמודד.

לא בוצעו למערך האבטחה תרגילים טקטיים במלון שכוללים את תרחישי האיום.

המשטרה לא ביצעה ביקורות ולכן לא יכלה לדעת מה רמת האבטחה במלון והאם הוא עומד בהנחיות.

לאחר האירוע המשטרה הודיע שעכשיו היא מתכוונת לבדוק ביסודיות האם המלון עומד ברמת האבטחה על פי ההנחיות.

מהעובדות ומהערכות ניתן להבין מה היה צריך ואפשר לעשות כדי להגדיל את הסיכוי להתמודד בהצלחה עם אירוע כזה.

לצערי הרב שוב אנחנו עדים לאירוע שמוכיח שההתייחסות לאבטחה אינה מקצועית ואינה רצינית ושמנהלים ומנב"טים מעדיפים להסתמך על המזל ובכך לחטוף קודם את המכה ורק לאחר מכן לחפש את התרופה.

שלא נדבר על כך שלו ויליאם רצה היה יכול לפגוע באנשים נוספים חפים מפשע שבסך הכל באו לנפוש בבית מלון.

אבטחה פרטית – מה לא בסדר?

אני נוהג לציין שישראל היא מדינת אבטחה כי לאן שאתה לא הולך ולאן שאתה לא מסתכל אתה רואה ונתקל בסוג של מאבטח. דרך אגב, בעקבות האירועים המצערים של הרציחות בארצות הברית גם שם יתחילו להציב מאבטחים בכל המוסדות והעסקים הגדולים.

האבטחה בישראל מתחלקת לכמה קבוצות:

קבוצה ראשונה שייכת לשירות הביטחון הכללי.

קבוצה שנייה שייכת לכל הגופים המונחים על ידי שירות הביטחון הכללי והמוציאים את האבטחה לפועל.

קבוצה שלישית שייכת לכל הגופים המונחים על ידי משטרת ישראל והמוציאים את האבטחה לפועל.

קבוצה רביעית שייכת לעסקים פרטיים המבצעים אבטחה באופן עצמאי.

אמנם החלוקה הנ"ל יוצרת סוג של סדר בכל בדבר הגדול הזה אבל בשתי הקבוצות האחרונות קיימות בעיות קשות ברמה המקצועית וברמת התפקוד בשטח.

בואו נראה מי הגורמים המעורבים באבטחה – הגוף המנחה, חברה פרטית, אדם פרטי, הגוף המאובטח, חברת האבטחה, והמאבטחים שנמצאים בקצה ומבצעים את העבודה.

מה התהליך המבוצע כדי שתהיה אבטחה – הלקוח מוציא מכרז, חברות אבטחה מגישות הצעות, הלקוח מחליט איזו חברה זוכה בעבודה.

הבעיה העיקרית נמצאת אצל הלקוח – זה רואה באבטחה הוצאה מיותרת ולכן מציב מאבטחים רק מכיוון שמחייבים אותו ולא בגלל שהוא מאמין שצריך מאבטחים בגזרתו. מדובר בעיקר בגופים מונחי משטרת ישראל.

מנהל כזה ירצה להוציא כמה שפחות כסף על אבטחה ולכן יבחר בחברה שתגיש את ההצעה הנמוכה ביותר.

חברת האבטחה הזוכה תרצה להרוויח מהמכרז ולכן תגייס כוח אדם זול, תחסוך באמצעים ותעשה הכל כדי לחסוך בהוצאות כולל אי עמידה בהנחיות משטרת ישראל.

כפי שניתן להבין מתמונת המצב האשם העיקרי במצב הינו הלקוח אשר לא מבין שאבטחה היא חלק בלתי נפרד מהעסק, היא חלק בלתי נפרד מהצלחת העסק גם אם יש בה כביכול רק הוצאות. למה כביכול? כי אם הלקוחות הבאים לעסק ירגישו בטוחים ולא יחששו, הם יחזרו, הם ימליצו לאחרים להגיע.

מצד שני, מנהל המזלזל באבטחה מציב את העסק שלו חשוף לאיומים הקיימים בישראל ועומד בסיכון גבוהה שיקרה אצלו פיגוע מכל סוג שהוא. פיגוע כזה יכול לגרום לעסק נזק בלתי הפיך בתדמית ובכיס שבסופו של דבר יעלה הרבה יותר מעלות האבטחה לאורך שנים.

