כל איש אבטחה/ביטחון בישראל, שוטר, מאבטח וחייל עובר בתהליך ההכשרה המקצועית שיעור בנושא סמכויות הנובעות קודם כל מהחוק בישראל ובנוסף מנוהל לחימה ומנוהל פתיחה באש לאיש ביטחון חמוש. אין ספק שהעובדה שבסוף ההכשרה המקצועית איש האבטחה/ביטחון מקבל תעודת מקצוע שבחלקה האחורי כתוב את עיקרי הסמכות ומחומש באמצעי הרג (אקדח ו/או רובה), הופכת לנושא המרכזי בעולם האבטחה והביטחון בישראל ולו רק בגלל הסיכוי שבכל רגע נתון כל אחד מאנשי האבטחה/ביטחון יכול למצוא את עצמו באירוע שיאלץ אותו לקבל החלטות בלחץ שאחת מהן תהיה שימוש נשק.
שלושה אירועים שהתרחשו בחצי השנה האחרונה מסבירים היטב עם אילו מצבי סכנה מורכבים נדרשים אנשי האבטחה/ביטחון להתמודד בשטח כשמצופה מהם לזכור את החוק והנוהל ולפעול לפיו:
מאבטח בנמל אשדוד מוצא את עצמו מתמודד מול רכב מתפרץ:
שוטר מג"ב במחסום הקיוסק שמוצא את עצמו מתמודד מול מחבל דורס ודוקר:
שוטר שנשלח למשימה בראש העין מוצא את עצמו מתמודד מול אזרח לקוי בנפשו שתוקף אותו עם סכין:
כל אזרח בישראל מחויב לפעול בהתאם לחוק בכל מצב וזה כולל גם את אלה אשר בחרו לעבוד במקצועות האבטחה והביטחון. ההבדל המרכזי והבולט בין אנשי האבטחה/ביטחון החמושים לבין כל השאר, שהראשונים מבצעים במהלך העבודה משימות שונות ומגוונות שחלקן כוללות מצבים המסכנים אותם עצמם ו/או אנשים נוספים והם נדרשים לפעול בנחישות ובמקצועיות על מנת למנוע פגיעה בנפש כשלרשותם עומדים הידע המקצועי ואמצעים כגון אקדח, טייזר, גז פלפל וכו'. מקבלי ההחלטות אשר החליטו לחמש את אנשי האבטחה והביטחון באמצעי הרג מבינים היטב את הסכנה הקיימת בשימוש לא נכון בהם ולכן קבעו בחוק סעיפים המתייחסים לנושא זה וראו לנכון להוסיף נוהל לחימה ונוהל פתיחה באש כדי לנסות ולסייע לאנשי האבטחה/ביטחון לקבל החלטה טובה ונכונה יותר מתי עליהם להשתמש בנשק שברשותם. כאמור, הנהלים מוגדרים כתוספת שאמורה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות במצבי סכנה ולחץ אבל אינם החוק ובטח שאינם מחליפים אותו או יכולים לבטל אותו. במצבים בהם יידרשו רשויות החוק לבחון ולהחליט האם איש האבטחה פעל נכון זה יעשה בהתאם למוגדר בחוק ולא בנוהל.
בהסתמך על מספר גדול של אירועים ובמיוחד על שלושת האירועים הנ"ל, נשאלת השאלה האם נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש אכן מסייעים לקבל החלטות טובות יותר במצב לחץ או שהם בעצם מסבכים ומקשים? האם חמשת התנאים המוגדרים בנוהל פתיחה באש הגיוניים ובמיוחד שצריכים להתקיים בו זמנית כאשר איש האבטחה/ביטחון נמצא ברמת לחץ גבוהה? האם זה נכון לדרוש מאיש האבטחה לזכור אותם ולפעול לפיהם דווקא במצבי לחץ? אם התשובה חיובית אז נשאלת השאלה האם ההכשרה המקצועית אכן מכינה את אנשי האבטחה להתמודדות במצבי לחץ בדרגות קושי שונות?
כל אירוע חריג שכלל שימוש בנשק ותועד במצלמות מייצר שיח שיש בו דעות חלוקות בעיקר לגבי השאלה האם היה צריך לירות ומתי וגם לגבי שאר הפעולות שנעשו על ידי איש האבטחה/ביטחון. אני חושב שכל שיח מקצועי הוא מבורך ומלמד אבל מכיוון שאיש האבטחה/ביטחון הוא זה שהיה נוכח באירוע והוא זה שפעל בתחושת סכנת חיים, לא ניתן להחליף אותו כדי באמת להבין מה הרגיש ואיך זה השפיע על קבלת ההחלטות שלו. אני חושב שבעקבות המספר הגדול של האירועים החריגים המתרחשים בישראל בתדירות כמעט יומיומית, יותר ויותר אנשי מקצוע מבינים את ההשפעה של הלחץ על איש האבטחה/ביטחון במהלך תפקודו באירוע חירום. הלחץ וההשפעה שלו על הגוף יקבעו בפועל אלו החלטות איש האבטחה/ביטחון יקבל וכיצד הם יהפכו לפעולות ממשיות בשטח. על פי הנראה בסרטונים
שתיעדו את האירועים שצרפתי, נראה שאין מחלוקת לגבי השפעת הלחץ על קבלת ההחלטות של איש האבטחה/ביטחון, אבל האם זה נכון לגבי נוהל הלחימה? האם יתכן שהתנאים המופיעים בנוהל פתיחה באש מקשים על קבלת ההחלטות ולא מקלים כפי שחושבים מקבלי ההחלטות שהגדירו אותם?