המדהים הוא שאותם מנהלים לא מבינים שהם האחראים להצבה וביצוע האבטחה בעסק ואם יקרה הנורא מכל הם הראשונים שיצטרכו לתת את הדין אז למה לחכות שיקרה משהו, אז למה לקחת סיכון, אז למה להמר בחיי הלקוחות. למה לא להיות חכם ולהקדים תרופה למכה, למה לא ללמוד מניסיונם של אחרים.

בחברות הפרטיות תופעה זו כמעט ולא קיימת בגלל שההחלטה להציב אבטחה באה מתוך הבנה אמיתית שצריך אותה ולכן חברה כזו תשקיע כסף כדי שתהיה אבטחה מקצועית ויעילה.

אירועים מהעבר הקרוב והרחוק כמו הרצח במלון לאונרדו קלאב באילת, הפיגוע במלון פארק בנתניה, הפיגועים בקניונים, חטיפת נשקים ממאבטחים, כניסה לבתי ספר של אנשים לא מורשים ועוד.

אז מנהל, קח בחשבון שבישראל קיימים איומים ממשיים שיכולים לקרות בכל רגע ובלי התרעה מוקדמת, אל תעמיד את עצמך, את העובדים שלך ואת הלקוחות שלך בסכנה מיותרת, תקצב את סעיף האבטחה בדיוק כמו שאתה מתקצב נושאים אחרים בעסק, התייחס לכח האבטחה כאילו מדובר בעובדים הטובים ביותר שלך גם אם הם שייכים לחברה חיצונית.

הקדם תרופה למכה ואל תחטוף אותה קודם ואז תצטער ותוציא כסף רב לתיקון המצב.

אבטחת השרים יורדת

ציטוט מפרסום ב YNET:

תצומצם האבטחה סביב רוב השרים

 
 

רה"מ קיבל את המלצת המטה ללוחמה בטרור, והאבטחה הצמודה תישאר רק סביב שרי הביטחון והחוץ. השאר ילוו ע"י מאבטחים לפי הערכות מצב. גם אבטחת מקום מגוריהם תקטן

אטילה שומפלבי

עדכון אחרון: 

11.03.13, 00:30

 
 

שינויים בנוהלי אבטחת אישים: בעקבות המלצה של המטה ללוחמה בטרור אישר אתמול (א') ראש הממשלה בנימין נתניהו לצמצם משמעותית את האבטחה על רוב שרי הממשלה. ההחלטה התקבלה אחרי בקשות חוזרות ונשנות של שרים שהתלוננו על אי הנוחות וביקשו להפסיק את שמירתם על ידי אנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ.

משמעות הדבר היא ששבעה תפקידים המוגדרים "סמלי מדינה" ימשיכו לזכות לאבטחה סביב השעון, שבעה ימים בשבוע (ראש הממשלה, שר החוץ, שר הביטחון, יו"ר הכנסת, יו"ר האופוזיציה, נשיא המדינה ונשיא בית המשפט העליון).

סביב שאר השרים תצומצם האבטחה למינימום ויוסר חלק גדול ממערך האבטחה המוצמד אליהם בימים אלה 24 שעות ביממה. האבטחה עליהם תתבצע רק באירועים מסוימים וגם אבטחת אזור המגורים שלהם תצטמצם דרמטית.
עם זאת אבטחת השרים תותאם להערכות המצב של שב"כ ותותאם פרטנית לכל שר בהתאם לצרכים. במשרד ראש הממשלה ציינו כי שינוי סדרי האבטחה צפוי לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה ויוביל למיקוד פעולות האבטחה בהתאם לצרכים.

בהחלט החלטה אמיצה מכיוון שבדרך כלל בתחום האבטחה רק מעלים רמת אבטחה ולא מורידים. מעטים הם בעלי המקצוע באבטחה שמעזים להמליץ להוריד אבטחה.
עכשיו השרים הסתובבו ללא אבטחה בדיוק כמו שקורה ברוב מדינות העולם.
עכשיו גם גורמי הביטחון יוכלו לדעת האם לא בוצע ניסיון התנקשות בשר מאובטח בישראל בגלל האבטחה או פשוט בגלל שהיריבים לא רואים בשר בישראל כיעד אטרקטיבי.
אם לשפוט על פי ההיסטוריה בישראל, שר אחד לא מאובטח נרצח על ידי חוליית מחבלים במלון הייאט בירושלים, והכוונה כמובן לשר רחבעם זאבי ז"ל.

המקצוע – אבטחה

לפני כחמש שנים כל מי שרצה לעבוד כמאבטח, בגוף שאינו ממשלתי, היה צריך לקרוא בעיתון את מוסף הדרושים ולהתחיל בסבב ראיונות סתמיים בחברות אבטחה. אחרי שלב מילוי טופס ורצון לעבוד קיבל ה"מאבטח" החדש אקדח והחל לעבוד בכל מקום שאמרו לו ללא הכשרה מקצועית, ללא בדיקת התאמה מקצועית וללא הנחיות ברורות לביצוע העבודה כראוי. שכר מינימום, משמרות  והנה המקום נחשב למאובטח על פי כל הדרישות. מדובר בחוסר אחריות של כל הגופים, חברות האבטחה והחברות ששכרו את שרותיהן. מדובר בזילות תחום האבטחה ובאי הבנה שאבטחה זה מקצוע.

אבטחה זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר אשר דורש התאמה, הכשרה מקצועית, מבחנים מקצועיים, אימונים, תחזוקה שוטפת והשקעה בעובד. אבטחה זה מקצוע שונה כי מחיר הכישלון שווה חיי אדם. לא כסף, לא ציוד, לא מבנה – חיי אדם!!!

לפני חמש שנים בערך הבינה חטיבת האבטחה במשטרת ישראל שאבטחה זה מקצוע ולכן צריך לעשות שינוי אמיתי כדי לממש את הגדרה זו. ואכן המשטרה החלה בהנחיות חדשות שקובעות שכל מי שרוצה לעבוד כמאבטח חייב לעבור קורס אבטחה מקצועי בבית ספר לאבטחה מקצועי מאושר משטרת ישראל. התכנים בקורס מונחים ומוכתבים על ידי המשטרה, המדריכים מאושרי משטרה ומתקני האימון נבדקים ומאושרים על ידי המשטרה. אכן מדובר בתחילתה של תקופה שבה כולם מתחילים להבין שכדי לבצע אבטחה מקצועית, אשר תוכל להתמודד עם האיומים הקיימים, צריך להשקיע בכח אדם מתאים ומקצועי.

בהמשך החליטה המשטרה שגם מנהלי האבטחה חייבים לעבור קורס מקצועי ולכן שלחה את כל המנב"טים והקב"טים לקורס מקצועי ארוך שבו מלמדים מהי אבטחה, כיצד מוציאים אותה לפועל ומה חייבים לעשות כדי שתהיה יעילה.

כולם יודעים שלטנגו צריכים שניים. המשטרה היא רקדן אחד בטנגו, רקדן שהחל ללמוד לרקוד טוב אבל הרקדן השני שהם חברות האבטחה והחברות הצרכניות לא מצליחות להתקדם בריקוד ולכן "תקועות" עדיין בצעדים הראשונים.

האבטחה בחברות הללו מנוהלת לרוב על ידי יוצאי תחום האבטחה הממשלתי ו/או אנשים עם ניסיון רב שנים שמכירים היטב את התחום ולמרות זאת מנסים להרוויח כמה שיותר כסף על חשבון רמת הביצוע ועל חשבון המאבטחים.

כיצד התנהגות זו באה לידי ביטוי?

אי עמידה בהנחיות משטרת ישראל, גיוס אנשים שאינם מתאימים לעבודה באבטחה, ניצול מאבטחים בתשלום שכר מינימום, עבודה ללא נהלים מוגדרים וכתובים, עבודה ללא פק"מ אבטחה ותיק שטח, אי ביצוע ביקורות, אי ביצוע תרגילים, אי ביצוע אימונים תקופתיים, אי מתן סמכויות למנב"ט בארגון/חברה ועוד דוגמאות רבות.

הטנגו יהיה מושלם רק כאשר שני הרקדנים ירקדו ביחד בתיאום מלא.

האבטחה תהיה מושלמת רק כאשר כולם יבינו שמדובר במקצוע, במקצוע חשוב במיוחד.

האבטחה תהיה מושלמת רק כאשר המנהלים יבינו שהמאבטח בקצה הוא זה שמוציא לפועל את ההנחיות בשטח, שהוא זה שיפגוש ראשון את היריב והוא הראשון שיוכל למנוע פיגוע ולהציל חיים ולכן צריך קודם כל להשקיע בו את כל מה שיש ודרכו להפוך את האבטחה ולמקצוע ראוי וחשוב שיש בו גם תגמול בהתאם.

אבטחה אמנם לא קשה לביצוע אבל בהחלט דורשת הגדרות ברורות וישימות.

כדי שזה יצליח צריך שכולם ישתפו פעולה ויפסיקו להסתכל דרך החור של הגרוש כי איך שלא נסתכל על זה נראה שהמקצוע – אבטחה!!!