אני בדעה שכאשר ישנם שוב ושוב סימני שאלה רבים לגבי הצורך בשימוש בנשק או לגבי אופן השימוש בו במהלך אירוע חירום שהתרחש, סימן שמשהו בתהליך לא מתבצע בצורה נכונה. לפי ניתוח האירועים האחרונים ניתן לקבוע שהבעיה נמצאת בשלב ההכשרה והאימונים. נראה שההכשרה והאימונים לא באמת מצליחים להכין את אנשי האבטחה/ביטחון להבנה מהו לחץ וכיצד הוא יכול להשפיע על קבלת ההחלטות.
מהו לחץ? כיצד הוא משפיע על הגוף?
כיצד הוא משפיע על התפקוד?
סיכום השפעות הלחץ על הגוף:
בהתייחס למה שנראה בתמונה הזו מהאירוע בראש העין:
ניתן בקלות להיצמד לנוהל פתיחה באש ולשאול מדוע השוטר החליט לבצע ירי לעבר האזרח למרות שהינו שוכב על הרצפה ולא ממשיך לתקוף? הרי בנוהל מוגדר שבמצב שבו התוקף לא מהווה יותר סכנה על איש האבטחה/ביטחון להפסיק את ביצוע הירי. זה יכול להיות נכון רק כאשר נתעלם לחלוטין מהשפעת תחושת סכנת החיים שחש השוטר ומהלחץ שתחושה זו גרמה לו והשפעותיו על הגוף. צריך להיות ברור לכולם שלא רק שלא ניתן להתעלם מהלחץ ומהשפעותיו, הוא הנתון כמעט היחיד והמרכזי שיכול לקבוע מדוע השוטר החליט להמשיך בירי למרות שהתוקף שוכב על הרצפה.
ובהתייחס לנראה בתמונה מהאירוע במחסום הקיוסק:
בקלות אפשר לשאול כדי להבין מדוע השוטר מג"ב החליט לפתוח בריצה שיכולה להיתפס כסוג של בריחה במקום להחליט להילחם במחבל למרות שהמחסנית נפלה מהנשק. גם במקרה הזה ברור שתחושת הסכנה והלחץ שיצרה אצל השוטר השפיע ישירות על קבלת ההחלטות שלו בזמן אמת.
תיעוד האירועים השונים מזכיר לנו שככלל אירוע חירום מתרחש למשך זמן קצר מאוד מרגע תחילתו ועד לסיומו, כאשר בזמן הקצר הזה איש האבטחה/הביטחון פועל ברצף, לרוב לבדו, ונדרש לראות את ההתרחשות, להבין ולסווג אותה נכון, לבחור את הפעולות הנכונות ולסיים את האירוע, כל זאת תוך התמודדות אישית עם תחושת סכנת החיים והלחץ והשפעותיו על הגוף.
מאירוע לאירוע אני מבין טוב יותר שתחושת הסכנה והלחץ בקרב אנשי האבטחה/ביטחון גוברים על הצמדות לנוהל פתיחה באש וזה הגיוני מכיוון שהמוגדר בחוק יקבע האם איש האבטחה/ביטחון פעל נכון. אין לי ספק שכאשר נשקלל את הלחץ שנוצר על איש האבטחה/ביטחון בכל אירוע חירום, הסיכוי להבין את הפעולות שביצע יגדלו משמעותית.
ממה שאני רואה ויודע, בהכשרות, בהדרכות ובאימונים החוזרים שמים דגש גדול יותר על נוהל הלחימה ונוהל פתיחה באש מאשר על החוק והבנתו וברור לי היום יותר מתמיד שאם זה המצב אז לא רק שאינו נכון, הוא בעצם מטעה, מבלבל ומקשה על אנשי האבטחה/ביטחון לקבל את ההחלטות הנכונות במצבי לחץ.
מה שבטוח זה שלא ניתן להתעלם מהעובדה שאנשי האבטחה/הביטחון המוצאים את עצמם מתפקדים באירוע חירום או לא זוכרים את המוגדר בנוהל פתיחה באש או שזוכרים ולא מצליחים ליישם אותו. כך או כך, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית יש צורך לבחון מחדש האם יש באמת צורך לשלוח את אנשי האבטחה/הביטחון לביצוע המשימות בשטח על פי החוק ובתוספת הנהלים או שהמוגדר בחוק מספיק כדי שיצליחו להתמודד בצורה נכונה ויעילה אל מול כלל האיומים הקיימים ובנוסף חייבים לשפר את מאפייני ההדרכה והאימונים כך שיצליחו לדמות עד כמה שניתן תפקוד תחת לחץ כפי שאמור להיות במציאות.